פרשני:בבלי:מגילה יא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מגילה יא ב

חברותא[עריכה]

(סימן שסד"ך) ומקשינן: ותו ליכא מלכים שמלכו בכיפה? והא איכא שלמה שמלך על כל העולם כולו?!
ומתרצינן: לא סליק מלכותיה, שנטרד ממלכותו לבסוף  395 .

 395.  כדאיתא בגיטין (ס"ח ע"ב), וכן במדרש תהלים (מזמור ע"ח). עיי"ש כל המעשה.
ומקשינן: הניחא למאן דאמר דמלך והדיוט הוה, שלא חזר למלכותו לבסוף.
אלא למאן דאמר דמלך והדיוט ומלך הוה, שחזר לבסוף למלכותו, מאי איכא למימר?
ומתרצינן: שלמה, מילתא אחריתי הוה ביה, שמלך על העליונים ועל התחתונים, שמלך גם על השדים  396 . שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה'". להכי לא חשיב ליה בהדי הני מלכים, שמלכו רק על התחתונים.

 396.  כך פירש רש"י. ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תי"ח, ד"ה החלק הרביעי) איתא: "כמו שפרשו גם כן בשלמה: ותכון מלכותו מאד - מלמד שמלך בעליונים ובתחתונים. רוצה לומר, שהגיע אל האמת בדעות והאמונות האלהיות, ובזה זכה אל הממשלה באויביו". עיי"ש. ובחת"ס פירש, דממשלת המלכים היא על שתי פנים: א. ממשלה ע"י גבורה, ב. ממשלה ע"י חכמה. והמושל בגבורה, אמנם עבדיו יראים מפניו, אבל לא יאהבוהו. נמצא שמושל על גופם - ולא על נפשם. משא"כ המושל בחכמה - מושל גם על נפשם. וזה הענין היה גם בשלמה, שמלך גם על נפשם.
ומקשינן: והא הוה סנחריב, דכתיב ביה, שאמר כשרצה לכבוש את ירושלים: "מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי"?
ומתרצינן: הא איכא ירושלים, דלא כבשה סנחריב לבסוף.
ומקשינן: והא איכא דריוש, דכתיב ביה: "דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די דיירין בכל ארעא: שלמכון יסגא", וציוה על כל הממלכות לעבוד את אלקי ישראל. חזינן שמלך על כולם!? ומתרצינן: הא איכא שבע דלא מלך עלייהו. דכתיב: "שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין". והא הוו מאה ועשרים ושבע מדינות? אלא על כרחך דעל שבע מהן - לא מלך.
ומקשינן: והא איכא כורש, דכתיב: "כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה'"?
ומתרצינן: התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה, אבל באמת לא מלך עלייהו.
כתיב: "בימים ההם כשבת  397  המלך וגו' עשה משתה", משמע דבתחילת מלכותו עשה את המשתה. וכתיב בתריה: "בשנת שלש למלכו". קשיין קראי אהדדי!?

 397.  כתב בעל מדרש שמואל, דהאי דכתיב "כשבת" - ולא "בשבת", היינו משום שהיה נראה לו שנתיישבה מלכותו, ובאמת לא כך היה. שחשב אחשורוש שהוא חישב את החשבון - ולא טעה, וכדלקמן. וכ"כ במלא העומר. עוד הביא שם בשם ה"ר אליעזר אשכנזי, דהאי "כשבת" - לשון תכיפות הוא. כלומר, שמיד כשישב על כסא מלכותו - עשה משתה, מחמת שמחת הושבת הכסא בשושן. שכל המלכים שקדמו לו במלכות מדי ופרס, היה כסא מלכותם בבבל.
אמר רבא: האי דאמר קרא "כשבת" - אין כוונת המקרא לומר: בזמן שישב על כסא מלכותו, אלא מאי "כשבת" - לאחר שנתיישבה דעתו.
שהיה אחשורוש דואג בתחילת מלכותו, שמא יצאו ישראל מתחת ידו - במלאת שבעים שנה לגלות בבל. ועתה, שלפי חשבונו כבר מלאו שבעים שנה - ועדיין לא נגאלו, נתיישבה דעתו.
והכי אמר אחשורוש: בלשצר חשב האי חושבנא דלקמן - וטעה. אנא חשיבנא - ולא טעינא.
מאי היא האי חושבנא דבלשצר?
דכתיב דקאמר להו קודשא בריך הוא לישראל, לאחר שגלו לבבל: "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה - אפקוד אתכם והקמותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה". ועוד כתיב: "למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה"  398  .

 398.  מקרא זה אין לו מקום כאן, אלא לקמן, אחר: "איבעיא ליה לממני מחרבות ירושלים", דהתם שייך: "דכתיב למלאות לחרבות וגו"' (רש"ש).
וסבר בלשצאר, דהאי דכתיב "לפי מלאת לבבל" - מיום שנטלה בבל את המלכות קאמר. והיינו, מזמן שנטל נבוכדנצאר את המלכות מאסר חדון, שהיה מלך אשור.
והכי אמר בלשצאר: חשוב ארבעין וחמש שנין דנבוכדנצר, ועשרים ותלת דאויל מרודך שמלך אחריו, ותרתי שנין דידיה - דבלשצאר עצמו, שמצינו שמלך שלוש שנים, הא הוו שבעים שנין.
חזא דעברו שבעים שנין, ולא איפרקו ישראל מגלות בבל, אפיק מאני דבי מקדשא (הוציא את כלי בית המקדש, שלקחם נבוכדנצר מירושלים) - ואשתמש בהו. והוינן בה: ונבוכדנצר, מנלן דארבעין וחמש שנין מלך?
ומבארינן: דאמר מר: גלו בשבע, גלו בשמונה. גלו בשמונה עשרה, גלו בתשע עשרה.
והך "גלו בשבע גלו בשמונה" - חד גלות היא. והכי קאמר: גלו בשנת שבע לכיבוש יהויקים, שכבש נבוכדנצר בשנה שניה למלכותו את ארץ ישראל, שהיתה תחת מלכות יהויקים, ועבדו יהויקים שלש שנים. ואחר כך מרד בו שלוש שנים, ואז בא עליו נבוכדנצר והרגו, והמליך את בנו יהויכין תחתיו, וחזר לו לבבל.
אמרו לו יועציו: האב מרד בך, והמלכת את בנו!?
חזר עליו לשנה האחרת - והגלהו, והמליך את צדקיהו תחתיו.
והיינו גלות יהויכין, שהיא בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר, ובשנת שבע לכיבוש יהויקים, כדאמרן לעיל.
והאי גלו בשמונה עשרה, היינו בשנת שמונה עשרה לכיבוש יהויקים, שאז היתה גלות צדקיהו, שהיא שנת תשע עשרה למלכות נבוכדנצר.
ומנלן שכיבש נבוכדנצר את יהויקים בשנת שתים למלכותו?
דאמר מר: בשנה הראשונה למלכותו - כיבש את נינוה, שהיתה ראש למלכות אשור, ובשנה שניה - כיבש את יהויקים (וקראי קדריש כמפורש ברש"י, עיי"ש).
וכתיב: "ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנים עשר חדש, בעשרים וחמשה לחדש, נשא אויל מרודך מלך בבל (בשנת מלכתו) את ראש יהויכין מלך יהודה, ויוצא אותו מבית הכלא".
חזינן שמלך אויל מרודך, בשנת שלושים ושבע לגלות יהויכין.
והשתא, הני תמני שנין מלך נבוכדנצר לפני שכיבש את יהויכין, והני תלתין ושבע שמלך לפני אויל מרודך, הרי לך ארבעין וחמש שנים דמלך נבוכדנצר.
והאי דאמרן דעשרין ותלת הוו שנות מלכותו דאויל מרודך - גמרא הוא.
ועוד תרתי שנין דידיה, דבלשצר עצמו - הא מלו שבעין שנין, ואכתי לא נפקדו ישראל בגלותן.
אמר בלשצר: השתא ודאי תו לא מיפרקי! אפיק מאני דבי מקדשא - ואשתמש בהו.
והיינו דקאמר ליה דניאל: "ועל מרי שמיא התרוממת (על אדון השמים התגאית), ולמאניא די בייתיה היתיו קדמך (ואת כלי בית המקדש הביאו לפניך) ". וכתיב: "ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא (כשדאי) ". וכתיב: "ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין"  399  .

 399.  בטורי אבן תמה, אמאי מייתי להאי קרא הכא , וביאר עפ"י רש"י בדניאל. עיי"ש.
אמר אחשורוש: איהו - בלשצר - מיטעא טעי בחושבניה. אבל אנא, חשיבנא - ולא טעינא.
דהיינו טעותיה דבלשצר: דמי כתיב "כי לפי מלאת למלכות בבל שבעים שנה", דחשיב בלשצר שבעים שנה מיום שנטלה בבל את המלכות? הא "לפי מלאת לבבל" כתיב! ומאי "לבבל" - לגלות בבל. דהיינו, מזמן גלות יהויכין.
אם כן, כמה שנין בצירן (נפחתו) מחושבנא דבלשצר? תמני! דהיינו השנים שמלך נבוכדנצר לפני שהגלה את יהויכין.
חשיב ועייל חילופייהו (חשב והעלה במקומן) הני שנין:
חדא דבלשצר, שהרי בשנת שתים שלו - שלמו שבעים השנים לפי חשבון טעותו, ומנה אחשורוש עוד שנה שמלך בלשצר.
וחמש שנין דדריוש וכורש שמלכו לפניו, וקא סלקא אדעתין השתא, שמלכות שניהם ביחד היתה חמש שנים.
ועוד מנה אחשורוש תרתי שנין דידיה, שהרי עברו כבר שתי שנים מתחילת מלכותו.
הא שבעין!
כיון דחזי אחשורוש דמלו שבעין ולא איפרוק ישראל מגלותן, אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי! אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו.
בא שטן, וריקד ביניהן, והרג את ושתי  400  . ותמהינן: והא אחשורוש שפיר חשיב, ומאי טעותיה?!

 400.  הקשה המקנה בקידושין (נ"ד ע"א), הא איתא בגמ' לעיל דאחשורוש לבש בגדי כהונה, ואמאי לא נענש על כך כפי שנענש על שנשתמש בכלי ביהמ"ק? ותירץ, דאמרינן בע"ז (נ"ב ע"ב) דבאו פריצים וחללוה. ופירש רש"י, דכיון דנכנסו עכו"מ להיכל, יצאו כליו לחולין. וא"כ, בגדי כהונה דאינם כלי שרת - יצאו לחולין ע"י נבוכדנצר, ולכן לא נענש עליהם אחשורוש. משא"כ כלי שרת, שאינם יוצאין לחולין ע"י העכו"מ, ולכן נענש עליהם נבוכדנצר. ועיי' ברנת יצחק שהאריך בזה.
ומבארינן: איהו נמי מיטעא טעי, משום דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים. כדכתיב: "למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה". והיינו מזמן גלות צדקיהו, שאז חרבה ירושלים.
ומקשינן: ואכתי, סוף סוף כמה שנין בצירן מחושבנא דאחשורוש אי מנינן מחורבות ירושלים, חד סרי (אחת עשרה) שנין שהיו מזמן גלות יכניה עד שחרב הבית.
ואיהו - אחשורוש גופיה - כמה שנין מלך? ארביסר (ארבע עשרה).
אם כן, בשנת ארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בית המקדש!
אלמה כתיב (לאחר שכורש התיר לבנות את בית המקדש, ונכתבו כתבי שטנה ונעצרה בנייתו): "באדין (ובכך) בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם, והות בטלה עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס". חזינן שלא נבנה הבית עד שנה שניה לדריוש השני, בנו של אחשורוש, שמלך אחריו!? אמר רבא: אותם שנים שמנינו לעיל - שנים מקוטעות הוו. דיש בהן שנים של האחרון - שנבלעו בשנותיו של זה שלפניו. כגון בדריוש המדי וכורש, שמנינו להם ה' שנים, באמת לא תמצא להם אלא ארבע שנים, לפי שאחת משנות מלכותו של כורש - היתה בזמן שמלך כבר דריוש.
וכן בשנות נבוכדנצר ואויל מרודך, נבלעה שנה אחת משנות אויל מרודך - בשנותיו של נבוכדנצר. אם כן, חסר מחשבון השבעים שתי שנים, וכנגדן נשתהה בנין בית המקדש עד שנת שתים לדריוש השני.

דרשני המקוצר[עריכה]