פרשני:בבלי:נזיר ט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר ט ב

חברותא[עריכה]

ומבארת הגמרא, שמתניתין (משנתנו) דלא כי האי תנא המפרש את מחלוקת בית שמאי ובית הלל באומר "הריני נזיר מן הגרוגרות" באופן אחר:
דתניא: רבי נתן אומר, מי שאמר "הריני נזיר מן הגרוגרות":
בית שמאי אומרים: הרי זה נדור מן הגרוגרות ונזיר לכל איסורי נזיר,  1  שלא כמשנתנו בדעת בית שמאי, שהרי לדעת תנא קמא הרי הוא נזיר ואינו נדור, ולדעת רבי יהודה, הרי הוא נדור ואינו נזיר.

 1.  הראשונים נחלקו בביאור הדברים, יש הסוברים שהכוונה לומר פעמים שהוא נדור ופעמים שהוא נזיר (ראה ברא"ש), ויש המפרשים כפשוטו שהוא נדור וגם נזיר (ראה תוספות רי"ד ומפרש), ולשון התוספות נוטה יותר כפירוש זה, וכך נתבאר בפנים.
ובית הלל אומרים: הרי זה נדור מן הגרוגרות ואין נזיר כלל, (וכדעת בית שמאי לפי התנא דמשנתנו).
ומבארת הגמרא את טעמם של בית שמאי ובית הלל לפי שיטתו של רבי נתן:
בית שמאי סברי לה כרבי מאיר ש"אין אדם מוציא דבריו לבטלה". וכיון שהזכיר לשון נזירות ודאי לנזירות נתכוין, וגם כרבי יהודה דמשנתנו, שהרי הוא נדור מן הגרוגרות, ומשום שנעשה כאומר "הרי הן עלי קרבן". ואין אומרים "שלא התנדב כדרך המתנדבים ".
ובית הלל סברי לה כרבי יהודה - דמשנתנו אליבא דבית שמאי - שהוא נדור מן הגרוגרות, משום שנעשה כאומר "הרי הן עלי קרבן" ואף שלא התנדב כדרך המתנדבים.
לישנא אחרינא אמרי לה (לשון אחרת בדברי הברייתא):
רבי נתן אומר:
בית שמאי אומרים: הרי הוא נדור ואינו נזיר.
ובית הלל אומרים: לא נדור ולא נזיר וכמבואר במשנתנו לכולי עלמא.
ומבארת הגמרא: בית שמאי כרבי יהודה דמשנתנו שהוא נדור משום שנעשה כאומר "הרי הן עלי קרבן", ואף שלא התנדב כדרך המתנדבין.
ובית הלל כרבי שמעון הסובר שאפילו נדור אינו, כיון שלא התנדב כדרך המתנדבין, וכמבואר בגמרא לעיל.
תנן התם במנחות קג א:
כל המנחות באות מן החיטין, חוץ ממנחת העומר ומנחת סוטה; וכל המנחות באות מן הסולת שהוא קמח מנופה, חוץ ממנחת סוטה שהיא באה קמח; וכל המנחות באות בשמן ולבונה, חוץ ממנחת חוטא ומנחת סוטה.
המתנדב ואומר: הרי עלי מנחה, להביא מן השעורים -
יביא מנחה מן החיטים, כדין מנחת נדבה.
ואם אמר: הרי עלי מנחה מן הקמח -
יביא מנחת סולת.
ואם אמר הרי עלי מנחה לא בשמן ולבונה -
יביאנה בשמן ולבונה.
"חצי עשרון" -
יביא עשרון שלם, שאין מנחה באה פחות מעשרון.
"עשרון ומחצה" - יביא שנים.
רבי שמעון פוטר לגמרי, כיון שלא התנדב כדרך המתנדבים.
ומבארת הגמרא: מאן תנא, מי הוא התנא קמא הסובר דכי אמר "הרי עלי מנחה מן השעורים", מביא מן החיטים? אמר חזקיה: במחלוקת היא שנויה, ובית שמאי דמשנתנו היא!
לאו (האם לא) אמרי בית שמאי במשנתנו, כי אמר "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" הוי נזיר, ונתבאר טעמם לעיל, משום שהם סוברים שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכשאמר "הריני נזיר" נתכוין לנזירות, וכשאמר: "מן הגרוגרות ומן הדבילה", חזר בו מעיקר קבלתו, וכיון שאין שאלה בנזירות אינו יכול לחזור בו והרי הוא נזיר.
הכי  2  נמי, כי אמר "מן השעורים" מביא מן החיטים, ומשום שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכשאמר "הרי עלי מנחה" נתכוין למנחה מן החיטין, ומה שאמר "מן השעורים" לחזרה נתכוין, וכיון שאין שאלה בהקדש, לא מועילה חזרתו.  3 

 2.  נראה דצריך לומר: הכא נמי.   3.  א. הקשה רבינו עקיבא איגר: עד כאן לא אמרו בית שמאי שאין שאלה בהקדש, אלא כשכבר הקדיש, אבל ב"נדרי הקדש" לא שמענו לבית שמאי שיאמרו: אין שאלה בהם; ואם כן, כאן שאמר: "הרי עלי להביא מנחה" שאינו אלא נדר של הקדש, אפילו בית שמאי מודים שהוא הקדש, (וראה בחידושים בשם הגרי"ז כאן, שפירש על פי סברא זו את הסוגיא במנחות). וב"ארזי הלבנון" הביא בשם ה"בית מאיר" כאן, שכתב שלא כדברי רבינו עקיבא איגר, אלא אף בנדרי הקדש אין שאלה לדעת בית שמאי, וכן נקט בפשיטות הרי"ט אלגאזי בבכורות שהובא בהערה בעמוד א. ב. בהערה בעמוד א הובאו דברי התוספות במנחות פא ב, שאין חזרה מועלת אפילו תוך כדי דיבור בהקדש, (וראה מה שנתבאר שם שלא תקשה מן הסוגיא לעיל על דבריהם) ; ומסוגיא זו יקשה על דבריהם, שהרי מבואר דתנא קמא אינו יכול לסבור כבית הלל, ומשום דאם כבית הלל הרי חזר בו תוך כדי דיבור ולמה יביא מן החיטין; ולפי מה שכתבו התוספות שם דבהקדש אין מועיל חזרה בתוך כדי דיבור, הרי מצי סבר תנא קמא אפילו כבית הלל, שעד כאן לא אמרו בית הלל שמועלת חזרתו אלא בנזירות, אבל בהקדש אפילו בית הלל מודו.
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא, יכול אתה לומר שדברי תנא קמא במנחות: "הרי עלי להביא מנחה מן החיטין יביא מן השעורים", דברי הכל - בין בית שמאי ובין בית הלל דמשנתנו - היא:
כי במשנה במנחות אנו עוסקים באומר: "אילו הייתי יודע שאין נודרים כך (להביא מן השעורים), לא נדרתי כך (להביא מן השעורים) אלא כך (להביא מן החיטים) ", אלא שטעיתי וחשבתי שנודרין גם מן השעורים.
ולכן אפילו לבית הלל הסוברים במשנתנו שאם אמר "הריני נזיר מן הגרוגרות" אינו נזיר, מודים כאן שצריך להביא מן החיטים.  4 

 4.  רבינו עקיבא איגר תמה בזה, דמה בכך שאילו היה יודע היה מקבל עליו מנחה מן החיטין, והרי אפילו דברים שבלב אין כאן, כיון שלא חשב כלל להביא מן החיטין, ואיך נתחייב להביא מן החיטים! ? וראה מה שכתב בזה ב"חזון איש" (מנחות מב ל), הובא ב "ארזי הלבנון".
והגמרא מביאה כאן מחלוקת נוספת בין חזקיה ורבי יוחנן, שבפשוטו נראה שהחליפו שיטתם: אמר חזקיה: לא שנו במשנה במנחות, שכשהתנדב מנחה מן השעורים יביא מן החיטים, אלא כשאמר: "הרי עלי מנחה להביא מן השעורים", היות ויש במינם קרב לגבי מזבח במנחת העומר ובמנחת סוטה.
אבל אם אמר: "הרי עלי מנחה להביא מן העדשים", היות ואין במינם קרב לגבי מזבח, לכן לא מייתי ולא כלום (אינו מביא מנחה כלל).
ותמהה הגמרא:
מכדי, הרי חזקיה עצמו (לעיל בגמרא) כמאן מוקים לה (כדעת מי הוא מפרש) למתניתין דמנחות? - כבית שמאי דמשנתנו, הסוברים: אם אמר "הריני נזיר מן הגרוגרות" הרי הוא נזיר, וכך גם המתנדב מנחה מן השעורים יביא מן החיטים.
ואם כן תיקשי על דברי חזקיה עצמו:
הא עדשים לגבי מנחה שאין במינם קרב, כגרוגרות לגבי נזיר דמו (הם דומים), שהרי אין במינם אסור לגבי נזיר -
ומכל מקום קאמרי בית שמאי דהוי נזיר, ומשום שאנו מחלקים את דבריו לנדר וחרטה. ואם כן, אף כשהתנדב מנחה מן העדשים נחלק את דבריו לנדר וחרטה, ומה איכפת לן שאין במינם קרב לגבי מזבח!?
ומשנינן: הדר ביה (חזר בו) חזקיה ואף הוא מפרש כרבי יוחנן בטעם המשנה במנחות, ואין המשנה עוסקת אלא במי שאמר אחר כך: אילו הייתי יודע שאין נודרים להביא מן השעורים, הייתי נודר להביא מן החיטים.
ולכן מחלק חזקיה בין מי שהתנדב מן השעורים שיש מי שטועה ואומר אף מנחת נדבה באה שעורין, ובין מי שהתנדב מן העדשים שאין אדם טועה שהיא באה מהן, היות ואין שום מנחה באה מן העדשים.
ומפרשת הגמרא: ואמאי הדר ביה (למה חזר בו חזקיה) מדבריו הראשונים בפירוש המשנה במנחות, שדברי תנא קמא הם כדעת בית שמאי דמשנתנו?
אמר רבא: כי מתניתין קשיתיה (לשון המשנה במנחות הוקשה לו), כלומר: אם תמצי לומר שטעם התנא הוא משום סברת בית שמאי, תיקשי: מאי איריא דתני "מן השעורים" (למה שנינו אופן שקיבל עליו מן השעורין) -
ליתני "מן העדשים", (ישנה התנא אופן אחר: שהתנדב מנחה מן העדשים), שזה הוא חידוש גדול יותר!?
אלא בהכרח דהתם במשנה במנחות הטעם משום טעותא הוא (משום שהיה טועה שמנחה באה מן השעורים) וכרבי יוחנן, דהיינו שהיה טועה וסובר שאפשר להביא מנחה מן השעורים, ולכן אין דין זה אמור אלא כשהתנדב מן השעורים ולא כשהתנדב מן העדשים.
ורבי יוחנן - נחלק על חזקיה - ואמר: אפילו כשהתנדב מן העדשים יביא מן החיטים לדעת תנא קמא במשנה דמנחות.
ותמהה הגמרא: והא רבי יוחנן עצמו הוא דאמר - לפרש את טעמו של התנא קמא - שהמשנה עוסקת באומר: "אילו הייתי יודע שאין נודרין כך (מן השעורים) לא נדרתי כך כאשר נדרתי אלא כך (הרי עלי מנחה מן החיטים) ".
ואם כן, הלוא זה אינו שייך אלא במי שהתנדב מן השעורים שיש מי שטועה בכך, אבל כשהתנדב מן העדשים שאין אדם טועה בכך, למה אמר רבי יוחנן שיביא מן החיטים!?
ומשנינן: אכן לדעת רבי יוחנן עצמו, אם התנדב מן העדשים אינו מביא מן החיטים, אלא שלדבריו דחזקיה הוא דקאמר רבי יוחנן, כלומר: לשיטתך שהיית חלוק עלי בפירוש המשנה במנחות, היה לך להחזיק בדעתך ולומר שאכן אף המתנדב מן העדשים יביא מן החיטים -
כי את מאי טעמא קא הדרת בך (משום מה חזרת בך) מפירושך? משום דלא קתני בהדיא במשנה: "מן העדשים", שהוא לדעתך חידוש גדול יותר -
אין זו סיבה מספקת לחזור בך, כי:
כי דלמא, "לא מיבעיא", קאמר התנא.
דהיינו: לא רק כשהתנדב מן העדשים יביא שעורים אלא אף כשהתנדב מן השעורים (כלומר, אדרבה כשהתנדב מן השעורים הוא חידוש גדול יותר) - לא מיבעיא כי אמר מעדשים דמייתי מנחה מעלייתא (שמביא הוא מנחה טובה מן חיטים), דאיכא למימר מיהדר הוא דהדר ביה (כי אנו אומרים שלחזור בו נתכוין), ואם כן תפוס לשון ראשון, שהרי אינו יכול לחזור בו, וכדעת בית שמאי שאין שאלה בהקדש.

דרשני המקוצר[עריכה]