פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכב א

סעיף א[עריכה]

אמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו, וכתבו וחתמו ונתנו לה, ונמצא פסול או שכתבוהו ונאבד, יכולים לכתוב גט אחר (כר"נ בגיטין סג,ב). ואם לא נאבד, והם מסופקים אם הוא כשר מכמה חומרות שנהגו להחמיר, הרי עשו שליחותם וצריך לחזור הבעל לומר להם לכתוב ולחתום^א (רא"ש). הגה: ואם העדים רוצים לכתוב אחר וליתן לה שניהם, הרשות בידם ואין צריכים לשאול לבעל^ב (תשובת הרשב"א הובאה בב"י). לכן אם הבעל הולך מהעיר (ב"י – לחוש לר' יחיאל), יאמר שהוא נותן להם רשות לכתוב ולחתום גט מאחד עד מאה עד שיהא א' כשר בין בכתיבה בין בחתימה לדעת הרב שבעיר בלי שום פקפוק^ג (ר"י,רא"ש,ר"ן). הגה: ולכל מי שמראה אותו^ד (סדר גיטין). אבל אם הבעל בעיר, אין לסמוך על זה ויש לבעל לחזור ולצוות כל פעם לעדים ולסופר (ב"י בשם ר"ח). וכן נוהגין שחוזר ומצוה כמו בראשונה, גם מקנה להם הקלף והדיו אם לא נשאר לסופר ממה שהקנה לו בראשונה (כן נמצא בסדר גיטין). י"א הא דאמרינן עשו עדים וסופר שליחותן צריך לחזור ולצוות, היינו דוקא אם כבר נחתם^ה, ונפסל; אבל אם עדיין לא נחתם, יכולין לכתוב אחר ואין הבעל צריך לצוות (ב"י בשם הרשב"ץ), אבל נהגו להחמיר בכל ענין^ו.

א. נמצא פסול: גיטין סג,ב: ההיא דהוו קרו לה נפאתה, אזול סהדי כתוב תפאתה, אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: עשו עדים שליחותן. מתקיף לה רבה: מי קאמר להו כתובו חספא והבו לה? אלא אמר רבה: ודאי אי כתוב סהדי גיטא מעליא ואבד, עשו עדים שליחותן. מתקיף לה רב נחמן: מי קאמר להו כתבו ואנחוה בכיסייכו? אלא אמר רב נחמן: כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים.

רמב"ם,רא"ש,שו"ע: גם אם נמצא פסול מדרבנן יכולים לכתוב גט אחר.

רא"ש,שו"ע: אך אם מסופקים רק מכח כמה חומרות שנהגו להחמיר ואין להן שורש ועיקר מן התורה, אינם יכולים לכתוב גט אחר.

ב. נתינת שני הגיטים: שו"ת רשב"א,ב"י,רמ"א: כשמסופקים מחמת חומרות יכולים לכתוב ולתת שני הגיטים. וממ"נ אם הראשון כשר הרי נתנו ואם פסול לא נגמרה שליחותם והשני כשר. ב"י – הראשונים שלא הזכירו עצה פשוטה זו אלא יעצו שהבעל ירשה מראש מאחד עד מאה, אינם חלוקים אלא יעצו כן כדי למנוע חשש שיאבד אחד מהשטרות ולא יוכל לתת שניהם. ב"ש – לדעתם אין לתת שני גיטים אלא בשעת הדחק.

רמ"א קכט,יט,ב"ש: רק בשעת הדחק יש לעשות כן. הטעמים מבוארים בב"ש בסי' קכט,יט: א. שמא דעתו על הגט הפסול. ב. יש חשש משום ברירה. ג. כתוב "ספר" ולא שני ספרים. ד. יש חשש משום חציצה.

ג. רשות עד שיהא כשר בלא פקפוק:

ר"י,רא"ש,ר"ן: טוב לומר לשליח מראש שמרשהו לכתוב ולחתום מאחד עד מאה עד שיהא כשר בלא פקפוק. תרוה"ד כתב שידקדק לומר גם לכתוב וגם לחתום ולא רק לכתוב שמא יארע פסול בחתימה .

ר' יחיאל^[1]: אין לעשות כן משום שר"י לשיטתו שיש ברירה אף בדאורייתא אך לדעת ר"ת שאין לא מועיל. נראה ליישב החולקים שכוונת הבעל להכשיר כל הגיטין שיכתבו וא"כ אין כאן ברירה, אך ר' יחיאל הבין שכוונתו להכשיר אחד מהם. ועיין עוד בהמשך לגבי מחלוקת הגט פשוט והתו"ג בגט הפסול מדרבנן, אם בטל היום מן התורה.

שו"ע,רמ"א: אם הבעל הולך מהעיר יאמר כך, אך לכתחילה אם נשאר בעיר עדיף שיצווה מחדש ולא יסמוך על כך.

נתן גט הפסול מדרבנן: גט פשוט: יש לומר שפסול מהתורה, הואיל ולכך לא עשאם שלוחים אלא רק לגט כשר.

תו"ג: פסול רק מדרבנן, וכוונת הבעל שיהיו שלוחים תמיד עד שיתנו גט כשר. אחרת למנהגנו שכותבים "ללא פקפוק" כל גט שיהא בו פקפוק יהא פסול מהתורה, ולא מצאנו בפוסקים דין מחודש זה. לכאורה מחלוקתם תלויה במחלוקת ר' יחיאל והרא"ש כפי שהסברנוה למעלה.

ד. לדעת הרב שבעיר ולכל מי שמראה אותו:

סדר גיטין,ד"מ,ח"מ,ב"ש – יש להוסיף גם "ולך". לאחר שהרב ראה הגט וראה חיסרון מסויים בגט כגון אותיות שניטשטשו, על הסופר להיזהר לא להשלים בלי רשות מפורשת מהרב שמא כשר לדעת הרב בלי התוספת וא"כ כבר נגמרה השליחות. לפיכך יש להוסיף גם "ולך" וכך גם אם יוסיף הסופר מדעת עצמו יהיה כשר.

ה. אם נחתם: רשב"ץ: רק אם נחתם ע"י שני העדים נגמרה שליחותם, אך אם לא חתמו או שרק אחד חתם לא נגמרה שליחותם.

רמ"א: הביאו להלכה. ומ"מ לכתחילה בלאו הכי המנהג להחמיר בכל ענין.

ב"ש: משמע שהרשב"ץ הכריע כן רק למ"ד עדי חתימה כרתי אך למ"ד עדי מסירה כרתי כבר עשה סופר שליחותו.

ו. נהגו להחמיר בכל ענין: ח"מ,ב"ש – משמע אפילו אם רק נכתב מקצת ואירע פסול.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]