דרשני:הרב יהושע וידר - יתרון האדם בעמלו (Yedidyarashi)

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:56, 8 במאי 2020 מאת Yedidyarashi (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לא עבר את הגהת הרב


שיעור עין איה שבת א

"מה יתרון האדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש...תחת השמש הוא דאין לו, קודם השמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם"

כל מה שמשמעותי בחיים זה יראת שמים. וזה נלמד מהמילים תחת השמש (כי ראוי לאדם שיעמוד לעבודת הבורא קודם השמש –רש"י)

ההרגשה הטבעית של האדם לדבוק בכל המידות העליונות(אמת יושר צדק וכו') הם בעצם הקשר שלו עם הקב"ה ולזה הרב קורא הצעד הראשון בדרכי חינוך האדם. והצעד השני הוא לדבוק במידות אלו מתוך השכל והרצון, שממלא את חלל הלב באמונה ותמימות בדעת הקב"ה. וכיצד זה קורה? האדם מסתכל על תאוות העולם הזה, ומבין שהוא נתון למלחמה פנימית, כי כל מה שכולם הולכים אחריו, זה לא האמת שהוא מרגיש ומאמין בה.

ואיך הוא ינצח במלחמה הפנימית הזאת?

האדם צריך להסתכל לעומק נשמתו ומתוך ההסתכלות הזאת יבין האדם שכל תאוות העולם הזה הם הבל. ויותר מזה, האדם לא יכול לשלב את ענייני העולם הזה עם האמת שלו עם האמונה שלו עד שהוא לא שלם לגמרי עם האמונה שלו, ועם הנשמה שלו. אז בשביל להגיד למצב שאפשר להסתכל על תאוות וענייני העולם הזה בעין טובה, צריך קודם להבין כמה הם בזויים וחסרי ערך. ומתוך ההבנה הזאת אפשר להתקדם ולהסתכל גם על הטוב שיש בהם. אחרת, האדם יהיה עבד לתאוות שלו. "דע מאין באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון", ואתזה האדם צריך להבין מלכתחילה. "מה יתרון לאדם...תחת השמש" היתרון של העבודה האמתית של האדם הוא ההכרה במידות האמת וצדק וזה חיים של "קודם השמש", ואת זה האדם צריך לתרגל, על ידי התנתקות מענייני העולם הזה ולהבין שהם לא אמיתיים לו. אבל בסוף כאשר זה באמת נתבע בו, הוא יכול להתעסק בענייני העולם הזה, כי באמת הוא לא יכול להתעלם לגמרי מהצרכים הגופניים שלו, אלא לדעת את מקומם. "סופו דברי תורה...סוף דבר הכל נשמע וזה כל האדם" – מכאן שבסוף אחרי הבנה והכרה אמתית במידות הצדק והיושר ענייני העולם הזה צריכים לשרת את האמת האלוקית וזאת מטרתם האמיתית, והתאוות, בסוף מטרתם חיובית ויש בהם צד טוב. זה כל האדם, כל הדברים שיש בו כולל התאוות וענייני העולם הזה.

תודה לאבישי שמעון מישיבת נצר מטעי על הסיכום