פרשני:בבלי:יבמות קטו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות קטו א

חברותא[עריכה]

מי אמרינן יש לה מיגו דמה לה לשקר, כיון  דאי בעיא הוי אמרה שלום בעולם, והיתה נאמנת, שהרי לא הוחזק שיש מלחמה בעולם, השתא נמי שהיא אומרת שיש מלחמה אמרינן אינה משקרת, ונאמנת.
או דלמא, הכא ליכא למימר נאמנת מטעם מיגו דמה לה לשקר, דהא איהי גופא לא מכוונה לשקורי, אלא כיון דאיחזקה מלחמה אמרה בדדמי וסבורה היא שמת ולכן לא אתי מה לי לשקר ומרע ומבטל חזקתיה שאין מועלת הנאמנות שאינה משקרת לבטל החזקה שאומרת מאומד ליבה  3 .

 3.  הקשה רש"י, שלכאורה אפשר לפשוט האיבעיא ממתניתין דקתני שלום בעולם נאמנת, ועל כרחך איירי באמרה היא מת בעלי במלחמה, דאי איירי באמרה מת על מטתו מאי אריא שלום בעולם, אפילו בידוע שיש מלחמה בעולם אמרינן לעיל דנאמנת באמרה מת על מטתו, אלא ודאי אתא לאשמועינן דנאמנת אפילו באמרה היא מת במלחמה. ותירץ רש"י דמתניתין דקתני שלום בעולם נאמנת, לא איירי אלא באמרה מת סתמא, ואשמועינן דאע"ג דלא פירשה דמת על מטתו הואיל ושלום בעולם מסתמא מת על מטתו קאמרה. משא"כ בזמן שיש מלחמה בעולם מסתמא מת במלחמה קאמרה עד דאמרה בהדיא מת על מטתו. ורבא קמיבעיא ליה באופן שיש שלום בעולם ואמרה היא מת במלחמה.
תא שמע:
באה האשה לב"ד ואמרה: עישׁינו עלינו בית עישׁינו עלינו מערה הציתו באש את הבית או את המערה שהיינו שם, אני ובעלי, ונתמלא עשן.
והוא נשאר ומת ואני ברחתי ונצלתי, אינה נאמנת.
והא הכא החזיקה היא מלחמה זו, וקתני אינה נאמנת, ולא אמרינן מה לה לשקר, דאי בעיא אמרה מת סתמא.
ודחינן: שאני התם, כשנתמלא עשן ברחה ולא המתינה עד שתראהו מת.
ואי משום עשן, דאמר לה הב"ד כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא.
אבל לגבי מלחמה איכא למימר דלא אמרה, אי לא ראתהו מת, דהא אי בעיא לשקורי לא הוי מחזקה מלחמה בעולם.
תא שמע:
באה האשה לב"ד ואמרה: נפלו עלינו עובדי כוכבים, נפלו עלינו ליסטים,
הוא בעלי מת, ואני ניצלתי, נאמנת.
וכאן הרי היא החזיקה במלחמה, וקתני נאמנת. ומוכח שאמרינן מה לה לשקר.
ודחינן: התם, כיון שמלחמה קטנה היא דאיהי הוה בהדיה, לא אמרה בדדמי, דאשה אינה מתייראת מלסטים. ובמקום שאינה פוחדה, דרך האשה לעמוד אצל בעלה עד שימות, וכדרב אידי דאמר, אשה אינה פוחדת מליסטים. דאמר רב אידי: אשה - כלי זיינה עליה! שאין הורגים אותה אלא באים עליה, ואחר שבאים עליה, שוב לא הורגים אותה (רש"י במסכת עבודה זרה כה ב).
ובעיין דהחזיקה היא מלחמה בעולם, לא איפשיטא.
ההוא גברא דבשלהי הלוליה בסוף חתונתו, איתלי נורא בי גנני נאחזה האש בבית החופה.
אמרה להו דביתהו אמרה אשתו לאנשים שהיו שם חזו גבראי חזו גבראי תראו את בעלי שהאש אוכלתו.
אתו, חזו הלכו ומצאו גברא חרוכא, דשדי איש חרוך שלא היה ניכר מי הוא, ופסתא דידא דשדיא וסמוך לו נמצאה מוטלת יד חתוכה, שרופה.
סבר רב חייא בר אבין למימר היינו "עישׁינו עלינו בית עישׁינו עלינו מערה" דאמרן לעיל דכי היכי דלדידך איתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא.
ודחינן: אמר רבא מי דמי? התם
בעישׁינו עלינו בית, לא קאמרה "חזו גבראי, חזו גבראי".
ועוד, הרי שם לא ראו גברא חרוכא דשדי, ופסתא דידא דשדיא, ולכן חיישינן שאמרה בדדמי, ואמרינן אפשר איתרחיש ליה ניסא, אבל כאן הרי ליכא למימר הכי.
ומבארינן: ורבי חייא בר אבין אמאי לא קיבל את עדותה? והרי חזו גברא חרוכא דשדיא!? ומפרשינן: דאף כאן אפשר דאמרה בדדמי, דאימא אינש אחרינא אתא לאצלוי ואכילתיה נורא זה שבא להצילו נשרף ופסתא דידא דשדיא מאיש אחר  4  ונורא איתליא בבעלה ואתיליד ביה מומא, ומחמת כיסופא ומחמת הבושה שנהיה בעל מום אזל וערק לעלמא.

 4.  פרש"י פיסתא - מאיש אחר, ואיתיליד ביה מומא - בבעלה, וריב"ן פי' שהיה מאותו האיש, והיינו מומא דאיתיליד ביה. אבל רש"י לא רצה לפרש כן, דאם משלה בו האור כל כך עד שנפסקה ידו מגופו מחמת האש, אי אפשר לו לחיות. תוס' רא"ש.
שנינו במשנה דהאשה אינה נאמנת להעיד דמת בעלה במלחמה.
ומסתפקת הגמרא: איבעיא להו, עד אחד שהעיד שמת בעלה בשעה שמלחמה בעולם - מהו? מי מהימנינן ליה או לא.
וצדדי הספק הם:
מי אמרינן טעמא דאקילו רבנן משום עיגונא דעד אחד מהימן להעיד שמת בעלה, משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא ולא משקר,
הכא נמי אע"ג שמלחמה בעולם לא משקר  5 .

 5.  ובכלל זה שאין חושדין אותו לטעון בדומה, שאין חששא זו אלא באשה שדעתה קלה ונשענת על דמיונה. מאירי.
או דלמא טעמא דעד אחד מהימן משום דסמכינן אאשה דהיא גופא דייקא ומינסבא, שתחקור יפה באמתלאות ובכל הדברים המוכיחים לידע היאך היה הענין עד שתגיע לדבר הראוי לסמוך עליו  6 xxx

 6.  מאירי.
והכא  7  הואיל ומלחמה בעולם, שניהם אמרי בדדמי, ולא דייקא, ומינסבא.  8 

 7.  זהו גירסת הרי"ף, אבל רש"י ועוד ראשונים לא גרס'.   8.  הרי"ף פירש דהאיבעיא באומר מת וקברתיו דווקא, אבל באומר מת סתם לא מבעיא בעד אחד דלא מהימן, אלא אפילו תרי נמי לא מהמני. אבל הרמב"ן במלחמות והבעה"מ ועוד ראשונים פליגי עליה וס"ל דאי אמר מת וקברתיו פשיטא דמהימן, דהא אפילו האשה מהימנא בהכי, ובעד אחד אומר מת סתם במלחמה איבעיא להו, ובשני עדים אומרים מת סתם פשיטא דלא אמרי בדדמי ונאמנים בכל ענין.
אמר רמי בר חמא: תא שמע:
דאמר רבי עקיבא: כשירדתי מא"י לנהרדעא שבבבל לעבר את השנה, מצאתי את נחמיה איש בית דלי, ואמר לי: שמעתי שהחכמים שבא"י אין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא רק חכם אחד מתיר ורבי יהודה בן בבא שמו.
ונמתי ואישרתי לו כן הדברים.
אמר לי: אמור להם לחכמים שבא"י משמי: אתם יודעים שהמדינה הזו א"י משובשת בגייסות, כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד.
והוינן בה: מאי מדינה משובשת בגייסות, לאו, אע"ג דמדינה זו א"י משובשת במלחמות.
ועם כל זה, כך מקובלני, שמשיאין על פי עד אחד. אלמא, מוכח מכאן דעד אחד מהימן כשיש מלחמה.
ודחינן: אמר רבא: אי הכי, מאי שנא דאמר "מדינה זו"?
"כל מקום שיש גייסות" מיבעי ליה.
אלא, אמר רבא: הכי קאמר נחמיה איש בית דלי לרבי עקיבא:
אתם יודעים שמדינה זו א"י משובשת בגייסות, ולא אפשר לי למשבק לעזוב את אינשי ביתי ומייתי ולבא לא"י קמי רבנן.
ולכן אמור להם בשמי כך מקובלני מרבן גמליאל, שמשיאין האשה על פי עד אחד.
תא שמע:
מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה, וטבעה, והשיא רבי נשותיהן על פי עדותן של כמה נשים.
והוינן בה: והא מים, כמלחמה דמו, דאיכא למימר בדדמי, שמאחר שראוהו טובע, אין סבורים עליו שיעלה, ואין חוששין להמתין לראות אם יעלה אף במים שאפשר לראות את הסוף מארבע רוחותיו.
ונשים, אפילומאהשהעידו - כעדאחדדמו.
וקתני: השיא!
אלמא עד אחד במלחמה נאמן, ולא חיישינן דאמר בדדמי.
ודחינן: ותסברא שבעדות טביעה סגי?
והרי כאן, שבספינה היו באים  9 , מים שאין להם סוף נינהו!

 9.  מאירי.
שהרי אינו רואה את הסוף של המים מארבע רוחותיו.
ומים שאין להם סוף - אשתו אסורה אף במקום שהעידו שני עדים כשרים שטבע, כי חיישינן שמא צף תחת המים, ויצא במקום שאין עינו של זה רואתו.
אלא על כרחך היכי דמי, דאמרי, שהן מעידות כך:
אסקינהו קמן, העלום מן המים לפנינו,

דרשני המקוצר[עריכה]