פרשני:בבלי:יבמות מא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות מא ב

חברותא[עריכה]

אלא לא תתארס כל שלשים ימי אבלה. מפני האיבול.
משום שלדעתי אסורה היא להתארס בזמן שלשים ימי האבל על בעלה כי יש שמחה באירוסין, ולא רק בנישואין (ואפילו בלא סעודה).
גמרא:
והוינן בה: בשלמא לא תתייבם תוך שלשה חדשים, כי שמא מעוברת היא, ויהיה הולד בן קיימא, ואין היא זקוקה ליבום, כי היא אשת אח שיש לו בנים, וקא פגע המייבם באיסור אשת אח, דאורייתא
אלא לא תחלוץ - אמאי לא!?
מדוע שלא תחלוץ, ותמתין שלשה חדשים, ואז, אם היא אינה מעוברת, או אם תפיל, היא תנשא לשוק מיד, על סמך החליצה.
לימא, האם תיהוי משנתנו תיובתא דרבי יוחנן, דאמר: חליצת מעוברת שמה חליצה! ולכן אמרה משנתנו שלא תחלוץ כי חליצת מעוברת לא שמה חליצה!?
ותמהינן: ולאו, מי, האם כבר לא אותביניה לרבי יוחנן, בתחילת הפרק, חדא זימנא!?
ולמה לנו לחזור ולהקשות עליו גם ממשנתנו?
ומשנינן: לימא, מהא נמי תיהוי תיובתא, כדי שאם ימצא תירוץ לתיובתא ההיא, תשאר התיובתא מכאן.
ומשנינן: לא. מכאן אין תיובתא לדברי רבי יוחנן.
כי הכא היינו טעמא שלא תחלוץ תוך שלשה חדשים, כי שמא יהא ולד בן קיימא, ויתברר שאין חליצתה חליצה, והיא אינה פסולה לכהונה, ונמצאת אתה מצריכה כרוז כדי להכשירה לכהונה.
ותמהינן: ונצרכה כרוז להכשירה לכהונה, ומה בכך!?
ומשנינן: גזרו שלא תחלוץ, היות ויש לחוש דלמא איכא איניש דהואי בחליצה, ולא הוי בהכרזה, ומפסלוה מן הכהונה.
אלא שעדיין יש להקשות: תינח אלמנה, שכשירה לכהונה.
גרושה שפסולה לכהונה ואינה נפסלת בחליצה, שהרי היא כבר פסולה משעה שהתגרשה - מאי איכא למימר, מדוע שלא תחלוץ תוך שלשה חדשים?
ומשנינן: משום דמפסיד לה היבם מזונות בחליצתה.
כי מגיע לה במשך שלשה חדשים, לאכול מזונות מנכסי בעלה, היות והיא זקוקה בהן ליבם, והוא אינו יכול לייבמה אז.
ואם יחלוץ לה היבם, שוב לא יגיע לה מזונות, והיא לא תוכל להנשא עד שלשה חדשים, ולכן תיקנו שלא יחלוץ לה תוך שלשה חדשים.
תינח נשואה שמגיע לה מזונות.
אבל ארוסה גרושה, שלא מגיע לה מזונות, ואין כאן חשש שאתה מצריכה כרוז שהיא כשרה לכהונה אם יתברר שאינה צריכה חליצה, שהרי היא פסולה לכהונה כגרושה - מאי איכא למימר? מדוע שלא תחלוץ תוך שלשה חדשים?
ומתרצת הגמרא תירוץ אחר:
אלא לא תחלוץ תוך שלשה חדשים משום דרבי יוסי -
דתניא: מעשה באדם אחד, שבא לפני רבי יוסי, אמר ליה: מהו לחלוץ ליבמה בתוך ג' חדשים למיתת הבעל?
אמר ליה רבי יוסי: לא תחלוץ.
אמר ליה: ותחלוץ, ומה בכך!?
קרא עליו רב יוסי מקרא זה: (דברים כה ז)
"ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה ... וחלצה נעלו מעל רגלו".
ומשמע: הא אם חפץ לייבם - יבם.
כל העולה לייבום עולה לחליצה.
אבל כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה.
וזו, שאינה עולה ליבום במשך שלשה חדשים, שמא יפגע באשת אחיו שיש לו בנים, אינה עולה אז לחליצה.  1 

 1.  ואין מכאן קושיה לרבי יוחנן, האומר שחליצת מעוברת היא חליצה, ואילו כאן אנו אומרים שהיא אינה עולה לחליצה? - היות שגם כאן, אם תחלוץ תהא חליצתה חליצה, אלא כל שאפשר להמתין עם החליצה עד שתהא ראויה לעלות ליבום יש לנו להמתין. והראיה שמועילה חליצה גם במקום שאינה עולה ליבום, שהרי שנינו בכמה נשים שחולצות ולא מתייבמות, היכן שאי אפשר לייבמן. רש"י
מתיב רב חיננא מהא דתניא: הספקות - חולצות ולא מתיבמות.
והוינן בה: מאי ספקות? באלו ספקות מדובר?
אילימא שהיה בהן ספק קדושין לאחיו המת - אמאי לא מתיבמות?
תתייבם, ואין בכך כלום!
שגם אם לא קידשה אחיו, יכול הוא לקחתה לאשה.
אלא לאו, ספק בכגון שקידש אחיו אחת משתי אחיות, ואינו יודע איזו מהן קידש,, שכל אחת אסורה על היבם מספק, שמא היא אחות יבמתו.
ואף על פי שאינה עולה ליבום, בכל זאת קתני שהרי היא חולצת, ולא מחייבים אותה להמתין עד שיתברר את מי מהשתיים קידש אחיו!?
ודוחה הגמרא את הדמיון בין הממתינה שלשה חדשים לבין ספק אחות יבמתו:
הכי השתא!? מהו הדמיון!?
התם, בספק אחות יבמתו, "עולה ליבום" היא נחשבת, שהרי אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש אחיו, הרי בת חליצה וייבום היא.
הכא, בממתנת שלשה חדשים, גם אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברה, - מי משגח ביה בגילויו של אליהו, ויבמינן לה!?
והרי כיון שתיקנו חכמים את תקנת ההמתנה של שלשה חדשים, תיקנוה בכל ענין, אפילו שודאי לנו שאינה מעוברת.
והראיה: הא קטנה, דודאי לאו בת איעבורי היא, ואפילו הכי צריכה גם היא להמתין ג' חדשים.
וכיון שבכל ענין היא אינה עולה ליבום תוך שלשה חדשים, היא גם אינה עולה לחליצה אז.  2  תנו רבנן: יבמה שלשה חדשים הראשונים - נזונת היבמה מנכסים של בעל, לפי שבפרק זמן זה היא אינה יכולה להנשא לאחר, מחמתו. והוא כותב לה בכתובתה, שכל זמן שלא תנשא בגללו, יהיה לה הזכות לשבת בביתו ולאכול מזונות מנכסיו.

 2.  והנשים שאמרו בהם חכמים שהן חולצות ולא מתייבמות, כגון אחות חלוצה ואחות זקוקה, כיון שאי אפשר אחרת, שאם לא יחלצו הרי הן אסורות לעולם, התירו להן חכמים לחלוץ, לפי שמן התורה בנות יבום הן, ורק חכמים אסרו אותן. רש"י. אלא שהוסיף רש"י גם את ספק צרת ערוה, שחולצת ולא מתייבמת מאותה סיבה. ובהגהות הב"ח מפנה לעיין לעיל בדף ג א, שאומרת שם הגמרא כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. ושם כתב רש"י "כל היכא דאמרינן חולצת ולא מתייבמת - משום ספיקא הוא". והקשה שם רע"א בגליון הש"ס שמצינו חולצת ולא מתייבמת בחייבי לאוין ועשה, שאינם ספק (ושם זה דין תורה!).
מכאן ואילך - אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם. ואינה כשאר אלמנות, שמקבלות מזונות מנכסי בעלן המת היות ואינן נישאות לאחר מפני כבוד בעלן המת. אבל זאת אינה נישאת לאחר מחמת שהיא אגודה ליבם.
ואם עמד היבם בדין, שתבעתו היבמה בבית דין או יבם אותי או חלוץ לי, וברח -
נזונת משל יבם, שקונסים אותו על שברח.
ואם נפלה לפני יבם קטן, וצריכה להמתין לו עד שיגדל -
מזונות מיבם - ודאי לית לה.
אבל מזונות מנכסי הבעל - מאי? האם היא ניזונית משל הבעל כשהיא ממתנת ליבם הקטן עד שיגדל?
פליגי בה רב אחא ורבינא.
חד אמר: אית לה. וחד אמר: לית לה.
והלכתא: לית לה, משמיא קנסוה שתהיה במצב כזה שאינה יכולה להנשא, ואין לה מי שיזון אותה.
תנו רבנן: יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה - צריכה להמתין שלשה חדשים מיום מיתת בעלה, ואסור לה להנשא מיד לשוק.

דרשני המקוצר[עריכה]