פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפט א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:18, 20 בינואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שפט א

סעיף א – דיני כביסה לאבל[עריכה]

כיבוס לאבל[עריכה]

מועד קטן טו ע"א[עריכה]

אבל אסור בתכבוסת דכתיב: "וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה: התאבלי נא, ולבשי נא בגדי אבל, ואל תסוכי שמן, והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת".

מועד קטן יז ע"ב[עריכה]

דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה: הכביד שערו מיקל בתער, ומכבס כסותו במים. הא אתמר עלה: אמר רב חסדא: בתער ולא במספרים, במים ולא בנתר ולא באהל. אמר רב חסדא: זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת.

מסכת שמחות פרק ז הלכה ד[עריכה]

{קבר את קרובו} שמונה ימים קודם לרגל, אם רצה לספר ולכבס בערב הרגל - הרשות בידו. לא סיפר ולא כיבס בערב הרגל - לא יספר ולא יכבס עד שישלימו לו שלשים יום.

תוספתא (הוצאת ליברמן) מועד קטן פרק ב הלכה ב[עריכה]

כל אלו שאמרו מכבסין במועד – מותר[1] לכבס בתוך שלשים יום של אבל {וכתב הריב"א (הובא בתוס' מו"ק כג. ד"ה כל) שמשמע שסתם אבל (שאינו מאלו שהתירו להם לו לגלח במועד) אסור לו לכבס כל שלושים יום, והתוספות כתבו שהכיבוס כאן הכוונה לגיהוץ}.


  • עד מתי אסור לאבל לכבס בגדיו: (ב"י, ש"ך ס"ק ב, חזו"ע ח"ב דברים שהאבל אסור בהם - כביסה הע' א, עמ' רפ)
  • רמב"ם, תוספות ורמב"ן – אבל אסור בכיבוס בשבעת ימי אבלותו (רמב"ן: ואף אסור ללבוש בגד מכובס).

  • ריב"א ורי"ץ גיאת (הלכות אבל עמ' מח) – אבל אסור בכיבוס כל שלושים יום.

  • מרדכי וסמ"ק – נהגו שאבל אסור בכיבוס שבעה ימים, ואחר השבעה האבל לובש בגד שאדם אחר לבשו קודם.[2]

    • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם וסיעתו: "אבל אסור לכבס כסותו כל שבעת הימים, אפילו במים לבד; ולאחר שבעה, מותר. וכשם שאסור לכבס, כך אסור ללבוש המכובסים קודם לכן".
    • אך הרמ"א פסק כמרדכי והסמ"ק: "ואחר ז' שרי, והעולם נהגו בו איסור. ונוהגין שאדם אחר לובשם תחלה, ואח"כ לובשם האבל, והמנהג עיקר. וכן נוהגין במדינות אלו לאחר שבעה. ואם לבשו אדם אחר רק שעה אחת {זמן מה, ולא צריך שעה זמנית (ש"ך ס"ק ד)} די בכך. ואין צריך לומר שאסור ללבוש חדשים".
    • כתב הש"ך ע"פ הב"ח, שבגד המכובס רק במיםא"צ שאחר ילבשו תחילה, שאינו נחשב מכובס.

החלפת האבל בגדים לצורך מסוים[עריכה]

  • כתב הלחמי תודה (הובא בפת"ש ס"ק ב) שכמו שמותר לאבל לרחוץ רחיצה שאינה לתענוג, אלא לנקיון בעלמא, כך מותר לאבל להחליף בגדיו, אם ההחלפה היא לצורך, כגון: שבגדיו מלוכלכים או עם זיעה המביאה זוהמא וכדומה.[3]

מצעים ומגבות נקיים לאבל[עריכה]

  • כתב השו"ע ע"פ הרמב"ן, הראב"ד והרא"ש והמרדכי: "וגם הסדינים והמצעות של מטה – אסור לכבסן ולהציע המכובסין. וכן מטפחות הידים, אע"פ שמותר לכבסן במועד".

  • כתב הזכרון יצחק (פרק כו, עמ' קפב) שאסור להשתמש גם במגבות מכובסות.

  • כתב החזו"ע (אבלות ח"ב שם הע' ז עמ' רפה) שאם התלכלך בגדו בכתם - יכול לנקותו ע"י מים ומברשת ואין זה בכלל כיבוס, ועוד שאם לא ינקה עתה ישאר רישומו תמיד והוי דבר האבד.

מפה מכובסת לכבוד שבת שבתוך השבעה[עריכה]

  • כתב הט"ז (ס"ק א) בשם הרש"ל שלכבוד שבת מותר לפרוס מפות מכובסות. וכ"פ הפנ"ב (סי' כג סע' ד, עמ' רמג).

אלו שמותרים לכבס ולגלח במועד[עריכה]

מועד קטן יז ע"ב[עריכה]

תנו רבנן: כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד - מותרין לגלח בימי אבלן. והתניא אסורים! - אמר רב חסדא אמר רב שילא: כי תניא הכא מותרין - בשתכפוהו אבליו. - אי בשתכפוהו אבליו, מאי איריא כל אלו שאמרו? אפילו כולי עלמא נמי! דתניא: תכפוהו אבליו זה אחר זה, הכביד שערו - מיקל בתער, ומכבס כסותו במים. - הא אתמר עלה, אמר רב חסדא: בתער ולא במספרים, במים ולא בנתר ולא באהל {משמע שמי שמותר לגלח במועד, כשתכפוהו אבליו, מותר בגילוח רגיל}.


  • וכ"פ השו"ע ע"פ הרמב"ן: "וכן כל אותן ששנינו שמותר לכבסן במועד כגון: היוצא מבית השביה, ומבית האסורים, והמנודה שהתירו לו חכמים, והנשאל לחכם והותר, והבא ממדינת הים שהלך להרויח ולא היה לו פנאי לגלח, אסורים בימי אבלו, שאם אירעו אחד מהם קודם האבלות ונכנס מיד לתוך האבלות - אסור לכבס. אלא אם כן אירעו אחד מהם ותכפוהו מיד שני אבלות זה אחר זה, אז מותר לכבס אף בנתר וחול ואפילו תוך שבעה, ובלבד שיעשנו בצינעא בתוך ביתו".

אבל רגיל שתכפוהו אבליו[עריכה]

  • כתב השו"ע ע"פ הרמב"ן: "וְאַחֵר שתכפוהו אביליו זה אחר זה, מכבס במים אבל לא בנתר ואהל".

  • וכתב הפנים מאירות (הובא בפת"ש ס"ק א) שאבל שתכפוהו אבליו, מותר ללבוש לכבוד שבת בגד מכובס באפר ומים, ע"י שילבשנו אדם אחר תחילה.

לבישת בגדים תחתונים מכובסים[עריכה]

  • כתב החזו"ע (אבלות ח"ב הל' ד עמ' רפב): "בגדים התחתונים של הגוף, שנחשבים בגדי זיעה, אם הזיע בהם - מותר להחליפם בבגדים אחרים המכובסים". ונימק בהערה (שם) שאפשר להקל מדין ס"ס, שמא הלכה כרש"י והרמב"ם שמותר ללבוש הבגדים המכובסים שמקודם האבל, ושמא בגדי זיעה לא נאסרו כלל.


שטיפת הרצפה[עריכה]

  • כתב החזו"ע (אבלות ח"ב הל' ז עמ' רפו): "מותר לאבלים לשטוף הרצפה עם חומרי ניקוי משום נקיות, שזהו בכלל כיבוד וריבוץ הבית".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]

  1. אמנם התוספות גרסו: "אסור לכבס בתוך שלושים". אך אין זו גרסת התוספתא כפי שמצויה לפנינו. והרב שאול ליברמן בספרו "תוספתא כפשוטה" (מסכת מועד פ"ב עמוד 1245) כתב על גרסת התוספות: "וטעות סופר היא, עיין בהגהות הרש"ש ובקרן אורה, וצריך לומר: "מותר וכול'" כגרסת כל הנוסחאות והראשונים".
  2. וכתב הטור על מנהג זה: "ואיני יודע טעם למנהג זה דאפילו גיהוץ מותר בישנים, כל שכן כיבוס".

    ויישב הב"י את סברתם, שאולי הם סוברים כדעת הריב"א, שאסר כל שלושים יום אפילו בכיבוס, ומכל מקום כיון שריב"א הוא דעת יחיד, ועוד שהלכה כמיקל באבל, הקילו אחר שבעה על ידי שלובשם אדם אחר.

  3. וכתב השדי חמד (אבלות אות מ', עיין פנ"ב סי' יח הלכה ד), שאם מחליף בגדיו, יתנם קודם לכן לאדם אחר ללובשם.