פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שנט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב – נשים בבית הקברות[עריכה]
זוהר פרשת ויקהל דף קצו עמוד ב[עריכה]
ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימן, ולא יסתכל בהו כלל, אלא יסטי בארחא אחרא, ובגין דבני נשא לא ידעי ולא מסתכלן דא, רובא דעלמא אתדנו בדינא ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו {מתים קודם זמנם}, א"ר אלעזר אי הכי טב ליה לבר נש דלא יוזיף למיתא {שלא ילווה את המתים}?! א"ל: לא. דהא בר נש דאסתמר כהאי גונא אתחזי לאורכא דיומין, וכל שכן לעלמא דאתי {תרגום: לא, שהרי אדם שנשמר מכך זוכה לאריכות ימים בעולם הזה, וכל שכן לעולם הבא}.
כתב השו"ע ע"פ הזוהר: "יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחר המטה".[1]
וביאר הש"ך (ס"ק ב) שאף שכתב השו"ע בסע' א', שנהגו נשים לצאת אחר המיטה, יש למונעם שיצאו כלל לבית הקברות, משום שגורמות רעה לעולם ח"ו. וכ"פ הפני ברוך (עמ' נח).[2]
ואורח מישור (הגהות והערות על הב"י ס"ק ג) תמה על הב"י שאסר בזה, שהרי בזוהר כתוב שכל האיסור הוא להסתכל על הנשים בבית הקברות, אבל לא משמע שם, שיש לאסור להן ללכת לבית הקברות.[3]
כניסת אישה לבית קברות בימי נידות[עריכה]
- כתב החמודי דניאל (הובא בפת"ש יו"ד קצה ס"ק יט) שנהגו הנשים שלא לילך לבית החיים להתפלל בימי נידתה.
והגר"א (אגרת הגר"א), כתב לאשתו להיזהר לא ללכת לבית הקברות, כי מדבקים הקליפות, ובפרט בימי טומאתן.
- וכן כתב החיי אדם (כלל ג סעיף לח): "ונראה לי, שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו".
והילקו"י (אבלות עמ' פד ושלב) כתב, שאסור לאישה בימי ראייתה ללכת לבית הקברות, אך בימי ליבונה מותרת. ועדיף שלא תלך כלל לבית הקברות. ויש להקפיד שלא תהיה תערובת גברים ונשים בשעת ההלוויה. וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א עמ' שיא).
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
כתב הרב קאפח (פירוש על הרמב"ם הלכות אבל פי"ב הערה יא עמ' רד) מבלי להזכיר את דברי הזוהר): "וכמה יפים מנהגותינו בתימן שלא יצאו נשים ללויה כל עיקר. מה שאין כן הנוהג הפסול בימינו שנשים ואנשים יוצאים בערבוביא ונדחקים זה בזה ובפרט באותם שבילים אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, ואף מביימות התעלפויות ובאים גברים ומחבקים אותם כאילו שלא יפלו".
- ↑
וכתב הבית הלל (ד"ה ועכשיו נהגו) שיש להקשות, שהרי בסעיף א' כתב השו"ע "ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה, ואין לשנות" ומשמע שכן יוצאות בשעת הלוויה. ותירץ, שסעיף א' הוא על פי דברי הגמרא, וסעיף ב' הוא על פי דברי הזוהר.
- ↑
וכתב הבית לחם יהודה (ד"ה יש למנוע) על פי הבית יעקב, שאין למנוע מנשים ללכת להלוויית המת, שמהזוהר משמע שאם הנשים נמצאות אחר המיטה והגברים לפני המיטה אין כלל סכנה, והסכנה היא דווקא בשעה שחוזרים מללוות את המת. ועוד כתב, שאם אדם נהרג ולא מת ממלאך המוות – אין בזה סכנה.