פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו כ

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:56, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו כ

סעיף כ[עריכה]

ראובן הפקיד שטרי חובות אצל שמעון ואמר לו: שטרות שהפקדתי בידך תנם ללוי, במעמד שלשתן, כל זמן שלא חזר בו ראובן יש לשמעון ליתנם ללוי. חזר בו, יש לו להחזירה לו, שכל זמן שלא קנה השעבוד שבהם לא קנה גופם, בין במסירה בין בחליפין בין במעמד שלשתן. ואם כתב לו והקנה לו הן וכל השעבוד שבהן, והמחהו אצל אותו שמופקדים בידו, המחאה זו כמו מסירה, ונמצא שהם קנויים לו בכתיבה ומסירה (בעה"ת).

הקנאת שט"ח מופקד במעמ"ש: (במעמד המלווה, הנפקד והקונה; כאן א"א להקנות את גוף החוב ע"י הקנין של מעמ"ש כיוון שהלווה לא נמצא)

בעה"ת,שו"ע: אפשר להקנות בצרוף הכתיבה "איהו וכל שיעבודיה". כלומר, מעמ"ש מועיל במקום המסירה, ולכן בצרוף כתיבה מועיל להקנות גם את השיעבוד.

רמב"ן,ש"ך: אינו מועיל במקום מסירה, כמו חליפין שאינו מועיל. הש"ך תמה על פסיקת השו"ע, שהרי בסע' ד פסק כרמב"ן שחליפין אינו מועיל והרמב"ן דימה בין שני הקנינים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.