אנציקלופדיה תלמודית:קדושה (תפילה)

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:02, 3 באוגוסט 2020 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - אמירת הציבור ושליח הציבור פסוקים בהם המלאכים מקדישים ומקלסים לשם יתברך -...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אמירת הציבור ושליח הציבור פסוקים בהם המלאכים מקדישים ומקלסים לשם יתברך - או אף פסוקים נוספים - בחזרת-הש"ץ*.

שמה ומהותה

בחזרת-הש"ץ*[1], אחר גבורות*[2] וקודם קדושת השם[3], נאמרים בידי שליח-הצבור* והקהל הפסוקים: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלֹא כל הארץ כבודו[4], ברוך כבוד ה' ממקומו[5], ימלֹך ה' לעולם אלהיך ציון לדֹר ודֹר הללויה[6] - ויש שנוספים אף פסוקים נוספים[7] - וכן נאמרים בידי שליח הצבור - או אף הציבור[8] - פיסקאות תפילה בין הפסוקים וקודם לפסוק הראשון[9], ונקראות האמירות הללו בדברי גאונים ראשונים ואחרונים: קדושה[10].

המלאכים מקדישים ומקלסים לשם יתברך בפסוקים קדוש קדוש וגו' וברוך כבוד וגו' - כמפורש בכתוב[11] - ולכן נאמרים בקדושה[12]. ובטעם שמוסיפים את הכתוב: ימלך ה' לעולם וגו', נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאף כתוב זה נאמר בידי המלאכים, כאשר נמצא באגדה[13]. ב) ויש סוברים שכתוב זה לא נאמר בידי המלאכים[14], ורק דוד אמרו[15], אלא שבקדושה שבתפילה אנו אומרים: נקדש את שמך - לנוהגים כן[16]. או נוסח אחר המזכיר כעין זה[17] - כלומר: אנחנו בעצמנו נקדש כפי שהם מקדישים[18], ולכן בתפילה אחר קדושת המלאכים מזכירים ימלוך, שהוא קילוסים של ישראל[19]. או שאומרים: ימלוך ה' לעולם, שממליכים אותו אחר הקדושה[20]. או שאומרים כתוב זה בשביל הזכרת ציון - שבסופו - על שם אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי[21]. וכן נחלקו אחרונים מהי עיקר הקדושה: יש סוברים שעיקר הקדושה הם הפסוקים קדוש קדוש וגו' וברוך כבוד ה' ממקומו, שאלו שני הפסוקים הם שאמרו ישעיה ויחזקאל ששמעום מפי המלאכים ושייכים לענין הקדושה[22]. ויש סוברים שאף הפסוק ימלוך וגו' הוא מעיקר הקדושה[23].

על העומד בברכות-קריאת-שמע*, לסוברים שמפסיק לקדושה[24], שנחלקו אחרונים אם מפסיק אף לימלוך וגו', עי' להלן[25]. על לימוד תורה בשעה ששליח הציבור אומר קדושה, אם יכול ללמוד בשעה ששליח הציבור אומר ימלוך, עי' להלן[26]. על חזרת-הש"ץ*, שהשליח ציבור חוזר בה על התפילה, אפילו שכל הציבור בקיאים, כדי שיענו קדושה ומודים[27], ע"ע חזרת הש"ץ[28].

מקורה

הקדושה הנאמרת בחזרת הש"ץ איננה נזכרת במשנה ובתלמוד[29], אלא במדרש[30] ובמסכת סופרים[31], וכתבו ראשונים שהיא תקנת חכמים[32], ואין לה עיקר מן התורה[33], ככל סדר התפלה* שהוא דרבנן[34]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים, שאף על פי שהקדושה אינה אלא מדרבנן, מכל מקום כשמקדשים את השם בעשרה ברבים, מקיימים מצות עשה של ונקדשתי בתוך בני ישראל[35]. אכן בזוהר אמרו: מצוה לקדש לו בכל יום וזהו סוד ונקדשתי בתוך בני ישראל[36], וכן יש מהאחרונים שכתבו שמצות עשה של תורה לקדש שמו בקדושה[37], שנאמר: ונקדשתי בתוך בני ישראל[38], ומתקיימת בעניית קדושה[39].

יחיד

יחיד אם אומר קדושה, נחלקו אמוראים: לדעת רב הונא יחיד אומר קדושה[40]. ולדעת ר' יהושע בן לוי - ויש גורסים אף: ר' יצחק[41] - ורב אדא בר אהבה אין היחיד אומר קדושה[42]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שהמחלוקת היא ביחיד המתפלל עם הציבור אם אומר קדושה[43], אבל הכל מודים שיחיד שאינו אומר קדושה[44]. ויש מפרשים שהמחלוקת היא אם היחיד אומר קדושה[45].

להלכה כתבו גאונים וראשונים שהיחיד אינו אומר קדושה[46], שהתקינו אותה[47] שאינה נאמרת בפחות מעשרה[48], שאף לסוברים שמחלוקת אמוראים בדבר[49], ההלכה כרבים[50].

על הלימודים השונים לכך שדבר-שבקדושה* אינו נאמר בפחות מעשרה, ע"ע דבר שבקדושה[51]. ושם[52], שאינו אלא אסמכתא*.

אמירת קדושה לאחר שהתפללו ביחידות

עשרה שהתפללו ושמעו קדושה יכולים להימנות למנין בשביל אחד שלא התפלל, ועובר לפני התיבה ואומר קדושה[53], ואפילו מי שהתפלל כבר יכול לעבור לפני התיבה עבור אותו אחד שלא התפלל[54].

אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו קדושה - שאינה נאמרת בפחות מעשרה[55] - נחלקו הדעות: א) יש סוברים שחוזרים ואומרים קדושה[56], שעומד אחד מהם ואומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, וזה נקרא עובר לפני התיבה[57], ולדעה זו נחלקו אם מפסיק לאחר האל הקדוש[58]. או שמסיים כל התפילה[59], כי מאחר שהתחיל עליו לגמור התפילה[60], אף על פי שכבר התפלל[61], כי לא נתקנה להפסיק בברכותיה שכבר נסדרו על פי המקראות כולן[62], והשומעים רשאים ללכת לדרכם אחר קדושה[63]. ב) ויש סוברים שאם התפללו עשרה ביחידות אינם חוזרים להתפלל[64], שכבר פרח מהם חיוב קדושה[65], שהרי באותה שעה יחידים היו[66]. וכן המנהג[67].

על שאר דיני חזרת התפילה עבור אלה שלא שמעו קדיש, קדושה וברכו, ע"ע פורס על שמע.

זמני אמירתה

במדרש נאמר שהקדושה נאמרת בתפלת שחרית ובתפלת המנחה בכל יום[68], וכן נהגו בימי הגאונים בבבל לומר קדושה בכל חזרת-הש"ץ*[69], אף במוסף* ונעילה*[70]. וכתבו גאונים שכן נהגו בירושלים, ובכל עיר בארץ ישראל שיש בה בבלאים, שעשו מריבה ומחלוקת עד שקיבלו עליהם לומר קדושה בכל יום[71]. אבל בשאר עיירות שבארץ ישראל, שאין בהם בבלאים[72], כתבו גאונים שאין אומרים קדושה אלא בשבת* ובימים טובים בלבד[73], בשחרית[74]. ויש שמסרו שבארץ ישראל אין אומרים קדושה אלא בשבת[75], וכתבו בטעם הדבר, שכתוב גבי חיות: שש כנפים לאחד[76], וכל כנף הוא אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול, וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני המקום: רבונו של עולם אין לנו עוד כנף, והקדוש ברוך הוא משיב להם: יש לי עוד כנף אחד שאומר לפני שירה, שנאמר: מכנף הארץ זְמִרֹת שמענו[77].

למנהג ארץ ישראל שאין אומרים קדושה אלא בשבת ויום טוב[78], אמרו במסכת סופרים ימים נוספים שאומרים בהם קדושה: כל יום שיש בו מוסף יש בו קדושה, אין בו מוסף אין בו קדושה[79], חוץ מן חנכה*, שאף על פי שאין בו מוסף יש בו קדושה, מפני מה, מפני שיש בו הלל[80], והחזון צריך לומר קדושה בשמונה-עשרה* של חנוכה[81], וכן בראשי חדשים וכן בחולו של מועד, מפני שכתוב בהן עֹלת תמיד[82]. ויש אומרים שאומרים קדושה אף בפורים, מפני שיש בו מגילה[83].

למעשה כתבו ראשונים ואחרונים שהמנהג שאומרים קדושה בכל חזרת הש"ץ[84].

שני טעמים נתנו ראשונים מדוע הקדושה אינה נאמרת בתפילת ערבית*: א) לא תיקנו בה קדושה מפני שהיא - לסוברים כן[85] - רשות[86]. ב) אמרו בתלמוד שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל חסד, שאומרים שירה ביום והמלאכים בלילה[87], שכך אמר דוד: יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירֹה עִמי[88], פירוש: יומם יצוה חסדו לישראל - יצוה למלאכים לשתוק כדי לעשות חסד לצריכים חסד והם התחתונים[89] - ובלילה שיר של הקדוש ברוך הוא, שהוא שיר המלאכים עימי, שאני בהם מקלס לפניו בלילה[90], ככתוב: חצות לילה אקום להודות[91], וכשם שאין המלאכים נכנסים בגבולנו, כך אין לנו להיכנס בגבולם[92].

עניית הציבור

בעניית הציבור על הקדושה, נחלקו הדעות:

א) יש מהגאונים ראשונים ואחרונים סוברים שהציבור אינו אומר עם שליח-הצבור* נקדישך[93] - או נוסח אחר של ההזמנה לקדושה[94] - אלא שותקים ומכוונים למה ששליח הציבור אומר[95], עד שמגיע לקדוש - שמסיים לומר: וקרא זה אל זה ואמר[96] - ואז עונים הציבור: קדוש וכו'[97]. בטעם הדבר כתבו ראשונים לפי שהשרפים קוראים זה לזה להקדיש ליוצרם יחד[98] ומקדישים אחרי כן כולם יחד, כמו כן שליח ציבור אומר, ואחר כך מקדישים הקהל עימו[99]. ואחרונים כתבו הטעם, שבאמירה זו השליח ציבור מכינם ומזמינם לומר קדוש[100], וניתקן ששליח ציבור יאמרו בשביל הקהל ויהיה שלוחם, וכשגם הציבור אומרים עימו איך יקרא השליח ציבור שלוחם, שהרי כל אחד ואחד אומרו[101], שכל מה שנתקן בעשרה צריך דוקא שאחד, דהיינו השליח ציבור יאמר וכל הציבור צריכים לשתוק ולכוין לאותו הענין היוצא מפיו, ולא שהם יאמרו עימו[102], ואפילו יש מנין מלבדו, אסור[103], שכשם שאין אומרים קדיש* עם שליח הציבור, שצריכים להבין דבריו ולענות אמן אחריו, כמו כן בקדושה שותקים ומכוונים כדי לענות קדוש קדוש[104]. וכן כתבו גאונים ראשונים ואחרונים שכשאומר השליח ציבור: לעומתם ברוך יאמרו[105] - שותקים עד שמגיע לברוך כבוד ה' ממקומו, ואז הם עונים[106] - ויש מהראשונים שכתבו, שעניית הקהל היא: משבחים ואומרים ברוך וכו'[107] - וכן כשאומר: ובדברי קדשך וכו', שותקים עד שמגיע לימלוך ה', ואז עונים[108], ובשעת אמירת השליח ציבור לעומתם וכו' ובדברי קדשך וכו' שום אחד מהקהל לא יאמר שום דבר[109]. וכן בקדושה רבה[110], כשמגיע שליח הציבור לפעמים באהבה אומרים, עונים הציבור: שמע ישראל וכו'[111], וכשמגיע שליח הציבור ללהיות לכם לאלהים, עונים הציבור: אני ה' אלהיכם[112], שהיא תשובת ה', על בקשת הציבור שיושיענו ויגאלנו שנית[113]. ויש שאומרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם, ואינם מפסיקים[114]. וכתבו ראשונים שכל אלו הדברים שעונים הציבור שליח הציבור קורא עימהם ולא יגביה קולו בעת שהם עונים עימו[115].

ב) ויש מהאחרונים סוברים שאין היזק באמירת החלקים ששליח הציבור אומר יחד איתו[116].

ג) ויש מהאחרונים סוברים שאין ליחיד לומר עם השליח ציבור נקדישך או נקדש, ואם רצה לומר מילה במילה עם השליח ציבור בלחש אין איסור בדבר, כיון שהם אומרים כל מילה ומילה יחדיו אמירת שניהם נחשבת כאחת, אלא שאין לעשות כן לכתחילה אלא מדוחק, אבל אם כל הציבור נהגו לומר נקדישך עם השליח ציבור, אף על פי שאין אומרים בלחש מילה במילה עם השליח ציבור, אין למחות, כיון שמקדישים בעשרה, ואף על פי שאינו נקרא ציבור אלא כשאחד אומר ותשעה שומעים ועונים, אבל כשכל אחד אומר לעצמו כיחידים הם, עשרה רשאים כולם לומר נקדש כמו שאומרים קדוש וברוך שהוא עיקר הקדושה - לסוברים כן[117] - ואף על פי כן אומרים כל הציבור אפילו שלא בדרך ענייה אחר השליח ציבור, כגון בקדשה-דסדרא*, לדברי האומרים שאינה נאמרת אלא בעשרה[118].

ג) ויש מהאחרונים סוברים יותר מזה, שמלכתחילה כל אחד מהקהל צריך שיאמר עם השליח ציבור כל סדר הקדושה מילה במילה מן נקדישך ונעריצך עד סיום כל הקדושה כולה, אלא ששני תיבות של נקדישך ונעריצך צריך לומר בקול רם ושאר התיבות עד עניית קדוש קדוש קדוש יאמר בלחש עם השליח ציבור[119] וקדוש קדוש קדוש וגו' יענה בקול רם[120], והטעם על פי הקבלה[121]. וכתבו אחרונים שלדעה זו, לנוהגים לומר בקדושה: נקדש את שמך וכו'[122], יאמרו בקול רם: נקדש את שמך בעולם בקול רם[123].

למעשה יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שהקהל אומר בקול רם את הפסוקים בלבד[124]. ויש מהאחרונים שכתבו שכן המנהג באמירות שבין הפסוקים[125], שבתוך הקדושה אין רצוננו להפסיק בהכנת הקדושה, ודי בהשליח ציבור לבדו[126], אבל ההזמנה שקודם קדוש קדוש אף הציבור אומר[127], שאנחנו כולנו מזמינים עצמנו לקדושה[128]. ויש שכתבו שהתוספות הנאמרות בשבת נוהגים לאומרים קודם שליח הציבור[129].

שליח הציבור, כתבו ראשונים שלא ימשוך לומר לעומתם ברוך יאמרו וכן ובדברי קדשך כתוב לאמר, אלא ימהר לאומרם[130], מפני שאם ימשוך הרי קודם שיגמור יאמרו הקהל ברוך כבוד ה' ממקומו וכן ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון[131], לכן יזהר כדי שיגמור לעומתם ברוך יאמרו ואחר כך יאמרו הקהל ברוך כבוד ה' ממקומו[132], וביארו אחרונים כי דברי הקהל ברוך כבוד כו' וכן ימלוך כו' הוא סיום דברי השליח ציבור, שהשליח ציבור אומר: לעומתם ברוך יאמרו, רצונו לומר כת מלאכים שנקראו ברוך, ועל זה אומרים הקהל מה שכת ברוך אומרים, היינו ברוך כבוד כו', וכן ובדברי כו' והקהל עונים ימלוך כו', ואם כן איך יקדימו קהל אמירתם קודם סיום שליח ציבור דבריו[133], ואם יענו קודם שיגמור הוא כעונה אמן חטופה[134], ומטעם זה כל אדם צריך ליזהר בזה שלא יענה אחר שליח צבור קודם סיומו[135]. וכתבו ראשונים שאם הקהל ממתינים רשאי למשוך[136], ואם מתפלל שליח הציבור ואינו מספיק לומר לעומתם ברוך יאמרו עד שהקהל יאמרו ברוך כבוד ה' ממקומו, היחידים יאמרו - לעומתם ברוך יאמרו - בלחש[137].

מי שאמר קדוש קדוש קדוש ועדיין היה השליח ציבור בוקרא זה אל זה ואמר - שהוא הזמנה לקדושה[138] - נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שיצא[139], אם משום שהוא כמי שנתעלף קרובו וכסבור שמת קרע עליו וחזר בו ומת בתוך-כדי-דבור* שאין צריך לקרוע שנית[140], ועוד, שכיון שאמר שליח ציבור נקדישך - שהוא תחילת נוסח ההזמנה לקדושה, לנוהגים כן[141] - אם ענה מייד אפשר שיצא[142]. ויש סוברים שלא יצא[143], וצריך לענות פעם אחרת[144]. ויש שהכריעו שיכוין למה שעונים הקהל ויאמר באופן שלא ישמיע לאזניו[145].

אם בא אדם לבית הכנסת ומצא ציבור שאמרו קדוש והם עונים לעומתם, כתבו ראשונים שלא יאמר הוא קדוש, שנמצא אומר קדושה ביחיד - ואין אומרים קדושה ביחיד[146] - אלא אומר עמהם ברוך, שכל פסוק ופסוק ברכה בפני עצמה היא[147].

צורת אמירתה

בשעת עניית קדושה חייבים לעמוד[148], וטוב - ויש שכתבו בתורת חיוב[149] - שהיחיד יכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם השליח ציבור[150], ששני הרגלים יהיו כדמות רגל אחד בלבד[151], שכיון שבשמים מקדשים ברגל ישרה[152], כמו שנאמר: ורגליהם רגל ישרה[153], יש לנו להתדמות להם בכל היכולת, ואין בזה משום יוהרא[154]. ויש מהאחרונים שכתבו שיעשה כן עד אחר האל הקדוש[155].

במדרש אמרו שבקדושה, בשעת אמירת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו', יש לישא העינים למרום[156], כי אין לה' הנאה בעולם כאותה שעה שעינינו נשואות בעיניו[157], וביארו אחרונים שהוא דרך חיבה שעיניהם נשואות בעיני השם יתברך ועיניו נשואות בעיניהם כאילו רוצים להדבק בו יתברך[158]. ועוד, שיש לישא עינים למעלה להגדיל הכוונה[159]. וכתבו ראשונים שכן מנהג בני אשכנז וצרפת לישא עיניים למרום בשעת אמירת קדוש קדוש קדוש[160]. אכן כתבו ראשונים שבני ספרד נוהגים ליתן עיניהם למטה בשעה שאומרים קדוש קדוש קדוש[161], וביארו אחרונים שכשם שצריך שיתן עיניו למטה בשעת תפילת שמנה-עשרה*, אם כן בכלל זה גם כן הקדושה שאומרים הציבור, ומה שאמרו במדרש שצריכים העינים להיות נשואות למרום[162], היינו כשהשליח ציבור אומר לפניו נעריצך ונקדישך וכו' - לנוהגים כן[163]. או נוסח אחר של הזמנה לקדושה[164] - אז עיניהם נשואות למעלה, כפי הדין בשמונה עשרה שלפני התפילה צריך שיסתכל כלפי שמים כדי שיסתכל כלפי מעלה ויכנע ליבו[165].

להלכה כתבו אחרונים שיש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה[166]. ונחלקו אחרונים אם העינים צריכות להיות סגורות[167]. או פתוחות[168], ויסתכל מעט למעלה בשעה שאומרים קדושה[169].

יש מהאחרונים שכתבו שדוקא במילת קדוש - הראשונה[170] - יש להביט לשמים, אבל קדוש שאומרים פעם שניה ושלישית צריכים לומר בהשתחויה[171], שכן שנינו: מנין שאומרים קדושות - ברכת קדושת השם[172] - שנאמר: הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש[173], הרי שדבר של קדושה כתוב בו: השתחוו לה'[174]. וכתבו אחרונים שמדברי הפוסקים נראה שכולם שוים וצריך לישא בהם עינים למרום[175].

במדרש אמרו שבעת שמקדישים את השם צריכים להרים עקביהם עם גופם[176], שתיקנו חכמים לעוף אדם על רגליו בשעה שאומר שליח ציבור קדוש קדוש קדוש[177]. וכן כתבו ראשונים ואחרונים שנוהגים לנענע עצמם בקדושה[178], ולשאת גופם - מן הארץ[179] - כלפי מעלה[180], ולרקוד שלוש פעמים באמירת קדוש קדוש קדוש[181], דהיינו לדלג[182], להרים עקביהם עם גופם כלפי מעלה[183], ולא כאותם שדולגים וקופצים[184]. ויש מהאחרונים שכתבו שנהגו לנענע ולהזדעזע בקפיצה דרך מעלה[185]. ומסקנת האחרונים שמכל מקום אין למחות באותם שדולגים וקופצים בשעה שאומרים קדוש[186], שמנהג ישראל תורה היא[187], אבל אין לעשות כן במקום שאין מנהגם כך ויבואו להתלוצץ ויצא שכרו בהפסדו[188]. ויש מהאחרונים המצדד שיאמרו קדוש קדוש קדוש בדילוג אחד[189].

טעם נשיאת הגוף מן הארץ, נראה מהמדרש שהוא דוגמת מלאכים, שכתוב בהם: ובשתים יעופף[190]. וראשונים כתבו הטעם, משום שכתוב: וינֻעו אמות הסִּפים מקול הקורא[191], היו מתנענעים ומזדעזעים מפני אימת מלך, קל וחומר, ומה אם אבנים נזדעזעו ונתנענעו שאינם מכירים שום דבר כל שכן אנו שאנו מכירים שיש לנו להזדעזע מאימתו[192]. ובטעם שקופצים למעלה וחוזרים מייד שלוש פעמים, כתבו אחרונים, שהוא על דרך והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק[193], שפירושו כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרת לחזור וליכנס, כך כשמוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטוי למעלה מהן, נרתעות מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע וממהרות להשיב את ראשן[194], והכוונה שרוצים להשיג אותו יתברך בהנשאם למעלה, וכשיגיעו השגה מה מיד הם משיגים ויודעים שאי אפשר להשיג יתברך, כי לא יראהו אדם וחי[195], שפירושו אפילו מלאכי השרת[196], לכך הם נרתעות ומיד הם חוזרות, על דרך ויסתר משה פניו[197], שלא להשיג יותר מדאי, וכן אנו עושין כמותם, קופצים דרך מעלה כאילו רוצים להשיג וחוזרים מיד, ועושים כן שלוש פעמים כנגד כל השלוש קדושות שמקדישים אותו בשלוש עולמותיו, להורות שבכל השלוש עולמות קצר שכלינו מהשיג רק קדושתו יתברך, ואם לפעמים נשיג ענין מהניצוץ מיד יעלם ממנו מפני עומק המושג וקוצר המשיג[198].

יש מהראשונים ואחרונים שכתבו שבאמירת ברוך כבוד יש לכרוע ולזקוף בשם, וכן באמירת ימלוך יש לכרוע ולזקוף בשם[199]. ויש מהאחרונים שכתבו שכפי שבאמירת קדוש קדוש קדוש מרימים עקביהם עם גופם כלפי מעלה - לסוברים כן[200] - כן יש לעשות בשעה שאומרים ברוך כבוד ה' וימלוך[201]. ויש מהאחרונים מצדדים שאין מחלוקת בדבר, שאפשר בעודו בכפיפות ראש וקומה יוכל להרים גופו ועקבו[202].

הפסק בק"ש וברכותיה

הנמצא בתוך קריאת-שמע* וברכות-קריאת-שמע* והגיע שליח-הצבור* לקדושה, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאינו מפסיק לקדושה[203], אף על פי ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד - לסוברים כן, וכן הלכה[204] - שכיון שעוסק בשבחו של מקום, אין לו להפסיק בשביל שבח אחר[205]. ויש סוברים שמפסיק לקדושה[206], ואפילו באמצע פסוק[207], שלא גרע ממה שמפסיק מפני היראה ומשיב מפני הכבוד[208], שאין לך מפני הכבוד גדול מזה[209], וכן הלכה[210]. ונחלקו אחרונים: רוב האחרונים פוסקים שאינו מפסיק אלא לאמירת הפסוקים קדוש קדוש וגו' וברוך כבוד ה' ממקומו, שהם עיקר הקדושה[211] - לסוברים כן[212] - ויש הפוסקים שעונים גם ימלוך, שאף זה - לסוברים כן[213] - שייך לקדושה[214], וכן נראה מדברי ראשונים[215]. ויש הפוסקים שאין הכרעה בזה ויכול לעשות כרצונו[216].

בדעת הסוברים שכשמגיעים הציבור לקריאת-שמע*, מפסיק היחיד העומד בברכות-קריאת-שמע* ואומר עם הציבור שמע ישראל וגו'[217], כתבו אחרונים שאף שמע ישראל הנאמר בקדושה רבה[218], יענה עימהם עד "אחד", כיון שכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים[219].

הפסק בשמונה עשרה

הנמצא בתוך תפילת שמנה-עשרה* והגיע שליח-הצבור* לקדושה, אסור לו לענות לקדושה[220], לא בין ברכה לברכה וכל שכן באמצע ברכה[221], משל לשני אנשים שכל אחד הולך בשליחות עצמו, זה אינו רשאי לעשות שליחותו של זה וזה אינו רשאי לעשות שליחותו של זה[222], ואם ענה, הפסיק, ואין תפילתו נשמעת, וכאילו סח סיחות חולין[223]. כיצד יעשה, נחלקו גאונים וראשונים: יש מהגאונים וראשונים סוברים שישתקו בתפילתם וישמעו בכוונה ושומע-כעונה*[224] ואינו הפסק[225], אם משום שהוא שבחו של מקום אינו לדונו כהפסק[226], או משום שאינו שוהה כדי לגמור כולה[227], או משום שאינו עונה ממש אלא מחשבה בלב ואינה הפסקה[228], וכשיגמור שליח הציבור הקדושה יחזרו לתפילתם[229]. ויש מהגאונים וראשונים סוברים שאם עדיין לא חתם תפילתו אסור לו לשתוק[230], משום ששומע כעונה, והוא כאילו הפסיק[231], אלא חותם תפילתו ואין לו עוון בכך[232].

להלכה כתבו אחרוני הראשונים שאין לנו כח להכריע במחלוקת[233], ויכול לעשות כפי שירצה, ובלבד שיכוין לבו לשמים[234], ומכל מקום כתבו שהמנהג לשתוק ולשמוע[235], וגדול המנהג[236]. ויש מהם שהכריעו כן להלכה[237], וכן כתבו הפוסקים[238]. ויש מהראשונים שכתבו שהמנהג שלא לשתוק[239], ויש מהאחרונים שפסק כן[240].

קדושה רבה

יש שמתווספים לפסוקי הקדושה הפסוקים: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד[241], להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם[242], והם הפסוק הראשון והפסוק האחרון של קריאת-שמע*[243], ונקראת קדושה זו: "קדושה רבה"[244]. על שם קריאת שמע שהיא עיקר מלכות שמים ושאנו מזכירים בה - בפיסקאות הנאמרות בין פסוקיה[245] - הגאולה, ויגאלנו ברחמיו, לפי שבזכות שבת ניגאל[246].

למנהג בבל בימי הגאונים - ומנהגנו[247] - שהקדושה נאמרת בכל חזרת-הש"ץ*[248], כתבו גאונים וראשונים מנהגים שונים בזמני אמירתה: א) מוסף* של שבת* ושל יום-טוב*[249], אבל לא במוסף של ראשי חודשים וחול המועד[250]. ב) מוספי שבת ויום טוב וראש חודש וחול המועד[251]. ג) שחרית ומוסף של שבת[252]. ד) אין אומרים אותו כלל[253]. לנוהגים לומר קדושה רבה, מצינו אף חילוקי מנהגים בגאונים וראשונים לענין יום-הכפורים*: א) היא נאמרת במוסף ונעילה* של יום הכיפורים[254]. ב) היא נאמרת במוסף יום הכיפורים, אבל לא נעילה[255]. ג) היא נאמרת בכל ארבע התפילות שיש בהם חזרת הש"ץ ביום הכיפורים[256], ועל טעם הדבר, ע"ע יום הכפורים[257]. יש הנוהגים לומר קדושה רבה אף במוסף של הושענא-רבה*[258], ועל טעם הדבר ע"ע הושענא רבה[259].

מספר טעמים נאמרו מדוע קדושה רבה נאמרת במוסף:

א) לפי שבימות רב נחמן גזר יוזגרד מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע, מה עשו חכמים שבאותו הדור, תיקנו[260] שיאמר אותה שליח-צבור* בהבלעה בעמידה בכל תפילה של שחרית - ויש מוסרים: בכל קדושה, בין בשחרית בין במוסף בין במנחה[261] - בין בחול בין בשבת[262] - בין ביום טוב[263] - פסוק ראשון של קריאת שמע ופסוק אחרון[264], ולמה תיקנוה לאומרה בהבלעה, כדי שלא תשתכח שמע מפי התינוקות[265]. וביקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגרד המלך ובית משכבו ובטלה הגזירה[266], והיו מתפללים על הסדר ופירסו על שמע כתיקנה בפרהסיא[267], ביקשו לסלקה כל עיקר שהרי חזרה קריאת שמע למקומה[268], אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל אותה שלא לאומרה כלל, כדי שיתפרסם הנס לדורות[269], ולזכור חסד המקום[270] להודות לה' על ביטול השמד[271], ובתפילת שחר אין אומרו שהרי קראו קריאת שמע כתיקנה[272], ולפי שאין בתפילת המוספים קריאת שמע כמו בשחרית[273] תיקנו שישלשו אף במוסף כדרך שישלשו הקדושה כקדשה-דסדרא*[274], וביטלו לומר כן בכל התפילות והניחו אותה בתפילת מוסף של שבת ושל יום טוב[275].

ב) גזרו שלא לקבל מלכות שמים, וידעו המינים זמן קריאת שמע שגזרו שלא לקבל מלכות שמים עד שלוש שעות[276], ואורבים שם בכל תפילת יוצר - שחרית - אבל תפילת מוספים כל היום - לסוברים כן[277], וכן הלכה[278] - לאחר שנפטרו האורבים היו כוללים בתוך הקדושה של מוסף[279] פסוק ראשון של קריאת שמע[280], שאין חובה - מן התורה - אלא בו - לסוברים כן[281] - ואומר אף פסוק האחרון: להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם[282], כדי לייחדו כל החטיבה[283].

ג) נגזרה גזירה לבטל קריאת שמע משחרית וערבית, והתקינו לאומרו בסוף שבת ויום טוב, לפי שהמוספים כל היום, ולא ירגישו בהם האויבים, על פי שנתבטלה הגזירה התקנה לא בטלה[284].

למנהג ארץ ישראל בימי הגאונים שהקדושה נאמרת בשחרית של שבת ויום טוב בלבד[285], היתה נאמרת אז קדושה רבה[286].

אדיר אדירנו

יש הנוהגים להוסיף לקדושה רבה - בראש-השנה* ויום-הכפורים*[287]. או אף בכל יום-טוב*[288]. או אף בהושענא-רבה*[289]. או אף בשבת שלפני יום טוב[290]. או אף בשבת ראש-חודש* ושבת נישואין[291] ושבת דברות: שקוראים בהם פרשות יתרו ו-ואתחנן[292]. או אף בכל שבת[293] - שני פסוקים נוספים: ה' אֲדֹנֵינוּ מה אדיר שמך בכל הארץ[294], והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד[295]. תוספת זו נקראת בראשונים ואחרונים על שם הנוסח הנאמר בתחילתה: אדיר אדירנו[296]. ויש מהגאונים שלא הזכירו אלא התוספת של והיה ה' למלך וגו' בלבד[297].

בטעם אמירת תוספת זו בכל שבת - לנוהגים כן[298] - כתבו ראשונים מפני שאותו מזמור - בו נכתב: ה' אֲדֹנֵינוּ[299] - נאמר על מתן תורה לישראל ואמרו המלאכים: תנה הודך על השמים[300].

בטעם שאין אומרים אדיר אדירנו אלא בראש השנה ויום הכפורים - לנוהגים כן[301] - ולא יותר, לפי שהוא שיר של מלאכים ולא הותר לאומרו אלא באלו הימים שהן ימי הדין[302], אבל בשאר ימים טובים ובכל שבתות של כל השנה אין אומרים[303]. יש מהראשונים שציוה לשליח ציבור לאומרו אף בשבועות, משום ששיר זה נאמר על מתן תורה[304], שניתנה בשבועות, ודחו דבריו, שנהג מנהג שלא נהגו הקדמונים[305].

לימוד ודיבור

בזמן אמירת קדושה אסור ללמוד[306], אף על ידי הרהור[307]. אף בחלקים ששליח הציבור אומר - לסוברים כן[308] - לבדו[309], שצריך לכוין לשליח ציבור ולשמוע ממנו כל מה שהוא אומר מתחילה ועד סוף[310]. ודוקא בשעה שמחתך האותיות, אבל מותר ללמוד בשעה שהחזן מנגן בשעת הניגון[311]. ואינו נקרא קדושה לענין זה, כי אם נוסח נעריצך וכו' נקדש וכו' לעומתם וכו' ובדברי קדשך וכו', אבל לא שאר כל הנוסח שאומרים עם הקדושה[312], שמוסיפים בשבת[313], שהרי השליח ציבור עצמו אין לו מקום קבוע להתחיל ממקום אחד תמיד[314]. וכן אם הוא עומד עדיין תוך סדר תפילתו, יכול לעסוק ולומר באותה שעה גם כן סדר ותיקוני התפילה שתיקנו החכמים, ואין בזה הפסקה, מאחר שהוא מענייני התפילה[315]. וכתבו אחרונים שלסוברים שעיקר הקדושה אינו אלא קדוש קדוש וגו' וברוך כבוד וגו'[316], ואפילו ימלוך אינו מעיקר הקדושה, כל שכן לעומתם וכו' ובדברי וכו'[317].

אסור לדבר באמצע הקדושה[318], משיתחיל שליח ציבור בהזמנה לקדושה ועד אמן* של האל הקדוש[319].

כשאינו זמנו של היחיד

יחיד הבא לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללים בלחש, שאם אינו יכול להתחיל תפילתו ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה אינו מתפלל אלא מתעכב עד שיסיימו[320], וכאשר פותח שליח הציבור תפילתו יאמר יחד עימו מילה במילה בלחש, כמו שהוא אומר[321], נחלקו בו גאונים וראשונים - לדעתם שאין הציבור אומר אלא פסוקי הקדושה, ולא הנוסח המקדים להם ושביניהם[322] - יש סוברים שעונה קדושה עם הציבור[323]. ויש סוברים שכשיגיע שליח ציבור לפתיחת הקדושה יאמר עימו מילה במילה מה שהוא אומר[324], ואין זה קרוי הפסק[325], שאף נוסח הקדושה כתר יתנו וכו'[326] או איזה נוסח שיאמר, הוא צריך לאומרו מילה במילה, שיראה לגמרי כעושה עצמו טפל לתפילת שליח הציבור[327], ואף על פי שאין היחיד אומר קדושה[328], יכול לענות קדושה עם הציבור[329], שאין זה קרוי יחיד[330], כיון שאומרה עם השליח ציבור[331].

היה שליח הציבור מתחיל בתפילת יוצר - שחרית - וזה בתפילת מוסף - לנוהגים לומר בה קדושה רבה[332] - נחלקו בה הדעות: יש סוברים שאומר הקדושה יחד עם שליח הציבור[333], כיון ששתי הקדושות קדושה של תפילה הן, קדושתן שוה ויכול לומר הקדושה מילה במילה עם השליח ציבור[334]. ויש סוברים שאינו אומר הקדושה עימו[335], הואיל ואין זו אותה תפילה בעצמה ששליח ציבור מתפלל[336], אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים, ששומע-כעונה*[337].

השומע קדושה במקום אחד ואחר כך נכנס לבית הכנסת ושמע ציבור אומרים קדושה, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאסור לו לענות קדושה עימהם, שנאמר: אוי לי כי נדמיתי[338], ונדמיתי מלשון דומם, שלא היה יכול לענות קדושה עימהם[339]. ויש סוברים שחוזר ואומר קדושה[340], שהרי כמה קדושות אנו אומרים זו אחר זו, ביוצר ובסדר קדושה ובתפלת מנחה ובתפלת מוסף[341], שאין הקדושה כמו התפילה שנאמר עליה כיון שאמרה פעם אחת יצא ידי חובתו, שהרי אנו אומרים - בהזמנה לקדושה, לנוהגים כן[342] - נקדש כמו שמקדישין אותו למעלה[343], ולמעלה מקדישים אותו בכל עת כתות כתות מלאכי השרת[344], לפיכך כל עת שישמע שמקדישים אותו למטה כת אחת שהם עשרה יחבר עצמו עימהם[345], וכן הלכה[346].

אם יותר טוב למאחר לבוא לבית הכנסת המתין עד לאחר שיאמר שליח ציבור הקדושה, ולענות אחריו, או לומר שמנה-עשרה* יחד עם השליח ציבור, ע"ע תפלה.

חזרה בטעות

הטועה בעשרת-ימי-תשובה* וסיים האל הקדוש, ועבר שיעור תוך-כדי-דבור*, או התחיל אתה חונן, דינו שחוזר לתחילת שמנה-עשרה*[347], ששלוש הברכות הראשונות נחשבות כאחת[348], ואם היה שליח-צבור* וטעה בעשרת ימי תשובה ואמר האל הקדוש, ועבר שיעור תוך כדי דיבור, או התחיל אתה חונן, חוזר לראש וצריך לומר שנית סדר קדושה[349].

נוסחאותיה

מעיקר הקדושה היה לנו לומר מייד אחר שסיים השליח ציבור מחיה המתים: קדוש קדוש וגו', אלא שאין קדושה בלא הזמנה, ולכן מקודם השליח ציבור מזמין אותנו לומר קדוש, ולזה אומר מקודם הכנה והזמנה לומר קדוש[350], ונוסחאות שונות מצינו בדברי גאונים וראשונים להזמנה זו: א) כתר יתנו לך המוני מעלה עם קבוצי מטה יחד כולם קדושה לך ישלשו כמה שנאמר על יד נביאך[351]. ב) נקדישך ונעריצך ונשלש לך קדושה משולשת ככתוב על יד נביאך[352]. ג) נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישין אותו בשמי מרום וכן כתוב על יד נביאך[353]. ד) נעריצך ונקדישך כסוד שיח שרפי קודש המקדישים שמך בקודש וכן כתוב על יד נביאך[354]. וכן אמרו במסכת סופרים שבקדושה של עמידה צריך לומר: נעריצך ונקדישך[355]. ויש שנהגו לומר כן, אבל התחילו: נקדישך ונעריצך[356].

יש מהראשונים שכתבו שנהגו לחלק בנוסח ההזמנה לקדושה בין הזמנים השונים של האמירה: בכל הקדושות אומרים: נקדש את שמך וכו'[357], אבל בשחרית ומוסף של שבת אומרים: נעריצך ונקדישך[358]. או שאף בשחרית של שבת אומרים: נקדש, ורק במוסף: נעריצך ונקדישך[359]. או שבשחרית של שבת אומרים: נקדישך ונעריצך, ובמוסף: כתר[360]. ויש שכתבו שבכל הקדושות אומרים: נקדישך[361], אבל בשחרית של תשעה-באב אומרים: נקדש את שמך[362].

בסוף ההזמנה לקדושה מוסיף שליח הציבור - או אף הציבור, לסוברים כן[363] - וקרא זה אל זה ואמר[364], ועונים: קדוש קדוש קדוש וגו'[365].

במקום אחר במסכת סופרים נאמר על מועדים מסויימים שהחזן צריך לומר בהן אתה קדוש: כל יום שיש בו מוסף[366], וכן חנוכה[367], מפני שיש בו הלל[368]. ויש אומרים אף בפורים, מפני שיש בו מגילה[369]. וביארו אחרונים שבשבת ויום טוב וכל יום שיש בו מוסף היתה להם נוסחא שהיו מתחילים בקדושה: אתה קדוש[370].

שתי נוסחאות יסודיות מצינו בדברי גאונים וראשונים לפני ברוך כבוד וגו'[371]: א) לעומתם ברוך יאמרו[372]. ב) משבחים ואומרים[373]. או: לעומתם משבחים ואומרים[374]. ושתי נוסחאות הנאמרות - לעולם[375]. או לעיתים[376] - כהקדמה להן: א) אז בקול וכו'[377]. ב) כבודו מלא עולם וכו'[378].

שתי נוסחאות מצינו בדברי גאונים וראשונים לפני ימלֹך ה' וגו'[379]: א) ממקומך מלכנו וכו' על ידי דוד משיח צדקך[380]. ב) ובדברי קדשך כתוב לאמר[381].

לנוהגים לומר קדושה רבה[382], לפני שמע ישראל יש מהגאונים שכתבו הנוסח: פעמים באהבה אומרים[383]. וראשונים כתבו שמקדימים לו נוסח: ממקומו הוא יפן וכו'[384], ולפני להיות לכם לאלהים, יש מהגאונים שכתבו שאין מוסיפים דבר[385]. וראשונים כתבו שמוסיפים: אחד הוא אלהינו[386] - ויש המתחילים: הוא אלהינו[387] - וכו' לעיני כל חי[388]. ויש המוסיפים עוד: הן גאלתי אתכם אחרית כראשית[389].

הנוהגים להוסיף לקדושה רבה התוספת של אדיר אדירנו[390], כתבו ראשונים שמוסיפים לפני הכתוב: ה' אֲדֹנֵינוּ וגו'[391], את המילים: אדיר אדירנו[392], ולפני הכתוב: והיה ה' למלך וגו'[393], את המילה: כאמור[394]. הגאונים שלא הזכירו התוספת של ה' אֲדֹנֵינוּ וגו' אלא התוספת של והיה ה' למלך וגו' בלבד[395], כתבו ששליח הציבור אומר: והיה ה' למלך על כל הארץ[396], והקהל עונים: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד[397].

על כך שכשאומרים פיוט מסוג "סילוק"[398], משמיטים את ההזמנה לקדושה, ע"ע פיוטים. ושם, מהו הנוסח הנאמר.

הערות שוליים

  1. עי' להלן ציון 68 ואילך, אם נאמר בכל חזרת הש"ץ, או בזמנים מסויימים.
  2. סדור רס"ג עמ' לח: אחר מחיה המתים; עי' מחז"ו (מהד' גולדשמידט) סדר שחרית סי' ב: הגיע ש"צ למחיה המתים; טור או"ח סי' קכה: ולאחר שיסיים ברכה שנייה.
  3. סדר"ע ח"א סי' נו. ועי' רמב"ם תפלה פ"ט ה"ד: ואומר קדושה בברכה שלישית.
  4. ישעיהו ו ג. בקדושה נאמר גם תחילת הכתוב: וקרא זה אל זה ואמר, ועי' ציונים 93 ואילך, 345 ואילך, אם נאמר רק בידי הש"ץ או אף בידי הקהל.
  5. יחזקאל ג יב.
  6. תהלים קמו י.
  7. עי' ציונים 234 ואילך, 274 ואילך.
  8. עי' ציון 113 ואילך.
  9. עי' ציון 332 ואילך.
  10. סדר"ע שם סי' נז; סדור רס"ג שם; אגרת פירקוי בן באבוי (נד' בגנזי שכטר ח"ב עמ' 556); עי' תשוה"ג (הרכבי) סי' רנז; רמב"ם שבציון 3; שבה"ל ענין תפילה סי' מז, בשם רבינו אפרים בשם רב האיי גאון; טוש"ע או"ח קכה; ועוד.
  11. עי' ישעיהו ו ב-ג ויחזקאל ג יב-יג.
  12. עי' א"ח דין קדושה מיושב ס"ב וכלבו סי' ח.
  13. עי' ס' המחכים עמ' 10. ועי' פסיקתא רבתי פיס' כ ורוקח סי' שסב.
  14. עי' ראשונים שבציון הבא ואילך.
  15. עי' אבודרהם שמונה עשרה.
  16. עי' ציון 335.
  17. עי' ציון 333: כתר וכו' עם קבוצי מטה יחד כולם, ועי' ציון 334: נקדישך ונעריצך, ועי' ציונים 336, 338: נעריצך ונקדישך.
  18. עי' א"ח דין קדושה מיושב ס"ב וכלבו סי' ח.
  19. עי' ס' האורה סי' כא; א"ח שם, בשם האשכול (ועי' ס'ד האשכול (מהד' אלבק) ח"א עמ' 38, וכלבו שם, בשמו).
  20. א"ח שם, בטעם הא'; כלבו שם.
  21. תהלים קלז ו. אבודרהם שם.
  22. ד"ח לרא"ש ברכות פ"ב סי' ה ס"ק כג.
  23. עי' מג"א סי' סו סק"ו, בד' הג' יש נוחלין אזהרת התפילה אות יד.
  24. עי' ציון 201 ואילך.
  25. ציון 206 ואילך.
  26. ציון 295 ואילך.
  27. ע"ע הודאה: מודים דרבנן.
  28. ציון 19 ואילך.
  29. עי' מחז"ו סי' מד וס' האורה ח"ב סי' קכט, בשם ר': לא מצינו בכל התלמוד חיוב קדושה. ועי' תוספ' ברכות פ"א: ר' יהודה היה עונה עם המברך קדוש קדוש קדוש וכו', וראבי"ה ברכות סי' סו, דהיינו קדושת יוצר (ועי' ציון 206), ועי' ברכות לג א: אנשי כנה"ג תקנו להם לישראל וכו' קדושות, ורש"י שם ד"ה קדושות, דהיינו קדוש היום, ועי' ברייתא ר"ה לב א: ומנין שאומרים קדושות, ומל' הגמ' שם מוכח דהיינו ברכת קדושת השם, וכ"כ בפנ"י (ועי' עט"ז שבציון 169), ועי' ירו' ברכות פ"ה ה"ג: בטיטיי אישתתק באופנייה וכו' מכיון דעניתן קדושתא כמי שהוא תחילת ברכה, ותר"י שם לד א (כג ב בדפי הרי"ף) ורא"ש שם פ"ה סי' יח ור"ש סיריליאו ושדה יהושע ופי' בעל ס' חרדים ור"א פולדא ופ"מ לירו' שם, דהיינו קדושת יוצר, אך עי' רבינו אלעזר מטרשקון שבציון 146, שמ' קצת שסובר שהוא קדושה בשמ"ע.
  30. עי' היכלות רבתי פ"י סי' ה (והובא בשבה"ל ענין התפילה סי' כ ותניא רבתי סי' ד, בשם מעשה המרכבה, ובקצור בטור או"ח סי' קכה, בשם ס' היכלות) ופי"א סי' א (והובא בשבה"ל ותניא רבתי וטור שם) וסי' ב; עי' תנחומא צו סי' יג, והובא בקצור בבדה"ב או"ח סי' קכה ושעה"כ חזרת העמידה דרוש ג.
  31. עי' מ"ס שבציון 78 ואילך.
  32. עי' תוס' ברכות מז ב ד"ה מצוה; עי' תוס' ר"י שירליאון שם; עי' רא"ש שם פ"ז סי' כ ותוס' רא"ש שם; עי' ר"ן מגילה כג ב (יג ב).
  33. עי' תוס' ר"י שירליאון שם; רא"ש שם ושם.
  34. עי' ר"ן שם.
  35. ויקרא כב לב. כ"מ מתוס' ר"י שירליאון שם; כ"מ מרא"ש שם ושם; שדי חמד מע' מ כלל עז אות ו ד"ה ומה שהקשה, בתי' הא'.
  36. זוהר ח"ג רעיא מהימנא דף צג ע"א.
  37. שערי קדושה ח"א ש"ד, במנין מ"ע של תורה כשאר מפרשים (בניגוד לרמב"ם) וס' הזוהר: בנקדישך (עי' ציון 338); עי' שעה"כ חזרת העמידה דרוש ג; באה"ט או"ח סי' קכה סק"ה; שו"ת צ"צ או"ח סי' קיג, בשמו, וע"פ ברכות כג ב וזוהר שבציון הקודם; ערה"ש שם; עי' מרגניתא טבא שבסו"ס אהבת חסד סי' כג, בשם רעיא מהימנא והזוהר.
  38. שעה"כ שם; באה"ט שם; עי' שו"ת צ"צ שם, ע"פ גמ' שם; ערה"ש שם; בא"ח שנה א' פ' תרומה סי' ג, ע"פ הזוהר שבציון 36.
  39. עי' באה"ט שם; עי' ערה"ש שם; מרגניתא טבא שם; עי' בא"ח שם. ועי' מ"ב שם: ויכוין לקיים הפסוק ונקדשתי, ואולי כוונתו שאין בו מ"ע (כראשונים שבציון 32), וצ"ב.
  40. ברכות כא ב, בד' רב הונא בגמ' שם.
  41. גמ' שם, לגי' פסקי רי"ד ורא"ה שם.
  42. גמ' שם, בד' ריב"ל בגמ' שם; רב אדא בר אהבה בגמ' שם.
  43. רש"י שם ד"ה רב הונא סברא; עי' רשב"א שם, בשמו, וההכרח לזה ממשנה מגילה כג ב; כ"מ מהמאירי ברכות שם.
  44. עי' מעיו"ט לרא"ש שם פ"ג סי' יח סק"ז.
  45. תוס' ר"י שירליאון שם; פסקי רי"ד שם; תוס' רא"ש שם; כ"מ מהרא"ה שם.
  46. אוצה"ג ברכות התשובות סי' קלה; עי' תר"י שבציון 48; עי' ר"ן מגילה כג ב (יג א), בשם רש"י; עי' טוש"ע שבציון הנ"ל.
  47. עי' תר"י ברכות כא ב (יג ב).
  48. עי' תר"י ברכות כא ב (יג א-ב); טוש"ע או"ח נה א.
  49. עי' ציון 45.
  50. ע"ע הלכה: על פי הרוב. פסקי רי"ד שם.
  51. ציון 2 ואילך.
  52. ציון 10. ועי' כסא אליהו או"ח סי' נה סק"ב, שחולק.
  53. מחז"ו סי' מד וס' האורה ח"ב סי' קכט, בשם ר'; עי' רדב"ז שם; מגן גבורים סי' קכד אלף המגן סק"א, שכ"ה אף לד' רדב"ז שבציון 64 ואילך; מ"ב סי' סט סק"א, בשמו.
  54. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רמא; מ"ב שם, בשמו.
  55. עי' ציון 46 ואילך.
  56. כ"מ מר"ן מגילה כג ב (יג א), בשם רש"י; כ"מ מס' המנהיג דיני תפילה סי' כז; עי' מהר"י אבוהב לטור או"ח סי' סט; עי' ב"י שם, בשמו; עי' שו"ע שם א; עי' לבוש שם; כ"מ משו"ת הרמ"ע מפאנו סי' פד; עי' דה"ח דיני ברכו ס"ג; עי' שו"ע הרב שם ס"א; מ"ב שם, בד' רמ"ע מפאנו ודה"ח שם.
  57. עי' משנה שם. שו"ע שם; עי' לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם.
  58. עי' ס' המנהיג שם, בשם י"א, ודחה; עי' מהר"י אבוהב לטור שם, שיש להסתפק כן בד' ר"ן שם בשם רש"י וטור שם, והובא בב"י שם.
  59. ס' המנהיג שם; עי' מהר"י אבוהב לטור שם, שיש להסתפק כן בד' ר"ן שם בשם רש"י וטור שם, וצידד להחמיר כן, והובא בב"י שם; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  60. ס' המנהיג שם.
  61. רמ"א שם.
  62. ע"ע שמנה עשרה. ס' המנהיג שם. ועי' שו"ע הרב שם.
  63. עי' מהר"י אבוהב שם, והובא בב"י שם; עי' רמ"א שם; שו"ע הרב שם.
  64. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רמא; כנה"ג שם הגה"ט אות ג ומגן גבורים שם אלף המגן סק"ד וסי' קכד אלף המגן סק"א, בשמו; מג"א סי' סט סק"ד, בשם כנה"ג בשם רדב"ז; ח"א כלל ל ס"ג; מ"ב שם, בשם רדב"ז וח"א.
  65. שו"ת רדב"ז שם; מגן גבורים שם ושם, בשמו; ח"א שם.
  66. שו"ת רדב"ז שם.
  67. עי' לבוש שם, ותמה; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' יז; עי' מ"ב שם, בשמו.
  68. עי' היכלות רבתי פ"י סי' ה, והובא בשבה"ל ענין התפילה סי' כ ותניא רבתי סי' ד, בשם מעשה המרכבה.
  69. עי' סדר"ע ח"א סי' נו-נז; עי' סדור רס"ג עמ' לח ומא; עי' אגרת פירקוי בן באבוי (נד' בגנזי שכטר ח"ב עמ' 556).
  70. עי' תשו' רב נטרונאי בסדר"ע שם סי' נז; עי' תשו' רב האי בתשו' גמו"מ סי' קכב.
  71. אגרת פירקוי בן באבוי שם: ובכל מדינה.
  72. אגרת פירקוי בן באבוי שם: מדינות ועירות.
  73. אגרת פירקוי בן באבוי שם: קדוש.
  74. אגרת פירקוי בן באבוי שם, בתחי' העמ'. ועי' אגרת פירקוי בן באבוי שם (עמ' 552) בשם מר יהודאי, שנ' שאמרוהו במוסף, וצ"ב.
  75. תוס' סנהדרין לז ב ד"ה מכנף ותוס' רא"ש שם, בשם תשוה"ג. ועי' נחלת יעקב למ"ס פ"כ ה"ז, שכלול בזה גם יו"ט, שאף הוא נקרא שבת, וצ"ב מטעם תשוה"ג שבציון הבא ואילך. ועי' נחלת אריאל למ"ס שם, שפי' התוס' פשוטו, שלא אמרו קדושה כלל. ועי' נחל אשכול לס' האשכול ח"א עמ' 27, שפי' שאמרו קדושה בכל יום, ובשבת ויו"ט היו אומרים קדושה רבה (עי' ציון 234 ואילך), וצ"ב מל' התוס'.
  76. ישעיהו ו ב, גבי השרפים, וצ"ב.
  77. ישעיהו כד טז. תוס' ותוס' רא"ש שם, בשם תשוה"ג.
  78. עי' ציון 73 ואילך.
  79. תני ר' חייא במ"ס (היגר) פ"כ (ה"ה במהד' היגר); תני ר' חייא במ"ס שם (ה"ז בד"ו), לגירסתנו: קדוש (ולעיל שם: והחזן מתחיל אתה קדוש), לפי נחלת אריאל למ"ס שם, בפי' הב'.
  80. מ"ס שם, ועי' ציון 349, שי"ג בע"א.
  81. מ"ס שם, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  82. עי' עזרא ג ה. מ"ס שם.
  83. עי' מ"ס שם.
  84. עי' רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; עי' ס' העתים סי' קצ; עי' סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' יח וכא ולד ועוד; עי' רוקח סי' א וריח ורכג ופירושי סידור התפילה לרוקח סי' מז וצה וק; עי' שו"ע או"ח קכה ורלב א; ועוד.
  85. ע"ע ערבית.
  86. עי' ראב"ן סי' קסט; ס' המחכים עמ' 7, בשם המיימון (ועי' בהערות המהדיר שם, שהוא ע"פ רמב"ם תפלה פ"ט ה"ט, שלא נתקנה חזרת הש"ץ בערבית מטעם זה); א"ח דין קדושה מיושב סי' ג וכלבו סי' ח, בשם הרמב"ם. ועי' כלבו שם, שתמה ע"ז. ועי' ראב"ן שם, שמזה שלא תיקנו קדושה בערבית, כמו בשאר תפילות, מוכח שהיא רשות, ואפי' בע"ש שתיקנו ברכה-מעין-שבע (ע"ע) לא תיקנו לומר קדושה, שרשות היא.
  87. עי' חגיגה יב ב: מעון שבו כיתות וכו'. ס' המחכים שם; א"ח וכלבו שם, בשם הר' נתן (והוא ס' המחכים).
  88. תהלים מב ט. עי' גמ' שם. ס' המחכים שם; א"ח וכלבו שם, בשם הר' נתן.
  89. רש"י שם ד"ה יומם יצוה.
  90. ס' המחכים שם; א"ח וכלבו שם, בשם הר' נתן. ועי' רש"י שם ד"ה ובלילה שירה עמי וע"ז ג ב ד"ה ובלילה.
  91. תהלים קיט סב. ס' המחכים שם; א"ח וכלבו שם, בשם הר' נתן.
  92. ס' המחכים שם; א"ח וכלבו שם, בשם הר' נתן.
  93. עי' רוקח סי' שיט; עי' שו"ת הרא"ש כלל ד סי' יט, והובא בב"י או"ח סי' קכה; ב"י שם, בד' הטור שם; שו"ע שם א.
  94. עי' ציון 332 ואילך. עי' סדור רס"ג עמ' לח; עי' מחז"ו (מהד' גולדשמידט) סדר שחרית סי' ב; עי' רוקח סי' נו.
  95. ב"י שם, בד' הרא"ש והטור.
  96. עי' סדור רס"ג שם; עי' רמב"ם בסדר תפילות כל השנה.
  97. סדור רס"ג שם; עי' מחז"ו שם; עי' רמב"ם שם; עי' רוקח שם; שו"ת הרא"ש שם; שו"ע שם: לקדושה.
  98. עי' ת"י ישעיהו ו ג ורש"י שם. רוקח שם.
  99. רוקח שם.
  100. ערה"ש שם ס"א.
  101. מחה"ש שם סק"א; מ"ב שם סק"א, בשמו.
  102. הג' יש נוחלין אזהרת התפילה אות יד, בד' הרא"ש והפוסקים והטוש"ע.
  103. עי' הג' יש נוחלין שם; מג"א שם סק"א, בשמו.
  104. עטרת צבי שם; עי' שו"ע הרב שם ס"א.
  105. מחז"ו סי' קצב ומחז"ו (מהד' גולדשמידט) שם.
  106. עי' סדור רס"ג שם; עי' מחז"ו שם ושם; עי' רוקח שם; כ"מ מרבינו אלעזר מטרשקון שבציון 146 (אך ייתכן שכוונתו שהקהל עונה: לעומתם ברוך יאמרו ברוך וכו', וכעין הראשונים שבציון הבא); ב"י שם, בד' רא"ש שם, בפי' הא', ושהוא עיקר; עטרת צבי שם סק"א.
  107. עי' רמב"ם שם; עי' סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' יט.
  108. עי' סדור רס"ג שם; עי' מחז"ו (מהד' גולדשמידט) שם; עי' רמב"ם שם; עי' רוקח שם; ב"י שם, בד' רא"ש שם, בפי' הא', ושהוא עיקר; עטרת צבי שם.
  109. הג' יש נוחלין שם.
  110. עי' ציון 242 ואילך.
  111. עי' סדור רס"ג עמ' קכא; עי' מחז"ו שם; עי' או"ז ח"ב סי' נ, בשם ס' המקצועות, והובא בקצור בד"מ או"ח סי' רפו סק"א.
  112. או"ז שם, בשם ס' המקצועות, ושכן המנהג, והובא בד"מ שם; עי סדור המיוחס לראב"ן (נד' בתוך גנוזות ספר שלישי עמ' קג).
  113. עי' סדור המיוחס לראב"ן שם.
  114. או"ז שם, בשם יש מקומות; ד"מ שם, בשם או"ז בשם יש שאומרים; מעשה רב סי' קלט.
  115. רמב"ם שם.
  116. עי' ט"ז או"ח סי' קכה סק"א.
  117. עי' ציון 22.
  118. ע"ע קדשה דסדרא, ושם, שי"ח. שו"ע הרב או"ח סי' קכה ס"א.
  119. שעה"כ חזרת העמידה דרוש ג; עי' מג"א שם סק"ב, בשם הכתבים; עי' שלמי צבור דיני חזרת התפילה אות יא, בשם האר"י; עי' שע"ת שם סק"א, בשם ס' הכוונות; עי' שו"ע הרב או"ח סי' קכה ס"א, בשם יש נוהגין. ועי' שעה"כ שם, שכתב שהמקור לומר נקדישך ונעריצך בקול רם והשאר בלחש הוא בתוספ' א' דמס' פאה, וצ"ב, שאינו שם.
  120. עי' שעה"כ שם; כ"מ ממג"א שם, בשם הכתבים; כ"מ משע"ת שם, בשם ס' הכוונות; כ"מ משו"ע הרב שם, בשם יש נוהגין.
  121. עי' שו"ע הרב שם: מטעם הידוע להם.
  122. עי' ציון 335.
  123. שע"ת שם.
  124. ד"מ או"ח סי' קכה סק"א, ועי' ד"מ הארוך שם; עי' כנה"ג שם הגה"ט אות א; ח"א כלל ל ס"ט, שכן נהג הגר"א וכן המנהג הנכון, אבל לא נוהגים כן (ועי' ציון הבא); ערה"ש שם ס"א, שכן המנהג במקצת מקומות.
  125. ערה"ש שם, שכן המנהג בכל מדינתנו.
  126. ערה"ש שם ס"ב.
  127. ערה"ש שם ס"א; בה"ל שם ד"ה אין הצבור.
  128. ערה"ש שם ס"ב.
  129. דברי קהלת עמ' 67 ו75; מ"ב סי' קכה סק"א.
  130. ס' חסידים (מרגליות) סי' תתו; עי' כנה"ג או"ח סי' קכה הגה"ט אות א וקשר גודל סי' יח אות טז, בשמו.
  131. ס' חסידים שם; עי' כנה"ג שם, בשמו.
  132. ס' חסידים שם; עי' מג"א סי' קכה סק"א ובאה"ט שם סק"א, בשמו.
  133. מחה"ש שם סק"א.
  134. קשר גודל שם, בשם ס' חסידים, וצ"ב, שאינו שם; על שלמי צבור דיני חזרת התפילה אות יב. וע"ע אמן ציון 89.
  135. שלמי צבור שם; עי' ח"א כלל ל ס"ט.
  136. ס' חסידים שם; כנה"ג שם, בשמו.
  137. ס' חסידים שם.
  138. עי' ציון 346.
  139. שו"ת הלק"ט ח"ב סי' קסז; ברכ"י או"ח סי' קכה אות ב ובאה"ט שם סק"ב ושלמי צבור דיני חזרת התפילה אות יב, בשמו; ערה"ש שם ס"ד, בדעה הא', והסכים לה.
  140. ע"ע קריעה. שו"ת הלק"ט שם.
  141. עי' ציונים 334, 338.
  142. שו"ת הלק"ט שם; ברכ"י שם, בשמו.
  143. ברכ"י שם, בד' שו"ת מהר"ר יעקב מולכו כ"י סי' יט; המגיה בשלמי צבור שם ושע"ת שם סק"ב, בשם ברכ"י בשם מוהר"י מולכו; ערה"ש שם, בשם שע"ת.
  144. ברכ"י שם, בד' שו"ת מהר"ר יעקב מולכו שם; המגיה בשלמי צבור שם ושע"ת שם, בשם ברכ"י בשם מוהר"י מולכו.
  145. קשר גודל סי' יח אות יז.
  146. עי' ציון 46 ואילך.
  147. רבינו אלעזר מטרשקון עמ' 97, ע"פ ירו' שבציון 29.
  148. ערה"ש או"ח סי' קכה ס"א.
  149. עי' שעה"כ חזרת העמידה דרוש ג: גם תזהר בתכלית הזהירות לכוין וכו'; עי' מג"א שם סק"ג ושלמי צבור דיני חזרת התפילה אות י ושע"ת שם סק"ה, בשם האר"י; עי' ערה"ש שם וסי' צה ס"א.
  150. עי' תה"ד סי' כח, והובא בב"י או"ח סי' צה וד"ח לרא"ש ברכות פ"א סי' י ס"ק נט; עי' שו"ע שם ד וקכה ב; עי' לבוש שם סי' צה ס"א וסי' קכה ס"ב.
  151. שעה"כ שם; עי' שלמי צבור שם ושע"ת שם סק"ג, בשם האר"י.
  152. תה"ד שם; עי' לבוש שם ושם; עטרת צבי סי' קכה סק"ב.
  153. יחזקאל א ז. תה"ד שם; עי' שעה"כ שם; לבוש סי' קכה שם; עי' שלמי צבור שם, בשם האר"י; עי' באה"ט שם סק"ג.
  154. תה"ד שם; לבוש סי' קכה שם, בהג"ה; עו"ת סי' צה סק"ו, בשמו; עטרת צבי שם סק"ח וסי' קכה שם.
  155. א"ר שם סק"ז; מגן גבורים שם סק"ו, בשמו.
  156. עי' היכלות רבתי פ"י סי' ה ופי"א סי' א, והובא בשבה"ל ענין תפילה סי' כ ותניא רבתי סי' ד, בשם מעשה המרכבה, ובקצור בטור או"ח סי' קכה, בשם ס' היכלות.
  157. עי' היכלות רבתי שם.
  158. לבוש שם ס"ב, בטעם הב'.
  159. לבוש שם, בטעם הא'.
  160. טור שם.
  161. טור שם.
  162. עי' היכלות רבתי שבציון 151 ואילך.
  163. עי' ציון 336.
  164. עי' ציון 333 ואילך.
  165. ב"ח שם.
  166. רמ"א בשו"ע או"ח סי' קכה ב; לבוש שם; ערה"ש שם ס"ג.
  167. שעה"כ חזרת העמידה דרוש ג; ט"ז שם סק"ב; א"ר שם סק"ג ובאה"ט שם סק"ד ומ"ב שם סק"ו, בשמו; שע"ת שם סק"ג, בשם האר"י והט"ז; ערה"ש שם: עצומות.
  168. א"ר שם ופמ"ג שם מ"ז סק"ב, בד' ב"ח שם; א"ר שם, בד' לבוש שם, ובשם זרע ברך, ושכ"מ מהיכלות רבתי שבציון 152; עי' ח"א כלל ל ס"ט; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק""ב (ומ' שם, שמותר שיהיו עיניו פתוחות, אבל לא שיש עדיפות לזה ע"פ עינים סגורות); מ"ב שם, בשם הרבה אחרונים והמגן גבורים.
  169. ח"א שם.
  170. א"ר סי' קכה סק"ג, בשם גליון מג"א: ראשון.
  171. עט"ז שם סק"ב, בשם קובץ ישן בכת"י; א"ר שם, בשם גליון מג"א.
  172. פנ"י שם.
  173. תהלים כט ב. ברייתא ר"ה לב א.
  174. עט"ז שם, בשם קובץ ישן מכת"י.
  175. א"ר שם. ועי' אחרונים שבציון 161.
  176. שבה"ל ענין תפילה סי' כ ותניא רבתי סי' ד, בשם מעשה המרכבה (ובהיכלות רבתי שבציון 151 ואילך, אינו). ועי' טור או"ח סי' קכה, בשם ס' היכלות: ונושאים עצמם למעלה (ובהיכלות רבתי שבציון הנ"ל, אינו).
  177. תנחומא פ' צו סי' יג, והובא בבדה"ב או"ח סי' קכה ושעה"כ חזרת העמידה דרוש ג.
  178. שבה"ל שם: נוהגין בני העולם; עי' רמ"א בשו"ע שם ב.
  179. רמ"א שם.
  180. טור שם, שכן מנהג בני אשכנז וצרפת. ועי' טור וב"י וב"ח שם, במנהג בני ספרד.
  181. עי' מהרי"ל הל' תפילה סי' ב, שכן נהג.
  182. שעה"כ שם; שער הגלגולים הקדמה לח, בשם פרקי היכלות (עי' ציון 171).
  183. עי' של"ה תמיד נר מצוה (סי' עו במהד' יד רמ"ה).
  184. מג"א שם סק"ב (ולכאו' ראייתו היא מהרמ"א שבציון 173 שבד"ה שם, אבל מהא"ר שם סק"ג מ' שראייתו מהתנחומא שבציון 172), לפי ערה"ש שם ס"ג, בפי' הב', ועי' ציון 184, שי"מ בע"א; א"ר שם והמגיה בשלמי צבור דיני חזרת התפילה אות יג ומ"ב שם סק"ח, בשמו.
  185. לבוש שם ס"ב, שכן המנהג; עי' א"ר שם, שמהלבוש שם יש סמך לנוהגים כן; המגיה בשלמי צבור שם, שכ"מ ל' התנחומא שבציון 172, וכ"מ מל' האר"י שבציון 177, וגם יש סמך קצת לזה לפי הסוד, והובא בקצור בשע"ת שם סק"ד.
  186. המגיה בשלמי צבור שם; שע"ת שם, בשמו; מגן גבורים שם אלף המגן סק"ג, בשם א"ר (עי' א"ר שבציון הקודם) ושלמי צבור; מ"ב שם, בשם א"ר ושאר אחרונים.
  187. מגן גבורים שם; מ"ב שם. וע"ע מנהג.
  188. שע"ת שם; מ"ב שם, בשמו.
  189. ערה"ש שם ס"ג: ונ"ל, ובפי' הא' צידד כן בד' המג"א שבציון 179, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א.
  190. ישעיהו ו ג. תנחומא צו סי' יג (והובא בקצור בבדה"ב או"ח סי' קכה ושעה"כ חזרת העמידה דרוש ג), לפי עו"ת שם סק"ב.
  191. ישעיהו ו ד.
  192. שבה"ל ענין תפילה סימן כ, בשם רבינו שלמה, והובא בב"י שם; עי' עטרת צבי שם סק"ג.
  193. יחזקאל א יד.
  194. רש"י שם, בשם רבותינו (עי' רב יהודה חגיגה יג ב, ורש"י ד"ה רצוא ושוב); לבוש שם ס"ב, בשם רש"י.
  195. עי' שמות לג כ.
  196. עי' ספרי בהעלותך פיס' קג; עי' במדב"ר פי"ד סי' כב; עי' ילק"ש ויקרא רמז תלא. לבוש שם.
  197. שמות ג ו.
  198. לבוש שם.
  199. מהרי"ל הל' תפילה סי' ב, שכן נהג; ד"מ או"ח סי' קכה סק"ב ושל"ה תמיד נר מצוה (סי' עו במהד' יד רמ"ה) ועט"ז סי' קכה סק"ב, בשמו; עט"ז שם, בד' קובץ ישן בכת"י שהובא בעט"ז שם; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"ג, בשם מהרי"ל. ועי' ד"מ שם, שלא מצא ראיה לכריעות.
  200. עי' ציון 178.
  201. של"ה שם, שכך קיבל; עי' מ"ב שם סק"ז, בשמו.
  202. המגיה בשלמי צבור דיני חזרת התפילה אות יג; שע"ת שם סק"ד, בשם שלמי צבור.
  203. תר"י ברכות יג א (ז ב), בשם יש מי שאומר; רא"ש שם פ"ב סי' ה, בשם מהר"ם מרוטנבורג; טור או"ח סי' סו, בשם י"א.
  204. ע"ע קריאת שמע.
  205. תר"י שם, בשם יש מי שאומר; טור שם, בשם י"א.
  206. תוס' ברכות יג ב ד"ה שואל; סמ"ק סי' יא; תר"י שם, בשם רוב הפוסקים, ומורו, ע"פ גמ' שם כא ב; רא"ש שם; טור שם, בשם סמ"ק ושהרא"ש הסכים לזה.
  207. עי' תר"י שם; שו"ע שם ג.
  208. תר"י שם, בשם רוב הפוסקים.
  209. תוס' שם.
  210. שו"ע שם; לבוש שם ס"ב; ערה"ש שם ס"ו.
  211. ד"ח לרא"ש ברכות פ"ב סי' ה ס"ק כג; עי' מג"א שם סק"ו, בשמו, ושכ"מ מתוספ' ברכות פ"א (עי' תוספ' שבציון 29, ועי' בהגר"א שם ד"ה וי"א, שדחה הראיה, ששם מדובר בקדושת יוצר); עי' עטרת צבי שם סק"ה ועטרת זקנים שם סק"ב וא"ז שם ס"קב, בשם ד"ח; עי' בהגר"א שם; מ"ב שם ס"ק יז, בשם מג"א והגר"א.
  212. עי' ציון 22.
  213. עי' ציון 23.
  214. מג"א שם, בד' הג' יש נוחלין אזהרת התפילה אות יד.
  215. כ"מ משאלות ותשובות של רבנו קלונימוס הזקן (נד' בגנוזות ספר שני עמ' קכט), לגבי איסור הפסקה בשמ"ע (עי' ציון 215 ואילך): ושמע הציבור שאומר קדוש או ברוך או ימלוך.
  216. ערה"ש שם.
  217. ע"ע קריאת שמע.
  218. עי' ציון 242 ואילך.
  219. ערה"ש או"ח סי' סו ס"ו.
  220. עי' ברכות כא ב, לפי תשו' רב פלטוי בשבה"ל ענין תפילה סי' כ ורש"י שם ד"ה מפסק ופסקי רי"ד שם; עי' בה"ג ברכות פ"ג; עי' תשו' רב נטרונאי גאון או"ח סי' כז; עי' תשו' רבינו האי באבודרהם דיני שמ"ע; עי' רש"י סוכה לח ב ד"ה הוא אומר, בשם בה"ג, והסכים לו; עי' תוס' ברכות כא ב ד"ה עד, בשם רש"י, ויג ב ד"ה שואל; עי' רמב"ם תפלה פ"י הט"ז; עי' ס' המנהיג דיני תפילה סי' ב; שאלות ותשובות של רבנו קלונימוס הזקן (נד' בגנוזות ספר שני עמ' קכט); עי' מרדכי שם רמז סד, בשם רש"י.
  221. שאלות ותשובות של רבנו קלונימוס הזקן שם.
  222. עי' תשו' רב פלטוי שם; עי' תשו' רב נטרונאי גאון שם; תשו' רבינו האי שם; עי' שאלות ותשובות של רבנו קלונימוס הזקן שם.
  223. ס' המנהיג שם.
  224. עי' רש"י סוכה שם, בשם בה"ג (וצ"ב, שאינו שם), והסכים לו; עי' תוס' ברכות כא ב שם וס' המנהיג שם, בשם רש"י; שבה"ל שם, בשם ר"ח ורש"י, והסכים להם; עי' סמ"ק שם, שכן קיבל מרבותיו; עי' תר"י שם (יג ב), בשם רב האי גאון וסיעתו והרי"ף; עי' תוס' רא"ש שם, בשם רש"י בשם בה"ג ור"ח, ורא"ש שם פ"ג סי' יח, בשם רש"י בשם בה"ג ובשם ר"ח; עי' מרדכי שם, בשם רש"י, והגמ"ר סוכה רמז תשנג-תשנד בשם רש"י בשם בה"ג; עי' מאירי שם, בדעה הא', והסכים לה; טור או"ח סי' קד, בשם ר"ח ובשם רש"י בשם בה"ג; עי' ר"ן סוכה שם (יט ב), בשם רש"י ובה"ג, והסכים להם; עי' אגור סי' קמט, בשם ר"ח ובשם רש"י בשם בה"ג ובשם רבינו ישעיה ושבה"ל.
  225. סמ"ק שם, שכן קיבל מרבותיו; תר"י שם, בשם רב האי גאון וסיעתו והרי"ף; שבה"ל שם.
  226. תר"י שם, בשם רב האי גאון וסיעתו והרי"ף.
  227. שבה"ל שם.
  228. ב"ח שם, לד' זו; עי' עו"ת שם ס"ק יב.
  229. רש"י שם.
  230. תשו' רב נטרונאי שם; שבה"ל שם, בשמו; עי' סמ"ק שם, בשם הגאונים ר"ת ור"י; עי' תר"י שם, בשם ר"ת; עי' רא"ש בפסקים שם, בשם ר"ת ור"י; עי' מאירי שם, בשם יש חולקין; עי' טור שם, בשם הגאונים ור"ת ור"י; עי' אגור שם, בשם הגאונים ור"ת ור"י והרוקח.
  231. שבה"ל שם, בד' ר"ת; עי' סמ"ק שם, בשם הגאונים ר"ת ור"י; עי' תר"י שם, בשם ר"ת; רא"ש שם, בשם ר"ת ור"י; עי' טור שם, בשם הגאונים ור"ת ור"י; עי' אגור שם, בשם הגאונים ור"ת ור"י והרוקח. ועי' רא"ש שם, ראיה לזה מהגמ' שם, ודחה, ועי' תוס' שם ומרדכי שם ור"ן סוכה שם.
  232. תשו' רב נטרונאי שם.
  233. תר"י ברכות כא ב (יג ב), בשם רבו; עי' רא"ש שם פ"ג סי' יח וקצור פסקי רא"ש שם וטור או"ח סי' קד, שהביאו ב' הדעות ולא הכריעו.
  234. תר"י שם.
  235. תוס' ברכות כא ב ד"ה עד; מרדכי ברכות רמז סד; אגור סי' קמט.
  236. תוס' שם; מרדכי שם.
  237. ר"ן סוכה לח ב (יט ב).
  238. ב"י שם ושו"ע שם ז; ב"ח שם; לבוש שם; עי' ערה"ש שם סי"ג.
  239. אגור שם, שקיבל מרבותיו, שכן נוהגים חכמי אשכנז.
  240. שלחן הטהור סי' קד ס"ד וזר זהב סק"ג, שכן ד' האר"י וכן נהג רבינו צבי מזידיטשוב.
  241. דברים ו ד.
  242. במדבר טו מא.
  243. עי' סדור רש"י סי' תלב ומחז"ו סי' קלח, בשם סדר"ע; ס' העתים סי' קצ; עי' שבה"ל ענין תפילה סי' מה, בשם תשוה"ג.
  244. עי' סדור רש"י שם; עי' מחז"ו שם וסי' שנו ושפג; עי' תוס' שאנץ (בשיטת הקדמונים) ע"ז ג ב; המנהיג הל' שבת סי' מג; ראבי"ה יומא סי' תקל, בשם תשוה"ג: קדושא רבא; עי' מאירי ברכות כא ב; עי' ס' המנהגים (חילדיק) מנהגי יום הכפורים; מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות סי' ה.
  245. עי' ציונים 366, 368 ואילך.
  246. המנהיג (מהד' מוה"ק) שם.
  247. עי' ציון 84.
  248. עי' ציון 69 ואילך.
  249. תשו' רב נטרונאי בסדר"ע ח"א סי' נז, שכן מנהג שתי ישיבות; עי' תשו' רב שר שלום בסדר"ע שם, שכן מנהג בישיבה במתא מחסיא ובבל כולה; ס' האשכול (מהד אלבק) ח"א עמ' 38; המנהיג הל' שבת סי' מג, בשם רב שרירא ורבינו האי; עי' שבה"ל ענין תפילה סי' מה, בשם תשוה"ג, שכן מנהג שתי הישיבות.
  250. תשו' רב נטרונאי שם, שכן מנהג שתי ישיבות; המנהיג שם, בשם רב שרירא ורבינו האי.
  251. תשו' רב האי בס' העתים שם ותשו' גמו"מ סי' קכב, שכן נוהגים בכמה מקומות בבבל, ושאין בו איסור ולא כיעור ולא פגם.
  252. עי' סדור רס"ג עמ' קכא, שיש המוסיפים כן, ומ' מהל' שם שהוא הן בשחרית והן במוסף של שבת.
  253. עי' סוף תשו' רב נטרונאי בסדר"ע שם, שכן מנהג שלנו, ואי מיקלעינן למקום ואמר חזן מאי דלא דמי מסלקינן ליה; עי' סדור רס"ג שם, שיש המוסיפים כן, ומ' שיש שאינם (אלא אומרים לעולם הנוסח כבסדור רס"ג עמ' לח); תשו' רב האי בס' העתים שם ותשו' גמו"מ שם, שכן המנהג בישיבה ובבתי מדרשות ובבתי כנסיות של רבנן, ועי' ס' העתים שם, שתמה מדוע לא נאמר; עי' רמב"ם בסדר תפילות כל השנה.
  254. עי' תשו' רב נטרונאי שם, שכן מנהג שתי ישיבות; תשו' רב שר שלום שם, שכן מנהג בישיבה במתא מחסיא ובבל כולה; עי' ס' העתים שם, בשמו; עי' סדור רש"י סי' רטז; עי' מחז"ו סי' שנו; המנהיג שם, בשם רב שרירא ורבינו האי; עי' שבה"ל שם, בשם תשוה"ג, שכן מנהג שתי הישיבות; עי' סדר טרוייש סי' ט; עי' ס' המחכים עמ' 42; עי' גאונים וראשונים שבע' יום הכפורים ציון 1910.
  255. עי' ס' העתים שם.
  256. רוקח סי' רטז ופירושי סידור התפילה לרוקח סי' ק; מנהגים דבי מהר"ם, סדר שחרית של יום כפור; מנהגי ר"ח פלטיאל; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' מא; מהרי"ל הל' יו"כ סי' יד, בשמו, ושכן נוהגים; ס' המנהגים (חילדיק) מנהגי יום הכיפורים; עי' ראשונים שבע' יום הכפורים ציון 1908.
  257. ציון 1909. ועי' רוקח שם ושם.
  258. ע"ע ציון 89.
  259. ציון 90.
  260. עי' תשו' רב שר שלום בסדר"ע ח"א סי' נז; עי' ס' העתים סי' קצ; עי' ס' האשכול (מהד' אלבק) ח"א עמ' 39; עי' ס' המנהגות (נד בתוך ספרן של ראשונים עמ' 138); שבה"ל ענין תפילה סי' מה, בשם תשוה"ג; עי' ס' המחכים עמ' 23, בפי' הא'.
  261. שבה"ל שם, בשם תשוה"ג; עי' ס' המנהגות שם; עי' ס' המחכים שם.
  262. תשו' רב שר שלום שם; ס' העתים שם; עי' ס' האשכול שם; עי' ס' המנהגות שם.
  263. שבה"ל שם, בשם תשוה"ג.
  264. ס' המנהגות שם.
  265. שבה"ל שם, בשם תשוה"ג.
  266. שבה"ל שם, בשם תשוה"ג.
  267. עי' תשו' רב שר שלום שם; עי' ס' העתים שם; עי' ס' האשכול שם עמ' 40; עי' ס' המנהגות שם (עמ' 139); שבה"ל שם, בשם תשוה"ג.
  268. תשו' רב שר שלום שם; ס' העתים שם; ס' האשכול שם; עי' שבה"ל שם, בשם תשוה"ג.
  269. תשו' רב שר שלום שם; עי' ס' העתים שם; עי' ס' האשכול שם; עי' ס' המנהגות שם; עי' שבה"ל שם, בשם תשוה"ג. ועי' ראבי"ה יומא סי' תקל, בשם תשוה"ג.
  270. ס' המחכים שם.
  271. ס' המנהגות שם.
  272. תשו' רב שר שלום שם; עי' ס' המחכים שם.
  273. ס' העתים שם; עי' שבה"ל שם, בשם תשוה"ג.
  274. ס' העתים שם.
  275. ס' המנהגות שם.
  276. ע"ע קריאת שמע.
  277. ע"ע מוסף ציון 194 ואילך.
  278. ע"ע הנ"ל ציון 223. ושם ציון 224, שי"ח.
  279. סדור רש"י סי' תלב ומחז"ו סי' קלח, בשם סדר"ע, וצ"ב מסדר"ע שבציון 253 ואילך; עי' ס' המחכים עמ' 23, בפי' הב'.
  280. דברים ו ד.
  281. ע"ע קריאת שמע, ושם, שי"ח.
  282. במדבר טו מא.
  283. סדור רש"י ומחז"ו שם, בשם סדר"ע.
  284. המנהיג הל' שבת סי' מג.
  285. עי' ציון 72 ואילך.
  286. עי' אגרת פירקוי בן באבוי (נד' בגנזי שכטר ח"ב עמ' 556).
  287. ס' הפרדס (מהד' עהרענרייך) עמ' ריז; מעשה הגאונים עמ' 38; לקוטים מספרי דבי רש"י (נד' בספר רש"י עמ' פג); פירושי סידור התפילה לרוקח סי' ק.
  288. מחז"ו (מהד' גולדשמידט) סדר שבת סי' יז, שכ"ה בכ"י ששון של מחז"ו, ועי' ציון 280, שי"ג בע"א; פירושי סידור התפילה לרוקח שם, ששמע שכן המנהג במגנצא; סדר טרוייש סי' י; ס' המנהגים (טירנא) מנהג של שבת וחג הפסח.
  289. מחז"ו סי' שפג; רוקח סי' רכג, שכן המנהג בוורמיישא, אבל שבמגנצא אין נוהגים כן; סדר טרוייש שם; ס' המנהגים (קלויזנר) סי' נח; מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות סי' ה.
  290. מחז"ו (מהד' גולדשמידט) שם, שכ"ה בכ"י ששון של מחז"ו, ועי' ציון 280, שי"ג בע"א.
  291. סדר טרוייש שם.
  292. עי' סדר טרוייש שם.
  293. עי' מחז"ו סי' קצב, לגירסתנו (ועי' מחז"ו מהד' גולדשמידט שם, שכ"ה ברוב כ"י של מחז"ו), ועי' ציונים 275, 277, שי"ג בע"א; ס' המחכים עמ' 24, בשם י"א.
  294. תהלים ח ב. ועי' רס"ג שבציון 284 ופיוט הקדושה (ע"ע פיוטים) שבמחז"ו שם (ונדפס גם במחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 613) ליו"ט (ועי' מחזור (גולדשמידט) שם, שבכ"י מוסקבה כותרתו: קדושת שבת ליוצר, ועי' ציון 280), שהשמיטו כתוב זה, ומ' שעיקר התוספת של אדיר אדירנו היא בשביל הכתוב שבציון הבא (וכ"מ קצת מל' אדיר אדירנו שבמחז"ו שם: כאמור והיה ה'), ועי' ס' המחכים שבציון 287, שמ' שעיקר התוספת היא בשביל הכתוב שבציון זה.
  295. זכריה יד ט.
  296. עי' ראשונים שבציון 274 ואילך.
  297. סדור רס"ג עמ' קכא, בשם יש מוסיפים. וכ' שיש המוסיפים כן בכל שבת, והוא כיסוד הראשונים שבציון 280.
  298. עי' ציון 280.
  299. תהלים ח ב.
  300. שם. עי' שבת פח ב. ס' המחכים עמ' 24.
  301. עי' ציון 281.
  302. ס' הפרדס (מהד' עהרענרייך) עמ' ריז; מעשה הגאונים עמ' 38; לקוטים מספרי דבי רש"י (נד' בספר רש"י עמ' פג).
  303. ס' הפרדס שם; עי' מעשה הגאונים שם; עי' לקוטים מספרי דבי רש"י שם.
  304. עי' ציון 294.
  305. עי' ס' הפרדס ומעשה הגאונים ולקוטים מספרי דבי רש"י שם, שכך היה מעשה ברבינו אליקים, והרגישו בדבר שנהג מנהג שלא נהגו הקדמונים.
  306. הג' יש נוחלין אזהרת התפילה אות יד; מג"א סי' קכה סק"א, בשמו; מ"ב שם סק"א, בשם מג"א בשם הג' יש נוחלין.
  307. הג' יש נוחלין שם; מ"ב שם, בשם מג"א בשם הג' יש נוחלין.
  308. עי' ציון 93 ואילך.
  309. עי' הג' יש נוחלין שם.
  310. הג' יש נוחלין שם.
  311. מג"א שם, בשם הג' יש נוחלין, וצ"ב, שאינו שם.
  312. הג' יש נוחלין שם; עי' מג"א שם, בשמו; מ"ב שם, בשם מג"א בשם הג' יש נוחלין.
  313. מג"א שם, בשם הג' יש נוחלין; מ"ב שם, בשם מג"א בשם הג' יש נוחלין. והיינו הנוסחים שבציונים 359, 362, שמוסיפים למנהג האשכנזים בשחרית של שבת, ושבציונים 360, 366, 368 ואילך, שמוסיפים למנהג האשכנזים במוסף של שבת.
  314. הג' יש נוחלין שם. המג"א השמיט, וצ"ב אם מודה לזה, או שסובר שגם אם החזן אומר תמיד כל הנוסח, אינו בכלל החיוב של אמירת קדושה.
  315. הג' יש נוחלין שם.
  316. עי' ציון 22.
  317. עי' מ"ב שם.
  318. עי' שבה"ל ענין תפילה סי' טז, בשם אגדה; עי' סדור חסידי אשכנז סי' לו, בשם סודות הגאונים; עי' מהרי"ל הל' תפילה סי' ב, והובא בד"מ או"ח סי' קכה סק"ב; עי' מהר"י אבוהב לטור שם, בשם דא"ז, ושכן נהגו בכל מקומות ישראל, והובא בב"י שם; עי' רמ"א בשו"ע שם ב; עי' מחה"ש שם סק"א.
  319. עי' סדור חסידי אשכנז שם, בשם סודות הגאונים; עי' מהרי"ל שם.
  320. ע"ע תפילה.
  321. רי"ף ברכות כא ב (יג ב), בשם רבינו האי גאון; רמב"ם תפלה פ"י הט"ז; פסקי רי"ד ברכות כא ב, בשם ר"ח בשם רבותיו הגאונים; שבה"ל ענין תפילה סי' כ, בשם ר"ח בשם רבינו האיי גאון.
  322. עי' ציון 93 ואילך.
  323. רי"ף ברכות כא ב (יג ב), בשם רבינו האי גאון; רמב"ם תפלה פ"י הט"ז; פסקי רי"ד ברכות כא ב, בשם ר"ח בשם רבותיו הגאונים; שבה"ל ענין תפילה סי' כ, בשם ר"ח בשם רבינו האיי גאון.
  324. עי' תוס' שם ד"ה אין; עי' תר"י שם (יג ב); עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנח, בשם הגאון; עי' רא"ש שם פ"ג סי' יח; עי' מרדכי שם רמז סד; מאירי שם, בשם גדולי המפרשים; טור או"ח סי' קט: לנעריצך (עי' ציון 336); עי' ב"י שם, בשם הגאונים; שו"ע שם ב: לנקדישך (עי' ציון 338).
  325. רא"ש שם; עי' טור שם.
  326. עי' ציון 333.
  327. מאירי שם, בשם גדולי המפרשים: החזן.
  328. עי' ציון 46 ואילך. לבוש שם ס"ב.
  329. תוס' שם; מרדכי שם.
  330. תוס' שם; מרדכי שם; עי' לבוש שם.
  331. לבוש שם.
  332. עי' ציון 242 ואילך.
  333. מאירי ברכות כא ב, בדעה הא' ובשם יש חולקין; ב"י או"ח סי' קט, בשם הגאונים; ד"מ שם סק"ג, בד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנח (ועי' מ"ב שם ס"ק טז): אפשר, ועי' ציון 317, שי"מ בע"א, ולכן אין לדחות ד' הגאונים דלעיל; רמ"א בשו"ע שם ג; לבוש שם, בשם י"א, והסכים להם; פמ"ג שם א"א סק"י; מ"ב שם, בשמו.
  334. לבוש שם.
  335. מאירי שם, בשם יש שמפקפקים; ב"י שם, בד' שו"ת הרשב"א שם, ועי' ציון 315, שי"מ בע"א; שו"ע שם: ונראה; לבוש שם, בשם י"א; פר"ח שם, בד' רשב"א, ובשם השו"ע, והסכים להם; פמ"ג שם, בשם פרישה ופר"ח, בד' שו"ת הרשב"א שם (וצ"ב, שהפרישה מביא ב' הדעות ואינו מכריע).
  336. מאירי שם, בשם יש שמפקפקים; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  337. שו"ע שם; לבוש שם, בשם י"א.
  338. ישעיהו ו ה.
  339. שאלת השואל בשו"ת הרשב"א ח"א סי' רמט, בשם ר' יהונתן בשם התוספ', והובא בב"י או"ח סי' קכה.
  340. שו"ת הרשב"א שם, שכן המנהג, ותוספ' שבציון הקודם לא ראה ולא שמעה ואף אם היה רואה אותה היה אומר שלא נשנתה אצל ר' חייא ור' הושעיא.
  341. שו"ת הרשב"א שם.
  342. עי' ציון 335.
  343. עי' ציון הנ"ל.
  344. לבוש שם ס"ב; עי' עטרת צבי שם סק"ה.
  345. לבוש שם.
  346. רמ"א בשו"ע שם ב; לבוש שם.
  347. ע"ע.
  348. ע"ע הנ"ל.
  349. עי' לקט יושר ח"א עמ' כא; עי' מט"א סי' תקפב ס"ח; עי' שע"ת שם סק"א; עי' קצש"ע סי' קכט ס"ג.
  350. ערה"ש או"ח סי' קכה ס"א.
  351. סדר"ע ח"א סי' נו. וכעי"ז בחזקוני דברים לב ג. ועי' מחז"ו סי' קצב ומחז"ו (מהד' גולדשמידט) סדר שבת סי' יז. ועי' ב"י או"ח סי' תכג וכנה"ג שם הגב"י אות ב.
  352. סדור רס"ג עמ' לח; רמב"ם בסדר תפילות כל השנה: כדבר האמור על יד נביאך. ועי' סדור חסידי אשכנז סי' ע, שהסדר הוא ע"פ לה"כ בישעיהו כט כג: והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו.
  353. מחז"ו סי' פט; עי' פירושי סידור התפילה לרוקח סי' מז; עי' ס' המחכים עמ' 24; חזקוני דברים לב ג; טור או"ח סי' קכה, שכן המנהג באשכנז; אבודרהם סדר תפילת התעניות: שמך הגדול כשם; עי' תה"ד סי' כח. ועי' פירושי סידור התפילה לרוקח שם וסדור חסידי אשכנז סי' לו וב"ח או"ח סי' קכה ומג"א שם סק"ב, אם י"ל וכן כתוב או: ככתוב. ועי' חי' דינין והלכות למהר"י וייל סי' לד ופרישה שם סק"ב וסדור ר' שבתי סופר עמ' 138 וא"ר שם סק"ד ומ"ב שם סק"ד, אם י"ל שמקדישין או: שמקדישים.
  354. פירושי סידור התפילה לרוקח סי' צה. עיי"ש אם י"ל וכן כתוב או: ככתוב. ועי' פירושי סידור התפילה לרוקח שם, בטעם שנשתנה הסדר מלה"כ שבציון 334, ועי' או"ז שבציון הבא.
  355. מ"ס פט"ז. או"ז ח"ב סי' נ, שהמנהג שבציון הקודם נתייסד על מ"ס.
  356. מחז"ו סי' קסג; סדור חסידי אשכנז סי' ע, בשם ר' מאיר ש"ץ: נקדישך ונעריצך מלכנו; חזקוני דברים לב ג. וכעי"ז בק' שינוי בסדורי הספרים וסדורי האשכנזים "נוסח ספרד".
  357. עי' רוקח סי' נו ופירושי סידור התפילה לרוקח שם.
  358. פירושי סידור התפילה לרוקח סי' צה; או"ז ח"ב סי' נ, שכמדומה שיש מקומות הנוהגים כן.
  359. עי' סדור חסידי אשכנז סי' ע; או"ז שם, שכן המנהג.
  360. חזקוני דברים לב ג; ס' המחכים עמ' 24, עיי"ש הטעם. ועי' מחז"ו סי' פט וקסג וקצב, ועי' מחז"ו (מהד' גולדשמידט) סדר שבת סי' יז.
  361. אבודרהם שמ"ע.
  362. אבודרהם סדר תפילת התעניות, ועי' ציון 335.
  363. עי' ציון 113 ואילך.
  364. ישעיהו ו ג. עי' סדר"ע ח"א סי' נו; עי' רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; חזקוני דברים לב ג.
  365. עי' ראשונים שבציון 97. ועי' סדור רס"ג שבציון הנ"ל, שהש"ץ מסיים: וקרא זה אל זה ואמר קדוש, והציבור עונים: קדוש קדוש וגו', וצ"ב.
  366. עי' תני ר' חייא במ"ס פ"כ (ה"ז, במהד' וילנא), לגירסתנו, ועי' ציון 79 שי"ג בע"א.
  367. עי' מ"ס שם, לגירסתנו, ועי' ציון 80 ואילך, שי"ג בע"א.
  368. מ"ס שם.
  369. עי' י"א במ"ס שם.
  370. נחלת אריאל למ"ס שם, בפי' הא'; נחי"ע למ"ס שם. ועי' ציון 79, שי"מ בע"א.
  371. יחזקאל ג יב.
  372. סדר"ע ח"א סי' נו; מחז"ו סי' פט וקסג וקצב.
  373. רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; עי' סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' יט.
  374. אבודרהם שחרית של שבת: משבחין.
  375. עי' סדר"ע שם; עי' סדור רס"ג שם; עי' רמב"ם שם.
  376. עי' מחז"ו סי' פט וקסג וקצב.
  377. סדר"ע שם; סדור רס"ג שם; מחז"ו סי' קסג.
  378. רמב"ם שם; מחז"ו סי' קצב.
  379. תהלים קמו י.
  380. סדר"ע ח"א סי' נו; סדור רס"ג עמ' לח (ועי' סדור רס"ג עמ' קכא); רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; ועי' סדור רס"ג שם ושם, שאחרי שהש"ץ אומר: בקרוב בימינו, הקהל עונים אמן, וכעי"ז ברמב"ם שם.
  381. מחז"ו סי' פט.
  382. עי' ציון 242 ואילך.
  383. סדור רס"ג עמ' קכא.
  384. עי' מחז"ו סי' קצב; עי' תוס' ע"ז ג ב; עי' אבודרהם שחרית של שבת. ועי' מחז"ו סי' קסג, בשם ר"ת, ותוס' שם ומטה משה עמוד העבודה סי' תתעב, בטעם החילוק בין מטבע התפילה של "ממקומך" (עי' ציון 362) ל"ממקומו".
  385. עי' סדור רס"ג שם.
  386. מחז"ו סי' קצב; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' ק; עי' ס' המחכים עמ' 23, שכן המנהג; אבודרהם שחרית של שבת.
  387. ס' המחכים שם, שיש הנוהגים כן, ודחה; פע"ח שער השבת פ"כ. ועי' מג"א ר"ס רפו ושו"ת בגדי ישע או"ח סי' ל.
  388. מחז"ו שם; עי' פירושי סידור התפילה לרוקח שם; אבודרהם שם.
  389. אבודרהם שם.
  390. עי' ציון 274 ואילך.
  391. תהלים ח ב.
  392. עי' ראשונים שבציון 274 ואילך; מחז"ו סי' קצב.
  393. זכריה יד ט.
  394. מחז"ו שם. ועי' סדורי האשכנזים, שאין נוהגים כן.
  395. עי' ציון 284.
  396. זכריה שם.
  397. זכריה שם. סדור רס"ג עמ' קכא, בשם יש מוסיפים.
  398. ע"ע פיוטים.