אנציקלופדיה תלמודית:ערב פסח

הגדרת הערך - י"ד בניסן, יום שיש בו איסור מלאכה.

הערך שלפנינו עוסק באיסור מלאכה שיש בערב פסח. על איסור בל-יראה-ובל-ימצא* שבערב פסח, ע"ע בל יראה ובל ימצא^[1]. על איסור אכילה והנאה מחמץ בערב פסח ע"ע חמץ^[2]. על איסור אכילה בערב פסח סמוך למנחה, ע"ע אכילת מצה^[3]. על איסור אכילת מצה בערב פסח, ע"ע הנ"ל^[4]. על חיוב בדיקת-חמץ* בערב פסח, ע"ע בדיקת חמץ^[5]. על מצות ביעור-חמץ* שזמנה בערב פסח, ע"ע ביעור חמץ^[6]. על קרבן-פסח* שזמנו בערב פסח, ע"ע קרבן פסח. על קרבן חגיגה* שמביאים בערב פסח, ע"ע חגיגת-ארבעה-עשר. על בעור-מעשרות* שזמנו בערב פסח, ע"ע בעור מעשרות^[7]. על האיסור להספיד בערב פסח, ע"ע הספד^[8].

גדר האיסור וחומרתו

האיסור

ערב פסח מחצות – היום^[9] - ואילך, אסור בעשיית מלאכה^[10], וחמור האיסור מלאכה בערב פסח משאר ערבי יום טוב מפני שחובה להביא בו קרבנות – קרבן חגיגה ופסח^[11] - בערב פסח מחצות היום, ויום שאדם מביא בו קרבן אסור בעשיית מלאכה^[12], או שהוא כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה – והמרור^[13] - לצורך הלילה^[14].

גדר האיסור

גדר האיסור מלאכה שבערב פסח הוא כמו בחול-המועד*^[15], אך לכמה ענינים קל הוא מחול המועד^[16]. וביארו האחרונים שלמדים זאת מהנאמר: אלה מועדי ה'^[17], ובסמוך לזה נאמר: בחדש הראשון בארבעה עשר בין הערבים פסח לה'^[18], ומשמע שמערב פסח אחר חצות נקרא מועד, והיינו לעניין איסור מלאכה^[19].

עונשו של העושה מלאכה

העושה מלאכה בערב פסח מנדים אותו^[20], ואם לא נדוהו מכים אותו מכת-מרדות*^[21].

אינו רואה ברכה במלאכתו

העושה מלאכה בערב פסח אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם^[22], ואף יראה ממנה ריוח יהיה לו כנגדו הפסד ממקום אחר^[23].

חומר האיסור

בחומר האיסור מלאכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שהוא מדברי סופרים^[24]. ויש סופרים שהוא מהתורה^[25]. ויש מהאחרונים שכתבו שמחלוקת הראשונים היא בזמן המקדש שהיו מביאים קרבן, אך בזמן הזה שאין מקריבים קרבן פסח – לסוברים שהאיסור נוהג^[26] - כולם מודים שהוא מדרבנן^[27].

בזמן הזה

לאחר שחרב בית המקדש, שאין מקריבים קרבן פסח - לסוברים כן^[28] - נחלקו ראשונים: יש סוברים שדין ערב פסח כדין שאר ערב יום טוב ושבת^[29]. ויש סוברים שנוהג איסור מלאכה שבערב פסח, שכיון שנאסר בזמן שהקריבו קרבן פסח, נאסר כבר לעולם^[30], שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו^[31].

ערב פסח שחל בשבת

ערב פסח שחל בשבת, אם מותר לעשות מלאכה בערב שבת, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים - לשיטות שטעם האיסור משום הקרבת קרבן הפסח^[32] - שמותר לעשות מלאכה בערב שבת, כיון שקרבן פסח דוחה שבת^[33], ואפשר להקריבו גם בשבת^[34]. ויש סוברים - לשיטות שטעם האיסור הוא כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בביעור החמץ ותיקון המצה^[35] - שאסור לו לעשות מלאכה כבר בערב שבת לפי שזה הוא הזמן שמתעסק בדברים אלו^[36].

קודם חצות היום

קודם חצות

ערב פסח קודם חצות, נחלקו תנאים אם אסור בעשיית מלאכה: יש אומרים שמן הדין אין איסור בעשיית מלאכה, אלא הדבר תלוי במנהג, ודוקא מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושים בו מלאכה מתחילת היום^[37], כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה לצורך הלילה^[38], או שנהגו כן משום הרחקה שלא יעשו מלאכה לאחר חצות, לסוברים שהאיסור אחר חצות הוא מהתורה^[39]. ויש אומרים שהוא מחלוקת יהודה וגליל, שביהודה סוברים שמותר לעשות מלאכה, ובגליל סוברים שאסור מן הדין לעשות מלאכה^[40]. נפקא מינה אם האיסור מלאכה הוא מעיקר הדין או משום מנהג המקום כתבו ראשונים: א) באופן שדעתו לעקור ממקום שאין עושים בו מלאכה למקום שעושים בו מלאכה בערב פסח ואין דעתו לחזור למקומו הראשון, שלסוברים שיש לנהוג כמנהג המקום יכול להתחיל לעשות מלאכה, ולסוברים שיש מקומות שנוהגים בזה איסור מעיקר הדין, לא יוכל לעשות מלאכה אף במקומו החדש^[41]. ב) אם בעשה מלאכה משמתים אותו, שלסוברים שהאיסור הוא מעיקר הדין משמתים אותו, ולסוברים שהוא דין של מנהג המקום אין משמתים אותו^[42]. ג) אם אפשר להישאל לחכם על ידי פתח, לסוברים שאין זה איסור מעיקר הדין אלא מנהג מקום אפשר להישאל, ולסוברים שהוא איסור מעיקר הדין אי אפשר^[43]. להלכה אין איסור מעיקר הדין אלא כל מקום נוהג כמנהגו^[44].

על ההולך ממקום שעושים מלאכה בערב פסח למקום שאין עושים מלאכה וכן ההולך ממקום שאין עושים מלאכה בערב פסח למקום שעושים – לסוברים שהאיסור מלאכה תלוי במנהג המקום^[45] - אם נוהג כמנהג מקום שיצא או מקום שהגיע אליו, ע"ע מנהג.

ליל י"ד

ליל י"ד – לסוברים שבערב פסח קודם חצות אסור לעשות מלאכה^[46] - נחלקו בו תנאים בדעתם אם אסור במלאכה: בית שמאי אוסרים^[47], לפי שהלילה הולך אחר היום לענין איסור מלאכה^[48], כבשאר שבתות וימים טובים^[49]. ובית הלל מתירים עד הנץ החמה^[50], וכן דעת ר' יהודה שרק מנץ החמה אסור במלאכה^[51]. וביארו ראשונים ואחרונים בזה שיש לדמות איסור מלאכה בערב פסח לתענית שאין הלילה הולך אחר היום^[52], או משום שהאיסור מלאכה הוא רק מדרבנן – לסוברים כן^[53] - לא החמירו חכמים שיתחיל האיסור קודם הנץ החמה, שהוא תחילת יום גמור^[54]. או מפני שלסוברים שאיסור מלאכה משום הקרבת קרבן הפסח^[55], יש לדמות איסור מלאכה זה לתענית, ששניהם עניינם הוא לכפר^[56], או שלסוברים שהאיסור מלאכה נתקן כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בביעור חמץ ותיקון המצה^[57], יש לדמות איסור זה לתענית, ששניהם נתקנו להיות עליו לטורח ולא לתענוג^[58], ויש מהראשונים שביארו שהוא לפי שהנץ החמה הוא זמן כניסת פועלים למלאכתם^[59]. ור' אליעזר בן יעקב אומר שמזמן עלות השחר אסור במלאכה^[60], שלדעתו מזמן זה נכנסים פועלים לעבודתם^[61].

לסוברים שאיסור מלאכה בערב פסח תלוי במנהג המקום^[62], נחלקו ראשונים אם ליל י"ד נאסר במלאכה: יש סוברים שלא נחלקו בזה בית שמאי ובית הלל אלא תלוי במנהג המקום^[63]. ויש סוברים שאף בזה נחלקו תנאים, ולבית שמאי במקום שנהגו איסור בליל י"ד יהיה אסור במלאכה, ולבית הלל אף במקום שנהגו לא לעשות מלאכה בליל י"ד מותר לעשות מלאכה, לפי שהוא מנהג שטות^[64].

מלאכות שהותרו

לצורך המועד

מלאכות שהם לצורך המועד – לסוברים שהאיסור מלאכה קודם חצות תלוי במנהג^[65] – ר' מאיר אומר שאסור להתחיל בהם בערב פסח – אפילו מלאכה קלה שיכול לסיימה קודם חצות היום^[66] - אך אם התחיל קודם י"ד יכול לסיים בערב פסח^[67]. ונחלקו ראשונים בדעת ר' מאיר: יש סוברים שעד חצות דוקא הותר לו לסיימה^[68]. ויש סוברים שאף לאחר חצות יכול לסיימה^[69]. וחכמים אומרים שלוש אומניות – כשעושה אותם לצורך המועד^[70] – מותר אף להתחיל בהם בערב פסח עד חצות, ואלו הן, חייטים, ספרים – אף לתקן כלי תספורת שלו^[71] - וכובסים^[72], לפי שבאופנים מסויימים מותר לעשות מלאכות אלו אף בחול המועד^[73]. ור' יוסי בן ר' יהודה אומר אף רצענים מתחילים במלאכתם בערב פסח^[74], לפי שעולי רגלים מתקנים נעליהם בחול המועד^[75]. בביאור מחלוקת התנאים נחלקו ראשונים: יש סוברים שמחלוקתם היא דווקא במקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח, אך במקומות שנהגו לעשות מלאכה מותר לעשות מלאכה אפילו שלא לצורך המועד^[76]. ויש סוברים שמחלוקתם היא במקומות שנהגו לעשות בהם מלאכה בערב פסח, אך מקומות שלא נהגו לעשות בהם מלאכה אסור לעשות אף מלאכות שהם לצורך יום טוב^[77].

עשיית מלאכה לאחר בחינם

עשיית מלאכה לאחר בחינם כתבו ראשונים שאסורה^[78], לפי שערב פסח הוא כחול המועד^[79], שאסור לעשות מלאכה אף בחינם^[80].

על ידי נכרי

עשיית מלאכה על ידי נכרי נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שאסורה^[81], לפי שערב פסח הוא כחול המועד^[82], שאסורה בו מלאכה אף על ידי נכרי^[83]. ויש סוברים שעל ידי נכרי מותר לעשות מלאכה^[84], ואף כשעושה בביתו של הישראל^[85].

להסתפר על ידי ישראל חבירו

להסתפר על ידי ישראל חבירו, נחלקו אחרונים: יש סוברים שמותר, לפי שדוקא בעלי אומניות שעושים להשתכר אסור להם, אך ישראל שמספר לחבירו אין לאסור^[86]. ויש סוברים שאסור^[87].

להסתפר על ידי נכרי

להסתפר בערב פסח על ידי נכרי – לסוברים שעשיית מלאכה על ידי נכרי מותרת^[88] - נחלקו אחרונים אם מותר: יש סוברים שאסור^[89], לפי שהישראל מטה ראשו ומסייע לנכרי במעשיו^[90]. ויש שמתירים^[91], לפי שמלאכה שאינה גמורה מותרת בערב פסח^[92], וסיוע בהטיית הראש חשוב כמלאכה שאינה גמורה^[93].

לספר את עצמו

לספר את עצמו בערב פסח, נחלקו אחרונים: יש שמתירים, שלדעתם תספורת חשוב רק כתיקון ולא כמלאכה גמורה, ותיקון מותר בערב פסח^[94]. ויש שאוסרים, שלדעתם חשוב כמלאכה גמורה^[95].

מלאכה שאינה גמורה

מלאכה שאינה גמורה – כגון תיקון כלי ישן שהתקלקל – כתבו ראשונים שאם הוא לצורך יום טוב מותר לו לעשות לעצמו^[96], והוסיפו אחרונים שהוא הדין לאחרים בחינם^[97], ואף מעשה אומן^[98]. לעשות מלאכת הדיוט שאינה גמורה לאחר בשכר, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאסורה, אף כשהיא לצורך המועד^[99]. ויש סוברים שמותרת כשהיא לצורך המועד, כשם שמותרת בחול המועד^[100].

כשלא נראה כמלאכה

מלאכה באופן שאינה נראית כמלאכה - כגון לכתוב ספרים דרך לימודו – מותר לעשות לעצמו^[101] - לסוברים שאיסור מלאכה בערב פסח אחר חצות הוא מדרבנן^[102] - לפי שבודאי אינו מתכוין לכתיבה גמורה והגונה, וחשוב כתיקון מלאכה שהותר בערב פסח^[103], אך לאחרים אסור אפילו בחינם^[104]. ויש שכתבו שאף לעצמו לא הותר אלא כשהוא לצורך יום טוב^[105].

נטילת צפרנים

נטילת צפרנים בערב פסח, יש מהראשונים שכתבו שאסורה אחר חצות^[106]. ובאחרונים יש שכתבו שלכתחילה יטול קודם חצות, ובדיעבד אם לא נטל יטול אף לאחר חצות^[107].

כשאין לו מה לאכול בפסח

פועל שאין לו מה לאכול בפסח מותר לו לעשות מלאכה בערב פסח, כשם שבחול המועד מותר לו^[108].

הושבת שובכים לתרנגולים

מושיבים שובכים לתרנגולים בערב פסח^[109]. ונחלקו ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים שהיינו להושיב את התרנגולת על הביצים כדי שיתחממו^[110], לפי שאין זה מלאכה גמורה^[111], וכן אין בזה טירחה גדולה כיון שלא ישבה תרנגולת אחרת על הביצים^[112]. ויש סוברים שהיינו להתקין מקום לתרנגולת שתעמוד שם^[113], אך להושיב את התרנגולת על הביצים אסור^[114], מפני שהוא טורח גדול^[115]. וכתבו אחרונים בדעתם שדוקא תיקון המקום מותר לפי שאינו מלאכה גמורה, אך לבנות להם מקום שישבו שם על הביצים אסור^[116].

אחר חצות

הושבת שובכים בערב פסח נחלקו בה ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים שאף לאחר חצות מותר^[117], לפי שזו אינה מלאכה גמורה, ומותרת בערב פסח^[118]. ויש סוברים שדוקא קודם חצות, ואף במקומות שאין נוהגים לעשות מלאכה קודם חצות^[119].

תרנגולת שמתה

תרנגולת שישבה על הביצים ומתה מושיבים אחרת תחתיה^[120]. ויש סוברים שדוקא שלושה ימים אחר מיתתה מותר להושיב אחרת תחתיה, כיון שיש בזה הפסד מרובה, אם לא יושיב אחרת, אך בתוך שלושה אסור, לפי שהוא טורח גדול וההפסד אינו גדול^[121].

הוצאת זבל מהחצר

גורפים הזבל שבחצר בערב פסח^[122], ואף לאחר חצות^[123]. ואם יכול להוציאו מחוץ לחצר לאשפה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שמותר להוציא הזבל מהחצר לאשפה^[124]. ויש סוברים שהיא מחלוקת אמוראים, לדעת אביי מותר להוציאו לחוץ לאשפה, ולדעת רבא דוקא כשנעשית החצר כרפת שמלאה בזבל מותר לפנותו לחוץ לאשפה – לפי שמזיק לבני החצר הרבה שנעשה כרפת^[125] - אך אם לא נעשית כרפת יסלק הזבל לצדדים אך לא יוציאו החוצה^[126].

תחת רגלי הבהמה

לסלק הזבל תחת רגלי בהמה שעומדת בחצר כתבו אחרונים שאף לסוברים שדוקא בחצר שמלאה זבל מותר לפנותו לחוץ, באופן שיש זבל תחת רכלי הבהמה מותר אפילו כשאין הרבה זבל בחצר^[127], לפי שכל מה שהוא תחת רגלי הבהמה נחשב שנעשה כרפת שמותר לפנות^[128], או משום בריאותה של הבהמה התירו^[129].

זבל שברפת

להוציא הזבל שברפת לחוץ לאשפה, נחלקו אחרונים בדעת אמוראים אם מותר: יש סוברים שדוקא לסוברים שמחצר לעולם מותר לפנות בערב פסח^[130] אף מהרפת מותר לפנות, אך לסוברים שמחצר מותר לפנות דוקא כשמלאה זבל, מהרפת לעולם אין לפנות לחוץ אלא לצדדים, שדוקא בחצר משום שמזיק לבני החצר התירו לגרוף ולהשליך לחוץ^[131]. ויש סוברים שרפת קלה מחצר, ולדעת כולם מותר לפנות הזבל מהרפת לחוץ, ואף כאשר הרפת גדולה והזבל מועט, לפי שהרפת ניוולה קשה^[132].

הבאה והולכת כלים מבית האומן ואליו

מוליכים ומביאים כלים מבית האומן בערב פסח – אף לאחר חצות^[133] – ואף שאינם לצורך המועד^[134], לפי שאין זו חשובה למלאכה^[135].

הערות שוליים