פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צג א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:58, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צג א

סעיף א[עריכה]

הכתובה הרי היא כחוב שיש לו זמן, ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל, או אם גירשה (כתובות פא,א). הגה: והוא הדין מה שקבל בנדוניאא (שו"ת רשב"א, דלא כעיטור). ועיין לעיל סימן ס"ו סעיף י"א. כתב לה מתנות הם נגבות מחיים, מיהו אם דרך המקום לכתוב כן לכבוד בעלמא ושלא לגבות מחיים, הולכין אחר המנהג (במישרים בשם גאון, ודלא כרשב"א). ולא יוכל האב להתנות על בתו בשום דבר לאחר שנשאה, אבל אם הוא משיאה יכול להתנות על מתנותיה לשנות מן המנהג קודם שנשאה, כפי רצונו. ועיין בח"ה סימן צ' סעיף כ"ד.

מרגיל קטטה ועומד לעזוב הבית: ר"י הלוי,רעק"א – יכולה לגבות כתובתה בעודה תחת בעלה.

במקום שנחלקו אם כופים הבעל לגרש: מרדכי,רמ"א קנד,כא – יכולה לגבות כתובתה בעודה תחת בעלה.

טבע במים שאל"ס: הגמ"ר,ד"מ,שו"ע יז,לה: גובה כתובה אע"פ שאינה יכולה להינשא, כמו שמחלקים הנחלה ליורשים. וכעי"ז כתב בשו"ת הרשב"א לגבי הזקוקה לחליצה מספק. כנה"ג – כן דעת רוב הפוסקים. הב"ש סייג שמדובר דוקא כשיש שני עדים שטבע, או כשיש ע"א אך נישאת.

רמב"ם,ראב"ד: אינה גובה כיוון שאין אני קורא בה "לכשתינשא לאחר". הח"מ והב"ש הביאו שתי הדעות.

רעק"א: דוקא עיקר משום מדרש כתובה אך תוספת ונדוניא גם לדעתם גובה.

ר"י הלוי: נחלקו גם לגבי תוספת ונדוניא.

מינקת: מ"מ,שו"ע צה,ב – רשאית לגבות לאלתר למרות שאסורה להינשא. גם הרמב"ם והראב"ד מודים שגובה, משום שאני קורא בה "לכשתינשא לאחר" כשיגיע הזמן הקצוב.

א. גביית נדוניא בעודה תחת בעלה: שו"ת רשב"א,רמ"א: אינה יכולה לגבות.

עיטור: יכולה.

מבזבז נכסיו בשחוק וזנות: בית מאיר – יכולה לגבות נכסיה כמו שנפסק בחו"מ סי' עג שאם הלווה מבזבז נכסיו יכול המלווה לגבותם בבי"ד קודם זמן הפירעון, ואף שיש לחלק שכתובה אולי לא תבוא כלל לידי גבייה, יש לסמוך במקרה זה על העיטור. עוד כתב, שמשמע מהרמב"ם שכל אשה יכולה לדרוש להוציא נכסי הברזל מבעלה ולעשותם נכסי מילוג כדי שיהא בטוח יותר. עיין בסיכום לסי' פה,ג לגבי בעל הרוצה לחזור ולהפוך נצ"ב למילוג, שלדעת הח"מ רשאי ולדעת הב"ש לא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.