פרשני:בבלי:עירובין פט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין פט ב

חברותא[עריכה]

ומקשינן על רב ממשנתנו:
תנן: וחכמים אומרים כל אחד ואחד מן הגגין  רשות לעצמו ולא יטלטל מגג לגג.
וקא סלקא דעתין דהכי משמע: דוקא מגג לגג לא יטלטל, הא בכל הגג עצמו מותר לטלטל.
ותיקשי: בשלמא לשמואל - המתיר לטלטל בכל הגג - ניחא דברי המשנה.
אלא לרב - דאסר - קשיא משנתנו?!  7 

 7.  וכתב הריטב"א: הוה מצי למימר דמיירי במחיצות הניכרות.
אמרי תירצו בי רב בבית מדרשו של רב משמיה דרב: לעולם אף בכל הגג אסור לטלטל. ומה שנקטה המשנה בלשונה שאין לטלטל מגג לגג לפי שכל אחד ואחד הוא רשות לעצמו - הכי קאמר התנא:
שלא יטלטל שתי אמות בגג זה, ושתי אמות בגג זה. ואף שלא העביר ארבע אמות בכרמלית, מכל מקום אסור, כיון שהוא טלטול מגג לגג.
ואם כן, לא תידוק מינה, אלא שטלטול ארבע אמות באותה רשות שפיר דמי, אבל יותר מארבע אמות, לא.
ותו תמהינן עליה דרב: והא אמר רבי אלעזר: כי הוינן בהיותנו בבבל, הוה אמרינן הכי:
תלמידי חכמים שלמדו בי רב, בבית מדרשו של רב, משמיה דרב, אמרו: אין מטלטלין בו (בגג הפרוץ לחבירו) אלא בארבע אמות.
ואילו הני אותם תלמידי חכמים דבי שמואל בבית מדרשו של שמואל תנו, שנו ברייתא, שאמור בה:
אין להם לבני הבית אלא טלטול מהבית אל גגן. כלומר, ולא מגג לגג.
ומיהו משמע נמי דלא כרב. כי מאי "אין להם אלא גגן"? לאו, הכונה היא דשרו לטלטוליה בכוליה גג. דהכי משמע, שלא יטלטלו לגג אחר. הא בגג שלהם יטלטלו, על אף שהוא פרוץ במלואו לגג השני האסור לו בטלטול, ותיקשי לרב?!  8 

 8.  וכתב הריטב"א: הוה מצי לשנויי דמיירי במחיצות הניכרות.
ומשנינן: ומי אלימא הך ברייתא להקשות ממנה, יותר ממתניתין דידן דלא קשיא מינה, וכדאוקימנא, שהכונה היא לומר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.
הכא נמי, הכי קאמר: אין להם אלא גגן. ולא יטלטלו שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה. ולא תידוק מינה, אלא, שארבע אמות בגג אחד שפיר דמי, אבל יותר מכך לא תידוק.
אמר רב יוסף לאחר שחלה ושכח תלמודו - לא שמיע לי הא שמעתא דשמואל, דאמר, אמרינן גוד אסיק אפילו במחיצות שאין ניכרות!
אמר ליה אביי: את בעצמך אמרת ניהלן להא דשמואל. ואהא (ועל זה) אמרת ניהלן: על הא דתנן לקמן (צב א - רש"ש): גג גדול (רחב) הסמוך לגג קטן (צר) - הגדול מותר בטלטול בכולו, והקטן אסור.
ולשיטת רב, הטעם הוא, לפי שאין רשות נאסרת אלא כש"נפרצה במלואה" לרשות השניה האסורה בה בטלטול. אבל רשות שאינה פרוצה במלואה אלא שיש לה מחיצות (גיפופים) משני צדי הפתח (והיא פתוחה בפתח שאינו רחב מעשר אמות), הרי גיפופים אלו עושים את הפירצה ל"פתח". וכיון שאינה "פרוצה" אלא "פתוחה" אינה נאסרת.
והשתא, כיון דלשיטת רב, במחיצות הניכרות אמרינן גוד אסיק, נמצא, שכתלי הבית הרחב יותר - באותו מקום שעודפים הם על הבית הצר - ניכרין הן לעומדים על הגג. ולכן אמרינן בהו "גוד אסיק מחיצתא", ונחשב הדבר כאילו על הגג עצמו יש גיפופי משני צידיו, באותו המקום שבו מתרחבים כתלי הבית הרחב יותר מכתלי הבית הצר, ונעשית "פרצתו" במקום חיבורו לגג הצר, ל"פתח". ולפיכך מותר הוא בטלטול.
אבל הגג הצר, כיון שאין לו מחיצות ניכרות כלל, נמצא, שפירצתו לגג הרחב הסמוך לו "פירצה" היא, ונאסר כדין רשות הפרוצה במילואה לרשות אחרת האסורה לה.  9  ואמרת לן - אתה, רב יוסף - עלה:

 9.  ואותן מחיצות עודפות, כיון שאינן כנגד הגג הצר אלא מחוצה לו, אינן עושות פירצת הגג הצר, לפתח, וראה הטעם בתוספות ובריטב"א. וראה ברש"י לקמן על המשנה, שפירש, שאין המשנה מדברת לענין טלטול ביותר מארבע אמות משום רשות שנפרצה במלואה למקום האסור לה, דהוי ככרמלית. אלא לענין טלטול מן הבתים לגגות. שכשרשות אחת נפרצה לחברתה, נעשתה הרשות כרשות אחת לבני שתי הגגות, ואסור לטלטל מבית המיוחד לו, לגג המשותף לו ולחבירו, שחבירו אוסר עליו - וראה מה שכתב בזה, ב"יתרון האור" במשניות.
אמר רב יהודה אמר שמואל:  10 

 10.  לשיטתו סבירא ליה ביאור אחר במשנה.
החילוק בין גג רחב לצר הוא, היות שעל אותן המחיצות העודפות של הגג הרחב אין איש דורס, במקום שאנו רואין אותן כאילו הן עולות. ואילו על המחיצות שאנו רואין אותן כעולות בין הגג הצר לגג הרחב, דורסים העוברים והשבים מגג לגג.
ולפיכך אמר שמואל: לא שנו שאסור לטלטל בגג הצר, אלא כשיש דיורין על גג זה ודיורין על גג זה ועוברין כל שעה מזה לזה, דהויא לה הא מחיצה דגג הקטן מחיצה נדרסת, ולכן אינה חשובה מחיצה.
אבל אין דיורין על זה ועל זה - שניהם מותרין. לפי שאנו רואין אף את מחיצות הבית שבין שני הבתים, כאילו הן עולות ומפרידות בין שני הגגות.
הרי, שאמרת משמיה דשמואל דאמרינן גוד אסיק מחיצתא אף במחיצות שאינן ניכרות. שהרי על כרחך המדובר הוא בגג הסמוך לחבירו, שאין ניכרות בו מחיצות הבתים. כי אם לא היו הגגות סמוכים, אלא היו רחוקים במידה כזאת שהיו המחיצות ניכרות, איך היו דורסים מגג לגג.
אמר להו רב יוסף: אנא לא אמרתי לכם כמו שאמרתם.
אלא הכי אמרי לכו (כך אמרתי לכם) משמיה דשמואל: לא שנו שיש חילוק בין הגג הרחב לצר, אלא שיש מחיצה ממש על גג זה הרחב, מכל סביבותיו, חוץ מאותו מקום שהוא דבוק לגג הצר, ומחיצה על זה הגג הצר משלשת רוחותיו, ופרוץ הגג הצר במלואו ברוח הרביעית שכנגד הגג הרחב.
דגדול מישתרי ניתר הוא באמצעות הגיפופי, שהן מחיצות ממש על הגג, ופתח ביניהן. ולפיכך, מותר הוא.
ואילו הגג הקטן, שאין לו כלל מחיצות ברוח הרביעית, הרי הוא נפרץ במלואו למקום האסור לו, ולפיכך אסור הוא.  11 

 11.  וראה מהרש"א ושפת אמת, למה לי מחיצה בגדול מכל סביבותיו, ולמה לי מחיצה בקטן.
אבל אם אין מחיצה לא על זה ולא על זה - שניהם אסורים.
והטעם: הקטן אסור, כיון שאי אפשר כלל לומר "גוד אסיק" במחיצות שאינן ניכרות (ואף שמואל מודה בזה, לדעת רב יוסף).
ואף הגג הגדול - למרות שהמחיצות של הבית הרחב ניכרות משני צדדיו, ויש לומר בהן גוד אסיק - בכל זאת הוא אסור בטלטול, כיון שאין לו פתח ניכר, שאין דרך לעשות כך פתח.
ולפיכך אינו פתח אלא פירצה, ואסור.
ואקשי ליה אביי לרב יוסף: והא "דיורין" אמרת לן, ועל כרחך מחמת דריסתם של הדיורים מתבטלת המחיצה של הגג הקטן, ולא כדאמרת שהדבר תלוי במחיצות שעל הגג.
אמר ליה רב יוסף: אי אמרי לכו "דיורין", אם אכן הזכרתי "דיורין" בדברי שמואל, הרי על כרחך אינו מפני החילוק שבין רחב לצר, שברחב מותר לטלטל ובצר אסור.
אלא לענין טלטול של בני הגג הרחב בגג הקטן הוא שתלה שמואל דינו בדיורין.
והכי אמרי לכו: לא שנו - שבני הגג הרחב מותרין בטלטול בגגם, ואסורין בטלטול בגג הצר, מפני שהגגין כל אחת רשות לעצמה, ולא עירבו - אלא שיש מחיצה ראויה לדירה (קיימת וקבועה - ריטב"א) על זה (הגג הרחב), ומחיצה ראויה לדירה על זה (הגג הצר).
דהגג הגדול מישתרי לטלטל בו לבני הגג הגדול בגיפופי, ואילו קטן נפרץ במלואו, ולכן אף בני הגג הגדול אסורים בטלטול בגג הקטן, מפני שלא עירבו עמהם.
אבל אם יש מחיצה ראויה לדירה על היקף הגג הגדול, ומחיצה שאין ראויה לדירה על הגג הקטן - אפילו על הגג הקטן שרי לבני גדול לטלטל בו!
מאי טעמא?
כיון דבני הקטן לא עבוד מחיצה הראויה לדירה כפי שעשו בני גג הגדול - סלוקי סליקו, הרי זה כאילו סילקו בני הגג הקטן את נפשייהו מהכא, מהגג הקטן, ומחלו את רשותם לבני הגג הגדול, שהרי גילו בדעתם שאין הם דרים שם.
והוי הך דינא כהא דאמר רב נחמן לדעת רבנן, האוסרים לטלטל מגג לגג:
אם עשה האחד סולם קבוע לגגו, והאחרים לא עשו - הותר האחד בכל הגגין כולן!
שכיון שהשאר לא עשו סולם לעליה על הגג, גילו בדעתם שאין הם דרים שם, ומחלו את רשותם לזה שעשה.  12 

 12.  על פי ריטב"א בהבנת רש"י. ודעת הריטב"א, דשפיר שייך דין זה אף לרבי שמעון, שהרי רבי שמעון אוסר לטלטל כלים ששבתו בבית, מגג לגג, ואם עשה סולם מותר לטלטל אותן כלים בכל הגגין כולן.
אמר אביי: אם בנה עליה על גבי כל גג ביתו, ועשה לפניה דקה, מחיצה נמוכה, גבוהה ארבעה טפחים (ראה ר"ח וריטב"א, והגהות על הריטב"א) - הותר בכל הגגין כולן, שגילה בדעתו שהוא מחזיק בגגיהן. והם, שלא עשו כן, מחלו את השימוש בגגים לגביו, ונעשו כל הגגין כאילו הם רשות שלו.
אמר רבא: פעמים שהדקה (כלומר: בנית העליה כולה עם הדקה שלפניה - גאון יעקב) גורמת לאיסור טלטול בגגין. עד שאפילו רבי מאיר, הסובר שכל הגגין רשות אחת הן, ומותר לטלטל מזה לזה, הכא הוא אוסר.  13 

 13.  ראה חזון איש סימן ק"ד סקי"ב ד"ה שם פעמים.
היכי דמי?
כגון דעבידא שעשה את פתח עליתו להדי בכיוון תרביצא דביתיה (לצד של גינת ביתו), ואילו לצד הגגין היתה עליתו סתומה ללא פתח.
ובכך הרי זה כאילו דאמר העושה את העליה:

דרשני המקוצר[עריכה]