אנציקלופדיה תלמודית:פורים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־09:15, 26 ביולי 2020 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - י"ד וט"ו באדר*, שבהם נחו היהודים מאויביהם בימי מרדכי ואסתר. בערך דלה...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - י"ד וט"ו באדר*, שבהם נחו היהודים מאויביהם בימי מרדכי ואסתר.


בערך דלהלן יבואר מהותם של ימי הפורים, דיני היום הכלליים, סעודת פורים ופורים קטן.

על מקרא-מגילה*, משלוח-מנות* ומתנות-לאביונים*, עי' ערכיהם[1].

שמו ומהותו

בארבעה עשר באדר ובחמישה עשר באדר ימי פורים הם[2], ימים שנעשו בהם ניסים לישראל על ידי מרדכי ואסתר, ועשאום ימים טובים[3]. ונקראו פורים, על שם הפור[4], הוא הגורל, שהפיל המן בן המדתא, כאשר חשב על היהודים להומם ולאבדם[5], אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו, בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך, ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז[6]. ולאחר שתלו את המן על העץ[7], ציוה אחשורוש למרדכי ואסתר: ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך[8], ויכָּתֵב ככל אשר צוה מרדכי[9], ויכְתֹּב בשם המלך אחשורש ויחתֹּם בטבעת המלך, אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמֹד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אֹתם טף ונשים ושללם לבוז[10], ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר[11]. ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם, נקהלו היהודים בעריהם בכל־מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים[12], ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם[13]. בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן[14], ולבקשת אסתר נתן אחשורש ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום גם בארבעה עשר באדר[15], ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם, ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמֹד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם, ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשֹׂה אֹתו יום משתה ושמחה, והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשֹׂה אֹתו יום משתה ושמחה[16]. ויכתֹּב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים, לקים עליהם להיות עֹשִׂים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח-מנות* איש לרעהו ומתנות-לאביונים*, וקבל היהודים[17].

מימות משה לא עמד נביא* וחידש מצוה, חוץ ממצות פורים[18], ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזרה אלא על הזכרים בלבד, שנאמר: כל הבן הילוד היאֹרה תשליכֻהו וכל הבת תחיון[19], עשו אותם ימים טובים, גאולת מרדכי ואסתר, שנגזרה גזרה על הזכרים ועל הנקבות, שנאמר: מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד[20], על אחת כמה וכמה שאנו חייבים לעשות אותם ימים טובים בכל שנה ושנה[21], אלא שגאולת מצרים נוהגת שבעה וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד[22].

מה עשו מרדכי ואסתר כתבו אגרת ושלחו לרבותינו: מקבלים אתם עליכם שני ימים הללו בכל שנה, אמרו להם: לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו עוד צרתו של המן. חזרו וכתבו להן אגרת שניה, זהו שכתוב: לקים עליהם את אגרת הפורים הזאת השנית[23], מה היה כתוב בה: אם מדבר זה אתם מתייראים, הרי היא כתובה ומעלה בארכיים, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס[24]. ושמונים וחמישה זקנים ומהם שלושים וכמה נביאים היו מצטערים על הדבר, אמרו: כתוב אלה המצות אשר צוה ה' את משה[25], אלו המצוות שנצטוינו מפי משה, כך אמר לנו משה, ואין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר[26], ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר, לא זזו משם עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים, זהו שכתוב: ויאמר ה' אל משה כתֹב זאת זכרון בספר[27], זאת, תורה, כמו שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל[28], זכרון, אלו הנביאים, ויכָּתֵב ספר זכרון לפניו ליראי ה' וגו'[29], בספר, אלו הכתובים, ומאמר אסתר קִיַּם דברי הפֻּרים האלה ונכתב בַּספר[30].

עדיף יום הפורים כיום שניתנה בו תורה[31], שהרי מר בריה דרבינא היה יושב בתענית כל השנה, חוץ משני הימים של שבועות*, יום שניתנה בו תורה, וחוץ משני הימים של פורים, משום הנס[32].

על כך שמשנכנס אדר* מרבים בשמחה, ע"ע אדר[33]. על כך שבגולה אין עושים פורים בזמן הזה אלא יום אחד, ע"ע יום טוב שני של גליות[34].

ספק של יום

בפורים אין עושים בחוץ-לארץ* פורים שני של גליות, משום ספק של יום, כמו שעושים ביום טוב[35], ומספר טעמים לדבר: א) שמא י"ד נקבע בזמנו, ויש בט"ו משום ולא יעבור[36], ואף על פי שדברי-קבלה* נחשבים כדין תורה[37] - כשבאים דרך ציווי, לסוברים כן[38] - אנו בקיאים בקביעות הירח[39], ואף על פי שקראו כבר, ואם כן לאו זמנו הוא ואינו עובר בבל תוסיף אלא בזמנו, יש איסור משום בל תוסיף[40], שהרי זמנו הוא אם מזדמן לשם מבני מוקפים חומה והיה יכול להוציאם ידי חובה[41]. ואפילו אם אין איסור בל תוסיף, הואיל ולא זמן קריאה הוא, יש איסור הואיל ומכוין לקריאה, ולא שייך כאן תנאי[42]. ב) מרדכי ואסתר לא תיקנו לעשות ספק של יום, ולא רצו חכמים אחר כך להוסיף על דבריהם[43]. ג) כל החודש נהפך לשמחה[44]. ד) דברי קבלה נחשבים כדרבנן - לסוברים כן[45] - ומשום ספק-דרבנן* לא תיקנו[46].

פרזים ומוקפים

ערי הפרזים - עיר שאין לה חומה, ומתוך כך ישיבתה נפוץ ופרוז, ומרוחקים משכונה לשכונה[47] - עושים את הפורים בארבעה עשר באדר[48], שכן מפורש בכתוב: ושאר היהודים אשר במדינות המלך - מחוץ לשושן[49] - נקהלו ועמֹד על נפשם ונוח מאֹיביהם והרֹג בשֹׂנאיהם[50], ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשֹׂה אֹתו יום משתה ושמחה[51], על כן היהודים הפרזים היֹּשבים בערי הפרזות עֹשִׂים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה[52]. ואף על פי שבשושן נחו בחמשה עשר[53], ונאמר: קימו וקבלו היהודים להיות עֹשִׂים את שני הימים האלה בכל שנה ושנה[54], זמנו של זה לא זמנו של זה, שנאמר: בזמניהם[55], ומזה שנאמר: את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו[56], בא "את" ומפסיק, אלו בארבעה עשר ואלו בחמשה עשר[57].

ערים המוקפים[58] עושים את הפורים בחמשה עשר באדר[59], שכן מצינו בכתוב לגבי שושן: והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשֹׂה אֹתו יום משתה ושמחה[60], ונאמר: קימו וקבלו היהודים להיות עֹשִׂים את שני הימים האלה בכל שנה ושנה[61], וזמנו של זה לא זמנו של זה, שנאמר: בזמניהם[62], ומזה שנאמר: את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו[63], בא "את" ומפסיק, אלו בארבעה עשר ואלו בחמשה עשר[64], והרי נאמר: היהודים הפרזים עֹשִׂים את יום ארבעה עשר[65], ומזה שפרזים בארבעה עשר, אתה למד שמוקפים בחמשה עשר[66]. ואין לומר שמוקפים בשלשה עשר, והכתוב שכתוב בחמשה עשר לשושן הוא שקבע, שכיון שלא רמז לך הכתוב מתי זמן המוקפים ומצאנו שושן שעשר בחמשה עשר, מסתבר שאותו היום שייר למוקפים[67].

מצאנו "עשייה" של משתה ויום טוב שתהא לפרזים בארבעה עשר ומוקפים בחמשה עשר[68], שהרי בכתוב של על כן היהודים הפרזים[69], עשייה הוא שכתוב: עֹשִׂים[70]. אף "זכירה" - קריאת המגילה[71] - היא בזמן אחד עם העשייה[72], והדבר נלמד מהקש* של זכירה לעשייה, שבכתוב: והימים האלה נזכרים ונעשים[73].

בטעם שאנשי כנסת הגדולה חילקו מצוה זו לימים חלוקים, וקבעו יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד למוקפים, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים סוברים הטעם, שבזמנו של נס זה כבר נפקדו ישראל ועלו לארץ ברשיון כורש ונתיישבו בעריהם, ואף על פי שאמר המן ישנו עם אחד מפֻזזר ומפֹרד בין העמים[74], מכל מקום אנשי כנסת הגדולה עם רוב ישראל בארץ היו, ושוב לא עלו מהם אלא מעטים עם עזרא[75], וכשצוה אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד היו הפרזים והעיירות שאין להם חומה סביב בספק וסכנה גדולה שלא יעלו עליהם אויבים יותר מן המוקפים, וכשנעשה הנס עשו כולם יום נוח ומשתה ושמחה, ככתוב: ושאר היהודים אשר במדינות המלך אחשורוש נקהלו ועמוד על נפשם ביום שלשה עשר ונוח בארבעה עשר ועשֹׂה אותו יום משתה ושמחה[76], ושל שושן עשאו גם כן ממחרת הנס שלהן, וזה היה בשנת הנס בלבד. ולאחר מכאן בשנים הבאות עמדו פרזים ונהגו מעצמם לעשות יום ארבעה עשר שמחה ומשתה ויום טוב, אבל מוקפים לא עשו כלום, לפי שהיה הנס גדול בפרזים, וזהו שכתוב: על כן היהודים הפרזים היֹּשבים בערי הפרזות עֹשִׂים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה[77], ולא הוזכרו כאן מוקפים כלל. אחר זמן לאחר שהאיר הקדוש ברוך הוא עיניהם ומצאו סמך מן התורה[78], עמד מרדכי ובית דינו וראו דבריהם של פרזים שראוי הנס הזה לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כל ישראל, שכולם היו בספק, וראוי להקדים פרזים למוקפים מפני שהיה נסם גדול ושהם התחילו במצוה תחלה לעשות להם לבדם יום טוב, לפיכך קבעו יום טוב של פרזים ביומם ושיהא מיוחד להם, ושל מוקפים קבעו ביום נוח של שושן[79], וזהו שכתוב: ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים לקים עליהם להיות עֹשים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר[80], כלומר שלח להם שיקבלו כולם לעשות זכר לנס, ולא יאמרו הרחוקים משושן ומארץ ישראל לא היו המן וסיעתו באים עלינו, וקיבלו ישראל עליהם הדבר, זהו שכתוב: וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם[81], כלומר שקבלו מה שהחלו הפרזים לעשות מעצמם, ומה שכתב מרדכי שצוה לכולם לעשות כן, ונתן טעם: כי המן בן המדתא צֹרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם[82], הוסיף בכאן מילת "כל" - כל היהודים[83] - שהיה הנס לכולם, אפילו למוקפים[84]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהטעם שחילקו מצוה זו לימים חלוקים, שמפני שהיהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים אשר בשושן לא נחו מאויביהם ביום אחד, שהרי היהודים הפרזים נחו בארבעה עשר[85] והיהודים אשר בשושן נחו בחמשה עשר[86], ועשו מאליהם כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה[87], לפיכך כשקבעו עליהם יום טוב לדורות קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו, והשוו כל המוקפים חומה לשושן מפני שבה היה עיקר הנס[88]. ג) ויש מהאחרונים שכתבו שלסוברים שמקרא-מגילה* בערים המוקפים שהוא בחמשה עשר באדר, היינו במוקפים חומה מימות יהושע בן נון[89], אין הטעם שתיקנו במוקפים בט"ו כדי להידמות לשושן, אלא שכיון שמצוה זו הוקבעה בזמן חורבנה של ארץ ישראל, ראו חכמים שבאותו הדור לעשות זכר לארץ ישראל בנס זה[90], וכפי שתיקנו חכמים תקנות שונות שהם זכר למקדש[91].

על כפרים המקדימים מקרא-מגילה* ליום-הכניסה*, ע"ע יום הכניסה.

מוקפים

במהות ערים המוקפות חומה, נחלקו תנאים:

א) לדעת סתם משנה ותנא קמא בתוספתא כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים בחמשה עשר[92]. ומספר טעמים ניתנו לדעה זו: א) הדבר נלמד בגזרה-שוה* פרזי פרזי, כתוב כאן: על כן היהודים הפרזים[93], וכתוב שם: לבד מערי הפרזי הרבה מאד[94], מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון[95], ואף על פי שמקרא זה במשה כתוב והיה לנו לומר מימות משה, אף על פי כן תלו הדבר ביהושע, ואמרו "מימות יהושע", שהוא עיקר כיבושה של ארץ ישראל[96], או שתלו ביהושע מצד שנלחם יהושע עם עמלק שהיה המן מזרעו[97]. ב) למה תלו הדבר בימי יהושע, כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו הזמן[98], כדי שיהיו קוראים כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכים המוקפים חומה אף על פי שהן עתה חרבים, הואיל והיו מוקפים בימי יהושע, ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה[99], שהיה עיקר הנס לאותם שבארץ ישראל, והיא היתה חריבה, שעדיין לא בנו בה כלום משעת עלייתם, לא ראוי שיהיו ירושלים עיר הקודש וכל ערי יהודה וישראל הבצורות נידונות כערי הפרזים, והחזירו הענין לימי יהושע וחילקו בין המוקפים חומה מימות יהושע בן נון לשאינם מוקפים חומה[100]. ג) מה ראו אנשי כנסת הגדולה לתלות הדבר ביהושע בן נון, משום שיהושע בן נון הוא שנלחם בעמלק תחלה והמן היה מזרע עמלק[101]. ד) התקנה שיקראו אלו שהיו מוקפים בימי יהושע בן נון נלמדת בגזרה-שוה* ישיבה ישיבה - נאמר כאן: היֹּשבים בערי הפרזות[102], ונאמר להלן: ובני ישראל היֹּשבים בערי יהודה[103]. או שנאמר להלן: כל יֹשבי ההר מן הלבנון[104] - מה ישיבה שנאמר להלן מימות יהושע בן נון אף ישיבה שנאמר כאן מימות יהושע בן נון[105].

ב) ולדעת ר' יהושע בן קרחה ור' יוסי בן יהודה כרכים המוקפים חומה מימות אחשורוש קוראים בחמשה עשר[106]. אם משום שהדין נלמד - במה מצינו[107] - משושן, במה שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקוראים בחמשה עשר, אף כל שמוקפת חומה מימות אחשורוש קוראים בחמשה עשר[108]. או שאינו נלמד משושן הבירה, שהרי לא כתוב שבשושן עושים את הפורים בט"ו, אלא שבפרזים עושים אותו בי"ד[109], ונלמד מהכתוב: משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר[110], והמילה "ועיר" מיותרת, ובאה ללמד[111], עיר מכל מקום[112], אף על פי שלא נעשה בו הנס, הואיל ומוקפות חומה מימות אחשורש קוראים בט"ו[113]. לטעם שהסוברים שמוקפים חומה היינו מימות יהושע בן נון, משום גזירה שוה[114], ר' יהושע בן קרחה אין לו גזירה שוה זו[115], שלא קיבל מרבו, ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא אם כן קיבלה מרבו[116].

לסוברים שמקרא-מגילה* בערים המוקפים שהוא בחמשה עשר באדר, היינו במוקפים חומה מימות יהושע בן נון[117], אף על פי שרצו לחלוק כבוד לארץ ישראל, מכל מקום לא תיקנו שבכל ערי ישראל יקראו בחמשה עשר[118], משום גזרה-שוה* ישיבה ישיבה - נאמר כאן: היֹּשבים בערי הפרזות[119], ונאמר להלן: ובני ישראל היֹּשבים בערי יהודה[120]. או שנאמר להלן: כל יֹשבי ההר מן הלבנון[121] - מה ישיבה שנאמר להלן מימות יהושע בן נון אף ישיבה שנאמר כאן מימות יהושע בן נון[122].

לסוברים שמקרא מגילה בערים המוקפים שהוא בחמשה עשר באדר, היינו במוקפים חומה מימות יהושע בן נון[123], הערים שהיו מוקפות בימי יהושע וחרבו, מכל מקום קוראים בחמשה עשר[124], משום גזרה שוה פרזי פרזות, נאמר כאן: פרזות - היֹּשבים בערי הפרזות[125] - ונאמר להלן - בביאת הארץ בימי משה ויהושע[126] - לבד מערי הפרזי הרבה מאד[127], מה פרזי שנאמר להלן מימות יהושע בן נון, אף פרזות שנאמר כאן מימות יהושע בן נון[128]. וכן לדעתם משום גזירה שוה זו, הפרזים האמור במעשה המן, בפרזי של יהושע, ואף על פי שלאחר מכן נעשה מוקף, הוא פרזים לענין מגילה[129].

להלכה פסקו גאונים, ראשונים ואחרונים, שערים המוקפים חומה הקוראים בחמשה עשר באדר, היינו המוקפים חומה מימות יהושע בן נון[130].

מקרא-מגילה*, שבכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון זמנה הוא בחמשה עשר באדר - לסוברים כן[131], וכן הלכה[132] - נחלקו ראשונים אם כך הדין דוקא בארץ-ישראל*, אבל בחוץ-לארץ* לעולם קוראים בארבעה עשר, או שאף בחוץ לארץ קוראים בהם בחמשה עשר, ועל כך ע"ע חוץ לארץ[133].

שושן

שושן, אף על פי שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון - שאין אנו יודעים שהוקפה מימות יהושע[134] - קוראים בה בחמשה עשר, הואיל ונעשה בה נס[135], שיום הנס שבה היה ביום חמשה עשר, ששאר עיירות הרגו בי"ג ונחו בי"ד[136], ושושן נאמר בה ינתן גם מחר וגו'[137], הרי שהרגו אף בי"ד ולא נחו עד יום ט"ו[138], שנאמר: והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו[139], ויום המנוחה הוא הנקרא יום הנס[140], וכך קבעוה לדורות[141].

ישב ולבסוף הוקף

עיר שיושבה ואחר כך הוקפה, נחלקו בה ראשונים: א) יש מהראשונים סוברים שנחשבת מוקפת חומה לענין מקרא-מגילה*, ולא אמר ר' יהושע בן לוי בתלמוד שכרך שישב - שבנו בתים[142] - ולבסוף הוקף נידון ככפר[143], אף על פי שעתה מוקף חומה[144], אלא לגבי בתי-ערי-חומה*[145], שהרי חזקיה קרא מגילה בטבריה בארבעה עשר ובחמישה עשר[146], אף על פי שאינה עיר חומה לענין בתי ערי חומה[147], שהרי מצד אחד הים הוא חומתה[148], הרי שגם כשישב ולבסוף הוקף, העיר מוגנת, ויש לקרוא בט"ו[149]. ב) ויש מהראשונים סוברים שלענין מקרא מגילה - הוא שאמר ר' יהושע בן לוי[150] - אין קרוי מוקף חומה אלא אם כן הוקף חומה תחילה ואחר כך נתיישב, אבל נתיישב ואחר כך הוקף, אין קוראים אלא בי"ד[151], שנאמר: ואיש כי ימכֹּר בית מושב עיר חומה[152], ומושב נקוד פתח[153], והוא סמוך[154] - דבוק למילה שלאחריו[155] - ומשמעו בית מושב של עיר החומה[156], בית שנתישב בתוך עיר חומה[157], ומשמע שהחומה היתה שם תחילה[158], ולא קדם בנין הבית לחומה[159], ואנו למדים קריאת המגילה מבתי ערי חומה[160]. ודוקא כשישב תחילה על דעת שלא להקיפו, אבל אם ישב תחילה על דעת להקיפו, נקרא הוקף ולבסוף ישב[161]. ומה שחזקיה הסתפק בקריאה בטבריא, הוא משום ששונה טבריא, שכיון שאנו רואים שהיקף ים מועיל כהיקף חומה לגבי מגילה, גם כן דין הוא שיקראו המגילה בט"ו שהרי היקף שלה קודם לישובה והוא כשאר היקף שמועיל בבתי ערי חומה[162]. או שטבריה שונה, משום שהים מגן עליה - אף בתחילה - ודומה קצת לבתי ערי חומה, אבל ישב ולבסוף הוקף, אינו חשוב היקף[163]. או שחזקיה הסתפק בטבריה, משום שהוא חלוק על ר' יהושע בן לוי[164].

להלכה פסקו אחרונים שאין קוראים בט"ו אלא בכרך שהוקף ואחר כך ישב, או שישב תחלה על דעת להקיפו אחר כך, אבל לא כשנודע שישב תחלה על דעת שלא להקיפו[165]. וכתבו אחרונים שכל שנבנו בה בתים חדשים לאחר שהוקפה, הולכים אחר רוב הבתים, שאם רוב בתים שבעיר קדמו להיקפם קוראים בי"ד, ואם רוב בתים שבעיר נבנו לאחר היקפם, קוראים בט"ו[166], שסתם עיירות בהתחלתם בונים איזה בתים דרך עראי תחילה והכנה בעלמא, ואחר כך מקיפים חומה ואחר כך מיישבים אותה בבנינים הרבה, וזה נקרא הוקפה ולבסוף ישבה כי הבנינים הראשונים לא היו רק התחלה בעלמא[167].

היתה עיר שיודעים בה שהיתה מוקפת מימות יהושע, אלא שאין יודעים אם נתיישבה תחילה או הוקפה תחילה, כתבו ראשונים ואחרונים שסומכים על רוב הערים שמקיפים ואחר כך מיישבים או מיישבים על דעת להקיף, וקוראים בט"ו[168].

על בתי-ערי-חומה* שאינם בכלל זה, אם נתיישב המקום לפני שהוקף, ע"ע בתי ערי חומה[169].

סמוך ונראה

כפרים הסמוכים לערים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אינם נראים עימהם, כגון שהם בעמק, קוראים בט"ו[170], ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל*[171].

כפרים הנראים עם ערים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון אף על פי שאינם סמוכים, כגון שהם בראש ההר, קוראים בט"ו[172], אף על פי שלענין בתי ערי חומה כל שהוא חוץ לחומה נדון כבתי ערי החצרים[173], לענין מגילה נדון ככרך וקוראים בחמשה עשר[174]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש מפרשים שאם נראה עם כרך, אף על פי שאינו סמוך כשיעור מיל אלא יותר מזה נידון ככרך[175]. ויש מהראשונים ואחרונים מפרשים שאפילו נראה עימו, אם רחוק יותר ממיל, אינו ככרך[176], שלדעתם שיעור מיל היינו בין לסמוך בין לנראה[177], או שלדעתם "סמוך" היינו בתוך עיבורה של עיר[178].

יש מהראשונים מפרשים שאין דין נראה עימו, אלא כשהוא מאותו מחוז וטפל לאותו כרך[179], שהוא נחשב בתחומי העיר[180], כיון שהוא נראה עימו ומשתתף עימו בעיניהם[181].

דין נראה וסמוך נלמד מהכתוב: מדינה ומדינה ועיר ועיר[182], שהוא מיותר, שהרי כתוב כבר: בכל מדינות המלך[183], אלא אמר הכתוב, יש לך עיר שהיא פרוזה ודינה כמדינה שהיא מוקפת כגון עיירות הסמוכים לכרכים[184], שכיון שמוגנות בתוך העיר בשעת צרה - ומשתתפות כמותו לכל דבר[185], לסוברים כן[186] - כמותו חשובים לענין מקרא מגילה[187].

עשרה בטלנים

אי זו היא עיר גדולה, כל שיש בה עשרה בטלנים, פחות מכאן, הרי זה כפר[188], ומקדימים בו ליום-הכניסה*[189]. היו בו עשרה בטלנים, וחרב מהם, וחזר ונתיישב בהם, נידון כעיר[190].

במהותם של עשרה בטלנים, אמרו בירושלמי שהם עשרה בטלנים ממלאכתם בבית הכנסת[191]. ונחלקו גאונים וראשונים: א) יש מפרשים שהם עשרה היושבים בדברי תורה ביום ובלילה[192]. ב) ויש מפרשים שהם עשרה הבטלים ממלאכתם - וניזונים משל ציבור[193] - כדי להיות מצויים בתפלה* בבית-הכנסת*[194], תמיד[195], שחרית וערבית[196], והם קבועים[197], מפני שבעלי מלאכה נמשכים אחר מלאכתם ואין מקדימים לבוא[198], ובאים לידי מה שדרשו: כיון שבא הקדוש ברוך הוא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס[199], ומפני זה תקנו עשרה בטלנים[200]. ג) ויש מפרשים שיהיו באותו מקום עשרה אנשים מוכנים לצרכי צבור וכאשר יהיה שם דבר מצוה או ענין מעניני הצבור יבטלו ממלאכתם ויבואו לבית הכנסת[201], ולכן אמרו עשרה בטלנים ממלאכתם[202], ולא אמרו עשרה בטלנים שאין להם מלאכה, ומה שאמר בבית הכנסת[203], להיותם ברוב הזמנים, כאשר מתאסף הצבור שם, בבית הכנסת[204], והם עשרה אנשים קבועים בבית הכנסת לצרכי ציבור[205]. ד) ויש מפרשים שאין צורך שיהיו עשרה מזומנים לכך[206], אלא עשרה בטלנים הם כל שנמצאים שם לעולם עשרה מזומנים לבית הכנסת בשעת תפילה[207], הבטלים ממלאכת השוק ומכינים עצמם לתפילה בבית הכנסת[208], ואין תפילה נפסדת מהם בעונתה[209]. ה) ויש מפרשים שהם נחלקים: שלושה לדיינים; ושליח שלהם; ושני גבאי צדקה; ואחד לחלוק עמהם את הצדקה; וסופר; וחזן; ומלמד תינוקות[210].

עיר המוקפת חומה, אם צריך שיהיו בה עשרה בטלנים כדי שתקרא בט"ו, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שאפילו אין בו עשרה בטלנים קוראים בט"ו[211], שאין תלויה חשיבותה בעשרה בטלנים, אלא בחומתה[212]. ומה שאמרו: כרך שאין בו עשרה בטלנים נידון ככפר[213], אף על פי שנקלעים לשם מהעולם[214], איננו מדבר במוקף חומה מימות יהושע בן נון, כסתם כרך האמור בכל מקום לענין מקרא מגילה, אלא כשאינו מוקף חומה מימות יהושע[215], והם סתם כרכים האמורים בתלמוד[216], דהיינו מקום שווקים שנכנסים שם מכל צד[217], שאפילו יש שם בטלנים הבאים משאר מקומות, כגון סוחרים שהם פנוים ממלאכה, הואיל ואינם קבועים בעיר, הרי הם ככפר[218], שאנו צריכים עשרה בטלנים קבועים[219] - לסוברים כן[220] - שאם אינם קבועים, לעיתים לא תמצא עשרה בבית הכנסת[221]. וכל שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, מתוך חשיבות חומתה אף על פי שאין בה עשרה בטלנים אין מקדימים ליום הכניסה אלא קוראים בט"ו[222].

ב) ויש סוברים שאין קוראים במוקפת חומה בט"ו, אלא אם כן יש בה עשרה בטלנים[223], וכן אמרו בירושלמי: כרך שאין בו עשרה בטלנים, תקנתו קלקלתו ונעשית כעיר[224], לגמרי, ותקנתו היא כשקורא בי"ד שהוא עיקר הנס והכל קוראים בו[225], שלדעתם כל שדרים שם עשרה בני אדם שהולכים בוקר וערב לבית הכנסת, הרי הוא כאילו יש שם עשרה בטלנים[226] - לסוברים כן[227] - ואם אין בה עשרה בטלנים, נידון ככפר, כלומר כמקום שלא הוקף חומה וכבתי-חצרים*, שהרי חצרים[228], מתרגמים: כפרניתא[229]. או שנידון ככפר, דהיינו שאם רצה להקדים קורא ביום הכניסה, ואם לא רצה להקדים קורא בי"ד[230]. היו בה עשרה בטלנים, וחרב, ולבסוף ישב, נידון ככרך[231].

ג) ויש סוברים שכרך שאין בה עשרה בטלנים נידון ככפר, היינו לומר שאם רצה מקדים ליום הכניסה, ומיהו אם לא רצו קוראים בט"ו[232]. ומה שאמרו בירושלמי: כרך שאין בו עשרה בטלנים, תקנתו קלקלתו ונעשית כעיר[233], דהיינו שנידון כעיר גדולה, שאם יש בו עשרה בטלנים קוראים בי"ד, ואם לאו מקדים ליום הכניסה אם ירצה, וכן כרך זה, אם יש בו עשרה בטלנים קוראים בט"ו, ואם לאו מקדים ליום הכניסה אם ירצה, לפי שביום הכניסה מתאספים יותר ויקראו המגילה ולא יטרחו ביום הפורים אחר ציבור לערב שמחתם[234].

ד) ויש סוברים שכרך שאין בה עשרה בטלנים נידון ככפר, אינו ענין למקרא-מגילה* אלא לבתי-ערי-חומה*[235].

ה) ויש סוברים שכרך שאין בו עשרה בטלנים, אף על פי שהוקף מימות יהושע בן נון, מקדימים בו ליום הכניסה[236], ובימינו שאין מקדימים ליום הכניסה[237], קוראים בי"ד[238].

להלכה כתבו הפוסקים שכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, קוראים בט"ו, אפילו אין בהם עשרה בטלנים[239]. ויש מהאחרונים מצדדים שיש לחוש לראשונים הסוברים שקוראים בי"ד, ולקרות גם בי"ד[240].

ערים המסופקות

עיר שהיא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה, נחלקו בה גאונים וראשונים:

א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שדוקא כשאנו יודעים שמוקפות חומה מימות יהושע קוראים בט"ו, וכל מוקפת חומה שאין יודעים - אם מוקפת מימות יהושע - קוראים בי"ד[241], שהולכים בהם אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה מימות יהושע[242]. ואפילו תאמר שהוא ספק שקול הרי הוא ספק של דבריהם ולקולא[243], ונמצא פטורות בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קורא בראשון ופטור בשני[244], שכיון שמן הדין הוא ספק של דבריהם ולקולא, אלא שאי אפשר ללכת לקולא שאם כן נמצא אתה פוטרו בשניהם, שבכל יום ויום יש לומר שמא אינו חייב ביום זה, לכן יקרא בראשון ופטור בשני, משום שהוא ספק של דבריהם, ששמא נפטר במה שקרא בראשון, והטעם שיקרא בראשון הוא, שכיון שעל כל פנים צריך לקרות יום אחד, או בי"ד או בט"ו, צריך לקרות בי"ד, שתיכף שבאה המצוה לידו צריך שיקיימנה[245]. ומה שחזקיה קרא בטבריא מספק בארבעה עשר ובחמשה עשר[246], הוא מידת חסידות[247], משום שטבריא מוקפת חומה מימות יהושע, שנאמר: וערי מבצר וגו' רקת[248], רקת זו טבריא[249], אלא שהים שלה היא חומתה מצד האחד[250], ואף על פי שלענין בתי-ערי-חומה* אינה כעיר חומה[251], יש להסתפק לענין מקרא מגילה, שלא מפורש בה חומה, אלא לשון פרזים ושאינם פרזים, אם לשון פרזים לשון גלוי הוא, ואף טבריא גלויה, או לשון עיר הנוחה ליכבש, וטבריא אינה נוחה ליכבש[252]. וכן מה שרב אסי קרא בהוצל בארבעה עשר ובחמשה עשר[253], מפני שהיו נחלקים בה בקבלתו, זה אומר מוקפת וזה אומר אינה מוקפת[254]. ואף חזקיה יש מפרשים שספיקו היה, שהיו מהחכמים תופסים רקת זו טבריא ומהם היו אומרים שהיא עיר אחרת[255]. או שהסתפק האם ההלכה שעיר המוקפת מצידה האחד ים אינה בכלל בתי ערי חומה[256].

ב) ויש מהראשונים סוברים שקוראים בשני הימים שהן ארבעה עשר וחמשה עשר ובליליהם[257], שכן חזקיה קרא המגילה בטבריא בי"ד ובט"ו, שהסתפק אם מוקפת חומה בימי יהושע או לא[258], או שהסתפק מהו דינה של טבריא, המוקפת מצידה האחת בים, לענין מקרא מגילה, כמוקפת או לאו[259], ורב אסי קרא המגילה בי"ד ובט"ו בהוצל, שהסתפק אם מוקפת חומה בימי יהושע או לא[260]. ויש מהאחרונים הסוברים בדעתם שלא אמרו שקוראים בשני הימים אלא בכרך שהוא ספק דהיינו שקצתם אומרים מוקפת היא מימות יהושע וקצתם אומרים אינה מוקפת מימות יהושע, אבל כל שאין יודעים בה כלל אינו ספק[261], שאינו נקרא ספק עד שהוא אקבע-אסורא*[262].

למעשה כתבו אחרונים שהמנהג[263] בערים המסופקות לקרוא המגילה בשני הימים ובליליהם[264].

יש מהאחרונים שכתבו שדוקא כרך המוקף חומה עתה, אלא שאנו מסופקים אם היתה מוקפת מימות יהושע, קוראים בה בשני הימים, אבל אם אין לה חומה עתה, אינו בכלל הספק, וקוראים בי"ד[265].

ברכה על מקרא מגילה

כשקוראים המגילה בשני הימים, מברכים על קריאתה בארבעה עשר בלבד[266], אף לסוברים שקוראים בשני הימים מעיקר הדין[267], הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם[268], שאף על פי שיש לחוש שמא לא היתה מוקפת בימי יהושע ותהיה ברכה לבטלה, תולים שהיא מן הרוב ולכן מברכים בי"ד[269], ואין זה גנאי לקרוא במגילה - בט"ו - בלא ברכה, שכמה מצוות יש שיקרה בעשייתן ספק ואנו עושים אותן בלא ברכה[270]. וכל שכן לסוברים שהקוראים בשני הימים הוא משום מידת חסידות[271], שמברכים על קריאתה בארבעה עשר בלבד, שסומכים על רוב העיירות שאינם מוקפות מימות יהושע, וי"ד חובה וט"ו מנהג חסידות[272]. ויש מהראשונים הסובר שיקראו בלא ברכה בשני הימים, ביום ט"ו לא יברכו, ששמא אינה מוקפת חומה, וביום י"ד לא יברכו, ששמא היא מוקפת ועדיין לא הגיע זמנה, והיא ברכה לבטלה[273], וכיון שברכה לא מעכבת למה יכניס עצמו בספק ברכה לבטלה[274].

בטעם שאין מברכים על מקרא מגילה בשני הימים, כשאר ספק של יום בשאר ימים טובים[275], נאמרו מספר טעמים באחרונים: א) ביום טוב קדושת היום גורם לחייבו אף בברכה מכח ספק, שאם לא תנהוג בו קדושת היום אף לענין ברכה, אם כן אתה עושהו חול[276]. ב) קדושת היום של פורים תלוי בבית דין, והם כך קיבלו עליהם[277]. ג) שונה יום טוב, שיש צד אחד לומר שלא ייקיים מצות יום טוב כלל, שאם היום השני קודש לא יועיל מה שנהג אתמול קודש, כי חול היה, על כן מן הספק צריך לנהוג גם ביום השני קודש, וכן להיפך, אבל במגילה מצינו זמנים הרבה למגילה, דהיינו י"א י"ב י"ג, והדבר נלמד מהכתוב: בזמניהם[278], וגם במקום שעושים בט"ו מקדימים אם חל בשבת[279], ולדעת הירושלמי כל החודש עד ט"ו כשר למקרא-מגילה*[280], ואם כן אפילו באותו צד שתאמר שביום ט"ו עיקר החיוב, מכל מקום מועיל מה שקראו בי"ד, שמצינו בלא זאת קדימה לענין זה, על כן אין חשש גמור, ודי בי"ד, כיון שהיא לרוב העולם[281]. ד) ביום טוב שני של גליות מברכים על תקנת חכמים - שחייבו את בני הגלויות לנהוג שני ימים[282] - אבל כאן אין תקנת חכמים, אלא מפני ספק קוראים בשני ימים[283], ואילולי הטעם שהוא זמן קריאה לרוב העולם לא היה ראוי לברך כלל, שהברכות אינן אלא מדרבנן וספק דרבנן הוא[284]. ואפילו כשאנו עושים מצוות מספק דאורייתא, אין מברכים[285], כגון כיסוי דמו של כוי*[286], שהוא ספק חיה - לסוברים כן[287] - וצריך כיסוי מפני שהוא ספק דאורייתא, ואף על פי כן אין מברכים על הכיסוי[288]. או שור הבר, שיש מסתפקים שמא חיה הוא[289], על כן טוב לכסותו בלא ברכה[290].

שאר עניני פורים

בערים המסופקות נוהגים שמחה - סעודת פורים[291] - ומתנות-לאביונים* בשני הימים[292], וכן במשלוח-מנות*[293].

בקריאת-התורה* נחלקו המנהגים: א) יש הנוהגים לקרוא בתורה ולברך על קריאה זו אף ביום השני[294], וקוראים - בקריאת התורה של פורים[295] - ויבֹא עמלק[296], ואינו דומה למקרא מגילה באותו היום שאין מברכים עליו[297], שאם מהפרזים היא, אין לה קריאת מגילה בו כלל, שכבר עבר מצות קריאתה, והרי אותה ברכה שמברך עליה תהא לבטלה, ואם מהמוקפים היא ויום שני עיקר קריאתה, יכול הוא לקרותה בלא ברכה, שאין הברכות מעכבות המצוות, אבל לענין הקריאה בספר תורה, אם ממוקפים היא ועיקר הקריאה בספר תורה בה הוא יום שני, אין יכולים לבטל המצוה ולא לעלות ספר תורה, ואין יכולים לעלות ולקרוא בלא ברכות כמגילה, שאין זה כבוד התורה בקריאה בספר תורה בציבור, בשונה ממה שהוא מנהגו של עולם שמברכים בכל קריאת שבספר תורה בציבור[298]. אלא אם יחול יום שני בשבת אין נוהגים להוציא בו ספר שני לפרשת עמלק[299], ואין מפטירים בו בהפטרת פקדתי[300] - כמנהג בירושלים כשחל ט"ו בשבת[301] - שלא רצו הקדמונים משום הספק, לתקן להעלות ספר תורה ולהפטיר שלא מענין הפרשה, למרות שהוא ממה שקראו בו בספר האחרון[302]. ב) ויש שאינם נוהגים לקרוא בתורה ביום השני[303], שאומרים שאם מעלים צריך לברך על הקריאות בו ויהיו ברכות על קריאת ספק[304].

אף באמירת על הנסים נחלקו המנהגים: יש הנוהגים לאומרו אף ביום השני[305], ואין זה הפסק - אף לסוברים שהטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה הוא הפסק וחוזר לתחילת הברכה שהפסיק בה, או לראש תפילתו, אם סיים התפילה[306] - כיון שמספק אומרים[307]. ויש שאינם נוהגים לאומרו ביום השני[308], שלדעתם הוא הפסק בעמידה, ואין להפסיק מספק[309], שכל שאינו יומו של הנס ממש מפסיד הוא תפילתו בכך[310], שאם כבר עבר יום הפורים הוא כאומר יעלה-ויבא* של ראש-חדש* או יום-טוב* ביום חול[311].

בן עיר שהלך לכרך ולהיפך

בן עיר - שזמנו בארבעה עשר[312] - שהלך לכרך - עיר מוקפת[313], שזמנו בחמשה עשר[314] - ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו[315], כחובת מקומו[316], בן עיר בארבעה עשר, בן כרך בחמשה עשר[317], ואם לאו, קורא עמהם[318]. וביארו אמוראים שלא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר, אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר, קורא עמהם[319]. ומנין שמשום אותו יום חשוב כמותם[320], שנאמר: על כן היהודים הפרזים היֹּשבים בערי הפרזות[321], הרי כתוב היהודים הפרזים, למה לכתוב עוד: היֹּשבים בערי הפרזות, אלא ללמד שפרוז בן יומו נקרא פרוז[322], שאף על פי שאינו דר שם, לבד שישב שם יום אחד, נקרא פרוז[323]. ומזה שפרוז בן יומו קרוי פרוז, סברא* היא שמוקף בן יומו קרוי מוקף[324]. ונחלקו ראשונים:

א) יש מפרשים שהדברים מוסבים על הדין של בן כרך שהלך לעיר[325], שאם עתיד לחזור - למקומו[326] - בליל ארבעה עשר[327], קודם עמוד-השחר* - שהוא תחילת זמן קריאת המגילה ביום[328] - אינו צריך לקרות עמהם בלילי ארבעה עשר, אף על פי שעודנו שם, הואיל וביום לא יהיה שם, אין זה אפילו פרוז בן יומו[329], ויקרא בחמשה עשר בעירו[330] - וכן אמרו בירושלמי שהמשנה היא כשיצא קודם לשהאיר מזרח, אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר[331] - אבל אם אין עתיד לצאת משם בלילה, שעכשיו הוא פרוז לאותו יום, אף על פי שעתיד לחזור למחר, נקרא פרוז, וקורא עמהם בין בלילי ארבעה עשר בין בארבעה עשר[332], שמתעכב קצת מן היום, שהוא עיקר הקריאה - לסוברים כן[333] - ובשעה שחל חיוב העיר הוא היה שם[334]. ועוד, שמכיון שהמשך הכתוב ממנו נלמד דין זה[335], הוא: עֹשים את יום ארבעה עשר[336], הרי שצריך מקצת היום דוקא[337]. ומכיון שהכתוב שהדין נלמד ממנו מדבר על פרוז בן יומו שנקרא פרוז[338], ומדיוק של פרוז יוצא לנו הדין של מוקף, שאפילו בן יומו נקרא מוקף[339], לכן נאמר הדין לגבי פרוז בן יומו[340], שהוא בן כרך שהלך לעיר שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר[341]. ואין הדברים מוסבים גם על בן עיר שהלך לכרך, שלא מסתבר לומר שאם ישנו בכרך בארבעה עשר חלה עליו חובת קריאת מוקפים וישאר שם יום בחמשה עשר ויקראה עמהם, או אף אם יחזור לעירו יקרא בחמשה עשר, כיון שעדיין לא הגיע זמן קריאת מוקפים למה תחול עליו חובת קריאתם[342], אלא בן עיר שהלך לכרך, אם עתיד לחזור בלילי חמשה עשר, שלא יהא שם ביום חמשה עשר, אינו מוקף ליומו, וקורא בארבעה עשר כחובת מקומו ואף על פי שהוא בכרך, אבל אין עתיד לחזור בלילי חמשה עשר, אין צריך לקרותה בארבעה עשר, וממתין וקורא עמהם, אף על פי שסופו לחזור לאחר זמן[343].

ב) ויש מפרשים שלא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר וכו' מוסב על הדין של בן עיר שהלך לכרך[344], שעיקר הדבר אם דעתו שלא להימצא במקום ההוא ביום קריאת מקומו קורא כמקומו, ואם דעתו להתעכב כאן קצת יום קריאת מקומו, דהיינו י"ד לבן עיר שהלך לכרך, נעקר מלהיות כבן עירו וקורא עמהם, ומשם נלמוד לבן כרך שהלך לעיר שאם דעתו לחזור יום קריאת מקומו דהיינו ט"ו אף אם נתעכב קורא כמקומו ואם דעתו להתעכב קצת יום קריאת מקומו דהיינו ט"ו בטל מעליו שם אנשי מקומו וחל עליו שם אנשי העיר הזאת[345].

ג) ויש מפרשים שלא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר וכו' מוסב הן על הדין של בן עיר שהלך לכרך, והן על הדין של בן כרך שהלך לעיר[346], שכמו שמועיל לבן כרך להיות כבן עיר כשעמד שם ליל ארבעה עשר ומקצת היום שהוא זמן קריאתה של בני העיר וחלה עליו חובת קריאתם, כמו כן מועיל לבן עיר שהלך לכרך ועמד שם עד מקצת יום י"ד, כיון שבזמן חיוב קריאת בני מקומו אינו עמהם נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתם, והוא מוקף בן יומו כיון שהוא בכרך בזמן קריאת בני עירו ונסתלק מעליו חובת מקומו הקוראים ביום י"ד, ואף אם יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו[347].

יש מהראשונים הסובר שאין זמן החזרה תלוי בעמוד השחר, אלא שבן עיר שהלך לכרך, אם לא יהיה שם ביום, הרי ודאי לא היה שם כל הלילה, שכשר לקריאת המגילה בלילה, ולא היה פרוז לכל זמן קריאת המגילה[348].

להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שבן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר, הכל תלוי בזמן הקריאה באותו מקום[349]. ויש פוסקים שהכל תלוי בעמוד השחר של י"ד[350].

כשדעתו לחזור ומתעכב ואינו חוזר

בחזרת האדם למקומו, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שהדבר תלוי בדעת האדם[351], אם היתה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו, ואם לא היה בדעתו לחזור אלא אחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא שם[352], שלא שנו אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר ונתעכב ולא חזר, אבל אם אינו עתיד לחזור בליל ארבעה עשר קורא עמהם[353], שאם היה בדעתו לחזור בלילי י"ד אף על פי שנתעכב מחמת אונס ולא חזר בלילה עד למחר, אינו פרוז בן יומו[354], שאין זה נקרא פרוז, מאחר שלא נתעכב לדעת אבל אם אין דעתו לחזור למקומו בליל י"ד אלא ביום י"ד נעשה פרוז בן יומו וקורא עמהם, מאחר שנתעכב כאן אף יום ט"ו, שאילו יצא וחזר לו היה נעשה מוקף ביום ט"ו והיה קורא כאן וכאן[355].

ב) ויש סוברים שהדבר תלוי בגמר המעשה[356], אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר[357], ואינו תלוי במחשבה כלל[358], שבן כרך שהלך לעיר אם דעתו לישב שם ליל י"ד וי"ד מקצתו, וישב שם, קורא בי"ד, ואם אין דעתו לישב שם מקצת היום ולא יש שם מקצת יום י"ד קורא כמקומו בט"ו, אבל אם היה דעתו לשבת שם ליל י"ד ומקצת יום י"ד, ובחצות ליל י"ד נמלך ללכת למקומו, אינו קורא ביום י"ד, שאינו נעשה פרוז אחר מחשבתו אלא אחר מעשיו, וכן אם לא היה בדעתו לשבת שם מקת יום י"ד אלא ללכת למקומו ליל י"ד, ובליל י"ד נמלך וישב שם מקצת י"ד, קורא עמהם, שהכל הולך אחר מעשיו[359]. ולכן מי שדר חוץ לירושלים והיה דעתו לצאת משם ולחזור למקומו קודם פורים, ונתעכב בירושלים מחמת גשמים וישב שם י"ד וט"ו, יקרא בט"ו[360].

לדעת הסוברים שדין הקריאה כמקומו תלוי בדעה לחזור[361], נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהדבר תלוי בדעתו בליל י"ד[362] שהוא זמן חיוב מגילה[363], ולכן מי שדר חוץ לירושלים והיה דעתו לצאת משם ולחזור למקומו קודם פורים, ונתעכב בירושלים מחמת גשמים וישב שם י"ד וט"ו, יקרא בט"ו[364]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהדבר תלוי שהיה בדעתו כשיוצא מעירו[365], לשוב למקומו בליל י"ד, שהואיל וכך היה בדעתו, אפילו אם ידע בודאי בליל י"ד שאינו יכול לצאת מן העיר עד שיעבור ט"ו, קורא כמקומו[366], ולכן מי שדר חוץ לירושלים לירושלים והיה דעתו לצאת משם ולחזור למקומו קודם פורים, ונתעכב בירושלים מחמת גשמים וישב שם י"ד וט"ו, יקרא בי"ד[367].

להלכה כתבו הפוסקים שהעיקר הוא בדעתו של האדם[368], ונחלקו הפוסקים אם העיקר הוא בדעתו בליל י"ד[369]. או בדעתו כשיצא ממקומו[370].

חיוב ככרך ועיר ופטור מכלום

בן עיר שעקר דירתו בליל חמשה עשר, והלך לו לכרך, אמרו בירושלמי שנתחייב לקרות עם בני מקומו בי"ד וכן נתחייב לקרות עם בני הכרך בט"ו[371]. ויש מהראשונים ואחרונים שהביאוהו להלכה[372], וכתבו שאף אם לא עקר דירתו, אלא הלך בן כרך לעיר, ונתעכב שם ביום י"ד, שקורא עמהם, ואם חוזר למקומו בליל ט"ו חוזר וקורא עם בני הכרך[373]. ויש מהראשונים החולקים וסוברים שאין סברא שיחזור ויקרא פעם שנית עם בני הכרך, שכבר נפטר[374].

בן כרך שעקר דירתו בליל חמשה עשר, והלך לו לעיר, יש מהראשונים למדים בדעת הירושלמי שאינו קורא לא בי"ד ולא בט"ו שהרי בי"ד לא היה בעיר ובט"ו לא היה בכרך, והביאו כן להלכה[375].

בן עיר להוציא בן כרך ולהיפך

בן עיר, אמרו בירושלמי שאינו מוציא בן כרך ידי חובתו - אם קורא עבורו בט"ו[376] - שכן כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם[377], שהרי נפטר לו - בי"ד - ופקעה ממנו חובת מגילה[378]. והסתפקו בירושלמי בבן כרך אם מוציא בן עיר ידי חובתו - אם קורא עבורו בי"ד[379] - שכן הכל יוצאים בארבעה עשר - בדיעבד[380] - שהוא זמן קריאתה[381], או שאינו מוציא אותו ידי חובתו, שכן כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם[382], ולכתחילה בן כרך אינו יוצא בי"ד[383]. ויש מהראשונים שכתבו שהירושלמי הכריע שבן כרך מוציא בן עיר אף על פי שאין זמנו עדיין, שהרי מכל מקום חיוב מגילה מוטל על הכל מתחילת ליל י"ד[384]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שהירושלמי הכריע להיפך, שבן כרך אינו מוציא בן עיר[385]. וכן יש מהאחרונים שכתבו בדעת הבבלי[386], שהרי זמנו של זה אינו זמנו של זה[387]. ויש מהאחרונים סוברים שהבבלי אינו אמור אלא מלכתחילה, וספיקו של הירושלמי אינו אלא בדיעבד, שהרי ספיקו של הירושלמי הוא משום שבן כרך מלכתחילה אינו יוצא בי"ד, ורק בדיעבד יוצא[388].

להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שבן כרך אינו מוציא בן עיר, שלדעתם כך דעת הבבלי[389]. ויש פוסקים שבן כרך מוציא בדיעבד בן עיר, שלדעתם מלכתחילה אף לדעת הירושלמי אינו מוציא, וספיקו של הירושלמי אינו אלא בדיעבד, וספק-דרבנן* לקולא[390].

עשיית מלאכה

בעשיית מלאכה בפורים נחלקו תנאים ואמוראים:

א) יש הסוברים שפורים אסור במלאכה[391], שנאמר: שמחה ומשתה ויום טוב[392], ויום טוב, מלמד שאסור בעשיית מלאכה[393]. או משום שנאמר: שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב[394], ויום טוב, מכאן שאסורים בעשיית מלאכה[395]. ואף על פי שלא כתוב שם: "וקבל", נאמר: וקבל היהודים את אשר החלו לעשות[396], משמע שקבלו כמו שהחלו לעשות בשנה הראשונה, והיינו אפילו איסור עשיית מלאכה[397]. ואף הסתם משנה שנאמר בה: היה כותבה וכו' אם כיון לבו יצא[398], אינו אומר שמותר בעשיית מלאכה, אלא נאמר בי"ד בכרכים[399]. יש מפרשים דהיינו שאם חל ט"ו בשבת, ובכרכים מקדימים לקרוא בי"ד[400], מכל מקום מותרים בעשיית מלאכה - לסוברים כן[401] - שאין איסור עשיית מלאכה אלא ביומו, י"ד לעיירות וט"ו לכרכים[402]. ויש מפרשים דהיינו שבן עיר שהלך לכרך ודעתו לחזור למקומו, שקורא כמקומו אף על פי שהוא בכרך[403], הואיל והוא עכשיו בכרך, והם מותרים בעשיית מלאכה, אף הוא מותר, שלא ישנה ממנהג המקום שהוא בו[404]. ואף רבי שנטע נטיעות בפורים[405], היינו מפני שנטע נטיעה של שמחה - לסוברים כן[406] - שאף על פי שאסורים במלאכה, בנטיעה של שמחה מותרים[407].

ב) רבי נטע נטיעות בפורים[408], וביאר רבה בריה דרבא, וכן אמרו בירושלמי, שלדעתו אין איסור מלאכה בפורים[409]. שכן כל מקום שכתוב "יום טוב" לא כתוב "וקבל"[410], שכן אותו כתוב בו נאמר: יום טוב, נאמר בתחילה, ולבסוף כתוב: לעשות אותם ימי משתה ושמחה[411], ואילו יום טוב לא כתוב[412], שבשעת קבלה לא קיבלו עליהן אלא שמחה ומשתה, לאוסרם בהספד ותענית[413], אבל יום טוב לא קיבלו עליהם[414], שכן במגילת אסתר, לא תמצא שכתוב "יום טוב" בזה המקרא "וקבל עליהם", אלא מעצמם עשו כן בשנה הראשונה שהגיע להם הבשורה טובה, ככתוב: ובכל מדינה ומדינה וגו' מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב[415], וכל מקום שכתוב "וקבל" לא כתוב "יום טוב", אלא וקבל היהודים את אשר החלו לעשות[416], וזה מוסב על הכתוב למעלה ממנו: לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות וגו'[417], אבל בכתוב ובכל מדינה וגו', שנדרש לדעה החולקת - לסוברים כן[418] - יום טוב כתוב בו, אבל לא "וקבל", שלא כתוב שקיבלו עליהם לעשות יום טוב לעולם[419]. וכן הסתם משנה שנאמר בה: היה כותבה וכו' אם כיון לבו יצא[420], סוברת שפורים מותר בעשיית מלאכה[421], שהרי הותר לכתוב המגילה[422].

להלכה פסקו גאונים, ראשונים ואחרונים שפורים מותר בעשיית מלאכה[423], שלא קיבלו עליהם איסור עשיית מלאכה[424].

על כפרים, המקדימים מקרא-מגילה* ליום-הכניסה*[425], שמותרים באותו היום במלאכה, ע"ע יום הכניסה[426].

מנהגים בעשיית מלאכה

בתלמוד נאמר שרב קילל אדם אחד שראה שזרע פשתן ביום פורים[427], מפני שבאותו מקום נהגו שלא לעשות מלאכה[428], וכן פסקו ראשונים להלכה, שבמקום שנהגו שלא לעשות בו מלאכה אין עושים[429], ואף אותם שנהגו לעשות אסור להם להקל ראש בכך לפני אחרים שאין נוהגים לעשות במקומם[430], שדברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירם לפניהם[431].

בזמן הזה, נחלקו ראשונים: א) יש מהם שכתבו שעכשיו נהגו הכל שלא לעשות מלאכה[432], ואף על פי שלא קיבלו עליהם איסור עשיית מלאכה[433], היינו מפני שהיו רובם עניים מפני הגלות, והיתה גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, מכל מקום אחר כן נתקבל במנהג[434], ונתפשט איסורו בכל ישראל[435]. ב) והרבה ראשונים לא הזכירו שהמנהג שלא לעשות מלאכה[436], וכתבו אחרונים בדעתם, שאף בזמן הזה פורים מותר בעשיית מלאכה במקום שלא נהגו בו איסור[437]. ומכל מקום יש מהם סוברים שאף במקום שהמנהג לעשות מלאכה בפורים, כל העושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם[438]. ויש מהם סוברים שדוקא במקום שהמנהג שלא לעשות מלאכה בפורים, על העושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם[439].

אף הפוסקים נחלקו בזה: יש מהם שפסקו שבזמן הזה נהגו שלא לעשות מלאכה[440]. ויש מהם שרק פסקו שבמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אין עושים[441].

אינו רואה סימן ברכה, דהיינו שלא יהנה מאותה מלאכה ויפסיד הימנה[442], וכן אמרו בתלמוד שאותו אדם שקילל אותו רב על שזרע פשתן בפורים[443], לא צמח הפשתן שלו[444].

מלאכות המותרות

רבי נטע נטיעות בפורים[445], ונחלקו בביאור מעשהו לשונות התלמוד: א) ללשון הראשון היינו משום שבמקומו של רבי לא נהגו איסור בדבר[446]. ב) וללשון השני היינו משום שנהגו איסור מלאכה[447], ורבי נטיעה של שמחה נטע[448], שכיון שפורים יום שמחה הוא, מותר לנטוע נטיעה של שמחה[449], שאף על פי שפורים מותר במלאכה לא היה נוטע בו רבי, שהעושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה[450], אלא משום שהיא נטיעה של שמחה[451]. שכן שנינו שבתענית-צבור* של גשמים - מהתעניות האחרונות, לאחר שעברו שאר התעניות ולא נענו[452] - ממעטים בבנין של שמחה, כגון הבונה בית חתנות לבנו, ובנטיעה של שמחה[453], כגון אבורנקי של מלכים[454], אילן שצילו נאה, שכופפים אותו על גבי כלונסות ויתידות, והמלכים אוכלים תחתיו בימות החמה ומתעדנים בה במיני שמחות[455], וכיון שבתענית צבור אנו אוסרים נטיעה זו מפני שהיא נטיעה של שמחה, דין הוא שתותר בפורים שהוא יום של שמחה[456]. ויש שאינם גורסים שהוא במקום שלא נהגו לאסור אלא מלאכה, אלא רק שרבי נטיעה של שמחה נטע[457], שכיון שבתעניות ראשונות אסורים במלאכה[458], ולמרות זאת הותרה נטיעה של שמחה, כן בפורים, אף על פי שאסורים במלאכה - לסוברים כן[459] - בנטיעה של שמחה מותרים[460].

להלכה כתבו ראשונים, שבמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה - לסוברים שיש מקומות שנהגו לעשות מלאכה בפורים[461] - אם נטיעה של שמחה היא, מותרת בכל מקום[462], וכן כתבו הפוסקים שהעושה מלאכה בפורים, במקום שנהגו שלא לעשות[463], אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם, אלא אם הוא בנין של שמחה, כגון, בית חתנות לבנו או אבורנקי של מלכים[464]. וכן כתבו ראשונים שאף על פי שנהגו שלא לעשות מלאכה - לדעתם שבכל מקום נהגו כן[465] - אין הדברים אמורים בבנין של שמחה[466] ונטיעה של שמחה[467].

אף על פי שנהגו שלא לעשות מלאכה - לסוברים כן[468] - כתבו ראשונים שאין הדברים אמורים אלא במלאכה של טורח וצער[469], ובלימוד תורה הצריך עיון[470] גדול[471], וכתבו שמכאן סומכים תלמידי חכמים לכתוב סברותיהם אף ביום הפורים, דרך שמחה ושעשוע[472], שאין איסור מלאכה אמור במלאכת מצוה, כגון כתיבה של מצוה, ומותר לכתוב פסקי הלכות - ותשובות על שנשאל[473] - ופשטי המקראות שאדם שמח בהן, ככתוב: פקודי ה' ישרים משמחי לב[474], ואגרות של שאילת שלום[475] ומזכרת חובותיו[476].

עוד כתבו ראשונים שנוהגים לעשות כמה מלאכות בפורים, בתפירות וציורים, לצורך שמחת פורים[477].

להלכה כתבו הפוסקים שמותר בפורים לעשות כל מלאכת מצוה, כגון לכתוב פסקי הלכות[478], וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך - שמחת[479] - פורים[480], אף על פי שהיה אפשר לעשותן מקודם[481]. ויש מהם שכתבו שמכל מקום לימוד בדבר שצריך עיון גדול, אסור[482].

משא-ומתן*, כתבו אחרונים שאין בו איסור מלאכה[483], שהוא כנטיעה של שמחה[484], שהאדם שמח במשא ומתן[485], ובפורים כתוב: ימי משתה ושמחה[486], ודינו ככותב אגרת שאלת שלום ומזכרת חובותיו[487]. ואף על פי שבתשעה-באב* הדבר אסור[488], שונה הדין כאן שיש לו לעשות כל מה שהוא שמחה לו[489]. יש מהאחרונים שכתבו שמכל מקום נהגו שלא לעשות משא ומתן בפורים[490], כדי שיתעסקו בסעודה[491]. ויש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שעושים משא ומתן בפורים[492], ויושבים בחנויות[493].

יש מהאחרונים שכתבו שכל שיש הפסד ממון בדבר, מותר לעשות מלאכה בפורים, שהוא דבר של שמחה[494].

זמן האיסור

בזמן איסור מלאכה, נחלקו ראשונים:

א) יש שכתבו שאין איסור מלאכה אלא בזמנו של פורים[495], ביום מקרא-מגילה*, אבל לאסור של זה בזה אינו מנהג[496] - ובפרזים אין אסורים במלאכה בט"ו - ובמוקפים אין אסורים במלאכה בי"ד[497]. ונסתפקו אחרונים אם במקום שנמצא מנהג שנהגו לאסור בשני הימים, הדבר אסור, או שאף אם נהגו כן אינו מנהג, ואין משגיחים במנהג גרוע[498].

ב) ויש מהראשונים שכתבו שאיסור מלאכה נהוג בשני הימים[499]. וכן יש מהראשונים שכתבו שלסוברים שאסור לעשות מלאכה בפורים[500], אסור לכתוב בשני ימי פורים, שהוא מלאכה[501], וכתבו אחרונים בדעתם, שאף על פי שלהלכה אין איסור מלאכה בפורים[502], לנוהגים שלא לעשות בו מלאכה, יש לנהוג איסור מלאכה בשני ימי פורים[503].

להלכה כתבו אחרונים שהדבר תלוי במנהג אותו המקום[504].

יש מהראשונים שכתבו שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה אף בשושן פורים[505]. ויש מהאחרונים שכתבו שלא נתברר איך המנהג אצלנו[506].

חל ט"ו בשבת, שמוקפים מקדימים לקרות בי"ד[507], נחלקו ראשונים: יש סוברים שהמוקפים מותרים בו בעשיית מלאכה[508]. ויש סוברים שהם אסורים[509].

בליל פורים, נחלקו אחרונים: יש סוברים שלא נהגו איסור מלאכה עד הנץ-החמה*, כפי הדין בערב-פסח*[510]. ויש סוברים שמכיון שאנו נוהגים שלא לעשות מלאכה בפורים, אסור לעשות מלאכה אף בלילה[511], שכן לסוברים שפורים אסור במלאכה[512], איסור מלאכה בפורים, נוהג אף בליל פורים[513], שהוא שב ואל תעשה, וכל-דתקון-רבנן-כעין-דאוריתא-תקון*, והוא כאיסור מלאכה ביום-טוב*, הנוהג אף בליל יום טוב[514].

נידוי

יש הגורסים בתלמוד שאלה על דברי רב שקילל למי שזרע פשתן בפורים[515], מדוע לא נידהו, ומיישב התלמוד, שכיון שלא צמח הפשתן[516], היינו נדוי*[517]. ונחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שאף על פי שאיסור מלאכה הוא מטעם מנהג, מנדים כל העושה מלאכה בפורים[518], שאין לזלזל על המנהג[519], כיון שפשט איסורו על כל ישראל[520] - לסוברים כן[521] - או אפילו יש מקומות שנהגו לעשות מלאכה בפורים - לסוברים כן[522] - במקום שנהגו שלא לעשות, מנדים העובר עליו[523]. ב) ויש מהראשונים מפרשים שהדברים אמורים לסוברים שאסור במלאכה בפורים, שהעושה איסור ואפילו מדבריהם מנדים אותו[524], אבל להלכה שאין איסור בעשיית מלאכה בפורים[525], אלא מנהג בלבד[526], אין לנדות העושה מלאכה בפורים[527]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[528].

וכתבו אחרונים בדעתם שאין מנדים אלא העושה מלאכה במזיד[529], ודוקא כשעושה גוף המלאכה ביום הפורים, אבל לא אם המלאכה נעשית קודם הפורים ובפורים סיימה[530].

תפלה*, תפלין* וקריאת-התורה*

על הנסים

בפורים מתפלל שמונה-עשרה*[531], ואומר מעין המאורע[532], שחייב להזכיר[533] על הנסים[534] בהודאה*[535], אחר "קוינו לך"[536], שכל דבר שהוא לשעבר - שנותן הודאה לשעבר[537] - אומרו בהודאה[538], ועל הנסים הודאה היא ולא תפילה[539]. וכתבו ראשונים שיש האומרים אותו בהודאה, לאחר "ערב ובוקר וצהרים"[540].

על הנסים נאמר שחרית* ומנחה*[541]. ואם נאמר בערבית*, נחלקו הדעות: יש סוברים שאומרים אותו אף בערבית[542], אף על פי שלא קראו המגילה עדיין[543], ומזכיר על הניסים אפילו אם הקדים להתפלל ערבית קודם צאת-הכוכבים*[544], שהוא כשאר ימים טובים, שמזכיר מעין המאורע בתפילת ערבית, אף על פי שעדיין לא קידש[545]. ויש סוברים שאין מזכירים על הניסים בערבית[546], שאין לאומרו עד לאחר קריאת מגילה[547].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שמזכיר על הנסים בערבית[548], אפילו אם הקדים להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים[549].

בעל הנסים של פורים, כתבו ראשונים שיש פ"ה תיבות[550] נגד המן ופ"ד אותיות מן ואת פרשנדתא[551] עד ויזתא[552].

אם לא אמר בתפילה על הניסים, אין מחזירים אותו[553], שכל שאין בו קרבן מוסף*, אין מחזירים אותו[554], ויאמר בתפילה אחר אלהי נצור: נודה לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על הנסים וכו'[555].

בערבית, במוצאי פורים, אין אומרים על הנסים, אף אם נמשכה סעודת פורים[556] בלילה[557].

פרזים, העושים את הפורים בי"ד אדר[558], נחלקו בהם ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים ואחרונים סוברים שאסור להם להזכיר על הנסים בתפילה בט"ו[559], וביארו אחרונים בדעתם שכיון שאין שייך זה לאותו יום, הוא שלא מעין המאורע והוא הפסק בתפילה[560]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין איסור להזכיר על הנסים בט"ו[561], שבשני הימים נעשו להם נסים ונפלאות כמו שמבואר בכתוב[562].

לסוברים שהטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה הוא הפסק וחוזר לתחילת הברכה שהפסיק בה, או לראש תפילתו, אם סיים התפילה[563], ולסוברים שאסור לפרוז להזכיר על הנסים בט"ו אדר[564], אם עבר והזכיר, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שצריך לחזור ולהתפלל[565], שמשנה ממטבע שטבעו חכמים הוא[566]. ויש סוברים שאינו צריך לחזור אם אמרו[567], שיש קצת שייכות לעל הנסים אף בט"ו[568].

על אמירת על הנסים בברכת-המזון*, עי' להלן: הסעודה[569]. ושם[570], שנחלקו ראשונים אם אומרים אותו כשנמשכה סעודת פורים ללילה. על כך שאין מזכירים מעין המאורע בברכה-מעין-שלש*, עי' להלן: שם[571]. בנוסח על הנסים, שיש גורסים: ועל הנסים, ע"ע חנכה: הלל והודאה[572]. בנוסח על הנסים, שיש הגורסים: בימים ההם ובזמן הזה, ויש סוברים שטעות הוא, ויש לומר: בזמן הזה, ע"ע הנ"ל: שם[573]. על התוספת בעל הנסים, שיש המוסיפים בסופה: כשם שעשית עמהם וגו', ויש הסוברים שאין לאומרה, ע"ע הנ"ל: שם[574].

ארור המן וברוך מרדכי

בירושלמי ומסכת סופרים אמרו שצריך לומר: ארור המן ארורים בניו[575], חרבונא זכור לטוב[576], שלדעתם חרבונא, היינו אליהו שנדמה לחרבונא[577], וזכור לטוב הוא אליהו[578]. יש מהאחרונים מפרשים שזכור לטוב מוסב על אליהו[579], ומוסב אף על חרבונה, שמאחר שנדמה צורתו לחרבונה, כמה טוב היה חרבונה שאליהו נדמה בצורתו[580], ולכן אומרים "וגם" חרבונה[581] - לסוברים כן[582] - או שהפירוש הוא, שאף שהפשוטו אמת, שהוא חרבונה, מכל מקום יהא ברוך כיון שזכור לטוב, רוצה לומד שנזכר לטובה, שיש אומרים שהוא אליהו[583]. ויש מהאחרונים מפרשים שזכור לטוב מוסב רק על חרבונה, מאחר שאליהו נדמה בדמותו, נזכירהו לטוב[584].

בטעם אמירת ארור המן ארורים בניו, אמרו במדרש, לקיים מה שנאמר: ושם רשעים ירקב[585] - שמשם אנו למדים שמצוה לקלל הרשעים[586] - ויש מהראשונים שכתבו שמצוה לקלל המן בפורים, וכשאומר ארור המן יוצא ידי חובתו[587].

בזמן האמירות הללו נחלקו הדעות: א) יש סוברים שבשעת מקרא-מגילה*, כשמגיעים להמן, אומרים: ארור המן וארורים בניו[588], ואפילו כשמזכיר המן במגילה קודם התלייה, שכעת כבר מת הוא[589], וכשמגיעים לחרבונא, אומרים: חרבונא זכור לטוב[590], ואף שמברכים על מקרא מגילה[591] אין זה הפסק[592]. ב) ויש סוברים שאמירות הללו הן לאחר מקרא מגילה[593], שמשום הפסק ברכה, יקלל הרשעים לאחר הקריאה[594].

במסכת סופרים אמרו עוד שלאחר מקרא מגילה - וקודם שיאמר ארור המן[595], לסוברים שאומרו לאחר מקרא מגילה[596] - מקלס לצדיקים: ברוך מרדכי, ברוכה אסתר, ברוכים כל ישראל[597]. וביארו ראשונים הטעם, משום שנאמר: זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב[598].

ויש מהראשונים שכתבו, בשם הירושלמי[599], או בשם מסכת סופרים[600], או בשם הגמרא[601], שצריך לומר, אחר קריאת המגילה[602], ארור המן, ברוך מרדכי[603], ארורה זרש, ברוכה אסתר[604]. גם חרבונה - ויש גורסים: וגם חרבונה[605]. ויש גורסים: וחרבונה[606]. ויש גורסים: חרבונה[607] - זכור לטוב[608]. וביארו אחרונים שמקדים ארור המן לברוך מרדכי, משום שרשעתו היתה מקודם[609]. ולגירסא זו לא נזכר "ארורים בניו", וביארו אחרונים הטעם, שכן אמרו בתלמוד: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק[610], והירושלמי שבו נזכר שיש לאומרו[611], כוונתו לבניו שנתלו[612]. או ש"ארורים בניו" הוא נוסח קדום, אבל אחר כך שלמדו בניו תורה, חדלו מלאומרו[613].

יש מהראשונים שכתבו בשם הירושלמי[614], או בשם מסכת סופרים[615], קודם הזכרת חרבונה[616], תוספת: ארורים כל הערלים[617] - ויש גורסים: הרשעים[618]. ויש שהשמיטו כליל, והביאו רק סוף המשפט[619] - ברוכים כל ישראל[620]. ויש גורסים: היהודים[621]. ויש גורסים: ישראלים[622].

להלכה נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים שהשמיטו הדין[623]. וכן יש מהראשונים שכתבו שלא נהגו באמירות הללו[624]. ב) ויש מהראשונים שפסקו שצריך לומר: ארור המן[625] וארורים בניו, חרבונא זכור לטוב[626]. וכן יש מהראשונים שכתבו שנהגו לומר[627]. ג) ויש מהראשונים שפסקו שצריך לומר: ארור המן ברוך מרדכי וכו' ארורים כל וכו'[628]. ד) ויש מהראשונים שכתבו שנהגו לומר: ארור המן וארורים בניו, ברוך מרדכי וברוכה אסתר[629].

יש מבין הראשונים הפוסקים שצריך להזכיר "ארור המן"[630], הפוסקים שאינו אלא למצוה בעלמא ולא לעיכוב[631]. ויש הפוסקים שכל שלא אמר ארור המן לא יצא[632].

להלכה כתבו הפוסקים שצריך לומר: ארור המן ברוך מרדכי וכו' ארורים כל וכו' וגם חרבונה זכור לטוב[633]. ונחלקו המנהגים: יש הנוהגים לומר: ארור המן אשר בקש לאבדי, ברוך מרדכי היהודי, ארורה זרש אשת מפחידי, ברוכה אסתר בעדי[634], וגם חרבונה זכור לטוב[635]. ויש הנוהגים לומר: ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים ברוכים כל ישראל, וגם חרבונה זכור לטוב[636]. ויש הנוהגים לומר ארור המן וכו' ארורה זרש וכו' ארורים אויבים ברוכים ישראל, בסדר ענייה ואמירה של שליח-צבור* וקהל, שליח הציבור אומר: ארור המן, ועונים הציבור: ברוך מרדכי, שלוש פעמים, וחוזר ואומר: ברוך מרדכי, ועונים הציבור: ארור המן, שלוש פעמים, וכן הלאה, ובסוף אומרים: וגם חרבונה זכור לטוב[637].

על כך שהמזכיר רשע* ואינו מקללו עובר בעשה, ע"ע רשע.

סדר ערבית

מתפללים ערבית*, ואומר אחר תפילת ערבית קדיש*[638]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאומר עד "דאמירן בעלמא"[639], ואין אומר תתקבל, לפי שעתיד לומר סדר קדושה אחר המגילה[640], ואז יאמר תתקבל[641], שאין אומרים קדיש שלם אלא בגמר כל אותה תפלה דהיינו אחר קריאת המגילה[642]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאומר קדיש שלם[643], עם "תתקבל"[644].

אף אם מתפלל מבעוד יום ממתין עד לצאת-הכוכבים* למקרא-מגילה*[645]. ויש הנוהגים לומר לפניו פיוטים*[646]. ולאחר מקרא מגילה, אומרים פיוטים, כל מקום כפי מנהגו[647], וקדושה-דסדרא*[648] החל מואתה קדוש[649], וקדיש* תתקבל[650] ועלינו לשבח[651]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאומרים קדיש שלם בלא תתקבל[652]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שאין אומרים קדושה דסידרא[653].

שני טעמים נתנו ראשונים מדוע אומרים קדושה דסידרא, לאחר מקרא מגילה: א) לפי שאסתר אמרה - למנצח על אילת השחר[654], ושם - ואתה קדוש[655] סמוך לפסוק אלהי אקרא יומם[656], שממנו אנו למדים למקרא מגילה בלילה[657]. ב) כי לולי הקדוש ברוך הוא יושב תהילותם, לא נשתייר בפורים שריד ופליט משונאיהם של ישראל[658].

בטעם שאין מתחילים הקדושה דסידרא בכתוב: ובא לציון גואל[659], כתבו ראשונים, לפי שאין גאולה בלילה[660].

יש מהראשונים שכתבו שנוהגים לומר לאחר קדיש תתקבל שלאחר קריאת המגילה[661], פיטום הקטורת[662] - למנהגם שאומרים כן אף בחול[663], בסום תפילת ערבית*[664] - וקדיש[665] של קטן[666].

על ארור המן וכו', שיש הסוברים שיש לאומרו לאחר מקרא-מגילה*, עי' לעיל[667]. על הראשונים הסוברים שאומרים בליל פורים, לאחר קריאת המגילה: שיר מזמור לאסף[668], עי' להלן[669]. ושם[670], על האחרונים שכתבו שהמנהג שאומרים אז מזמורים אחרים. על הנוהגים להקדים לתפילת ערבית למנצח על אילת השחר, עי' להלן[671]. חל פורים במוצאי-שבת*, שנחלקו ראשונים אם אומרים בו ויהי נעם, ע"ע מוצאי שבת[672].

סדר שחרית

בתפילת שחרית, בחזרת-הש"ץ* כתבו ראשונים ואחרונים שנוהגים לומר קרובץ[673]: ויאהב אומן[674].

לאחר חזרת הש"ץ אומרים קדיש עד "דאמירן בעלמא", ומוציאים ספר תורה - בגדולה ורוממות[675] - וקוראים בו[676]. ויש שכתבו שאומר לפני הוצאת הספר - לדעתם שאומרים כן בערבי ימים טובים ובמוצאי ימים טובים, ובשבת* ויום-טוב*[677] - אתה הראת לדעת[678] - ופסוקים מפוזרים[679] - עד ורעם ונשאם עד העולם[680]. וכן לדעתם אומרים אף בשושן פורים, אם חל ביום שני[681].

לאחר קריאת-התורה*, אומרים קדיש עד "דאמירן בעלמא"[682], ולאחר מכן נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שאין מחזירים הספר תורה למקומו[683], אלא יושב ואוחז בידיו עד שקראו את המגילה[684], ולאחר מקרא מגילה[685] מחזיר ספר תורה למקומו[686] בהלל ובהודאה[687]. ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שמחזירים ספר תורה למקומו קודם מקרא מגילה[688], ויש מהם שכתבו שיושבים ומצפים לאנשים נשים וטף עד בואם לבית-הכנסת* וקוראים את המגילה[689]. ויש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לקרוא המגילה, לאחר תפילת שחרית[690].

כשמחזירים ספר התורה, יש מהראשונים שכתבו שנהגו לומר: שיר המעלות לדוד לולי ה'[691], מפני שמדבר מענין מה שרצה המן לעשות לנו[692]. ויש מהאחרונים שכתבו שנהגו לומר אותו לאחר מקרא מגילה בערבית[693], וקודם קדיש תתקבל בשחרית[694]. או אף בשחרית, לאחר מקרא מגילה[695].

לאחר מקרא מגילה, אומרים פיוטים, כל מקום כפי מנהגו[696].

לסוברים שקוראים המגילה בתוך תפילת שחרית[697], לאחר שקראו במגילה והחזירו ספר תורה למקומו, אומרים אשרי וקדושה-דסדרא*, וקדיש תתקבל[698]. ויש מהראשונים שכתבו שאומרים אשרי קודם מקרא מגילה, ולאחריו קדושה דסידרא, ומחזירים ספר תורה למקומו, וקדיש תתקבל[699].

על ארור המן וכו', שיש הסוברים שיש לאומרו לאחר מקרא-מגילה*, עי' לעיל[700]. על כך שאין קוראים הלל בפורים, עי' להלן[701]. ושם[702], אם מי שאין לו מגילה, קורא את ההלל. אם עושים נפילת-אפים* בפורים, עי' להלן[703]. ושם[704], שלמנהג שאין עושים נפילת אפים, אין אומרים דברים נוספים שהם מענין תחינה וצרה. על קריאת-התורה* בפורים, עי' להלן[705]. על הנוהגים לומר לאחר תפילת שחרית שיר מזמור לאסף[706], אם אומרים אותו בפורים, עי' להלן[707]. על הנוהגים לומר שיר-של-יום*[708], איזה מזמור אומרים בפורים, עי' להלן[709]. על הנוהגים להוסיף לאחר שיר של יום: שיר מזמור לאסף, עי' להלן[710]. על פורים, שהוא אחד מחמש השכמות שמנו ראשונים, ע"ע שחרית.

הלל

אין קוראים הלל* בפורים[711]. ומספר טעמים לדבר:

א) משום שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ[712], ואינו דומה ליציאת מצרים שהוא נס שבחוצה לארץ[713], שעד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה - על נס המאורע להם[714] - משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה[715], על נס שאירע להן בחוצה לארץ לאחר מכן[716].

ב) קריאת המגילה היא ההלל[717], שלא הוצרכו לקבוע בו שיאמרו הלל[718], לפי שקריאת המגילה והזכרת הנס הוא במקום ההלל[719], שכיון שחייבו בקריאתה ובשמיעתה האמת זה מביא שיתעורר כשיקרא וישמע דברי האגרת שיתן שבח והודאה לשם יתברך[720]. ולדעה זו כיון שגלו חזרו כל הארצות להכשירן - להיתרן[721] - הראשון[722], לומר הלל אפילו על נס של חוץ לארץ[723].

ג) נאמר בהלל: הללו עבדי ה'[724], כלומר, ולא עבדי פרעה - שהרי לחירות יצאו[725], ואין לשון עבדי ה' נופל אלא בנס שאפשר לומר בו עבדי ה' לבד[726] - אבל בזו עדיין עבדי אחשורוש היו[727] ולא יצאו מעבדות לחירות[728], משונאיהם נגאלו[729] ומן המות[730], לא נגאלו מן המלכות[731], ואין קוראים הלל אלא על מפלתה של מלכות, ומלכות אחשורוש היתה קיימת[732], ולכן אין אומרים הלל בפורים[733]. ואף לדעה זו כיון שגלו חזרו כל הארצות להכשירן הראשון[734], שהרי אם לא היינו עבדי אחשורוש, היינו אומרים את ההלל[735].

הנמצא במקום שאין לו מגילה, כתבו ראשונים שלטעם שקריאת המגילה היא הלל[736], קורא את ההלל, שהרי לא נמנעה קריאתו אלא מפני שקריאת המגילה במקומו[737], וכן צידדו להלכה[738]. ולטעם שעדיין עבדי אחשורוש היו[739], אף מי שאין בידו מגילה אינו קורא את ההלל[740]. ואחרונים צידדו שאף לטעם שקריאת המגילה היא הלל, לא יקרא ההלל בברכה, שמשום שקריאתה הלל, לא תקנו חכמים לקרוא הלל בפורים, ומשום שלא תקנו, גם זה שאין לו מגילה אין לו לקרות[741], שלא חלקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם[742].

להלכה כתבו הפוסקים, שאף מי שאין בידו מגילה, אינו קורא את ההלל[743]. ומכל מקום יש מהם שכתבו שאף על פי כן כשאין לו מגילה לקרות יש לו לקרות הלל בלא ברכה שלפניו ושלאחריו, כקורא בתהלים[744]. ואף אם יש לו חומש שקורא בו מגילה לעצמו, מכל מקום הרוצה לקרות גם הלל בלא ברכה לא הפסיד, שאפשר שעדיף אמירת הלל שלא נתקן שיהיה בכשרות קצת כספר תורה, מה שאין כן קריאת המגילה שעיקר תקנתה להיות כתובה כתיקנה[745], ולכן יוצא ידי שניהם[746].

נפילת אפים ותחנון

אם עושים נפילת-אפים* ואומרים תחנון* בפורים, נחלקו גאונים וראשונים: א) יש מהגאונים סוברים שנופל אדם על פניו בפורים[747], שאין דומה פורים לכל מועדים ולחנכה* - שאין נופלים בהם על פניהם - שבכולם אנו גומרים את ההלל ואומרים: זה היום עשה ה'[748], ואילו בפורים אין אנו אומרים[749], ואף על פי שמשום שאין אומרים הלל* על נס שבחוצה לארץ הוא[750] - לסוברים כן[751] - סוף סוף הרי אנו אומרים יום נס הוא, ונגאלו ישראל בו מלהשמיד ולהרוג ולאבד, וצריכים אנו לבקש רחמים שיפדנו ויגאלנו באחרונה כבראשונה[752]. וכתבו גאונים שכן המנהג בשתי הישיבות[753], שיורדים תנאים לפני גאון ואב בית דין ואלופים וכל ישיבה כולה, ומבקשים רחמים הרבה ונופלים על פניהם[754]. ב) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שאין נופלים על פניהם[755], שהרי קריאת המגילה זו הלל - לסוברים כן[756] - הרי שאם לא זה, היינו אומרים הלל[757], וכמו שאנו גומרים את ההלל הוא, שקריאת המגילה והזכרת הנס הוא במקום ההלל, ואין לומר נפילת אפים[758] כי יום משתה ושמחה הוא[759], ולא יום צרה[760], שנאמר: ימי משתה ושמחה[761].

למעשה כתבו ראשונים ואחרונים שהמנהג שאין נופלים על פניהם[762] ואין אומרים תחנון בפורים[763], לא בשחרית ולא במנחה[764], לא בי"ד ולא בט"ו[765], שנאמר: ימי משתה ושמחה[766], ופורים נקרא יום טוב[767]. ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה[768] - אף לסוברים שאין דינו שוה לתחנון[769] - שאין להזכיר צרה בפורים[770], שנאמר: את שני הימים האלה[771], שמוקפים בט"ו כשושן וכפרים בי"ד[772], וכתוב: ימי משתה ושמחה[773]. ובשני ובחמישי אין אומרים ודוי*[774] - לסוברים שיש לאומרו בתחנונים שבשני וחמישי[775] - ולא אל ארך אפים[776], שהוא תחינה[777]. וכתבו ראשונים שיש הנוהגים לומר יענך ה' ביום צרה בשושן פורים[778].

קריאת התורה

בפורים, קוראים ויבֹא עמלק[779], לפי שהמן יצא מזרעו[780]. וקוראים מויבֹא עמלק[781] עד מדֹר דֹר[782], לשלושה קרואים[783]. ואף על פי שאין בה אלא תשעה פסוקים[784], אין מוסיפים וקוראים וישמע יתרו[785], כדי להשלים לעשרה פסוקים, שהקורא בתורה לא יפחות מהם[786], וכן אין צריך להתחיל בפרשה שלמעלה[787], אלא ראשון קורא שלושה פסוקים: ויבֹא עמלק[788], ויאמר משה[789], ויעש יהושע[790], ושני קורא: והיה כאשר ירים משה[791], וידי משה[792], ויחלֹש יהושע[793], שלישי קורא: ויאמר ה'[794], ויבן משה[795], ויאמר כי יד[796]. ואין צורך לקרוא עשרה פסוקים, שתשעה הפסוקים הם סדרו של יום[797], ונשלם הענין בתשע[798], שענינה אין בה יותר מתשעה פסוקים[799], ושם מסתיים סדורו של יום, ואינו בדין שיקראו במה שאינו סדרו של יום כדי להשלים עשרה פסוקים[800]. והוא כהפטרה*, שצריך לקרוא בה עשרים ואחד פסוקים[801], ואם נגמר הענין שקראו בו בפחות מעשרים ואחד פסוקים, אינו צריך להוסיף מענין אחר[802]. וכתבו ראשונים טעם לדבר, אמר הקדוש ברוך הוא: עמלק גרם לי להיות שמי חסר וכסאי חסר, כשם ששמי חסר וכסאי חסר בעבורו כך פרשיותיו חסרות[803]. ויש מהגאונים סוברים שיכולים להתחיל הקריאה קודם ויבא, ולהשלים עשרה פסוקים, ואם התחילו בויבא עמלק, יקראו אלה תשעה פסוקים ולא ידלגו[804], שהם מענין היום[805]. ויש מהגאונים סוברים שצריך להתחיל למעלה, לפי מה שאמרו חכמים אין פוחתים מעשרה פסוקים שבתורה לשלושת הקוראים והקורא ארבעה מהם הרי זה משובח[806]. וכן יש מהראשונים סוברים שצריך להוסיף בין למעלה בין למטה, שאסור לקרות בפרשה פחות מעשרה פסוקים[807].

למעשה כתבו ראשונים ואחרונים שהמנהג שקוראים תשעה פסוקים[808]. ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שאף על פי שאין לחוש להשלים לעשרה פסוקים[809], המנהג להחזיר שני פעמים הפסוק האחרון של פרשה זו, כדי להשלים לעשרה פסוקים[810].

קריאת התורה בפרשת ויבא עמלק, נחלקו ראשונים אם כפרים, המקדימים מקרא-מגילה* ליום-הכניסה*[811], קוראים אותה עם קריאת המגילה, או שאין מקדימים הקריאה, ועל כך ע"ע יום הכניסה[812].

שיר מזמור לאסף

שיר מזמור לאסף[813] - שיש הנוהגים להוסיף בסוף תפילת שחרית*[814] - נחלקו בו ראשונים:

א) יש סוברים שאין לאומרו בי"ד וט"ו באדר[815], אלא אומרים במקומו: למנצח על אילת השחר[816]. וכן יש מהראשונים שכתבו שנוהגים לומר בפורים לאחר קדיש תתקבל[817] מזמור זה[818], שמדבר מענין אסתר, כפי שאמרו חכמים: למה נמשלה אסתר לאילה, לומר לך: מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה[819], למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים[820]. וגם יש בו רמז לשם המן, שנאמר: הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי[821], ראשי תיבות המן מכי[822]. ואומר אחריו: קדיש יהא שלמא רבה[823]. ויש מהאחרונים שכתבו שהוא שיר-של-יום* של פורים[824]. ויש שנהגו לאומרו קודם תפילת ערבית בליל פורים[825].

ב) ויש מהראשונים סוברים שיש לומר בפורים שיר מזמור לאסף[826], כדי לסמוך שיר ממפלתם של רשעים[827], שכתוב בו מפלה לאומות[828], למגילה שהיא מפלתם של רשעים[829], ולטעם זה יש מהראשונים שכתבו שנוהגים לומר שיר מזמור לאסף אף בליל ארבעה עשר[830]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לומר שיר מזמור לאסף, בשחרית, לאחר שיר של יום, שהוא מזמור של פורים[831]. או שאומרים בפורים שיר מזמור לאסף, משום שכל יום שאין בו מוסף* אומרים שיר מזמור לאסף[832].

השיר שהלוים היו אומרים בבית-המקדש* בפורים: שגיון לדוד[833]. וביארו אחרונים הטעם, שכתוב בו: על דברי כוש בן ימיני[834], שהוא שאול, וכתוב בו גם כן: ולו הכין כלי מות[835], רמז על העץ שהכין המן למרדכי[836] ונתלה בו[837], וכתוב בו: בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד[838], שכל זה הוא רמז למה שחשב המן על היהודים ושב עמלו בראשו[839].

למעשה יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לומר בפורים בשחרית, במקום שיר-של-יום* - לנוהגים לאומרו[840] - וכן בערבית לאחר קריאת המגילה: למנצח על אילת השחר[841]. ומכל מקום כתבו שאחר מזמור זה ראוי לומר מזמור שגיון לדוד[842]. ושאין לומר בו השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום[843].

תפילין

חייב אדם להניח תפלין* בפורים[844], וכתבו ראשונים דהיינו בהשכמה, אך לא כל היום[845] - כפי מצותה[846] - מפני שחייב אדם להשתכר בפורים[847] - לסוברים כן[848] - ולכן חולצן אחר התפילה, פן יהיה שיכור[849]. וכתבו אחרונים שאין לחלוץ התפילין בפורים עד אחר קריאת המגילה[850], שנאמר: ליהודים היתה וגו' ויקר[851], אלו תפילין[852], לכן יש להיות תפילין בשעת קריאה[853], שאם התפלל כבר ועתה שומע מגילה אין חולץ תפילין עד לאחר המגילה[854], אבל מי ששומע המגילה בסדר התפילה, אינו חולץ אלא אחר קדושה-דסדרא*, שהרי אלה שאינם מניחים תפילין בכל היום, אלא בשעת התפילה בלבד - וכן המנהג[855] - נוהגים לחלוץ התפילין אחר קדושה דסידרא[856], שאינה נאמרת אלא לאחר קריאת המגילה[857].

הסעודה

חייבים בית ישראל לאכול ולשתות בפורים[858] ולהודות ולשבח על כל הניסים שעשה להם הקדוש ברוך הוא[859], וסעודת פורים היא מצוה מדברי-קבלה*[860], שנאמר: לעשות אותם ימי משתה ושמחה[861], והשמחה היא הסעודה[862]. וחייב אדם להרבות בשמחה ביום זה[863], ובאכילה ובשתיה[864] עד שלא יחסר שום דבר, בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הניסים שעשה לנו[865], ואוכלים ושותים ושמחים ומזמרים על שולחנם ובבית חבריהם[866]. ומצוה להרבות בסעודת פורים[867], ויתעכב על שולחנו לאכול ולשתות יותר ממה שרגיל[868], ויקבץ כל אנשי ביתו וחבריו על שולחן אחד כדרך המסיבה שמתאספים הרבה לעשות סעודה ומתוך כך מתרבה שמחה, אבל כשהאדם יושב יחידי וגלמוד אי אפשר לשמוח כראוי[869].

החיוב להשתכר ביין - לסוברים שחייבים בכך בפורים[870] - הוא בכלל חובת סעודת פורים[871].

על הסוברים שאין להשתכר בפורים[872], שנתנו ראשונים טעם לדבר, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות, עי' להלן: שכרות בפורים[873].

ברכה

אין מברכים על מצות סעודת פורים[874]. ונחלקו אחרונים:

א) יש סוברים שראוי היה לברך עליה אשר קדשנו במצותיו וצונו וכו' ושהחיינו, שהרי בא מזמן לזמן, כמו שמברכים על נר חנכה* וקריאת-המגילה*, רק שהברכות של המגילה מוסב על קריאת המגילה ועל קיום מה שכתוב במגילה, דהיינו הסעודה ומשלוח-מנות* וכו', כמו שהחיינו בקידוש יום טוב סוכות שמוסב גם על הסוכה[875], על כן צריך השומע הברכות - של המגילה - לכוון גם על זה[876].

ב) ויש שכתבו דין זה לגבי ברכת שהחיינו, שיכוון גם על סעודת פורים, שהיא גם כן מצוה[877], וביארו, שלסוברים שמברכים שהחיינו אף על קריאת המגילה ביום[878], יכוון זה בברכת שהחיינו של יום[879], ולסוברים שאין מברכים ברכה זו אלא בקריאת המגילה בלילה[880], יכוון כן בשהחיינו של לילה, אף על פי שאין זמנה של סעודה בלילה[881]. ומכל מקום לא ראו חכמים לקבוע ברכת שהחיינו על סעודת פורים[882], שזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויום טוב[883], ולכן מי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על הסעודה[884]. וכן ברכת-המצות* על סעודת פורים לא תיקנו כלל[885].

על הסוברים שמי שאין לו מגילה, ראוי לו לברך ברכת-הזמן* על עצם יום פורים, ע"ע ברכת הזמן[886]. ושם[887], על הסוברים שברכת הזמן הנאמרת ביום - לסוברים כן[888] - לפני קריאת המגילה היא לא על הקריאה אלא על היום.

נשים וקטנים

נשים חייבות בסעודת פורים[889], שהן חייבות בכל מצוות פורים כאנשים[890], שהרי הן חייבות במקרא-מגילה*, שאף הן היו באותו הנס[891], ואם כן חייבות גם בעשייה, שנאמר: והימים האלה נזכרים ונעשים[892], ויש להקיש עשייה לזכירה[893].

חיוב זה הוא לנשים בפני עצמם, ולא על הבעל לשמח אותם, ולכן אלמנה וגרושה ואישה שאין בעלה בעיר, חייבות בסעודת פורים[894].

קטנים, מחוייב האב לשמחם בפורים, במיני מעדנים ומטעמים, שהקטנים שהגיעו לגיל חנוך* ודאי מחוייב לחנכם, שהרי חייב לחנכם במקרא מגילה, ואפילו אלה שלא הגיעו לחינוך, שאינם בזכירה, שאינם יכולים לקרות וגם אינם מבינים הקריאה, מכל מקום בעשייה, שהם יכולים ומבינים, כמו תבשיל שכל חיך אוכל יטעם לו, חייב האב לחנכם, שהם בכלל קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם[895], שאף הם היו באותו הנס של להשמיד ולהרוג[896].

זמנה

סעודת פורים שאכלה בלילה - בליל פורים[897] - לא יצא ידי חובתו[898], אף שהוא בין מגילה למגילה[899], שנאמר: ימי משתה ושמחה[900]. וכל שכן אם אכלה ליל מוצאי פורים לא יצא ידי חובתו[901], אף על פי שהוא ליל ט"ו למוקפים[902], שנאמר: ולא יעבור[903], וכבר עבר זמנה[904]. ויש מהראשונים שנראה מדבריו שמפרש שסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, דהיינו בליל מוצאי פורים[905].

בסעודת פורים שאכלה בליל פורים, שלא יצא ידי חובתו[906], נחלקו גאונים וראשונים: יש מהגאונים וראשונים מפרשים שלא יצא ידי חובתו כלל[907]. ויש מהגאונים מפרשים שאינה מצוה מן המובחר[908].

מספר טעמים נאמרו לכך שהאוכל סעודת פורים בלילה לא יצא ידי חובתו: א) עיקר סעודת השמחה ביום הוא[909], שעיקר הנס ביום נעשה[910], ונהרגו מה שנהרגו[911]. ב) לא יצא ידי מצות סעודה כי אם ביום, כדמות סעודת אסתר[912]. ג) השמחה אינו נוהג אלא ביום, שכל-דתקון-רבנן-כעין-דאוריתא-תקון*, והוא כעין דאוריתא, שמצוות הנוהגות ברגלים, כשופר סוכה ולולב, אינו נוהג אלא ביום ולא בלילות[913], ולכן שמחה אינו נוהג אלא ביום, שהוא דומה למצוות עשה של קום ועשה של תורה, ואף שמחת-יום-טוב* אינה נוהגת מן התורה בליל יום טוב[914].

יש מהראשונים מפרשים האוכל סעודת פורים בלילה שלא יצא ידי חובתו[915], דהיינו כעין לילה, בשאין אבוקה כנגדו דרך שמחה ויום טוב[916]. ונחלקו אחרונים בביאור דעה זו: א) יש מפרשים שאם עשאה בלילה לא יצא ידי חובתו, אלא בשאין אבוקה כנגדו - שהוא כעין לילה ממש[917], והיינו אם עשאה כעין שאר לילות שאין כנגדו אלא נר אחד[918] - אבל באבוקה כנגדו, אפילו בלילה יצא ידי חובתו[919], שהוא כעין שמחה ויום טוב[920], שאף על פי שכתוב: ימי משתה ושמחה[921], לאו דוקא יום, אלא הוא הדין לילה[922], שאף על פי שכתוב "ימי", עיקר הטעם הוא משום מראה עינים, ולכן כתב "ימי" להשמיע שצריך מראה עינים כיום[923]. ב) ויש מפרשים שאם אכל סעודת פורים ביום, במקום אפל ואין אבוקה כנגדו, לא יצא ידי חובה[924], ובלילה אפילו באבוקה כנגדו לא יצא ידי חובתו[925].

יש שכתבו שנהגו לעשות הסעודה ביום, ולסגור החלונות ולהדליק אבוקות ונרות גדולים להרבות בשמחה[926].

על כפרים, המקדימים מקרא-מגילה* ליום-הכניסה*[927], שאינם חייבים בסעודת פורים באותו היום, אלא בזמנה, ואם הקדימו לא יצאו, ע"ע יום הכניסה[928].

ליל פורים

אם נוהגת שמחה וסעודה אף בלילה, נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים סוברים שצריך לנהוג בסעודת פורים כלילי שבת ויומו, כמו מקרא-מגילה*[929], שנאמר: והימים האלה נזכרים ונעשים[930], ואין הקש* למחצה[931], וביארו אחרונים שלדעתם הסעודה החשובה בריבוי מינים אינה אלא ביום, ומכל מקום צריך לסעוד אף בלילה[932]. וכן יש מהראשונים סוברים שגם בלילה חייב לשמוח[933], וירבה קצת בסעודה[934]. ב) ויש מהראשונים שמכיון שסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו[935], אף שמחת פורים אינה נוהגת בלילה[936], ודי בסעודה אחת[937].

להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שבסעודה אחת יוצאים ידי חובת סעודת פורים[938]. ויש פוסקים שצריך לסעוד אף בלילה[939]. וכתבו אחרונים שנוהגים לסעוד אף בלילה[940], ומרבים קצת בסעודה זו[941] לשם פורים, ולמחר ביום סועדים סעודה חשובה בריבוי מעדנים[942]. ואפילו לסוברים שבסעודת פורים צריך פת[943], בסעודת ליל פורים אין צריך פת[944]. ואפילו חל י"ד ביום ראשון, וכבר סעד סעודה שלישית במנחה בשבת בסעודה חשובה[945], חוזרים וסועדים אחר יציאת בית הכנסת בלילה[946]. וכתבו אחרונים שימעט קצת באכילתו ביום - בסעודה שלישית - ליתן מקום לסעודת ליל פורים[947].

מכיון שאם אכל סעודת פורים בליל פורים לא יצא ידי חובתו[948], כתבו ראשונים שיש שנהגו בליל י"ד שלא לאכול בשר, כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים[949], ואחרונים כתבו שלא נהגו כן[950].

עוד כתבו ראשונים שנהגו לאכול בליל פורים אחר התענית - תענית-אסתר* - זרעונים[951], ואחרונים כתבו בסתם שיש לאכול זרעונים בפורים[952], וביארו ראשונים שהוא זכר לזרעונים שהיו אוכלים בבית המלך דניאל וחבריו[953], כמו שכתוב: ונֹתן להם זרעֹנים[954], וביארו אחרונים, שגם המגילה היה על יד דניאל, שהוא התך, לדברי חכמים[955]. ויש מהאחרונים שכתבו שעיקר הטעם הוא[956], זכר לזרעונים שאכלה אסתר[957], שנאמר: וישנהָ ואת נערותיה לטוב[958], שהאכילה זרעונים[959], וכפי שמצינו בדניאל וחבריו[960], שהזרעונים טובים לצדיקים להבדילם ממאכל טמא[961].

בליל פורים כתבו אחרונים שידליק נרות[962].

המנהג בזמנה

מספר מנהגים מצינו בדברי ראשונים ואחרונים לזמן סעודת פורים:

א) יש שנהגו לעשות עיקר סעודת פורים בערב[963], ומתחילים בסעודה ביום ונמשכים בה עד הלילה, ורוב הסעודה היא בלילה[964], ולילה שניה היא עיקר לסעודת פורים[965]. וכתבו ראשונים הטעם, משום שבארבעה עשר שחרית צריך שיהוי בקריאת-מגילה*, ואחר כך הוא טרוד ושולח מנות[966] ומתנות-לאביונים*, ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה ובתענוג, ולכך קבעוה קדמונינו מקצתה בערב ולהתחיל מבעוד יום, קודם תפילת ערבית, כדי לקיים מצות סעודה ביום שהוא עיקר, ונמשך בה מאז בפנאי ובתענוג עד הלילה ובלילה עצמה, וחשוב הכל סעודה אחת[967]. ועוד, שאם סועדים קודם תפילת מנחה*, היה להם שעת מנחה שעת שכרות ותפילת שכור* תועבה[968]. ב) ויש שנהגו לעשות כן, אלא שמתפללים מנחה* גדולה[969], ואוכלים סעודת פורים אחר חצות היום והולכים ואוכלים כל הלילה[970], ורוב הסעודה היא ביום[971]. ג) ויש שנהגו לעשות עיקר הסעודה בשחרית[972]. ד) ויש שנהגו לאכול בפורים ביום שתי סעודות[973], אוכלים י"ד בשחרית סעודה, ושוב אחר תפילת מנחה מתחילים לאכול סעודה, ומורגלים אנשים לקרוא לסעודה זו סעודת פורים, ונמשך סעודה זו כמה שעות בלילה[974]. ה) ויש שנהגו להתחיל בסעודת פורים בעוד יום, קודם תפילת מנחה[975].

חל פורים ביום שישי, אוכלים סעודת פורים שחרית[976], ולא בערב אחר מנחה[977], כי אין להפסיק בערב שבת בין מנחה לערבית מפני כבוד השבת[978], וגם שלא לקלקל סעודת שבת[979]. ויש שנהגו לאכול סעודת פורים לאחר מנחה, ובלילה צריכים לקדש ולטעום דבר לאחר הקידוש[980].

מאכלי הסעודה

בסעודת פורים נחלקו ראשונים אם צריך לאכול בה פת[981], שכיון שנקבע למשתה ושמחה[982] צריך סעודה קבועה בפת[983]. או שאין צריך[984]. ומכל מקום חייבים לאכול בשר[985] ולשתות יין[986], כי אין שמחה בזולתם[987]. ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו[988].

על אונן[989], האסור בבשר ויין[990], שבסעודת פורים, או אף בליל פורים, מותר בבשר ויין, עי' להלן: שאר דיניו ומנהגיו[991].

תלמוד תורה

סעודת פורים דוחה תלמוד תורה[992], והעוסק במצוה להרבות בסעודת פורים, וטרוד בכך, פטור ממצות תלמוד-תורה* בבית המדרש[993]. ומכל מקום טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר: ליהודים היתה אורה ושמחה[994], ואנו דורשים: אורה, זו תורה[995], והיא מגינה עליו שלא יארע לו קלקול בסעודה[996].

על הנסים בברכת המזון

בפורים, בברכת-המזון* מזכיר על הנסים בהודאה[997], כתפלה* - שמזכיר בו בהודאה*[998] - דהיינו בברכת הארץ[999], כשיגיע - למילים - בכל עת ובכל שעה[1000], קודם ועל הכל[1001], שכן אמרו בחנכה*, שמן הדין אין צריך להזכיר בברכת המזון, ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה[1002], והוא הדין פורים[1003].

טעה ולא אמר על הנסים, ופתח בתחילת ברכת בונה ירושלים[1004], אם חוזר, נחלקו ראשונים: א) יש שכתבו בשם הירושלמי שחוזר ומזכיר, שאי אפשר לו בלא אכילה[1005] של פת[1006] - לסוברים כן[1007] - וימי משתה ושמחה[1008] כתוב בהם[1009], וכיון שנקבע למשתה ושמחה צריך סעודה קבועה בפת[1010]. וכן יש מהראשונים שכתבו שהשוכח לומר על הנסים בברכת המזון בפורים מחזירים אותו, שצריך לאכול[1011]. ב) ויש מהראשונים שכתבו בשם הירושלמי להיפך, שאין מחזירים אותו, מפני שאפשר לו בלא אכילה[1012], דהיינו אכילת פת[1013] - לסוברים כן[1014] - וכן יש מהראשונים שכתבו שאם שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר[1015]. ויש מהם סוברים שאם לא סיים ברכת המזון, כשיגיע להרחמן, יאמר: הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כאשר עשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר וכו'[1016].

להלכה יש מהאחרונים שהכריעו שחוזר ומברך ברכת המזון[1017]. ויש מהאחרונים שהכריעו שאינו חוזר ומברך[1018]. ויש שלא הכריעו בדבר[1019]. ומכל מקום כתבו אחרונים שאם כבר אכל סעודה אחת ביום, ודאי שאינו חוזר[1020], שבסעודה הראשונה שאוכל ביום קיים סעודת פורים[1021], שהרי אם רוצה אינו אוכל יותר[1022].

התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה

התחיל סעודתו ביום פורים ומשכה עד הלילה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שאומרים בו על הנסים[1023], אפילו כל הלילה[1024], ואין צריך להפסיק כדי שיאמר על הנסים ביום, אלא גומר ואוכל ויאמר על הנסים אף על פי שחשיכה[1025], ואפילו היה אוכל סעודת פורים בערב שבת, יתפלל ויפרוס מפה ויקדש, ובמזון יאמר על הנסים[1026], שהולכים אחר התחלת הסעודה[1027], ובאותו זמן היה יום[1028], כפי שמצינו ברב, שהתפלל של שבת במוצאי שבת[1029], וחשובה הסעודה שתהיה נקראת קביעות לילך אחר תחילתה[1030]. או שמזכיר על הנסים משום שעדיין לא התפלל ערבית של מוצאי פורים[1031], אבל אם התפלל, שוב אינו אומר על הנסים[1032], שכיון שבערבית אינו מזכיר על הנסים, נראה כשני דברים הסותרים זה את זה[1033].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאין אומרים בו על הנסים[1034], שהטעם שהולכים אחר התחלת הסעודה בסעודת שבת שנמשכה למוצאי שבת - לסוברים כן[1035] - הוא לדעתם, מפני שיש מצוה בתוספת-שבת*, בין לפניה ובין לאחריה[1036], ולכן המשכת הסעודה בלילה נחשבת לתוספת שבת, אבל בפורים אין מצוה בהוספתו[1037]. ויש מהם מפרשים הטעם, שסעודת פורים שאכלה בלילה, לא יצא ידי חובה[1038].

יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שהמתחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה אינו אומר על הנסים[1039]. אבל רוב האחרונים כתבו שהמנהג שאומר על הנסים[1040]. ולדעה זו נחלקו אחרונים: יש סוברים שמכיון שיש מהראשונים סוברים שתלוי בתפילת ערבית[1041], לכן יברך ברכת המזון תחילה ואחר כך יתפלל ערבית[1042]. ויש סוברים שאומר על הנסים אפילו אם התפלל ערבית קודם לכן[1043], שבשבת, כשמתפלל ערבית במוצאי שבת ומבדיל בתפילה[1044], בזה עושה חול, ואיך מזכיר אחר כך של שבת, ואומר: רצה במנוחתנו כי יום זה[1045], וזה הלשון משמע שמורים עליו באצבע[1046], מה שאין כן בפורים, אף שהתפלל ערבית אינו עושה סילוק יום פורים בזה שאינו מזכיר על הנסים בתפילה ושונה שתיקה מאמירה[1047], וגם אמירה והזכרה שאומר על הנסים אחר כך בברכת המזון אינו נראה התנגדות כלל, ובפרט שגם בט"ו נעשה נס בשושן[1048].

מעין המאורע בברכה מעין שלוש

בברכה-מעין-שלש*, אף על פי שמזכירים בה מעין המאורע בשבת ויום טוב וראש חודש[1049], אין מזכירים בה של פורים[1050]. ומספר טעמים לדבר: א) אפילו בברכת-המזון* יש הסובר לגבי חנוכה שאין מזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה[1051], אבל במעין שלוש, לא יעלה על לב איש שמזכיר, כיון שאין הודאה בברכה[1052], שעל הניסים הודאה היא ובברכה זו אין מקום להזכירה, שהרי אין אומרים בה לשון הודאה, כמו בברכת המזון, שאומר: נודה לך וכו'[1053]. ואף שמסיים בה ונודה לך על הארץ וגו' - לסוברים כן[1054] - כיון שאין אומרים אותו אלא שיהיה מעין החתימה סמוך לחתימה[1055], אינו ראוי להפסיק[1056] ולהזכיר שם[1057]. ב) כיון שבירושלמי אמרו שצריך להזכיר מעין המאורע בשבת* ויום-טוב* וראש-חדש*[1058], אין להזכיר אלא בהם, שהם כתובים בתורה, אבל פורים שאינו אלא תקנת נביאים וחכמים אין לומר שהצריכו להזכיר, כיון שלא פירשו כן בירושלמי במפורש[1059]. ג) כיון שלהלכה בחנוכה אין צריך להזכיר מצד הדין בברכת המזון, ואין מזכירים רק מצד מנהג, הוא הדין בפורים, וכאן אין מנהג כלל[1060]. ד) כיון שאף בתפלה* אינו מעכב בדיעבד[1061], ובברכת המזון - לסוברים כן[1062] - אינו מעכב בדיעבד, לא תיקנו שיזכיר בברכה מעין שלוש[1063]. ה) הטעם שמזכירים פורים בברכת המזון הוא משום פרסום הנס, שכיון שלפעמים מזמנים בעשרה שייך פרסום הנס[1064], אבל בברכה מעין שלוש אין צריך להזכיר חנוכה ופורים, שלא שייך בזה פרסום הנס[1065].

שכרות

אמר רבא[1066] - ויש גורסים: רבה[1067] - מחוייב אדם "לבסומי" - ויש גורסים: "לאבסומי"[1068] - בפורים[1069], דהיינו להשתכר ביין[1070], עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי[1071]. ובפירוש מידת ההשתכרות נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש מפרשים שהוא כפשוטו, שצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי[1072], שיתחלף לו המן במרדכי ומרדכי בהמן[1073], ששכלו יתבלבל כל כך עד שלא ידע לכוין אם יאמרו ברוך לארור, שיאמר אינו ברוך אלא ארור, וכן בהיפך בשכנגדו[1074].

ב) ויש מפרשים שהיה לקדמונים שיר[1075], ובסיום החרוזים אמרו - שעל כל חרוז וחרוז היו המשיבים עונים[1076] - פעם אחת ברוך מרדכי ופעם אחת ארור המן[1077], פעם אחת ברוכה אסתר ופעם אחת ארורה זרש[1078], ומי שאינו בישוב הדעת כל עיקר בקל יוכל להחליף[1079], ומחוייב להשתכר עד שלא ידע להבחין מה שיענה[1080].

ג) ויש מפרשים שישתכר וישן ולא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי[1081], שמתוך ששתה מה שאינו רגיל שינה קופצת עליו, ומתנמנם, ומתוך שנתו אינו יודע לכוין בין ארור המן לברוך מרדכי[1082].

ד) ויש מפרשים שעד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, דהיינו ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר וכו'[1083], וחייב להתבסם עד שלא ידע בבירור מה לומר[1084], שבזה יש אריכות קצת וכשהוא מבוסם קשה לאומרו כולו[1085], ורבא קיצר בלשונו[1086], אבל בין ארור המן לברוך מרדכי לבד, אפילו שתה הרבה, לא טועה בה[1087].

ה) ויש מפרשים שהחיוב להשתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הוא למצוה בעלמא ולא לעיכוב[1088], ואם ירצה יכול לשתות שלא ישתכר[1089], שהרי כתוב: ימי משתה[1090], ויש משתה בלא שכרות, תדע שהרי למדנו מכתוב זה שאסור בתענית[1091], מכלל שיוצא בלא שכרות[1092]. וכן מורה לשון רבא: חייב אדם[1093], ולא נאמר: סעודת פורים כך הדין[1094]. ואף על פי שנשנה בלשון חובה, דהיינו שחיוב על כל אחד לשתות יין, והרשות ביד השותה לשתות עד שלא ידע, שבודאי אין כל בני אדם שוים בזה, ואומר שהחיוב על כולם כל אחד לפי מדריגתו, והרשות עד שלא ידע, שאפילו אם שותה עד שלא ידע לא נגעור בו[1095].

ו) ויש מפרשים ש"לבסומי" היינו לשכר אחרים[1096], שהוא שמחה לבעל הבית, כשכולם לפניו מטורפים והוא חכם ומשמח בדבר, לכך יש לו לפזר משלו ולבשם כל בני ביתו, אבל אין לגרוס "לאיבסומי", שאם הוא עצמו מבושם עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי אין זו שמחה להיות הוא בעצמו מטורף[1097].

ז) ויש מפרשים כי ארור המן עולה למנין ברוך מרדכי, ורוצה לומר - שחייב אדם להשתכר - עד שלא ידע לכוין החשבון[1098], ובקל ישתכר אדם עד שיטעה לכוין מניינם[1099], כי המספר עולה שוה תק"ב, וכשישאלו לו מה הפרש והוא יבקש ולא ימצא והוא נחפז בזה ונטרד, הרי עשה היין בו פועל[1100].

ח) ויש מפרשים שאין "לבסומי" להשתכר ביין, אלא להטיב לב על ידי שתיית יין הרבה[1101], שהרי וישכר[1102], תרגומו: ורוי[1103], וכמו: שבקיה לרויא[1104], וחייב אדם לשתות בפורים כדי שיהיה לבו שמח, קרוב לשכרות, עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי[1105], ולכן נאמר: עד שלא ידע, עד ולא עד בכלל[1106], שזהו הגיע לשכרותו של לוט[1107].

ט) ויש מפרשים שחייב אדם "לבסומי" בפורים, לא שישתכר[1108], אלא להתבשם ביין[1109], כי השכרות גדול אינו נקרא בסומי, רק מבוסם נקרא מי שאינו שכור כל כך[1110], והשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שגורם לגלוי-עריות* ושפיכות-דמים* וכמה עבירות זולתן[1111], אך שישתה יותר מלימודו מעט[1112], כדי שירבה לשמוח ולשמח אביונים וינחם אותם וידבר על לבם וזאת היא השמחה השלימה[1113], או שכששותה משקים המשכרים מעט יותר משיעור לימודו הוא שמח וטוב לב וכל דאגותיו נשכחו ממנו ושורה בלבו רק חדוה ושמחה, ובזה מקיים ימי משתה ושמחה[1114]. וכששותה מעט יותר מכדי הרגלו ונכנס משקה המשכר בראשו נכנס יין יצא סוד ומרבה דברים מה שלא היה בהרגלו וטבעו מקודם, וברוב דברים לא יחדל פשע הטעות כי בדרך הטבע יכול אז לטעות בדבריו, וממילא יוצאים מפיו דברים הפכיים ויכול גם כן לטעות בין ארור המן לברוך מרדכי[1115].

י) ויש מפרשים כעין זה, ש"לבסומי" היינו להתבשם ביין[1116], בענין שירגיש בעצמו שישתה יותר משאר ימים[1117], עד שלפעמים יטעה לומר ולהפך ברוך מרדכי ארור המן[1118].

יא) ויש מפרשים שרבא אמר שחייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, מפני שלא היו רגילים לשתות יין[1119], ועל כן היו מתבסמים ומרגישים במעט יין, אבל אנחנו שרגילים בו ואין אנו משתכרים מהרה, אין לשתות יין כל כך[1120].

יב) ויש מפרשים שכשהיו מזכירים מרדכי, היו אומרים ברוך, וכשיהו מזכירים המן היו אומרים ארור[1121], שכל המזכיר צדיק* ואינו מברכו עובר בעשה[1122] וכל המזכיר רשע* ואינו מקללו עובר בעשה[1123].

יג) ויש מפרשים שצריך לומר דברי בדיחות עד שיסברו אנשים שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן, ונקט לשונות הללו משום ענין היום ומשום שבגימטריא* עולה ברוך מרדכי כארור המן[1124].

יד) ויש מפרשים שחייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, דהיינו שלא יבחין באוזניו אם אומרים זה או זה, והם מילים קרובים במבטא להמון חוגג, הרי שדי בביסום כל שהוא[1125].

טו) ויש מפרשים שחייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע הראשי תיבות "אבל" היוצאים מהתיבות הכתובים בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" - לנוהגים לומר: ארור המן אשר בקש לאבדי וכו'[1126] - שהם: אשר בקש לאבדי[1127].

טז) ויש מפרשים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, דהיינו שלא ידע בין בשר לבשר, בין בשר כבש לבשר תיש, או בין בשר שור לבשר פרה, או בין בשר תרגול לבשר תרנגולת, ורבא דרך בדיחות ושמחת פורים אמרו בלשון השייך לסעודת פורים, ארור המן בגימטריא בשר וכן ברוך מרדכי[1128].

יז) ויש מפרשים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שהאדם צריך להקדים ארור המן לברוך מרדכי, כמו שאמר יצחק: אֹרריך ארור ומברכיך ברוך[1129], להוציא שלא יקדים ברוך מרדכי לארור המן, כמו שאמר בלעם: מברכיך ברוך ואֹרריך ארור[1130], שהצדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה, ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם, לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים, והרשעים תחילתם שלוה וסופם יסורין, לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה[1131], וזה לא ידע מי יקדים[1132].

יח) ויש מפרשים שצריך האדם לתת שבח לו יתברך על טובה כפולה שעשה עימנו, שהביא פורענות על המן, ואילו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו, אלא שבירכו למרדכי בגדולה, וקודם שכרות שלו צריך שידע ויתן שבח על הטובה הכפולה הזאת ולא יפסיק מליתן שבח על זה בשמחה, וצריך להשתכר עד שלא יבחין ההפרש ביניהם, שלא ידע מעלתנו מן ארור המן שזה מפלה שלו לברוך מרדכי שזה מעלתנו השניה, וכשבא לידי כך שלא יבחין עוד בין מעלתנו של ארור המן למעלתנו השניה, אז פטור מזה[1133].

יט) ויש מפרשים, לדעתם שעיקר החיוב של המשתה הוא שיהיה שרוי בשמחה ומחמת שיהיה שרוי בשמחה יתן תודות והלל לה' על הנס מתוך הרחבת הדעת[1134], שאין לו להשתכר יותר מידי, שיתבלבל דעתו ולא יכיר בתוקף הנס כלל, ועד שלא ידע היינו עד ולא עד בכלל, שגודל חיוב השתיה בזה להשתכר עד גבול של לא ידע בין ארור המם לברוך מרדכי, שמן הגבול הזה והלאה הוא ביטול כוונת חיוב שחייבו חכמים להשתכר, כד שיתן הלל והודאה שכיון שיתבלל דעתו כל כך שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, פשוט שאין בו דעת ובתונה לשבח ולפאר על תוקף הנס[1135].

כ) ויש מפרשים שכל היום מחויב לעסוק במשתה, ועד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, עדיין החיוב עליו, להוציא כשהגיע לשיעור זה, אבל אפילו קודם השיעור יוצא כל שעוסק במשתה[1136].

הטעם לחיוב השכרות

אף על פי שבכמה מקומות בתורה מזכיר שהשכרות הוא מכשול גדול, כמו נח[1137] ולוט[1138], חייבו חכמים להשתכר בפורים - לסוברים כן[1139] - מפני שכל הניסים לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כי בתחלה נטרדה ושתי מן המלכות על ידי משתה היין, שנאמר: ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא ושתי וגו'[1140], אסתר תחתיה על ידי משתה, שנאמר: ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וגו'[1141], וכן ענין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה[1142], לכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה יין שעשתה אסתר, ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיות היין[1143]. ויש מהאחרונים מפרשים שעיקר החיוב של המשתה הוא שיהיה שרוי בשמחה, כמו שכתוב: ויין ישמח לבב אנוש[1144], ומחמת שיהיה שרוי בשמחה יהיה חדות ה' מעוזו, ויתן תודות והלל לה' על הנס מתוך הרחבת הלב[1145]. וכתבו אחרונים שהשכרות היא דוקא ביין[1146].

לסוברים שחיוב השכרות הוא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כפשוטו[1147], כתבו אחרונים הטעם, שאחר שהמן הרשע בקש להשמיד להרוג ולאבד ולשפוך דם היהודים, נעשה ענין קרוב לזה מתוך שמחה, עד שנישאר כמתים מושכבים ארצה, ועוד - שהמשתכר פניו אדומות[1148] - והוא חשב לשפוך דם ואנו נוסיף דם על דמנו[1149].

זמן השכרות

השכרות בפורים היא חלק מחובת סעודת פורים[1150] שאינה נוהגת אלא ביום, לסוברים כן[1151], או שאם אכלה בלילה אינה מצוה מן המובחר, לסוברים כן[1152], וכתבו אחרונים בדעת גאונים שלא ישתכר לפני הזמן ולא יוכל לאכול עוד, אלא תחילה יאכל וישתה[1153], וכדרך שכרות שבא אחר המזון[1154], שעיקר סעודת פורים משום הודאה ושבח לה'[1155], ואם ישתכר תחילה לא יגיע לתכלית הסעודה[1156], ולכן נקט בתלמוד לשון "לבסומי"[1157], כי משמעו גם כן מיני מתיקה[1158], שבא להשמיע לנו שהשתיה תהיה בתוך הסעודה[1159]. ויש מהאחרונים סוברים שכל היום מחויב לעסוק במשתה[1160].

להלכה

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש הפוסקים שחייב אדם להשתכר ביין עד שלא - ירגיש[1161] - ויידע בין ארור המן לברוך מרדכי[1162], שלדעתם הלכה כרבא[1163].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים הפוסקים שאסור להשתכר אף בפורים[1164], ולמדוהו מהתלמוד במספר דרכים: א) הלכה זו נאמרה בשם רבה[1165] - לגורסים כן[1166] - ומייד לאחריה נאמר בתלמוד שרבה ור' זירא עשו סעודת פורים זה עם זה, השתכרו[1167], עמד רבה - ויש הגורסים: רבא[1168] - ושחט לר' זירא[1169], למחר - כשנתפכח משכרותו[1170] - ביקש רחמיו עליו וחיה[1171], לשנה אחרת אמר רבה לר' זירא: יבוא מר ונעשה סעודת פורים זה עם זה, השיב לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס[1172]. והובא מעשה זה, כדי לדחות דבריו של רבה ולומר שאין הלכה כמותו, ולא טוב לעשות כן[1173]. ב) הלכה זו נאמרה בשם רבא - לגורסים כן[1174] - ונדחו דבריו[1175], שאף המעשה הינו ברבא - לגורסים כן[1176] - ור' זירא[1177]. ג) הלכה זו נאמרה בשם רבא, ונדחו דבריו, אף על פי שהמעשה הוא ברבה ור' זירא[1178], שמשום כך סידר בעל התלמוד למעשה של רבה ור' זירא אחר דברו של רבא, לומר שכך ההלכה ולדחות לדבריו של רבא[1179]. ד) ההלכה כרבא, אבל כוונתו לא שישתכר, אלא שיתבשם וישתה יין יותר מכדי לימודו[1180].

ג) ויש מהראשונים ואחרונים פוסקים ששותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות[1181]. אם משום שלדעתם ההלכה שחייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי[1182], ולדעתם כך פירושו[1183], או שלדעתם אחר שישתכר ולא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ישן, כדי שלא יארע איזו תקלה חס ושלום[1184]. או משום שלדעתם אין ההלכה שחייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי[1185].

ד) ויש מהראשונים פוסקים שחייב אדם להשתכר עד שיחליף בין הפזמונים "ברוך מרדכי" ו"ארור המן" שהיה לקדמונים[1186], שלדעתם כן פירוש דברי רבא[1187].

ה) ויש מהאחרונים פוסקים שצריך להשתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש וכו' - שלדעתם כן פירוש דברי רבא[1188] - שכשיגיע לשכרות כזה ודאי הוא שמח[1189].

ו) ויש מהאחרונים פוסקים שאסור להשתכר בפורים, שנדחו דברי רבא[1190], ומכל מקום צריך לשתות הרבה מלימודו שייטב לבו במשתה ויהא שתוי או אפילו שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך, רק שהיא דעתו עליו[1191].

ז) ויש מהאחרונים פוסקים שמעיקר הדין יש להשתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי[1192], אבל עתה שהדורות מקולקלים, ראוי שלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל ביום טוב[1193], ובזה יוצא ידי חובתו, כיון שכוונתו לשמים, כדי שלא להיכשל בשום מקרה רע[1194].

ח) ויש מהאחרונים פוסקים שצריך להשתכר עד שלא ידע לחשוב שארור המן בגימטריא ברוך מרדכי[1195], שלדעתם כן פירוש דברי רבא[1196].

ט) ויש מהאחרונים פוסקים שצריך להשתכר למצוה ולא לעכב[1197].

י) ויש מהאחרונים פוסקים שחייבו חכמים להשתכר, ולפחות לשתות יותר מהרגלו[1198].

היודע בעצמו שאם ישתכר, יזלזל במצוה מן המצוות בנטילת ידים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים[1199].

בדעת הפוסקים כרבא[1200], נאמרו מספר דרכים בראשונים ואחרונים מדוע אין המעשה בשחיטת ר' זירא[1201] דוחה דבריו מההלכה: א) מזה שר' זירא סירב להשתתף בסעודת פורים עם מי שהרג אותו, ולא אמר: נעשה סעודה זה עם זה ולא נשתכר, מוכח שצריך להשתכר בפורים[1202], שכיון שראו שיצא קלקול עון שפיכות דמים מסיבת שיכרותם ראוי היה להם למנוע עצמם מלהשתכר כל כך ומלשתות אלא יותר מעט מכדי הרגלם[1203]. ב) רבה לא שחט לר' זירא ולא החיה אותו, אלא מיעכו, והתפלל עליו והחלים[1204]. ג) רבה, שהיה עני[1205], ולא היה רגיל לשתות יין בכל השנה, נתפתה ביין עד שהגיע לשיכרותו של לוט, ושחט לר' זירא[1206]. ד) מה שחייבו לעשות אותם ימי משתה ושמחה גבול יש לו שלא ישתכר יותר מידי - לסוברים כן[1207] - ורבה ור' זירא לפי שלא נשמרו מלעבור הגבול בא לידי סכנה, לכך יש ליזהר שלא להשתכר רק עד הגבול שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ולא יעבור[1208]. ה) רבה העיד על עצמו שנולד במזל מאדים[1209], שהנולד בו שופך דמים[1210], ודוקא בו שכיח היזק, אבל רוב העולם חייבים להשתכר, שהיכן שלא מצוי היזק שלוחי מצוה אינם ניזוקים[1211].

הטעם שאין להשתכר

לראשונים הסוברים שאסור להשתכר אף בפורים[1212], יש מהם שנתנו טעם לדבר, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, ונצטוינו בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הניסים שעשה לנו[1213]. ויש שכתבו כעין זה, שהמשתגע בשכרותו וימשך אחר שחוק וקלות ראש וניבול פה, זה לא יקרא שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא תיקנו נביאים הראשונים אלא יום משתה ושמחה[1214].

נשים וקטנים

לסוברים שחייב אדם להשתכר בפורים[1215], כתבו אחרונים שנשים אינן בכלל חיוב זה[1216], שהרי חכמים הקפידו מליתן ריבוי יין לאשה*[1217], ואין דרך נשים בשכרות[1218]. וכן אין חיוב חנוך* קטנים למשתה ושמחה[1219], שחיוב חינוך אינו אלא במקום שיש מעשה מצוה, אבל במצוה שיסודה מתקיים בלב, והיינו בשמחת לבבו על יד משתה ושמחה, לא שייך חינוך, שקטן אי אפשר לו במציאות להרגיש שמחה כמצוותה, שהכל אצלו כשחוק ותעתוע, ולכן לא שייך לחנכו במצוה זו[1220].

איסור הספד* ותענית*

י"ד וט"ו באדר אסורים בהספד*[1221] ותענית*[1222], שנאמר: על כן היהודים הפרזים וגו' עֹשִׂים את יום ארבעה עשר וגו' שמחה[1223], שמחה, מלמד שאסורים בהספד, ומשתה, מלמד שאסורים בתענית[1224], והאיסור הוא לכל אדם בכל מקום, בין לבני כרכים שהם עושים חמשה עשר בלבד[1225], בין לבני עיירות שהן עושים ארבעה עשר בלבד[1226], שאף על פי שבטלה מגילת-תענית* - לסוברים כן[1227], וכן הלכה[1228] - פורים לא בטל[1229]. ומהכתוב אנו למדים איסור תענית והספד בפורים, וממגילת תענית אנו למדים לאסור של זה בשל זה[1230].

על כפרים, המקדימים מקרא-מגילה* ליום-הכניסה*[1231], שמותרים באותו היום בהספד ותענית, ע"ע יום הכניסה[1232].

בי"ג וט"ז

יש מהראשונים מפרשים שאף יום י"ג אסור לבני עיירות בהספד, אבל לא בתענית[1233]. ויש מפרשים להיפך, בתענית אסור בהספד מותר[1234]. ויש מהראשונים מחלקים בין בני כרכים לבני מוקפים: יום י"ג אסור לבני כרכים בתענית והספד, שעבורם הוא כדברי סופרים הצריכים חיזוק, אבל יום י"ג מותר בתענית לבני עיירות, שעבורם הוא כדברי-קבלה* שאינם צריכים חיזוק[1235]. ויש מהראשונים מחלקים בין תענית-יחיד*, שבטלה לגביו מגילת תענית, ומותר להתענות בי"ג וט"ז, לתענית-צבור*, שלא בטלה מגילת תענית, ואסור להתענות בי"ג וט"ז[1236]. ויש מהראשונים מפרשים שאף יום י"ג אסור לבני כרכים כבני עיירות ויום ט"ז לבני עיירות כבני כרכים[1237]. ויש מהראשונים מפרשים שיום י"ג ויום ט"ז מותרים לכל, שבטלה מגילה תענית חוץ מחנוכה ופורים שלא בטלו, היינו הם עצמם, אבל לפניהם ולאחריהם בטלו[1238].

להלכה כתבו הפוסקים שמותר להתענות בי"ג וט"ז אדר[1239].

על היתר התענית בתענית-אסתר*, לסוברים שי"ג באדר אסור בתענית, ע"ע תענית אסתר.

בליל פורים

איסור הספד בפורים, נוהג אף בליל פורים, שהוא שב ואל תעשה, וכל-דתקון-רבנן-כעין-דאוריתא-תקון*, והוא כאיסור מלאכה ביום-טוב*, הנוהג אף בליל יום טוב[1240].

הנשבע להתענות ביום פורים

הנשבע להתענות ביום פורים, נחלקו בו גאונים וראשונים: יש מהגאונים וראשונים סוברים שצריך לעמוד בשבועתו[1241], שאין במשתה פורים לדחות שבועת שם שמים ולעשותה כמצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני[1242], שדבר מדרבנן אינו עוקר דבר מדאוריתא[1243], ואין לבטל שבועתו בשביל משתה פורים, והרי די לו לקיים מקרא-מגילה* ומשלוח-מנות*[1244]. ויש סוברים שיעשה סעודה בלילה ויוצא בה ידי חובתו[1245], לסוברים כן[1246].

כשחל בשבת

מקרא מגילה

פורים שחל בשבת אין קוראים בו את המגילה[1247], ונחלקו תנאים ואמוראים אימתי קוראים אותו:

א) יש מהתנאים ואמוראים סוברים שמקדימים לערב שבת[1248], אלא שכשחל ארבעה עשר להיות בערב שבת, יש מהם סוברים שעיירות גדולות מקדימים ליום הכניסה ומוקפים חומה קוראים בו ביום[1249], שנאמר: בכל שנה ושנה[1250], מה כל שנה ושנה עיירות קודמות למוקפים אף כאן עיירות קודמות למוקפים[1251].

ב) ויש מהתנאים סוברים שמקדימים ליום הכניסה, ואף אם חל ארבעה עשר להיות בערב שבת מוקפים מקדימים ליום-הכניסה*[1252], שנאמר: בכל שנה ושנה[1253], מה כל שנה ושנה עיירות בארבעה עשר וזמנו של זה לא זמנו של זה אף כאן עיירות בארבעה עשר וזמנו של זה לא זמנו של זה[1254].

ג) ויש מהתנאים מחלקים: עיירות גדולות מקדימים ליום הכניסה[1255], שהואיל ונדחו עיירות ממקומם ידחו ליום הכניסה[1256], או שהואיל ויום שלושה עשר יום מלחמה היה והוא מוכיח על עצמו שאין בו מנוחה[1257], ומן הדין אינו יום ראוי לקריאה[1258]. ומוקפות חומה מקדימים לערב שבת, וקוראים בו ביום עם עיירות גדולות[1259], שהכל יוצאים - בדיעבד[1260] - בארבעה עשר, שהוא זמן קריאתה[1261], ומכיון שבדיעבד הכל יוצאים בי"ד, כאן שאי אפשר לקרות ביומם קוראים אף לכתחילה בו[1262]. ואין העיירות מוקדמות[1263], שנאמר: בכל שנה ושנה[1264], מה כל שנה ושנה אין עיירות נדחים ממקומם אף כאן לא ידחו עיירות ממקומם[1265]. וכן אין המוקפות חומה מוקדמות ליום הכניסה[1266], שנאמר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אין מוקפים קודמים לעיירות אף כאן אין מוקפים קודמים לעיירות[1267].

ד) ויש מהתנאים מחלקים להיפך: מוקפים חומה מקדימים ליום הכניסה, ועיירות גדולות מקדימים לערב שבת[1268].

להלכה אמרו בירושלמי שחל י"ד להיות בערב שבת, נפסק כמשנה[1269], בה נאמר: חל להיות - ארבעה עשר[1270] - בערב שבת, עיירות גדולות ומוקפות חומה קוראים בו ביום[1271], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[1272], שכן הלכה-כסתם-משנה*[1273].

אף כשחל י"ד להיות בשבת, אמרו בירושלמי שלהלכה נפסק כמשנה[1274], בה נאמר: חל להיות - ארבעה עשר[1275] - בשבת, עיירות גדולות מקדימים וקוראים ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר[1276]. וכן יש מהראשונים שנראה מדבריהם שפוסקים להלכה כמשנה[1277], שהלכה כסתם משנה[1278], אלא שאמרו בירושלמי שבזמן הזה אין יום י"ד חל בשבת[1279]. ויש מהראשונים הפוסקים שיום ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בני עיירות מקדימים וקוראים בערב שבת ובני כרכים קוראים בזמנם באחד בשבת[1280], שלדעתם אין הלכה כמשנה זו[1281], שכן סתם במשנה ואחר כך מחלוקת בברייתא - לסוברים כן[1282] - אין הלכה כסתם משנה[1283].

בטעם שפורים החל בשבת, מקרא-מגילה* נדחה לזמן אחר, ע"ע מקרא מגילה. פורים החל בשבת, שחיוב הקריאה בו הוא בזמן אחר, לסוברים שחומר חיוב קריאת המגילה בזמנה מדברי-קבלה* הוא[1284], נחלקו אחרונים בדעת אמוראים וראשונים, אם חומרתו כשל דברי קבלה, או שאין חומרתו כדברי קבלה, ועל כך ע"ע הנ"ל. מקרא מגילה, שיש הסוברים שטעון עשרה רק אם הקריאה היא שלא בזמנה[1285], כגון בני הכפרים המקדימים את הקריאה ליום-הכניסה*[1286], נחלקו בו בפורים החל בשבת אם חשובה אז הקריאה כקריאה "שלא בזמנה", ועל כך ע"ע מקרא מגילה.

על הנסים

כשחל יום ט"ו בשבת, בשבת שהוא יום פורים אומרים על הנסים[1287], שדוקא מתנות לאביונים התלויות במקרא מגילה מקדימים, ולא בדבר אחר[1288], ואין על הנסים חשוב הפסק, כיון שהוא מענינו של יום[1289]. ואין אומרים על הנסים ביום שישי עם מקרא מגילה[1290], שכל שאינו יומו של הנס ממש מפסיד הוא תפילתו בכך[1291], שאם כבר עבר יום הפורים הוא כאומר יעלה-ויבא* של ראש-חדש* או יום-טוב* ביום חול[1292]. ועוד, שאין משמעות מה שתיקנו לומר בעל הניסים לשון "בזמן הזה", אלא על יום הנס עצמו יום י"ד לבני עיירות וכפרים ויום ט"ו לכרכים, שהוא כמו כל הזמן הזה כמו שתיקנו בשאר כמה ברכות זמני המועדים כגון "יום ראש חודש הזה", ולא שכולל שום זמן אחר סמוך מוקדם או מאוחר, ואם כן איך יאמרו כן בתפילה שזה היום הוא יום הנס, ודאי אינו שעדיין ודאי הוא שיבוא[1293], וחכמים אמרו שנקדים מקרא מגילה, ולכן מברכים עליו: שעשה נסים וכו' "בזמן הזה"[1294], אבל בתפילה אין מפסיקים, כיון שעדיין לא בא חיובו[1295]. וכתבו אחרונים שאם אמר על הנסים בי"ד אין מחזירים אותו, כמי שלא אמרו בזמנו - לסוברים כן[1296] - וכן אם אמרו בשני הימים, לא הפסיד[1297], שאמת הוא שבשני הימים נעשו להם נסים ונפלאות כמו שמבואר בכתוב[1298].

לסוברים שכשחל פורים בשבת דוחים סעודת פורים ליום ראשון[1299], אם אומרים על הנסים בברכת-המזון* בשבת, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאומרים על הנסים[1300], ואינו הפסק בתוך הברכה, אף על פי שאין עושים שם זכר לסעודת פורים, כי יום וזמן ניסים ונפלאות היה לישראל, ואנו צריכים להודות על הנס על כל ברכה ותהלה אף שאין כאן סעודה, וכל מה שאנו יכולים לעשות היכר ופרסום הנס, אנו עושים[1301]. ויש סוברים שאין אומרים על הנסים[1302], שהוא הפסק בתוך הברכה, כיון שאין עושים שם זכר לסעודת פורים[1303]. ויש מהאחרונים שנסתפקו בזה, והכריעו שלא יאמר על הנסים בברכת המזון, רק כשמגיע לנוסח הרחמן הוא וכו', יאמר: הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות וכו', כדין מי ששכח בפורים ולא הזכיר בברכת המזון על הנסים[1304].

לסוברים שכשחל פורים בשבת דוחים סעודת פורים ליום ראשון[1305], יש מהאחרונים שנסתפק אם יש לומר על הנסים בסעודת יום ראשון[1306]. ויש מהאחרונים שהכריע שאין לאומרו, ש"בזמן הזה" לא נאמר רק בעיצומו של יום עצמו[1307].

קריאת התורה

כשחל ט"ו בשבת, אף על פי שאף במוקפים קוראים המגילה בי"ד[1308] - לסוברים כן[1309], וכן הלכה[1310] - אין מוציאים בו ספר תורה[1311], אלא בשבת, שהוא ט"ו, מוציאים שני ספרים וקוראים בשני - בקריאת התורה של פורים[1312] - ויבֹא עמלק[1313], שדוקא המגילה יש להקדים לי"ד, משום שחששו שמא יטול את המגילה בידו וילך אצל בקי ללמוד קריאתה, ויטלטלנה ברשות הרבים ויעבור על איסור מעביר-ארבע-אמות-ברשות-הרבים* - לסוברים כן[1314] - אבל קריאה בתורה שהיא בציבור, אין טעם להקדים[1315]. ומפטירים: פקדתי את אשר עשה עמלק[1316], כי היא מענין פרשת ויבא עמלק[1317]. ואף על פי שמפטירים בה בשבת הקודמת, בפרשת זכור[1318], אין חשש בזה כלל[1319].

וכתבו אחרונים שיש שנהגו להוציא ספר תורה ולקרוא בו ביום שישי[1320].

סעודת פורים

סעודת פורים, אמרו בירושלמי, וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה, שמאחרים ולא מקדימים[1321], ואוכלים אותה ביום ראשון[1322], ואין עושים אותה בשבת[1323], שנאמר: לעשות אותם ימי משתה ושמחה[1324], את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים[1325]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מפרשים ששמחת שבת אינה מתקנת מרדכי, ששמחתו בידי שמים היא[1326], וימי משתה ושמחה באותם הימים הוקבעו על ידי שקיבלו עליהם לעשות, ובית דין שבאותו הדור הסכימו לכך, יצא זה יום השבת[1327]. ב) ויש מפרשים ששבת מקודש ועומד מששת ימי בראשית[1328], ואין צריך קידוש בית דין[1329], ו"לעשות אותם" משמע שבעשייה הדבר תלוי, והיינו על ידי בית דין, שאימת שיקבעו ראש חודש אדר, יהיה י"ד בו פורים[1330], וסעודת שמחה זו - אם היא בשבת - אין לה היכר שהיא משום שמחת נס, כי אם משתה ושמחת שבת[1331].

יש מהראשונים שנתנו טעם נוסף מדוע אין לעשות סעודת פורים בשבת, שכשחל בשבת אי אפשר לקיים מצות משלוח-מנות*[1332].

ויש מהאחרונים החולקים על כל זה ולמדים בדעת ראשונים, שאין מאחרים סעודת פורים ולא מקדימים אותה, אלא נוהגת אף בשבת[1333], אם משום שלדעתם הבבלי חלוק על הירושלמי, שכן אמרו בו בסתם שהשמחה אינה נוהגת אלא בזמנה[1334], או משום שלדעתם הירושלמי פירושו שמאחרים סעודת פורים אחר קריאת מגילה לבני כפרים, ולא מקדימים קודם קריאת מגילה, ששמחת פורים דינה שלא תהא אלא בזמנה[1335]. ועוד, כיצד יאחרו מוקפים סעודת פורים לאחר ט"ו והרי כתוב: ולא יעבור[1336]. ועוד, שכיון שחיוב הסעודה בפורים אנו למדים מהכתוב: שמחה ומשתה[1337], ועיקר הפסוק בא לומר שאסורים בהספד* ותענית*[1338], וביום ראשון מותר בתענית לבני עיירות לפחות[1339], ויש לנו לאסור של זה בזה, איך יעשו בני ט"ו הסעודה ביום שיכולים להתענות בו בני י"ד[1340]. ונקטו כן להלכה במוקפות חומה, שכשחל ט"ו בשבת סועדים בו סעודת פורים[1341]. וכתבו אחרונים שהנוהגים כן יוסיפו סעודה נוספת על סעודות שבת, ולאחר סעודה שלישית[1342] יסעדו סעודה נוספת לכבוד פורים, ויפה אנו קוראים בכך: לעשות אותם ימי משתה ושמחה[1343] - לסוברים שסעודת פורים נדחית משבת, כיון שאין בה היכר שסועד לשם פורים[1344] - שהרי עשה היום סעודה יתירה על המנהג, בעבור שהוא פורים, ודי בכך בשנה הזו בשעת הדחק[1345].

למעשה כתבו אחרונים שהמנהג כשחל ט"ו בשבת, לסעוד סעודת פורים ביום ראשון[1346]. ושיש המהדרים לקיים סעודת פורים אף בשבת[1347].

דרישה בעניינו של יום

פורים שחל להיות בשבת, שואלים ודורשים בענינו של יום[1348], בהלכות פורים[1349], או בעניינו של נס ודרשה של מגילה[1350], שמעמידים מתורגמן* לפני החכם, לדרוש אגרת פורים ברבים[1351], ואין חוששים לגזור איסור דרשה, משום הגזירה במקרא-מגילה* - לסוברים כן[1352] - שחוששים שמא יבואו לידי איסור מעביר-ארבע-אמות-ברשות-הרבים*[1353].

בטעם ששואלים ודורשים בענינו של יום, נחלקו ראשונים: יש סוברים הטעם כדי לפרסם הנס[1354]. ויש סוברים הטעם כדי להזכיר שהוא פורים[1355]. ואף על פי שאומרים על הנסים בשבת זו[1356], צריך זכירה לנשים ולקטנים ולאותם שלא היו בבית הכנסת ולא שמעו ברכת החזן, ואפילו לגדולים צריך זכירה, שלא תשתכח זכר הפורים בעונג השבת השייך שלא בזמן התפלה[1357]. ואף על פי שסעודת פורים נעשית באותה השבת - לסוברים כן[1358] - מכל מקום צריך להזכיר שהוא פורים, לפי שמנהג כל ישראל תמיד להרבות בסעודות השבתות, וכמעט אין יתרון לסעודת פורים, לכן צריך דרשת פורים בו ביום להזכיר[1359].

חל פורים בחול, כתבו ראשונים ואחרונים שאין צריך לדרוש בהלכות פורים[1360], אם משום שטעם הדרישה כדי לפרסם הנס[1361] - לסוברים כן[1362] - וכשחל פורים בחול, הרי קוראים המגילה ויש פרסום הנס גדול יותר[1363]. או משום שטעם הדרישה כדי להזכיר שהוא פורים - לסוברים כן[1364] - ושכשחל בחול אין צריך לדרוש כדי להזכיר שהוא פורים[1365], שרק משום שהוא נדחה וקראו המגילה אתמול וישכחו שהוא פורים הצריכו לדרוש[1366]. ויש מהאחרונים סוברים שאף כשפורים חל בחול וקוראים המגילה דורשים[1367], ולא נאמר שעושים כן בשבת, אלא משום החידוש שאין חוששים לגזור איסור דרשה[1368].

מתנות לאביונים

חל פורים בשבת, אין נותנים בו מתנות-לאביונים*, אלא מקדימים מתנות לאביונים ליום שישי, כקריאת המגילה[1369], שכן הטעם שמקדימים מקרא-מגילה* ליום שישי, הוא - לסוברים כן[1370] - מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה[1371], וכן שנינו שכפרים המקדימים ליום-הכניסה* גובים בו ביום ומחלקים בו ביום, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה[1372].

משלוח מנות

חל פורים בשבת, לסוברים שדוחים סעודת פורים ליום ראשון[1373], נחלקו ראשונים ואחרונים בזמן חיוב משלוח-מנות*: א) ראשונים ואחרונים כתבו שזמן החיוב ביום ראשון[1374], שכן לדעתם הטעם שדוחים סעודת פורים ליום ראשון הוא משום שאי אפשר לקיים משלוח מנות[1375]. ב) ויש מהאחרונים סוברים שנזמן חיוב משלוח מנות ביום שישי[1376], שיש לפרסם הנס על ידי משלוח מנות, וזה שייך ביום מקרא מגילה[1377], או שמשלוח מנות הוא בכלל מתנות לאביונים, ונותנים אותו ביום שישי, כמתנות לאביונים[1378]. ואין לשלוח מנות ביום ראשון, שכיצד יקיימו משלוח מנות ביום שלאחר הפורים, והכתוב אומר: לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו[1379], שנראה שיקיימו שני ימים הללו לשמחה ויום טוב ומשלוח מנות, ואין לשלוח מנות בשבת, שאפשר שיחללו שבת[1380]. ג) ויש מהאחרונים סוברים שמשלוח מנות הוא בשבת[1381], שהרי הטעם שאין עושים סעודת פורים בשבת, הוא ששמחתו תלויה בידי שמים[1382], כלומר שסעודת שמחה זו אין לה היכר שהיא משום שמחת נס, כי אם משתה ושמחת שבת, מה שאין משלוח מנות, שאין סדר לשלוח מנות איש לרעהו בשבת, אם כן מצוה זו ודאי נוהגת בשבת[1383], שיפה ניכר הדבר לפרסם הנס[1384]. שדוקא מקרא-מגילה* ומתנות-לאביונים* הקדימו, אבל שאר הדברים אין ראוי לעוקרם מזמנם[1385].

לסוברים שכשחל פורים בשבת סעודת פורים נוהגת בשבת[1386], כתבו אחרונים שמשלוח מנות נוהג בו ביום[1387], כי המנות הם מהסעודה שהוא עושה לעצמו לפעמים[1388].

הזכרת נשמות

חל פורים בשבת, אין אומרים אב הרחמים[1389] והזכרת נשמות[1390].

תחנון

חל פורים בשבת, לסוברים שדוחים סעודת פורים ליום ראשון[1391], אין אומרים תחנון* ביום ראשון, גם במנחה[1392] ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה[1393].

שאר דיניו ומנהגיו

ברכת שעשה נסים

כאשר בא יום שמתרחש להם ניסים לישראל, כגון פורים, מחוייב לברך שעשה נסים לאבותינו וכו'[1394], שנאמר: ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים וגו'[1395], ומברך ברכה זו לפני מקרא-מגילה*[1396].

על ברכת-הזמן*, שנחלקו אחרונים במי שאין לו מגילה, אם מברך אותה על תקפו של יום הפורים, ע"ע ברכת הזמן[1397]. על דיני הברכות שמברכים לפני מקרא-מגילה*, ע"ע.

ברכת הרב את ריבנו

ברכת הרב את ריבנו, שמברכים לאחר מקרא-מגילה*[1398], ונחלקו ראשונים ואחרונים אם היחיד מברך אותה, או שלא נתקנה אלא בציבור[1399], כתבו האחרונים טעם הסוברים שלא נתקנה אלא בציבור, שאינה שייכת למגילה, אלא היא ברכת הודאה משום פרסום הנס, ולא נתקנה אלא בציבור שיש פרסום, ולא ביחיד[1400].

קללת המן

יש מהראשונים סוברים שמצוה לקלל המן בפורים[1401], שנאמר: קללת אלהים תלוי[1402], סמכו מכאן מצות עשה לקלל המן שהוא תלוי[1403], וכשאומר - בשעת מקרא-מגילה*, לסוברים כן[1404], או לאחריה, לסוברים כן[1405] - ארור המן[1406], יוצא ידי חובתו[1407], וכל שלא אמר ארור המן - לסוברים כן[1408] - לא יצא[1409].

על כך שהמזכיר רשע* ואינו מקללו עובר בעשה, ע"ע רשע.

בגדי שבת

יש שנהגו ללבוש בפורים בגדי שבת*[1410], וכתבו אחרונים שכן נכון לעשות[1411]. ויש ללובשם מבערב[1412], והוא זכר ותלבש אסתר מלכות[1413], ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות[1414],ואיך יתכן לקרוא פסוקים הללו במגילה בלבוש חול[1415].

דילוג מעל לאש

בתלמוד מצינו "משוורתא" של פורים[1416], ובפירושו נחלקו ראשונים: א) יש מפרשים ש"משוורתא" היינו טבעת, שהיא בית קפיצה[1417], שבחורים עושים צורה כדמות המן ותולים אותה על גגותיהם ארבעה וחמישה ימים, ובימי הפורים עושים מדורה ומשליכים אותה צורה לתוכה ועומדים סביבה ומזמרים, ויש להם טבעת תלויה בתוך האש, שנתלים וקופצים מצד האש לצד האש[1418]. וכתבו ראשונים שכן המנהג בבבל ובעילם[1419]. ב) ויש מפרשים ש"משוורתא" היינו דילוג[1420], שבימי הפורים עושים חפירה בארץ והאש בוער בה[1421], והתינוקות קופצים משפה לשפה[1422], ואינם נשרפים[1423].

מנהג זה, כתבו אחרונים שהוא משום שמחת פורים[1424].

על לבישת בגדים דרך שחוק ועראי בשמחת פורים, שנחלקו ראשונים אם מותר לאיש ללבוש בגדי אשה*, ע"ע לא ילבש[1425]. על המתירים ללבוש "פרצופים" העשויים מכלאים, הואיל ואין לבישתם אלא להתחפש בהם, ע"ע כלאי בגדים[1426].

מילה

אירע מילה* בפורים, נחלקו ראשונים ואחרונים אימתי מלים:

א) יש סוברים שמלים לאחר מקרא-מגילה*[1427] וסיום התפילה, כבשאר ימים[1428], קודם עלינו לשבח[1429], שהרי מצות מילה נדחית מפני קריאת מגילה[1430], ומקרא מגילה קודם למצות מילה, כשיש שהות לקיים שניהם, משום פרסום הנס[1431]. ועוד, שתדיר-ושאינו-תדיר-תדיר-קודם* ומקרא מגילה תדיר מברית מילה, שאפשר שלא יתחייב בה לעולם[1432]. ועוד, שפרסום הנס בשעת התפילה עדיף יותר, שאם יצאו לברית מילה - לנוהגים למול בבית[1433] - שמא לא יחזרו כולם לבית הכנסת ואין פרסום הנס כל כך[1434]. וועוד, שמקרא מגלה היא מענין התפלה וראוי להסמיכה לקריאת התורה שהוא מענין היום ואינו כן ברית מילה[1435]. ועוד, שמקרא מגילה הוא מצוה של רבים וראוי להקדימה, וברית מילה מצוה מוטלת על אבי הבן[1436]. ועוד, שעיני העניים תלויים למקרא מגילה[1437], ולכן ראוי להקדימה כדי שיזכו העניים[1438]. ואף על פי בראש-השנה* מלים בין קריאת התורה לתקיעת-שופר*[1439], שם הטעם משום שברכות של מוסף* של ראש השנה שאומרים אחר התקיעה, אומר בהם ברית, כגון: זוכר הברית, ששייך גם על המילה, אבל בפורים שאין שייך טעם זה, אין לשנות משאר ימות השנה[1440]. או שבראש השנה הטעם משום שכך הסדר, ברית אברהם ועקידת יצחק, ואותו טעם לא שייך גבי קריאת מגילה[1441].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שמלים בין קריאת-התורה* לקריאת מגילה[1442], כפי שנהגו בראש-השנה* למול בין קריאת התורה לתקיעת שופר[1443]. ועוד, שמילה חשובה תדירה לגבי מקרא מגילה שהוא פעם בשנה[1444]. ועוד, שנאמר: ליהודים היתה אורה וגו'[1445], לכן מלים קודם מקרא מגילה, להיות גם התינוק בכלל יהודי[1446]. ועוד, שנאמר שם: אורה ושמחה וששון[1447], ואנו דורשים: אורה, זו תורה, ששון, זו מילה[1448], לכן יש לסמוך המילה לקריאת התורה[1449]. ואף על פי שמצות מילה נדחית מפני קריאת מגילה, בודאי היכן שבידו לקיים שניהם יקדים במילה משום שתדיר הוא, ופרסום הנס יש לעולם במאוחר כמו במוקדם[1450].

אנינות

אונן[1451], האסור בבשר ויין[1452], מותר בפורים בבשר ויין - שבסעודת פורים חייב בבשר ויין[1453] - ולא בא עשה של יחיד של אבלות ודוחה עשה של רבים דאוריתא לשמוח בפורים, שדברי-קבלה* הם, שהם כדברי תורה[1454].

יש מהאחרונים סוברים שכל שכן שאונן חייב במקרא-מגילה* ותפלה* וקריאת-שמע*[1455].

אבילות

פורים, אם נוהג בו אבלות*, נחלקו גאונים וראשונים: א) יש סוברים שבפורים נוהג אבילות[1456], דהיינו כל דברי אבילות[1457], ואפילו דברים שבפרהסיא[1458], שהרי לא נמנה במשנה בין הימים שאין אבלות נוהג[1459]. ואף על פי שכתוב בפורים: ימי משתה ושמחה[1460], הרי למדנו ממנו שאסור בהספד[1461]. ועוד, שנשים מענות ומטפחות בפורים אבל לא מקוננות[1462], ומכאן שמי שאירעו אבל בפורים, שיתאבל[1463], ודוקא ימי שמחה קבלו עליהם, אבל יום-טוב* לא קבלו עליהם[1464]. וכתבו ראשונים שכן המנהג[1465]. ב) ויש סוברים שאבילות אינה נוהגת בפורים, ואם מת קודם פורים ופגע בו פורים בתוך שבעה, בטל ממנו גזירת שבעה[1466], כפי שהרגלים מפסיקים האבלות[1467], שהרי שמחה כתוב בהם: ושמחת בחגך[1468], אף בפורים כתוב: ימי משתה ושמחה[1469]. ג) ויש סוברים שאבילות אינה נוהגת בפורים[1470], לא בי"ד ולא בט"ו, אלא דברים-שבצנעא*[1471], שבא עשה דרבנן של רבים ודוחה עשה דרבנן של יחיד[1472], ועוד, שלא גרע משבעת ימי המשתה שאין אבילות נוהג בהן[1473]. אבל אינו מבטל גזירת שבעה[1474] ומפסיק האבילות[1475], שאם כן האבל שבעה ימים לפני הפורים בטלה ממנו גזירת שלושים, כי הוא דומה לגמרי לרגל, ומהמשנה והתלמוד עולה שאינו מבטל גזירת שלושים[1476]. ואפילו שאינו מתאבל עולים לו השני ימים למנין שבעה[1477].

אבילות זו שאינה נוהגת בפורים, לסוברים כן[1478], לסוברים שאבילות יום מיתה וקבורה היא דאוריתא ושאר הימים דרבנן[1479], יש מהראשונים סוברים שכיון שיום ראשון של אבילות דאוריתא, ודאי דוחה עשה של פורים שהוא מדרבנן[1480]. ואחרונים כתבו בדעת ראשונים, שכיון שדברי-קבלה* כדברי תורה[1481], פורים דוחה אפילו אבילות יום ראשון[1482]. וכן לסוברים שאבילות כל שבעה היא דרבנן[1483], פורים דוחה אפילו אבילות יום ראשון[1484].

להלכה נחלקו הפוסקים: א) יש פוסקים שפורים אינו מפסיק האבילות[1485], שכן הסכמת הראשונים[1486], ומכל מקום אין אבילות נוהג בו, לא בי"ד ולא בט"ו, אלא דברים שבצנעא[1487], שהלכה-כבתראי* והלכה כדברי המיקל באבל[1488], ואף על פי שאינו מתאבל בהם, עולים לו ממנין השבעה, כמו שבת[1489]. ואפילו אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים[1490]. ויש מהם שכתבו שכן המנהג[1491]. ב) ויש פוסקים שכל דברי אבילות נוהגים בפורים[1492], שבמקום שקיבלו עליהם פסקי הראשונים המחמירים, חייבים לנהוג כמותם בכל דבריהם[1493], ועוד, שבדברי הפוסקים אין אומרים הלכה כדברי המיקל באבילות[1494]. ויש מהם שכתבו שכן המנהג[1495]. ויש שסייגו שמפני שיש הפוסקים שאין אבילות נוהגת בפורים[1496], יזהר בכל דברי אבילות חוץ מנעילת הסנדל וישיבה על גבי קרקע, מפני הבריות[1497].

בדעת הסוברים שאבילות נוהגת בפורים[1498], יש מהאחרונים סוברים שאסור לראות כל מיני שמחה[1499]. ויש מהאחרונים סוברים שמותר לראותם, שמכל מקום ימי שמחה הם[1500]. ויש שהכריעו שיראה למעט במיני שמחה שעושים[1501].

אף לסוברים שאבילות נוהגת בפורים[1502], אין הדברים אמורים אלא באבילות שבעה, אבל אינו נוהג אבילות י"ב חודש על אביו ואמו[1503] ושלושים על שאר קרובים[1504] לענין שמחת מרעות[1505], ומותר ללכת לבית חבירו לסעודת פורים, שהיא שמחת מצוה[1506].

לסוברים שאבלות* בצינעא או בפרהסיא נוהגת בפורים, אם האבל הולך לבית הכנסת לשמוע מקרא-מגילה*, ע"ע מקרא מגילה. ושם, אם אבל קורא במגילה ומברך עליה.

בלשון בני אדם

הנשבע או נודר "חוץ ממועדים וימים טובים", כתבו ראשונים שאין מבורר אם בלשון בני אדם קוראים אותם ימים טובים ולא מועדים, ולכן סתם נדרים פירושם להקל[1507], אבל אם פירש שאומר אף עליהם היה בדעתו, נאמן, שאף פורים יש בו שמחה ועונג[1508], וכל שיש בו תוספת שמחה ומשתה יקרא יום טוב[1509].

פורים קטן

יום י"ד וט"ו של אדר ראשון - להלכה שאין דיני פורים נוהגים בהם[1510] - נקראים בלשון הראשונים והאחרונים: פורים קטן[1511]. ויש שט"ו נקרא: פורים שושן קטן[1512]. ויש שי"ד וט"ו נקראים: פורים ראשונים[1513].

פורים בשנה מעוברת

בשנה מעוברת, שיש בה אדר ראשון ואדר שני[1514], נחלקו תנאים באיזה אדר נוהגים מצוות פורים: א) לדעת ר' אליעזר בר' יוסי פורים נוהג באדר ראשון[1515], שכן אין-מעבירין-על-המצוות*[1516]. ולדעתו מה שנאמר: בכל שנה ושנה[1517], נדרש: מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט[1518]. ב) ולדעת תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל משום רבי יוסי - וסתם משנה[1519] - פורים נוהג באדר שני[1520]. אם משום שעדיף לסמוך גאולה לגאולה[1521], גאולת מרדכי לגאולת משה[1522], דהיינו פורים לפסח[1523]. או משום שנאמר: לקים את אגרת הפורים הזאת השנית[1524], והמילה "השנית" מיותרת, ובאה ללמדנו שמקרא מגילה יהיה[1525] באדר השני[1526]. ולדעתם מה שנאמר: בכל שנה ושנה[1527], נדרש: מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן, אף כאן אדר הסמוך לניסן[1528]. ואם היה כתוב רק: בכל שנה ושנה, הייתי חושב שיקראנה באדר ראשון, ואם היה כתוב רק: השנית, הייתי חושב שצריך לקרוא מלכתחילה באדר הראשון ולחזור ולקרוא באדר השני[1529], תלמוד לומר: בכל שנה ושנה[1530], מה כל שנה ושנה פעם אחת אף בעיבור פעם אחת[1531]. ולדעתם אף אם קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קוראים אותה באדר שני[1532], שנאמר: לקים את אגרת הפורים הזאת[1533], מה תלמוד לומר: השנית, אלא מכאן שאם קראו אותה באדר הראשון ונתעברה השנה קוראים אותה באדר השני[1534].

להלכה פסקו בתלמוד כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום ר' יוסי[1535], הלכך יום י"ד וט"ו שבאדר הראשון אין דיני פורים נוהגים בהם[1536].

בירושלמי, יש מהאמוראים סוברים שהנהיגו כרבן שמעון בן גמליאל[1537], אבל להלכה לא[1538]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש מפרשים שאין דורשים כן ברבים, אבל מורים כן להלכה[1539]. ויש מפרשים שאין מורים להקל בזה, שהרי לא נאמר הלכה[1540]. ויש מפרשים שאם עשה מעשה אין מחזירים אותו, ולהורות אין מורים כן[1541].

הספד ותענית

יום י"ד וט"ו שבאדר הראשון, אם מותרים בהספד* ותענית* נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שי"ד וט"ו באדר הראשון אסורים בהספד ותענית[1542], שכן אמרו בברייתא שהספד ותענית אסורים בזה ובזה[1543], בין בי"ד וט"ו של אדר השני בין בי"ד וט"ו של אדר הראשון[1544]. או שאף על פי שבטלה מגילת-תענית*[1545], איסור זה בכלל תקנת פורים שנתקנה בזמן שבית המקדש לא היה קיים ולפיכך אינה בטלה בחורבנו[1546]. ב) ויש סוברים שי"ד וט"ו באדר הראשון מותרים בהספד ותענית[1547], שכן לדעתם לא אמרו שאסור בהספד ותענית, אלא אם קראו המגילה בי"ד ושוב נמלכו לעבר השנה[1548], שכן שנינו בתחילת הברייתא: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה[1549], אבל אם לא קראו המגילה מותרים בהספד ותענית[1550]. או שלא אמרו ששוים שאסור בהספד ותענית, אלא קודם שבטלה מגילת תענית, אבל בזמן הזה כיון שבטלה מגילת תענית והותרו כל הימים אין אסורים בהספד ותענית אלא בחנוכה ופורים, שמתפרסם דבר הנס[1551], שיש בו מקרא-מגילה*, אבל י"ד של אדר הראשון, כיון שאין בו פרסום הנס ולא מקרא מגילה, לא עדיף משאר מגילת תענית[1552].

לסוברים שאסורים בהספד ותענית בפורים קטן[1553], יש מהראשונים סוברים שבמנחת ערב הי"ד מותר במספד ותענית[1554]. ויש מהראשונים שנסתפקו אם נאסר לפניהם ולאחריהם[1555].

לסוברים שאסורים בהספד ותענית בפורים קטן[1556], נחלקו ראשונים באיסור תענית והספד אם בני פרזים מותרים בט"ו ובני מוקפים מותרים בי"ד[1557]. או שבני פרזים אסורים אף בט"ו ובני מוקפים אסורים אף בי"ד[1558]. ויש שנסתפקו בדבר[1559].

להלכה כתבו אחרונים שאסורים בהספד ותענית בפורים קטן[1560], בין בני פרזים ובין בני מוקפים[1561], ומותרים לפניהם ולאחריהם[1562].

אבילות ומלאכה

אף לסוברים שאין אבילות נוהגת בפורים[1563], אבילות נוהגת בפורים קטן[1564].

מלאכה

בפורים קטן מותר במלאכה[1565], כי גם בפורים אין איסור כי אם במקום שנהגו[1566]. ויש מהראשונים שכתבו שנהגו הנשים שלא לעשות בהם מלאכה[1567]. וכתבו אחרונים שאין המנהג כן[1568].

על הנסים

בפורים קטן אין אומרים על הנסים[1569], כיון שאין קוראים המגילה[1570], שאף שלהלכה בערבית של פורים אומרים על הנסים קודם קריאת מגילה, היינו משום שעל כל פנים קוראים אותו אחר כך, מה שאין כן באדר ראשון[1571].

טעה ואמר על הנסים, לסוברים שהטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה* שלא בזמנה אינו הפסק[1572], אינו חוזר[1573]. ולסוברים שהטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה הוא הפסק וחוזר לתחילת הברכה שהפסיק בה, או לראש תפילתו, אם סיים התפילה[1574], נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שאינו חוזר[1575], שהרי מהדין היה ראוי לעשות פורים באדר ראשון, שאין-מעבירין-על-המצוות*, אלא שעדיף להסמיך גאולה לגאולה[1576], אם כן מכל מקום הוא מעין המאורע[1577], וכפי שהוא הדין במזכיר על הנסים בט"ו אדר - לסוברים כן[1578] - שאינו חוזר, משום שיש לזה קצת שייכות[1579]. ויש מהאחרונים סוברים שאם טעה ואמר על הנסים הוא הפסק, וחוזר[1580].

סעודה

בעשיית משתה ושמחה בפורים קטן, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שעושים משתה ושמחה בארבעה עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון[1581], שכן שנינו: אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים[1582], מכלל שלענין משתה ושמחה זה וזה שוים[1583]. ואף על פי שביארו בתלמוד המשנה: אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני[1584], וט"ו לא הזכיר, נקט אותו שהוא עיקר[1585]. וכן כתבו ראשונים שיש הנוהגים לעשות משתה ושמחה בארבעה עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון[1586]. ב) ויש מהראשונים סוברים שעושים משתה ושמחה בי"ד[1587], אבל לא בט"ו[1588], שכן התלמוד מבאר המשנה, שאין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני[1589], שכן דייקו בתלמוד מהמשנה שלענין הספד ותענית זה וזה שוים[1590], אם כן הוא הדין שיש להרבות בסעודה[1591], וט"ו לא הזכיר[1592]. וכתבו ראשונים שיש הנוהגים כן[1593]. כתבו אחרונים שאין חילוק בזה בין פרזים למוקפים, ואף המוקפים אינם סועדים אלא בי"ד[1594]. ג) ויש מהראשונים סוברים שאין צורך להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר הראשון[1595], שכן דייקו בתלמוד מהמשנה שלענין הספד ותענית זה וזה שוים[1596], מכלל ששמחה ומשתה אין בהם, שעל כרחך אין תלוים זה בזה, שהרי הימים האמורים במגילת-תענית* האסורים בהספד אין בהם משתה ושמחה[1597].

למעשה כתבו אחרונים שהמנהג שלא להרבות במשתה ושמחה, לא בי"ד ולא בט"ו שבאדר הראשון[1598], ומכל מקום יש מהם שכתבו שטוב להרבות קצת בסעודה בי"ד שבאדר ראשון, כדי לצאת ידי המחמירים[1599].

נפילת אפים ותחנון

בי"ד וט"ו שבאדר ראשון כתבו ראשונים ואחרונים שנוהגים שלא ליפול על פניהם[1600] ולומר תחנון*[1601], ומזמור יענך ה' ביום צרה[1602] - אף לסוברים שאין דינו שוה לתחנון[1603] - משום שימי נס והצלה הם[1604], ואין להזכיר בהם צרה[1605]. וכתבו ראשונים שיש הנוהגים לומר מזמור יענך[1606], ויש שאומרים מזמור יענך בט"ו באדר ראשון אבל לא בי"ד[1607]. ואם חל בשני וחמישי, אין אומר בהם והוא רחום[1608], ולא אל ארך אפים[1609].

חל פורים קטן בשבת, אין אומרים צדקתך[1610], ואין עושים הזכרת-נשמות*[1611]. ויש שכתבו שמזכירים נשמות[1612].

מנחה* בי"ג של אדר הראשון, כתבו ראשונים שיש שנהגו לומר תחנון[1613], ואם חל בשבת אומרים צדקתך[1614]. ויש שנהגו שלא לומר תחנון[1615], ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך[1616].

יש מהראשונים שכתבו שבמקום תפלה לדוד[1617] - שיש הנוהגים לומר בתפילת שחרית*[1618] - אומר בפורים קטן: למנצח על אילת השחר וגו'[1619].

שיר מזמור לאסף[1620] - שיש הנוהגים להוסיף בסוף תפילת שחרית*[1621] - כתבו ראשונים שיש שאין אומרים אותו בפורים קטן[1622]. ויש שאומרים אותו, שלדעתם אין אומרים אותו רק ביום שיש בו מוסף*[1623].

הערות שוליים

  1. וע"ע מגילת אסתר.
  2. עי' אסתר ט כא-כג; מגילת תענית פי"ב.
  3. מגילת תענית שם.
  4. עי' אסתר ט כו.
  5. עי' שם כד. ועי' שם ג ז.
  6. שם יב-יג.
  7. עי' שם ז י.
  8. שם ח ח.
  9. שם ט.
  10. שם י-יא. במגילות האשכנזיות: להשמיד להרג, וכ"ה במקראות גדולות ד' ונציה רפ"ד-רפ"ו, ועי' מנחת שי שם יא.
  11. אסתר שם יב.
  12. שם ט א-ב. במגילות האשכנזיות: בפניהם, וכ"ה במקראות גדולות ד' ונציה רפ"ד-רפ"ו, ועי' מנחת שי שם ב.
  13. אסתר שם ה.
  14. שם יב.
  15. עי' שם יג-יד.
  16. שם טו-יח.
  17. שם כ-כג.
  18. ר' יהושע בן קרחה במגילת תענית פי"ב.
  19. שמות א כב.
  20. אסתר ג יג.
  21. מגילת תענית שם.
  22. ר' יהושע בן קרחה במגילת תענית שם.
  23. אסתר ט כט.
  24. שם י ב. ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק בירו' מגילה פ"א ה"ה.
  25. ויקרא כז לד.
  26. ע"ע בל תוסיף וע' נביא.
  27. שמות יז יד.
  28. דברים ד מד.
  29. מלאכי ג טז.
  30. אסתר ט לב. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן בירו' שם.
  31. בה"ג הל' מגילה; שאילתות שאי' סז; מרדכי מגילה רמז תשפט וב"מ רמז שצח; ד"מ או"ח סי' תרצה סק"א, בשם המרדכי.
  32. עי' פסחים סח ב (ולגירסתנו לא התענה בשבועות, פורים וערב-יום-הכפורים (ע"ע) ). שאילתות שם; מרדכי שם ושם; ד"מ שם, בשם המרדכי.
  33. ציון 27 ואילך.
  34. ציון 1103 ואילך.
  35. ע"ע יום טוב שני של גליות.
  36. אסתר ט כז. מרדכי מגילה רמז תשעה; עו"ש סי' תרפח סק"א, בתי' הב'.
  37. עי' פר"ח או"ח סי' תרפח ס"ד, לצד זה.
  38. ע"ע דברי קבלה ציון 45 ואילך.
  39. מרדכי שם, בסו"ד; פר"ח שם, בשמו.
  40. מרדכי שם, לגי' ס"א שבד' וילנא.
  41. מרדכי שם, בסו"ד.
  42. מרדכי שם, בתחי' דבריו.
  43. עו"ש שם, בתי' הא'.
  44. עו"ש שם, בתי' הג'.
  45. ע"ע דברי קבלה ציון 36 ואילך.
  46. פר"ח שם, לצד זה.
  47. רש"י מגילה ב ב ד"ה הפרזים.
  48. עי' משנה מגילה ב א; גמ' שם ב; עי' רמב"ם מגילה פ"א ה"ד.
  49. עי' אסתר ט טו.
  50. שם טז.
  51. שם יז.
  52. שם יט.
  53. עי' ציון 60.
  54. עי' שם כז.
  55. אסתר ט לא. מגילה ב ב.
  56. אסתר ט כא.
  57. גמ' שם.
  58. עי' ציון 92 ואילך, בגדר המוקפים.
  59. עי' משנה מגילה ב א; גמ' שם ב; עי' רמב"ם מגילה פ"א ה"ד.
  60. שם יח.
  61. עי' שם כז.
  62. אסתר ט לא. מגילה ב ב.
  63. אסתר ט כא.
  64. גמ' שם.
  65. אסתר ט יט.
  66. עי' רבא בגמ' שם.
  67. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה ואימא מוקפין וד"ה ומשני כשושן.
  68. מגילה ב ב, ורש"י ד"ה אשכחן עשייה.
  69. אסתר ט יט.
  70. אסתר שם. רש"י מגילה שם ד"ה מנלן.
  71. גמ' שם, ורש"י ד"ה זכירה.
  72. עי' גמ' שם, ורש"י שם ד"ה איתקש.
  73. אסתר ט כח. גמ' שם.
  74. אסתר ג ח.
  75. רמב"ן מגילה ב א; ר"ן שם (א א בדפי הרי"ף), בשמו. עיי"ש מה שתמה עליו.
  76. עי' אסתר ט טז-יז.
  77. אסתר ט יט.
  78. עי' ציון 27 ואילך.
  79. רמב"ן שם, ע"פ גמ' שם ב ב; ר"ן שם א, בשמו.
  80. עי' אסתר ט כ-כא.
  81. שם כג.
  82. עיי"ש כד.
  83. עי' ציון 80.
  84. רמב"ן שם א.
  85. עי' ציון 51.
  86. עי' ציון 60.
  87. עי' ציונים 51, 60.
  88. עי' ר"ן שם.
  89. עי' ציון 92 ואילך.
  90. ב"י או"ח סי' תרפח, מכח קו' על הר"ן שבציון 88, ושיש קצת סעד לזה ברמב"ם מגילה פ"א, שהקדים דין המוקפים לדין שושן. ועי' ב"ח שם, שדחה קו' הב"י, ויישב הר"ן.
  91. ע"ע בית המקדש: זכר למקדש. עי' ב"י שם.
  92. סתם משנה מגילה ב א; ת"ק בתוספ' מגילה פ"א.
  93. אסתר ט יט.
  94. דברים ג ה.
  95. מגילה ב ב, בד' המשנה שבציון 92.
  96. עי' מאירי שם א, בפי' הא'; עי' רע"ב שם פ"א מ"א.
  97. עי' מאירי שם, בפי' הב'.
  98. עי' ר' סימון בשם ריב"ל בירו' מגילה פ"א ה"א, והובא ברמב"ן וריטב"א וחי' הר"ן מגילה ב א; רמב"ם מגילה פ"א ה"ה.
  99. רמב"ם שם.
  100. רמב"ן שם. וכעי"ז בקה"ע לירו' שם. ועי' ריטב"א שם ור"ן שם (א א בדפי הרי"ף) ושו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רצז.
  101. ריטב"א שם ב א, בשם הראשונים; עי' חי' הר"ן שם.
  102. אסתר ט יט. קה"ע שם; פ"מ שם.
  103. מל"א יב יז. קה"ע שם.
  104. יהושע יג ו. פ"מ שם.
  105. ר' אבהו בירו' שם, לפי רידב"ז שם, ועי' ציון 118, שי"מ בע"א.
  106. ר' יהושע בן קרחה בתוספ' מגילה פ"א וברייתא מגילה ב ב וירו' מגילה פ"א ה"א; ר' יוסי בי ר' יהודה בתוספ' שם וברייתא בירו' שם, לפי ירו' שם.
  107. ע"ע בנין אב. פ"מ לירו' שם.
  108. גמ' שם, בד' ר' יהושע בן קרחה.
  109. עי' ציון 52. עי' ר' יוסי בי ר' יהודה בברייתא בירו' שם: וכי מה ענין וכו', לפי קה"ע שם. ועי' פ"מ שם, שפי' בע"א.
  110. אסתר ט כח. ר' יוסי בי ר' יהודה בתוספ' שם.
  111. קה"ע שם.
  112. ירו' שם, בד' ר' יוסי בי ר' יהודה.
  113. קה"ע שם.
  114. עי' ציון 93 ואילך.
  115. גמ' שם, בד' ר' יהושע בן קרחה.
  116. ע"ע גזרה שוה ציון 46 ואילך. רש"י שם ד"ה פרזי פרזי.
  117. עי' ציון 92 ואילך.
  118. פ"מ מגילה פ"א ה"א, בד' ר' אבהו שבציון 122, ועי' ציון 105, שי"מ בע"א. ועי' קה"ע שם, שנ' שפי' בע"א.
  119. אסתר ט יט. קה"ע שם; פ"מ שם.
  120. מל"א יב יז. קה"ע שם.
  121. יהושע יג ו. פ"מ שם.
  122. ר' אבהו בירו' שם.
  123. עי' ציון 92 ואילך.
  124. ירו' מגילה פ"א ה"א: ויקראו הכל בארבעה עשר, לפי קה"ע ופ"מ ורידב"ז שם.
  125. אסתר ט יט.
  126. עי' רש"י מגילה ב ב ד"ה וכתיב התם; קה"ע ופ"מ שם.
  127. דברים ג ה.
  128. ר' יודה בר פזי בירו' שם.
  129. גמ' שם, ורש"י ד"ה אף כאן מימות יהושע.
  130. שאילתות שאי' סז; תשו' רב משה גאון באוהצ"ג מגילה התשובות סי' ב; עי' רי"ף מגילה ב א (א א) וב (א ב - ב א); רמב"ם מגילה פ"א ה"ד; רשב"א שם ב ב; עי' רא"ש שם פ"א סי' א; טוש"ע או"ח תרפח א וג; לבוש שם ס"א.
  131. עי' ציון 92 ואילך.
  132. עי' ציון 130.
  133. ציון 532 ואילך.
  134. רש"י מגילה ב ב ד"ה הכי קאמר.
  135. עי' גמ' שם; עי' רי"ף שם (א ב - ב א); עי' רמב"ם מגילה פ"א ה"ה; עי' מאירי שם.
  136. עי' אסתר ט יז.
  137. שם יג.
  138. עי' רש"י שם ד"ה הואיל ונעשה בה נס; מאירי שם.
  139. אסתר ט יח. רי"ף שם (ב א); עי' רמב"ם שם.
  140. מאירי שם.
  141. רש"י שם.
  142. ר"ח מגילה ג ב.
  143. ריב"ל בגמ' שם.
  144. ר"ח שם.
  145. עי' רש"י שם ד"ה שישב ולבסוף הוקף; תוס' שם ד"ה נדון ור"ן שם (ב א), בשמו, ודחו; תוס' רא"ש שם, בשם רש"י; ר"א מן ההר שם, בשם רש"י ובד' רמב"ם; לח"מ מגילה פ"א ה"ח, בד' רמב"ם.
  146. עי' ציון 246.
  147. ע"ע בתי ערי חומה ציון 24 ואילך.
  148. עי' ציון 250.
  149. עי' תוס' שם, שהק' כן על שיטתם בציון 151; עי' ר"ן שם, בד' רש"י.
  150. עי' תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם, בשם ר"י; עי' ר"א מן ההר שם, בד' הרי"ף, ותמה; עי' ר"ן שם, בד' הרי"ף, והסכים לו; טור או"ח סי' תרפח.
  151. עי' תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם, בשם ר"י, ורא"ש שם פ"א סי' ב; עי' ר"א מן ההר שם, בד' הרי"ף, ותמה; עי' מאירי שם; עי' ר"ן שם, בד' הרי"ף, והסכים לו.
  152. ויקרא כה כט.
  153. ע"ע נקוד; נקודות.
  154. ע"ע הנ"ל.
  155. לבוש שם ס"א.
  156. עי' רש"י שם ד"ה בית מושב; ר"ן שם; ב"י שם.
  157. ר"א מן ההר שם.
  158. עי' ר"ח שם; ר"ן שם; ב"י שם.
  159. ר"ח שם.
  160. רא"ש שם. ועי' תוס' שם ופנ"י שם. ועי' ר"ן שם, שאין לחוש בערים המוקפות שבא"י שמא ישב ולבסוף הוקף, שישיבת הגוים אינה ישיבה, ודוקא בא"י, שכיון שלענין בתי ערי חומה דינם כמוקפים מימות יהושע, מפני שישיבת הגוים אינה ישיבה, אף לענין קריאת מגילה נדונית כמוקפות חומה.
  161. טור שם, בשם הר"ם מרוטנבורק.
  162. תוס' שם.
  163. תוס' רא"ש שם, בשם ר"י.
  164. ר"ן שם.
  165. שו"ע או"ח תרפח א; עי' לבוש שם.
  166. עי' טו"א שם; עי' בה"ל שם ד"ה על דעת, בשמו.
  167. עי' ט"ז שם סק"ב.
  168. עי' ר"ן מגילה ג א (ב א); עי' רמ"א בשו"ע או"ח תרפח א; לבוש שם; כ"מ ממג"א שם סק"ב; כ"מ מפר"ח שם; עי' מ"ב שם סק"ד, בשעה"צ אות ד, שהוא בשם הלבוש, ושכ"מ ממג"א ופר"ח ושאר אחרונים.
  169. ציון 3 ואילך.
  170. עי' ריב"ל במגילה ב ב וג ב, וברייתא ור' ירמיה בגמ' שם ג ב; עי' רא"ש שם פ"א סי' א; עי' טוש"ע או"ח תרפח ב. ועי' רמב"ם מגילה פ"א ה"י.
  171. ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא בגמ' שם ב ב, לפי ר"ח שם ג ב; שו"ע שם; ב"י שם, בד' רמב"ם וטור שם, בפי' הא', ועי' ציון 176, שי"מ בע"א.
  172. עי' ריב"ל במגילה ב ב וג ב, וברייתא וגמ' שם ג ב; עי' רא"ש שם פ"א סי' א; עי' טוש"ע או"ח תרפח ב. ועי' רמב"ם מגילה פ"א ה"י.
  173. ע"ע בתי חצרים ציון 1.
  174. מאירי שם ב ב.
  175. ר"ח שם ג ב; מ"מ שם, בד' רש"י (שם ב ב ד"ה נידון ככרך); עי' מאירי שם; שו"ע שם, לפי מג"א סק"ג וא"ר סק"ד וא"ז סק"ג; ב"י שם, בד' רמב"ם וטור שם, בפי' הא', ועי' ציון 176, שי"מ בע"א.
  176. עי' מאירי שם, בשם גדולי המחברים; רמב"ם שם, לפי מ"מ שם, ותמה והגיה הגי', ולפי ב"י שם, בפי' הב', ועי' ציונים 171, 175, שי"מ בע"א; טור שם, לפי ב"י שם, בפי' הב', ועי' ציונים הנ"ל, שי"מ בע"א; עי' ר"ן שם ג ב (ב א), במסקנה; לבוש שם, לפי א"ר וא"ז שם.
  177. ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא בגמ' שם ב ב, לפי ר"ן שם: א"נ אפשר.
  178. ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא בגמ' שם, לפי ב"י שם, בד' רמב"ם וטור, בפי' הב'.
  179. מאירי מגילה ב ב: נראין הדברים; עי' ר"ן שבציון הבא, בשם י"מ; עי' ריטב"א שבציון 181, בשם רבותיו.
  180. ר"ן שם ג ב (ב א), בשם י"מ.
  181. ריטב"א שם ב ב, בשם רבותיו.
  182. אסתר ט כח. עי' מגילה ב ב.
  183. אסתר ט כ.
  184. לבוש או"ח תרפח ב.
  185. עי' ריטב"א שם.
  186. עי' ציון 179 ואילך.
  187. ריטב"א שם.
  188. משנה מגילה ה א.
  189. ע"ע. רשב"א שם; מאירי שם.
  190. מגילה ג ב, בד' ריב"ל שם, לפי תוס' שם ד"ה אלא שחרב (ורשב"א שם, בשמם).
  191. ירו' מגילה פ"א ה"ד, לגי' שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' קכג ורשב"א מגילה ה א. בירו' שם, לגירסתנו: בטלים ממלאכתן לבית הכנסת. ועי' ירו' שם, לגירסתנו, וגי' שו"ת הרמב"ם שם: רב יהודה אמר כגון אנו שאין אנו צריכים לתלמודינו (ועי' ר"ח שם ושו"ת הרמב"ם שם, בשאלת השואל, ורשב"א שם, שגורסים בע"א), ועי' שו"ת הרמב"ם שם, בפי' הירו'.
  192. שאילתות שאי' סז.
  193. רש"י מגילה ה א ד"ה עשרה בטלנין; מאירי שם, בשם גדולי הרבנים, ובשם קצת אחרונים בפירושי הלכות; רע"ב שם פ"א מ"ג.
  194. רש"י שם; עי' רש"י שם ג ב ד"ה עשרה בטלנין; מאירי שם ה א; רע"ב שם.
  195. רש"י ג ב שם; רע"ב שם.
  196. רש"י שם.
  197. רש"י שם ד"ה דמיקלעי ליה מעלמא; מאירי שם ב ב; ר"א מן ההר שם ג ב; שיטת ריב"ב שם (ב ב).
  198. מאירי שם ה א.
  199. עי' ברכות ו ב. עי' רש"י מגילה ג ב ד"ה עשרה בטלנין וה א ד"ה עשרה בטלנין; מאירי שם.
  200. מאירי שם.
  201. שו"ת הרמב"ם שם.
  202. עי' ירו' שבציון 191.
  203. עי' ירו' שבציון הנ"ל.
  204. שו"ת הרמב"ם שם.
  205. רמב"ם מגילה פ"א ה"ח; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  206. רמב"ן מגילה ב א ; רשב"א שם ה א; מאירי שם ב ב, בשם קצת חכמי הדורות, ודחה; עי' ר"ן שם ג ב (ב א).
  207. רמב"ן שם ב א; עי' רשב"א שם ה א; עי' מאירי שם ב ב, בשם קצת חכמי הדורות, ודחה; עי' ר"ן שם ג ב.
  208. עי' רשב"א שם ה א. ועי' ר"ן שם ג ב.
  209. רמב"ן שם ב א.
  210. מאירי שם ב ב, בשם השאילתות, וצ"ב, שאינו שם.
  211. תוס' מגילה ג ב ד"ה כרך, ע"פ גמ' שבציון 214, שלא אמרה שנצרך לריב"ל להשמיענו דין המוקף; רמב"ם מגילה פ"א ה"ח, לפי רמב"ן שם ב א ומ"מ שם וב"י או"ח סי' תרפח ומלא"ש שם פ"א מ"ג וערה"ש שם ס"י; רמב"ן שם, בשם תוס' לרבותינו הצרפתים; רשב"א וריטב"א שם ג ב ומאירי שם ב ב, בשם תוס', ודחו; רא"ש שם פ"א סי' ב; מ"מ שם, בשם תוס'.
  212. ריטב"א שם, בשם תוס'.
  213. ריב"ל בגמ' שם ג ב.
  214. גמ' שם, בד' ריב"ל, שאל"כ הרי נזכר כבר במשנה שבציון 188, ואין חידוש בדברי ריב"ל.
  215. עי' תוס' שם; רא"ש שם; עי' רמב"ן שם ב א, בשם תוס' לרבותינו הצרפתים; עי' רשב"א וריטב"א שם ג ב ומאירי שם ב ב ור"ן שם (ב א), בשם תוס'.
  216. תוס' שם; רא"ש שם; עי' רמב"ן שם ב א, בשם תוס' לרבותינו הצרפתים; עי' רשב"א וריטב"א ור"ן שם ג ב, בשם תוס'.
  217. רש"י שם ד"ה כרך איצטריכא ליה; ר"א מן ההר שם.
  218. עי' רש"י שם ד"ה דמיקלעי ליה מעלמא; מאירי שם ב ב; עי' ר"א מן ההר שם ג ב.
  219. עי' רש"י שם; עי' שיטת ריב"ב שם (ב ב); עי' מאירי שבציון הקודם; עי' ר"א מן ההר שם.
  220. עי' ציונים 196, 204.
  221. עי' רש"י שם; עי' ר"א מן ההר שם.
  222. ר"ן שם (ב א), בשם תוס'.
  223. רמב"ן מגילה ב א, בשם הגאונים, והסכים להם; רשב"א שם ג ב, בשם הרמב"ן, ודחה; ריטב"א שם, בשם י"א; ר"ן שם (ב א), בשם רמב"ן; מ"מ מגילה פ"א ה"ח, בשם רמב"ן ורשב"א, וסותר לרשב"א דלעיל ושבציון 232, וצ"ב; יד אפרים סי' תרפח ס"א ושעה"צ שם סק"ב, בשם מ"מ בשם רמב"ן ורשב"א; שעה"צ שם, שכעי"ז בריטב"א.
  224. ירו' מגילה פ"א ה"ה, לגי' רמב"ן שם, בשם ר"ח, והסכים לו. בירו' שם, לגירסתנו וגי' רמב"ן שם ומ"מ שם, בד' רמב"ם שם: כפר שאין בו, ועי' רמב"ן שם, שלפי"ז אין מכאן ראיה (אלא שכ' שגי' זו אינה נכונה בסוגיא).
  225. ירו' שם, לפי רמב"ן שם, ועי' ציון 234, שי"מ בע"א; רשב"א שם ג ב, בשם הרמב"ן.
  226. ר"ן שם, לד' זו.
  227. עי' ציון 206 ואילך.
  228. עי' ויקרא כה לא.
  229. עי' תיוב"ע שם: כופרניא, ות' ניאופיטי שם: כופרנייה. עי' רמב"ן שם ב א; עי' רשב"א שם ג ב, בשמו; עי' ריטב"א שם, בשם י"א. ועי' רשב"א שם (וריטב"א שם, בשמו), שכ' לדחות: שאין תרגום בתי החצרים בתי כפרני אלא בתי פצחיא, וכ"ה באונקלוס שם. בגליון ניאופיטי שם: פרווילייה.
  230. עי' ר"ן שם, בשם רמב"ן.
  231. עי' גמ' שם, בד' ריב"ל בגמ' שם.
  232. רשב"א מגילה ג ב ור"ן שם (ב א), במסקנה; ריטב"א שם, בשם הרשב"א.
  233. עי' ירו' שבציון 224.
  234. ירו' שם, לפי ריטב"א שם, לד' זו, ועי' ציון 225, שי"מ בע"א.
  235. מאירי מגילה ב ב, בשם י"מ, ודחה.
  236. מאירי מגילה ב ב.
  237. ע"ע יום הכניסה: בזמן הזה.
  238. כ"מ משעה"צ סי' תרפח סק"ב, שכ' שהמאירי סובר לדינא כרמב"ן.
  239. טוש"ע או"ח תרפח א; לבוש שם; חזו"א או"ח סי' קנד סק"ב, שאין לחוש ליד אפרים שבציון הבא.
  240. עי' יד אפרים שם, בד' ר"ן מגילה ג ב (ב א), שלא דחה לגמרי הרמב"ן שבציון 223; מ"ב שם סק"ב, בשם יד אפרים.
  241. תשו' רב משה גאון באוצה"ג מגילה התשובות סי' ב (והיא תשו' הגאון שבכפו"פ פ"ח (וכ' שהביאה הר"י ברצלוני בהלכותיו) ושו"ת רדב"ז ח"א סי' רנב); רמב"ן מגילה ב א, בשם תשו' הגאונים; ר"ן שם ג ב (ב א), שכן הורו הגאונים; שו"ת מהרי"ל סי' נו שאלה ה', בשם תשו' רבינו משה הגאון; ב"י או"ח סי' תרפח, בשם ס' אשכנזי בשם תשו' רבינו משה הגאון, ושכן מצא בתשו' בשם גאון.
  242. עי' רמב"ן שם, בשם תשו' הגאונים; ר"ן שם, שכן הורו הגאונים; מ"מ מגילה פ"א הי"א, בשם י"מ.
  243. ע"ע ספק דרבנן.
  244. רמב"ן שם, לד' זו; ר"ן שם, שכן הורו הגאונים.
  245. מל"מ שם, בד' ר"ן שבציון הקודם.
  246. מגילה ה ב; ירו' מגילה פ"א ה"א.
  247. רמב"ן שם; ר"ן שם; מ"מ שם, בשם י"מ; שו"ת רדב"ז שם, ע"פ תשו' הגאון שם.
  248. יהושע יט לה.
  249. גמ' שם.
  250. גמ' שם, במסקנה, ורש"י ד"ה פרט לטבריא.
  251. ע"ע בתי ערי חומה ציון 24 ואילך.
  252. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה כי מספקא ליה; ירו' שם: דו חשש לההיא דתני רשב"י וכו', לפי פ"מ שם, ועי' ציון 256, שי"מ בע"א; עי' תשו' רב משה גאון באוצה"ג שם; עי' ר"ן שם.
  253. מגילה ה ב, בלשון הא'. עיי"ש בלשון הב', שלא עשה כן.
  254. רמב"ן שם; ר"ן שם.
  255. עי' רמב"ן שם, והוא כהו"א של הגמ' שם, שחזקיה הסתפק אם טבריא מוקפת חומה.
  256. ירו' שם: דו חשש לההיא דתני רשב"י וכו', לפי קה"ע ורדיב"ז שם, ועי' ציון 252, שי"מ בע"א.
  257. רמב"ם מגילה פ"א הי"א.
  258. מגילה ה ב, בהו"א (ועי' ציון 248 ואילך, שבמסקנה פי' בע"א, וצ"ב). הגמ"י ומ"מ שם, בד' רמב"ם שם.
  259. עי' גמ' שבציון 248 ואילך. עי' פמ"ג או"ח סי' תרפב מ"ז סק"ד.
  260. גמ' שם, בלשון הא' (עיי"ש בלשון הב', שלא עשה כן). הגמ"י ומ"מ שם, בד' רמב"ם שם.
  261. ב"י או"ח סי' תרפח, בשם ה"ר יוסף אביוב, ודחה.
  262. ב"י שם, בשם ה"ר יוסף אביוב, ע"פ רמב"ם שגגות פ"ח ה"ב. וע"ע פמ"ג שם מ"ז סק"ד.
  263. עי' ב"י או"ח סי' תרפח: וכן נהגו העולם לעשות כדברי הרמב"ם.
  264. ב"י שם ושו"ע שם ד; לבוש שם.
  265. פר"ח או"ח סי' תרפח ס"ד, שכן מוכח בב"י שם.
  266. רמב"ם מגילה פ"א הי"א; טור או"ח סי' תרפח ושלט"ג מגילה ב א בדפי הרי"ף אות (א ב) ג, בשמו; עי' רמב"ן מגילה ב א, במסקנה; ר"ן שם ג ב (ב א); שו"ע שם ד; לבוש שם.
  267. עי' ציון 257 ואילך.
  268. רמב"ם שם; עי' טור ושלט"ג שם, בשמו.
  269. עי' לבוש שם.
  270. תקון יששכר ס ע"א.
  271. עי' ציון 241 ואילך.
  272. עי' רמב"ן שם. ועי' ר"ן שם.
  273. ע"ע ברכה שאינה צריכה. טור שם, בשם אחיו ה"ר יחיאל; שלט"ג שם, בשם ה"ר יחיאל.
  274. טור שם, בשם אחיו ה"ר יחיאל.
  275. ע"ע יום טוב שני של גליות ציון 940 ואילך.
  276. חי' וביאורי מהרש"ל לטור או"ח סי' תרפח, בתי' הא'; ב"ח שם וט"ז שם סק"ד, בשמו. ועי' ט"ז שם, שתמה שהרי גם גבי מגילה יש בו קדושת היום לענין כל הדינים התלוים בפורים.
  277. חי' וביאורי מהרש"ל שם, בתי' הב'; ב"ח וט"ז שם, בשמו. ועי' ט"ז שם, שתמה שהרי גם גבי מגילה יש בו קדושת היום לענין כל הדינים התלוים בפורים, ותמה עוד, מדוע הבי"ד לא קיבלו עליהם בשוה.
  278. אסתר ט לא. עי' מגילה ב א. וע"ע יום הכניסה ציון 2 ואילך וע' מקרא מגילה.
  279. עי' להלן ציון 1248 ואילך.
  280. ע"ע.
  281. ט"ז שם.
  282. ע"ע יום טוב שני של גליות ציון 67.
  283. עי' מג"א סי' תרפח סק"ו; עו"ש שם סק"א. ועי' ציון 274 ואילך, שיש מהראשונים הסובר שמטעם זה אין מברכים כלל.
  284. עו"ש שם.
  285. מג"א שם, ע"פ שו"ע שבע' ברכות ציון 174 וע' כסוי הדם ציון 1286. וע"ע ברכות ציון 164 ואילך, שהוא מח' ראשונים אם כשעושים מצוות מספק דאוריתא מברכים.
  286. ע"ע כוי ציון 204 ואילך. מג"א שם, לפי מחה"ש שם סק"ו, ועי' ציון 290, שי"מ בע"א.
  287. ע"ע כוי ציונים 15, 29 ואילך.
  288. מחה"ש שם.
  289. ע"ע חיה ציון 245. ועיי"ש ציון 234 ואילך.
  290. רמ"א בשו"ע יו"ד כח ד. מג"א שם, לפי פמ"ג שם א"א סק"ו, ועי' ציון 286, שי"מ בע"א.
  291. עי' להלן: הסעודה. עי' הג' ר' שמואל ויטאל בשעה"כ דרוש פורים (קט א), שהאר"י בצפת ור' חיים ויטאל בדמשק נהגו ביום השני בשאר מצוות פורים, עיי"ש שהם מהערים המסופקות; עי' כה"ח או"ח סי' תרפח ס"ק כג, בשם שעה"כ, שכן נהגו האחרונים הנ"ל. ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 1454, שהסעודה היא השמחה.
  292. שלט"ג מגילה ב א בדפי הרי"ף אות (א ב) ג, בשם ריא"ז; כנה"ג או"ח סי' תרפח הגה"ט אות ב, בשם שלט"ג בשם ריא"ז, ושכן המנהג; מג"א שם סק"ה, בשם שלטי גבורים וכנה"ג; עי' הג' ר' שמואל ויטאל בשעה"כ שם, שהאר"י בצפת ור' חיים ויטאל בדמשק נהגו במתנות לאביונים ביום השני, עיי"ש שהם מהערים המסופקות; כה"ח שם, בשם שעה"כ, שכן נהגו האחרונים הנ"ל; מ"ב שם סק"י.
  293. הג' ר' שמואל ויטאל בשעה"כ שם, שכן נהגו האר"י בצפת ור' חיים ויטאל בדמשק, עיי"ש שהם מהערים המסופקות; כה"ח שם, בשם שעה"כ, שכן נהגו האחרונים הנ"ל; פמ"ג שם א"א סק"ה.
  294. תקון יששכר מנהגות נט ע"ב, שכן המנהג פשוט בכל המוסתערבים תושבי צפת וכפריה ביריה ועין אל זיתון, ושמע שכן נוהגים גם בעזה ובדמשק, ושם סא ע"א, שר' יוסף קארו השיב שהוא מנהג טוב; עי' הג' ר' שמואל ויטאל בשעה"כ דרוש פורים (קט א), שהאר"י בצפת ור' חיים ויטאל בדמשק נהגו ביום השני בשאר מצוות פורים, עיי"ש שהם מהערים המסופקות; עי' כה"ח או"ח סי' תרפח ס"ק כג, בשם שעה"כ, שכן נהגו האחרונים הנ"ל; עי' שו"ת מים עמוקים ח"ב סי' עט; פאה"ש סי' ג סט"ו ובית ישראל ס"ק לו, ע"פ תקון יששכר שם, שכן היה המנהג בבהכ"נ מערבים בצפת.
  295. עי' ציון 779 ואילך.
  296. שמות יז יח. עי' תקון יששכר שם.
  297. עי' ציון 266 ואילך.
  298. עי' תקון יששכר שם נט ע"ב - ס ע"א.
  299. תקון יששכר נט ע"ב, שכן מנהג המוסתערבים במקומות שבציון 294.
  300. ש"א טו ב. תקון יששכר שם סא ע"ב.
  301. עי' ציון 1316.
  302. עי' תקון יששכר שם: ושמא.
  303. תקון יששכר שם נט ע"ב, שכן מנהג קהילות הספרדים שנתווספו מחו"ל בצפת, ושם סא ע"א, שר' יוסף קארו השיב שלמרות שהמנהג שבציון 294 ואילך הוא מנהג טוב, אין לשנות מנהג הקהילות; פאה"ש שם ובית ישראל שם, שכן המנהג כעת, ובית ישראל שם, ובשם תקון יששכר שם, שכן מנהג קהילות הספרדים והאשכנזים, ושהב"י השיב שלא לשנות מהמנהג.
  304. תקון יששכר שם, לד' זו.
  305. עי' תקון יששכר שם ס ע"א-ע"ב, שכן המנהג, וסא ע"א, שר' יוסף קארו השיב שהוא מנהג טוב; עי' שו"ת מים עמוקים שם; פמ"ג או"ח סי' תרצג מ"ז סק"ג; מ"ב שם סק"ו, בשמו.
  306. ע"ע תפלה.
  307. פמ"ג שם; מ"ב שם, בשמו.
  308. הג' ר' שמואל ויטאל בשעה"כ דרוש פורים (קט א), שכן נהגו האר"י בצפת ור' חיים ויטאל בדמשק; כה"ח או"ח סי' תרפח ס"ק כג, בשם שעה"כ, שכן נהגו האחרונים הנ"ל; פאה"ש סי' ג סט"ו.
  309. הג' ר' שמואל ויטאל בשעה"כ שם, בד' האחרונים שבציון הקודם; כה"ח שם, בשם שעה"כ.
  310. עי' תקון יששכר סא ע"ב, ליישב תמיהת הב"י שבציון 1290.
  311. תקון יששכר שבציון 1292; עי' פאה"ש שם בית ישראל ס"ק לה, בשמו. וע"ע תקון יששכר שבציון 1293.
  312. רש"י מגילה יט א ד"ה בן עיר; שיטת ריב"ב שם; ר"י מלוניל שם, בפי' המשנה; ר"א מן ההר שם; רע"ב שם פ"ב מ"ג.
  313. עי' משנה שם ב א.
  314. רש"י שם יט א ד"ה שהלך לכרך; שיטת ריב"ב שם; ר"י מלוניל שם; ר"א מן ההר שם; רע"ב שם.
  315. משנה מגילה יט א.
  316. רש"י שם ד"ה קורא כמקומו; שיטת ריב"ב שם.
  317. רש"י שם.
  318. משנה שם.
  319. רבא בגמ' שם, לגירסתנו. ועי' ציון 353, שי"ג בע"א.
  320. רבא בגמ' שם, ורש"י ד"ה מנא ליה.
  321. אסתר ט יט.
  322. עי' רבא בגמ' שם.
  323. פסקי רי"ד שם.
  324. עי' רבא בגמ' שם.
  325. עי' ר"ח מגילה יט א; מלחמות לרמב"ן שם (ו א), בשמו; עי' רש"י שם ד"ה לא שנו; השלמה שם ורא"ש שם פ"ב סי' ג ותוס' רא"ש שם, בשמו; רי"ף שם, לפי ההשלמה שם ומלחמות לרמב"ן שם, ור"א מן ההר שם בשם איכא מ"ד ור"ן שם (ו ב), ועי' ציונים 344, 346, שי"מ בע"א; בעה"מ שם (ו א); רמב"ם מגילה פ"א ה"י, לפי מ"מ וכס"מ שם, ועי' ציון 346, שי"מ בע"א; המאורות שם, בשם דודו (ההשלמה); רשב"א שם; ר"ן שם (ו א); מ"מ מגילה פ"א ה"י, בשם רש"י והרבה מן המפרשים; עי' שלט"ג שם אות ג, בשם ריא"ז. ועי' מלחמות לרמב"ן שם, שכן מוכח בירו', ועי' ק"נ לרא"ש שם סק"ש, דהיינו ירו' מגילה פ"ב ה"ג: בן עיר שעקר דירתו וכו', ועי' שדה יהושע לירו' שם.
  326. שלט"ג שם, בשם ריא"ז.
  327. ר"ח שם; עי' רש"י שם ד"ה אלא שעתיד; עי' רא"ש שם, בשמו; עי' בעה"מ שם; עי' ר"י מלוניל שם, בפי' המשנה.
  328. ע"ע מקרא מגילה. בעה"מ שם; עי' שלט"ג שם, בשם ריא"ז.
  329. רש"י שם; עי' רא"ש שם, בשמו; עי' בעה"מ שם; עי' ר"י מלוניל שם; עי' פסקי רי"ד שם; עי' רשב"א שם; עי' שלט"ג שם, בשם ריא"ז.
  330. רא"ש שם, בשם רש"י; עי' שלט"ג שם, בשם ריא"ז.
  331. ר' יוסה בירו' שם. כתוב שם לראב"ד שם.
  332. עי' ר"ח שם; רש"י שם ד"ה אבל אין עתיד; עי' ר"י מלוניל שם; פסקי רי"ד שם; עי' מ"מ שם, בשם רש"י והרבה מן המפרשים.
  333. ע"ע מקרא מגילה.
  334. רשב"א שם; עי' מג"א סי' תרפח סק"ז; עי' ערה"ש שם סי"ד.
  335. עי' ציון 321.
  336. אסתר ט יט.
  337. עי' ערה"ש שם.
  338. עי' ציון 322. עי' בעה"מ שם; עי' תוס' רא"ש שם, בד' רש"י.
  339. עי' ציון 324. עי' בעה"מ שם.
  340. עי' בעה"מ שם; עי' תוס' רא"ש שם, בד' רש"י.
  341. תוס' רא"ש שם, בד' רש"י.
  342. עי' רא"ש שם, בד' רש"י; עי' שלט"ג שם, בשם ריא"ז.
  343. רש"י שם; עי' בעה"מ שם; עי' ר"י מלוניל שם ; פסקי רי"ד שם.
  344. רי"ף מגילה יט א (ו א), לפי השלמה שם, בשם "רוב עולה בדעתם" (ועי' ציונים 325, 346, שי"מ בע"א), ודחה, שא"כ הקפידא צ"ל בי"ד ולא בליל י"ד; כס"מ מגילה פ"א ה"י, שהוא היותר נראה מהפירושים, אבל שלא ייתכן, שלפיו למדים ממוקף על פרוז, ובגמ' שבציון 324, מפורש שלמדים מפרוז על מוקף.
  345. כס"מ שם, לד' זו.
  346. רי"ף מגילה יט א (ו א), לפי כתוב שם לראב"ד שם, והסכים לו, ולפי ר"א מן ההר שם וא"ז סי' תרפח סק"ח, ועי' ציונים 325, 344, שי"מ בע"א; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רמב"ם מגילה פ"א ה"י, לפי א"ז שם, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם שם, ועי' ציון 325, שי"מ בע"א; רא"ש שם פ"ב סי' ג, שכ"מ ל' הגמ' וכן מוכח בירו' (ועי' ק"נ שם סק"ש, שהוא ט"ס ברא"ש, שמהירו' מוכח כד' הראשונים שבציון 325); עי' טור או"ח סי' תרפח.
  347. עי' כתוב שם לראב"ד שם; רא"ש שם; עי' טור שם.
  348. עי' ר"א מן ההר מגילה יט א.
  349. עי' שו"ע או"ח תרפח ה, ועי' א"ז שם סק"ח וערה"ש שם סט"ז, שהוא כראשונים שבציון 325 ואילך; עי' ערה"ש שם; עי' מ"ב שם ס"ק יב.
  350. עי' לבוש שם, ועי' א"ז שם, שהוא כראשונים שבציון 346 ואילך; עי' א"ז שם, בסו"ד.
  351. עי' ר"ח ורי"ף שבציון 353 (והשלמה ומלחמות לרמב"ן שבציון 354); רש"י מגילה יט א ד"ה אלא שעתיד, לפי מטה יהודה סי' תרפח ס"ה ושו"ת וזאת ליהודה או"ח סי' יז (והביא ראיה מהב"י או"ח סי' תרפח, שלא העיר שרש"י חלוק בזה על הרי"ף והרמב"ם), ועי' ציון 356, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם שבציון הבא; עי' כתוב שם לראב"ד שבציון 353 ואילך; עי' ר"א מן ההר שבציון 365 ואילך.
  352. רמב"ם מגילה פ"א ה"י.
  353. עי' ר"ח מגילה יט א; רי"ף שם (ו א), ובר"א מן ההר שם, שהוא גי' הרי"ף בגמ', ובמאירי שם, שקצת גאונים הוסיפו כן בגמ', ועי' ציון 319, שי"ג בע"א; עי' כתוב שם לראב"ד שם, בד' רי"ף, והסכים לו. ועי' בעה"מ שם, שתמה על הרי"ף, שאינו תלוי בעיכוב, אלא בחזרה.
  354. עי' כתוב שם לראב"ד שם; השלמה שם, בד' רי"ף; עי' מלחמות לרמב"ן שם, בד' ר"ח ורי"ף; עי' ר"ן שם (ו ב), בד' רי"ף.
  355. מלחמות שם (ו א), בד' ר"ח ורי"ף.
  356. רש"י שבציון הבא, לפי שו"ת קול גדול סי' א ופמ"ג או"ח סי' תרפח מ"ז סק"ו, ועי' ציון 351, שי"מ בע"א; בעה"מ מגילה יט א (ו א), לפי שו"ת קול גדול שם; לח"מ מגילה פ"א ה"י, בד' מ"מ שם.
  357. רש"י שם ד"ה אלא שעתיד.
  358. לח"מ שם, לדעה זו; עי' פמ"ג שם, בד' רש"י.
  359. שו"ת קול גדול שם, בד' רש"י.
  360. שו"ת קול גדול שם, לד' זו.
  361. עי' ציון 351 ואילך.
  362. רש"י מגילה יט א ד"ה אלא שעתיד, לפי מטה יהודה סי' תרפח ס"ה, לשיטתו שבציון 351; כתוב שם לראב"ד שם (ו א), בד' רי"ף (ועי' ציון 365, שי"מ בע"א), והסכים לו; עי' מלחמות לרמב"ן שם; ר"ן שם (ו ב), לפי מטה יהודה שם.
  363. כתוב שם לראב"ד שם (ו א).
  364. שו"ת קול גדול סי' א, לד' זו.
  365. רא"ש מגילה פ"ב סי' ג, בד' רי"ף שם, ועי' ציון 362, שי"מ בע"א; ר"א מן ההר שם.
  366. ר"א מן ההר שם.
  367. שו"ת קול גדול שם, לד' זו.
  368. שו"ע או"ח תרפח ה.
  369. שו"ת קול גדול סי' א, בד' השו"ע; עי' ברכ"י שם אות יב, בשמו.
  370. שו"ת וזאת ליהודה או"ח סי' יז, בד' השו"ע; מ"ב שם ס"ק יב, ובשעה"צ אות טז, שהוא בשם מטה יהודה (וצ"ב, ששם ס"ה מביא מטה יהודה מח' הראשונים, ואינו מכריע).
  371. ירו' מגילה פ"ב ה"ג: ר' בון בר חייה בעי בן עיר וכו', לפי רשב"א וריטב"א מגילה יט א, ושלט"ג שם ו א בדפי הרי"ף אות ג בשם ריא"ז, וקה"ע ופ"מ לירו' שם. ועי' ריטב"א שם, ראיה לזה מהגמ'.
  372. עי' רשב"א וריטב"א שם; עי' ר"ן שם (ו ב); שלט"ג ו א שם, בשם ריא"ז; עי' בהגר"א או"ח סי' תרפח ס"ה ד"ה בזמן קריאה; בה"ל שם ד"ה בן עיר, בשם שלט"ג ובהגר"א.
  373. עי' רשב"א וריטב"א ור"ן שם, ע"פ ירו' שבציון 371.
  374. רשב"א וריטב"א שם, בשם תוס'.
  375. שלט"ג מגילה ו א בדפי הר"ף אות ג, בשם ריא"ז, בד' הירו' (ומובאר מדבריו שהוא המשך הירו' מגילה פ"ב ה"ג שבציון 371: ובן כרך שעקר דירתו בליל ארבע עשר נפטר מיכן ומיכן, וגורס: בליל חמשה עשר, ומבאר "בעי" שבתחי' הירו', בל' אמירה, ולא שאלה, ועי' קה"ע ופ"מ שם, שפי' בע"א).
  376. קה"ע ופ"מ לירו' מגילה פ"ב ה"ג.
  377. ירו' שם, והובא בתוס' יבמות יד א ד"ה כי ורא"ש שם פ"א סי' ט (וללא הטעם במאירי מגילה יט א).
  378. מאירי שם, בד' הירו' שם.
  379. פ"מ שם.
  380. פ"מ שם; פמ"ג או"ח סי' תרפח מ"ז סק"ד.
  381. ע"ע מקרא מגילה.
  382. ירו' שם.
  383. פמ"ג שם.
  384. עי' מאירי שם.
  385. עי' ריטב"א שם ב א, בשם הרשב"א.
  386. פר"ח שם ס"א.
  387. עי' גמ' שבציון 62.
  388. פמ"ג שם; שעה"צ שם אות ח, בד' בהגר"א שם ס"ד ד"ה כי אם בי"ד.
  389. פר"ח או"ח סי' תרפח ס"א, לשיטתו בציון 386 ואילך; מ"ב שם סק"ח ושעה"צ שם אות ח, בשמו.
  390. פמ"ג או"ח סי' תרפח מ"ז סק"ד, לשיטתו שבציון 388; מ"ב שם, בשמו, ושעה"צ שם, בשמו, ובד' בהגר"א שבציון הנ"ל.
  391. תני רב יוסף במגילה ה ב; נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן בירו' מגילה פ"א ה"א, עיי"ש דמשמע שקיבל זאת מאביו.
  392. אסתר ט יט.
  393. תני רב יוסף בגמ' שם; נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן בירו' שם, לפי קה"ע שם (עיי"ש מה שהגיה לעיל בירו'), ועי' ציון הבא ואילך, שי"מ בע"א.
  394. אסתר ח יז.
  395. נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן בירו' שם, לפי פ"מ שם (עי' ציון 418 ואילך), ועי' ציון 392 ואילך, שי"מ בע"א.
  396. אסתר ט כג.
  397. ירו' שם: וכאן כתיב יו"ט וכתיב וקיבל, לפי קה"ע שם, ועי' ציון 419, שי"מ בע"א.
  398. משנה מגילה יז א.
  399. עי' ירו' פ"ב מ"ב, במסקנה.
  400. ע"ע מקרא מגילה.
  401. עי' ציון 495 ואילך.
  402. עי' ר"ן שם (ה א); קה"ע שם; עי' ק"נ לרא"ש שם סי' א סק"ז.
  403. ע"ע מקרא מגילה.
  404. פ"מ שם.
  405. עי' גמ' וירו' שבציון 445.
  406. עי' ציון 447 ואילך.
  407. ר"ח שם ה ב, בפי' התי' הב' בגמ' שבציון 447 ואילך, לגירסתו שבציון 457. ועי' בהגר"א או"ח סי' תרצו ס"א, שלגירסתנו שבציון 447, לד' שפורים אסור במלאכה, היינו אפילו מלאכה של מצוה.
  408. עי' גמ' וירו' שבציון 445.
  409. רבה בריה דרבא בגמ' שם ה ב; ירו' שם.
  410. ר' חביבה בשם רבנן דתמן בירו' שם.
  411. אסתר ט כב.
  412. עי' רבה בריה דרבא בגמ' שם.
  413. עי' ציון 1224.
  414. רש"י שם ד"ה נטיעה.
  415. אסתר ח יז.
  416. אסתר ט כג.
  417. שם כב. פ"מ לירו' שם.
  418. עי' ציון 394 ואילך.
  419. עי' ירו' שם: וכאן כתיב יו"ט וכתיב וקיבל, לפי פ"מ שם, ועי' ציון 397, שי"מ בע"א.
  420. משנה מגילה יז א.
  421. ירו' שם פ"ב ה"ב, בהו"א. ועי' ציון 399, ד' הירו' במסקנה, ועי' ריטב"א שם יח ב, שהירו' ודאי סובר להלכה שפורים מותר בעשיית מלאכה, ולא דחק להעמיד המשנה בי"ד לכרכים, אלא לדעה הסוברת שפורים אסור בעשיית מלאכה. ועי' רא"ש שם פ"ב סי' א, שהביא ההו"א של הירו' והשמיט המסקנה, ועי' ק"נ שם סק"ז, שאע"פ שהירו' דחה, הרא"ש לא העתיק הדחייה, משום שלהלכה מותר בעשיית מלאכה (עי' ציון 423).
  422. תה"ד סי' קיב, בד' הירו'.
  423. בה"ג הל' מגילה; רי"ף מגילה ה ב (ג ב); בעה"מ שם (ד ב); רמב"ם מגילה פ"ב הי"ד; סמ"ג עשין דרבנן ד; רא"ש מגילה פ"א סי' ח; מאירי שם; רי"ו תא"ו נ"י ח"א (סב ג); טוש"ע או"ח תרצו א.
  424. עי' בה"ג ורי"ף וסמ"ג ורא"ש ומאירי שם; עי' ראשונים שבציון 433 ואילך.
  425. ע"ע יום הכניסה ציון 1 ואילך.
  426. ציון 127 ואילך.
  427. מגילה ה ב; סמ"ג עשין דרבנן ד.
  428. עי' גמ' שם, לד' רבה בריה דרבא שבציון 409; סמ"ג שם.
  429. סמ"ג שם; מאירי שם.
  430. מאירי שם.
  431. ע"ע מנהג. גמ' שם, לד' רבה בריה דרבא; מאירי שם.
  432. מאירי מגילה ה ב; א"ח הל' מגילה ופורים סכ"ז וכלבו סי' מה. ועי' כ"י הספריה הבריטית 400, שגורס בגמ' שבציון 448: ובכל מקום נהגו איסור.
  433. עי' ציונים 410 ואילך, 424.
  434. א"ח וכלבו שם.
  435. א"ח שבציון 520.
  436. רי"ף מגילה ה ב (ג ב); בעה"מ שם (ד ב); רמב"ם מגילה פ"ב הי"ד; רא"ש שם פ"א סי' ח; טור או"ח סי' תרצו; רי"ו תא"ו נ"י ח"א (סב ג).
  437. שכנה"ג שם הגב"י אות ב, בד' רי"ף, רמב"ם, רא"ש, טור ורי"ו שבציון הקודם.
  438. רמב"ם שם, לפי חי' רא"ם לסמ"ג ל"ת עה, בתחי' דבריו, ולפי לח"מ שם (עיי"ש שתמה מדוע לא חילק בין מקום שנהגו למקום שלא נהגו) ומג"א שם סק"ב, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א. ועי' ר"א מן ההר שבציון 450.
  439. רמב"ם שם, לפי מג"א שם, בד' ב"י שם, שכ' שמקורו מהגמ' שבציונים 427, 444, ובמחה"ש שם סק"ב ופמ"ג שם א"א סק"ב, שע"פ הגמ' שבציון 428, מבואר שהוא דוקא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה (ועי' חי' רא"ם לסמ"ג שם, שתמה מכח זה על הרמב"ם, לשיטתו בציון הקודם, ועי' ר"א מן ההר שבציון 450, שמ' שהיה גרוס לפניו ד"ז בגמ'), ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א; הגמ"י שם, לפי פמ"ג שם; טוש"ע שם.
  440. רמ"א בשו"ע או"ח תרצו א; לבוש שם; ערה"ש שם ס"ב.
  441. שו"ע שם.
  442. חי' רא"ם לסמ"ג ל"ת עה, שכן פי' לגבי פורים, ותמה על הרמב"ם שבציון 438, שנ' ממנו שאף העושה מלאכה בפורים אינו רואה ברכה, דהיינו שאינו מרויח אבל אינו מפסיד; מג"א סי' תרצו סק"ג, בד' ב"י שם, שכ' שמקור הרמב"ם שבציון הנ"ל מהגמ' שבציונים 427, 444 (עי' מחה"ש שם סק"ג); מ"ב שם סק"ד, בשם ב"י. ועי' מג"א שם, בשם חי' רא"ם לסמ"ג (והובא בשמו במ"ב שם), שהעושה מלאכה בפורים אינו רואה ברכה, היינו שאינו מפסיד הקרן (וצ"ב, שמבואר שם להיפך), ותמה מהגמ' שבציון 85. ועי' פמ"ג שם א"א סק"ג.
  443. עי' ציון 427.
  444. מגילה ה ב. עי' חי' רא"ם שם; מג"א סי' תרצו סק"ג, ומחה"ש שם סק"ג.
  445. מגילה ה א; ירו' מגילה פ"א ה"א.
  446. מגילה ה ב, בתי' הא', ורש"י ד"ה ובאתריה דרבי.
  447. גמ' שם: ואבע"א (וע"ע הלכה: בשני לשונות ציון 328 ואילך), לגירסתנו וגי' תה"ד סי' קיב וכ"י מינכן 95 (וכ"מ שהוא גי' כ"י מינכן 140) וד' ונציה, ועי' ציון 457, שי"ג בע"א.
  448. גמ' שם.
  449. רש"י שם ד"ה נטיעה של שמחה.
  450. ר"א מן ההר שם: כדלקמן, ומ' שהיה גרוס לפניו בגמ' שהעושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה.
  451. ר"א מן ההר שם.
  452. ע"ע תענית צבור.
  453. עי' ברייתא בגמ' שם, וגמ' שם, שהוא ראיה לתי' שבציון 448.
  454. עי' ברייתא שם.
  455. רש"י שם ד"ה ונטיעה. ועי' ס' הערוך ע' כוורנק, שפי' בע"א.
  456. עי' ר"א מן ההר שם; ריטב"א שם. ועי' רש"י שם, שמ' שפי' בע"א, שהוא ראיה רק לזה שיש נטיעה של שמחה.
  457. עי' גמ' שם, לגי' ר"ח שם וכ"י גטינגן 3 והספריה הבריטית 400 וד' פיזרו, ועוד, ועי' ציון 447, שי"ג בע"א.
  458. ע"ע הנ"ל.
  459. עי' ציון 391 ואילך.
  460. ר"ח שם.
  461. עי' ציון 436 ואילך.
  462. בעה"מ מגילה (ד ב).
  463. עי' שו"ע או"ח תרצו ו.
  464. שו"ע שם.
  465. עי' ציון 432 ואילך.
  466. א"ח הל' מגילה ופורים סכ"ז וכלבו סי' מה.
  467. א"ח וכלבו שם; מאירי מגילה ה ב.
  468. עי' ציון 432 ואילך.
  469. עי' מאירי מגילה ה ב.
  470. עי' א"ח הל' מגילה ופורים סכ"ז וכלבו סי' מה: נראה.
  471. א"ח שם.
  472. מאירי שם.
  473. עי' מהרי"ל הל' פורים סי' יח, שמהרי"ל היה כותב תשובות על שנשאל אליו כשישב בשולחן בסעודת פורים.
  474. תהלים יט ט.
  475. א"ח שם וכלבו שם.
  476. א"ח שם; כ"מ מכלבו שם.
  477. תה"ד סי' קיב. עיי"ש מש"כ בביאור הירו' שבציון 421.
  478. רמ"א בשו"ע או"ח תרצו א; לבוש שם וערה"ש שם ס"ב, והביאו ל' א"ח שבציון 474 ואילך.
  479. לבוש שם.
  480. רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  481. ערה"ש שם.
  482. עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם.
  483. עי' ט"ז או"ח סי' תרצו סק"א: נראה; שכנה"ג או"ח סי' תרצו הגב"י אות ב; א"ז שם סק"א, בשמו; עי' עו"ש שם סק"א; עי' מ"ב שם סק"ג, בשם ט"ז ושארי אחרונים.
  484. שכנה"ג שם.
  485. עי' ט"ז שם; שכנה"ג שם; עי' א"ז שם, בשמו; עי' עו"ש שם.
  486. אסתר ט כב. עו"ש שם.
  487. עי' ציון 475 ואילך. ט"ז שם.
  488. ע"ע תשעה באב.
  489. עי' ט"ז שם.
  490. שכנה"ג שם; עי' עו"ש שם, בשמו, ודחה.
  491. שכנה"ג שם.
  492. עי' עו"ש שם; עי' ערה"ש שבציון הבא.
  493. ערה"ש שם ס"ב. עיי"ש שמ"מ השם אורחותיו ימעט בישיבת החנות בפורים, ושיש יראי ה' שאין פותחים החנות בפורים.
  494. פמ"ג או"ח סי' תרצו מ"ז סק"א; שעה"צ שם אות ג, בשמו.
  495. ר"ן מגילה יז א (ה א).
  496. שבה"ל סי' רד; שו"ע או"ח תרצו ב.
  497. עי' ר"ן שם.
  498. ערה"ש שם ס"ד.
  499. מרדכי מגילה רמז תשעה.
  500. עי' ציון 391 ואילך.
  501. מהרי"ל הל' פורים סי' יח, בשם מהר"ש.
  502. עי' ציון 423 ואילך.
  503. עי' באה"ט או"ח סי' תרצו סק"ג, שכ"מ ממהרי"ל (עי' מהרי"ל שבציון 501) ואבודרהם (וצ"ב, שאינו שם, ואדרבה מהאבודרהם שבציון 505, מ' כדעה החולקת); עי' מ"ב שם סק"ז, שכן יש מחמירים, ובשעה"צ שם אות ו, ציין לעי' בבאה"ט.
  504. מ"ב סי' תרצו סק"ז: נראה, ומבואר שסובר כצד הא' שבספקו של הערה"ש שבציון 498.
  505. אבודרהם פורים; ד"מ או"ח סי' תרצו סק"א, בשמו.
  506. ערה"ש שם ס"ד.
  507. ע"ע מקרא מגילה.
  508. ר"ן שם.
  509. א"ח הל' מגלה ופורים סכ"ז וכלבו סי' מה.
  510. ע"ע. פמ"ג או"ח סי' תרצו מ"ז סק"א; בה"ל שם ד"ה אין עושין, בשמו.
  511. שו"ת חת"ס או"ח סי' קצה, ע"פ טו"א שבציון הבא ואילך; בה"ל שם, בשם שו"ת חת"ס.
  512. עי' ציון 391 ואילך.
  513. טו"א מגילה ז ב, ע"פ ירו' שבציון 421; שו"ת חת"ס שם, בשמו.
  514. ע"ע יום טוב: איסורו במלאכה. טו"א שם.
  515. עי' ציון 427.
  516. עי' ציון 444.
  517. מגילה ה ב, לגי' שאילתות שאי' סז וריטב"א שם וחי' רא"ם לסמ"ג ל"ת עה (וכ"מ שהוא גי' בעה"מ שם (ד ב) ור"א מן ההר שם) וכ"י גטינגן 3: ולישמתיה שמותיה כיון דלא צמח כיתניה הינו שמתא (בחי' רא"ם שם, בקצת שינוי). לגירסתנו, וגי' כ"י מינכן 95 ומינכן 140 וקולומביה 294-295 וד' פיזרו וד' ונציה, כל הענין חסר.
  518. עי' בעה"מ שם; א"ח הל' מגילה ופורים סכ"ז וכלבו סי' מה.
  519. עי' א"ח שם.
  520. א"ח שם.
  521. עי' ציון 432 ואילך.
  522. עי' ציון 436 ואילך.
  523. עי' בעה"מ שם.
  524. ע"ע נדוי. ר"א מן ההר שם; ריטב"א שם, במסקנה, ע"פ פסחים נ ב.
  525. עי' ציון 423 ואילך.
  526. עי' ציון 427 ואילך.
  527. עי' ריטב"א שם.
  528. שכנה"ג שם אות ב, בד' ב"י שם ורמ"א בשו"ע שם א, והסכים להם; א"ז שם סק"א, בשמו.
  529. שכנה"ג או"ח סי' תרצו הגב"י אות ג, בד' א"ח שבציון 518.
  530. שכנה"ג שם אות ד, בד' א"ח שבציון הנ"ל.
  531. סדר"ע ח"ב סי' סה; עי' סדור רס"ג עמ' רנז; עי' מאירי שבת כד א; עי' טור או"ח סי' תרצג.
  532. תוספ' ברכות פ"ג; ירו' ברכות פ"ז ה"ג.
  533. בה"ג הל' מגילה.
  534. בה"ג שם; עי' סדור רס"ג שם; סדור רש"י סי' שכח; רמב"ם תפלה פ"ב הי"ג; תוס' מגילה ד א ד"ה פסק; אבודרהם פורים; טוש"ע שם ב.
  535. בה"ג שם וסדור רס"ג שם: במודים; סדר"ע שם; סדור רש"י שם; תוס' שם; רמב"ם שם; אבודרהם שם; טור שם.
  536. עי' סדר"ע ח"ב סי' סה; עי' סדור רס"ג עמ' רנז; אבודרהם פורים, שי"א אותו שם, ושכ"ה בסדר"ע ורבינו סעדיה; ס' המנהגים (טירנא) פורים; לבוש או"ח סי' תרצג ס"א.
  537. מאירי שבת שם, לגבי חנוכה.
  538. ירו' ברכות פ"ד ה"ג ותענית פ"ב ה"ב, וסמכוהו למשנה ברכות נד א, לגבי תפלה ביציאה מהכרך, לגי' משנה שבמשניות וירו' שם ושם: ונותן הודאה לשעבר; תוס' מגילה שם; מאירי שבת שם.
  539. תוס' שבת שם ד"ה מזכיר, לגבי חנוכה.
  540. אבודרהם שם.
  541. עי' תוספ' ברכות פ"ג; ס' המנהיג הל' מגילה סי' כה; עי' טור או"ח סי' תרצג; לבוש שם ס"ב וס"ד.
  542. ס' המנהיג שם; כ"מ מתשב"ץ קטן סי' קעד (ומש"כ שהוא במוצ"ש הוא משום המשך הסי'); ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 74; הגמ"י תפלה פ"ב הי"ג והל' פורים שבסוף מגילה פ"ב; מהרי"ל הל' פורים סי' ה; ס' מנהגים (קלויזנר) סי' פב, בהג'. וכ"מ מסדר"ע ח"ב סי' סה ואילך וסדור רס"ג עמ' רנז, שלא הזכירו חילוק בזה, ועי' ציון 547.
  543. תשב"ץ קטן שם; עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם שם; עי' הגמ"י שם; עי' מהרי"ל שם. ועי' ציון 645 ואילך שקריאת המגילה היא לאחר שמו"ע של ערבית.
  544. עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם שם; עי' מהרי"ל שם.
  545. עי' הגמ"י הל' פורים שם; עי' ס' המנהגים שם.
  546. עי' מחז"ו סי' רמב (ועי' מחז"ו (מהד' אוצר הפוסקים) סדר פורים סי' א, ובציון, שכ"ה בכ"י לונדון בלבד); עי' הגמ"י בשם סדר"ע שבציון הבא.
  547. הגמ"י שם ושם, בשם סדר"ע (וצ"ב, שאינו שם, ועי' ציון 542, שמסדר"ע שלפנינו משמע כדעה החולקת).
  548. טוש"ע או"ח תרצג ב; לבוש שם ס"א.
  549. מ"ב שם סק"ד.
  550. אגודה מגילה פ"ב סי' כא; עי' הגהות מנהגים (טירנא) פורים ס"ק נג, בשמו. לסוברים שאין אומרים בעל הניסים, "כשם שעשית" וכו' (ע"ע חנכה ציון 809 ואילך), אין מספר התיבות מכוון, ואף לסוברים שאומרים, מספר התיבות עולה פ"ו. ועי' שערי תפלה סי' קכ, בשם מטה יהודה, והסכים לו, שיש להגיה "כשעמד המן", ועי' שערי תפלה סי' קכב, שיש להגיה: "והשבותו גמולו".
  551. אסתר ט ז.
  552. שם ט. אגודה שם; עי' הגהות מנהגים שם, בשמו. לגירסתנו יש שם פ"ג אותיות, ועי' מנחת שי שם ט, שיש ספרים שבהם נכתב "ארידי", ולא "ארדי" כגירסתנו. ולכאו' י"ל שכן היה גרוס לפני האגודה.
  553. עי' תוספ' ברכות פ"ג; עי' ירו' ברכות פ"ז ה"ד; ראבי"ה ברכות סי' קלא ומגילה סי' תקסג; עי' מרדכי שבת רמז רעח-רעט, בשם סה"ת וסמ"ג, ע"פ שבת כד א; טור או"ח סי' תרצג; ס' המנהגים (טירנא) פורים; רמ"א בשו"ע שם ב; שו"ת מהרש"ל סי' מח, בשם מרדכי כ"י שהגיה מהר"ר יעקב פולק.
  554. תוספ' שם: מוסף; ירו' שם.
  555. בא"ח שנה א' פ' תצוה הל' פורים סי"ד.
  556. עי' להלן: הסעודה.
  557. עי' ס' המנהגים (טירנא) פורים; עי' אחרונים שבציונים 1042, 1047.
  558. עי' ציון 47 ואילך.
  559. עי' א"ח הל' מגילה ופורים סל"ב; ב"ח או"ח סי' תרצג; עי' ט"ז שם סק"ג; עי' מג"א שם סק"א; עי' מ"ב שם סק"ו.
  560. ב"ח שם; ט"ז שם, בשמו.
  561. עי' ב"י שם; שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקח.
  562. שו"ת רדב"ז שם.
  563. ע"ע תפלה.
  564. עי' ציון 559 ואילך.
  565. ב"ח או"ח סי' תרצג; ט"ז שם סק"ג ומג"א שם סק"א ושעה"צ שם אות ז, בשמו, ודחו.
  566. ב"ח שם; ט"ז שם, בשמו.
  567. ט"ז שם; מג"א שם; מ"ב שם סק"ו, ובשעה"צ שם אות, שהוא בשם מג"א וט"ז.
  568. עי' ט"ז שם.
  569. ציון 997 ואילך.
  570. ציון 1023 ואילך.
  571. ציון 1049 ואילך.
  572. ציון 784.
  573. ציון 785 ואילך.
  574. ציון 809 ואילך.
  575. רב בירו' מגילה פ"ג ה"ז ומ"ס פי"ד ואסתר רבה פ"י סי' ט; עי' רב בבר"ר פמ"ט סי' א; עי' רב במדרש שמואל פ"א; עי' ילק"ש וירא רמז פב; מרדכי מגילה רמז תתד, בשם מ"ס; הגמ"י מגילה פ"א ה"ג, בשם הירו'.
  576. ר' פנחס בירו' ומ"ס ואסתר רבה שם; ר' פנחס בבר"ר שם, לגי' רד"ל שם; עי' ר' פנחס במדרש שמואל שם; עי' ילק"ש שם; רב בילק"ש אסתר רמז תתרנט; מרדכי שם, בשם מ"ס, והגמ"י שם, בשם הירו': ר' תנחום. בבר"ר שם, לגירסתנו: א"ר פנחס חרבונא, ועי' ציון 590, שי"ג בע"א.
  577. אסתר רבה שם: מה עשה אליהו וכו' דא"ר פנחס צריך לומר וכו'; ילק"ש שם: רב אמר חרבונה וכו' וי"א באותה שעה בא וכו; הגמ"י שם; מהרי"ל הל' פורים סי' יד. ועי' מגילה טז א וילק"ש שם, ד' חולקת, שחרבונה היה רשע שהיה באותה עצה, וכיון שראה שלא נתקיימה עצתו, ברח.
  578. מהרי"ל שם; א"ר סי' תרצ ס"ק יג, בשמו.
  579. עי' ווי העמודים עמוד התורה פ"א סי' יז.
  580. ווי העמודים שם, ע"פ ירו' כלאים פ"ט ה"ג ובר"ר פצ"ו סי' ה, שרבי נהג כבוד בר' חייא מאחר שנדמה אליהו בדמותו.
  581. ווי העמודים שם.
  582. עי' ציון 605. ועי' ציון 633, שכן כתבו הפוסקים להלכה. וציון 635 ואילך, שכן המנהג.
  583. א"ר שם.
  584. עי' ערה"ש או"ח סי' תרצ סכ"ב. וצ"ב מל' המהרי"ל שבציון 578.
  585. משלי י ז. בר"ר פמ"ט סי' א; עי' אסתר רבה פ"י סי' ט ומדרש שמואל פ"א וילק"ש וירא רמז פב.
  586. ע"ע רשע.
  587. עי' ראשונים שבציון 1401 ואילך.
  588. עי' בר"ר פמ"ט סי' א: רב כד הוה מטי להמן וכו' (ועי' בר"ר (תיאודור-אלבק) במנחת יהודה שם), ועי' ציון 593, שי"ג בע"א; עי' יפ"מ לירו' מגילה פ"ג ה"ז, בד' רב בירו' שם (ועי' מהרז"ו שם, שמגי' הבר"ר ראיה ליפ"מ), ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א.
  589. יפ"מ לירו' שם, בד' רב בירו' שם, ושחלוק על ר' יונתן בירו' שם: הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות שכל נבוכדנצר דכתיב בירמיה חי היה ברם הכא מת היה; שי"ק שם, בשמו, ודחה.
  590. עי' בר"ר שם, לגי' מיוחס לרש"י שם: ר' פנחס כי מטי לחרבונא וכו', ועי' ציון 576, שי"ג בע"א.
  591. ע"ע מקרא מגילה.
  592. מהרז"ו שם.
  593. עי' מ"ס פי"ד; בר"ר שם (מהד' תיאודור-אלבק), לגי' שני כ"י של המיוחס לרש"י לבר"ר שם: כדמטי לארור המן וכו', לפי עלי תמר לירו' שם; עי' ראשונים שבציון 602, בשם הירו'; קה"ע לירו' שם, בד' רב בירו' שם, ע"פ ר' יונתן שבציון 588 (ועי' מהרז"ו לבר"ר שם, שמגי' המ"ס ראיה לקה"ע), ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א.
  594. עי' מהרז"ו שם.
  595. כ"מ ממ"ס פי"ד.
  596. עי' ציון 593 ואילך.
  597. מ"ס שם; מרדכי מגילה רמז תתד, בשמו.
  598. משלי י יז. עי' המנהיג הל' מגילה סי' יז; אבודרהם פורים.
  599. רא"ש מגילה פ"א סי' ח ותוס' רא"ש מגילה ז ב ומאירי שם וטור או"ח סי' תרצ ורי"ו תא"ו נ"י ח"ג (סג ג) ור"ן שם טז ב (ד ב) וחי' הר"ן שם ומנוה"מ (אלנקוה) פ' התפלה הל' פורים (ח"א עמ' 215 במהד' ענעלאו), בשם הירו', וצ"ב, שאינו שם.
  600. א"ח הל' מגילה ופורים סל"א: תנן במ"ס א"ר פנחס, וצ"ב, שאינו שם.
  601. ר"ן שם ז ב (ג ב), בשם הגמ', וצ"ב, שאינו שם.
  602. רא"ש שם ושם ומאירי שם ורי"ו שם, בשם הירו'. ועי' ציון 593 ואילך.
  603. רא"ש שם ושם ומאירי שם וטור שם ורי"ו שם, בשם הירו', וצ"ב, שאינו שם; ר"ן שם, בשם הגמ': ברוך מרדכי ארור המן, וצ"ב, שאינו שם; ר"ן שם טז ב (ד ב) וחי' הר"ן שם, בשם רב בירו' (עי' ציון 575): ארור המן ארורים בניו ברוך מרדכי; א"ח שם, בשם מ"ס. ועי' מהר"ץ חיות שם ז ב.
  604. תוס' שם ז ב ד"ה דלא ורא"ש שם ושם וטור שם ורי"ו שם, בשם הירו', וצ"ב, שאינו שם; מאירי שם, בשם הירו': ברוכה אסתר ארורה זרש, וצ"ב, שאינו שם; ר"ן שם, בשם הגמ': ברוכה אסתר ארורה זרש, וצ"ב, שאינו שם; ר"ן טז ב שם וחי' הר"ן שם, בשם הירו': ברוכה אסתר; א"ח שם, בשם מ"ס.
  605. תוס' רא"ש שם, בשם הירו', לגי' כ"י קיימברידג' (שצוין בתוס' רא"ש מהד' מכון משך חכמה, ועי' ציון 607, שי"ג בע"א), וסותר לרא"ש שבציונים 607, 608, וצ"ב; טור ורי"ו ומנוה"מ שם, בשם הירו'.
  606. עי' מחז"ו סי' רנ; עי' פסקי תוס' מגילה סי' יט; א"ח שם, בשם מ"ס.
  607. רא"ש שם, בשם הירו', וסותר לרא"ש שבציונים 605, 608, וצ"ב; תוס' רא"ש שם, בשם הירו', לגירסתנו וגי' כ"י אוקספורד (שבמהד' הנ"ל), ועי' ציון 605, שי"ג בע"א; עי' מאירי שם, בשם הירו'; טור שם ור"ן טז ב שם וחי' הר"ן שם, בשם הירו'; ר"ן ז ב שם, בשם הגמ', וצ"ב, שאינו שם.
  608. רא"ש בפסקים שם, בשם הירו', וסותר לרא"ש שבציונים 605, 607, וצ"ב; מאירי שם, בשם הירו'; ר"ן ז ב שם, בשם הגמ', לגי' ד' וילנא, וצ"ב, שאינו שם.
  609. ערה"ש או"ח סי' תרצ סכ"ב.
  610. גיטין נז ב.
  611. עי' ציון 575.
  612. עי' שפ"א למגילת אסתר ג א, בליקוטי יהודה, בפי' הא'.
  613. עי' שפ"א שם, בפי' הב'. ועי' עלי תמר לירו' מגילה פ"ג ה"ז.
  614. רא"ש מגילה פ"א סי' ח ותוס' רא"ש מגילה ז ב וטור או"ח סי' תרצ ורי"ו תא"ו נ"י ח"ג (סג ג) ומנוה"מ (אלנקוה) פ' התפלה הל' פורים (ח"א עמ' 215 במהד' ענעלאו), בשם הירו', וצ"ב, שאינו שם.
  615. א"ח הל' מגילה ופורים סל"א: תנן במ"ס א"ר פנחס, וצ"ב, שאינו שם.
  616. עי' ציון 605 ואילך.
  617. עי' מחז"ו (מהד' אוצר הפוסקים) סדר פורים סי' ה (ובציון שכ"ה בכ"י ששון בלבד); רא"ש בפסקים שם, בד' ונציה, בשם הירו', ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; תוס' רא"ש שם, בשם הירו', ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; רי"ו שם, בשם הירו'. בא"ח שם: ארורים כל העכו"ם (והוא לכאו' משינויי הצנזורה).
  618. עי' תוס' שם ד"ה דלא (בד' קדומים המילה "בירושלמי" אינה, ונוספה ע"פ המהרש"א שם); רא"ש בפסקים שם, בשם הירו', לגי' ד' וילנא, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; תוס' רא"ש שם,בשם הירו', לגי' נ"א שבד', ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; טור שם, בשם הירו', לגי' ד' מצויים. בטור שם, לגי' ד' ונציה ש"י: כל עובדי עבודה זרה (וצ"ב, אם הוא משינויי הצנזורה).
  619. פסקי תוס' מגילה סי' יט (ועי' בהג' שבד' וילנא שם, ומבואר לפי"ז שהוא משינויי הצנזורה); מנוה"מ שם.
  620. רא"ש שם ושם ורי"ו שם ומנוה"מ שם, בשם הירו'; טור שם, בשם הירו', לגי' ד' ונציה ש"י. בטור שם, לגי' דפוסים המצוים: כל הצדיקים (והוא לכאו' משינויי הצנזורה).
  621. עי' מחז"ו שם; עי' תוס' שם; א"ח שם, בשם מ"ס.
  622. פסקי תוס' שם.
  623. רי"ף; רמב"ם.
  624. א"ח הל' מגילה ופורים סל"א.
  625. ראבי"ה מגילה סי' תקסד, בשם הירו'; ס' פירושים ופסקים עה"ת לרבינו אביגדור צרפתי ז"ל עמ' תיד, בשם הגמ', וצ"ב, שאינו שם.
  626. ראבי"ה שם, בשם הירו'.
  627. עי' ראבי"ה שם.
  628. פסקי תוס' מגילה סי' יט, והגהות שם; רא"ש מגילה פ"א סי' ח, בשם הירו'.
  629. המנהיג הל' מגילה סי' יז, שכן נהגו בצרפת.
  630. עי' ציונים 625 ואילך, 628 ואילך.
  631. ראבי"ה מגילה סי' תקסד.
  632. ס' פירושים ופסקים עה"ת לרבינו אביגדור צרפתי ז"ל עמ' תיד, בשם הגמ' (וצ"ב, שאינו שם), לשיטתו שבציון 1401, שמקיימים בזה מצוה לקלל המן בפורים.
  633. טוש"ע או"ח תרצ טז; לבוש שם.
  634. כ"ה בסדורי האשכנזים. ועי' מחז"ו סי' רנ, שהוא פזמון של פיוט ארוך יותר. ועי' ערה"ש או"ח סי' תרצ סכ"ב, שתמה מדוע נשמט בסדורים: ארורים כל וכו' (ומסתבר שהוא משינויי הצנזורה).
  635. כ"ה בסדורי האשכנזים.
  636. כ"ה בסדורי הספרדים. ויש בהם שינויי נוסחאות. ויש הכופלים האמירה ג"פ.
  637. כ"ה בסדורי התימנים.
  638. עי' תוס' מגילה ד א ד"ה פסק; עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 74; עי' מהרי"ל הל' פורים סי' ה.
  639. מחז"ו סי' רנב; א"ח הל' מגילה ופורים סכ"ט, בסתם, וכלבו סי' מה: קדיש זוטא; עי' א"ר סי' תרצג סק"ג וא"ז סק"א, בשמו; עי' אבודרהם שם; עי' ס' מצות זמניות הל' פורים; אגודה מגילה פ"א סי' ד, בשם רוקח, וסותר לרוקח שבציון 643, וצ"ב; עי' לבוש שם ס"א; מג"א ר"ס תרצג, בשם אגודה בשם רוקח; א"ר שם, בשם אמרכל, שמקומות מקומות.
  640. עי' ציון 651 ואילך. א"ח וכלבו שם; עי' אבודרהם שם.
  641. אבודרהם שם.
  642. לבוש שם.
  643. תוס' מגילה ד א ד"ה פסק; עי' רוקח סי' רמ, וסותר לאגודה בשם רוקח שבציון 639, וצ"ב; הגמ"י הל' פורים שבסוף מגילה פ"ב; ס' המחכים עמ' 50; עי' תשו' מהרי"ל שבמהרי"ל שם ושו"ת מהרי"ל סי' נו שאלה ב, בשם רוקח; ס' המנהגים שם; מג"א שם, בשם מנהגים ותוס' והגמ"י ובשם מהרי"ל בשם רוקח; א"ר שם, בשם תוס' ורוקח והגמ"י ותשו' מהרי"ל; מלבושי יו"ט שם סק"א; א"ר שם, בשם אמרכל שמקומות מקומות, ובשם מלבושי יו"ט.
  644. ע"ע קדיש. עי' ס' המחכים שם; עי' א"ח שם, בשם יש מקומות.
  645. ע"ע. עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 74; עי' מהרי"ל הל' פורים סי' ה.
  646. עי' כלבו סי' מה.
  647. עי' מחז"ו סי' רמח-רנא; עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים (טירנא) פורים.
  648. עי' ס' מצות זמניות הל' פורים; עי' ראשונים שבציון הבא.
  649. תהלים כב ד. עי' סדור רש"י סי' שכט ומחז"ו סי' רנא; עי' ס' המנהגים שם.
  650. מחז"ו שם; אבודרהם שבציון 641; ס' מצות זמניות שם.
  651. עי' ס' המנהגים שם.
  652. ס' המחכים עמ' 50; מג"א ר"ס תרצג, וכ' שאפשר שכן ד' ס' המנהגים שם, שכ': קדיש שלם (ועי' ס' המנהגים שבציון 643).
  653. ס' המחכים שם. וכ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי.
  654. תהלים כב. עי' מגילה טו ב.
  655. תהלים כב ד.
  656. שם ג.
  657. ע"ע מקרא מגילה. עי' הגמ"י הל' פורים שבסוף מגילה פ"ב; עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 75; עי' ס' המנהגים (קלויזנר) סי' פב, בהג'.
  658. עי' סדר טרוייש סי' י.
  659. ישעיהו נט כ.
  660. סדור רש"י סי' שכט ומחז"ו סי' רנא; רוקח סי' רלט; עי' הגמ"י הל' פורים שבסוף מגילה פ"ב. וע"ע מוצאי שבת ציון 120.
  661. עי' ציון 650. עי' סדור רש"י סי' שכט ומחז"ו סי' רנא.
  662. מחז"ו שם; תוס' מגילה ד א ד"ה פסק.
  663. עי' תוס' שם: ואומר פטום הקטורת וכל הסדר כמו בחול.
  664. ע"ע.
  665. מחז"ו שם; ס' המחכים עמ' 50.
  666. ע"ע קדיש. ס' המחכים שם.
  667. ציון 575 ואילך.
  668. תהלים פג.
  669. ציון 830.
  670. ציונים 693, 841.
  671. ציון 825.
  672. ציון 169 ואילך.
  673. ע"ע פיוטים.
  674. ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 77: קרובוץ (וע"ע פיוטים); סדר טרוייש סי' י; ס' המנהגים (טירנא) פורים; לבוש או"ח סי' תרצג ס"ב: קרוב"ץ (וע"ע הנ"ל). וכ"ה בסדורי האשכנזים. המנהג אינו נזכר בראשונים הספרדים, ואינו בסדורי הספרדים והתימנים. בתוך הפיוט של ברכת-המינים (ע"ע) ישנה אריכות גדולה, ובחלק מהסדורים השמיטוה, ועי' פיוטים לארבע פרשיות קרובץ לפורים עם פי' רש"י ובית מדרשו עמ' קמג.
  675. סדור רש"י סי' של; מחז"ו סי' רנב. דהיינו בגדלו לה' אתי ורוממו ה' אלהינו.
  676. עי' סדור רש"י ומחז"ו שם; עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 77; עי' ס' מצות זמניות הל' פורים. על הקריאה, עי' ציון 779 ואילך.
  677. ע"ע שחרית.
  678. דברים ד לה.
  679. אבודרהם שחרית של שבת.
  680. תהלים כח ט. אבודרהם פורים; ס' מצות זמניות שם.
  681. אבודרהם שם.
  682. סדור רש"י סי' של; ס' המחכים עמ' 50: קדיש קצר; עי' ס' מצות זמניות הל' פורים.
  683. עי' סדור רש"י שם ומחז"ו סי' רנב; תוס' מגילה ד א ד"ה פסק; עי' ס' המחכים שם.
  684. תוס' שם.
  685. עי' סדור רש"י ומחז"ו שם; עי' ס' המחכים שם; עי' ס' מצות זמניות שם.
  686. סדור רש"י ומחז"ו שם: לתיבתו; ס' המחכים שם: יחזיר; סדר היום סדר פורים.
  687. סדור רש"י ומחז"ו שם. דהיינו ביהללו את שם והודו על ארץ. ועי' סדורי הספרדים, שכן מנהגם.
  688. עי' סדור רש"י ומחז"ו שם, בשם יש שמחזירין; עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם שם; עי' ס' המנהגים (טירנא) פורים; לבוש או"ח סי' תרצג ס"ד. ועי' סדורי האשכנזים, שכן מנהגם, ואף ל"נוסח ספרד" הנוהגים להחזיר ס"ת לאחר קדושה דסידרא, בפורים מקדימים להחזירו קודם מקרא מגילה.
  689. עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם שם.
  690. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הפורים.
  691. תהלים קכד.
  692. אבודרהם פורים.
  693. סדר היום סדר פורים; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הפורים.
  694. סדר היום שם.
  695. תכלאל עץ חיים שם.
  696. עי' מחז"ו סו"ס רנב, וסי' רנג-רנה; עי' מהרי"ל הל' פורים סי' ז; עי' ס' המנהגים (טירנא) פורים. ועי' מהרי"ל וס' המנהגים שם ולבוש או"ח סי' תרצג ס"ד, על "אשר הניא", ולוח לארץ ישראל פורים דפרזים, בשם האדר"ת.
  697. עי' ציון 683 ואילך.
  698. סדור רש"י סי' של; עי' ס' המחכים עמ' 50.
  699. ס' מצות זמניות הל' פורים.
  700. ציון 575 ואילך.
  701. ציון 711 ואילך.
  702. ציון 736 ואילך.
  703. ציון 747 ואילך.
  704. ציון 762 ואילך.
  705. ציון 779 ואילך.
  706. תהלים פג. ע"ע שחרית.
  707. ציון 813 ואילך.
  708. ע"ע שחרית וע' שיר של יום.
  709. ציון 840 ואילך.
  710. ציון 831.
  711. עי' מגילה יד א וערכין י ב; עי' ירו' פסחים פ"י ה"ו; בה"ג הל' מגילה: אמרינן; עי' סדר"ע ח"ב סי' עב; רמב"ם מגילה פ"ג ה"ו: לא תקנו; עי' ס' המנהיג הל' מגילה סי' כג; עי' ס' המכתם מגילה שם (נד' בתוך מקבציאל ל (תשס"ה) עמ' כג); מאירי שם: אומרים; עי' אבודרהם פורים; טוש"ע או"ח תרצג ג.
  712. מגילה יד א, בטעם הא'; ר' יצחק בערכין י ב; עי' ירו' פסחים פ"י ה"ו, בטעם הא'; סדר"ע שבציון 750.
  713. עי' גמ' שם ושם.
  714. רש"י מגילה שם ד"ה הוכשרו.
  715. ברייתא בגמ' שם ושם.
  716. א' מגדולי הראשונים (בשיטת הקדמונים) ערכין שם.
  717. עי' רב נחמן במגילה יד א וערכין י ב; בה"ג שם (ועי' מחב"ר או"ח סי' תרצג אות א); רמב"ם שם (ועי' מרה"מ שם ומחב"ר שם ושו"ת כת"ס או"ח סי' קמ ושו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' מה); ס' המנהיג שבציון 757; מאירי מגילה שם, בטעם הא'; אבודרהם פורים.
  718. ס' המכתם מגילה שם (נד' בתוך מקבציאל ל (תשס"ה) עמ' כג).
  719. ס' המנהיג הל' מגילה סי' כג; עי' ס' המכתם שם.
  720. ס' המכתם שם (עמ' כג-כד).
  721. א' מגדולי הראשונים (בשיטת הקדמונים) ערכין שם.
  722. גמ' שם ושם, בד' רב נחמן; מאירי שם.
  723. עי' רבינו גרשום ערכין שם.
  724. תהלים קיג א.
  725. רש"י מגילה יד א ד"ה הכי גרסי'.
  726. מאירי שם.
  727. עי' רבא במגילה שם וערכין י ב; מאירי מגילה שם, בטעם הב'. ועי' ברכ"י או"ח סי' תרצג אות ד.
  728. מאירי שם.
  729. ירו' פסחים פ"י ה"ו, בטעם הב'.
  730. עי' רש"י שם ד"ה אכתי עבדי.
  731. ירו' שם.
  732. מחז"ו סי' רנב, בשם ילמדינו.
  733. א' מגדולי הראשונים (בשיטת הקדמונים) ערכין שם.
  734. מגילה שם, בד' רבא. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קצב, בטעם שאינו בערכין.
  735. עי' רש"י שם ד"ה בין לרבא.
  736. עי' ציון 717 ואילך.
  737. מאירי מגילה יד א.
  738. מאירי שם: וראשון נראה יותר. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קצב, בטעמו.
  739. עי' ציון 727 ואילך.
  740. מאירי שם.
  741. עי' שיורי ברכה או"ח סי' תרצג אות א: אפשר; כ"מ מפמ"ג שם א"א סק"ב; עי' שע"ת שם סק"ג.
  742. עי' שיורי ברכה שם; עי' פמ"ג שם.
  743. ברכ"י או"ח סי' תרצג אות ד, שכ"מ מסתמות דברי הפוסקים; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קצב, שלא חשו הפוסקים למאירי שבציון 738, ובסו"ד, שרוב כל הפוסקים חולקים עליו; עי' פמ"ג שם א"א סק"ב; עי' שע"ת שם סק"ג.
  744. שע"ת שם: ולענ"ד; עי' שו"ת כת"ס או"ח סי' קמ.
  745. ע"ע מגילת אסתר וע' מקרא מגילה.
  746. שע"ת שם.
  747. סדר"ע ח"ב סי' עב.
  748. תהלים קיח כד.
  749. עי' ציון 711.
  750. סדר"ע שם.
  751. עי' ציון 712 ואילך.
  752. סדר"ע שם; עי' ס' המנהיג הל' מגילה סי' כג, בשמו. וכעי"ז בקיצור, בטור או"ח סי' תרצג ואבודרהם פורים וס' האגור סי' אלף נח, בשם רב עמרם.
  753. טור שם ואבודרהם שם וס' האגור שם, בשם רב עמרם. לפנינו בסדר"ע: כך מנהג במתיבתא, ועי' סדר"ע (גולדשמידט) שם, בהערת המהדיר, שנ' שהוא תוספת מתשו' רב עמרם.
  754. סדר"ע שם. וכעי"ז בשבה"ל סי' ר, בשמו. ועי' סדר"ע (גולדשמידט) שם, בהערת המהדיר, שנ' שהוא תוספת מתשו' רב עמרם.
  755. תוס' מגילה ה ב ד"ה שאסורים, שכך השיב רש"י, ושם ד א ד"ה פסק; ס' המנהיג שם; אבודרהם שם, בשם תשובת לגאון; טור שם, שכן מצא בתשובה; ס' האגור שם, בשם תשובה לגאונים.
  756. עי' ציון 717 ואילך.
  757. עי' ס' המנהיג שם.
  758. ס' המנהיג שם.
  759. עי' תוס' ה ב שם, שכך השיב רש"י; ס' המנהיג שם.
  760. תוס' שם, שכך השיב רש"י.
  761. אסתר ט כב. תוס' ד א שם.
  762. עי' מחז"ו סי' רנד; עי' תוס' מגילה ד א ד"ה פסק; שבה"ל סי' ר; טור או"ח סי' תרצג; אבודרהם פורים; ס' האגור סי' אלף נח; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' פד; שו"ע שם ג.
  763. עי' ס' המנהיג הל' מגילה סי' כג; ס' המנהגים (טירנא) פורים; לבוש שם.
  764. אבודרהם פורים.
  765. עי' מחז"ו שם; עי' תוס' שם; שבה"ל שם סי' ר; עי' אבודרהם שם; עי' ס' המנהגים (קלויזנר) שם; עי' ס' המנהגים (טירנא) שם; עי' מ"ב סי' קלא ס"ק לג.
  766. אסתר ט כב. שבה"ל שם.
  767. לבוש שם. ועי' ציונים 391 ואילך, 410 ואילך, 1507.
  768. תהלים כ. אבודרהם שם; עי' ס' המנהגים (קלויזנר) שם, בשם רש"י; עי' ס' המנהגים (טירנא) שם; ב"י או"ח סי' תרצג, שכן המנהג; עי' רמ"א בשו"ע שם ג וקלא א; עי' מ"ב סי' תרצג סק"ח.
  769. ע"ע שחרית.
  770. תוס' שם; ס' המנהגים (קלויזנר, מהד' מ"י) שם, בהערה מכ"י י-ם; מ"ב שם.
  771. אסתר ט כז. מחז"ו שם; ס' המנהגים שם.
  772. מחז"ו שם.
  773. אסתר ט כב. עי' מחז"ו שם; תוס' שם; ס' המנהגים שם.
  774. שבה"ל שם. בתוספת: ולא אבינו הרחמן.
  775. ע"ע ודוי ציון 446. ושם, ציון 447, שי"ח.
  776. ס' המנהגים שם, בשם רש"י; ס' המנהגים (טירנא) שם; רמ"א שם.
  777. לבוש שם.
  778. ס' המנהגים שם, בהג', שכן המנהג בניישטאט.
  779. שמות יז ח. משנה מגילה ל ב; רמב"ם תפלה פי"ג הי"ז; טוש"ע או"ח תרצג ד.
  780. ר"ן שם (יא א).
  781. בה"ג הל' צרכי ציבור; סדר"ע ח"ב סי' עג; סדור רש"י סי' של ותנא; ס' האשכול (מהד' אלבק הל' קה"ת דף סז ע"א); ועוד.
  782. שמות שם טז. ס' הרוקח סי' רלט; בבה"ג וסדר"ע וס' האשכול שם: עד וישמע יתרו, דהיינו עד ולא ולא עד בכלל (עי' סדר"ע וס' האשכול שבציון 784).
  783. עי' מ"ס שבציון 796; עי' סדור רש"י שם ושם; עי' מחז"ו סי' רנב; עי' ס' המנהיג הל' מגילה סי' כה; עי' שבה"ל סי' ר; עי' מנהג מרשלייאה עמ' 156.
  784. מ"ס פכ"א; עי' סדר"ע שם; סדור רש"י שם; ס' האשכול שם, בשם רב יהודאי; שבה"ל שם; רי"ו תא"ו ני"א ח"ג (סד ג); ר"ן שם; אגודה מ"ס פ"כ; מנהג מרשלייאה שם.
  785. שמות יח א. מ"ס פכ"א; עי' סדר"ע שם; ס' האשכול שם, בשם רב יהודאי.
  786. ע"ע קריאת התורה. עי' בה"ג שם; עי' אבודרהם דיני קה"ת; עי' ר"ן שם; עי' קה"ע לירו' תענית פ"ד ה"ג.
  787. שבה"ל שם.
  788. שמות יז ח.
  789. שם ט.
  790. שם י.
  791. שם יא.
  792. שם יב.
  793. שם יג.
  794. שם יד.
  795. שם טו.
  796. שם טז. מ"ס פכ"א; ראבי"ה מגילה סי' תקעז, בשמו; עי' מחז"ו שם.
  797. עי' ר' זעירא בירו' שם; עי' ר' יונה במ"ס שם; עי' תוס' מגילה כא ב ד"ה אין; עי' שבה"ל שם, בשם הירו'.
  798. עי' תוס' שם; עי' ר"ן ל ב שם; עי' רי"ו שם; מנהג מרשלייאה עמ' 102.
  799. ס' האשכול שם, בשם רב סעדיה; עי' אבודרהם שם; עי' א"ח הל' קריאת ס"ת סס"א וכלבו סי' כ.
  800. קה"ע לירו' שם.
  801. ע"ע הפטרה ציון 132.
  802. ע"ע הנ"ל ציון 139 ואילך. עי' ס' המנהיג שם (מהד' מוה"ק); עי' תוס' כא ב שם. וע"ע קריאת התורה, שלעולם אין קוראים פחות מי' פסוקים, מלבד פורים.
  803. א"ח שם, שכן מצא בתשו' שאלה.
  804. עי' סדר"ע שם וס' המנהיג שם, בשם רב יהודאי.
  805. ס' המנהיג שם, בשם רב יהודאי.
  806. ע"ע קריאת התורה. ס' המנהיג שם (מהד' מוה"ק), בשם תשוה"ג וה"ג (וצ"ב, שסותר לה"ג שבציון 782).
  807. א"ח שם, בשם הר"ש.
  808. סדור רש"י סי' של וסי' תנא; עי' ס' הרוקח שבציון 782; שבה"ל סי' ר; א"ח הל' קריאת ס"ת סס"א; ס' המנהגים (טירנא) פורים; ס' המנהגים (חילדיק) מנהגי פורים; עי' טור או"ח סי' תרצג; רמ"א בשו"ע שם ס"ד; ועוד. וכ"ה בסדורי האשכנזים והתימנים.
  809. עי' ציון 797 ואילך. אבודרהם פורים, שכך נהגו שלוחי צבור.
  810. אבודרהם שם, שכך נהגו שלוחי צבור; ס' מצות זמניות הל' פורים; ב"י שם: ועכשיו נהגו; שו"ע שם; שכנה"ג שם הגב"י אות ב, שכן המנהג. וכ"ה בסדורי הספרדים.
  811. ע"ע יום הכניסה ציון 1 ואילך.
  812. ציון 143 ואילך.
  813. תהלים פג.
  814. ע"ע.
  815. מחז"ו סי' רנד; ס' המחכים עמ' 29, שכך המנהג (ועיי"ש בהערה, שיש כ"י שבו הדבר נזכר כמנהג ויטרי); עי' כלבו סי' מה, לגבי פורים, בשם י"א; א"ר סי' תרצג סק"ט, לגבי פורים, בשמו.
  816. תהלים כב. א"ח הל' מגילה ופורים סל"ג, לגבי פורים, בשם יש מקומות; כלבו שם, לגבי פורים, בשם י"א; א"ר שם, לגבי פורים, בשמו.
  817. ע"ע קדיש.
  818. אבודרהם שם; ס' מצות זמניות הל' פורים.
  819. ר' זירא ביומא כט א. עי' אבודרהם שם.
  820. רב אסי בגמ' שם. עי' אבודרהם שם.
  821. תהלים שם כא.
  822. אבודרהם שם.
  823. ע"ע הנ"ל. אבודרהם שם.
  824. מעשה רב סי' רנ.
  825. כ"ה בסדורי הספרדים והתימנים ונוסח חבאן. בסדורי התימנים נוסח שאמי, מופיע שיש הנוהגים לאומרו.
  826. מחז"ו סי' רנד, בתוספת; תוס' מגילה ד א ד"ה פסק, בד' ונציה; א"ר שם, בשמם (והובא במסורת הש"ס שם), ושכן המנהג בפראג; ס' המחכים עמ' 29, שכן שמע מה"ר ריב"ט (דהיינו ר' יצחק ב"ר טודרוס, עי' ציון 1623). בתוס' שם, בד' וילנא: ואומר למנצח על אילת השחר (עי' ציון 816, וצ"ב אם הוכנס בתוס' משינויי הצנזורה), ותמה במסורת הש"ס שם, שבאותו מזמור לא נמצא מפלה לשום אומה.
  827. מחז"ו שם, בתוספת.
  828. תוס' שם, בד' ונציה; א"ר שם, בשמם: מפלת עמלק (עי' תהלים שם ח, אך אולי הוא משינויי הצנזורה). בתוס' שם, בד' וילנא (משנויי הצנזורה): לעובדי כוכבים.
  829. מחז"ו שם, בתוספת.
  830. תוס' שם, בד' ונציה.
  831. עי' תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הפורים.
  832. ס' המחכים שם, שכן שמע מה"ר ריב"ט.
  833. תהלים ז. מ"ס פי"ח; א"ח הל' מגילה ופורים סל"ג; שכנה"ג או"ח סי' תרצג הגב"י אות ג, בשם קצת מאה ברכות.
  834. תהלים ז א.
  835. שם יד.
  836. עי' אסתר ה יד.
  837. עי' אסתר ז ט-י.
  838. תהלים ז טז-יז.
  839. שכנה"ג שם.
  840. ע"ע שחרית וע' שיר של יום.
  841. תהלים כב. שכנה"ג או"ח סי' תרצג הגב"י אות ב, שכן המנהג פשוט, ושנתייסד ע"פ הראשונים שבציונים 816, 818 ואילך.
  842. שכנה"ג שם, שכן הנהיג בק"ק פורטוגאל, ע"פ א"ח שבציון 833; עי' א"ר שם סק"ט, בשמו.
  843. שכנה"ג שם, בקצור, וסי' תרפד אות א, במסקנה.
  844. עי' תשובות ופסקים לראב"ד סי' קכא: נראה חייב, וצ"ב הל' "נראה"; אבודרהם פורים, בשמו; א"ח הל' מגילה סל"א; עי' אחרונים שבציון 850.
  845. ס' פירושים ופסקים עה"ת לרבינו אביגדור צרפתי ז"ל עמ' תעד.
  846. ע"ע הנחת תפלין ציון 72 ואילך.
  847. עי' ס' פירושים ופסקים שם.
  848. עי' ציונים 1066 ואילך, 1162 ואילך.
  849. ערוה"ב ח"ב עמ' 84.
  850. מטה משה סי' אלף כ: נ"ל; מג"א סי' תרצג סק"ב וא"ר שם סק"ח, בשמו; דה"ח דיני תפלת פורים ס"ב, בשם מג"א.
  851. אסתר ח טז.
  852. מגילה טז ב. מטה משה שם; א"ר שם, בשמו; מחה"ש שם סק"ב; דה"ח שם, בשם מג"א (עי' ציון 850).
  853. מחה"ש שם.
  854. פמ"ג שם א"א סק"ב.
  855. ע"ע הנחת תפלין ציון 81 ואילך.
  856. ע"ע הנ"ל ציון 803.
  857. עי' לעיל ציון 698. עי' פמ"ג שם. וע"ע הנ"ל ציון 804 ואילך, מנהגים אחרים בזמן חליצת תפילין.
  858. שאילתות שאי' סז; עי' תניא רבתי סי' מא.
  859. שאילתות שם.
  860. עי' ראשונים ואחרונים שבציון 1454; של"ה מגילה נר מצוה (סי' ו במהד' יד רמ"ה).
  861. אסתר ט כב. שאילתות שם; תניא רבתי שם.
  862. עי' ראשונים ואחרונים שבציון 1454.
  863. מאירי מגילה ז ב; עי' תניא רבתי שם.
  864. מאירי שם; סדר היום סדר פורים.
  865. מאירי שם.
  866. תניא רבתי שם.
  867. טור או"ח סי' תרצה; רמ"א בשו"ע שם א. ועי' ב"ח שם, שהוא ע"פ מגילה ז ב: דילמא טרידי בסעודת פורים.
  868. סדר היום שם.
  869. סדר היום שם; עי' א"ז שם סק"ה, בשמו.
  870. עי' ציונים 1066 ואילך, 1162 ואילך.
  871. כ"מ מגמ' שבציון 1167; כ"מ משאילתות שאי' סז; עי' רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו; עי' מהרי"ל שבציון 1094.
  872. עי' ציון 1164 ואילך.
  873. ציון 1213.
  874. עי' אחרונים שבציונים 876, 877, 885.
  875. ע"ע ברכת הזמן ציון 65.
  876. של"ה מגילה נר מצוה (סי' ו במהד' יד רמ"ה).
  877. מג"א סי' תרצב סק"א, בשם של"ה (עי' ציון הקודם); מ"ב שם סק"א, בשם מג"א; ערה"ש שם ס"ב, בשם מג"א ושל"ה.
  878. ע"ע ברכת הזמן ציון 94. עי' פמ"ג שם א"א סק"א.
  879. מג"א שם: נ"ל; מ"ב שם, בשמו.
  880. ע"ע הנ"ל ציון 93.
  881. עי' ציון 897 ואילך. פמ"ג שם.
  882. עי' ערה"ש שם ס"ב, ונ' מדבריו שהוא ביאור למג"א שם: לא תקנו כלל ברכה עליהם, ועי' ציון 885, שי"מ בע"א.
  883. מג"א שם; מ"ב שם, בשמו.
  884. מג"א שם: נ"ל; מ"ב שם, בשמו.
  885. מג"א שם: לא תקנו כלל ברכה עליהם, לפי פמ"ג א"א שם סק"א, ועי' ציון 882, שי"מ בע"א.
  886. ציון 14.
  887. ציון 15.
  888. ע"ע ברכת הזמן ציון 94.
  889. היכלי שן תליתאי סי' ז; שו"ת דברי משה (הלברשטם) סי' מא, בשם כה"ח בשם בא"ח (וצ"ב, שאינו שם) ובשם היכלי שן, והסכים להם.
  890. ערה"ש או"ח סי' תרצה סי"ח; עי' היכלי שן שם.
  891. עי' מגילה ד א. היכלי שן שם. וע"ע מקרא מגילה אם חייבות בקריאת המגילה או בשמיעתה.
  892. אסתר ט כח.
  893. עי' היכלי שן שם.
  894. עי' היכלי שן תליתאי סי' ח. עיי"ש ראיות לזה.
  895. אסתר ט כז.
  896. היכלי שן תליתאי סי' י. ועי' בהגר"א למגילת אסתר ט כ, שלכאו' סובר שקטנים אינם בכלל חיוב לסעודת פורים, ועי' מועדים וזמנים שבציון 1219 ואילך, בד' הגר"א.
  897. מחז"ו סי' רמד, בתוספת; ריטב"א מגילה ז ב, ע"פ גמ' שם: רב אשי הוה יתיב וכו'; עי' ר"ן שם (ג ב); עי' נמוק"י שם; עי' של"ה מגילה נר מצוה (סי' יא במהד' יד רמ"ה).
  898. רבא במגילה ז ב; רמב"ם מגילה פ"ב הי"ד; טוש"ע או"ח תרצה א.
  899. של"ה שם.
  900. אסתר ט כב. גמ' שם.
  901. עי' מחז"ו שם; עי' ס' המנהיג שם; עי' ריטב"א שם וה א; עי' נמוק"י שם ז ב.
  902. ס' המנהיג שם.
  903. אסתר שם כז. ריטב"א שם ושם.
  904. עי' ס' המנהיג שם; נמוק"י שם ז ב.
  905. עי' מנוה"מ (אלנקוה) פ' התפלה הל' פורים (ח"א עמ' 214 במהד' ענעלאו).
  906. עי' ציון 897 ואילך.
  907. עי' ס' האשכול (מהד' רצב"א ח"ב הל' חנוכה ופורים סי' ח); עי' תניא רבתי סי' מא, בשם הגאונים, בפי' הא', והובא בהג' מהר"א אזולאי או"ח סי' תרצה סק"א.
  908. עי' גאונים שבציון 1245; תניא רבתי שם, בשם הגאונים, בפי' הב', והובא בהג' מהר"א אזולאי שם.
  909. ס' המנהיג הל' מגילה סי' כח.
  910. סדר היום סדר פורים; עי' ערה"ש או"ח סי' תרצב ס"ב.
  911. סדר היום שם.
  912. של"ה מגילה נר מצוה (סי' יא במהד' יד רמ"ה).
  913. טו"א מגילה ז ב; עי' שו"ת חת"ס ח"א סי' קצה, בשמו. ועי' שו"ת חת"ס שם.
  914. ע"ע שמחת יום טוב. טו"א שם.
  915. עי' ציון 897 ואילך.
  916. א"ח הל' מגילה ופורים סל"ה וכלבו סי' מה, בשם י"מ. ועי' מו"ק סי' תרצה, שהוא ע"פ יומא עה ב: כעין יממא קא אמרינן.
  917. שו"ת מהר"ש הלוי או"ח סי' כט, בשם זקנו, והסכים לו.
  918. שו"ת מהר"ש הלוי שם.
  919. עי' שו"ת מהר"ש הלוי שם, בשם זקנו, והסכים לו; כנה"ג או"ח סי' תרצה הגב"י אות א, בשם מהר"ש הלוי, ודחה; שו"ת בית דוד סי' תצג, בשם כנה"ג בשם מהר"ש הלוי, והסכים לו; כ"מ ממו"ק שם; פר"ח שם ס"א, בהו"א, ודחה.
  920. עי' א"ח וכלבו שבציון 916; שו"ת מהר"ש הלוי שם, בשם זקנו.
  921. אסתר ט כב.
  922. שו"ת מהר"ש הלוי שם.
  923. שו"ת בית דוד שם, ע"פ גמ' שבציון 916.
  924. כנה"ג שם; שו"ת בית דוד שם, בשמו, ודחה; פר"ח שם.
  925. כנה"ג שם.
  926. שו"ת מהר"ש הלוי או"ח סי' כט, שכן נהגו בבית אבותיו.
  927. ע"ע יום הכניסה ציון 1 ואילך.
  928. ציון 138 ואילך.
  929. מרדכי מגילה רמז תשפז, בשם ראבי"ה, והובא בב"ח או"ח סי' תרצה; ב"י שם, בשם מרדכי בשם ראבי"ה.
  930. אסתר ט כח.
  931. ע"ע הקש: אין היקש למחצה. מרדכי שם, בשם ראבי"ה, והובא בב"ח שם.
  932. ב"ח שם, בד' ראבי"ה, ע"פ מגילה ז ב.
  933. ד"מ או"ח סי' תרצה סק"ב, שכ"מ בתשו' מהר"י ברונא.
  934. רמ"א בשו"ע שם ב, והוא לכאו' לד' מהר"י ברונא.
  935. עי' ציון 897 ואילך.
  936. עי' מאירי שם ד א.
  937. מרדכי שם, בשם מורי ה"ר מרדכי, ע"פ גמ' שם ז ב, והובא בב"ח שם; עי' ב"י שם, בשם מרדכי.
  938. רמ"א בשו"ע או"ח תרצה א, לפי מג"א שם סק"א (ומ"ב שם, בשמו).
  939. עי' ב"ח שם; עט"ז שם סק"א.
  940. רמ"א בשו"ע שם ב; ב"ח שם; קצש"ע סי' קמב ס"ה.
  941. עי' רמ"א שם; ב"ח שם; עי' קצש"ע שם; עי' מ"ב שם סק"ג.
  942. ב"ח שם; עי' עט"ז שם, בשמו; עי' מ"ב שם.
  943. עי' ציון 981 ואילך.
  944. פמ"ג שם א"א סק"א.
  945. ע"ע סעודת שבת.
  946. ב"ח שם; מג"א שם סק"א, ומחה"ש שם סק"א; עי' פמ"ג שם; עי' מ"ב שם.
  947. מחה"ש שם; קצש"ע שם.
  948. עי' ציון 897 ואילך.
  949. עי' נמוק"י מגילה ז ב, שכן נהגו הקדמונים; א"ח הל' מגילה ופורים סל"ה וכלבו סי' מה, בשם הר' אשר בשם יש שנהגו: בלילה ההוא, והובא בב"י או"ח סי' תרצה; מג"א שם סק"ו, בשם כלבו, שיש שאין אוכלים; עט"ז שם, בשם כלבו.
  950. ד"מ או"ח סי' תרצה סק"ג; עט"ז שם, בשמו; פמ"ג שם א"א סק"ו.
  951. א"ח הל' מגילה ופורים סל"ה; עי' כלבו סי' מה; עי' א"ר סי' תרצה סק"ו.
  952. רמ"א בשו"ע שם ב, בשם י"א; לבוש שם; קצש"ע סי' קמב ס"ה.
  953. עי' א"ח שם; כלבו שם.
  954. דניאל א טז. כ"מ מא"ח וכלבו שם; פר"ח שם, ע"פ גמ' שבציון 960.
  955. עי' תרגום אסתר ד ה ורב ושמואל במגילה טו א. לבוש שם.
  956. עי' פר"ח שם.
  957. פר"ח שם; פמ"ג שם.
  958. אסתר ב ט.
  959. ר' יוחנן במגילה יג א. עיי"ש דעות חולקות.
  960. עי' ציון 953 ואילך. עי' גמ' שם.
  961. רש"י שם ד"ה וכן הוא אומר.
  962. פמ"ג או"ח סי' תרצה א"א סק"ו.
  963. א"ח הל' מגילה ופורים סל"ה, שיש שנהגו כן; תה"ד סי' קי, בשאלת השואל, שכן נהגו בהרבה מקומות; ד"מ או"ח סי' תרצה סק"ד, בשמו, שכן נוהגים רוב העולם; עי' מהרי"ל פורים סי' טו; עי' שו"ת הרמ"א סי' קלב שאלה ה, שכן המנהג בעירנו, ורמ"א בשו"ע שם ג, שכן המנהג.
  964. תה"ד שם, בשאלת השואל, שכן נהגו בהרבה מקומות; ד"מ שם, בשמו, שכן נוהגים רוב העולם; עי' מהרי"ל שם; עי' שו"ת הרמ"א שם, שכן המנהג בעירנו, ורמ"א בשו"ע שם, שכן המנהג.
  965. תה"ד שם, ע"פ תשו' שם, בשם ריב"א.
  966. ע"ע משלוח מנות.
  967. תה"ד שם.
  968. מהרי"ל הל' פורים סי' טו.
  969. ע"ע מנחה.
  970. מהרי"ל שם, שכן מנהג אושטרייך.
  971. ס' המנהגים (טירנא) פורים; ד"מ שם סק"ד, בשמו; רמ"א בשו"ע שם, שכן יש לנהוג.
  972. א"ח שם, שיש שנהגו כן; תה"ד שם, שכן נהגו רבותיו והוא אחריהם, וכמדומה שכן נהגו ברינו"ס; ד"מ שם ומטה משה סי' אלף יא, בשם תה"ד,שכן נהג הוא ורבותיו.
  973. עי' שו"ת מהרש"ל סי' מח; עי' ט"ז או"ח סי' תרצג סק"ב, בשמו; שו"ת הר הכרמל סי' ז, שכן המנהג.
  974. שו"ת הר הכרמל שם.
  975. מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רך.
  976. ס' המנהגים (טירנא) פורים; ד"מ או"ח סי' תרצה סק"ד, בשמו; לבוש שם ס"ג, בשם יש שעושין; מטה משה סי' אלף יא; ערך לחם למהריק"ש שם ס"א, שיש שעושים.
  977. ס' המנהגים שם; ד"מ שם, בשמו; לבוש שם, בשם יש שעושין; מטה משה שם.
  978. ס' המנהגים שם; מטה משה שם.
  979. ס' המנהגים שם; לבוש שם; מטה משה שם.
  980. ערך לחם למהריק"ש שם, בסתם.
  981. עי' ראבי"ה מגילה סי' תקסג; שו"ת מהרש"ל סי' מח.
  982. עי' אסתר ט כב.
  983. שו"ת מהרש"ל שם.
  984. עי' מרדכי שבת רמז רעט, ובד' וילנא הסגירוהו בסוגריים, ועי' ציון 1012.
  985. רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 1454; סדר היום סדר פורים.
  986. עי' להלן: שכרות. עי' ראשונים ואחרונים שבהציון הנ"ל; סדר היום שם.
  987. סדר היום שם.
  988. רמב"ם שם.
  989. ע"ע אנינות.
  990. ע"ע הנ"ל ציון 138.
  991. ציון 1451 ואילך.
  992. ד"מ או"ח סי' תרצה סק"ג, בשם מהר"י ברונא, ע"פ מגילה ז ב: דילמא טרידי בסעודת פורים.
  993. עי' ב"ח שם, ע"פ גמ' שם.
  994. אסתר ח טז.
  995. מגילה טז ב. עי' ד"מ שם, בשם מהר"י ברונא; רמ"א בשו"ע שם ג.
  996. ד"מ שם, בשם מהר"י ברונא.
  997. בה"ג הל' מגילה; סדר"ע ח"ב סי' עג; סדור רש"י סי' שכח; עי' ס' העיטור עשרת הדברות הל' מגילה (קיד ב במהד' רמ"י); טור או"ח סי' תרצה.
  998. עי' ציון 535.
  999. רמב"ם ברכות פ"ב ה"ו; שו"ע שם ג.
  1000. א"ח הל' בהמ"ז סמ"ט וכלבו סי' כה.
  1001. ס' המנהגים (טירנא) פורים; ערה"ש או"ח סי' תרצה סי"א.
  1002. ע"ע חנכה ציון 753 ואילך. עי' ס' העיטור שם.
  1003. עי' בה"ג שם; עי' ס' העיטור שם.
  1004. ע"ע ברכת המזון: ברכה שלישית.
  1005. ראבי"ה ברכות סי' קלא ומגילה סי' תקסג, בשם הירו' (וצ"ב, שאינו שם); הגמ"י ברכות פ"ב הי"ג, בשם ראבי"ה בשם הירו'.
  1006. ראבי"ה שם.
  1007. עי' ציון 981.
  1008. אסתר ט כב.
  1009. ראבי"ה ברכות שם.
  1010. שו"ת מהרש"ל סי' מח.
  1011. עי' שו"ת מהרש"ל שם, בשם מרדכי כ"י שהגיה מהר"ר יעקב פולק, ועי' ט"ז או"ח סי' תרצג סק"ב, שהוא הגהה במרדכי שבציון הבא, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  1012. מרדכי שבת רמז רעט, בשם הירו' (וצ"ב, שאינו שם), ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א. ועי' ט"ז שם, שהרבה גדולים הגיהו למוחקו (וע"פ זה בד' וילנא הסגירוהו בסוגריים).
  1013. מרדכי שם.
  1014. עי' ציון 984.
  1015. רמב"ם ברכות פ"ב הי"ג; עי' א"ח הל' בהמ"ז סמ"ט וכלבו סי' כה; עי' ס' המנהגים (טירנא) פורים.
  1016. עי' א"ח וכלבו שם, בשם י"מ.
  1017. ט"ז או"ח סי' תרצג סק"ב; מג"א או"ח סי' תרצה סק"ט.
  1018. א"ר שם סק"ז; עי' ערה"ש שם סי"ב; עי' בא"ח שנה א' פ' תצוה הל' פורים סי"ד.
  1019. מ"ב שם ס"ק טו.
  1020. ט"ז שם; מג"א שם (עיי"ש, שהוא אף שלמהרש"ל שבציון 1011 אין חילוק בזה); מ"ב שם ס"ק טו, בשם ט"ז ומ"ג.
  1021. ט"ז שם.
  1022. מג"א שם.
  1023. הגמ"י מגילה פ"ב הי"ד, בשם ה"ר קובלין בשם מהר"ם; עי' א"ח שבציון הבא, בשם הר"י מקורביל; שו"ת מהרי"ל סי' נו שאלה ו, בשם מיימוני, ושכן המנהג פשוט במדינת בני ח"ת, ומהרי"ל (מהד' מ"י) הל' פורים סי' טו; שו"ע או"ח קפח י, בסתם, ושם תרצה ג, בדעה הא'; חי' וביאורי מהרש"ל לטור שם, בשם המנהיג (וצ"ב, שאינו שם) והגמ"י בשם הר"ם וא"ח בשם הר"י מקורביל, ושכן עיקר; לבוש או"ח סי' תרצה ס"ג, בשם י"א; של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' י במהד' יד רמ"ה), בשם השו"ע, ומגילה נר מצוה (סי' י במהד' יד רמ"ה), בשם הגמ"י בשם מהר"ם וא"ח בשם הר"י מקורביל; מטה משה סי' אלף יא, בשם הגמ"י בשם ר"ם וא"ח בשם הר"י מקורביל; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רך; עי' מג"א שבציון 1026, בשם מרדכי כתוב בקלף; מו"ק שם.
  1024. מו"ק שם.
  1025. א"ח הל' מגילה ופורים סל"ה, בשם הר"י מקורביל.
  1026. מג"א סי' תרצה סק"ט, בשם מרדכי כתוב בקלף.
  1027. שו"ע שם ושם; של"ה שער האותיות שם, בשמו; לבוש או"ח סי' תרצה ס"ג, לד' זו; מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  1028. מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  1029. הגמ"י שם; ב"י וב"ח או"ח סי' תרצה ומטה משה שם, בשם הגמ"י. ועי' מחב"ר או"ח סי' תרעב אות א וחי' הג' ומהרל"ח או"ח סי' תרצה, שאינו בגמ'. ועי' מחב"ר סי' תרעב שם, וחי' הג' ומהרל"ח סי' תרצה שם, מש"כ להגיה.
  1030. עי' שו"ת הרמ"א סי' קלב אות ה.
  1031. עי' שו"ת מהרי"ל שם; עי' של"ה מגילה שם ומטה משה שם, בשם מהר"ר אייזיק טירנא (עי' ס' המנהגים (טירנא) פורים, בגליון: נ"ל באלו מדינות וכו'). ולפי"ז לכאו' הדין אינו כמג"א שבציון 1026, בשם מרדכי כתוב בקלף, ועי' ערה"ש או"ח סי' תרצה סי"א.
  1032. מג"א שם, בד' מהרי"ל, מנהגים, מטה משה ושל"ה.
  1033. עי' מג"א סי' קפח ס"ק יז. ועי' מהרש"ל שם, שכ' בתחי' דבריו דלא גרע מסעודה שלישית דשבת (ע"ע ברכת המזון ציון 311 ואילך), ואח"כ כ' שאף בזה הרא"ש חולק (ע"ע הנ"ל ציון 310).
  1034. טור או"ח סי' תרצה ומנוה"מ (אלנקוה) פ' התפלה הל' פורים (ח"א עמ' 214 במהד' ענעלאו), בשם הרא"ש; שו"ת מהרי"ל סי' נו שאלה ו, בשם תשו' הרא"ש, ומהרי"ל (מהד' מ"י) הל' פורים סי' טו, בשם הרא"ש; ס' המנהגים (טירנא) פורים, בשם הטור ואביו; שו"ע או"ח תרצה ג, בשם יש מי שאומר; לבוש שם, בשם י"א; של"ה מגילה נר מצוה (סי' י במהד' יד רמ"ה), בשם הרא"ש; עי' מג"א סי' קפח ס"ק יח, בשם השל"ה (ונ' שהבין כן בשל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' י במהד' יד רמ"ה), בהגה"ה, בשם מהרש"ל, ולפי"ז סותר למהרש"ל שבציון 1023, וצ"ב).
  1035. ע"ע ברכת המזון ציון 311 ואילך.
  1036. ע"ע תוספת שבת.
  1037. עי' של"ה שער האותיות שם, בשם מהרש"ל; עי' מג"א שם, בשם השל"ה.
  1038. מנוה"מ שם, לשיטתו שבציון 905.
  1039. שו"ת הרמ"א סי' קלב אות ה, בשאלת השואל; מג"א סי' קפח ס"ק יח, בשם תשו' הרמ"א, שקצת נוהגין כן.
  1040. רמ"א בשו"ת סי' קלב אות ה, שכן המנהג פשוט בעירנו, ושו"ע או"ח תרצה ג; לבוש שם; ב"ח שם וט"ז שם סי' קפח סק"ז, שכן המנהג; מג"א שם, שאנו אין לנו אלא דברי הב"י (דהיינו השו"ע שם).
  1041. עי' ציון 1031 ואילך.
  1042. מג"א סי' תרצה סק"ט; מ"ב שם ס"ק טז, בשמו; עי' ערה"ש שם סי"א.
  1043. שו"ת הר הכרמל סי' ז; סדור יעב"ץ שער הדגים; שע"ת שם סק"ו, בשם הר הכרמל והיעב"ץ.
  1044. ע"ע הבדלה: בתפלה.
  1045. שו"ת הר הכרמל שם. ולכאו' הוא משגרת הלשון מתפלת שבת, ובהזכרה שבבהמ"ז (ע"ע ברכת המזון ציון 252) הל' השבת הגדול והקדוש הזה.
  1046. שו"ת הר הכרמל שם.
  1047. שו"ת הר הכרמל שם; עי' שע"ת שם, בשמו.
  1048. שו"ת הר הכרמל שם.
  1049. ע"ע ברכה מעין שלש ציון 155 ואילך. ושם, ציון 162, שיש שכ' שנהגו שלא להזכיר.
  1050. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד' פראג סי' ע; עי' הגמ"י ברכות פ"ג הי"ג, בשמו; שו"ע או"ח רח יב; לבוש שם ס"י.
  1051. ע"ע חנכה: הלל והודאה ציונים 747, 753. שו"ת מהר"ם שם.
  1052. שו"ת מהר"ם שם.
  1053. ע"ע ברכת המזון ציון 123. לבוש שם; עטרת צבי שם סק"ח, בשמו.
  1054. ע"ע ברכה מעין שלש ציון 107. ושם, ציונים 106, 120, שי"ח.
  1055. ע"ע הנ"ל ציון 120. עי' לבוש שם; ד"ח לרא"ש ברכות פ"ו סי' מב ס"ק קלה, בשמו.
  1056. מחה"ש שם ס"ק יח, בד' הלבוש.
  1057. עי' לבוש שם.
  1058. עי' ירו' שבע' ברכה מעין שלש ציון 155.
  1059. ד"ח שם. ועי' א"ר שם ס"ק כא וסי' תרפב סק"ב, דאישתמטיה תשו' מהר"ם שבציון 1050 ואילך, שמורה כלבוש, ועי' א"ר סי' רח שם, שגם ל' ההגמ"י שבציון 1050 מורה שלא כד"ח.
  1060. עי' בהגר"א שם ד"ה אבל כו'; עי' מ"ב ס"ק נט, בשמו.
  1061. עי' ציון 553 ואילך.
  1062. עי' ציון 1012 ואילך.
  1063. עי' ערה"ש שם ס"ז.
  1064. דע"ת שם, ע"פ תוס' שבת כד א ד"ה מהו.
  1065. דע"ת שם.
  1066. מגילה ז ב, לגירסתנו וגי' רי"ף שם (ג ב בדפי הרי"ף) וס' האשכול (מהד' רצב"א ח"ב הל' חנוכה ופורים סי' ח) ומנוה"מ (אלנקוה) פ' התפלה הל' פורים (ח"א עמ' 214 במהד' ענעלאו); גמ' שם, לגי' ר"ן וחי' הר"ן שם ושבה"ל סי' רא, בשם רבינו אפרים, וסותר לראשונים שבציון הבא, בשמו, וצ"ב.
  1067. ס' האשכול שם ובעה"מ שם ושיטת ריב"ב שם, בשם רבינו אפרים (וסותר לראשונים שבציון הקודם, בשמו, וצ"ב), ובציטוט שבתחי' בעה"מ שם; שו"ת מהרי"ל סי' נו שאלה ט. ועי' ציון 1165 ואילך, שיש הלמדים הלכה מגי' זו, ועי' ציון 1175 ואילך, שיש הלמדים כן אף לגי' שבציון הקודם.
  1068. שאילתות שאי' סז; רש"י שם ד"ה לאבסומי. ועי' ציון 1097, שיש הדוחים גי' זו.
  1069. גמ' שם, לגירסתנו וגי' ס' האורה ח"א סי' סז וס' האשכול שם ושיטת ריב"ב ור"א מן ההר ונמוק"י שם וס' פירושים ופסקים שם וא"ח וכלבו שבציון 1111. ועי' ציון 1096 ואילך, שיש הלמדים הלכה מגי' זו.
  1070. רש"י שם; ר"א מן ההר שם; נמוק"י שם. ועי' ציונים 1109, 1116, שי"מ בע"א. ועי' ציון 1096, שי"ס שלגי' "לבסומי" (עי' ציון הקודם), הפי' בע"א.
  1071. רבא בגמ' שם. ברי"ף וס' האורה שם: ברוך מרדכי לארור המן.
  1072. כ"מ מרי"ף מגילה ז ב (ג ב) ופסקי רי"ד שם; עי' פסקי ריא"ז שבציון 1161 ואילך; עי' רא"ש שם פ"א סי' ח, לפי קיצור פסקי הרא"ש שם; עי' עי' רי"ו תא"ו נ"י ח"א (סב ג), בפי' הא'; עי' טוש"ע או"ח תרצה ב; כ"מ מאגודה מגילה פ"א סי' י, שהביא בשם י"מ הפי' שבציון 1098, ומ' שבסתם יש לפרש כפשוטו; סדר היום שם, בשם רוב הפוסקים, ובמסקנה; פר"ח שם.
  1073. אבודרהם פורים, בשם י"מ; מטה משה סי' אלף יב, בשם אבודרהם בשם י"מ.
  1074. סדר היום שם.
  1075. ס' האשכול (מהד' רצב"א ח"ב הל' חנוכה ופורים סי' ח); עי' אבודרהם פורים, בשם בעל המנהגות, בפי' הא': ונראה בעיני; עי' מטה משה סי' אלף יב, בשם אבודרהם בשם בעל המנהגות; עי' ד"מ או"ח סי' תרצה סק"א, בשם המנהגים; עי' חי' חת"ס מגילה ז ב, בשם ר' נתן אדלר. וע"ע פיוטים.
  1076. חי' חת"ס שם, בשם ר' נתן אדלר.
  1077. ס' האשכול שם; עי' אבודרהם שם, בשם בעל המנהגות; עי' מטה משה שם, בשם אבודרהם בשם בעל המנהגות; עי' ד"מ שם, בשם המנהגים; עי' חי' חת"ס שם, בשם ר' נתן אדלר.
  1078. ס' האשכול שם. ועי' חי' חת"ס שם, שבסדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף י ע"א, נדפס פיוט כזה (עי' סדור הנ"ל, שהעניות הן: ברוך ה', ברוך מרדכי, ברוכה אסתר, ארור המן, ארורה זרש, וחוזר חלילה, וצ"ב אם העניות הנ"ל הן בהקדמת המילים: על כן נאמר, או שאף זה מאמירת המשורר. ועי' סדור הנ"ל, שהפיוט נאמר בתוך חזרת הש"ץ, לאחר קרובה (ע"ע פיוטים), ולאחריה פסוקים וחתימת הברכה, וצ"ב אם נכתבה מלכתחילה על מנת להיאמר בחזרת הש"ץ, או בתוך הסעודה, והפסוקים נוספו שתהיה חתימה מעין הברכה (ע"ע ברכות ציון 72 ואילך, וע"ע פיוטים, שאף לסוברים שמותר לומר פיוטים בתוך חזרת הש"ץ, היינו אם החתימה היא מעין הברכה). ), וכ' שנמצא שכיוון ר' נתן אדלר לאמת. ועי' אבודרהם שם (ומטה משה שם, בשמו), בשם בעל המנהגות, שר' יצחק עשה פיוט כזה, ומ' שהוא בן דורו, וצ"ב אם הוא הפיוט הנדפס בסדור הנ"ל.
  1079. ס' האשכול שם; אבודרהם שם, בשם בעל המנהגות; מטה משה שם, בשם אבודרהם בשם בעל המנהגות; עי' ד"מ שם, בשם המנהגים.
  1080. חי' חת"ס שם, בשם ר' נתן אדלר.
  1081. רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו, לפי ד"מ או"ח סי' תרצה סק"ב (וצ"ב, אם הוא בשם מהר"י ברונא, או שהוא מהד"מ) וסדר היום סדר פורים, ועי' ציונים 1184, 1185, שי"מ בע"א; ד"מ שם, בשם מהר"י ברונא.
  1082. סדר היום שם, בד' הרמב"ם. ועיי"ש שמ"מ קשה על הרמב"ם, למה נקט בגמ' המילים הללו דוקא.
  1083. עי' ציון 599 ואילך. עי' תוס' מגילה ז ב ד"ה דלא; המנהיג הל' מגילה סי' יז; מאירי מגילה ז ב; ר"ן שם (ג ב).
  1084. מאירי שם; עי' ר"ן שם.
  1085. ערה"ש או"ח סי' תרצה ס"ג, בד' התוס', בשם הב"ח (וצ"ב, שאינו שם).
  1086. ב"ח שם, בד' תוס' ור"ן.
  1087. ב"י שם, בד' תוס' ור"ן; עי' ב"ח שם, בד' תוס' ור"ן.
  1088. ראבי"ה מגילה סי' תקסד; עי' מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' קלא, בשם אבי העזרי; עי' מהרי"ל הל' פורים סי' י, בשם מהר"ש, בשם אבי עזרי; שו"ת מהרי"ל סי' נו שאלה ט, בשם ראבי"ה; הג' מהר"א אזולאי או"ח סי' תרצה סק"ב, וסותר קצת להג' מהר"א אזולאי שבציון 1112, וצ"ב.
  1089. מנהגי מהר"ש שם, בשם אבי עזרי.
  1090. אסתר ט כב.
  1091. עי' גמ' שם ה ב.
  1092. שו"ת מהרי"ל שם.
  1093. עי' ציון 1069.
  1094. עי' שו"ת מהרי"ל שם.
  1095. ערה"ש או"ח סי' תרצה ס"ד, בד' ראבי"ה.
  1096. עי' ס' פירושים ופסקים עה"ת לרבינו אביגדור צרפתי ז"ל עמ' תיד, ועי' ציונים 1070, 1109, 1116, שי"מ בע"א.
  1097. ס' פירושים ופסקים שם.
  1098. עי' ס' מנהגים דבי מהר"ם עמ' 76; עי' רי"ו תא"ו נ"י ח"א (סב ג), בשם י"מ; אבודרהם פורים, בשם י"מ; עי' אגודה מגילה פ"א סי' י, בשם י"מ; עי' מהרי"ל הל' פורים סי' י, בשם האגודה, והסכים לו; מטה משה סי' אלף יב, בשם אבודרהם בשם י"מ; עי' סדר היום סדר פורים, שכן פי' אחרים. ועי' תניא רבתי סי' מא, שאחרי דבריו שבציון 1105, הוסיף: מצאתי בגימטריא ארור המן כמו ברוך מרדכי.
  1099. מהרי"ל שם: שטועה.
  1100. סדר היום שם, לד' זו. ועיי"ש, שמ"מ קשה לד' זו הל' דלא ידע בין זה לזה, והרי יודע.
  1101. עי' תניא רבתי שבציון 1105; ק"נ לרא"ש מגילה פ"א סי' ח סק"י.
  1102. בראשית ט כא.
  1103. אונקלוס שם.
  1104. שבת לב א. ק"נ שם.
  1105. תניא רבתי סי' מא.
  1106. כ"מ מתניא רבתי שבציון הקודם; ק"נ שם.
  1107. ק"נ שם.
  1108. א"ח הל' מגילה ופורים סי' לח וכלבו סי' מה.
  1109. עי' א"ח וכלבו שבציון 1111, ועי' ציונים 1070, 1096, שי"מ בע"א; צדה לדרך שבציון 1116; עי' אחרונים שבציון הבא.
  1110. של"ה פ' תצוה תורה אור (סי' כב במהד' יד רמ"ה, אך עיי"ש שכ' שהוא ע"ד ההלצה, וצ"ב אם הוא רק על פי' בארור המן וברוך מרדכי, או אף ע"ז); עי' יסוד ושורש העבודה שי"ב פ"ז; עי' אמרי אמת בהסכמתו לפסקי תשובה, בשם השפ"א בשם החי' הרי"ם.
  1111. א"ח הל' מגילה ופורים סי' לח וכלבו סי' מה.
  1112. א"ח וכלבו שם; עי' צדה לדרך מאמר ד כלל ז פ"ד ד"ה בליל; עוללות אפרים לכלי יקר ח"ב עמוד מו מאמר שט, בשם הרמב"ם (וצ"ב, שאינו שם) והכלבו; הג' מהר"א אזולאי או"ח סי' תרצה סק"ב, וסותר קצת להג' מהר"א אזולאי שבציון 1088, וצ"ב; עי' יסוד ושורש העבודה שם.
  1113. א"ח וכלבו שם.
  1114. עי' אסתר ט כב. יסוד ושורש העבודה שם.
  1115. יסוד ושורש העבודה שם.
  1116. צדה לדרך מאמר ד כלל ז פ"ד ד"ה בליל, ועי' ציונים 1070, 1096, שי"מ בע"א. ועי' ב"ח או"ח סי' תרצה, בשם צדה לדרך.
  1117. צדה לדרך שם.
  1118. צדה לדרך שם; ב"ח שם, בשמו.
  1119. אבודרהם פורים, בשם בעל המנהגות, בפי' הב', ע"פ ירו' פסחים פ"י ה"א: דר' יונה שתי וכו' רבי יודה בי רבי אלעי שתי וכו'; מטה משה סי' אלף יב, בשם אבדורהם בשם בעל המנהגות.
  1120. אבודרהם שם, בשם בעל המנהגות; מטה משה שם, בשם אבודרהם בשם בעל המנהגות.
  1121. נמוק"י מגילה ז ב, בשם הירו', וצ"ב, שאינו שם.
  1122. ע"ע צדיק.
  1123. ע"ע רשע. בר"ר פמ"ט סי' א. נמוק"י שם, בשמו.
  1124. נמוק"י מגילה ז ב, בשם הרמב"ם, וצ"ב, שאינו שם.
  1125. אלפסי זוטא מגילה פ"א: מלות קרובות.
  1126. עי' ציון 634.
  1127. פרישה או"ח סי' תרצה סק"א.
  1128. זכרון משה (הלפרין) סי' י, בפי' הא'; עי' הג' מהר"א אזולאי או"ח סי' תרצה סק"ב, בשמו.
  1129. בראשית כז כט.
  1130. במדבר כד ט. עי' זכרון משה (הלפרין) סי' י, בפי' הב', ע"פ רש"י בראשית שם; עי' הג' מהר"א אזולאי או"ח סי' תרצה סק"ב, בשמו.
  1131. עי' ר' יצחק בר ר' חיייא בבר"ר פס"ו סי' ד; רש"י שם.
  1132. הג' מהר"א אזולאי שם, בשם זכרון משה.
  1133. עי' ט"ז או"ח סי' תרצה סק"א.
  1134. עי' ציון 1144 ואילך.
  1135. יד אפרים סי' תרצה לט"ז סק"א, שכן נגלה לו בחזיון הלילה.
  1136. שפ"א מגילה ז ב; עי' עמק ברכה (פומרנצ'יק) עמ' קכו, שכן שמע בשם ר' ישראל סלנטר.
  1137. עי' בראשית ט כא.
  1138. עי' בראשית יט לב-לה.
  1139. עי' ציונים 1066 ואילך, 1162 ואילך.
  1140. עי' אסתר א י-יא.
  1141. אסתר ב יח.
  1142. עי' אסתר ז.
  1143. אבודרהם פורים; מטה משה סי' אלף יב; א"ר סי' תרצה סק"א; עי' בה"ל שם ד"ה חייב איניש וכו', בשמו. וכעי"ז בקצור בהג' מהר"א אזולאי שם סק"ב, בשם מטה משה, ובח"א ח"ב כלל קנה ס"ל.
  1144. תהלים קד טו.
  1145. יד אפרים סי' תרצה לט"ז סק"א, שכן נגלה לו בחזיון הלילה. ועי' ציון 1134 ואילך.
  1146. גליוני הש"ס מגילה ז ב, ע"פ רוקח סי' רלז ושו"ת רדב"ז ח"א סי' תסב.
  1147. עי' ציונים 1072 ואילך, 1161 ואילך.
  1148. עי' רשב"ם ב"ב עד א ד"ה וגנו אפרקיד וק"נ לרא"ש מגילה פ"א סי' ח סק"י.
  1149. סדר היום סדר פורים, שכך שמע, והובא בהג' מהר"א אזולאי או"ח סי' תרצה סק"ב.
  1150. עי' גמ', גאונים וראשונים שבציון 871.
  1151. עי' ציון 907.
  1152. עי' ציון 908.
  1153. העמק שאלה שאי' סז אות יב, בד' השאילתות שם: ואמר רבא מיחייב איניש למיכל ולמישתי ולאיבסומי בפורייא.
  1154. העמק שאלה שם, ע"פ תענית כו ב: מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות.
  1155. עי' ציון 859.
  1156. העמק שאלה שם, בד' השאילתות שם.
  1157. עי' ציון 1069.
  1158. העמק שאלה שם, בשם רד"ל, ע"פ ערובין פב ב: רווחא לבסימא שכיח (ורש"י שם ד"ה דאי כר' יהודה).
  1159. העמק שאלה שם, בשם רד"ל.
  1160. שפ"א מגילה ז ב; עמק ברכה (פומרנצ'יק) עמ' קכו, שכן שמע בשם ר' ישראל סלנטר.
  1161. פסקי ריא"ז מגילה פ"א ה"ב סי' ד.
  1162. רי"ף מגילה ז ב (ג ב); פסקי רי"ד שם; פסקי ריא"ז שם; רא"ש שם פ"א סי' ח, לפי קיצור פסקי הרא"ש שם; טוש"ע או"ח תרצה ב.
  1163. עי' רי"ף ופסקי רי"ד ורא"ש שם.
  1164. עי' ס' האשכול (מהד' רצב"א ח"ב הל' חנוכה ופורים סי' ח), בשם רבינו אפרים, ודחה; עי' בעה"מ מגילה ז ב (ג ב) ור"ן וחי' הר"ן שם ושבה"ל סי' רא, בשם רבינו אפרים; מאירי שם; עי' א"ח הל' מגילה ופורים סי' לח וכלבו סי' מה; עי' ב"ח שבציון 1190.
  1165. בעה"מ שם, בשם רבינו אפרים.
  1166. עי' ציון 1067.
  1167. גמ' שם, ורש"י ד"ה ואיבסום ור"א מן ההר שם.
  1168. שאילתות שאי' סז; שיטת ריב"ב שם, בשם רבינו אפרים, וסותר לבעה"מ, בשמו, שבציון הבא, וצ"ב; מאירי שם; ומנוה"מ (אלנקוה) פ' התפלה הל' פורים (ח"א עמ' 215 במהד' ענעלאו). ועי' ציון 1177.
  1169. גמ' שם, לגירסתנו, וגי' בעה"מ שם, בשם רבינו אפרים, וסותר לשיטת ריב"ב בשמו שבציון הקודם, וצ"ב.
  1170. מנוה"מ (אלנקוה) פ' התפלה הל' פורים (ח"א עמ' 215 במהד' ענעלאו): כי פכח ליה חמרא.
  1171. גמ' שם, לגירסתנו. לגי' שאילתות שם, המילה "מחר" אינה.
  1172. גמ' שם, לגי' שאילתות שם. לגירסתנו המילה "אחרינא" אינה. ועי' ס' האשכול שם, שכ': לשנה הבאה.
  1173. עי' בעה"מ שם, בשם רבינו אפרים.
  1174. עי' ציון 1066.
  1175. עי' ר"ן וחי' הר"ן שם ושבה"ל שם, בשם רבינו אפרים: מימרא דרבא; עי' מאירי שם; עי' ב"ח שבציון 1179.
  1176. עי' ציון 1168.
  1177. עי' ציון 1168. מאירי שם.
  1178. עי' ר"ן וחי' הר"ן שם ושבה"ל שם, בשם רבינו אפרים; עי' ב"ח שבציון הבא.
  1179. ב"ח או"ח סי' תרצה.
  1180. עי' א"ח וכלבו שבציון 1111.
  1181. רמב"ם מגילה פ"ב הט"ו; עי' מאירי מגילה ז ב, בשם גדולי המחברים; רמ"א בשו"ע או"ח תרצה ב, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א. ועי' רמ"א ולבוש שם, שסיימו: ואחד המרבה וכו'.
  1182. עי' מאירי שם והגמ"י ומ"מ שם וד"מ או"ח סי' תרצה סק"ב (וצ"ב, אם הוא בשם מהר"י ברונא, או שהוא מהד"מ) וסדר היום סדר פורים, בד' הרמב"ם; מער"ק שם, בד' הרמב"ם.
  1183. ד"מ שם (וצ"ב, אם הוא בשם מהר"י ברונא, או שהוא מהד"מ) וסדר היום שם, בד' הרמב"ם.
  1184. מער"ק שם, בד' הרמב"ם.
  1185. כ"מ מנמוק"י שם, בד' הרמב"ם; ערה"ש או"ח סי' תרצה ס"ג ונחל אשכול לאשכול הל' חנוכה סי' ח סק'"א, בד' הרמב"ם.
  1186. עי' ס' האשכול (מהד' רצב"א ח"ב הל' חנוכה ופורים סי' ח).
  1187. עי' ציון 1075 ואילך.
  1188. עי' ציון 1083 ואילך.
  1189. לבוש או"ח סי' תרצה ס"ב, בדעה הא'.
  1190. ב"ח או"ח סי' תרצה. ועי' ציון 1178 ואילך.
  1191. ב"ח שם.
  1192. פר"ח או"ח סי' תרצה ס"ב (כראשונים שבציון 1162).
  1193. פר"ח שם, והוסיף: לתפוס סברת רבינו אפרים (עי' ציון 1164). ועי' א"ח וכלבו שבציון 1111.
  1194. פר"ח שם.
  1195. באה"ג או"ח סי' תרצה ס"ב, בשם י"מ; מג"א שם סק"ג, בשם י"א.
  1196. עי' ציון 1098 ואילך. עי' באה"ג שם.
  1197. עי' א"ר סי' תרצה סק"א, בסו"ד; בה"ל שם ד"ה חייב איניש, בשמו.
  1198. ח"א ח"ב כלל קנה ס"ל, והוא לכאו' כדי שלכה"פ יצא ידי"ח הראשונים בציון 1108 ואילך, הסוברים שכן פי' דברי רבא.
  1199. ח"א ח"ב כלל קנה ס"ל.
  1200. עי' ציונים 1162 ואילך, 1182 ואילך, 1186 ואילך.
  1201. עי' ציון 1168 ואילך.
  1202. עי' ס' האשכול (מהד' רצב"א ח"ב הל' חנוכה ופורים סי' ח); עי' פר"ח או"ח סי' תרצה ס"ב.
  1203. פר"ח שם.
  1204. מאירי מגילה ז ב, בד' גדולי המחברים שבציון 1181, ש"שחטיה" היינו מל' סחיטה, שמיעכו, "ואחייה" הוא מל' החלימני והחייני.
  1205. עי' מו"ק כח א: בי רבה נהמא וכו'.
  1206. ק"נ לרא"ש מגילה פ"א סי' ח סק"י, לשיטתו בציון 1101 ואילך.
  1207. עי' ציונים 1101 ואילך, 1134 ואילך.
  1208. יד אפרים סי' תרצה לט"ז סק"א.
  1209. עי' שבת קנו א.
  1210. רב נחמן בר יצחק בגמ' שם.
  1211. עי' פסחים ח ב ויומא יא א. חת"ס בשו"ת או"ח סי' קפה וקצו וחי' מגילה ז ב, בד' הרי"ף והפוסקים שהביאו הדין להלכה (עי' ציון 1162). ועי' חי' חת"ס שם תירוצים נוספים.
  1212. עי' ציון 1164 ואילך.
  1213. מאירי מגילה ז ב.
  1214. נמוק"י שם, בשם הרמב"ם, וצ"ב, שאינו שם.
  1215. עי' ציונים 1162 ואילך, 1182 ואילך, 1186 ואילך.
  1216. שו"ת שבט הלוי ח"י סי' יח אות ב; מועדים וזמנים ח"ב סי' קצ; רבבות אפרים ח"א סי' תנח, עיי"ש ראיות לזה.
  1217. עי' כתובות סה א. שו"ת שבט הלוי שם.
  1218. מועדים וזמנים שם; עי' רבבות אפרים שם.
  1219. מועדים וזמנים שם, בהערה, ע"פ בהגר"א למגילת אסתר ט כ.
  1220. מועדים וזמנים שם, ע"פ הר"ן שבע' חנוך ציון 462 ומהרם חלוואה פסחים קח א, בד' הגר"א שבציון הקודם.
  1221. מג"ת פי"ב, והובא במגילה ה ב ותענית יח ב; תני רב יוסף בגמ' שם; רמב"ם מגילה פ"ב הי"ג; סמ"ג עשין דרבנן ד.
  1222. תני רב יוסף במגילה שם; רמב"ם שם; סמ"ג שם; טוש"ע או"ח תקעג.
  1223. אסתר ט יט.
  1224. עי' תני רב יוסף בגמ' שם.
  1225. עי' ציון 58 ואילך.
  1226. עי' ציון 47 ואילך. רמב"ם שם, ע"פ רבא שבציון 1230; סמ"ג שם; עי' טור או"ח סי' תרצו; שו"ע שם ג.
  1227. ע"ע מגילת תענית ציון 297 ואילך. ושם, ציון 294 ואילך, שי"ח.
  1228. ע"ע הנ"ל ציון 303.
  1229. ע"ע הנ"ל ציון 328 ואילך, ושם, על הטעמים לדבר. עי' ראשונים ואחרונים שבציון 1551; עי' לבוש שם.
  1230. עי' רבא בגמ' שם ותענית יח ב, ע"פ מג"ת שם, ור"ח מגילה שם ורש"י ד"ה לא נצרכה ורש"י תענית שם ד"ה ואמר.
  1231. ע"ע יום הכניסה ציון 1 ואילך.
  1232. ציון 124 ואילך.
  1233. בעה"מ מגילה ה ב (ד א), בשם רבינו אפרים.
  1234. השלמה שם, בד' רב אשי בתענית יח א, ונ' שהסכים כן לדינא.
  1235. ע"ע דברי קבלה ציון 28 ואילך. בעה"מ מגילה שם (עיי"ש פי' ד' רב אשי); כתוב שם לראב"ד שם, בשמו, ודחה.
  1236. עי' ס' האשכול (מהד' רצב"א ח"ב הל' חנוכה ופורים סי' ח); כתוב שם לראב"ד שם; עי' רא"ש תענית פ"ג סי' כד ורי"ו תא"ו ני"ח ח"א (קסג א), בשמו; טור או"ח סי' תקעג, בשם הראב"ד; עי' ר"ן שם יט ב (ז א), בשם הראב"ד, ודחה, ע"פ ר"ה יח ב.
  1237. השלמה מגילה שם, בד' רבא שבציון 1230; ר"א מן ההר שם, בד' רבא שבציון הנ"ל, בשם אית דמפרשי.
  1238. בעה"מ שם (ד א-ב), בשם יש שסבורין לומר, ודחה.
  1239. עי' שו"ע או"ח תקעג.
  1240. ע"ע יום טוב: איסורו במלאכה. טו"א מגילה ז ב.
  1241. ס' האשכול (מהד' רצב"א ח"ב הל' חנוכה ופורים סי' ח); עי' תניא רבתי סי' מא, בשם הגאונים, בפי' הא', והובא בהג' מהר"א אזולאי או"ח סי' תרצה סק"א.
  1242. תשו' רב האי בתשוה"ג שע"ת סי' קמ: כך אנו רואין. ועי' ס' האשכול שם (בשם הגאון) וא"ח הל' מגילה ופורים סל"ו, שהובאה תשו' זו בקיצור, ונ' ממנה שרב האי סובר כדעה החולקת, וצ"ב.
  1243. ס' האשכול שם.
  1244. תניא רבתי שם, בשם הגאונים, בפי' הא', והובא בהג' מהר"א אזולאי שם.
  1245. תשו' רב האי שם: אי נמי, שכך הורה רב שר שלום; תניא רבתי שם, בשם הגאונים, בפי' הב', והובא בהג' מהר"א אזולאי שם; תשו' רב האי שבא"ח שם.
  1246. עי' ציון 908. ועי' ציון 916.
  1247. עי' משנה מגילה ב א; עי' ברייתות במגילה ד ב; רמב"ם מגילה פ"א הי"ג; טוש"ע או"ח תרפח ו.
  1248. ת"ק בברייתא הא' במגילה ד ב; ת"ק בברייתא הג' בגמ' שם; רב בגמ' שם ה א (ועי' ירו' שבציונים 1257, 1261, ומכתם לדוד מגילה פ"א הי"ד).
  1249. ת"ק בברייתא הא' בגמ' שם ד ב.
  1250. אסתר ט כא.
  1251. גמ' שם, לד' זו.
  1252. עי' ת"ק בברייתא הב' במגילה ד ב; עי' אשכח תני בירו' מגילה פ"א ה"ג; עי' רבי בירו' שם.
  1253. אסתר ט כא.
  1254. גמ' שם, לד' זו.
  1255. סתם משנה שם ב א; עי' רבי שבציון הבא; עי' רב הונא בגמ' שם ד ב.
  1256. רבי בברייתא הג' בגמ' שם.
  1257. עי' ירו' מגילה פ"א ה"ג (ועי' מכתם לדוד מגילה פ"א הי"ד, שהוא מדברי ר' זעורה בשם רב).
  1258. עי' פ"מ לירו' שם. עיי"ש היחס לכפרים המקדימים ליום הכניסה, אף כשהוא בי"ג.
  1259. עי' סתם משנה שם ב א; עי' רבי בברייתא הא' בגמ' שם; עי' ר' יוסי בתוספ' מגילה פ"א ובברייתא הב' בגמ' שם.
  1260. פ"מ שם; פמ"ג או"ח סי' תרפח מ"ז סק"ד.
  1261. ירו' שם (ועי' מכתם לדוד שם, שהוא מדברי ר' זעורה בשם רב).
  1262. פ"מ שם.
  1263. עי' רבי בברייתא הא' בגמ' שם.
  1264. אסתר ט כא.
  1265. גמ' שם, לד' זו.
  1266. עי' ר' יוסי בברייתא הב' בגמ' שם.
  1267. גמ' שם, לד' זו.
  1268. עי' ת"ק בתוספ' מגילה פ"א.
  1269. ירו' מגילה פ"א ה"ג: היך עבדין עובדה אמר ר' יוסה כמתניתה.
  1270. ירו' שם ה"ב.
  1271. משנה מגילה ב א.
  1272. רמב"ם מגילה פ"א הי"ד; עי' ראב"ד שם; ריטב"א שם ד ב; עי' טוש"ע או"ח תרפח ו.
  1273. ריטב"א שם.
  1274. ירו' מגילה פ"א ה"ג: היך עבדין עובדה אמר ר' יוסה לית איפשר ואין אפשר כמתניתה.
  1275. ירו' שם ה"ב.
  1276. משנה מגילה ב א, לגירסתנו, ועי' ציון 1280, שי"ג בע"א.
  1277. עי' ראב"ד בהשגות מגילה פ"א הי"ד; עי' ריטב"א שם ב.
  1278. עי' ריטב"א שם.
  1279. עי' ירו' שם ה"ב וה"ג; עי' טור או"ח סי' תרפח; עי' ריטב"א מגילה ד א; מ"מ שם; עי' שו"ת מהרלב"ח סי' לב, בשם תשו' אחת לרבני צרפת. וע"ע עבור החדש.
  1280. רמב"ם מגילה פ"א הי"ד. ועי' שפ"א שם ב, שבמשנה שם ב א, לגי' רשב"א שם ד ב, בשם תוס', הגי' היא כפסק הרמב"ם (ועי' ציון 1276, שי"ג בע"א), עי' רשב"א שם, הטעם שהתוס' הגיהו כן, ועי' שפ"א שם, שאין לומר שהרמב"ם פסק כן שגרס כתוס', שבפהמ"ש לרמב"ם שם ב א, מבואר שגרס כגירסתנו שבציון הנ"ל.
  1281. ר"א מן ההר שם ד ב ומ"מ שם, בד' הרמב"ם, והסכימו לו, שההלכה כת"ק דברייתא וכרב שבציון 1248.
  1282. ע"ע הלכה כסתם משנה ציון 85. ושם, ציון 83 ואילך, שי"ח.
  1283. עי' ר"א מן ההר שם.
  1284. ע"ע מקרא מגילה.
  1285. ע"ע מקרא מגילה.
  1286. ע"ע יום הכניסה ציון 1 ואילך.
  1287. ב"י או"ח סי' תרפח, שכן מצא כתוב; שו"ע שם ו; שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקח וח"ו סי' ב אלפים קה; שו"ת מהרלב"ח סי' לב: נראה; שו"ת זקן אהרן סי' קלז.
  1288. עי' שו"ת רדב"ז שם; שו"ת מהרלב"ח שם.
  1289. כה"ח או"ח סי' תרפח ס"ק מד.
  1290. עי' ב"י שם, שתמה על זה; עי' שו"ת רדב"ז ח"ו שם,וסותר קצת לרדב"ז שבציון 1297, וצ"ב; עי' תקון יששכר סא ע"ב.
  1291. עי' תקון יששכר שם, ליישב תמיהת הב"י שבציון הקודם.
  1292. תקון יששכר שם; עי' פאה"ש שם בית ישראל ס"ק לה, בשמו.
  1293. תקון יששכר שם.
  1294. ע"ע מקרא מגילה.
  1295. עי' שו"ת מהרלב"ח שם.
  1296. ע"ע תפלה.
  1297. שו"ת רדב"ז ח"א שם, וסותר קצת לרדב"ז שבציון 1290, וצ"ב.
  1298. שו"ת רדב"ז שם.
  1299. עי' ציון 1321 ואילך. ועי' ציון 1346, שכן המנהג.
  1300. שו"ת זקן אהרן סי' קלז; כה"ח או"ח סי' תרפח ס"ק מד, שאין לחוש לשם חדש שבציון הבא; הקונטרס היחיאלי עמ' לו, שכן מנהג ישיבת בית אל; ס' ארץ ישראל עמ' נב.
  1301. שם חדש ליראים ס"ס קכח, בשם מהר"י אלגאזי, לצד זה.
  1302. שם חדש שם, בד' בד' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקח וב אלפים קה, ושלא הודו לו חביריו; הקונטרס היחיאלי עמ' לז, בד' שו"ת רדב"ז שם ושם ושו"ת מהרלב"ח סי' לב ולבוש או"ח סי' תרפח ס"ו ושלחן גבוה שם סק"כ ושכנה"ג שם הגב"י אות יב (ואינו מוכרח).
  1303. שם חדש שם, בשם מהר"י אלגאזי, לצד זה.
  1304. עי' ציון 1016. עי' שם חדש שם, בשם מהר"י אלגאזי, והסכים לו; עי' הקונטרס היחיאלי שם.
  1305. עי' ציון 1321 ואילך. ועי' ציון 1346, שכן המנהג.
  1306. שו"ת הלק"ט ח"ב סי' קלה; שם חדש ליראים ס"ס קכח ו והקונטרס היחיאלי עמ' לז, בשמו.
  1307. שם חדש ליראים שם, בשם מהר"י אלגאזי.
  1308. רע"ב מגילה פ"א מ"ב.
  1309. עי' ציונים 1248, 1259 ואילך.
  1310. עי' ציון 1269 ואילך.
  1311. עי' רע"ב שבציון 1308; תקון יששכר כט ע"ב, שכן נמצא מפורש בספרים ישנים; כנה"ג או"ח סי' תרפח הגב"י אות ט, בד' אבודרהם.
  1312. עי' ציון 779 ואילך.
  1313. שמות יז ח. עי' פהמ"ש לרמב"ם מגילה ל ב; רע"ב שם; ב"י שם, שכן מצא כתוב; שו"ת מהרלב"ח סי' לב: נראה; ב"ח שם, בשמו; שו"ע שם ו; פאה"ש סי' ג סט"ז. ועי' שו"ת מהרלב"ח שם, שראה כתוב בד' פהמ"ש לרמב"ם שקוראים פ' זכור בשבת של פורים עצמו ולא השבת הקודמת, ודחה.
  1314. ע"ע מקרא מגילה. ושם, שי"ח.
  1315. שו"ת מהרלב"ח שם.
  1316. ש"א טו ב. פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רע"ב שם; שו"ת מהרלב"ח שם; ב"ח שם, בשמו; מג"א שם סק"ח, בשם ב"ח בשם מהרלב"ח; תוי"ט שם פ"ג מ"ד; פאה"ש שם, בשם פהמ"ש לרמב"ם ורע"ב ותוי"ט. וע"ע ארבע פרשיות ציון 70 ואילך, תחילת וסיום ההפטרה.
  1317. שו"ת מהרלב"ח שם.
  1318. ע"ע ארבע פרשיות ציון 70 ואילך.
  1319. שו"ת מהרלב"ח שם; ב"ח שם, בשמו.
  1320. עי' תקון יששכר כט ע"ב, ששמע שנפלה מחלוקת בזה בין חכמי ירושלים, ועלתה ההסכמה שלא להוציאו; כנה"ג או"ח סי' תרפח הגב"י אות ט, בשם תקון יששכר שנפלה מחלוקת וכו', ושכן מנהג בני רומניא בקושטאנדינ"א.
  1321. ירו' מגילה פ"א ה"ד; רי"ף מגילה ה א (ג ב); או"ז ח"ב סי' תנג, בשם הירו'; רא"ש שם פ"א סי' ג; ריטב"א שם, בשם התוספ'; ר"ן שם (ג א), בשם הירו'; א"ח הל' מגילה ופורים סל"ה וכלבו סי' מה; שו"ת מהרלב"ח סי' לב, שכן נראה מהירו', ובשם הרי"ף והכלבו וא"ח, וששמע שגדולי החכמים הנמצאים בירושלים הנהיגו כן.
  1322. עי' ר"ן שם, בד' הירו', ועי' ציון 1335, שי"מ בע"א; עי' שו"ע או"ח תרפח ו; קה"ע לירו' שם.
  1323. עי' ירו' שם; א"ח וכלבו שם.
  1324. אסתר ט כב.
  1325. ר' אבהו בירו' שם.
  1326. ר"ן שם, בד' ר' אבהו בירו' בציון הקודם.
  1327. פ"מ לירו' שם.
  1328. א"ח שם, בד' ר' אבהו בציון הקודם: וקאי; עי' כלבו שם, בד' ר' אבהו בציון הנ"ל: ודאי.
  1329. קה"ע שם.
  1330. קה"ע שם.
  1331. כ"מ מתקון יששכר שבציון 1345; עי' קה"ע שם; ק"נ לרא"ש מגילה פ"א סי' ג סק"ד.
  1332. עי' א"ח הל' מגילה ופורים סל"ה וכלבו סי' מה, וצ"ב (ולכאו' הטעם הוא משום הוצאה מרשות לרשות (ע"ע רשויות שבת) ).
  1333. שו"ת מהרלב"ח סי' לב ותקון יששכר כח ע"ב, בד' הרמב"ם, שהשמיט דין הירו', ובד' הרא"ה שבציון 1335; תקון יששכר שם, בד' כל הפוסקים שסתמו דבריהם; ט"ז או"ח סי' תרפח סק"ח, בשם מהרלב"ח; פר"ח או"ח סי' תרפח ס"ו, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רעו. ועי' ר"ן מגילה ה א (ג א) ושו"ת מהרלב"ח שם, שלפי פי' הרא"ה אין ראיה מהרי"ף שבציון 1321. ועי' פר"ח שם, בדחיית ראיות מהרלב"ח שם.
  1334. עי' גמ' שם. שו"ת מהרלב"ח שם.
  1335. ר"ן שם, בשם הרא"ה, בד' הירו' שבציון 1321 (ועי' ציון 1322, שי"מ בע"א), ודחה, מכח הירו' שבציון 1323 ואילך; שו"ת מהרלב"ח שם ותקון יששכר שם, בד' הרא"ה.
  1336. אסתר ט כז. ר"ן שם, שכן הקשו על הירו'.
  1337. אסתר ט יט. שו"ת מהרלב"ח שם. וצ"ב מהראשונים שבציון 861, שכתבו שלמדים אותו מימי משתה ושמחה.
  1338. עי' ציון 1223 ואילך.
  1339. שו"ת מהרלב"ח שם. ועי' ציון 1237 ואילך, וצ"ב.
  1340. שו"ת מהרלב"ח שם.
  1341. שו"ת מהרלב"ח שם; תקון יששכר שם, שכן הנהיג מהרלב"ח בירושלים; ט"ז שם, בשם מהרלב"ח.
  1342. ע"ע שלש סעודות.
  1343. אסתר ט כב.
  1344. עי' ציון 1331.
  1345. תקון יששכר כט ע"א. עיי"ש שאי"צ בהפסק ברכה ביניהם, עיי"ש הטעם.
  1346. פאה"ש סי' ג סט"ז; ס' ארץ ישראל עמ' נב: והורב נוהגים.
  1347. ס' ארץ ישראל שם, ע"פ פר"ח או"ח סי' תרפח ס"ו, שכ' שכן הוא נוהג.
  1348. ריב"ל במגילה ד א; רי"ף שם (ב ב); עי' רמב"ם מגילה פ"א הי"ג; רא"ש שם פ"א סי' ה; עי' טור או"ח סי' תרפח. השו"ע השמיט, ועי' בהגר"א שם ס"ו ד"ה יום ט"ו, שהוא משום שהשו"ע סובר כלח"מ שבציון 1367, שהוא דין אף כשחל פורים בחול.
  1349. רמב"ם שם; רא"ש שם; עי' ריטב"א שם, ע"פ תוס' שם ד"ה מאי.
  1350. ר"ן שם (ב ב).
  1351. רש"י שם ד"ה שואלין ודורשין.
  1352. ע"ע מקרא מגילה.
  1353. עי' גמ' שם, ור"ח שם ורש"י ד"ה משום דרבה ופסקי רי"ד ור"א מן ההר שם.
  1354. רש"י שבציון 1351 ותוס' שבציון 1363 ור"ן שבציון 1350, לפי תקון יששכר כט ע"א; כ"מ מתוס' רא"ש מגילה ד א.
  1355. רמב"ם מגילה פ"א הי"ג; טור או"ח סי' תרפח.
  1356. עי' ציון 1287.
  1357. שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקח.
  1358. עי' ציון 1333 ואילך.
  1359. עי' תקון יששכר שם, בד' הרמב"ם והטור שם.
  1360. תוס' מגילה ד א ד"ה פורים; עי' רמב"ם מגילה פ"א הי"ג; אחרונים שבציון 1365; בהגר"א או"ח סי' תרפח ס"ו ד"ה יום ט"ו, בשם הרמב"ם והתוס', ונ' שהסכים כן לדינא.
  1361. תוס' שבציון 1363, לפי תקון יששכר כט ע"א.
  1362. עי' ציון 1354.
  1363. תוס' שם.
  1364. עי' ציון 1355.
  1365. עי' תקון יששכר שבציון 1359, בד' הרמב"ם והטור שבציון 1355; בני שמואל ויצחק ירנן וכרוב ממשח ובנין שלמה מגילה פ"א הי"ג, בד' הרמב"ם שם, ע"פ תוס' שבציון 1363; כ"מ מביאור חדש מספיק שם, בד' הרמב"ם שם, ע"פ תוס' שבציון הנ"ל.
  1366. בני שמואל שם, בד' הרמב"ם שם.
  1367. לח"מ שם, בד' הרמב"ם שם; יצחק ירנן וכרוב ממשח ובנין שלמה שם, בשמו, ודחו; שו"ע או"ח תרפח ו, שהשמיט לדין, לפי בהגר"א שם ד"ה יום ט"ו. ועי' בני שמואל וביאור חדש מספיק שם, שציינו ללח"מ ותמהו עליו.
  1368. עי' ציון 1353. לח"מ שם, בד' הרמב"םשם.
  1369. עי' ב"י או"ח סי' תרפח, שכן מצא כתוב; עי' שו"ע שם ו; שו"ת מהרלב"ח סי' לב; טו"א מגילה ה ב; עי' פאה"ש סי' ג סט"ז.
  1370. ע"ע מקרא מגילה.
  1371. שו"ת מהרלב"ח שם.
  1372. עי' ברייתא מגילה ד ב. שו"ת מהרלב"ח שם.
  1373. עי' ציון 1321 ואילך.
  1374. עי' א"ח וכלבו שבציון הבא; שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקח; כנה"ג או"ח סי' תרצה הגה"ט אות ד, בשמו, ובד' שו"ת מהרלב"ח סי' לב בד' הסוברים שמאחרים הסעודה ליום א'; עי' מ"ב סי' תרפח ס"ק יח, שכ"מ מהפוסקים; ס' ארץ ישראל עמ' נב.
  1375. א"ח הל' מגילה ופורים סל"ו וכלבו סי' מה.
  1376. תקון יששכר כט ע"א; כנה"ג שם, בשמו, והסכים לו; חזו"א או"ח סי' קנח אות א: נראה.
  1377. תקון יששכר שם, ע"פ הראשונים שבציון 1354.
  1378. עי' ציון 1369 ואילך. חזו"א שם.
  1379. אסתר ט כב.
  1380. כנה"ג שם.
  1381. ק"נ לרא"ש מגילה פ"א סי' ג סק"ד: נ"ל; מו"ק סי' תרפח: נראה; טו"א מגילה ה ב.
  1382. עי' ציון 1325.
  1383. ק"נ שם.
  1384. מו"ק שם.
  1385. טו"א שם.
  1386. עי' ציון 1333 ואילך.
  1387. שו"ת מהרלב"ח סי' לב; ט"ז או"ח סי' תרפח סק"ח וכנה"ג שם סי' תרצה הגה"ט אות ד וס' ארץ ישראל עמ' נב, בשמו.
  1388. שו"ת מהרלב"ח שם, ע"פ מגילה ז ב; ט"ז שם, בשמו. וע"ע משלוח מנות.
  1389. ס' ארץ ישראל עמ' נב. וע"ע הזכרת נשמות ציון 55 ואילך.
  1390. ס' ארץ ישראל שם.
  1391. עי' ציון 1321 ואילך.
  1392. שם חדש ס"ס קכח; פאה"ש סי' ג סט"ז; ס' ארץ ישראל עמ' נב. וע"ע פורים משולש (דבליצקי) פ"ט מקורות והערות סק"א, לענין תחנון בערי הספקות ובשאר א"י ביום זה.
  1393. תהלים כ. עי' ס' ארץ ישראל שם.
  1394. עי' שאילתות שאי' כו.
  1395. שמות יח י. שאילתות שם.
  1396. עי' רב ששת מקטרזיא במגילה כא ב, ורש"י ד"ה מנ"ח; עי' שאילתות שם; עי' רמב"ם מגילה פ"א ה"ג; עי' טוש"ע או"ח תרצב א.
  1397. ציון 14 ואילך.
  1398. ע"ע.
  1399. ע"ע הנ"ל.
  1400. ערה"ש או"ח סי' תרצב ס"ה.
  1401. כ"מ משערי בינה לרוקח ט יד; עי' ס' פירושים ופסקים עה"ת לרבינו אביגדור צרפתי ז"ל עמ' תיד.
  1402. דברים כא כג. שערי בינה שם; ס' פירושים ופסקים שם.
  1403. ס' פירושים ופסקים שם.
  1404. עי' ציון 588 ואילך
  1405. עי' ציון 593 ואילך.
  1406. עי' לעיל ציון 575 ואילך.
  1407. עי' שערי בינה שם; עי' פירושים ופסקים שם.
  1408. עי' ציון 632.
  1409. ס' פירושים ופסקים שם, בשם הגמ', וצ"ב, שאינו שם.
  1410. מהרי"ל הל' פורים סי' ט, שכן היה נוהג; ד"מ או"ח סי' תרצה סק"א וערה"ש שם ס"ז, שכן היה נוהג מהרי"ל בפורים; רמ"א בשו"ע שם ב, בשם יש שנהגו; ס' מועד לכל חי סי' לא סי"ח (וכה"ג שם ס"ק יג, בשמו), בשם מהרי"ל: בגדי יו"ט.
  1411. רמ"א שם.
  1412. ס' מועד לכל חי שם; כה"ח שם ס"ק יג, בשמו, וס"ק כב.
  1413. אסתר ה א.
  1414. אסתר ח טו.
  1415. ס' מועד לכל חי שם; כה"ח ס"ק יג שם, בשמו.
  1416. סנהדרין סד ב.
  1417. עי' ס' הערוך ע' שוור.
  1418. ס' הערוך שם.
  1419. ס' הערוך שם, לגי' ערוה"ש שם, עי"ש ציון 6, שכ"ה בכ"י ודפו"ר. בס' הערוך שם, לגי' ד' מאוחרים: מנהג בכל העולם כולו.
  1420. עי' רש"י שם ד"ה רבא אמר; עי' פסקי רי"ד שם; יד רמ"ה שם.
  1421. עי' רש"י שם; פסקי רי"ד שם; עי' יד רמ"ה שם.
  1422. עי' רש"י שם; עי' פסקי רי"ד שם; י"ד רמ"ה שם.
  1423. פסקי רי"ד שם: ואינו נשרף.
  1424. עי' גליוני הש"ס מגילה ז ב.
  1425. ציון 523 ואילך.
  1426. ציון 304. ועי' של"ה מגילה נר מצוה (סי' יז במהד' יד רמ"ה), בשם תשו' ר"י מינץ סי' טו, שמותר ללבוש בפורים כלאים דרבנן, מאחר שאין מתכוונים אלא לשמחה בעלמא (וצ"ב, שאינו שם), והשל"ה השיגו.
  1427. עי' מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' תנד; תה"ד סי' רסו, בשם א' מן הגדולים, ובמסקנה; ס' המנהגים (טירנא) פורים, בהג', בשם מהר"ש ותה"ד; שו"ת רדב"ז ח"א סי' רנא, וכ' שכן המנהג; פר"ח או"ח סי' תרפז ס"ב; בהגר"א או"ח סי' תרצג ס"ד ד"ה כשיש מילה, בשמו, ונ' שהסכים לו; מ"ב שם ס"ק יב, בשם פר"ח ובהגר"א.
  1428. תה"ד שם.
  1429. מנהגי מהר"ש שם. וע"ע ברית מילה ציון 194.
  1430. ע"ע מקרא מגילה. תה"ד שם, ע"פ מגילה ג ב.
  1431. פר"ח שם.
  1432. עי' שו"ת רדב"ז שם.
  1433. עי' אוצר הברית ח"ב עמ' רעא, שכן מנהג הרבה קהילות ספרדים והתימנים. ועי' שו"ת הרשב"א ח"ז סי' תקלו שנהגו למול בבית-הכנסת (ע"ע), ועי' אוצר הברית שם, שכן מנהג רוב קהילות האשכנזים ומקצת קהילות הספרדים.
  1434. שו"ת רדב"ז שם.
  1435. שו"ת רדב"ז שם.
  1436. שו"ת רדב"ז שם.
  1437. עי' מגילה ד ב.
  1438. שו"ת רדב"ז שם.
  1439. ע"ע מילה וע' ראש השנה.
  1440. עי' מנהגי מהר"ש שם.
  1441. תה"ד שם, בשם א' מן הגדולים.
  1442. מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' תנד, בשם הח"ר אנשל, ודחה; תה"ד סי' רסו, בשם א' מן הגדולים; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' פא, בהג'; מהרי"ל הל' פורים סי' יא, בשמו, והסכים לו; ס' המנהגים (טירנא) פורים; רמ"א בשו"ע או"ח תרצג ד.
  1443. מנהגי מהר"ש שם, בשם הח"ר אנשל, ודחה; תה"ד שם, בשם א' מן הגדולים.
  1444. עי' תה"ד שם, ע"פ זבחים צא ב, באבע"א.
  1445. אסתר ח ט.
  1446. מהרי"ל שם, בשם חתנו הח"ר קאפמן; עי' ס' המנהגים (טירנא) שם, בהג'.
  1447. אסתר שם.
  1448. רב יהודה במגילה טז ב. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם, בהג'; עי' מג"א שם סק"ג; עי' בהגר"א שם ד"ה כשיש מילה, לד' זו; עי' מ"ב שם ס"ק יב.
  1449. עי' מהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים שם, בהג'.
  1450. תה"ד שם, לד' זו, ודחה.
  1451. ע"ע אנינות.
  1452. ע"ע הנ"ל ציון 138.
  1453. עי' ציון 985 ואילך.
  1454. ע"ע דברי קבלה: תקפם. א"ח הל' מגילה ופורים סל"ט וכלבו סי' מה, והובא בב"י או"ח סי' תרצו וד"מ שם סק"ג; עי' שו"ע שם ז, בשם יש מי שאומר. ועי' רמ"א שם, שהוא דוקא בלילה, ועו"ש שם סק"ה ומג"א ס"ק טו, שתמהו.
  1455. רמ"א בשו"ע שם. עי' מג"א שם ס"ק יד, שתמה.
  1456. תשו' רבינו גרשום במרדכי מגילה רמז תשפה ומו"ק רמז תתקט ותשו' מימוניות שופטים סי' טז: כך דעתי נוטה, ותשו' רבינו גרשום שבהגמ"י אבל פי"א ה"ג; עי' תוס' מגילה ה ב, בשם תשו' רש"י; רמב"ם שם; תשו' מימוניות שם וטור יו"ד שם וד"מ או"ח שם סק"ג, בשמו; סמ"ג עשין דרבנן ב; תשו' מימוניות שם והגמ"י שם, בשם ס' המצוות והרוקח, ובתשו' מימוניות שם הסכים להם; אגודה מגילה פ"א סי' ד ומו"ק פ"ג סי' מט, בשם רבינו גרשום; ס' הפרנס סי' רסט, בשם רבינו גרשום והרמב"ם וס' המצוות והרוקח; ריטב"א מו"ק כז ב, בשם הרמב"ם וס' המצוות ונמוקי הצרפתים, והסכים להם; מהרי"ל הל' פורים סי' יז ו חי' וביאורי מהרש"ל לטור יו"ד סי' תא, בשם הגהת מהרא"ק, בשם רבינו גרשום ורמב"ם וס' המצוות.
  1457. רמב"ם שם.
  1458. ריטב"א שם.
  1459. עי' משנה מו"ק יט א. תשו' רבינו גרשום שם ושם; הגמ"י שם, בשם תשו' רבינו גרשום; אגודה שם ושם, בשם רבינו גרשום; מהרי"ל שם וחי' וביאורי מהרש"ל לטור שם, בשם הגהת מהרא"ק.
  1460. אסתר ט כב.
  1461. עי' ציון 1224. עי' תשו' רבינו גרשום שם ושם; עי' הגמ"י שם, בשם תשו' רבינו גרשום; מהרי"ל שם וחי' וביאורי מהרש"ל לטור שם, בשם הגהת מהרא"ק.
  1462. עי' משנה מו"ק כח ב.
  1463. אגודה שם ושם, בשם רבינו גרשום.
  1464. עי' ציונים 413 ואילך, 424. עי' אגודה מו"ק שם, בשם רבינו גרשום.
  1465. עי' תוס' שם, בשם תשו' רש"י; עי' ס' הפרנס שם; לקט יושר יו"ד עמ' 95.
  1466. תשו' מהר"ם מרוטנבורג שבתשו' מימוניות שם, בשם תוס' בשם ס' המקצעות ושאילתות (וצ"ב, שאינו שם, ועי' שאילת שלום לשאילתות שאי' סז ס"ק פב והעמק שאלה שם סק"ב); רא"ש מו"ק פ"ג סי' פה, בשם ס' המקצעות ושאילתות; ס' הפרנס שם, שמצא כתוב בשם מהר"ם מרוטנבורג שפסק כן, וסותר לתשו' מהר"ם ושאר ראשונים בשמו שבציון 1470, וצ"ב, ועי' דרישה יו"ד סי' תא סק"ג, מש"כ ליישב; טור או"ח סי' תרצו ויו"ד שם ואגור סי' אלף נט, בשם שאילתות.
  1467. ע"ע אבלות ציון 344.
  1468. דברים טז יד.
  1469. אסתר ט כב. תשו' מהר"ם מרוטנבורג שם, בשם תוס' בשם ס' המקצעות ושאילתות; רא"ש שם, בשם ס' המקצעות והשאילתות.
  1470. שו"ת מהר"ח א"ז סי' מח: נראה; תשו' מהר"ם מרוטנבורג שם, וסותר לס' הפרנס בשם מהר"ם שבציון 1466, וצ"ב, ועי' דרישה שבציון הנ"ל; רא"ש שם, בשם רבינו מאיר; אגודה שם ושם, בשם תשו' רמז"ל; טור שם ושם, בשם ר"מ מרוטנבורג; עי' ריטב"א מו"ק כז ב, בשם קצת המפרשים ושכן סבר בקטנותו; עי' רי"ו תא"ו נכ"ח ח"ב (רלג א); צדה לדרך מאמר ד כלל ז פ"ד ד"ה בליל; אגור שם, בשם מהר"ם; עי' לקט יושר יו"ד עמ' 96, בשם הר"ר נתן מאובן.
  1471. תשו' מהר"ם מרוטנבורג שם, רא"ש שם, בשם רבינו מאיר; עי' תשו' מימוניות שם וס' הפרנס שם, ומהרי"ל שם בשם הג"ה במהרא"ק, שהנהיג מהר"ם מרוטנבורג ברוטנבורג שהאבל הולך לביה"כ למקרא מגילה וחוזר לביתו ונוהג אבלות (וכ"ה בלקט יושר או"ח עמ' 156, ועי' לקט יושר שבציון 1465); אגודה מגילה שם, בשם תשו' רמז"ל; טור שם ושם, בשם ר"מ מרוטנבורג; צדה לדרך שם; אגור שם, בשם מהר"ם. ועי' חק"ל ח״ב שיורי או״ח סי׳ יט.
  1472. ריטב"א שם, בשם קצת המפרשים ושכן סבר בקטנותו.
  1473. ע"ע חתן וכלה ציון 421 ואילך. שו"ת מהר"ח א"ז שם.
  1474. תשו' מהר"ם מרוטנבורג שם, רא"ש שם, בשם רבינו מאיר; טור שם ושם, בשם ר"מ מרוטנבורג; אגור שם, בשם מהר"ם.
  1475. צדה לדרך שם.
  1476. עי' תשו' מהר"ם מרוטנבורג שם, ע"פ משנה מו"ק כח ב וגמ' שם יט א; עי' רא"ש שם, בשם רבינו מאיר.
  1477. צדה לדרך שם.
  1478. עי' ציונים 1466 ואילך, 1470 ואילך.
  1479. ע"ע אבלות ציון 10 ואילך.
  1480. ר"ן מגילה ה ב (ד א); עי' רי"ו תא"ו נכ"ח ח"ב (רלג א); ד"מ או"ח סי' תרצו סק"ג, בשם ר"ן ורי"ו.
  1481. ע"ע דברי קבלה: תקפם.
  1482. ד"מ שם, בד' ראשונים שבציון 1454.
  1483. ע"ע הנ"ל ציון 30 ואילך.
  1484. ד"מ שם.
  1485. ב"י יו"ד סי' תא ושו"ע שם ז.
  1486. עי' ב"י שם, שכן הסכימו הרמב"ם ומהר"ם ורא"ש.
  1487. ב"י ושו"ע שם, וסותר לכס"מ ושו"ע שבציון 1492, וצ"ב, ועי' דרישה יו"ד סי' תא סק"ג וכנה"ג או"ח סי' תרצו הגב"י אות ג וא"ר שם סק"ה, מש"כ ליישב; רדב"ז אבל פי"א ה"ג, בשם אחד מן האחרונים (ומצטט ל' הב"י), ודחה; רמ"א בשו"ע או"ח שם ד; עי' ברכ"י שם אות י; שתילי זיתים שם ס"ק יב, בד' השו"ע, שכיון שדבריו סותרים זא"ז מקום הענין הוא העיקר.
  1488. ע"ע הלכה: על פי קולא וחומרא ציון 382 ואילך. עי' ב"י שם, שמהר"ם ורא"ש לגבי הרמב"ם רבים הם ובתראי ומקילים באבל; רדב"ז שם, בשם אחד מן האחרונים, ודחה. ועי' ב"י שם, טעם נוסף, שמהר"ם ורא"ש לגבי הרמב"ם רבים הם, ועי' רדב"ז שם, שדחה, שמכיון שרבינו גרשום סובר כרמב"ם הם תרי ותרי (ועי' כס"מ שם, שציין לרבינו גרשום).
  1489. ע"ע אבלות ציון 331 ואילך. שו"ע יו"ד שם; רמ"א בשו"ע או"ח שם.
  1490. רמ"א שם.
  1491. רמ"א שם; ס' מנהגים דקהלתנו פיורדא סי' נה; שע"ת שם סק"ו, בשם ברכ"י, וצ"ב, שאינו שם; מ"ב שם ס"ק יב, בשמו.
  1492. כס"מ שם ושו"ע או"ח שם, וסותר לב"י ושו"ע שבציון 1487, וצ"ב, ועי' ציון הנ"ל; רדב"ז שם; חי' וביאורי מהרש"ל לטור יו"ד שם; דרישה וב"ח שם, בשמו; שו"ת זקן אהרן סי' ריג; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ תקון פורים.
  1493. רדב"ז שם, שלכן יש לנהוג כרמב"ם.
  1494. עי' רדב"ז שם.
  1495. חי' וביאורי מהרש"ל לטור שם; דרישה וב"ח שם, בשמו; שו"ת זקן אהרן שם; מקו"ח (בכרך) סי' תרצו, בקיצור הלכות, שכן מנהג אשכנז; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם.
  1496. עי' ציון 1485 ואילך.
  1497. עי' מג"א שם סק"ז.
  1498. עי' ציונים 1456 ואילך, 1492 ואילך.
  1499. מג"א סי' תרצו סק"ז.
  1500. עי' א"ר שם סק"ה.
  1501. מ"ב שם ס"ק יב.
  1502. עי' ציונים 1456 ואילך, 1492 ואילך.
  1503. ע"ע אבלות: אבלות שנים עשר חודש.
  1504. ע"ע הנ"ל: אבלות שלשים.
  1505. ע"ע הנ"ל ציונים 275, 316.
  1506. עי' שו"ת זקן אהרן סי' ריג, ע"פ מס' שמחות פ"ט.
  1507. ע"ע נדר. עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרצט.
  1508. עי' שו"ת הרשב"א שם.
  1509. שו"ת הרשב"א שם, בשאלת השואל, ע"פ ש"א כה ח ואסתר ט יט וברכות מו א. ועי' שאלת השואל שם, שהסתפק שמא אינם בכלל יו"ט, ע"פ הגמ' שבציון 411 ואילך.
  1510. עי' ציון 1535 ואילך.
  1511. מהרי"ל הל' טבת שבט אדר והל' פורים סי' א וסי' יט; ס' המנהגים (טירנא) מנהג של כל השנה; ס' המנהגים (קלויזנר, מהד' מ"י) סי' עז בהגהות, והובא במהרי"ל הל' פורים סי' א; מנהגי הרב זלמן יענט; א"ח (בוכנר) סי' ט; ח"א כלל לב סל"ד; ועוד.
  1512. מהרי"ל שם, בשם הג"ה ממהרא"ק.
  1513. ס' המנהגים שם, בהגהות.
  1514. ע"ע עבור השנה.
  1515. רב פפא במגילה ו ב, בד' ר' אליעזר בר' יוסי בברייתא שם ובתוספ' מגילה פ"א (ושם: ר' לעזר בי ר' יוסה אומר משם ר' זכריה בן הקצב).
  1516. גמ' שם, לד' זו.
  1517. אסתר ט כא.
  1518. ר' יוחנן בגמ' שם, לד' זו.
  1519. עי' סתם משנה שבציון 1532. ועי' גמ' שם.
  1520. רב פפא בגמ' שם, בד' ת"ק ורשב"ג משום ר' יוסי בברייתא שם ותוספ' שם; עי' רשב"ג בברייתא בירו' שקלים פ"א ה"א ומגילה פ"א ה"ה.
  1521. ר' טבי בגמ' שם, בד' רשב"ג.
  1522. לבוש או"ח סי' תרצז.
  1523. רש"י שם ד"ה גאולה לגאולה.
  1524. אסתר ט כט. ר' אלעזר בגמ' שם, בד' רשב"ג.
  1525. עי' ירו' שבציון 1533 ואילך.
  1526. עי' רש"י שם ד"ה בשנית; ר"ח שם ז א.
  1527. אסתר ט כא.
  1528. ר' יוחנן בגמ' שם ו ב, בד' רשב"ג.
  1529. גמ' שם ז א, בד' רשב"ג. עיי"ש הלימוד מ"השנית" לד' ר' אליעזר בר' יוסי.
  1530. עי' גמ' שם.
  1531. לבוש שם.
  1532. סתם משנה שם ו ב; ת"ק ורשב"ג משום ר' יוסי בברייתא שם.
  1533. אסתר ט כט.
  1534. ר' סימון בן ריב"ל בירו' שם.
  1535. ר' חייא בר אבין אמר ר' יוחנן במגילה ו ב; ר' בא רב ירמיה בשם רב ר' סימון בשם ריב"ל בירו' שקלים פ"א ה"א ומגילה פ"א ה"ה.
  1536. לבוש או"ח סי' תרצז; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  1537. ר' חונה רבא דציפורין בשם ר' חנינה דציפורין בירו' שקלים פ"א ה"א ומגילה פ"א ה"ה.
  1538. ירו' שם ושם, לד' זו.
  1539. פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שקלים שם, ע"פ תענית כו ב; תקלין חדתין שקלים שם, ע"פ תענית שם, ועי' משנת אליהו שם.
  1540. עי' פי' רבינו משולם שקלים שם, ועי' הג' המהדיר שם; עי' קה"ע שם; עי' משנת אליהו שם, בשמו, ודחה.
  1541. ר"ש סיריליאו שם.
  1542. רמב"ם מגילה פ"ב הי"ג; סמ"ג עשין דרבנן ד; עי' טור או"ח סי' תרצז, בשמו, ובד' הרמב"ם; סמ"ק סי' קמח; עי' מאירי מגילה ו ב; א"ח הל' הבדלה סל"ג וכלבו סי' מב; הג"א מגילה פ"א סי' ז, בשם או"ז; עי' ר"ן שם (ג ב).
  1543. עי' תוספ' מגילה פ"א; ברייתא במגילה ו ב. סמ"ג שם; עי' הגמ"י שם, בשם סמ"ג.
  1544. עי' רש"י שם ד"ה שאסורין; עי' ר"א מן ההר שם; פסקי רי"ד שם.
  1545. ע"ע: ביטולה.
  1546. אבנ"ז או"ח סי' תקטז אות ט.
  1547. עי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד' פראג סי' תרמג; עי' רא"ש שם; עי' אבודרהם פורים, בשמו; עי' מרדכי מגילה רמז תשפד, בשם ר"מ; עי' הגמ"י שם, בשם מהר"ם, ושכן כתב בשם רבינו שמחה; טור שם, בשם הרא"ש, והסכים לו.
  1548. עי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם, שכן קבל; עי' רא"ש שם; מרדכי שם, בשם ר"מ; הגמ"י שם, בשם מהר"ם, ושכן כתב בשם רבינו שמחה; עי' טור שם.
  1549. תוספ' שם: שנה; ברייתא שם. עי' ט"ז שם סק"א.
  1550. טור שם.
  1551. מרדכי שם, בשם ר"מ, ע"פ ר"ה יח ב (ועי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם); ישוע"י או"ח סי' תרצז סקא, בד' רא"ש שם.
  1552. מרדכי שם, בשם ר"מ (ועי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם); ישו"ע שם, בד' רא"ש שם.
  1553. עי' ציון 1542 ואילך.
  1554. א"ח הל' הבדלה סל"ג וכלבו סי' מב. ועי' ערך השלחן או"ח סי' תרצז, בשם הכלבו (והובא בכה"ח שם סק"ז), שאסור לפניהם ולאחריהם, וצ"ב.
  1555. מאירי מגילה ו ב.
  1556. עי' ציון 1542 ואילך.
  1557. רי"ד בפסקים מגילה ו ב ותוס' רי"ד שם במהדו"ת; שבה"ל סי' רג, בשמו. ועי' תוס' רי"ד שם, הטעם, שרבא שבציון 1230, אינו אלא באדר שקוראים בו המגילה.
  1558. כ"מ משבה"ל שם, בשם רש"י; שלט"ג שם ג ב בדפי הרי"ף אות א, בשם ריא"ז.
  1559. מאירי מגילה ו ב.
  1560. רמ"א בשו"ע או"ח סי' תרצז, שכן המנהג; ערה"ש שם ס"ב.
  1561. עי' ערך השלחן שם אות א, בשם הפוסקים, והובא בכה"ח שם סק"ז.
  1562. ערך השלחן שם, והובא בכה"ח שם.
  1563. עי' ציונים 1466 ואילך, 1470 ואילך, 1485 ואילך.
  1564. עי' א"ר סי' תרצז סק"א; א"ז שם, שכ"מ בפוסקים.
  1565. סמ"ק סי' קמח; הגמ"י (קושטא) מגילה פ"ב הי"ג, בשמו; ב"י או"ח סי' תרצז, בשם הגמ"י בשם סמ"ק; א"ר סי' תרצז סק"א; א"ז שם, שכ"מ בפוסקים.
  1566. עי' ציון 427 ואילך. סמ"ק שם; הגמ"י (קושטא) שם, בשמו; ב"י שם, בשם הגמ"י בשם סמ"ק; עט"ז שם.
  1567. אבודרהם פורים. ועי' עט"ז שם, בשמו, וצ"ב.
  1568. עי' עט"ז שם; עי' שע"ת שם סק"א, בשמו.
  1569. מג"א סי' תרצז סק"א; שע"ת שם סק"א וערך השלחן שם אות ב, בשמו; א"ר שם סק"א; מ"ב שם סק"א, בשם אחרונים.
  1570. מג"א שם; מ"ב שם, בשם אחרונים.
  1571. עי' מג"א שם, ופמ"ג שם א"א סק"א.
  1572. ע"ע תפלה.
  1573. חמד משה או"ח סי' תרצז אות א, בד' שו"ע או"ח קח יב.
  1574. ע"ע הנ"ל.
  1575. חמד משה סי' תרצז שם; מ"ב שם סק"א, בשמו; כה"ח שם סק"ב, בשם חמד משה ומ"ב.
  1576. עי' לעיל ציונים 1516, 1521 ואילך. חמד משה שם, בשם הפוסקים; שעה"צ שם אות ב, בשם חמד משה בשם הפוסקים.
  1577. חמד משה שם; שעה"צ שם, בשמו.
  1578. עי' ציון 567 ואילך.
  1579. עי' חמד משה שם, ע"פ ט"ז שבציון 568.
  1580. ערך השלחן או"ח סי' תרצז אות ב. ועי' חמד משה שם, בתחי' דבריו, שמצדד כן, בד' ט"ז או"ח קח ס"ק יב ופר"ח שם סי"ב.
  1581. תוס' מגילה ו ב ד"ה ורבי, בשם יש שנוהגין, ודחו; סמ"ק סי' קמח; עי' מהרי"ל הל' פורים סי' יט.
  1582. משנה שם.
  1583. תוס' שם, לד' זו, ודחו.
  1584. גמ' שם, באבע"א.
  1585. הג' ר"פ לסמ"ק שם: מיהו שמא.
  1586. תוס' שם, בשם יש שנוהגין; עי' מהרי"ל שם.
  1587. הג' ר"פ שם, ליישב המנהג שבציון 1593; הגמ"י (קושטא) מגילה פ"ב הי"ג וטור או"ח סי' תרצז, בשמו; תשב"ץ קטן סי' קעח, בהג', שכן נהגו רבותינו, ובשם רבינו יחיאל מפרי"ש; ר"ן שם (ג ב): וקרוב הדבר.
  1588. הג' ר"פ שם, ליישב המנהג שבציון הנ"ל; טור או"ח סי' תרצז, בשמו.
  1589. גמ' שם, באבע"א.
  1590. גמ' שם, באבע"א.
  1591. עי' תשב"ץ קטן שם, בהג', שכן דקדקו רבותינו שבדורות האחרונים.
  1592. הג' ר"פ שם, ליישב המנהג שבציון הבא.
  1593. הג' ר"פ שם, שכן נוהגים גדולים, ושכן נהגו העולם; בהג', שכן נהגו רבותינו, ובשם רבינו יחיאל מפרי"ש.
  1594. פמ"ג או"ח סי' תרצז א"א סק"א, ע"פ ב"י שם.
  1595. תוס' שם.
  1596. גמ' שם, באבע"א.
  1597. תוס' שם.
  1598. ב"י או"ח סי' תרצז; ד"מ שם סק"ב; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  1599. רמ"א בשו"ע שם, וצ"ב מדוע לא חש למחמירים אף בט"ו. ועי' ערה"ש שם.
  1600. ע"ע נפילת אפים. עי' מהרי"ל הל' פורים סי' א; עי' אבודרהם פורים; עי' הג"א מגילה פ"א סי' ז, בשם או"ז; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' עז; מנהגי הרב זלמן יענט (נד' בסוף ס' המנהגים (טירנא) מהד' מ"י); ב"י או"ח סי' תרצז; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם; שכנה"ג או"ח סי' תרצז הגב"י אות ב; מ"ב סי' קלא ס"ק לג, בשם מחה"ש (וצ"ב, שאינו שם, ועי' ציון 1602).
  1601. א"ח הל' מגילה ופורים סל"ב, בשם הר' מר יוסף בהלכות שלו: תחנונים; לבוש סי' תרצג שם; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רכג; שכנה"ג שם.
  1602. תהלים כ. עי' אבודרהם שם; א"ח הל' הבדלה סל"ג וכלבו סי' מב; ס' המנהגים (קלויזנר, מהד' מ"י) שם, בהג', שכן ראה בקובץ ישן שהיה חזן אחד שנהג כן בוינא ופ"א נהגו כן בקרימזא, והובא במהרי"ל שם; עי' ס' המנהגים (טירנא) שם, בשם י"א; ב"י שם; שו"ע שם; לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם; שכנה"ג שם; מחה"ש סי' קלא ס"ק טו.
  1603. ע"ע שחרית.
  1604. ב"י או"ח סי' תרצג.
  1605. עי' ס' המנהגים (קלויזנר, מהד' מ"י) סי' עז, בהגהות, וסי' פד, בהערה מכ"י י-ם.
  1606. ס' המנהגים (קלויזנר) סי' עז; ס' המנהגים (מהד' מ"י) שם, בהג', שכן המנהג בקרימזא ונויישטאט; מהרי"ל שם, בשם הג"ה ממהרא"ק; עי' ס' המנהגים (טירנא) שם, שהביא הדעה שבציון 1602, בשם י"א.
  1607. עי' ס' המנהגים (קלויזנר, מהד' מ"י) שם, בהג', שכן המנהג בוינא; מנהגי הרב זלמן יענט.
  1608. א"ח שם, בשם הר' מר יוסף בהלכות שלו.
  1609. עי' אבודרהם שם; א"ח שם, בשם הר' מר יוסף בהלכות שלו; ס' המנהגים (טירנא) מנהג של כל השנה, בשם י"א; לבוש שם; מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  1610. מהרי"ל הל' פורים סי' א; שכנה"ג או"ח סי' תרצז הגב"י אות ב; שתילי זיתים שם, בשמו.
  1611. מהרי"ל שם.
  1612. שכנה"ג שם.
  1613. מהרי"ל הל' פורים סי' א, שכן המנהג במגנצא; מנהגי הרב זלמן יענט.
  1614. מהרי"ל שם, שכן אירע פ"א; מנהגי הרב זלמן יענט.
  1615. מהרי"ל שם, שכ"ה מן הדין, ושכן יש לנהוג בישובים שבאגפי מגנצא; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רכג; שכנה"ג או"ח סי' תרצז הגב"י אות ב; שתילי זיתים שם, בשמו.
  1616. שכנה"ג שם; שתילי זיתים שם, בשמו.
  1617. תהלים פו.
  1618. ע"ע.
  1619. תהלים כב. עי' אבודרהם פורים.
  1620. תהלים פג.
  1621. ע"ע.
  1622. ס' המחכים עמ' 29, שכך המנהג (ועיי"ש בהערה, שיש כ"י שבו הדבר נזכר כמנהג ויטרי (עי' מחז"ו שבציון 815) ); א"ח הל' הבדלה סל"ג וכלבו סי' מב, שכן מנהג ויטרי.
  1623. ס' המחכים שם, שכך שמע מה"ר ריב"ט; א"ח וכלבו שם, שכך שמע מפי ר' יצחק ב"ר טודרוס.