אנציקלופדיה תלמודית:קרבן מוסף

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:55, 3 באוגוסט 2020 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - קרבן המוקרב בשבת ומועדים, נוסף על קרבן התמיד*. == '''שמו ומהותו''' == נצטוינו...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרבן המוקרב בשבת ומועדים, נוסף על קרבן התמיד*.

שמו ומהותו

נצטוינו להקריב בשבת*, ראש-חודש*, שלש-רגלים*[1] - וכן בראש-השנה*, יום-הכפורים* ושמיני-עצרת* - קרבן מוסף על התמיד* של כל יום[2], וזהו הנקרא קרבן מוסף[3], שהוא מוסיף על דבר יום ביומו[4], שהקרבן, אף על פי שיש בו כמה כבשים ופרים ואילים[5], הוא הנוסף[6], ככתוב בכל המוספים: מלבד עֹלת הבקר[7], מלבד עֹלת התמיד[8], וכן על עֹלת התמיד[9], שפירושו נוסף על עולת התמיד[10].

הקרבנות הבאים עם העמר* ושתי-הלחם* אינם נקראים מוסף, שהרי לא כתוב בהם: מלבד עולת התמיד[11], ועליהם ע"ע \פתוח\.

הציווי

ציוויי התורה על קרבן המוסף, באים באופן שונה במועדים השונים:

א) נצטוו ישראל להקריב שני כבשים קרבן בכל יום שבת מוסף על קרבן התמיד של כל יום[12], שנאמר: וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימִם ושני עשרֹנים סֹלת מנחה בלולה בשמן ונסכו, עֹלת שבת בשבתו על עֹלת התמיד ונסכה[13].

ב) שנקריב קרבן מוסף בכל ראש חודש על תמיד של כל יום[14], שנאמר: ובראשי חדשיכם תקריבו עֹלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה וגו'[15] ושעיר עִזים אחד לחטאת* לה'[16], והיא נאכלת[17], ומקריבים אותו שנים עשר פעמים בשנה[18].

שעיר זה, אמרו בתלמוד בטעמו, שאמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח[19], ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש מפרשים ששעיר זה המכפר על עוונותיהם של ישראל[20], בא דוקא בראש חודש, להפיס דעתה של ירח[21], שישלימו ישראל בקרבן כפרה זה את הכבוד שאמר ה' לעשות לירח בשביל שמיעט אותה[22]. ויש מפרשים ששעיר זה מכפר הן על העוונות והן על ה' כביכול לפי שמיעט את הירח[23], ויש מהם סוברים שעיקר הכפרה הוא בשביל מיעוט הירח[24].

ג) להקריב קרבן מוסף בכל שבעת ימי הפסח*[25], והוא שוה למוסף ראש חודש[26], שנאמר: והקרבתם אשה לה' שבעת ימים[27], והוא כקרבן ראש חודש[28], שנאמר: והקרבתם אשה עֹלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה וגו'[29], ושעיר חטאת אחד[30]. ונאמר שם: כאלה תעשו ליום שבעת ימים[31], שלא להוסיף ולא לגרוע[32], שלא יהו פוחתים והולכים כפרי החג[33]. על הקרבנות* שמביאים ביום השני של פסח, יחד עם העמר, ע"ע \פתוח\.

ד) להקריב קרבן מוסף בחג השבועות*[34], הוא יום החמישים מיום הקרבת העומר[35], כמו מוסף ראש חודש[36] ופסח[37], שנאמר: וביום הבכורים[38] בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבֻעֹתיכם וגו' והקרבתם עולה לריח ניחֹח לה' פרים בני בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה וגו'[39], שעיר עִזים אחד לכפר עליכם[40]. על הקרבנות שמביאים בשבועות יחד עם שתי-הלחם*, ע"ע \פתוח\.

ה) להקריב קרבן מוסף - ביום ראשון מתשרי*, והוא מוסף[41] - ראש-השנה*[42], שנאמר: בחֹדש השביעי באחד לחֹדש וגו' והקרבתם אשה לה'[43], ונאמר: ובחֹדש השביעי באחד לחֹדש וגו' ועשיתם עֹלה לריח ניחֹח לה' פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וגו'[44], ושעיר עִזים אחד חטאת וגו'[45], מלבד עֹלת החֹדש[46], הוא מוסף ראש חודש[47], הקרב אף בראש השנה[48].

ו) להקריב קרבן מוסף ביום-הכפורים*[49], כמו בראש השנה[50], שנאמר: אך בעשור לחֹדש השביעי וגו' והקרבתם אשה לה'[51], ונאמר: ובעשור לחֹדש השביעי וגו'[52] והקרבתם עֹלה לה' ריח ניחֹחַ פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וגו'[53], שעיר עִזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים[54], דהיינו שעיר הנעשה בפנים[55]. על מחלוקת התנאים אם איל זה הנזכר כאן הוא איל-העם*, ע"ע[56]. על שעיר הנעשה בפנים, ע"ע שעירי יום הכפרים.

ז) להקריב קרבן מוסף בימי חג הסוכות[57], שנאמר: שבעת ימים תקריבו אשה לה'[58], ונאמר: ובחמשה עשר יום לחֹדש השביעי וגו' והקרבתם עֹלה אשה ריח ניחֹחַ לה' פרים בני בקר שלשה עשר אילִם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר וגו'[59], ושעיר עִזים אחד חטאת[60], וכן בכל יום ויום משבעת ימי החג מקריבים שני אילים וארבעה עשר כבשים ושעיר חטאת - כמפורש בכתוב[61] - אבל הפרים פוחתים אחד אחד בכל יום[62] - כמפורש בכתוב[63] - ביום ראשון י"ג[64], ובשני י"ב[65], ובשלישי י"א[66], וברביעי י'[67], ובחמישי ט'[68], ובשישי ח'[69], ובשביעי ז'[70], נמצאו הכל שבעים[71]. הטעם שהיו מקריבים שבעים פרים, כנגד שבעים אומות[72], אם כדי לכפר עליהם[73], שלא יצדה - יחרב[74] - העולם מהם[75], וישבו בשלוה[76]. או כדי לכפר עליהם, שירדו גשמים בכל העולם[77], לפי שנידונים בחג על המים[78]. או כדי שיצילנו ה' מידם[79]. והטעם שהם מתמעטים והולכים - אף על פי שמעלים-בקודש* ואין מורידים[80] - למדך תורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות, בשני מאכילו דגים, בשלישי גבינה, ברביעי מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות[81], או שהם מתמעטים והולכים, סימן כלייה להם[82], כדי שיכלו מן העולם[83], שבזכות מצוה זו יתמעטו שונאיהם של ישראל, כמו שהפרים מתמעטים בכל יום[84]. או שכשם שהיו פרי החג מתמעטים והולכים כך האומות כלים[85].

ח) להקריב קרבן מוסף ביום השמיני מחג הסוכות וזה הוא מוסף שמיני-עצרת*[86], כמוספי ראש השנה[87] ויום הכפורים[88], שנאמר: ביום השמיני וגו' והקרבתם אשה לה'[89], ונאמר: ביום השמיני וגו' והקרבתם עֹלה אשה ריח ניחֹחַ לה' פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וגו'[90], ושעיר חטאת אחד[91]. הטעם שמקריבים בשמיני עצרת פר אחד, ואינו הולך ומתמעט כפרי חג הסוכות[92], שהוא כנגד ישראל[93], משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך[94], שאין לי הנאה וקורת רוח בשל אלו, אלא בשלך[95]. או משום שהאומות כלים[96] וישראל אין כלים[97], וכן הוא אומר: כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה וגו' ונקה לא אנקֶּךָּ[98].

אל איל*, שהוא כשר להקרבה משנכנס לשנתו השנייה שלושים ואחד יום, ע"ע איל[99]. שעירי רגלים ושעירי ראשי חודשים, שמכפרים על טמאת-מקדש-וקדשיו*, ונחלקו תנאים מהם השעירים המכפרים ועל מה השעירים מכפרים, ע"ע טמאת מקדש וקדשיו[100]. על כבש*, שהוא כשר להקרבה רק בתוך שנתו הראשונה, ע"ע כבשׂ[101]. על הזכרת פסוקי המוספים בתפילת מוסף*, ע"ע: הזכרת פסוקי המוספים. על שעיר*, שהוא כשר להקרבה רק כשהוא בתוך שנתו הראשונה, משיעברו עליו שלושים ואחד יום, ע"ע שעיר[102].

המחוייב והזמן שנוהג בו

ציווי הקרבת המוסף נוהג בזמן שבית-המקדש* קיים[103], ומוטל על הציבור[104], ומכל מקום נוהג בזכרי כהונה, ואם עברו הכהנים על זה ולא הקריבו את קרבן מוסף במועדו ביטלו עשה זה וחטאם ישאו, ובני ישראל נקיים, כי עליהם מוטל חיוב הקרבנות ביותר, ואם אולי הרגישו ישראל בדבר, גם עליהם יהיה הפשע, כי על הציבור כולו הוא מוטל[105].

טעם המצוה

בטעם המצוה, כתבו ראשונים, כי האדם נפעל לפי מעשהו, כי מהיותו בעל חומר אין מחשבתו נדבקת כי אם על ידי המעשה, ומזה השורש ציונו האל ברוך הוא לעשות פעולה מיוחדת לשם היום, למען נתפעל מתוך כך לתת אל ליבנו גודל היום וקדושתו והנסים והטובות שגמלנו האל ברוך הוא באותו הזמן[106].

במנין המצוות

הקרבת המוספים נמנה במנין-המצות*[107]. המונים פרשיות בכלל מנין המצוות[108], מונים את כל הקרבת המוספים לפרשה אחת[109], וכתבו שכלולים בו עשרים מוספים[110]. ויש מהמונים פרשיות, שמנו כמצוות עשה, מוסף של כל מועד ומועד ממועדי השנה מצוה בפני עצמה[111], ומוספי סכות* כל יום ויום מצוה בפני עצמה[112], משום שחלוקים בקרבנותיהם[113]. ואלה שאינם מונים פרשיות[114], מונים בהקרבת המוספים שמונה מצוות עשה נפרדות: א) קרבן מוסף של שבת*[115]; ב) קרבן מוסף של ראש-חודש*[116]; ג) קרבן מוסף של פסח*[117]; ד) קרבן מוסף של שבועות*[118]; ה) קרבן מוסף של ראש-השנה*[119]; ו) קרבן מוסף של יום-הכפורים*[120]; ז) קרבן מוסף של סוכות[121]; ח) קרבן מוסף של שמיני-עצרת*[122], וביארו שאין למנות מוספי פסח וסוכות כמצוות רבות, כמו שאין למנות מוסף כל חודש וחודש מצוה בפני עצמה, ותמיד כל יום מצוה בפני עצמה, אלא מונים מוסף כל מועד ומועד[123], אף על פי שהוא מתחייב בימים רבים דבקים זה אחר זה[124], כי אין למנות אלא המצוה בו התחייב, באיזה זמן שהתחייב[125], כי הוא כמו שאמר - לגבי נטילת-לולב* בבית-המקדש*[126] - ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים[127], כן אמר: והקרבתם אשה לה' שבעת ימים[128], וכמו שמצות לולב אחת, כן מצות מוסף פסח אחת[129], ומוסף שמיני עצרת הוא מצוה בפני עצמו וחלוק מכלל ימי הסוכות, לפי ששמיני עצרת רגל בפני עצמו, ובבאור אמרו שהוא קרבן בפני עצמו[130], וזה ראיה על היות קרבנו נמנה בפני עצמו[131].

זמן ההקרבה

כל התדיר מחבירו קודם את חבירו[132], ולכן התמידים קודמים למוספים[133], שנאמר - במוספי פסח - מלבד עֹלת הבֹּקר אשר לעֹלת התמיד תעשו את אלה[134], מלבד עֹלת הבֹּקר, העשויה כבר משמע, הרי שתמידים קודמים למוספים[135].

האמור במוסף שבת: על עֹלת התמיד[136], נדרש בספרי: מגיד שאין מקריבים מוספים אלא בינתים[137], דהיינו בין תמיד של שחר לתמיד של בין הערבים[138]. וכן האמור במוסף ראש חודש: על עֹלת התמיד[139], נדרש בספרי: מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתיים[140]. אף האמור במוספי פסח: על עולת התמיד יֵעשה ונסכו[141], נדרש בספרי: מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתיים[142], וכתבו ראשונים שכן בכל קרבנות המוספים כתוב לשון מעין זו[143], להורות ענין זה[144], שאם זמנו קבוע אינו מקריבו ביום אחר[145]. בטעם שנדרש הלימוד בשבת, בראש חודש ובפסח, כתבו אחרונים, כי משבת לא נדע של ראש חודש, שנאמר ששבת תדיר יותר מראש חודש ועל כן קודם לתמיד של בין הערבים, אבל של ראש חודש תתאחר, ואם יאמר גם בראש חודש לא נדע של מועדות, כי ראש חודש תדיר יותר ממועד, אבל אחר שאמר זה בפסח יודעים אנו ממילא בכל המועדות[146].

בביאור דרשות הספרי נחלקו הדעות: א) יש מפרשים ש"על" משמע אחר[147], שהפסוק משמע על עולת התמיד של שחר יקרבו שני כבשים, שהם מוסף[148], ומזה שלא כתוב "על עולות התמידים", משמע בין שני תמידים[149]. ב) ויש מפרשים שהכתוב משמעו על עולת תמיד של בין הערבים, דהיינו למעלה מתמיד של בין הערבים יקרבו מוספים[150]. ג) ויש מפרשים שפירוש הכתוב שיהיו נוספים עליו המוספים לבד אותם התמידים, רצה לומר שיהיה המוסף תוספת על התמיד[151], ואחר שהמוספים נוספים על התמיד, הרי לעולם העיקר קודם, ולפיכך עולת השחר קודם, וכן תמיד של בין הערבים מאוחר, כי אחר שדין תמיד של בין הערבים להקריב בין הערבים[152] יהא תוספת על תמיד של בין הערבים אם יקריב תמיד של בין הערבים בזמנו ומוספים קודם, ונקרא קרבן זה תוספת, אבל אם היה מאוחר לתמיד של בין הערבים, לא היה זה תוספת עליו, שהרי עיקר זמן תמיד של בין הערבים הוא בערב, ולפיכך אחר שאמר שיהיו קרבנות מוספים נוספים עליהם, אתה למד שעולת התמיד הוא עיקר וקודם, וממילא כל אחד כדינו, עולת הבוקר עיקר, שתהא בבוקר קודם למוסף, ועולת בין הערבים עיקר, שתהא בין הערבים ומאוחרת למוסף[153].

על עֹלת התמיד[154], למדנו ממילת "על", שלא יהא קרבן מפסיק בין תמיד של שחר לבין המוספים[155], ומכל מקום מפסיקים ביניהם בנסכים* - נסכי תמיד של שחר[156] - שלמדים מן הכתוב שהם קודמים למוסף[157], שנאמר: זבח ונסכים[158], למדנו שלא יפסיק קרבן אחר בין זבח לנסכים[159].

כשם שכל דבר שמצותו ביום כשר כל היום[160], כך כל היום כשר להקרבת מוספים[161], שנאמר: דבר יום ביומו[162], מלמד שכל היום כשר למוספים[163], ובלבד קודם לתמיד הערב[164]. במה דברים אמורים, בדיעבד[165], ומלכתחילה, נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש מהראשונים ואחרונים סוברים שהוא בשש שעות[166] - דהיינו קודם סוף שעה שישית[167] - שכן אמרו בתלמוד שזמן המוספים בשש שעות[168], וביארו בטעם הדבר, שכתוב בהם "יום": דבר יום ביומו[169], ולא כתוב בהם בוקר, וכל מקום שכתוב בוקר הוא הקדמה ויום משמע איחור[170].

ב) ויש מהראשונים סוברים שהמוספים היו נשחטים עם התמיד ונקטרים עימו[171], דהיינו שהיו עושים אותם מייד לאחר עבודת התמיד[172], וזמנו מייד בבוקר[173], שכן לדעת ר' עקיבא - שהלכה כמותו[174] - מוספי יום הכפורים קרבים עם תמיד של שחר[175], שנאמר - במוספי חג הפסח* - מלבד עֹלת הבֹּקר אשר לעֹלת התמיד[176], וזהו כתוב ברגלים, ולמד ר' עקיבא יום הכפורים ממנו[177]. ולא אמרו שהמוספים קרבים בשש[178], אלא בשבת[179]. ואף על פי שזמנו אחר תמיד, ותמיד אין זמנו אלא עד סוף ארבע שעות[180], מן הסתם שוהים היו עד שעה ששית[181]. ונחלקו אחרונים בטעם הדבר: א) יש מפרשים שבשבת אין נדרים-ונדבות* קרבים[182], וכיון שכך היו מאחרים, מה שאין כן בחול, כגון בראש חודש שהיו מקריבים נדרים ונדבות, לכן היו מקדימים להקריב המוספים מייד אחר התמיד בכדי שיהיה פנאי אחר כך להקריב נדרים ונדבות, שבדין הוא להקדים קרבן מוסף שהוא של ציבור, לנדרים ונדבות שהן קרבן יחיד[183], ואף על פי שאין נדרים ונדבות קרבים ביום טוב - לסוברים כן[184] - מכל מקום כיון שהיו מקריבים עולת-ראיה* ושלמי חגיגה* הדוחים יום טוב, לכן היו מקדימים הקרבת המוסף מייד לאחד התמיד[185]. ואף בראש-השנה* הקריבו המוסף מייד אחר התמיד, כדי שלא לחלק בין המוספים, ועוד שהיה צריך להקריב מוספי ראש חודש ומוספי ראש השנה[186]. ב) ויש מהאחרונים מפרשים טעם החילוק בין שבת לשאר המועדים, שבמוספי שבת כתוב: וביום השבת[187], ו"ביום" זה בא לאחר והיינו בשש, שלשון יום משמע עיצום היום[188]. ג) ויש מהאחרונים מפרשים טעם החילוק בין שבת לשאר המועדים, שבכל יום שיש בו מוסף היה ראוי להתאחר בשחיטת התמיד עד סוף זמנו, כדי לקיים דבר יום ביומו[189], הנאמר במוספים דהיינו מאוחר, ולסמוך מוספים לתמיד ראוי להתאחר גם בתמיד, אבל מחמת שביום הכיפורים היה מוטל כל העבודות על כהן גדול ומפני חולשה דכהן גדול לא היו מספיק לגמור כל עבודת היום אם היו מתעצלים בשחיטת התמיד, לכן הוצרכו להקדים התמיד מאוד, וממילא להקדים גם המוסף כדי לקיים מלבד עולת הבוקר[190]. וכן ברגלים, אף על פי שנדרים ונדבות אין באים ביום טוב, מכל מקום רבו הקרבנות מאד עולת ראיה ושלמי חגיגה, וכיון שאי אפשר להקדים שום קרבן קודם לתמיד של שחר היו מקדימין התמיד וגם המוסף, וכן בראשי חדשים מפני נדרים ונדבות[191], אבל בשבת שלא היה שום קרבן, שאין נדרים ונדבות באים בשבת, היו מקיימים מצוה מן המובחר, והיו מוספים קרבים בשש וגם התמיד איחרו עד סוף זמנו[192].

ג) ויש מהראשונים סוברים אף הם שמוספים קרבים עם תמיד, ולדעתם אף בשבת הדין כך[193], ולא אמרו שמוספים קרבים בשש[194], אלא שלכתחילה אין לעכבם יותר, אבל קודם לכן מותר להקריבם לכתחילה, שהרי אנו מתפללים לכתחילה תפילת מוסף* בשלוש שעות ראשונות[195].

על בזיכים*, שנחלקו תנאים אם סידורם בכל שבת וסילוק והקטרת הבזיכים הישנים קודמת למוספים, או שהמוספים קודמים להם, ע"ע בזיכים[196]. על מוספי יום הכפורים שנחלקו תנאים בזמן הקרבתם, ע"ע עבודת יום הכפורים.

סדר ההקרבה

כל התדיר מחבירו קודם את חבירו[197], ולכן מוספי שבת קודמים למוספי ראש חודש ומוספי ראש חודש קודמים למוספי ראש השנה[198], וכשחל ראש השנה להיות בשבת, מקריבים מוסף שבת תחילה ואחריו מוסף החודש ואחריו מוסף יום טוב[199]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר - במוספי פסח - כאלה תעשו ליום שבעת ימים[200], אחרי אותו כתוב של מלבד עֹלת הבֹּקר וגו'[201], שממנו אנו למדים שתמידים קודמים למוספים[202], והיה יכל לכתוב "אלה", וכתב: כאלה[203], משמע כסדר שאמרתי לך, כאלה של מעלה, כשם שהתדיר קודם כך סדר המוספים, שאם יום שיש שני מוספים, כגון בשבת שבתוך הרגל, יהא התדיר קודם[204]. ב) נאמר שם: מלבד עֹלת הבֹּקר אשר לעֹלת התמיד[205], ויכל הכתוב לכתוב רק מלבד עֹלת הבֹּקר[206], שפשוט שעולת הבוקר עולת התמיד היא[207], וטרח וכתב: אשר לעֹלת התמיד, ללמדנו שאף במוספים התדיר יקדום[208], שתלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירים שיקדימו[209].

יש מהאחרונים מפרשים אותה ששנינו: המוספים אינם מעכבים זה את זה[210], שביום שיש בו שני מיני מוספים - שמקריבים התדיר קודם[211] - והקריב שאינו תדיר קודם, כשר בדיעבד[212], וכן כתבו ראשונים להלכה[213]. עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר תחילה, כתבו ראשונים שמקריבו, ואחר כך שוחט את התדיר[214].

בירושלמי אמרו ששעיר של ראש חודש קודם לעולה הבאה עימו[215], שאחר עולת התמיד היה מקריב החטאת, ואחר כך היה מקריב עולות המוסף[216], שנאמר: ושעיר עִזים אחד לחטאת לה' על עֹלת התמיד יֵעשה ונסכו[217], סמכו לעולת התמיד[218], שישחט החטאת ויקריב אותה לגמרי, ואחר כך העולה[219], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה[220]. בטעם שחטאת קודמת לעולה הבאה עימו שנינו: חטאת למה באה לפני עולה, לפרקליט - מליץ טוב[221] - שנכנס לרצות, ריצה פרקליט, נכנס דורון אחריו[222], וביארו ראשונים שאין ראוי שיקריב העולה, שהיא כמו דורון לשם יתעלה, קודם התנקותו מחטאו, ולזה ראוי שיקדם החטאת לכפר חטאו, ואחר כך יהיה מרוצה לשם יתעלה באופן שיתכן שיקח דורון ממנו[223]. ויש מהאחרונים סוברים שראש חודש דינו כמוספי חג הסוכות, שמקריבים אותם כסדר הכתוב[224], שהוא למד מחג הסוכות במה מצינו[225].

יש מהאחרונים הסוברים שגומרים כל עבודת השעיר קודם שחיטת העולות, והיה מפשיטו ומקריב אימוריו קודם שחיטת העולות[226], שהשעיר הוקדם לשחיטה ולזריקה, ויתר העבודות נגררות אחריהם, שהרי אין-מעבירין-על-המצות*[227]. ויש מהאחרונים שנסתפקו אם כך הדין, או שאחר זריקת דם השעיר היה שוחט העולות וזורק דמם ואז היה מפשיט השעיר ומקריב אימוריו ומפשיט העולות ומקריב איבריהם[228]. ויש מהאחרונים סוברים ששחיטת השעיר וזריקת דמו סמוכה לעולת התמיד, אבל הקטרת אימורים היה כסדר הכתוב, עולת המוספים קודם לחטאת[229]. ויש מהאחרונים סוברים שהפשט השעיר והקטרת אימוריו היא לאחר זריקת דם העולות[230], ולאחריהם הפשט הפרים והעלאת איבריהם והפשט האיל והעלאת איבריו[231], והפשט הכבשים והעלאת איבריהם[232].

בסדר הקרבת העולות של מוסף ראש חודש, לאחר הקרבת השעיר, פרים קודמים לאילים והם לכבשים[233].

מוספי חג הסוכות, אין החטאת קודמת בהם לעולות[234], אלא קרבים כסדר האמור בענין[235], בתחילה פרים, ואחריהם אילים, ואחריהם כבשים, ואחריהם שעירים[236], אף על פי שאינם מעכבים זה את זה[237], הנה כשיעשו, יעשו כסדר הנזכר בזה המקום[238], שנאמר: כמשפטם[239], שבכל מוספי חג הסוכות - מלבד המוסף של היום הראשון[240] - תמצא בהם "כמשפטם"[241] או "כמשפט"[242], קודם זכירת החטאת[243], ולזה למדנו שמעשה העולות קודם למעשה החטאת, כי לא הקפידה התורה בזה בכל אלו הימים לבד ללא ענין[244]. ויש מהאחרונים סוברים שאף במוספי חג הסוכות החטאת קודמת בהם לעולות[245]. יש מהאחרונים מפרשים בדעת ראשונים, שמחלוקת תנאים בדבר, שלדעת תנא קמא, אם יש פרים ואילים וכבשים עולות במספר האמור בתורה, אז הוא כמשפטם ודינם ועולה קודמת לחטאת, אבל אם הפרים אינם במספר זה וכן הכבשים ואילים אז אין כאן כמשפט, ויצא מכלל קרבן מוסף החג, ודינו כשאר הקרבנות שכשמביאים חטאת יחד עם עולה, החטאת קריבה קודם, ולדעת ר' יהודה פרים, הואיל ומתמעטים בחג הסוכות, אף אם אין רק שבעה או שישה פרים אינו יוצא מכלל כמשפט, ולא יצא מסדר המוסף של חג, וגם בזה עולה קודמת לחטאת[246].

בשאר המועדים, נחלקו הדעות: יש סוברים שהחטאת קודמת לעולות[247], שכן לא אמרו שמקריבים כסדר האמור בתורה, אלא במוספי חג הסוכות בלבד[248], או משום שלדעתם אף בסוכות החטאת קודמת לעולות[249]. ויש סוברים שהעולות קודמים לחטאת[250], שלמדים במה מצינו[251] כל קרבנות של רגלים מחג הסוכות, שאין לומר שכך הדין רק בחג הסוכות, שכן גם בראש השנה כתוב: כמשפטם[252], ועוד, שביום ראשון של חג הסוכות לא כתוב "כמשפט"[253].

יש מהאחרונים מפרשים אותה ששנינו: המוספים אינם מעכבים זה את זה[254], שאפילו הקריב העולות קודם לחטאות - לסוברים שהחטאת קודמת לעולה בראש חודש[255]. או אף בשאר המועדים מלבד סוכות[256]. או אף בסוכות[257] - כשר[258], והוא הדין זה בלא זה כשר[259].

השלמה במועד אחר

עֹלת שבת בשבתו[260], ולא עולת שבת זו בשבת אחרת[261]. הרי שלא הקריב בשבת זו, שומע אני יקריב לשבת הבאה שתים, תלמוד לומר: בשבתו, מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו[262], שאם לא כן, "בשבתו" למה לי[263]. זאת עֹלת חֹדש בחדשו[264], ולא עולת חודש זה בחודש אחר[265]. הרי שלא הקריב בחודש זה שומעני יקריב בחודש אחר, תלמוד לומר: זאת עֹלת חֹדש בחדשו[266], מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו[267], ושוב אין לו תשלומים[268]. וכן שנינו לגבי כל המוספים: דבר יום ביומו[269], מלמד שאם עבר היום ולא הביאם אינו חייב באחריותם[270], שביומו משמע דוקא ביומו, הרי שאם עבר יומו בטל קורבנו ואינו חייב באחריותם[271].

בטעם שנדרשים לימודים הן לגבי שבת והן לגבי ראש חודש כתבו אחרונים, שהייתי חושב שהואיל וכל קרבנות של כל השבתות שוים אין ימות החול הפסק ביניהם, וכמו שמצינו לענין קריאת-התורה* שאם היה אונס ולא קראו הפרשה משלימים אותה בשבת הבא[272], ולגבי ראש חודש הייתי חושב שמכיון שהוא ימות החול יש לו תשלומים ביום שאחריו, כמו שמצינו לענין קרבן חגיגה שיש לו תשלומים כל שבעה[273], ולכן אי אפשר ללמוד ראש חודש בשבת[274]. ואי אפשר ללמוד שבת מראש חודש, שבראש חודש עיקר הקרבן שלו בשביל מיעוט הירח - לסוברים כן[275] - וזה שייך דוקא ביום ראש חודש ולא אחריו, מה שאין כן בשבת, שאין חילוק בין שבת לשבת, הייתי חושב שיש לו תשלומים[276]. אבל גבי רגלים אין צורך במיעוט, להשמיענו דין זה, שאין שני רגלים זה אחר זה שוים[277].

על כך שאף הקטרת אימורים ואיברים של מוספי שבת ומוספי שאר המועדות החלים בשבת, דוחים את השבת, ע"ע הקטרה (א)[278].

שיהיו שוים

אם צריך שהמוספים יהיו שוים זה לזה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין צורך שיהיו המוספים שוים זה לזה[279]. ב) ויש סוברים שכל המוספים צריכים להיות שוים זה לזה[280], שהכבשים יהיו שוים זה לזה במראה ובקומה ובדמים, וכן האילים והפרים[281], שהרי כתוב גבי מוספים כמה פעמים שנים[282], ושם מוספים אחד הוא, ושינה עליו הכתוב לעכב[283], שהרי לא כתוב בהם אחד אחד[284], כלומר שלא חילקם הכתוב כל אחד ואחד בפני עצמו, כמו שחילק אותם של תמידים, שכתוב בהם: את הכבש אחד תעשה בבֹּקֶר ואת הכבש השני וגו'[285]. ג) ויש סוברים שמוספי חג הסוכות בלבד, שמנין הפרים אילים וכבשים מעכב בהם - לסוברים כן[286] - צריכים שיהיו שוים[287]. ד) ויש סוברים שמוספי חג השבועות בלבד, צריכים להיות שוים, שהרי נאמר בהם: יהיו[288], שמשמע עיכוב שצריך שנים שיהיו שוים[289]. ה) ויש סוברים שמצוה בשני הכבשים של מוספי שבת בלבד שיהיו שוים, אבל אינו מעכב[290]. ו) ויש סוברים ששני הכבשים של מוספי שבת בלבד צריכים להיות שוים זה לזה, ומעכב[291], אם משום שלא כתוב בהם אחד אחד[292], לרבות[293], או מזה שלא כתוב: כבש כבש[294].

כשלא מצאו כל הבהמות

לא מצאו אלא פרים, יקריבו פרים, לא מצאו אלא איל, יקריבו איל, לא מצאו אלא כבשים, יקריבו כבשים[295], שמה שהקפידה התורה במנין אלו העולות במוספים אלו אינו לעכב, אך הוא על צד היותר טוב[296], שומע אני לא יקריב עד שימצא כולם, תלמוד לומר - לגבי מוספי הפסח - שבעת ימים תקריבו אשה לה'[297], מכל מקום[298], לא הקפידה התורה אלא שיקריבו אשה[299] כל שהוא[300]. וכן אין מנין העולות כולן מעכב[301], כיצד, הרי שלא מצאו אלא שישה כבשים, מקריבים שישה[302], אפילו לא מצאו אלא אחד, מקריבים אותו[303], בין בראשי חודשים בין בימי המועדות והשבתות[304]. אם משום שנאמר - לגבי מוספי הפסח - שבעת ימים תקריבו אשה לה'[305], אפילו אחד מהם[306] במשמע[307], לא הקפידה התורה אלא שיקריבו אשה[308] כל שהוא, שאפילו אחד מהם יקריבו[309]. או משום שנאמר - ביחזקאל[310] - וביום החֹדש פר בן בקר תמימִם וששת כבשִׂם ואיל[311], פר, מה תלמוד לומר - הרי כתוב בתורה להביא פר בראש חודש[312] - לפי שנאמר בתורה: פרים[313], ומנין שאם לא מצא שנים מביא אחד, תלמוד לומר: פר, ששת כבשִׂם מה תלמוד לומר, לפי שכתב בתורה: שבעה[314], ומנין שאם לא מצא שבעה יביא שישה, תלמוד לומר: ששת, ומנין שאם לא מצא שישה יביא חמישה, חמישה יביא ארבעה, ארבעה יביא שלושה, שלושה יביא שנים ואפילו אחד, תלמוד לומר: ולכבשים כאשר תשיג ידו[315]. ומכיון שכתוב כך, "ששת כבשִׂם" למה לי, שכמה שאפשר לחזר מחזרים[316]. ומנין שמעכבים זה את זה, שאם יש להם פרים שנים או כבשים שבעה שאין יכולין להקריב זה בלא זה[317], תלמוד לומר: יהיו[318]. לא מצאו כל הבהמות, אלא חלקם, שמקריבים רק מה שמצאו[319], אינם חייבים להקריב השאר למחר או למועד אחר, אלא כל קרבן ציבור שעבר זמנו בטל קרבנו[320].

במוספי חג הסוכות שנינו: פרים אילים וכבשים מעכבים זה את זה[321], שאם חסר אחד מן הראוים ליום, אין מקריבים[322], שכן "כמשפט"[323] "כמשפטם"[324] כתוב בהם[325], משמע עיכוב[326]. ר' יהודה אומר: פרים אין מעכבים זה את זה[327], מפני שמתמעטים בחג[328], אבל אילים וכבשים מעכבים זה את זה[329]. ודוקא מספרם של כל מין, שלא יפחות מהם, אבל מין אחד על חבירו אינו מעכב[330]. להלכה פסקו ראשונים שאף בסוכות אין הפרים האילים והכבשים מעכבים זה את זה[331], וביארו אחרונים שלדעתם מחלוקת התנאים היא בענין אחר[332]. ויש מהראשונים הסוברים שבסוכות הפרים האילים והכבשים מעכבים זה את זה[333], וכן נקטו אחרונים להלכה[334].

לסוברים שהפרים אילים וכבשים בחג הסוכות מעכבים זה את זה[335], כתבו אחרונים שהוא הדין בשמיני עצרת, שכן אף בו נכתב: כמשפט[336].

על הפשט-ונתוח* של המוספים, ע"ע. על הקטרת אימורים ואיברים של המוספים, ע"ע הקטרה (א). על זריקת הדם על גבי המזבח, ע"ע זריקה. על החטאת* ששחיטתה בצפון*, ע"ע חטאת[337]. על שעירי ראשי חודשים ומועדות, הנאכלים, ועל מעשה עבודתם, ע"ע חטאות החיצונות. על מתן-דמים* של העֹלה* והחטאת על המזבח, ע"ע מתן דמים. על העולה, שעולה כליל על גבי המזבח, ע"ע עֹלה. על העולה ששחיטתה בצפון, ע"ע הנ"ל. אלו כהנים היו זוכים במעשה המוספים, ע"ע פיס. על העולה והחטאת שקבלת דמם בצפון, בכלי שרת, ע"ע קבלה (א). על קרבנות המוספים, שהם ככל קרבנות הציבור ובאים מתרומת-הלשכה*, ע"ע קרבנות צבור וע' תרומת הלשכה. על שחיטת המוספים, ע"ע שחיטה (ב). על שירי-הדם* ששופך על יסוד המזבח, ע"ע שירי הדם.

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ס' המנהיג (מהד' מוה"ק) הל' שבת עמ' סי' מב, בשם רב האי.
  2. ↑ עי' ציון 12 ואילך, הכתובים. עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע מא ומב וחינוך מ' תב ותג.
  3. ↑ עי' רש"י יומא ג א ד"ה התם חד; עי' ספה"מ שם; עי' ס' המנהיג שם, בשם רב האי; עי' חינוך שם.
  4. ↑ רש"י שם.
  5. ↑ עי' ציון 12 ואילך כמה בהמות מקריבים בכל מוסף.
  6. ↑ ס' המנהיג שם, בשם רב האי.
  7. ↑ במדבר כח כג, לגבי מוסף פסח. רש"י יומא שם.
  8. ↑ במדבר שם לא, לגבי מוסף שבועות, וכט טז ויט וכב וכה וכח ולא ולד, לגבי מוספי סוכות, ושם לח, לגבי מוסף שמ"ע; שם ו, לגבי מוסף ר"ה: מלבד עלת החדש ומנחתה ועלת התמיד ומנחתה; שם יא, לגבי מוסף יוה"כ: מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד. עי' ס' אורים גדולים למוד כא.
  9. ↑ במדבר כח י, לגבי מוסף שבת, וכח, לגבי מוסף ר"ח.
  10. ↑ עי' רש"י במדבר שם י; עי' סמ"ג עשין קצה.
  11. ↑ ס' אורים גדולים למוד כא.
  12. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע מא; עי' סמ"ג עשין קצה; חינוך מ' תב.
  13. ↑ במדבר כח ט-י. עי' ספה"מ שם; סמ"ג שם; עי' חינוך שם. וע"ע עלה. ועי' תועלות לרלב"ג פ' פינחס התועלת בענין המוספין, טעם לכפילות הכבשים.
  14. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע מב; עי' סמ"ג עשין קצז; חינוך מ' תג.
  15. ↑ במדבר כח יא.
  16. ↑ שם טו. עי' ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
  17. ↑ עי' סמ"ג עשין קצח, לגבי מוסף פסח; חינוך מ' רצט, לגבי מוסף פסח.
  18. ↑ עי' תוספ' שבועות פ"א. ועי' תועלות לרלב"ג פ' פינחס התועלת בענין המוספין, טעם למס' הפרים האילים והכבשים.
  19. ↑ רשב"ל בשבועות ט א וחולין ס ב, שלכן נאמר בו בכתוב שבציון 16: לחטאת לה', משא"כ בשאר שעירי מוספים, שלא נזכר "לה' " (עי' ציונים 30, 40, 45, 54, 60, 91).
  20. ↑ ע"ע טמאת מקדש וקדשיו ציונים 693 ואילך, 710 ואילך, על איזה עוון מכפר.
  21. ↑ רי"ף שבועות שם (א ב בדפי הרי"ף); תוס' שם ד"ה שעיר, בשם הערוך, וצ"ב, שאינו שם.
  22. ↑ עי' רי"ף שם.
  23. ↑ ר"ח שם; דברי דוד שבציון 273; מראית העין שם, בשם מהר"ש פרימו. ועי' תוס' רא"ש שם.
  24. ↑ דברי דוד שבציון הנ"ל.
  25. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע מג; עי' סמ"ג עשין קצח; חינוך מ' רצט.
  26. ↑ עי' ציון 15 ואילך. רלב"ג במדבר כח טז.
  27. ↑ ויקרא כג ח. חינוך שם. בספה"מ הביא הכתוב בויקרא כג לו לגבי חג הסוכות: שבעת ימים תקריבו אשה לה', וצ"ב, ועי' ציון 125.
  28. ↑ עי' ציון 15 ואילך. סמ"ג שם: כמו בר"ח; חינוך שם.
  29. ↑ במדבר כח יט. סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  30. ↑ שם כב. עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  31. ↑ במדבר שם כד.
  32. ↑ ספרי פינחס פיס' קמז.
  33. ↑ עי' ספרי שם; רש"י שם. ועי' תועלות לרלב"ג פ' פינחס התועלת בענין המוספין, טעם למס' הפרים האילים והכבשים.
  34. ↑ עי' רמב"ם בספה"מ מ"ע מה ותו"מ פ"ח ה"א; עי' סמ"ג עשין רא; עי' חינוך מ' תד.
  35. ↑ עי' רמב"ם שם ושם; עי' סמ"ג שם.
  36. ↑ עי' ציון 15 ואילך. רמב"ם תו"מ שם; עי' סמ"ג שם.
  37. ↑ עי' ציון 29 ואילך. סמ"ג שם.
  38. ↑ ע"ע שבועות.
  39. ↑ במדבר כח כו-כז.
  40. ↑ שם ל. עי' ספה"מ שם; עי' סמ"ג שם. ועי' תועלות לרלב"ג פ' פינחס התועלת בענין המוספין, טעם למס' הפרים האילים והכבשים.
  41. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע מז. וע"ע ראש השנה, שהיום הב' של ר"ה אינו אלא מדרבנן.
  42. ↑ ספה"מ שם; סמ"ג עשין רג; חינוך מ' שיב.
  43. ↑ ויקרא כג כד-כה. חינוך שם. ועי' חינוך מ' שכ.
  44. ↑ במדבר כט א-ב.
  45. ↑ שם ה.
  46. ↑ שם ו. עי' ספה"מ שם; סמ"ג שם.
  47. ↑ עי' ציון 14 ואילך. עי' רש"י שם; סמ"ג שם.
  48. ↑ עי' רש"י שם; עי' סמ"ג שם, ע"פ תוספ' שבציון 18. ועי' תועלות לרלב"ג פ' פינחס התועלת בענין המוספין, טעם למס' הפרים האילים והכבשים.
  49. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע מח; עי' סמ"ג עשין רד; עי' חינוך מ' שיד.
  50. ↑ עי' ציון 44 ואילך. סמ"ג שם.
  51. ↑ ויקרא כג כז. חינוך שם.
  52. ↑ במדבר כט ז. רמב"ם שם; סמ"ג שם. ועי' חינוך שם ומ' שכ.
  53. ↑ שם ח. רמב"ם שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
  54. ↑ שם יא. סמ"ג שם.
  55. ↑ רש"י שם. ועי' תועלות לרלב"ג פ' פינחס התועלת בענין המוספין, טעם למס' הפרים האילים והכבשים.
  56. ↑ ציון 4 ואילך.
  57. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע נ; עי' סמ"ג עשין רה; עי' חינוך מ' שכ.
  58. ↑ ויקרא כג לו. חינוך שם.
  59. ↑ במדבר כט יב-יג.
  60. ↑ שם יד. עי' ספה"מ לרמב"ם שם; סמ"ג שם. ועי' חינוך שם.
  61. ↑ עי' לגבי האילים והכבשים: שם יז, כ, כג, כו, כט ולב, ולגבי השעירים: שם יט, כב, כה, כח, לא ולד.
  62. ↑ סמ"ג שם; עי' חינוך שם; עי' רלב"ג שם יב.
  63. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  64. ↑ עי' ציון 59.
  65. ↑ עי' במדבר שם יז.
  66. ↑ עי' שם כ.
  67. ↑ עי' שם כג.
  68. ↑ עי' שם כו.
  69. ↑ עי' שם כט.
  70. ↑ עי' שם לב.
  71. ↑ מדרש אגדה (בובר) במדבר שם כו. ועי' תועלות לרלב"ג פ' פינחס התועלת בענין המוספין, טעם למס' הפרים האילים והכבשים, ועי' ציון הבא ואילך.
  72. ↑ ר' אלעזר בסוכה נה ב; ר' פנחס בן חמא בפסיקתא דרב כהנא פיס' כח; מדרש אגדה שם; תנחומא ישן פינחס סי' יד; במדב"ר פכ"א סי' כד; ר' פנחס בשהש"ר פ"ד סי' ב ואיכה רבה פ"א סי' כג; רש"י במדבר שם יח.
  73. ↑ עי' ר' יוחנן בגמ' שם; עי' תנחומא ישן שם; עי' במדב"ר שם; רש"י סוכה שם ד"ה שבעים פרים.
  74. ↑ מת"כ לשהש"ר שם.
  75. ↑ ר' פנחס שם ושם.
  76. ↑ ר' פנחס בן חמא שם.
  77. ↑ רש"י שם.
  78. ↑ עי' משנה ר"ה טז א. רש"י סוכה שם.
  79. ↑ מדרש אגדה (בובר) שם כו.
  80. ↑ גו"א שם.
  81. ↑ תנחומא פינחס סי' יז; עי' תנחומא ישן שם סי' טז. וכעי"ז ברש"י שם לו, בשם מדרש ר' תנחומא.
  82. ↑ רש"י במדבר שם יח.
  83. ↑ מדרש אגדה שם.
  84. ↑ חינוך שם.
  85. ↑ פסי"ז במדבר שם לו: הכנענים כלים.
  86. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע נא; עי' סמ"ג עשין רו; חינוך מ' שכב.
  87. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  88. ↑ עי' ציון 53 ואילך. רלב"ג במדבר כט יב.
  89. ↑ ויקרא כג לו. עי' חינוך שם.
  90. ↑ במדבר כט לה-לו.
  91. ↑ שם לח. סמ"ג שם. ועי' חינוך מ' שכ. ועי' תועלות לרלב"ג פ' פינחס התועלת בענין המוספין, טעם למס' הפרים האילים והכבשים.
  92. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  93. ↑ סוכה נה ב: אומה יחידה; עי' פסי"ז במדבר שם לו.
  94. ↑ גמ' שם.
  95. ↑ רש"י שם ד"ה שאהנה ממך.
  96. ↑ עי' ציון 82 ואילך.
  97. ↑ עי' פסי"ז שם.
  98. ↑ ירמיהו מו כח. פסי"ז במדבר שם.
  99. ↑ ציון 1 ואילך.
  100. ↑ ציונים 693 ואילך, 710 ואילך. ועי' רלב"ג במדבר כח טו.
  101. ↑ ציון 14 ואילך.
  102. ↑ ושם, שיש המחלקים בין קרבנות המוסף שכתוב בהם "שעיר", שהוא בני שתי שנים, ו"שעיר עזים" שהוא בן שנתו, ותמהו עליהם.
  103. ↑ עי' חינוך מ' רצט.
  104. ↑ עי' בה"ג פרשה מב, שמנאה בכלל פרשיות חוקים ומשפטים המסורים לצבור; עי' חינוך שם.
  105. ↑ חינוך שם.
  106. ↑ חינוך מ' רצט.
  107. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  108. ↑ ע"ע מנין המצות.
  109. ↑ בה"ג פרשה מב; רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קפב), וסותר לרס"ג שבציון 108, וצ"ב, ועי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג פרשה מד, שעמד ע"ז; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 669); אזהרות ר' שלמה ן' גבירול שבציון הבא; ועוד. ועי' ספה"מ לרמב"ם שורש יג, שהשיג.
  110. ↑ בה"ג שם: פרשת עשרים מוספין; אזהרות ר' שלמה ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה": ומוספין עשרים. דהיינו שמנו: א) שבת; ב) ראש חודש; ג-ט) שבעת ימי הפסח; י) שבועות; יא) ראש השנה; יב) יום הכפורים; יג- יט) שבעת ימי הסוכות; כ) שמיני עצרת.
  111. ↑ רס"ג באזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' רא-רב), לפי רי"פ פערלא שם, וסותר לרס"ג שבציון 106, וצ"ב, ועי' ציון הנ"ל.
  112. ↑ רס"ג שם (עמ' רב): על שמונת הימים כל יום לבדו מצוה לקרבני שי, לפי רי"פ פערלא שם.
  113. ↑ עי' ציון 62 ואילך. רי"פ פערלא שם, בד' רס"ג שבציון הקודם.
  114. ↑ ע"ע הנ"ל.
  115. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע מא; סמ"ג עשין קצה; חינוך מ' תב; ועוד.
  116. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע מב; סמ"ג עשין קצז; חינוך מ' תג; ועוד.
  117. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע מג; סמ"ג עשין קצח; חינוך מ' רצט; ועוד.
  118. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע מה; סמ"ג עשין רא; חינוך מ' תד; ועוד.
  119. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע מז; סמ"ג עשין רג; חינוך מ' שיב; ועוד.
  120. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע מח; סמ"ג עשין רד; חינוך מ' שיד; ועוד.
  121. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע נ; סמ"ג עשין רה; חינוך מ' שכ; ועוד.
  122. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע נא; סמ"ג עשין רו; חינוך מ' שכב; ועוד.
  123. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם שורש יג.
  124. ↑ ספה"מ שם.
  125. ↑ עי' ספה"מ שם.
  126. ↑ ע"ע נטילת לולב.
  127. ↑ ויקרא כג מ. ספה"מ שם.
  128. ↑ ויקרא כג ח. עי' ספה"מ שם, שהביא הכתוב בויקרא כג לו לגבי מוסף סוכות: שבעת ימים תקריבו אשה לה', אבל בציון הבא מוכח שמדבר על מוסף פסח, וצ"ב, ועי' ציון 27.
  129. ↑ ספה"מ שם.
  130. ↑ עי' סוכה מח א.
  131. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע נא; עי' חינוך מ' שכב.
  132. ↑ משנה הוריות יב ב וזבחים פט א; תוספ' זבחים פ"א; מ"ס פי"ב. וע"ע תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
  133. ↑ עי' משנה זבחים שם.
  134. ↑ במדבר כח כג.
  135. ↑ רש"י שם ד"ה מלבד עולת הבקר; עי' רע"ב שם פ"י מ"א. וע"ע הנ"ל, שמכתוב זה אנו למדים לכל התורה כולה, שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
  136. ↑ במדבר כח י.
  137. ↑ ספרי פינחס פיס' קמד, לגירסתנו. ועי' רבנו הלל שם, שגרס בע"א.
  138. ↑ עי' רש"י שם; רבינו הלל לספרי שם.
  139. ↑ במדבר שם טו.
  140. ↑ ספרי שם פיס' קמז.
  141. ↑ במדבר כח כד.
  142. ↑ ספרי במדבר פיס' קמז.
  143. ↑ עי' במדבר כח לא, ו-כט ו ויא וטז ויט וכב וכה וכח ולא ולד.
  144. ↑ עי' רש"י שם כח י.
  145. ↑ עי' רש"י ברכות כו א ד"ה וכיון דעבר יומו.
  146. ↑ מלבי"ם שם טו.
  147. ↑ עי' רבינו הלל לספרי פינחס פיס' קמד, בפי' הא'; עי' מזרחי במדבר כח י, בד' ספרי שם ורש"י שם, ועי' ציון 148, שי"מ רש"י בע"א; דוברי דוד שם, בד' רש"י; שפתי חכמים שם, בד' רש"י.
  148. ↑ רבינו הלל לספרי שם, בפי' הא'.
  149. ↑ שפתי חכמים שם, בד' רש"י, ליישב קו' המזרחי שם, ועי' ציון 149 ואילך, שי"מ בע"א.
  150. ↑ רבינו הלל שם, בפי' הב'.
  151. ↑ גו"א שם, בד' רש"י, ועי' ציון 144, שי"מ בע"א.
  152. ↑ ע"ע תמיד.
  153. ↑ עי' גו"א שם, בד' רש"י, ועי' ציון 146, שי"מ בע"א.
  154. ↑ במדבר כח י וטו.
  155. ↑ מזרחי ויקרא ט ז ובמדבר כח י, וסותר למזרחי ויקרא ט יז (ועמד ע"ז במל"מ תו"מ פ"ז ה"א), וצ"ב.
  156. ↑ מחה"ש סי' רפא סק"ב.
  157. ↑ טור או"ח סי' רפו.
  158. ↑ ויקרא כג לז. יומא לד א.
  159. ↑ רש"י שם ד"ה זבח ונסכים.
  160. ↑ עי' משנה מגילה כ ב.
  161. ↑ עי' משנה שם.
  162. ↑ ויקרא כג לז.
  163. ↑ ברייתא תמורה יד א.
  164. ↑ מאירי פסחים נח א. ועי' ציון 134 ואילך.
  165. ↑ עי' תוס' ברכות כח א ד"ה ושל; עי' מאירי פסחים נח א; מג"א סי' רפא סק"ב.
  166. ↑ עי' רש"י שבציון 166; סדור יעב"ץ עמודי שמים בית ישראל, לגבי מוסף שבת, ושערי שמים שער החדש, לגבי מוסף ר"ח (ועי' סדור יעב"ץ שם שער המפקד, לגבי מוסף פסח, שסתם שהוא אחרי הקרבת התמיד, אך כ' ששווה לכל למוסף ר"ח); עבודת הקרבנות ח"א סי' קכז, לגבי מוסף שבת, וסי' קמ, לגבי מוסף ר"ח, וח"ב סי' כ, לגבי מוסף פסח, וסי' מג, לגבי מוסף שבועות, וסי' סו, לגבי מוסף ר"ח של ר"ה, ועוד.
  167. ↑ סדור יעב"ץ שערי שמים שער העליון סדר עבודה דמוסף ועבודת הקרבנות ח"ב סי' קכח, לגבי מוסף יוה"כ.
  168. ↑ פסחים נח א.
  169. ↑ ויקרא כג לז. רש"י פסחים שם ד"ה ר' ישמעאל. ועי' ויקרא שם, שכתוב זה הוא בסיום פרשת המוספים ומוסב על כולם.
  170. ↑ רש"י שם, ע"פ יומא לד א.
  171. ↑ תוס' ברכות שם, בשם הר"ש משאנץ.
  172. ↑ עי' צל"ח שם, בד' התוס'.
  173. ↑ טור או"ח סי' רפו.
  174. ↑ ע"ע עבודת יום הכפורים, ושם, שי"ח. מג"א סי' רפא סק"ב. ועי' מחה"ש שם סק"ב.
  175. ↑ עי' ר"ע במשנה יומא ע א ותוספ' שם פ"ג (והובאה בגמ' שם). תוס' שם, לפי מג"א שם ופנ"י שם.
  176. ↑ במדבר כח כג. ר"ע בתוספ' שם (והובאה בגמ' שם).
  177. ↑ מג"א שם. ועי' מג"א שהכתוב בתוס' שם: תמורה, הוא ט"ס, וצ"ל יומא.
  178. ↑ עי' גמ' שבציון 165.
  179. ↑ תוס' ברכות שם, בשם ר"ש משאנץ, לפי מג"א שם.
  180. ↑ ע"ע תמיד.
  181. ↑ מאירי פסחים שם. ועי' צל"ח ברכות שם.
  182. ↑ ע"ע נדרים ונדבות. מהרש"א ברכות שם, בד' תוס' שם.
  183. ↑ שאלת הכהנים תורה זבחים פט א ד"ה ויש ליישב, בד' מהרש"א שבציון הקודם, ועי' ציון 189, שי"מ בע"א.
  184. ↑ ע"ע נדרים ונדבות.
  185. ↑ עי' שאלת הכהנים תורה שם.
  186. ↑ שאלת הכהנים תורה שם.
  187. ↑ במדבר כח ט.
  188. ↑ פנ"י שם. ועי' צל"ח שם, שתמה, שהלא בכל המוספים כתוב דבר יום ביומו (עי' ציון 166).
  189. ↑ ויקרא כג לז.
  190. ↑ צל"ח שם, בד' תוס' שם.
  191. ↑ צל"ח שם, בד' מהרש"א שבציון 179.
  192. ↑ צל"ח שם, בד' מהרש"א שבציון הנ"ל, ועי' ציון 180, שי"מ בע"א.
  193. ↑ עי' תו"י שבציון 192.
  194. ↑ עי' גמ' שבציון 165.
  195. ↑ ע"ע מוסף ציון 178. תו"י יומא כב א, בשם רבו.
  196. ↑ ציון 51 ואילך.
  197. ↑ משנה הוריות יב ב וזבחים פט א; תוספ' זבחים פ"א; מ"ס פי"ב. וע"ע תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
  198. ↑ משנה זבחים שם.
  199. ↑ רמב"ם תו"מ פ"ט ה"א וה"ב.
  200. ↑ במדבר כח כד. ר' אילעא בגמ' שם.
  201. ↑ במדבר שם כג.
  202. ↑ עי' ציון 131 ואילך. רש"י זבחים שם ד"ה כאלה תעשו.
  203. ↑ עי' ר' אילעא בגמ' שם.
  204. ↑ רש"י שם.
  205. ↑ במדבר שם.
  206. ↑ אביי בגמ' שם.
  207. ↑ רש"י שם ד"ה אשר לעולת התמיד.
  208. ↑ אביי בגמ' שם, ורש"י ד"ה מגופיה דקרא.
  209. ↑ רש"י שם ד"ה אשר לעולת התמיד.
  210. ↑ משנה מנחות מט א; רמב"ם תו"מ פ"ח ה"כ.
  211. ↑ עי' ציון 194 ואילך.
  212. ↑ תפא"י שם, ע"פ רמב"ם שם פ"ט ה"ג, ועי' ציון 255, שי"מ בע"א.
  213. ↑ רמב"ם שם פ"ח ה"כ, לפי הר המוריה שם.
  214. ↑ רמב"ם תו"מ פ"ט ה"ג. ועי' זבחים צא א, שהיא בעיא בגמ' שם, ועי' כס"מ שם, שהיא בעיא דאיפשטא, ולח"מ שם ה"ה והר המוריה שם ה"ג וקר"א זבחים שם, שהיא נפשטא מדקאמר התם: מתני' נמי דיקא וכו'.
  215. ↑ עי' ר' שמואל אחוי דר' ברכיה ור' בא מרי בירו' הוריות פ"ג ה"ד.
  216. ↑ רלב"ג במדבר כח טו.
  217. ↑ במדבר שם.
  218. ↑ ר' בא מרי בירו' שם.
  219. ↑ כס"מ תו"מ פ"ט ה"ו, בשם ר"י קורקוס.
  220. ↑ עיי' רלב"ג שם; סדור יעב"ץ שערי שמים שער החדש; מנ"ח מ' רצט סק"א (סק"י במהד' מ"י), בד' רמב"ם תו"מ פ"ט ה"ו וה"ז; עבודת הקרבנות ח"א סי' קמא.
  221. ↑ רש"י זבחים ז ב ד"ה פרקליט. וכעי"ז במוסף הערך ע' פרקלט: בל' יון מליץ מלמד זכות. ועי' ס' הערוך שם, שאיוב טז כ: מליצי, תרגומו: פרקליטיי.
  222. ↑ ר' שמעון בברייתא בגמ' שם, למסקנת הגמ', לגי' שטמ"ק שם אות ב (וכעי"ז גי' ס' הערוך ע' פרקלט).
  223. ↑ רלב"ג ויקרא ה ח.
  224. ↑ עי' ציון 261 ואילך. כ"מ משפ"א זבחים צ ב, במסקנה.
  225. ↑ עי' שפ"א שבציון 248 ואילך. וע"ע בנין אב.
  226. ↑ ר"י קורקוס שבציון 216, לפי שאלת הכהנים תורה זבחים פט א ד"ה והנה וד"ה ועכ"פ; עבודת הקרבנות ח"א סי' קמב ביאור אות א, וסותר לעבודת הקרבנות שבציון 227 ואילך, וצ"ב.
  227. ↑ עי' לחם שמים ברכות פ"א.
  228. ↑ עי' סדור יעב"ץ שערי שמים שער החדש.
  229. ↑ מלבי"ם ויקרא כג יט, ע"פ זבחים צ א.
  230. ↑ עבודת הקרבנות ח"א סי' קמג, וסותר לעבודת הקרבנות שבציון 223, וצ"ב.
  231. ↑ עבודת הקרבנות שם סי' קמד.
  232. ↑ עבודת הקרבנות שם סי' קמה.
  233. ↑ עי' סדור יעב"ץ שערי שמים שער החדש; עי' מלבי"ם ויקרא כג יט, ע"פ זבחים צ א; עי' עבודת הקרבנות ח"א סי' קמב.
  234. ↑ עי' רמב"ם תו"מ פ"ט ה"ז.
  235. ↑ עי' ציון 59 ואילך. רש"י זבחים צ ב ד"ה אפילו תימא; רמב"ם שם: על סדר הכתוב.
  236. ↑ ברייתא זבחים צ א, למסקנת הגמ' שם ב, ע"פ רבינא בגמ' שם; רמב"ם שם; עי' רלב"ג במדבר כט יב. ועי' גמ' שם, בהו"א, שאף בסוכות החטאת קודמת.
  237. ↑ עי' ציון 282 ואילך.
  238. ↑ רלב"ג שם.
  239. ↑ במדבר שם לג, לגבי מוסף יום ז' דסוכות. גמ' שם; רמב"ם שם.
  240. ↑ תוס' מנחות מד ב ד"ה כמשפט; שפ"א זבחים צ ב.
  241. ↑ במדבר שם.
  242. ↑ שם יח וכא וכד וכז ול.
  243. ↑ עי' שם יט וכב וכה וכח ולא ולד.
  244. ↑ רלב"ג שם יב.
  245. ↑ סדור יעב"ץ שערי שמים שער התחתון; עבודת הקרבנות ח"ב סי' קסח וקע, ועיי"ש סי' קסח ביאור אות ד.
  246. ↑ עי' רמב"ם שבציון 291, בביאור מח' ת"ק ור"י שבציון 308 ואילך, לפי או"ש תו"מ פ"ח ה"כ, בהוספות.
  247. ↑ עי' פנ"י ר"ה ל ב; סדור יעב"ץ שערי שמים שער המפקד ושער התחתון; מנ"ח מ' רצט סק"א (סק"י במהד' מ"י), בד' רמב"ם תו"מ פ"ט ה"ו וה"ז, ועי' ציון 247, שי"מ בע"א; עבודת הקרבנות ח"ב סי' כב וכג ומג ומה ועז ופ ועוד.
  248. ↑ עי' ציון 231 ואילך. עי' פנ"י שם; עי' מנ"ח שם.
  249. ↑ עי' אחרונים שבציון 242.
  250. ↑ שפ"א זבחים צ ב, במסקנה; עבודת הקרבנות ח"ב סי' קסח ביאור אות ד, בד' רמב"ם שם ה"ז (ועי' ציון 244, שי"מ בע"א) וכס"מ שם.
  251. ↑ ע"ע בנין אב.
  252. ↑ במדבר כט ו.
  253. ↑ שפ"א שם.
  254. ↑ משנה מנחות מט א; רמב"ם תו"מ פ"ח ה"כ.
  255. ↑ עי' ציון 212 ואילך.
  256. ↑ עי' ציון 244 ואילך.
  257. ↑ עי' ציון 242.
  258. ↑ תפא"י שם יכין סק"כ, בפי' הא', ע"פ תוס' פסחים נט א ד"ה זה, ועי' ציון 209, שי"מ בע"א.
  259. ↑ תפא"י שם, בפי' הא'.
  260. ↑ במדבר כח י.
  261. ↑ ספרי פינחס פיס' קמד; רש"י שם: שבת בשבת.
  262. ↑ עי' ספרי שם; רש"י שם.
  263. ↑ גו"א שם.
  264. ↑ במדבר שם יד.
  265. ↑ ספרי שם פיס' קמה.
  266. ↑ ספרי שם.
  267. ↑ ספרי שם; עי' רש"י שם.
  268. ↑ רש"י שם: לא יש לו.
  269. ↑ ויקרא כג לז.
  270. ↑ ברייתא תמורה יד א.
  271. ↑ רבינו גרשום שם.
  272. ↑ ע"ע קריאת התורה. דברי דוד במדבר כח י.
  273. ↑ ע"ע חגיגה: זמנה. דברי דוד שם.
  274. ↑ עי' דברי דוד שם.
  275. ↑ עי' ציון 24.
  276. ↑ דברי דוד שם.
  277. ↑ עי' דברי דוד שם.
  278. ↑ ציונים 352 ואילך, 387 ואילך.
  279. ↑ עי' ר"ח יומא סב ב, בביאור הגמ' שם; מאירי שם; שיח יצחק שם, בד' הרמב"ם שהשמיט. ועי' גמ' שם, לגי' תוס' רא"ש שם, בשם ר"ח (והוא לכאו' גי' המאירי והרמב"ם), ועי' ציונים 277, 278, 279 ואילך, שי"ג בע"א.
  280. ↑ עי' רבינו אליקים שם, בפי' הא', בביאור הגמ' שם (ומוכח של"ג כגירסאות שבציונים 276, 278, 279, ולא נתבררה גירסתו). עיי"ש שדחה, כיון שמוספים שאינם של חג הסוכות אינו מעכב אפילו היכן שאינו מביא אלא אחד (עי' ציון 298 ואילך).
  281. ↑ עי' רבינו אליקים שם, בפי' הא'.
  282. ↑ עי' ציונים 13, 15, 29, 39, 59.
  283. ↑ רבינו אליקים שם, בפי' הא'.
  284. ↑ גמ' שם, לגי' רבינו אליקים שם, ועי' ציון 283, שי"ג בע"א; גמ' שם, לגי' רש"י שם, שכך שמע, עיי"ש שדחה, וכ' שתוספת זו בגמ' היא של "תלמידי תרביצאי" (ועי' מהר"ץ חיות שם, שהם מהסבוראים).
  285. ↑ במדבר כח ד. רבינו אליקים שם, בפי' הא'.
  286. ↑ עי' ציון 310 ואילך.
  287. ↑ רבינו אליקים שם, בפי' הב'. וצ"ב הלימוד המדוייק לד' זו.
  288. ↑ במדבר כח לא.
  289. ↑ רבינו אליקים שם, בפי' הג'. וצ"ב, שהרי גם בפסח,יוה"כ ומוסף א' דסוכות, כתוב "יהיו" (במדבר כח יט וכט ח ויג).
  290. ↑ גמ' שם, לגי' רש"י שם ד"ה ומוספין של שבת ותוס' שם ד"ה מוספין, בשמו, ועי' ציונים 276, 277, 279 ואילך,שי"ג בע"א; ריטב"א שם, בשם רש"י, והסכים לו; מאירי שם, בשם גדולי הרבנים, ודחה. ועי' ריטב"א שם, בקיום גירסת הספרים, שהגמ' דנה לגבי תמיד.
  291. ↑ גמ' שם, לגי' רש"י שם, שכך שמע, ועי' ציונים 276, 277, 278, שי"ג בע"א; תוס' שם. ועי' תוס' שם, בטעם שהגמ' מקשה על הדין בתמיד, שלא נזכר במשנה, ואינה מקשה כן לגבי הדין במוסף.
  292. ↑ גמ' שם, לגי' הראשונים שבציון 278, ועי' ציון 283, שי"ג בע"א.
  293. ↑ ריטב"א שם, בשם רש"י בשם הראשונים.
  294. ↑ גמ' שם, לגי' ריטב"א שם, בשם י"ג, ועי' ציון 278, שי"ג בע"א.
  295. ↑ עי' תו"כ אמור פרק יא; עי' ספרי פינחס פיס' קמז וקנ; רלב"ג במדבר כח טז.
  296. ↑ רלב"ג שם.
  297. ↑ ויקרא כג לו. עי' תו"כ שם; ספרי פינחס פיס' קמז וקנ; עי' רלב"ג במדבר שם.
  298. ↑ תו"כ שם.
  299. ↑ עי' רבינו הלל שם; רלב"ג שם.
  300. ↑ רבינו הלל שם.
  301. ↑ רמב"ם תו"מ פ"ח ה"כ.
  302. ↑ רמב"ם שם.
  303. ↑ עי' ספרי שם ושם; רבינו אליקים יומא סב ב; רמב"ם שם.
  304. ↑ רמב"ם שם.
  305. ↑ ויקרא שם. ספרי שם ושם; עי' רלב"ג במדבר שם.
  306. ↑ ספרי שם ושם.
  307. ↑ רבינו הלל לספרי שם פיס' קמז.
  308. ↑ עי' רבינו הלל שם; רלב"ג שם.
  309. ↑ רבינו הלל שם. ועי' רלב"ג שם: ואמר בזה המקום וכו'.
  310. ↑ רש"י מנחות מה א ד"ה וביום החדש.
  311. ↑ יחזקאל מו ו.
  312. ↑ עי' ציון 15. רש"י מנחות שם ד"ה פר מה ת"ל.
  313. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  314. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  315. ↑ יחזקאל שם ז. עי' ברייתא מנחות מה א.
  316. ↑ עי' גמ' שם.
  317. ↑ ברייתא בגמ' שם, לגירסתנו, ורש"י ד"ה ומנין שמעכבין; הר המוריה תו"מ פ"ח ה"כ, בד' רמב"ם שם.
  318. ↑ יחזקאל שם ו. ברייתא שם.
  319. ↑ עי' ציון 288 ואילך. עי' רמב"ם תו"מ פ"ח ה"כ.
  320. ↑ רמב"ם שם.
  321. ↑ ת"ק בתוספ' מנחות פ"ו וברייתא סוכה מז א.
  322. ↑ רש"י שם ד"ה מעכבין זה את זה.
  323. ↑ במדבר כט יח וכא וכד וכז ול.
  324. ↑ במדבר שם לג.
  325. ↑ מנחות מד ב.
  326. ↑ רש"י שם ד"ה כמשפטם.
  327. ↑ תוספ' שם וברייתא סוכה שם.
  328. ↑ עי' ציון 62 ואילך. ר' יהודה בתוספ' שם; עי' ר' יהודה בברייתא שם.
  329. ↑ ר' יהודה בתוספ' שם.
  330. ↑ לקוטי הלכות מנחות מד ב (יח א), בגוף הס', ע"פ ספרי שבציון 292, ותורת הקדשים סק"ח.
  331. ↑ רמב"ם שבציון 291, לפי לקוטי הלכות שם (יז ב) זבח תודה ד"ה של. או"ש תו"מ פ"ח ה"כ, בהוספות. ועי' או"ש שם,שהרמב"ם פסק כן מחמת התו"כ והספרי שבציונים 282, 284 ואילך, ועי' ציון הבא.
  332. ↑ עי' או"ש שבציון 243, בד' רמב"ם שם.
  333. ↑ רבינו אליקים יומא סב ב; עי' תוס' מנחות מד ב ד"ה אלא.
  334. ↑ לקוטי הלכות שם בגוף הס' ותורת הקדשים סק"ז.
  335. ↑ עי' ציונים 318 ואילך, 329.
  336. ↑ במדבר כט לז. לקוטי הלכות מנחות מד ב (יז ב) זבח תודה ד"ה לבד.
  337. ↑ ציון 386 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קרבן_מוסף&oldid=139909"