פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
המביא גט שצריך שיאמר: בפני נכתב ובפני נחתםא. וכן העד האחד שהעיד לאשה שמת בעלה, לא ישאנה משום חשד (משנה יבמות כה,א); ואם כנס, לא יוציאב (רמב"ם ורש"י ע"פ כה,ב, דלא כרשב"א). אבל המביא גט, שאינו צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, מותר לישא אותה, כיון שאינה נשאת על פיו (כה,א). ושני עדים המעידים לאשה שמת בעלה, מותר אחד מהם לישא אותה, שאין שנים מצויים לחטא בשביל אחד (ירושלמי,רי"ף,תוס'). ועיין בטור זה עצמו סימן קמ"א. הגה: בתשובת הרא"ש שהביא בא"ע. וי"א דאף בשנים, אע"ג דשרי, מ"מ בעל נפש ירחיק מזהג (הגהות מיימוני פרק י' דגירושין וכל בו ותוספות דיבמות).
א. שליח שאינו צריך לומר בפ"נ ובפ"נ: באר היטב – משמע שבארץ ישראל שלא צריך לומר יכול לנושאה אע"פ שיש באמירתו תועלת לכך שהבעל לא יוכל להכחיש. ומ"מ בזמן הזה גם בארץ ישראל צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כמבואר בסי' קמב.
כשיש עדים לקיים החתימות: רדב"ז – אם הותרה האשה על פיו לפני שקיימו – נאסרה עליו.
ב. אם כנס: יבמות כה,ב: איבעיא להו כנס מהו שיוציא... מתני' היא: הנטען משפחה ונשתחררה, מעובדת כוכבים ונתגיירה - הרי זה לא יכנוס, ואם כנס - אין מוציא; אלמא ברננה לא מפקינן.
רמב"ם,רש"י,שו"ת רא"ש,שו"ע,ח"מ,ב"ש: מוסב גם על חכם שאסר נידרה וגם על עד המביא גט ועד מיתה.
רשב"א,ב"ח: מוסב רק על חכם אך במביא גט ובעד מיתה חייב להוציאה. הב"ח דייק שכן דעת התוס' והרא"ש בפסקים, וכן דעת הגר"א ברא"ש. הח"מ והב"ש דחו דיוקיו[1].
אם קידש: עיין בסיכום לסימן י,ה ולסימן יא,ח שדין זה וכן דין מי שהתרו בו לא לכנוס וכנס תלוי בשתי הגי' בירושלמי, והריב"ש פסק שם שאין כופים להוציא לגבי המוציא משום שם רע או נדרנית וחזר וקידשה וכן לגבי הנטען משפחה שהתרו בו וכנס, משום שמספק אין להוציא. אך כאן לגבי המביא גט פוסק הב"ש להחמיר כיוון שיש חשש איסור אשת איש. לכן אם קידש יוציא וכן אם התרו בו וכנס יוציא.
ג. בעל נפש: הגהת פרישה,לבוש: דוקא בשניים אך בשלושה אף בעל נפש לא צריך להרחיק.
ט"ז,ב"ש,כנה"ג: אף בשלושה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הרא"ש לא העתיק את שאלת הגמ' בסתם אלא פירט את השאלה לגבי חכם שאסר נידרה ולא פירט לגבי המביא גט; התוס' שאלו מדוע הגמ' לומדת מהנטען משפחה שלא יוציא ולא לומדת מהנטען לאשת איש שיוציא, ועונים שבאשת איש אם הלעז נכון היא אסורה לו מהדין אך בנדר אפילו אם אסרה שלא כדין סוף סוף הבעל באמת גירשה והיא מותרת ויש כאן רק בעיה של לעז ולכן יש לדמות לנטען משפחה שיש רק בעיה של לעז. לפי"ז יש לדמות מביא גט לנטען מאשת איש שהרי אם אכן העדים משקרים היא אסורה להם מהדין. הח"מ דחה הוכחתו מהתוס', שגם במביא גט יש לומר שגם אם העדים משקרים ולא ראו בעצמם שנכתב לשמה או שמת בעלה מ"מ יתכן שאכן נכתב לשמה ושמת בעלה. והב"ש דחה שהתוס' נאלצו לתרץ ולחלק כך רק למ"ד שגורס "הוציאוה", אך קי"ל כמ"ד "הוציאה" שלפיו מדובר בעדי כיעור או קול שלא פסק, ואז אי"צ בחילוק התוס' שהרי ודאי שאין לדמות לכך חכם שיש בו רק חשד בעלמא. לגבי הדיוק מהרא"ש הב"ש כתב שאין דיוקו מוכרח ומכיוון שבתשובה פסק כרמב"ם ודאי שאין לדייק כך מהפסקים.