דרשני:דיני ענייני כשרות המצויים (הרב עודד מילר)
|
|
בחלק זה נעסוק בהלכות הכשרות המצויות בימינו כגון הלכות דם ותולעים וכן דיני טבילת כלים והפרשת חלה. חלק זה הינו החלק השלישי במדריך הכשרות שהודפס בהסכמתו של מו"ר הרב זלמן ברוך מלמד.
הלכות דם
בביצים
דם הנמצא בביצים שאינן מופרות מותר מהתורה, וחכמים אסרוהו משום מראית עין יורה דעה סו ב.
בימינו על פי חוק אין לשווק ביצים מופרות, ובסחורה חוקית לא אמורה להיות ביצה מופרית. על כן מעיקר הדין אין חובה לבדוק את הביצים המשווקות (עיין שם, ח), וכן אם נמצאה בהן טיפת דם ניתן לזרוק אותה ולאכול את שאר הביצה יורה דעה סו ג.
אמנם, המנהג הרווח להחמיר לבדוק את הביצים כשניתן, וכן מנהג האשכנזים להשליך את הביצה כולה במקרה שנמצא בה דם (עיין באגרות משה יו"ד א לו).
בעוף
העופות הכשרים המשווקים נמלחו והודחו כדין, ועל כן הנוזל האדמומי המופרש מהעוף לאחר מליחתו אינו דם אלא "מוהל בעלמא" ואין בו שום חשש.
אמנם, דם הצרור תחת עור העוף אינו יוצא במליחה רגילה יורה דעה סז ד. לעיתים ניתן למצוא בעופות המשווקים דם צרור, ועל כן יש לחתוך ולהסיר את האזור קודם בישול העוף (חכמת אדם ל,ג).
חליטה לנוהגים כרמב"ם
דעת הרמב"ם שהמליחה לא פולטת את כל הדם, ולכן בנוסף למליחה יש צורך לחלוט את הבשר – להכניסו למים רותחים שימנעו מהדם לפרוש ממקומו ובכך יהיה מותר באכילה. חלק מהתימנים נוהגים כדברי הרמב"ם, ומקפידים להכניס את העוף לתוך הסיר רק לאחר שהמים כבר רותחים, ודווקא כאשר הבשר מופשר. יש לציין שלדעת הרמב"ם כל עוד הבשר לא נחלט במים רותחים הרי שכל חיתוך שלו יצריך מליחה מחדש במקום החיתוך, ולכן לשיטתו כשקונים חלקי עוף חתוכים (כרעיים, חזה וכדו') יש למלוח אותם בשנית בבית קודם החליטה, משום שהם נחתכו במפעל לחלקים רק לאחר המליחה.
אמנם, הבשר המשווק כיום נמלח למשך שעה, ולדעת כמה אחרונים מליחה זו מפליטה את כל הדם אף לדעת הרמב"ם (העמק שאלה סח, יג. ערוה"ש ס"ט, לז-מ), ועל כן גם הנוהגים כרמב"ם רשאים לסמוך על סברא זו בעת הצורך, כגון אורחים, בחורי ישיבה וחיילים (שו"ע המקוצר לרב רצאבי, יו"ד א' סי' קלב סע' יג), ולאכול את העוף למרות שלא נחלט ולא נמלח בשנית במקום החיתוך.
דיני תולעים
יש לבדוק מתולעים קמח, פירות יבשים, קטניות וירקות עלים, כפי ההדרכות המצויות.
אם בישלו או אפו מאכל המכיל רכיבים הטעונים בדיקה מבלי שנבדקו, יש לשאול מורה הוראה מה דינם של המאכלים (יעויין בפד, ט, וש"ך שם ס"ק כט).
מאכל שנמצאו בו שלושה חרקים מחויב בבדיקה מדין תורה. במידה ואי אפשר לבודקו או לסננו מחרקים נוספים (כמו תבשיל שלא יעבור במסננת) המאכל נאסר באכילה יורה דעה ק ד, ויש לשאול מורה הוראה על דינם של הכלים (יעויין בקז,ב, ובש"ך שם ס"ק ז).
מאכלים האסורים מחשש סכנה
משקים גלויים
משקים שנותרו גלויים ללא השגחה אסורים בשתייה מחשש שנחש הטיל בהם ארס.
בימינו אין הנחשים מצויים בבתים ולהלכה המשקים מותרים בשתייה, כנפסק בשו"ע יורה דעה קטז א. מאידך כמה אחרונים כתבו שגם בזמננו שומר נפשו ירחק מכך (פת"ש שם סק"א בשם של"ה וגר"א), ועל כן יש מעלה להקפיד שלא להותיר משקאות גלויים ללא השגחה מחוץ לארון או למקרר.
בנוסף, יש לזכור שאם יין שאינו מבושל נותר גלוי עד שנשתנה טעמו הוא נחשב "פגום", ולכתחילה אין לקדש עליו גם כשאין חשש לארס נחש, משום "הקריבהו נא לפחתך" אורח חיים רעב א.
שום בצל וביצה קלופים ששהו בלילה
בגמרא מוזכר שיש סכנה באכילת שום בצל וביצה ששהו בלילה כשהם קלופים לחלוטין, מחשש לרוח רעה ששורה עליהם, ואפילו אם שהו בתוך כלי סגור נדה יז א.
בשולחן ערוך ישנו סימן שלם יורה דעה קטז א המוקדש לדברים האסורים באכילה מחמת סכנה, וחשש זה אינו מובא שם, כנראה משום שסמך על דברי הראשונים שבימינו לינת לילה לא מביאה רוח רעה (יעויין בתוס' יומא דף עז עמוד ב). בנוסף, גם הגמרא עצמה לא אסרה אכילה זו מן הדין אלא רק משום זהירות בעלמא, ומשום כך אין לאסור אלא במציאות הדומה בדיוק למציאות המתוארת בגמרא (הליכות שלמה תפילה, פרק ב הערה 103. מעין זה גם בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קסט).
לאור זאת במקרים הבאים ניתן לאכול את המאכלים ללא שום חשש אף כאשר שהו לילה כשהם קלופים לחלוטין:
- הוסיפו למאכל עוד רכיב בכמות כזו שמשנה את טעמו (סמ"ק, קעא).
- המאכל טחון "כעפר", ובכלל זה אבקות שום ובצל (דרכי תשובה קטז, ס"ק עד).
- המאכל שהה בלילה בקירור בתוך המקרר (רה"י הרב זלמן מלמד שליט"א).
מאכלים שנגע בהם אדם לפני שנטל ידיו בבוקר
לכתחילה אין לגעת במאכלים לפני נטילת ידיים שחרית, משום רוח רעה השורה על הידיים. בדיעבד המאכל מותר באכילה, אך אם ניתן לשוטפו מבלי להפסידו יש להדיחו שלוש פעמים משנה ברורה ד יד.
מאכלים שישנו עליהם שנת לילה
אין להניח מאכלים תחת המיטה, מחשש שישן אדם מעליהם בלילה, ובכך תשרה עליהם רוח רעה. איסור זה אפילו אם המאכלים סגורים בכלי יורה דעה קטז ה. אמנם לעניין דיעבד ניתן להתיר את אכילתם אף אם ישנו מעליהם (פת"ש שם סק"ה בשם שו"ת שבות יעקב).
טבילת כלים
כלים שאינם טבולים אסורים בשימוש, אך בדיעבד אם טעו והשתמשו בהם הם אינם אוסרים את המאכלים שבהם יורה דעה קכ טז.
כדאי להתרגל שלא להכניס לארון הכלים כלים שאינם טבולים, ואם כן מאכסנים אותם לפני טבילתם (כגון בארון כלי הפסח) יש לסמן עליהם שטעונים טבילה.
אילו כלים חייבים בטבילה
יעוד הכלי: הכלים חייבים בטבילה רק אם עומדים בשני התנאים הבאים:
- באים במגע מכוון עם מאכל יורה דעה קכ ד. לכן פותחן, למשל, אינו חייב בטבילה כי אינו מיועד לנגיעה מכוונת במאכלים.
- מיוצרים עבור מאכלים המוכנים לאכילה, בין אם הם מוכנים כבר קודם לשימוש בהם, ובין אם השימוש עצמו מכשירם לאכילה.
חומר הכלי: הכלים החייבים בטבילה הם כלי מתכת וזכוכית יורה דעה קכ א.
על כן כלי חרס פטורים מטבילה, אך כלי חרסינה ופורצלן (שהם כלי חרס המצופים זכוכית) מטבילים בלא ברכה (ערוה"ש שם, כט).
כלי פלסטיק - למעשה מקילים בהם שאינם צריכים טבילה (חלקת יעקב, סימן מה).
כלים "תוצרת הארץ" פטורים, אך יש לוודא שהם אכן מיוצרים בארץ ולא מיובאים מחו"ל.
דיני חציצה
יש להקפיד ולהוריד מדבקות ושיירי דבק מהכלי לפני הטבילה יורה דעה קכ יג.
מדבקות אשר נצרכות לשימוש הכלי (למשל מדבקות "מינימום" ו"מקסימום" שעל המיחם) ואינן מכסות את רוב הכלי, ניתן להשאירן.
כלים חשמליים
אמנם בדרך כלל היצרנים מצהירים שהטבלת הכלי מסירה את האחריות על המוצר, אך ככל ומדובר בכלי עם מנגנון חשמלי פשוט (כמו קומקום, מיחם, טוסטר), הרי שהמציאות מראה שאם לאחר הטבילה מייבשים אותם היטב בשמש כמה ימים ורק לאחר מכן משתמשים בהם, אזי אין חשש שיתקלקלו
אם מדובר בכלים שיש להם פיקוד אלקטרוני, אזי יש לפרק את מנגנון ההפעלה החשמלי שלו, ולהחזירו על ידי יהודי (ספר טבילת כלים עמ' קז בשם הגרש"ז אויערבאך).
דרך ההטבלה
יש להקפיד שהמים יקיפו את כל הכלי בבת אחת. על כן:
- אם מטביל בסל – ינער בתוך המים את הסל והכלים שבתוכו.
- אם מטביל ביד – יניח לרגע את אחיזתו בכלי בעודו במים. לחילופין ניתן להרטיב קודם את היד במי המקווה ואז אין צורך להרפות את האחיזה יורה דעה קכ ב.
בכלי שיש בו בית קיבול יש לוודא שכולו התמלא במים, ולעתים יש להשאירו במים כמה שניות עד שיצא ממנו האוויר והמים ימלאו את כולו יורה דעה רב ח.
הפרשת חלה
להלן פירוט משקל הקמח (בק"ג) המחייב עבור הפרשה בברכה, ושלא בברכה (פניני הלכה כשרות א', עמ' 192): כמות הקמח בעיסה המחייבת בחלה:
| חיטה מלא | חיטה לבן וכוסמין | שיפון | שיבולת שועל ושעורה | |
| עם ברכה | 1.650 | 1.550 | 1.350 | 1.200 |
| ללא ברכה | 1.450 | 1.250 | 1.150 | 1.050 |
צירוף שתי עיסות שאין בכל אחת שיעור חלה, אלא רק בשתיהן יחד
כדי שהבצקים יצטרפו ויהיה ניתן להפריש בברכה, יש להקפיד על כל התנאים הבאים:
- פיצול הבצק לשתי עיסות נעשה משיקולים שאינם קשורים להרכב העיסה (למשל, חוסר מקום בכלי). אך כשחלוקת הבצק לשתי עיסות נעשתה משום שהן שונות בהרכבן ומהותן עד כדי כך שישנה הקפדה שהבצקים לא יתערבו (כגון בעיסה מתוקה ומלוחה, שומנית ושאינה כזו) – העיסות אינן מצטרפות לשיעור הפרשת חלה (שכו, א).
- העיסות צריכות להיות סמוכות זו לזו, באחת משתי הדרכים (שכה,א):
- כל העיסות תהיינה מונחות בתוך כלי אחד, ובכלל זה עיטוף כולן במגבת או שקית (אם העיסות מונחות בכלי וישנה עיסה שיוצאת כולה מחלל הכלי, יש לכסותה בניילון או מגבת), ולכתחילה יש להקפיד שהעיסות יגעו זו בזו (נקה"כ שכו, בסופו).
- העיסות תהיינה מחוברות אחת לשנייה עד כדי שאם יתפרדו, אזי עיסה אחת תתלוש עמה בצק מהעיסה השנייה ("נשיכה"). במצב כזה אין צורך להכניסן לכלי אחד, ונדמה שדרך זו נוחה יותר.
- שתי העיסות שייכות לאדם אחד, ולא תתבצע חלוקה לאנשים שונים עד לאחר שעת האפייה (שכו,ב). (לכן בעת אפיית מאפים המיועדים לחלוקה לאנשים שונים למשלוח מנות יש להפריש בברכה, כי יחולקו רק לאחר האפייה).
דרך ההפרשה
לאחר הברכה תולשים מהעיסה חתיכת בצק ואומרים "הרי זו חלה". אם ההפרשה בברכה נהוג להפריש כזית (שש"כ מב, הערה מח), ואם בלא ברכה – כל שהוא.
מצווה לשרוף את החלה (הטמאה) שהורמה (מ"ב תק"ו סק"ל), אך לא בתוך התנור כדי שלא יפלט ממנה טעם ויאסור את התנור, אלא יש לעטוף אותה בנייר אלומיניום ולשרוף על אש הכיריים. אם יש קושי לשרוף, נוהגים להניחה בשתי שקיות ולשים בפח (ע"פ חזו"א דמאי טו, ס"ק א).