דרשני:אנציקלופדיה תלמודית:סוכה (Rakovsky)

ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

הגדרת הערך - הסוכה הכשירה לקיום מצות ישיבת-סוכה*

ענינה

מצוה בעשייתה

עשיית סוכה אם יש בה מצוה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שיש בה מצוה^[1], לפי שהתורה צותה את מצות ישיבת-סוכה* בלשון עשייה, "חג הסוכות תעשה לך"^[2]. ויש סוברים שאינה אלא הכשר מצוה לישיבת סוכה^[3]. ויש שכתבו שהיא תלויה במחלוקת בין הבבלי לירושלמי, אם מברכים על עשייתה, על מחלוקת זו, עי' להלן^[4].

ברכת-המצוות* בעשייתה

העושה סוכה, נחלקו התלמודים אם מברך ברכה על העשיה: בברייתא בירושלמי אמרו שכשעושה לעצמו מברך "לעשות סוכה"^[5], ואם עושה סוכה לחברו, אומר "לעשות - לו^[6] – סוכה לשמו"^[7] - או: לשמה^[8] - ויש גורסים בירושלמי, שכשעושה סוכה לאחר מברך "על עשיית סוכה"^[9]. והטעם, יש שכתבו, שלדעת הירושלמי ישנה מצוה בעשייתה^[10], ויש שכתבו, שאינה אלא הכשר מצוה, ומכל מקום לדעת הירושלמי מברכים אף על הכשר מצוה^[11], ויש שכתבו, שכיון שלדעת הירושלמי לכתחילה יש לעשות את הסוכה לשמה, לסוברים כן^[12], יש לברך על עשייתה^[13]. בבבלי אמרו שאין מברכים על העשיה^[14], אם משום שכל מצוה שעשייתה כשרה בגוי, אין מברכים עליה, לסוברים כן^[15], או משום שכל שאין המצוה נגמרת על ידי עשיה זו – כגון בסוכה, שגמר מצותה היא הישיבה בה – אין מברכים עליה^[16]. והלכה שאין מברכים על העשיה^[17].

ברכת הזמן בעשייתה

העושה סוכה, אמרו בברייתא שאם עושה לעצמו – ולא לאחר^[18] - מברך ברכת-הזמן*, דהיינו "שהחיינו"^[19]. והטעם, לפי שהיא מצוה שיש בה שמחה^[20], או משום שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן^[21].

בעל הסוכה, שחברו עושה לו את סוכתו, נראה מדברי ראשונים, וכן יש אחרונים שכתבו, שאינו מברך בשעת עשיה^[22], ויש מהאחרונים שכתבו שמברך^[23].

יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שדוקא כשעשאה תוך שלושים יום קודם לחג, הוא שמברך, שבתוך זמן זה חל עליו חיוב לעסוק בסוכה, אבל לפני שלושים יום, אינו מברך^[24], ויש מהאחרונים שכתבו, שאפילו בעשאה מתחילת השנה מברך בעשייתה^[25].

היתה הסוכה בנויה ועומדת – אפילו עומדת לפני שלושים יום קודם החג^[26], ואפילו עשאה לשם חג^[27], לסוברים שצריכה עשיה לשם חג^[28] - אם יכול לחדש בה דבר – על אופן החידוש עי' להלן - יחדש בה דבר ויברך^[29], שחידושו כעשייתו^[30], ואם אינו יכול, יברך שהחיינו כשיכנס לישב בה^[31]. אופן החידוש, יש ראשונים שכתבו שפורס בתוכה כרים וכסתות^[32], או שאוסף לתוכה את הכסאות^[33], או שמטאטאה^[34], או שמעטרה בנויי סוכה^[35], ויש ראשונים שחולקים על זה וסוברים שדברים אלו אינם חשובים חידוש, אלא צריך לעשות חידוש דוקא בסוכה עצמה^[36], בסכך^[37], או בדפנות הנצרכות להכשרה^[38]. בדעת רב כהנא^[39] שהיה מברך ברכת הזמן על כוס של ברכה בשעת קידוש בליל ראשון של חג^[40], פירשו ראשונים שלא היה מברך כלל בשעת עשיית הסוכה^[41], ויש ראשונים שכתבו, שמלבד מה שהיה מברך בשעת עשיית סוכה, היה מברך גם בשעת הקידוש^[42], על הנפקא מינה במחלוקת זו, אם מי שברך בשעת עשיה, צריך לברך שוב כשנכנס לישב בה, ע"ע ברכת הזמן: על המצות^[43]. ולמעשה, כתבו הרבה ראשונים שהמנהג הוא שאין מברכים ברכת הזמן בשעת העשיה^[44], והטעם, לפי שאין הכל עושים סוכות בעצמם, הנהיגו שיברכו כולם דוקא כשנכנס לישב בה^[45], או משום שכל שהוא הכנה לחג נהוג להמתין עם ברכתו עד לחג^[46].

סוכה דירת ארעי; סוכה דירת קבע

סוכה אם צריכה להעשות בצורה של קבע – שראויה להשתמש בה בקביעות, כמו בבית^[47] - או בצורה של עראי ("סוכה דירת קבע בעינן; סוכה דירת עראי בעינן"), אמר אביי, שנחלקו בה תנאים בכמה ענינים^[48], וכדלהלן: רבי שסובר שמידות רוחב סוכה הן ארבע על ארבע אמות^[49], וכן בית שמאי שסוברים שרוחבה כדי ראשו ורובו ושלחנו^[50], סוברים דירת קבע בעינן^[51], ובית הלל שסוברים ששיעורו כדי ראשו ורובו^[52], סוברים דירת עראי בעינן^[53]; רבי יאשיה שסובר שדפנות נקראות "סוכה"^[54], סובר שדירת קבע בעינן^[55], אבל חכמים שחולקים וסוברים שאינן נקראות סוכה^[56], סוברים דירת ארעי בעינן^[57]; רבי יהודה שסובר שסוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה כשרה^[58], סובר דירת קבע בעינן^[59], וחכמים שסוברים שלמעלה מעשרים פסולה^[60], סוברים דירת עראי בעינן^[61]; רבי שמעון שסובר שצריך שלש דפנות כהלכתן ורביעית אפילו טפח^[62], סובר דירת קבע בעינן^[63], וחכמים שסוברים ששתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח^[64], סוברים דירת עראי בעינן^[65]; רבן גמליאל שסובר שסוכה בראש העגלה^[66], או בראש הספינה פסולה^[67], סובר דירת קבע בעינן^[68], ורבי עקיבא שסובר שהן כשרות^[69], סובר דירת עראי בעינן^[70]; רבי אליעזר שסובר שסוכה שאין לה גג, פסולה^[71], סובר דירת קבע בעינן^[72], וחכמים שסוברים שהיא כשרה^[73], סוברים דירת עראי בעינן^[74]; אחרים, היינו רבי מאיר, שסובר שסוכה עגולה פסולה^[75], סובר סוכה דירת קבע בעינן^[76], ושאר התנאים שמכשירים^[77], סוברים סוכה דירת עראי בעינן^[78].

וכתבו ראשונים, שאין כל התנאים שסוברים דירת קבע, שהובאו לעיל, מודים לחבריהם שבכל הדברים שנזכרו צריך סוכת קבע, אלא כל אחד מהם סובר שלדברים מסוימים הצריכו דירת קבע^[79].

ולהלכה, כתבו ראשונים, שפוסקים - בדרך כלל^[80] - שסוכה דירת עראי בעינן, לפי שכל הסוברים שדירת קבע בעינן, עומדים בשיטה אחת, ואין-הלכה-כשיטה*^[81], לבד משתי הלכות, ואלו הן, לגבי שיעור רוחב סוכה, שנפסק כבית שמאי^[82], ולגבי סוכה שאין לה גג, שפסקו שפסולה^[83], ונחלקו ראשונים, יש שכתבו, שאף בשתי הלכות אלו לא פסקו שדירת קבע בעינן, אלא הטעם שפסקו כן הוא מטעמים אחרים^[84], ויש ראשונים שסוברים שבשתי הלכות אלו פסקו שסוכה דירת קבע בעינן, שדוקא לענין זה הצריכו קביעות בסוכה^[85].

לשם חג

סוכה אם צריכה עשייה לשם מצות סוכה, כתבו ראשונים שנחלקו תנאים בדבר: בית שמאי סוברים, צריכה^[86], ולמדו כן מהכתוב: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים^[87], סוכה העשויה לשם חג^[88], שכאילו נכתב "סוכות תעשה לחג"^[89], ובית הלל סוברים, אינה צריכה^[90], שהם דורשים את הכתוב לענין אחר^[91].

חידוש דבר בסוכה

סוכה שלא עשאה לשם החג, לסוברים שאינה צריכה לשם חג^[92], אמרו בירושלמי, שמכל מקום, קודם החג צריך לחדש בה דבר^[93], לשם מצוה^[94], וכתבו ראשונים ואחרונים, שחידוש זה אינו נצרך אלא מדרבנן^[95], ואינו אלא לכתחילה^[96], ולמצוה מן המובחר^[97] והטעם, יש שכתבו, שהירושלמי סובר שעשיית הסוכה יש בה מצוה^[98], ולכן לכתחילה יחדש בה דבר^[99], ויש שכתבו, שהוא ככל דבר מצוה שלכתחילה צריכה עשיה לשם המצוה^[100], ויש שכתבו, כדי שתהא ישיבתו בסוכה ניכרת שהיא לשם מצוה^[101], ויש שכתבו, שהוא משום חיבוב המצוה^[102]. ויש מן הראשונים והאחרונים שסוברים שבלא חידוש דבר הסוכה פסולה^[103], שהם סוברים שלדעת הירושלמי - וכן לדעת הספרי והתוספתא^[104] - דעת הכל סוכה צריכה עשייה לשם חג, והמחלוקת היא, שלבית שמאי צריכה כולה עשייה לשם חג, ולבית הלל, די במה שמחדש בה דבר^[105], ואם לא חידש בה דבר אינו יוצא ידי חובה^[106]. ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה, ולדעתם לא אמרו בירושלמי שצריך לחדש בה דבר, אלא לענין ברכת הזמן בעשייתה^[107].

בדעת הבבלי, שלא הזכירו שצריך לחדש בה דבר, יש שכתבו שהבבלי חולק בזה על הירושלמי, ולסוברים שסוכה אינה צריכה עשייה לשם חג^[108], אין צריך לחדש בה דבר^[109].

שיעור הדבר שצריך לחדש בסוכה, אמרו בירושלמי, טפח^[110], היינו טפח על טפח^[111] או כלשהו על פני כל הסוכה^[112], באורכה או ברוחבה^[113]. ואופן החידוש, כתבו ראשונים, שמגביה ומפקפק את הסכך כשיעור שאמרו^[114]. חידוש בדפנות, כתבו אחרונים שאינו חשוב חידוש^[115].

לשם צל

הסוכה צריכה שתהא עשייתה לצל, וסוכה שלא עשאה לצל פסולה^[116]. וכך הוא פירוש הכתוב: חג הסכת תעשה^[117], עשה לשם סוכה, היינו לשם סכך שמצל^[118]. וכתבו ראשונים, שסוכה שעשאה לצניעות, אינה חשובה כנעשית לצל ופסולה^[119], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שכל דבר שמטרתו להגן מבחוץ, הן מהחמה והן מעין הרואה או מגנבים, הרי זה בכלל העשויה לצל^[120].

סוכה העשויה לשם מצות ישיבת-סוכה*, אין צריך שתהא עשייתה לשם צל^[121].

סוכה שאין יודעים אם עשייתה הייתה לשם צל וכשרה, או לצניעות ופסולה – כגון סוכות גנב"ך ורקב"ש, על סוכות אלו עי' להלן – כתבו ראשונים, שאם הסוכה מסוככת יפה – שצלתה מרובה מחמתה^[122] - מוכח שעשייתה היתה לצל, וכשרה^[123].

סוכת גנב"ך

סוכה שנעשית עבור אלו שאינם חייבים בישיבת-סוכה* - על האישים הפטורים ע"ע ישיבת סוכה^[124] - אם נעשית לצל, כשרה, וכן אותה שאמרו שסוכת גויים או נשים או בהמות או כותים שהיא כשרה, אם נעשית לצל^[125], יש ראשונים שפירשו שהיינו סוכה שנעשית עבורם^[126].

סוכה שעשאה מי שאינו חייב בישיבת סוכה, אם נעשית לצל כשרה^[127] - לסוברים, וכן הלכה, שאין צריך עשיה לשם חג^[128] - שכן שנינו בברייתא שסוכת גויים כשרה^[129], והיינו סוכה שעשאה גוי^[130], וכן אותה ששנינו שסוכת נשים או בהמות או כותים כשרה^[131], יש ראשונים ואחרונים שפירשו, שהיינו סוכה שנעשית על ידם^[132]. ויש מן הראשונים והאחרונים שסוברים, שלשיטות שכל שאינו מצווה במצוה, אינו כשר בהכנתה – כגון נשים שפטורות מציצית*^[133], אינן כשרות בהכנתן^[134] - כל אלו שאינם חייבים בישיבת סוכה – ובכללם קטן^[135] - אינם כשרים - לכתחילה^[136] - בעשיית סוכה^[137].

סוכת קטן, דנו בו אחרונים אם מועילה כוונתו לצל, יש שכתבו שמועילה, וסוכתו כשרה^[138], ויש שצידדו להכשירה כשגדול מחשב בשעת עשיה שתהא לצל^[139]. על הסוברים לפוסלו מחמת שאינו מחויב בדבר, עי' לעיל^[140].

סוכת רקב"ש

סוכת הרועים – שומרי הצאן שיושבים בה בשרב^[141] - או סוכת קייצים - שומרי קציעות השטוחים בשדה ליבוש^[142] - או בורגנין – שומרי העיר^[143] - או שומרי פירות, אף על פי שסוכות אלו אינן קבועות - שדרכם של אלו ללכת ממקום למקום עם סוכתם^[144] - מכל מקום, אם נעשה לצל כשרה^[145]. בתוספתא אמרו שסוכת רועים וקייצים, פסולה^[146], וכתבו אחרונים שהתוספתא שנויה בדעת רבי יהודה שסובר "סוכה דירת קבע בעינן"^[147], ולדעתו כיון שאינה קבועה, אינה סוכת קבע^[148].

סוכות גנב"ך ורקב"ש, כיון שלא נעשו לשם מצוה, יש אחרונים שכתבו, שלדעת הירושלמי והספרי, סוכות אלו צריך לחדש בהן דבר^[149], על הטעם שצריך לחדש בה דבר, ועל אופן עשיית החידוש, עי' לעיל^[150].

סוכה ישנה

סוכה ישנה, שעשאה זמן רב קודם החג, ולא פירש שעשייתה היא לשם החג^[151] – על שיעור הזמן עי' להלן – נחלקו בה תנאים: בית שמאי אומרים פסולה^[152], שסוכה צריכה להעשות לשם החג^[153], ובית הלל אומרים כשרה^[154], שאינה צריכה עשייה לשם החג^[155]. בירושלמי אמרו - לדעת בית הלל^[156] - שצריך לחדש בה דבר לשם החג^[157], וכן יש אחרונים שכתבו, שאותה שאמרו בספרי שסוכה ישנה פסולה, לגורסים כן^[158], היינו לדעת בית הלל, משום שצריך לחדש בה דבר^[159], על הטעם שצריך לחדש בה דבר, ועל אופן עשיית החידוש, עי' לעיל^[160]. הזמן שתחשב הסוכה לישנה, הוא, בעשאה יותר משלושים יום קודם החג, אבל תוך שלושים יום אינה סוכה ישנה^[161], שתוך שלושים יום, שהוא זמן ששואלים ודורשים בהלכות החג^[162], סתם העושה סוכה לשם חג הוא עושה, אבל יותר משלושים יום, סתם העושה סוכה, אינו עושה לשם החג^[163]. סוכה שעשאה לשם החג, אפילו מתחילת השנה, לדעת הכל כשרה^[164], וכתבו ראשונים ואחרונים, שאפילו לדעת הירושלמי אינו צריך לחדש בה דבר^[165], ויש מן האחרונים שכתבו, שלדעת הירושלמי, צריך לחדש בה דבר^[166]. הלכה כבית הלל שסוכה ישנה כשרה^[167], ואם צריך לחדש בה דבר, נחלקו ראשונים ואחרונים, יש סוברים שאין צריך^[168], ויש סוברים שצריך^[169], מהם שסוברים שצריך רק לכתחילה^[170], ומהם שסוברים שאם לא חידש בה דבר, פסולה^[171].

ביתו של כל השנה

בית שדר שם כל ימות השנה - אף על פי שתקרתו עשויה נסרים שכשרים לסיכוך מן התורה^[172] - פסולה לסוכה^[173]. והטעם, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהיא גזירת הכתוב, לפי שהתורה אמרה לשון "סוכה" למדו מכך חכמים "סוכה ולא ביתו של כל השנה"^[174]. ויש ראשונים שכתבו שפסול משום תעשה ולא מן העשוי^[175], שהרי תקרה זו לא נעשית מתחלה לשם צל^[176]. על הטעם לפסול גם משום שבישיבתו בביתו אין ניכר שישיבתו היא לשם סוכה, לסוברים כן, עי' להלן.

בית שעשאה לשם דירה

בית שעשאה לשם דירה, ותקרתו מנסרים שכשרים לסיכוך מן התורה^[177] – אף על פי שלא דר שם^[178] - פסולה^[179], משום תעשה ולא מן העשוי^[180], שהרי לא עשאה לצל אלא לשם דירה^[181]. על הטעם לפסול גם משום "גזירת תקרה", לסוברים כן, עי' להלן^[182].

סוכה שדר שם כל השנה

סוכה שדר שם כל השנה, יש ראשונים שסוברים שפסולה^[183], ולדעתם אותה שאמרו ששתי סוכות של יוצרים – יוצרי כלי חרס^[184] – זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, והחיצונית כשרה לסוכה^[185], הטעם שהפנימית פסולה, הוא, שכיון שדר שם כל השנה, אין ישיבתו בה בחג הסוכות ניכרת שהיא לשם סוכה^[186].

סוכה שעשאה לשם דירה

סוכה שעשאה לשם דירה או לאוצר, יש ראשונים שכתבו שפסולה^[187], ולדעתם אותה שאמרו שסוכות של יוצרי כלי חרס הפנימית פסולה^[188], הטעם הוא משום שאינה עשויה לצל אלא לדירה, או לאוצר^[189], ואינו יכול לכוין שמעתה תשמש סוכה זו לשם סוכה, שכיון שעשאה בפסול, פסולה משום תעשה ולא מן העשוי^[190].

עומדת ברוח מצויה

סוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח המצויה ביבשה, פסולה^[191], אם יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה, כשרה^[192], אפילו אם אינה עומדת בפני רוח שאינה מצויה בים^[193]. סוכה שעומדת בפני רוח המצויה ביבשה, אבל אינה עומדת בפני רוח המצויה בים – שהיא כרוח שאינה מצויה ביבשה^[194] – נחלקו תנאים: רבן גמליאל סובר, שפסולה^[195], ורבי עקיבא סובר, שכשרה^[196], וכן שנינו שסוכה בראש הספינה כשרה^[197], והיינו בעומדת ברוח מצויה ביבשה^[198]. בטעם המחלוקת, אמר אביי, שנחלקו אם הסוכה צריכה להיות דירת קבע או דירת ארעי ("סוכה דירת קבע בעינן; סוכה דירת עראי בעינן")^[199], שרבן גמליאל סובר שסוכה דירת קבע בעינן, ולכן צריכה לעמוד גם ברוח מצויה של ים, ורבי עקיבא סובר שסוכה דירת עראי בעינן, וכיון שיכולה לעמוד ברוח מצויה ביבשה, כשרה^[200]. והלכה כרבי עקיבא^[201]. בטעם שסוכה שאינה עומדת ברוח מצויה ביבשה פסולה, יש ראשונים שכתבו, לפי שאינה חשובה אפילו דירת עראי^[202], ויש שכתבו, משום שכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה ביבשה אינה מחיצה^[203]. והטעם שסוכה שאינה עומדת ברוח שאינה מצויה בים כשרה, כתבו ראשונים, לפי שאפילו לסובר שסוכה דירת קבע בעינן, סוכה העומדת ברוח המצויה בים, חשובה דירת קבע^[204].

עומדת ברוח מצויה רק על ידי דבר אחר

סוכה שמחמת עצמה אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אבל מחמת דבר אחר עומדת היא ברוח מצויה, כגון שעשאה במקום מוקף מחיצות, יש אחרונים שנראה מדבריהם שכשרה^[205].

אין לה קבע

סוכה שאין לה קבע – על מהותה עי' להלן – יש מהאמוראים שאומר שלדעת רבי יהודה שאמר שהסומך סוכתו על כרעי המטה פסולה^[206], היינו משום שסוכה זו אין לה קבע^[207]. בדעת האמורא שאמר טעם אחר בדברי רבי יהודה^[208], יש ראשונים שכתבו, שמודה גם לטעם של חבירו שפסולה משום שאין לה קבע^[209]. ובפירוש אין לה קבע, מצינו כמה דעות: א) בירושלמי יש שאומר, שמדובר שעשה סוכתו על גבי המטה, ורבי יהודה פוסל משום שאינה גבוהה עשרה טפחים מהמטה לסכך^[210], וכתבו ראשונים שזה הפירוש של אין לה קבע^[211]. והיינו דוקא כשהסוכה נסמכת על המטה, וכיון שאין הסוכה יכולה לעמוד בלא המטה, נמצא שהמטה היא כקרקע הסוכה, ויש למדוד עשרה טפחים מהמטה לסכך, אבל אם הסוכה נסמכת על עמודים, כיון שהסכך יכול לעמוד בלא המטה, אין צריך אלא שיהיו עשרה טפחים מהקרקע עד לסכך^[212]. בדעת חכמים שבמשנה, יש ראשונים שכתבו, שאינם חולקים על רבי יהודה, שרבי יהודה לא בא אלא לפרש דבריהם, שהרי לדעת הכל אין הסוכה כשרה אלא בגבוהה עשרה טפחים^[213], והלכה שסוכה שאין לה קבע, היינו שאיננה גבוהה עשרה טפחים, פסולה^[214], ואם הסכך נסמך על עמודים, ולא על המטה, ויש עשרה טפחים מהקרקע עד לסכך, כשרה, ואף על פי שכרעי המטה משמשות כדפנות הסוכה, ואם תנטל המטה, אין כאן דפנות, כיון שעתה יש לה דפנות^[215]. ב) ויש ראשונים שכתבו, שהסוכה עשויה על גבי המטה, ואין לה קבע היינו שהסוכה מטלטלת על ידי המטה^[216]. ולדעתם רבי יהודה לשיטתו, שסוכה דירת קבע בעינן^[217], וכיון שמטלטת איננה דירת קבע^[218]. והיינו דוקא כשהסכך נסמך על דבר המטלטל – כגון המטה - אבל כשהסכך נסמך על גבי עמודים, כשרה^[219]. ולטעם זה, יש ראשונים שכתבו, שלדעת רבי יהודה – ורבן גמליאל^[220] - סוכה בראש העגלה פסולה משום שמטלטלת^[221], והוא הדין סוכה שסמכה על תיבה או שידה או מגדל, שהם דברים שמטלטלים^[222], אבל סוכה העשויה על גבי ספינה, אף על פי שמטלטת בים, יש ראשונים שכתבו שכשרה, לפי שדרכה להטלטל, חשובה קבע^[223]. ויש ראשונים שכתבו, שרבי יהודה אינו פוסל סוכה בראש העגלה והספינה, כיון שמטלטלת עם קרקעיתה, ואינה דומה לסוכה על גבי המטה^[224]. וחכמים חולקים וסוברים שסוכה שמטלטלת כשרה, וכן שנינו שסוכה בראש העגלה כשרה^[225], ופירשוהו ראשונים, אף על פי שמטלטלת^[226], וכן הלכה^[227]. ג) ויש ראשונים שפירשו, שלא קבע את הסוכה על המטה, אלא שסכך הסוכה נסמך על הסוכה, וכיון שפעמים אדם נצרך ליטול את המטה, ואם יטלנה הסוכה נופלת שהרי נסמכת עליה, ונמצא שהסוכה אינה אלא עראית, ולרבי יהודה שסובר דירת קבע בעינן^[228], הסוכה פסולה, אבל לחכמים שסוברים סוכה דירת עראי בעינן^[229], כשרה^[230]. ד) ויש שפירשו בדומה לזה, אלא שלדעתם לא נחלקו אם סוכה דירת קבע בעינן, אלא נחלקו אם כיון שהאדם צריך תדיר למטה, הרי זו כמו סוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שאינה סוכה^[231]. ה) ויש שפירשו, שמדובר שהפך את המטה, כך שרגלי המטה כלפי מעלה, וסיכך על רגלי המטה, ורבי יהודה סובר שכיון שאין הדרך להניח כך את המטה הרי הוא עתיד להופכה שתעמוד כדרכה, ופסולה^[232].

סוכה שאולה וגזולה

סוכה שאולה, נחלקו בה תנאים אם יוצאים בה ידי חובה, ועל כך ע"ע לכם^[233], ולהלכה, יוצאים בה ידי חובה^[234]. סוכה גזולה, פסולה, ואין יוצאים בה ידי חובה, ועל כך ע"ע הנ"ל^[235].

על קרקע גזולה, כגון התוקף חברו והוציאו מסוכתו, שהיא תלויה במחלוקת אם קרקע נגזלת, ע"ע הנ"ל^[236].

על הגוזל עצים וסיכך בהן סוכתו, שיוצא בה חובה, ועל הטעם לכך ע"ע הנ"ל^[237].

הגוזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה, אינו יוצא בה ידי חובה, שסוכה גזולה היא^[238].

סוכה שבנאה ראובן בחצרו של שמעון, מדעתו, ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו, פסולה משום סוכה גזולה, ואינה חשובה סוכה שאולה, כיון שאינה עומדת ברשותו של ראובן^[239].

על סוכה של שותפים, אם יוצאים בה ידי חובה, ע"ע לכם^[240].

סוכה של כל בני הבית, כתבו ראשונים, שאפילו לסובר שסוכה שאולה אין יוצאים בה ידי חובה^[241], יוצאים בה בני הבית^[242], שאפשר שמהכתוב: בסכת תשבו^[243], יש לרבות סוכה אחת לכל בני הבית, על פי הכלל של "תשבו כעין תדורו"^[244], וכשם שבדירה יושבים איש וביתו כך בסוכה יש להם לשבת יחד^[245].

על סוכה הגזולה מהעכו"ם, אם יוצאים בה ידי חובה, ע"ע לכם^[246].

על מחלוקת האחרונים ביושב בסוכה של הפקר, ואינו מתכוין לזכות בה, אם יוצא בה לדעת הסוברים שיוצאים בסוכה שאולה, ע"ע לכם^[247].

תעשה ולא מן העשוי

הדין של "תעשה-ולא-מן-העשוי*" פוסל בסוכה^[248], מן התורה^[249], ולמדוהו מהכתוב: חג הסכת תעשה^[250], ולא מן העשוי^[251], שכאילו נאמר תעשה סוכה^[252]. ובגדר דין זה מצינו שני אופנים: א) שצריך שבעשיית הסכך תיהיה עשייה ממש, ולא שתהא נעשית מאליה^[253], ולכן, אותה שאמרו שהחוטט בגדיש לעשות לו סוכה, אינה סוכה^[254], יש ראשונים ואחרונים שפירשו, שכיון שאינו נוגע בו לעשות שום מעשה, אלא הסיכוך נעשה מאיליו, הרי זו פסולה^[255]. ב) וכן מצינו שדבר שתחילת עשייתו הייתה בפסול, פסול משום תעשה ולא מן העשוי^[256]. ולכן חבילות של קש – שמצד עצמן כשרות לסכך - שהניחן על סוכתו כדי ליבשן, ונמלך בדעתו להשאירן שם לצורך הסוכה, הסוכה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי^[257], שכיון שהניחן שלא לשם צל, נמצא שעשייה זו הייתה בפסול, ושוב אין מועיל מה שבדעתו להשאירן שם לשם צל^[258]. וכן אמרו, שאם הדלה את ענפי הגפן או הדלעת או הקיסוס על גבי סוכתו, בעודם מחוברים לקרקע, הסוכה פסולה, משום תעשה ולא מן העשוי^[259], אפילו לאחר שקצצן, לסוברים כן וכן הלכה^[260], והיינו משום שעשייתו הייתה בפסול^[261]. ויש ראשונים שפירשו כן גם לגבי החוטט בגדיש שאינה סוכה^[262], שכיון שהסכך שבגדיש לא הונח לשם צל, הרי שבשעת עשייתו הוא נעשה בפסול^[263].

"תעשה ולא מן העשוי" אינו פוסל אלא בסכך, אבל דפנות הסוכה, אין בהם משום תעשה ולא מן העשוי^[264].

תעשה ולא מן העשוי בסכך קודם לדפנות

בסדר הנחת הסכך, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שאין להניחה קודם שיעשה את הדפנות, משום תעשה ולא מן העשוי^[265], שהם סוברים שבשעה שמניח את הסכך בלא דפנות, כיון שאין כאן עדין סוכה כשרה, הרי שהסכך נעשה בפסול, ושוב אי אפשר להכשירו על ידי עשיית הדפנות, כיון שאינו עושה מעשה בסכך, הרי זה נפסל משום תעשה ולא מן העשוי, ולדעתם אותה שמצינו בחוטט בגדיש לעשות סוכה, שאפילו אם הניח את הגדיש לשם צל, כל שלא הניח בה בתחילה חלל טפח, פסולה, הטעם הוא משום שבעשיית הגדיש לא היו בו דפנות^[266]. אם בשעת עשיית הסכך היו שם דפנות, אפילו רק בגובה טפח, שהוא שיעור אוהל, אינו נחשב כנעשה בפסול, ולאחר מכן ישלים את שיעור הדפנות, והסוכה כשרה^[267], ומהם שהוסיפו, שדי שבשעת הנחת הסכך, תהיה שם דופן אחת בכל אורך הסוכה בגובה טפח, או אפילו רק ברוחב שבעה טפחים, כדי להכשירה^[268]. על סוכה שנעשתה כהלכתה, ונפלו הדפנות, אם לדעה זו יש בהחזרתן משום תעשה ולא מן העשוי, עי' לעיל^[269]. ב) ויש סוברים, שאין איסור להניח את הסכך קודם לדפנות, ואין בכך משום תעשה ולא מן העשוי^[270], כיון שבשעת עשיית הסכך הרי הוא מצל תחתיו, הרי שלא נעשה כלל בפסול, ומה בכך שאין שם דפנות^[271], אלא שמהם שהוסיפו, שלכתחילה יניח את הסכך לאחר עשיית הדפנות^[272].

מיעוט שיעור האויר או הסכך הפסול

סוכה פסולה שמתקן בה את המקום הפוסל להכשירה, נראה מדברי ראשונים, שכיון שעושה מעשה בפועל במקום הפסול עצמו להכשירו, אין בכך חסרון של תעשה ולא מן העשוי^[273], ולכן, סוכה גדולה שיש בה אויר שלושה טפחים – שזהו השיעור לפוסלה^[274] - ומיעט את אוירה בסכך פסול, כשרה^[275]. וכן אם היה בה סכך פסול ארבעה טפחים – שזהו השיעור לפוסלה, לסוברים כן^[276] – ומיעטה על ידי אויר, שהסיר חלק מהסכך הפסול, כתבו ראשונים שכשרה^[277], ויש מן האחרונים שכתבו, שכשיש בה סכך פסול ארבעה טפחים, אי אפשר להכשירה על ידי אויר, ולדעתם יש בכך משום תעשה ולא מן העשוי^[278].

נעשה בכשרות, ואח"כ נפסל

על דבר שבתחילת עשייתו היה כשר, ואחר כך נפסל מחמת דבר מסוים, שיש אחרונים שסוברים, שכיון שתחילתו בכשרות אין בתיקונו שאחר כך מחמת תעשה ולא מן העשוי, ע"ע תעשה ולא מן העשוי. וכן סכך שהונח כשהיו דפנות, ואחר כך נפלו הדפנות, כתבו אחרונים שאין בהחזרת הדפנות משום תעשה ולא מן העשוי^[279].

עשויה לכל שבעת ימי החג

סוכה, אם צריך שתהא עשייתה לכל שבעת ימי חג הסוכות, נחלקו תנאים, רבי אליעזר אומר, שצריך שתהא עשויה לכל שבעת הימים^[280], אבל סוכה שאינה עשויה לכל ימי החג, פסולה^[281], ולמד כן מהכתוב: חג הסכת תעשה לך שבעת ימים^[282], ודרש, עשה סוכה הראויה לשבעה^[283], כלומר שמיועדת לשימוש לכל ימי החג^[284]. וחכמים סוברים שאף סוכה שאינה עשויה לכל החג כשרה^[285], ולדעתם יש לדרוש את הכתוב כאילו נאמר "עשה סוכה בחג"^[286]. על מחלוקת נוספת שלהם, אם צריך לקיים מצות ישיבת-סוכה* בסוכה אחת כל ימי החג, ע"ע ישיבת סוכה^[287].

בנייתה בחול המועד

עשיית הסוכה בחול-המועד*, שכבר אין ראוי להשתמש בה כל ימי החג, נחלקו תנאים, רבי אליעזר אומר שאין עושים סוכה בחול המועד^[288], שהרי לא תהא ראויה לשבעה, ולדעתו, סוכה שאינה ראויה לכל החג, פסולה^[289]. וחכמים אומרים שעושים סוכה גם בחול המועד^[290], שלדעתם אין צריך שתהא ראויה דוקא לשבעה^[291]. ומודה רבי אליעזר, שאם נפלה סוכתו בחול המועד, שחוזר ובונה אותה^[292]. על ההיתר לבנותה בחול המועד, ועל אופני בנייתה, ע"ע חול המועד: בצורך המועד^[293].

ראויה לשימוש כל שבעת ימי החג

סוכה, צריכה להעשות באופן שאפשר להשתמש בה כל ימי חג הסוכות, ואם אי אפשר להשתמש בה באחד מימי החג, פסולה^[294]. ודרשו כן מהכתוב: חג הסכת תעשה לך שבעת ימים^[295], שסוכה הראויה לשבעה, שמה סוכה, אבל סוכה שאינה ראויה לשבעה, אין שמה סוכה^[296]. וראויה לשימוש היינו, שאין כל איסור מן התורה להשתמש בה אפילו בימי שבת* ויום-טוב*^[297]. סוכה שראויה לשימוש בשבת מן התורה, אבל מדרבנן אסורה לשימוש, נחלקו בה תנאים, וכך שנינו בברייתא, העושה סוכתו על גבי בהמה, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל^[298], שאסור, מדרבנן, לעלות על גבי בהמה בשבת ויום טוב^[299]. ובמשנה שנינו, שהעושה סוכתו על גבי הגמל – שעשה שם דפנות בין חטוטרותיה וסיכך עליהן^[300] - כשרה, אלא שאין עולין עליה ביום טוב^[301], וכן שנינו שם, שהעושה סוכתו בראש האילן כשרה, ואין עולין לה ביום טוב^[302], משום גזירה שמא יתלוש מהאילן^[303], והמשנה היא כדעת רבי מאיר^[304], וכן הלכה^[305]. על אופני הסוכה שבראש האילן, עי' להלן.

סוכה בראש האילן ששנינו שכשרה ואין עולין לה ביום טוב^[306], היינו שעשויה באופן ששתי דפנות באילן ואחת בידי אדם, או באופן ששתים בידי אדם ואחת באילן^[307], ופירושו, שסמך קרקעית הסוכה רובו באילן, ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות -סמוכות זו לזו^[308] - ואחת עשה בידי אדם בארץ, וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן, והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה, או שעשה בדומה לזה על ידי שתים בידי אדם ואחת באילן^[309], שבאופנים אילו ינטל האילן, אין הסוכה יכולה לעמוד, ונמצא משתמש באילן^[310]. ויש שפירשו, שמדובר שהסוכה בנויה על הקרקע, והאילנות הן דפנותיה, שתים או אחת מהן, וסיכך על גבי האילנות, ואסרו להכנס לסוכה זו ביום טוב, שמא יניח כליו על הסכך, ונמצא שמשתמש באילן^[311]. אבל באופן שעשויה שלושה בידי אדם ואחת באילן, מותר לעלות בה ביום טוב^[312], לפי שהסוכה יכולה לעמוד גם אם ינטל האילן^[313], וכך שנינו, זה הכלל כל שינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה, כשרה, ועולין לה ביום טוב^[314]. ולכן גם באופן שעשויה שתים בידי אדם, אבל אין שתי דפנות אלו סמוכות, אלא זו כנגד זו, ואחת באילן, כשרה, שיכולה לעמוד גם ללא האילן^[315]. על טעם שסוכות אלו אינן פסולות משום שהסכך נסמך על דבר הפסול לסכך ("מעמיד"), עי' להלן: הסיכוך.

החוטט בגדיש לעשות סוכה

החוטט – כלומר חופר^[316] - בגדיש לעשות לו סוכה - שנוטל קש מתוך אמצע הגדיש ומוציאן ונעשה שם חלל כשיעור סוכה – פסולה^[317], מן התורה, משום תעשה ולא מן העשוי^[318]. על גדר פסול זה בסוכה עי' לעיל^[319]. בירושלמי יש שסובר – באופן שחטט בה לשם צל^[320] - שפסולה מפני שהיא נראית כאוצר^[321], שגזרו בה חכמים לפוסלה, שלא ילך אדם למקום שלא עשאה לשם צל אלא להכניס בה אוצרו, וישב שם^[322], ולדעה זו, בדיעבד אם ישב בסוכה זו, יש גורסים בירושלמי שיצא ידי חובתו^[323].

אם בשעת עשיית הגדיש עשה בה חלל בגובה טפח ברוחב שבעה טפחים - דהיינו רוחב שבעה על שבעה טפחים^[324] - ואחר כך חטט בגדיש להשלים את שיעור גובהה לעשרה טפחים, כשרה^[325], וביארו ראשונים, שכיון שעשה בה חלל בגובה טפח, שהוא שיעור אוהל^[326], חשוב הגדיש שמעל לחלל כסכך - הואיל ועשאה לצל^[327], להניח בה כלים וכדומה^[328] - ואחר כך כשחוטט להשלים את שיעור גובה הסוכה אינו אלא משלים את גובה הדפנות, ובדפנות אין חסרון של תעשה ולא מן העשוי^[329]. לדעה שטעם הפסול בחוטט בגדיש הוא משום שנראית כאוצר^[330], יש שגורסים שאפילו הניח בה בתחילה חלל - טפח^[331] - היא פסולה, שעדיין יש לגזור שמא ילך לסוכה שלא נעשתה לצל^[332].

ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאין חילוק באופן החטיטה, והן אם הניח בתחילה חלל טפח סמוך לקרקע, ואחר כך חטט בחלל מלמטה למעלה שיעור של עשרה טפחים, והן אם הניח חלל טפח למעלה, ואחר כך חטט בה מלמעלה למטה^[333], שכל גובה הגדיש שמעל לחלל חשוב כסכך עבה, ואינו אלא ממעטו^[334]. ויש סוברים שאין הסוכה כשרה אלא אם הניח בה חלל למעלה, ועתה חוטט בה מלמעלה למטה, אבל בהניח את החלל למטה סמוך לקרקע, אין מועיל בו חטיטה מלמטה למעלה, שלדעתם הגדיש מלמעלה לא הונח לשם צל אלא לייבשו^[335].

מדותיה

גבוהה יותר מעשרים אמה

סוכה שגבוהה יותר מעשרים אמה, נחלקו בה תנאים: תנא קמא פוסלה^[336], ור' יהודה מכשירה^[337], והלכה שפסולה^[338]. בטעם שפסולה, נאמרו בתלמוד כמה דעות: א) לדעת רבה, מהכתוב "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"^[339], יש ללמוד שצריך שהאדם ידע - כלומר שיהא ניכר לו^[340] וירגיש^[341] - שהוא יושב בצל סוכה^[342], ולמעלה מעשרים אמה, שאין עינו של אדם שולטת – שאינו רואה את הסכך^[343], כשאינו מעיין לראות^[344] - אינו יודע שהוא יושב בצל סוכה^[345]. ב) לדעת רבי זירא, מהכתוב "וסכה תהיה לצל"^[346], יש ללמוד שאין נקרא סכך, אלא העשוי לצל, ולכן צריך שהצל בסוכה יגיע מהסכך, ובסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה, הצל נעשה מחמת הדפנות ולא מחמת הסכך^[347]. ג) לדעת רבא, מהכתוב "בסכת תשבו שבעת ימים"^[348], יש ללמוד שצריך שהסוכה תהיה ראויה לעמוד שבעה ימים ואין צריך יותר, דהיינו דירת ארעי, וסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה צריך לעשות את יסודותיה חזקים כדירת קבע, ולא שהקפידה תורה על חוזקן של הדפנות, אלא על שיעור גובה שאפשר לעשותו ארעי^[349].

טעמו של רבי יהודה

בטעמו של ר' יהודה שמכשיר סוכה גבוהה יותר מעשרים אמה, אמרו בתלמוד, שלדעת רבה שסובר שצריך שהיושב בסוכה ידע שהוא יושב בצל סוכה^[350], ר' יהודה סובר שגם בסכך למעלה מעשרים אמה האדם יודע שהוא יושב בצל סוכה^[351]. אביי אמר, שהוא סובר שסוכה דירת קבע בעינן^[352]. ויש מהאחרונים שכתבו, שהוא חולק גם על שאר הטעמים שאמרו אמוראים בדעת תנא קמא, דהיינו, שהכתוב "למען ידעו דורותיכם" אינו אלא ציווי לידיעה לדורות, והכתוב "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב", אינו בא לומר שכל סוכה תהיה לצל, אלא שהסוכות שיהיו לימות המשיח יעשו צל^[353].

בדפנות מגיעות לסכך

סוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה, והיו דפנותיה מגיעות עד לסכך, נחלקו אמוראים אם לדעת תנא קמא הסוכה כשרה: לדעת רבי יאשיה בשם רב, כשרה^[354], לפי שהוא סובר כדעת רבה, שטעם הפסול של סוכה גבוהה הוא מחמת שאין עיני האדם שולטת בגובה זה^[355], ולדעתו היינו דוקא כשאין הדפנות מגיעות לסכך, אבל כשהדפנות מגיעות לסכך, עיני האדם שולטות גם בגבוהה יותר מעשרים אמה^[356], אבל לשאר הדעות שאינם סוברים כרבה^[357], גם בדפנות מגיעות לסכך הסוכה פסולה^[358]. יש מן הראשונים שפסקו כטעמו של רבה, ובסוכה שדפנותיה מגיעות לסכך, אפילו גבוהה יותר מעשרים אמה, כשרה^[359], והרבה ראשונים חולקים ואינם פוסקים כרבה^[360], ולמעשה, סוכה שגבוהה יותר מעשרים אמה פסולה בכל אופן^[361].

רחבה יותר מד' אמות

סוכה שרחבה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, וגבוהה יותר מעשרים אמה, נחלקו אמוראים אם לדעת תנא קמא כשרה: לדעת רב הונא בשם רב, כשרה^[362], שהוא סובר כרבי זירא, שטעם פסול סוכה גבוהה הוא משום שבגובה זה אין צל מחמת הסכך^[363], והיינו דוקא כשאינה רחבה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, אין הסכך מצל בגובה זה, אבל ברחבה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, אפילו בגובה רב הסכך מצל תחתיו^[364], ונחלקו ראשונים, יש סוברים שאם רחבה יותר מד' אמות, יכול להגביה את הסוכה בלא שיעור^[365], לפי שידעו חכמים שברחבה יותר מד' אמות, אפילו גבוהה הרבה, אי אפשר שהסכך לא יצל מעט בסוכה^[366], ויש סוברים שיכול להגביה את הסוכה לפי חשבון של ד' אמות לעשרים אמה^[367], שדוקא בכך הסכך מצל על היושב תחתיו^[368]. לדעת שאר האמוראים, אפילו רחבה ד' אמות פסולה^[369]. והלכה שפסולה^[370].

כשרחבה יותר משיעור ראשו ורובו ושולחנו

סוכה שרחבה יותר משיעור ראשו ורובו ושולחנו – שהוא שבעה טפחים^[371] - וגבוהה יותר מעשרים אמה, נחלקו אמוראים: רב חנן בר רבה בשם רב סובר שגם לדעת תנא קמא היא כשרה^[372], ושאר האמוראים סוברים שפסולה^[373], והלכה שפסולה^[374].

כשרק הדפנות גבוהות

סוכה גבוהה שפסולה, היינו דוקא לגבי גובה הסכך, ולכן אם היו דפנותיה גבוהות יותר מעשרים אמה, והסכך נמצא למטה מעשרים אמה, כיון שאין הולכים אלא אחר גובה הסכך, הסוכה כשרה^[375], ואף על פי שכשהדפנות גבוהות צריך לעשותן קבע, מכל מקום כיון שמן הדין אין אנו צריכים את המשך גובה הדפנות שלמעלה מגובה הסכך, שוב אין בהן דין דפנות^[376].

חלק מעובי הסכך בתוך עשרים

סכך עבה שהניחוהו באופן שחלקו התחתון נמצא למטה מעשרים אמה, וחלקו העליון למעלה מעשרים אמה^[377], נחלקו אמוראים בדין ובטעם: א) לדעת רבה - בלשון ראשון - הסוכה פסולה^[378], והטעם, לפי שיש לחשוש שהסכך שלמטה מעשרים ינטל, ונמצא כל הסכך למעלה מעשרים, וכיון שסוכה עשויה ליחיד, לא ישים על ליבו לתקנו^[379], או שכיון שמצות ישיבת-סוכה* היא מן התורה^[380], החמירו חכמים לפוסלה, מחשש שינטל הסכך התחתון^[381]. ב) וכן אמר רבה בר רב עולה סובר שפסולה^[382]. ג) ללשון שני סובר רבה שכשרה^[383], והטעם, או משום שכיון שסוכה ליחיד עשויה, אין לחשוש שינטל הסכך התחתון, וישב בסוכה פסולה, לפי שהיושב שם יזדרז לתקנו, שהרי יודע שאין אחרים שיתקנוה, או שלפי שמצות ישיבת סוכה מן התורה, דיני התורה אינם צריכים חיזוק, ולכן ודאי שאם ינטל הסכך התחתון, היושב שם יתקנו^[384]. ד) רבא סובר שכשרה^[385], כיון ששיעור עשרים אמה, היינו לחלל הסוכה, ולכן כל שחלל הסוכה אינו יותר מעשרים אמה, הסוכה כשרה^[386]. ומסקנת הגמרא כרבא^[387], וכן הלכה^[388].

הוצין יורדים לתוך עשרים

סכך שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, והוצין – ענפים קטנים עם העלים – של הסכך יורדים למטה מעשרים אמה, אם יש בהוצין אלו שיעור של "צלתן מרובה מחמתן", הסוכה כשרה^[389], כיון שהוצין אלו הם סכך הסוכה^[390], ומודדים את חלל הסוכה מההוצין ולמטה^[391].

גבוהה פחות מעשרה טפחים

סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, פסולה^[392].

הוצין יורדים למטה מעשרה

סוכה שגבוהה עשרה טפחים, והוצין – ענפים קטנים עם העלים – יורדים לתוך עשרה טפחים, סבר אביי לומר, שכל שאין בהוצין שיעור של צלתן מרובה מחמתן, הסוכה כשרה, כשם שלענין סוכה שגבוהה יותר מעשרים אמה, הוצין שחמתן מרובה מצלתן אינם ממעטים משיעור גובה הסוכה^[393], ואמר לו רבא, שאינו דומה, לפי שלענין גובה עשרה טפחים, כל שיש בה הוצין שיורדים לתוכה, הרי זו דירה סרוחה^[394], כלומר דירה שאי אפשר לדור בה, שההוצין מונעים מהאדם לשבת בה^[395], ולכן צריך עשרה טפחים של חלל פנוי^[396]. וכתבו ראשונים, שהיא פסולה^[397], ויש מן הראשונים שנראה בדעתם שאינה פסולה, אלא שצריך להזהר לכתחילה שלא ירדו ההוצין לתוך עשרה טפחים^[398], שלדעתם אין כאן סוכה פסולה, אלא רק חשש שהיושב שם שלא בנוח יצא מהסוכה, כשם שחששו בסוכה שריחה רע^[399]. סוכה גדולה – יותר מז' טפחים – שיש בה מעט הוצין, אם יש שם מקום של ז' טפחים על ז' טפחים שאין בה הוצין, הסוכה כשרה^[400].

מיעוט שיעור הסוכה בכרים וכסתות

הניח כרים או כסתות על קרקע הסוכה, אינם ממעטים את שיעור הסוכה^[401], שהרי עתיד לפנותם, ולא יניחם שם לכל ימי הסוכות, מפני הפסד ממונו^[402], ואפילו אם ביטלם אין ביטולו ביטול, שבטלה-דעתו-אצל-כל-אדם*^[403].

מיעוטה בתבן או עפר

הניח בה תבן או עפר, ובטלו, הרי זה בטל, וממעט את שיעור גובה הסוכה^[404]. הניח בה תבן סתם, שאין ידוע אם עתיד לפנותו, אינו בטל, שכיון שראוי לבהמה או להסקה או לטיט, מן הסתם אינו מבטלו^[405]. הניח בה עפר, ועתיד לפנותו משם, אינו בטל^[406]. הניח בה תבן או עפר, ואינו עתיד לפנותם משם, או שהניח עפר סתם, נחלקו תנאים: חכמים סוברים שאינו בטל^[407], ורבי יוסי סובר שבטל^[408]. והלכה כחכמים^[409].

שיעור זמן הביטול

שיעור הזמן שצריך לבטל את החפץ כדי שיחשב ביטול, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהוא לכל שבעת ימי החג^[410], ואין צריך יותר, שהרי בטלו לכל זמן מצות סוכה^[411]. ויש שכתבו שצריך ביטול לעולם^[412].

מיעוטה על ידי מטה

סוכה שעשאה על גבי מטה, היינו שסיכך על מוטות הקבועים במטה, המטה ממעטת את גובה הסוכה, ולכן צריך שיהא בין המטה לסכך עשרה טפחים, אבל אם אין הסכך נסמך על המטה, אלא עמודים בקרקע, אין המטה ממעטת את שיעור הסוכה, לפי שאין המטה קבועה בסוכה ויכול להוציאה^[413].

אצטבא כנגד דופן אמצעית

היתה גבוהה יותר מעשרים אמה, ובנה בה אצטבא – שטח מוגבה – סמוך לדופן האמצעית של הסוכה – שסתם סוכה היא בת שלש דפנות^[414] - על פני כולה, כלומר שמגיעה האצטבא לשתי הדפנות מהצד, באופן שמשפת האצטבא ולמעלה עד לסכך אינו יותר מעשרים אמה, אם יש ברוחב אותה אצטבא שיעור של סוכה קטנה – שבעה טפחים על שבעה טפחים^[415], ויש שהוסיפו: "ומשהו"^[416] – מקום האצטבא כשר לסוכה^[417], כיון שיש לאצטבא שלוש דפנות^[418].

שאר הסוכה שלא במקום האצטבא, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שגם היא כשרה^[419], מדין "פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה"^[420], שלדעתם סכך הנמצא למעלה מעשרים אמה אינו סכך פסול בעצמו^[421], ויש שהוסיפו לבאר, שרואים כאילו האצטבא נמשכת לשאר הסוכה^[422]. ויש סוברים שפסולה^[423], שלדעתם סכך למעלה מעשרים אמה, חשוב סכך פסול, שאין אומרים בו פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה^[424].

על אצטבא שבנויה בצד הסוכה, באופן שאין בינה לבין הדופן שכנגדה ארבע אמות, שהיא כשרה מדין "דופן-עקומה", וכן על אצטבא באמצע הסוכה שאומרים בה דופן עקומה מכל צד, ע"ע דופן עקומה: בפסול גובה^[425].

על אצטבא שגבוהה עשרה טפחים, שנחלקו בה ראשונים אם מחמת שחשובה רשות בפני עצמה אין אומרים בה דופן עקומה, ע"ע הנ"ל^[426].

על מקום שתחת הדופן עקומה, שנחלקו בו אם הוא כשר ומותר לישב תחתיו, ע"ע הנ"ל: במקום העיקום^[427].

חקק להשלימה לגובה י' טפחים

על סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, וחקק בקרקע כדי להשלימה לעשרה טפחים, שכל שיש משפת החקק עד לדפנות פחות משלושה טפחים הסוכה כשרה, מדין לבוד*, ע"ע: בסוכה^[428]. חקק זה, כתבו ראשונים שצריך שיהיה ברוחבו שיעור הכשר סוכה^[429], ואם אין שם שיעור רוחב של סוכה כשרה בגובה עשרה טפחים, הרי זו דירה סרוחה, ופסולה^[430].

על מחלוקת ראשונים בפירוש הלבוד כאן, אם רואים כאילו החקק מגיע עד לדפנות, ולכן גם המקום שמהחקק עד לדפנות חשוב סוכה כשרה, או שעל ידי הלבוד נחשבות הדפנות סמוכות לסכך שכנגד החקק, ולכן אין הסוכה כשרה אלא בתוך החקק, ע"ע הנ"ל: שם^[431]. בטעם שלדעה שאין הסוכה כשרה אלא בתוך החקק, אין מכשירים את המקום שמהחקק לדפנות מדין "פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה"^[432], כתבו אחרונים, לפי שכאן אין למקום זה דפנות כשרות בגובה עשרה, ובלא דפנות כשרות אין מכשירים על ידי דין "פסל היוצא מן הסוכה"^[433].

מידת רוחבה

שיעור רוחב הסוכה, נחלקו בה תנאים: בית הלל אומרים, כדי שתהא מחזקת בתוכה ראשו ורובו של אדם^[434], ששיעור מקום ישיבתו של אדם הוא ששה טפחים^[435], ובית שמאי אומרים שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו^[436], והיינו שבעה על שבעה טפחים^[437], ששיעור שולחנו הוא טפח^[438]. ורבי סובר ששיעורה ארבע על ארבע אמות^[439]. והלכה כבית שמאי^[440], וסוכה שאין בה שבעה על שבעה טפחים פסולה^[441]. סוכה שהיא גדולה הרבה כשרה^[442].

הטעם

בטעמם של בית שמאי, אמר אביי, שהם סוברים ש"סוכה דירת קבע בעינן"^[443], וסוכה שאין בה כדי ראשו ורובו ושולחנו, אינה ראויה לשימוש^[444]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שגם למסקנת הגמרא, טעמם של בית שמאי מחמת שצריכה להיות דירת קבע^[445], ואף על פי שלהלכה סוכה דירת עראי בעינן^[446], מכל מקום לענין רוחב הסוכה הלכה כבית שמאי, כיון שצריך מקצת קבע, ובאין בה כדי שבעה על שבעה טפחים אין זו אלא דירה סרוחה^[447]. ויש סוברים, שלמסקנא טעמם של בית שמאי הוא, שבסוכה שאינה מחזקת גם את שולחנו, יש לחשוש שמא ימשך אחר שולחנו שאינה בתוך סוכתו ויצא מן הסוכה, ופסולה^[448], ואפילו אוכל בסוכה ופתו בידו, או שישן או מטייל בה, שאינו זקוק לשולחן, מכל מקום הסוכה פסולה, שכיון שאינה ראויה לאכילה כדרכה, כלומר עם שולחן, אינה סוכה^[449]. יש מן האחרונים שכתבו, ששיעור שבעה על שבעה טפחים, הוא הלכה-למשה-מסיני*^[450].

ז' על ז' בריבוע

שבעה על שבעה טפחים שאמרו, אם צריך שיהיו דוקא בצורת ריבוע, נחלקו אחרונים: יש שכתבו, שאין צריך, ולכן סוכה שארוכה הרבה ואין ברוחבה ז' טפחים, כשרה^[451], והרבה כתבו שצריך דוקא ז' על ז'^[452], שהרי באינה רחבה אלא טפח, וודאי שהיא פסולה, אפילו ארוכה הרבה, לפי שאינה ראויה לדיורים כלל, וממה שלא נתנו חכמים שיעור אימתי כשרה ואימתי פסולה, מוכח שז' על ז' שאמרו הוא דוקא כשהוא מרובע^[453].

ז' על ז' בגובה הכשר סוכה

ז' על ז' שהצריכו ברוחב הסוכה, כתבו ראשונים ואחרונים שצריך להיות בכל גובה הכשר סוכה – דהיינו י' טפחים^[454] - אבל אם רחבה ז' על ז' רק בקרקע, פסולה^[455], שזו היא דירה סרוחה^[456]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאין צריך רוחב ז' על ז' אלא בקרקע הסוכה^[457].

הדפנות

מנין הדפנות

מנין הדפנות לסוכה, נחלקו תנאים: חכמים בברייתא אומרים, וכן אמרו במשנה, שלש דפנות^[458]. ורבי שמעון אומר, ארבע דפנות^[459]. והלכה כחכמים^[460].

טעם המחלוקת

בטעם מחלוקת זו נאמרו כמה פירושים בתלמודים: א) בתלמוד בבלי, ללשון אחת, חכמים סוברים יש-אם-למסורת*, שיש לדרוש את המקרא לפי הכתיב בלא הניקוד^[461], ובתורה, בענין מצות הסוכה, כתוב "בסכת" "בסכת" "בסכות"^[462], שנים בכתיב חסר, ואחד מלא^[463], הרי כאן ארבע פעמים לשון "סוכה"^[464], ואחת מהן נצרכת כדי ללמוד ממנה מצות ישיבת סוכה^[465], ומשלוש הלשונות הנותרות למדים שסוכה כשרה בשלש דפנות^[466]. ור' שמעון סובר יש אם למקרא, שיש לדרוש את המקרא לפי קריאתו עם הניקוד^[467] - כלומר "בסוכות"^[468] - והרי כאן שש פעמים, וכיון ש"בסוכות" אחת נצרכת למצות ישיבת סוכה, נותרו ארבע לשונות של סוכה, ללמוד מהן שסוכה כשרה בארבע דפנות^[469]. ב) לשון אחרת אומרת, שלדעת הכל יש אם למקרא, ולאחר ש"בסוכות" אחת נצרכת למצות סוכה, נותרו ארבע פעמים "סוכה", ונחלקו אם סיכוך הסוכה מצריך לימוד בפני עצמו, לדעת חכמים "סוכה" אחת נצרכת ללמוד ממנה את סיכוך הסוכה, ונמצא שיש ללמוד מהנותרות, להצריך שלש דפנות^[470], אבל ר' שמעון סובר, שסיכוך הסוכה אינו מצריך לימוד בפני עצמו^[471], שכן ממשמעות "בסוכת" עצמה, יש ללמוד שסוכה צריכה סיכוך, שאין הסוכה נקראת אלא על שם הסכך^[472]. ג) לשון אחרת אומרת, שלדעת הכל יש אם למסורת, ולאחר שאחת מהן נצרכת למצות סוכה, נותרו שלש "סוכה" ללמוד מהן שלש דפנות, אלא שר' שמעון סובר, שאותה הלכה-למשה-מסיני* שדופן אחת שיעורה טפח^[473], באה לרבות דופן רביעית – של טפח - לסוכה^[474], אבל חכמים חולקים, ולא באה אותה הלכה למשה מסיני לרבות עוד דופן^[475]. ד) לשון אחרת אומרת, שלדעת הכל יש אם למסורת, ונמצא שיש במקרא ארבע פעמים "סוכה", אלא, שלדעת ר' שמעון דורשין-תחילות*, ויש לדרוש גם את הפעם הראשונה שנמנית סוכה בתורה, למנין הדפנות^[476], אף על פי שהיא נצרכת גם למצוה עצמה^[477], אבל לחכמים אין דורשין תחילות, ומהפעם הראשונה שנמנית סוכה בתורה, אין לדרוש למנין הדפנות^[478], לפי שהיא נצרכת למצות סוכה עצמה^[479]. ה) בדעת רב מתנה, יש ראשונים שפירשו, שר' שמעון למד כן מהכתוב: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר^[480], ובלא ארבע מחיצות אין כאן מחסה^[481], שהרוח מכניסה את זרם המים דרך הדופן הפרוצה^[482]. ו) בירושלמי אמרו, ללשון אחת, שלדעת חכמים כיון שלשון "בסכת" נאמרה בתורה שלש פעמים, הרי כאן שלש, ואחת מהן יש למעט, לפי שהיא נצרכת לסיכוך, נותרו שתים ללמוד מהן שתי דפנות, ובאה אותה הלכה למשה מסיני, לרבות דופן נוספת, נמצא שסוכה צריכה שלש דפנות. ור' שמעון סובר, שיש להוסיף דופן רביעית, כיון ש"בסוכת" אחת היא בכתיב מלא, יש ללמוד ממנה עוד דופן^[483]. ז) ללשון אחרת, לדעת חכמים, מהכתוב וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל, למדנו שסוכה צריכה סיכוך – כלומר, מתיבת "לצל"^[484] - ומתיבת "בסכת" שנאמרה בתורה שלש פעמים, יש ללמוד שלש דפנות, ור' שמעון סובר, שיש להוסיף דופן רביעית, כיון ש"בסוכת" אחת היא בכתיב מלא^[485]. ח) ללשון אחרת, חכמים ור' שמעון נחלקו בצורה בה יש לדרוש את הכתוב "וסוכה תהיה וגו'", שחכמים דרשוהו: "וסכה תהיה לצל יומם מחרב", הרי כאן אחת, "למחסה ולמסתור", הרי כאן עוד אחת – ואינם שתים, שענינם הוא אחד^[486] - "מזרם וממטר" עוד אחת – שכשם שהיא מחסה מזרם, כך גם ממטר^[487] - ונמצא שיחד יש כאן שלש, ללמוד מהן מנין הדפנות, אבל ר' שמעון דורש "מזרם וממטר" שיש כאן שתים, ונמצא שיש ללמוד מכאן ארבע דפנות^[488].

לאותן הלשונות שחכמים ור' שמעון למדו את דינם מהכתוב "וסוכה תהיה"^[489], יש אחרונים שכתבו, שאין זו דרשה גמורה, שהרי פסוק זה הוא מדברי-קבלה*, ואין למדים דברי תורה מדברי קבלה^[490], וביארו, שעיקר הדרשה היא מ"בסוכת", והפסוק וסוכה תהיה, רק מגלה (גילוי-מילתא-בעלמא*) כיצד לדרוש את "בסוכת"^[491].

ר' שמעון שמצריך ארבע דפנות, אמר אביי, שגם הוא מהסוברים, שהסוכה צריכה להיות בנויה באופן של דירת קבע ("סוכה דירת קבע בעינן")^[492], וכתבו אחרונים, שחכמים שהצריכו רק שלש דפנות, סוברים שסוכה אינה צריכה להיות דירת קבע אלא דירת עראי^[493].

שיעורי אורכן

שיעור אורכן של דפנות הסוכה, אמרו בברייתא, שאחת מהן די לה בשיעור טפח*^[494] - על מקורה וגדרה של הלכה זו, עי' להלן^[495] - אבל שאר הדפנות צריכות להיות "כהלכתן"^[496], והיינו כשיעור אורך מידת סוכה כשרה^[497] - על מידות הסוכה, עי' לעיל: מדותיה – ונמצא שלחכמים צריך שתי דפנות כהלכתן, ושלישית אפילו טפח, ולר' שמעון שלש דפנות כהלכתן, ורביעית אפילו טפח^[498]. והלכה, שצריך שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח^[499].

מקור "דופן טפח"

מקורה של ההלכה שאחת הדפנות די לה בטפח^[500], היא הלכה-למשה-מסיני*^[501]. בדעת הסוברים שמהכתובים אנו לומדים שתי דפנות לחכמים ושלש דפנות לרבי שמעון^[502], ואמרו על כך בירושלמי, שהדופן הנוספת היא מדבריהם^[503], יש מהאחרונים שפירשו שהיינו שאינה אלא מדרבנן^[504].

גדר דופן טפח

בגדרה של הלכה זו, דנו אחרונים, אם באה ההלכה לחדש שדופן שלישית די לה בטפח, או שהלכה היא, שדופן טפח חשובה כאילו היא סותמת את כל אותו הצד^[505], ויש ראשונים שנראה מדבריהם, וכן יש אחרונים שכתבו, שרואים את אותו הטפח כאילו הוא משוך לכל האורך^[506].

דפנות מחוברות ("עריבן")

"כהלכתן" ששנו חכמים^[507] - מלבד מה שהוא כשיעור אורך סוכה כשרה^[508] – אם פירושו שהדפנות צריכות להיות מחוברות, כתבו ראשונים, שנחלקו אמוראים בדבר: רב יהודה סובר שאין צריך^[509], ורבי סימון – ויש אומרים ר' יהושע בן לוי – סובר שצריכות להיות מחוברות^[510]. והלכה שצריכות להיות מחוברות^[511]. הלכה זו ששתי דפנות צריכות להיות מחוברות, נחלקו אחרונים אם היא מן התורה: יש שכתבו שאינה אלא מדרבנן^[512]. ויש שכתבו שהיא מן התורה^[513], ובכלל ההלכה למשה מסיני^[514]. בטעם הלכה זו, יש ראשונים שכתבו, שעל ידי ששתי הדפנות מחוברות ואין ריוח ביניהן נראה כבית^[515], ואינו נראה כמקום מפולש^[516]. על לבוד*, שמועיל להחשיב את שתי הדפנות למחוברות, ע"ע לבוד^[517].

סוכה כמבוי ודופן טפח

סוכה העשויה כמבוי מפולש, כלומר ששתי דפנות שלמות עומדות לאורך הסוכה, זו כנגד זו, ובאחת משתי הרוחות הנותרות הניח דופן בשיעור טפח – שוחק^[518] - נחלקו בה אמוראים: א) רב יהודה אומר כשרה^[519], שלדעתו אין צריך ששתי הדפנות יהיו מחוברות^[520]. באופן הנחת אותה דופן טפח, נחלקו ראשונים, יש שפירשו שמניחה סמוך לאחת הדפנות השלמות^[521], ויש שפירשו, שמניח דופן של טפח שוחק בריחוק פחות מג' טפחים^[522]. ב) ורבי סימון - ויש אומרים: רבי יהושע בן לוי – אמר, שפסולה^[523], לפי שצריך שתי דפנות מחוברות^[524]. ונחלקו ראשונים: יש שכתבו, שאפילו בסוכה קטנה דופן טפח אינה מועילה, ואפילו יניח דופן של טפח שוחק בין שתי הדפנות, שבאופן זה יש כאן לבוד לשתי הדפנות^[525], שהרי עדיין אין כאן שתי דפנות מחוברות^[526]. ויש שכתבו שבסוכה קטנה מועילה הנחת דופן של טפח שוחק באמצע^[527]. והלכה כרבי סימון^[528].

סוכה כמבוי ופס ד' טפחים

סוכה העשויה כמבוי – על צורתו עי' לעיל – והעמיד פס – דופן^[529] – של ארבעה טפחים - ומשהו^[530] - ביניהן, במרחק פחות משלושה טפחים סמוך לאחת הדפנות, ועל ידי לבוד יש כאן דופן של ז' טפחים כשיעור סוכה, אמר ר' סימון – ויש אומרים ר' יהושע בן לוי – שהיא כשרה^[531]. וכן יש ראשונים שכתבו, שגם אותה שאמר רב אמי – ויש גורסים רב אסי^[532] או ר' יוסי^[533] - שפס ארבע ומשהו מתיר דופן סוכה^[534], היינו סוכה העשויה כמבוי^[535]. וכתבו ראשונים, שאפילו בסוכה גדולה פס של ד' טפחים ומשהו מכשירתה^[536]. וכן הלכה^[537].

אופן העמדת הטפח בשתי דפנות מחוברות

סוכה ששתי דפנותיה מחוברות – כמין גא"ם - נחלקו אמוראים, וגאונים וראשונים בדעתם, באופן העמדת דופן טפח למחיצה שלישית: א) יש סוברים שמעמידה סמוך לאחת הדפנות^[538], כדי שתהא עוד זוית לסוכה^[539], או, כדי שתהא לאותה דופן טפח עמידה חזקה על ידי חיבורה לאחת הדפנות^[540]. מהם שכתבו כן בדעת רב שאמר שמניחה כנגד היוצא^[541], ומהם שכתבו כן בדעת רב כהנא ורב אסי שאמרו שמעמידה כנגד ראש תור^[542], ומהם שכתבו כן בדעת שמואל בירושלמי, שאמר שאת אותה דופן טפח יכול להעמיד אפילו כנוסה ורואין אותה כאילו יוצאת^[543], ופירשו, שאפילו יעמידנה סמוך לאחת הדפנות, רואים את הדופן כאילו היא נמשכת לכל אותה הרוח^[544]. ב) ויש סוברים שמעמידה בסוף הרוח השלישית ממול הקצה של אחת הדפנות^[545], והטעם, יש שכתבו, שאם לא יעמידנה בקצה, אינה מתירה את הסוכה אלא כנגד אותו הטפח^[546], ויש שכתבו, שהוא כדי שתהא לסוכה כצורת הפתח, ויהיה היכר לפתחה^[547]. מהם שסוברים שזהו שאמר רב, שמעמיד את הטפח כנגד היוצא^[548], וכן לדעתם זהו הפירוש בדברי רב בירושלמי, שאמר שאותה דופן טפח צריכה להיות משוכה מן הכותל^[549], ומהם שסוברים כן בדעת רב כהנא ורב אסי שאמרו שיעמידנו כנגד ראש תור^[550]. ג) ויש סוברים שיעמידו ברוח השלישית, ואין קפידא במקום הנחתו, ובלבד שירחיקנו טפח מאחת הדפנות המחוברות, ולדעתם זהו שאמר רב "כנגד היוצא"^[551], ולדעתם, כך אמר רב בירושלמי "צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח"^[552]. ד) ויש סוברים שמעמידו בפינה של הסוכה ממול שתי הדפנות באלכסון^[553], שבכך נראית סוכה עם ארבע דפנות^[554], וסתומה לכל רוח^[555], ולדעתם זהו שאמרו רב כהנא ורב אסי שמעמידו כנגד ראש תור^[556]. ה) ויש סוברים שמעמידו סמוך לאחת הדפנות באלכסון, באופן שפונה לכיון הדופן השניה, ונראית כמשמשת כשתי דפנות, ונמצאת כאילו יש לסוכה ארבע דפנות^[557], ולדעתם זהו שאמרו רב כהנא ורב אסי, שיעמידנו כנגד ראש תור^[558]. ו) ר' סימון – ויש אומרים רבי יהושע בן לוי – אומר, שמעמיד דופן של טפח שוחק – היינו טפח ומשהו^[559] - במרחק של פחות משלשה טפחים מאחת הדפנות, וכל פחות משלשה טפחים הרי זה לבוד^[560]. וכן הלכה^[561].

צורת הפתח בדופן ג'

סוכה שיש לה שתי דפנות שלמות, אם צריך – או מועיל - להכשירה ברוח השלישית על ידי צורת-הפתח*, נחלקו אמוראים בדבר, וראשונים בדעתם: א) יש אמוראים שסוברים שאינה צריכה, וסוכה זו ניתרת דוקא על ידי העמדת דופן טפח ברוח שלישית^[562]. בדעת רבא שחולק, נאמרו כמה לשונות בתלמוד, ונחלקו ראשונים בפירושם: ב) יש סוברים, שצריך לעשות מאותה דופן טפח צורת הפתח, והיינו, שמעמיד קנה ברוחב חצי טפח סמוך לקצה אחת הדפנות, וקנה חצי טפח בקצה אותה הרוח, ומניח קנה על גביהן^[563], ולדעתם, זו היא שאמרו ללשון אחת, שאינה ניתרת אלא בצורת הפתח^[564]. ואף על פי שלכל דיני צורת הפתח – כגון לענין כלאים ושבת – די בקנה כל שהוא מכל צד, ואין צריך שיעור חצי טפח^[565], ביארו ראשונים, שכיון שנאמרה כאן הלכה שדופן שלישית צריכה טפח, יש לעשות צורת הפתח על ידי קנים שיחד יש בהם שיעור טפח^[566], ויש ראשונים שביארו, שבסוכה החמירו חכמים שצריכה מחיצות הניכרות, ועל ידי שיש בשני הקנים טפח, ניכרת המחיצה^[567]. ג) ויש סוברים, שמלבד מה שמעמיד טפח שוחק בריחוק של מעט משלושה טפחים בקצה אחת הדפנות, צריך גם צורת הפתח, והיינו, שמעמיד עוד קנה בקצה אותה הרוח, ומניח קנה עליו ועל הדופן טפח^[568], ולדעתם, זו היא שאמרו ללשון אחת – וכן סובר רב כהנא^[569] - שצריכה גם צורת הפתח^[570]. ד) ויש סוברים, שמעמיד דופן טפח סמוך לאחת הדפנות, ומעמיד קנה כל שהוא בקצה אותה הרוח, וקנה על גביהן^[571], ולדעתם זו היא שאמרו ללשון אחת, שאינה ניתרת אלא בצורת הפתח ^[572]. ה) ויש סוברים, שמעמיד קנה בצד אחד סמוך לאחת הדפנות, ועוד קנה בקצה אותה הרוח, ולדעתם זו היא שאמרו שאינה ניתרת אלא בצורת הפתח^[573], ומהם שביארו,שדופן טפח שאמרו, אינה בדוקא טפח, אלא שצריך להעמיד קנים לעשות על ידם צורת הפתח^[574]. ו) ויש סוברים, שהרוח השלישית ניתרת גם על ידי העמדת קנה כל שהוא סמוך לאחת הדפנות, ועוד קנה כל שהוא בקצה אותה הרוח^[575], ולדעתם זו היא שאמרו ללשון אחת, שניתרת גם על ידי צורת הפתח^[576]. ז) ויש סוברים, שהרוח השלישית ניתרת או על ידי העמדת דופן טפח שוחק בריחוק של פחות משלושה טפחים מאחת הדפנות, או על ידי העמדת טפח סמוך לאחת הדפנות יחד עם צורת הפתח^[577], ולדעתם זו היא שאמרו ללשון אחת שניתרת גם על ידי צורת הפתח^[578]. ח) ויש סוברים שהרוח השלישית ניתרת דוקא על ידי דופן טפח עם צורת הפתח, אלא שאין צריך דופן אחת בשיעור טפח, אלא יכול להניח חצי טפח מצד אחד וחצי טפח בקצה וקנה על גביהן^[579], ולדעתם זו היא שאמרו שאינה ניתרת אלא בצורת הפתח^[580]. ט) ויש סוברים, שברוח השלישית מעמיד דופן טפח שוחק בריחוק של מעט פחות משלשה טפחים, וברוח רביעית מעמיד צורת הפתח^[581], ולדעתם זו היא שאמרו שצריכה גם צורת הפתח^[582]. ולהלכה, מעמיד דופן טפח שוחק בפחות משלושה טפחים סמוך לאחת הדפנות, ועושה לה צורת הפתח^[583], על ידי שיעמיד קנה בסוף אותו הרוח, ויניח עוד קנה עליו ועל הדופן טפח^[584].

במה דברים אמורים, בסוכה ששתי דפנותיה מחוברות^[585], בסוכה העשויה כמבוי, שעושה לה פס ד' ומשהו ומעמידה בפחות מג' טפחים סמוך לדופן^[586], נחלקו ראשונים: יש סוברים שאינה צריכה צורת הפתח^[587], ויש אחרונים מצדדים לומר, שלדעה זו, אפילו סוכה גדולה מאוד, אינה צריכה צורת הפתח^[588], ויש סוברים, שצריכה גם צורת הפתח^[589].

צורת הפתח שהצריכו מלבד הטפח שוחק, לסוברים כן^[590], יש ראשונים ואחרונים שסוברים, שאינה אלא מדרבנן, שהרי מן התורה די בשלישית אפילו טפח^[591], ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שצריכה צורת הפתח מן התורה^[592], וביארו, שמלבד מה שלמדו מהכתובים את מנין הדפנות^[593], צריך גם שהסוכה תהא חשובה כרשות בפני עצמה, ולכן צריך לסותמה על ידי צורת הפתח^[594].

אורכה של צורת הפתח – בסוכה גדולה, שהיא יותר מז' טפחים - אם צריכה להיות בצורה שסותמת את כל אורך הרוח השלישית, נחלקו ראשונים: יש סוברים שצריכה להיות לכל האורך, עד סוף הדופן שכנגדה^[595]. ויש סוברים שאינה צריכה להיות לכל האורך, אלא די שתהא באופן שיש בין קנה לחברו ארבעה - או שלשה^[596] - טפחים^[597], ועל ידי שמעמיד את צורת הפתח סמוך לדופן טפח שוחק העומד בפחות משלשה טפחים לאחת הדפנות, יש כאן מחיצה בשיעור סוכה^[598], שבדופן שלישית אפילו פרוץ מרובה על העומד כשר^[599].

אם דופן נקראת סוכה

דפנות הסוכה אם גם הן נקראות "סוכה" – כשם שעל שם הסכך נקראת סוכה - נחלקו תנאים: ר' יאשיה סובר, שגם דופן נקראת סוכה^[600], ולמד כן מהכתוב: וסכת על הארן את הפרכת^[601], שהפרכת שהיא דופן, נקראת בכתוב בלשון סוכה^[602]. וחכמים סוברים שאינן נקראות סוכה^[603], ואין ללמוד מהכתוב הנאמר, לפי שהוראת הכתוב היא לכופף את הפרכת מעט למעלה, כעין גג^[604], ואף על פי שלמדנו את מנין הדפנות מהכתוב "בסכת"^[605], אינו משום שמשמעות סוכה הוא גם על הדפנות, אלא למדו כך מייתור לשון "בסכת"^[606]. על חילוקי הדינים שיוצאים ממחלוקת זו, עי' להלן, וע"ע דופן עקומה^[607].

מין הדפנות

דברים הפסולים לסכך – כגון דבר המקבל טומאה, או דבר שאין גידולו מן הארץ^[608] - אם כשרים לדפנות, כתבו ראשונים ואחרונים, שלסוברים, וכן הלכה, שדופן אינה נקראת סוכה^[609], דפנות הסוכה אין בהן את הדינים שיש בסכך, ומותר לעשות את הדפנות מכל דבר^[610], וכן שנינו: וכולן כשרין לדפנות^[611], והיינו, שכל הפסולים לסכך, כשרים לדפנות^[612], וכן אמרו בתלמוד שדפנות מברזל כשרות^[613]. בדעת הסוברים שדופן נקראת סוכה^[614], נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו, שהם סוברים שכל דבר שפסול לסכך בו, פסול גם לדפנות^[615], ולדעתם כך אמרו בירושלמי, שמהכתוב "וסכת על הארן"^[616] למדנו שעושים דפנות סוכה דוקא מדבר שאינו מקבל טומאה^[617], והיינו לדעה שדופן נקראת סוכה^[618]. ויש שכתבו, שהם סוברים שאף דבר שפסול לסכך, כשר לדפנות^[619], שלא פסלו מחמת "דופן נקראת סוכה", אלא חמתה מרובה מצלתה בדפנות^[620], וכן אמרו בירושלמי, לגירסתם, שמהכתוב: וסכת על הארן את הפרכת^[621], למדנו, שגם דופן קרוי סכך, ומכך שהפרכת היא דבר המקבל טומאה, יש ללמוד שדפנות כשרות גם מדבר המקבל טומאה^[622], והוא הדין לשאר דברים שפוסלים סכך, שהם כשרים לדפנות^[623]. ויש מן הראשונים שכתבו, שלדעת הירושלמי דברים הפסולים לסכך מן התורה, פסולים גם לדפנות, אבל דברים שאין פסולם לסכך אלא מדרבנן, כשרים לדפנות^[624], ואותה ששנינו שכולן כשרין לדפנות^[625], פירושו, שדוקא דברים שפסולים לסכך מדרבנן – כגון חבילי קש ועצים^[626], שנזכרו באותה משנה - לא גזרו לפוסלם בדפנות, אבל דברים שפסולים לסכך בהם מן התורה – כגון דבר המקבל טומאה או שאין גידולו מן הארץ^[627] – פסולים גם לדפנות^[628], ולדעתם יש לחוש לדברי הירושלמי^[629]. להלכה, כל הדברים כשרים לעשות מהם דפנות^[630], שדופן אינה נקראת סוכה^[631]. ויש מן האחרונים שכתבו, שראוי להחמיר ולא לעשות דפנות שמקבלים טומאה, או שאין גידולם מן הארץ^[632].

על דפנות מדבר שפסול לסכך, אם פסול כשמעמיד עליו את הסכך, מדין "מעמיד", עי' להלן^[633].

בעלי חיים

מחיצה העשויה מבעלי חיים, נחלקו בה תנאים, רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר^[634], על מחלוקת זו ע"ע בעלי חיים^[635], על מחלוקת אמוראים אם נחלקו התנאים בדין חישינן-למיתה*, או שנחלקו בחשש שמא תברח, ע"ע חישינן למיתה: בחשש ביטול מצוה^[636]. פיל קשור, לדעת הכל כשר למחיצה, שכיון שקשור אין חוששים שיברח, ואפילו אם ימות, יש בנבלתו שיעור גובה לדופן הסוכה^[637]. והלכה שבעלי חיים כשרים לדופן^[638], על ידי שיקשרם^[639].

חמתה מרובה מצלתה מחמת דפנות

חמתה מרובה מצלתה בדפנות, היינו שהחמה נכנסת לסוכה יותר מהצל, כגון שעשה דפנות מקנים במרווח של פחות משלשה טפחים ביניהם^[640], או שהדפנות אינן עבות, ונכנסת החמה דרכן^[641], נחלקו תנאים בדבר: חכמים סוברים שהסוכה כשרה^[642], שדופן אינה נקראת סוכה, להצריך בה דיני סכך^[643], ור' יאשיה סובר שפסולה^[644], שלדעתו דופן נקראת סוכה^[645], ולמד כן מהכתוב: וסכת על הארן את הפרכת^[646], שהפרכת שהיא דופן נקראת סכך, ומכאן שבדפנות חמתן מרובה מצלתן פוסלת כמו בסכך^[647]. ואמר אביי, שר' יאשיה הוא גם מהסוברים שסוכה צריכה להיות כדירת קבע^[648], והרי בדירה אין דרך החמה להכנס הרבה דרך הדפנות^[649], ויש מן הראשונים שכתבו, שכל הסוברים שסוכה צריכה להיות דירת קבע^[650], סוברים כר' יאשיה^[651], אבל מהרבה ראשונים נראה שחולקים וסוברים ששאר הסוברים דירת קבע בעינן, אינם מודים לר' יאשיה בדין זה^[652]. והלכה, שבדפנות חמתן מרובה מצלתן כשרה^[653], ואפילו הסוכה מלאה כולה חמה, כשרה^[654].

צורת הפתח לדפנות

צורת הפתח אם מועיל להחשב דופן לסוכה, היינו לשתים כהלכתן ושלישית טפח, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף על פי שמועיל מן התורה^[655], כשם שמועיל לכל דיני מחיצה^[656], מכל מקום מדרבנן אינו מועיל^[657], שהחמירו בה להצריך מחיצות הניכרות^[658]. ויש שנראה שסוברים שצורת הפתח מועיל אפילו מדרבנן^[659].

דיומדין

סוכה העשויה מדיומדין, היינו פסים העשויים כמין גא"ם, בארבע פינות זו כנגד זו^[660], וסיכך על גבם, נחלקו תנאים, רבי יעקב סובר שכשרה^[661], כשם שדיומדין חשובים מחיצה לענין שבת^[662], ואפילו אין בדיומדין אלא טפח לכאן ולכאן, כשרה^[663], ואף על פי שלענין שבת צריך שיעור אמה^[664], סובר רבי יעקב שדוקא בשבת החמירו, אבל בסוכה די בטפח^[665]. ולפיכך אם נעץ ארבעה קונדסים – עמודים – בארץ, רואים אם אפשר לחקוק בהם כך שיהא בהם דיומדים ברוחב טפח לכאן ולכאן, וסיכך על גבם כשרה^[666]. וחכמים חולקים וסוברים, שאין הסוכה כשרה אלא בשתי דפנות כהלכתן ושלישית טפח^[667], וכן הלכה^[668].

על נעץ ארבעה קונדסים בגג, וסיכך על גבם, שנחלקו בהם תנאים, ואמוראים בדעתם, אם כשרה משום גוד-אסיק*, ע"ע: בסוכה^[669].

על סוכה בשבת, שדיומדין כשרים בה, משום מגו דהוי דופן לענין שבת, הוי דופן לענין סוכה^[670], ע"ע מגו דהוי דופן^[671].

אכסדרה

על סיכך על גבי אכסדרה*, על פירושה ע"ע אכסדרה, שאם אין ברוחבה ארבעה טפחים, רואים את מחיצות הבתים כדפנות לסוכה, מחמת דין של דופן-עקומה*, ע"ע^[672].

על אכסדרה שרחבה ארבעה טפחים, וסיכך על גבה, שדנים להכשירה משום פי-תקרה* יורד וסותם, או באופן שיש לה פצימים – עמודים – שאין ביניהם שלושה טפחים, משום לבוד*, ע"ע אכסדרה^[673], וע' לבוד: בסוכה^[674], וע' פי תקרה^[675].

פי תקרה

על החשבת דפנות סוכה מדין פי-תקרה*, ע"ע.

עומדת ברוח מצויה

על דפנות הסוכה שצריכות לעמוד ברוח, מדין כל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה, ע"ע מחיצה, ושם שצריכה לעמוד בלא להתנועע, על שיעור הנענוע, ושאר פרטי ההלכות, ע"ש^[676]. ואותה ששנינו שהעושה סוכתו בין האלנות, והאלנות דפנותיה, כשרה^[677], היינו דוקא כשעומדת ברוח מצויה^[678], וכן כשענפי האילן משמשות כדופן, צריך לקושרן^[679], או שימלא את הענפים בתבן שלא ינועו^[680].

פרוץ מרובה בשתי הדפנות

בשתי הדפנות כהלכתן, הנצרכות להכשר סוכה, אם יש בהן הרבה פתחים עד שהפרוץ – היינו האויר – מרובה על העומד – על הסתום – נחלקו ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שבשתי הדפנות פרוץ מרובה פוסל^[681], שבמחיצות אלו צריך שיהא בהן עומד מרובה על הפרוץ^[682]. ב) ויש סוברים שבשתי הדפנות כהלכתן, צריך מחיצה של שיעור הכשר סוכה, היינו ז' טפחים, של עומד מרובה, ונמצא שבסוכה קטנה צריך בשתי הדפנות עומד מרובה, אבל בסוכה גדולה, המשך הדפנות כשרות גם כשהפרוץ שבהן מרובה על העומד^[683], כיון שיש בה כבר דפנות בשיעור הכשר סוכה^[684]. ג) ויש סוברים ששתי הדפנות בשיעור הכשר סוכה צריכות להיות עומד ממש, ולא מועיל בהן עומד מרובה, ולא לבוד ולא צורת הפתח, ובסוכה גדולה יכול להמשיך את הדפנות על ידי צורת הפתח, ופרוץ מרובה^[685]. ד) ויש סוברים ששתי הדפנות בהכשר סוכה צריכות להיות עומד ממש במקום אחד, ואת המשך הדפנות בסוכה גדולה יכול לעשות בפרוץ מרובה, גם ללא צורת הפתח^[686]. ה) ויש סוברים שאף בשתי הדפנות פרוץ מרובה כשר^[687], ואין צריך עומד בשיעור הכשר סוכה^[688], ואפילו כשהפרצות ללא צורת הפתח^[689], ויש מן האחרונים שביארו, שכיון שהקילו בסוכה שדי לה בשתיים כהלכתן ושלישית טפח^[690], מסתבר שבאותן שתיים רגילים לעשות פתחים^[691], ולדעתם, ר' שמעון שסובר שצריך שלוש דפנות ורביעית טפח^[692], סובר שפרוץ מרובה בדפנות הסוכה פוסלה^[693]. ו) ויש סוברים שלא התירו פרוץ מרובה אלא בסוכה גדולה, לפי שצריך שבצירוף כל העומד שבכל המחיצות יהיה שם עומד בשיעור הכשר סוכה, אפילו אין העומד במקום אחד, אלא שלדעתם, גם צורת הפתח חשוב כעומד^[694].

פרוץ מרובה ברוח השלישית

פרוץ מרובה על העומד ברוח השלישית, היינו שברוח שהניח בה דופן טפח וצורת הפתח, יש שם עוד פרוץ שמרובה על העומד, כתבו ראשונים שכשרה^[695], כשם שהקלו ברוח זו שדי לה בטפח^[696], או בפס ארבעה, בסוכת מבוי^[697], ולדעתם על זה אמרו בברייתא, שסוכה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד^[698].

פרוץ מרובה כשמצרף את כל הדפנות

באופן שאם מצרף את כל דפנות הסוכה, את השתיים כהלכתן, ואת שאר הרוחות, ונמצא שהפרוץ שבהן מרובה על העומד, כתבו ראשונים שהסוכה כשרה^[699], ולדעתם זו היא שאמרו בברייתא, שהסוכה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד^[700]. והטעם, יש אחרונים שכתבו, שכיון שהקילו ששלישית די לה בטפח, יש ללמוד מכך שלא הקפידו שתהא הסוכה מוקפת מכל רוחותיה בעומד מרובה^[701].

ולמעשה, כתבו אחרונים, ששתי הדפנות צריכות להיות עומד מרובה על הפרוץ, ורק אם בצירוף כל הרוחות נמצא שהפרוץ מרובה על העומד, כשרה^[702].

צורת הפתח שרחבה יותר מעשר אמות

צורת הפתח שרחבה יותר מעשר אמות, נחלקו ראשונים: יש שכתבו, שברחבה יותר מעשר אמות צריך שלא יהיה שם פרוץ מרובה על העומד^[703], ופתח של עשר אמות בלא צורת הפתח, דינו כיותר מעשר אמות עם צורת הפתח^[704]. ויש שכתבו, שאין הבדל בין רחבה פחות מעשר לרחבה יותר מעשר, ובכל אופן חשובה צורת הפתח^[705].

דין לבוד בדפנות הסוכה

על השלמת הדפנות לשיעור הכשר סוכה על ידי דין לבוד*, ע"ע: בסוכה^[706].

מחיצות של שתי או ערב

מחיצה העשויה משתי או ערב, אם כשרה למחיצות סוכה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שבדפנות סוכה כשרות מחיצות של שתי או של ערב^[707]. ב) ויש סוברים שבסוכה שיש לה שלוש דפנות מחיצות של שתי או ערב פסולה, אבל ביש לה ארבע דפנות, כשרה^[708]. ג) ויש סוברים שמחיצה של שתי כשרה בסוכה, אבל של ערב אינה כשרה^[709]. ד) ויש סוברים שאין מועיל כלל בסוכה מחיצות של שתי בלבד או של ערב בלבד^[710].

המנהג בדפנות שלמות

כיון שדיני המחיצות רבים הם, ואין הכל בקיאים בהם, כתבו הפוסקים, שנוהגים לעשות את דפנות הסוכה ממחיצות שלמות^[711].

דבר העומד לאיבוד

דבר העומד לאיבוד מחמת איסורו, אם כשר לעשיית דפנות, עי' להלן: דינים נוספים^[712].

סוכה עגולה

סוכה עגולה, נחלקו בה תנאים, אחרים – היינו רבי מאיר^[713] – אומרים שפסולה^[714], לפי שאין לה זוויות^[715], ופירש אביי, לפי שהם סוברים ש"סוכה דירת קבע בעינן"^[716], וסוכה עגולה אינה ראויה לדירה^[717], ושאר תנאים סוברים שכשרה^[718]. והלכה שכשרה^[719].

על שיעור הקף סוכה עגולה, לסוברים ששיעור רוחב סוכה הוא ארבע אמות על ארבע אמות^[720], ולסוברים, וכן הלכה, שהוא שבעה על שבעה טפחים^[721], ע"ע הקף: ביחס לריבוע^[722]. ולהלכה צריך שיהא בה כדי לרבע בתוכה שבעה על שבעה טפחים^[723].

העמדתן דרך גדילתן

כשעושה את הדפנות מקנים או עצים, אין צריך להעמידן דוקא דרך גדילתן – כפי שצריך בלולב* כדי לצאת בו ידי נטילת-לולב*^[724] - שהרי הדפנות כשרות מכל דבר^[725].

הסכך

הסכך הכשר והפסול

דברים שפסולים לסכך בהם, מצינו בהם כמה מינים. יש שהם פסולים לסכך מן התורה, והם: דבר שאין גידולו מן הארץ; דבר שמקבל טומאה; דבר שמחובר לקרקע. ויש שהם פסולים מדרבנן: מהם שיש בהם פסול בעצמם, כגון דבר שאינו מקבל טומאה אלא מדרבנן, ומהם שגזרו שלא לסכך בהם, אם מחמת חשש שיבוא לסכך בדברים הפסולים מן התורה, ואם מחמת דברים שאין נוח לאדם לישב תחתיהם, וחששו שיקום ויצא מסוכתו ולא יקיים מצות ישיבת סוכה. ועל כל זה, עי' להלן.

גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה

סכך אינו כשר – מן התורה - אלא אם גידולו מן הארץ, ואינו מקבל טומאה^[726]. ובמקור הדין, נחלקו אמוראים: א) ריש לקיש סובר, שמהכתוב: ואד יעלה מן הארץ^[727], למדנו שעננים גידולם מן הארץ^[728], וכיון שמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד שהיו במדבר, לסוברים כן^[729], יש ללמוד את דינה מעננים, וכשם שעננים גידולם מן הארץ ואינם מקבלים טומאה – שאין טומאה אלא באדם או כלים או אוכלים ומשקים^[730] - כך גם הסכך^[731]. לסוברים שאף במדבר היו לעם ישראל סוכות ממש^[732], אי אפשר ללמוד את דיני הסוכה מעננים^[733]. ב) רב דימי בשם ר' יוחנן אומר, שלמדוהו מהכתוב: חג הסכות תעשה לך^[734], ומהלשון "חג" דרשו להקיש סוכה לקרבן חגיגה*, מה חגיגה הוא דבר שאינו מקבל טומאה, וגם גידולו מן הארץ – שלדעתו כל בהמה חשובה גידולי קרקע, כיון שניזונת וגדלה מן הצומח בקרקע^[735] - כך גם הסכך^[736]. ויש מפרשים את הלימוד מחגיגה, שהוא מן הלחם (הסולת), שמביאים עמה^[737], שהוא גידולי קרקע^[738]. ודחו בתלמוד את הדרשה הזו, כיון שאם כן, אין לסכך אלא בבעלי חיים בלבד^[739]. ג) רבין בשם ר' יוחנן סובר, שלמדו כן מהכתוב: חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ^[740], שיש לסכך בפסולת גורן ויקב^[741], היינו קשים, שהם פסולת גורן, וזמורות ואשכולות ריקנים, שהם פסולת יקב^[742] שכיון שנאמר "מגרנך" "מיקבך", יש ללמוד, שאינו מסכך בגורן ויקב עצמו, אלא בפסולת^[743]. ד) רב חסדא סובר, שלמדנו מהציווי שנאמר כשעלו מן הגולה שיעשו סוכות: צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת^[744], הרי שלא הובאו בפסוק אלא דברים שהם גידולי קרקע ואינם מקבלים טומאה^[745].

על דברים שפסולים משום שאין גידולם מן הארץ, ע"ע גדולי קרקע: בסוכה. וכן מתכות ועפר, אינם חשובים גידולו מן הארץ, ואין מסככין בהם^[746]. וכן שיפודים, ששנינו שאין מסככים בהם^[747], יש שפירשו שמדובר בשיפודי מתכת^[748].

עורות בעלי חיים

בעלי חיים, אף על פי שלדברים מסוימים חשובים גידולי קרקע^[749], אין מסככים בעור שלהן^[750] - או בעצמות^[751] - אפילו כשאינם מקבלים טומאה, כגון שמחוסרים מלאכה^[752], לפי שבסוכה צריך דבר שיוצא ממש מן הארץ^[753].

פסול "מחובר לקרקע"

דבר שמחובר לקרקע, אין מסככין בו^[754], מן התורה^[755], ואם סיכך בענפי גפן או שאר ענפים בעודם מחוברים לקרקע, הסוכה פסולה^[756]. והטעם, כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא בכלל הלימוד שצריך לסכך בדומה לפסולת גורן ויקב^[757], ופסולת גורן ויקב אינם מחוברים לקרקע^[758]. ויש ראשונים שכתבו, שהוא מחמת הפסול של תעשה-ולא-מן-העשוי*, שכיון שהוא מחובר לקרקע הרי לא נעשה בו מעשה כלל^[759].

דבר שמקב"ט מדרבנן

דבר שאינו מקבל טמאה אלא מדרבנן, כתבו ראשונים ואחרונים שאין מסככים בו^[760]. ויש שסוברים שמסככים בו^[761].

היה ראוי לקבל טומאה, ונטהר

דבר שהיה ראוי לקבל טומאה, ואחר כך נטהר מלקבל טומאה, כגון כלי שנשבר ואין בשבר שיעור הראוי לקבלת טומאה, או בגד שבלה ושוב אין בו שיעור לקבל טומאה, אין מסככין בו^[762]. וכן שנינו בברייתא, שמחצלת שעשויה משיפא או מגמי, אפילו אם נפחתה פחות מהשיעור שראויה לקבל טומאה, אין מסככין בה^[763], שגזרו חכמים על כל דבר שבא מכלי שלם או בגד, שאין מסככין בו^[764], שמא יבוא לסכך בשברי כלים או בגדים שעדיין מקבלים טומאה^[765], וכן אותה ששנינו שארוכות המיטה פסולות לסכך^[766], כתבו ראשונים, שאפילו אי אפשר עוד להשתמש בהן כלל, אין לסכך בהן, לפי שהיו ראוים לקבל טומאה^[767]. באופן שמטהרו בכוונה לשם סכך, יש מהאחרונים שכתבו, שמותר לסכך בו^[768].

על שיעור בגד לענין קבלת טומאה, ע"ע בגד: שעורו, ושם אם יש בזה הבדל בין עשיר לעני^[769].

סוגי דברים המקבלים טומאה

כל הכלים שמקבלים טומאה אין מסככין בהם^[770]. על פרטי דיני כלים שמקבלים טומאה, ע"ע טומאת כלים וע' כלים. וכן שיפודים ששנינו שפסולים לסכך^[771], יש שפירשו שמדובר בשיפודי מתכת, ופסולים משום שהם מקבלים טומאה^[772].

פשוטי כל עץ שאינם מקבלים טמאה אפילו מדרבנן^[773], מותר לסכך בהם^[774].

שיפודים של עץ, נחלקו אחרונים אם כשרים לסכך בהם: יש שכתבו שפסולים^[775], ולדעתם אותה ששנינו שאין מסככין בשיפודין^[776], היינו שיפודים של עץ^[777], ואף על פי שהם פשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה^[778], יש שכתבו, שמכל מקום מדרבנן אין לסכך בהם^[779], ויש שכתבו, שכיון שהם משמשי האדם וכליו הם מקבלים טומאה^[780]. ויש חולקים וסוברים, שמותר לסכך בהם, לפי שאינם מקבלים טומאה^[781]. ויש שהוסיפו, שאפילו אם השיפודים מקבלים טמאה מדרבנן, מסככין בהם, שלדעתם דבר שמקבל טומאה רק מדרבנן מסככין בו^[782].

שיפודים של עץ, שיש בראשם מתכת, פסולים לסכך^[783], שעל ידי המתכת העץ מקבל טמאה^[784]. וכן שיפודים של מתכת שיש להם בית יד של עץ פסולים לסכך^[785].

אותה ששנינו שארוכות המיטה פסולים לסכך^[786], אף על פי שהיא מעץ, היינו משום שמדובר בארוכה ושתי כרעים - היינו הצד הארוך של המטה עם שתי רגלים – או בקצרה ושתי כרעים^[787], שכיון שאפשר להשתמש בהם לישיבה או לשכיבה, מטמאים הם טומאת מדרס^[788].

דבר שגזרו חכמים שלא לסכך בו, אין גוזרים עליו עוד גזרה אחרת, שאין גזרה-לגזרה*, ומותר לסכך בו, וכגון פשוטי כלי עץ שבאופנים מסוימים יש סוברים שגזרו שלא לסכך בו^[789], אם נשבר ואין בו עוד שיעור קבלת טומאה, מותר לסכך בו^[790].

ארבע מינים

סכך הסוכה, אם צריך להיות דוקא מארבעה-מינים*, נחלקו תנאים: רבי יהודה סובר שאין כשר לסכך אלא אחד מארבעה מינים^[791], ולמד כן מקל וחומר, מה מצות נטילת-לולב*, שהיא קלה, שהרי אינה נוהגת אלא ביום^[792], אין מקיימים אותה אלא בארבעה מינים^[793], סוכה, שהיא חמורה הימנה, שמצות הישיבה בה היא הן ביום והן בלילה^[794], קל וחומר שאין מקיימים אותה אלא במינים אלו^[795]. ואותה ששנינו שרבי יהודה מכשיר לסכך בנסרים של ארז שאין בהם ארבעה טפחים^[796], מדובר בהדס, שגם הוא בכלל מיני ארז^[797]. ורבי מאיר סובר שאין צריך דוקא מינים אלו^[798], וכן אמרו חכמים^[799], והטעם שאין אומרים קל וחומר זה, לפי שעל פי קל וחומר זה נמצא גם קולא, שאם אין לו לאדם ארבעה מינים אלו יבטל ממצות סוכה, וכל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין^[800], ועוד, שהתורה אמרה "בסוכות תשבו"^[801] – ולא אמרה בסוכה – משמע סוכה של כל דבר^[802]. ועוד שהרי נאמר: צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־ זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב^[803], הרי שסכך כשר גם משאר דברים^[804]. וכן הלכה^[805].

גזירת חבילה

חבילי קש, או חבילי עצים, או חבילי זרדין, שנינו במשנה שאין מסככין בהן^[806], כשהן קשורות^[807]. ואף על פי שהן ממין הכשר לסכך, הטעם הוא, לפי שחששו שפעמים החבילות מונחות לייבוש ולא לשם צל, והאדם ימלך בדעתו להשאירן שם לשם סוכה, וסוכה זו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי^[808], ומשום כך גזרו שלא לסכך כלל בחבילות^[809]. הניח את החבילה לשם סיכוך, והתירה, כתבו ראשונים, שכשרה, כיון שאין חבילה אסורה אלא משום גזרה^[810], או משום שההתרה חשובה כ"מעשה"^[811]. ויש ראשונים שסוברים, שצריך התרה ונענוע^[812].

חבילה שהניחה לייבוש, ונמלך בדעתו להשאירן לשם סכך, נחלקו ראשונים כיצד מכשירה, יש סוברים שמתירן ואין צריך לנענען, שהתרת הקשר חשוב "מעשה", ואם התירן לשם צל, אין כאן תעשה ולא מן העשוי^[813]. ויש סוברים שצריך להתירן ולנענען^[814]. ויש סוברים שאם הגביהן והניחן אין צריך להתירן^[815], שכיון שטורח לתקן את סוכתו, אין לחשוש שישב בסוכה שפסולה משום תעשה ולא מן העשוי^[816].

מנין הקנים להחשב חבילה, אמרו בירושלמי, שאין חבילה פחותה מכ"ה^[817], וכן כתבו ראשונים^[818], שאין הדרך לעשות חבילות ליבשן פחות מזה^[819]. ויש ראשונים שכתבו, שמשלושה קנים חשוב חבילה^[820], ולדעתם הבבלי חולק על הירושלמי^[821].

גזירת תקרה

נסרים של עץ – שמצד מינם כשרים לסכך – רחבים – על מידת רוחבם עי' להלן – אמר רבי מאיר, שפסולים לסכך^[822], מדרבנן^[823], שהוא סובר שיש "גזירת תקרה"^[824], והיינו שכיון שרגילים לעשות את תקרת הבית מנסרים אלו, יש לגזור שלא לסכך בהם, שלא יבוא אדם לישב תחת תקרת ביתו שהיא וודאי פסולה^[825]. בדעת רבי יהודה נחלקו אמוראים: לדעת רב, רבי יהודה מתיר לסכך בנסרים, שאינו סובר שיש "גזירת תקרה"^[826], ולפי רב, נחלקו תנאים אלו דוקא בנסרים שרוחבם ארבעה טפחים^[827], שברוחב זה רגילים לעשות את תקרת הבית^[828], אבל בנסרים פחות מארבעה טפחים, לדעת הכל מותר לסכך^[829], שאין רוב התקרות עשויות מהם, ואין טעם לגזור בהם שאינם דומים לתקרה^[830]. ולדעת שמואל, אף רבי יהודה סובר שיש "גזירת תקרה"^[831], ובנסרים שרוחבם ארבעה טפחים, לדעת הכל גזרו שלא לסכך בהם^[832], שדומים לתקרת הבית^[833], ונחלקו דוקא בנסרים שרחבים פחות מארבעה טפחים – אבל לא פחות משלשה טפחים^[834] - שרבי יהודה סובר, שעל פחות מארבעה טפחים אין לגזור, שאין חשוב שיעור מקום בפחות מארבעה^[835], ורבי מאיר סובר, שמשלשה טפחים יש לגזור, לפי שיצא מתורת לבוד*^[836]. בביאור הגזרה, לסוברים כן, יש ראשונים שכתבו, שחששו שהאדם העושה את הסוכה יבוא לשבת תחת תקרת ביתו^[837], ויש ראשונים שכתבו, שחששו גם מאדם אחר הרואה את הנסרים בסוכה^[838]. ולהלכה, אסור לסכך בנסרים שרחבים ארבעה^[839]. ויש ראשונים שכתבו שאין לסכך אפילו בפחות מארבעה טפחים^[840], והטעם, שדוקא בזמן התלמוד שלא היו רגילים לעשות את תקרת הבית מנסרים פחות מארבעה, אין לגזור בהם מחמת שנראה כביתו של כל השנה, אמנם בזמן שרגילים לעשות את תקרות הבית מנסרים שרוחבם פחות מד' טפחים – ואפילו פחות מג' טפחים^[841] – אין לסכך בהם, שאינה נראית סוכה אלא בית^[842]. ונוהגים שלא לסכך כלל בנסרים^[843].

העמיד את הנסרים על צדם – לסוברים שגזרו בהם^[844] – נחלקו אמוראים, אמר רב הונא שפסולה^[845], שכיון ששם סכך פסול עליהם, דינם ככל סכך פסול, כגון שיפודים של מתכת, שפסולים בעצמם, ואין הבדל בצורת הנחתם^[846]. ורב חסדא ורבה בר רב הונא סברו לומר, שכשרה^[847], שכיון שאין הדרך לעשות כן בתקרת הבית, אין טעם לגזור בהם^[848], אבל חזרו בהם ומודים שפסולה^[849], וכן הלכה^[850].

גדר סכך למעלה מעשרים אמה

סכך המונח למעלה מעשרים אמה, שהסוכה פסולה^[851], נחלקו ראשונים אם הוא חשוב סכך פסול: יש סוברים שהוא חשוב סכך פסול, שהרי הוא פוסל את הסוכה^[852], ולדעתם, סוכה תחת סוכה, כשסכך העליונה למעלה מעשרים אמה מקרקע התחתונה, התחתונה פסולה, לפי שמעליה סכך פסול^[853]. ויש סוברים שאינו חשוב סכך פסול, שהרי אין כל פסול בסכך עצמו, אלא שכשהסכך למעלה מעשרים הסוכה היא שפסולה^[854], ולדעתם, סוכה תחת סוכה כשהסכך של העליונה למעלה מעשרים מקרקע התחתונה, אין סכך העליונה פוסל את התחתונה^[855].

דבר העומד לאיבוד

על דבר העומד לאיבוד מחמת איסורו, אם כשר לסכך, עי' להלן: דינים נוספים^[856].

סכך שפסולו מדרבנן, בשעת הדחק

דברים שאינם פסולים לסכך אלא מדרבנן, כתבו הפוסקים, שבשעת הדחק, שאין לו סכך אחר, מותר לסכך בהם^[857], ועוד, שבספק יש להקל, כדין ספק דרבנן לקולא^[858].

הסיכוך

צלתה מרובה מחמתה

בשיעור הסכך, שנינו במשנה שאם חמתה מרובה מצלתה פסולה^[859], אלא צריך שתהא צלתה מרובה מחמתה^[860]. בטעם שסוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה, מצינו כמה דעות: א) יש ראשונים שכתבו, שהמיעוט בטל ברוב, והרי הוא כמי שאינו^[861], ולדעה זו, יש מן הראשונים והאחרונים שביארו, שהכוונה על הצל, שהוא בטל ברוב החמה שבסוכה^[862]. ויש שביארו, שהכוונה על הסכך עצמו שמיעוטו בטל ברוב האויר^[863]. ויש אחרונים שכתבו, שאין הכוונה מדין בטול-ברוב*, אלא מדין רובו-ככולו*^[864]. ב) ויש שכתבו, כיון שבאופן זה תהא החמה מרובה על הצל, ולדעתם, נתנה הלכה שלא תהא החמה מרובה על הצל^[865]. ג) ויש שכתבו, שכשחמתה מרובה מצלתה, אינו חשוב כלל סכך^[866].

בגדר צלתה מרובה מחמתה, יש ראשונים שסוברים שצריך שבפועל תהא צלתה מרובה מחמתה, ויש סוברים שאפילו אם בפועל אין צלתה מרובה, אבל על ידי הלכה מסוימת – כגון לבוד* – רואים את הסכך כמונח בצורה שנעשית צלתה מרובה, הסוכה כשרה^[867].

סכך ואויר שווים

סוכה שהסכך והאויר שווים בה, אמרו בירושלמי, שכשרה^[868], אלא שאם סיכך בענפי אילן - וכדומה^[869] - פסולה^[870], והטעם, יש מן האחרונים שביארו, לפי שדרכם להפרד, ואם אין הסכך מרובה על האויר עתיד להיות האויר מרובה על הסכך^[871]. בדעת הבבלי, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהיא פסולה^[872], ואף על פי שפרוץ כעומד – היינו כששיעור הכשר והפסול שווים – להלכה, כשר בסוכה^[873], מכל מקום, לדעתם, כאן הסוכה פסולה, והטעם, לפי שמלבד הדין של שיעור הסכך עצמו, נתנה הלכה שצריך צל בסוכה^[874], ולדעתם, דרכה של החמה להתפשט יותר בסוכה למטה, ונמצא שלמטה חמתה מרובה מצלתה^[875]. ב) ויש סוברים שהיא כשרה^[876], והטעם, יש מהם שסוברים, שאין כשרות הסוכה תלויה כלל בחמה וצל^[877], וכיון שהסכך והאויר שווים, הלכה היא שפרוץ כעומד כשר^[878], אלא שהוסיפו, שצריך לבדוק אם חציה מסוככת על ידי בדיקה במקום הסכך עצמו, אבל אם עומד מלמטה ורואה שחציה מסוככת וחציה אויר, פסולה, שלדעתם, מרחוק נראה האויר מועט מכפי שהוא, ונמצא שבאמת הסכך מועט מהאויר^[879]. ויש מהם סוברים, שדרך הצל להתרבות למטה בסוכה, וכיון שלמטה הצל מרובה על החמה, הסוכה כשרה^[880]. והלכה שפסולה^[881].

חמה וצל שווים למטה

כשלמטה בסוכה הצל והחמה שווים, נחלקו ראשונים: יש שכתבו, שכשרה^[882], שלדעתם דרך החמה להתפשט יותר למטה, ובאופן זה, ודאי שמלמעלה הסכך מרובה על האויר^[883]. ויש שכתבו שפסולה^[884], שלדעתם, דרך הצל להתפשט יותר, ונמצא שלמעלה הסכך מועט מהאויר^[885]. והלכה שכשרה^[886], ויש שכתבו להחמיר^[887].

צלתה מרובה למעלה וחמתה מרובה למטה

כשלמעלה צלתה מרובה מחמתה, ולמטה חמתה מרובה מצלתה – לסוברים שנתנה הלכה שלמטה בסוכה לא תהא חמתה מרובה מצלתה^[888] - כתבו אחרונים שכשרה^[889], והטעם, יש שכתבו, שכיון שלמעלה בפועל הסכך מרובה על האויר, שוב אין דנים על הצל והחמה שבסוכה^[890]. ויש מהם שכתבו, שבאופן שלמעלה הסכך מרובה אפילו במשהו, וודאי שלמטה מחמת הסכך עצמו לא תהא החמה מרובה מהצל, ואם ימצא שלמטה חמתה מרובה אין זה כי אם מחמת סיבה אחרת^[891]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שאם בסוכה למטה חמתה מרובה מצלתה, אפילו אם למעלה יש רוב סכך, ואפילו אין החמה מתרבה למטה אלא על ידי חור קטן בסכך, פסולה^[892].

חלקה צלתה מרובה וחלקה חמתה מרובה

סוכה שחלקה מסוככת בשיעור שצלתה מרובה מחתמה, וחלקה – כשאין בה שיעור סוכה כשרה^[893] -מסוככת בסכך קלוש שבה חמתה מרובה מצלתה, אם רוב הסכך צלתה מרובה מהחמה, ורק מיעוט משטח הסוכה חמתה מרובה מצלתה, וכשנחשב את כל הסוכה, תהא צלתה מרובה מחמתה, הסוכה כשרה^[894], ומותר לישב גם תחת המקום שחמתה מרובה^[895]. אבל, אם ברוב שטחה חמתה מרובה מצלתה, ובמיעוטה צלתה מרובה מחמתה, אפילו כאשר נחשב את כל הסוכה יחד תהא צלתה מרובה מחמתה, פסולה^[896].

סוכה גדולה שברובה צלתה מרובה מחמתה, ויש בה מקום בשיעור של סוכה קטנה – דהיינו ז' על ז' טפחים^[897] - שחמתו מרובה מצלתו, וכאשר נחשב את כל הסוכה כולה תהא צלתה מרובה מחמתה, נחלקו ראשונים ואחרונים אם המקום שחמתו מרובה מצלתו כשר לישיבה תחתיו: א) יש שכתבו שאפשר שפסול^[898], שכיון שיש בו שיעור סוכה לעצמו, יתכן שאינו מצטרף עם שאר הסוכה^[899]. ב) ויש סוברים שהוא כשר^[900].

עובי הסכך

סיכך בסכך עבה, אף על פי שאין הכוכבים נראים דרכו, אמרו במשנה ובברייתא שהיא כשרה^[901]. סיכך בסכך עבה כל כך, שאפילו כוכבי חמה – על מהותם עי' להלן – אינם נראים דרכו, נחלקו תנאים: בית שמאי סוברים שהסוכה פסולה^[902], שאינו דומה לסוכה^[903], ובית הלל סוברים שכשרה^[904], וכן אמרו בירושלמי בסתם שכשרה^[905], וכן הלכה^[906]. לענין לכתחילה, אמרו בירושלמי שצריך שיראו כוכבי חמה^[907], כדי שיהא ניכר שהוא דר בסוכה^[908], או, שכן הוא משמעות לשון סוכה הנאמר בתורה, שסתם סכך דרכו להיות כן^[909], וכן כתבו ראשונים להלכה, שצריך לכתחילה שיראו כוכבי חמה^[910], ויש מן הראשונים שסוברים שאף לכתחילה אין צריך שיראו כוכבי חמה^[911]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בפירוש כוכבי חמה: יש שפירשו שהם ניצוצי השמש^[912], ויש שפירשו שהם כוכבי הלילה הגדולים^[913], שמחמת גודלם נראים גם ביום, ולכן נקראים כוכבי חמה^[914].

חורים וסדקים בסכך

סכך דק מאוד, ויש בו הרבה חורים וסדקים, אם בכללותו צלתו מרובה מחמתו, כשרה^[915], ואין חוששים שמא לאחר זמן יתמעט הסכך, ולא יתן דעתו על כך, ותהא החמה רבה על הצל^[916], ובלבד שלא יהא אויר במקום אחד בשיעור ג' טפחים^[917], ועל כך ועל שאר פרטי אויר בסכך, עי' להלן^[918].

סוכה מדובללת

על סוכה שסככה אינו עשוי בשוה אלא קנה עולה וקנה יורד ("סוכה מדובללת"), שאף על פי שהקנים רחבים פחות מטפח - שאין להחשיבם כמונחים זה לצד זה משום חבוט-רמי* - כל שהקנה העולה והקנה היורד רחוקים זה מזה פחות משלשה טפחים כשירה, שהם נחשבים כסכך אחד, משום לבוד, ע"ע לבוד: בסוכה^[919]. על מחלוקת ראשונים אם כשעתה שאין הסככה שוה, חמתה מרובה מצלתה, אם כשרה, ועל דינים נוספים, ע"ע הנ"ל: שם^[920].

על סוכה שסככה אינו עשוי בשוה אלא קנה עולה וקנה יורד, והקנים רחבים טפח, שנחלקו אמוראים אם הסוכה כשרה משום "חבוט רמי", ע"ע חבוט רמי: בסוכה^[921], ושם שהלכה שכשרה, על שאר פרטי הדינים בזה, ע"ע הנ"ל: שם.

סכך שאין הגשמים יכולים לירד דרכו

המסכך את סוכתו באופן שאין הגשמים יכולים לירד דרך הסכך לתוך הסוכה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו שאם היה הסכך עבה כל כך עד שאין הגשמים נכנסים דרכו – כלל^[922] - פסולה^[923], והטעם, יש שכתבו, שהסוכה צריכה להעשות באופן עראי ("סוכה דירת עראי בעינן")^[924], וכיון שעיקר הסוכה על שם הסכך, אם אין הסכך עשוי באופן עראי הסוכה פסולה^[925], ויש שכתבו שהוא משום ההלכה שהסכך צריך להעשות דוקא לצל, ולא למניעת גשמים^[926], ויש שכתבו, שהוא משום שבכך אינה נראית סוכה אלא כביתו של כל השנה^[927]. ולדעה זו, נראה מדברי ראשונים וכן כתבו אחרונים, שלסוברים שטעם הפסול משום דירת עראי, הפסול הוא מן התורה^[928], ויש שכתבו שפסול מדרבנן^[929], שלדעתם הטעם הוא משום שנראית כביתו^[930]. ונחלקו אחרונים: יש שסוברים שדוקא כשהסכך תקוע במסמרים פסולה^[931], ויש סוברים שאפילו כשאינו תקוע פסולה^[932]. ב) ויש מכשירים^[933]. ג) ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שיש לחלק, שסוכה שאינה עשויה לשם חג – כגון סוכת רועים וקייצים^[934] - אם הגשמים יורדים לתוכה, פסולה, שכן מוכח מכך שאין הגשמים יורדים בה שעשאה לדור בה כל השנה, ואינה סוכה אלא ביתו של כל השנה, אבל בסתם סוכה שעשויה לשם חג, אפילו הגשמים יורדים בה, כשרה^[935].

אינו דומה לבית ואין הגשמים יורדים בו

באופן שאין הסוכה דומה לבית כלל – כגון החוטט בגדיש^[936] - יש אחרונים שכתבו, שאפילו אין הגשמים יורדים לתוכה, כשרה לדעת הכל, שלדעתם טעם הפסול הוא משום שנראית כביתו של כל השנה, ובאינו דומה לבית אין טעם לפוסלו^[937]. ויש שכתבו, שפסולה^[938], לסוברים שהפסול הוא מן התורה משום "דירת עראי"^[939].

סיכוך שיש בו אויר, ובצורה שאין הגשם נכנס

סיכך בצורה שיש רווח ואויר בין הקורות, אלא שבנוי בצורה שאין הגשמים נכנסים לסוכה^[940] - לסוברים שצריך שיכנסו גשמים לסוכה^[941] - דנו הפוסקים אם מחמת שיש רווח בסכך אינו חשוב דירת קבע והסוכה כשרה, או שכיון שבפועל אין הגשמים נכנסים, פסולה^[942].

סכך פסול

סכך פסול במקום אחד בסוכה, פעמים שהוא פוסל את כל הסוכה, ופעמים שרק המקום עצמו פסול מלישב תחתיו, ופעמים שאינו פוסל כלל, ותלוי בשיעור הסכך הפסול, וגודל הסוכה, וצורת הנחתו, ועל כך עי' להלן.

דופן עקומה

על סכך פסול שמונח בצד הסוכה סמוך לדופן, שעד ארבע אמות הסוכה כשרה מדין דופן-עקומה*, ע"ע. על הישיבה תחת אותו מקום עיקום, ע"ע הנ"ל: במקום העיקום^[943].

שיעור סכך פסול באמצע

שיעור סכך פסול באמצע הסוכה, הפוסל את הסוכה, נחלקו בו אמוראים: א) בישיבת סורא אמרו בשם רבנן דבי רב, ובישיבת נהרדעא בשם שמואל, שסכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים^[944], היינו ארבעה על ארבעה טפחים^[945], שכן מצינו בכמה מקומות שארבעה טפחים הוא מקום חשוב לעצמו^[946]. ב) רבה אמר, ובישיבת נהרדעא אמרו בשם רב – ובירושלמי אמרוהו ר' יוחנן וריש לקיש^[947] - שפוסל בארבע אמות^[948], שכך נאמרה הלכה למשה מסיני^[949]. והלכה שפוסל בארבעה טפחים^[950], ויש שפסקו שפוסל בארבע אמות^[951].

סכך פסול המונח בשיפוע

סכך פסול המונח בשיפוע, כתבו אחרונים, שאין מודדים את שיעורו בשיפוע, אלא במשך רוחבו כאילו הוא ישר^[952].

על סכך פסול שאין בו שיעור לפסול במקום אחד אלא על ידי דין לבוד*, שיש סוברים שאין אומרים בזה לבוד להחמיר, ע"ע לבוד: להחמיר^[953].

על מקום שבאים לדון כאחד דין חבוט רמי ודין לבוד, ועל ידי כך להחמיר, כגון שבכך נמצא סכך פסול בשיעור הפוסל, שכתבו אחרונים שאפילו לסוברים שאומרים לבוד להחמיר, אין דנים אותם יחד להחמיר, ע"ע לבוד: להחמיר^[954].

צירוף סוגי פסול שונים

שני סככים פסולים, שכל אחד מהם פסולו מחמת איסור אחר – כגון סכך שפסולו משום מקבל טומאה, וסכך שפסולו משום מחובר לקרקע – שמונחים זה לצד זה, ואין בכל אחד שיעור הפוסל, כתבו אחרונים שמצטרפים יחדיו לשיעור הפוסל^[955]. סכך שפסולו מן התורה עם סכך שפסולו רק מדרבנן, יש אחרונים שמצדדים לומר, שאינם מצטרפים לפסול^[956].

על סוכה קטנה, שסכך פסול פוסל בה בשיעור אחר, מטעם אחר, עי' להלן^[957].

שיעור אויר

שיעור האויר בסכך שיש בו כדי לפסול את הסוכה – על האופנים בהם הוא פוסל, עי' להלן – הוא בשלושה טפחים^[958], והיינו שלושה על שלושה טפחים^[959], בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה, ובין באמצע ובין מן הצד^[960].

על אויר פחות משלושה טפחים, שאינו פסול את הסוכה כיון שאומרים בו לבוד*, ע"ע^[961].

על אויר פחות משלושה, שנחלקו ראשונים אם ישנים תחתיו, ובאילו אופנים, ע"ע הנ"ל^[962].

ישיבה תחת סכך פסול ואויר

סכך פסול או אויר, בשיעור שהם פוסלים – על שיעורם עי' לעיל - אבל אינם מונחים בצורה שפוסלת את הסוכה – על האופנים שהם פוסלים, עי' להלן – כתבו ראשונים, שמכל מקום, המקום עצמו חשוב פסול, ואסור לישב ולישן תחתיו^[963].

אופנים של אויר או סכך פסול שפוסלים

סוכה שיש לה שלוש דפנות, ויש בה סכך פסול או אויר במקום אחד לכל אורך הסוכה, כלומר רצועה של סכך פסול או אויר מהדופן האמצעית עד לפתח הסוכה, אם יש ברוחבה של הרצועה שיעור הפוסל – על שיעור זה עי' לעיל – הסוכה פסולה, שנמצא שהסכך הפסול או האויר מחלקים את הסוכה לאורכה, ואין לה שלוש דפנות^[964].

באופן שהסכך הפסול או האויר מונחים לאורך הסוכה, ברצועה מאמצע הדופן האמצעית, אבל אינם מגיעים עד לפתח, אלא יש בפתח סכך כשר בשיעור סוכה כשרה, יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאפשר שהסוכה שכשרה, כיון שיש לה שתי דפנות מהצדדים, והדופן האמצעית חשובה כדופן שלישית שדי בה אפילו טפח^[965]. ועוד כתבו, שאפשר שאפילו נשאר שם סכך כשר פחות משיעור סוכה, מצטרף כל הסכך לשיעור סוכה, והסוכה כשרה^[966].

סכך פסול או אויר המונחים לכל רוחב הסוכה, בסוכה שיש לה שלוש דפנות, כלומר רצועה שהולכת מדופן אחת לדופן שכנגדה, ויש ברצועה שיעור הפוסל – על שיעורו עי' לעיל – אם יש מהדופן האמצעית ועד לסכך הפסול ז' טפחים על ז' טפחים, שזהו שיעור הכשר סוכה, אותו המקום כשר, שהרי יש שם שיעור סוכה עם שלוש דפנות^[967]. אבל המקום שלצד פתח הסוכה, פסול^[968], שאין לו שלוש דפנות^[969].

סכך פסול ואויר כשאינם מחלקים את הסוכה

סכך פסול או אויר בשיעור שפוסלים – על שיעורם עי' לעיל – המונחים באמצע הסוכה, ומהצדדים מונח סכך כשר, היינו באופן שאין רצועה של סכך פסול או אויר לכל אורך או רוחב הסוכה, אם יש מהסכך הפסול או האויר עד לדופן האמצעית שיעור הכשר סוכה, כתבו ראשונים שכל הסוכה כשרה, שהמקום שמפתח הסוכה ועד לסכך הפסול בכלל "פסל היוצא מן הסוכה" שנידון כסוכה עצמה^[970]. ועוד הוסיפו, שאפילו אין מהדופן האמצעית עד לסכך הפסול שיעור סוכה, מצרפים את כל הסכך הכשר שמחובר מהצדדים לשיעור סוכה, וכל הסוכה כשרה^[971], ויש מן האחרונים שכתבו, שהיינו דוקא לסוברים ששיעור הכשר סוכה אינו צריך להיות דוקא בריבוע^[972], אבל לסוברים שצריך דוקא בריבוע, אין מצרפים את כל הסכך מהצדדים לשיעור הכשר סוכה, והסוכה פסולה^[973]. ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים, שסכך פסול או אויר בשיעור שהם פוסלים, פוסלים הם את הסוכה, אף על פי שאינם נמצאים לכל אורכה או רוחבה^[974].

ישיבה תחת סכך פסול פחות מד' טפחים

סכך פסול משלושה טפחים עד ארבעה טפחים – כשאינו פוסל את הסוכה - נחלקו ראשונים אם מותר לישב ולישן תחתיו: יש סוברים שמותר^[975], ויש סוברים שאסור^[976], כיון שיצא מתורת לבוד*^[977].

סכך כשר ופסול בשווה

סכך פסול וסכך כשר המונחים זה לצד זה בכמות שווה, ואין בסכך הפסול במקום אחד שיעור הפוסל, נחלקו אמוראים, לדעת רב פפא הסוכה כשרה, ולדעת רב הונא בנו של רב יהושע פסולה^[978], שנחלקו אם פרוץ כעומד מותר או אסור^[979], על טעם וגדר מחלוקת זו, ע"ע פרוץ כעומד. ואותה ששנינו שסוכה שיש בה שיפודים – שפסולים לסכך – והניח ביניהם סכך כשר, אם יש ריוח כמותם, כשרה^[980], פירשוה לדעת רב הונא שמדובר שהסכך מרובה מעט מהשיפודים^[981].

צירוף סכך פסול ואויר בסוכה גדולה

סכך פסול ואויר, שאין בכל אחד מהם שיעור הפוסל – על שיעורם עי' לעיל – אינם מצטרפים יחד בסוכה גדולה לשיעור הפוסל, והסוכה כשרה^[982]. ובטעם הדבר מצינו כמה דעות בראשונים ואחרונים: לדעת האמוראים ששיעור סכך פסול הוא בארבע אמות^[983], א) יש שכתבו, כיון שסכך פסול נאמר בו הלכה-למשה-מסיני* שאינו פוסל אלא בארבע אמות, ואינו מצטרף עם אויר ששיעורו שונה^[984]. ב) ויש שכתבו, שסכך פסול בארבע אמות, שיעורו מחמת שזהו מקום חשוב, אבל אויר פוסל משום שמחלק את הסוכה^[985]. ג) ויש שכתבו, שסכך פסול שיעורו באמות, אבל אויר שיעורו בטפחים^[986]. ולדעת האמוראים שסוברים שסכך פסול שיעורו בארבעה טפחים^[987], ד) יש שכתבו שסכך פסול טעם פסולו הוא משום שזהו מקום חשוב לעצמו, אבל אויר טעמו משום שמחלק את הסוכה^[988]. ה) ויש שכתבו, שאפילו אם טעם פסולם של אויר וסכך פסול שוה, מכל מקום כיון שאין שיעורם שוה, שזה בארבעה טפחים וזה בשלושה טפחים, אינם ראוים להצטרף^[989].

ישיבה תחת סכך פסול כשמצורף לאויר

סכך פסול, שאין בו שיעור לפסול אלא בצירוף אויר שסמוך לו, שאינם מצטרפים לפסול^[990], יש מהאחרונים שכתבו, שמכל מקום אין לישב תחת הסכך הפסול, שלדעתם כל שיש הפסק של ארבעה טפחים בלא סכך כשר, אין לישב תחתיו^[991], אבל מדברי ראשונים נראה, וכן כתבו אחרונים, שכיון שאינם מצטרפים לפסול, מותר אף לישב תחת הסכך הפסול^[992]. על ישיבה תחת האויר כשאין בו שיעור לפסול, ע"ע לבוד: בסוכה^[993].

סכך פסול בסוכה קטנה

בסוכה קטנה, אם יש בה סכך פסול שלושה טפחים במקום אחד, כתבו ראשונים שהסוכה פסולה^[994], שבשלושה טפחים שוב אין בו תורת לבוד*, וחשוב הוא למעט שיעור סוכה^[995]. וביארו אחרונים, שכיון ששלושה טפחים אין בהם דין לבוד, הרי שאינו בטל לסכך הכשר, ואינו מצטרף להשלים את שיעור סוכה^[996]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שדוקא כשצריך את כל השלושה טפחים כדי להשלים שיעור סוכה, אינם מצטרפים, אבל באופן שאין צריך את כל השלושה טפחים כדי להשלים שיעור סוכה – היינו בסוכה שרחבה יותר מז' על ז' טפחים – מצטרף הסכך הפסול כדי להכשיר את הסוכה^[997], ואף לדעה זו, יש שכתבו, שהיינו דוקא כשהסכך הפסול פחות מד' טפחים, אבל בד' טפחים, אין מצרפים אפילו חלק ממנו להשלים שיעור סוכה^[998]. ויש סוברים שאפילו כשאין צריך את כל השלושה טפחים להשלמת שיעור סוכה, אי אפשר לצרף את הסכך הפסול, והסוכה פסולה^[999], אלא שיש מהם שסוברים, שבאופן שהסכך הפסול מונח בצד ברוח רביעית – בסוכה של שלוש דפנות – וצריך להשלים שיעור סוכה בפחות משלושה טפחים, אפשר לצרף את הסכך הפסול ולהכשירה, או באופן שמונח בצד הדופן, שאומרים על חלקו דופן-עקומה*, והשאר פחות משלושה מצטרף להשלים^[1000]. ויש מן הראשונים שכתבו – לסוברים שסכך פסול שיעורו בארבע אמות - שבסוכה קטנה סכך פוסל בארבעה טפחים^[1001], שנמצא רוב הסוכה מסוככת בסכך פסול^[1002].

על סכך פסול בסוכה קטנה, שכשאין בו שלושה טפחים, הסוכה כשרה משום לבוד*, ע"ע^[1003]. על מחלו' ראשונים אם ישנים תחתיו, ע"ע הנ"ל^[1004].

צירוף סכך פסול ואויר בסוכה קטנה

בסוכה קטנה, סכך פסול ואויר שאין באחד מהם שיעור הפוסל – על שיעורם עי' לעיל – מצטרפים יחד לשיעור הפוסל, ופוסלים את הסוכה^[1005]. והטעם, לדעת אביי משום ששיעורם שוה^[1006], שפוסלים בשלושה טפחים, לסוברים כן^[1007], ולסוברים שסכך פסול שיעורו בארבעה טפחים^[1008], פירושו, ששווים בכך ששיעורם בטפחים, ולא באמות^[1009], ולדעת רבה, משום שחסר בשיעור הסוכה^[1010], כלומר, בין באויר ובין בסכך כשר, נחסר משיעור הסוכה^[1011], לסוברים שסכך פסול פוסל בארבעה טפחים, פירושו, שנמצא שרובה של הסוכה אינה מסוככת בסכך כשר^[1012].

סוכה תחת אילן וסכך פסול

העושה סוכתו תחת האילן, שנינו שפסולה, וכאילו עשאה בתוך הבית^[1013]. ולמדו כן מהכתוב: בסכת^[1014]. על האופנים שפסולה, עי' להלן.

סוכה תחת האילן שפסולה, כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא אפילו כשאין ריוח אויר בין סכך הסוכה לענפי האילן^[1015].

קדמה הסוכה לסכך הפסול

כשקדמה הסוכה לסכך הפסול שלמעלה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שכל שקדמה הסוכה לסכך הפסול, אין הסכך הפסול פוסלה, כיון שכבר היתה מסוככת כהלכתה, אין הסכך הפסול מוסיף בה כלום, ואפילו היה הסכך הפסול צלתו מרובה מחמתו^[1016]. ב) ויש סוברים, שדוקא אם היה זמן שהסוכה אין צלתה מרובה מחמתה אלא בצירוף הסכך הפסול שמלמעלה, אפילו אם אחר כך יניח עוד סכך בסוכה, עד שתהא צלתה מרובה בלא צירוף הסכך הפסול, הסוכה פסולה, כיון שתוספת הסכך לסוכה כבר אינו נצרך ואינו מועיל, אבל אם היתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה קודם שבא הסכך הפסול מלמעלה, הסוכה כשרה^[1017]. ג) ויש סוברים שבכל אופן אין הבדל בין קדמה הסוכה, לבין קדם הסכך הפסול^[1018].

סוכה תחת סכך פסול שחמתו מרובה

סוכה תחת סכך פסול, והסכך הפסול חמתו מרובה מצלתו, וסכך הסוכה צלתו מרובה מחמתו אפילו אם ינטל הסכך שכנגד הסכך הפסול, אין הסכך הפסול פוסל את הסכך שתחתיו^[1019].

סכך פסול אם פוסל סכך כשר שכנגדו

סכך פסול שחמתו מרובה מצלתו, אם הוא פוסל את סכך הסוכה שתחתיו כנגדו, כשהסוכה צלתה מרובה מחמתה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהוא פוסל^[1020], כיון שהצל על אותו המקום נעשה מחמת הסכך הפסול שלמעלה^[1021], ונמצא שהסכך התחתון שכנגדו פסול, שאינו עשוי לצל^[1022], ולפיכך, סוכה שלולי הסכך שכנגד הסכך הפסול, אין צלתה מרובה מחמתה, פסולה^[1023], וכן אם יש בסכך הפסול שלמעלה שיעור הפוסל במקום אחד – על שיעורו עי' לעיל^[1024] - הרי הוא פוסל את שכנגדו, והסוכה פסולה^[1025]. ב) ויש סוברים שאינו פוסל^[1026], שהרי אף אם ינטל הסכך הפסול, סכך הסוכה צלתו מרובה^[1027].

צירוף סכך פסול לסוכה שתחתיה לשיעור צלתה מרובה

סוכה תחת סכך פסול, ואין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא בצירוף צל הסכך הפסול, הסוכה פסולה^[1028].

ערבוב ובטול סכך פסול בסכך כשר

סכך פסול שעירבבו עם סכך כשר, והסכך הכשר מרובה מהפסול, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שכיון שערבבן והסכך הפסול אינו ניכר לעצמו, הרי הוא בטל ברוב הסכך הכשר, ומועיל הביטול לצרף את הסכך הפסול לשיעור צלתה מרובה מחמתה^[1029], והיינו כשהסכך הפסול חמתו מרובה, אבל אם צלתו מרובה אינו בטל^[1030], ויש שסוברים, שאפילו היה הסכך הפסול צלתו מרובה, הוא בטל לסכך הכשר^[1031]. ב) ויש סוברים שהסכך הפסול בטל לסכך הכשר, ומועיל שלא יפסול, אלא שמכל מקום אינו מצטרף להשלים שיעור צלתה מרובה^[1032], ולכן אם הסכך הכשר אין צלתו מרובה מחמתו, אין הסכך הפסול מצטרף להכשירו^[1033]. ג) ויש סוברים שהסכך הפסול אינו בטל כלל לסכך הכשר^[1034], והטעם, כיון שהסכך הפסול ניכר בפני עצמו ואפשר לבררו, אינו בטל ברוב^[1035]. אלא שמהם שסוברים שאין צריך כאן דין בטול ברוב, לפי שאפילו היו בסכך הכשר והפסול בשווה, הסוכה כשרה^[1036]. ד) ויש שמחלקים בזה, שסתם סכך פסול בטל ברוב, אבל סכך שפסולו מחמת שמחובר לקרקע, אינו בטל^[1037].

על הטעם שיש סוברים שאין אומרים כאן אין-מבטלין-אסור-לכתחלה*, ע"ע^[1038].

גילוי דעת שאינו חפץ בצל הפסול

סוכה תחת סכך פסול, כגון תחת אילן, וגילה דעתו שאין רצונו בצל הבא מחמת הפסול, על ידי שחבט באילן להשיר את עליו, יש מן הראשונים שכתבו, שכיון שגילה דעתו שוב אין הסכך הפסול מצטרף לסוכה שתחתיה לפוסלה^[1039], והיינו כשהסכך הפסול חמתו מרובה מצלתו^[1040], ומהרבה ראשונים נראה, שאין גילוי דעתו מועילה בזה^[1041].

סוכה תחת סוכה

סוכה הבנויה על גבי סוכה, ואפשר לדור בסוכה העליונה, שנינו במשנה, שהסוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה^[1042], ולמדו כן מהכתוב "בסכת" בכתיב חסר^[1043], שאין כשרה אלא סוכה אחת, אבל סוכה תחת סוכה פסולה^[1044], לפי שיש לה שני סככים^[1045]. באופן שאי אפשר לדור כלל בעליונה - כלומר שסכך של התחתונה אינו מחזיק כרים וכסתות של עליונה על גביו^[1046] – אף התחתונה כשרה^[1047]. באופן שאי אפשר לדור בעליונה אלא על ידי הדחק – שהוא רופף, ובהנחת כרים וכסתות על גביו הוא מתנועע^[1048] - פירשו בתלמוד שבזה נחלקו תנאים, תנא קמא סובר, שהתחתונה פסולה, ורבי יהודה סובר שהתחתונה כשרה^[1049], וביארו ראשונים, שרבי יהודה לשיטתו שסובר "סוכה דירת קבע בעינן"^[1050], וכיון שאינה ראויה לדיורים אלא בשעת הדחק, אינה אלא דירת עראי, ואין עליה שם סוכה כדי שתחשב הסוכה שתחתיה סוכה תחת סוכה, אבל חכמים סוברים שסוכה דירת עראי בעינן, וחשובה סוכה^[1051]. והלכה כתנא קמא^[1052].

אופנים של סוכה תחת סוכה לפוסלן ולהכשירן

סוכה תחת סוכה, פעמים ששתיהן כשרות, ופעמים שתיהן פסולות, פעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה, ופעמים שהתחתונה פסולה והעליונה כשרה, וכדלהלן: כשהתחתונה חמתה מרובה מצלתה והעליונה צלתה מרובה, שתיהן כשרות, בתנאי שסכך העליונה בתוך עשרים אמה^[1053], מקרקע התחתונה^[1054], שכיון שהתחתונה חמתה מרובה, אין סככה חשוב סכך, ונמצא שסכך העליונה הוא סכך גם של התחתונה^[1055].

כששתיהן צלתן מרובה מחמתן, וסכך העליונה למעלה מעשרים אמה - מסכך התחתונה^[1056] – שתיהן פסולות^[1057], התחתונה לפי שיש מעליה סכך של העליונה, והעליונה משום שסככה למעלה מעשרים אמה^[1058].

כשהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה, התחתונה כשרה, לפי שמסוככת כראוי, וכיון שהעליונה חמתה מרובה אין סככה חשוב סכך, והעליונה פסולה, שהרי חמתה מרובה^[1059]. על מחלוקת ראשונים אם באופן זה כשסכך העליונה למעלה מעשרים אמה מקרקע התחתונה, אם הוא חשוב סכך פסול, ופוסל את התחתונה, עי' לעיל^[1060].

כששתיהן צלתן מרובה מחמתן, וסכך העליונה תוך עשרים אמה – מסכך התחתונה^[1061] – התחתונה פסולה, שנמצא שיש לה שני סככים, והעליונה כשרה, שהרי עשויה כראוי^[1062].

שיעור הרווח להחשיבם כשני סככים

בשיעור הרווח בין הסככים, שעל ידי ריוח זה חשובים הם שני סככים, כדי לפסול את התחתונה, נחלקו אמוראים: רב הונא אומר ששיעורו טפח^[1063], אבל פחות מטפח חשובים הם כסכך אחד^[1064], שכן מצינו שיעור לענין אהל-המת*^[1065]. רב חסדא ורבה בר רב הונא אומרים, ארבעה טפחים^[1066], שלא מצינו מקום חשוב פחות מארבעה טפחים^[1067]. ושמואל אמר, עשרה טפחים^[1068], כשם שאין סוכה כשרה בפחות מעשרה טפחים גובה^[1069], כך אינה נפסלת בפחות מעשרה טפחים בין הסככים^[1070]. ולהלכה, יש ראשונים שכתבו, ששיעורו בעשרה טפחים^[1071], ויש שפוסקים ארבעה טפחים^[1072].

על הטעם שאין אומרים בסכך העליון חבוט רמי והרי הוא כאילו ירד על סכך הסוכה התחתונה והכל סכך אחד, ע"ע חבוט רמי: בסוכה^[1073].

פרס סדין עליה או תחתיה

פירס על הסוכה סדין מפני החמה, או שתלה את הסדין תחת הסכך מפני הנשר – שלא ינשרו העלים^[1074] - שנינו שפסולה^[1075], ונחלקו ראשונים: יש סוברים שדוקא כשאין בסכך הסוכה שיעור צלתה מרובה מחמתה ללא הסדין, הסוכה פסולה, אבל כשהסכך הכשר צלתו מרובה מחמתו, הסוכה כשרה, כיון שאין צריך את הסדין לצל, והרי זה כאילו הניחה לנאות את הסוכה^[1076], ואפילו כשהסדין צלתו מרובה, אינו פוסל^[1077], והם מפרשים ש"מפני החמה" היינו שלא תייבש החמה את העלים וינשרו, וימעט את הסכך, וכן "מפני הנשר", היינו שהסדין סומך את העלים שלא יפלו כדי שלא ינשרו ויהא הסכך חמתו מרובה מצלתו^[1078]. ויש סוברים, שאפילו בסוכה שצלתה מרובה, הסדין פוסלה^[1079], שכיון שהסדין פסול לסיכוך, הרי זו סוכה תחת סכך פסול^[1080], שכל דבר שמסכך משום איזה צורך, שם סכך עליו^[1081], ואפילו לסוברים שסכך פסול אינו פוסל סכך כשר שכנגדו^[1082], היינו דוקא כהסכך הפסול חמתו מרובה, אבל כאן שהסדין צלתו מרובה מחמתו, נמצא שאינו יושב תחת צל סכך כשר^[1083], ולדעה זו, מפני החמה היינו שלא תכנס עוד חמה לסוכה, ומפני הנשר, היינו שלא יפלו העלים לתוך הסוכה^[1084].

פרס תחתיה סדין כדי לנאותה

פרס סדין כדי לנאות את הסוכה, כשרה^[1085]. והטעם, נחלקו ראשונים, יש שכתבו שכיון שאינו אלא לנוי אינו חשוב סככה^[1086], ויש שכתבו שלפי שאינו עשוי לסיכוך, אלא לנוי, הוא בטל לסכך, וכאילו אינו^[1087]. על הסוברים שכל שאינו סומך ומעמיד את הסכך שלא יפחת לשיעור חתמו מרובה, עי' לעיל^[1088]. ונחלקו אמוראים: א) רב חסדא ורבה בר רב הונא סוברים, שנוי סוכה אינו פוסל את הסוכה אלא כשאינו מרוחק מהסכך ארבעה טפחים, אבל אם מרוחק ארבעה טפחים, פוסל^[1089], לפי שעד ארבעה טפחים נוי הסוכה בטל לסכך, אבל יותר מכך אינו בטל^[1090], שארבעה טפחים הוא מקום חשוב^[1091], ונמצא שיש כאן אוהל המפסיק בין היושב שם לסכך^[1092]. ולדעה זו נחלקו ראשונים, יש שכתבו, שדוקא אם יש בסדין שיעור של צלתה מרובה מחמתה^[1093], שבכך הוא דבר חשוב^[1094], ויש שכתבו שאפילו כשחמתו מרובה מצלתו הוא פוסל^[1095]. ב) ורב נחמן סובר, שאפילו כשהוא רחוק הרבה אינו פוסל^[1096], שבטל לסוכה^[1097], ויש שביארו שנוי סוכה אינו חשוב כדי לפסול^[1098]. והלכה שברחוק ארבעה טפחים פוסל^[1099].

פרס לא כדי לנאותה ולא כדי להגן

בגד המונח על גבי הסכך, שלא לשם צל והגנה, ולא כדי לנאות את הסוכה, אלא כגון כדי לייבשו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאסור לאכול ולישן תחתיו^[1100], שכיון שהניחו לצורך הבגד אינו בטל לסוכה^[1101], ויש סוברים שאינו פוסל^[1102], שאין פוסל אלא המונח להגן מן החמה או מדבר אחר, אבל כל צורך אחר דינו כנוי סוכה, שאינו פוסל, שבטל לסוכה^[1103].

על הסוברים שבאופנים מסוימים אסור לפרוס סדין או בגד על הסוכה, או תחתיה, משום מראית עין, ע"ע חשד; מראית עין^[1104].

מעמיד בדבר המקבל טומאה

מעמידי הסכך, היינו דברים שהסכך נסמך עליהם, נחלקו בהם אמוראים – רבי זירא ורבי אבא בר ממל - בדעת תנאים: אחד מהם אמר, שלדעת רבי יהודה שאמר שהסומך סוכתו בכרעי המטה, אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה^[1105], הטעם הוא משום שמעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה^[1106]. ואחד מהם אמר שפסולה מטעם אחר^[1107]. בדעת חכמים שאמרו שהסומך סוכתו בכרעי המטה, כשרה^[1108] - לטעם שהפסול הוא משום "מעמיד" – נחלקו המפרשים, יש סוברים שהם חולקים על רבי יהודה, וסוברים שמותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה^[1109], ויש סוברים, שאינם חולקים, ורבי יהודה אינו אלא מפרש את דבריהם^[1110], ויש שכתבו, שחכמים חולקים דוקא לענין בדיעבד, שכשרה, אבל מודים שלכתחילה אין להעמיד בדבר המקבל טומאה^[1111].

בטעם שאין להעמיד את הסכך על ידי דבר המקבל טומאה, לסוברים כן, נחלקו ראשונים: א) יש שכתבו, שכיון שהם מעמידים את הסכך, הרי זה כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה^[1112]. ולדעה זו, כתבו אחרונים, הפסול הוא מן התורה^[1113]. ב) ויש שכתבו, שגזרה היא, שלא יאמרו זה עומד – היינו הסכך – וזה מעמיד, מה זה מותר במקבל טומאה כך זה מותר, ויבואו לסכך במקבל טומאה^[1114].

מעמיד בשאר פסולי סכך

שאר דברים הפסולים לסכך, אם פסולים להעמיד בהם את הסכך, כשם שאין מעמידים בדבר המקבל טומאה, לסוברים כן, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף שאר דברים – כגון שאינם גידולי קרקע, או מחוברים לקרקע - פסולים למעמיד^[1115]. ויש סוברים שפסול מעמיד הוא דוקא בדבר שמקבל טומאה^[1116].

מעמיד בדבר שפסול מדרבנן

דבר שאינו פסול לסכך אלא מדרבנן – כגון שברי כלים שאין מסככים בהם – יש ראשונים ואחרונים שכתבו שאין בו פסול מעמיד, שאין עושים גזרה-לגזרה*^[1117], וכתבו אחרונים שהיינו לסוברים שפסול מעמיד אינו אלא גזירת חכמים, ולכן בדבר שאינו פסול אלא מדרבנן לא גזרו בו^[1118], אבל לסוברים שמעמיד הוא דין מן התורה, אף דבר שאינו פסול אלא מדרבנן, פסול למעמיד^[1119]. ויש אחרונים שנראה מדבריהם שגם בדבר שאין פסולו אלא מדרבנן, פסול משום מעמיד^[1120].

מעמיד בדבר שאין רגילים לסכך בו

דבר שאין הדרך לסכך בו, כתבו ראשונים, שאין בו פסול מעמיד^[1121], שאין חוששים שמא יבוא לסכך בהם, לסוברים שזה טעם איסור מעמיד^[1122], ולכן מותר לסכך על גבי הכותל^[1123], ומהם שפירשו שזה הטעם שהעושה סוכתו בראש האילן או על הגמל, אינו בכלל פסול מעמיד^[1124], לפי שמדובר באופן שאין הדרך לסכך בהם^[1125]. וכתבו אחרונים, שלסוברים שאיסור מעמיד הוא מעיקר הדין, וכאילו סיכך בפסול, אף דבר שאין רגילים לסכך בו אסור משום מעמיד^[1126].

בדבר שאיסורו לסכך ידוע לכל

דבר שידוע לכל שאילו יסכך בו סוכתו אין זה חשוב סוכה אלא בית, יש ראשונים שכתבו שאין בו איסור מעמיד, לפי שאין חוששים שיסכך בו, לסוברים שזה טעם איסור מעמיד^[1127], ולכן מותר לסכך על גבי הכותל^[1128], וכן יש שכתבו שמטעם זה אין איסור מעמיד בשיפודים של מתכת^[1129]. ויש שהוסיפו שהוא הדין במקום שהצריכוהו לעשות דבר מסוים כדי להכשיר את הסכך, שאין חוששים משום מעמיד, וכגון במסכך על גבי שיפודים, שהצריכוהו להרבות בסכך כשר, שאין השיפודים אסורים משום מעמיד^[1130]. וכתבו אחרונים, שלסוברים שאיסור מעמיד הוא מעיקר הדין, וכאילו סיכך בפסול, גם כאן אסור משום מעמיד^[1131].

גדר מעמיד

גדר מעמיד, היינו דוקא כשהסכך נסמך עליו, ואינו יכול לעמוד בפני עצמו, אבל סכך המונח על גבי דבר הפסול, ואינו נסמך עליו, אין בכך פסול מעמיד^[1132]. וכתבו אחרונים, שאם הסכך יכול לעמוד בפני עצמו, אלא שהוסיף בו דבר הפסול לסכך בו לחזקו שלא יפול מכח מכה וכדומה, הסוכה כשרה^[1133]. וכן במניח דבר על הסכך כדי שלא יפול ברוח שאינה מצויה, אינו חשוב מעמיד^[1134]. דבר שהניחו כדי למנוע מהסכך מלהפסל – כגון שהניח סדין על הסכך, שלא יתייבשו העלים ותהא חמתו מרובה מצלתו – יש ראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שחשוב מעמיד^[1135]. ויש מהאחרונים שכתבו שכיון שאינו בא אלא למנוע פסול, אינו חשוב מעמיד^[1136].

מעמיד דמעמיד

דבר שאין הסכך נסמך ישר עליו, אלא הוא מעמיד דבר אחר שהסכך נסמך עליו ("מעמיד דמעמיד"), נחלקו בו אם הוא חשוב מעמיד: יש ראשונים שסוברים שאינו חשוב מעמיד, כיון שאינו מעמיד את הסכך, אלא מעמיד דבר אחר שעליו הסכך^[1137], ולדעתם העושה סוכתו בראש האילן, היינו באופן שהאילן הוא רק מעמיד של המעמיד^[1138]. ויש מן אחרונים שסוברים בדעת ראשונים, שאף מעמיד של המעמיד בכלל פסול מעמיד^[1139].

מעמיד להלכה

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים אם יש פסול של מעמיד: א) יש סוברים שאין פסול של מעמיד^[1140]. והטעם, יש מהם שסוברים שבמחלוקת האמוראים בטעמו של רבי יהודה אין ההלכה כדעת הסובר שהוא משום מעמיד^[1141], ויש מהם שסוברים שאין הלכה כרבי יהודה^[1142]. ויש מהאחרונים שכתבו, שאפילו לפוסקים שאין פסול מעמיד, אפשר שהיינו דוקא כשהמעמיד עומד רק מן הצד ואינו ניכר כל כך, אבל אם המעמיד באמצע הסכך לכל אורכו והוא ניכר, יש יותר לפסול משום מעמיד שהוא נראה כעיקר הסכך^[1143]. ב) ויש מן האחרונים שסוברים, שלכתחילה אין לסכך על דבר שמקבל טומאה, אבל בדיעבד הסוכה כשרה^[1144]. ג) ויש סוברים שאם מעמיד את הסכך על דבר המקבל טומאה פסולה^[1145], שהלכה גם כסובר שהטעם משום מעמיד בדבר המקבל טומאה, וכרבי יהודה^[1146].

במעמיד דמעמיד, כתבו אחרונים שאפילו לפוסלים במעמיד, כשהוא רק מעמיד דמעמיד הסוכה כשרה^[1147]. ויש מן האחרונים שסוברים שיש להחמיר אפילו במעמיד דמעמיד^[1148].

דינים נוספים

אין לה גג

סוכה שאין לה גג, כגון שעשויה כמין צריף – שגגה ודפנותיה עשויים כאחד, ואין ניכר גג לבד ודופן לבד^[1149] - או שסמך את הדופן לכותל, נחלקו בה תנאים: יש פוסלים^[1150] - ובמשנה אמרו שהוא רבי אליעזר, ובברייתא אמרו שהם חכמים^[1151] – ויש מכשירים^[1152] – ובמשנה היינו חכמים, ובברייתא הוא רבי אליעזר^[1153] – ובטעם המחלוקת, במקום אחד בתלמוד אמרו, שנחלקו אם שיפועי אוהלים חשובים אוהל^[1154], והיינו שכיון שהוא בשיפוע אין ניכר מהו דופן ומהו גג^[1155], ובמקום אחר אמר אביי, שנחלקו אם סוכה צריכה להיות דירת עראי או קבע^[1156], ובלא גג אינה נאה לדירה^[1157], או שכיון שאין לה גג אינה קבועה^[1158], ויש ראשונים שכתבו שטעם ראשון עיקר^[1159], ולדעת הפוסלים, שיפועי אוהלים אינם כאוהלים כלל^[1160], אבל יש ראשונים שמסבירים, ששיפועי אוהלים חשובים אוהל עראי, וכך נחלקו, האם צריך דירת קבע, ושיפועי אוהלים אינם כשרים לסוכה, או שסוכה דירת עראי, ואף שיפועי אוהלים כשרים בסוכה^[1161]. והלכה שפסולה^[1162].

באופן שיש לה גג אפילו טפח, וכן באופן שהגביה את הדופן מהקרקע שיעור טפח, או, שהרחיק את הדופן הנסמכת על הכותל טפח, לדעת הכל כשרה^[1163], לפי שעתה יש לה גג^[1164], שלענין אוהל די בטפח^[1165]. וכתבו ראשונים ואחרונים, שכשרה בתנאי שיהא בסוכה שיעור סוכה, כלומר, שעד גובה י' טפחים יהיה שם רוחב ז' על ז' טפחים^[1166], ובאופן זה, כתבו ראשונים, שאפשר שאף המקום שתחת השיפוע שאין בו גובה י' טפחים כשר, מדין "פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה"^[1167], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאין צריך בה שיעור של זע"ז בגובה י"ט^[1168], אלא די שיש בקרקעיתה שיעור רוחב סוכה^[1169], ויש שכתבו, שכשרה דוקא באופן שאפשר לחלק את הסוכה לרצועות כך שבצירוף כולן, יש כאן רוחב ז' על ז' בגובה י' טפחים^[1170].

אלא שבטפח זה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאפילו אין טפח זה מסוכך בסכך כשר, או באופן שהגביהה טפח לא הניח שם דופן, הסוכה כשרה^[1171], וכן משמע בירושלמי^[1172], לפי שהוא כדין כל אויר בסוכה שאינו פוסל בשיעור טפח^[1173], ויש סוברים, שהטפח צריך להיות מדופן ממש, באופן שהגביהה, או מסכך כשר, באופן שהרחיקה מהכותל^[1174], שאין אויר חשוב גג^[1175], ולא מחיצה^[1176].

בשיעור גובה הדופן המונחת בשיפוע, יש ראשונים שכתבו שצריכה להיות ט"ז טפחים, שעשרה טפחים משמשים כדופן, וששה טפחים למעלה מהם כסכך, ובצירוף עוד טפח גג או דופן, יש כאן סכך ז' טפחים^[1177], ולכן הדופן למעלה מעשרה טפחים צריכה להעשות מסכך כשר^[1178], ויש סוברים שהדופן כולה צריכה להיות מדבר הכשר לסכך^[1179], שכן היא מעמידה את חלק הסכך^[1180], ומעמידי הסכך צריכים להיות כשרים לסיכוך, לסוברים כן^[1181]. ויש שכתבו שכיון שצריכה שיעור רוחב של ז' על ז' בגובה י' טפחים, מוכרח שיהיה אותו הדופן גבוה יותר מט"ז טפחים^[1182], ולפי גובה הכותל^[1183].

פסל היוצא מן הסוכה

פסל – סכך – היוצא מן הסוכה, אמרו בברייתא, שנידון כסוכה^[1184]. ואמרו על כך בתלמוד כמה פירושים: א) עולא אמר, שמדובר בקנים של סכך היוצאים מאחורי הסוכה^[1185], ויש שם מאחורי הסוכה שלושה דפנות, ושיעור רוחב הכשר סוכה, וצלתה מרובה מחמתה, והחידוש הוא שאף על פי שהמקום לא נעשה לשם סוכה, מכל מקום כשרה^[1186], ונחלקו ראשונים: יש שכתבו, שאף על פי שהדופנות לא נעשו לשם סוכה זו, כשרה^[1187], לפי שהמקום נעשה לשם צל^[1188]. ויש שכתבו, שבדפנות ודאי אין צריך שיהיו לשם סוכה, אלא החידוש הוא על הסכך, שאף על פי שלא הונח שם לשם צל אותה סוכה אחורית, מכל מקום כשרה^[1189]. ב) רבה ורב יוסף אמרו, שמדובר בקנים של סכך היוצאים לפני הסוכה, בפתח הרוח הרביעית, ודופן אחת ממשיכה והולכת עם קנים אלו^[1190], ואין אומרים לפסול את אותו המקום שתחת הקנים היוצאים, שכיון שלא המשיך את הדופן השניה עד לסוף הקנים, מוכח שהמקום שתחת הקנים הוא סוכה בפני עצמה, ופסולה^[1191], מחמת שאין שם אורך ורוחב בשיעור הכשר סוכה^[1192], ואפילו יש שם שיעור הכשר סוכה, הרי שאין שם שלוש דפנות^[1193], אלא גם מקום זה כשר^[1194], לפי שאין צריך שהדופן השניה מהצד תמשך לכל האורך, שהרי הדופן השלישית די לה בטפח^[1195]. וכתבו ראשונים, שהיינו דוקא כשאין צורת הפתח בין הסוכה לקנים היוצאים, שצורת הפתח חשובה כמחיצה ביניהם^[1196]. ג) רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן אמר, שהיינו סוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה, ומיעוטה חמתה מרובה, שכל הסוכה כשרה^[1197], ולפי זה "פסל היוצא" פירושו סכך שיוצא מהכשר סוכה, כלומר שחמתו מרובה ואינו כשר לסיכוך^[1198], על דעה זו, ועל מחלוקת הראשונים שבדבר, עי' לעיל: הסיכוך^[1199]. ד) רבי אושעיא אומר, שפירושו סכך פסול פחות משלושה טפחים בסוכה קטנה, שאינו פוסל את הסוכה^[1200]. ולפירושו "סכך היוצא", היינו שיוצא מתורת סוכה^[1201]. על פרטי הלכה זו עי' לעיל: הסיכוך^[1202]. להלכה, כתבו ראשונים, שפוסקים ככל הפירושים שנאמרו^[1203].

דבר איסור העומד לאיבוד

על דבר העומד לאיבוד מחמת איסורו, אם פסול לסכך או לדפנות מחמת כתותי-מכתת-שיעוריה*, ע"ע^[1204].

חיובה במזוזה

על סוכה אם חייבת בקביעת-מזוזה*, ע"ע^[1205].

↑ עי' שאילתות שאילתא קסט (ועי' לשון ר"נ גאון ור"ה גאון, באוצה"ג סוכה עמ' 33, כעין לשון השאילתות, וכעי"ז בצרור החיים ריש הל' סוכה (י-ם תשכ"ו עמ' צה)), ועי' העמק שאלה שם אות א בד'; עי' רש"י מכות ח א ד"ה השתא: אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה, ועי' ערול"נ שם והעמק שאלה שם בד' (ועי' מנחת אלעזר דלהלן), ועי' ס' האורה ריש הל' סוכה (סי' צו); עי' חרדים מ"ע פ"ה אות י ופ"ו אות ב; שו"ת קהלת יעקב סי' ב; ערול"נ סוכה בהקדמה ד"ה והנה שבע, ושם ב א ד"ה במתניתן (א); עי' שו"ת בנין שלמה (כהן) סי' מג; עי' ערוה"ש סי' תרמא ס"א; אבנ"ז או"ח סי' תנט; עי' משך חכמה שמות יב יז. ועי' משנה שבועות פ"ג מ"ח: לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה, ועי' אבנ"ז שם אות י, שפי' על העשיה (אבל עי' הון עשיר ודברי יציב שבציון 3). ועי' תקו"ז דף קלא סוף ע"ב: וכל פיקודין דעשיה כגון סוכה ולולב תליין בידים. ועי' באוה"ל שבציון 4. על עשיית הסוכה בעצמו מדין "מצוה-בו-יותר-מבשלוחו", ע"ע, ועי' פמ"ג סי' תרכה ס"ק א ומועד לכל חי (פלאג'י) סי' כא אות א וקצוש"ע סי' קלד ס"א ובנין שלמה (כהן) שם והעמק שאלה שם וכה"ח שם ס"ק יא ופתחא זוטא סי' תרכה אות ד, ועי' חוות יאיר סי' רה: ובזה נתישב וכו'. ועי' שו"ת בנין שלמה (רבינוביץ) סי' יא. ועי' קנין תורה בהלכה ח"ג סוס"י צ. ועי' משנה הלכות ח"ח סי' רלז, וח"י סי' עב. ועי' מועדים וזמנים ח"א סי' פ. ועי' קובץ בית אהרן וישראל גליון קג עמ' מז ואילך. ועי' ספר הזכרון לר"ד שורצמן (סוכה) עמ' תצב ומנחת אשר (וייס) מועדים עמ' קסז, שמצדדים שמצות ישיבת סוכה מתקיימת גם כשהאדם אינו יושב בתוכה, ע"י כך שקבע את עיקר דיורו בסוכה, ולפי"ז מובן שאף עשייתה היא בכלל המצוה, שבכך הופך את ביתו ארעי ואת סוכתו לקבע, ועי' ס' סוכת דוד עמ' תקעא. וע"ע ישיבת סוכה ציון 360.
↑ דברים טז יג. ערול"נ סוכה שם ושם ומכות שם; העמק שאלה שם.
↑ עי' שו"ת הרמב"ם סי' קמב וקובץ תשובות הרמב"ם (ליפציג תרי"ט) סי' נט; עי' מהר"ח או"ז סי' יא; רשב"ש סי' שלד; שו"ת חת"ס יו"ד ח"ב סוס"י רעא; עי' ביאור הר"י פרלא רס"ג מ"ע ז. ועי' משנה שבועות שבציון 1, ועי' הון עשיר למשנה שם ודברי יציב או"ח סי' ריז אות ה, שפירושו מצות ישיבת סוכה ולא העשיה עצמה, ועי' רשב"ש שם, שפי' כעי"ז את המשנה בנדרים פ"ב מ"ב: קונם סוכה שאיני עושה, כלומר הישיבה בה.
↑ ציון 5 ואילך. עי' באוה"ל סי' תרנו ד"ה אפי'; שו"ת מנחת אלעזר ח"ד סי' נה (ושם, מש"כ לפרש ברש"י שבציון 1, שלמסקנא אינה מצוה); עי' דברי יציב שם; עי' משנה הלכות שם. ועי' כעי"ז בערוה"ש שבציון 13. ועי' נזר הקודש שבציון 16. ועי' תורת רפאל (שפירא) ח"א או"ח סי' קיג. ועי' ר"ש סיריליאו ירוש' ברכות פ"ט ה"ג, שלדעת הבבלי אין מברכים על העשיה לפי שהעשיה אינה אלא הכשר מצוה. ועי' באוה"ל שם, שלד' הירוש' עיקר המצוה היא העשייה עצמה, ולכתחילה לא יקנה סוכה מחברו.
↑ ירושל' ברכות פ"ט ה"ג וסוכה פ"א ה"ב. ועי' יפ"ע סוכה מו א, שלד' הגר"א צ"ל בירוש': שהחיינו לעשות סוכה, ועי' יפ"ע מנחות מב א (ועי' ציון 9). ועי' ראבי"ה שבציון 19.
↑ ירושל' ברכות שם, גי' וילנא, ויש נוסחאות שאין בהם תיבה זו, וכן בירוש' סוכה שם, אינו.
↑ ירושל' שם ושם, לגי' שלפנינו, וכ"ה באו"ז סי' רכה (ועי' ציון הבא), וכ"ג מהרש"ל בתוס' סוכה מו א ד"ה העושה (א), ועי' להלן. ועי' שדה יהושע שם (ירושל' ברכות שם), (וכן צידד ערול"נ שם), שלשמו היינו לשם חברו, וכ"פ נוע"י שם, ושם שדוקא למי שאין סוכה מברכים על עשיית סוכה עבורו. ועי' מהרש"א סוכה שם, שביאר שהוא לפי הדעה שאין יוצאים בסוכה שאולה (עי' ציון 233), ולכן צריך לכיון שעושה את הסוכה עבור מי שישב בה, (וצ"ב, שהירוש' שם כ"כ על עוד הרבה מצות, שכשעושה לאחר מברך "לשמו", ועי' ערול"נ שם ונוע"י שם, ועי' מים עמוקים סוכה שם). ועי' שי"ק לירוש' שם, ועי' מתא ירושלים שם, ועי' תפארת בחורים (ררש"ח הכהן) שם. אבל עי' פי' ר"א פולדא לירוש' שם: לשם הקב"ה, ועי' ציון הבא.
↑ מאירי סוכה מו א; פסקי התוס' סוכה סי' קכד; עי' מהרש"א שם. ועי' מהרש"א שם שביאר, שהיינו לדעה שסוכה צריכה עשיה לשמה (עי' ציון 86 ואילך, ועי' להלן), ובשלמא כשעושה לעצמו, כיון שישב בה ניכר שעשאה לשמה, אבל כשעושה עבור אחר, צריך לומר בנוסח הברכה שעושה לשמה (ועי' מים עמוקים שם וק"נ שם שתמהו, בשאר ברכות שהובאו בירוש' שם בנוסח זה, ואין שייך שם הטעם), ועי' רשימות שיעורים רי"ד סולובייצ'יק שם, שצידד שאפי' לסוברים שאי"צ לשמה, מ"מ אינו יכול לברך עליה אם אין עליה חלות שם חפצא של סוכה לחג. וע"ע כל ישראל ערבים זה לזה ציון 233, שי"מ את נוסח הברכה מדין ערבות המצוות. ועי' פי' ר"א פולדא שם. ועי' תפארת בחורים שם. ועי' אהבת ציון (פראנקל) לירוש' שם, שכ' שתיבת "לשמו" או "לשמה" אינה מנוסח הברכה, אלא שכך צריך לכוין, וכ"נ באגודה שם (הל' סוכה סי' מב), (ועי' אהבת ציון וירושלים דלהלן), ועי' או"ז שם, שנסתפק אם קי"ל שאומר "לשמו", אמנם משאר המפרשים נ' שהוא חלק מנוסח הברכה.
↑ תוס' רא"ש שם ד"ה העושה ורא"ש סוכה שם (פ"ד סי' ג); טור או"ח תרמא; הגהו' הגר"א על תוס' סוכה שם (ועי' יפ"ע שבציון 5). וע"ע ברכת המצות ציון 223 ואילך, שי"ס שמצוה הנעשית ע"י שליח מברכים "על", ועי' מהרש"א שם וק"נ שם. ועי' אהבת ציון וירושלים (ראטנר) ירושל' שם (עמ' 206 ואילך), שליקט בזה כמה גרסאות.
↑ עי' אחרונים שבציון 4, ועי' מהרש"א שבציון 8.
↑ ביאור הר"י פרלא רס"ג מ"ע ז; ביאור ר"ח קנייבסקי לירוש' ברכות שם. ועי' פר"ח סי' תקפה ס"ב.
↑ עי' ציון 100.
↑ עי' או"ז ח"א סי' תקפג, וסי' תקלג; עי' ערוה"ש סי' תרמא ס"ב. ועי' פמ"ג סי' תרמא מ"ז ס"ק א, שהירוש' לשיטתו בציון 93. ועי' כעי"ז בציון 4. ועי' נוע"י שם, שדן בד' הירוש' שם.
↑ מנחות מב א. ועי' ראבי"ה סי' רפט, שגרס בבלי סוכה מו א, שמברכים לעשות סוכה.
↑ רב חסדא במנחות שם. וע"ע ברכת המצוות ציון 25.
↑ מנחות שם ע"ב. ועי' ערוה"ש שם: שני ברכות לא תיקנו על מצוה אחת וכו'. וע"ע הנ"ל ציון 24. ועי' שו"ת נזר הקודש (רוזין) או"ח סי' פח, שנחלקו התלמודים אם חלה קדושה בסוכה בשעת עשייה או בעת ישיבתה.
↑ רמב"ם ברכות פי"א ה"ח; טוש"ע שם.
↑ ברייתא סוכה דלהלן: לעצמו, ושם תוד"ה העושה (א) ותוס' רא"ש שם, וכ"כ הרבה ראשונים. ועי' ביה"ל סי' תרמא ד"ה לעצמו, שביאר שלד' זו העשיה עצמה אינה מצוה, ולכן דוקא לעצמו מברך, ויל"ע אם לד' שיש מצוה בעשיה, עי' ציונים 1, 5 ואילך, מברך שהחיינו גם לאחרים.
↑ ברייתא סוכה מו א ומנחות מב א. ועי' ראבי"ה סי' רפט, שגרס כן גם בירושל' ברכות פ"ט ה"ג (וכ"כ ערוה"ש סי' תרמא ס"ג, שהלכה זו מובאת גם בירוש'). ועי' תוספתא ברכות פ"ו ה"ט: ברוך שהגיענו לזמן הזה, ועי' תוספתא כפשוטה שם, שציין לכמה גרסאות בראשונים. ועי' יפ"ע שבציון 5. ועי' חי' ר' מאיר שמחה שם, שנסתפק בעושה סוכה בחג אם מברך עליה ברכת הזמן.
↑ תוס' שם ד"ה העושה (ב); המכתם שם בשם הראב"ד: שיש בה הנאה, שמרחיב ליבו; מאירי שם בשם גדולי המפרשים: שיש בעשייתה קצת הנאה. וע"ע ברכת הזמן ציון 101. ועי' העיטור הל' ציצית ש"ג ח"ב (ד"ה גרסינן): דלא גרע מקונה כלים חדשים. ועי' לבוש סי' תרמא ס"א.
↑ תוס' רא"ש שם; שו"ע הרב סי' תרמא ס"א. ועי' ר"ן שם. ועי' ערול"נ שם. וע"ע הנ"ל ציון 102.
↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 45, ואילו היה בעל הסוכה צריך לברך אין מובן כ"כ טעמם; עי' ראשונים שבציון 18, שלא הזכירו כלל שבעל הסוכה מברך; פמ"ג שם א"א ס"ק א.
↑ מג"א שם ס"ק א; שו"ע הרב שם; עי' פתחא זוטא שבציון 45, ושלפי"ז גם לד' המרדכי שבציון הנ"ל, בעל הסוכה מברך בשעת העשיה.
↑ ריטב"א שם; ביה"ל שם ד"ה כשעושה. ועי' מושב זקנים (לבעה"ת) ויקרא כג מב, שהעמיד ברייתא זו דוקא בעושה סוכה בתוך החג, היינו בחוה"מ, שהוא זמן מצוותו, אבל בעשאה קודם החג, אינו מברך (וע"ש פסוק מ). ועי' שו"ת משאת משה ח"א סי' ה ד"ה ומכאן, שהעושה סוכה בחוה"מ, אע"פ שבירך שהחיינו על הכוס, מברך שוב בשעת העשיה.
↑ פר"ח סי' תלב ד"ה בטור הביא. וכ"מ בשו"ת מהר"ח או"ז סי' קצה.
↑ ריטב"א שם.
↑ ריטב"א שם.
↑ עי' ציון 103. עי' ערול"נ שם, בביאור ד' הריטב"א שם.
↑ גמ' סוכה שם. ועי' ראשונים שבציון 107 בד' הירושלמי שבציון הנ"ל.
↑ מאירי שם.
↑ גמ' שם.
↑ הלכות ראו עמ' 25; עי' שו"ת רש"י סי' שנה. ועי' רי"ו נ"ח ח"א, בפי' הבה"ג דלהלן: ליכנס אנשי' וליכנס בתוכה ולישן בה, ועי' הערה במחז"ו מהדו' גולדשמידט דלהלן.
↑ ב"ח סי' תרלו וק"נ סוכה פ"א סי"ג אות כ, בד' בה"ג סי' יד שכ': למיכנשה ולממך בה בסתרקי.
↑ הלכות ראו שם.
↑ עי' סידור רש"י סי' רכח ושו"ת רש"י שם, ומחז"ו סי' שנז: למיעטרה, ועי' מחז"ו שם מהדו' גולדשמידט (ח"ג עמ' תשצה) ובהערה שם.
↑ ריצ"ג הל' סוכה (ליד יצחק ירנן אות רפח); העיטור ריש הל' סוכה; המנהיג ריש סוכה; עי' ריטב"א שם. ועי' ריצ"ג ועיטור שם, שתמהו מירושלמי שבציון 110 ואילך, ועי' שו"ת בנין שלמה (כהן) סי' מג ור"ע הילדסהיימר לבה"ג שם, שבפשטות יש לחלק בין חידוש שהצריכו שם בסוכה ישנה לחידוש לענין ברכת הזמן. ועי' העיטור שם, שתמה עוד ממה שאמרו "אם אינו יכול לחדש", והרי אין לך סוכה שא"א לפרוס בה כרים וכסתות.
↑ ריטב"א שם. ועי' עמק סוכות שם, שצידד שחידוש בסכך מועיל גם באינו נצרך להכשר הסוכה, אמנם בפתחא זוטא שם ס"ק ב, כ' שצריך לחדש דוקא במקום שהוא מעכב את הכשרה.
↑ ריטב"א שם.
↑ כ"ה הגי' בסוכה שם לפנינו. ועי' פרי"ד והמכתם שם: רב הונא, וברבנו מנוח הל' סוכה דלהלן: רבא ורב אשי.
↑ סוכה שם: חזינא ליה לרב כהנא וכו'.
↑ בה"ג סי' יד; הלכות ראו שם; סידור רש"י סי' רכח; מחז"ו סי' שנז; עי' ר"י מלוניל שם (כב ב); המנהיג ריש סוכה; סמ"ג עשין מד; המכתם שם; מרדכי סוכה סי' תשסט; עי' ריטב"א סוכה שם: והכין כתבו רובא דרבנן (ועי' ריטב"א דלהלן); מאירי שם; רא"ש שם (פ"ד ס"ב); עי' אגודה שם (פ"ד סי' מג). ועי' עמק סוכות שם, שביאר לד' זו, שהמתין עם הברכה עד לקידוש, משום שיש מעלה וחשיבות לברכה על הכוס (כד' ר' חייא, ע"ע הבדלה ציון 202), או כדי למעט בברכות.
↑ כ"מ בסידור רש"י סי' שב והפרדס ענין סוכה; עי' רמב"ם ברכות פי"א ה"ט: מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו, וסוכה פ"ו הי"ב: ובלילי יו"ט ראשון... מברך על הזמן... על הכוס, ועי' ברכ"י סי' תרמג אות א (ד"ה אמנם הרמב"ם) וקובץ כל יד הל' סוכה שם, בד', ועי' לחם יהודה (עייאש) הל' סוכה שם ד"ה ומ"ש ובליל, (ועי' הגהו' יצחק ירנן לריצ"ג הל' סוכה אות ג); עי' שבה"ל סי' שמו; ריטב"א שם (ושם שכ"ד הרמב"ן), ושם שפי', שרב כהנא בירך הן על מצות ישיבת סוכה, והן על הרגל, ברכת-הזמן אחת; עי' פרי"ד שם. ועי' פסקי ריא"ז סוכה פ"ב ה"ד (מכון התלמוד הישראלי) אות ג-ד.
↑ ושם ציון 73, הסוברים שאי"צ לברך שוב, וציון 74, שחולקים. ועי' ס' הכי איתמר ברכת שהחיינו עמ' תקפד ואילך שהאריך בזה.
↑ בה"ג שם; הלכות ראו שם; מחז"ו שם; ראב"ן שם; סמ"ג שם; מרדכי שם; צרור החיים ריש הל' סוכה; המכתם שם; מאירי שם; רא"ש שם; הגהו' ר"פ על הסמ"ק סוס"י צג; המאורות שם; רבנו מנוח הל' סוכה שם; טוש"ע תרמא. ועי' ריטב"א שם: ועמא דבר כותייהו שלא לברך זמן בעת עשיית סוכה, אמנם ד' הריטב"א שם שיש לברך בעשיה, ועי' ריטב"א שם מז ב. ועי' רמב"ם והאחרונים בד' דלעיל, שנ' שלד' מברך בעשיה, וכן צידד בשכנה"ג הגה"ט שם. ועי' הלכות קצובות לרב יהודאי גאון ריש הל' סוכה וסידור רש"י שם ושו"ת רש"י שם והפרדס שם, וסמ"ק שם, והשלמה סוכה שם, שנ' שנהגו בזמנם לברך בשעת עשייה, וכן עי' סדר רב עמרם גאון סדר סוכות מהדו' ירושלים תשל"ב (עמ' קעב), שנ' שמברך בעשיה, אמנם לפי הגי' בשאר מהדורות אין משמע כן. ועי' ס' מנהג טוב אות עה (עמ' 235), שטוב לברך לאחר שבנה סוכתו ועיטרה בדברים נאים.
↑ סמ"ג שם; מרדכי שם. ועי' לבוש שם: ואין הכל בקיאין, ונ' שר"ל שחששו במי שעשו לו סוכה שלא ידע שצריך לברך עליה כשיכנס בה. ועי' פתחא זוטא שם ס"ק ג, שפי' ד' המרדכי שם, באופן שאחד עושה גדולה לארח בה הרבה אנשים, וכיון שאין הסוכה שלהם אינם מברכים.
↑ שו"ת הרא"ש כלל כה סי' ג. ועי' מלבושי יו"ט סי' תרמא אות ג (הביאו א"ז שם ס"ק א), שכ' כדי שיהא זמן ברכתו קבוע. ועי' מושב זקנים שבציון 24, וכיון שעושים את הסוכה קודם החג אין מברכים. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רנו (אלף שכז).
↑ רש"י סוכה ז ב ד"ה דירת קבע.
↑ ועי' פנ"י להלן, מש"כ לבאר במחלו' זו.
↑ עי' ציון 434 ואילך.
↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
↑ תוס' רא"ש שם.
↑ עי' ציון 600 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
↑ עי' סוכה שם, וריטב"א שם.
↑ עי' ציון 336 ואילך.
↑ סוכה שם. ועי' ריטב"א שם, שגם מסוגיות נוספות נ' שסובר דירת קבע בעינן.
↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
↑ עי' ריטב"א שם.
↑ עי' ציון 498.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ציון הנ"ל.
↑ עי' ציון 493.
↑ עי' רש"י שם, ועי' תוס' שיש שאינם גורסים. ועי' ציון 220 ואילך.
↑ עי' ציון 195 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ציונים הנ"ל ואילך.
↑ עי' ציון 200.
↑ עי' ציון 1149 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ציון הנ"ל ואילך.
↑ עי' ציון 1156 ואילך, ועי' ראשו' סוכה שם.
↑ עי' ציון 713 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ ע' ציון 718.
↑ כ"מ בגמ' שם וראשונים שם.
↑ תוס' שם ד"ה כולהו; ריטב"א שם; תוס' רא"ש שם; ר"ן שם (ג א בדפי הרי"ף). ועי' תוס' ותוס' רא"ש שם, שהוכיחו כן מרבי וב"ש שסוברים דירת קבע, ונחלקו באותו ענין של שיעור רוחב סוכה, עי' ציון 49 ואילך, ועי' ריטב"א ור"ן שם שהוסיפו עוד מקומות. ועי' ריטב"א ור"ן שם, שלשון הגמרא שם "כולהו סבירא להו", נאמר במקום שאין הכל הסוברים ממש כדעה אחת בכל נקודות המחלוקת, משא"כ לשון "אמרו דבר אחד", וע"ע אין הלכה כשיטה.
↑ עי' להלן מחלו', אם יש מקומות שהלכה דירת קבע, או שאין הלכה כן בשום מקום.
↑ ע"ע. רי"ף סוכה ז ב (ג א); ריטב"א שם ור"ן שם, בשם גאונים, והסכימו; רא"ש שם (פ"א סי' י). ועי' בציונים של כל הנושאים דלעיל, מש"כ שם להלכה.
↑ עי' ציון 440. ריטב"א ור"ן שם.
↑ עי' ציון 1161. ריטב"א ור"ן שם.
↑ רי"ף שם; ר"א מן ההר שם; רא"ש שם.
↑ בעה"מ שם.
↑ עי' משנה וגמ' סוכה ט א. כך היא פשטות הסוגיא, וכ"כ הרבה ראשונים בכל המסכת, ועי' רש"י ורא"ה וריטב"א שם. ויש מן הראשונים שכתבו, שגם לב"ה צריכה עשיה לשמה, עי' העיטור הל' סוכה הענין הרביעי וריטב"א שם ב א בשם י"מ, ונדחו דבריהם (עי' ריטב"א שם), ועי' ציון 152. ועי' ברכת שמואל גיטין סי' י, שלד' זו כונת העשיה לשמה גדרה ככונת לשמה בגט (ע"ע), ובלא כוונה לשמה אין כאן "שם סוכה".
↑ דברים טז יג.
↑ סוכה שם.
↑ רש"י שם ד"ה חג הסוכות.
↑ סוכה שם, ועי' ראשונים שבציון 86.
↑ סוכה שם. ועי' ציון 290.
↑ ציון 90.
↑ ירוש' סוכה פ"א ה"ב. ועי' תוס' סוכה ט א ד"ה ואם ותור"פ שם והמכתם שם, וראבי"ה ח"ב סי' תריב, והגהות אשר"י סוכה שם (פ"א סי' יג), וקה"ע ושיירי הקרבן דלהלן, ופנ"י שם, ועוד הרבה אחרונים, שההלכה של לחדש בה דבר הוא בד' ב"ה, (אמנם עי' שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים נז, שאפשר שדברי הירושלמי אמורים לדעת ב"ש, ועי' ציון 109, ועי' שיירי הקרבן שם). ועי' שבלי הלקט שבציון 157.
↑ המכתם שם.
↑ עי' להלן; עי' פנ"י סוכה שם; עי' צל"ח שם. ועי' תורת רפאל (שפירא) ח"א או"ח סי' קיג, שהאריך בזה.
↑ או"ז הל' תפילין סי' תקלג; מאירי סוכה שם; רי"ו נ"ח ח"א; קה"ע ושיירי הקרבן שם. ועי' להלן.
↑ רי"ו שם.
↑ עי' ציון 1.
↑ עי' שו"ת בנין שלמה (כהן) סי' מג; עי' מועדים וזמנים ח"א סי' פ.
↑ או"ז שם. וע"ע לשמה.
↑ ב"ח תרלו; עי' פנ"מ שם. ועי' ר"ח שבציון 342.
↑ לבוש שם ס"א. וע"ע כתיבת סת"ם ציון 733.
↑ עי' ראשונים שבציון 171, ועי' להלן.
↑ עי' ספרי דברים ראה פיסקא קמ שלפנינו: תעשה לך פרט לסוכה ישנה (ועי' הגהות הגר"א שגרס בע"א), ועי' ספרי דבי רב שם ועלי תמר שם, ועי' תוספתא סוכה פ"א: סוכת הרועין וסוכת הקייצין פסולה, ועי' עלי תמר לירוש' שם, אבל עי' זרע אברהם (על ספרי) שם, שהספרי עומד בשיטת ב"ש (וכ"מ בפי' רבנו הלל שם), ועי' עמק הנצי"ב, שכוונת הספרי לסוכה שעשאה בפסול, ועי' חזו"י שם, שהעמיד את התוספתא במקום שאין יודעים שנעשית לשם צל, אבל אי"צ עשייה לשם חג, ועי' חס"ד שהעמיד את התוספתא בע"א (עי' ציון 148), ועי' גי' הגר"א לתוספתא שם: סוכת רקב"ש וכו' כשרה. וכ"כ עלי תמר שם בד' תרגום יב"ע ויקרא כג מב.
↑ ספרי דבי רב שם; עלי תמר שם.
↑ ספרי דבי רב שם, ע"פ ספרי שם, שנלמד מהכתוב.
↑ עי' ציון 29. שבלי הלקט סוס"י שלז בשם י"מ; תניא רבתי סי' פב בשם י"מ.
↑ ציון 90.
↑ עי' רי"ף סוכה א א (בדפי הרי"ף) ואילך ורמב"ם סוכה פ"ה ה"ט, שהשמיטו את הירוש', ועי' רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים נז וראשון לציון סוכה שם, ומראה הפנים שם, בד'; עי' שבלי הלקט סי' שלז; מאירי סוכה שם; פמ"ג סי' תרמא מ"ז ס"ק א; עלי תמר שם. ועי' פנ"י שם. ועי' בגדי ישע או"ח תרלו.
↑ ירוש' סוכה פ"א ה"ב: חברייא אמרו.
↑ לבוש סי' תרלו ס"א; מג"א שם. ועי' א"ר שם שא"צ טפח על טפח, וצ"ב, ואפשר שסובר שהדעה שבציון הבא והדעה שכאן חולקים.
↑ ירוש' שם: ר' יוסה. ועי' פנ"מ שם שלא נחלקו. ועי' ס' הפרדס דלהלן.
↑ קה"ע שם.
↑ מאירי סוכה ט א. ועי' בה"ג ריש מסכת סוכה (לענין ברכת שהחיינו על הסוכה, ועי' ציון 32 ואילך): למיכנשה ולממך בה בסתרקי, ועי' רא"ש סוכה פ"א סי' יג, בשם הבה"ג, שהחידוש הוא, שיאסוף את הכסאות לישב עליהם (עי' ק"נ שם אות כ), ועי' רי"ו נ"ח ח"א, בשם הבה"ג שהחידוש הוא לכנס אנשים ולהכניסם לסוכה ולישן בה, (ויש שכתבו לפרש, להוריד בה מצעות, ובשם הל"פ: לטאטה או לפרוש לתוכה כרים וכסתות), ועי' רי"ץ גיאת הל' סוכה ורא"ש שם בשם העיטור ורי"ו שם, שחולקים, וכ' שהחידוש צריך להעשות דוקא בסוכה עצמה (ועי' הערות ר"ע הילדסהיימר על הבה"ג שם, מש"כ לחלק בין חידוש סוכה ישנה, לבין חידוש לענין ברכת שהחיינו), ועי' ס' הפרדס ענין סוכה (תרפ"ד עמ' רלח): צריך לחדש בה כלום דבר.
↑ פמ"ג שם ס"ק א.
↑ סוכה ח ב: והוא שעשאה לצל; רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; טוש"ע תרלה. ועי' אבנ"ז או"ח סי' תעה. ועי' קה"י סוכה סי' א ד"ה ונראה דרש"י ז"ל.
↑ דברים טז יג.
↑ לבוש שם. ועי' כעי"ז ברש"י שם ד"ה אמר רב חסדא.
↑ רש"י שם; או"ז סי' רפה; ר"א מן ההר שם; מאירי שם; רא"ש שם (פ"א סי' יא); טור שם; רבינו מנוח סוכה פ"ה ה"ט; רי"ו נ"ח ח"א. וכ"פ לבוש שם ומג"א שם ס"ק א ופמ"ג א"א שם ומ"ב שם ס"ק א. ועי' ציון הבא. ועי' פמ"ג שם, שפסולה מה"ת, וכ"מ בבית השואבה שם ס"ד.
↑ עי' מרומי שדה שם, שכ"ד הראשו' שלא כ' שהעשויה לצניעות פסולה (וע"ש שכ"ד הרמב"ם והר"ן, אמנם בהערות רי"ש אלישיב שם, כ' שהר"ן, אע"פ שפי' בע"א, וכן ר"ת שכתבו שרב חסדא בא לאפוקי סוכה שאין הגשמים יורדים לתוכה (עי' רא"ש שם, ועי' ציון 923), מודים שלצניעות פסולה, וכ"כ בנחלת צבי שם בד' ר"ת, וכ"כ בפמ"ג א"א שם, בד' הר"ן).
↑ עי' רש"י סוכה ב ב ד"ה לימות המשיח: סוכת מצוה אינה לצל, ועי' מרומי שדה ח ב.
↑ עי' מרדכי סי' תשלב בד' רש"י דלהלן; עי' ערול"נ שם; עי' שפ"א שם.
↑ רש"י סוכה ח ב ד"ה אמר רב חסדא; ראשונים שבציון 119. וכ"פ בלבוש תרלה ומ"ב שם ס"ק א.
↑ שם: החייבים במצוה, ושם ציון 798 ואילך, על פטור נשים, וע"ע כותים ציון 178 ואילך.
↑ ברייתא וגמ' סוכה ח ב: סוכת גנב"ך.
↑ עי' שיטת ריב"ב שם (ד א בדפי הרי"ף), בפי' סוכת נשים; עי' פסקי ריא"ז סוכה שם (פ"א סוף ה"א), לענין סוכת בהמות; מאירי שם, לענין סוכת בהמות (וכ"פ בלבוש סי' תרלה).
↑ עי' להלן; עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; עי' טוש"ע תרלה א.
↑ עי' ציון 86 ואילך. עי' רשב"א ח"ג סי' רנט.
↑ ברייתא סוכה ח ב: סוכת גנב"ך וכו'.
↑ גמ' מנחות מב א.
↑ ברייתא סוכה שם.
↑ עי' תוס' גיטין מה ב ד"ה כל ופרי"ד סוכה שם (לגבי סוכת גוי); עי' מאירי סוכה שם (סוכת נשים); גליוני הש"ס (ענגיל) שם. וכ"מ ברבנו מנוח סוכה פ"ב ה"ט.
↑ ע"ע אשה ציון 139, להלכה.
↑ ע"ע ציצית.
↑ בכורי יעקב דלהלן. ועי' ציון 138 ואילך.
↑ מרדכי מנחות רמז תתקמט; עי' פמ"ג סי' יד ס"ק ג וחכמת שלמה שם, בד' מג"א דלהלן; בכורי יעקב סי' תרלה ס"ק ב.
↑ כ"מ בתוס' גיטין שם בד' ר"ת; מג"א שם. ועי' אג"מ ח"ה סי' מ אות ג, שרוב האחרונים חולקים, וסוברים שנשים כשרות לכתחילה בעשיית סוכה. ועי' אג"מ שם, שגם לשיטת ר"ת שמי שאינו מחויב בדבר אינו כשר בהכנתו, מ"מ בעשיית סוכה אינו כן, ע"ש בטעמו.
↑ עי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק א.
↑ עי' אבנ"ז או"ח סי' תעה. וצ"ב לפי מה שביאר שם, שאין דין "כוונה" לצל, אלא שאין שם סוכה אלא על הנעשה במציאות לצל, וא"כ גם באין גדול עומד שם יש להכשירה.
↑ ציון 135.
↑ עי' רש"י סוכה ח ב ד"ה רועים.
↑ עי' רש"י שם ד"ה קייצים.
↑ רש"י שם ד"ה בורגנין.
↑ רש"י שם ד"ה סוכת רקב"ש.
↑ ברייתא סוכה שם; עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; טוש"ע תרלה.
↑ תוספתא סוכה פ"א.
↑ עי' ציון 59.
↑ חס"ד שם; מנחת יצחק שם.
↑ עי' ירושלמי סוכה פ"א ה"ב וספרי ראה פיסקא קמ (עי' ציון 93 ואילך), ועי' ספרי דבי רב שם וצל"ח סוכה ט א בד'; ט"ז תרלו ס"ק ג; א"ר שם בד' הכלבו סי' עא. ועי' זרע אברהם שבציון 104.
↑ עי' ציון 95 ואילך.
↑ עי' משנה סוכה ט א, ורש"י שם ד"ה סוכה ישנה.
↑ עי' משנה סוכה ט א, ועי' רי"ץ גיאת שם ורש"י שם וריב"ן שם ור"י מלוניל שם ורוקח סי' ריט וריבב"ן שם ורא"ה שם וריטב"א שם ב א ורבנו אברהם מן ההר שם ט א ור"ן שם (א א בדפי הרי"ף), שפי' שמחלו' ב"ש וב"ה היא אם צריך עשייה לשמה. ועי' העיטור הל' סוכה הענין הרביעי, שסוכה שעשאה לפני ל' יום קודם הפסח, לכו"ע פסולה, שלדעתו לכו"ע צריך עשייה לשמה, ולא נחלקו ב"ש וב"ה אלא בעושה סוכה בתוך ל' יום קודם החג, שלדעת ב"ה סתם העושה סוכה בזמן זה לשם מצוה הוא סוכה, ולד' ב"ש פסולה, שאין אומרים שהעושה בסתם לשם מצוה הוא עושה, ועי' ריטב"א שם ור"ן שם, שדחו.
↑ סוכה שם. ועי' ציון 86 ואילך.
↑ משנה שם.
↑ עי' סוכה שם, ועי' ראשונים דלעיל, ועי' להלן. ועי' ציון 90.
↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 93.
↑ ירושלמי סוכה פ"א ה"ב. ועי' ציון הנ"ל. ועי' שבלי הלקט סי' שלז ותניא סי' פב, שי"מ שהירושלמי אינו עוסק בסוכה ישנה, אלא לענין ברכת הזמן בעשייתה, עי' ציון 18 ואילך, ועי' ציון 114.
↑ כ"ה בספרי ראה פיסקא קמ שלפנינו. אבל עי' הגהות הגר"א שם, שגרס בע"א.
↑ ספרי דבי רב שם. ועי' זרע אברהם שם, שהספרי שם הוא לשיטת ב"ש.
↑ ציון 92 ואילך.
↑ עי' משנה שם, ועי' ראשונים שבציון 152. ועי' העיטור שבציון הנ"ל, ועי' רדב"ז ח"ו סי' ב אלפים נז, ושם פי' נוסף.
↑ ע"ע שלש רגלים, ושם שי"ס שדין זה אינו אלא בפסח, וי"ס שאין שואלים ודורשים אלא שתי שבתות קודם.
↑ רש"י שם ד"ה בית שמאי. ועי' פרי"ד שם.
↑ עי' משנה שם, ועי' רש"י שם ד"ה כשרה.
↑ עי' תוס' שם ד"ה ואם; תור"פ שם; אגודה שם; הגהות אשר"י שם; טוש"ע או"ח תרלו; לבוש שם ס"א; א"ר שם ס"ק ד, בד' מרדכי סוכה סי' תשלג. וכ"מ בצל"ח שם.
↑ ב"ח שם; פנ"י שם. וכן צידד בא"ז שם. ועי' ב"ח שם שהתוס' שם נסתפקו בזה (ועי' א"ר שם).
↑ עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; טוש"ע שם א.
↑ עי' רמב"ם שם, ועי' ציון 109.
↑ עי' תניא סי' פב בשם ר' נטרונאי גאון; עי' שבלי הלקט סי' שלז, בשם ר' יהודאי גאון; האורה סי' צו והפרדס דלהלן; עי' רא"ש שם (פ"א סי' יג); פסקי הרא"ש שם; כלבו סי' עא (ד"ה סכך בדבר); טור שם; שו"ע שם וב"י שם; לבוש שם.
↑ ר"ן שם; מג"א שם. ועי' ציון 96 ואילך.
↑ תניא שם בשם ר' נטרונאי גאון; שבלי הלקט שם בשם ר' יהודאי גאון; ס' הפרדס ענין סוכה (תרפ"ד עמ' רלח); העיטור שם; עי' ב"י שם בד' תוס' ורא"ש שם; עי' א"ר שם בד' תוס' שם. ועי' מושב זקנים ויקרא כג מב.
↑ עי' סוכה יד א. ריטב"א שם.
↑ עי' סוכה שם, ועי' להלן.
↑ רש"י סוכה שם ד"ה ר' מאיר; תוס' שם ב א ד"ה כי; ר"י מלוניל שם יד א בפי' הגמרא (ז ב בדפי הרי"ף); ר"ן שם. ומ' ברש"י שם ובציונים 181, 186, שצריך שני תנאים כדי לפסול מקום משום "ביתו", א' שהוא בית (להוציא סוכה, כגון סוכת היוצרים, עי' ציון 185), ב' שדר שם כל השנה (להוציא מקום שעשאה לדירה, אבל עדיין לא דר שם, כגון סוגיית "תקרה שאין עליה מעזיבה" עי' ציון 179).
↑ עי' ציון 248 ואילך. ר"י מלוניל שם בפי' המשנה (ז א בדפי הרי"ף); ריטב"א שם.
↑ ר"י מלוניל שם.
↑ עי' להלן טעם הפסול, ועי' ציון 172.
↑ עי' להלן שהפסול הוא רק משום תעשה ולא מן העשוי, ולד' רש"י מוכח שמדובר שעדיין לא דר שם, שאילו היה דר שם יש לפסול משום "סוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה", עי' ציון 174, ומש"כ שם. ולפי"ז מובן שנקטו במשנה "תקרה שאין עליה מעזיבה" שלא נסתיימה בנייתה, ועדיין לא דר שם. ולד' שבציון 175, יל"ע אם ה"ה כשדר שם כל השנה.
↑ עי' משנה טו א: תקרה שאין עליה מעזיבה, שנחלקו כיצד אפשר להכשירה. ועי' להלן.
↑ גמ' שם.
↑ עי' רש"י שם ד"ה בשלמא; פרי"ד שם; ריטב"א שם.
↑ ציון 822 ואילך. ועי' משנה וגמ' שם כיצד אפשר להכשיר סוכה זו, ועי' ציון.
↑ עי' להלן.
↑ רש"י סוכה ח ב ד"ה שתי.
↑ סוכה שם; טוש"ע תרלו ב.
↑ רש"י שם ד"ה פנימית; ר"י מלוניל שם (ד א בדפי הרי"ף); ר"א מן ההר שם; טוש"ע שם; לבוש שם. ועי' מש"כ בציון 174, וצ"ל שסוכת היוצרים, לד' זו, עשויה לשם צל, וכ"מ ברש"י שם שלא הביא הו"א לפוסלה אלא משום שאינה עשויה לשם חג (ודחה, כיון שקי"ל כב"ה שאי"צ לשם חג, עי' ציון 90), ולא כ' לפוסלה משום שעשויה לדירה (כשם שכ' לענין תקרה שאין עליה מעזיבה, עי' ציון 181), ולפיכך אין טעם לפוסלה אלא משום שאין ישיבתו ניכרת לשם חג. על הנידון אם הראשונים שבציון 189, חולקים על דעה זו, ובביאור הדעות, עי' ב"ח סי' תרלה (ד"ה ומ"ש ובלבד) וט"ז שם ס"ק א ומג"א שם ס"ק א ופמ"ג שם א"א ס"ק א ומחצה"ש שם ס"ק א וערול"נ שם.
↑ עי' להלן.
↑ עי' ציון 185.
↑ ריטב"א סוכה ח ב; מאירי שם; ר"ן שם.
↑ עי' ריטב"א שם; עי' ר"ן שם.
↑ סוכה כג א; רמב"ם דלהלן ושם ה"ה; טוש"ע דלהלן.
↑ סוכה שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
↑ רש"י שם ד"ה יכולה.
↑ רש"י שם ד"ה שאינה.
↑ ברייתא סוכה שם: העושה סוכתו בראש הספינה.
↑ ברייתא שם.
↑ משנה שם כב ב.
↑ עי' גמ' שם כג א, שהמשנה עומדת בשיטת ר' עקיבא (ועי' ערול"נ שם, שצידד שלדעת אביי בגמ' שם, יש להעמיד את המשנה גם כרבן גמליאל).
↑ סוכה ז ב. ועי' ציון הבא.
↑ אביי בסוכה כג א. ועי' חי' הגרי"ז הלוי סוכה ד"ה והנה בסוכה.
↑ ר"ח שם; עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ו, ומ"מ שם; טוש"ע תרכח ב.
↑ רש"י שם כג א ד"ה לא כלום; ר"ן שם (י ב בדפי הרי"ף). ועי' רא"ה שם: דלא חשיבא למידי.
↑ ע"ע מחיצה. רבנו אברהם מן ההר שם; המאורות שם.
↑ רש"י שם ד"ה יכולה.
↑ עי' ערול"נ סוכה כג א, שאפשר שרבן גמליאל עשה סוכתו בירכתי הספינה, במקום שאין הרוח שולטת. וע"ע מחיצה.
↑ משנה סוכה כא ב.
↑ גמ' שם.
↑ עי' ציון 1105 ואילך, על פסול "מעמיד".
↑ תוס' שם ד"ה שאין.
↑ ר' אמי בירושלמי סוכה פ"ב ה"א.
↑ תוס' שם; רא"ש שם (פ"ב סי' א).
↑ עי' אביי סוכה שם, ועי' תוס' שם ורא"ש שם. ועי' תוס' שם, שמ' קצת ששייך לענין דירת קבע או דירת עראי (עי' ציון 48 ואילך), ויל"ע. ועי' רא"ה וריטב"א שתמהו על פי' זה.
↑ עי' ציון 392. רא"ש שם.
↑ רא"ש שם בד' רי"ף שם (י א) (ועי' ק"נ שם); תרוה"ד סי' צא; טוש"ע תרל יג.
↑ עי' לבוש שם, ועוד נו"כ.
↑ רש"י שם ד"ה שאין; פרי"ד שם.
↑ עי' ציון 59.
↑ רש"י שם; פרי"ד שם.
↑ עי' אביי סוכה שם, ורש"י שם סוד"ה אבל, בביאורו.
↑ עי' משנה סוכה כב ב, ורש"י שם ז ב ד"ה בראש, ועי' תוס' דלהלן (ובתוס' שם ז ב ד"ה העושה, אינו גורס "בראש העגלה"). ועי' ירושלמי שם (פ"ב ה"ד).
↑ תוס' שם בד' רש"י שם. ועי' ר"ן שם (י א).
↑ תוס' שם בד' רש"י שם.
↑ תוס' שם בד' רש"י שם. אבל עי' מאירי כב ב, (בפי' ב) שלד' רבן גמליאל על גבי ספינה פסולה כיון שמטלטלת.
↑ ר"ן כא ב.
↑ משנה דלעיל.
↑ רש"י על משנה שם, ור"י מלוניל שם (י ב בדפי הרי"ף) ור"ן שם, ושא"ר שם.
↑ עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ו, ורבינו מנוח שם; עי' טוש"ע תרכח ב ונו"כ שם, ועי' טוש"ע שבציון 214, שלא חששו משום שמטלטלת. ועי' פמ"ג תרכח א"א ס"ק ד, שעל גבי עגלה כשרה דוקא בשעה שעומדת במקומה ואינה מטלטלת, אבל עי' ביכו"י שם שדחה, וכשרה בכל אופן, וכ"מ משאר הפוסקים, ועי' מ"ב שם ס"ק י ושעה"צ שם.
↑ עי' ציון 59.
↑ עי' ציון 61.
↑ ר"י מלוניל שם. וכ"נ שפי' בפיהמ"ש שם.
↑ עי' ראב"ד בכתוב שם שם; רא"ה שם; ר"ן שם.
↑ ריטב"א שם בשם הרמב"ן (ולפנינו במלחמת ה' אינו), והסכים.
↑ ציונים 26 ואילך, 655 ואילך.
↑ רמב"ם סוכה פ"ה הכ"ה; טוש"ע או"ח תרלז ס"ב.
↑ ציון 26 ואילך, 747 ואילך.
↑ ציון 764 ואילך.
↑ ציון 832, מחמת שינוי (ע"ע), וציון 837, מחמת תקנת השבים (ע"ע). וע"ע הנ"ל ציון 842.
↑ רש"י סוכה לא א ד"ה אבל; תוס' שם; פרי"ד שם; מאירי שם; תוס' רא"ש שם. ועי' ר"א מן ההר שם. וכ"פ בטור תרלז.
↑ תוס' סוכה לא א ד"ה אבל; תוס' רא"ש שם.
↑ ציונים 893 ואילך, 923 ואילך, 930, 1053 ואילך, ועוד.
↑ ע"ע לכם ציון 656.
↑ תוס' סוכה כז ב ד"ה כל; ריטב"א שם
↑ ויקרא כג מב.
↑ תוס' שם; ריטב"א שם. וע"ע ישיבת סוכה.
↑ ריטב"א שם.
↑ ציון 794 ואילך.
↑ ציון 398 ואילך.
↑ עי' להלן.
↑ סוכה יב א. עי' ירוש' שבציון 318.
↑ דברים טז יג.
↑ רש"י שם יא א ד"ה ויתיב.
↑ לבוש סי' תרלה ס"א.
↑ עי' להלן; עי' לבוש שם.
↑ עי' ציון 317 ואילך.
↑ עי' רי"ץ גיאת הל' סוכה (יצחק ירנן אות רמ); רש"י שם יא א ד"ה אכשורי, ועי' עמק ברכה (פומרנצ'יק) סוכה סי' טז בד', וכ"מ ברש"י שם טז א ד"ה אלא וד"ה אבל; עי' ר"י מלוניל שם; עי' או"ז הל' סוכה סי' רצ; עי' מאירי שם טו א; עי' ר"א מן ההר שם; עי' רבנו מנוח הל' סוכה פ"ה ה"ט; עי' ר"ן שם (ח א בדפי הרי"ף); רע"ב סוכה פ"א מ"ח; תפא"י שם; עי' שפ"א שם; מ"ב סי' תרלה ס"ק ו ושעה"צ שם וביה"ל שם ד"ה אבל. ועי' מרומי שדה סוכה ח סוף ע"ב.
↑ עי' להלן. ועי' רש"י שם יא א ד"ה ויתיב ושם ע"ב ד"ה וילפינן ויב א ד"ה והתורה וטו א ד"ה בשלמא, ועי' א"ח הל' סוכה סי' יא וכלבו שם סי' עא. ועי' נחל אשכול הל' תפילין סי' ל (עמ' 94), בביאור רש"י שם ד"ה ויתיב, שכיון שנכתב בתורה "סוכות" קודם ל"תעשה", בא הדבר ללמדנו שבשעת עשיה כבר תהא כשרה לסוכה.
↑ עי' משנה וגמ' סוכה יב א ואילך.
↑ רש"י שם ד"ה והתורה.
↑ עי' משנה יא א, וברייתא שם ע"ב.
↑ עי' גמ' שם, שנחלקו רב ושמואל, ולדעת שמואל אפי' קצצן, עדיין פסולה משום תעשה ולא מן העשוי, ועי' רמב"ם סוכה פ"ה הי"ב; טוש"ע תרכו ב, שכן הלכה.
↑ עי' רש"י שם ד"ה ויתיב.
↑ עי' ציון 254.
↑ פיהמ"ש לרמב"ם שם; ר"י מלוניל שם ח א בדפי הרי"ף; ריטב"א שם טז א; עי' א"ח הל' סוכה סי' יב; טוש"ע או"ח תרלה; הלכתא גבירתא סוכה שם; עי' ערוה"ש שם ס"ד. וכ"מ במדרש תנאים לדברים שם. ועי' עמק ברכה שם.
↑ עי' סוכה טז א, ורש"י שם ד"ה אלא. ועי' רש"י שם יב א ד"ה כשרין. ועי' נחל אשכול הל' תפילין סי' ל (עמ' 94).
↑ הגהמ"י סוכה פ"ה ה"ט אות מ; א"ר סי' תרלה ס"ק ד, בשם ס' אמרכל; ד"מ שם ורמ"א שם; לבוש שם; ט"ז שם ס"ק ד; בהגר"א שם; בגדי ישע שם; ביכורי יעקב שם ס"ק ז; רב פעלים ח"א סי' לד; עי' מ"ב שם ס"ק ט ואילך.
↑ עי' לבוש שם; ט"ז שם; בגדי ישע שם; עי' שפ"א שם. ועי' הערות רי"ש אלישיב סוכה טז א, שמה שהביאו הראשונים שם ראיה מהחוטט בגדיש, אינו כדי להוכיח שסכך בלא דפנות אינו חשוב סכך, שזה היה פשוט להם מסברא, אלא כדי להוכיח שמספיק דופן טפח כדי להכשיר את הסכך.
↑ עי' הגהמ"י שם; עי' ד"מ ורמ"א שם; עי' לבוש שם; ט"ז שם. ועי' לבוש וט"ז שם (וכ"נ כוונת הגהמ"י שם), שכן מצינו בחוטט בגדיש שדופן טפח מכשירתו שלא יחשב תעשה ולא מן העשוי. ועי' יבוא הלוי שם, שא"צ דופן טפח דוקא סמוך לסכך. ועי' הערות רי"ש אלישיב דלעיל.
↑ פמ"ג שם מ"ז ס"ק ה. אבל עי' בית השואבה דף עב ע"ב (מהדו' אור ודרך סי' תרלה אות י), שלד' שבציון הקודם, צריך טפח בכל ג' הדפנות, וכ"כ בסתם במ"ב שם ס"ק יא וכה"ח שם ס"ק יט. ועי' ביכורי יעקב שם ס"ק ח. ועי' ספר עזרא (טאראב) בשו"ת סי' ד.
↑ עי' ציון 279.
↑ תור"פ שם; צרור החיים דיני הסוכה סוס"א (עמ' צה); ב"ח שם; ברכ"י שם; שו"ת עמודי אור סי' לט; בית השואבה שם דף עב ע"ב ואילך (מהדו' אור ודרך שם אות יא); עי' ערוה"ש שם ס"ה; עי' תורת רפאל (שפירא) סי' קיג; ספר עזרא (טאראב) בשו"ת סי' ד (דף קכג א). וכ"נ בשע"ת שם.
↑ עי' תורת רפאל שם וספר עזרא שם (וכ"כ בקיצור ערוה"ש שם), שדוקא החוטט בגדיש שאינו מסכך כלל, אם אין בו חלל טפח, יש בו משום תעשה ולא מן העשוי, אבל בסתם המניח סכך קודם לדפנות, הרי הסכך מצל תחתיו, ובדפנות עצמם אין משום תעשה ולא מן העשוי (עי' ציון 264), (וכ"מ כוונת תור"פ שם), וע"ש שאפשר שהלכה זו תלויה במחלו' אמוראים. ועי' ב"ח שם, בתו"ד לדחות את הראיה מהחוטט בגדיש: מה ענין זה לחוטט בגדיש דלא נתן שם הגדיש לשם סוכה אלא לשם אוצר אבל כאן הרי עשה הסכך לשם סוכה לצל, ויש אחרונים שתמהו עליו, שודאי שאם לא עשאה לצל פסולה (עי' שפ"א שם, ועוד, ועי' ציון 116), ולכאו' צ"ל שאין כוונת הב"ח שא"צ לשם צל, אלא שבגדיש שלא הניח בו חלל טפח, לא שייך לומר בו שעשאה לצל, שהרי אין תחתיו חלל שיצל עליו, ואינו ענין לכוונה לשם צל, אלא במציאות אינו עשוי לצל, וכדברי התורת רפאל שם.
↑ ב"ח שם; ברכ"י שם; בית השואבה שם. ופשוט שגם לד' זו, מועיל גובה טפח בדופן כדי להכשירה, כבציון 267 ואילך.
↑ עי' ראשונים דלהלן.
↑ עי' ציון 958.
↑ סוכה יח א, ועי' ציון 982 ואילך. ועי' ר"ן שם (ט א).
↑ עי' ציון 950.
↑ שיטת ריב"ב שם (ט א); המכתם שם.
↑ שפ"א שם, וע"ש שדוקא כשהיה אויר ג' ומיעטו בסכך פסול, כשרה, כיון שגם אילו היה האויר מלא בסכך פסול היתה כשרה, ובכה"ג אין בכך משום תעשה ולא מן העשוי, וצ"ב.
↑ עי' שו"מ תליתאה ב קסו; עי' פקודת אלעזר (בן טובו) או"ח סי' תרל; כה"ח סי' תרלה ס"ק יח. ועי' רב פעלים ח"א סי' לד, שחילק בין נפלו לאחר כניסת החג, כיון שכבר חלה קדושה על הסוכה, חשוב הסכך כהונח בכשרות, ואין בהחזרתן משום תעשה ולא מן העשוי, ועי' ספר עזרא (טאראב) בשו"ת סי' ד (דף קכג ב), שדחה חילוק זה, ובכל אופן אין בו שוב תעשה ולא מן העשוי.
↑ ברייתא סוכה כז ב, וגמ' שם.
↑ סוכה שם. ועי' ציון 289.
↑ דברים טז יג.
↑ סוכה שם.
↑ עי' רש"י שם ד"ה עשה, ועי' מרומי שדה שם.
↑ ברייתא שם וגמ' שם.
↑ סוכה שם.
↑ ציון 49 ואילך.
↑ ברייתא סוכה כז ב.
↑ סוכה שם, ועי' ציון 280.
↑ ברייתא שם. וכן סוברים ב"ה עי' סוכה ט א.
↑ סוכה כז ב, ועי' ציון 285.
↑ סוכה שם. ועי' ציון הבא.
↑ ציון 760 ואילך.
↑ עי' להלן.
↑ דברים טז יג.
↑ סוכה שם.
↑ עי' סוכה כג א. ועי' להלן.
↑ ברייתא שם.
↑ עי' משנה דלהלן. וע"ע תולש, שגזרו שלא לרכב על בהמה בשבת ויו"ט, שמא יבוא לתלוש ענף כדי להנהיגה.
↑ מ"ב סי' תרכח ס"ק טו, ועי' שו"ע הרב שם ס"ח.
↑ משנה שם כב ב.
↑ משנה שם.
↑ רש"י שם ד"ה ואין. וע"ע הנ"ל.
↑ עי' סוכה שם, לענין על גבי גמל, ועי' ר"ן שם (י ב בדפי הרי"ף) ופנ"י שם, לענין בראש האילן.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"ו; טוש"ע שם ג.
↑ ציון 302.
↑ משנה סוכה כב ב.
↑ ר"ן שם.
↑ רש"י שם ד"ה שתים; ר"ן שם. ועי' תוס' שבת דלהלן.
↑ רש"י סוכה שם; ר"ן שם.
↑ רש"י שבת קנד ב ד"ה שתים. ועי' תוס' סוכה שם ד"ה שתים ושבת שם ד"ה שתים.
↑ משנה סוכה שם.
↑ ר"ן שם.
↑ משנה שם.
↑ ר"ן שם.
↑ ערוך ערך חט ו.
↑ משנה סוכה טו א; רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; טוש"ע או"ח תרלה. ועי' הון עשיר שם (פ"א מ"ח), בטעם שנקט התנא על החוטט בגדיש לשון: אינה סוכה. על החומר ממנו עשוי הגדיש, עי' בית השואבה (אשכנזי) דף עב ע"א (במהדו' אור ודרך סי' תרלה אות ו).
↑ גמ' שם יב א; ר' חייה בירושלמי שם פ"א ה"ט.
↑ ציון 248 ואילך.
↑ עי' קה"ע שם; ביאור ר"ח קניבסקי שם.
↑ ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירוש' שם.
↑ קה"ע שם.
↑ עי' גליון הש"ס לירוש' שם; קה"ע שם בפי' א; ר"ח קניבסקי שם.
↑ עי' גמ' סוכה טז א: במשך שבעה, ורש"י שם ד"ה אלא, וכ"ה בהרבה ראשונים, ועי' רבנו מנוח סוכה פ"ה ה"ט, שכ"ד רוב המפרשים; טור או"ח תרלה; לבוש שם ס"א; מחצה"ש שם בד' שו"ע שם; ערוה"ש שם ס"ד; מ"ב שם ס"ק ז. וכ"נ בנו"כ לשו"ע שם. ועי' ציון 441, ששיעור רוחב סוכה הוא ז' על ז'. ועי' מאירי שם טו א ד"ה החוטט בפי' א, ונ' שר"ל שדי באורך שבעה וא"צ גם רוחב שבעה, ועי' המאורות שם טז א, שנסתפק בזה. ועי' חזו"א או"ח סי' קמד ס"ק ה, שדי ביש בה בתחלה רוחב ד' טפחים ומשהו, ואח"כ כשמשלים עוד פחות מג' טפחים, הרי זה סכך פסול המצטרף לסכך כשר (עי' ציון 994 ואילך) והסוכה כשרה, ועי' הערות רי"ש אלישיב שם, שהסכים, אמנם, בדברי שאר ראשונים ואחרונים מ' שאין כשר אלא בהיה בה בתחלה שיעור ז' על ז'. ועי' שפ"א שם ד"ה ועי' מ"ש, אופן נוסף להכשיר גדיש שהניח בו בתחלה חלל פחות מז' על ז'.
↑ גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
↑ ע"ע אוהל המת: שיעור אוהל. ועי' תוס' שם ותוס' רא"ש שם ד"ה אבל ורא"ש שם (פ"א סי' ל), שמסתבר שאפילו לסוברים שלענין סוכה על גבי סוכה השיעור הוא ארבעה טפחים (עי' ציון 1072), מודים שכאן שיעורו טפח.
↑ פיהמ"ש שם (פ"א מ"ח); עי' רי"ד שם; המכתם שם; עי' ריבב"ן שם; רא"ה שם; ריטב"א שם; רא"ש שם (פ"א סי' ל); עי' ר"ן שם (ח ב). ועי' רי"ץ גיאת הל' סוכה: בזמן שיש שם חלל טפח וכו' כעשוי לצל מעיקרו הוי, ומ' שא"צ שיהיה לשם צל, וכ"מ באו"ז הל' סוכה סי' רצ, אבל ביצחק ירנן שם אות רמ, הגיה ברי"ץ גיאת שם: בעשוי לצל. ועי' שפ"א שם, שבפשטות הגמ' שם, וכן ברי"ף ורש"י שם, מ' שא"צ לשם צל, ועי' רי"ף דלהלן.
↑ ר"י מלוניל שם (ח א בדפי הרי"ף).
↑ רש"י שם ד"ה אבל; ריטב"א שם. ועי' רי"ף שם, שכשחוטט בה להגביה את החלל עושהו לשם צל, ועי' רי"ף דלעיל, ועי' שפ"א שם, ועי' ביה"ל שם ד"ה וחטט, ועי' רשימות שיעורים רי"ד סולובייצ'יק שם.
↑ עי' ציון 321.
↑ קה"ע דלהלן.
↑ קה"ע שם בפי' ב; פנ"מ שם.
↑ עי' רש"י שם ד"ה אבל (בגי' שלפנינו: מלמטה למעלה), ועי' תוס' רי"ד שם בד' (וכ"כ ק"נ שם פ"א סי' ל אות ז); עי' ר"י מלוניל שם: מלמטה למעלה; עי' ר"א מן ההר שם; עי' רא"ש שם (פ"א סי' ל); עי' רבנו מנוח סוכה פ"ה ה"ט; עי' רי"ו נ"ח ח"א; ר"ן שם בשם י"מ (ועי' בגדי ישע סי' תרלה, שכ"ד הר"ן שם למסקנא); טור שם; לבוש שם; ט"ז שם ס"ק ג; ביכורי יעקב שם ס"ק ה; ערוה"ש שם ס"ד; מ"ב שם ס"ק ח. ועי' רי"ץ גיאת הל' סוכה (יצחק ירנן אות רמ) וריב"ן וריבב"ן ורא"ה ותור"פ שם, וא"ח הל' סוכה סי' יב, ושו"ע שם , שכ' בסתם ולא חילקו, וכ"כ מעשה רקח הל' סוכה פ"ה ה"ט, בד' רמב"ם שם, שלא חילק, וכ"כ מג"א שם ס"ק ב בד' ב"י שם ופמ"ג שם א"א ס"ק ב (וכן הסכימו בברכ"י ומחצה"ש שם) בד' שו"ע שם. ועי' ערוה"ש שם, שאפילו אם חטט מעל החלל טפח עוד עשרה טפחים (ולא שהגביה את החלל טפח, כפי שמשמע בכל הראשונים ואחרונים דלעיל), כשרה, שכל הגדיש שמעל החלל חשוב סכך כשר ואינו אלא ממעטו, ויל"ע אם כ"ה גם לד' הראשונים ואחרונים דלעיל.
↑ עי' ר"ן שם בשם י"מ; ט"ז שם; ק"נ שם; ערוה"ש שם.
↑ פרי"ד ותוס' רי"ד שם; ר"ן שם בד' רש"י שם (ושם, שגרס ברש"י שם: מלמעלה למטה), וכ"נ ד' הר"ן, ועי' בגדי ישע דלעיל. וכ"מ באו"ז הל' סוכה סי' רצ ומכתם שם. ועי' ר"ח שם, ותורי"ד שם. ועי' פורת יוסף שם.
↑ משנה סוכה ב א.
↑ משנה שם. ובפשטות ר' יהודה מכשיר בין למעלה מעשרים ובין למטה מעשרים, אמנם עי' בהמכתם שם, שצידד בפי' א', שר"י מכשיר דוקא בדיעבד, ובפי' ב' כ', שלר"י לכתחילה צריך למעלה מעשרים, כיון שצריך דוקא דירת קבע, עי' ציון 352.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א.
↑ ויקרא כמ מג.
↑ רש"י שם ד"ה למען; ריטב"א שם.
↑ מאירי שם.
↑ סוכה שם. ועי' ר"ח שם, שיהא ניכר שיושב בסוכה של מצוה (ועי' ציון 101). ועי' רש"י שם וריטב"א שם, שדרשו את לשון "הושבתי" שהוא ציווי לישב בסוכה כזו, ועי' ר"ן שם (א א בדפי הרי"ף), ועי' מהר"ם מלובלין שם.
↑ רש"י שם ד"ה דלא.
↑ ריטב"א שם.
↑ סוכה שם. ועי' רש"י שם ד"ה למען וריטב"א שם, שדרשו את לשון "הושבתי" שהוא ציווי לישב בסוכה כזו.
↑ ישעיהו ד ו.
↑ סוכה שם, ועי' רש"י שם ד"ה וסוכה וד"ה אלא. וע' ערול"נ שם, שביאר, שביותר מכ' אמה, אין הסכך עושה צל בשיעור של ז' על ז' טפחים, ועי' ריטב"א שם ור"ן שם ביאורים נוספים.
↑ ויקרא כג מב.
↑ סוכה שם, ועי' רש"י שם ד"ה שבעת ואילך ותוס' שם ד"ה כי ורא"ש שם. ועי' פנ"י שם, שמהלשון "בסוכת תשבו" דרשו שעיקר הקפידה של התורה שצריך דירת ארעי, היינו על הסכך, שצריך לעשות את הסכך באופן שלא יצטרך לעשות את הדפנות בנין קבע, ועל כרחך היינו לענין שיעור הגובה (וע"ש ביאור נוסף). ועי' ריטב"א שם, שפי' שאין הדרך לעשות בנין גבוה יותר מכ' אמה בנין עראי, ואפי' עשאו ארעי אינו מועיל, שבטלה דעתו. ועי' רש"ש ושפ"א שם, שפי' שדירת עראי לימים מועטים אין הדרך לעשותה גבוהה יותר מכ' אמה.
↑ עי' ציון 339 ואילך.
↑ עירובין ג א. ועי' פנ"י סוכה ב א.
↑ סוכה ז ב. ועי' רי"ף סוכה שם (א ב). ועי' המכתם שבציון 337.
↑ פנ"י סוכה ב א.
↑ סוכה ב ב.
↑ עי' ציון 345.
↑ סוכה שם. ועי' תוס' שם ד"ה וכיון, שעל ידי שהדפנות רחבות ומגיעות לסכך העין שולטת עד לסכך, ועי' ריטב"א שם (וכ"מ ברא"ה שם), שפי' שכשהאדם מוקף במחיצות ומגיעות עד לסכך, א"א שלא ישים על ליבו שיושב תחתת הסכך.
↑ עי' ציון 346 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ ר"ח שם; רי"ף שם (א א) בשם י"א; עי' כתוב שם לראב"ד; העיטור הל' סוכה ח"ב; עי' ראבי"ה בשם י"א; עי' ההשלמה שם.
↑ רי"ף שם; בעה"מ שם; רמב"ן במלחמות שם; רא"ה שם; רא"ש שם (פ"א ס"א); עי' רי"ו נ"ח ח"א: כן הסכימו רוב הפוסקים; ר"ן שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א.
↑ סוכה ב ב.
↑ עי' ציון 346.
↑ סוכה שם.
↑ תור"פ שם בפי' ב
↑ תור"פ שם
↑ רא"ה שם; תור"פ שם בפי' א.
↑ תור"פ שם.
↑ סוכה שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א.
↑ עי' סוכה טז ב ורש"י שם ד"ה ומוקי. ועי' ציון 437.
↑ סוכה ב ב.
↑ סוכה שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א.
↑ ערול"נ סוכה ב א, וכ"ה הפשטות בכל גמ' סוכה.
↑ ערול"נ שם.
↑ עי' עירובין ג א, ורש"י שם ד"ה מקצת.
↑ עירובין שם.
↑ רבא מפרזקיא בעירובין שם. וע"ש שבכך שונה ממבוי שעשוי לרבים, והם ישימו על ליבם לתקנו.
↑ ע"ע ישיבת סוכה.
↑ רבינא בעירובין שם.
↑ גמ' שם.
↑ גמ' שם.
↑ גמ' שם.
↑ גמ' שם.
↑ גמ' שם וע"ב.
↑ גמ' שם ע"ב.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"א והי"ג; טוש"ע תרלג א. וכן מבואר בשא"ר סוכה ב א. ועי' המכתם סוכה שם.
↑ סוכה ד א; רמב"ם סוכה פ"ד הי"ג; טוש"ע תרלג ב.
↑ ר"ח שם.
↑ רש"י שם ד"ה כשרה.
↑ משנה סוכה ב א; רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע תרלג ח.
↑ עי' ציון 389.
↑ סוכה ד א.
↑ ר"י מלוניל שם (א ב); עי' מאירי שם.
↑ ריטב"א שם.
↑ ר"ח שם; ריטב"א שם; מאירי שם. וכ"פ בטוש"ע תרלג ט.
↑ עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ב: וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו; מאירי שם בשם י"א.
↑ ר"א מן ההר שם; ראשון לציון שם, בד' הרמב"ם שם.
↑ עי' מאירי שם.
↑ סוכה ג ב – ד א. ועי' תוס' שם כא ב סוד"ה שאין ורא"ש שם פ"ב סי' א, שכל הנידון על מיעוט שיעור מידות הסוכה הוא הן לענין גובה עשרים אמה, והן לגובה י' טפחים.
↑ רש"י שם ג ב ד"ה לא הוי.
↑ סוכה שם ד א; רמב"ם סוכה פ"ד הי"ג; טוש"ע תרלג ג. וע"ע בטלה דעתו ציון 45.
↑ סוכה ד א.
↑ עי' סוכה שם, ורש"י שם ד"ה מחלוקת וד"ה ואין עתיד.
↑ עי' סוכה שם ורש"י שם.
↑ סוכה שם.
↑ סוכה שם.
↑ עי' רמב"ם סוכה פ"ד הי"ג, ועי' נו"כ שם; שו"ע תרלג ד. ועי' טור וב"י שם.
↑ רש"י שם ד"ה ואע"ג; רא"ש שם (פ"א ס"ב); ר"ן שם (א ב בדפי הרי"ף); טור תרלג; ב"י שם. ועי' נו"כ לשו"ע שם ד.
↑ רא"ש שם.
↑ ר"ח שם; הגהמ"י סוכה פ"ד הי"ג, ובשם ראבי"ה; מ"מ שם. וכ"כ עוד ראשו'. ועי' ביאור חדש מספיק שם, שכ"ד הרי"ף, וצ"ב.
↑ עי' בסוגיא של אין לה קבע, לסוברים שהיינו גובה י' טפחים, שבציון 210 ואילך, וראשונים שם; טוש"ע תרל יג, ועי' מ"ב שם.
↑ רש"י סוכה ד א ד"ה דופן אמצעי.
↑ ר"ח שם; פרי"ד שם; רא"ה שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (ב א). וכ"מ ברמב"ם סוכה פ"ד הי"ד: הכשר סוכה.
↑ רש"י שם; ר"א מן ההר שם; רבנו מנוח שם. ועי' מהרש"א שם שתמה מדוע הוסיף רש"י שם "ומשהו", ועי' פנ"י שם מש"כ לבאר, ועי' ערול"נ שם.
↑ סוכה שם; רמב"ם סוכה פ"ד הי"ד; טוש"ע תרלג ה.
↑ רש"י שם ד"ה כשרה.
↑ רש"י סוכה ד א ד"ה כשרה; מאירי שם; עי' רא"ש שם (פ"א ס"ג); עי' רבנו מנוח סוכה פ"ד הי"ד בד' רמב"ם שם (ועי' ר"א מן ההר שם, שהרמב"ם סתם ולא פירש, ועי' ראשון לציון דלהלן); טוש"ע תרלג ה.
↑ עי' ציון 1184 ואילך. רש"י שם; מאירי שם; רבנו מנוח שם.
↑ עי' רש"י שם; מאירי שם; רא"ש שם; ר"א מן ההר שם בד' רש"י; רבנו מנוח שם. ועי' פנ"י שם. ועי' ציון 852 ואילך, שנחלקו בזה.
↑ מאירי שם; רבנו מנוח שם.
↑ פרי"ד שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (ב א). וכן צידד בראשון לציון סוכה שם בד' הרמב"ם שם (ועי' רבנו מנוח דלעיל).
↑ עי' פרי"ד שם; ר"א מן ההר שם, בד' הפוסלים את שאר הסוכה; רבנו מנוח שם. ועי' ראשון לציון שם, שהאריך לצדד בדעה זו. ועי' ציון הנ"ל ואילך.
↑ ציון 30 ואילך, 41 ואילך.
↑ ציון 44 ואילך.
↑ ציון 60 ואילך.
↑ ציון 466 ואילך.
↑ ר"י מלוניל סוכה שם (א ב); ר"ן שם; טוש"ע תרלג י; עי' מ"מ סוכה פ"ד הט"ו, בשם רי"צ גיאת, ושכ"כ הרבה פוסקים.
↑ ר"ן שם.
↑ ציון 469 ואילך.
↑ עי' ציון 1184 ואילך.
↑ ק"נ סוכה שם (פ"א סי' ה). ועי' ציון הנ"ל ואילך.
↑ סוכה ג א.
↑ עי' סוכה ז ב,
↑ סוכה ג א.
↑ עי' סוכה טז ב ורש"י שם ד"ה ומוקי וריטב"א שם.
↑ ירוש' סוכה פ"ב ה"ח. וכ"כ ראשונים סוכה ג א.
↑ סוכה ג א.
↑ סוכה שם: אמר ר' שמואל בר יצחק וכו', ושם טז ב; רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלד א.
↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
↑ סוכה ז ב.
↑ רש"י שם ד"ה ב"ש.
↑ בעה"מ שם ג ב. ועי' ציון שבציון הבא ואילך.
↑ עי' ציון 80 ואילך.
↑ ר"ן שם, בד' בעה"מ שם.
↑ רי"ף שם ג א (יג א); רמב"ן במלחמות שם; ריטב"א שם. וכ"כ בדברי ירמיהו הל' סוכה פ"ד ה"א, בד' רמב"ם שם. ועי' ריטב"א שם, שאפשר שגם לדעת אביי הטעם הוא שמא ימשך אחר שולחנו, וזו כוונתו "דירת קבע", שבסוכה הראויה לקבע אין חשש שימשך אחר שולחנו.
↑ רמב"ן שם. ועי' אומה"ת שם (עמ' מא), שיש אחרונים שדנו לדעה זו באופן שעשה סוכה של ו' על ו' טפחים סמוכה לסוכה גדולה ושולחנו בסוכה הגדולה.
↑ קרי"ס הל' סוכה שם.
↑ עי' ב"ח תרלד, וביאר, שכיון שאין הטעם להצריך ז' על ז' משום דירת קבע, אלא כדי שיכנס שם ראשו ורובו ושולחנו (לסוברים כן, עי' לעיל), אין צריך דוקא מרובע. וע"ש שגרס כן בתוס' שם ד"ה לא, ולפי"ז אי"צ מרובע, אבל עי' ט"ז דלהלן שגרסו בתוס' בע"א, ושלפי"ז לעולם צריך מרובע. וע"ש שלמעשה יש להחמיר בזה.
↑ ט"ז שם ס"ק א; מג"א שם ס"ק א; מ"ב שם ס"ק א. ועי' מג"א שם, שכן ד' כל הפוסקים. ועי' ציון 973.
↑ ט"ז שם.
↑ עי' ציון 392.
↑ עי' ציון 1166.
↑ מחצה"ש סי' תרלא ס"י.
↑ עי' ציון 1168, וע"ש שמדובר דוקא כשיש בגגה טפח, שמחשיבו לאוהל, ועי' ב"י סי' תרלא. ועי' ישועות מלכו סוכה פ"ד ה"ז, מש"כ לבאר מחלו' זו.
↑ ברייתא סוכה ו ב וסנהדרין ד א ומשנה סוכה ב א ותוספתא שם סו"פ א.
↑ ברייתא שם ושם ותוספתא שם.
↑ רי"ף שם (ב א בדפי הרי"ף); רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב; טוש"ע או"ח תרל ב. ועי' ירוש' שם: ותני כן.
↑ ע"ע יש אם למסורת. ועי' רש"י סוכה שם ד"ה יש אם.
↑ ויקרא כג מב – מג: בסכת תשבו וגו', ...ישבו בסכת, כי בסכות וגו'.
↑ רש"י שם ד"ה בסכת תשבו.
↑ סוכה שם.
↑ ע"ע ישיבת סוכה ציון 3.
↑ סוכה שם.
↑ ע"ע יש אם למקרא.
↑ עי' רש"י שם.
↑ סוכה שם וסנהדרין שם. ועי' ריטב"א סוכה שם, בטעם שאין אומרים שמ"בסוכות" הראשון, כיון שיש בו שתיים, נלמד ממנו גם למצות סוכה, וגם למנין הדפנות, עי"ש מה שפי'. ואע"פ שמכל הלשונות של "בסוכת" כבר דרשו הלכות אחרות, עי' עמק סוכות שם שביאר, שכיון שהתורה כפלה וכתבה אותן בפסוקים שונים, יש ללמוד מהן גם לדפנות.
↑ סוכה שם וסנהדרין שם ע"ב. ועי' ר"ן סנהדרין שם, שביאר, שהלימוד למצות סוכה עצמה, מלמדנו שצריך סכך, אבל עדיין צריך לימוד נוסף ללמד על כשרות הסכך (תעשה ולא מן העשוי, עי' ציון 248 ואילך, ושלא יהיה ממין פסול, עי' ציון 740 ואילך), וצריך לימוד נוסף לדפנות, שלא יעמיד את הסכך על ד' קונדסין, ועי' מהר"ם סוכה שם, וערול"נ שם, והערות רי"ש אלישיב, שתמהו, שהרי את כשרות הסכך למדו מכתובים אחרים, ועי"ש מה שביארו, אמנם ביד רמ"ה סנהדרין שם, כ' שמה שאמרו ש"סוכה" אחת נדרשת למצות סוכה, היינו למצות ישיבת סוכה, ולא לדין הסוכה. ועי' מהר"ם סוכה שם, שהק' שכיון שצריך "בסוכות" אחד ללמוד לגוף המצוה, ו"בסוכות" אחד לסכך, לא נותר אלא "בסוכות" אחד ללמוד ממנו לשתי דפנות, ועי"ש מה שתי', אבל עי' ריטב"א שם, שביאר שכיון שמגדרי "יש אם למקרא", כאילו נכתב "בסוכות", יש ללמוד ממנו גם לסכך וגם לדופן.
↑ סוכה שם וסנהדרין שם.
↑ רש"י סוכה שם ד"ה סככה וסנהדרין שם ד"ה ור' שמעון; ריטב"א סוכה שם; ר"א מן ההר שם. ועי' רש"י שם ב א ד"ה ושחמתה.
↑ עי' להלן ציון 494 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ סוכה שם.
↑ סוכה שם. וע"ע דורשין תחילות, ושם ציון 15 ואילך.
↑ ר"ח שם.
↑ סוכה שם.
↑ עי' רש"י שם ד"ה לגופיה; תוס' שם ד"ה בדורשין. וע"ע דורשין תחילות ציון 6, שלד' שאין דורשין תחילות, יש ראשונים שסוברים (והוא תוס' בסוגיין ד"ה בדורשין) שאפילו אם מהמילה הראשונה אין למדים עוד דרשה מיוחדת, אינה באה בחשבון, ושם ציון 5 שיש ראשונים סוברים (הוא דעת רש"י), שדוקא אם דורשים ממנה הלכה מיוחדת אינה באה בחשבון, ועי' ערול"נ סוכה שם, שביאר שלראשונים אלו, כאן בסוכה, המילה הראשונה באה ללמד שצריך סכך, והיינו מצות סוכה עצמה, שאין סוכה בלא סכך (ועי' פנ"י שם), אמנם עי' רש"י סוכה שם, שמ' שאפי' כשאין דורשין מהמילה הראשונה עוד דרשה, כיון שבאה לעצם המצוה, אינה באה בחשבון, ועי' יבין שמועה כלל קע. ועי' רבנו טודרוס שם: וסלקא שמעתא דבדורשין תחילות קמיפלגי, ויל"ע אם כוונתו שזו היא עיקר הדרשה.
↑ ישעיהו ד ו. סוכה שם.
↑ רש"י שם ד"ה למחסה; רא"ה שם; ר"א מן ההר שם. ועי' פי' הריב"ן שם (הובא בקובץ שיטות קמאי), שבלא ג' מחיצות אין כאן מחסה, ועי' כעי"ז בתור"פ שם.
↑ רש"י שם; ר"א מן ההר שם. ועי' רש"י שם ז ב ד"ה שלש, שנ' שנקט דרשה זו לעיקר. ועי' להלן כיצד למדו מפסוק זה שהוא מדברי קבלה. ועי' ציון 486 ואילך שבירו' אמרו שרבנן ור"ש למדו את מנין הדפנות ממנין הלשונות שבפסוק הנ"ל, ור"ח וריטב"א שם ו ב שאף כונת הבבלי כן וכ"כ יד דוד שם, בד' התוס' שבציון 488. ועי' חי' הב"ח שם, ועי' עמק סוכות שם.
↑ ירושלמי שם פ"א ה"א.
↑ פנ"מ שם.
↑ ירוש' שם: רבי חייה בר אדא וכו'.
↑ ביאור ר"ח קניבסקי לירוש' שם. ועי' מה"פ שם.
↑ פנ"מ שם.
↑ ירוש' שם: רבנן דקיסרין וכו', הובא בתוס' שם ד"ה וסוכה, לפי פי' תורא"ש שם ופנ"מ שם וביאור ר"ח קניבסקי שם. ועי' ר"ח שם וריטב"א שם ד"ה וטעמא ותור"פ שם, שפי' דברי הירוש' שם באופן אחר קצת, שלחכמים, "לצל", אחת, "למחסה ולמסתור", שתים, "מזרם וממטר", אחת, הרי כאן ארבע, ולאחר שאחת מהן ("לצל") נצרכת לסיכוך (או לגוף מצות סוכה, תור"פ שם), נותרו שלש, ללמוד מהן את מנין הדפנות, ולר' שמעון, "מזרם וממטר", שתים הן, ולאחר שאחת נצרכת לסיכוך, נותרו ארבע ללמד על מנין הדפנות, וכן הפי' לפי גי' רי"צ גיאת סוכה שם בירוש' שם (וכ"מ בקה"ע שם), וכ"כ רש"ש וערול"נ שם. ועי' ציון 482. יש אחרונים שכ', שאפשר היה להעמיד את המחלו' באופנים נוספים, ומהם שביארו מדוע לא העמידה הגמ' אלא דוקא באופנים שנזכרו, עי' רע"ב סוכה שם (פ"א מ"א), ועי' חי' הב"ח סוכה שם, ועי' אהלי יצחק (בונאן) סוכה שם, ועי' ערול"נ שם.
↑ עי' לעיל.
↑ ע"ע דברי קבלה: בלימודים ודרשות.
↑ ע"ע גלוי מילתא בעלמא: בלימוד. עי' שי"ק לירוש' סוכה פ"א ה"א; ערול"נ שם ו ב. ועי' ערול"נ שם שאפשר שהל"מ היא ובא ישעיה והסמיכה על הכתוב.
↑ סוכה ז ב. ועי' ציון 63.
↑ עי' פנ"י שם ו ב; ערול"נ שם; זרעו של אברהם שם. ועי' שם ושם ושם בטעם שלא ביארו שבזה נחלקו ר"ש ורבנן, וצ"ב שלא מצינו שכל מי שסובר שסוכה דירת קבע בעינן יצריך ארבעה דפנות, ועי' ציון 79.
↑ ברייתא סוכה ו ב וסנהדרין ד א ונדה כו א ותוספתא סוכה סו"פ א. ועי' שפ"א סוכה שם, שצידד, שגם התנא שבמשנה שם (ב א), שלא כתב הלכה זו, מסכים לה.
↑ ציון 500 ואילך.
↑ ברייתא שם.
↑ רש"י שם ד"ה כהלכתן וד ב ד"ה שתים; פרי"ד שם ו ב; ריא"ז שם. וכ"ה בשא"ר. ועי' ציון 509.
↑ ברייתא שם ושם.
↑ עי' נדה שם, שלא הביאו אלא דברי חכמים; עי' ירוש' סוכה פ"א ה"א: ותני כן; עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב; טור או"ח תרל; עי' שו"ע שם ס"ב.
↑ עי' ציון 494.
↑ עי' סוכה שם: ואתאי הלכתא, ועי' רש"י שם ד"ה הילכתא ושם ד ב ד"ה ושלישית ותוס' שם ז א ד"ה ויעמידנו ושם ב ד"ה סיכך (א) ופי' הריב"ן שם ו ב ופרי"ד שם וריבב"ן שם ושבה"ל סי' שלו ותניא רבתי הל' סוכה סי' פב ורבנו אברהם מן ההר שם, שפי' שהיינו הלכה למשה מסיני, וכ"כ בחי' תלמיד הרמב"ן ריש סוכה, ויד רמ"ה סנהדרין שם, וכן נקטו הרבה אחרונים. ועי' מרחשת ובית ארזים שבציון 504. ועי' רא"ש ב"ק פ"ב ס"ב, ופני שלמה סוכה שם, שסברא פשוטה היא שההלכה באה לגרע, שדופן אחת די לה בטפח, ולא להוסיף עוד דופן טפח (אבל עי' לעיל, שללשון אחת, לדעת ר' שמעון הלכה זו באה לרבות עוד דופן, אמנם לשאר הלשונות מוכח, שפשוט שהיא באה למעט, ואף לאותה הלשון, לד' חכמים היא באה למעט), ועי' תנובת יהודה שם. ועי' ערול"נ סוכה שם, בטעם שבגמ' שם לא הובא דין זה של דופן טפח, יחד עם שאר הלכה למשה מסיני, שהם, גוד (ע"ע גוד אחית וע' גוד אסיק) דופן עקומה (ע"ע), ולבוד (ע"ע), ועי' מהר"ץ חיות שם. על הלמ"מ אם עוקרת, או מוסיפה, על מקרא מפורש, ע"ע הנ"ל: הלכה עוקרת מקרא, ועי' יד דוד (זינצהיים) סוכה שם, ולימודי ה' לימוד כח (דף יז ע"ב, מהדו' תרמ"א), ומהר"ץ חיות סוכה שם, ומכתב לחזקיהו שם.
↑ עי' ציון 483.
↑ עי' ירוש' שבציון הנ"ל.
↑ רש"ש סוכה ו ב; ערוה"ש סי' תרל ס"ח; שו"ת בית אב מהדו"ת קונ' כרם אב סי' יז ענף ג. וכ"נ בקה"ע שם. אבל עי' מרחשת ח"א סי' טז אות ג ובית ארזים ספר הגליונות על יד מלאכי כללי המם (מהדו' תשס"ד עמ' קלט), שפי' "מדבריהם" שהוא הלמ"מ. ועי' הקדמת הרמב"ם למשנה (ד"ה ואלו הם) שלא מנה הלכה זו, של דופן טפח, בכלל ההלכות למשה מסיני, ועי' דרשות הנצי"ב קדמת העמק הראשון אות ב (ד"ה אבל כד), שלד' אין זו הלמ"מ, אלא כך קיבלו חכמים, שאחת הדפנות שיעורה אפילו טפח, וכ"כ בקיצור בספרו מרומי שדה סוכה שם, וע"ע הלמ"מ: לשונות הלמ"מ.
↑ עי' ערול"נ סוכה ו ב, ועי' מרחשת ח"א סי' טז, ועי' תוס' רי"ד לירוש' (לרידב"ז) סוכה פ"א ה"א ד"ה ונראה לפענ"ד. ועי' אחרונים דלהלן.
↑ עי' רש"י סוכה ז א ד"ה וכן; עי' ריטב"א שם ו ב וז א; רש"ש סוכה ו ב; קהלות יעקב שם סי' ג. ועי' מהרי"ץ חיות שם ו ב.
↑ עי' ציון 495.
↑ עי' ציון הנ"ל. ועי' ראשונים דלהלן.
↑ עי' רב יהודה שבציון 519. עי' ריטב"א סוכה ז א; ר"ן שם (ב א בדפי הרי"ף). וכ"מ ברי"ף שם ורא"ש שם (פ"א ס"ו).
↑ עי' ציון 523. עי' ריטב"א שם; ר"ן שם. ולד' ר' שמעון שבציון 459, יל"ע אם צריך שלוש דפנות מחוברות.
↑ עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב וג, ועי' טוש"ע תרל ב ונו"כ שם.
↑ צל"ח סוכה ו ב; עי' הגהות דברי נחמיה סוכה ז א; ערול"נ שם ז ב (ד"ה בא"ד ואפילו), בד' תוס' שם; שפ"א שם. ועי' שונה הלכות סי' תרל ה"ד. ועי' זכרון שאול ח"א עמ' פה.
↑ פמ"ג סי' תרל א"א ס"ק ט, וע"ש ס"ק ז (ובמ"ז שם ס"ק ה, נסתפק בזה); הגהו' דברי נחמיה שם, בד' ר"ן שם; עי' מנ"ח שכה. ועי' חזו"א ערובין סי' עה ס"ק יד, שנסתפק.
↑ עי' מנ"ח שם.
↑ ר"י מלוניל שם (ב ב בדפי הרי"ף).
↑ עי' רש"י ז א ד"ה שתי דפנות; ר"ן שם. ולכאו' כוונתם שבכך נעשית הסוכה רשות לעצמה.
↑ ציון 434.
↑ ריטב"א דלהלן.
↑ סוכה ו ב.
↑ רש"י שם ד"ה כשרה; ריטב"א שם; ר"ן שם (ב א בדפי הרי"ף). וכ"מ בהמשך הגמ' שם. ועי' ציון 509.
↑ רש"י שם ד"ה לכל רוח; רא"ה שם; ר"ן שם. וכ"מ בבהע"מ שם: ולא תמצא בכל השמועה כולה טפח שוחק וכו'.
↑ ריטב"א שם.
↑ גמ' שם.
↑ עי' גמ' שם, ועי' ריטב"א שם ור"ן שם. ועי' שפ"א שם.
↑ שיטת ריב"ב שם; ריטב"א שם; ר"ן טז ב (ב ב). ועי' רי"ץ גיאת שם (הובא בקובץ שיטות קמאי שם).
↑ ריטב"א שם. ועי' ר"ן ח ב בדפי הרי"ף. ויל"ע במה שונה מפס ד' ומשהו, שבצירוף לבוד חשוב שהם מחוברים.
↑ העיטור הל' סוכה שער ג. ועי' ערול"נ שם.
↑ עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ג; עי' טוש"ע תרל ג.
↑ רש"י סוכה ז א ד"ה עושה. ועי' תוס' שם טז ב ד"ה פס.
↑ כ"ה הגיר' לפנינו בסוכה ז שם, וכ"ה בהרבה ראשונים, וברמב"ם וטוש"ע דלהלן, ויש שאינם גורסים תיבה זו, עי' דק"ס שם ועי' הערות בפרי"ד שם, וכ"נ ברש"י שם. בטעם הסוברים שלא מספיק ארבעה טפחים בלבד, עי' מש"כ באומה"ת שם (עמ' קסו).
↑ סוכה שם, ועי' רש"י שם וריטב"א שם.
↑ רי"ף טז ב (ח ב); רא"ש שם (פ"א סי' לא). ועי' דק"ס שם.
↑ רא"ה שם.
↑ סוכה שם.
↑ ר"י מלוניל שם; ר"ן שם.
↑ ר"י מלוניל ז א (ב ב); ריטב"א שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"ג; טוש"ע תרל ג.
↑ עי' להלן.
↑ רי"ץ גיאת הל' סוכה בשם רב נחשון גאון; תשו' רב נטרונאי גאון (אופק) או"ח סי' קצג.
↑ ראב"ד בכתוב שם סוכה ו ב (ב ב).
↑ סוכה ו ב. רב נחשון גאון שם; רב נטרונאי גאון שם; עי' אוצר הגאונים שם; עי' רש"י שם ד"ה כנגד, ועי' בעה"מ שם בד'; עי' מהרש"א שם בד' תוס' שם ז א ד"ה ויעמידנו; עי' בעה"מ שם.
↑ סוכה ז א. ראב"ד שם.
↑ ירוש' שם פ"א ה"א.
↑ ראב"ד שם; רמב"ן שם. ועי' ראב"ד שם, שגם לד' שמואל, יניחנו בדוקא סמוך לדופן, אבל ברמב"ן שם מ' שלד' שמואל אינו בדוקא.
↑ עי' להלן.
↑ רמב"ן ותורא"ש דלהלן. וע"ש מה שכ' להשוות לסוגיא בב"ב סב ב, ועי' ריטב"א שם שתמה ודחה.
↑ עי' רב נחשון גאון שם; עי' רב נטרונאי גאון שם; אוצר הגאונים שם.
↑ סוכה שם. רי"ץ גיאת שם ורמב"ן ותורא"ש דלהלן, בשם רבנו שרירא ורה"ג; ר"ח שם; רמב"ן במלחמות שם (ב ב); רא"ה שם בשם י"מ; ריטב"א שם בפי' א, וע"ש שכ"כ בד' רש"י שם ד"ה כנגד (ועי' ציון 541 שי"מ ברש"י בע"א); תורא"ש שם.
↑ ירוש' שם. רמב"ן שם. ולד' אין גורסים שם "טפח" (וכ"ה בקה"ע שם), ועי' להלן גיר' אחרת.
↑ סוכה שם. רב נחשון גאון שם; רב נטרונאי גאון שם; אוצר הגאונים שם.
↑ סוכה שם. ראב"ד שם בכתוב שם.
↑ ירוש' שם פ"א ה"א. ראב"ד שם. וכ"ה הגיר' בירוש' לפנינו, ועי' לעיל שי"ג אחרת. ועי' ראב"ד שם, שרב חזר בו, וסובר כד' שבציון 538 ואילך.
↑ רש"י שם ד"ה ויעמידנו; ריטב"א שם.
↑ עי' רש"י שם, ועי' ריטב"א שם בד'.
↑ ריטב"א שם.
↑ סוכה שם. רש"י שם; ריטב"א שם.
↑ עי' רש"י סוכה שם ד"ה ויעמידנו כנגד, ועי' מהרש"ל ומהרש"א שם בד'.
↑ סוכה שם. עי' רש"י שם.
↑ עי' רמב"ם וטוש"ע דלהלן. בטעם שצריך טפח ומשהו, עי' רש"י שם ד"ה ומעמידו, כדי שתהא מחיצה של ארבעה טפחים, שהוא רוב דופן (מתוך ז' טפחים), ועי' ר"ן שם (ב א בדפי הרי"ף), שפחות מד' טפחים אינו שיעור חשוב כלל, ועי' מש"כ באומה"ת שם (עמ' קסד ואילך).
↑ סוכה שם. על ביאורים נוספים, עי' מאירי שם ועי' מהר"ם שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב; טוש"ע תרל ב.
↑ עי' אמוראים שבציונים 538 ואילך, וכ"כ ריטב"א סוכה ז א בד' ר' סימון שם, וכן הוא פשטות הסוגיא שצורת הפתח הוא דין רק של רבא.
↑ רש"י סוכה שם ד"ה אמר רבא; תוס' שם ד"ה ואינה; בעה"מ שם (ב ב). ועי' ריטב"א וההשלמה ומאירי שם, שתמהו, שכיון שאין הטפח במקום אחד במה מועיל יותר מסתם קנה.
↑ סוכה שם. רש"י שם; תוס' שם; בעה"מ שם. ועי' ראשונים שם ולהלן, שבגמ' שם נאמרו ג' לשונות בד' רבא, אבל עי' בעה"מ שם שהביא בשם הערוך, שב' לשונות אחרונות אינן אלא פירושו של הראשון, ועי' ס' ההשלמה סוכה שם (מהדו' תשכ"ה, עמ' 36), ועי' מאירי שם.
↑ ע"ע צורת הפתח.
↑ עי' רש"י שם ד"ה אמר רבא: וזהו טפח שאמרו חכמים, ועי' ערול"נ שם בד'. ועי' רא"ש שם.
↑ תוס' שם ד"ה ואינה.
↑ עי' רי"ף שם, ועי' ר"ן שם בד'; רש"י שם וד"ה וצריכא; עי' בעה"מ שם; ריטב"א שם; מאירי שם.
↑ עי' סוכה שם, ועי' ראשונים דלעיל.
↑ סוכה שם. רש"י שם; בעה"מ שם; ריטב"א שם; מאירי שם.
↑ עי' רי"ף שם, ועי' ר"ן ותפארת שמואל שם (בשם מהרש"ל) בד'; ריטב"א שם.
↑ סוכה שם. עי' רי"ף שם, ועי' ר"ן ותפארת שמואל שם בד'; ריטב"א שם.
↑ מאירי שם; רבנו אברהם מן ההר שם.
↑ ר"א מן ההר שם.
↑ רש"י שם ד"ה ונתרת; עי' בעה"מ שם; מאירי שם.
↑ סוכה שם. רש"י שם; עי' בעה"מ שם; מאירי שם.
↑ עי' רי"ף שם, ועי' ר"ן שם בד'; ריטב"א שם.
↑ סוכה שם. ריטב"א שם.
↑ רא"ש שם (פ"א ס"ו), בד' רי"ף שם.
↑ רא"ש שם.
↑ ר"א מן ההר שם.
↑ רבנו אברהם מן ההר שם, וצ"ב. ועי' ס' ההשלמה שם, מש"כ לפרש דברי רבא, ועי' בהערות בגנזי ראשונים שם ובראשית ההשלמה שם, שנתקשו בדבריו.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב; טוש"ע תרל ב.
↑ טוש"ע שם.
↑ רש"י שם ד"ה אמר רבא; ריטב"א שם; ר"ן שם, בשם י"א. וכ"נ בבעה"מ שם. ועי' ריא"ז דלהלן שחולק וסובר, שאין דברי רבא אמורים אלא בסוכה העשויה כמבוי.
↑ עי' ציון 537.
↑ עי' ראבי"ה סוכה סי' תרה; רא"ש שם; ההשלמה שם; עי' מאירי שם; ר"ן שם; י"א בשו"ע תרל ג.
↑ עי' קרבן נתנאל שם.
↑ רא"ש שם ותפארת שמואל שם (בשם מהרש"ל), בד' רי"ף שם; רמב"ם סוכה פ"ד ה"ג; ר"י מלונל שם; פסקי ריא"ז סוכה פ"א אות ז; רבנו אברהם מן ההר שם; טור שם; שו"ע שם (ועי' לעיל).
↑ עי' לעיל.
↑ עי' תוס' סוכה ז ב ד"ה סיכך (ועי' ערול"נ שם בד'); ההשלמה שם; מאירי שם; שפ"א שם ו ב; לבוש תרל ס"ח; ב"ח שם; פמ"ג שם מ"ז ס"ק ה וא"א ס"ק ז.
↑ עמק ברכה (פומרנצ'יק) סוכה אות ה, בד' רי"ף שם ורמב"ם שם ועי' פנ"י שם ב א ד"ה ורבא אמר. וכ"מ במרדכי שם רמז תשלא, וריטב"א שם ז א, והגהמ"י סוכה פ"ד ה"ג, ור"ן שם, שהקשו שמאחר שצריך צורת הפתח, במה הקילו בהלכה ששלישית די לה בטפח. ועי' שו"ת מים עמוקים ח"א סי' ד.
↑ עי' ציון 458.
↑ עמק ברכה שם.
↑ עי' ראבי"ה סוכה סי' תרו וריטב"א שם ז א, בד' רש"י שם ד"ה אמר רבא וד"ה ונתרת: על פני כל הדופן. אמנם, אפשר שכונת רש"י לסוכה קטנה של ז' טפחים.
↑ עי' הערה סא במהדו' דבליצקי שם.
↑ ראבי"ה שם בשם ריב"א; מרדכי שם סי' תשלא; ריטב"א שם; הגה"מ סוכה פ"ד אות ג.
↑ ראבי"ה שם.
↑ ריטב"א שם.
↑ ברייתא סוכה ז ב.
↑ שמות מ ג.
↑ גמ' שם. ועי' ריב"ן שם, שבכתוב: והבדילה הפרכת לכם (שמות כו לג), מצינו שהפרכת נקראת מחיצה, וכ"כ ברבנו אברהם מן ההר שם.
↑ ברייתא שם.
↑ גמ' שם, ועי' רש"י שם ד"ה ליכוף.
↑ עי' ציון 462 ואילך.
↑ רש"י יב א ד"ה כשרין.
↑ ציון 28. ועי' בני חיל סוכה סי' יד.
↑ עי' להלן: הסכך.
↑ עי' ציון 603.
↑ עי' רש"י סוכה יב א ד"ה כשרין, ומהרש"א דלהלן בד'; עי' תוס' ז ב ד"ה מחיצה, ועי' מהרש"א ומהרש"ל דלהלן בד'.
↑ משנה שם יב א.
↑ עי' רש"י שם ד"ה וכולן. וכן פירשו את המשנה רי"ץ גיאת דלהלן וריב"ן שם והעיטור דלהלן.
↑ סוכה ב ב.
↑ עי' ציון 600.
↑ עי' מהרש"א סוכה ז ב בד' תוס' שם ד"ה מחיצה; ראבי"ה סוכה סי' תרט, הובא במרדכי שם אות תשלא. ועי' מהרש"א שם שצידד כן בד' רש"י שם יב א.
↑ שמות מ ג.
↑ עי' ירוש' סוכה פ"א ה"ו. או"ז ח"ב הל' סוכה סי' רפט. ועי' בהגר"א סי' תרל ס"א, שצידד בגי' זו, וביאר, שלמדנו מהכתוב רק שמחיצה נקראת סוכה, ולכן אין לעשותן מדבר המקבל טומאה, וכ"כ בערוה"ש שם ס"א.
↑ בהגר"א שם.
↑ מהרש"ל ופנ"י ושפ"א שם ז ב וב"ח סי' תרל, בד' תוס' שם ד"ה מחיצה (וכ"ה בתורא"ש שם); מראה הפנים שם; ערול"נ שם יב שם.
↑ עי' ציון 644. עי' ציון הקודם. ועי' פנ"י שם, שביאר, שלשון סוכה היינו שמסכך ומצל, ולפיכך סובר ר' יאשיה שדווקא דין של צלתה מרובה שייך לגבי הדפנות.
↑ שמות שם.
↑ ירוש' שם פ"א ה"ו, עפ"י גי' קה"ע ומראה הפנים שם וערול"נ שם (וביכו"י תרל ס"א), וכ"ה בירוש' לפנינו, וכ"ה בר"ח שם יח א, וכעי"ז ברי"ץ גיאת הל' סוכה ד"ה וכולן כשרות והעיטור הל' סוכה שער ג (דף פ טור ג) וצרור החיים הדרך הששי סי' ג.
↑ פנ"מ שם.
↑ או"ז ח"ב הל' סוכה סי' רפט, הובא בהגהות אשר"י שם אות כד. ועי' שפ"א שם יב א. ועי' שד"ח מערכת סוכה סי' ב אות יד (ח"ו עמ' א' שעז).
↑ משנה סוכה יב א.
↑ עי' ציון 806.
↑ עי' להלן: הסכך.
↑ או"ז שם. ועי' עלי תמר לירוש' שם, שאף לדעה זו לא אסרו כן בירוש' אלא לכתחילה. ועי' שפ"א שם. ולכאו' בפשטות אפשר להעמיד את המשנה לד' הסוברים שדופן אינה נקראת סוכה, והיינו כחכמים, ועי' ערוה"ש שם.
↑ או"ז שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד הט"ז; טוש"ע תרל א. ועי' ב"ח שם שכן הסכימו כל הפוסקים. ועי' פמ"ג שם וערוה"ש שם, שהוכיחו כן ממה שמותר לעשות דפנות מאילנות (עי' ציון 677), ועי' ביה"ל שם ד"ה כל, שהוכיח כן מסוכה ב א, שדפנות של ברזל כשרות, וכעי"ז בעיטור שם.
↑ בהגר"א שם.
↑ עי' ב"ח שם: בעל הנפש יחוש, עפ"י האו"ז שם, והעתיקו דבריו בא"ז שם ס"ק א ועוד אחרונים. וכ' בא"ר שם ס"ק א וברכ"י שם, שכל האחרונים לא חשו לזה, וכ"כ בבגדי ישע שם וערוה"ש שם. ועי' עטרת זקנים שם. ועי' הערות רי"ש אלישיב סוכה ז ב, שהחומרה היא דוקא לשיעור הכשר דפנות, היינו עד י' טפחים.
↑ ציון 1105 ואילך.
↑ ברייתא סוכה כג א.
↑ ציון 46 ואילך.
↑ ציון 71 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד הט"ז; טוש"ע תרל יא.
↑ שו"ע שם. ועי' גמ' שם, שאם יש אויר ג"ט בין רגליה, צריך למלאותו, וכ"כ בנו"כ לשו"ע שם.
↑ ריבב"ן סוכה ז ב. ועי' תור"פ שם. על דין פרוץ מרובה בדפנות, עי' ציונים 681 ואילך, 695 ואילך, 699 ואילך.
↑ פי' ריב"ן שם.
↑ ברייתא סוכה שם; תוספתא סוכה פ"א.
↑ עי' גמ' שם, שאין ללמוד מהכתוב דלהלן, ועי' ר"י מלוניל שם.
↑ ברייתא שם.
↑ גמ' שם.
↑ שמות מ ג.
↑ עי' גמ' שם. ועי' פנ"י שבציון 620. ועי' שפ"א שם והערות רי"ש אלישיב שם, אם אפשר, לדעה זו, לצרף את צל הסכך והדפנות לשיעור צלתה מרובה מחמתה.
↑ גמ' שם.
↑ ר"י מלוניל שם.
↑ עי' ציון 48 ואילך.
↑ מאירי שם. ועי' ערול"נ שם, שר' יהודה שבציון 337, שמתיר דפנות שגבוהות יותר מעשרים אמה, סובר, לפי רבי זירא (עי' ציון 347), כר' יאשיה, ועי' כעי"ז בשפ"א שם.
↑ עי' ציון 79.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד הי"ב; טוש"ע תרל א. ומשמע בב"ח שאף לד' שיש להחמיר לענין דפנות המקבלות טומאה (עי' ציון 632), מודים שכאן אין צריך להחמיר כלל.
↑ תוספתא שם; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ב.
↑ עי' ריטב"א סוכה ז א; עי' ר"ן שם ב ב (בדפי הרי"ף); רא"ש סוכה פ"א סי' לד. ועי' ירושלמי ריש סוכה וריש עירובין: דוקרנין כשרין בסוכה, ועי' ביכו"י סי' תרל ס"ק טו, בפירושו, וע"ש בתוספת ביכורים, ועי' ירוש' סוכה שם סוף ה"א: פיאה מצלת בסוכה, ועי' עלי תמר שם, וכ"ה בירוש' כלאים פ"ד ה"ד (אמנם הגר"א גרס שם: אינה מצלת), ועי' מהר"א פולדא ופנ"מ שם, שפי' שצורת הפתח מתרת, ועי' מסקנת הירוש' שם, שאין מורין כן להיתר (ועי' מהר"א פולדא שם, ועי' שו"ת משכנות יעקב או"ח סוס"י קכג, ועי' פנ"מ כלאים שם, וקה"ע סוכה שם), ועי' רא"ש סוכה פ"א סי' ח, וק"נ שם אות ס. ועי' תוספת ביכורים שם, ד' השואל, שסובר שבסוכה אין צוה"פ מועיל מה"ת.
↑ ע"ע מחיצה. ר"ן שם; רא"ש שם.
↑ עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב – ג; ר"ן שם; רא"ש שם; עי' רי"ו תא"ו נ"ח ח"א בשם ר"א בן אסמעאל.
↑ ר"ן שם.
↑ עי' ראבי"ה סי' תרו; עי' ריטב"א שם; עי' א"ח ח"א הל' סוכה אות ה. ועי' ציון 711.
↑ ע"ע פסי ביראות.
↑ ברייתא סוכה ד ב.
↑ ע"ע הנ"ל, ועי' רש"י שם ד"ה נידון.
↑ ברייתא שם.
↑ ע"ע הנ"ל.
↑ תוס' שם ד"ה דיומדי. ועי' תור"פ שם, שכן מצינו שהקלו בסוכה ששלישית די לה בטפח (עי' ציון 494).
↑ ברייתא שם.
↑ ברייתא שם.
↑ עי' רי"ף א ב (בדפי הרי"ף), ועי' רא"ש פ"א סי' ו; עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"י – יא; טוש"ע תרל ו.
↑ ציון 53 ואילך.
↑ סוכה ז ב.
↑ ציון 146.
↑ ציון 16 ואילך.
↑ ציון 16 ואילך.
↑ ציון 457 ואילך.
↑ וע"ע גוד אחית: פי תקרה.
↑ ועי' שם, שיש אחרונים שסוברים, שכל שאין הנענוע בשיעור המבטל ממנה שם מחיצה, כשרה, ועי' אג"מ ח"ה סי' מ אות ב, שמצדד שבסוכה אפילו אינו מבטל את המחיצה, פסולה, לפי שבסוכה יש להחמיר בדפנות שיהיו דומות למחיצות הבית, מדין "תשבו כעין תדורו" (עי' לעיל ציון 244, וע"ע ישיבת סוכה).
↑ משנה סוכה כד ב.
↑ גמ' סוכה שם; רמב"ם סוכה פ"ד ה"ה; טוש"ע תרל י.
↑ עי' ר"ח ורש"י שם בביאור הגמ'. ועי' רמב"ם שם.
↑ פיהמ"ש לרמב"ם שם ומשנה תורה שם, ורע"ב שם (פ"ב מ"ד); עי' טוש"ע שם. ועי' טוש"ע שם, בשם ראשונים, שלכן אין ראוי לעשות את כל דפנות הסוכה מסדינים, אפי' כשקושרם היטב, שמא ינתקו ממקומם בלא ידיעתו, ותפסל המחיצה, ועי' בנו"כ שם, אם כשעושה כן בדופן אחת, מותר.
↑ עי' רש"י סוכה ז א ד"ה משא"כ, ועי' ב"ח סי' תרל וט"ז שם ס"ק ו, בד'; עי' ראשונים שבציון 695.
↑ עי' ריטב"א שבציון הנ"ל; ט"ז שם.
↑ ראשון לציון סוכה שם, בד' רמב"ם סוכה פ"ד הי"ב.
↑ ראשון לציון שם.
↑ עי' חזו"א או"ח סי' עה ס"ק ב, בד' רמב"ם שם.
↑ חזו"א שם ס"ק ג, בד' רש"י שם (וע"ש מש"כ להגיה בד' רש"י) ורא"ש שם ור"ן שם (ג א בדפי הרי"ף). ועי' חזו"א שם, שכ"ד ר"א בן אסמעאל המובא ברי"ו שם, אמנם ברי"ו שם מובא שצורת הפתח מחבר בין העומדים לצרפם לשיעור הכשר סוכה.
↑ עי' רא"ש שם (פ"א סי' ח) ורי"ו שם ופנ"י שם בד' רש"י שם; עי' ר"א מן ההר שם; מאירי שם בד' הרמב"ם סוכה פ"ד הי"ב (וכן צידד ברי"ו שם בד' הרמב"ם, וכ"מ ברא"ש שם בד' הרמב"ם); מאירי שם. ועי' חזו"א שם ס"ק ד.
↑ רי"ו שם, וכ' שכ"ה ד' הרא"ש שם.
↑ רא"ש שם; רי"ו שם.
↑ עי' ציון 498.
↑ פנ"י סוכה שם.
↑ עי' ציון הנ"ל.
↑ פנ"י שם.
↑ רי"ו שם, בשם י"מ. וע"ש שאפשר שכ"ה ד' הרמב"ם שם (ועי' ציון 687). ועי' חזו"א שם ס"ק ו.
↑ רא"ה סוכה ז א; ריטב"א שם; מ"מ סוכה פ"ד הי"ב בד' רמב"ם שם (ועי' כס"מ ולח"מ ומער"ק שם). ובפשטות כ"ה לד' שבציון 699.
↑ עי' ציון 494. עי' ריטב"א שם.
↑ עי' ציון 531. מ"מ שם.
↑ ברייתא שם. רא"ה שם; ריטב"א שם; מ"מ שם.
↑ עי' רש"י סוכה ז א ד"ה משא"כ, וב"ח סי' תרל וט"ז שם ס"ק ו, בד'; עי' טור תרל, וב"י שם בביאורו; עי' שו"ע שם ס"ה, וט"ז שם ס"ק ו ומג"א שם ס"ק ו.
↑ ברייתא סוכה שם. רש"י שם; רא"ש שם.
↑ עי' שפ"א שם, ושם מה שחילק בין סוכה לשבת. ועי' ראשון לציון שם, שתמה שכיון שאי"צ כלל את דופן ברוח רביעית, מדוע לצרף את הפרוץ שבו לשאר הדפנות, ולכאו' אפשר שהוא משום, שהרביעית חשובה כפתח לסוכה (עי' רש"י שם ד א ד"ה דופן). ועי' באה"ל שם ד"ה העשויות, ועי' חזו"א או"ח סי' עה ס"ק ג.
↑ עי' שו"ע תרל ה, וט"ז שם ס"ק ו ומג"א שם ס"ק ו ומ"ב שם ס"ק כב.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד הי"ב.
↑ עי' מ"מ שבת פט"ז הט"ז, לענין מחיצות שבת, ועי' ק"נ סוכה פ"א סי' ח (אות ש), שה"ה לסוכה.
↑ רא"ש סוכה שם; רי"ו תא"ו נ"ח ח"א; טוש"ע תרל ה.
↑ ציון 421 ואילך.
↑ רש"י סוכה ז א ד"ה דופן; ריטב‎"א שם; רי"ו תא"ו נ"ח ח"א.
↑ מג"א ריש סי' תרל, בד' התוס' דלהלן; עי' א"ר שם ס"ק יט; פמ"ג שם בהקדמה; מ"ב שם ס"ק ז.
↑ מהרש"א סוכה טז ב בד' תוס' שם ד"ה בפחות. ועי' מהר"ם שם יז א.
↑ ביכו"י שם ס"ק ד. ועי' בית מאיר שם כעי"ז. ועי' חזו"א או"ח סי' עה ס"ק יב.
↑ רמ"א תרל ה בשם הכלבו ומהרי"ל, ועי' מ"ב שם בשם רי"ץ גיאת.
↑ ציון 1204.
↑ תוס' סוכה ז ב ד"ה אחרים.
↑ עי' סוכה שם: סוכה ככבשן, סוכה כשובך, ועי' רש"י שם, שנ' שהיינו הך, וכ"כ ריטב"א שם. ועי' ערול"נ ושפ"א שם.
↑ סוכה שם.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ריטב"א שם.
↑ כ"ה פשטות הסוגיא שם, שאחרים הם דעת יחיד, ושאר תנאים שסוברים "סוכה דירת עראי בעינן" מכשירים סוכה עגולה, ועי' ר' יוחנן שם (ועי' להלן) שהכשיר, ועי' רש"י שם שהוא חולק על אחרים. ועי' להלן.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"ז; טוש"ע תרלד ב.
↑ עי' לעיל: מדותיה, ציון 439.
↑ עי' לעיל ציונים 437, 441.
↑ ציון 81 ואילך.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"ז; טוש"ע תרלד ב.
↑ ע"ע נטילת לולב.
↑ עי' ציון 630. טור תרל: יש מדקדקין וכו' ואין צריך; רמ"א שם ס"א; לבוש שם סי"ג.
↑ משנה סוכה יא א; רמב"ם סוכה פ"ה ה"א; טוש"ע תרכט א. ועי' עיטור הל' סוכה שי"ג שאין מסככין בדבר שגידולו מן הארץ, והיינו במחובר לקרקע (עי' ציון 754), ועי' מאירי שם, שדחה גי' זו.
↑ בראשית ב ו.
↑ עי' גמ' סוכה יא ב ורש"י שם ד"ה ואד.
↑ ר' אליעזר סוכה שם.
↑ רש"י שם ד"ה אין מקבל.
↑ סוכה שם.
↑ ר' עקיבא סוכה שם.
↑ סוכה שם. ועי' רש"י שם ד"ה כי חגיגה, שמ' קצת שד' זו נדחית להלכה, וכן מ' ברי"ף שם (ו ב) שלא הביא אלא את הד' שבציונים 740, ו744.
↑ דברים טז יג.
↑ רש"י שם ד"ה כי; ר"א מן ההר שם. ועי' עיטור הל' סוכה ח"ד. ועי' ציון 749 ואילך, שלדברים מסוימים לכו"ע בעלי חיים חשובים גידולי קרקע. ועי' ערול"נ שם.
↑ סוכה שם. ועי' מצפה איתן שם, בטעם שאין כאן חסרון של "אין דנין אפשר משאי אפשר" (ע"ע). ועי' ריב"ן שם, שסובר (וגורס), שלמדים מחגיגה דוקא לפסול מקבל טומאה, אבל אין למדים "גידולו מן הארץ", כיון שבעלי חיים אין גידולם מן הארץ.
↑ היינו מנחת נסכים. עי' מנחות צ ב; וע"ע מנחת נסכים.
↑ תשובות גאונים אסף תרפ"ט עמוד 109, ושם, שמפרש שמהקרבן עצמו למדים דבר שאינו מקבל טומאה ומהלחם שעמו למדים גידולי קרקע.
↑ עי' סוכה שם, וריטב"א שם, וכ"פ בהגר"א תרכט א. ועי' פנ"י שם, ועי' ערול"נ שם ד"ה בתוס' ד"ה אי ושפ"א שם. ועי' עמק סוכות שם. ועי' הערות רי"ש אלישיב שם.
↑ דברים שם.
↑ סוכה יב ע"א.
↑ רש"י שם ד"ה פסולת גורן וד"ה פסולת יקב.
↑ ר' אשי שם. ועי' רש"י שם ד"ה רב אשי, שביאר, "באספך מגרנך", שהגורן הוא האוכל, והוא אוסף את הפסולת מתוכו.
↑ נחמיה ח טו. סוכה שם. בטעם שאין כאן חסרון שאין למדים דברי תורה מדברי קבלה (ע"ע דברי קבלה: בלימודים ודרשות), עי' עמק סוכות שם, ועי' ערול"נ שם יא ב ד"ה בגמ' מאי.
↑ רש"י שם ד"ה צאו. ועי' תור"פ שם. ועי' ר"ח שם ורי"ף שם (ו ב) ופרי"ד שם ורא"ש שם (פ"א סי' כג), שנ' שפי', שיש לצרף את המשך דברי רב חסדא שם "היינו הדס היינו עץ עבות אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה וכו'". ועי' לחמי תודה שם.
↑ ריטב"א סוכה יב א; רמב"ם סוכה פ"ה ה"ב; טוש"ע תרכט א ורמ"א שם.
↑ משנה סוכה טו א.
↑ פיהמ"ש שם (פ"א מ"ח); מ"מ סוכה פ"ה ה"כ; רע"ב שם.
↑ ע"ע גידולי קרקע: במעשר שני.
↑ עי' ראשונים להלן; רמב"ם הל' סוכה פ"ה ה"ב; טוש"ע תרכט א.
↑ מאירי סוכה יא א; רמב"ם שם.
↑ רש"י סוכה יא א ואין גידולו; ר"א מן ההר שם; טוש"ע שם.
↑ רש"י שם יא ב ד"ה כי חגיגה; תוס' שם ד"ה וגידולו; ריטב"א שם. וכ"כ עוד ראשונים שם. ועי' רש"י שם (וכ"מ בריטב"א שם), שלד' שבציון 734 ואילך, מותר לסכך בעורות (עי' ערול"נ שם), אלא שכבר דחו ד' זו (עי' ציון 739). ולכאו' לד' שבציון 727, מותר לסכך בעורות, שכן אין צריך גידולו ממש מן הארץ, ועי' הערות רי"ש אלשיב שם. ועי' עיטור הל' סוכה ח"ד, וע"פ הגי' שבקובץ שיטות קמאי סוכה שם, אין מסככין בעורות, אמנם בשבלי הלקט סי' שכד ובאהל מועד שער סוכה דרך ב נתיב ו, כ' בד', שמסככין בעורות (כשאינם מקבלים טומאה. ועי' אהל מועד שם: בעל העיטור מתיר לסכך בעורות ובכל דבר שאינו מקבל טומאה, וצ"ב), וכ"כ בפתח הדביר שם (אות ה).
↑ משנה סוכה יא א, וגמ' שם ע"ב; רמב"ם סוכה פ"ה ה"א; טוש"ע תרכט א.
↑ עי' להלן, טעם הפסול.
↑ משנה שם; רמב"ם שם.
↑ עי' ציון 740 ואילך.
↑ רש"י סוכה יא א ד"ה פסולה (וכ"ה בסידור רש"י סי' רלג ומחז"ו סי' שנז); ריב"ן שם; עי' פיהמ"ש לרמב"ם שם (פ"א מ"ד); ר"י מלוניל שם (ו א); עי' סמ"ג עשין מג; ריבב"ן שם; מאירי שם; לבוש שם ס"א; פנ"י שם יב א ד"ה בתוד"ה אמר רבי זירא. ועי' תפארת בחורים סוכה שם, שהלימוד הוא מתיבת "באספך", וכ"כ בפנ"י שם. ועי' פתחא זוטא סי' תרכט ס"ק א.
↑ ריטב"א שם יא ב; רא"ה שם. ועי' ריטב"א ורא"ה שם, שמחובר יש בו פסול של תעשה ולא מן העשוי יותר מבתלוש, כיון שלא נעשה בו מעשה כלל, והרי זה "מן העשוי", ופסול מסברא, וא"צ ללומדו מדרשה. ועי' ערול"נ שם, מש"כ בד' הריטב"א שם.
↑ תוס' סוכה ה א ד"ה מסגרתו ושם יב ב ד"ה בחיצים ושם כ ב ד"ה מסככין; ריטב"א שם יב ב; עי' אגודה סוכה ג א; עי' ב"י סי' תרכט ויד אהרן שם הגהו' ב"י; עי' עולת שבת שם ס"ק א; ט"ז שם ס"ק ה; א"ר שם ס"ק ג; ערוה"ש שם ס"ד; מ"ב שם ס"ק ז; עי' בית השואבה לסי' תרכט אות ה. ועי' פני שלמה סוכה יב ב.
↑ תרוה"ד סי' צ; שרשי הי"ם סוכה פ"ה ה"כ בד' פיהמ"ש שבציון 748. ועי' מרדכי סוכה סוס"י תשלח, שכ' בשם היראים (סי' תכא), שדבר שמקב"ט רק מדרבנן כשר לסכך (וכ"כ ב"ח שם ופמ"ג שם מ"ז ס"ק ו, בשם המרדכי), אמנם ביראים שלפנינו כ' שפסול, ועי' שו"ת עמודי אש סי' ו אות ט, שהגי' במרדכי שם שפסול, ועי' ביכו"י שם ס"ק ג ותוספת ביכורים שם, ועי' תועפות ראם ליראים שם, ועי' אבנ"ז או"ח סי' תע. ועי' שפ"א סוכה יב ב ד"ה בד"ה בחיצים. ועי' פמ"ג שם, שבשעת הדחק יסכך בהם, אבל לא יברך על הישיבה בה. ועי' שד"ח מערכת סוכה סי' ב אות ח. ועי' ציון 857.
↑ עי' סוכה טו ב – טז א; רמב"ם סוכה פ"ה ה"ב; טוש"ע תרכט ב. ועי' שו"ע הרב שם ס"ב: ואם עבר וסיכך סוכתו פסולה כמו המסכך בסכך שהוא פסול מן התורה, אמנם מפשטות הסוגיא שם והראשו' ואחרונים, נ' שאין פסולו אלא מדרבנן, וכ"כ ערוה"ש שם ס"ה.
↑ סוכה טז א.
↑ רש"י שם טו ב ד"ב בבלאי; פרי"ד שם; ריטב"א שם. וכ"כ עוד ראשונים.
↑ רמב"ם שם; ר"א מן ההר שם. ועי' ראשון לציון שם, שלענין טומאה ממש לא גזרו כך, לפי שדוקא בסוכה שהיא מצוה שמסורה לכל או"א יש לחשוש בזה. ועי' לבוש שם ס"ב: דהואיל ואידחו אידחו ואינם חוזרים להכשירן.
↑ משנה שם טו א.
↑ ריטב"א שם טו ב; ר"ן שם (ח א בדפי הרי"ף); תוס' רע"א (פ"א מ"ח); ערול"נ שם ע"א.
↑ ערוה"ש שם.
↑ ועי' משמר הלוי סוכה סי' יד, בנידון בשם הגר"ח מבריסק, לגבי עשיר שנעשה עני בסוכות.
↑ עי' לעיל ציון 726 ואילך.
↑ משנה סוכה טו א.
↑ סה"י חידושים סי' שסג; ר"י מלוניל שם (ח א בדפי הרי"ף); ראבי"ה סי' תרכב; מאירי שם; מג"א תרכט ס"ק א. ועי' ק"נ שם (סי' כט אות ד), שמדובר בשיפודי עץ שבראשו יש מתכת, ועי' ציון 783.
↑ ע"ע טמאת כלים ציון 385 ואילך, וע' כלי עץ.
↑ תוס' סוכה ה א ד"ה מסגרתו.
↑ עי' ב"י תרכט, ובד' הטור שם; ט"ז שם ס"ק ד. ועי' ראבי"ה סי' תרכב: אי נמי.
↑ משנה סוכה טו א.
↑ ב"י שם.
↑ עי' ציון 774.
↑ א"ר שם ס"ק א.
↑ ע"ע טמאת כלים ציון 461 ואילך, ושם שנחלקו אם טומאתו מן התורה. עי' רש"י עירובין טו ב ד"ה אגמריה, ששיפודים פסולים לסכך משום שהם כלים (וכ"כ רא"ה סוכה טו א), ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק א, בד' (ועי' בית השואבה דלהלן, מש"כ בד' רש"י שם).
↑ מג"א שם ס"ק א; בכו"י שם ס"ק ב; מרכבת המשנה (אלפנדרי) סוכה פ"ה ה"כ ושרשי הי"ם שם הט"ז, בד' פיהמ"ש לרמב"ם ומ"מ שבציון 748; בית השואבה לסי' תרכט ס"ד; עי' מ"ב שם ס"ק ה.
↑ שרשי הי"ם שם בד' רמב"ם שם.
↑ מחצה"ש תרכט ס"ב; מ"ב שם ס"ק ה.
↑ מחצה"ש שם; מ"ב שם.
↑ ב"ח שם.
↑ משנה סוכה טו א.
↑ סוכה טז א.
↑ גמ' שם. וע"ש שנחלקו בזה ר"א וחכמים, אם מיטה שאינה שלימה מקבלת טומאה, והלכה כחכמים, וע"ע כלים ציון 2333 ואילך. ועי' ראשונים ואחרונים שם, כיצד ניתן להשתמש בהם, וע"ע הנ"ל.
↑ עי' ציון 779 ואילך.
↑ פמ"ג תרכט מ"ז ס"ק ה; בכו"י שם (ועי' תוספת ביכורים שם). ועי' מנחת שלמה ח"א סי' כב אות ב.
↑ ברייתא סוכה לו ב.
↑ ע"ע נטילת לולב.
↑ ע"ע הנ"ל.
↑ ע"ע ישיבת סוכה.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ציון 822 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ ברייתא שם.
↑ סוכה שם: אמרו לו.
↑ ע"ע קל וחומר. סוכה שם.
↑ ויקרא כג מב.
↑ עי' סוכה שם עפ"י ערול"נ שם. וכן משמע מתחילת הברייתא שם: בסוכות תשבו, סוכה של כל דבר.
↑ נחמיה ח טו.
↑ סוכה שם, ושם שלדעת רבי יהודה שאר המינים שבפסוק הם רק לדפנות.
↑ עי' בכל הערך, עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"א ואילך, עי' טוש"ע תרכט א.
↑ סוכה יב א; רמב"ם סוכה פ"ה ה"י; טוש"ע תרכט טו.
↑ רש"י שם ד"ה אין. ועי' להלן.
↑ סוכה שם. ועי' ציון 256 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם יז.
↑ המכתם שם בשם י"א.
↑ עי' תור"פ שם; עי' המכתם שם בשם י"א.
↑ עי' תוס' סוכה יב ב ד"ה אין; עי' פיהמ"ש שם (פ"א מ"ה); ריטב"א שם יא ב; מאירי שם יב א; טור תרכט בשם י"א.
↑ טור שם בשם ר"י מקרקשינא, והסכים; שו"ע שם יז; ב"ח שם.
↑ ר"ן שם (ו ב) בד' רש"י.
↑ ר"ן שם. ועי' ב"י שם, מש"כ בד' ראשונים, ועי' ב"ח ומהרל"ח שם ונו"כ לשו"ע, מש"כ בענין זה.
↑ ירושלמי סוכה פ"א ה"ו.
↑ תוס' שם ד"ה חבילי; רמב"ם סוכה פ"ה ה"י; רא"ש שם (פ"א סי' כד); טוש"ע תרכט טו.
↑ רא"ש שם; טוש"ע שם.
↑ רש"י שם יג א ד"ה לא שמיה אגד; ראב"ד שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (ו ב בדפי הרי"ף).
↑ ריטב"א שם.
↑ משנה סוכה יד א.
↑ עי' להלן, וכ"כ ריטב"א שם.
↑ גמ' שם.
↑ עי' ציון 173. רש"י שם ד"ה מחלוקת וד"ה רבי מאיר.
↑ גמ' שם.
↑ גמ' שם.
↑ רש"י שם ד"ה מחלוקת. ועי' ריטב"א שם, שפי' שבנסרים ארבעה אין רגילים לסכך, ורגילים לעשיית תקרה, ולכן גזרו בהם.
↑ גמ' שם.
↑ רש"י שם ד"ה אבל וד"ה דברי. ועי' ריטב"א שם, שפי' שרגילים לעשות בהם גם תקרות הבית וגם סכך לסוכה, ובזה לא גזרו.
↑ עי' גמ' שם ורש"י שם.
↑ גמ' שם.
↑ רש"י שם ד"ה בשאין.
↑ גמ' שם, שבפחות מג' טפחים אינם אלא קנים בעלמא.
↑ גמ' שם, ועי' רש"י שם, וע"ע כרמלית וע' רשות היחיד. ועי' ריטב"א שם: לא חשיבי ודינם כקנים ולא גזרינן בהו. ועי' ר"ן שם (ז ב בדפי הרי"ף) מש"כ לבאר.
↑ גמ' שם. ועי' ריטב"א שם: כיון דנפקי מתורת לבוד חשיב להו טפי מקנים ואיכא למגזר בהו. ועי' ר"ן שם.
↑ עי' רש"י שם ד"ה ר' מאיר.
↑ ריטב"א שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ה ה"ז; טוש"ע תרכט יח.
↑ יראים סי' תכא; מהר"ח או"ז סי' קצד.
↑ יראים שם; מהר"ח או"ז שם.
↑ יראים שם; מהר"ח או"ז שם.
↑ טוש"ע שם. ועי' מש"כ בציון 933.
↑ עי' לעיל, ושם על שיעור הרוחב שגזרו, ועי' רש"י שם ד"ה הפכן, ותוס' שם ד"ה הפכן, ומהרש"א שם.
↑ גמ' סוכה יד ב.
↑ עי' גמ' שם, ורש"י שם ד"ה פסולה.
↑ גמ' שם.
↑ רש"י שם ד"ה כשרה.
↑ עי' גמ' שם: איקלע רב נחמן וכו', ורא"ה וריטב"א שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ה ה"ז; טוש"ע תרכט יח.
↑ עי' ציונים 338, 361.
↑ רש"י סוכה י א ד"ה תחתונה. ועי' ציון 421 ואילך.
↑ רש"י שם.
↑ תוס' שם ט ב ד"ה הא, בשם ר"ת; רא"ה שם י א; ריטב"א שם, ובשם הגאונים; ראבי"ה סי' תריד בשם ריב"א, והסכים; ר"ן שם (ה ב בדפי הרי"ף), והוסיף שכ"ד רי"ף שם. ועי' ציון הנ"ל ואילך.
↑ ר"ת שם; רא"ה שם; ריטב"א שם; ריב"א וראבי"ה שם; ר"ן שם.
↑ ציון 1204.
↑ פמ"ג תרכט מ"ז ס"ק א; ביכורי יעקב שם ס"ק א; ביה"ל שם.
↑ ערוה"ש סי' תרכט ס"ד.
↑ משנה סוכה ב א; רמב"ם סוכה פ"ה הי"ט; טוש"ע תרלא א.
↑ משנה שם כב א. ועי' להלן ציון 868 ואילך, כשצלתה וחמתה שווים.
↑ רש"י סוכה ב א ד"ה ושחמתה; ריבב"ן שם; ר"י מלוניל למשנה שם; ר"א מן ההר שם.
↑ ר"ן שם (א א בדפי הרי"ף); עי' יד המלך (לנדא) הל' סוכה פ"ה ד"ה ומצאתי; קה"י שם סי' א; עמק ברכה סוכה שם סי' א. וכ"מ במכתם שם. ועי' בית האוצר ח"ב עמ' מב. ועי' מהר"ץ חיות שם. ועי' כלי גולה שם.
↑ עי' ר"ן שם: יש מי שכתב (ודחה); לבוש או"ח סי' תרלא ס"א (ושם, שהתורה הקפידה על עשיית הסכך שיהא ניכר שהוא לצל, על ידי שהסכך מרובה על האויר); עי' פנ"י שם, שכיון שעל שם הסכך קרויה סוכה, יש לפסול כאשר יש רק מיעוט סכך שבטל ברוב (וכעי"ז בחכמת שלמה דלהלן); עי' חכמת שלמה סי' תרלא ס"א, ושם בטעם שאע"פ שהמיעוט ניכר, הוא בטל ברוב. ועי' ערול"נ שם.
↑ עי' קה"י שם שהאריך; עי' זכרון שמואל (רוזובסקי) סי' כט אות א; עי' רשימות שיעורים (סולובייצ'יק) שם. ועי' אור לישרים (קלרמן) סוכה סי' א.
↑ ר"א מן ההר שם כב ב. וכ"מ קצת בספר מצות זמניות הל' סוכה שער א. ועי' ציון 874.
↑ עי' רא"ה שם ב א; ריטב"א שם; עי' מאירי שם. ועי' שפ"א שם.
↑ ע"ע לבוד ציון 539, מחלו' ראשונים לענין סוכה המדובללת, ועי' להלן ציון 919 ואילך.
↑ ירושלמי סוכה פ"א סוה"א. ועי' או"ז ח"ב סוס"י רפד, מש"כ בשם הירוש' שם בע"א, וצ"ב, ועי' עמודי ירושלים שם, שהעיר, וכ' שאפשר שהיתה לו גי' אחרת בירוש', ועי' קובץ נר מערבי ח"ב עמ' קז ואילך, ועי' אמרי סופר סוכה ב א.
↑ קרה"ע שם. ועי' קובץ נר מערבי חי"ד עמ' כא.
↑ ירוש' שם.
↑ קרה"ע שם, עפ"י ירוש' שם; עי' נר מערבי שם מר"י אברמסקי. ועי' פנ"מ שם, וביאור ר"ח קניבסקי שם, שפי' בע"א. ועי' חכמת שלמה או"ח תרלא א.
↑ ר"ח סוכה כב ב; רי"ץ גיאת הל' סוכה (הערות יצחק ירנן קיח); הל"פ הל' סוכה (מק"נ עמ' כו); רי"ף שם (י ב בדפי הרי"ף); רש"י שם ד"ה כאן; ראב"ן שו"ת בסוה"ס (ד"ה הא דאמרינן פרק שיני דסוכה, הובא בקובץ שיטות קמאי סוכה שם); ראב"ד כתוב שם; רמב"ם סוכה פ"ה הי"ט; תוס' רי"ד ופרי"ד שם; רמב"ן במלחמות ה' שם; ריטב"א שם; רא"ש שם (פ"ב סי' ג) (ועי' מש"כ ב"ח להלן) ; ר"ן שם; או"ז ח"ב סי' רצו; ריבב"ן שם; רא"ה שם; א"ח הל' סוכה סי' יט; ר"א מן ההר שם; עי' אגודה שם; שו"ע תרלא א. ועי' ראבי"ה ח"ב סי' תרלב. ועי' טור שם, שהביא ד' זו וד' העיטור דלהלן (ציון 880), ועי' ב"ח שם, שהטור (וכן הרא"ש שם) לא הכריע בזה, וערוה"ש שם כ' שד' הטור כד' רש"י.
↑ עי' סוכה טו א מחלו' אמוראים, ועי' עירובין טז ב, שהלכה שמותר. ועי' תוס' שבציון 876, שהקשו כן על ד' זו.
↑ ראב"ן שם; ראב"ד שם; פרי"ד שם; רמב"ן במלחמות ה' שם; ריבב"ן שם; רבנו מנוח שם; ר"ן שם; רא"ש שם. ולכאו' כצ"ל בד' שבציון הבא (אמנם עי' שפ"א שם, שאפשר שי"ל בד' רש"י שם בע"א). ועי' ערול"נ שם. ועי' עיטור דלהלן.
↑ רי"ץ גיאת שם; הל"פ שם; רש"י שם; רמב"ם שם ופיהמ"ש סוכה פ"א מ"א; ראב"ן שם; פרי"ד שם; או"ז שם; רא"ה שם; עי' אגודה שם; רבנו מנוח שם; מ"מ סוכה פ"ה הט"ז. על תוספת ביאורים בד' זו, עי' רש"ש שם, ודגל ראובן ח"ב סי' ג, וקה"י שם סי' א, ורשימות שיעורים (סולובייצ'יק) שם, והערות רי"ש אלישיב שם, ומועדים וזמנים ח"ב סי' קה, ושלום יהודה סוכה סי' מז. ועי' ציון 880.
↑ ר"ת בתוס' שם ד"ה כזוזא, וסה"י סי' שסה ושסח; יראים סי' תכא; העיטור הל' סוכה ח"ד (פתח הדביר עמ' פג); עי' בעה"מ שם וב"ח שם בד'; ר"י מלוניל שם.
↑ סה"י סי' שסח. וכ"כ בקה"י סוכה סי' א (ועוד אחרונים), בד' ר"ת שם.
↑ תוס' שם; סה"י שם; יראים שם.
↑ תוס' שם; סה"י שם; יראים שם. ועי' ר"א מן ההר שם, שהביאו פי' זה בשם יש מפרשים, בשינוי קצת. ועי' מים עמוקים שם. ועי' ב"ח שם, שאפי' במסתכל מלמטה ורואה שלמעלה צלתה מרובה מחמתה, פסולה, וע"ש טעמו.
↑ העיטור שם. וכ"כ בתורי"ד שם בשם ר"ת. ועי' סה"י סי' שסה, ועי' ספר מצות זמניות הל' סוכה שער א (עמ' תצא). על ביאור מחלו' זו, אם החמה מתרחבת יותר או הצל (עי' ציון 875), עי' ק"נ שם, ועי' מו"ק שם, ועי' בית ישראל (הופשטיין) טו א ד"ה במשנה.
↑ רמב"ם שם; שו"ע שם; לבוש שם. ועי' ב"ח שם.
↑ רי"ץ גיאת שם; הל"פ שם; רש"י שם; ראב"ן שם; ראב"ד כתוב שם; או"ז שם; רא"ה שם; עי' אגודה שם; שו"ע תרלא א. בד' הטור שם, עי' ב"ח שבציון 872.
↑ רי"ץ גיאת שם; הל"פ שם; רש"י שם; או"ז שם; רא"ה שם; עי' אגודה שם; שו"ע שם. ועי' ציון 875.
↑ סה"י סי' שסה; יראים סי' תכא; העיטור הל' סוכה ח"ד; ר"י מלוניל שם.
↑ סה"י שם; יראים שם; העיטור שם.
↑ שו"ע שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם; עי' מ"ב וביה"ל שם.
↑ עי' ב"ח שם (וכ"כ בא"ר שם ס"ק א, ושכנה"ג שם ועולת שבת שם ובכו"י שם, בשמו, ונ' שהסכימו), ועי' ערוה"ש שם.
↑ עי' ציונים 872, 874.
↑ עי' פתח הבית סוכה כב ב; אג"מ או"ח ח"א סי' קפב; רשימות שיעורים (סולובייצ'יק) סוכה שם; שבט הלוי ח"ג או"ח סי' עח; אמרי סופר סוכה ב א; חו"ב שם כב ב. וכ"מ מסתימת הפוסקים. ועי' רש"ש סוכה שם, שנסתפק.
↑ עי' רשימות שיעורים שם; עי' זבחי צדק (דיסקין) סוכה שם (עמ' קא); עי' אמרי סופר שם; עי' משמרת מועד שם. ועי' אור לישרים (קלרמן) שם סי' א ד"ה חזינן ואילך. ועי' חו"ב שם.
↑ אג"מ שם. ועי' כעי"ז בראשון לציון סוכה טו א, ועמק סוכות סוכה כב ב. ועי' שבט הלוי שם, שבגובה י' טפחים סמוך לסכך, ודאי לא תהא החמה יותר מהצל.
↑ פרי"ד שם, ושם: דכיון דחמתה מרובה מצילתה בטל ליה להאי סכך לגמרי כאילו אינו; עי' ערוה"ש שם ס"א וס"ג. וכ"מ במאירי שם ע"א, שכ' שדוקא אם במקום אחד (למעלה או למטה) צלתה מרובה ובמקום שני (למעלה או למטה) הם שווים, כשרה. ועי' מצא חן שם. ועי' הערות רי"ש אלישיב סוכה שם ע"ב ד"ה ונראה דצ"ל, שנ' שצידד כעי"ז. ועי' קובץ אור תורה תשרי תשנ"ד סי' ו. ועי' בנין של שמחה סי' ב, שהאריך בזה.
↑ עי' להלן מחלו' כשיש בה שיעור סוכה כשרה.
↑ עי' ר' יוחנן סוכה יט א, וריטב"א ורא"ש (פ"א סי' לה) ומאירי שם; רמב"ם סוכה פ"ה ה"כ; טוש"ע תרלא ב. ועי' חידושי ר' חיים הלוי שם הי"ט. ועי' חזו"א או"ח סי' קנ ס"ק יז.
↑ עי' ריב"ן שם; פרי"ד שם; עי' שבה"ל סי' של ושלו; עי' רא"ה שם; ר"ן שם (ט א בדפי הרי"ף); רא"ש שם פ"א סי' ג; לבוש שם; ט"ז שם ס"ק א; שו"ע הרב שם ס"ד. ועי' השלמה שם.
↑ עי' לשון הגמ' שם, וכ"כ רבינו ירוחם נ"ח ח"א וד"מ שם ומ"ב שם ס"ק ב. ועי' פרישה שם.
↑ עי' ציון 440.
↑ עי' ר"ן שם: אפשר; רמ"א שם: ויש מחמירין; לבוש שם, ועי' א"ר שם בביאורו (ועי' ברכ"י שם); שו"ע הרב שם.
↑ לבוש שם; שו"ע הרב שם. ועי' פמ"ג שם ס"ק א: ואפשר אם מפסיק כל אורך הדופן באופן שמקום שצל מרובה לא יהיה רק שתי דפנות צ"ע בכל הסוכה (הביאו מ"ב שם ס"ק ד, והסכים לחששו). ועי' בכו"י שם ס"ק ב, שנסתפק לד' זו אם מקום זה שהחמה רבה על צל חשוב כאויר או כסכך פסול, ועי' תוספת ביכורים שם.
↑ מאירי שם. וכן צידד בב"ח שם. וכ"מ משאר ראשונים שם, שלא חילקו בזה, ועי' ערוה"ש שם ס"ה, שכ"מ מסתימת כל הפוסקים.
↑ משנה סוכה כב א וברייתא שם ע"ב. ועי' ריבב"ן שם, שהחידוש הוא שאין פוסלים מחמת שנראית כבית, ואין ניכר שעשויה לסוכה, וכ"כ מאירי שם, וכעי"ז בר"י מלוניל שם. ועי' הפרדס לרש"י ענין סוכה (בודפסט תרפ"ד עמ' רלח): ואם עושה [הסוכה] חשובה כמו בית ואין כוכבי חמה נראין מתוכה פסולה, וכ"כ בס' האורה סי' צו, וצ"ב.
↑ ברייתא שם.
↑ רש"י שם ד"ה כוכבי; ר"א מן ההר שם.
↑ ברייתא שם.
↑ ירוש' סוכה פ"ב ה"ג.
↑ רמב"ם סוכה פ"ה הכ"א; טוש"ע תרלא ג.
↑ ירוש' שם. על ביאור כיצד למדו בירוש' שם מהמשנה שם את דין הלכתחילה, עי' בהגר"א שם וק"נ ורש"ש שם.
↑ המכתם סוכה שם.
↑ לבוש שם ס"ג; עטרת צבי שם.
↑ עי' ר"ח שם; סידור רש"י סי' רסב ומחז"ו סי' שנט; עיטור הל' סוכה שער ד; רמב"ם שם; תוס' רבינו פרץ שם; מרדכי שם רמז תשלב; צרור החיים הדרך הששי סי' ג; סידור רבנו שלמה מגרמיזא סי' קכג; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ב; רי"ו נ"ח ח"א; מאירי שם; רא"ש שם (פ"ב סי' ג); טוש"ע שם. וכ"מ קצת ברי"ץ גיאת הל' סוכה וריטב"א שם, שהביאו את דברי הירוש' שם. ועי' מאירי שם, שמ"מ אף לד' זו, אין צריך שיראו הכוכבים הרגילים אפי' לכתחילה, וכ"מ בר"ן שם (וכ"כ ב"י שם בד'), (וכ"כ נחלת צבי שם בד' רא"ש שם), ועי' ק"נ שם, ועי' שפ"א שם, וכ"מ ברמב"ם ושו"ע שם (וכ"כ בנחלת צבי שם בד'), ועי' מהרי"ל הל' סוכות אות טו, שלכתחילה מספיק שרואים ביום חורים וסדקים בסכך (הובא בד"מ שם אות ב), אבל עי' ב"י וב"ח שם וט"ז שם (ס"ק ב) בד' טור שם, שצריך שיראו גם כוכבי לילה רגילים, (ועי' ב"י שם שהוסיף, שאפשר שלד' הטור כוכבי לילה וכוכבי חמה שיעורם אחד, אבל בב"ח וט"ז ופמ"ג מ"ז שם דחו), וכ"כ לבושי שרד שם בד' שו"ע שם (וצ"ב, שמלשון השו"ע נ' דוקא כוכבים גדולים), וכ"כ בסתם בערוה"ש שם ס"ו, ועי' מ"ב שם ס"ק ה. ועי' ב"י שם, שאפשר שלד' הטור שם, כוכבי לילה רגילים, וניצוצי השמש שיעורם שוה (ובזה מיישב את ד' הטור, שאל"כ ואין שיעורם שוה, לא היה לטור לומר אלא רק שצריך לכתחילה כוכבי לילה, וממילא מוכרח שיראו גם ניצוצי השמש, ועוד מבאר עפ"ז את ד' הירושלמי שם, שלא בא הירוש' ליתן שיעור אחר, אלא רק לומר שאפשר לשער זאת גם ביום ע"י הכוכבים הגדולים, ע"ש), והב"ח שם (ועוד אחרונים) חולק, וסובר שכוכבי לילה רגילים וניצוצי השמש אין שיעורם שוה (וביאר ד' הטור, שלכתחילה צריך שיראו גם הכוכבים הרגילים, ובדיעבד הסכך כשר גם כשאין רואים אפי' ניצוצי שמש), אבל בביכו"י שם כ' שהב"י והב"ח נחלקו האם הכוכבים הגדולים וניצוצי השמש שיעורם שוה (וצ"ב), ולכן כ' בד' הב"י שלכתחילה אין צריך לראות אלא ניצוצי שמש, ועי' ציון 914. ועי' פמ"ג א"א שם ס"ק ב, שמספיק שכוכבי חמה נראים במקום אחד בסוכה, ע"ש טעמו.
↑ עי' המכתם שם בשם בעל ההשלמה, שבית הלל בבבלי שם חולקים על דברי הירוש' שם (ובהשלמה שם לפנינו אינו מפורש); תניא רבתי סי' פב והאגור סי' תתקסה בשם היראים (עי' יראים סי' תכא, שלא כ' שצריך כן לכתחילה) ובשם רבנו אפרים; עי' שבה"ל סוס"י של. וכ"מ בפסקי ריא"ז שם. וכ"מ בארחות חיים הל' סוכה אות ג, שהבבלי חולק על הירוש' בזה.
↑ רש"י שם; ר"י מלוניל שם; או"ז הל' סוכה סי' רצז; פסקי ריא"ז שם; רא"ה שם; ריטב"א שם; צרור החיים שם; מאירי שם; ר"ן שם; ארחות חיים שם; ר"א מן ההר שם; האגור שם; קה"ע שם; פנ"מ שם; שפ"א שם; ערוה"ש שם.
↑ רמב"ם שם; עי' רבנו מנוח שם; עי' שו"ע שם: הכוכבים הגדולים, ועי' מג"א שם שהוסיף: של לילה, ועי' בכו"י שם, שפי' שנראים גם מבעוד יום; הון עשיר שם (פ"ב מ"ב). ועי' רמב"ם שם: הכוכבים הגדולים, אבל עי' ביכו"י שם, שגורס ברמב"ם שם "כוכבים גדולים הנראים ביום", וכעי"ז נ' גי' הב"י שם ע"ש, ועי' הגהות בטור שירת דבורה, שכך הגי' בד"מ הארוך שם וד"מ כת"י שם, אמנם בשנו"ס רמב"ם (פרנקל) שם לא הביאו גי' אחרת.
↑ עי' המכתם שם; כס"מ שם. ועי' רבנו מנוח שם, ועי' ביאור חדש מספיק שם. ועי' עלי תמר שם. ועי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק ב, שכוכבי לילה הגדולים וניצוצי השמש שיעורם אחד, אבל עי' מחצה"ש שם, שחולק, וכן עי' שו"ע הרב שם ס"ה, שאין שיעורם אחד, ועי' מש"כ בציון 910.
↑ עי' משנה סוכה כב א: סוכה המדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה, ועי' רב ושמואל בגמ' שם; עי' רמב"ם סוכה פ"ה הי"ט; טוש"ע תרלא ד.
↑ עי' ר"י מלוניל שם (י א בדפי הרי"ף); ריטב"א שם; עי' ר"ן שם. ועי' שפ"א שם, מש"כ בביאור חידוש המשנה.
↑ רש"י שם ד"ה ענייה; ר"א מן ההר שם; טוש"ע שם.
↑ ציון 953 ואילך.
↑ ציון 535 ואילך.
↑ על ביאור ד' הסוברים שאף כשעתה חמתה מרובה מצלתה כשרה, שע"י הלבוד נעשית צלתה מרובה, עי' אבן ישראל (פישר) סוכה פ"ד ה"ז, ועי' ציון 867.
↑ ציון 5 ואילך.
↑ ראבי"ה ואו"ז והגהמ"י דלהלן בד' ר"ת. ועי' ח"א ומ"ב דלהלן: גשמים מרובים, ועי' בכו"י סי' תרלא ס"ק ד ותוס' ביכורים שם, ועי' אמרי דוד לסי' תרלא, שהשיעור הוא גשם המצוי. ועי' ציון 933. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ב, שכל שיש מקום ברוחב ד' טפחים שאין הגשמים נכנסים שם, הסוכה פסולה, שלד' דינו כסכך פסול (ועי' ציון 950), ועי' מ"ב שם ס"ק ה, שהסכים, אבל עי' פתחא זוטא שם ומועדים וזמנים דלהלן בשם ר"ח מוולאז'ין, שחולקים, ואין הסוכה פסולה אלא אם אין הגשמים נכנסים בכולה, וכ"מ קצת בראבי"ה ואו"ז והגהמ"י שם, ועי' שו"ת כנף רננה או"ח סי' סז, ועי' אמרי דוד לסי' תרלא, ועי' ציון 925.
↑ תוס' סוכה ב א ד"ה כי; שו"ת בעלי התוספות סי' טו; ראבי"ה ח"ב סי' תריא ואו"ז ח"ב סי' רפה ומרדכי סוכה סי' תשלב ורא"ש שם (פ"א סי' יב) והגהמ"י סוכה פ"ה ה"ט, בשם ר"ת (ועי' ראבי"ה ואו"ז שם, שראוי להחמיר בזה); הגהות רבינו פרץ לסמ"ק צג אות לב (ובטור סי' תרכט וב"י שם מובא בשם הסמ"ק) ותור"פ סוכה שם; וכ"פ להחמיר בזה בנו"כ לטוש"ע סי' תרכט (ע"ש לבוש סי"ח, ועטרת צבי ס"ק יב, וט"ז ס"ק כא, ומג"א ס"ק כב, (ועי' פמ"ג מ"ז ס"ק כא: יש פוסלים ויש מכשירים, ועי' פמ"ג להלן) ובאר היטב ס"ק יח, ובהגר"א, ושו"ע הרב סל"ב, וביכו"י ס"ק לג, ומ"ב ס"ק מט) וסי' תרלא ס"ג (ע"ש לבוש ס"ג, ומג"א, ושו"ע הרב ס"ה, ובאה"ט) וסי' תרלה (ע"ש ב"ח: ולענין הלכה וכו', ועי' מג"א ס"ק ב, ועי' פמ"ג מ"ז ס"ק ב ועי' פמ"ג לעיל); ח"א קמו סי"ז ויח. בד' הטור והשו"ע, עי' מש"כ להלן ציון 933. ועי' ראבי"ה ואו"ז ומרדכי שם, שאל"כ, מדוע בזמן ירידת גשמים פטורים מישיבה בסוכה (ע"ע ישיבת סוכה ציון 887), הרי יכול לסככה באופן כזה שלא ירדו גשמים, ועוד למה אמרו שהגשמים סימן קללה הם בחג (ע"ע הנ"ל ציון 130), ומכאן שסתם סוכה אינה מצלת מן הגשם, וכעי"ז כ' בתוס' שם (ועי' פנ"י וערול"נ שם). ועי' אבנ"ז סי' תעב אות יט, שגם לסוברים שסוכה דירת קבע בעינן (עי' ציון 48 ואילך), הסוכה פסולה, משום שאינה סוכה אלא כביתו של כל השנה (לסוברים שזה הטעם לפסול, עי' להלן), וכ"כ בעמק סוכות סוכה ב א ד"ה ובתוס' (ועי' שפ"א שם), אבל עי' שו"ת מהרי"ל החדשות סי' סו ופמ"ג סי' תרכז ס"ק ב, שנ' שאין לפסול אלא לד' שסוכה דירת עראי. ועי' פתחא זוטא סי' תרלא, שלד' שו"ע הרב שם, באופן שאין הגשמים נכנסים, וגם כוונתו לכך, לדעת הכל הסוכה פסולה. ועי' א"ר סי' תרלא ס"ק ד, שאם עשאה באופן שאין הגשמים יורדים בה, אינו צריך לקלקל את כל הסכך, אלא די שיסיר מקצת מהסכך (והסכימו עמו שאר האחרונים). ועי' מועדים וזמנים שבציון 925.
↑ עי' ציון 81.
↑ תוס' שם; הגהות רבינו פרץ שם. ועי' מועדים וזמנים ח"א סי' צו, שבאופן שדוקא בימי חג הסוכות לא יכנסו הגשמים, אבל בימות החורף יכנסו, הסוכה כשרה, שכיון שאינה ראויה לדיורים יותר מימי הסוכות הרי זו דירת עראי, ועי' שו"ת חסד לאברהם מהדו"ת או"ח סי' עא ד"ה ולא נשאר, ועי' ביכו"י סי' תרלא ס"ק ד.
↑ או"ז שם ורא"ש שם בשם ר"ת, בביאור ר' חסדא שם: והוא שעשאה לצל (ועי' ציון 116 ואילך).
↑ לבוש שם; ט"ז סי' תרלה ס"ק ב; שו"ע הרב תרלא ס"ה; אבנ"ז שם; מ"ב שם ס"ק ו.
↑ עי' תוס' שם, שעל פסול מדרבנן אין שייך לומר "גשמים סימן קללה בחג" (עי' ציון 923), ועי' רע"א וערול"נ שם; עי' פמ"ג תרלה מ"ז ס"ק ב; ישועות יעקב סי' תרלא ס"ק א; בית השואבה לסי' תרלא אות ה; שעה"צ סי' תרלג ס"ק ו.
↑ עץ חיים (חזן) הוצ' מוה"ק ח"א עמ' שנ; ט"ז שם. וכ"מ בח"א שם. ועי' בכו"י תרלח ס"ק ד, שנסתפק.
↑ ט"ז שם. ועי' עץ חיים שם, שסובר שהטעם מחמת דירת עראי, ואעפ"כ פסול רק מדרבנן, ויל"ע. ועי' כתבי הגרי"ש (אלישיב) סוכות סי' כד, שכוונת הט"ז כשהסכך עבה ואינו תקוע במסמרים, שאין פסולו אלא מחמת שנראה כביתו, אבל כשתקע במסמרים פסול מה"ת שאין הסכך עראי.
↑ עי' רע"א סוכה שם; עי' ערול"נ שם; האלף לך שלמה או"ח סי' שסו; שעה"צ סי' תרלג ס"ק ו; עי' שבט הלוי דלהלן ד"ה והגם. וכ"ה באגודה סוכה שם, שלא כ' חסרון של ירידת גשמים, אלא קביעות הסכך במסמרים. וכ"מ באבנ"ז שם. וכ"מ בלשון התוס' שם ושו"ת בעלי התוס' שם ובמעשה המובא בראבי"ה והגהמ"י שם.
↑ עי' לבוש תרלא שם; עי' ב"ח שם; שו"ת קנה בושם ח"ב סי' כו; עי' מ"ב שם. וכ"מ במרדכי שם והגהמ"י שם וטור תרלא ותרלה, בד' ר"ת, שלא כ' שמדובר בתקוע במסמרים. וכ"מ בשו"ת מהרי"ל החדשות סי' מט. ועי' שו"ת כנף רננה או"ח סי' סז. ועי' מש"כ לעיל מכתבי הגרי"ש.
↑ מרדכי שם בד' רש"י; עץ חיים שם בשם ר' בנימין; עי' מעשה בר"ש גיסו של ר"ת המובא בראבי"ה שם והגהמ"י שם, ועי' ערול"נ סוכה שם בד'; עי' ראבי"ה שם בשם ריב"א שסוכה המצלת מן החמה והגשמים כשרה (אמנם ראבי"ה שם מצדד אף בד' הריב"א שכוונתו שמצלת מעט מהגשמים, אבל באין יורדים גשמים כלל, פסולה, ועי' ציון 922); עי' יראים סי' תכא: למדנו שיכול לסככה מעובה כרצונו, ועי' תועפות ראם שם בד'; עי' מהר"ח או"ז סי' קצד; רי"ו תא"ו נ"ח ח"א; ערוה"ש סי' תרלא ס"ו בד' רא"ש פ"א סי' יב. וכ"מ משאר הראשונים (רי"ף ורמב"ם) שלא הביאו הלכה זו כלל, ועי' בגדי ישע שם, שכל הפוסקים דחו את ד' הפוסלים. ועי' טור תרלא (וז"ל שם לאחר שהביא את ד' ר"ת: ואדוני אבי ז"ל (רא"ש) לא הביא דבריו בפסקיו, אמנם עי' ב"י שפי' בע"א) ותרלה (וז"ל: ור"ת פי' וכו' וזהו לשטתו), שנ' שסובר שכניסת הגשמים אינם פוסלים את הסוכה, וכ"כ מאמר מרדכי סי' תרלה ובית השואבה לסי' תרלא אות ד ופתחא זוטא שם, בד' (וכ"מ בערוה"ש תרלא ס"ו), אבל עי' טור סוס"י תרכט, שהביא את ד' הסמ"ק שלא לסכך באופן שאין הגשמים יורדים (עי' ציון 923), ונ' שמסכים, (ועי אמרי דוד לסי' תרלא, שהעיר בזה), אמנם בפרישה שם כ' שכוונת הטור שלד' ר"ת וסיעתו פסולה, אבל הוא עצמו אינו סובר כך, ועוד פי' שם, שדוקא בנסרים פוסל הטור (והיינו שעיקר הפסול אינו מחמת ירידת הגשמים, אלא משום "גזירת תקרה", עי' ציון 839 ואילך) , ועי' נחלת צבי סי' תרלה, ועי' שו"ת כנף רננה או"ח סי' סז. ועי' שו"ע תרלא ג ותרלה, שלא כ' כלל שצריך שיכנסו הגשמים לסוכה, ונחלקו אחרונים בד', יש שכ' שלד' אין פסול בכך (עי' ברכ"י סי' תרלא ומאמר מרדכי סי' תרלא ותרלה ובכו"י תרלח ס"ק ד ובגדי ישע סי' תרלא ובית השואבה תרלא אות ו וערוה"ש שם ופתחא זוטא שם ושו"ת עולת יצחק ח"א סי' מט ושו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ס), ויש שכ' שד' לפסול בזה (עי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק ב ושלחן גבוה שם סוס"ק ג, וכ"מ קצת מד' בב"י שם), ועי' שו"ע תרכט יח, שכ' שנהגו שלא לסכך כלל בנסרים (ועי' ציון הנ"ל ואילך), ועי' נו"כ שם, שמקורו מטור וסמ"ק דלעיל, שהפסול הוא מחמת שאין הגשמים יורדים לתוכה, ויל"ע (ועי' ביאור הפרישה לעיל, ואפשר שה"ה כאן).
↑ עי' ציון 141 ואילך.
↑ ב"ח סי' תרלא ותרלה בד' הרא"ש והטור, וכ"כ בהגהו' מהרל"ח תרלא. ועי' ב"ח שם (תרלה), שצידד שפסולה מה"ת. ועי' מועדים וזמנים שם.
↑ עי' ציון 316 ואילך.
↑ ט"ז סי' תרלה.
↑ עי' א"ר שם ס"ק ב; עי' פמ"ג דלהלן; מאמר מרדכי שם; עי' בכו"י שם.
↑ עי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק ב וג.
↑ כגון מה שיש שעשו סכך מנסרים דקים של כמה ס"מ, החקוק בהם כעין מרזב, ומסדרים שורה אחת בהפסק אויר של כמה ס"מ בין נסר למשנהו כשהצד החקוק כלפי מעלה, ועל גביהם בהפסק גובה של מספר ס"מ מניחים עוד שורה של נסרים כשהצד החקוק כלפי מטה ומכוונים נגד האוירים של הנסרים התחתונים בעודף ס"מ לימינו וס"מ לשמאלו, נמצא כשגשמים יורדים המים נוזלים לתוך חקק המרזב של הנסרים התחתונים ומשם יוצאים המים מחוץ לסוכה.
↑ עי' ציון 923.
↑ עי' שו"ת קנה בושם ח"ב סי' כו, ושו"ת להורות נתן ח"ה סי' מג, ושו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ס, ועי' קובץ יד רש"ז עמ' מח ואילך (ושם הביא תשו' רי"ש אלישיב ור"ח קנייבסקי, שהכשירו), ואור לציון ח"ד פרק כד סי' טז, ועי' ס' הסוכה השלם סוף עמ' רצד ואילך, וקובץ עדות ח"ה (תשרי תשמ"ט) עמ' לח, ותשובות והנהגות ח"ב סי' שי, וקובץ מאור החיים ח"ט עמ' עב ואילך (ושם הובאו כמה תשו' מהפוסקים), ועי' קנין תורה בהלכה ח"ה או"ח סי' סו.
↑ שם ציון 60 ואילך.
↑ סוכה יז א ואילך.
↑ תוס' שם ד"ה אויר; מאירי שם ע"ב; טור או"ח תרלב; לבוש שם ס"ב; פמ"ג שם א"א ס"ק ד.
↑ רש"י שם ע"ב ד"ה אלא לדידכו; ר"א מן ההר שם.
↑ ירושלמי סוכה פ"א ה"ז.
↑ סוכה שם.
↑ רש"י שם ד"ה משום שיעורא.
↑ ר"ח שם ע"ב; רי"ץ גיאת הל' סוכה (ד"ה ולענין פסקא); רי"ף שם ע"א (ח ב בדפי הרי"ף); עי' העיטור הל' סוכה (הוצאת רמ"י עמ' פב); רמב"ם סוכה פ"ה הי"ד ופיהמ"ש שם (פ"א מ"י); ראבי"ה סי' תרכז; פרי"ד שם ע"ב; רמב"ן שם ע"ב; ריטב"א שם ע"א; מאירי שם; רא"ש שם (פ"א סי' לב); הגהמ"י שם בשם ס' התרומה; א"ח הל' סוכה אות יז וכלבו סי' עא ד"ה סיכך בדבר; האגודה שם; רבנו מנוח שם; טוש"ע תרלב א. ועי' רי"ץ גיאת שם וראבי"ה שם ורמב"ן שם וריטב"א שם ורא"ש שם, בטעם שפסקו כן.
↑ עי' רי"ץ גיאת שם והעיטור שם ורי"ו תו"א נ"ח ח"א, בד' בה"ג הל' סוכה סי' יד (עמ' קצד) (וכלשון הבה"ג מובא במחז"ו סי' שנח ד"ה חבילי וסדור רש"י סי' רלו, ועי' ק"נ שם סי' לו אות כ והגהו' בן אריה לבה"ג שם); רי"ץ גיאת שם בשם ר' נטרונאי גאון ור' צמח גאון ועוד גאונים; יראים סי' תכא; הגהמ"י שם בשם הרא"ם. ועי' ר"ן שם. ועי' שבה"ל סי' שכח, שלא הכריע. ועי' רי"ץ גיאת שם, בטעם שפסקו כן, ועי' פנ"י שם ע"ב וערול"נ שם ע"א ואו"ש שם, ועי' אבנ"ז או"ח סי' תסד אות יד ואילך. ועי' א"ר שם ס"ק, שפעמים יש לצרף ד' זו להקל.
↑ א"ר סי' תרלב ס"ק א; ביכו"י שם ס"ק ד; מ"ב שם ס"ק ה.
↑ ציון 163 ואילך.
↑ ציון 216.
↑ חכמת שלמה סי' תרלב.
↑ חכמת שלמה שם. ועי' הלכות חג בחג סוכה עמ' רמג בסוף הערה 21.
↑ ציון 994.
↑ משנה וגמ' סוכה יז א, ושם יח א; רמב"ם סוכה פ"ה ה"כ; טוש"ע תרלב ב.
↑ תוס' שם ד"ה אויר; מאירי שם ע"ב; טור או"ח תרלב; לבוש שם ס"ב; פמ"ג שם א"א ס"ק ד.
↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
↑ ציון 477.
↑ ציון 509 ואילך.
↑ עי' ר"ן סוכה ז א (בסופו) וח ב וט א (בדפי הרי"ף); טוש"ע תרלב א.
↑ עי' תוס' סוכה יז א ד"ה אויר וריטב"א שם ומאירי שם ורא"ש שם (פ"א סי' לג) ותוס' רא"ש שם, בביאור הגמ' שם; טור תרלב; רמ"א שם ס"ב; לבוש שם.
↑ שפ"א סוכה יז א בד' תוס' שם, וע"ש שאע"פ שבסוכה בצורה כזו אין די בטפח, אלא צריך פס ד' ומשהו (עי' ציון 537), מ"מ כאן שבפועל יש דופן שלמה, אלא שרק מחמת הסכך הפסול נראה כאילו הדופן חצויה, מסתבר שאפשר להקל בשיעור טפח, ויל"ע.
↑ שפ"א שם בד' תוס' שם, וע"ש שכ' שכ"מ בפסקי התוס' (פ"א אות לט).
↑ תוס' סוכה יז א ד"ה אויר; רא"ה שם; ריטב"א שם; רא"ש שם (פ"א סי' לג) ותוס' רא"ש שם; ר"ן שם (ח ב בדפי הרי"ף); טור תרלב; לבוש שם ס"ב.
↑ תוס' שם; רא"ה שם; ריטב"א שם; רא"ש שם ותוס' רא"ש שם; ר"ן שם; טור שם.
↑ רא"ה שם.
↑ עי' ציון 1184. תוס' סוכה יז א ד"ה אויר; רא"ש שם (פ"א סי' לג) ותוס' רא"ש שם; רי"ו תו"א נ"ח ח"א; טור תרלב; רמ"א שם ס"ב; לבוש שם.
↑ תוס' שם: ואפשר; רא"ש ותוס' רא"ש שם: ונראה; רי"ו שם; טור שם; לבוש שם; מג"א שם, ושם שכ"ד רמ"א שם אלא שקיצר בלשונו; עי' מ"ב שם ס"ק טז. ועי' כס"מ סוכה פ"ה הט"ו, שנסתפק בזה בד' הרמב"ם שם, ועי' חמד משה לשו"ע שם ס"ק ד, שדייק מהרמב"ם שמכשיר בכה"ג, אמנם במער"ק שם דייק להיפך. ועי' שפ"א שם, שנסתפק בשיעור רוחב הסכך שיחשב כמצרף את כל הסכך, אם הוא בכלשהו, או ד' טפחים, שהוא שיעור מקום חשוב, ועוד, שהוא שיעור רוב סוכה. ועי' בית השואבה לסי' תרלב סכ"א, שדוקא כשיש סכך כשר משני הצדדים מצטרפים להכשר סוכה, אבל אם יש חיבור רק מצד אחד אינם מצטרפים, וצ"ב, ומ"מ מסתימת הראשונים והאחרונים דלעיל, לא מ' כן.
↑ עי' ציון 451.
↑ ערול"נ שם וביכו"י שם ס"ק ז. ועי' רש"ש שם. ועי' בית השואבה שם סכ"ב. ועי' הגהו' ר"פ לסמ"ק צג הערה כא, שלא הכשיר אלא כשיש הכשר סוכה במקום אחד, כבציון 970. ועי' מג"א לעיל, ועי' מג"א שבציון 452, וצ"ב, ונ' שדין ריבוע שאמרו היינו דוקא לרוחב ואורך הסוכה עצמה, אבל אינו דין בסכך.
↑ המכתם שם טז א ומאירי שם יז ב, בשם י"א.
↑ רש"י סוכה יח א ד"ה שאין; בעה"מ שם ז א בדפי הרי"ף; המכתם שם טז א; רי"ו תו"א נ"ח ח"א; טוש"ע תרלב א. וכ"מ מסתימת הראשונים שבציון 950, שבפחות מד' טפחים אינו פוסל את הסוכה, ולא כ' שמ"מ אסור לישן תחתיו, וכ"נ מסתימת הנו"כ לשו"ע שם.
↑ כתוב שם לראב"ד שם; שלה"ג שם ח ב (בדפי הרי"ף) בשם הריא"ז; רא"ה שם יד ב; ריטב"א שם יט א. ועי' ח"א כלל קמו סכ"א ודע"ת (שוודרון) שם ומ"ב שם ס"ק ג, שהחמירו.
↑ ראב"ד שם.
↑ סוכה טו א.
↑ סוכה שם.
↑ משנה סוכה שם.
↑ עי' גמ' שם. ועי' מאירי שם.
↑ סוכה יז ב ויח א; רמב"ם סוכה פ"ה ה"כ; טוש"ע תרלב ג. ומסתימת הפוסקים מ' שמותר לישן תחתיו, ועי' מ"ב שם ס"ק יז, אמנם עי' חזו"א או"ח סי' קמד אות ד, שאין לישון תחתיו.
↑ עי' ציון 948.
↑ עי' רש"י שם ד"ה משום וד"ה אלא.
↑ ריטב"א שם.
↑ ר"ח שם.
↑ עי' ציון 944.
↑ ריטב"א שם.
↑ ריטב"א שם: ועוד; לבוש שם ס"ג.
↑ עי' לעיל ציון 982.
↑ חזו"א או"ח סי' קמד ס"ד.
↑ מ"ב תרלב ס"ק יז; עי' ראשונים שבציון הנ"ל, שלא חילקו בין לפסול את הסוכה לבין ישיבה ושינה תחתיו.
↑ ציון 510 ואילך.
↑ עי' סוכה יז ב, ורי"ף שם (ח ב) ורש"י שם ד"ה מי לא ורא"ה שם ומאירי שם ור"א מן ההר שם ורא"ש שם (פ"א סי' לב ולו), וגמ' שם יט א; רמב"ם סוכה פ"ה הי"ג ויד; רבנו מנוח שם; טוש"ע תרלב א. וכ"ה הפשטות בכל מקום.
↑ רש"י שם. ועי' רש"י שם יד א ד"ה כיון דנפקי.
↑ ביכו"י שם ס"ק ו; שפ"א שם יח ב ד"ה ברש"י; חזו"א או"ח סי' קמד אות ג. ועי' אבנ"ז או"ח סי' תסה אות ז, שהטעם שאין אומרים להכשיר את הסכך משום עומד מרובה על הפרוץ, הוא משום שכל מקום שצריך להשלים שיעור בדבר עצמו (היינו סכך בשיעור ז' על ז'), אין הפרוץ מצטרף להשלימו, ועי' ס' זכרון שמואל סי' כז (אות ה).
↑ עי' מאירי שם; עי' א"ר שם ס"ק ג; ביכו"י שם; שפ"א שם, אלא שצידד שם, שהיינו דוקא לסוברים שסכך פסול פחות מד' טפחים בסוכה גדולה ישנים תחתיו, ומוכח שאין על עליו שם של פסול, ולכן אפשר לצרפו להשלים שיעור סוכה; חזו"א שם. וכ"מ קצת ברש"י שם ד"ה בסוכה קטנה: ששיעורה מצומצם, ותור"פ שם, ור"ן שם. וכ"נ בלבוש שם.
↑ ביכו"י שם; חזו"א שם.
↑ עי' ריא"ז הובא בשה"ג שם; מג"א שם ס"ק ג; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק ג; ח"א כלל קמו סכ"א; עי' הגהו' רע"א לשו"ע שם.
↑ עי' רע"א שם.
↑ בה"ג הל' סוכה סי' יד (עמ' קצד); רי"ץ גיאת הל' סוכה ד"ה ולענין פסקא (יצחק ירנן הערה קסה); עי' ר"ח שם יז ב; האגודה שם; רבנו מנוח שם: ויש שפסקו. ועי' פנ"מ סוכה פ"א הי"א. ועי' יצחק ירנן שם, שלכאו' יש לגרוס שם "ג' טפחים", ועי' ק"נ שם סי' לו אות כ, ועי' הערת ר"ע הילדסהיימר לבה"ג שם, והגהות בן אריה לבה"ג שם, ועי' שו"ת שבה"ל ח"ו סי' עו אות י. ועי' קובץ המעין לט (תשנ"ט) עמ' 31 ואילך.
↑ ר"ח שם.
↑ ציון 517 ואילך. ושם ציון 521 שיש שביארו בע"א.
↑ ציון 523 ואילך.
↑ עי' סוכה יז ב; רמב"ם סוכה פ"ה ה"כ; טוש"ע תרלב ג.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ציון 994. רש"י שם ד"ה מי.
↑ ציון 1001.
↑ ר"ח שם.
↑ סוכה שם.
↑ עי' רש"י שם וריטב"א שם.
↑ ר"ח שם.
↑ משנה סוכה ט ב; רמב"ם סוכה פ"ה הי"ב; טוש"ע תרכו א.
↑ ויקרא כג מב. ברייתא שם.
↑ פרי"ד סוכה ט ב; פנ"י שם; ביאה"ל סי' תרכו ד"ה בכל.
↑ עי' ר"ת בתוס' סוכה י א ד"ה פירס, ועי' ר"ן שם (ה א) ומהרש"א שם, בד'; בעה"מ שם בשם חכמי הדור; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצו (ועי' בהגר"א סי' תרכו ס"א).
↑ בעה"מ שם.
↑ ראב"ד בכתוב שם שם; ראבי"ה סי' תריג; ריטב"א שם; ר"ן שם.
↑ ראבי"ה ח"ב סי' תריג; רמב"ן סוכה ט ב; רא"ה שם; ריטב"א שם.
↑ ראבי"ה ח"ב סי' תריג, ובשם ריב"א; עי' כתוב שם לראב"ד (ה א); רמב"ן סוכה ט ב; רא"ה שם; מרדכי שם רמז תשלד, בשם ר"ש מקוצי; ריטב"א שם; מאירי שם; ר"ן (ד ב) שם; שו"ע תרכו א: וי"א. בד' רש"י, אם סובר כד' זו, או כדעה שבציון 1026, עי' ראבי"ה שם, ועי' ב"ח תרכו, ועי' ק"נ (פ"א סי' יד אות ק), ועי' אומה"ת שם, ועי' ציון הנ"ל.
↑ ראבי"ה שם.
↑ רמב"ן שם.
↑ ראבי"ה שם; רמב"ן שם; רא"ה שם; ריטב"א שם.
↑ ציון 944 ואילך לענין סוכה גדולה, וציון 994 ואילך בסוכה קטנה.
↑ רמב"ן שם; ר"ן שם. ועי' ב"ח שם.
↑ תוס' שם ד"ה הא וי א ד"ה פירס; ר"י מלוניל שם (ד ב); או"ז ח"ב סי' רפז; ריבב"ן שם, בשם י"מ; רא"ש שם (פ"א סי' יד); שו"ע שם: י"א. וכ"כ טור שם בד' רש"י, ועי' ציון 1020.
↑ תוס' שם; רא"ש שם.
↑ עי' גמ' סוכה ט ב: הא קא מצטרף סכך פסול, ורש"י שם ד"ה הא, וכש"כ שכ"ה לד' שבציון 1020; טוש"ע תרכו א.
↑ רש"י סוכה ט ב ד"ה בשחבטן ויא א ד"ה הרבה; עי' תוס' שם טו ב ד"ה והא; עי' פסקי ריא"ז סוכה פ"א ה"ב וה"ד; רא"ה שם ט ב; מרדכי ואגודה הובאו בב"ח סוס"י תרכו; רא"ש שם פ"א סי' יד; ב"ח סי' תרכו א, לד' שבציון 1020, וכ"מ ברמ"א שם ס"א, ועי' מ"ב שם ושעה"צ שם, מכמה אחרונים (אמנם עי' מג"א שם ס"ק ד, דלהלן). ועי' ר"ן שם (ה א בדפי הרי"ף), ועי' ר"ן דלהלן. בגדר הבטול, עי' שערי יושר דלהלן שהאריך, ועי' חזו"א או"ח סי' קנ ס"ק יא ואילך, ועי' קה"י סוכה סי' א.
↑ ר"ן שם; ב"ח שם. וכ"ה פשטות ד' הראשונים שם.
↑ או"ש סוכה פ"ה הי"ב.
↑ רמב"ן שם; רי"ו תא"ו נ"ח ח"א, בד' ריב"א; שערי יושר שער ג פ"כ, בד' רמב"ם דלהלן; מג"א שם וביכו"י שם ס"ק ה, לד' שבציון 1020.
↑ עי' רמב"ן שם; או"ש שם בד' ריב"א.
↑ עי' ר"ח שם; תור"פ שם בשם ר"ש מקוצי; עי' רמב"ם סוכה פ"ה הי"ב – יג, ופיהמ"ש שם פ"א מ"ד, ועי' מ"מ שם וכס"מ שם בד' (ועי' שערי יושר דלעיל); עי' ריטב"א שם. ועי' באה"ל שם ד"ה צריך.
↑ תור"פ שם; ריטב"א שם.
↑ ריטב"א שם; ר"ן שם. ומשום שפרוץ כעומד מותר. ועי' ריטב"א שם, שבלא שערבבן, יש לחוש שהאדם היושב בסוכה ישב תחת מקום שמסוכך רק בסכך פסול, ומועיל לערבבן כדי שנסמוך על כך שעתה אין סכך פסול מונח במקום אחד, ועי' ר"ן שם מש"כ בע"א.
↑ פרי"ד שם; ב"ח סי' תרכו בד' רמב"ם. ועי' פרי"ד שם, שאם יתלש, אפילו לא יתלש כולו, אלא מקצתו מחובר ומקצתו תלוש, שמצד פסול של מחובר לקרקע חשוב הוא מחובר ופוסל, לגבי עירבובו וביטולו ברוב סכך כשר, שוב אין דינו כדבר חשוב שאינו בטל. אבל עי' פסקי ריא"ז סוכה פ"א ה"ב (ושם, שכ"ד רש"י) וה"ד, והשלמה והמאורות ור"א מן ההר שם, שחולקים, וביארו שאין אומרים שמחובר אינו בטל אלא כשהוא ניכר לעצמו, משא"כ כאן שעירבבן. וע"ע מחובר לקרקע.
↑ ציון 45 ואילך. ועי' ר"א מן ההר סוכה ט א ומאירי שם ע"ב והשלמה שם והמכתם שם והמאורות שם, ותור"פ שם, וראבי"ה ח"ב סי' תריג, ומג"א סי' תרכו ס"ק ג.
↑ בעה"מ סוכה ה א בדפי הרי"ף, בביאור הגמ' שם ט ב: בשחבטן; מאירי שם.
↑ מאירי שם.
↑ עי' ראשונים שבציונים 1029 ואילך, שפי' הגמ' בע"א.
↑ משנה סוכה ט ב.
↑ ויקרא כג מב.
↑ ברייתא סוכה שם; תו"כ שם. ועי' תוס' שם ד"ה בסכת, שגם מ"ד יש אם למקרא (ולפי המקרא קוראים "בסוכות"), מודה שכאן יש לדרוש גם את המסורת, וע"ע יש אם למסורת; יש אם למקרא, ציון 61 ואילך.
↑ רש"י שם ד"ה התחתונה.
↑ גמ' שם י א.
↑ גמ' שם.
↑ פיהמ"ש שם (פ"א מ"ב); מאירי שם.
↑ גמ' שם בביאור משנה שם.
↑ עי' ציון 352.
↑ רמב"ן במלחמות שם ב א בדפי הרי"ף; רא"ה שם י א; מאירי שם; רא"ש שם (פ"א סי' טו). וכ"כ עוד ראשו' שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ה הכ"ב; טוש"ע או"ח תרכח א.
↑ גמ' סוכה ט ב ואילך: שתיהן כשרות היכי דמי וכו'.
↑ רש"י שם ד"ה הכי גרסינן; פרי"ד שם; מאירי שם.
↑ רש"י שם.
↑ רש"י שם י א ד"ה שתיהן; מאירי שם.
↑ גמ' שם.
↑ עי' גמ' שם, ומאירי שם.
↑ עי' גמ' שם, ורש"י שם בכל הסוגיא.
↑ ציון 852 ואילך, וציון 1020 ואילך.
↑ רש"י שם ד"ה וקיימא.
↑ גמ' שם ורש"י שם בכל הסוגיא; מאירי שם. ועי' משנה שבציון 1042.
↑ סוכה י א.
↑ רש"י שם ד"ה טפח.
↑ ע"ע אהל המת: שיעור האוהל. סוכה שם. ועי' ריטב"א שם, שאע"פ שודאי שגובה סוכה אינו טפח אלא י' טפחים, כאן דנים רק על הריוח שמחלק אותם לשני סככים.
↑ סוכה שם.
↑ סוכה שם. וע"ע כרמלית וע' רשות היחיד. ועי' תוס' שם ד"ה שלא.
↑ סוכה שם.
↑ עי' ציון 392.
↑ סוכה שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ה הכ"ב; ראב"ד שם; רמב"ן במלחמות ה' שם (ה א בדפי הרי"ף), ושכ"פ הגאונים; רא"ה שם; ריטב"א שם; עי' רבנו מנוח שם בשם רי"ץ גיאת; רא"ש שם (פ"א סי' טו); ר"ן שם; טוש"ע תרכח א.
↑ רי"ף שם (ה א); בעה"מ שם; ראבי"ה סי' תריד; רא"ש שם וטור שם בשם העיטור.
↑ ציון 19 ואילך.
↑ עי' להלן מחלו' בפי'.
↑ משנה שם.
↑ ר"ת בספר הישר סי' שסד, בשם הגאונים; תוס' שם ד"ה פירס; ראבי"ה ח"ב סי' תריד בשם הגאונים.
↑ ריטב"א שם בד' ר"ת שם, וכ"מ בר"ת שם.
↑ ר"ת שם; תוס' שם. על הדיון אם הוא משום פסול "מעמיד", עי' ציון 1135 ואילך.
↑ ר"א מן ההר שם, ובשם רש"י; עי' ר"י מלוניל שם (ה ב בדפי הרי"ף); ריטב"א שם; מאירי שם; ר"ן שם.
↑ ריטב"א שם.
↑ מאירי שם.
↑ עי' ציון 1026.
↑ תור"פ שם.
↑ רש"י שם; ר"א מן ההר שם; מאירי שם. ועי' רש"י שם שהביא פי' בשם י"מ, שהפסול הוא מחמת שני סככים, ודחה, ועי' פנ"י שם.
↑ גמ' סוכה י א ע"פ משנה שם. ועי' ערול"נ שם, שמצדד שדוקא כשפרס את הסדין לאחר שכבר הונח הסכך הכשר, אבל להיפך, הסדין פוסל, והוסיף, שלא מצינו חילוק זה בפוסקים, אמנם כ"ה במאירי שם בשם י"מ, ועוד כ' במאירי שם, שדוקא כשניכר שהוא לנוי.
↑ עי' רש"י שם ד"ה אבל, ועי' ר"א מן ההר שם וערול"נ שם, בד' (ועי' להלן); ר"א מן ההר שם; ר"ן שם (ו א בדפי הרי"ף).
↑ תור"פ שם; ריטב"א שם. וכ"כ פנ"י שם בד' רש"י שם (ועי' שפ"א שם). ועי' תור"פ שם שהוסיף, כיון שעשוי לצורך הסוכה עצמה לנאותה, ועי' כעי"ז בשו"ת הרשב"א ח"א סי' נה.
↑ ציון 1076.
↑ גמ' שם ע"ב.
↑ ר"ן שם. ועי' ריטב"א שם: דכיון דמופלגין ממנה כל כך לא חשיבי ליה נויין.
↑ ר"י מלוניל שם.
↑ עי' רש"י שם ד"ה פסולה; ר"י מלוניל שם. ועי' רמב"ם סוכה פ"ה הי"ח, כעי"ז.
↑ רא"ה שם; מאירי יא א. ועי' מאירי שם שהוסיף שדוקא כשרחב ז' על ז' טפחים. ועי' מאירי שם, שי"ס שפסולה דוקא בסוכה שאינה גבוהה אלא י' טפחים, ודחה.
↑ עי' רא"ה שם י ב.
↑ מ"מ שם בד' רמב"ם שם; ריטב"א שם; ר"ן שם.
↑ גמ' שם.
↑ רש"י שם; ריטב"א שם.
↑ רא"ה שם.
↑ רמב"ם שם; טוש"ע תרכז ד. ועי' רא"ש שם (פ"א סי' יח) וטור שם מש"כ מרי"ץ גיאת, ודחו. ועי' מ"ב ס"ק יב (ומקורו במג"א שם), שהיינו כשיש בה רוחב ד' על ד' טפחים, שזהו שיעור סכך פסול שפוסל, ועי' רמ"א שם בשם מהרי"ל, שיש להחמיר ולא לפרוס כלל סדינים תחת הסכך, ועי' מ"ב שם.
↑ רא"ה וריטב"א שם בשם י"מ.
↑ ריטב"א בשם י"מ.
↑ רא"ה בשם י"מ; ריטב"א שם; ר"ן שם (ו א). ועי' ירוש' שם פ"א ה"ד: הא שלא מפני הנשר כשרה, ועי' ר"ן שם.
↑ ריטב"א שם. ועי' תור"פ שם.
↑ ציון 496.
↑ משנה סוכה כא ב.
↑ סוכה שם. וכן סובר ר' בא (וברא"ש דלהלן גרס: רבי אבא) בירושלמי סוכה פ"ב ה"ב, אבל למסקנת הירושלמי שם אין זה הטעם.
↑ עי' ציון 207 ואילך.
↑ משנה שם.
↑ עי' רי"ף שם (י א), ועי' ר"א מן ההר שם בד'; עי' רמב"ם סוכה פ"ד הט"ו, ועי' ר"א מן ההר שם וערול"נ שם בד'; עי' בעה"מ שם; ר"א מן ההר שם; מאירי שם.
↑ עי' רי"ף שם, ועי' ערול"נ שם בד'; עי' פנ"י שם, בד' רש"י שם; עי' רא"ש שם (פ"ב סי' א), ועי' פנ"י וערול"נ שם בד'.
↑ שפ"א שם. (וע"ש שכ"כ גם בד' רי"ף שם).
↑ רש"י סוכה כא ב ד"ה שמעמידה; פרי"ד שם; עי' כתוב שם לראב"ד (י א בדפי הרי"ף) בד' בעה"מ שם; ר"א מן ההר שם; עי' רא"ש שם (פ"ב סי' א): וקשה לי וכו', ועי' ב"ח תרכט וק"נ שם (אות ג) בד'. ועי' בית השואבה שם (לסי' תרכט) אות מה, שד' רש"י ורא"ש שם, כד' שבציון 1114.
↑ עי' ב"ח שם; שפ"א שם; עי' ערוה"ש שם סי"ט. וכן צידד ערול"נ שם. ועי' הערות רי"ש אלישיב שם, שאין מוכרח שלד' זו הוא מה"ת. ועי' ב"ח שם שהשווה דין זה לדין "הכל אחר המעמיד", ע"ע טמאת כלים: בכלי העשוי משני מינים, וכ"מ מדעת השואל בשו"ת מהרי"ל סי' קנז (אות ט), ועי' מהרי"ל שם שדחה השוואה זו.
↑ ראב"ד (כתוב שם) שם; עי' רמב"ן במלחמות ה' שם; רא"ה שם; ריטב"א שם יא ב וכא ב; מאירי שם; ר"ן שם; רי"ו תא"ו נ"ח ח"א.
↑ כתוב שם לראב"ד סוכה כא ב (י א בדפי הרי"ף); רמב"ן שם; רא"ה שם: מה שפסול לסכך פסול גם כן להעמיד בו; ריטב"א שם; מאירי שם; ר"ן שם; רא"ש שם (פ"ב סי' א). וכ"מ מסתימת הרבה פוסקים.
↑ העיטור סוכה שער ד (עמ' 164), ועי' פתח בדביר שם; עי' מאירי שם כב ב סוד"ה זו היא שיטתנו: שמא לא נאמרה אלא בדבר המקבל טומאה. ועי' חזו"א סוכה סי' קמג סוס"ק ב: אבל י"ל דמחובר לא גזרו עליו כיון דהוא מין כשר. ועי' הל' חג בחג פרק ז סוף הערה 6 (עמ' קצד) בשם שו"ת גינת וורדים ובית יהודה.
↑ ריטב"א סוכה יא ב, ושם כא ב: אי נמי. וכ"פ בהגר"א סי' תרל ס"א, וביה"ל שם ד"ה כל, ועי' ביכו"י סי' תרכט ס"ק יד. ועי' ביכו"י שם, שנסתפק בד' מג"א וט"ז שם. וכן צידד בפמ"ג שם א"א ס"ק יא ומ"ז סוס"ק ט, וסי' תרלא מ"ז ס"ק ו, ועי' להלן.
↑ שפ"א סוכה שם.
↑ שפ"א שם. וכ"נ בביכו"י שם.
↑ עי' מג"א שם ס"ק יא, שמגרפה שנשברה אין להניחה על הסכך, ומ' שהוא משום מעמיד, ועי' לעיל ציון 762, שכלי שבור אינו פסול אלא מדרבנן, וכד' המג"א כ' במ"ב שם ס"ק כה. ועי' פמ"ג שם שראוי לירא שמים להחמיר. ועי' שו"ת מנ"ש ח"א סוס"י כב.
↑ ריטב"א סוכה יא ב; ר"ן שם (י א בדפי הרי"ף). וכ"פ בהגר"א סי' תרל ס"א, ופמ"ג שם מ"ז ס"ק יד, וביה"ל שם ד"ה כל. ועי' כתוב שם לראב"ד שם, שסוכה שאין רגילים לעשותה, בזה לא גזרו, משום שאינו מצוי, וכ' שלכן העושה סוכה על גבי האילן או על גבי הגמל, שכשרה (עי' ציון 301 ואילך), היינו משום שלא מצוי לעשות סוכה על גביהם, כיון שאסור להכנס לסוכה כזו ביו"ט, ויל"ע אם לד' גם בדבר שאין רגילים לסכך, אין בו משום מעמיד, משום שאינו מצוי, ועי' רמב"ן שם ור"ן שם, שנ' שהבינו בד' הראב"ד שם, שכוונתו מצד דבר שאין רגילים לסכך בו.
↑ ריטב"א שם; ר"ן שם.
↑ ריטב"א שם; ר"ן שם. ועי' ר"ן שם, שיש נוהגים ממדת חסידות להניח קנים על הכתלים, שיהא ניכר שאינו סומך לגמרי על הכתלים. ועי' שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' מה.
↑ עי' ציון הנ"ל.
↑ עי' ריטב"א ור"ן שם בד' ראב"ד שם, וכ"כ עוד ראשונים, ועי' ריטב"א ור"ן שתמהו, שהרי מצינו שרגילים לסכך באילן.
↑ ב"ח סי' תרכט; עי' מחצה"ש תרל ס"ק יד.
↑ כתוב שם לראב"ד סוכה כא ב (י א בדפי הרי"ף); רא"ה שם כב ב; ריטב"א שם כא א; ר"ן שם.
↑ ר"ן שם, ושא"ר הנ"ל.
↑ עי' פמ"ג תרלא מ"ז ס"ק ו, בשם כמה אחרונים.
↑ עי' מג"א תרכט ס"ק ט, הביאו ביכו"י שם ס"ק יז.
↑ ב"ח סי' תרכט.
↑ עי' משנה סוכה כא ב: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, ואביי בגמ' שם.
↑ עי' חזו"א או"ח סי' קמג ס"ק ב, ושם לגבי כותל שבתוכו ברזל, והוסיף טעם שאינו נראה, עי"ש.
↑ עי' שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קלז.
↑ עי' סה"י סי' שסד, שמ' שהוא משום "מעמיד". ועי' להלן.
↑ חת"ס יו"ד סי' רד, בביאור סה"י שם, שפסול משום שהסדין עושה צל (וכן פירש בתרוה"ד סי' צא, את דברי ר"ת שם, אלא שלא כתב שהוא משום שאינו אלא מונע את הפסול, אלא משום שלדעתו להלכה אין כלל איסור מעמיד). ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קלז.
↑ עי' רמב"ן במלחמת ה' סוכה כא ב (י א בדפי הרי"ף); רא"ה שם וריטב"א שם: לא חיישינן שהרי מעמיד דמעמיד הוא; עי' ר"ן שם ויא א (בדפי הרי"ף).
↑ עי' רמב"ן ורא"ה וריטב"א ור"ן שם.
↑ חזו"א או"ח סי' קמג ס"ק ב, בד' רמב"ן שם ור"ן, וע"ש שלד' הראשונים לא התירו אלא דוקא כשהדפנות נסמכות על דבר המק"ט, והדפנות סומכות את הסכך, והדבר המק"ט אינו אלא "מעשה קרקע בעלמא", אבל מעמיד דמעמיד של הסכך, הרי הוא כמעמיד עצמו, ע"ש בדבריו.
↑ עי' רא"ש סוכה כא ב (פ"ב סי' א) וק"נ שם (אות ד) ותרוה"ד סי' צא וט"ז דלהלן, בד' רי"ף שם (י א); עי' ראבי"ה סי' תרלא; רא"ש שם; עי' שא"ר דלהלן; עי' טור תרל; עי' שו"ע שם יג, וא"ר שם ס"ק כא וט"ז שם ס"ק יד ובהגר"א שם ומאמר מרדכי שם ס"ק י, בד', ועי' שו"ע תרכט ח, וט"ז שם ס"ק יא, בד' ; עי' לבוש תרל יג ; עי' ערוה"ש תרל לה ולו: רוב רבותינו (ועי' ערוה"ש דלהלן, לענין לכתחילה); עי' שעה"צ שם ס"ק ס, בשם רי"ץ גיאת ושבה"ל. ועי' ס' סוכת שלם סי' ז.
↑ עי' רמב"ם בפיהמ"ש שם; עי' רא"ש (וק"נ) שם ותרוה"ד שם, בד' רי"ף; רא"ש שם; בהגר"א תרל שם; שעה"צ שם בשם רי"ץ גיאת. וכ"ה מפורש בירושלמי סוכה פ"ב ה"א, שלמסקנא אין הטעם משום מעמיד.
↑ עי' בעה"מ שם, וכ"מ בר"ן שם בד' ; עי' פרי"ד שם.
↑ ערוה"ש תרכט יח.
↑ עי' מג"א תרכט ז; ביכו"י תרל ס"ק לב; עי' ערוה"ש סי' תרל סעיף לה ולו; מ"ב שם ס"ק נט.
↑ עי' ר"ן שם וריטב"א שם בד' רי"ף שם; עי' רמב"ן במלחמת ה' שם, שפוסק כר"י, ומ' שאף למ"ד משום מעמיד במק"ט; ר"ן שם; פמ"ג תרל מ"ז ס"ק יד. ועי' ס' סוכת שלם סי' ז.
↑ ר"ן שם.
↑ מג"א סי' תרכט ס"ק ט, בד' שו"ע שם; מג"א סי' תרכח ס"ק ה ושם; עי' בהגר"א סי' תרכט ס"ז; מחצה"ש סי' תרל ס"ק יד; בגדי ישע לשו"ע סו"ס תרל; שו"ע הרב סי' תרכט סי"ב; ח"א כלל קמו ס"ל; מ"ב סי' תרכט ס"ק כו. ועי' ס' סוכת שלם סי' ז.
↑ עי' חזו"א שם.
↑ רש"י סוכה ז ב ד"ה כמין. על צורתה עי' רי"ף ט א (בדפיו), ועי' רש"י שם ויג ב ד"ה צריפי וד"ה דאורבני ויט ב ד"ה כמין, וריב"ן שם ז ב, ופיהמ"ש שם (פ"א מי"א) ורמב"ם סוכה פ"ד ה"ז, ורע"ב שם, ומלאכת שלמה שם, ומאירי יט ב.
↑ משנה סוכה יט ב, וברייתא שם.
↑ עי' משנה וברייתא וגמ' שם.
↑ משנה וברייתא שם. ופשוט שמדובר כשיש עוד דופן שלישית, עי' באה"ל תרלא ס"י ד"ה או שסמך.
↑ משנה וברייתא שם.
↑ גמ' שם. וע"ע אהל המת: שיפועי אהלים, לענין טומאה.
↑ רש"י שם ד"ה לפי.
↑ אביי שם ז ב.
↑ עי' רש"י שם ד"ה או שסמוכה; ר"ן שם (ג ב בדפי הרי"ף).
↑ ריב"ן שם; ריבב"ן שם.
↑ רי"ף שם; העיטור הל' סוכה ח"ד; ראב"ד בכתוב שם שם; פרי"ד שם; ראבי"ה סי' תרט; רמב"ן במלחמות שם; רא"ה שם; מאירי שם; רא"ש שם (פ"א סי' י). וכ"כ בסתם בנו"כ לטוש"ע שם. ועי' פנ"י שם יט ב. ועי' שפ"א שם.
↑ ראב"ד שם; רמב"ן שם; מאירי שם.
↑ בעה"מ שם; עי' ר"י מלוניל שם וט א (בדפי הרי"ף). ועי' ריב"ן שם יט ב. ועי' רא"ה שם ז ב ויט ב (ושם פי', שאף הפוסלים מודים ששיפועי אוהלים דינם כאוהלים, אלא שמצריך גג שיש בו חשיבות). ועי' מרומי שדה שם.
↑ רמב"ם סוכה פ"ד ה"ז; טוש"ע תרלא י. ועי' אבנ"ז או"ח סוס"י רכב, מש"כ בטעם שבסוכה פסקו ששיפועי אוהלים אינם כאוהל.
↑ עי' ברייתא סוכה יט ב, ורש"י שם ד"ה שאם, וירוש' שם פ"א הי"ב, וברייתא בירוש' שם: כבית יער הלבנון, וקה"ע ועלי תמר שם; תוספתא שם פ"א ה"י; רמב"ם סוכה פ"ד ה"ז; טוש"ע תרלא י. ועי' מאירי שם, שמ"מ אין ראוי לעשות סוכה כזו, כדי שלא יטעו בה עמי הארץ. ועי' מג"א שם ס"ק ט, שכשיש רוחב טפח בתוך ג' טפחים סמוך לגג, כשרה מדין לבוד, הובא בא"ר שם ס"ק ט ומ"ב שם ס"ק כט, והסכימו, ועי' ביכו"י שם ס"ק יב (הובא בשעה"צ שם), שהיינו דוקא לד' שבציון 1171, שמועיל לבוד כשיש אויר, אבל לחולקים (ציון 1174) אינו מועיל, וכ"מ בערוה"ש שם סי"ז, ועי' תוספת ביכורים שם.
↑ עי' ר"י מלוניל שם ז ב (ג ב);
↑ ע"ע אהל המת: שיעור האהל. פרי"ד שם יט ב; רא"ה שם.
↑ תוס' שם יט ב ד"ה העושה; רא"ש שם (פ"א סי' לז) ותוס' רא"ש שם; תור"פ שם; א"ח הל' סוכה סי' כב; רי"ו נ"ח ח"א; חי' מהרי"ק סוכה פ"ד ה"ז; טור שם; רמ"א שם; לבוש שם ס"י. וכ"כ בהרבה נו"כ לשו"ע שם. וכ"כ בד"מ שם בד' הר"ן שם, ועי' ציון 1168. ועי' ציון 455 ואילך.
↑ עי' ציון 1184 ואילך. תוס' שם; רא"ש שם, וע"ש ראייתו מטומאה, ותוס' רא"ש שם; תור"פ שם; רי"ו שם. וכ"פ הרמ"א שם. ופשוט שהיינו דוקא כשכל אותה הדופן עשויה מסכך כשר, וכ"כ בד"מ שם. ועי' תוס' שם לפנינו: כיון שיש בה ד' ברוחב, ועי' ערול"נ שם, שלכאו' ט"ס, וצ"ל שיש בה ז', שהרי זהו הכשר סוכה, וכן עי' ברא"ש ותוס' רא"ש שם, שלא כ' רוחב ד'.
↑ רא"ם על סמ"ג עשה מג, בד' הר"ן שבציון 1177 (אמנם עי' ד"מ שם, שכ' בד' הר"ן שצריך זע"ז בגובה י"ט, ועי' ציון 1166, וציון 1182), וכ"כ הרא"ם שם בד' הרמב"ם סוכה פ"ה הכ"ג, (ועי' כס"מ שם פ"ד ה"ז, שחולק וכ' שהרמב"ם סובר כד' שבציון 1166); כס"מ שם וב"י שם בד' מ"מ שם; מער"ק שם ואבן ישראל (פישר) שם בד' רמב"ם שם.
↑ רא"ם וב"י שם, בד' הנ"ל. ועי' רשימות שיעורים (סולובייצ'יק) שם. ועי' ציון 455 ואילך.
↑ ב"ח שם. ועי' ציון 451.
↑ רש"י שם ד"ה או (כ"ה לפנינו וכ"כ תוס' דלהלן בשמו, אמנם עי' מ"מ סוכה פ"ד ה"ז, שגרס ברש"י שצריך לסככו בסכך כשר, ועי' גור אריה שם, ועי' יצחק ירנן שם); ריבב"ן שם; ר"י מלוניל שם; פרי"ד שם; ריא"ז שם; צרור החיים דיני הסוכה (י-ם תשכ"ו עמ' צח); מאירי שם בשם י"א, והסכים; טור שם. וכ"מ בר"א מן ההר שם. ועי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק יב (בפירוש הירוש' דלהלן), שכ' לחלק בין הגבהת הדופן, שא"צ דופן ממש, לבין הרחקת הגג, שאין מועיל בה אויר, ועי' שעה"צ שם ס"ק כא.
↑ עי' ירוש' שם פ"א הי"ב, ועי' תוס' שם ד"ה שאם ורא"ש שם (פ"א סי' לז), בד', וכ"פ בפנ"מ שם. ועי' ערול"נ שם. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ט.
↑ עי' רש"י שם; ר"י מלוניל שם. ועי' ערול"נ שם ד"ה בד"ה שאם, שיתכן שהיינו דוקא באופן שסמך את הדופן לכותל, אבל בעשויה כצריף, אפשר שלא יועיל לבוד, ע"ש טעמו.
↑ עי' תוס' שם ורא"ש שם, ועי' ר"ן שם (ט ב) בד'; עי' רמב"ם שם: אם היה לה גג אפילו טפח, ועי' ב"י שם ורשימות שיעורים שם (רי"ד סולובייצ'יק) שם, בד'; המכתם שם; אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ב נ"ה; רמ"א שם בשם י"א. ועי' לבוש שם ס"י: ויש לחוש לדבריהם, וכ"פ ט"ז שם ס"ק יא ועטרת צבי שם ס"ק יט. וכ"כ מ"מ שם בשם רש"י, וצ"ב. ועי' הערות רי"ש אלישיב שם, שנסתפק אם צריך לעשות את הטפח מסכך כשר, או שכדי לעשות כאן צורת אוהל די בסכך פסול, אמנם הראשונים דלעיל כ' שצריך סכך כשר.
↑ ר"ן שם.
↑ עי' מ"ב שם ס"ק לא ושעה"צ שם ס"ק כג.
↑ המכתם שם יט ב, בשם י"א; רא"ה שם; ריטב"א שם; מאירי שם ז ב ויט ב; א"ח שם בשם הרא"ה; אהל מועד שם; ר"ן שם יט ב (ט א). ועי' מ"מ שם, ועי' כס"מ שם, מש"כ בד' רמב"ם שם. ועי' ערול"נ שם ד"ה בד"ה העושה סוכתו, מה שהק' על חשבון זה. ועי' רשימות שיעורים (סולובייצ'יק) שם. ועי' עטרת צבי סי' תרלא שם: דהיינו בין הכל עם הגג י"ד טפחים ארבעה לסכך ועשרה לדפנות, ויל"ע אם כוונתו לדופן אחת ומספיק סכך ד' והשאר אויר ומדין לבוד (וצ"ל שלא דייק וצריך קצת יותר מד' כדי שהאויר יהיה פחות מג' טפחים), או שכוונתו לעשויה כמין צריף, ובשתי הדפנות צריך בכל אחת ד' טפחים לסכך.
↑ המכתם שם; מאירי שם ושם; עי' א"ח שם; אהל מועד שם; ר"ן שם.
↑ אחרונים שבציון הבא; עי' מ"מ שם בשם י"א.
↑ ריטב"א שם. ועי' מאירי שם יט ב.
↑ עי' ציון 1105 ואילך. ריטב"א שם.
↑ עי' רבינו מנוח שם; עי' רא"ם שבציון 1168 בד' תוס' שם. ועי' המכתם שם, שהביא את הד' הנ"ל ומ' שפירש שהשיעור שאמרו הוא לפחות ט"ז טפחים, וכן עי' ד"מ שם, שנ' שהבין שזו ד' הר"ן שם, והיינו שכוונת הר"ן שצריך יותר מט"ז טפחים. ועי' ב"י שם. ועי' ציון הנ"ל. ועי' גור אריה שם. ועי' תויו"ט שם (פ"א מי"א) והון עשיר שם.
↑ בהגר"א שם. ועי' בהגר"א שם וביכו"י שם ס"ק יג (ותוספת ביכורים שם), שכ' את החשבון בזה.
↑ ברייתא סוכה יט א; תוספתא שם פ"ב ה"ב.
↑ סוכה שם.
↑ עי' סוכה שם.
↑ ר"ח שם; רש"י שם ד"ה לבראי (עי' הגהו' ב"ח שם); ריטב"א שם; ר"א מן ההר שם; ר"ן שם (ט א בדפי הרי"ף). ועי' ריטב"א שם, שהחידוש הוא שאע"פ שהדפנות עראי ולא נעשו לשם סוכה זו (ובזה מיישב קו' התוס' דלהלן), ועי' פנ"י שם, ועי' ערול"נ שם. ועי' ב"ח סי' תרלא.
↑ ר"ח שם; ר"ן שם.
↑ תוס' שם ד"ה לבראי; מאירי שם; תוס' רא"ש שם. ועי' תוס' שם, גי' אחרת בברייתא. ועי' שפ"א שם.
↑ סוכה שם, עי' רש"י שם ד"ה לפנים.
↑ עי' גמ' שם, ועי' רש"י שם ד"ה מהו, ושא"ר שם, ועי' להלן.
↑ רש"י שם.
↑ עי' מאירי שם. ועי' מהרש"א שם בד' רש"י שם.
↑ סוכה שם.
↑ עי' רש"י שם ד"ה קמ"ל; עי' מאירי שם.
↑ מאירי שם.
↑ סוכה שם.
↑ עי' סוכה שם, ורש"י שם ד"ה יוצא.
↑ ציון 894 ואילך, 897 ואילך.
↑ סוכה שם.
↑ סוכה שם.
↑ ציון 1003 ואילך.
↑ מאירי שם. ועי' כס"מ סוכה פ"ד ה"ג.
↑ ציון 543 ואילך.
↑ ועי' אבנ"ז או"ח סי' תעב אות כ.

[1] עי' שאילתות שאילתא קסט (ועי' לשון ר"נ גאון ור"ה גאון, באוצה"ג סוכה עמ' 33, כעין לשון השאילתות, וכעי"ז בצרור החיים ריש הל' סוכה (י-ם תשכ"ו עמ' צה)), ועי' העמק שאלה שם אות א בד'; עי' רש"י מכות ח א ד"ה השתא: אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה, ועי' ערול"נ שם והעמק שאלה שם בד' (ועי' מנחת אלעזר דלהלן), ועי' ס' האורה ריש הל' סוכה (סי' צו); עי' חרדים מ"ע פ"ה אות י ופ"ו אות ב; שו"ת קהלת יעקב סי' ב; ערול"נ סוכה בהקדמה ד"ה והנה שבע, ושם ב א ד"ה במתניתן (א); עי' שו"ת בנין שלמה (כהן) סי' מג; עי' ערוה"ש סי' תרמא ס"א; אבנ"ז או"ח סי' תנט; עי' משך חכמה שמות יב יז. ועי' משנה שבועות פ"ג מ"ח: לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה, ועי' אבנ"ז שם אות י, שפי' על העשיה (אבל עי' הון עשיר ודברי יציב שבציון 3). ועי' תקו"ז דף קלא סוף ע"ב: וכל פיקודין דעשיה כגון סוכה ולולב תליין בידים. ועי' באוה"ל שבציון 4. על עשיית הסוכה בעצמו מדין "מצוה-בו-יותר-מבשלוחו", ע"ע, ועי' פמ"ג סי' תרכה ס"ק א ומועד לכל חי (פלאג'י) סי' כא אות א וקצוש"ע סי' קלד ס"א ובנין שלמה (כהן) שם והעמק שאלה שם וכה"ח שם ס"ק יא ופתחא זוטא סי' תרכה אות ד, ועי' חוות יאיר סי' רה: ובזה נתישב וכו'. ועי' שו"ת בנין שלמה (רבינוביץ) סי' יא. ועי' קנין תורה בהלכה ח"ג סוס"י צ. ועי' משנה הלכות ח"ח סי' רלז, וח"י סי' עב. ועי' מועדים וזמנים ח"א סי' פ. ועי' קובץ בית אהרן וישראל גליון קג עמ' מז ואילך. ועי' ספר הזכרון לר"ד שורצמן (סוכה) עמ' תצב ומנחת אשר (וייס) מועדים עמ' קסז, שמצדדים שמצות ישיבת סוכה מתקיימת גם כשהאדם אינו יושב בתוכה, ע"י כך שקבע את עיקר דיורו בסוכה, ולפי"ז מובן שאף עשייתה היא בכלל המצוה, שבכך הופך את ביתו ארעי ואת סוכתו לקבע, ועי' ס' סוכת דוד עמ' תקעא. וע"ע ישיבת סוכה ציון 360.

[2] דברים טז יג. ערול"נ סוכה שם ושם ומכות שם; העמק שאלה שם.

[3] עי' שו"ת הרמב"ם סי' קמב וקובץ תשובות הרמב"ם (ליפציג תרי"ט) סי' נט; עי' מהר"ח או"ז סי' יא; רשב"ש סי' שלד; שו"ת חת"ס יו"ד ח"ב סוס"י רעא; עי' ביאור הר"י פרלא רס"ג מ"ע ז. ועי' משנה שבועות שבציון 1, ועי' הון עשיר למשנה שם ודברי יציב או"ח סי' ריז אות ה, שפירושו מצות ישיבת סוכה ולא העשיה עצמה, ועי' רשב"ש שם, שפי' כעי"ז את המשנה בנדרים פ"ב מ"ב: קונם סוכה שאיני עושה, כלומר הישיבה בה.

[4] ציון 5 ואילך. עי' באוה"ל סי' תרנו ד"ה אפי'; שו"ת מנחת אלעזר ח"ד סי' נה (ושם, מש"כ לפרש ברש"י שבציון 1, שלמסקנא אינה מצוה); עי' דברי יציב שם; עי' משנה הלכות שם. ועי' כעי"ז בערוה"ש שבציון 13. ועי' נזר הקודש שבציון 16. ועי' תורת רפאל (שפירא) ח"א או"ח סי' קיג. ועי' ר"ש סיריליאו ירוש' ברכות פ"ט ה"ג, שלדעת הבבלי אין מברכים על העשיה לפי שהעשיה אינה אלא הכשר מצוה. ועי' באוה"ל שם, שלד' הירוש' עיקר המצוה היא העשייה עצמה, ולכתחילה לא יקנה סוכה מחברו.

[5] ירושל' ברכות פ"ט ה"ג וסוכה פ"א ה"ב. ועי' יפ"ע סוכה מו א, שלד' הגר"א צ"ל בירוש': שהחיינו לעשות סוכה, ועי' יפ"ע מנחות מב א (ועי' ציון 9). ועי' ראבי"ה שבציון 19.

[6] ירושל' ברכות שם, גי' וילנא, ויש נוסחאות שאין בהם תיבה זו, וכן בירוש' סוכה שם, אינו.

[7] ירושל' שם ושם, לגי' שלפנינו, וכ"ה באו"ז סי' רכה (ועי' ציון הבא), וכ"ג מהרש"ל בתוס' סוכה מו א ד"ה העושה (א), ועי' להלן. ועי' שדה יהושע שם (ירושל' ברכות שם), (וכן צידד ערול"נ שם), שלשמו היינו לשם חברו, וכ"פ נוע"י שם, ושם שדוקא למי שאין סוכה מברכים על עשיית סוכה עבורו. ועי' מהרש"א סוכה שם, שביאר שהוא לפי הדעה שאין יוצאים בסוכה שאולה (עי' ציון 233), ולכן צריך לכיון שעושה את הסוכה עבור מי שישב בה, (וצ"ב, שהירוש' שם כ"כ על עוד הרבה מצות, שכשעושה לאחר מברך "לשמו", ועי' ערול"נ שם ונוע"י שם, ועי' מים עמוקים סוכה שם). ועי' שי"ק לירוש' שם, ועי' מתא ירושלים שם, ועי' תפארת בחורים (ררש"ח הכהן) שם. אבל עי' פי' ר"א פולדא לירוש' שם: לשם הקב"ה, ועי' ציון הבא.

[8] מאירי סוכה מו א; פסקי התוס' סוכה סי' קכד; עי' מהרש"א שם. ועי' מהרש"א שם שביאר, שהיינו לדעה שסוכה צריכה עשיה לשמה (עי' ציון 86 ואילך, ועי' להלן), ובשלמא כשעושה לעצמו, כיון שישב בה ניכר שעשאה לשמה, אבל כשעושה עבור אחר, צריך לומר בנוסח הברכה שעושה לשמה (ועי' מים עמוקים שם וק"נ שם שתמהו, בשאר ברכות שהובאו בירוש' שם בנוסח זה, ואין שייך שם הטעם), ועי' רשימות שיעורים רי"ד סולובייצ'יק שם, שצידד שאפי' לסוברים שאי"צ לשמה, מ"מ אינו יכול לברך עליה אם אין עליה חלות שם חפצא של סוכה לחג. וע"ע כל ישראל ערבים זה לזה ציון 233, שי"מ את נוסח הברכה מדין ערבות המצוות. ועי' פי' ר"א פולדא שם. ועי' תפארת בחורים שם. ועי' אהבת ציון (פראנקל) לירוש' שם, שכ' שתיבת "לשמו" או "לשמה" אינה מנוסח הברכה, אלא שכך צריך לכוין, וכ"נ באגודה שם (הל' סוכה סי' מב), (ועי' אהבת ציון וירושלים דלהלן), ועי' או"ז שם, שנסתפק אם קי"ל שאומר "לשמו", אמנם משאר המפרשים נ' שהוא חלק מנוסח הברכה.

[9] תוס' רא"ש שם ד"ה העושה ורא"ש סוכה שם (פ"ד סי' ג); טור או"ח תרמא; הגהו' הגר"א על תוס' סוכה שם (ועי' יפ"ע שבציון 5). וע"ע ברכת המצות ציון 223 ואילך, שי"ס שמצוה הנעשית ע"י שליח מברכים "על", ועי' מהרש"א שם וק"נ שם. ועי' אהבת ציון וירושלים (ראטנר) ירושל' שם (עמ' 206 ואילך), שליקט בזה כמה גרסאות.

[10] עי' אחרונים שבציון 4, ועי' מהרש"א שבציון 8.

[11] ביאור הר"י פרלא רס"ג מ"ע ז; ביאור ר"ח קנייבסקי לירוש' ברכות שם. ועי' פר"ח סי' תקפה ס"ב.

[12] עי' ציון 100.

[13] עי' או"ז ח"א סי' תקפג, וסי' תקלג; עי' ערוה"ש סי' תרמא ס"ב. ועי' פמ"ג סי' תרמא מ"ז ס"ק א, שהירוש' לשיטתו בציון 93. ועי' כעי"ז בציון 4. ועי' נוע"י שם, שדן בד' הירוש' שם.

[14] מנחות מב א. ועי' ראבי"ה סי' רפט, שגרס בבלי סוכה מו א, שמברכים לעשות סוכה.

[15] רב חסדא במנחות שם. וע"ע ברכת המצוות ציון 25.

[16] מנחות שם ע"ב. ועי' ערוה"ש שם: שני ברכות לא תיקנו על מצוה אחת וכו'. וע"ע הנ"ל ציון 24. ועי' שו"ת נזר הקודש (רוזין) או"ח סי' פח, שנחלקו התלמודים אם חלה קדושה בסוכה בשעת עשייה או בעת ישיבתה.

[17] רמב"ם ברכות פי"א ה"ח; טוש"ע שם.

[18] ברייתא סוכה דלהלן: לעצמו, ושם תוד"ה העושה (א) ותוס' רא"ש שם, וכ"כ הרבה ראשונים. ועי' ביה"ל סי' תרמא ד"ה לעצמו, שביאר שלד' זו העשיה עצמה אינה מצוה, ולכן דוקא לעצמו מברך, ויל"ע אם לד' שיש מצוה בעשיה, עי' ציונים 1, 5 ואילך, מברך שהחיינו גם לאחרים.

[19] ברייתא סוכה מו א ומנחות מב א. ועי' ראבי"ה סי' רפט, שגרס כן גם בירושל' ברכות פ"ט ה"ג (וכ"כ ערוה"ש סי' תרמא ס"ג, שהלכה זו מובאת גם בירוש'). ועי' תוספתא ברכות פ"ו ה"ט: ברוך שהגיענו לזמן הזה, ועי' תוספתא כפשוטה שם, שציין לכמה גרסאות בראשונים. ועי' יפ"ע שבציון 5. ועי' חי' ר' מאיר שמחה שם, שנסתפק בעושה סוכה בחג אם מברך עליה ברכת הזמן.

[20] תוס' שם ד"ה העושה (ב); המכתם שם בשם הראב"ד: שיש בה הנאה, שמרחיב ליבו; מאירי שם בשם גדולי המפרשים: שיש בעשייתה קצת הנאה. וע"ע ברכת הזמן ציון 101. ועי' העיטור הל' ציצית ש"ג ח"ב (ד"ה גרסינן): דלא גרע מקונה כלים חדשים. ועי' לבוש סי' תרמא ס"א.

[21] תוס' רא"ש שם; שו"ע הרב סי' תרמא ס"א. ועי' ר"ן שם. ועי' ערול"נ שם. וע"ע הנ"ל ציון 102.

[22] עי' ראשונים ואחרונים שבציון 45, ואילו היה בעל הסוכה צריך לברך אין מובן כ"כ טעמם; עי' ראשונים שבציון 18, שלא הזכירו כלל שבעל הסוכה מברך; פמ"ג שם א"א ס"ק א.

[23] מג"א שם ס"ק א; שו"ע הרב שם; עי' פתחא זוטא שבציון 45, ושלפי"ז גם לד' המרדכי שבציון הנ"ל, בעל הסוכה מברך בשעת העשיה.

[24] ריטב"א שם; ביה"ל שם ד"ה כשעושה. ועי' מושב זקנים (לבעה"ת) ויקרא כג מב, שהעמיד ברייתא זו דוקא בעושה סוכה בתוך החג, היינו בחוה"מ, שהוא זמן מצוותו, אבל בעשאה קודם החג, אינו מברך (וע"ש פסוק מ). ועי' שו"ת משאת משה ח"א סי' ה ד"ה ומכאן, שהעושה סוכה בחוה"מ, אע"פ שבירך שהחיינו על הכוס, מברך שוב בשעת העשיה.

[25] פר"ח סי' תלב ד"ה בטור הביא. וכ"מ בשו"ת מהר"ח או"ז סי' קצה.

[26] ריטב"א שם.

[27] ריטב"א שם.

[28] עי' ציון 103. עי' ערול"נ שם, בביאור ד' הריטב"א שם.

[29] גמ' סוכה שם. ועי' ראשונים שבציון 107 בד' הירושלמי שבציון הנ"ל.

[30] מאירי שם.

[31] גמ' שם.

[32] הלכות ראו עמ' 25; עי' שו"ת רש"י סי' שנה. ועי' רי"ו נ"ח ח"א, בפי' הבה"ג דלהלן: ליכנס אנשי' וליכנס בתוכה ולישן בה, ועי' הערה במחז"ו מהדו' גולדשמידט דלהלן.

[33] ב"ח סי' תרלו וק"נ סוכה פ"א סי"ג אות כ, בד' בה"ג סי' יד שכ': למיכנשה ולממך בה בסתרקי.

[34] הלכות ראו שם.

[35] עי' סידור רש"י סי' רכח ושו"ת רש"י שם, ומחז"ו סי' שנז: למיעטרה, ועי' מחז"ו שם מהדו' גולדשמידט (ח"ג עמ' תשצה) ובהערה שם.

[36] ריצ"ג הל' סוכה (ליד יצחק ירנן אות רפח); העיטור ריש הל' סוכה; המנהיג ריש סוכה; עי' ריטב"א שם. ועי' ריצ"ג ועיטור שם, שתמהו מירושלמי שבציון 110 ואילך, ועי' שו"ת בנין שלמה (כהן) סי' מג ור"ע הילדסהיימר לבה"ג שם, שבפשטות יש לחלק בין חידוש שהצריכו שם בסוכה ישנה לחידוש לענין ברכת הזמן. ועי' העיטור שם, שתמה עוד ממה שאמרו "אם אינו יכול לחדש", והרי אין לך סוכה שא"א לפרוס בה כרים וכסתות.

[37] ריטב"א שם. ועי' עמק סוכות שם, שצידד שחידוש בסכך מועיל גם באינו נצרך להכשר הסוכה, אמנם בפתחא זוטא שם ס"ק ב, כ' שצריך לחדש דוקא במקום שהוא מעכב את הכשרה.

[38] ריטב"א שם.

[39] כ"ה הגי' בסוכה שם לפנינו. ועי' פרי"ד והמכתם שם: רב הונא, וברבנו מנוח הל' סוכה דלהלן: רבא ורב אשי.

[40] סוכה שם: חזינא ליה לרב כהנא וכו'.

[41] בה"ג סי' יד; הלכות ראו שם; סידור רש"י סי' רכח; מחז"ו סי' שנז; עי' ר"י מלוניל שם (כב ב); המנהיג ריש סוכה; סמ"ג עשין מד; המכתם שם; מרדכי סוכה סי' תשסט; עי' ריטב"א סוכה שם: והכין כתבו רובא דרבנן (ועי' ריטב"א דלהלן); מאירי שם; רא"ש שם (פ"ד ס"ב); עי' אגודה שם (פ"ד סי' מג). ועי' עמק סוכות שם, שביאר לד' זו, שהמתין עם הברכה עד לקידוש, משום שיש מעלה וחשיבות לברכה על הכוס (כד' ר' חייא, ע"ע הבדלה ציון 202), או כדי למעט בברכות.

[42] כ"מ בסידור רש"י סי' שב והפרדס ענין סוכה; עי' רמב"ם ברכות פי"א ה"ט: מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו, וסוכה פ"ו הי"ב: ובלילי יו"ט ראשון... מברך על הזמן... על הכוס, ועי' ברכ"י סי' תרמג אות א (ד"ה אמנם הרמב"ם) וקובץ כל יד הל' סוכה שם, בד', ועי' לחם יהודה (עייאש) הל' סוכה שם ד"ה ומ"ש ובליל, (ועי' הגהו' יצחק ירנן לריצ"ג הל' סוכה אות ג); עי' שבה"ל סי' שמו; ריטב"א שם (ושם שכ"ד הרמב"ן), ושם שפי', שרב כהנא בירך הן על מצות ישיבת סוכה, והן על הרגל, ברכת-הזמן אחת; עי' פרי"ד שם. ועי' פסקי ריא"ז סוכה פ"ב ה"ד (מכון התלמוד הישראלי) אות ג-ד.

[43] ושם ציון 73, הסוברים שאי"צ לברך שוב, וציון 74, שחולקים. ועי' ס' הכי איתמר ברכת שהחיינו עמ' תקפד ואילך שהאריך בזה.

[44] בה"ג שם; הלכות ראו שם; מחז"ו שם; ראב"ן שם; סמ"ג שם; מרדכי שם; צרור החיים ריש הל' סוכה; המכתם שם; מאירי שם; רא"ש שם; הגהו' ר"פ על הסמ"ק סוס"י צג; המאורות שם; רבנו מנוח הל' סוכה שם; טוש"ע תרמא. ועי' ריטב"א שם: ועמא דבר כותייהו שלא לברך זמן בעת עשיית סוכה, אמנם ד' הריטב"א שם שיש לברך בעשיה, ועי' ריטב"א שם מז ב. ועי' רמב"ם והאחרונים בד' דלעיל, שנ' שלד' מברך בעשיה, וכן צידד בשכנה"ג הגה"ט שם. ועי' הלכות קצובות לרב יהודאי גאון ריש הל' סוכה וסידור רש"י שם ושו"ת רש"י שם והפרדס שם, וסמ"ק שם, והשלמה סוכה שם, שנ' שנהגו בזמנם לברך בשעת עשייה, וכן עי' סדר רב עמרם גאון סדר סוכות מהדו' ירושלים תשל"ב (עמ' קעב), שנ' שמברך בעשיה, אמנם לפי הגי' בשאר מהדורות אין משמע כן. ועי' ס' מנהג טוב אות עה (עמ' 235), שטוב לברך לאחר שבנה סוכתו ועיטרה בדברים נאים.

[45] סמ"ג שם; מרדכי שם. ועי' לבוש שם: ואין הכל בקיאין, ונ' שר"ל שחששו במי שעשו לו סוכה שלא ידע שצריך לברך עליה כשיכנס בה. ועי' פתחא זוטא שם ס"ק ג, שפי' ד' המרדכי שם, באופן שאחד עושה גדולה לארח בה הרבה אנשים, וכיון שאין הסוכה שלהם אינם מברכים.

[46] שו"ת הרא"ש כלל כה סי' ג. ועי' מלבושי יו"ט סי' תרמא אות ג (הביאו א"ז שם ס"ק א), שכ' כדי שיהא זמן ברכתו קבוע. ועי' מושב זקנים שבציון 24, וכיון שעושים את הסוכה קודם החג אין מברכים. ועי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רנו (אלף שכז).

[47] רש"י סוכה ז ב ד"ה דירת קבע.

[48] ועי' פנ"י להלן, מש"כ לבאר במחלו' זו.

[49] עי' ציון 434 ואילך.

[50] עי' ציון הנ"ל ואילך.

[51] סוכה שם.

[52] עי' ציון הנ"ל ואילך.

[53] תוס' רא"ש שם.

[54] עי' ציון 600 ואילך.

[55] סוכה שם.

[56] עי' ציון הנ"ל ואילך.

[57] עי' סוכה שם, וריטב"א שם.

[58] עי' ציון 336 ואילך.

[59] סוכה שם. ועי' ריטב"א שם, שגם מסוגיות נוספות נ' שסובר דירת קבע בעינן.

[60] עי' ציון הנ"ל ואילך.

[61] עי' ריטב"א שם.

[62] עי' ציון 498.

[63] סוכה שם.

[64] עי' ציון הנ"ל.

[65] עי' ציון 493.

[66] עי' רש"י שם, ועי' תוס' שיש שאינם גורסים. ועי' ציון 220 ואילך.

[67] עי' ציון 195 ואילך.

[68] סוכה שם.

[69] עי' ציונים הנ"ל ואילך.

[70] עי' ציון 200.

[71] עי' ציון 1149 ואילך.

[72] סוכה שם.

[73] עי' ציון הנ"ל ואילך.

[74] עי' ציון 1156 ואילך, ועי' ראשו' סוכה שם.

[75] עי' ציון 713 ואילך.

[76] סוכה שם.

[77] ע' ציון 718.

[78] כ"מ בגמ' שם וראשונים שם.

[79] תוס' שם ד"ה כולהו; ריטב"א שם; תוס' רא"ש שם; ר"ן שם (ג א בדפי הרי"ף). ועי' תוס' ותוס' רא"ש שם, שהוכיחו כן מרבי וב"ש שסוברים דירת קבע, ונחלקו באותו ענין של שיעור רוחב סוכה, עי' ציון 49 ואילך, ועי' ריטב"א ור"ן שם שהוסיפו עוד מקומות. ועי' ריטב"א ור"ן שם, שלשון הגמרא שם "כולהו סבירא להו", נאמר במקום שאין הכל הסוברים ממש כדעה אחת בכל נקודות המחלוקת, משא"כ לשון "אמרו דבר אחד", וע"ע אין הלכה כשיטה.

[80] עי' להלן מחלו', אם יש מקומות שהלכה דירת קבע, או שאין הלכה כן בשום מקום.

[81] ע"ע. רי"ף סוכה ז ב (ג א); ריטב"א שם ור"ן שם, בשם גאונים, והסכימו; רא"ש שם (פ"א סי' י). ועי' בציונים של כל הנושאים דלעיל, מש"כ שם להלכה.

[82] עי' ציון 440. ריטב"א ור"ן שם.

[83] עי' ציון 1161. ריטב"א ור"ן שם.

[84] רי"ף שם; ר"א מן ההר שם; רא"ש שם.

[85] בעה"מ שם.

[86] עי' משנה וגמ' סוכה ט א. כך היא פשטות הסוגיא, וכ"כ הרבה ראשונים בכל המסכת, ועי' רש"י ורא"ה וריטב"א שם. ויש מן הראשונים שכתבו, שגם לב"ה צריכה עשיה לשמה, עי' העיטור הל' סוכה הענין הרביעי וריטב"א שם ב א בשם י"מ, ונדחו דבריהם (עי' ריטב"א שם), ועי' ציון 152. ועי' ברכת שמואל גיטין סי' י, שלד' זו כונת העשיה לשמה גדרה ככונת לשמה בגט (ע"ע), ובלא כוונה לשמה אין כאן "שם סוכה".

[87] דברים טז יג.

[88] סוכה שם.

[89] רש"י שם ד"ה חג הסוכות.

[90] סוכה שם, ועי' ראשונים שבציון 86.

[91] סוכה שם. ועי' ציון 290.

[92] ציון 90.

[93] ירוש' סוכה פ"א ה"ב. ועי' תוס' סוכה ט א ד"ה ואם ותור"פ שם והמכתם שם, וראבי"ה ח"ב סי' תריב, והגהות אשר"י סוכה שם (פ"א סי' יג), וקה"ע ושיירי הקרבן דלהלן, ופנ"י שם, ועוד הרבה אחרונים, שההלכה של לחדש בה דבר הוא בד' ב"ה, (אמנם עי' שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים נז, שאפשר שדברי הירושלמי אמורים לדעת ב"ש, ועי' ציון 109, ועי' שיירי הקרבן שם). ועי' שבלי הלקט שבציון 157.

[94] המכתם שם.

[95] עי' להלן; עי' פנ"י סוכה שם; עי' צל"ח שם. ועי' תורת רפאל (שפירא) ח"א או"ח סי' קיג, שהאריך בזה.

[96] או"ז הל' תפילין סי' תקלג; מאירי סוכה שם; רי"ו נ"ח ח"א; קה"ע ושיירי הקרבן שם. ועי' להלן.

[97] רי"ו שם.

[98] עי' ציון 1.

[99] עי' שו"ת בנין שלמה (כהן) סי' מג; עי' מועדים וזמנים ח"א סי' פ.

[100] או"ז שם. וע"ע לשמה.

[101] ב"ח תרלו; עי' פנ"מ שם. ועי' ר"ח שבציון 342.

[102] לבוש שם ס"א. וע"ע כתיבת סת"ם ציון 733.

[103] עי' ראשונים שבציון 171, ועי' להלן.

[104] עי' ספרי דברים ראה פיסקא קמ שלפנינו: תעשה לך פרט לסוכה ישנה (ועי' הגהות הגר"א שגרס בע"א), ועי' ספרי דבי רב שם ועלי תמר שם, ועי' תוספתא סוכה פ"א: סוכת הרועין וסוכת הקייצין פסולה, ועי' עלי תמר לירוש' שם, אבל עי' זרע אברהם (על ספרי) שם, שהספרי עומד בשיטת ב"ש (וכ"מ בפי' רבנו הלל שם), ועי' עמק הנצי"ב, שכוונת הספרי לסוכה שעשאה בפסול, ועי' חזו"י שם, שהעמיד את התוספתא במקום שאין יודעים שנעשית לשם צל, אבל אי"צ עשייה לשם חג, ועי' חס"ד שהעמיד את התוספתא בע"א (עי' ציון 148), ועי' גי' הגר"א לתוספתא שם: סוכת רקב"ש וכו' כשרה. וכ"כ עלי תמר שם בד' תרגום יב"ע ויקרא כג מב.

[105] ספרי דבי רב שם; עלי תמר שם.

[106] ספרי דבי רב שם, ע"פ ספרי שם, שנלמד מהכתוב.

[107] עי' ציון 29. שבלי הלקט סוס"י שלז בשם י"מ; תניא רבתי סי' פב בשם י"מ.

[108] ציון 90.

[109] עי' רי"ף סוכה א א (בדפי הרי"ף) ואילך ורמב"ם סוכה פ"ה ה"ט, שהשמיטו את הירוש', ועי' רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים נז וראשון לציון סוכה שם, ומראה הפנים שם, בד'; עי' שבלי הלקט סי' שלז; מאירי סוכה שם; פמ"ג סי' תרמא מ"ז ס"ק א; עלי תמר שם. ועי' פנ"י שם. ועי' בגדי ישע או"ח תרלו.

[110] ירוש' סוכה פ"א ה"ב: חברייא אמרו.

[111] לבוש סי' תרלו ס"א; מג"א שם. ועי' א"ר שם שא"צ טפח על טפח, וצ"ב, ואפשר שסובר שהדעה שבציון הבא והדעה שכאן חולקים.

[112] ירוש' שם: ר' יוסה. ועי' פנ"מ שם שלא נחלקו. ועי' ס' הפרדס דלהלן.

[113] קה"ע שם.

[114] מאירי סוכה ט א. ועי' בה"ג ריש מסכת סוכה (לענין ברכת שהחיינו על הסוכה, ועי' ציון 32 ואילך): למיכנשה ולממך בה בסתרקי, ועי' רא"ש סוכה פ"א סי' יג, בשם הבה"ג, שהחידוש הוא, שיאסוף את הכסאות לישב עליהם (עי' ק"נ שם אות כ), ועי' רי"ו נ"ח ח"א, בשם הבה"ג שהחידוש הוא לכנס אנשים ולהכניסם לסוכה ולישן בה, (ויש שכתבו לפרש, להוריד בה מצעות, ובשם הל"פ: לטאטה או לפרוש לתוכה כרים וכסתות), ועי' רי"ץ גיאת הל' סוכה ורא"ש שם בשם העיטור ורי"ו שם, שחולקים, וכ' שהחידוש צריך להעשות דוקא בסוכה עצמה (ועי' הערות ר"ע הילדסהיימר על הבה"ג שם, מש"כ לחלק בין חידוש סוכה ישנה, לבין חידוש לענין ברכת שהחיינו), ועי' ס' הפרדס ענין סוכה (תרפ"ד עמ' רלח): צריך לחדש בה כלום דבר.

[115] פמ"ג שם ס"ק א.

[116] סוכה ח ב: והוא שעשאה לצל; רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; טוש"ע תרלה. ועי' אבנ"ז או"ח סי' תעה. ועי' קה"י סוכה סי' א ד"ה ונראה דרש"י ז"ל.

[117] דברים טז יג.

[118] לבוש שם. ועי' כעי"ז ברש"י שם ד"ה אמר רב חסדא.

[119] רש"י שם; או"ז סי' רפה; ר"א מן ההר שם; מאירי שם; רא"ש שם (פ"א סי' יא); טור שם; רבינו מנוח סוכה פ"ה ה"ט; רי"ו נ"ח ח"א. וכ"פ לבוש שם ומג"א שם ס"ק א ופמ"ג א"א שם ומ"ב שם ס"ק א. ועי' ציון הבא. ועי' פמ"ג שם, שפסולה מה"ת, וכ"מ בבית השואבה שם ס"ד.

[120] עי' מרומי שדה שם, שכ"ד הראשו' שלא כ' שהעשויה לצניעות פסולה (וע"ש שכ"ד הרמב"ם והר"ן, אמנם בהערות רי"ש אלישיב שם, כ' שהר"ן, אע"פ שפי' בע"א, וכן ר"ת שכתבו שרב חסדא בא לאפוקי סוכה שאין הגשמים יורדים לתוכה (עי' רא"ש שם, ועי' ציון 923), מודים שלצניעות פסולה, וכ"כ בנחלת צבי שם בד' ר"ת, וכ"כ בפמ"ג א"א שם, בד' הר"ן).

[121] עי' רש"י סוכה ב ב ד"ה לימות המשיח: סוכת מצוה אינה לצל, ועי' מרומי שדה ח ב.

[122] עי' מרדכי סי' תשלב בד' רש"י דלהלן; עי' ערול"נ שם; עי' שפ"א שם.

[123] רש"י סוכה ח ב ד"ה אמר רב חסדא; ראשונים שבציון 119. וכ"פ בלבוש תרלה ומ"ב שם ס"ק א.

[124] שם: החייבים במצוה, ושם ציון 798 ואילך, על פטור נשים, וע"ע כותים ציון 178 ואילך.

[125] ברייתא וגמ' סוכה ח ב: סוכת גנב"ך.

[126] עי' שיטת ריב"ב שם (ד א בדפי הרי"ף), בפי' סוכת נשים; עי' פסקי ריא"ז סוכה שם (פ"א סוף ה"א), לענין סוכת בהמות; מאירי שם, לענין סוכת בהמות (וכ"פ בלבוש סי' תרלה).

[127] עי' להלן; עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; עי' טוש"ע תרלה א.

[128] עי' ציון 86 ואילך. עי' רשב"א ח"ג סי' רנט.

[129] ברייתא סוכה ח ב: סוכת גנב"ך וכו'.

[130] גמ' מנחות מב א.

[131] ברייתא סוכה שם.

[132] עי' תוס' גיטין מה ב ד"ה כל ופרי"ד סוכה שם (לגבי סוכת גוי); עי' מאירי סוכה שם (סוכת נשים); גליוני הש"ס (ענגיל) שם. וכ"מ ברבנו מנוח סוכה פ"ב ה"ט.

[133] ע"ע אשה ציון 139, להלכה.

[134] ע"ע ציצית.

[135] בכורי יעקב דלהלן. ועי' ציון 138 ואילך.

[136] מרדכי מנחות רמז תתקמט; עי' פמ"ג סי' יד ס"ק ג וחכמת שלמה שם, בד' מג"א דלהלן; בכורי יעקב סי' תרלה ס"ק ב.

[137] כ"מ בתוס' גיטין שם בד' ר"ת; מג"א שם. ועי' אג"מ ח"ה סי' מ אות ג, שרוב האחרונים חולקים, וסוברים שנשים כשרות לכתחילה בעשיית סוכה. ועי' אג"מ שם, שגם לשיטת ר"ת שמי שאינו מחויב בדבר אינו כשר בהכנתו, מ"מ בעשיית סוכה אינו כן, ע"ש בטעמו.

[138] עי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק א.

[139] עי' אבנ"ז או"ח סי' תעה. וצ"ב לפי מה שביאר שם, שאין דין "כוונה" לצל, אלא שאין שם סוכה אלא על הנעשה במציאות לצל, וא"כ גם באין גדול עומד שם יש להכשירה.

[140] ציון 135.

[141] עי' רש"י סוכה ח ב ד"ה רועים.

[142] עי' רש"י שם ד"ה קייצים.

[143] רש"י שם ד"ה בורגנין.

[144] רש"י שם ד"ה סוכת רקב"ש.

[145] ברייתא סוכה שם; עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; טוש"ע תרלה.

[146] תוספתא סוכה פ"א.

[147] עי' ציון 59.

[148] חס"ד שם; מנחת יצחק שם.

[149] עי' ירושלמי סוכה פ"א ה"ב וספרי ראה פיסקא קמ (עי' ציון 93 ואילך), ועי' ספרי דבי רב שם וצל"ח סוכה ט א בד'; ט"ז תרלו ס"ק ג; א"ר שם בד' הכלבו סי' עא. ועי' זרע אברהם שבציון 104.

[150] עי' ציון 95 ואילך.

[151] עי' משנה סוכה ט א, ורש"י שם ד"ה סוכה ישנה.

[152] עי' משנה סוכה ט א, ועי' רי"ץ גיאת שם ורש"י שם וריב"ן שם ור"י מלוניל שם ורוקח סי' ריט וריבב"ן שם ורא"ה שם וריטב"א שם ב א ורבנו אברהם מן ההר שם ט א ור"ן שם (א א בדפי הרי"ף), שפי' שמחלו' ב"ש וב"ה היא אם צריך עשייה לשמה. ועי' העיטור הל' סוכה הענין הרביעי, שסוכה שעשאה לפני ל' יום קודם הפסח, לכו"ע פסולה, שלדעתו לכו"ע צריך עשייה לשמה, ולא נחלקו ב"ש וב"ה אלא בעושה סוכה בתוך ל' יום קודם החג, שלדעת ב"ה סתם העושה סוכה בזמן זה לשם מצוה הוא סוכה, ולד' ב"ש פסולה, שאין אומרים שהעושה בסתם לשם מצוה הוא עושה, ועי' ריטב"א שם ור"ן שם, שדחו.

[153] סוכה שם. ועי' ציון 86 ואילך.

[154] משנה שם.

[155] עי' סוכה שם, ועי' ראשונים דלעיל, ועי' להלן. ועי' ציון 90.

[156] עי' ראשונים ואחרונים שבציון 93.

[157] ירושלמי סוכה פ"א ה"ב. ועי' ציון הנ"ל. ועי' שבלי הלקט סי' שלז ותניא סי' פב, שי"מ שהירושלמי אינו עוסק בסוכה ישנה, אלא לענין ברכת הזמן בעשייתה, עי' ציון 18 ואילך, ועי' ציון 114.

[158] כ"ה בספרי ראה פיסקא קמ שלפנינו. אבל עי' הגהות הגר"א שם, שגרס בע"א.

[159] ספרי דבי רב שם. ועי' זרע אברהם שם, שהספרי שם הוא לשיטת ב"ש.

[160] ציון 92 ואילך.

[161] עי' משנה שם, ועי' ראשונים שבציון 152. ועי' העיטור שבציון הנ"ל, ועי' רדב"ז ח"ו סי' ב אלפים נז, ושם פי' נוסף.

[162] ע"ע שלש רגלים, ושם שי"ס שדין זה אינו אלא בפסח, וי"ס שאין שואלים ודורשים אלא שתי שבתות קודם.

[163] רש"י שם ד"ה בית שמאי. ועי' פרי"ד שם.

[164] עי' משנה שם, ועי' רש"י שם ד"ה כשרה.

[165] עי' תוס' שם ד"ה ואם; תור"פ שם; אגודה שם; הגהות אשר"י שם; טוש"ע או"ח תרלו; לבוש שם ס"א; א"ר שם ס"ק ד, בד' מרדכי סוכה סי' תשלג. וכ"מ בצל"ח שם.

[166] ב"ח שם; פנ"י שם. וכן צידד בא"ז שם. ועי' ב"ח שם שהתוס' שם נסתפקו בזה (ועי' א"ר שם).

[167] עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; טוש"ע שם א.

[168] עי' רמב"ם שם, ועי' ציון 109.

[169] עי' תניא סי' פב בשם ר' נטרונאי גאון; עי' שבלי הלקט סי' שלז, בשם ר' יהודאי גאון; האורה סי' צו והפרדס דלהלן; עי' רא"ש שם (פ"א סי' יג); פסקי הרא"ש שם; כלבו סי' עא (ד"ה סכך בדבר); טור שם; שו"ע שם וב"י שם; לבוש שם.

[170] ר"ן שם; מג"א שם. ועי' ציון 96 ואילך.

[171] תניא שם בשם ר' נטרונאי גאון; שבלי הלקט שם בשם ר' יהודאי גאון; ס' הפרדס ענין סוכה (תרפ"ד עמ' רלח); העיטור שם; עי' ב"י שם בד' תוס' ורא"ש שם; עי' א"ר שם בד' תוס' שם. ועי' מושב זקנים ויקרא כג מב.

[172] עי' סוכה יד א. ריטב"א שם.

[173] עי' סוכה שם, ועי' להלן.

[174] רש"י סוכה שם ד"ה ר' מאיר; תוס' שם ב א ד"ה כי; ר"י מלוניל שם יד א בפי' הגמרא (ז ב בדפי הרי"ף); ר"ן שם. ומ' ברש"י שם ובציונים 181, 186, שצריך שני תנאים כדי לפסול מקום משום "ביתו", א' שהוא בית (להוציא סוכה, כגון סוכת היוצרים, עי' ציון 185), ב' שדר שם כל השנה (להוציא מקום שעשאה לדירה, אבל עדיין לא דר שם, כגון סוגיית "תקרה שאין עליה מעזיבה" עי' ציון 179).

[175] עי' ציון 248 ואילך. ר"י מלוניל שם בפי' המשנה (ז א בדפי הרי"ף); ריטב"א שם.

[176] ר"י מלוניל שם.

[177] עי' להלן טעם הפסול, ועי' ציון 172.

[178] עי' להלן שהפסול הוא רק משום תעשה ולא מן העשוי, ולד' רש"י מוכח שמדובר שעדיין לא דר שם, שאילו היה דר שם יש לפסול משום "סוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל השנה", עי' ציון 174, ומש"כ שם. ולפי"ז מובן שנקטו במשנה "תקרה שאין עליה מעזיבה" שלא נסתיימה בנייתה, ועדיין לא דר שם. ולד' שבציון 175, יל"ע אם ה"ה כשדר שם כל השנה.

[179] עי' משנה טו א: תקרה שאין עליה מעזיבה, שנחלקו כיצד אפשר להכשירה. ועי' להלן.

[180] גמ' שם.

[181] עי' רש"י שם ד"ה בשלמא; פרי"ד שם; ריטב"א שם.

[182] ציון 822 ואילך. ועי' משנה וגמ' שם כיצד אפשר להכשיר סוכה זו, ועי' ציון.

[183] עי' להלן.

[184] רש"י סוכה ח ב ד"ה שתי.

[185] סוכה שם; טוש"ע תרלו ב.

[186] רש"י שם ד"ה פנימית; ר"י מלוניל שם (ד א בדפי הרי"ף); ר"א מן ההר שם; טוש"ע שם; לבוש שם. ועי' מש"כ בציון 174, וצ"ל שסוכת היוצרים, לד' זו, עשויה לשם צל, וכ"מ ברש"י שם שלא הביא הו"א לפוסלה אלא משום שאינה עשויה לשם חג (ודחה, כיון שקי"ל כב"ה שאי"צ לשם חג, עי' ציון 90), ולא כ' לפוסלה משום שעשויה לדירה (כשם שכ' לענין תקרה שאין עליה מעזיבה, עי' ציון 181), ולפיכך אין טעם לפוסלה אלא משום שאין ישיבתו ניכרת לשם חג. על הנידון אם הראשונים שבציון 189, חולקים על דעה זו, ובביאור הדעות, עי' ב"ח סי' תרלה (ד"ה ומ"ש ובלבד) וט"ז שם ס"ק א ומג"א שם ס"ק א ופמ"ג שם א"א ס"ק א ומחצה"ש שם ס"ק א וערול"נ שם.

[187] עי' להלן.

[188] עי' ציון 185.

[189] ריטב"א סוכה ח ב; מאירי שם; ר"ן שם.

[190] עי' ריטב"א שם; עי' ר"ן שם.

[191] סוכה כג א; רמב"ם דלהלן ושם ה"ה; טוש"ע דלהלן.

[192] סוכה שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.

[193] רש"י שם ד"ה יכולה.

[194] רש"י שם ד"ה שאינה.

[195] ברייתא סוכה שם: העושה סוכתו בראש הספינה.

[196] ברייתא שם.

[197] משנה שם כב ב.

[198] עי' גמ' שם כג א, שהמשנה עומדת בשיטת ר' עקיבא (ועי' ערול"נ שם, שצידד שלדעת אביי בגמ' שם, יש להעמיד את המשנה גם כרבן גמליאל).

[199] סוכה ז ב. ועי' ציון הבא.

[200] אביי בסוכה כג א. ועי' חי' הגרי"ז הלוי סוכה ד"ה והנה בסוכה.

[201] ר"ח שם; עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ו, ומ"מ שם; טוש"ע תרכח ב.

[202] רש"י שם כג א ד"ה לא כלום; ר"ן שם (י ב בדפי הרי"ף). ועי' רא"ה שם: דלא חשיבא למידי.

[203] ע"ע מחיצה. רבנו אברהם מן ההר שם; המאורות שם.

[204] רש"י שם ד"ה יכולה.

[205] עי' ערול"נ סוכה כג א, שאפשר שרבן גמליאל עשה סוכתו בירכתי הספינה, במקום שאין הרוח שולטת. וע"ע מחיצה.

[206] משנה סוכה כא ב.

[207] גמ' שם.

[208] עי' ציון 1105 ואילך, על פסול "מעמיד".

[209] תוס' שם ד"ה שאין.

[210] ר' אמי בירושלמי סוכה פ"ב ה"א.

[211] תוס' שם; רא"ש שם (פ"ב סי' א).

[212] עי' אביי סוכה שם, ועי' תוס' שם ורא"ש שם. ועי' תוס' שם, שמ' קצת ששייך לענין דירת קבע או דירת עראי (עי' ציון 48 ואילך), ויל"ע. ועי' רא"ה וריטב"א שתמהו על פי' זה.

[213] עי' ציון 392. רא"ש שם.

[214] רא"ש שם בד' רי"ף שם (י א) (ועי' ק"נ שם); תרוה"ד סי' צא; טוש"ע תרל יג.

[215] עי' לבוש שם, ועוד נו"כ.

[216] רש"י שם ד"ה שאין; פרי"ד שם.

[217] עי' ציון 59.

[218] רש"י שם; פרי"ד שם.

[219] עי' אביי סוכה שם, ורש"י שם סוד"ה אבל, בביאורו.

[220] עי' משנה סוכה כב ב, ורש"י שם ז ב ד"ה בראש, ועי' תוס' דלהלן (ובתוס' שם ז ב ד"ה העושה, אינו גורס "בראש העגלה"). ועי' ירושלמי שם (פ"ב ה"ד).

[221] תוס' שם בד' רש"י שם. ועי' ר"ן שם (י א).

[222] תוס' שם בד' רש"י שם.

[223] תוס' שם בד' רש"י שם. אבל עי' מאירי כב ב, (בפי' ב) שלד' רבן גמליאל על גבי ספינה פסולה כיון שמטלטלת.

[224] ר"ן כא ב.

[225] משנה דלעיל.

[226] רש"י על משנה שם, ור"י מלוניל שם (י ב בדפי הרי"ף) ור"ן שם, ושא"ר שם.

[227] עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ו, ורבינו מנוח שם; עי' טוש"ע תרכח ב ונו"כ שם, ועי' טוש"ע שבציון 214, שלא חששו משום שמטלטלת. ועי' פמ"ג תרכח א"א ס"ק ד, שעל גבי עגלה כשרה דוקא בשעה שעומדת במקומה ואינה מטלטלת, אבל עי' ביכו"י שם שדחה, וכשרה בכל אופן, וכ"מ משאר הפוסקים, ועי' מ"ב שם ס"ק י ושעה"צ שם.

[228] עי' ציון 59.

[229] עי' ציון 61.

[230] ר"י מלוניל שם. וכ"נ שפי' בפיהמ"ש שם.

[231] עי' ראב"ד בכתוב שם שם; רא"ה שם; ר"ן שם.

[232] ריטב"א שם בשם הרמב"ן (ולפנינו במלחמת ה' אינו), והסכים.

[233] ציונים 26 ואילך, 655 ואילך.

[234] רמב"ם סוכה פ"ה הכ"ה; טוש"ע או"ח תרלז ס"ב.

[235] ציון 26 ואילך, 747 ואילך.

[236] ציון 764 ואילך.

[237] ציון 832, מחמת שינוי (ע"ע), וציון 837, מחמת תקנת השבים (ע"ע). וע"ע הנ"ל ציון 842.

[238] רש"י סוכה לא א ד"ה אבל; תוס' שם; פרי"ד שם; מאירי שם; תוס' רא"ש שם. ועי' ר"א מן ההר שם. וכ"פ בטור תרלז.

[239] תוס' סוכה לא א ד"ה אבל; תוס' רא"ש שם.

[240] ציונים 893 ואילך, 923 ואילך, 930, 1053 ואילך, ועוד.

[241] ע"ע לכם ציון 656.

[242] תוס' סוכה כז ב ד"ה כל; ריטב"א שם

[243] ויקרא כג מב.

[244] תוס' שם; ריטב"א שם. וע"ע ישיבת סוכה.

[245] ריטב"א שם.

[246] ציון 794 ואילך.

[247] ציון 398 ואילך.

[248] עי' להלן.

[249] סוכה יב א. עי' ירוש' שבציון 318.

[250] דברים טז יג.

[251] רש"י שם יא א ד"ה ויתיב.

[252] לבוש סי' תרלה ס"א.

[253] עי' להלן; עי' לבוש שם.

[254] עי' ציון 317 ואילך.

[255] עי' רי"ץ גיאת הל' סוכה (יצחק ירנן אות רמ); רש"י שם יא א ד"ה אכשורי, ועי' עמק ברכה (פומרנצ'יק) סוכה סי' טז בד', וכ"מ ברש"י שם טז א ד"ה אלא וד"ה אבל; עי' ר"י מלוניל שם; עי' או"ז הל' סוכה סי' רצ; עי' מאירי שם טו א; עי' ר"א מן ההר שם; עי' רבנו מנוח הל' סוכה פ"ה ה"ט; עי' ר"ן שם (ח א בדפי הרי"ף); רע"ב סוכה פ"א מ"ח; תפא"י שם; עי' שפ"א שם; מ"ב סי' תרלה ס"ק ו ושעה"צ שם וביה"ל שם ד"ה אבל. ועי' מרומי שדה סוכה ח סוף ע"ב.

[256] עי' להלן. ועי' רש"י שם יא א ד"ה ויתיב ושם ע"ב ד"ה וילפינן ויב א ד"ה והתורה וטו א ד"ה בשלמא, ועי' א"ח הל' סוכה סי' יא וכלבו שם סי' עא. ועי' נחל אשכול הל' תפילין סי' ל (עמ' 94), בביאור רש"י שם ד"ה ויתיב, שכיון שנכתב בתורה "סוכות" קודם ל"תעשה", בא הדבר ללמדנו שבשעת עשיה כבר תהא כשרה לסוכה.

[257] עי' משנה וגמ' סוכה יב א ואילך.

[258] רש"י שם ד"ה והתורה.

[259] עי' משנה יא א, וברייתא שם ע"ב.

[260] עי' גמ' שם, שנחלקו רב ושמואל, ולדעת שמואל אפי' קצצן, עדיין פסולה משום תעשה ולא מן העשוי, ועי' רמב"ם סוכה פ"ה הי"ב; טוש"ע תרכו ב, שכן הלכה.

[261] עי' רש"י שם ד"ה ויתיב.

[262] עי' ציון 254.

[263] פיהמ"ש לרמב"ם שם; ר"י מלוניל שם ח א בדפי הרי"ף; ריטב"א שם טז א; עי' א"ח הל' סוכה סי' יב; טוש"ע או"ח תרלה; הלכתא גבירתא סוכה שם; עי' ערוה"ש שם ס"ד. וכ"מ במדרש תנאים לדברים שם. ועי' עמק ברכה שם.

[264] עי' סוכה טז א, ורש"י שם ד"ה אלא. ועי' רש"י שם יב א ד"ה כשרין. ועי' נחל אשכול הל' תפילין סי' ל (עמ' 94).

[265] הגהמ"י סוכה פ"ה ה"ט אות מ; א"ר סי' תרלה ס"ק ד, בשם ס' אמרכל; ד"מ שם ורמ"א שם; לבוש שם; ט"ז שם ס"ק ד; בהגר"א שם; בגדי ישע שם; ביכורי יעקב שם ס"ק ז; רב פעלים ח"א סי' לד; עי' מ"ב שם ס"ק ט ואילך.

[266] עי' לבוש שם; ט"ז שם; בגדי ישע שם; עי' שפ"א שם. ועי' הערות רי"ש אלישיב סוכה טז א, שמה שהביאו הראשונים שם ראיה מהחוטט בגדיש, אינו כדי להוכיח שסכך בלא דפנות אינו חשוב סכך, שזה היה פשוט להם מסברא, אלא כדי להוכיח שמספיק דופן טפח כדי להכשיר את הסכך.

[267] עי' הגהמ"י שם; עי' ד"מ ורמ"א שם; עי' לבוש שם; ט"ז שם. ועי' לבוש וט"ז שם (וכ"נ כוונת הגהמ"י שם), שכן מצינו בחוטט בגדיש שדופן טפח מכשירתו שלא יחשב תעשה ולא מן העשוי. ועי' יבוא הלוי שם, שא"צ דופן טפח דוקא סמוך לסכך. ועי' הערות רי"ש אלישיב דלעיל.

[268] פמ"ג שם מ"ז ס"ק ה. אבל עי' בית השואבה דף עב ע"ב (מהדו' אור ודרך סי' תרלה אות י), שלד' שבציון הקודם, צריך טפח בכל ג' הדפנות, וכ"כ בסתם במ"ב שם ס"ק יא וכה"ח שם ס"ק יט. ועי' ביכורי יעקב שם ס"ק ח. ועי' ספר עזרא (טאראב) בשו"ת סי' ד.

[269] עי' ציון 279.

[270] תור"פ שם; צרור החיים דיני הסוכה סוס"א (עמ' צה); ב"ח שם; ברכ"י שם; שו"ת עמודי אור סי' לט; בית השואבה שם דף עב ע"ב ואילך (מהדו' אור ודרך שם אות יא); עי' ערוה"ש שם ס"ה; עי' תורת רפאל (שפירא) סי' קיג; ספר עזרא (טאראב) בשו"ת סי' ד (דף קכג א). וכ"נ בשע"ת שם.

[271] עי' תורת רפאל שם וספר עזרא שם (וכ"כ בקיצור ערוה"ש שם), שדוקא החוטט בגדיש שאינו מסכך כלל, אם אין בו חלל טפח, יש בו משום תעשה ולא מן העשוי, אבל בסתם המניח סכך קודם לדפנות, הרי הסכך מצל תחתיו, ובדפנות עצמם אין משום תעשה ולא מן העשוי (עי' ציון 264), (וכ"מ כוונת תור"פ שם), וע"ש שאפשר שהלכה זו תלויה במחלו' אמוראים. ועי' ב"ח שם, בתו"ד לדחות את הראיה מהחוטט בגדיש: מה ענין זה לחוטט בגדיש דלא נתן שם הגדיש לשם סוכה אלא לשם אוצר אבל כאן הרי עשה הסכך לשם סוכה לצל, ויש אחרונים שתמהו עליו, שודאי שאם לא עשאה לצל פסולה (עי' שפ"א שם, ועוד, ועי' ציון 116), ולכאו' צ"ל שאין כוונת הב"ח שא"צ לשם צל, אלא שבגדיש שלא הניח בו חלל טפח, לא שייך לומר בו שעשאה לצל, שהרי אין תחתיו חלל שיצל עליו, ואינו ענין לכוונה לשם צל, אלא במציאות אינו עשוי לצל, וכדברי התורת רפאל שם.

[272] ב"ח שם; ברכ"י שם; בית השואבה שם. ופשוט שגם לד' זו, מועיל גובה טפח בדופן כדי להכשירה, כבציון 267 ואילך.

[273] עי' ראשונים דלהלן.

[274] עי' ציון 958.

[275] סוכה יח א, ועי' ציון 982 ואילך. ועי' ר"ן שם (ט א).

[276] עי' ציון 950.

[277] שיטת ריב"ב שם (ט א); המכתם שם.

[278] שפ"א שם, וע"ש שדוקא כשהיה אויר ג' ומיעטו בסכך פסול, כשרה, כיון שגם אילו היה האויר מלא בסכך פסול היתה כשרה, ובכה"ג אין בכך משום תעשה ולא מן העשוי, וצ"ב.

[279] עי' שו"מ תליתאה ב קסו; עי' פקודת אלעזר (בן טובו) או"ח סי' תרל; כה"ח סי' תרלה ס"ק יח. ועי' רב פעלים ח"א סי' לד, שחילק בין נפלו לאחר כניסת החג, כיון שכבר חלה קדושה על הסוכה, חשוב הסכך כהונח בכשרות, ואין בהחזרתן משום תעשה ולא מן העשוי, ועי' ספר עזרא (טאראב) בשו"ת סי' ד (דף קכג ב), שדחה חילוק זה, ובכל אופן אין בו שוב תעשה ולא מן העשוי.

[280] ברייתא סוכה כז ב, וגמ' שם.

[281] סוכה שם. ועי' ציון 289.

[282] דברים טז יג.

[283] סוכה שם.

[284] עי' רש"י שם ד"ה עשה, ועי' מרומי שדה שם.

[285] ברייתא שם וגמ' שם.

[286] סוכה שם.

[287] ציון 49 ואילך.

[288] ברייתא סוכה כז ב.

[289] סוכה שם, ועי' ציון 280.

[290] ברייתא שם. וכן סוברים ב"ה עי' סוכה ט א.

[291] סוכה כז ב, ועי' ציון 285.

[292] סוכה שם. ועי' ציון הבא.

[293] ציון 760 ואילך.

[294] עי' להלן.

[295] דברים טז יג.

[296] סוכה שם.

[297] עי' סוכה כג א. ועי' להלן.

[298] ברייתא שם.

[299] עי' משנה דלהלן. וע"ע תולש, שגזרו שלא לרכב על בהמה בשבת ויו"ט, שמא יבוא לתלוש ענף כדי להנהיגה.

[300] מ"ב סי' תרכח ס"ק טו, ועי' שו"ע הרב שם ס"ח.

[301] משנה שם כב ב.

[302] משנה שם.

[303] רש"י שם ד"ה ואין. וע"ע הנ"ל.

[304] עי' סוכה שם, לענין על גבי גמל, ועי' ר"ן שם (י ב בדפי הרי"ף) ופנ"י שם, לענין בראש האילן.

[305] רמב"ם סוכה פ"ד ה"ו; טוש"ע שם ג.

[306] ציון 302.

[307] משנה סוכה כב ב.

[308] ר"ן שם.

[309] רש"י שם ד"ה שתים; ר"ן שם. ועי' תוס' שבת דלהלן.

[310] רש"י סוכה שם; ר"ן שם.

[311] רש"י שבת קנד ב ד"ה שתים. ועי' תוס' סוכה שם ד"ה שתים ושבת שם ד"ה שתים.

[312] משנה סוכה שם.

[313] ר"ן שם.

[314] משנה שם.

[315] ר"ן שם.

[316] ערוך ערך חט ו.

[317] משנה סוכה טו א; רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט; טוש"ע או"ח תרלה. ועי' הון עשיר שם (פ"א מ"ח), בטעם שנקט התנא על החוטט בגדיש לשון: אינה סוכה. על החומר ממנו עשוי הגדיש, עי' בית השואבה (אשכנזי) דף עב ע"א (במהדו' אור ודרך סי' תרלה אות ו).

[318] גמ' שם יב א; ר' חייה בירושלמי שם פ"א ה"ט.

[319] ציון 248 ואילך.

[320] עי' קה"ע שם; ביאור ר"ח קניבסקי שם.

[321] ר' אבהו בשם ר' יוחנן בירוש' שם.

[322] קה"ע שם.

[323] עי' גליון הש"ס לירוש' שם; קה"ע שם בפי' א; ר"ח קניבסקי שם.

[324] עי' גמ' סוכה טז א: במשך שבעה, ורש"י שם ד"ה אלא, וכ"ה בהרבה ראשונים, ועי' רבנו מנוח סוכה פ"ה ה"ט, שכ"ד רוב המפרשים; טור או"ח תרלה; לבוש שם ס"א; מחצה"ש שם בד' שו"ע שם; ערוה"ש שם ס"ד; מ"ב שם ס"ק ז. וכ"נ בנו"כ לשו"ע שם. ועי' ציון 441, ששיעור רוחב סוכה הוא ז' על ז'. ועי' מאירי שם טו א ד"ה החוטט בפי' א, ונ' שר"ל שדי באורך שבעה וא"צ גם רוחב שבעה, ועי' המאורות שם טז א, שנסתפק בזה. ועי' חזו"א או"ח סי' קמד ס"ק ה, שדי ביש בה בתחלה רוחב ד' טפחים ומשהו, ואח"כ כשמשלים עוד פחות מג' טפחים, הרי זה סכך פסול המצטרף לסכך כשר (עי' ציון 994 ואילך) והסוכה כשרה, ועי' הערות רי"ש אלישיב שם, שהסכים, אמנם, בדברי שאר ראשונים ואחרונים מ' שאין כשר אלא בהיה בה בתחלה שיעור ז' על ז'. ועי' שפ"א שם ד"ה ועי' מ"ש, אופן נוסף להכשיר גדיש שהניח בו בתחלה חלל פחות מז' על ז'.

[325] גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.

[326] ע"ע אוהל המת: שיעור אוהל. ועי' תוס' שם ותוס' רא"ש שם ד"ה אבל ורא"ש שם (פ"א סי' ל), שמסתבר שאפילו לסוברים שלענין סוכה על גבי סוכה השיעור הוא ארבעה טפחים (עי' ציון 1072), מודים שכאן שיעורו טפח.

[327] פיהמ"ש שם (פ"א מ"ח); עי' רי"ד שם; המכתם שם; עי' ריבב"ן שם; רא"ה שם; ריטב"א שם; רא"ש שם (פ"א סי' ל); עי' ר"ן שם (ח ב). ועי' רי"ץ גיאת הל' סוכה: בזמן שיש שם חלל טפח וכו' כעשוי לצל מעיקרו הוי, ומ' שא"צ שיהיה לשם צל, וכ"מ באו"ז הל' סוכה סי' רצ, אבל ביצחק ירנן שם אות רמ, הגיה ברי"ץ גיאת שם: בעשוי לצל. ועי' שפ"א שם, שבפשטות הגמ' שם, וכן ברי"ף ורש"י שם, מ' שא"צ לשם צל, ועי' רי"ף דלהלן.

[328] ר"י מלוניל שם (ח א בדפי הרי"ף).

[329] רש"י שם ד"ה אבל; ריטב"א שם. ועי' רי"ף שם, שכשחוטט בה להגביה את החלל עושהו לשם צל, ועי' רי"ף דלעיל, ועי' שפ"א שם, ועי' ביה"ל שם ד"ה וחטט, ועי' רשימות שיעורים רי"ד סולובייצ'יק שם.

[330] עי' ציון 321.

[331] קה"ע דלהלן.

[332] קה"ע שם בפי' ב; פנ"מ שם.

[333] עי' רש"י שם ד"ה אבל (בגי' שלפנינו: מלמטה למעלה), ועי' תוס' רי"ד שם בד' (וכ"כ ק"נ שם פ"א סי' ל אות ז); עי' ר"י מלוניל שם: מלמטה למעלה; עי' ר"א מן ההר שם; עי' רא"ש שם (פ"א סי' ל); עי' רבנו מנוח סוכה פ"ה ה"ט; עי' רי"ו נ"ח ח"א; ר"ן שם בשם י"מ (ועי' בגדי ישע סי' תרלה, שכ"ד הר"ן שם למסקנא); טור שם; לבוש שם; ט"ז שם ס"ק ג; ביכורי יעקב שם ס"ק ה; ערוה"ש שם ס"ד; מ"ב שם ס"ק ח. ועי' רי"ץ גיאת הל' סוכה (יצחק ירנן אות רמ) וריב"ן וריבב"ן ורא"ה ותור"פ שם, וא"ח הל' סוכה סי' יב, ושו"ע שם , שכ' בסתם ולא חילקו, וכ"כ מעשה רקח הל' סוכה פ"ה ה"ט, בד' רמב"ם שם, שלא חילק, וכ"כ מג"א שם ס"ק ב בד' ב"י שם ופמ"ג שם א"א ס"ק ב (וכן הסכימו בברכ"י ומחצה"ש שם) בד' שו"ע שם. ועי' ערוה"ש שם, שאפילו אם חטט מעל החלל טפח עוד עשרה טפחים (ולא שהגביה את החלל טפח, כפי שמשמע בכל הראשונים ואחרונים דלעיל), כשרה, שכל הגדיש שמעל החלל חשוב סכך כשר ואינו אלא ממעטו, ויל"ע אם כ"ה גם לד' הראשונים ואחרונים דלעיל.

[334] עי' ר"ן שם בשם י"מ; ט"ז שם; ק"נ שם; ערוה"ש שם.

[335] פרי"ד ותוס' רי"ד שם; ר"ן שם בד' רש"י שם (ושם, שגרס ברש"י שם: מלמעלה למטה), וכ"נ ד' הר"ן, ועי' בגדי ישע דלעיל. וכ"מ באו"ז הל' סוכה סי' רצ ומכתם שם. ועי' ר"ח שם, ותורי"ד שם. ועי' פורת יוסף שם.

[336] משנה סוכה ב א.

[337] משנה שם. ובפשטות ר' יהודה מכשיר בין למעלה מעשרים ובין למטה מעשרים, אמנם עי' בהמכתם שם, שצידד בפי' א', שר"י מכשיר דוקא בדיעבד, ובפי' ב' כ', שלר"י לכתחילה צריך למעלה מעשרים, כיון שצריך דוקא דירת קבע, עי' ציון 352.

[338] רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א.

[339] ויקרא כמ מג.

[340] רש"י שם ד"ה למען; ריטב"א שם.

[341] מאירי שם.

[342] סוכה שם. ועי' ר"ח שם, שיהא ניכר שיושב בסוכה של מצוה (ועי' ציון 101). ועי' רש"י שם וריטב"א שם, שדרשו את לשון "הושבתי" שהוא ציווי לישב בסוכה כזו, ועי' ר"ן שם (א א בדפי הרי"ף), ועי' מהר"ם מלובלין שם.

[343] רש"י שם ד"ה דלא.

[344] ריטב"א שם.

[345] סוכה שם. ועי' רש"י שם ד"ה למען וריטב"א שם, שדרשו את לשון "הושבתי" שהוא ציווי לישב בסוכה כזו.

[346] ישעיהו ד ו.

[347] סוכה שם, ועי' רש"י שם ד"ה וסוכה וד"ה אלא. וע' ערול"נ שם, שביאר, שביותר מכ' אמה, אין הסכך עושה צל בשיעור של ז' על ז' טפחים, ועי' ריטב"א שם ור"ן שם ביאורים נוספים.

[348] ויקרא כג מב.

[349] סוכה שם, ועי' רש"י שם ד"ה שבעת ואילך ותוס' שם ד"ה כי ורא"ש שם. ועי' פנ"י שם, שמהלשון "בסוכת תשבו" דרשו שעיקר הקפידה של התורה שצריך דירת ארעי, היינו על הסכך, שצריך לעשות את הסכך באופן שלא יצטרך לעשות את הדפנות בנין קבע, ועל כרחך היינו לענין שיעור הגובה (וע"ש ביאור נוסף). ועי' ריטב"א שם, שפי' שאין הדרך לעשות בנין גבוה יותר מכ' אמה בנין עראי, ואפי' עשאו ארעי אינו מועיל, שבטלה דעתו. ועי' רש"ש ושפ"א שם, שפי' שדירת עראי לימים מועטים אין הדרך לעשותה גבוהה יותר מכ' אמה.

[350] עי' ציון 339 ואילך.

[351] עירובין ג א. ועי' פנ"י סוכה ב א.

[352] סוכה ז ב. ועי' רי"ף סוכה שם (א ב). ועי' המכתם שבציון 337.

[353] פנ"י סוכה ב א.

[354] סוכה ב ב.

[355] עי' ציון 345.

[356] סוכה שם. ועי' תוס' שם ד"ה וכיון, שעל ידי שהדפנות רחבות ומגיעות לסכך העין שולטת עד לסכך, ועי' ריטב"א שם (וכ"מ ברא"ה שם), שפי' שכשהאדם מוקף במחיצות ומגיעות עד לסכך, א"א שלא ישים על ליבו שיושב תחתת הסכך.

[357] עי' ציון 346 ואילך.

[358] סוכה שם.

[359] ר"ח שם; רי"ף שם (א א) בשם י"א; עי' כתוב שם לראב"ד; העיטור הל' סוכה ח"ב; עי' ראבי"ה בשם י"א; עי' ההשלמה שם.

[360] רי"ף שם; בעה"מ שם; רמב"ן במלחמות שם; רא"ה שם; רא"ש שם (פ"א ס"א); עי' רי"ו נ"ח ח"א: כן הסכימו רוב הפוסקים; ר"ן שם.

[361] רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א.

[362] סוכה ב ב.

[363] עי' ציון 346.

[364] סוכה שם.

[365] תור"פ שם בפי' ב

[366] תור"פ שם

[367] רא"ה שם; תור"פ שם בפי' א.

[368] תור"פ שם.

[369] סוכה שם.

[370] רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א.

[371] עי' סוכה טז ב ורש"י שם ד"ה ומוקי. ועי' ציון 437.

[372] סוכה ב ב.

[373] סוכה שם.

[374] רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלג א.

[375] ערול"נ סוכה ב א, וכ"ה הפשטות בכל גמ' סוכה.

[376] ערול"נ שם.

[377] עי' עירובין ג א, ורש"י שם ד"ה מקצת.

[378] עירובין שם.

[379] רבא מפרזקיא בעירובין שם. וע"ש שבכך שונה ממבוי שעשוי לרבים, והם ישימו על ליבם לתקנו.

[380] ע"ע ישיבת סוכה.

[381] רבינא בעירובין שם.

[382] גמ' שם.

[383] גמ' שם.

[384] גמ' שם.

[385] גמ' שם.

[386] גמ' שם וע"ב.

[387] גמ' שם ע"ב.

[388] רמב"ם סוכה פ"ד ה"א והי"ג; טוש"ע תרלג א. וכן מבואר בשא"ר סוכה ב א. ועי' המכתם סוכה שם.

[389] סוכה ד א; רמב"ם סוכה פ"ד הי"ג; טוש"ע תרלג ב.

[390] ר"ח שם.

[391] רש"י שם ד"ה כשרה.

[392] משנה סוכה ב א; רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע תרלג ח.

[393] עי' ציון 389.

[394] סוכה ד א.

[395] ר"י מלוניל שם (א ב); עי' מאירי שם.

[396] ריטב"א שם.

[397] ר"ח שם; ריטב"א שם; מאירי שם. וכ"פ בטוש"ע תרלג ט.

[398] עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ב: וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו; מאירי שם בשם י"א.

[399] ר"א מן ההר שם; ראשון לציון שם, בד' הרמב"ם שם.

[400] עי' מאירי שם.

[401] סוכה ג ב – ד א. ועי' תוס' שם כא ב סוד"ה שאין ורא"ש שם פ"ב סי' א, שכל הנידון על מיעוט שיעור מידות הסוכה הוא הן לענין גובה עשרים אמה, והן לגובה י' טפחים.

[402] רש"י שם ג ב ד"ה לא הוי.

[403] סוכה שם ד א; רמב"ם סוכה פ"ד הי"ג; טוש"ע תרלג ג. וע"ע בטלה דעתו ציון 45.

[404] סוכה ד א.

[405] עי' סוכה שם, ורש"י שם ד"ה מחלוקת וד"ה ואין עתיד.

[406] עי' סוכה שם ורש"י שם.

[407] סוכה שם.

[408] סוכה שם.

[409] עי' רמב"ם סוכה פ"ד הי"ג, ועי' נו"כ שם; שו"ע תרלג ד. ועי' טור וב"י שם.

[410] רש"י שם ד"ה ואע"ג; רא"ש שם (פ"א ס"ב); ר"ן שם (א ב בדפי הרי"ף); טור תרלג; ב"י שם. ועי' נו"כ לשו"ע שם ד.

[411] רא"ש שם.

[412] ר"ח שם; הגהמ"י סוכה פ"ד הי"ג, ובשם ראבי"ה; מ"מ שם. וכ"כ עוד ראשו'. ועי' ביאור חדש מספיק שם, שכ"ד הרי"ף, וצ"ב.

[413] עי' בסוגיא של אין לה קבע, לסוברים שהיינו גובה י' טפחים, שבציון 210 ואילך, וראשונים שם; טוש"ע תרל יג, ועי' מ"ב שם.

[414] רש"י סוכה ד א ד"ה דופן אמצעי.

[415] ר"ח שם; פרי"ד שם; רא"ה שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (ב א). וכ"מ ברמב"ם סוכה פ"ד הי"ד: הכשר סוכה.

[416] רש"י שם; ר"א מן ההר שם; רבנו מנוח שם. ועי' מהרש"א שם שתמה מדוע הוסיף רש"י שם "ומשהו", ועי' פנ"י שם מש"כ לבאר, ועי' ערול"נ שם.

[417] סוכה שם; רמב"ם סוכה פ"ד הי"ד; טוש"ע תרלג ה.

[418] רש"י שם ד"ה כשרה.

[419] רש"י סוכה ד א ד"ה כשרה; מאירי שם; עי' רא"ש שם (פ"א ס"ג); עי' רבנו מנוח סוכה פ"ד הי"ד בד' רמב"ם שם (ועי' ר"א מן ההר שם, שהרמב"ם סתם ולא פירש, ועי' ראשון לציון דלהלן); טוש"ע תרלג ה.

[420] עי' ציון 1184 ואילך. רש"י שם; מאירי שם; רבנו מנוח שם.

[421] עי' רש"י שם; מאירי שם; רא"ש שם; ר"א מן ההר שם בד' רש"י; רבנו מנוח שם. ועי' פנ"י שם. ועי' ציון 852 ואילך, שנחלקו בזה.

[422] מאירי שם; רבנו מנוח שם.

[423] פרי"ד שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (ב א). וכן צידד בראשון לציון סוכה שם בד' הרמב"ם שם (ועי' רבנו מנוח דלעיל).

[424] עי' פרי"ד שם; ר"א מן ההר שם, בד' הפוסלים את שאר הסוכה; רבנו מנוח שם. ועי' ראשון לציון שם, שהאריך לצדד בדעה זו. ועי' ציון הנ"ל ואילך.

[425] ציון 30 ואילך, 41 ואילך.

[426] ציון 44 ואילך.

[427] ציון 60 ואילך.

[428] ציון 466 ואילך.

[429] ר"י מלוניל סוכה שם (א ב); ר"ן שם; טוש"ע תרלג י; עי' מ"מ סוכה פ"ד הט"ו, בשם רי"צ גיאת, ושכ"כ הרבה פוסקים.

[430] ר"ן שם.

[431] ציון 469 ואילך.

[432] עי' ציון 1184 ואילך.

[433] ק"נ סוכה שם (פ"א סי' ה). ועי' ציון הנ"ל ואילך.

[434] סוכה ג א.

[435] עי' סוכה ז ב,

[436] סוכה ג א.

[437] עי' סוכה טז ב ורש"י שם ד"ה ומוקי וריטב"א שם.

[438] ירוש' סוכה פ"ב ה"ח. וכ"כ ראשונים סוכה ג א.

[439] סוכה ג א.

[440] סוכה שם: אמר ר' שמואל בר יצחק וכו', ושם טז ב; רמב"ם סוכה פ"ד ה"א; טוש"ע או"ח תרלד א.

[441] רמב"ם שם; טוש"ע שם.

[442] רמב"ם שם; טוש"ע שם.

[443] סוכה ז ב.

[444] רש"י שם ד"ה ב"ש.

[445] בעה"מ שם ג ב. ועי' ציון שבציון הבא ואילך.

[446] עי' ציון 80 ואילך.

[447] ר"ן שם, בד' בעה"מ שם.

[448] רי"ף שם ג א (יג א); רמב"ן במלחמות שם; ריטב"א שם. וכ"כ בדברי ירמיהו הל' סוכה פ"ד ה"א, בד' רמב"ם שם. ועי' ריטב"א שם, שאפשר שגם לדעת אביי הטעם הוא שמא ימשך אחר שולחנו, וזו כוונתו "דירת קבע", שבסוכה הראויה לקבע אין חשש שימשך אחר שולחנו.

[449] רמב"ן שם. ועי' אומה"ת שם (עמ' מא), שיש אחרונים שדנו לדעה זו באופן שעשה סוכה של ו' על ו' טפחים סמוכה לסוכה גדולה ושולחנו בסוכה הגדולה.

[450] קרי"ס הל' סוכה שם.

[451] עי' ב"ח תרלד, וביאר, שכיון שאין הטעם להצריך ז' על ז' משום דירת קבע, אלא כדי שיכנס שם ראשו ורובו ושולחנו (לסוברים כן, עי' לעיל), אין צריך דוקא מרובע. וע"ש שגרס כן בתוס' שם ד"ה לא, ולפי"ז אי"צ מרובע, אבל עי' ט"ז דלהלן שגרסו בתוס' בע"א, ושלפי"ז לעולם צריך מרובע. וע"ש שלמעשה יש להחמיר בזה.

[452] ט"ז שם ס"ק א; מג"א שם ס"ק א; מ"ב שם ס"ק א. ועי' מג"א שם, שכן ד' כל הפוסקים. ועי' ציון 973.

[453] ט"ז שם.

[454] עי' ציון 392.

[455] עי' ציון 1166.

[456] מחצה"ש סי' תרלא ס"י.

[457] עי' ציון 1168, וע"ש שמדובר דוקא כשיש בגגה טפח, שמחשיבו לאוהל, ועי' ב"י סי' תרלא. ועי' ישועות מלכו סוכה פ"ד ה"ז, מש"כ לבאר מחלו' זו.

[458] ברייתא סוכה ו ב וסנהדרין ד א ומשנה סוכה ב א ותוספתא שם סו"פ א.

[459] ברייתא שם ושם ותוספתא שם.

[460] רי"ף שם (ב א בדפי הרי"ף); רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב; טוש"ע או"ח תרל ב. ועי' ירוש' שם: ותני כן.

[461] ע"ע יש אם למסורת. ועי' רש"י סוכה שם ד"ה יש אם.

[462] ויקרא כג מב – מג: בסכת תשבו וגו', ...ישבו בסכת, כי בסכות וגו'.

[463] רש"י שם ד"ה בסכת תשבו.

[464] סוכה שם.

[465] ע"ע ישיבת סוכה ציון 3.

[466] סוכה שם.

[467] ע"ע יש אם למקרא.

[468] עי' רש"י שם.

[469] סוכה שם וסנהדרין שם. ועי' ריטב"א סוכה שם, בטעם שאין אומרים שמ"בסוכות" הראשון, כיון שיש בו שתיים, נלמד ממנו גם למצות סוכה, וגם למנין הדפנות, עי"ש מה שפי'. ואע"פ שמכל הלשונות של "בסוכת" כבר דרשו הלכות אחרות, עי' עמק סוכות שם שביאר, שכיון שהתורה כפלה וכתבה אותן בפסוקים שונים, יש ללמוד מהן גם לדפנות.

[470] סוכה שם וסנהדרין שם ע"ב. ועי' ר"ן סנהדרין שם, שביאר, שהלימוד למצות סוכה עצמה, מלמדנו שצריך סכך, אבל עדיין צריך לימוד נוסף ללמד על כשרות הסכך (תעשה ולא מן העשוי, עי' ציון 248 ואילך, ושלא יהיה ממין פסול, עי' ציון 740 ואילך), וצריך לימוד נוסף לדפנות, שלא יעמיד את הסכך על ד' קונדסין, ועי' מהר"ם סוכה שם, וערול"נ שם, והערות רי"ש אלישיב, שתמהו, שהרי את כשרות הסכך למדו מכתובים אחרים, ועי"ש מה שביארו, אמנם ביד רמ"ה סנהדרין שם, כ' שמה שאמרו ש"סוכה" אחת נדרשת למצות סוכה, היינו למצות ישיבת סוכה, ולא לדין הסוכה. ועי' מהר"ם סוכה שם, שהק' שכיון שצריך "בסוכות" אחד ללמוד לגוף המצוה, ו"בסוכות" אחד לסכך, לא נותר אלא "בסוכות" אחד ללמוד ממנו לשתי דפנות, ועי"ש מה שתי', אבל עי' ריטב"א שם, שביאר שכיון שמגדרי "יש אם למקרא", כאילו נכתב "בסוכות", יש ללמוד ממנו גם לסכך וגם לדופן.

[471] סוכה שם וסנהדרין שם.

[472] רש"י סוכה שם ד"ה סככה וסנהדרין שם ד"ה ור' שמעון; ריטב"א סוכה שם; ר"א מן ההר שם. ועי' רש"י שם ב א ד"ה ושחמתה.

[473] עי' להלן ציון 494 ואילך.

[474] סוכה שם.

[475] סוכה שם.

[476] סוכה שם. וע"ע דורשין תחילות, ושם ציון 15 ואילך.

[477] ר"ח שם.

[478] סוכה שם.

[479] עי' רש"י שם ד"ה לגופיה; תוס' שם ד"ה בדורשין. וע"ע דורשין תחילות ציון 6, שלד' שאין דורשין תחילות, יש ראשונים שסוברים (והוא תוס' בסוגיין ד"ה בדורשין) שאפילו אם מהמילה הראשונה אין למדים עוד דרשה מיוחדת, אינה באה בחשבון, ושם ציון 5 שיש ראשונים סוברים (הוא דעת רש"י), שדוקא אם דורשים ממנה הלכה מיוחדת אינה באה בחשבון, ועי' ערול"נ סוכה שם, שביאר שלראשונים אלו, כאן בסוכה, המילה הראשונה באה ללמד שצריך סכך, והיינו מצות סוכה עצמה, שאין סוכה בלא סכך (ועי' פנ"י שם), אמנם עי' רש"י סוכה שם, שמ' שאפי' כשאין דורשין מהמילה הראשונה עוד דרשה, כיון שבאה לעצם המצוה, אינה באה בחשבון, ועי' יבין שמועה כלל קע. ועי' רבנו טודרוס שם: וסלקא שמעתא דבדורשין תחילות קמיפלגי, ויל"ע אם כוונתו שזו היא עיקר הדרשה.

[480] ישעיהו ד ו. סוכה שם.

[481] רש"י שם ד"ה למחסה; רא"ה שם; ר"א מן ההר שם. ועי' פי' הריב"ן שם (הובא בקובץ שיטות קמאי), שבלא ג' מחיצות אין כאן מחסה, ועי' כעי"ז בתור"פ שם.

[482] רש"י שם; ר"א מן ההר שם. ועי' רש"י שם ז ב ד"ה שלש, שנ' שנקט דרשה זו לעיקר. ועי' להלן כיצד למדו מפסוק זה שהוא מדברי קבלה. ועי' ציון 486 ואילך שבירו' אמרו שרבנן ור"ש למדו את מנין הדפנות ממנין הלשונות שבפסוק הנ"ל, ור"ח וריטב"א שם ו ב שאף כונת הבבלי כן וכ"כ יד דוד שם, בד' התוס' שבציון 488. ועי' חי' הב"ח שם, ועי' עמק סוכות שם.

[483] ירושלמי שם פ"א ה"א.

[484] פנ"מ שם.

[485] ירוש' שם: רבי חייה בר אדא וכו'.

[486] ביאור ר"ח קניבסקי לירוש' שם. ועי' מה"פ שם.

[487] פנ"מ שם.

[488] ירוש' שם: רבנן דקיסרין וכו', הובא בתוס' שם ד"ה וסוכה, לפי פי' תורא"ש שם ופנ"מ שם וביאור ר"ח קניבסקי שם. ועי' ר"ח שם וריטב"א שם ד"ה וטעמא ותור"פ שם, שפי' דברי הירוש' שם באופן אחר קצת, שלחכמים, "לצל", אחת, "למחסה ולמסתור", שתים, "מזרם וממטר", אחת, הרי כאן ארבע, ולאחר שאחת מהן ("לצל") נצרכת לסיכוך (או לגוף מצות סוכה, תור"פ שם), נותרו שלש, ללמוד מהן את מנין הדפנות, ולר' שמעון, "מזרם וממטר", שתים הן, ולאחר שאחת נצרכת לסיכוך, נותרו ארבע ללמד על מנין הדפנות, וכן הפי' לפי גי' רי"צ גיאת סוכה שם בירוש' שם (וכ"מ בקה"ע שם), וכ"כ רש"ש וערול"נ שם. ועי' ציון 482. יש אחרונים שכ', שאפשר היה להעמיד את המחלו' באופנים נוספים, ומהם שביארו מדוע לא העמידה הגמ' אלא דוקא באופנים שנזכרו, עי' רע"ב סוכה שם (פ"א מ"א), ועי' חי' הב"ח סוכה שם, ועי' אהלי יצחק (בונאן) סוכה שם, ועי' ערול"נ שם.

[489] עי' לעיל.

[490] ע"ע דברי קבלה: בלימודים ודרשות.

[491] ע"ע גלוי מילתא בעלמא: בלימוד. עי' שי"ק לירוש' סוכה פ"א ה"א; ערול"נ שם ו ב. ועי' ערול"נ שם שאפשר שהל"מ היא ובא ישעיה והסמיכה על הכתוב.

[492] סוכה ז ב. ועי' ציון 63.

[493] עי' פנ"י שם ו ב; ערול"נ שם; זרעו של אברהם שם. ועי' שם ושם ושם בטעם שלא ביארו שבזה נחלקו ר"ש ורבנן, וצ"ב שלא מצינו שכל מי שסובר שסוכה דירת קבע בעינן יצריך ארבעה דפנות, ועי' ציון 79.

[494] ברייתא סוכה ו ב וסנהדרין ד א ונדה כו א ותוספתא סוכה סו"פ א. ועי' שפ"א סוכה שם, שצידד, שגם התנא שבמשנה שם (ב א), שלא כתב הלכה זו, מסכים לה.

[495] ציון 500 ואילך.

[496] ברייתא שם.

[497] רש"י שם ד"ה כהלכתן וד ב ד"ה שתים; פרי"ד שם ו ב; ריא"ז שם. וכ"ה בשא"ר. ועי' ציון 509.

[498] ברייתא שם ושם.

[499] עי' נדה שם, שלא הביאו אלא דברי חכמים; עי' ירוש' סוכה פ"א ה"א: ותני כן; עי' רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב; טור או"ח תרל; עי' שו"ע שם ס"ב.

[500] עי' ציון 494.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]

[95]

[96]

[97]

[98]

[99]

[100]