פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו כט

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:56, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו כט

סעיף כט[עריכה]

הנותן שטר חוב לחבירו או מכרו, במעמד שלשתן, אינו יכול למחול (ר"ת ורא"ש[1] דלא כרמב"ן).

מחילה: ר"ת,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: אינו יכול למחול בין אם מכר מלווה ע"פ בין אם מכר מלווה בשטר. ראיה – בקידושין מח,א נחלקו חכמים ור"מ אם המקדש במלווה מקודשת, והגמ' מציעה כמה אפשרויות בהבנת מחלוקתם: או שנחלקו במלווה בשטר ובדברי שמואל שהמוכר בשטר יכול לחזור ולמחול, או שלכו"ע יכול למחול ונחלקו אם סמכה דעתה של האשה שבעלה לא ימחל ויפסידה, או שנחלקו במלווה ע"פ במעמ"ש ובדברי רב הונא שתיקנו מעמ"ש אף במלווה. כאן הגמ' לא הציעה לומר שנחלקו בדשמואל, וא"כ משמע שכאן ודאי לא מועילה מחילה.

רמב"ן: יכול למחול בין מלווה ע"פ בין מלווה בשטר. הריטב"א והר"ן כתבו שכן גם דעת הרי"ף, ולכן השמיט את האוקימתא שנחלקו במעמ"ש, ואילו הכס"מ דייק שלרי"ף אינו יכול למחול מכך שסובר לקמן בסי' קכו,ט שהמקבל אינו יכול לחזור בו. הש"ך תמה על השו"ע שסתם בסי' קכו,א שאינו יכול למחול אע"פ שבסע' ט שם הביא את שתי הדעות ביחס לשאלה אם יכול המקבל לחזור בו, וא"כ משמע שהדינים אינם תלויים זה בזה, והרי בכס"מ כתב שהדינים תלויים זה בזה, וכן בב"י ציין לכס"מ. הש"ך עצמו הוכיח מהראשונים שאין הדינים תלויים זה בזה.

ש"ך: לגבי מלווה ע"פ סובר שא"א למחול, כיוון שהמוכר נסתלק לגמרי מהחוב, אולם כתב בסימן קכו,א שיתכן שיכול המומחה לומר קים לי כרמב"ן, ואף אם אינו יכול, מ"מ לענין קידושין ודאי יש להורות שמקודשת מספק. לגבי מלווה בשטר, דעת הש"ך עצמו היא שא"א בכלל למכור שט"ח במעמ"ש, בניגוד לדעת כל הראשונים, אולם למעשה הכריע שגוף השטר ושיעבודו לא נקנו אך שיעבוד כמלווה ע"פ כן נקנה[2], ועליו אי אפשר למחול, ואם צירף לכך כתיבה ומסירה הכל מכור, ואז יכול למחול על השטר אך לא על גוף החוב, והחוב ישאר כמלווה ע"פ. הוכחת הש"ך שא"א למכור מלווה בשטר במעמ"ש היא שמצד אחד נאמר בסתם שהמוכר שטר חוב יכול למוחלו ולא נזכר חילוק בין מעמ"ש לקנין אחר, ומצד שני נאמר בסתם שחוב נקנה במעמ"ש ולא נזכר שאפשר למוחלו. לכן מיישב הש"ך שלגבי מעמ"ש מדובר רק על מלווה בע"פ כיוון שא"א בכלל להקנות מלווה בשטר במעמ"ש[3], ועל מלווה ע"פ אכן אי אפשר למחול. שט"ח נקנה רק בכו"מ ואז באמת אפשר למחול.

נתיבות: הסכים עם הש"ך בדין הראשון שבמעמ"ש נקנה רק כמלווה ע"פ, אמנם חלק בדין השני וכתב שאם צירף כתיבה ומסירה אינו יכול למחול כלל, ונשאר בידי הקונה מלווה בשטר. הטעם שהמוכר שט"ח בכומ"ס יכול למחול הוא שנותר בידו שיעבוד הגוף, אך כאן שהקנה את שיעבוד הגוף במעמ"ש אינו יכול למחול.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. גיטין יג,ב
  2. משום שלכך אפשר לומר שהתוס' וסייעתו וכן הרמב"ן וסייעתו מודים.
  3. הסברא בכך היא, שבמלווה ע"פ תיקנו חז"ל שהרי זה כאילו הלווה פרע למוכר ולווה מחדש מהקונה, אולם במלווה בשטר א"א לתקן כך כי אם הלווה פרע למוכר השטר בטל.