פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו לד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:56, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו לד

סעיף לד[עריכה]

גם במוכר שטר חוב אמרינן אחריות טעות סופר הוא. לפיכך אם בא בעל חוב (של מוכר) וטורף זה החוב, או שבא אחד והביא ראיה ששטר זה שלו, או שלקח מהמלוה תחלה, וכל כיוצא בזה, חוזר הלוקח וגובה מהמוכר מדין אחריותא. ואם הוציא הלוה שובר ששטר זה פרוע או שמחל לו המלוה קודם לכן, הרי זה מקח טעות, והמעות חוזרים. ואם היה הלוה עני בשעת מכירה, בכלל אונאה הואב אם מכרו ביותר מדמי שוויו. ואין לשטרות אונאה. ואם העני אח"כ ואינו יכול להוציא ממנו כלום, אין זה בכלל אחריות, דמזל דידיה גרם (בעה"ת בשם רמב"ן).

א. בבע"ח שטורף גם הרמ"א מודה שגובה את כל הסכום הנקוב בשטר כיוון שנהנה בכל הסכום, שהרי בעל חובו נוטל סכום זה במקום לקחת ממנו (ע"פ ד"מ).

ב. היה הלווה עני: רמב"ן,שו"ע: בכלל אונאה הוא ואין לשטרות אונאה (כלומר, כיוון שהלווה עני מחיר השטר ממש נמוך ומסתמא הלוקח שילם יותר).

מבי"ט,ב"ח: דוקא כשידע הלוקח שהלווה עני, אך אם לא ידע הרי זה מקח טעות.

ש"ך: אף כשלא ידע אין זה מקח טעות כיוון שהיה לו לברר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.