אנציקלופדיה תלמודית:סמטא

הגדרת הערך - רשות העומדת לרבים, לענין קנינים ודינים נוספים.

מהותה

סמטא, כתבו ראשונים שהיא קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים^[1]. ויש מן הראשונים שכתבו שהיא שביל של יחידים^[2]. היא רשות שאין בה דוחק הרבים^[3], ומשתמשים בה הרבים שימושים שאינם אפשריים ברשות-הרבים*, כגון דיבור בנחת וישוב הדעת^[4], או למכור בה בהמות ועבדים^[5], ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם^[6], ולשבת שם^[7], שאינה עשויה להילוך בני רשות הרבים^[8].

צידי רשות הרבים - מקום ברשות הרבים סמוך לבתים שאין דרך בני אדם לעבור שם ולהתחכך בכתלים^[9], ונותנים בו אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות^[10] - לענין קנין משיכה*^[11], לדעת סתם גמרא הם כסימטא^[12]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים אחרים, וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ר' אשי, שאינם כסימטא^[13]. ויש מן האחרונים שחילקו שבצידי רשות הרבים שיש בהם אבנים ומכשולות, הם כסימטא, וצידי רשות הרבים שאין בהם אבנים ומכשולות, יש מן האמוראים סוברים שאינם כסימטא^[14], ויש מן האמוראים סוברים שהם כסימטא^[15].

שדה הפקר באמצע בקעה, אינו חשוב סימטא^[16]. מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינו חשוב סימטא^[17].

גדרה

סמטא, כתבו ראשונים שגדרה הוא כרשות השותפים^[18]. הקודם ומשתמש בה, כגון שהניח חפץ שלו בה, יש מן הראשונים שכתבו שהיא כמושאלת לו וכזכה בה, ונעשית כרשות של יחיד, והרי היא כרשות בעל החפץ המונח בה^[19]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שאינו זוכה, ואינו חשוב כרשות בעל החפץ המונח בה^[20].

דיניה

בעליה

סמטא, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהיא בבעלות בני המבוי הפתוח אליה^[21]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין לה בעלים מסוימים, אלא היא של כל בני רשות הרבים^[22].

קנין ארבע אמות

בסימטא תקנו חכמים קנין ארבע-אמות*^[23], לפי שהיא רשות לכל ויש לאדם ארבע אמות מיוחדות לו, שאין שם הרבה בני אדם^[24], ויש רשות לכל אדם להשתמש ולהתעכב שם^[25]. הקונה מחבירו בקנין ארבע אמות כשבא הוא למקום החפץ בסימטא, יש מן הראשונים שכתבו שאינו קונה, לפי שמקום החפץ קנוי למוכר^[26]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שקונה^[27], לפי שלדעתם אין מקום החפץ קנוי למוכר^[28].

חזקת ממון

חפץ בסימטא, יש מן הראשונים סוברים שהטוען על בעלותו חשוב מוחזק בו, ואף שנים הטוענים לבעלות עליו, חשובים שניהם מוחזקים בו^[29], ובטעם הדבר יש מן האחרונים שכתבו לפי שהסימטא מקום ראוי לקנות בו^[30], שהסימטא היא כרשותו^[31], ויש מן הראשונים והאחרונים שמשמע בדבריהם שדוקא באופן שיושב בצד החפץ, חשובה הסימטא כרשותו^[32]. ויש מן האחרונים סוברים שבשנים הטוענים על החפץ, במקח חשוב המוכר לבדו מוחזק, לפי שהולכים אחר חזקת-מרא-קמא*, והסימטא נחשבת כרשותו^[33]. ויש מן הראשונים והאחרונים שנראה בדבריהם שמשום רשות הסימטא עצמה אינו חשוב מוחזק אלא מטעם אחר^[34].

קנין חצר

סימטא שהונח בה, באופנים מסוימים^[35], חפץ, על מנת שיקנהו אדם, כתבו ראשונים שקונהו בקנין חצר*^[36], לפי שבזמן שמניח חפציו שם היא כמושאלת לו וכרשותו ממש^[37]. ויש מן הראשונים סוברים שאינו קונה בה משום חצר, אלא מטעם אחר^[38]. מוכר המניח חפץ בסימטא על מנת שיקנהו חבירו, לדעת ר' אסי יש מן הראשונים סוברים שקונה בה משום חצר, לפי שהסימטא חשובה כרשות השותפים^[39]. יש מן הראשונים סוברים שהוא באופן שהניח המוכר את החפץ עבור הלוקח בסימטא^[40], ובטעם שקונה לו, יש מן הראשונים שכתבו שלפי שהונח עבורו ומשמשתו חשובה הסימטא כרשותו^[41], ויש מן הראשונים שכתבו שהוא כאומר לו קנה בסימטא^[42]. ויש מן הראשונים סוברים שאף בהיה מונח בסימטא, קונה^[43]. לדעת ר' זירא אינו קונה^[44]. וכתבו ראשונים בדעתו שאינו קונה משום חצר^[45], לפי שאינה מיוחדת ללוקח^[46], ואין בהנחת החפץ עבור הלוקח גילוי דעת שיקנה את הרשות^[47].

כלי של לוקח שהונח בסימטא, והניח בו מוכר חפץ על מנת שיקנהו חבירו, קונה^[48], לפי שהוא כמניח בחצרו של לוקח, שסימטא כרשות השותפים, וכשאדם מניח שם כליו הרי הם מושאלות לו בשעה שכליו נתונים שם, ולכך כשהמוכר מניח שם פירותיו לצורך הלוקח, זכתה לו סימטא^[49].

קנין משיכה

סימטא, משיכה* קונה בה^[50], לפי שהיא מקום פנוי שאפשר לעשות בה משיכה תקנוה בה^[51], או לפי שיש בה רשות לאדם לשבת שם, והרי הוא ברשות כל מי שעומד שם כאילו הוא רשותו, ומושך החפץ לרשותו^[52]. הקונה מחבירו במשיכה בסימטא, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים בטעם שצריך למשוך את כל החפץ ממקומו^[53], לפי שמקום החפץ זכה בו המוכר, ואין משיכה קונה ברשות המוכר^[54]. ולדעת יש מן הראשונים הסוברים שמשיכה כל שהוא קונה^[55], כתבו בטעמם שאין מקום החפץ קנוי למוכר^[56].

מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים שאינו חשוב כסימטא, ואין משיכה קונה בו^[57].

משיכה לאחר זמן

הקונה במשיכה מעכשיו ולאחר זמן – באופנים שעל החפץ להיות ברשותו בהגיע הזמן^[58] - והיה החפץ בהגיע הזמן בסימטא, קנה^[59], לפי שהוא מקום הראוי למשיכה^[60], שעל ידי תחילת המשיכה, שהותחל הקנין^[61], נעשתה הסימטא רשותו^[62].

לאחר זמן בשטר ובגט

הקונה בשטר או אשה המתגרשת בגט*, לאחר זמן – באופנים שעל השטר והגט להיות ברשותם בהגיע הזמן^[63] - והיה השטר או הגט בהגיע הזמן בסימטא, יש מן האמוראים סוברים שמגורשת, לפי שחשובה כרשותה^[64]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים וכן כתבו ראשונים שאינה מגורשת, לפי שאינה חשובה רשותה^[65].

קנין מסירה

מסירה*, אם קונה בסימטא, נחלקו ראשונים בדבר: יש שכתבו שאינה קונה בה, לפי שהמוכר כשהניח חפצו בה, קנאה לשעתו^[66], וכשהקונה אוחז את החפץ בה, כאוחזו ברשות המוכר, ואין מסירה קונה ברשות המוכר^[67]. ויש מן הראשונים שכתבו טעמים אחרים^[68]. ויש מן הראשונים שכתבו שמסירה קונה בה^[69], ואינו חשוב כאוחזו ברשות המוכר, לפי שסימטה אינה רשות גמורה של המוכר אלא לשעתו, ומסתלק ממנה בקל, וכל שמוסר החפץ ללוקח, חפצו ורשות שקנה על ידי החפץ, נתן ללוקח, והחפץ ורשותו באין לו כאחד^[70], ויש מן האחרונים שכתבו שאף שהיא רשות המוכר, מסירה קונה בה, לפי שלדעתם מסירה קונה ברשות המוכר^[71].

קבלת שמירה

שומר שאמר למפקיד הנח את החפץ לפני בסימטא, אינו מתחייב בשמירתו, שאינה חשובה כרשותו^[72].

תפיסה

מטלטלים של יורשים שלא הגיעו לרשותם – לסוברים שבנמצאים ברשות-הרבים* מועילה בהם תפיסה* - ונמצאים בסימטא, לדעת רב ושמואל תפיסה אינה מועילה^[73], לדעת ר' יוחנן וריש לקיש מועילה בהם תפיסה^[74]. בטעם הסוברים שתפיסה אינה מועילה, יש מן הראשונים שכתבו לפי שחשוב כהגיעו לרשות יורשים^[75]. ויש מן האחרונים שכתבו טעם אחר^[76].

הערות שוליים