אנציקלופדיה תלמודית:עוסק במצוה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:27, 28 בינואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added new Talmudit entry)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - העוסק בקיום מצוה, בתורת פטור מקיום מצוה אחרת שבאה לפניו.

הערך שלפנינו דן על העוסק במצוה אחת, שבאותה שעה פטור הוא מלקיים מצוות אחרות. על עצם הכלל אם דברי הכל הוא, עי' להלן: הכלל. על מקור הדין ועל טעם הפטור, עי' להלן: מקורו וטעמו. על מצוות שדנים אם העוסק בהן נפטר, כגון העוסק בתלמוד תורה, או במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, או במצוה דרבנן, ועוד, עי' להלן: המצוה שעוסק בה. על העסק במצוה הפוטרו, אם הוא דוקא כשיש לו בו טרדה, ועל מי שאינו עוסק במצוה עצמה, אלא שטרוד במחשבתו בקיומה, וכן ההולך לדבר מצוה או שעוסק במכשיריה, ועל הנוטל שכר על קיום המצוה, ועל המתחיל לעסוק במצוה באיסור, עי' להלן: העסק. על העוסק במצוה שיכול לקיים מצוה אחרת בלא שיבטל ממצוה שעוסק בה, אם חייב לקיימה, או שמכל מקום פטור, עי' להלן: יכול לקיים שתיהן. על סוגי המצוות שנפטר מהם, עי' להלן: המצוה שנפטר ממנה. על פטורו מן המצוה האחרת, אם פטור גמור הוא, או שאינו אלא כאנוס, וכן אם אסור לו להניח מצותו מפניה, או שרשאי להניח מצותו ולקיימה, ואם יכול לברך עליה, ואם יכול להוציא אחרים, עי' להלן: פטורו מן המצוה.

הכלל

עוסק במצוה, אמרו בכמה מקומות בתלמוד שהוא פטור מן המצוה[1], וכן אמר ר' יוסי הגלילי[2], וכן סובר ר' חנניא בן עקביא בכותבי ספרים תפילין ומזוזות, שהם פטורים מכל מצוות האמורות בתורה לפי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[3]. בדעת תנא קמא ור' שילא הסוברים שהשושבינים וכל בני החופה, חייבים בקריאת-שמע*[4], ואין לפוטרם משום שעוסקים במצות שמחת חתן-וכלה*[5], נחלקו ראשונים: יש סוברים שלדעתם העוסק במצוה אינו פטור מן המצוה, ולפיכך השושבינים וכל בני החופה חייבים בקריאת שמע[6], ויש סוברים שאין חולק שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[7], ואף תנא קמא ור' שילא סוברים שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[8], והשושבינים ובני החופה שחייבים בקריאת שמע, יש שכתבו שהוא משום שאינם חשובים עוסקים במצוה[9], שמשעת נישואין – ובעילה[10] - נעשית מצותם[11], ויש שהוסיפו, שאף על פי ששמחת חתן וכלה כל שבעה היא, מכל מקום בזמן חיוב קריאת שמע אינו זמן השמחה, שבשחרית עדיין לא הגיע זמנו ובערבית כבר עבר[12], ויש שכתבו שאף על פי שחשובים עוסקים במצוה, בקריאת שמע - שאין צריך כוונה אלא בפסוק ראשון[13] - לא תתבטל מצות השמחה שעוסקים בה, וכל מצוה שקיומה אינו מבטל את המצוה שעוסק בה, אין העוסק נפטר מלקיימה, לסוברים כן[14], ויש שכתבו שאף לסוברים שאף מצוה שקיומה אינו מבטל את המצוה שעוסק בה, העוסק נפטר מלקיימה[15], מכל מקום חייבים בקריאת שמע, לפי שאין בה טירחה כלל[16]. ויש סוברים שתנא קמא ור' שילא חולקים בדין העוסק במצוה[17], שלדעת תנא קמא הוא פטור מן המצוה, והשושבינים ובני החופה פטורים מכל המצוות[18] - אלא בקריאת שמע חייבים, כיון שאין צריך כוונה אלא בפסוק ראשון[19] - ולדעת ר' שילא אינו פטור מן המצוה, והשושבינים ובני החופה חייבים בכל המצוות[20]. הלכה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[21].

מקורו וטעמו

העוסק במצוה שפטור מלקיים שאר מצוות, נלמד מן הכתוב בקריאת-שמע*: בשבתך בביתך ובלכתך בדרך[22], ודרשו "בשבתך בביתך" פרט לעוסק במצוה, "ובלכתך בדרך" פרט לחתן[23], שהיה יכול לומר בשבת ובלכת, ואמר בשבתך ובלכתך, ללמד שבשבת ולכת שלך שהיא של רשות, חייב אתה בקריאת שמע, ולא בשבת ולכת של מצוה, שפטור מקריאת שמע[24], וכן משאר מצוות[25]. וכתבו ראשונים שהחתן שנתמעט, לאחר שכנס הוא[26] – שאילו כשהולך לכנוס, או בשעה שכונס, כשאר עוסק במצוה הוא, ואינו צריך מיעוט מיוחד[27] - שיושב ובטל ואינו עוסק[28], אלא שטרוד במחשבת בעילת מצוה[29], ולפיכך הוצרך לכתוב בפני עצמו למעטו, ואילו לא היה אלא מיעוט אחד, אין לנו למעט אלא עוסק במצוה במעשה[30]. בתוספתא מיעטו מהכתוב "בשבתך בביתך", חתן, ומהכתוב "בלכתך בדרך", עוסק במצוה[31], וכן יש גורסים בתלמוד[32], ואף לגירסה זו יש שביארו שמהכתוב "בשבתך בביתך" לבד, לא היה מתמעט אלא העוסק במצוה במעשה, ולא חתן לאחר שכנס שאין טרדתו אלא במחשבה, אלא אחר שיש שני מיעוטים, יותר מסתבר למעט חתן שיושב ומחשב במצוה, מהכתוב "בשבתך בביתך", ושאר עוסק במצוה במעשה מהכתוב "בלכתך בדרך"[33], ויש שביארו שממשמעות הכתוב "בשבתך בביתך", מתמעט החתן שאין שבת שלו רשות, שיושב ומחשב בבעילת מצוה, אלא שהחתן כיון שאין נקל לו להסיר טרדתו מליבו, אין ללמוד ממנו לפטור שאר עוסק במצוה, ואפילו עוסק במעשה, וצריך למעטו מהכתוב "בלכתך בדרך"[34]. ויש מן הראשונים שלגרסתם המיעוט של עוסק במצוה מהכתוב "בשבתך בביתך", אינו נלמד מכך שלא כתוב בשבת, אלא המיעוט מהכתוב "ובלכתך בדרך" בלבד נלמד מכך שלא כתוב ובלכת[35], יש שביארו שפשט הכתוב בשבתך בביתך, משמעותו ישיבה של רשות, למעט עוסק במצוה[36], אבל הכתוב בלכתך בדרך, אפשר לפרשו אף בהולך לדבר מצוה, ולפיכך צריך לדרוש ממה שלא נאמר בלכת[37], ויש שביארו יותר שהכתוב בשבתך בביתך, מיותר, שהיה יכול לומר: ודברת בם בשכבך ובקומך, ומהייתור ממעטים עוסק במצוה[38], אבל הכתוב בלכתך בדרך אינו מיותר, שהיה מקום לומר שאדרבה לאחר שפטר הכתוב עוסק במצוה, בא לרבות הולך לדבר מצוה שאינו עוסק במצוה עצמה, שחייב בקריאת שמע, אלא לפי שלא כתוב ובלכת, למדים שלא בא הכתוב לרבות אלא למעט שאינו חייב אלא בלכת של רשות, וממילא ההולך לדבר מצוה כשאר עוסק במצוה הוא וממועט מהכתוב בשבתך, ולא נצרך למעט אלא חתן שפטור משום טרדתו[39]. ויש שכתבו שהכתוב "ובלכתך בדרך" נצרך למעט כל הולך לדבר מצוה, שכיון שאינו עוסק במצוה עצמה, אין למעטו יחד עם שאר עוסק במצוה[40].

וכן מהכתוב בפרשת פסח שני: ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא[41], שנטמאו אף על פי שעל ידי כן לא יוכלו לעשות מצות פסח החמורה יותר ממצות ההתעסקות במת, למדים שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[42], שאילו העוסק במצוה אינו פטור מן המצוה, לא היה להם ליטמא, כיון שעל ידי כן לא יוכלו לעשות את הפסח[43]. יש שכתבו שמכך שנטמאו אף שידעו שאפשר שעל ידי כן נדחים מעשיית פסח, למדים כן[44], ויש שכתבו שמדברי משה שאמר למישאל ואלצפן ליטמא לאחיהם[45], אף על פי שעל ידי כן נדחו מעשיית פסח – לסוברים שהם היו האנשים הטמאים[46] – למדים כן[47], ויש שכתבו שלמדים מתוך טענתם שטענו "למה ניגרע וגו'", שסבורים היו שיכולים הם להקריבו בזמנו, ואילו היו סבורים שאינם יכולים להקריבו בזמנו, לא היתה להם תרעומת, שיודעים היו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[48], ויש שכתבו שמתשובת משה: איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו', הוא שלמדים שרשאי אדם לטמאות עצמו בערב פסח, אף על פי שעל ידי כן ידחה מעשיית פסח[49]. ושני הלימודים – מהכתובים בקריאת שמע ובפסח שני - נצרכים, שמהכתוב בקריאת שמע למדים שאף במקום שבשעה שעוסק במצוה, כבר הגיע זמן קיום מצוה אחרת, מכל מקום פטור מלקיימה, שמהטמאים אין ללמוד כן, שבזמן שהתעסקו במת עדיין לא היה זמן הפסח, ומהטמאים למדים שפטור אף ממצוה חמורה שיש בה כרת[50].

בטעם הדין שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, יש מן הראשונים שכתבו שלפי שעוסק במלאכתו של מקום, לא חייבתו תורה לקיים מצוות אחרות[51], ואפילו יכול לקיים שתיהן[52]. ויש שנראה מדבריהם שטרדתו בעסק המצוה פוטרתו משאר מצוות, שכיון שטרוד בדבר מצוה, אינו צריך להסיר טרדתו כדי שיוכל לקיים מצוה אחרת[53]. לסוברים שאין העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא במקום שאינו יכול לקיים שתיהן[54], כתבו ראשונים שאין צריך לומר שאינו חייב במצוה שנזדמנה לו, שכיון שצריך להניח מצותו כדי לקיים מצוה אחרת, מה טעם יניח מצוה שעוסק בה מפני מצוה אחרת, ולא הוצרך הכתוב ללמד אלא שאסור להניח מצוה שעוסק בה מפני מצוה אחרת, שלפי שפטור הוא מן האחרת הרי היא כרשות אצלו, ואסור להניח מצותו מפני דבר הרשות[55].

המצוה שעוסק בה

מצוות שונות, דנו בעוסק בהן אם נפטר מן המצוה:

עוסק בתורה

העוסק בתלמוד-תורה* - ואין תורתו אומנותו[56] - מפסיק מתלמודו לקריאת שמע ולתפילה[57], וכן אמר אביי שיש לו לקום בפני חכם[58], ובירושלמי אמרו, שהעוסק בתורה מפסיק לקיים מצוות סוכה ולולב[59]. וכתבו ראשונים שהוא הדין לכל מצוה עוברת שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, שצריך להפסיק תלמודו ולקיימה[60], שבכלל הנלמד מהכתוב: יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה[61], שדרשו חכמים שחפצי שמים כן ישוו בה, ויש לאדם לבטל תלמוד תורה ולקיים מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים[62], שאף העוסק כבר בתלמודו, יש לו להפסיק, ולקיימה[63]. יש מן הראשונים שביארו שהואיל ועיקר תלמוד תורה אינו אלא להביא לידי מעשה[64], לפיכך צריך להפסיק[65], ויש שהוסיפו שכיון שתכלית תלמוד תורה הוא כדי לקיים מצוות, כשמפסיק מתלמודו לקיים מצוה, הוא משלים בכך מצות תלמוד תורה[66]. ויש מן הראשונים שכתבו שהעוסק בתלמוד תורה אינו חלוק משאר עוסק במצוה, אלא שכיון שיכול ללמוד אף אחר שיקיים מצוה שנזדמנה לו, חשוב כיכול לקיים שתיהן[67], שאף העוסק בשאר מצוה, ויכול לקיים אחרת, חייב לקיים שתיהן, לסוברים כן[68], או שלפי שבתלמוד תורה אין טרדה, יש לו להפסיק[69], כשאר עוסק במצוה שאין לו טרדה, שיש לו להניח מצותו ולקיים מצוה עוברת ולחזור למצותו, לסוברים כן[70]. ויש מן האחרונים שכתבו שלפי שמצות תלמוד תורה אין לה הפסק – שכתוב והגית בו יומם ולילה[71] - יש לו להפסיק, שאם לא כן לא יוכל לקיים כלל מצוות, וכל המצוות מה יהא עליהן[72], וכשאר עוסק במצוה תמידית שאינו פטור מן המצוה, לסוברים כן[73]. ויש שכתבו שכיון שכל תיבה ותיבה של תורה מצוה בפני עצמה היא[74], כשנזדמנה לו מצוה, אינו כעוסק באמצע מצותו, שמה שלמד כבר, נשלמה מצותו, ומה שעתיד ללמוד, עדיין לא התחיל במצותו, ומצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, קודמת[75]. ויש שכתבו שבזמן שמוטלת עליו מצוה לקיימה, אינו מצווה בתלמוד תורה – כשם שלמדים מהכתוב ואספת דגנך[76], שבזמן שצריך אדם לעסוק בפרנסתו ובצרכיו, אינו מצווה ללמוד תורה[77] - ולפיכך יש לו להפסיק מתלמודו כדי לקיים מצוות[78]. במכילתא אמרו שהעוסק בתורה פטור מן התפילין[79], ויש מן הראשונים שמצדדים לומר בדעת המכילתא, שהעוסק בתורה פטור מן המצוה, כשאר עוסק במצוה[80], וכן יש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאין חילוק כלל בין עוסק בתלמוד תורה לעוסק בשאר מצוות, ואף העוסק בתלמוד תורה פטור מן המצוות[81], ולא אמרו בירושלמי שהעוסק בתורה מפסיק לקיים מצוות סוכה ולולב, אלא במי שתורתו אומנותו, שאם לא יפסיק מתלמודו, לא יקיימן לעולם[82]. וכן לתנאים הסוברים שהעוסק במצוה אפילו אין לו בה טרדה, פטור מן המצוה[83] – לסוברים שמחלוקת תנאים היא[84] – כתבו ראשונים – לשיטתם שהטעם שהעוסק בתורה אינו נפטר מן המצוה, משום שאין לו בה טרדה – שאף העוסק בתורה פטור מן המצוה[85], וכן לתנאים הסוברים שאף העוסק במצוה תמידית פטור מן המצוה[86] – לסוברים שמחלוקת תנאים היא[87] – כתבו אחרונים בדעת ראשונים – לשיטתם שהטעם שהעוסק בתורה אינו נפטר מן המצוה, משום שמצוה תמידית היא – שאף העוסק בתורה פטור מן המצוה, כשאר עוסק במצוה[88].

מצות תלמוד תורה שאינה פוטרתו מכל המצוות, לסוברים כן, יש מן האחרונים שכתבו שהוא בחלק המצוה ללמוד ולעסוק בתורה תמיד, אבל מצות ידיעת התורה – שבמצות תלמוד תורה, שני חלקים: מצות ידיעת התורה, ומצוה ללמוד ולעסוק בה תמיד[89] - פוטרתו כשאר מצוות[90], שאם על ידי שיעסוק במצוה אחרת יהיה לו ביטול תמידי מלימודו, ולא יגיע לידיעת התורה, פטור משאר מצוות אפילו אי אפשר לקיימן על ידי אחרים[91], וכתבו עוד, שאף היודע כבר את כל התורה, כיון שיכול לבוא לידי שכחה, אינו צריך להפסיק מתלמודו[92], ולפיכך מי שחשקה נפשו בתורה תמיד, כבן עזאי, ואינו בא לידי הרהור עברה, כיון שאם ישא אשה יהיה לו ביטול תמידי מלימודו, יכול למנוע את עצמו מלישא - אף על פי שמצות פריה-ורביה* אי אפשר לעשותה על ידי אחרים[93] - ואין בידו עוון[94]. ויש שכתבו שהמניעה מלעסוק בתורה בזמן שעסוק במצותו, אפילו היא תמידית, אינה פוטרתו מלהפסיק מתלמודו ולקיים מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, שבזמן שעסוק בה, אינו מצווה במצות תלמוד תורה כלל[95], אלא שבמקום שאף בזמן שישלים מצותו, טרדתו מחמת המצוה שקיים, תפגע באיכות הלימוד, שלא ילמד כפי כחו וכשרונו – שהלימוד לפי כחו וכשרונו, בכלל מצות ידיעת התורה הוא[96] - אין לו להפסיק מתלמודו כדי לקיימה[97]. העוסק בשימוש תלמידי חכמים – להבין טעמי המשנה וסברותיה[98] – יש מן האחרונים שכתבו שכיון ששימושה של תורה גדול מלימודה[99], אינו כשאר עוסק בתורה, ופטור מן המצוה[100].

העוסק בתורה ונזדמנה לו מצוה עוברת, אלא שאפשר לעשותה על ידי אחרים, או מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, אלא שיכול לעשותה לאחר זמן – שמצוה שיכול לעשותה לאחר זמן, חשובה כאפשר לעשותה על ידי אחרים[101] - לא יפסיק מתלמודו[102], שאפילו נזדמנה לפניו מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים קודם שהתחיל לעסוק בתורה, יש לו להניחה ולעסוק בתורה[103], ועוד, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכל שכן העוסק בתלמוד תורה, לסוברים כן[104], ולפיכך מי שהיה עוסק בתורה וטרוד בה, ומתירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונות עבור אשתו ויתבטל מהתורה – שאף על פי שמצות פריה ורביה אי אפשר לעשותה על ידי אחרים, יכול לקיימה לאחר זמן[105] - מותר להתאחר מלישא[106].

על לימוד תורה ברבים, שיש סוברים שאין מפסיקים ממנו אפילו למצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, ויש סוברים שמכל מקום מפסיקים, ע"ע תלמוד תורה.

על העוסק בלימוד שאינו מביא לידי מעשה, כגון בסדר טהרות בזמן הזה, או היודע כבר את כל הדינים, שיש סוברים שיש לו להפסיק מתלמודו אף למצוות שאפשר לקיימן על ידי אחרים, ויש סוברים שמכל מקום תלמוד תורה עדיף, ע"ע הנ"ל.

על מי שתורתו אומנותו שאינו מפסיק לתפילה שהיא מדרבנן אלא לקריאת שמע, ושיש סוברים שאף לקריאת שמע אינו מפסיק, ואף על פי שלשאר מצוות מפסיק, משום שאף קריאת שמע חשובה כלימוד תורה, ע"ע קריאת שמע וע' תלמוד תורה וע' תפלה.

הולך ללמוד תורה

אף על פי שהעוסק בתורה יש לו להפסיק מתלמודו לקיים מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים[107], כתבו ראשונים שההולך ללמוד תורה, חשוב עוסק במצוה – כשאר הולך לדבר מצוה, שחשוב עוסק במצוה[108] - ופטור מן המצוה[109]. בטעם הדבר שההולך ללמוד תורה עדיף מהלומד תורה, יש שביארו שהוא משום שההליכה יש לה קצבה, שלא כלימוד עצמו, שכיון שחיוב תמידי הוא אין לפוטרו משאר מצוות, לסוברים כן[110], ויש שביארו שהוא משום שכל ההליכה עסק אחד הוא, שלא כלימוד עצמו שכיון שכל תיבה מצוה בפני עצמה היא אינו מפסיק באמצע מצותו[111], ויש שביארו שהוא משום שההולך ללמוד תורה טרוד הוא בהליכתו, שלא כלומד תורה שלפי שאין לו טרדה בלימודו צריך להפסיק, לסוברים כן[112], ויש שפירשו שהוא משום שההולך ללמוד תורה עוסק הוא בשימוש תלמידי חכמים, וגדול שימושה יותר מלימודה[113]. ויש מן הראשונים סוברים שאף ההולך ללמוד תורה אינו פטור מן המצוה, שאינו עדיף מעוסק בתורה שאינו פטור מן המצוה[114].

כותבי סת"ם

כותבי ספרי תורה, תפילין ומזוזות – בזמן שעסוקים במצותן[115] - בבבלי אמרו שרבי חנניא בן עקביא פוטרם מכל מצוות האמורות בתורה, לפי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[116], ואף על פי שעוסקים לצורך מצוה של אחרים[117], ואינם עוסקים אלא בהכשר מצוה[118], ובירושלמי אמרו שלדעת תנא קמא אינם פטורים אלא מן התפילה, לפי שהיא מדרבנן, ולא משאר מצוות שהן מן התורה, ולדעת רבי חנניה בן עקביה, אף מתפילה אינם פטורים[119]. יש שכתבו שלא נחלקו הבבלי והירושלמי, אלא שהבבלי פוטרם כשאינם יכולים לקיים שתיהן, שהרוצה לקנותם אינו יכול להמתין עד שיקיים הסופר מצוה הבאה לידו, והירושלמי מחייבם כשיכולים לקיים שתיהן[120], ויש שהוסיפו שאף על פי שכל עוסק במצוה אינו צריך להניח מצותו מפני מצוה אחרת שנזדמנה לו ואפילו אם יוכל לחזור למצותו, לסוברים כן[121], כותבי סת"ם כיון שעוסקים במצוה תמידית, כשיוכלו לחזור למצותם, יש להם להניח הכתיבה ולקיים מצוה שנזדמנה להם[122]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שסוברים שהירושלמי חלוק עם הבבלי[123], שלדעת הירושלמי כותבי סת"ם כיון שעוסקים בהכשר מצוה ולא במצוה עצמה, אין לפטרם מן המצוה[124], או שמשום שמצוה תדירה היא, אין לפוטרם כשאר עוסק במצוה, שאם יפטרו, שאר מצוות מה יהא עליהן[125], וכעוסק בתורה שאינו נפטר משאר מצוות מטעם זה, לסוברים כן[126], או שכיון שמצוה קיומית היא, שאינם חייבים לעסוק בה, אין לפוטרם משאר מצוות[127]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף לבבלי מחלוקת תנאים היא[128], שנחלקו אם אף העוסק במצוה שאין לו בו טרדה, ככותבי סת"ם[129], פטור מכל המצוות[130], ויש שכתבו שנחלקו אם אף העוסק במצוה תמידית, ככותבי סת"ם, פטור מן המצוות[131], או שנחלקו אם אף העוסק בהכשר מצוה, פטור מן המצוה[132].

להלכה, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שחייבים הם בכל המצוות[133], וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שסוברים שחייבים בכל המצוות[134], ולפיכך כתבו שכותבי סת"ם אינם פטורים אלא מהנחת תפילין כל היום, אבל בשעת קריאת שמע ותפילה חייבים הם בתפילין[135]. ויש שכתבו שכותבי סת"ם פטורים מכל המצוות[136], ואף לדעתם יש מן האחרונים שכתבו שאינו אלא כשאינם יכולים לקיים שתיהן[137], אבל אם יכולים לקיים שתיהן ואף אם צריכים להניח כתיבתם בינתיים על מנת לקיים מצוה עוברת, חייבים לקיימה[138], ויש שכתבו שאינם פטורים אלא במקום שרבים צריכים להם, שאז חשובים כעוסקים בצרכי רבים[139].

על כותבי סת"ם שאין להם להתחיל בכתיבה אחר שהגיע זמן קריאת שמע, ועל כך שאם הרוצה לקנות מהם רוצה לפרוש לים, שלא יהיה לו שם תפילין כמה ימים, שאפשר שיכולים להתחיל אף אחר שהגיע הזמן, ע"ע קריאת שמע.

אפשר לקיימה על ידי אחרים

העוסק במצוה שאפשר לקיימה על ידי אחרים, ונזדמנה לו מצוה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שיש לו להניח מצוה שעוסק בה שיקיימוה אחרים, והוא יקיים מצוה שנזדמנה לו[140]. והרבה ראשונים סוברים שאינו צריך להניח מצוה שעוסק בה[141].

בכבוד אב

העוסק במצות כבוד-אב*, יש מן הראשונים שכתבו שאינו פטור משאר מצוות, שלפי שהאב עצמו חייב באותם מצוות, חייב הוא לבטל כבודו מפני כבוד שמים[142], וכאילו כבוד אביו כרשות הוא לגבי שאר מצוות[143], ולפיכך העוסק בעבודת אביו וראה אבדת חברו, חייב בהשבתה[144]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאף העוסק במצות כיבוד אב חשוב עוסק במצוה, ופטור משאר מצוות[145], ומכל מקום כתבו אחרונים שאם אביו שם, חייב הוא למחול על כבודו, כדי שבנו יוכל לקיים שאר מצוות[146].

במצוה תדירה

מצוה שהיא תמידית אצלו, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמחלוקת בבלי וירושלמי היא אם אף הוא פטור מן המצוה, שלדעת הבבלי שרבי חנניא בן עקביא פוטר כותבי סת"ם – שעוסקים תמיד בכך - מכל המצוות[147], אף העוסק במצוה תמידית פטור מכל המצוות, ולדעת הירושלמי המחייב כותבי סת"ם בשאר מצוות[148], העוסק במצוה תמידית אינו נפטר משאר מצוות[149], שאם יפטר, שאר מצוות מה יהא עליהן[150], וכתבו עוד, שאף לבבלי יש מן התנאים הסוברים שהעוסק במצוה תמידית אינו פטור מן המצוה, והם שאמרו שהעוסק בתלמוד תורה אינו נפטר מן המצוה[151], שכיון שמצות תלמוד תורה מצוה תמידית היא - שכתוב והגית בו יומם ולילה[152] - אין לפטרו משאר מצוות[153], והלכה שהעוסק במצוה תמידית אינו נפטר[154]. ומדברי הרבה ראשונים נראה שאף העוסק במצוה תמידית פטור מן המצוות[155], והעוסק בתלמוד תורה שאינו פטור מן המצוות, מטעמים אחרים הוא[156], ומכל מקום יש מן האחרונים שכתבו לחלק, שאף על פי שכל עוסק במצוה אינו צריך להניח מצותו אפילו אם יוכל לקיימה אחר שיקיים מצוה עוברת שנזדמנה לו[157] - לסוברים כן[158] - העוסק במצוה תמידית, אם יוכל לקיימה אחר שיקיים מצוה עוברת שנזדמנה לו, יש לו להניח מצותו[159].

במצוה קיומית

מצוה שלא חייבתו תורה לעשות, אלא שהוא הכניס עצמו לעשותה, כגון גבאי-צדקה* – שחיוב על בית דין הוא לכוף על הצדקה, ולהעמיד ממונים על זה, ואין חובה על כל אדם להיות גבאי צדקה[160] - יש מן האחרונים שכתבו שהעוסק בה אינו פטור מן המצוה, שאין פטור אלא העוסק במצוה שמוטלת עליו בחיוב ואסור לקבל עליה שכר, אבל מצוה שאינו מחוייב בה ורשאי לקבל עליה שכר, אינו פוטרתו מן המצוה[161], ויש מוסיפים שאפילו חייבתו תורה לעשותה, אלא שאינו מקיימה מחמת ציווי התורה, כגון ישראל מומר, כיון שלא נכנס לעשייתה מחמת ציווי התורה, אינו פטור מן המצוה[162]. והרבה אחרונים כתבו שאף הוא פטור מן המצוה[163], שכל שמקיים מצוה, אינו עסוק ב"שֶבֶת שלו", וממועט כשאר עוסק במצוה[164], ואף העוסק בהדור-מצוה*, כגון מוכר תכלת לציצית - שהתכלת בציצית למצוה מן המובחר הוא, ואינו מעכב[165] - כתבו אחרונים שפטור מן המצוה[166]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שהעוסק במצוה קיומית אם נפטר מן המצוה, מחלוקת בבלי וירושלמי היא, שלדעת הבבלי שכותבי סת"ם פטורים מכל מצוות האמורות בתורה[167], אף העוסק במצוה שאינה חובה עליו פטור, ולדעת הירושלמי שחייבים בכל המצוות[168], העוסק במצוה קיומית, אינו נפטר משאר מצוות[169], וכתבו עוד, שאף לבבלי מחלוקת תנאים היא, שלסוברים שהטמאים שלא יכלו להקריב פסח – שמהם נלמד שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[170] – מישאל ואלצפן היו, שנטמאו לנדב ואביהוא[171], או לסוברים שטמאי שאר מת מצוה היו[172], שהיו חייבים ליטמא, אין מקור לפטור אלא את העוסק במצוה שחייב בה, ולסוברים שנושאי ארונו של יוסף היו[173], ולא היו חייבים ליטמא, הרי שאף במצוה שאינו חייב בה פטור משום עוסק במצוה[174], ולדעתם הלכה שהעוסק במצוה שאינו חייב בה אינו פטור משאר מצוות[175].

בספק מצוה

העוסק בספק מצוה מן התורה, יש מן האחרונים שכתבו שיש לו לקיים אף מצוה שנזדמנה לו, שאין פטור מן המצוה אלא העוסק במצוה ודאית, ולא העוסק בספק מצוה[176], ויש שכתבו בדעתם שאין דבריהם אמורים אלא לסוברים שהעוסק בספק מצוה שיש לו להחמיר ולקיים ספק מצוה שהיא מן התורה, בתורת ספק הוא, ואינו יכול להוציא אחר שחייב במצוה זו בודאי[177] - שאילו לסוברים שהמקיים ספק מצוה שהיא מן התורה, יכול להוציא אחר החייב בודאי במצוה זו[178], בודאי נפטר משאר מצוות - ולפיכך אינו נפטר משאר מצוות[179]. ויש שכתבו יותר, שהעוסק בספק מצוה, כיון שאף על פי שחייב בודאי לעסוק בה, אין בו אלא חיוב ודאי ולא קיום מצוה ודאית[180], צריך אף להניח ספק מצוה שעוסק בה מפני מצוה ודאית, שאין-ספק-מוציא-מידי-ודאי*[181]. ויש מן האחרונים שכתבו שהעוסק בספק מצוה ונזדמנה לו מצוה אחרת, אף הוא פטור מן המצוה[182], שכיון שמספק מוטל עליו לעסוק במצוה[183], אינו עוסק ב"שֶבֶת שלו", והרי הוא כשאר עוסק במצוה, בכלל המיעוט מהכתוב "בשבתך בביתך", שכל שאינו עוסק בשבת שלו, נפטר מלקיים שאר מצוות[184], וכן יש שכתבו שלסוברים שהמקיים ספק מצוה שהיא מן התורה, יכול להוציא אחר החייב בודאי במצוה זו[185], שאף חיובו של הספק בתורת ודאי הוא, בודאי נפטר הוא משאר מצוות ככל עוסק במצוה[186].

במצוה דרבנן

מצוה דרבנן, יש מן הראשונים ואחרונים שכתבו שהעוסק בה פטור אף ממצוות שהן מן התורה[187], ולפיכך השושבינים ובני החופה שעוסקים במצות שמחת חתן-וכלה* שהיא מדבריהם[188], פטורים ממצות ישיבת-סוכה*[189], אף על פי שהיא מן התורה[190], וכן ההולך להקביל פני רבו אף על פי שחיובו אינו אלא מדברי-קבלה*[191] – לסוברים כן[192] - פטור ממצות סוכה[193]. יש מן הראשונים שכתבו שחכמים הם שפטרוהו מלקיים מצוה אחרת ואפילו היא מן התורה[194], לפי שיש-כח-ביד-חכמים-לעקור-דבר-מן-התורה* בשב ואל תעשה[195], ויש מן האחרונים שכתבו שמן התורה הוא פטור[196], שלפי שהעוסק במצוה שפטור מן המצוה נלמד מהכתוב "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך"[197], שאין חייב בקריאת שמע אלא מי שעוסק בשבת ולכת שלו[198], אף העוסק במצוה דרבנן, כיון שאינו עוסק בשבת ולכת שלו, ממועט מכתוב זה[199], או שלפי שמצווה הוא מן התורה מן הכתוב לא-תסור* מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל[200], לקיים דברי חכמים, לסוברים כן[201], חשוב עוסק במצוה של תורה[202]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהעוסק במצוה דרבנן, אינו פטור ממצוות שהן מן התורה[203], וכן יש מן האחרונים שכתבו[204], ומכל מקום יש שכתבו שהעוסק בגמילות-חסדים* כגון בקור-חולים* ונחום-אבלים* ושמחת חתן וכלה, כיון שאף לסוברים שהם מצוות דרבנן[205], בתורת מצוות מיוחדות, הם מדבריהם, אבל נכללים הם במצות ואהבת לרעך כמוך[206], חשוב עוסק במצוה של תורה ופטור אף ממצוות מן התורה[207], וההולך להקביל פני רבו שפטור ממצות סוכה, משום שמצות הקבלת פני הרב מן התורה היא, לדעתם[208], או שאף על פי שאין חיוב הקבלת פני רבו אלא מדברי קבלה, מכל מקום מקיים הוא מצוה מן התורה בהקבלת פני רבו[209]. ויש מצדדים לחלק בין עוסק במצוה דרבנן שאינו נפטר ממצוות שהן מן התורה, לבין עוסק במצוה שהיא מדברי קבלה שנפטר אף ממצוות שהן מן התורה, ולפיכך ההולך להקביל פני רבו, פטור ממצות סוכה[210]. ויש מן האחרונים שמסתפקים אם העוסק במצוה דרבנן, פטור אף ממצוות מן התורה[211]. ויש שכתבו לתלות הדבר בגדר פטורו של העוסק במצוה, שלסוברים שפטרתו תורה משאר מצוות שאינו חייב בהם כלל בזמן שעוסק במצוה[212], יש לומר כן אף בעוסק במצוה דרבנן, שאינו עוסק ב"שבת שלו", אבל לסוברים שחייב בשאר מצוות, אלא שאמרה תורה שמצוה שעוסק בה דוחה שאר מצוות[213], אין בכח מצוה מדבריהם לדחות מצוה מן התורה[214].

במצוה של אחר

אף העוסק במצוה של אחר - כגון המל ומטביל עבד חברו, והקובע מזוזה בבית חברו[215] - חשוב עוסק במצוה[216], ואפילו אינו עוסק במצוה עצמה אלא במכשיריה, כגון כותב סת"ם שכותב לצורך אחרים, בשעת כתיבתו פטור הוא מכל המצוות[217].

בצרכי רבים

העוסק בצרכי-רבים*, ואין מי שישתדל בדבר אלא הוא, כתבו ראשונים שאפילו עוסק להצלת ממונם, חשוב עוסק במצוה ופטור מן המצוה[218], וכתבו אחרונים שלאו דוקא לצורך רבים, שאפילו עוסק לצורך יחיד ולצורך ממונו, חשוב עוסק במצוה ופטור מן המצוה[219]. ומכל מקום כתבו אחרונים שאם הגיע זמן קריאת שמע, יעשה מה שיכול ויקרא לפחות פסוק ראשון עם "ברוך שם כבוד מלכותו כו'" בזמנה[220] – שלא כשאר עוסק במצוה, שכל שיש לו טרחה אינו צריך לקיים כלל מצוה אחרת שבאה לידו, לסוברים כן[221] – ועוד כתבו אחרונים, שאם התחיל לעסוק בצרכי רבים אחר שהגיע זמן קריאת שמע, צריך להפסיק לקרוא[222], שלא כשאר עוסק במצוה שאף אם התחיל באיסור, אינו צריך להפסיק[223], ויש מצדדים לומר שאף אם התחיל באיסור אינו צריך להפסיק[224]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שכל עוסק בצרכי רבים, אפילו יש מי שישתדל בדבר, חשוב עוסק במצוה[225], וכן יש שכתבו שכותבי סת"ם הפטורים מכל מצוות האמורות בתורה, לסוברים כן[226], כשרבים צריכים להם הוא שפטורים, ומטעם שחשובים כעוסקים בצרכי רבים[227]. ויש שנראה מדבריהם שהעוסק בצרכי רבים ויש מי שישתדל בדבר, אינו כשאר עוסק במצוה[228], ומכל מקום פטור מקריאת שמע[229], ומן התפלה[230], אלא שאינו פטור אלא כשעוסק לשם שמים[231], ולפיכך כתבו ראשונים שאין הדברים אמורים אלא בדורות הראשונים שהיו עוסקים עם הציבור לשם שמים[232], אבל בדורות הללו אפילו אינם משתכרים, אין אנו תולים שכוונתם לשם שמים[233].

במצוה שאין לו טרדה

העסק

מצוה שאינה טורדתו, כגון נושא אלמנה, שאף על פי שעוסק במצות נישואין, אין לו טרדה, שהרי אין לה בתולים[234] – שלא כנושא בתולה, שטרוד שמא לא ימצא לה בתולים[235] - יש מן הגאונים והראשונים הסוברים שהעוסק בה אינו פטור משאר מצוות, ואם נזדמנה לפניו מצוה עוברת, יש לו להניח מצוה שעוסק בה ולקיים את המצוה העוברת, ואחר כך יחזור למצותו[236]. ויש מן הראשונים סוברים שאף העוסק במצוה שאינה טורדתו, פטור משאר מצוות[237]. ויש מן הראשונים שכתבו שמחלוקת תנאים היא בעוסק במצוה שאין לו טרדה, אם אף הוא פטור מן המצוות[238], שיש מן התנאים סוברים שכל שאין לו טרדה במצוה שעוסק בה, אינו נפטר משאר מצוות, והם אמרו שהנושא אלמנה חייב בקריאת שמע[239], כיון שאין לו טרדה, וכן שהעוסק בתורה מפסיק לקריאת שמע ולתפילה[240], כיון שאף הוא אינו טרוד[241], ולדעת תנאים אלו, השושבינים ובני החופה, וכן כותבי סת"ם, אף על פי שעוסקים במצוה, כיון שאין להם טרדה[242], חייבים בכל המצוות, ויש מן התנאים סוברים שהעוסק במצוה אף על פי שאין לו טרדה, פטור מן המצוה, והם אמרו שהשושבינים ובני החופה פטורים מכל המצוות[243], וכן שכותבי סת"ם פטורים מכל המצוות[244], ולדעתם הנושא אלמנה והעוסק בתורה, פטור מכל המצוות[245], והלכה שהעוסק במצוה שאין לו טרדה, חייב בכל המצוות[246].

טרדה במחשבה

הטרוד במחשבתו בקיום מצוה, אף על פי שאינו עוסק במעשה של קיום המצוה, כתבו ראשונים שחשוב עוסק במצוה, ופטור משאר המצוות[247], ולפיכך חתן הטרוד במחשבת בעילת מצוה[248], פטור מקריאת שמע[249]. ויש מן הראשונים שכתבו שהטרוד במחשבתו בקיום מצוה אינו כשאר עוסק במצוה, ולא נפטר אלא מקריאת שמע ומן התפילה, שאינו יכול לכוון בהם מחמת טרדתו בדבר מצוה[250]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שמחלוקת תנאים היא שנחלקו בחתן אם פטור מכל המצוות, לסוברים כן[251], שלדעת תנא קמא שהחתן פטור, אף הטרוד במחשבת מצוה חשוב עוסק במצוה ופטור מכל המצוות, ולדעת ר' שילא שהחתן חייב בכל המצוות, הטרוד במחשבתו אינו חשוב עוסק במצוה, ולא נפטר אלא מקריאת שמע ומן התפילה שאינו יכול לכוון בהם מחמת טרדתו, ומן התפילין שאינו יכול להיזהר שלא להסיח דעת מהם[252], ועוד כתבו, שאף סתם משנה ששנינו בה, לגירסתם, שמי שמתו מוטל לפניו, שאינו אלא טרוד בעסקי קבורתו, אינו נפטר אלא מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין בלבד[253], ומשמע שחייב הוא בשאר מצוות, סוברת שהטרוד במחשבה במצוה אינו נפטר מן המצוות[254], וכן הלכה לדעתם[255].

ההולך לדבר מצוה

אף ההולך לדבר מצוה – כגון ההולך לפדות שבויים[256], או למול את בנו[257], או לדרוש ברבים בהלכות החג ולהפריש את עמי הארץ מכל דבר איסור[258], או לשאת אשה[259], וכיוצא באלו[260] - חשוב עוסק במצוה ופטור מן המצוה[261]. יש מן הראשונים שכתבו שההולך לדבר מצוה ממועט מאותו כתוב שנתמעט שאר עוסק במצוה[262], שההליכה תחילת המצוה היא[263], ויש מן הראשונים שכתבו שאין למעטו עם שאר עוסק במצוה, לפי שאינו עוסק במצוה עצמה, אלא מהכתוב ובלכתך בדרך[264], שדרשו שבלכת שלך אתה חייב בקריאת שמע ולא בלכת של מצוה[265], נתמעט שאף ההולך לדבר מצוה פטור[266]. וכתבו ראשונים שההולך לדבר מצוה אף בשעת חנייתו, חשוב עוסק במצוה ופטור[267], ואף על פי שאינו הולך אלא ביום, פטור אפילו בלילה[268], שכל זמן שעדיין לא עשה המצוה, והוא מחזיק בה והולך בשבילה, חשוב עוסק במצוה[269], ויש מן האחרונים שכתבו, שהוא לפי שעל ידי המנוחה מתחזק כחו לעסוק במצוה[270]. ויש שהוסיפו שההולך לדבר מצוה פטור מן המצוה לפי שטרוד ודואג במחשבת המצוה ותיקונה[271], ואף בזמן שאינו הולך, טרוד הוא[272], וכתבו עוד, שאף קודם שהתחיל לילך, כיון שטרוד הוא במצותו, פטור מן המצוה[273], ולפיכך היוצא לדרך לדבר מצוה, פטור מלפקוד את אשתו[274].

על ההולך ללמוד תורה, שחשוב עוסק במצוה ועדיף מלומד תורה שאינו פטור משום עוסק במצוה[275], ושי"ס שדינו כלומד תורה, עי' לעיל[276].

בהכשר מצוה

וכן העוסק בהכשר מצוה, פטור מן המצוה[277], כגון כותב סת"ם*[278] - לסוברים שכותבי סת"ם פטורים מכל המצוות[279] - ומוכר סת"ם[280], והקונה מן הסוחרים כדי למכור על יד על יד[281], וכן העוסק בקנין חפצי מצוה שיוכל לקיים בהם המצוה[282]. יש שביארו הטעם שלפי שהעוסק במצוה שפטור מן המצוה נלמד מן הכתוב בשבתך בביתך[283], שאין חייב בקריאת שמע אלא העוסק בשבת שלו שהיא של רשות[284], אף העוסק בהכשר מצוה, כיון שאינו עוסק בשבת שלו, פטור[285]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שהעסק בהכשר מצוה, הרי הוא כהליכה לדבר מצוה הפוטרתו משאר מצוות[286]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמחלוקת בבלי וירושלמי היא אם העוסק בהכשר מצוה פטור מן המצוה, ואף בבבלי מחלוקת תנאים היא[287], ולדעתם הלכה שהעוסק בהכשר מצוה אינו פטור מן המצוה[288].

עוסק בשכר

המשתכר במצוה שעוסק בה – הנוטל יותר משכר בטלה לבד[289] - יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו חשוב עוסק במצוה לפטרו מן המצוה[290]. ויש שכתבו, שכל שעיקר כוונתו למצוה, אפילו אם משתכר, חשוב עוסק במצוה[291], ויש שכתבו, שכל שמכוון לשניהם בשווה, חשוב עוסק במצוה[292]. ויש מן הראשונים שכתבו שכל שמכוון אף למצוה, חשוב עוסק במצוה[293], וכתבו עוד, שאפילו אינו עוסק בה אלא להנאת עצמו, אפשר שחשוב עוסק במצוה, שמכל מקום עושה מצוה[294]. ויש מן האחרונים המחלקים בין העוסק במצוה עצמה, שאפילו אינו מכוון אלא להשתכר ממנה, חשוב עוסק במצוה, שמכל מקום עושה מצוה, לבין העוסק בהכשר מצוה – שאף הוא חשוב עוסק במצוה[295] – שלפי שהעסק עצמו אינו מצוה, אינו חשוב עוסק במצוה אלא כשמכוון לשם מצוה[296], וכן העוסק במצוה דרבנן, שלפי שאינו עוסק בשבת שלו, פטור אף ממצוות דאורייתא, לסוברים כן[297], יש שכתבו שכל שמכוון לצורך עצמו, עוסק בשבת שלו הוא, ואינו חשוב עוסק במצוה אלא במכוון למצוה[298].

אף על פי שהעוסק במצוה שעיקר כוונתו להשתכר אינו פטור מן המצוה, לסוברים כן[299], יש מן האחרונים המצדדים לומר שהעוסק בצרכי רבים – שחשוב עוסק במצוה[300] –אם אין מי שישתדל בדבר אלא הוא, אפילו עיקר כוונתו רק להשתכר, חשוב עוסק במצוה ופטור מן המצוה[301].

התחיל באיסור

אפילו התחיל לעסוק במצותו באיסור, שהיה צריך לעשות קודם מצוה אחרת, כגון שהתחיל לעסוק במצוה אחר שהגיע זמן קריאת שמע, שהיה לו לקרוא את שמע קודם שהתחיל במצותו[302], כתבו אחרונים שפטור מן המצוות[303], ויש מן האחרונים שכתבו שהמתחיל לעסוק במצותו באיסור, אינו פטור מן המצוה [304].

על העוסק בצרכי רבים - שחשוב עוסק במצוה[305] - שיש מן האחרונים שכתבו שאם התחיל באיסור אינו פטור מן המצוה, אף על פי ששאר עוסק במצוה שהתחיל לעסוק באיסור, מכל מקום פטור מן המצוה, ושיש מצדדים לומר שאף הוא פטור מן המצוה, עי' לעיל[306].

יכול לקיים שתיהן

העוסק במצוה ובאה לפניו מצוה אחרת שבקיומה לא תיבטל מצוה שעוסק בה עכשיו – ואינו צריך להניח מצוה שעוסק בה עד שיקיימנה[307] - נחלקו ראשונים: יש סוברים שחייב לקיים שתיהן[308], שהלימוד מהכתוב שעוסק במצוה פטור מן המצוה[309], אינו אלא במקום שאינו יכול לקיים שתיהן[310], וסברא היא, שאדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, אינו נפטר מן המצוות[311], ולפיכך שומר אבדה, שהאבדה מונחת בביתו, אף על פי שמקיים כל רגע מצוה בשמירתה[312], אינו נפטר ממצוות אחרות, כגון לתת פרוטה לעני[313], וכן שלוחי מצוה – שחשובים עוסקים במצוה[314] – כשאינם הולכים אלא ביום, וקיומה של מצות סוכה בלילה, לא תבטלם ממצותם, חייבים בישיבת סוכה בלילה[315]. ויש סוברים שאף במקום שיכול לקיים שתיהן, פטור[316], שמכך שפטרה תורה חתן מקריאת שמע[317], אף על פי שיכול ליישב דעתו ולקרוא, למדים שכל שהוא עסוק במלאכתו של מקום, אף על פי שיכול לטרוח ולקיים מצוות אחרות, לא חייבתו תורה לקיימן[318], ויש שכתבו יותר מכך, שהלימוד מהכתוב לא נצרך אלא במקום שיכול לקיים שתיהן - שבמקום שאינו יכול לקיים שתיהן אין צריך לומר שפטור מלקיים מצוה אחרת, ואפילו מצוה קלה אין להניחה כדי לקיים מצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות[319], ואפילו ידוע ששכרה של מצוה אחת רב, אין להניח את המצוה ששכרה מועט, שהרי שנינו: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס[320] - וגזירת מלך היא[321], ולדעתם שלוחי מצוה בזמן חנייתם, אף אם לא יבטלו ממצותם על ידי ישיבתם בסוכה, פטורים מלישב בה[322], ואף לדעתם כשאינו עוסק במצוה, אך על ידי שמקיים מצוה, אינו נפטר בכך מקיום מצוות אחרות[323], ולפיכך שומר אבדה אינו נפטר אלא בשעה שעוסק בה, כגון טלית שמנערה לצרכה, או בהמה שמאכילה, ולא כשהיא משתמרת בביתו[324], וכן המתעטף בציצית והלובש תפילין, אינו נפטר אלא בעוד שהוא מתעסק להתעטף וללבוש, ולא אחר שהוא כבר מעוטף ולבוש בהם[325]. ומכל מקום, אף בעודו עוסק במצוה, אם יכול לקיים שתיהן בלי תוספת טרחה כלל, יש שכתבו שיקיימן, ומהיות טוב אל יקרא רע[326], ויש שכתבו בדעתם שאף חייב לקיימן[327], ויש שכתבו שבכל ענין פטור[328]. ויש מן הראשונים שסוברים ששומר אבדה פטור מליתן פרוטה לעני אפילו כשהאבידה מונחת בביתו[329], כיון שהתחיל לעסוק בה להשיבה ולא גמר עסקו המוטל עליו[330], וכן מלוה על המשכון שמקיים מצוה כל זמן שממתין לו ואינו מוכר המשכון ליפרע ממנו, לסוברים כן[331], פטור מליתן פרוטה לעני כל זמן שהמשכון בביתו[332].

יוכל לעסוק יותר במצותו

לא יבטל ממצותו, אלא שעל ידי שלא יקיים מצוה אחרת, יוכל לעסוק יותר במצותו, כתבו אחרונים שחשוב כאינו יכול לקיים שתיהן[333], ולפיכך שלוחי מצוה שאם ינוחו וישנו להנאתם בביתם בלילה, יוכלו למחר לעסוק יותר במצותם, פטורים מן הסוכה אף בלילה, לדברי הכל[334].

ספק אם יכול

ספק אם על ידי שיקיים מצוה אחרת יבטל ממצותו, חשוב כאינו יכול לקיים שתיהן[335], ולפיכך שלוחי מצוה אף בזמן חנייתם, שאינם צריכים להניח מצותם – שאף בזמן חנייתם, חשובים עוסקים במצוה[336] - במקום שיש לחוש שעל ידי ישיבתם בסוכה יאחרו למצותם, כתבו ראשונים שחשובים הם כאינם יכולים לקיים שתיהן, ופטורים מן הסוכה[337], וכן יש שכתבו שאף במקום שאין לחשוש שעצם הישיבה תאחרם, אלא שכיון שאפשר שישיבתם בסוכה תשכיח מהם להמשיך לילך למצוה שהיו עוסקים בה – שמחמת טרדתם בהליכה למצוה, עשויים הם לשכוח ממצות סוכה, וכשיזכרו וישבו בסוכה, על ידי שיתאמצו לא לשכוח שוב, ישכחו ממצוה שעוסקים בה[338], שלדעתם, מטעם זה אף היכול להניח מצוה שעוסק בה ולשוב לקיימה, אין לו להניחה[339] - חשובים כאינם יכולים לקיים שתיהן, ועד שיגיעו למקומם פטורים הם מן הסוכה[340].

יכול להניח ולחזור לקיימה

יכול להניח מצוה שעוסק בה ולקיימה לאחר שיקיים מצוה שנזדמנה לו, יש מן הראשונים סוברים שחשוב כיכול לקיים שתיהן, ולפיכך לסוברים שהיכול לקיים שתיהן חייב לקיימן[341], אם נזדמנה לפניו מצוה עוברת, כגון קריאת שמע או סוכה או צדקה, צריך להניח מצוה שעוסק בה, ולקיים את המצוה העוברת[342], וכן לסוברים שהיכול לקיים שתיהן בלי תוספת טרחה, צריך לקיימן לדברי הכל[343], כתבו אחרונים שאף יש לו להניח מצוה שעוסק בה מפני מצוה עוברת כשיכול לשוב ולקיימה בלא תוספת טרחה[344]. ויש מן הראשונים סוברים שאף על פי שאם יכול לקיים שתיהן, צריך לקיימן, אבל להניח מצוה שעוסק בה, אפילו כדי לקיים מצוה עוברת, אינו חייב[345], ויש מוסיפים שלסוברים שאין העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא במקום שאינו יכול לקיים שתיהן, הלימוד מהכתוב לפוטרו[346] לא נצרך אלא למקום שיש לפניו מצוה עוברת ויכול להניח מצוה שעוסק בה ולקיימה אחר כך - שאילו לא יוכל לקיימה אחר כך, אין צריך לומר שלא יעזבנה - שמכל מקום פטור[347], שאין לו לאחר מצוה שעוסק בה[348], ואף בזמן מנוחתו שאינו צריך להניח מצוה שעוסק בה, אלא שעל ידי שיעסוק במצוה אחרת, שמא יאחר בקיומה – שאף ספק אם יכול לקיים שתיהן, חשוב כאינו יכול לקיים שתיהן[349] - חשוב כאינו יכול לקיים שתיהן[350], ולפיכך שלוחי מצוה בזמן חנייתם, אם יש לחוש שחיזורם אחר סוכה, יאחרם ממצותם, פטורים מן הסוכה אף בלילה[351]. ויש שנתנו טעם, שאם יניח מצותו לקיים מצוה עוברת, יש לחוש שמא ישכח לחזור לקיים מצוה שעסק בה[352].

מצוות לא תעשה

המצוה שנפטר

מצוות לא-תעשה*, אפילו אין עוברים עליהן אלא ב"שב ואל תעשה", כתבו אחרונים שאין העוסק במצוה נפטר מהן[353]. ויש מצדדים לומר יותר, שאף ממצות עשה שתכליתה למנוע מלעבור על לא תעשה, אינו נפטר, ולפיכך ההולך בערב פסח לדבר מצוה כגון למול את בנו ולשחוט את פסחו – שחשוב עוסק במצוה[354] - ונזכר שיש לו חמץ בביתו, אם יכול לחזור לביתו ולבערו ולחזור למצותו, חוזר ומבערו[355], אף לסוברים שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו במקום שיכול לקיים שתיהן[356], שכיון שצריך לבער את החמץ כדי שלא יבוא לאכלו[357], ועל אכילתו עובר בלא תעשה[358], חשוב כמצות לא תעשה, שאין העוסק במצוה נפטר ממנה[359]. ומכל מקום יש מן האחרונים שכתבו שמצוות שיש בהם עשה ולא תעשה והלא תעשה אינו אלא לחיזוק העשה, כגון מצות צדקה – שיש בה עשה "פתוח תפתח את ידך וגו'"[360], ולא תעשה "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון"[361] - כיון שנפטר מהעשה, נפטר אף מהלא תעשה[362]. אף העוסק במצוה שיש בה עשה ולא תעשה, כגון השבת-אבדה* - שיש בה עשה "השב תשיבם לאחיך"[363], ולא תעשה "לא תוכל להתעלם"[364] - כתבו אחרונים שאינו נפטר אלא מהעשה, ולא מהלא תעשה[365], ויש מן האחרונים שכתבו שנפטר אף מהלא תעשה, שמצוה שעוסק בה ומצוה שנפטר ממנה שקולות[366]. ויש מן האחרונים שכתבו שאין לחלק בין מצוות עשה ללא תעשה, אלא בין מצוות שמבטלם ב"שב ואל תעשה" למצוות שמבטלם ב"קום ועשה", ומצוות שמבטלם ב"שב ואל תעשה", אף מצוות לא תעשה, העוסק במצוה נפטר מהן[367].

כשעובר בקום עשה

נזדמנה לו מצות עשה שבביטולה עובר עליה ב"קום ועשה" - כגון מצות סוכה, לסוברים שהאוכל מחוץ לסוכה, מבטל מצותה ב"קום ועשה"[368] - יש מן האחרונים שכתבו שמכל מקום נפטר ממנה[369], שכל שעוסק במצותו, אינו צריך לעסוק במצוה אחרת[370], ואף על פי שהכתובים בקריאת שמע ובפסח שני שלמדים מהם שהעוסק במצוה פטור מן המצוה[371], אינם אלא במקום שמבטל מצוה שנזדמנה לו ב"שב ואל תעשה", מכל מקום כיון שהעוסק במצוה, מצוה אחרת כרשות היא אצלו – ולפיכך אף אסור לו להפסיק ממצותו ולקיימה, לסוברים כן[372] – אין לחלק אם מבטלה ב"קום ועשה" או ב"שב ואל תעשה"[373]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינו נפטר ממצוה שבביטולה עובר עליה ב"קום ועשה", שלא הותר לו לבטל מצוה אלא ב"שב ואל תעשה"[374].

עובר עליה כל שעה

מצוה שבביטולה עובר עליה בכל שעה ושעה, יש מן האחרונים שכתבו שאינו נפטר ממנה[375], ולפיכך ההולך לדבר מצוה ונזכר אחר שעה שישית – שאינו ברשותו לבטלו[376] - שיש לו חמץ בביתו, יחזור מיד ויבערו, אף על פי שעל ידי זה יתבטל ממצותו[377], שהעשה של תשביתו חמור יותר מעשה אחר, לפי שעובר עליו בכל שעה ושעה[378].

בין אדם לחברו

העוסק במצוה שבין אדם למקום, יש מן האחרונים שכתבו שאינו נפטר אלא ממצוות שבין אדם למקום כמותה, ולא ממצוות שבין אדם לחברו[379], אבל העוסק במצוה שבין אדם לחברו נפטר אפילו ממצוות שבין אדם למקום, לפי שבכל מצוה שבין אדם לחברו יש בה קיום מצות ה' שהוא בין אדם למקום[380]. ומדברי הרבה ראשונים נראה שלא חילקו, ואף העוסק במצוה שבין אדם למקום נפטר מכל המצוות[381].

כשיתבטל לאחר שיגמור עיסוקו

מצוה שיבטל ממנה בזמן שכבר לא יהיה עסוק במצותו, כגון מצות סוכה, שאם לא יבנה סוכה בזמן שעוסק במצותו, יבטל ממנה כל שבעה, יש מן האחרונים המצדדים לומר שאם יכול לקיים שתיהן, חייב לקיימן, לדברי הכל, שאף לדעת הסוברים שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו במקום שיכול לקיים שתיהן[382], אינו פטור אלא ממצוה שנזדמנה לו בשעת העסק, ולא ממצוה שתזדמן לפניו אחר שעת העסק[383]. אינו יכול לקיים שתיהן, אין לו להניח מצותו מפני מצוה אחרת, ואפילו חמורה היא ממצוה שעוסק בה, אף על פי שיתבטל ממנה בזמן שיגמור עיסוקו[384].

על כך שיש סוברים שאף לכתחילה אין לו להימנע מלעסוק במצוה שתבטל ממנו מצוה חמורה ממנה שלא בזמן עיסוקו, עי' להלן[385].

אינן שוות למצוה שעוסק בה

העוסק במצוה קלה, כתבו ראשונים שפטור אפילו ממצוה חמורה[386]. ויש מן הראשונים שכתבו שהעוסק במצוה שאין בה כרת, אינו נפטר ממצוה שיש בה כרת[387], שלא למדנו מהטמאים שהעוסק במצוה פטור אף ממצוה שיש בה כרת[388], אלא כשלא הגיע זמן קיום המצוה השניה בזמן העסק במצוה הראשונה[389]. וכן העוסק במצות-עשה-שהזמן-גרמא*, יש מצדדים לומר בדעת ראשונים - שנראה מדבריהם שאין העוסק במצוה נפטר אלא ממצוות עשה שהזמן גרמא[390] - שאינו נפטר אלא ממצוות שהזמן גרמא כיוצא בה, ולא ממצוות עשה שאין הזמן גרמא[391]. וכן יש מן האחרונים שכתבו, שהעוסק במצוה שאינה שוה בכל, אם נפטר אפילו ממצוות השוות בכל, מחלוקת תנאים היא, שנחלקו בחתן אם פטור מכל המצוות, לסוברים כן[392], שלדעת ר' שילא שהחתן חייב בכל המצוות, במצוות השוות בכל הוא שמחייבו, שלדעתו העוסק במצוה שאינה שוה בכל, אינו פטור ממצוות השוות בכל, ולפיכך חתן שעוסק במצות פריה-ורביה* שאינה שוה בכל – לסוברים שנשים פטורות ממצות פריה ורביה[393] – חייב הוא בכל המצוות השוות בכל, ולדעת תנא קמא העוסק במצוה שאינה שוה בכל פטור אף ממצוות השוות בכל, ולפיכך חתן פטור מכל המצוות[394].

מצוה אחרת כמותה

נזדמנה לו מצוה כאותה מצוה שעוסק בה, יש שכתבו בדעת ראשונים שאינו נפטר ממנה[395], ואם מצוה שנזדמנה לו חמורה ממצוה שעוסק בה, יש לו להניח מצוה שעוסק בה ולקיים מצוה שנזדמנה לו, שיש בידו שתים, מצוה שעסק בה והחמורה ממנה[396], ולפיכך דיינים שפתחו בדין, ובא לפניהם דינו של תלמיד-חכם*, מפסיקים דין שעוסקים בו ופותחים בדינו של החכם, לסוברים כן[397], שכיון שאותה מצוה היא ולא נפטר ממנה, יש להעדיף דינו של החכם, שלא יתבטל מתלמודו, ומפני כבודו[398].

תפלת תשלומין

היה עוסק במצוה בזמן תפילה, ובעודו עוסק עבר זמן אותה תפילה, יש מן האחרונים שכתבו שפטור הוא מתפלת-תשלומין*[399], שאין חובת תשלומין אלא במי שהיה חייב בתפילה ומחמת אנסו לא התפלל[400], והעוסק במצוה אינו חייב כלל בתפילה בזמן עיסוקו במצוה[401], ומכל מקום כתבו אחרונים שנכון שישלים בתורת נדבה, ויחדש בה דבר[402]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאף העוסק במצוה חייב בתפילת תשלומין כשמסיים עסקו[403], שלדעתם אף העוסק במצוה כאנוס הוא, ואינו פטור לגמרי מתפילה[404]. התחיל לעסוק במצוה אחר שהגיע זמן אותה תפילה, כיון שנתחייב כבר בתפילה זו, חייב בתשלומין לדברי הכל[405].

עניית דברים שבקדושה

עניית דברים שבקדושה – כגון קדיש וקדושה וברכו - שמפסיק אפילו מקריאת שמע לענייתם, לסוברים כן[406], ואף על פי שעוסק במצוה הוא, יש מן הראשונים שכתבו שכתבו שכיון שמפסיק מקריאת שמע לשאול בכבוד אביו או רבו[407], כל שכן שיש לו להפסיק לשאול בכבוד המקום ולענות לדברים שבקדושה[408], ויש מן האחרונים שכתבו שכיון שהכל חשוב כמצוה אחת שעוסק בשבח המקום, לפיכך יש לו להפסיק[409], או שאם לא יענה, יהיה נראה ככופר במי שהציבור מודים לו[410], או שכיון שמצוה של רבים היא, יש לו להפסיק[411], כשאר עוסק במצוה, שמפסיק למצוה של רבים[412]. ויש שכתבו עוד, שכיון שיכול לקיים שתיהן – ואף על פי שמפסיק מקריאתו כדי לענות, כיון שאחר כך יכול לסיים קריאתו, אף זה חשוב כיכול לקיים שתיהן, לסוברים כן[413] – לפיכך מפסיק לענות[414], כשאר עוסק במצוה שיכול לקיים מצוה אחרת עמה, שחייב לקיימן, לסוברים כן[415], ואף לסוברים ששאר עוסק במצוה היכול לקיים מצוה אחרת עמה, מכל מקום פטור[416], כיון שאין לו טרחה להפסיק ולענות, חייב להפסיק[417], שאף לדעתם, העוסק במצוה שיכול לקיים מצוה אחרת עמה, בלא טרחה, חייב לקיים שתיהן, לסוברים כן[418]. ויש מן הראשונים שכתבו שהקורא את שמע אינו מפסיק לשום דבר, כיון שעוסק במצוה[419], וכן יש מן האחרונים שכתבו שאף הסוברים שהקורא את שמע מפסיק לענות לדברים שבקדושה, לא אמרו אלא שרשאי להפסיק לענייתם, אבל אינו חייב לענות, משום שעוסק במצוה[420].

מקרא מגלה

מקרא- מגלה*, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין העוסק במצוה נפטר ממנה[421], והרבה ראשונים סוברים שאפילו קודם שהתחיל לעסוק במצוה, אין שום מצוה מן התורה נדחית מפניה[422].

מצוה של רבים

מצוה של רבים, יש שכתבו שאין העוסק במצוה פרטית נפטר ממנה[423], ולפיכך, יש שכתבו שהעוסק במצוה פרטית, יש לו להפסיק ממצותו למלחמת-מצוה*, שהיא מצוה של רבים[424].

הצלת נפשות

הצלת-נפשות*, אין העוסק במצוה נפטר ממנה, שכיון שמצווה להציל נפש מהכתוב לא תעמוד על דם רעך[425], כשאר מצוות לא תעשה הוא, שאין העוסק במצוה נפטר מהן[426] - לסוברים שאינו נפטר אף ממצוות לא תעשה שעובר עליהן בשב ואל תעשה[427] - ויש שהוסיפו שלפי שפקוח-נפש* דוחה כל התורה כולה, שכתוב: וחי בהם[428], ודרשו ולא שימות בהם[429], כשם שפיקוח נפש של עצמו דוחה כל התורה, אף פיקוח נפש של חבירו, כיון שחייב בהצלתו, דוחה כל התורה כולה ואין העוסק במצוה נפטר ממנה[430].

רופא שהתחיל להתעסק עם חולה מסוכן, מסתבר שכשם שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, כך פטור – ואפשר שאף אסור - מלהתעסק עם חולה מסוכן אחר, ואפילו כאשר סיכויי הצלתו של השני גדולים משל הראשון[431].

על כהן העומד בתפלה, שיש סוברים שבמקום שאין כהן אחר, יש לו להפסיק ולישא כפיו, ע"ע נשיאת כפים[432].

פטורו מן המצוה

העוסק במצוה שפטור מן המצוה, יש מן הראשונים שכתבו שאינו חייב כלל במצוה אחרת, שכיון שעסוק במלאכתו של מקום, לא חייבתו תורה לקיים מצוות אחרות[433], ולפיכך אף אם יכול לקיים שתיהן, אינו חייב[434], וכן כתבו אחרונים שפטור הוא לגמרי ממצוה אחרת, ולפיכך כשהפסיד תפילה מחמת מצוה שעסק בה, אינו חייב בתפלת-תשלומין* - לסוברים כן[435] - שאין חיוב תשלומין אלא במי שהיה חייב להתפלל והפסיד תפלתו באונס[436], וכן העוסק במצוה בזמן פסח ראשון, שנפטר מהקרבת הפסח[437], לסוברים שפסח שני תשלומין לראשון הוא[438], כשם שהעוסק במצוה שהפסיד תפילתו, אינו חייב בתפילת תשלומין, לסוברים כן[439], כך אין לחייבו בפסח שני[440], ואינו חייב אלא לסוברים שפסח שני רגל בפני עצמו הוא, ואינו תשלומין לראשון[441]. ויש שכתבו בדעת ראשונים – שכתבו שהעוסק במצוה שיכול לקיים מצוה אחרת עמה, חייב לקיים שתיהן[442] - שסוברים שאינו פטור לגמרי משאר מצוות, אלא שהחשיבתו התורה כאנוס שאינו יכול לקיים שאר מצוות[443], או שאמרה תורה שמצוה שעוסק בה, דוחה שאר מצוות[444].

אם רשאי לקיימה

העוסק במצוה שיכול לקיים מצוה אחרת בלא שמניח מצוה שעוסק בה, אף על פי שפטור ממנה[445], רשאי לקיימה[446], ומקיים מצוה בעשייתה[447], ויפה הוא עושה[448]. ומכל מקום כתבו אחרונים, שהיכול לקיים מצוה שנזדמנה לו אחר שיגמור מצוה שעוסק בה, אף על פי שיכול לקיימן יחד, אינו נכון, שמצוה אחת מבטלת חברתה[449]. מצוה שצריך לצאת בה ידי חובתו, כתבו אחרונים שמטעם נוסף אין נכון לקיימה יחד עם מצוה שעוסק בה, שכיון שבזמן עיסוקו במצוה, אינו חייב לקיימה – אף על פי שאם יקיימה, יוצא בה ידי חובתו, לסוברים כן[450] - עדיף לקיימה בזמן שחייב בה, שמצוה של חובה עדיפה ממצוה שאינה של חובה [451].

אינו יכול לקיים שתיהן, יש מן הראשונים שכתבו שמצוה אחרת שנזדמנה לו כרשות היא לגביו, ואסור לו להניח מצוה שעוסק בה ולקיים מצוה שנזדמנה לו, ואפילו גדולה היא ממצוה שעוסק בה[452], שכיון שאינו פטור אלא כשאינו יכול לקיים שתיהן – לסוברים כן[453] – לא הוצרך הכתוב ללמד שאינו חייב לבטל מצוה שעוסק בה כדי לקיים אחרת, אלא ללמד שאסור לו להניח מצוה שעוסק בה[454]. אף לדעת הסוברים שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו כשיכול לקיים שתיהן[455], שכיון שהוצרך הכתוב ללמד שפטור מן המצוה אפילו אם יכול לקיים שתיהן[456], אין ללמוד מן הכתוב אלא שפטור מלקיים מצוה אחרת, ולא שאסור לקיימה[457], מכל מקום כתבו ראשונים שלהניח מצוה שעוסק בה משום מצוה אחרת, אין לו פנים[458], ואם הניח מצוה שעסק בה מפני מצוה אחרת אפילו חמורה ממנה, הרי זלזל בעבודה שהיא בידו, ואם השלימה ולא השגיח על מצוה אחרת, הרי השלים רצון אביו כראוי[459].

אם נקרא הדיוט

המקיים מצוה אחרת בלא להניח מצוה שעוסק בה, אף על פי שפטור ממנה, אינו בכלל כל-הפטור-מן-הדבר-ועושהו* שנקרא הדיוט[460], שלא אמרו כן בדבר שיש בעשייתו תועלת[461], וכיון שמקיים מצוה בכך[462], יש תועלת במעשהו[463]. הניח מצוה שעסק בה וקיים מצוה אחרת, כיון שאין תועלת במעשהו[464], נקרא הדיוט[465], וכן כתבו אחרונים שהעוסק בצרכי רבים שחשוב עוסק במצוה ופטור מלקרוא קריאת שמע[466], אם מפסיק כדי לקרוא, נקרא הדיוט[467], כיון שאינו מרויח כלום[468].

לצאת ידי חובה

קיים מצוה אחרת, בעוד שהוא עוסק במצותו, כתבו אחרונים שאף על פי שהיה פטור ממנה, לסוברים כן[469], מכל מקום יצא ידי חובה[470], שאינו מופקע לגמרי מאותה מצוה, אלא שפטור ממנה לפי שעוסק במצוה אחרת[471], ולפיכך העוסק במצוה שאכל מצה, יצא ידי חובתו ואינו צריך לאכול שוב כשיגמור העסק[472], וכן אונן ששמע קריאת-מגילה*, לסוברים שהאונן רשאי לקיים מצוות באנינותו[473], יצא ידי חובתו ואינו צריך לקרוא שוב אחר הקבורה[474], וכן ספירת-העומר* שספר באנינותו יצא בה ידי חובתו, ואינו צריך לספור שוב[475]. אף המפסיק ממצותו - אף על פי שהיה אסור לו להפסיק ממצותו, לסוברים כן[476] - וקיים מצוה אחרת, יצא ידי חובה, ואינה כמצוה-הבאה-בעברה*, שאת העברה עובר בהנחת מצוה שעסק בה, ולא בקיום מצוה אחרת[477], וכן כתבו אחרונים שהעוסק בצרכי רבים שחשוב עוסק במצוה[478], אם הפסיק וקרא קריאת שמע, יצא ידי חובה, ואינו צריך לקרוא שוב אחר שגומר מצותו[479]. ויש מן האחרונים הסוברים שהעוסק במצוה שקיים מצוה אחרת עמה, לא יצא ידי חובתו[480], ואף לדבריהם, יש שכתבו שהמפסיק ממצותו וקיים מצוה אחרת, כיון שעבר והפסיק, שוב אינו עוסק במצוה, ומצוה שמקיים עכשיו, חייב בה ויוצא ידי חובתו[481]. ויש מצדדים לומר שהעוסק במצוה שמפסיק ממצותו לקיים מצוה אחרת שאינו יכול לקיים יחד עמה, כיון שלא היה יכול לקיימה אלא על ידי שעבר והניח מצוה שעסק בה, מצוה הבאה בעברה היא, ואינו יוצא ידי חובתו[482].

לברך עליה

מצוה אחרת שמקיים בעודו עוסק במצוה[483], יש מן הראשונים שכתבו שאף על פי שאינו מצווה בה, יכול לברך עליה[484], כדוגמת נשים במצוות עשה שהזמן גרמא, שאף על פי שפטורות מהן[485], מברכות עליהן[486] - לסוברים כן[487] - ויש מן הראשונים שכתבו שאף על פי שנשים אינן מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, לדעתם, שאינן יכולות לומר "וצונו"[488], העוסק במצוה שמקיים מצוה אחרת יכול לברך עליה, ששייך הוא באותה מצוה, אלא שיש סיבה הפוטרתו[489]. ויש מן האחרונים שמסתפקים בעוסק במצוה שמקיים מצוה אחרת שאינו מצווה עליה, אם יכול לברך עליה[490].

להוציא אחרים

להוציא אחרים ידי חובתם במצוה אחרת שנזדמנה לו בעודו עוסק במצוה, יש מן הראשונים שכתבו שאף על פי שפטור ממנה, יכול להוציא אחרים החייבים[491], שכל-ישראל-ערבים-זה-בזה*[492], וכשם שהמחוייב במצוה שיצא כבר ידי חובת אותה מצוה, יכול להוציא אחרים שלא יצאו ידי חובתם[493]. ומהאחרונים יש שכתבו שאינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם, שבכלל פטורו מן המצוה, שפטור אף מחיוב הערבות[494].

שחשוב בר קשירה

תפילין שכותב בעודו עוסק במצוה, כתבו אחרונים שכשרות[495], שחשוב הוא "בר קשירה" אלא שדבר אחר גרם לו להיפטר, ועוד שאינו פטור אלא לפי שעה[496].

לסלק מצוה שמקיים

אף על פי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו כשיכול לקיים שתיהן, לסוברים כן[497], יש מן האחרונים המצדדים לומר שאינו רשאי לסלק מצוה שעליו, ואם הניח תפילין קודם שהתחיל לעסוק במצוה אינו רשאי לסלקן עליו[498], ויש שכתבו שרשאי הוא אף לסלק מצוה שעליו[499].

קודם שהתחיל לעסוק

בכלל פטורו של העוסק במצוה משאר מצוות, כתבו ראשונים שאפילו לא התחיל לעסוק במצוה, אלא שעל ידי שיעסוק עכשיו במצוה, יתבטל ממצוה קבועה לזמן כגון קריאת שמע ופסח, שמכל מקום רשאי הוא לעסוק במצוה – עוברת[500] - שלפניו, ואינו חשוב כפורק ממנו עול המצוה הקבועה שיבטל ממנה, שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה, וראשונה קודמת[501]. ויש מן האחרונים שכתבו יותר, שמהטמאים שנטמאו קודם הפסח, אף על פי שעל ידי כן לא יכלו להקריב פסח[502], יש ללמוד שאף במקום שעל ידי שיעסוק במצוה שלפניו, תידחה מצוה חמורה ממנה בזמן שכבר לא יהיה עסוק במצותו, מכל מקום יש לו לעסוק במצוה הבאה לפניו עכשיו[503], ויש שכתבו שאין ללמוד מהטמאים דין זה, שהטמא שאינו מקריב פסח, אינו כאנוס, אלא התורה דחתה אותו מהפסח[504] – ולפיכך הטמא בפסח ראשון שהזיד ולא הקריב בשני, אינו חייב כרת, שלא כאנוס בראשון והזיד בשני, שחייב כרת[505] – ולפיכך אף על פי שבזמן הקרבת פסח כבר לא יעסוק במצוה, מותר לו ליטמא, אבל העוסק במצוה שמחמת העסק בה אינו יכול לקיים מצוה אחרת בזמן שכבר אינו עוסק במצותו, כאנוס הוא לגבי המצוה האחרת, ולפיכך אם לא יוכל לקיים מצוה החמורה בזמן שכבר לא יהיה עסוק במצותו, אין לו לעסוק עכשיו במצוה הקלה[506].

מצוה עוברת שנזדמנה לו אחר שנתחייב במצוה עוברת אחרת, כגון שנזדמנה לו מצוה עוברת אחר שהגיע זמן קריאת שמע, נראה מדברי ראשונים שאם על ידי שיקיימה יתבטל ממצוה שקדמה לה, אסור לו לקיימה קודם שיקיים את המצוה שנתחייב בה מקודם[507], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבכלל הדין שעוסק במצוה פטור מן המצוה, שמותר לו להתחיל לעסוק במצוה עוברת שנזדמנה לו, אף על פי שבקיומה תתבטל ממנו מצוה עוברת שקדמה לה[508].

נזדמנה לו מצוה שאינה עוברת, שאילו יקיימה עכשיו יתבטל ממצוה אחרת, יש לו להמתין מלקיימה עד שיקיים מצוה העוברת[509], ולפיכך אין מוציאים מת לקברו, סמוך לזמן קריאת שמע[510].

נזדמנו לפניו שתי מצוות כאחד, אחת מהן אפשר לקיימה על ידי אחרים, והשניה אי אפשר לקיימה על ידי אחרים, יש מן הראשונים שמסתפקים אם כשם שהעוסק כבר במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, אינו צריך להניחה משום מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, לסוברים כן[511], כך יכול אף לכתחילה לעסוק במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, אף על פי שיש לפניו מצוה אחרת שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים[512], והרבה ראשונים כתבו שיש לו להניח מצוה שאפשר לקיימה על ידי אחרים שהם יקיימוה, והוא עצמו יעסוק במצוה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים[513].

עבר וקיים מצוה שנזדמנה לו, לסוברים שהיה אסור לו לקיימה, אם מכל מקום נפטר ממצוה ראשונה, עי' לעיל[514].



הערות שוליים

  1. ↑ ברכות יא א וש"נ, ושם יד ב: החופר כוך למת כו' ורש"י שם ויז ב במי שמתו מוטל לפניו, לגי' שלפנינו שפטור מכל המצוות (ועי' ציון 253) ולסוברים שמשום עוסק במצוה נפטר, ע"ע אנינות ציון 144, וגמ' שם יח א, וסוכה כה א וב, וסוטה מד ב.
  2. ↑ סוכה כו א.
  3. ↑ שם: לקיים דברי ר' יוסי הגלילי כו'. ועי' ציון 116 ואילך.
  4. ↑ שם כה ב וכו א.
  5. ↑ ע"ע: המצוה לשמחם. עי' ר"א מן ההר שם כו א ד"ה אשתכח ושם כה ב ד"ה תרתי, וריטב"א שם כה ב, ועי' ראשונים שבציונים 6, 14 ואילך, שנקטו בפשיטות שהשושבינים ובני החופה חשובים עוסקים במצוה. ועי' ר"א מן ההר וריטב"א שם שמצוה לשמחם כל שבעה, וכ"כ שד"ח מערכת חתן וכלה אות יג ד"ה וכל האמור, ועי' ציונים 9, 11.
  6. ↑ רש"י שם כו א ד"ה משום, ובעה"מ שם (יא ב) וריטב"א ור"ן שם בדעתו. ועי' ציון 17. ועי' גמ' שם שפטורים מן התפילה ומן התפילין, ועי' רש"י ובעה"מ וראב"ד ומלחמות ומאירי ורא"ה ור"ן שם כה ב, בטעם הפטור, ושאינו שייך בק"ש, וע"ע הנחת תפילין ציון 716 ואילך וע' תפלה. ועי' גמ' שם שלד' ת"ק אף החתן עצמו חייב בק"ש, ועי' ראב"ד ומלחמות וריטב"א שם, שכ' שלאחר בעילה הוא שחייב, שאילו קודם בעילה שהוא טרוד, שנינו שפטור, ע"ע חתן וכלה ציון 340 ואילך, ולהלן ציונים 25, 29 ואילך, ועי' שו"ת סה"י סי' צט, שת"ק חולק וסובר שאף קודם בעילה חייב, ואין הלכה כמותו, וכ"כ בעה"מ שם, וכן מצדד ר"א מן ההר שם כו א ד"ה ושאר בני חופה, בפי' א, ועי"ש בפי' ב, שמצדד שאף לת"ק החתן פטור מק"ש, ועי' תוספתא ברכות פ"ב של"ג בד' ת"ק חתן, אלא שושבינים ובני חופה, וע"ע קריאת שמע.
  7. ↑ תוס' שבועות מד א ד"ה שומר אבדה, ועי' תוס' ב"ק נו ב ד"ה בההיא הנאה, ועי' נמו"י ב"ק (כד א), ועי' ציון הבא.
  8. ↑ תוס' סוכה כו א ד"ה חתן; השגות הראב"ד ומלחמות שם כה ב (יא ב) וריטב"א שם ור"ן שם (יב א) בד' הרי"ף שם שהביא להלכה דברי ת"ק ור"ש דלהלן, וכן הם סוברים; ר"א מן ההר שם; מאירי שם; רא"ש שם פ"ב סוס"י ח, וכ"מ ברא"ה שם, וברבנו יונה ברכות יז ב (י ב) בשם י"מ, ועי' פיה"מ לרמב"ם ברכות פ"א מ"ו: וכך ד"ה העוסק במצוה פטור מן המצוה, ואפשר שלא אמר אלא כלפי ב"ה שם. ועי' ר"ח שם שגורס כן בדברי ת"ק: פטורים כו' ומכל מצוות האמורות בתורה, וכן נראה שהיתה גיר' זו לפני בעה"מ שם, ועי' מהרש"א על תוס' שם שאפשר שאף הם גרסו כן, וכ"ה ברבנו יונה שם, ועי' ציון 20.
  9. ↑ השגות הראב"ד שם; מאירי שם ד"ה חתן (השני); רא"ה שם כה ב; ר"ן שם בפי' ב; ב"ח או"ח סי' לח ז בסו"ד בפי' ג בד' הרא"ש.
  10. ↑ ר"ן שם.
  11. ↑ רא"ה ור"ן שם. וצ"ב אם כוונתם למצות נישואין (ולענין המצוה לשמחם, עי' ציון הבא), או שכוונתם למצוה של שמחת חתן וכלה, ועי' שו"ת ישכיל עבדי ח"ח סי' כ אות נח, שפשוט לו שאין מצות שמחת חתן וכלה אחר נישואין ובעילה, ועי' ציון 5.
  12. ↑ עי' מאירי שם. ומ"מ פטורים מן התפילה ומן התפילין, עי' ציון 6.
  13. ↑ ע"ע קריאת שמע.
  14. ↑ עי' להלן: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים. ריטב"א שם; ק"נ שם אות ה בד' רא"ש שם.
  15. ↑ עי' ציון 316 ואילך.
  16. ↑ ר"ן שם בפי' א, ועי' ציון 326 ואילך.
  17. ↑ תוס' שם ד"ה חתן ומהרש"א ומהר"ם שם וב"ח שם בדבריהם, ורבנו יונה שם, בשי' רש"י שם; ב"ח שם בפי' א בד' רא"ש שם, ועי' ציון 20.
  18. ↑ עי' ציון 8 שי"ג כן.
  19. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  20. ↑ מהרש"א וב"ח שם, ושם בד' רש"י, שלד' ר' שילא חייבים אף בתפילה ותפילין. ועי' ר"י שם שנראה שהיתה לו גי' אחרת, ות"ק ור' שילא נחלקו בחתן אם פטור מכל המצוות, ועי' ציון 251 ואילך, ועי' ציון 394.
  21. ↑ רי"ף שבת יט א (ז ב) וסוכה כה ב וכו א (יא ב ויב א) וב"מ פא ב (נא א); רמב"ם ק"ש פ"ב ה"ה ולח"מ שם, ופ"ד ה"א וכ"מ שם, וה"ג ורבינו מנוח שם, וסוכה פ"ו ה"ד ואישות פט"ו ה"ב וגזו"א פי"ג ה"י ופיה"מ סוטה סופ"ח ואבות פ"ב מ"א; בעה"מ וראב"ד ומלחמות ור"ן שם; ראבי"ה ברכות סי' לא; ר"י שם; סמ"ג עשין יח; טוש"ע או"ח לח ח ורמ"א שם, וחו"מ רסז טז. ועי' ב"י שם שמשמע מדבריו שלד' הרמב"ם שהשמיט דין כותבי סת"ם שפטורים מכל המצוות, אינו פטור, וצ"ע מכל מקומות הנ"ל שפסק שפטור, ועי' ברכ"י שם שיישב השמטת הרמב"ם ודחק לפרש כן בד' ב"י שם, ועי' ציון 149 ואילך.
  22. ↑ דברים ו ז.
  23. ↑ ברכות יא א וטז א וסוכה כה א; ירושלמי ברכות פ"א ה"ג.
  24. ↑ ברכות יא א וסוכה שם, וכ"נ גיר' רש"י שם ושם ד"ה בשבתך בביתך, ועי' דק"ס שהביא שם ושם גיר' אחרות, שעל הלימוד מבשבתך לא אמרו שלמדים ממה שלא כתוב בשבת, אלא על בלכתך, ועי' להלן.
  25. ↑ עי' סוכה שם שלימוד זה הובא לענין מצות ישיבה בסוכה, ועוד שם בגמ': והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא כו'. ועי' חי' ר' מאיר שמחה סוכה כה ב, בביאור הלימוד מכתוב זה, לסוברים שק"ש דרבנן, וכתוב זה עוסק בד"ת, ע"ע קריאת שמע וע' תלמוד תורה, אע"פ שי"ל שדין הוא שנפטר דוקא מת"ת, שהעוסק בת"ת מפסיק למצוות שא"א לקיימן ע"י אחרים, עי' ציון 57 ואילך, ועי' ציון 100, ועי' ציון 389.
  26. ↑ מאירי ברכות שם ושם; רשב"א שם יא א.
  27. ↑ שם ושם.
  28. ↑ רש"י סוכה שם, ועי' רש"י ברכות שם.
  29. ↑ רש"י שם ושם, ועי' מאירי שם טז א, וע"ע חתן וכלה ציון 347 ואילך.
  30. ↑ רש"י שם ושם; פסקי רי"ד ברכות שם; המכתם סוכה שם; מאירי שם; ריטב"א ברכות שם; יראים סי' רנב. ועי' ציון 250 ואילך שי"ס שהטרוד במחשבת מצוה אינו פטור אלא מק"ש ותפילה, וי"ס שמח' תנאים היא.
  31. ↑ ברכות פ"א. אמנם בכ"י ווינה הגיר' כלפנינו בתלמוד.
  32. ↑ תוס' סוכה שם ואו"ז ח"א סי' פג, בגמ' ברכות שם, ועי' רש"י ב"ק נו ב ד"ה דלא בעי, ועי' ציון 24.
  33. ↑ עי' או"ז שם; פנ"י ברכות שם.
  34. ↑ תוס' סוכה שם. ועי' חס"ד על התוספתא שם, שר"ל לולי דברי תוס' שמהכתוב בלכתך בדרך למדים שדווקא עוסק במצוה שיש לו טירחה פטור כגון הולך בדרך, ועי' ציון 236 ואילך מחלוקת ראשונים בדבר זה, ועי' מרומי שדה שם והעמ"ש שאילתא קסט א שיש לפרש שבא הכתוב לרבות שלוחי מצוה של אחרים, אע"פ שיכולים למסור שליחותם לאחר, ועי' ציון 216.
  35. ↑ רשב"א וריטב"א ברכות שם; רא"ה וריטב"א סוכה שם, ועי' דק"ס שם ושם, וכ"ה לפנינו בברכות טז א, אלא ששם לא באו לפרש אלא את פטורו של החתן (הממועט מהכתוב בלכתך בדרך) השנוי שם.
  36. ↑ שו"ת סה"י סי' צט; רא"ה שם.
  37. ↑ רא"ה שם.
  38. ↑ ריטב"א סוכה שם.
  39. ↑ רשב"א וריטב"א ברכות שם.
  40. ↑ מאירי שם טז א; ריטב"א סוכה שם. ועי' ציון 262 ואילך מח' ראשונים בהולך למצוה אם ממועט מאותו כתוב הממעט כל עוסק במצוה, ועי' ציון הקודם.
  41. ↑ במדבר ט ו.
  42. ↑ ברייתא סוכה כה א וב ורש"י ור"א מן ההר שם.
  43. ↑ ע"ש, ועי' לקח טוב כלל ו אות ג מקום יב, שמצוה הקבועה לזמן, מוטלת על האדם גם קודם זמנה לקיימה בזמנה, שאל"כ אין ללמוד שהעוסק במצוה פטור מן המצוה מהטמאים, שבזמן שנטמאו עדיין לא היתה מוטלת עליהם מצות הפסח, ועי' כנסת אברהם סי' ג ענף ו אות ג ואילך. ועי' ציון 501 ואילך.
  44. ↑ רא"ה שם.
  45. ↑ ויקרא י ד.
  46. ↑ עי' סוכה שם שהוא דעת ר"ע, ושם, שנחלקו תנאים מי היו.
  47. ↑ ויקרא י ד. פנ"י שם; תפארת בחורים שם. ועי' יצחק ירנן מגילה פ"א הי"א, שאף לסוברים שנטמאו מעצמם, עי' סוכה שם, יש להוכיח כן ממה שמשה לא מנעם.
  48. ↑ ריטב"א שם. ועי' תפארת בחורים שם שתמה שי"ל שאילו היו יודעים שאינם יכולים להקריבו בזמנו, לא היו נטמאים.
  49. ↑ ריטב"א שם בשם תוס'. ועי"ש שדחה שא"כ היה לתלמוד להביא כתוב זה.
  50. ↑ גמ' שם ב. ועי' ציון 389 ואילך שי"ס שאינו נפטר ממצוה שיש בה כרת.
  51. ↑ ר"ן סוכה כה ב (יב א).
  52. ↑ שם, ועי' להלן: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים.
  53. ↑ עי' ציון 236 דעת הסוברים שהעוסק במצוה שאין לו טרדה אינו פטור מן המצוה.
  54. ↑ עי' ציון 308 ואילך.
  55. ↑ ריטב"א סוכה כה א, ועי' להלן: פטורו מן המצוה. וע"ש על המניח מצותו שקיים מצוה אחרת, אם יצא יד"ח, ואם רשאי לברך עליה.
  56. ↑ על מי שתורתו אומנותו שאינו מפסיק לתפילה, וי"ס שאף לק"ש אינו מפסיק, ושאינו מטעם עוסק במצוה, עי' להלן וע' תלמוד תורה.
  57. ↑ שבת יא א.
  58. ↑ קידושין לג ב. וע"ש שר"א חולק, ועי' טוש"ע יו"ד רמד יא שהלכה כאביי, וע"ע קימה והידור, ושם, שי"ס שאינו קם אלא בפני רבו. ועי' ערוה"ש שם ס"ז, שאף יש לו להפסיק מתלמודו לשם כך, ככל עוסק בתורה, ועי' לבוש שם סי"א, והמקנה שם, שבמקום שהקימה תבטלהו מלימודו, א"צ לקום, וע"ע הנ"ל.
  59. ↑ שבת פ"א ה"ב.
  60. ↑ עי' רש"י ותוס' מו"ק ט ב וברכ"י או"ח סי' לח ס"ק ז בדבריהם ע"פ גמ' שם (אמנם בגמ' שם אינו מפורש אלא שיש לו להניח ת"ת ולעסוק במצוה שא"א לקיימה ע"י אחרים, ואפשר שהוא דוקא קודם שהתחיל לעסוק בתורה ולא בעוסק כבר, עי' מחב"ר שם ס"ק ד, ועי' ציון 63); מאירי שם בשם גדולי המפרשים (עי' שיטה לתלמידו של ר"י מפריש שם מש"כ בשם הראב"ד) ובשבת ט א ע"פ גמ' שבת יא א, וכ"מ ברמב"ם ת"ת פ"ג ה"ד.
  61. ↑ משלי ג טו.
  62. ↑ גמ' מו"ק שם. ושם שכתוב אחר אומר וכל חפצים לא ישוו בה, ותי' שזהו במצוה שאפשר להיעשות ע"י אחרים.
  63. ↑ מאירי מו"ק שם, ועי' מחב"ר או"ח שם ס"ק ד שכ' בד' רמב"ם שם שלימוד זה אינו נצרך אלא לעוסק כבר בתלמודו.
  64. ↑ ע"ע תלמוד תורה.
  65. ↑ מאירי שם ושם, ועי' האדר"ת הובא בקובץ צהר אהל ברוך עמ' פא, שלימוד תורה הכשר מצוה הוא לקיום המצוות.
  66. ↑ קה"י ברכות סי' טו ושבת סי' יא בד' ירושלמי שם; פחד יצחק שבועות מאמר מ אות יב; הגר"ב ז'ולטי בקובץ מוריה שנה יב גליון י – יב.
  67. ↑ פי' המיוחס לר"ן שבת שם. וצ"ב, שהרי אם לא יעסוק במצוה אחרת, יוכל ללמוד יותר.
  68. ↑ עי' להלן: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים.
  69. ↑ ר"א מן ההר סוכה כו א ד"ה אשתכח, ולדעתו מח' תנאים היא, אם העוסק בתורה פטור מן המצוה, עי' להלן, ועי' שו"ת שרידי אש יו"ד סי' סו אות ג.
  70. ↑ עי' ציון 236 ואילך מח' ראשונים, ועי' ציון 238 ולהלן שלד' ר"א מן ההר שם, מח' תנאים היא.
  71. ↑ יהושע א ח.
  72. ↑ מחב"ר שם בפי' א, וכ"כ ברכ"י שם, והעמ"ש שאילתא קסט א, בדעת הסוברים שכותבי סת"ם, משום שמצוה תמידית היא, אינם פטורים מן המצוה, עי' ציון 119, וה"ה שהעוסק בת"ת אינו נפטר, ועי' ברכ"י שם בד' רמב"ם שמח' תנאים היא, ועי' ציון הבא ולהלן.
  73. ↑ עי' ציון 149 ואילך.
  74. ↑ עי' שנות אליהו פאה פ"א מ"א, וע"ע הנ"ל.
  75. ↑ קול בן לוי על הרמב"ם שם; חזון יחזקאל על תוספתא שבת פ"א; משמרת חיים עניני ת"ת אות ב.
  76. ↑ דברים יא יד.
  77. ↑ עי' ברכות לה, וע' תלמוד תורה.
  78. ↑ קוב"ש ח"ב יט וקוה"ע הוספות הוספה א; קה"י שם; אג"מ ח"ט או"ח סי' נ אות כד, ודברות משה קידושין סי' מג ענף ג, ועי' ציון 104.
  79. ↑ עי' מכילתא בא פר' יז, וע"ע הנחת תפלין ציון 691.
  80. ↑ רשב"א ור"ן ר"ה יז א בפי' א. וע"ע הנ"ל ציון 692 ואילך, ביאור ד' המכילתא באופנים אחרים.
  81. ↑ מגילת ספר עשין יב ד"ה הן אמת; שמע יעקב (אלגאזי) עה"ת פר' לך לך ד"ה וחוץ מן המכוון, ועי' רע"ב (עמר נקא) על פי' רש"י עה"ת בראשית לז לד, שיעקב אבינו לא נענש על ביטול כאו"א בי"ד שנה שלמד, משום שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא שי"ל שכיון שלמד אצל שם ועבר חשוב כשימושה שגדול מלימודה, עי' ציון 113.
  82. ↑ מגילת ספר שם. וצ"ע ממי שאין תורתו אומנותו שמפסיק לתפילה וק"ש, וכן ממה שצריך לקום בפני החכם, עי' לעיל, ועי' להלן שי"ס שמח' תנאים היא אם העוסק בתורה פטור מן המצוה.
  83. ↑ עי' ציון 243 ואילך.
  84. ↑ עי' ציון 236 ואילך.
  85. ↑ ר"א מן ההר שם, וכ"כ שו"ת סה"י סי' צט שמח' תנאים היא, אבל לא פי' במה נחלקו, ועי' ציון 130.
  86. ↑ עי' ציון 149 ואילך.
  87. ↑ עי' ציון 155.
  88. ↑ ברכ"י שם.
  89. ↑ ע"ע תלמוד תורה.
  90. ↑ שו"ע הרב ת"ת ג א וקו"א שם, ועי' העמ"ש שאילתא קג אות יד.
  91. ↑ שם.
  92. ↑ שו"ע הרב בקו"א שם.
  93. ↑ עי' שו"ע הרב ת"ת קו"א פ"ג אות א, שהמצוה מוטלת על כל אחד ואחד, וע"ע פריה ורביה. ועי' שו"ת מהר"ם שיק אה"ע סי' א, וציץ אליעזר ח"ד סי' טז אות ב, שמצות פריה ורביה חשובה כמצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, שעיקר טעם המצוה ליישב ולמלא את העולם, וע"ע הנ"ל.
  94. ↑ רמב"ם אישות פט"ו ה"ג וטוש"ע אה"ע א ד, ושו"ע הרב שם, בדעתם, וע"ע פריה ורביה וע' תלמוד תורה.
  95. ↑ עי' ציון 78. אג"מ ח"ט או"ח סי' נ אות ל, ודברות משה קידושין סי' מג ענף ד.
  96. ↑ שם, וע"ע תלמוד תורה.
  97. ↑ אג"מ שם, ועי' פחד יצחק שם.
  98. ↑ עי' רש"י ברכות מז ב ד"ה שלא שמש.
  99. ↑ עי' ברכות ז ב, וע"ע תלמוד תורה.
  100. ↑ או"ש ת"ת פ"א ה"ב, ע"פ תוס' כתובות יז א ד"ה מבטלין, בשם הר"י מקורביל, שאין מבטלים משימוש ת"ח אפי' לקבורת מת מצוה, ועי' מהר"ח או"ז סי' קפג שבחורים ההולכים ללמוד תורה, פטורים מן המצוה כל זמן שהם בבית רבם, ופי' המשנת יעבץ סי' סה, שהוא משום שעוסקים בשימושה, ועי' ציון 113.
  101. ↑ עי' שו"ע ורמ"א יו"ד רמ יב.
  102. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  103. ↑ עי' מו"ק ט ב, וע"ע תלמוד תורה.
  104. ↑ רמב"ם אישות פט"ו ה"ב, וקוב"ש ח"ב יט וקוה"ע הוספות הוספה א, בדעתו, ולשיטתו שהעוסק בתורה שאינו נפטר ממצוות שא"א לעשותם ע"י אחרים, משום שאינו מצווה בת"ת באותה שעה, עי' ציון 78, ולפיכך כשמצווה, כ"ש הוא משאר מצוות, ועי' ציון 67 ואילך דעת הסוברים שאין שייך בעוסק בתורה פטור של עוסק במצוה.
  105. ↑ קוב"ש שם. ועי' ציון 93.
  106. ↑ רמב"ם שם. וע"ע הנ"ל עד מתי מותר להתאחר. ועי' שו"ת משיב דבר ח"ב סי' נג שכ' של' הרמב"ם שם: שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, משמע שפטור לגמרי ואע"פ שלא יוכל לקיימה לעולם, ותמה על דבריו, ועי' העמ"ש שאילתא קג אות יד, שהביא דברי שו"ע הרב שבציון 90 ואילך.
  107. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  108. ↑ עי' ציון 261 ואילך.
  109. ↑ רש"י סוכה כה א, ור"א מן ההר ומאירי שם, ותלמיד הרמב"ן שם כו א, וטור או"ח תרמ, ורבינו מנוח סוכה פ"ו ה"ד, ושו"ת מהר"ח או"ז סי' קפג.
  110. ↑ עי' ציון 72. ברכ"י או"ח סי' לח אות ז.
  111. ↑ עי' ציון 75. משמרת חיים ענייני ת"ת אות ב.
  112. ↑ עי' ציון 69. שו"ת שרידי אש יו"ד סי' סו אות ג.
  113. ↑ עי' ברכות ז ב, וע"ע תלמוד תורה. או"ש ת"ת פ"א ה"ב, ועי' ציון 100.
  114. ↑ שו"ת סה"י סי' צט. ועי"ש שאף ההולך להקביל פני רבו אינו פטור, ונראה שסובר שמצות הקבלת פני הרב, כדי לשמוע ממנו דבר ה', ולא כדי לכבדו, ע"ע כבוד רבו; מורא רבו, ציון 733, ולפיכך חשוב כהולך ללמוד תורה, ועי' ציון 193, וציונים 208, 209.
  115. ↑ ב"י או"ח לח ח.
  116. ↑ סוכה כו א. ועי' דק"ס שם שבכת"י הגיר' ר' עקיבא, ע"ש שדחה, ושם, שי"ג ר' חנניא בן עקיבא, והביא עוד גיר', ועי' להלן כמה גיר' בירושלמי.
  117. ↑ ערול"נ שם, ופי' הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג עשה יט ד"ה גם אין, ועי' ציון 216 ואילך.
  118. ↑ שלטי גבורים או"ח לח ח, ועי' ציון 278 ואילך.
  119. ↑ ביכורים פ"ג ה"ג, וכ"ה בברכות פ"א ה"ב ובשבת פ"א ה"ב, אלא שבברכות שם הגיר' ר' חנינא בן עקביא ובשבת שם הגיר' ר' חנניה בן עקיבה, ועי' ציון 116, וכ"ה בתוספתא ברכות פ"ב, אלא ששם הובא גם דעת רבי שפוטרם אף מק"ש, ועי' ציון 227.
  120. ↑ מג"א שם ס"ק ט, ועי' להלן: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים. ועי' ק"נ שם אות י, שכ' שהירו' מחייבם כשאפשר למצוא אצל אחרים, ועי' ציון 141, שלד' הרבה ראשונים אף העוסק במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, פטור, ואפשר שלא כ"כ אלא בכותבי סת"ם שעוסקים במצוה תמידית, עי' ציון 122.
  121. ↑ עי' ציון 342 ואילך, מח' ראשונים, אף לסוברים שהיכול לקיים שתיהן, חייב לקיימן.
  122. ↑ העמ"ש שאילתא קסט א, בד' רמ"א שם, ועי' לבוש שם.
  123. ↑ ברכ"י או"ח לח ס"ק ז, ושו"ת משכנות יעקב או"ח סי' נד, ושלטי גבורים או"ח לח ח, והעמ"ש שם, וקובץ כנה"ג לאדר"ת הלכות גדולות ג עמ' רי (הוצ' אהבת שלום), בד' רמב"ם שהשמיט דין כותבי סת"ם שפטורים מן המצוה, שסובר שמח' היא ופוסק כירושלמי.
  124. ↑ ש"ג שם.
  125. ↑ ברכ"י והעמ"ש שם.
  126. ↑ עי' ציון 72.
  127. ↑ משכנ"י והאדר"ת שם.
  128. ↑ שו"ת סה"י סי' צט; ר"א מן ההר סוכה שם, וכ"כ ברכ"י וש"ג שם בדעת רמב"ם הנ"ל.
  129. ↑ ר"א מן ההר שם. ועי' שו"ת שרידי אש יו"ד סי' סו אות ג.
  130. ↑ ר"א מן ההר סוכה שם. ובד' סה"י שם שלא פי' במה נחלקו, אפשר שסובר כר"א מן ההר, ואפשר שסובר שנחלקו בעוסק במצוה תמידית, עי' ציון הבא.
  131. ↑ ברכ"י שם, ועי' ציון 153.
  132. ↑ ש"ג שם, ועי' ציון 287.
  133. ↑ סה"י ור"א מן ההר שם, לדעתם שמח' תנאים היא, עי' לעיל, והלכה כמחייבים.
  134. ↑ ב"י שם, וברכ"י וש"ג שם, שפי' בד' רמב"ם שסובר שנחלקו הבבלי וירושלמי, עי' לעיל, והלכה כירו'.
  135. ↑ ב"י שם.
  136. ↑ רי"ף סוכה כו א (יב א), ורא"ש שם, וכ"נ ד' כל הראשונים שהביאו דין כותבי סת"ם ולא הזכירו הירו', וכ"פ רמ"א שם, ועי' בה"ל שם ד"ה ואם היו, שכ' בשם אחרונים שד' רמ"א לפסוק כבבלי ולא כירו'.
  137. ↑ מג"א שם.
  138. ↑ לבוש והעמ"ש שם. ועי' ק"נ שם שאף אם אפשר למצוא סופר אחר, יש לו להניח כתיבתו.
  139. ↑ עי' ציון 218 ואילך. חס"ד שם.
  140. ↑ מגילת ספר עשין יב בד' תוס' מו"ק ט ב ד"ה כאן במצוה, ועי' רבינו מנוח ק"ש פ"ד ה"ג ד"ה ואם היו, ואפשר שלא אמר אלא כגון שם שיש כבר שנים משמרים ואין צריך את השני, ולא במקום שהאחר אינו מקיימה עדיין, ועי' שמע יעקב (אלגאזי) עה"ת פר' לך לך, ועי' ק"נ סוכה כו א אות י, ועי' ציון 120, ועי' העמ"ש שאילתא קסט א שאפשר לעשותה ע"י אחרים ואפשר לגומרה אח"כ שוים הם, וא"כ לסוברים שיכול לגומרה אח"כ יש לו להניח ולקיים מצוה עוברת, עי' ציון 342, לכאו' ה"ה במצוה שאפשר לקיימה ע"י אחרים, אבל עי' בהגר"א יו"ד רמ ס"ק כד, שמצוה שיכול לקיימה בעצמו לאחר זמן, עדיף מאפשר לקיימה ע"י אחרים. וע"ש בתוס' שדיברו על העוסק בת"ת, ועי' ציון 57 ואילך שיש לחלק בין ת"ת לשאר מצוות, שהעוסק בת"ת אינו פטור משאר מצוות, ועי' ברכ"י או"ח לח שדחה כן ד' המגילת ספר.
  141. ↑ עי' ברכות יז ב: נושאי המטה וחלופיהן כו' ורש"י שם ד"ה וחלופיהן; רמב"ן קידושין לב א; ריטב"א שם; ר"ן שם (יג ב), ועי' כ"מ ממרים פ"ו הי"ג.
  142. ↑ פסקי ריא"ז ב"מ פ"ב ה"י א, ועי' שו"ת בנין שלמה יו"ד סי' יח, ועי' שו"ת מהרש"ג ח"א סי' נב שמסתפק, ועי' קובץ הערות (אלישיב) סוטה מד ב. ועי' בקובץ הערות שם שה"ה לעוסק במצות מלך, שמטעם זה אינו פטור משאר מצוות.
  143. ↑ ריא"ז בקונ' הראיות ב"מ שם, ראיה טו.
  144. ↑ ריא"ז בפסקיו ובקונ' הראיות שם.
  145. ↑ עי' ספר חסידים סי' קסד; פסקי הרי"ד שם לב א; חרדים עשין פ"א אות כז, וכ"כ מחב"ר או"ח לח ס"ק ד בד' ריטב"א ור"ן קידושין לב א (וד' צ"ע שהריטב"א והר"ן שם אמרו ד"א, שהעוסק במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים א"צ להפסיק למצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, עי' ציון 141); ט"ז חו"מ סי' רסו; שפתי חכמים עה"ת בראשית מו כט; אוסף גנזים לרעק"א ח"ב תשו' ב. ועי' קונטרס הראיות לריא"ז שהשיב על דברי זקנו.
  146. ↑ ט"ז שם, וע"ע השבת אבדה ציון 630, וע' כבוד אב ואם ציון 933 ואילך.
  147. ↑ סוכה כו א
  148. ↑ ברכות פ"א ה"ב. ועי' ציון 128 שי"ס שאף לבבלי מחלוקת תנאים היא.
  149. ↑ ברכ"י או"ח סי' לח ס"ק ז והעמ"ש שאילתא קסט א בד' רמב"ם שהשמיט דין כותבי סת"ם שפטורים מן המצוות.
  150. ↑ ברכ"י והעמ"ש שם.
  151. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  152. ↑ יהושע א ח.
  153. ↑ ברכ"י והעמ"ש שם. ועי' שו"ת סה"י סי' צט שאף הוא כ' שמח' תנאים היא אם העוסק בת"ת וכותבי סת"ם פטורים מכל המצוות, עי' ציונים 85, 128, ולא פי' במה נחלקו, ואפשר שלדעתו בזה נחלקו, ועי' ציון 130.
  154. ↑ ברכ"י והעמ"ש שם, ועי' ברכ"י שם שיש לפרש כן בדברי ב"י שם בד' הרמב"ם, ועי' ציון 21.
  155. ↑ עי' ציון 136 דעת הסוברים שכותבי סת"ם פטורים מכל המצוות, ועי' ציון הבא דעת הסוברים שהעוסק בת"ת אינו פטור מן המצוה מטעמים אחרים.
  156. ↑ עי' ציון 65 ואילך.
  157. ↑ עי' ציון 345.
  158. ↑ עי' ציון 342 ואילך מח' ראשונים.
  159. ↑ העמ"ש שאילתא קסט א בד' רמ"א שם, ועי' ציון הנ"ל.
  160. ↑ נתיה"מ דלהלן, וע"ע גבאי צדקה ציון 14.
  161. ↑ נתיה"מ סי' עב באורים ס"ק ז, יט ורצא ס"ק ג, ע"פ גמ' ב"מ נח א ששומר הקדש כשאינו מקבל שכר, אינו חשוב ש"ש מטעם פרוטה דרב יוסף, שכיון שאינו חייב לשמור, אינו חשוב עוסק במצוה, ועי' או"ז הל' סוכה סי' רצט: גבי ציצית אין שייך לומר עוסק במצוה, שלא חייבתו תורה ללבוש ציצית, ועי' סוכה כו א שאף מוכרי תכלת פטורים מן המצוה, ואפשר שלא כתב האו"ז כן אלא בדרך דחיה, (שלא נוכיח מהלובש ציצית שעוסק במצוה אינו פטור אלא במקום שא"י לקיים שתיהן, וע"ש שדחה באופ"א שלפי שמקיים מצוה הוא ואינו עוסק, אינו פטור מן המצוה, עי' ציון 325), ויש לחלק בין מצות ציצית שהלובש בגד עם ד' כנפות חייב בציצית, לשאר מצוה קיומית, ועי' מילואי משפט לנתיה"מ שם הע' 482, ועי' ציון 78 דעת הסוברים שהעוסק בת"ת אינו פטור מן המצוה משום שאינו מצווה בת"ת כשיש לפניו מצוה, אע"פ שאפילו אינו מצווה בת"ת אז, מקיים מצוה בלימודה, ומשמע שלדעתם העוסק במצוה קיומית אינו פטור מן המצוה. ועי' שמ"ק ב"ק צג א בשם הר"מ מסרקסטה, שגבאי צדקה חשובים עוסקים במצוה ודינם כש"ש, ואפשר שסובר שחיוב הוא להיות גבאי צדקה, ועי' ציון הבא.
  162. ↑ נתיה"מ סי' עב שם ס"ק ז. ועי' ציון 290 ואילך על העוסק בשכר, אם פטור.
  163. ↑ עי' ש"ך שם ס"ק לד; מהר"ם שיק מצוה שעט; אמ"ב או"ח סי' יג אות ג ד"ה ודע, והוכיח כן מכותבי סת"ם, עי' להלן, וע"ש שדחה ראיית נתיה"מ משומר הקדש; שם אריה תשובות נוספות סי' ג; עמק ברכה עניני סוכה אות טו, וכ"כ בהר צבי או"ח ח"ב סי' קג בשם ר"ש סלאנט, ועי"ש סי' קד שכ' להוכיח כן מתוס' ב"מ כה ב, ועי' שמ"ק שבציון הקודם.
  164. ↑ עי' לעיל: מקורו. מהר"ם שיק שם.
  165. ↑ ע"ע ציצית וע' תכלת.
  166. ↑ עמק סוכות סוכה כו א, ושו"ת התעוררות תשובה סי' יט, ע"פ בריי' שם. ועי' דברות משה הערות לפ' אלו מציאות סי' לא הע' כח, שאף העוסק בחיוב לפנים משורת הדין, פטור מן המצוה, אבל העוסק במידת חסידות, אינו פטור מן המצוה.
  167. ↑ עי' ציון 116.
  168. ↑ עי' ציון 119.
  169. ↑ שו"ת משכנות יעקב או"ח סי' נד, וקובץ כנה"ג לאדר"ת הלכות גדולות ג עמ' רי (הוצ' אהבת שלום), בד' רמב"ם שהשמיט דין כותבי סת"ם שפטורים מכל המצוות, והו"ד האדר"ת בשד"ח מערכת העי"ן כלל מה. ועי' ציון 120 ואילך שי"ס שהבבלי והירושלמי לא נחלקו.
  170. ↑ עי' לעיל: מקורו.
  171. ↑ סוכה כה ב.
  172. ↑ שם.
  173. ↑ שם א.
  174. ↑ משכנ"י והאדר"ת שם.
  175. ↑ שם, שלפיכך השמיט הרמב"ם דין כותבי סת"ם. וצ"ב שלכאו' היה לו להביא ד' הירושלמי, שחייבים, ולא להשמיט לגמרי.
  176. ↑ שאגת אריה סי' לז; אוצר חיים סי' יא. ועי' שאג"א שם שכ"כ ביכול לקיים שתיהן, ויש לעיין אם בדווקא הוא, ואילו א"י לקיים שתיהן אין לו להניח ספק מצוה, (ועי' ציון 452 שי"ס שהעוסק במצוה אסור לו להניח מצותו, וא"כ מספק אפשר שאסור לו להניחה, ומ"מ י"ל שאינו חייב להניחה), או שלא כ"כ אלא מחמת הענין שם, ע"ש, ועי' ציץ הקדש ח"א סי' כו אות יב, ועי' להלן. ועי' שיעורי ר' שמואל ב"מ כה ב סי' לא אות ג, שלדעה זו לכאו' אף מספק מצוה אינו נפטר.
  177. ↑ ע"ע ספק.
  178. ↑ ע"ע הנ"ל.
  179. ↑ קונטרסי שיעורים קידושין שיעור כג אות ה.
  180. ↑ משמרת חיים ענייני ת"ת שאלה ג, וע"ע הנ"ל.
  181. ↑ משמרת חיים שם.
  182. ↑ אמ"ב או"ח סי' יג אות ג, ושם הוכיח כן משומר אבדה שפטור מליתן פרוטה לעני, שמסתימת הפוסקים משמע שפטור אפילו כשאין ידוע שהיא של ישראל ואפשר שהיא של גוי; דברי יחזקאל סי' נג.
  183. ↑ ע"ע הנ"ל. וע"ש מח' ראשונים אם הוא מה"ת או מדרבנן.
  184. ↑ עי' לעיל: מקורו. דברי יחזקאל שם; הר צבי או"ח ח"ב סי' קד.
  185. ↑ ע"ע הנ"ל.
  186. ↑ קונטרסי שיעורים שם.
  187. ↑ ר"א מן ההר סוכה כו א; ישועות יעקב או"ח תקפו ס"ק ד, ועי' להלן ציון 204; מצפ"א סוכה י ב; בכורי יעקב תרמ ס"ק כב וכן מצדד בערול"נ שם; קובץ הערות סי' מח ס"ק יא, ועי' פמ"ג או"ח עב א"א ס"ק ד שמצדד כן בד' מג"א שם, ועי' שד"ח מערכת העי"ן כלל מה.
  188. ↑ ע"ע ציון 137 ואילך. ר"א מן ההר שם. ועי' ערול"נ סוכה כה א ד"ה הכא טריד שמצדד לומר שחשובים עוסקים במצוה דאורייתא מטעם ערבות, שמסייעים לחתן לקיים מצותו.
  189. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 373 ואילך.
  190. ↑ ע"ע ישיבת סוכה: המצוה וגדרה. ר"א מן ההר שם.
  191. ↑ ע"ע כבוד רבו; מורא רבו ציון 727.
  192. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 727 ואילך, מחלוקת.
  193. ↑ מצפ"א שם, בד' רש"י שם י ב ד"ה שלוחי מצוה, שפי' להקביל פני רבם.
  194. ↑ ר"א מן ההר סוכה שם.
  195. ↑ ע"ע: בקום ועשה, מח' אמוראים, ושם ציון 155 שלהלכה אין כח אלא בשוא"ת. ר"א מן ההר שם, וע"ע הנ"ל ציונים 165, 166.
  196. ↑ מצפ"א שם; בכורי יעקב שם; קובץ הערות שם.
  197. ↑ דברים ו ז.
  198. ↑ עי' ציון 24.
  199. ↑ מצפ"א שם; קובץ הערות שם, וכן מצדד שם אריה יו"ד סי' סד.
  200. ↑ דברים יז יא.
  201. ↑ ע"ע לא תסור ציונים 110, 112. וע"ש ציון 218 ואילך, שי"ס שדינים שחידשו חכמים אינם בכלל לא תסור מה"ת, ושם ציון 109 שי"ס שאע"פ שהם בכלל, אין הלאו אמור אלא בממרה וחולק על דבריהם, ולא במי שאינו מקיים דבריהם.
  202. ↑ בכו"י שם, וכן מצדד בשו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' שי ד"ה והנה, וע"ע הנ"ל ציון 490.
  203. ↑ עי' ר"י ברכות יט ב (יא ב), שכיון שניחום אבלים בכלל גמילות חסדים, וגמילות חסדים מן התורה, מהכתוב: והודעת להם את הדרך (עי' ב"ק ק א) לפיכך פטורים המנחמים מק"ש, ועי' אורח משפט חו"מ טו א ושד"ח מערכת הבי"ת אות קטז שדנו בדבריו.
  204. ↑ זרע אמת או"ח ח"ג סי' סט דף עט עמ' ג; ישועות יעקב או"ח סי' לח ס"ק ד, ועי' לעיל ציון 187 שנראה שחזר בו; יהודה יעלה שם בתחילת דבריו, ע"ש שהביא כמה ראיות, ושם, שלד' הסוברים שהעוסק במצוה שאינה שוה בכל, אינו נפטר ממצוות השוות בכל, עי' ציון 394, כ"ש שהעוסק במצוה דרבנן אינו נפטר ממצוות דאורייתא; אמ"ב או"ח סי' יג אות ג, ועי' בהגר"א שם תרמ ס"ו. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף שסד, על כהן העומד בתפילה, שבמקום שאין כהן אחר יש לו להפסיק לנשיאת כפים, ע"ע, שהתפילה אין זמנה וכו' ולא האיסור להפסיק בה אלא מדרבנן, ועשה של תורה דוחה אותה, ועי' עמק ברכה ענייני נשיאת כפים אות ד שתמה שמ"מ מקיים מצוה של תורה כשמתפלל, ע"ע תפלה, ועי' לעיל ציון 163, ואפשר שמשום צורך רבים יש לו להפסיק, עי' להלן ציון 423, ולפיכך אינו מפסיק אלא במקום שאין כהן אחר.
  205. ↑ ע"ע גמילות חסדים ציון 13 ואילך, מח' ראשונים.
  206. ↑ ויקרא יט יח. ע"ע הנ"ל ציון 21.
  207. ↑ אמ"ב שם.
  208. ↑ יהודה יעלה שם בד' רש"י שם כה א; ערול"נ ובכו"י שם בד' הסוברים שהעוסק במצוה דרבנן אינו פטור ממצוות מה"ת, וע"ע כבוד רבו; מורא רבו ציון 728 ואילך מקורו.
  209. ↑ עמק ברכה סוכה אות טו, ולשיטתו בציון 163 שאף העוסק במצוה קיומית פטור, ועי' ציון 161 ואילך מח' אחרונים. ועי' ציון 114 ד' ר"ת שההולך להקביל פני רבו, אינו פטור מן המצוה.
  210. ↑ שם אריה שם.
  211. ↑ שם אריה שם וערול"נ שם וקוב"ש ח"ב סי' לב.
  212. ↑ עי' ציון 433 ואילך.
  213. ↑ עי' ציון 444.
  214. ↑ משאת המלך כתובות ו ב אות לז.
  215. ↑ מהר"ח או"ז סי' קפג.
  216. ↑ מהר"ח או"ז שם; ערול"נ סוכה כו א; מרומי שדה שם כה א, ובהעמ"ש שאיל' קסט א; פי' הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג עשה יט ד"ה גם אין, ועי' ציון 34.
  217. ↑ ערול"נ ורי"פ פערלא שם. ועי' ציון 116 ואילך, מחלוקת אם כותבי סת"ם פטורים, ואף לסוברים שאינם פטורים, אינו משום שעוסקים במצוה של אחרים.
  218. ↑ רבינו מנוח ק"ש פ"ב ה"ה, הובא במג"א סי' ע ס"ק ד ועוד פוסקים להלכה.
  219. ↑ מקור חיים שם, ועי' לקט הקמח (החדש) סי' צג ד.
  220. ↑ לבוש שם: ויקרא כו' עד ברוך שם וכו', וכ' דברי חמודות סוכה פ"ב ס"ק נח, שכוונתו עד בכלל, והובא בשו"ע הרב שם ומ"ב שם ס"ק יט.
  221. ↑ עי' להלן: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים.
  222. ↑ מ"ב שם ס"ק יז בד' שו"ע שם.
  223. ↑ עי' ציון 303.
  224. ↑ פמ"ג שם מ"ז ס"ק ב.
  225. ↑ לח"מ שם בד' רמב"ם שם, וכ"מ בבה"ל שם ד"ה היה עוסק בד' כ"מ שם.
  226. ↑ עי' ציון 116 ואילך.
  227. ↑ חס"ד לתוספתא ברכות פ"ב, בד' רבי שם.
  228. ↑ רבינו מנוח שם.
  229. ↑ תוספתא ברכות פ"א ופ"ב, ועי' בהגר"א שם שכ"ה בירושלמי שם פ"א וט"ס שם; רמב"ם שם, ועי' כ"מ שם שמקורו מגמ' שבת יא א בעוסקים בעיבור שנה שפטורים, שמפרש שמשום שעוסקים בצרכי רבים הוא, ועי' בהגר"א ופר"ח שם שמקורו מתוספתא שם, ועי' ב"י ולבוש שם שמקורו מירוש' שבציון הבא, ועי' א"ר שם שהרמב"ם מפרשו על ת"ת של רבים; טוש"ע או"ח ע ד, וע"ע קריאת שמע.
  230. ↑ ירוש' שם פ"ה ה"א: העוסק בצרכי רבים כעוסק בד"ת, וע"ע תלמוד תורה שמי שתורתו אומנותו פטור מן התפילה; רמב"ם תפלה פ"ו ה"ח, ועי' כ"מ שם שכ"ש הוא מק"ש, עי' ציון הקודם; טוש"ע שם צג ד, וע"ע תפלה.
  231. ↑ רבינו מנוח שם בד' רמב"ם שם.
  232. ↑ שם.
  233. ↑ בה"ל שם בד' רבינו מנוח שם.
  234. ↑ עי' ברכות יא א וטז ב וסוכה כה א.
  235. ↑ ע"ע חתן וכלה ציון 348, ושם ציון 349 פי' טרדתו באופ"א.
  236. ↑ רה"ג, הובא ברשב"א ברכות יא א ובמאירי שם טז א; רש"י שם יא א ד"ה ובלכתך: וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה דאיכא טרדא, וכ"כ רשב"ץ שם טז א בדעתו, ועי' ציון 271; ר"ח, הובא באו"ז סי' פג; רמב"ם קר"ש פ"ד ה"ב ורבינו מנוח שם, וכ"ד ר"א מן ההר סוכה כה א להלכה, עי' להלן.
  237. ↑ עי' תוס' סוכה שם ד"ה ובלכתך; רשב"א ברכות שם. ושם ברשב"א שהכונס את האלמנה שאמרו שם שחייב בק"ש אינו בהולך לכנוס, אלא שכבר כנס.
  238. ↑ ר"א מן ההר שם.
  239. ↑ ברכות שם ושם; סוכה שם.
  240. ↑ עי' ציון 57 ואילך, וע' קריאת שמע וע' תפילה.
  241. ↑ ר"א מן ההר שם, ועי' ציון 69.
  242. ↑ ר"א מן ההר שם. ועי' ציון 130.
  243. ↑ עי' ציון 8 ואילך.
  244. ↑ עי' ציון 116.
  245. ↑ ר"א מן ההר שם.
  246. ↑ שם.
  247. ↑ רש"י ברכות יא א וסוכה כה א; תוס' סוכה שם; או"ז ח"א סי' פג; המכתם שם; מאירי שם; רשב"א וריטב"א ברכות שם; קיצור פסקי הרא"ש ברכות פ"ב סי' טו.
  248. ↑ עי' ציון 29.
  249. ↑ עי' ציון 26 ואילך מקורו, וע"ע חתן וכלה: במצוות שהחתן פטור. וע"ש ציון 357 שבזה"ז יש לו לקרות שאל"כ נראה כיוהרא שמראה כאילו בכל שעה הוא מכוון.
  250. ↑ שו"ת סה"י סי' צט, ועי' ריטב"א סוכה שם שכ' שהחתן שפטור מק"ש מחמת טרדתו, בהליכתו לכנוס או בחזרתו הוא, ומשמע שטרדה בלא עיסוק אינה פוטרתו, ועי' צפע"נ קר"ש פ"ד ה"א, שמצדד שמח' אביי ורבא היא בכתובות ו ב, אם הטרוד בדבר מצוה חשוב עוסק במצוה, או שפטור משום שא"י לכוון מחמת טרדתו במצוה, וע"ע הנ"ל.
  251. ↑ עי' רבינו יונה ברכות יז ב (י ב) שכן גרס בברייתא סוכה כה ב וכו א, אלא שהוא עצמו מפרש שנחלקו בעיקר הפטור של עוסק במצוה, עי' ציון 17, והלכה שפטור, עי' ציון 21, ועי' סוכה שם גיר' שלפנינו שנחלקו לענין ק"ש, ועי' ציון 4 ואילך.
  252. ↑ ר"י שם בשם י"מ.
  253. ↑ ברכות שם, ע"פ ספרים מדוייקים של"ג במשנה שם ומכל מצוות האמורות בתורה, שלא כגיר' שלפנינו במשנה שם ובברייתא יח א, וכ"כ בגיר' הברייתא מאירי רשב"א וריטב"א שם, ועי' דק"ס אות א, וע"ע אנינות ציונים 138, 145.
  254. ↑ ר"י שם בשם י"מ בדברי המשנה שם, (והוא עצמו חולק וסובר שלא אמרו אלא שאף מאלו פטור וכ"ש משאר מצוות); עי' מעון הברכות ברכות יז ב שכ"כ בד' רש"י שם.
  255. ↑ י"מ שם.
  256. ↑ רש"י סוכה כה א ור"א מן ההר שם ומאירי שם.
  257. ↑ שו"ת סה"י סי' צט.
  258. ↑ סה"י שם.
  259. ↑ מאירי וריטב"א שם; רשב"א וריטב"א ברכות יא א.
  260. ↑ מאירי שם.
  261. ↑ משנה סוכה כה א: שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, לפירש"י ושא"ר שם, שהיינו הולכי בדרך מצוה, (ועי' מרומי שדה שם שפי' שהכוונה שעוסקים במצוה של אחרים ששלחום, עי' ציון 216, ומ"מ בברייתא דלהלן מפורש שהולכי לדבר מצוה פטורים); ברייתא שם כו א. ועי' שו"ת ריב"ש סי' קא שהוכיח מכ"מ שההולך לדבר מצוה חשוב עוסק במצוה, וצ"ב מדוע לא הוכיח מדין זה.
  262. ↑ עי' לעיל: מקורו. רש"י ורא"ה סוכה שם; רשב"א וריטב"א ברכות שם.
  263. ↑ רא"ה שם. ועי' ציון 285.
  264. ↑ דברים ו ז.
  265. ↑ עי' ציון 24.
  266. ↑ מאירי ברכות טז א; ריטב"א סוכה שם.
  267. ↑ רש"י שם; ר"א מן ההר שם כה א.
  268. ↑ רש"י שם כו א ד"ה הולכים; תוס' שם כה א ד"ה שלוחי, שכ"מ בגמ' שם כו א; רא"ש שם סי' ו, הובא בב"י או"ח שם; או"ז ח"ב סי' רצט; המכתם שם כו א; שבה"ל סי' שמב; תניא רבתי סי' פג. ועי' ציון 315, שלסוברים שאין העוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא במקום שא"י לקיים שתיהן, ההולך לדבר מצוה אינו נפטר בלילה כשאינו הולך, אלא א"כ יתבטל ממצותו בקיומה של מצוה אחרת.
  269. ↑ ר"א מן ההר שם, וכעי"ז באו"ז שם ובר"ן שם (יא א).
  270. ↑ בה"ל סי' לח ס"ח ד"ה אם צריך, וכ"כ שו"ע הרב סי' לח ז, ומ"ב סי' עא ס"ק יג על עוסק במצוה עצמה בשעת מנוחתו, ועי' ציון 333 ואילך, שמטעם זה חשוב כא"י לקיים שתיהן.
  271. ↑ רש"י שם ותלמיד הרמב"ן שם ושבה"ל שם ותניא שם.
  272. ↑ עי' רש"י שם ותלמיד הרמב"ן שם בשמו. ויש לעיין בכוונתו, אם הטרדה לבדה פוטרתו, כחתן שטרדתו פוטרתו אע"פ שאינו עוסק במעשה, לסוברים כן, עי' ציון 247 ואילך, או שאף לדבריו חשוב עוסק במעשה כל זמן שלא השלים מצותו, אלא שלדעתו אף העוסק במעשה, אינו פטור אלא הטרוד, עי' ציון 236, ולפיכך הוצרך לפרש שאף בשעת מנוחתו הוא טרוד, ועי' ציון הבא.
  273. ↑ עי' רש"י יבמות סב ב ד"ה וה"מ, וב"ח או"ח רמ א.
  274. ↑ עי' רש"י שם בפי' א, וע"ש בפי' ב שפטור שמא יבטל ממצותו, וע"ע שאר כסות ועונה.
  275. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  276. ↑ ציון 109 ואילך.
  277. ↑ קוה"ע סי' מח ע"פ ברייתא סוכה כו א דלהלן: כותבי סת"ם וכו' פטורין מק"ש וכו' ומכל מצוות האמורות בתורה. ועי' ציון 227.
  278. ↑ גמ' שם. ועי' בה"ל או"ח לח ד"ה הם ותגריהם, שהכתיבה חלק ממעשה המצוה מהכתוב: וכתבתם, אלא שלא נשלמת אלא בקשירה, ועי' דברי יציב או"ח סי' ריז.
  279. ↑ עי' ציון 116 ואילך.
  280. ↑ סוכה שם: הם ותגריהם וכו'.
  281. ↑ שם לגיר' שלפנינו: ותגרי תגריהם, ופי' רי"ו נ"ב ח"ד דף כא א, ועי' ב"י או"ח לח ח שלא היה בגירסתו והוצרך להביאו מרי"ו.
  282. ↑ שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' מה.
  283. ↑ דברים ו ז.
  284. ↑ עי' ציון 24.
  285. ↑ קובץ הערות סי' מח אות יא.
  286. ↑ עי' ציון 261 ואילך, ושם, אם נתמעט בכלל כל עוסק במצוה, או שצריך מיעוט בפני עצמו. מהר"ם שיק שם.
  287. ↑ מגן גיבורים שלטי גבורים שם, בד' רמב"ם שהשמיט דין כותבי סת"ם, עי' ציון 123 ואילך.
  288. ↑ ש"ג שם.
  289. ↑ עי' מג"א שבציון הבא, שאם אינו נוטל אלא שכר בטלה, אף לדעתו חשוב עוסק במצוה.
  290. ↑ מג"א או"ח לח ס"ק ח תי' א ע"פ רש"י סוכה כו א, וכ"כ תוספת ביכורים שם תרמ ס"ו, וכת"ס או"ח סי' קיט וחו"מ סי' י, ועי' שו"ע הרב שם ז וערוה"ש שם יא שכותבי סת"ם פטורים מן המצוה כשאין כוונתם להשתכר אלא לשם מצוה, ואפשר שלא כתבו כן אלא בעוסק בהכשר מצוה, עי' להלן, ועי' ציון 278.
  291. ↑ מג"א שם בתי' ב.
  292. ↑ בה"ל שם ד"ה הם ותגריהם.
  293. ↑ יחוסי תנאים ואמוראים ע' ר' חנניה בן עקביה, עי"ש שהוכיח מכ"מ, ועי' מרומי שדה סוכה שם, שכ' שאין הכוונה לצורך עצמו מבטל ממנו שם עוסק במצוה, וע"ש שדחה ראיית מג"א מרש"י שם, ועי' שד"ח מערכת העי"ן כלל מה.
  294. ↑ יתנו"א שם.
  295. ↑ עי' ציון 278 ואילך.
  296. ↑ בה"ל שם וקוה"ע סי' מח אות יא.
  297. ↑ עי' ציון 199. ועי' ציון 193 ואילך ביאור הטעם באופ"א, ועי' ציון 203 ואילך שי"ח וסוברים שאינו פטור.
  298. ↑ קוה"ע שם.
  299. ↑ עי' לעיל.
  300. ↑ עי' ציון 218 ואילך.
  301. ↑ בה"ל סי' ע ד"ה היה עוסק בצרכי רבים.
  302. ↑ ע"ע קריאת שמע. ועי' ציון 508 שי"ס שאף לכתחילה רשאי לעסוק במצוה אחרת.
  303. ↑ פר"ח או"ח עב ב ובה"ל סי' ע ד"ה אז פטורין, בדעתו (ויש לעיין, שאפשר שלא כ' הפר"ח כן אלא לענין הוצאת המת, שמשום כבוד הבריות אין להניחו, ועי' בהגר"א תרפז ב ד"ה כדי צרכו); פמ"ג ע מ"ז ס"ק ב; שו"ע הרב לח ח.
  304. ↑ מלא הרועים ערך עוסק במצוה אות ג, וכ"כ בתקון משה (פולק) בדרשות לשבת שובה עמ' קלד ב, ועי' חזו"א או"ח סי' טו אות א, שמצדד שאינו פטור, ושם ציין לד' תוס' סוכה כה ב, ועי' ציון 508 בדעתם.
  305. ↑ עי' ציון 218 ואילך.
  306. ↑ עי' ציון 222 ואילך.
  307. ↑ על הצריך להניח מצוה שעוסק בה כדי לקיים מצוה אחרת, עי' ציון 342 ואילך.
  308. ↑ תוס' סוכה י ב ד"ה שלוחי וכה א ד"ה שלוחי וב"ק נו ב ד"ה בההיא הנאה; הרוקח סי' שסט; רא"ש סוכה פ"ב סי' ו; הגמ"י סוכה פ"ו אות ד בשם רבינו שמחה; ר"א מן ההר סוכה כו א; המכתם שם; מאירי ברכות יא א ד"ה חתן, ויח א ד"ה היו שנים; ריטב"א סוכה כה א; רי"ו ני"ג ח"ג; טור או"ח תרמ; נמו"י ב"ק שם (כד א), ועי' ציון 120.
  309. ↑ עי' לעיל: מקורו.
  310. ↑ תוס' ב"ק שם ותוס' הרא"ש ב"מ כט א, שכן מוכח בסוכה, ונראה כוונתם שבסוכה כה ב, הלימוד מהכתוב בפסח שני הוא במקום שא"י לקיים שתיהן, ושם בצריכותא לא אמרו שהכתוב השני בק"ש נצרך למקום שיכול לקיים שתיהן.
  311. ↑ תוס' שם וסוכה כה א, ומאירי ורי"ו שם.
  312. ↑ ע"ע השבת אבדה ציון 275 ואילך.
  313. ↑ תוס' סוכה כה א שם וב"ק שם וריטב"א סוכה שם ונדרים לג ב (יא ב) ונמו"י שם, והוכיחו כן מהאמוראים שאמרו בנדרים שם שהמודר הנאה מחברו, מחזיר לו אבדתו, לפי שהנאתו שנפטר מליתן פרוטה לעני, אינה מצויה, ע"ע מודר הנאה ציון 771, 772, ופי' שהוא משום שאינו נפטר אלא בעודו מתעסק באבדה.
  314. ↑ עי' ציון 256 ואילך.
  315. ↑ תוס' סוכה שם ושם ורא"ש שם ורי"ו נ"ח ח"ב. ועי' להלן ציון 350 ואילך, שי"ס שאף אם יארע להם ע"י ישיבתם בסוכה, קצת איחור בשחרית, חשוב כא"י לקיים שתיהן. ועי' ר"א מן ההר שם שכ' שכיון שלא חייבתם תורה בעשיית סוכה משום שתבטלם ממצותם, שוב אינם חייבים אפי' מצאו לפי דרכם, וכ"כ מאירי סוכה יא א וכה א, וע"ע ישיבת סוכה ציון 1265.
  316. ↑ תשוה"ג שע"ת סי' יא בד' מקצת גאונים; השגות הראב"ד סוכה יא ב (כה ב); עי' ספר חסידים סי' תתקל; או"ז ח"ב הל' סוכה סי' רצט; הגמ"י וכ"מ שם בד' רש"י שם כה א (וכן יש להוכיח ממה שפי' שם כו א שמח' תנאים היא אם העוסק במצוה פטור מן המצוה, עי' ציון 6, ולא פי' שמשום שיכול לקיים שתיהן, חייב, עי' ציון 14), ובהגמ"י שם שכן משמע בגמ'; ר"ן שם; ריטב"א קידושין לב א, וסותר למש"כ בסוכה, עי' ציון 308, ועי' הג' רד"ל קידושין שם שטס"ה בריטב"א שם (ואפשר שאין כוונת הריטב"א במקום שיכול לקיימם באותו זמן, אלא במקום שיכול להניח מצוה שעוסק בה ולקיימה לאחר שיקיים השניה, שהוא דומה לאפשר לעשותה על ידי אחרים, ע"ש, ועי' העמ"ש שאילתא קסט א, ועי' ציון 342 ואילך); מ"מ שם בד' רמב"ם שם, ושם שכן ד' הגאונים; ב"י ורמ"א או"ח לח ס"ח, ועי' בה"ל שם ד"ה אם צריך שמשמע שב"י ורמ"א הסכימו כן להלכה מפני הראיות העצומות שהביאו האו"ז והר"ן, עי' להלן ובר"ן.
  317. ↑ עי' לעיל ציון 23, וע' חתן וכלה ציון 340 ואילך, וע' קריאת שמע.
  318. ↑ ר"ן שם. ועי' תוס' שם ד"ה ובלכתך שכ' שאין החתן יכול להסיר טרדתו בקל, וא"כ י"ל שלפיכך חשוב כא"י לקיים שתיהן.
  319. ↑ עי' אבות פ"ב מ"א.
  320. ↑ שם פ"א מ"ג.
  321. ↑ או"ז שם.
  322. ↑ או"ז ור"ן שם.
  323. ↑ שם ושם.
  324. ↑ שם.
  325. ↑ או"ז שם.
  326. ↑ ר"ן שם.
  327. ↑ בה"ל שם. ועי' נשמת חיים סי' ח והר צבי מועד ח"ב סוכה שם בד' הר"ן שהוא כמידת חסידות ואינו חיוב, ועי' ברכות ל א ורש"י ורי"ף ור"י שם שנראה שנחלקו אם משום מהיות טוב חייב ע"פ דין.
  328. ↑ או"ז שם, וכ"כ ד"מ שם תרמ אות ז בדעתו.
  329. ↑ עי' ראב"ד ב"מ פב א הובא בשמ"ק ונ"י שם (נא א), ורשב"א ב"ק נו ב ד"ה בההיא הנאה בדעתו, וכ"מ דעת המקשה על ר"י במהר"ח או"ז שם, וכן מצדד מהר"ח או"ז עצמו בסי' קפג.
  330. ↑ מהר"ח או"ז שם (קפג).
  331. ↑ ראב"ד שם, שלפיכך מלוה על המשכון כשומר שכר, שמשתכר פרוטה דרב יוסף, ועי' נ"י שם שמשום שנפטר בשעת ההלואה לבדה חשוב ש"ש.
  332. ↑ שם. ויש להבין חילוקו ממי שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו, ועי' דרכי דוד ב"מ פב ב, וצ"ב.
  333. ↑ עי' ציון הבא; קר"נ שם באופן ב.
  334. ↑ עי' ראבי"ה הל' סוכה סי' תרלה, הובא במרדכי סוכה סי' תרמ ובהגמ"י שם בשמו, ולכאו' היה מקום לומר שלא כ"כ אלא לפרש מה טעם קרויים עוסקים במצוה בשעת מנוחתם, אלא ממה שהוסיף "להנאתן", יותר נראה שכוונתו לפרש שלפיכך חשוב כאינו יכול לקיים שתיהן, וכ"מ בהגמ"י שם ובפרישה שם ס"ק ה.
  335. ↑ ר"א מן ההר סוכה כו א; מאירי ברכות יח א; שו"ת מהר"ח או"ז סי' קסא.
  336. ↑ עי' ציון 267 ואילך.
  337. ↑ מאירי שם.
  338. ↑ מהר"ח או"ז שם.
  339. ↑ עי' ציון 352.
  340. ↑ מהר"ח או"ז שם.
  341. ↑ עי' ציון 308 ואילך.
  342. ↑ עי' מאירי שם ששומר אבדה פטור מליתן פרוטה לעני, שמא עד שילך לביתו תיעלם האבדה, ומשמע שבמקום שאין לחשוש שתיבטל לגמרי מצוה שעוסק בה, יש לו להניחה, ועי' ציון 345, ועי' ריטב"א סוכה כה א שהק' מה צריך הכתוב ללמדנו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, כיון שאינו פטור אלא בא"י לקיים שתיהן, ועי' מה שתי' בציון 452 ואילך, וממה שלא תי' כמוש"כ ר' יצחק במהר"ח או"ז שבציון 347, שצריך ללמדנו שאינו חייב להניח מצותו אפי' לקיים מצוה עוברת, משמע שסובר שחשוב כיכול לקיים שתיהן, ועי' ציון 316, ועי' שטמ"ק ברכות יט א לענין הספד שיש לו להניח מצותו ולקרוא את שמע, ואפשר שמשום שבינתיים מתקיים מצות הספד ע"י אחרים, אבל להניח לגמרי מצוה שעוסק בה א"צ, ועי' ב"י או"ח סי' לח ס"ח ד"ה וכותבי, על כותבי סת"ם שבמקום שלא תיבטל מצותם חייבים להפסיק, ועי' ציון 159. וע"ע כבוד חכמים ציון 616 דעת הריטב"א בשם רבותיו (וכן נראה דעתו) שהעוסק בדין אינו מפסיק דינו לדון בדינו של ת"ח, כיון שעוסק במצוה הוא, ואע"פ שיכול לגמור דין שהתחיל בו אח"כ, וי"ל שלהפסיק ולחזור לדון טרחה מרובה היא, ועי' ציון 397 ואילך.
  343. ↑ עי' ציון 327.
  344. ↑ א"ר או"ח סי' ע ס"ק ד בשם פסקי תוס', ועי' שעה"צ שם ס"ק טו שמקורו של הא"ר מרמ"א שם סי' לח ח.
  345. ↑ מאירי ברכות יח א ד"ה היו שנים, שכל שיש לחוש שיארע קצת איחור בשחרית פטורים מן הסוכה (ועי' ציון 350), וסוכה כה א ד"ה כל שביארנו: פירושה כו' אא"כ או במניעתה של זו או בעיכובה, ועי' ציון 342; שו"ת מהר"ח או"ז סי' קסא וסי' קסג בשם מורו ר' יצחק, וכן הוכיח נשמת כל חי (פלאג'י) או"ח סי' ד ד"ה אך האמת וד"ה ותבט עיני בד' תוס' שם שכ' שבעודו שוטח את האבדה פטור, אע"פ שיכול לשטחה לאחר מכן, וכן מוכח מדעת הסוברים שהעוסק במצוה שאין לו בה טרדה, אינו חשוב עוסק במצוה ויש לו להניח מצוה שעוסק בה לקיים מצוה עוברת, עי' ציון 236 ואילך, ומשמע שבמקום שחשוב עוסק במצוה, א"צ להניח מצוה שעוסק בה, אע"פ שיכול לקיימה אח"כ.
  346. ↑ עי' לעיל: מקורו.
  347. ↑ מהר"ח או"ז סי' קסג שם. ועי' ציון 501.
  348. ↑ עי' מאירי שם ושם.
  349. ↑ עי' ציון 335 ואילך.
  350. ↑ מאירי ברכות שם; עי' ר"ן סוכה שם בד' תוס' שם: דאי מטרדו בקיום מצות סוכה הוו מפגרי ממצותן וכ"כ שפת אמת שם בד' תוס' שם, וכ"כ שאג"א סי' לז.
  351. ↑ מאירי ור"ן ושפ"א שם.
  352. ↑ מהר"ח או"ז שם.
  353. ↑ נחי"ע עה"ת ויקרא סוף פי"ב ודברים טו ז, ובי"ע כתובות מט ב; מהר"ץ חיות סוכה כה א ושבועות מד א, ערול"נ סוכה כה א לתוס' ד"ה שלוחי מצוה, וע"ע אנינות ציון 139 שהאונן אינו נפטר ממצוות ל"ת, ושם ציון 144 שי"ס שפטורו מן המצוות, משום עוסק במצוה.
  354. ↑ עי' ציון 261.
  355. ↑ ע"ע בעור חמץ ציון 206. ועי' להלן ציון 378.
  356. ↑ עי' ציון 316.
  357. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 26.
  358. ↑ ע"ע חמץ: איסור אכילה.
  359. ↑ ערול"נ שם.
  360. ↑ דברים טו ח.
  361. ↑ שם ז. וע"ע צדקה האופנים שעובר על הלאו, ועי' שם אריה בתשו' הנוספות סי' ג.
  362. ↑ שו"ת ברית יעקב או"ח סי' כא ואמ"ב או"ח סי' יג ג, ואו"ש יו"ט פ"ג ה"ח, וקוב"ש ב"ב אות מח בפי' א, (ושם שאין לומר כן אלא לסוברים שהעוסק במצוה פטור לגמרי משאר מצוות, עי' ציון 433 ואילך, שכיון שאינו מצווה בעשה, ממילא אין בו ל"ת, אבל לסוברים שפטורו כאנוס, עי' ציון 443, עדיין יש בו ל"ת) וקהילות יעקב קידושין סי' לב אות ד, ע"פ רמב"ן קידושין לד א במ"ע שהזמן גרמא שאילו היה בהן ל"ת הבא לחזק את העשה, מ"מ היו נשים פטורות, וע"ע לא תעשה ציון 27 וציון 19 ואילך.
  363. ↑ שם כב א.
  364. ↑ שם ג.
  365. ↑ אחרונים שבציון 362 שיישבו באופ"א הטעם ששומר אבדה נפטר ממצות צדקה, ועי' ט"ז חו"מ רסו ס"ק ה, שאין לומר שדוקא מצוה שיש בה עשה ול"ת פוטרת מל"ת, שאין בכח ל"ת לדחות ל"ת אחר, ומ"מ כ' שהעוסק במצוה נפטר אף ממצוות ל"ת, ועי' ציון 367.
  366. ↑ יד אליהו סי' ט; שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' קעד בסו"ד: ובשומר אבדה וכו'; זכר יצחק ח"א סי' ז סוף אות א.
  367. ↑ פמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ב אות כח; נשמת חיים (ברלין) סי' ע; שו"ת חבלים בנעימים או"ח ח"ב סו"ס ג; קוב"ש שם בפי' ב, ועי' ט"ז שם.
  368. ↑ ע"ע ישיבת סוכה ציון 203. ושם ציון 200 שלרוב ראשונים ואחרונים מבטלה בשב ואל תעשה.
  369. ↑ פנ"י סוכה כה א; בכו"י תרמ ס"ק יט; ערוה"ש שם ס"ק יג.
  370. ↑ בכו"י שם.
  371. ↑ עי' לעיל: מקורו.
  372. ↑ עי' ציון 452 ואילך.
  373. ↑ משנת יעבץ או"ח סי' סה, ע"פ ריטב"א סוכה כה א.
  374. ↑ פמ"ג או"ח תרמ ; קוב"ש ב"ב אות מח בפי' ב; העמ"ש שאילתא קסח ד. וע"ש בפמ"ג שכ"כ לענין מצות סוכה שעובר עליה בקום ועשה ואין האונן נפטר ממנה, ועי' בכו"י שם שתמה עליו שבפירוש אמרו בגמ' שם שהעוסק במצוה פטור מן הסוכה, וע"ע ישיבת סוכה ציון 205.
  375. ↑ מג"א או"ח תמז ס"ק יא.
  376. ↑ ע"ע בטול חמץ: זמנו. וע"ע בעור חמץ ציון 207 שקודם שעה שישית במקום שיתבטל ממצותו מבטלו בליבו.
  377. ↑ שאילתות פ' צו שאילתא עד; רמב"ם חמץ ומצה פ"ג ה"ט; מג"א שם.
  378. ↑ מג"א שם. ועי' ציון 359.
  379. ↑ ערוגות הבושם יו"ד סי' כח ובשם אריה יו"ד סי' סד ותשובות נוספות סי' ג.
  380. ↑ שם אריה יו"ד שם. ועי' לבוש מרדכי יבמות סי' ו אות ב, שמצדד שאף העוסק במצוה שבין אדם לחברו, אינו נפטר ממצוות שבין אדם למקום.
  381. ↑ עי' תוס' שבועות מד ב ד"ה ורב יוסף, ומאירי מו"ק ט ב, ורא"ה ברכות יט ב, וריטב"א שם א.
  382. ↑ עי' ציון 316.
  383. ↑ קובץ הערות סי' מח אות יא. ועי' ציון 315 שיש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהפטור מעשיית סוכה, פטור אף מישיבה בה.
  384. ↑ עי' ריטב"א סוכה כה א; קוה"ע שם.
  385. ↑ ציון 503 ואילך.
  386. ↑ רש"י ור"א מן ההר סוכה כה ב; פיה"מ לרמב"ם אבות פ"ב מ"א, ושם שמצוה קלה פי' שחושבים שהיא קלה, (שהרי אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות, ע"ש בפי') כגון שמחת הרגל ולמידת לשון קודש, ומצוה חמורה שהתבאר חומרתה כמו מילה וציצית ושחיטת פסח, ועי' פיה"מ שם מ"ב ומגן אבות לרשב"ץ שם, ועי' ציון הבא; או"ז ח"ב הל' סוכה סי' רצט; מאירי שם כו א; מגן אבות שם: כי הדבר ידוע שהעוסק במצוה אפי' קלה שבקלות, פטור מן המצוה אפי' חמורה שבחמורות.
  387. ↑ עי' תוס' סוכה כה ב ד"ה משום, ועי' פיה"מ לרמב"ם אבות פ"ב מ"א ומ"ב, ומגן אבות שם, ועי' ציון הקודם, ועי' שו"ת חבלים בנעימים או"ח ח"ב סי' ג.
  388. ↑ עי' ציון 50.
  389. ↑ תוס' שם. ועי' ערול"נ שם א שכ' שמח' תנאים היא אם נפטר אף ממצוה שיש בה כרת, ע"ש שתלוי מי היו הטמאים, ולשי' שם ב שאין ללמוד מהטמאים שעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא מר"י שסובר שעוסקים במת מצוה היו, ועי' מלא הרועים ערך עוסק במצוה אות ג, שלסוברים שק"ש דרבנן, ע"ע, יש ללמוד שפטור אף ממצוה שיש בה כרת, שלדעתם הכתוב ודברת בם בשבתך בביתך וגו' עוסק בתלמוד תורה, שהעוסק במצוה פטור ממנה, ות"ת חשוב מצוה שיש בה כרת, ע"ש, ועי' ציון 25.
  390. ↑ עי' שו"ת סה"י סי' צט.
  391. ↑ גליוני הש"ס ברכות יא א, ושם שלפיכך שומר אבדה, כיון שעוסק במ"ע שאין הזמן גרמא, פטור מן הצדקה אע"פ שהיא מ"ע שאין הזמן גרמא. וע"ש שהק' מכותבי סת"ם ומוכרי תכלת שעוסקים במ"ע שהזמן גרמא, ומ"מ פטורים מכל המצוות, עי' ציון 116 ואילך, ומשמע שפטורים אף ממ"ע שאין הזמן גרמא.
  392. ↑ עי' ציון 251.
  393. ↑ ע"ע אשה ציון 168 ואילך, וע' פריה ורביה, מח' תנאים.
  394. ↑ צל"ח ברכות יז ב, וע"ע עשה שאינו שוה בכל; לאו שאינו שוה בכל, ציון 142. ועי' פנ"י ברכות שם, ועי' לעיל ציון 20.
  395. ↑ אורח משפט חו"מ סי' טו, ותורת מיכאל סי' ב, בד' ראשונים דלהלן, ועי' אהבת חסד ח"א פ"א נתיב החסד אות ז, שהמשאיל כלי לעני לא נחשב שיש לו הנאה שנפטר מליתן פרוטה לעני, כיון שעוסק במצות צדקה, ואין שייך לומר שנפטר ממצות צדקה.
  396. ↑ אורח משפט ותורת מיכאל שם.
  397. ↑ ריטב"א כתובות קו א בשם מורנו ז"ל ושבועות ל א בשם רמ"ה, וע"ע כבוד חכמים ציון 617. וע"ש ציון 616 דעת החולקים, ועי' ציון 342.
  398. ↑ ריטב"א כתובות שם ואורח משפט ותורת מיכאל שם בביאור דעה זו, וע"ע הנ"ל ציונים 618, 619. ועי' אורח משפט שם שכ' עוד שהמצוה לדון הרי היא כלימוד תורה שאין פוטרו מן המצוה, עי' לעיל ציון 57 ואילך.
  399. ↑ דרישה יו"ד שמא ס"ק ג, (ושם דימה לאונן שאינו משלים, ע"ע תפלת תשלומין,) וכ"כ נקוה"כ שם ס"ק ב, ומג"א או"ח צג ס"ק ה, וא"ר שם ס"ק ד, ושו"ע הרב שם ד, ועוד, וכ"כ מ"ב שם ס"ק ח. ועי' לקט הקמח (החדש) בהשמטות לסי' צג שהביא מהגה' יעב"ץ כת"י, שמ"מ מותר לו להתפלל, ועי' פמ"ג או"ח קח מ"ז א, ועי' ציון 402.
  400. ↑ ע"ע הנ"ל.
  401. ↑ מלא הרועים ערך עוסק במצוה אות א וקה"י ברכות סי' טו בבאור שיטה זו, ועי' ציון 436. ועי' ציון 440 בבאור חיובו בפסח שני, ועי' אור אברהם (גורביץ) חגיגה סי' כו, על העוסק במצוה ביו"ט ראשון של חג, אם יש תשלומים למצות ראיה בשאר ימים, לסוברים ששאר ימים תשלומים לראשון, וע"ע ראיה.
  402. ↑ פמ"ג שם.
  403. ↑ ט"ז שם ויו"ד שם ס"ק ה, ושם, שאינו כאונן שחכמים פטרוהו, וע"ע אנינות, ועי' מקו"ח קח ח.
  404. ↑ ט"ז שם, ועי' ציון 443.
  405. ↑ דג"מ ויד אברהם יו"ד שם, ועי' פת"ש שם ס"ק יח, וע"ע תפלת תשלומין.
  406. ↑ ע"ע קריאת שמע, ושם מח' ראשונים.
  407. ↑ ע"ע הנ"ל.
  408. ↑ הרוקח סי' שכד, ועי' ס' המנהיג, הובא ברשב"ץ ברכות יג ב, שמטעם זה אם קראוהו לעלות לתורה יש לו להפסיק מק"ש ולעלות. וכ"כ בשו"ת פאת שדך סי' מא, ובמשמרת חיים ענייני ק"ש ותפילה ח"ג אות א.
  409. ↑ נשמת כל חי (פלאג'י) סי' ד.
  410. ↑ שם; תו"ח (סופר) סי' סו ס"ק ח, ועי' תשובות והנהגות או"ח ח"א סי' עו, שהוא כאיסור אם אינו משתתף בשבחו של מקום, ועי' הליכות שלמה תפילה פ"ח הע' 151, ועי' ציון 353.
  411. ↑ שו"ת בית שערים סי' יט, וכעי"ז בנשמת כל חי שם.
  412. ↑ עי' ציון 423.
  413. ↑ עי' ציון 342 ואילך.
  414. ↑ נשמת כל חי שם.
  415. ↑ עי' ציון 308 ואילך.
  416. ↑ עי' ציון 316 ואילך.
  417. ↑ נשמת כל חי שם.
  418. ↑ עי' ציונים 326, 327. ועי' ציון 328, דעת הסוברים שאף במקום שיכול לקיים שתיהן בלא טורח, פטור.
  419. ↑ הרשב"ץ שם, וע"ע הנ"ל.
  420. ↑ נשמת חיים סי' ח, ועי' שו"ת יד אליהו סו"ס ט שתמה שאין לחייב לענות, כיון שעוסק במצוה, ועי' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קב שאלה ח על העוסק בתורה בשעה שהש"צ מתפלל, שפטור מלענות אמן משום שעוסק במצוה, ועי' שו"ת יבי"א או"ח ח"א סי' ה אות ז, וצי"א ח"ח סי' כג, ועי' ציון 446 ואילך.
  421. ↑ העמ"ש שאילתא לד אות ה ודברי דוד (מילדולה) בד' רמב"ם מגלה פ"א ה"א.
  422. ↑ ע"ע מקרא מגלה.
  423. ↑ בית שערים סי' יט, ע"ש שלפיכך מפסיק לקדיש וקדושה, ועי' ציון 411; מנחת ירושלים סוטה מד ב, ועי' פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות כט שמסתפק אם העוסק במצוה יכול להוציא אחרים יד"ח, עי' ציון 491 ואילך, ומ"מ פשוט לו שכשאין אחר, יכול להוציאם, שמצוה של רבים עדיפה, ועי' ציון 204.
  424. ↑ מנחת ירושלים שם. ועי' תוי"ט שם פ"ח מ"ז שהעוסק במצוה פטור אף ממלחמת מצוה, וע"ע מלחמת מצוה.
  425. ↑ ויקרא יט טז, וע"ע: המצוה ומקורה.
  426. ↑ קובץ תשובות ח"א סי' קכד, וע"ש שהוכיח שלאו בפ"ע הוא ואינו לחיזוק העשה של השבת גופו, ע"ע הנ"ל ציון 13 ואילך, ועי' לעיל ציון 362.
  427. ↑ עי' ציון 353, ועי' ציון 367 שי"ס של"ת שעובר עליהן בשב וא"ת, העוסק במצוה נפטר אף מהן, ועי' להלן.
  428. ↑ ויקרא יח ה.
  429. ↑ יומא פה ב, וע"ע פקוח נפש.
  430. ↑ לב אריה (גרוסנס) ח"א סי' מב, וע"ע הנ"ל.
  431. ↑ מנ"ש ח"ב סי' פו, ועי' קובץ זכרון עטרת שלמה ח"ז עמ' קע.
  432. ↑ ועי' לעיל ציון 204.
  433. ↑ ר"ן סוכה כה ב (יב א).
  434. ↑ שם, ועי' לעיל: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים.
  435. ↑ עי' ציון 399 ואילך, מח' אחרונים.
  436. ↑ מלא הרועים ערך עוסק במצוה אות א וקה"י ברכות סי' טו, בדעת האחרונים שבציון הנ"ל.
  437. ↑ עי' ציון 50.
  438. ↑ ע"ע פסח שני.
  439. ↑ עי' ציון 399.
  440. ↑ מהר"ם שיק לתרי"ג מצוות מצוה שפא. ושם שלדעתם, צ"ל שהטמאים שהקריבו פסח שני, לא היו עוסקים במצוה בזמן פסח ראשון, שיכולים היו ליטהר קודם הפסח, עי' סוכה כה ב.
  441. ↑ ע"ע הנ"ל. מהר"ם שיק שם.
  442. ↑ עי' ציון 308 ואילך.
  443. ↑ קה"י שם. ועי' ציון 452.
  444. ↑ משאת המלך כתובות ו ב אות לז. ועי' לב אריה סי' נו, שאין לומר שהוא מטעם דחיה, שהרי אף העוסק בהכשר מצוה פטור מן המצוה, עי' ציון 277 ואילך, ואין לומר שהכשר מצוה ידחה שום מצוה, ועי' ציון 286 ואילך, שי"ס שהעוסק בהכשר מצוה, אינו פטור מן המצוה.
  445. ↑ עי' לעיל: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים, ועי' ציון הבא.
  446. ↑ מאירי סוכה כה ב ד"ה חתן, ושם שאע"פ שפטור מן הסוכה שחשוב כא"י לקיים שתיהן, אם רוצה לשמוח בסוכה יפה הוא עושה; עי' ר"ן שם א, שאם יכול לקיים שתיהן בלא טורח מהיות טוב וכו' שיקיימן, ועי' ציון 327 שי"ס שאינו אלא מידת חסידות, ויש לעיין לדעתו, במקום שיש טורח לקיים שתיהן, אם מ"מ רשאי; שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קב שאלה ח; קרן אורה זבחים יט א, וע"ע אנינות ציון 145, שהאונן רשאי להחמיר על עצמו ולקיים שאר מצוות, לסוברים שפטורו משום עוסק במצוה, ע"ש ציון 144.
  447. ↑ עי' ראשונים שבציון הקודם; רמ"ע מפאנו שם: ויש בידו שתים, ועי' ציון 470 ואילך, שי"ס שאף יוצא ידי חובתו.
  448. ↑ מאירי ור"ן שם, ועי' רמ"ע מפאנו שם: ומזכירין אותו לשבח.
  449. ↑ ט"ז או"ח קצא ס"ק א ופמ"ג מ"ז שם בדעתו.
  450. ↑ עי' ציון 470 ואילך.
  451. ↑ בית האוצר (ענגיל) כלל פד.
  452. ↑ ריטב"א סוכה כה א. ועי' ציון 308 שלדעת הריטב"א, היכול לקיים שתיהן, חייב לקיימן, ועי' ציון 443 שלדעה זו אין העוסק במצוה פטור לגמרי משאר מצוות, אלא הרי הוא כאנוס, ועי' הר צבי מועד ח"ב סוכה כה ב, שמצדד שאין כוונת הריטב"א שאין בקיומה שום מצוה, אלא ביחס למצוה של חובה קרויה רשות.
  453. ↑ עי' ציון 308.
  454. ↑ ריטב"א שם. ועי' ציון 501.
  455. ↑ עי' ציון 316.
  456. ↑ עי' ציון 321.
  457. ↑ דברי מלכיאל סי' כב אות ה.
  458. ↑ שו"ת הרמב"ם סי' קפ, ועי' ציון 316 ד' המ"מ בדעתו שאפי' יכול לקיים שתיהן פטור, ושם בשו"ת הרמב"ם, שהוא אפי' אם יכול אח"כ לחזור למצותו.
  459. ↑ מגן אבות לתשב"ץ אבות פ"ב מ"א, ועי' שיר מעון דברים לב ו. ועי' ציון 465 שאף נקרא הדיוט, ועי' דברי מלכיאל שם, שמטעם אין מעבירין על המצוות, ע"ע, אין לו להפסיק.
  460. ↑ עי' ציון 448; שבילי דוד או"ח לח בכללים היוצאים אות ד; שו"ת ניר לדוד סי' פו; ציץ הקדש ח"א סי' כו אות ח, וע"ע הנ"ל ציון 126.
  461. ↑ ע"ע ציון 105 ואילך.
  462. ↑ עי' ציון 447.
  463. ↑ שבילי דוד שם; עי' שו"ת אבן שתיה או"ח סי' כב ד"ה מיהו (האחרון). ועי' שו"ת מנחת יעקב סי' טו, שמשמעות הש"ס והפוסקים ששומר אבדה אע"פ שפטור מצדקה משום שעוסק במצוה, אם נותן פרוטה לעני, אינו נקרא הדיוט וזכור לטוב, ודבריו אינם אלא לסוברים שנפטר אפי' במקום שיכול לקיים שתיהן, שאילו לסוברים שאינו נפטר אלא במקום שא"י לקיים שתיהן, עי' לעיל: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים, אם מקיים אז מצוה אחרת, נקרא הדיוט, עי' להלן.
  464. ↑ עי' ציון 458 ואילך.
  465. ↑ אבן שתיה שם, ע"פ דברי חמודות ומג"א דלהלן, וע"ש שכ"כ לדעת הרא"ש ברכות פ"ג סי' ב; שו"ת לב ים או"ח סי' טז; ניר לדוד שם. ועי' ציון 459.
  466. ↑ עי' ציון 218 ואילך.
  467. ↑ דברי חמודות ברכות פ"ב ס"ק נח, הובא במג"א או"ח סי' ע ס"ק ה.
  468. ↑ אבן שתיה שם.
  469. ↑ עי' לעיל: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים.
  470. ↑ מג"א או"ח סי' תרצו ס"ק טז; שו"ת עונג יו"ט סי' מא; נו"ב קמא או"ח סי' לז; שעה"צ שם סי' תעה ס"ק לט.
  471. ↑ שעה"צ שם.
  472. ↑ עונג יו"ט ושעה"צ שם. ועי' פי' הרי"פ פערלא לרס"ג עשה צט שמצדד לומר שהעוסק במצוה כיון שאסור באכילת חמץ, עי' ציון 353 ואילך, חייב באכילת מצה, שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, ע"ע אכילת מצה ציון 15.
  473. ↑ ע"ע אנינות ציון 145.
  474. ↑ מג"א שם.
  475. ↑ נו"ב שם.
  476. ↑ עי' ציון 452 ואילך.
  477. ↑ שו"ת להורות נתן ח"א סי' לא.
  478. ↑ עי' ציון 218 ואילך.
  479. ↑ מ"ב סי' ע ס"ק יח, ע"פ פמ"ג סי' עא מ"ז ה, שמוציא אחרים יד"ח, ועי' ציון 491.
  480. ↑ כתב סופר שם סי' צט, ועי' בית האוצר(ענגיל) כלל פד, שנ"ל שאינו יוצא יד"ח, אלא שכ' שמשמע מרמ"ע מפאנו שבציון 446, שיוצא, (וצ"ב, שהרמ"ע מפאנו לא כ' אלא שמקיים מצוה), ועי' נתן פריו סוכה כה א ד"ה ולדינא נראה, שמכריע כן להלכה. ועי' קוב"ש ב"ב אות מח, שתולה דבר זה בגדר פטורו של עוסק במצוה, עי' ציון 433 ואילך, שאם פטור לגמרי, אינו יוצא יד"ח, ואם אינו אלא כאנוס, יוצא יד"ח.
  481. ↑ שו"ת חתן סופר סי' יד; מנחת שלמה תנינא סי' ב, ועי' ציון 482, וכ"כ בנתן פריו שם.
  482. ↑ קול סופר סוכה פ"ב מ"ד אות שצד, ועי' נשמת אברהם או"ח סי' לח ס"ק ו בשם הגרש"ז, ועי' ציון 481, וע"ע מצוה הבאה בעברה. ועי' רי"פ פערלא לרס"ג עשה צט, שמצוה שמקיים בעודו עוסק במצוה, אין בכוחה לדחות ל"ת, וע"ע עשה דוחה לא תעשה על מצות עשה שאין הכרח לקיימה אם דוחה ל"ת.
  483. ↑ על המניח מצותו לקיים מצוה אחרת, עי' ציון 481 שי"ס שכיון שכבר אינו עוסק במצוה חייב במצוה האחרת, ולדבריהם ודאי מברך עליה, ועי' ציון 482 שיש מצדדים שכיון שמקיימה ע"י שעבר איסור בהנחת מצוה שעסק בה, אינו יוצא יד"ח, שמצוה הבאה בעברה היא, ולדבריהם לכאו' אסור לברך עליה.
  484. ↑ מהר"ח או"ז סי' קפג.
  485. ↑ ע"ע אשה ציון 81 ואילך, וע' מ"ע שהזמן גרמא.
  486. ↑ ע"ע אשה ציון 334 ואילך. מהר"ח או"ז שם.
  487. ↑ ע"ע הנ"ל שם מחלוקת ראשונים.
  488. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 337.
  489. ↑ מאירי ערובין צו א.
  490. ↑ ציץ הקדש ח"א סי' כו אות י, ע"ש צדדי הספק ושיש לחלק מנשים וסומא שמברכים; שעה"צ או"ח תעה ס"ק לט.
  491. ↑ מהר"ח או"ז סי' קפג, ועי' מאירי ברכות יז ב ד"ה זהו, שאונן שהוציא אחרים בברכתו, יצאו יד"ח, ושם במאירי ד"ה והמשנה, שיש באונן פטור של עוסק במצוה, וע"ע אנינות, ועי' ציון 470 ואילך, דעת הסוברים שהוא עצמו יוצא יד"ח במצוה אחרת שמקיים בזמן שעוסק במצוה, ולדעתם לכאו' פשוט שיכול להוציא אחרים. וכ"כ פמ"ג או"ח עא מ"ז ס"ק ה, ושם בפתיחה כוללת ח"ב אות כט מסתפק בדבר, וכשאין אחר שיוציא, פשוט לו שמוציא, ועי' ציון 423.
  492. ↑ ע"ע: בהוצאת אחרים ידי חובתם. מהר"ח או"ז שם. ועי' הר צבי מועד ח"ב סוכה כה ב, שרצה לתלות דבר זה במח' לענין בן כרך אם יכול להוציא בן עיר בקריאת מגלה, וע"ע קריאת מגלה.
  493. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 244 ואילך. מהר"ח או"ז שם.
  494. ↑ שו"ת חתן סופר סי' יד, ועי' קול סופר סוכה פ"ב מ"ד ושיח השדה שער ברכת ה' סי' ד אות ג שמסתפקים, וע"ע הנ"ל ציון 261. ועי' י"מ במאירי שם, שאונן א"י להוציא אחרים, ואפשר שסוברים בטעם פטורו של האונן מן המצוות, שאינו משום שעוסק במצוה, ע"ע אנינות ציון 142 ואילך, ועי' פמ"ג שם סי' קצט א"א ס"ק ג, שפשוט לו שהאונן אינו מוציא אחרים בברהמ"ז, ושם סי' עא במ"ז שם מסתפק בדבר, אע"פ שלענין עוסק בצרכי ציבור פשוט לו שמוציא, עי' לעיל, וע"ע הנ"ל.
  495. ↑ שואל ומשיב מהדו"ת ח"ד סוס"י קעד ד"ה והנה ער"ח ניסן כו'. וע"ש שהביא מרב אחד שפסל תפילין שכתב אונן, וחולק עליו.
  496. ↑ שו"מ שם והר צבי מועד ח"ב סוכה כו א.
  497. ↑ עי' לעיל: יכול לקיים שתיהן, מח' ראשונים.
  498. ↑ בית הלוי ח"א סי' ג אות ב.
  499. ↑ שאג"א סי' לז. ועי' ציון 326 ואילך, ביכול לקיים שתיהן בלא טורח, מח' אם לד"ה חייב לקיימן.
  500. ↑ על מצוה שאינה עוברת, שאין לו לעסוק בה כשעשוי להתבטל ממצוה אחרת, עי' להלן ציון 510.
  501. ↑ ריטב"א סוכה כה א בתי' ב לקושייתו שא"צ כתוב ללמד שהעוסק כבר פטור, שכיון שלא נפטר אלא כשא"י לקיים שתיהן לדעתו, עי' ציון 308, מה טעם יניח מצותו לקיים מצוה אחרת, ועי' ציונים 347, 454. ועי' ציון 43.
  502. ↑ במדבר ט ו, ועי' לעיל: מקורו.
  503. ↑ רא"מ הורביץ סוכה כה א; קוה"ע סי' מח אות יא. וע"ע אין מעבירין על המצוות ציון 43 ואילך, מח' הפוסקים אם מעבירים על מצוה קלה כדי לקיים מצוה חמורה הימנה, ועי' להלן.
  504. ↑ ע"ע קרבן פסח.
  505. ↑ ע"ע פסח שני.
  506. ↑ אבי עזרי תפילה פ"ג הי"א, וע"ע אין מעבירין על המצוות ציון 48. ועי' חיי"א כלל קנה ל שמי שיודע שע"י שישתכר בפורים, יזלזל במצוה מן המצוות, מוטב שלא ישתכר, ועי' אורח משפט (קוק) בהשמטות ומילואים סי' ז שהק' על דבריו שלכאו' עוסק במצוה הוא, אפשר שהוא מטעם שמתבטל שלא בשעת העסק, והחיוב להתבסם, כמצוה קלה הוא לגבי שאר מצוות, וע"ע פורים בגדרי החיוב להתבסם. ועי' שו"ת פרי הארץ ח"ב סי' ב, ולמנצח לדוד מנחות מט א, וקובץ תשובות ח"ב סי' לה.
  507. ↑ עי' ריטב"א סוכה כה א שכ' שדוקא קודם שהגיע זמנה של מצוה הקבועה, מקיים מצוה שנזדמנה לו, ועי' רש"י שם ב ד"ה אבל הכא, שמשמע שאם הגיע זמן ק"ש קודם החופה אסור לו לכנוס קודם שיקרא, וכ"כ מרומי שדה שם בדעתו.
  508. ↑ העמ"ש שאיל' קסח אות ד ומרומי שדה שם בד' תוס' שם ד"ה משום, ועי' העמ"ש שם שפי' מח' רש"י ותוס' לשיטתם בבאור גמ' זבחים שהביאו תוס' שם.
  509. ↑ עי' ציון הבא.
  510. ↑ ברכות יט א, וע"ע לוית המת ציון 577 ואילך, ושם שי"ס שממתינים מלהוציאו אף לחשש ביטול מצוה, ואף לקיום מצוה מן המובחר, ועוד פרטי דינים, וע"ע קריאת שמע. על הסוברים שאפילו מי שנזדמנה לו מצוה עוברת כשעוסק כבר במצוה שאינה עוברת, שחשוב כיכול לקיים שתיהן, ויש לו להניח מצוה שעוסק בה ולקיים מצוה העוברת, ואחר כך יגמור מצותו, לסוברים שהעוסק במצוה חייב במצוה אחרת כשיכול לקיים שתיהן, עי' לעיל: יכול לקיים שתיהן.
  511. ↑ עי' ציון 141.
  512. ↑ רמב"ן קידושין לב א.
  513. ↑ תוס' הרא"ש מו"ק ט א; ריטב"א קידושין שם; ר"ן שם (יג ב), וכן מצדד רמב"ן שם, וכ"מ במאירי מו"ק שם ב.
  514. ↑ ציון 303.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עוסק_במצוה&oldid=136787"