אנציקלופדיה תלמודית:עמוד השחר

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:50, 15 ביולי 2020 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - הזמן שבסוף הלילה* שבו מתחילים השמים להאיר מצד מזרח, ומכאן ואילך הוא חשוב י...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - הזמן שבסוף הלילה* שבו מתחילים השמים להאיר מצד מזרח, ומכאן ואילך הוא חשוב יום*.

מהותו וזמנו

מהותו

עמוד השחר הוא עמוד אור שבוקע בבוקר בצד מזרח קודם עלות השמש[1], והוא הזמן שבו מתחיל הבוקר להאיר בעולם[2]. עמוד זה נקרא בשם "שחר" כיון שממנו והלאה סרה שחרות הלילה[3], או ששחר הוא כינוי לאור שנראה בשמים לפני זריחת השמש[4]. במקרא נקרא זמן זה עלות השחר[5], וכן נקרא זמן זה עפעפי שחר[6]. על זמנים נוספים, שיש סוברים שהם שמות אחרים לעמוד השחר, עי' להלן[7].

זמנו

זמנו של עמוד השחר, נחלקו בו תנאים ואמוראים: ר' יהודה אומר שהוא קודם הנץ-החמה* - הנקודה הראשונה מהחמה שמתחילה להתנוצץ על העולם מיד כשמתחיל גוף השמש לעלות[8] - כדי שילך אדם ארבעה מילים[9], וכן אמרו בירושלמי שמעלות השחר עד הנץ החמה יש זמן הילוך ארבעה מילים[10]. ועולא ורבא אמרו שזמן עמוד השחר הוא קודם הנץ החמה כדי שילך אדם חמשה מילים[11], ולמדוהו מהמרחק שהלך לוט מסדום לצוער, שיצא מסדום בעמוד השחר, שנאמר: וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט וגו'[12], והגיע לצוער בהנץ החמה, שנאמר: השמש יצא על הארץ ולוט בא צֹערה[13], ואמר ר' חנינא שהמרחק ביניהם הוא חמשה מילים[14]. להלכה, יש פוסקים שזמנו של עמוד השחר הוא כדי הילוך ארבעה מילים לפני הנץ החמה[15]. ויש פוסקים שזמנו הוא כדי הילוך חמשה מילים לפני הנץ החמה[16]. על שיעור הזמן של הילוך מיל, עי' בנספח לע' מידות ומשקלות (שיעוריהם)[17] וע' מיל.

סוג השעות שבהן הזמן נמדד

סוג השעות שבהן נמדד הזמן שבין עמוד השחר להנץ החמה, יש מן הראשונים סוברים שהוא שעות זמניות, שמשתנות על פי השתנות אורך היום על פני עונות השנה[18]. ויש מן הראשונים סוברים שהוא שעות שוות ולא שעות זמניות שמשתנות על פי עונות השנה[19], ומכל מקום אף לדעה זו יש מן האחרונים סוברים שאין הזמן שבין עמוד השחר להנץ החמה שוה בכל הזמנים ובכל המקומות, אלא הוא נקבע על פי מיקום השמש מתחת לאופק ביום הבינוני בארץ ישראל בזמן של הילוך ארבעה - או חמשה[20] - מילים קודם הנץ החמה, ובמקומות ובזמנים שמיקום כזה של השמש הוא בזמן אחר, אותו זמן הוא עמוד השחר[21]. על זמנו של עמוד השחר במדינות הצפון שבהן אין החמה מתרחקת בקיץ מתחת לאופק ואורה נראה כל הלילה, ע"ע חצות[22].

ביחס לאילת השחר

אילת השחר, והיא הזמן שבו כוכב הבוקר – נוגה[23] - מאיר קודם עלות השחר[24], או שהיא כמין שני עמודים של אור שנראים במזרח[25], אמר ר' חנינא שעמוד השחר מאוחר לה מהלך ארבעה מילים[26]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ר' יוסי בן ר' בון, שהוא חולק וסובר שאילת השחר היא עמוד השחר[27], וכן יש מן הראשונים סוברים שאילת השחר היא עלות השחר[28].

ביחס לקריאת הגבר

קריאת הגבר – שבה או בסמוך אליה תורמים את הדשן בכל יום[29], וכן לדעת רבי אלעזר בן רבי שמעון[30] עד אליה מותר לאכול ולשתות בתעניות שמותרים לאכול ולשתות בהן משחשכה[31] – נחלקו בזמנה ביחס לעמוד השחר: א) מדברי רבן גמליאל נראה שזמנה הוא בעמוד השחר[32]. וכן בדעת רב שאמר שקריאת הגבר היא קריאת הכרוז[33], שמכריז קומו כהנים לעבודתכם[34], יש מן הראשונים סוברים שזמנה הוא בעמוד השחר[35]. וכן בדעת ר' שילא שאמר שקריאת הגבר היא קריאת התרנגול[36], יש מן האחרונים סוברים שזמנה הוא בעמוד השחר[37]. וכן יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, וכן סוברים אחרונים, שזמנה של קריאת הגבר הוא בעמוד השחר[38]. ב) ויש מן הראשונים סוברים בדעת ר' שילא, שזמנה של קריאת הגבר הוא זמן רב קודם עמוד השחר[39]. וכן יש מן הראשונים סוברים בדעת רב, שזמנה של קריאת הגבר הוא קודם עמוד השחר[40]. וכן יש מן הראשונים סוברים שזמנה של קריאת הגבר הוא קודם עמוד השחר[41], מהם סוברים שזמנה הוא שליש הלילה לאחר חצות הלילה[42], והיינו סוף האשמורה* התיכונה[43], ומהם סוברים שזמנה הוא מעט קודם עמוד השחר[44]. ויש מן האחרונים סוברים שזמן קריאת הגבר הוא בחצות הלילה[45]. ג) ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים, שלסוברים שקריאת הגבר היא קריאת התרנגול, כמה זמנים יש בה: לענין תעניות – שעד קריאת הגבר אוכלים ושותים בהן, לסוברים כן[46] – קריאת הגבר היא קריאתו הראשונה של התרנגול, וזמנה מוקדם לעמוד השחר, ואילו לענין תרומת הדשן – שמקריאת הגבר ואילך היו תורמים את הדשן בכל יום[47] – קריאת הגבר היא קריאתו השלישית של התרנגול, וזמנה בעמוד השחר[48].

על זמנו של האיר-המזרח*, אם הוא עמוד השחר או שהוא מאוחר יותר, ע"ע האיר המזרח: זמנו.

חשיבותו כיום וכבוקר

עמוד השחר, אמרו בגמרא שהזמן שממנו ואילך חשוב יום[49], שנאמר: ואנחנו עֹשים במלאכה וגו' מעלות השחר[50], ונאמר: והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה[51], שכל זמן שעוסקים במלאכה קראו הכתוב יום[52], ואף בלשון בני אדם הוא קרוי יום, לפי שהאיר היום קצת[53]. ואף בדעת האומרים שזמן זה קרוי עדיין לילה[54], יש מן הראשונים סוברים שהם מודים שיום הוא, ואינו קרוי לילה אלא לגבי זמן קריאת-שמע* של ערבית – שבמקום אונס יוצא בה ידי חובה אף לאחר שעלה עמוד השחר[55] - שלא נאמר בה בכתוב "יום ולילה" אלא: ובשכבך ובקומך[56], ואף לאחר שעלה עמוד השחר אנשים עדיין ישנים[57], וכן לעניין מצוות התלויות בראיה – כגון ציצית*, לסוברים כן[58], וכגון הנחת-תפילין*[59] - הוא קרוי עדיין לילה[60], ועל חשיבותו כיום לעניין שאר מצוות, עי' להלן: חשיבותו בהלכה[61]. וכן אמרו שמעמוד השחר ואילך חשוב בוקר*[62], שנאמר: הבֹּקר אור[63], התורה קראתו לאור בוקר[64]. ויש מן הראשונים סוברים בדעת תנאים שאף הזמן שלאחר עמוד השחר חשוב לילה – עד הנץ החמה[65] - ואף על פי שיש שקוראים לזמן זה יום, אין זה אלא מחמת שיש אנשים שכבר ערים בזמן זה[66], ובלשון סתם בני אדם הוא נקרא לילה, לפי שעדיין לא האיר היום[67]. וכן יש מן הראשונים סוברים שעמוד השחר עודנו לילה[68], ואינו קרוי בוקר אלא דרך מקרה, אבל הבוקר האמיתי מתחיל מאוחר יותר[69].

על זמן עלות השחר, שנחלקו בו ראשונים ואחרונים אם חשוב הוא כתחילת היום לחישוב השעות הזמניות של היום והלילה, ע"ע אשמורה[70] וע' יום[71] וע' שעה.

חשיבותו בהלכה

הדינים התלויים בעמוד השחר, רובם הוא מפני שמאותו זמן מתחיל היום, הן במצוות שזמנן כל הלילה, שמצותן היא עד שיעלה עמוד השחר[72], והן במצוות שזמנן ביום או בבוקר, שאף על פי שלכתחילה מצותן היא מהנץ החמה ואילך, או מזמן שבו יש די אור להכיר בדברים מסוימים, בדיעבד אם עשאן מעמוד השחר יצא ידי חובה[73], ומהן שאף לכתחילה מצותן מעמוד השחר[74], והן בדברים שמותרים בלילה ואסורים ביום, שזמן איסורם מתחיל מעמוד השחר[75]. ויש דינים שתלויים בעמוד השחר מפני שהוא חשיבות אותו זמן לכשעצמו[76].

במצוות שזמנן כל הלילה

מצוות שזמנן כל הלילה, מצותן היא עד שיעלה עמוד השחר[77], ולכן קריאת שמע של ערבית, שזמנה כל הלילה לדעת רבן גמליאל[78], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר[79]. וכן תפילת ערבית*, שזמנה כל הלילה, לסוברים כן[80], אמרו במדרש, וכן יש מן הראשונים סוברים, שמצותה היא עד שיעלה עמוד השחר[81]. וכן הקטר חלבים ואמורים – של קרבנות שנזרק דמם ביום[82] – שזמנו כל הלילה[83], מצותו היא עד שיעלה עמוד השחר[84]. וכן כל הקדשים* הנאכלים ליום ולילה – אשם*, חטאת*, כבשי-עצרת*, מנחות*, תודה*[85], והוא הדין איל-נזיר*[86] - לדעת רבן גמליאל מצות אכילתם היא עד שיעלה עמוד השחר[87]. וכן מצות אכילת-פסחים* בלילי פסחים, לדעת חכמים ור' עקיבא שאמרו שזמנה כל הלילה[88], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר[89]. וכן מצות אכילת-מצה* בלילי פסחים לדעתם, מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר, כיון שהוקשה אכילת מצה לאכילת הפסח[90]. וכן קריאת הלל* בלילי פסחים[91], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר[92]. וכן מקרא-מגילה* בליל פורים, שזמנה כל הלילה[93], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר[94]. וכן הדלקת נר חנכה*, בדיעבד כשלא הדליק בזמן – שהוא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק[95] - שיש סוברים שזמנה כל הלילה[96], וכן בזמנים שמדליקים בתוך הבית - כגון בשעת הסכנה[97] – שיש סוברים שזמנה כל הלילה[98], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר[99]. וכן ספירת-העומר*, שזמנה כל הלילה[100], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר[101]. וכן קצירת העומר*, שזמנה כל הלילה[102], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר[103].

במצוות שזמנן ביום או בבוקר

מצוות שזמנן ביום או בבוקר, אף על פי שלכתחילה אין לעשותן אלא משעת הנץ החמה[104], שזמן זה הוא ברור וידוע לכל[105], וקודם לכן אין הכל בקיאים בו[106], או שקודם לכן טרם האיר היום והוא נראה כלילה[107], מכל מקום כשעשאן מעמוד השחר יצא ידי חובה בדיעבד[108], וכן בשעת הדחק, כגון המשכים לצאת לדרך, יכול לעשותן אף לכתחילה מעמוד השחר[109], כיון שמעיקר הדין חשוב הוא כיום[110], ולכן מקרא מגילה של יום הפורים[111], הקורא מעמוד השחר יצא[112], ובשעת הדחק כגון המשכים לצאת לדרך, יכול לקרותה לכתחילה מזמן זה[113]. וכן מילה*, שזמנה ביום[114], המל מעמוד השחר יצא[115]. וכן חייבי טבילות שטבילתם ביום – כגון זב*[116] וזבה*[117] וטמא-מת*[118] ומצורע*[119] ושומרת-יום-כנגד-יום*[120] - הטובל מעמוד השחר יצא[121]. וכן הזאה*, שזמנה ביום[122], המזה מעמוד השחר יצא[123]. וכן קריאת הלל, שזמנה ביום[124], הקורא מעמוד השחר יצא[125]. וכן תקיעת-שופר* שזמנה ביום[126], התוקע מעמוד השחר יצא[127], ובשעת הדחק כגון המשכים לצאת לדרך, יכול לתקוע לכתחילה מזמן זה[128]. וכן נטילת-לולב*, שזמנה ביום[129], הנוטל מעמוד השחר יצא[130], ובשעת הדחק כגון המשכים לצאת לדרך, יכול ליטלו לכתחילה מזמן זה[131]. וכן תפילת מוסף*, שזמנה ביום[132], המתפלל מעמוד השחר יצא[133]. וכן ודוי-מעשר*, שמצותו ביום[134], המתודה מעמוד השחר יצא[135]. וכן כל עבודות שבמקדש שזמנן ביום – כגון קרבן-מוסף*[136], וודוי* פרים[137], ווידוי יום הכפורים[138], וסמיכה*[139], ושחיטת קרבנות[140], ותנופה* בקרבנות[141], והגשה* של מנחות* למזבח[142], וקמיצה* של מנחות[143], והקטרה* של מנחות[144], ומליקה* של חטאת-העוף* ושל עולת-העוף*[145], וקבלה* של דם הקרבנות[146], וזריקתו על המזבח[147] - העושה אותן מעמוד השחר יצא[148]. וכן השקאת-סוטה*, שזמנה ביום[149], המשקה מעמוד השחר יצא[150]. וכן עריפת עגלה-ערופה*, שזמנה ביום[151], העורף מעמוד השחר יצא[152]. וכן טהרת-מצורע*, שעיקרה אינה נעשית אלא ביום[153], העושה אותה מעמוד השחר יצא[154]. וכן תפילת שחרית*, שעיקר זמנה לכתחילה הוא מהנץ החמה[155], המתפלל מעמוד השחר יצא[156], ובשעת הדחק, כגון במשכים לצאת לדרך, יכול אף לכתחילה להתפלל אותה מעמוד השחר[157].

במצוות שזמנן תלוי בראיה והכרה

מצוות שזמנן תלוי בכמות אור שבו אפשר לראות ולהכיר, כשעשאן מעמוד השחר, יש מן הראשונים סוברים שיצא בהם ידי חובה בדיעבד, וכן בשעת הדחק, כגון המשכים לצאת לדרך ולא תהיה לו אפשרות לעשותן כשיגיע זמנן, יש סוברים שהוא יכול לעשותן מעמוד השחר אף לכתחילה[158], כגון קריאת שמע של שחרית, שיש סוברים שזמנה משיראה את חברו בריחוק ארבע אמות ויכירנו[159], וכן הלכה[160], הקורא אותה מעמוד השחר, יצא ידי חובה בדיעבד[161], וכשהוא משכים לצאת לדרך ולא יוכל לקוראה בזמנה, יכול לקרותה מעמוד השחר אף לכתחילה[162], שכיון שזמן קריאתה תלוי בזמן קימה[163], ויש אנשים שקמים כבר בעמוד השחר, הרי זה חשוב זמנה בשעת הצורך[164]. וכן ציצית*, אף על פי שיש סוברים שזמנה אינו אלא משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה[165], שנאמר בה: וראיתם אֹתו[166], רְאִיה גמורה[167], יש סוברים שבדיעבד יכול לברך עליה כבר מעמוד השחר, שאף על פי שאין בשעה זו ראיה גמורה, מכל מקום יש בה קצת ראיה[168], או שהדבר דומה לשאר מצוות שזמנן ביום, שבדיעבד יוצא בהן ידי חובה כבר מעמוד השחר[169]. וכן תפילין, שזמן הנחתן בבוקר משיראה את חברו בריחוק ארבע אמות ויכירנו[170], בדעת הסוברים שזמן זה נקבע לפי שאף בתפילין יש דין ראיה[171], יש מן האחרונים סוברים שכשצריך להניחם קודם זמנם, כגון ביוצא לדרך, יכול לברך עליהם משעלה עמוד השחר[172].

מצוות שלכתחילה זמנן מעמוד השחר

יש מצוות שזמנן ביום או בבוקר, שלכתחילה מצוותן היא כבר מעמוד השחר[173], כגון בנין בית-המקדש*, שזמנו רק ביום[174], ולכתחילה מצוותו מעמוד השחר[175]. וכן שחיטת קרבן תמיד* של שחר, מעיקר הדין לכתחילה מצוותה היא מעמוד השחר[176], שבניגוד לשאר מצוות שזמנן ביום, שהמתאחר בהן אינו מפסיד כלום – ולכן עדיף לדחות את התחלת עשייתן לזמן הנץ החמה שהוא ברור לכל[177] - בתמיד של שחר הקדמתו מצווה, שנאמר בו: בֹּקר[178], או שבתמיד של שחר אין חשש שיטעו בו כשישחטוהו קודם הנץ החמה[179], לפי שכהנים-זריזים-הם*[180], ועל הטעם שתקנו שאין לשחוט את קרבן התמיד של שחר עד שיאירו כל פני המזרח, ע"ע האיר המזרח[181] וע' תמיד. וכן ציצית, שזמנה ביום, לסוברים כן[182], יש מן הראשונים סוברים שלכתחילה מצוותה היא מעמוד השחר, שהואיל ולא נאמר בה "יום" אלא "ראיה" – וראיתם אֹתו[183] – כבר מעמוד השחר אפשר לראות[184], ומברכים עליה החל מזמן זה[185]. וכן ברכת יוצר אור, שזמנה ביום[186], יש מן הראשונים סוברים שלכתחילה מצוותה היא מעמוד השחר, שהואיל ועלה עמוד השחר, מתחילה כבר מעט הנאה מהאור[187].

דברים שמותרים בלילה ואסורים ביום

דברים שמותרים בלילה ואסורים ביום, זמן איסורם מתחיל מעמוד השחר[188], ולכן תעניות שמותרים לאכול ולשתות בהם משחשכה – כגון שלוש תעניות ראשונות של תענית-גשמים*, ושבעה-עשר-בתמוז* וצום-גדליה* ועשרה-בטבת* ותענית-אסתר*[189], והוא הדין תענית-יחיד*[190] - אמר רבי[191] שאפשר לאכול ולשתות בהן עד עמוד השחר[192], וכן הלכה[193].

בדינים שבהם הוא חשוב לעצמו

חשיבות עמוד השחר בתור זמן לעצמו מצינו באיסורים שונים, שבהם יש לעשות דבר מסוים עד סוף הלילה, וכשהגיע עמוד השחר וטרם עשה את המוטל עליו, מיד עובר על האיסור[194], כגון באיסור בל-תלין* - שנאמר בו: לא תלין פעֻלת שכיר אתך עד בֹּקר[195] - ששכיר יום שגובה את שכרו כל הלילה[196], כשאחר בעל הבית מלשלם לו ועלה עמוד השחר, מיד עובר על האיסור[197]. וכן באיסור הלנת-המת* - שנאמר בו: לא תלין נבלתו על העץ[198] - כשנשתהה מלקבור את המת ועלה עמוד השחר, מיד עובר על האיסור[199]. וכן באיסור להותיר מבשר הקדשים לאחר זמן אכילתם – שנאמר בהם: לא תותירו ממנו עד בֹּקר[200], וכן נאמר בהם: לא יניח ממנו עד בֹּקר[201], וכן נאמר: לא ישאירו ממנו עד בֹּקר[202] - בקדשים שזמן אכילתם כל הלילה[203], ונתאחר מלאכלם ועלה עמוד השחר, מיד עובר על האיסור[204]. וכן באיסור להניח אמורים ואברים של קרבנות מלהקטירם – ולא ילין חלב חגי עד בֹּקר[205] - שזמן הקטרתם כל הלילה[206], כשנתאחר מלהקטירם ועלה עמוד השחר, מיד עובר על האיסור[207]. וכן מצינו חשיבות של עמוד השחר בתור זמן לעצמו בדינים נוספים, שמיד כשהגיע עמוד השחר מתחיל דינם[208], כגון בישיבת-סוכה*, שהישן בביתו עקב ירידת גשמים – שאז הוא פטור מן הסוכה[209] – ופסקו הגשמים, אפילו אם נעור משנתו, אין מטריחים אותו לחזור ולישון בסוכה עד שיעלה עמוד השחר[210], ששנת כל הלילה חשובה שינה אחת וכן הוא דרך העולם[211]. וכן מצינו בקדשים שנפסלים בלינה*[212], שמיד כשעלה עמוד השחר נפסלו[213]. וכן מצינו בדין נותר*, שכל הנאכלים ליום ולילה[214], מיד כשעלה עמוד השחר – ונאסרו באכילה[215] – הרי הם נעשים נותר[216]. וכן מצינו בברכת-התורה*, שלסוברים שאפילו כשישן על מיטתו אינו צריך לברך קודם שיתחיל יום חדש[217], חיוב הברכה מתחיל מעמוד השחר[218], וכן לסוברים שכשמתחיל יום חדש מתחייב בברכה אף על פי שלא ישן[219], חיוב הברכה מתחיל מעמוד השחר[220].

הערות שוליים

  1. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם ברכות פ"א מ"א. ועי' מצודת ציון יהושע ו טו ושמו"א ט כו ויונה ד ז ונחמיה ד טו ומצודת דוד שופטים יט כה: האור הנוצץ בפאת מזרח טרם יעלה השמש.
  2. ↑ רש"י פסחים ב א ד"ה וכאור.
  3. ↑ ראב"ע בראשית לב כה, בפי' ראשון; חזקוני בראשית שם.
  4. ↑ ראב"ע שם, בשם י"א.
  5. ↑ עי' מגילה כ ב, שעלות השחר המוזכר בנחמיה שם (ובמקומות נוספים במקרא) הוא עמוד השחר המוזכר במשנה שם א; עי' פרדר"א פל"ז, שעלות השחר המוזכר בבראשית שם הוא עמוד השחר. וכ"ה בראשונים רבים שזכרו עמוד השחר ועלות השחר כאותו זמן, עי' רש"י מגילה כ א ד"ה וכולן ומרדכי ברכות סי' ג ומאירי ברכות ב א. ועי' ערוגת הבשם (לר"א בן עזריאל) ח"ב עמ' 7-10, בפי' אחר, שעמוד השחר קודם לעלות השחר הילוך ארבעה מילים, ועלות השחר הוא הזמן שבציון 50 ואילך שממנו והלאה חשוב יום, ושי"ג במגילה שם: עלות השחר במקום עמוד השחר, ועי' שו"ת מהרי"ף (פראג'י) סי' מז, שעלות השחר קודם לעמוד השחר מעט, ושכן יש לפרש את דברי הגמ' שם, ועי' רש"ש סוטה כא א, שמחלק אף הוא בין עמוד השחר לעלות השחר, וצ"ב .
  6. ↑ עי' איוב ג ט, ורלב"ג שם ומצודת ציון שם.
  7. ↑ ציונים 28 ואילך, 33 ואילך.
  8. ↑ ע"ע הנץ החמה ציון 16 ואילך. וע"ע הנ"ל ציון 24 שזמן זה הוא קבוע ולא נחלקו בו.
  9. ↑ ברייתא בפסחים צד א.
  10. ↑ עי' ירושלמי ברכות פ"א ה"א, ורש"ס לירושלמי שם. ועי' ירושלמי יומא פ"ג ה"ב, שנ' שעמוד השחר הוא בזמן אילת השחר שמוקדם ארבעה מילים להאיר המזרח, שהוא זמן עמוד השחר שבירושלמי ברכות שם, ע"ע האיר המזרח ציון 2, ועי' פנ"מ לירושלמי יומא שם, שטס"ה וצ"ל כבירושלמי ברכות, וכ"ה בקה"ע לירושלמי שם, שהאיר המזרח הוא עלות השחר וממנו להנץ החמה יש זמן הילוך ארבעה מילים, ועי' בר"ר פ"נ סי' י, שמעלות השחר ועד הנץ החמה יש שמונה מילים, אך מהמשך הדברים שם, שהביאו את הכתובים שבציון 12 ואילך ואמרו שהזמן שעבר ביניהם הוא הילוך ארבעה מילים, מוכח שטס"ה, וצריך לגרוס כבירושלמי, וע"ע הנ"ל ציון 6.
  11. ↑ עולא בגמ' שם צג ב; רבא בגמ' צד א.
  12. ↑ בראשית יט טו.
  13. ↑ שם כג.
  14. ↑ גמ' שם צג ב. ועי' דברי ר' זעירא בירושלמי שם ושם ובבר"ר שם, ופנ"מ ברכות שם, בפירושו, שדחה, שהמלאך היה מקצר לפני לוט ומשפחתו את הדרך, והלכו אותה בזמן של הילוך ארבעה מילים. וע"ע הנץ החמה ציון 21 ואילך.
  15. ↑ עי' פיהמ"ש להרמב"ם ברכות פ"א מ"א, שעמוד השחר הוא שעה וחומש קודם הנץ החמה, ומג"א סי' פט ס"ק ב ושנו"א ברכות שם, ובבהגר"א או"ח סי' תנט ס"ב, שהוא שיעור הילוך ארבעה מילים, לסוברים כן, ע"ע מיל, ועי' ציון 16; עי' אבודרהם סוף מצות ק"ש, שעמוד השחר הוא שעה וחומש קודם הנץ החמה; שנו"א שם, ובבהגר"א שם, בד' תוס' שבת לה א ד"ה תרי ופסחים צד א ד"ה ר' יהודה, שדן בדעתו של ר' יהודה בזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, ומ' שקיבל אותה להלכה, וה"ה בזמן שבין עמוד השחר להנץ החמה, ושאף בדברי תוס' שבציון 16, צריך לגרוס ארבעה מילים ולא חמשה, ששעה ומחצה שכ' שם התוס' הם ע"פ השיטה שהילוך מיל הוא 22.5 דקות, ולא ע"פ השיטה שהילוך מיל הוא 18 דקות (ע"ע הנ"ל), ותלמיד טועה שגה והגיה בתוס' חמשה מילים. וכ"מ בשו"ע או"ח רסא ב, שהזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים הוא הילוך ארבעה מילים, ועי' גמ' שם, שלא נחלקו שהזמן שבין עלות השחר להנץ החמה שוה לזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים.
  16. ↑ תוס' פסחים יא ב ד"ה אחד וסנהדרין מא ב ד"ה אחד, וכעי"ז בתוס' ברכות ב ב ד"ה דילמא וע"ז לד א ד"ה מתענין, לגבי משך הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, ועי' צל"ח פסחים שם, שדחה, שתוס' פסחים שם (וכ"ה בסנהדרין שם) הקשו על רבא, ולכן כ' ע"פ שיטתו שהזמן הוא הילוך חמשה מילים, עי' ציון 11, ועי' ציון 15; עי' רמב"ם ק"פ פ"ה ה"ח-ה"ט, ובפיהמ"ש להרמב"ם פסחים פ"ט מ"ב, שפסק כעולא בשיעור דרך רחוקה שאדם הולך בחצי היום, וזכור לאברהם ק"פ שם ה"ט ובהגר"א שם ואברהם יגל ק"פ שם, בדעתו, ועי' פיהמ"ש להרמב"ם שם פ"ג מ"ב, ומעדני יו"ט ברכות פ"א סי' י אות ט ומג"א שם ובהגר"א שם, בדעתו, ועי' מג"א שם וזכור לאברהם שם, שהקשה שסותר לאמור בציון 15 (ואף בבהגר"א שם ציין לסתירה מבלי להקשות); יראה"ש סי' רעד; תורי"ד שבת לד ב. וכ"מ ברוקח סי' נא ובמרדכי שבת סי' רצג וברא"ש תענית פ"א סי' יב, שהזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים הוא הילוך חמשה מילים, ועי' ציון הנ"ל, שזמן זה שוה לזמן שבין עמוד השחר להנץ החמה. ועי' זכור לאברהם שם ושנו"א שם, ובבהגר"א שם, ויוסף חי ק"פ שם, שהקשו שבגמ' שם צד א דחו את דברי עולא ורבא, כיון שר' יהודה שהוא תנא חולק עליהם, ועי' מעדני יו"ט שם, שת' שבגמ' רק אמרו שר' יהודה חולק, אבל דברי עולא ורבא מסתמכים על תנאים אחרים.
  17. ↑ טבלה ח.
  18. ↑ ע"ע יום ציון 69 וע' שעה. פיהמ"ש להרב"ם ברכות פ"א מ"א, לגי' הדפוסים, ועי' שושנים לדוד ברכות שם, שהכריח מסברה שזו הגי' הנכונה, ושיש לפרש אף את הגי' שבציון 20, שהכונה לשעות שוות דווקא בתקופת ניסן ותשרי שהימים והלילות שווים; עי' מנחת כהן מבוא השמש מ"ב פ"ג-פ"ד; עי' קונטרס דבי שימשא (לבעל הפר"ח); תפא"י ברכות שם יכין אות ה.
  19. ↑ עי' ראב"ע קהלת יב ב; עי' פיהמ"ש להרמב"ם שם, לגי' מהד' קפאח: מן השעות השוות, וכ"ה בכת"י הרמב"ם עצמו: מן סאעאת אלאעתדאל, ותרגומו: מן השעות השוות, וכן הגיה הבית דוד ברכות שם.
  20. ↑ עי' ציון 9 ואילך, מחלוקת תנאים ואמוראים, וציון 15 ואילך, מחלוקת בפסיקת ההלכה.
  21. ↑ עי' בהגר"א או"ח סי' רסא ס"ב; מלמד להועיל ח"א סי' ל. ועי' מנחת כהן שם פ"ג-פ"ד וקונטרס דבי שימשא שם, שאף לדעתם משך הזמן משתנה לפי מקום היישוב וריחוקו מקו המשוה, אלא שלדעתם שינוי הזמנים שבין עונות השנה תלוי בשינוי אורך היום, עי' ציון 19, ועי' מלמד להועיל שם, שהשיג, שאין הדבר נכון במציאות, ובמציאות הזמן הקצר ביותר הוא בימים השוים ובחורף הוא מתארך יותר (אע"פ שאורך הימים מתקצר) ובקיץ הוא מתארך עוד יותר.
  22. ↑ ציון 125.
  23. ↑ קה"ע דלהלן. ועי' תיב"ע ישעיהו יד יב ורש"י ישעיהו שם וראב"ע ישעיהו שם.
  24. ↑ קה"ע לירושלמי יומא פ"ג ה"ב, בפי' דברי ר' חנינא בירושלמי שם (ובירושלמי ברכות פ"א ה"א); רד"ק תהילים כב א, בשם י"מ השני. ועי' דברי יוסף שבציון 28, שהוא לשיטה שאילת השחר מוקדמת מעמוד השחר, וכ"מ ברד"ק שם. ועי' דברי ר' יוסי ב"ר בון דלהלן, שדחה, שלעליית כוכב הבוקר אין זמן קבוע, שפעמים הוא מקדים ופעמים הוא מאחר.
  25. ↑ עי' יומא כט א; עי' דברי ר' יוסי ב"ר בון בירושלמי ברכות שם, ורש"ס שם ופנ"מ שם, ובירושלמי יומא שם, וקה"ע שם, ובבב"ר פ"נ סי' י.
  26. ↑ עי' ירושלמי ברכות שם, ורש"ס שם, וירושלמי יומא שם, וקה"ע שם, וכ"ה בפירוש גי' ר"ח פסחים צד א, בשם הירושלמי. ועי' ציון 28, שי"מ את דברי ר' חנינא בירושלמי שם ושם בע"א.
  27. ↑ דברי יוסף (שווארץ) ח"א דף יט א, בד' ר' יוסי ב"ר שבציון 26. וכ"מ במו"ק סי' נח, בד' ר' חנינא בירושלמי שם ושם, ועי' ציון 27.
  28. ↑ רד"ק שם, בשם י"מ הראשון.
  29. ↑ משנה יומא כ א. וע"ע תרומת הדשן.
  30. ↑ כ"ה בתוספתא דלהלן, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' כת"י וינה), ובברייתא בתענית דלהלן, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' כת"י יד הרב הרצוג וגי' כת"י הספריה הבריטית וגי' כתי"מ 140), ובברייתא בפסחים דלהלן, לגי' כתה"י (כתי"מ וכת"י ששון וכת"י רומי 109 וכת"י רומי 134 וכת"י אנלאו וקטע כריכה מבולוגנה וקטע גניזה מניו יורק שמספרו 8449), וכ"ה גי' בה"ג סי' א ברכות פ"ז וסי' יח ורי"ף תענית שם (ג ב) ור"י מלוניל תענית שם (שם) וראבי"ה ח"ג סי' תתנט ופרי"ד תענית שם ואגודה תענית פ"א סי' ט, ועי' דק"ס פסחים שם ותענית שם, שזו הגי' הנכונה. ובברייתא בפסחים דלהלן, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' כת"י לונדון לתוספתא וגי' כת"י רומי 134 לברייתא בתענית): ר' שמעון, וכ"ה גי' ראב"ן תענית שם, וכ"ה גי' חלק מכתה"י של האו"ז ח"ב סי' תו (ובד' הוסיפו בסוגריים מרובעות ע"פ הגי' שלפנינו בתענית). ובירושלמי דלהלן: רשב"ג. ובתוספתא דלהלן, לגי' כתי"ע וגי' נוסחאות כת"י וגי' צוקרמנדל: ר' שמעון בן אלעזר, וכ"ה גי' ר"ח תענית שם. ובקטע גניזה מקימברידג' שמספרו 22 לברייתא בפסחים דלהלן: ר' ישמעאל בן ר' שמעון. ובברייתא בתענית דלהלן, לגי' ד' ואדי אל חג'ארה: חכמים. ושם, לגי' כתי"מ: ר' אליעזר. וברא"ש תענית פ"א סי' יד: ר' אלעזר, אך עי' דק"ס תענית שם, שבדפוסים הישנים הוא כגי' בגמ' שלפנינו.
  31. ↑ תוספתא תענית פ"א; ברייתא בפסחים ב ב ובתענית יב א ובירושלמי תענית פ"א ה"ד. וע"ע תענית.
  32. ↑ עי' דברי ר"ג באדר"נ סופ"ב, שזמן ק"ש של ערבית הוא עד קריאת הגבר, ועי' ציון 80, שלדעתו זמנה הוא עד שיעלה עמוד השחר.
  33. ↑ גמ' יומא שם ב; ירושלמי שקלים פ"ה ה"א וסוכה פ"ה ה"ה. וכ"ה בברייתא ביומא שם.
  34. ↑ רש"י יומא שם ד"ה קרא, ע"פ ברייתא שם; ר"א מן ההר יומא שם.
  35. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם תמיד פ"א מ"ב, ולא באר דעתו, אם ר' שילא דלהלן שחולק במהות קריאת הגבר חולק אף בזמנה, ועי' ציונים 39, 41 ואילך; מאירי יומא שם א.
  36. ↑ גמ' שם; ירושלמי שם ושם. וכ"ה בברייתא שם כא א. וכ"ה במפרש לתמיד כו א ד"ה לא כל, וכ"מ ברש"י תענית יב א ד"ה עד קרות. ועי' ירושלמי ברכות פ"ט ה"א, ופנ"מ שם, וכלאים פ"ט ה"ג, וכתובות פי"ב ה"ג, וקה"ע שם.
  37. ↑ בית אל תו"מ פ"ב הי"א; מנחת סולת מ' קלא. ועי"ש ושם, שהרמב"ם שבציון 39, פסק כדעה זו.
  38. ↑ עי' רמב"ם תו"מ שם, ור"י קורקוס שם ולח"מ שם ורע"א שם ומצפה איתן סוכה נא ב וערול"נ סוכה שם ומנ"ח מ' קלא אות ט (מהד' מ"י) ומק"ד קדשים סי' לב אות א, בדעתו, שסתם שזמן תרומת הדשן שבכל יום הוא בעמוד השחר, ולא ביאר כלום בעניין קריאת הגבר, ועי' ציונים 36, 42, ועי' רמב"ם שם פ"ו ה"א, שהממונה הגיע סמוך לעלות השחר (וכ"ה ברמב"ם בית הבחירה פ"ח הי"א, אלא ששם כ' סמוך לפני), ובמשנה תמיד כו א נאמר שהממונה הגיע סמוך לקריאת הגבר מלפניה או מאחריה, ועי' לח"מ שם, שנ' מדבריו שלד' הרמב"ם לא נחלקו אמוראים בזמנה של קריאת הגבר, ומחלוקתם היא רק בפירושה; מהרש"ל סוכה שם. ועי' רע"א שם ומנ"ח שם, שהקשו מזבחים כ א, שקריאת הגבר היא לפני הבוקר, ובוקר הוא עמוד השחר, ע"ע בוקר ציון 1, ועי' רע"א שם ומק"ד שם, שת' שלד' הרמב"ם ביאת מקדש פ"ה ה"ט בוקר האמור שם הוא הנץ החמה, וכ"ה בערול"נ שבציון 42, בפי' דברי המהרש"ל שבציון הנ"ל, וע"ע הנ"ל ציון 6 ואילך, ועי' מצפה איתן שם, שת' שקריאת הגבר שם כונתה לקריאת התרנגול שהיא קודם עלות השחר, לסוברים כן, עי' ציון 40, והרמב"ם פסק כדעה שקריאת הגבר היא קריאת הכרוז שהיא בעמוד השחר לדעתו, עי' ציון 36. ועי' קר"א זבחים שם ותורת מרדכי חיבת הקודש סי' ב ס"ק ב, שהקשו מתענית יב א (וכ"ה בתוספתא וברייתות נוספות שבציונים 32, 193), שנחלקו רבי וראב"ש אם אוכלים בליל התענית עד עמוד השחר או עד קריאת הגבר, ומוכח שאינו אותו זמן, ועי' תורת מרדכי שם, שת' שקריאת הגבר שם כונתה לקריאת התרנגול שהיא קודם עלות השחר, לסוברים כן, עי' ציון 40, והרמב"ם פסק כדעה שקריאת הגבר היא קריאת הכרוז שהיא בעמוד השחר לדעתו, עי' ציון 36, ועי' ציון 49, תרוץ נוסף.
  39. ↑ עי' מאירי שם ב, שזמן קריאת התרנגול הוא זמן רב קודם זמן קריאת הכרוז. ועי' תורת מרדכי ומצפה איתן שבציון 39.
  40. ↑ עי' ר"י מלוניל שם, שפי' קריאת הגבר כדברי רב, וכ' שהיא קודם עמוד השחר; בית אל שם, ועי"ש, שאף הרמב"ם שם מודה שזו ד' רב, ועי' ציון 36, וצ"ב; מנחת סולת שם. ועי"ש, ראיה מיומא שם, שאמרו על קריאת הכרוז: התם ליליא, ומעלות השחר יום הוא, עי' ציון 50 ואילך, ונ' לדחות, שהוא סוף הלילה ורק מכאן ואילך מתחיל היום. וכ"מ ברע"ב תמיד פ"א ה"ב.
  41. ↑ המפרש לתמיד שם; עי' תוס' יומא כז ב ד"ה איכא ולג א ד"ה אביי, ורע"א שם, ובתוס' רע"א מגילה סופ"ב, ומנ"ח שם, בדעתו, שזמנה של תרוה"ד הוא רק בלילה, וממילא קריאת הגבר שבסמוך לה תורמים את הדשן כל יום, עי' ציון 30, אף היא בלילה, ועי' ציון 50 ואילך, שהזמן שמעמוד השחר ואילך חשוב יום, ועי' תוס' סוכה נא ב ד"ה קרא, ומהרש"א סוכה שם, ועי' ערול"נ שם, בד' מהרש"ל שם, שפי' את דברי התוס' שם באופן שמודים לדעה שבציון 39; ר"י מלוניל שם, ועי' ר"י מלוניל יומא שם א: סמוך לעלות השחר, וצ"ל שסמוך מלפניו; רדב"ז תו"מ שם, בד' הרמב"ם שבציון 39, שכיון שסיימה המשנה שם לגבי זמן תרוה"ד: סמוך לו בין מלפניו בין לאחריו, נקט הרמב"ם זמן סמוך לו מאחריו, וכעי"ז בשושנים לדוד תמיד פ"ב מ"א, בפי' שני, ועי' תורת מרדכי שם ס"ק ג, שדחה שאין טעם להניח את הזמן העיקרי ולכתוב רק את הזמן שאחריו (ועי' שושנים לדוד שם, שלא חש הרמב"ם לדייק, כיון שהיו זמנים בשנה שממילא היו תורמים את הדשן מוקדם בהרבה, ע"ע תרומת הדשן), ועי"ש ס"ק ד, שמ"מ י"ל שאף הרמב"ם מודה שקריאת הגבר מוקדמת לעמוד השחר, ופסק כמשנה תמיד שם, שבקריאת הגבר הגיע הממונה לומר לכהנים לעשות פיס לצורך תרוה"ד, וא"כ תרוה"ד הייתה מעט מאוחר יותר, והיינו בזמן עמוד השחר, ועי' עבודת ישראל דף נא ב, בפי' שני, ושושנים לדוד שם, בפי' ראשון, שי"ל שלשון הרמב"ם: משיעלה עמוד השחר, משמעותה מעט קודם לכן; תורת מרדכי שם ס"ק ה, בד' המאירי שם לג א, שהממונה בא סמוך לעמוד השחר, והיינו מעט לפניו, וזהו זמן קריאת הגבר, עי' לעיל, ושאף את דברי המאירי שבציון 36 י"ל כן, שכ': לזמן עמוד השחר, והיינו מעט קודם לו (ויש לדחות, שסמוך לעמוד השחר היינו ע"פ האמור במשנה שם: או סמוך לו מלפניו או מאחריו). ועי' שושנים לדוד שם, ראיה מכך שזמן שחיטת התמיד הוא מעה"ש, לסוברים כן, ע"ע האיר המזרח ציון 29 וע' תמיד, ועי' להלן ציון 177, וזמן תרוה"ד קדם לשחיטת התמיד, ע"ע תרומת הדשן.
  42. ↑ המפרש לתמיד שם.
  43. ↑ ע"ע אשמורה ציון 26. תורת מרדכי שם ס"ק ז. ועי"ש, שהוא דוקא לד' ר' שילא, שקריאת הגבר היא קריאת התרנגול, עי' ציון 37.
  44. ↑ ר"י מלוניל יומא שם; עי' רע"ב שם; עי' רדב"ז שבציון 42; עבודת ישראל שבציון הנ"ל; שושנים לדוד שבציון הנ"ל; תורת מרדכי שם ס"ק ה. ועי"ש ס"ק ז, שהוא דוקא לד' רב, שקריאת הגבר היא קריאת הכרוז, עי' ציון 34.
  45. ↑ יפה מראה לירושלמי כלאים שם.
  46. ↑ עי' ציון 32.
  47. ↑ עי' ציון 30.
  48. ↑ צ"פ תרומות פ"ב ה"ב וצ"פ תניינא ע"ז פ"ז הי"ב, בד' רש"י תענית שם, שקריאת הגבר שם היא הראשונה, והביא את סוף הברייתא שבציון 37, שם נזכר "עד שישלש", וממנה הובאה ראיה לגבי קריאת הגבר של תרוה"ד. ועי"ש, שת' בכך את קושיית האחרונים שבציון 39 מהגמ' בתענית שם על דברי הרמב"ם שבציון הנ"ל.
  49. ↑ ברכות ט א, בפי' דברי ר' שמעון משום ר"ע בברייתא השניה שם ח ב; מגילה כ ב; ירושלמי ברכות פ"א ה"א; עי' רמב"ם עבודת יוה"כ פ"א ה"ח, ועי' ציון 69. וע"ע יום ציון 9 ואילך וע' לילה ציון 10 ואילך.
  50. ↑ נחמיה ד טו.
  51. ↑ שם טז. מגילה שם. וכעי"ז בברכות ב ב ובירושלמי שם (אלא ששם ושם הובא לגבי סוף היום).
  52. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה תא שמע ומגילה שם ד"ה תא שמע. ועי' ביה"ל ח"א סי' לג אות ט, שהוא הלמ"מ, ואין הכתוב אלא אסמכתא. וע"ע יום ציונים 11 ואילך, 32 ואילך, וע' לילה ציון 16 ואילך, דרשות נוספות ללימוד שמעלות השחר הוא יום.
  53. ↑ רא"ש ברכות פ"א סי' ט.
  54. ↑ גמ' שם ח ב, בפי' דברי ר"ש בברייתא הראשונה שם.
  55. ↑ ע"ע קריאת שמע.
  56. ↑ דברים ו ז ויא יט.
  57. ↑ עי' מלחמות ה' ברכות שם (ב ב); רא"ה ברכות שם; רשב"א ברכות שם; פנ"י ברכות שם בד' תוס' ברכות שם ד"ה לא לעולם, ועי' ציון 67.
  58. ↑ ע"ע יום ציון 344 וע' ציצית, ועי' להלן ציון 166.
  59. ↑ ע"ע הנחת תפלין ציון 104 ואילך, ועי' להלן ציון 171.
  60. ↑ פנ"י שם, בד' תוס' שם. ועי' אבה"א ק"ש פ"א ה"א, שהקשה על דבריו.
  61. ↑ וע"ע וסת ציון 288 ואילך, שעונת יום של וסתות אינה מתחילה בעמוד השחר אלא בהנץ החמה, לפי שהוסת תלוי בהילוך החמה שהיא הגורמת לראיה, ושיש מסתפקים בדבר.
  62. ↑ עי' יומא כ ב, ורש"י שם ד"ה ומה ת"ל; עי' ירושלמי שם, ופנ"מ שם.
  63. ↑ בראשית מד ג.
  64. ↑ ירושלמי שם. וע"ע בוקר ציון 1 ואילך.
  65. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה ליליא.
  66. ↑ רא"ש שם, ובתוס' רא"ש ברכות שם, ודברי דוד ברכות שם ואבה"א שם, בד' תוס' שם (ועי' ציון 58), בפי' דברי הגמ' והברייתא שבציון 55. וכ"מ ברש"י שם. ועי' רא"ש שם, שהברייתות אינן חולקות, אלא שזמן זה חשוב יום לכמה עניינים וחשוב לילה לכמה עניינים, ובלשון העולם הוא נקרא כך וכך, וכעי"ז בתוס' רא"ש שם, ועי' דברי דוד ואבה"א שם, בד' תוס' שם, שהברייתות חולקות, ולברייתא שכאן הוא חשוב לילה לעניין מצוות (ומש"כ התוס' ציצית ותפילין, לאו דווקא, וה"ה שאר מצוות, ועי' ציון 61), ועי' אבה"א שם, שהקשה מהמשנה שבציון 109, וצ"ב, ועי' רשב"א שם, בשם י"מ, שהוא קרוי לילה כיוון שלכתחילה אין לעשות אז מצוות שזמנם ביום (ועי"ש, שדחה), ועי' אבה"א שם, שא"א לומר שזו כונת התוספות. וע"ע לילה ציון 18, ושם ציון 21 ואילך, דעות נוספות שלפיהם אחרי עמוד השחר עדיין אינו יום.
  67. ↑ רא"ש שם, ובתוס' רא"ש שם.
  68. ↑ ראב"ע שמות יב לא, ועי' ראב"ע משלי לא טו, שלכאורה סותר, וצ"ב; עבודת ישראל דף נ ב, בפי' ראשון, בד' הרמב"ם תו"מ פ"ב הי"א, שבכל יום היו תורמים את הדשן מעלות השחר, אע"פ שהיא קרויה עבודת לילה, לסוברים כן, ע"ע תרומת הדשן, ועי' שושנים לדוד פ"ב ה"א, שדחה מדברי הרמב"ם שבציון 50, ועי' ציון 42. ועי' מנחת כהן מבוא השמש מ"א פ"ו, שדחה מדברי חז"ל דלעיל.
  69. ↑ ראב"ע שמות יח יג.
  70. ↑ ציון 28 ואילך.
  71. ↑ ציון 71 ואילך.
  72. ↑ עי' ציון 78 ואילך.
  73. ↑ עי' ציון 109 ואילך, בדברים שמצותם לכתחילה מהנץ החמה, ועי' ציון 159 ואילך, בדברים שמצותם משיהיה די אור להכיר דברים מסוימים.
  74. ↑ עי' ציון 174 ואילך.
  75. ↑ עי' ציון 189 ואילך.
  76. ↑ עי' ציון 211 ואילך.
  77. ↑ עי' להלן.
  78. ↑ רש"י ברכות ב א ד"ה עד, בפי' דברי ר"ג שבמשנה ברכות שם. וע"ע קריאת שמע.
  79. ↑ משנה שם; ברייתא שם ט א. ועי' דברי ר"ג בגמ' שם, שאף חכמים במשנה שם שחולקים, וסוברים שזמן קריאת שמע של ערבית הוא עד חצות, ע"ע חצות ציון 108 וע' קריאת שמע, מודים שמעיקר הדין זמנה עד עלות השחר, ולא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה, ועי' רמב"ם ק"ש פ"א ה"ט וטוש"ע או"ח רלה ג, שכ"ה להלכה בדיעבד, שזמנה עד שיעלה עמוד השחר, וע"ע הנ"ל, ושם שבדיעבד כשלא קרא עד עמוד השחר, יכול באופנים מסוימים לקרוא עד הנץ החמה, וע"ע ברכות קריאת שמע ציון 317 ואילך, שה"ה שיכול לומר אז ברכות קריאת שמע של ערבית למעט ברכת השכיבנו.
  80. ↑ ע"ע לילה ציון 214 וע' ערבית.
  81. ↑ דב"ר פ"ח סי' א; רמב"ם תפילה פ"ג ה"ו, ועי' פיהמ"ש להרמב"ם ברכות פ"ד ה"א מהד' קפאח ציון 7, שכ"ה בכת"י אחד של פיהמ"ש (ולפנינו, וכ"ה בשאר כתה"י ואף בכת"י הרמב"ם עצמו: עד שתעלה השמש, ועי' שעה"צ סי' רלה ס"ק מא, שנשאר בצ"ב); סמ"ג עשין יט; אר"ח תפילה אות צה, ובכלבו סי' יא וסי' כח. ועי' מ"ב סי' רלה ס"ק לד, שכן הלכה. וע"ע לילה ציון 216 ואילך וע' ערבית.
  82. ↑ רש"י שם ד"ה הקטר.
  83. ↑ משנה מגילה כ ב; רש"י שם ד"ה מצותן, בפי' דברי ר"ג שם. וע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 330.
  84. ↑ משנה ברכות שם; מכילתא בא מסכתא דפסחא פ"ו. וע"ע הנ"ל ציון 336 ואילך, מחלוקת ראשונים בד' חכמים שבציון 80 שנחלקו על ר"ג בזמן ק"ש, אם חולקים אף בזמן הקטר חלבים ואמורים.
  85. ↑ רש"י שם ד"ה וכל. וע"ע אכילת קדשים ציון 117 ואילך וע' כבשי עצרת ציון 161 וע' לחמי תודה ציון 657 וע' מנחות וע' תודה.
  86. ↑ ע"ע אכילת קדשים ציון 120.
  87. ↑ משנה שם; עי' מכילתא שם. וע"ע הנ"ל ציון 125 ואילך, שאף חכמים שאמרו שזמן אכילתם עד חצות, ע"ע הנ"ל שם וע' חצות ציון 110 וע' כבשי עצרת ציון 163 וע' לחמי תודה ציון 663, מודים שמה"ת זמן אכילתם עד עמוד השחר, ושי"ס בדעתם שכשלא אכלם עד חצות יש לאוכלם לאחר מכן עד עמוד השחר, וע"ע לינה (בקדשים) ציון 16.
  88. ↑ ר"ע בברייתא בברכות ט שם, וש"נ; עי' דברי ת"ק במכילתא שם; עי' דברי חכמים בירושלמי שם. וע"ע אכילת פסחים ציון 147 ואילך, שי"ח, ושנחלקו בד' ר"ע אם מדרבנן עשו הרחקה, ועוד נחלקו אם הלכה כר"ע.
  89. ↑ ברכות שם; מכילתא שם; ירושלמי שם.
  90. ↑ עי' פסחים קכ ב. וע"ע אכילת מצה ציון 40 ואילך.
  91. ↑ ע"ע הלל ציון 115 ואילך וע' לילה ציון 338 ואילך.
  92. ↑ ברייתא שם. וע"ע הלל ציון 378 ואילך, שנחלקו אם הוא דוקא לד' ר"ע שבציון 89, או אף לחולקים עליו, וכיצד יש לנהוג למעשה. וע"ע הגדה (של פסח) ציון 108 ואילך, שנחלקו אחרונים בהגדה של פסח, אם זמנה אף הוא תלוי במחלוקת הנ"ל.
  93. ↑ ע"ע לילה ציון 499 וע' מקרא מגילה.
  94. ↑ בה"ג סי' יט; עי' רש"י מגילה יט א ד"ה אלא; רוקח סי' רלז. וע"ע הנ"ל, שי"ח.
  95. ↑ ע"ע חנכה ציונים 952 ואילך, 969 ואילך.
  96. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 990 ואילך.
  97. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 759.
  98. ↑ ע"ע הנ"ל: זמנה ציון 25 ואילך.
  99. ↑ סה"ת סי' רכח; סמ"ג עשין דרבנן ה; הגהמי"י חנוכה פ"ד ה"ה, בשם ר"י; אר"ח חנוכה אות טו, בשם מקצת גאונים. וע"ע ציון 787, ושם: זמנה ציון 27.
  100. ↑ ע"ע לילה ציון 367 ואילך וע' ספירת העומר.
  101. ↑ שטמ"ק ברכות ב א; שו"ע הרב או"ח סי' תפט ס"ג. וע"ע לילה ציון 383 ואילך וע' ספירת העומר, שנחלקו ראשונים אם בדיעבד יכול לספור ביום, ומ"מ אף הסוברים שיכול, מודים שזמנה לכתחילה הוא רק עד עמוד השחר.
  102. ↑ ע"ע לילה ציון 395 ואילך וע' עומר.
  103. ↑ עי' רש"י מנחות ע ב ד"ה אלא; שטמ"ק שם. ועי' משנה מגילה שם, שהשוותה את קצירת העומר להקטר חלבים ואמורים, ועי' ציון 85.
  104. ↑ משנה מגילה כ א ופרה פי"ב מי"א.
  105. ↑ מלחמות ה' ברכות ח ב (ב ב).
  106. ↑ רש"י מגילה שם ד"ה וכולן; רע"ב מגילה פ"ב מ"ד.
  107. ↑ רא"ש ברכות פ"א סי' ט.
  108. ↑ משנה שם ושם, במצוות המנויות שם, עי' ציון 113 ואילך, ועי' טו"א שבציון 126, שה"ה בכל שאר המצוות שנמנו במשנה שם ב שזמנן כל היום, ועי' מלחמות ה' שם (ב א), שה"ה בכל דבר שמצותו ביום. וע"ע הנץ החמה ציון 60 וע' יום ציון 17 ואילך.
  109. ↑ עי' ברייתא בברכות ל א: השכים לצאת לדרך וכו', ועי' תוס' ברכות שם ד"ה אבוה ורא"ש שם פ"ד סי' כ ובתוס' רא"ש ברכות שם, בשם ר"ח, ופרי"ד ברכות שם ורא"ה ברכות שם ומאירי ברכות שם ושטמ"ק ברכות שם, שהיינו מעמוד השחר; טוש"ע או"ח תרנב א. ועי' תוס' שם ורא"ש שם ובתוס' רא"ש שם, בפי' דברי רש"י ברכות שם ד"ה הוו, ומאירי שם, בשם י"מ, שאפשר אף קודם עמוד השחר, ודחו דעה זו.
  110. ↑ עי' ציון 50 ואילך. עי' גמ' מגילה שם ב; רש"י מגילה שם; ר"ש פרה שם; מלחמות ה' שם (ב ב); רא"ש פ"א שם, ובפי' הרא"ש פרה שם; רע"ב שם ופרה שם.
  111. ↑ ע"ע יום ציון 376 ואילך וע' מקרא מגילה.
  112. ↑ משנה מגילה שם; טור או"ח תרפח; שו"ע או"ח תרפז א. וע"ע הנ"ל.
  113. ↑ עי' ברייתא וראשונים שבציון 110, ושם: מגילה וקורא בה.
  114. ↑ ע"ע יום ציון 249 ואילך וע' מילה.
  115. ↑ משנה שם; רמב"ם מילה פ"א ה"ח; רמ"א יו"ד רסב א. ועי' טור יו"ד שם, שמ' ממנו שלכתחילה אפשר למול מעמוד השחר, ועי' ב"י יו"ד שם, שחיסרון הוא בדברי הטור וצ"ל בדיעבד. וע"ע הנ"ל.
  116. ↑ ע"ע ציון 499. רש"י מגילה שם ד"ה ולא, ע"פ ברייתא ביומא ו ב.
  117. ↑ ע"ע ציון 241 ואילך. ברייתא שם.
  118. ↑ ע"ע ציון 77. רש"י שם, ע"פ ברייתא שם.
  119. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 374. ברייתא שם.
  120. ↑ ע"ע זבה ציון 75 וע' שומרת יום כנגד יום. עי' משנה שם. וע"ע טבילה ציון 316 ואילך וע' יום ציונים 206, 209.
  121. ↑ משנה שם. וע"ע זב ציון 506 וע' זבה ציונים 75 ואילך, 242 וע' טבילה ציון 366 וע' שומרת יום כנגד יום. וע"ע זב ציון 507 וע' טבילה ציון 355 ואילך וע' יום ציון 205 ואילך, שלאחר שעבר זמן טבילתם יכולים לטבול אף בלילה, וע"ע הנ"ל ציון 211 ואילך, שי"ח.
  122. ↑ ע"ע הזאה (לטהרה) ציון 214 ואילך וע' יום ציון 140 ואילך.
  123. ↑ משנה שם ופרה שם; רמב"ם פרה אדומה פי"א ה"א. וע"ע הזאה (לטהרה) ציון 217.
  124. ↑ ע"ע הלל ציון 368 ואילך וע' יום ציון 373 ואילך.
  125. ↑ עי' טו"א מגילה כ א, שכל המנויים במשנה מגילה שם ב, זמנם לכתחילה מהנץ החמה וכשעשאם מעמוד השחר יצא (וכ"מ בר"א מן ההר מגילה שם ב), ועי"ש ב, שמטעם זה חזרה המשנה ושנתה את מקרא המגילה שנזכר במשנה הקודמת, עי' ציון 113, לומר שכל אלו דינם שוה למקרא מגילה; שו"ע הרב או"ח סי' תפח ס"ג. וע"ע הלל ציון 374.
  126. ↑ ע"ע יום ציון 407 ואילך וע' תקיעת שופר.
  127. ↑ עי' ר"ה כח א; טוש"ע או"ח תקפח א. ועי' טו"א שבציון 126.
  128. ↑ עי' ברייתא וראשונים שבציון 110, ושם: שופר ותוקע.
  129. ↑ ע"ע יום ציון 281 ואילך וע' נטילת לולב.
  130. ↑ ב"י או"ח תרנב; עי' טו"א שבציון 126. ועי' ב"י שם וב"ח או"ח שם, שאע"פ שמדברי הטור או"ח שם, מ' שלכתחילה זמן נטילת לולב הוא מעה"ש, כונתו שזה זמנה בדיעבד.
  131. ↑ עי' ברייתא וראשונים שבציון 110, ושם: שופר ותוקע; טוש"ע או"ח שם א.
  132. ↑ ע"ע יום ציון 239 ואילך וע' מוסף ציון 177 ואילך.
  133. ↑ עי' טו"א שבציון 126.
  134. ↑ ע"ע ודוי מעשר ציון 139 ואילך וע' יום ציון 185 ואילך.
  135. ↑ עי' טו"א שבציון 126.
  136. ↑ ע"ע יום ציון 234 ואילך וע' קרבן מוסף.
  137. ↑ ע"ע ודוי ציון 99 ואילך וע' יום ציון 181 ואילך וע' פר העלם דבר של צבור וע' פר כהן משיח.
  138. ↑ ע"ע ודוי ציון 166 ואילך וע' יום ציון 176 ואילך.
  139. ↑ ע"ע יום ציון 315 ואילך וע' סמיכה.
  140. ↑ ע"ע יום ציון 382 ואילך וע' שחיטה (קדשים).
  141. ↑ ע"ע יום ציון 403 ואילך וע' תנופה.
  142. ↑ ע"ע הגשה ציון 139 ואילך וע' יום ציון 131 ואילך.
  143. ↑ ע"ע יום ציון 367 ואילך וע' קמיצה.
  144. ↑ ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 432 ואילך וע' יום ציון 158 ואילך.
  145. ↑ ע"ע יום ציון 260 ואילך וע' מליקה.
  146. ↑ ע"ע יום ציון 347 ואילך וע' קבלה.
  147. ↑ ע"ע זריקה ציון 102 ואילך וע' יום ציון 190 ואילך.
  148. ↑ עי' טו"א שבציון 126. וע"ע הגשה ציון 141 וע' הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 453.
  149. ↑ ע"ע השקאת סוטה ציון 529 ואילך וע' יום ציון 166 ואילך.
  150. ↑ עי' טו"א שבציון 126.
  151. ↑ ע"ע יום ציון 329 ואילך וע' עגלה ערופה.
  152. ↑ עי' טו"א שבציון 126.
  153. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 131 ואילך וע' יום ציון 219 ואילך.
  154. ↑ עי' טו"א שבציון 126.
  155. ↑ ע"ע הנץ החמה ציון 38 ואילך וע' שחרית.
  156. ↑ רמב"ם תפילה פ"ג ה"ז, ועי"ש, שמ' שיצא דוקא כשהתפלל מתוך הדחק, ועי' לחם יהודה תפילה שם, בדעתו, שה"ה כשהתפלל שלא מתוך הדחק, ועי' ציון 158; עי' רא"ש ברכות פ"ד סי' א; טוש"ע או"ח פט א.
  157. ↑ עי' ברכות ל א: אבוה דשמואל ולוי, וראשונים שבציון 110, שהיינו מעמוד השחר ואילך; טוש"ע שם ח. ועי' רמב"ם שם, שמ' מדבריו שדוקא בדיעבד יצא כשהתפלל מתוך הדחק מעמוד השחר, ועי' דברי ירמיהו תפילה שם, שי"ל שאין זה מן המובחר להתפלל שלא בזמן הראוי עבור צרכיו, ושמ"מ כשעושה כן מחמת צרכי מצוה, הרי זה לכתחילה, ועי' לחם יהודה שם, במסקנתו, שאף לד' הרמב"ם מותר בשעת הדחק להתפלל לכתחילה מעמוד השחר. וע"ע האיר המזרח ציון 39 וע' שחרית, שהוזכר עוד זמן של האיר המזרח, וע"ע האיר המזרח ציון 41 ואילך וע' שחרית, שנחלקו אחרונים למעשה אם יצא ידי חובה בתפילה לאחר עמוד השחר וקודם שהאיר כל המזרח.
  158. ↑ עי' להלן.
  159. ↑ אחרים בברייתא בברכות ט ב. ועי' ברייתא שם ומשנה ברכות שם, שאף החולקים סוברים שזמנה הוא הכרה של דבר מסוים.
  160. ↑ רב הונא בגמ' ברכות שם; טוש"ע או"ח נח א. וע"ע קריאת שמע.
  161. ↑ רי"ף ברכות ח ב (ב ב) ורשב"א ברכות שם, בפי' דברי רשב"י בברייתא בברכות ח שם, ועי' תוס' ברכות שם ד"ה לא, שפי' את דברי רשב"י בע"א; רמב"ם ק"ש פ"א הי"ב; טוש"ע שם ד.
  162. ↑ רי"ף שם ורשב"א שם ומאירי ברכות ט ב ורא"ש ברכות פ"א סי' ט, בפי' דברי רשב"י שם, ועי' לעיל, שי"מ בע"א; רמב"ם שם; טוש"ע שם ג.
  163. ↑ ע"ע הנ"ל.
  164. ↑ עי' גמ' שם, ורא"ה ברכות שם ורשב"א שם ומאירי שם ורא"ש שם; שו"ע שם.
  165. ↑ רמב"ם ציצית פ"ג ה"ח; טוש"ע או"ח יח ג. וע"ע ציצית. ועי' ב"י או"ח סי' נח, בדעה ראשונה, ומ"ב סי' יח ס"ק ט, שזמן זה הוא אותו זמן דלעיל ציון 160. ועי' להלן ציון 185, שי"ח בתחילת זמן ציצית.
  166. ↑ במדבר טו לט. וע"ע יום ציון 345 וע' ציצית.
  167. ↑ לבוש דלהלן.
  168. ↑ עי' לבוש או"ח שם, בשם י"מ, וא"ר ללבוש שם ס"ק ה וא"ז ללבוש שם ס"ק ג. ועי' א"ר שם ופמ"ג או"ח שם א"א ס"ק ד, שאפשר שאף הרמ"א שבציון 186, מודה שלכתחילה אין להתעטף בציצית כדי לברך עליה קודם שיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, אלא שכשמתעטף בה קודם לכן לאחר עמוד השחר, יברך עליה לכתחילה, וכ"ה מסקנת שו"ע הרב או"ח שם ס"ו.
  169. ↑ עי' ציון 109. ערה"ש או"ח שם ס"ט.
  170. ↑ אביי בברכות ט ב; רמב"ם תפילין פ"ד ה"י; טוש"ע או"ח ל א. וע"ע הנחת תפלין ציון 104 ואילך.
  171. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 107.
  172. ↑ עי' פמ"ג או"ח סי' ל מ"ז ס"ק א. ועי"ש, שלסוברים שעיקר הטעם הוא שמא יישן בהם, ע"ע הנ"ל ציון 108, אין לברך עליהם כלל קודם זמנם אף לאחר עמוד השחר, וכ"ה בשו"ע הרב או"ח שם ס"א.
  173. ↑ עי' להלן.
  174. ↑ ע"ע בית המקדש ציון 123 ואילך וע' יום 87 ואילך.
  175. ↑ רמב"ם בית הבחירה פ"א הי"ב. ועי' תוס' ב"מ פג ב ד"ה פועל, שאע"פ שזמן צאת פועלים לעבודה בכל מקום הוא מהנץ החמה, ע"ע הנץ החמה ציון 75 ואילך וע' פועל, משום כבוד בהמ"ק מקדימים, וי"ל שזה הטעם שאין מחמירים בו כשאר מצוות שזמנם ביום, שלכתחילה יש לעשותן מהנץ החמה, עי' לעיל. וע"ע בית המקדש ציון 125 ואילך וע' יום ציון 89 ואילך.
  176. ↑ רש"י זבחים פו ב ד"ה וברגלים; תוס' ברכות יב א ד"ה משום; עי' רמב"ם עבודת יוה"כ פ"א ה"ח; מאירי יומא כח א. וע"ע האיר המזרח ציון 29 וע' תמיד.
  177. ↑ עי' ציון 106.
  178. ↑ במדבר כח ד. מלחמות ה' ברכות ח ב (ב ב). וע"ע הנץ החמה ציון 70.
  179. ↑ עי' ציון 107.
  180. ↑ פנ"י ברכות ט ב. וע"ע כהנים זריזים הם ציון 52.
  181. ↑ ציון 30 ואילך.
  182. ↑ ע"ע יום ציון 342 וע' ציצית. וע"ע הנ"ל, שנחלקו ראשונים אם הדבר תלוי בזמן יום וזמן לילה או בכסות יום וכסות לילה.
  183. ↑ במדבר טו לט. וע"ע יום ציון 345 וע' ציצית.
  184. ↑ ראבי"ה ח"ב סי' תקע, והובא במרדכי מגילה סי' תתא. וכ"מ באגודה מגילה סי' כג. ועי' ציון 166 ואילך, שי"ח.
  185. ↑ רמ"א או"ח יח ג, בשם י"א, ושכן המנהג, ועי' ציון 169; לבוש או"ח שם, בדעה ראשונה..
  186. ↑ ע"ע ברכות קריאת שמע ציון 304 ואילך.
  187. ↑ מאירי ברכות יא ב. וע"ע הנ"ל ציון 305.
  188. ↑ עי' להלן.
  189. ↑ ע"ע תענית צבור, ובערכים המיוחדים לכל תענית.
  190. ↑ ע"ע. רמב"ם דלהלן; טוש"ע דלהלן.
  191. ↑ כ"ה בברייתא בתענית דלהלן, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' כתי"מ 95 וגי' כתי"מ 140), ובתוספתא דלהלן, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' כת"י וינה וכתי"ע ותוספתא צוקרמנדל), ובירושלמי דלהלן, ובברייתא בפסחים דלהלן, לגי' כתה"י (כתי"מ וכת"י ששון וכת"י רומי 109 וכת"י רומי 134 וכת"י אנלאו וקטע כריכה מבולוגנה וקטע גניזה מקימברידג' שמספרו 22 וקטע גניזה מניו יורק שמספרו 8449), וכ"ה גי' בה"ג סי' א ברכות פ"ז וסי' יח ור"ח תענית שם ורי"ף תענית שם (ג ב) וראב"ן תענית שם ופרי"ד תענית שם ואו"ז ח"ב סי' תו ורא"ש תענית פ"א סי' יד ואגודה תענית פ"א סי' ט, ועי' דק"ס פסחים שם, שזו הגי' הנכונה. ובברייתא בפסחים דלהלן, לגי' שלפנינו: ראב"י (ואולי זו הייתה הגי' הראשונה בכתי"מ, שכן יש שם מחיקה). ובתוספתא דלהלן, לגי' כת"י לונדון, ובברייתא בתענית דלהלן, לגי' כת"י רומי 134: ר' אלעזר. ובברייתא בתענית דלהלן, לגי' ד' ואדי אל חג'ארה: ר' אליעזר. ושם, לגי' כת"י הספריה הבריטית: רבן גמליאל. ובר"י מלוניל תענית שם (ג ב) נ' שגרס ללא שם תנא, והיינו שהם דברי ת"ק.
  192. ↑ ברייתא בפסחים ב ב ובתענית יב א. ובתוספתא תענית פ"א ובברייתא בירושלמי תענית פ"א ה"ד: עד שיאיר המזרח, וע"ע האיר המזרח ציונים 4, 49.
  193. ↑ רמב"ם תעניות פ"א ה"ח; טוש"ע או"ח תקסד א. ועי' בערכים הנ"ל, בד' החולקים, ושי"ס שדוקא כשלא ישן מותר לו לאכול עד זמן זה.
  194. ↑ עי' להלן.
  195. ↑ ויקרא יט יג. וע"ע בל תלין ציון 5.
  196. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 11.
  197. ↑ עי' רש"י ב"מ קיא א ד"ה שכיר שעות דלילה; עי' תוס' ב"מ קי ב ד"ה יצא; עי' אברבנאל דברים כד י. וע"ע בוקר ציון 1, ועי' לעיל ציון 63 ואילך, שהבוקר מתחיל בעמוד השחר, ועי' הג' חו"י לרי"ף ב"מ שם (סז ב). ועי' ב"מ שם, שמכאן ואילך, אע"פ שאינו משלם לו, אינו עובר מחדש על בל תלין.
  198. ↑ דברים כא כג. וע"ע הלנת המת ציון 2, ושם ציון 9 ואילך שאין האיסור רק בהרוגי בי"ד אלא בכל המלין את מתו.
  199. ↑ עי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' שיא; שאג"א החדשות סי' ו; מנ"ח מ' תקלז אות א. וע"ע הנ"ל ציון 55, ושם ציון 58 ואילך, שנחלקו אחרונים אם עובר עליו מחדש כל פעם שמגיע עמוד השחר קודם שקברו.
  200. ↑ שמות יב י, בקרבן פסח, וויקרא כב ל, בקרבן תודה.
  201. ↑ ויקרא ז טו, בקרבן תודה.
  202. ↑ במדבר ט יב, בפסח שני. וע"ע מותיר ציון 1 ואילך, ושם ציון 4 ואילך, שהאיסור להותיר מבשר הקרבנות נאמר אף בשאר קרבנות.
  203. ↑ עי' ציון 88. וע"ע הנ"ל ציון 40 ואילך, שנחלקו אחרונים בקרבנות שסוף זמן אכילתם שונה, אם כשהותיר עובר על האיסור מיד בסוף זמן אכילתם או רק בבוקר שלאחר מכן.
  204. ↑ פס"ז שמות פי"ב סי' ח; פיהמ"ש להרמב"ם זבחים פ"ה מ"ו. וע"ע בוקר ציון 1, ועי' לעיל ציון 63 ואילך, שהבוקר מתחיל בעמוד השחר.
  205. ↑ שמות כג יח. וע"ע מותיר ציון 224 ואילך, ושם ציונים 225, 231, שנחלקו אם האיסור להותיר אמורים ואברים מלהקטירם נאמר בלאו זה לגבי קרבן פסח או לגבי קרבן חגיגה, וע"ע הנ"ל ציון 234 ואילך, אם לומדים משם אף לשאר קרבנות.
  206. ↑ עי' ציון 84 ואילך.
  207. ↑ עי' רש"י שמות כג יח וברכות ב א ד"ה מצותן, שבקר האמור באיסור הלנת האברים (ע"ע הנ"ל ציונים 225, 231 ואילך) הוא מעמוד השחר; מאירי פסחים עא א. וע"ע בוקר ציון 1, ועי' לעיל ציון 63 ואילך, שהבוקר מתחיל בעמוד השחר.
  208. ↑ עי' להלן.
  209. ↑ ע"ע ישיבת סוכה ציון 1042 ואילך.
  210. ↑ סוכה כט א; רמב"ם סוכה פ"ו ה"י; טוש"ע או"ח תרלט ז. וע"ע הנ"ל ציון 1052 ואילך.
  211. ↑ לבוש או"ח שם.
  212. ↑ ע"ע לינה (בקדשים).
  213. ↑ עי' זבחים כא א ופז א ותמורה יד ב. וע"ע הנ"ל ציון 20 ואילך, ושם ציון 22, שי"ס שאינם נפסלים בלינה עד הנץ החמה. וע"ע הנ"ל ציונים 95 ואילך, 114, 183, 219 ואילך, 299, שאין פסול לינה בעמוד השחר אמור רק באברי הקרבנות, אלא אף בשאר דברים שנפסלים בלינה.
  214. ↑ עי' ציון 86 ואילך.
  215. ↑ עי' ציון 88.
  216. ↑ תו"כ צו פי"ב אות ה; תוספתא מגילה פ"ב; עי' ברייתא בזבחים נו ב; רש"י ברכות ב א ד"ה עד שיעלה. וע"ע הנ"ל ציון 17 וע' נותר.
  217. ↑ ע"ע ברכת התורה ציון 90.
  218. ↑ צל"ח ברכות יא ב.
  219. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 96.
  220. ↑ פר"ח או"ח סי' מו ס"ח; צל"ח שם; בא"ח וישלח שנה א אות ג.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עמוד_השחר&oldid=139784"