פרשני:בבלי:יבמות נ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות נ א

חברותא[עריכה]

אלו "שני דורות", השנים שפוסקים לו לאדם בעת הוולדו, שהם פרק הזמן הנקרא "דורו".
זכה - משלימין לו, שיחיה את כל שנותיו שפסקו לו, וזוהי כונת הפסוק בהבטחה "את מספר ימיך אמלא", שיושלמו שנות החיים, ולא יופחתו.
אך אם לא זכה - פוחתין לו מהשנים שקצבו לו.
דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים: זכה - מוסיפים לו על שנותיו שפסקו לו.
לפי שהמילוי האמור בפסוק "את מספר ימיך אמלא", משמעותו היא תוספת שנים.
לא זכה - פוחתין לו.
אמרו לו חכמים לרבי עקיבא: הרי הוא הכתוב אומר בהבטחה למלך חזקיהו "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה"!
ומוכח, שעם זכויות אפשר לזכות בהוספה על שנות החיים הקצובות!
אמר להם רבי עקיבא: שנים אלו - משלו הוסיפו לו! לפי שתחילה רצו לפחות לו את השנים הללו, ובזכות תפילתו החזירו לו את שנותיו.
תדע שמשנותיו הוסיפו לו, שהרי נביא עומד ומתנבא בימי ירבעם, שנים רבות לפני המעשה עם חזקיה, על הולדת יאשיהו, בנו של מנשה, בן חזקיה.
דכתיב (מלכים א יג) "הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו"
ועדיין לא נולד אז מנשה בן חזקיה, שממנו יצא יאשיהו.
ומוכח, ששנים אלו, שבהן נולד לחזקיה מנשה (אבי יאשיהו), הן שנים משלו.
כי לדברי חכמים, לא יתכן שתהיה נבואה על הולדת זרע לחזקיה בשנים שיזכה בהן מעבר לשנות דורו שנקצבו לו. כי אין נבואה אלא על דבר שנקצב, ולא על שינוי ממה שנקצב.
ורבנן סוברים: מי כתיב שיאשיהו עתיד לצאת דוקא מחזקיה? והרי בנבואה ההיא "לבית דוד" כתיב -
ואין זה משנה אי מחזקיה נולד, אי מאינש אחרינא נולד.
שנינו במשנה:
אשתו שמתה וכו'. יבמתו שמתה וכו'.
אמר רב יוסף: כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה, שהרי כך היא משמעות הכתוב "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, לגלות ערותה, עליה, בחייה", שאין אחות אשה אלא בחייה של אשתו!

מתניתין:
רבן גמליאל אומר:
א. אין גט שניתן היבם ליבמה מועיל כלום, אחר שכבר נתן גט ליבמה האחרת.
ואין המגרש נאסר בקרובותיה של היבמה השניה שנתן לה גט, כדין המגרש יבמתו, לפי שלא הועיל גטו כלום.
וטעמו של רבן גמליאל הוא, מחמת שהוא מסתפק אם גט ביבמה מועיל לפגוע בזיקה אם לאו.
ולכן, ממה נפשך, אין גיטו של השני כלום:
אם הגט של הראשון מועיל להפקיע את הזיקה, פקעה הזיקה משתי היבמות בגט הראשון, והגט השני לא פעל כלום.
אם לא הועיל הגט הראשון להפקיע את הזיקה, ולא פעל דבר לדחות את היבמה שנתן לה גט, הרי גם הגט השני לא הועיל לעשות זאת.
ולכן אין השניה גרושתו, ואין הוא נאסר בקרובות השניה.
וכן אם היו שני יבמים ויבמה אחת, וחזר השני ונתן לה גט לאחר שכבר נתן לה אחיו גט, אין היא נחשבת גרושת השני, כי לא הועיל דבר בגטו, ואין הוא נאסר בקרובותיה.
ב. כמו כן מסתפק רבן גמליאל אם מאמר קונה או לא קונה:
ולכן, לא מועיל כלום מאמר שעושה אדם ביבמתו אחר מאמר שעשה כבר ביבמה האחרת.
כי אם מאמר קונה אין המאמר השני קונה, כי אפשר לקנות יבמה אחת ולא שתיים.
ואם מאמר אינו קונה, לא הועיל המאמר השני יותר מהראשון.
ולכן הוא אינו נאסר בקרובותיה של השניה, והיא אינה צריכה גט.
וכן אם חזר ועשה בה אחיו מאמר, אין היא צריכה ממנו גט, והוא לא אסר אותה על אחיו, ואין הוא נאסר בקרובותיה.
ג. ולא מועילה כלום בעילה שעושה היבם ביבמתו אחר בעילה שעשה ביבמה האחרת, ואין הוא נאסר בקרובותיה.
ד. ולא חליצה מועילה כלום אחר חליצה ביבמה האחרת.
וחכמים חולקים ואומרים:
א. יש גט אחר גט, לפי שהגט שנותן ליבמה האחת אינו מפקיע את כל הזיקה לגמרי, שהרי עדיין היא צריכה חליצה, ולכן מועיל הגט השני ליבמה השניה, להוריד את הזיקה שנשארה עדיין כלפיה, והמגרש אסור בקרובותיה.
וכמו כן, אם היתה יבמה הנופלת לפני שני יבמים, לא הפקיע גיטו של הראשון את כל הזיקה, והיא נשארה עדיין כלפי היבם השני, ולכן גיטו מועיל להפקיע את הזיקה כלפיו, וגם הוא אסור בקרובותיה.
ב. ויש מאמר אחר מאמר. שמועיל מאמרו ביבמה השניה להצריכה גט ולהאסר בקרובותיה.
ג. אבל לא מועיל שום דבר, אחר בעילה, ולא אחר חליצה - כלום!
ועתה עוברת המשנה לענין אחר, שאינו קשור למחלוקת של רבן גמליאל וחכמים, אלא הכל מודים בו (וכפי שהתבאר בהקדמה למשנה זו).
ומבארת המשנה, כיצד הוא הדין ביבם אחד וביבמה אחת, שחזר היבם ועשה בה מעשה אחר מעשה?
א. עשה בה מעשה נוסף אחר מאמר:
עשה מאמר ביבמתו, ונתן לה גט, הרי אני קורא בו (מדרבנן) "כיון שלא בנה, שוב לא יבנה", ולכן אסור לו לכונסה, אלא - צריכה הימנו חליצה.
עשה בה מאמר וחליצה - צריכה הימנו גט למאמרו, בנוסף לחליצה.
עשה מאמר, ובעל - הרי זו כמצותה
ב. עשה בה מעשה נוסף אחר גט:
נתן גט, ועשה מאמר - צריכה גט למאמרו, וחליצה להתירה מדין תורה.
ואפילו לרבן גמליאל צריכה הימנו גט, כי על הצד שגט אינו מפקיע את הזיקה לגמרי, הועיל בה המאמר.
נתן גט ובעל - צריכה גט לביאתו, וחליצה.
לפי שאסור לו לקיימה מדין "כיון שלא בנה שוב לא יבנה", ואין ביאתו בה נחשבת לקנין גמור לפי שקדם לה גט, והיא נחשבת לביאה פסולה, ולכן צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו.
נתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום.
ומשנתנו רבי עקיבא היא, שאמר אין קידושין תופסים בחייבי לאוין, ולכן אפילו יקדשה במאמר, או יבוא עליה, לא יתפסו בה קידושין, לפי שאיסור חלוצתו הוא לאו מן התורה.
זאת, אף על פי ש"חליצה פסולה" היא, שהרי אם רצה לייבמה אינו יכול, לפי שכבר קדם לה גט.
ג. עשה בה מעשה נוסף אחר חליצה:
חלץ ועשה מאמר.
חלץ ונתן גט.
חלץ ובעל.
אין אחר חליצה כלום, וכפי שאומר זאת התנא בהמשך.
ולא מועיל בחלוצה מאמר וביאה, כי משנתנו בשיטת רבי עקיבא היא, הסובר שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין, והחלוצה אסורה על היבם בלאו, ולכן לא תופסים בה לא מאמר ולא בעילה.
ד. עשה בה מעשה נוסף אחר בעילה:
או בעל ועשה מאמר.
או בעל ונתן גט
או בעל וחלץ -
אין אחר בעילה כלום.
כי משבעל אותה יכול הוא לגרשה בגט ולהחזירה, ואין חליצה אחר ביאה עושה כלום לאוסרה עליו.
ופה אומר התנא את הכלל המובא מקודם (ויבואר בגמרא מדוע איחרו לומר עד כאן):
אין אחר חליצה כלום!

דרשני המקוצר[עריכה]