פרשני:בבלי:גיטין סט ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:39, 11 בספטמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין סט ב

חברותא[עריכה]


וניטייפיה אתלת קלחי כרבא (ויטפטף אותו על שלשה קלחים של כרוב) בכלי, וניבחשיה בגווזא דמרמהין (ויבחש את הקדירה בקיסם של עץ ששמו "מרמהין"),
וכי בשיל גווזא במרמהין בשיל ליה כוליה (וכאשר יתבשל עץ ה"מרמהין", הכל מבושל).
ואי לא יכול לעשות כן, ליתי נפקי דכלבא חיורא (יקח צואה של כלב לבן), וניגבול בנטפא (ויגבל אותו בצרי),
וכמה דאפשר לו ברפואה אחרת, או להתאפק בחוליו, נפקא לא ניכול (את צואת הכלבים שלא יאכל) משום דמפריק (שמנתק את איבריו).
לגירא (לכאב חד) - ליתי גירא דלילתא (יקח חץ של לילית (אבן שעשויה כחץ ונופלת עם הברד)), וניפכיה (ויהפכנו) שהעוקץ יהיה למטה, ובית היד למעלה,
ונשדי מיא עלויה ונשתי (וישפוך עליו מים, וישתה המים),
ואי לא יכול לעשות כן, ליתי ממיא דאישתי מינייהו כלבא בליליא (יקח ממים ששתה מהם כלב בלילה) וניזדהר מגילויא (ויזהר מגילוי), שהמים היו במקום שאין הנחש מצוי, ואין חשש שמא שתה מהם נחש והשאיר בו ארס.
לגילויא (שתה מים מגולים) וחושש שמא שתה מהם נחש והשאיר בו ארס - שישתה אנפקא דחמרא חייא (רביעית יין חי), וזה יבטל את הארס.
למורסא (לפצע שיש בו מוגלה) - שישתה אנפקא דחמרא באהלא תולאנא (רביעית יין שמעורב בו אהל (צמח בושם) אדום),
לפירחא דליבא (להתעלפות מחמת פחד) - ליתי תלת ברושייאתא דשערי (יקח שלוש חלות של שעורים), ונשטרינהו בכמכא דלא עבר עילויה ארבעין יומין (וישרה אותם בתוך כותח שלא עבר עליו עדיין ארבעים יום) מאז שנעשה, וניכול (ויאכלנו),
ונשתי אבתרייהו חמרא מרקא (וישתה אחריו יין מהול בהרבה מים).
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: אם יעשה כן וכל שכן דפרח ליביה (כל שכן שיפרח לבו ויתעלף), כיון שדברים אלו מתישים כוחו של אדם ומחלישים אותו,
אמר ליה רבינא: אנא תרופה זו ליוקרא דליבא (לכובד הלב) שעובד חזק מידי, אמרתי.
אבל לפירחא דליבא (לפריחת הלב והתעלפות) מחולשת הלב,
התרופה: ליתי תלת ברושייאתא דחיטי ונישטרינהו בדובשא וניכול (יקח שלוש חלות של חיטים וישרה אותם בדבש ויאכלם),
ונישתי אבתרייהו חמרא חייא (וישתה אחר כך יין חי) ואז יתחזק.
לצרחא דליבא (לכאב הלב) - ליתי תלת ביעי נינייא (יקח שיעור שלש ביצים של מנטה (י"מ נענע)) וביעתא דכמונא (ושיעור ביצה של כמון) וביעתא דשומשימי (ושיעור ביצה של שומשום) וליכול (ויאכלם).
לכאב מעי (מעים) - ליתי תלת מאה פלפלי אריכתא (יקח שלוש מאות פלפלין ארוכים),
וכל יומי נשתי מאה מינייהו בחמרא (וכל יום ישתה מאה מהם ביין).
מעשה: רבין דמן (שממקום) הנקרא נרש, עבד לה לברתיה (עשה לה לבתו) דרב אשי מאה וחמשין מהני דידן (מאלו פלפלין שלנו), ואתסיא (והתרפאה).
לכירצא (לתולעת שבמעיים) - ישתה אנפקא דחמרא באטרפא דעראה (רביעית יין בעלי דפנה).
לכירצא חיורא (לתולעת לבנה שבמעיים) - ליתי ביזרא גלגילא וניציירה בשיסתג (יקח זרע של אורוגא ויקשרנו בחתיכת בגד של צמר גפן),
וניתייריה במיא ונשתיה (וישרנו במים וישתה את המים).
ונזדהר מבינתא (ויזהר שלא יבלע את גרגיר הזרע) דאי לא יזהר - מנקבא לה למעייניה (ינקב לו הגרגיר את מעיו).
למיסר (לעצור) את השלשול - שיאכל סיסין רטיבא (מין עלי מנטה לחים) במיא (במים).
למישרא (להתיר) ולשלשל עצירות - שישתה סיסין יבישתא (יבשים) במיא (במים),
וסימנך שלא תחליף ביניהם לשתות לח לשלשל ויבש לעצור: איצא רטיבא דסכר נהרא (עשב לח שסוכרים בו נהרות), ועל ידי זה תזכור שהלח סותם והיבש פותח.
לטחלא (שטחול שלו נפוח וגדול מחמת חולי) - ליתי שב ביני דמיא (יקח שבע עלוקות של מים) ונייבשינהו בטולא (וייבש אותם בצל), וכל יומא נישתי תרתי ותלתא בחמרא (וכל יום ישתה שתים שלוש ביין), ואי לא יכול לעשות כן, ליתי טחלא דציפרתא דלא איפתח (יקח טחול של עז שלא ילדה),
ונטחיא בתנורא (וישים אותו בתנור), ונוקי להדיה (ויעמוד כנגדו), ונימא (ויאמר) לחש זה: כי היכי דיביש האי טחלא, נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא (כמו שמתייבש טחול זה, יתייבש הטחול של פלוני בן פלונית).
ואי לא, אם אין תנור, ניטחייה ביני אורבי דביתא חדתא (יטיח את הטחול בכותל של בית חדש שידבק בין שורות הלבנים) וייבש אותו שם, ונימא הכי (ויאמר כך) - את הלחש דלעיל.
ואי לא יכול לעשות כן,
ליבקי שכבא דשכיב בשבתא (יחפש עד שיהא בקיא לדעת היכן יש מת שמת בשבת) ונישקליה לידיה ונותבה אטחליה (ויקח את יד המת ויניחו על טחולו של החולה)
ונימא (ויאמר) לחש זה: כי היכי דיביש הא ידא, נייבש טחליא דפלוני בר פלוניתא (כמו שמתייבש יד זה, יתייבש טחולו של פלוני בן פלונית).
ואי לא מוצא מת שמת בשבת,
ניתי ביניתא וניטווייה בי נפחא (יקח דג ויצלנו בגחלים שלפני הנפח) וניכליה (ויאכלנו) במיא דבי נפחא (במים שמכבה בהם הנפח את הברזל החם), ונישתי ממיא דבי נפחא (וישתה ממים אלו).
ומביאה הגמרא מעשה בההיא עיזא דהות שתיא מיא דבי נפחא (בעז אחת שהיתה שותה את מימי הנפח). אישתחיט, ולא אישתכח לה טחלא (שחטו את העז ולא מצאו לה טחול) משום שהצטמק כל כך.
ואי לא יכול לעשות כן, ליפתח חביתא דחמרא לשמיה (שיקנה חבית יין לשתיתו), כלומר, ישתה תמיד הרבה יין טוב.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי אית ליה חביתא דחמרא (אם יש לו לרב אשי חבית של יין), לא אתי לקמיה דמר! (שלא יבוא לפני אדוני) לבקש לו רפואה, שהיין כבר מרפא אותו.
אלא, מרגל (שירגיל עצמו) באכילת פת של שחרית, דמעליא לכולי גופיה (שמועילה לכל גופו).
לרושחתא (למחלת תחתוניות) (טחורים) -
ליתי (יקח) אקיקא ואילווא (צמח קקולי והאלווי), ואספירכא ומרתכא (וכספית ופסולת כסף) (כשיוצקים את הכסף שהוציאו מהאדמה, מעלה רתיחה, והוא מרתחא), וחומרתא דפילון (וצרור של בשמים שהנשים תולות בצואריהן העשויות מזהב או כסף ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון), ושיאפא דחמימתא (וצואת יונים),
ונינקט בשחקי דכיתנא בקייטא, ודעמר גופנא בסיתוא (ויקח את כל אלו בתוך בלאות של פשתן בקיץ - שאז הם קרים, ובתוך בלאות של צמר גפן בחורף - שאז הם חמים), וישים באותו מקום.
ואי לא יכול לעשות כן, לישתי שיכרא מרקא (ישתה שיכר שמהול בהרבה מים).
לשיגרונא (לחולי במותן) - ליתי פתיא דמוניני (יקח כלי מלא ציר של דגים קטנים),
וניגנדריה שיתין זימני אהא מטחתיה, ושיתין זימני אהא מטחתיה (ויגלגל אותו שישים פעם על ירך זו ושישים פעם על ירך זו).
לצמירתא (לאבן בדרכי השתן) -
ניתי (יקח) תלת ניטופייתא מישחא דכופרא (שלוש טיפות שמן מהפסולת של הזפת) והוא עיטרן, ותלת ניטופייתא איצרא דכרתי (ושלוש טיפות של סחיטת כרישין) ותלת ניטופייתא דחמרא נקידא (ושלוש טיפות של יין צלול ונקי),
ולישדי ליה (וישים אותו) לאיש באמה ולאשה באותו מקום.
ואי לא יכול לעשות כן, ליתי אונא דזיקא (יקח אוזן של נאד) ולתלי ליה (ויתלה אותו) לאיש באמה ולאשה בדדין.
ואי לא, ליתי חוטא דזהוריתא דשדתיה דומה בת דומה (יקח חוט זהורית שטוואה אותו אשה חשודה בת חשודה), וליתלי ליה (ויתלה אותו) לאיש באמה ולאשה בדדין.
ואי לא, ליתי (יקח) כינה דזכר ונקבה, וליתלי ליה (ויתלה אותם) לאיש באמה ולאשה באותו מקום,
וכי (וכאשר) משתין, נשתין אסיסנא יבישתא בצינורא דדשא ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה (ישתין על ענף סנה יבש בציר הדלת, ויהא זהיר באבן היוצאת ממנו) לשומרה, דאבן זו - מעליא לכולהו צימרא (מועילה לכל מחלות החום).
לצימרא ברא (לחום חיצוני) - ליתי תלתא גריבי סופלי (יקח שלוש סאין של גרעיני תמרים) ותלתא גריבי אטרף אדרא (ושלוש סאין של עלים מעץ ששמו "אדר").
ונישלוקינהו כל חד לחודיה (ויבשל כל אחד לחוד) וליתיב בינייהו (וישב ביניהם),
ולתבינהו בתרתי משיכלי (וישים אותם בשני עריבות) וניתי פתורא וננח עילויה (ויביא שולחן וישים על עריבה אחת) וניקום מעילוי האי ולותיב עילוי האי (ויעמיד את השולחן מעל עריבה זו וישים אותו על עריבה זו) ומעילוי האי ולותיב עילוי האי (ומעל זו וישים על זו),
עד דניסק ביה הבלא (עד שיעלה בו הבל) שיתחמם מאוד, ולסחי מינייהו (וירחץ מהם),
וכי שתי, ממיא דאדרא לישתי, ממיא דסופלי לא לישתי (וכאשר שותה - מהמים של עלי ה"אדר" ישתה, אבל מהמים של גרעיני התמרים לא ישתה) משום דמיעקרי (שעושים אותו עקר מלהוליד).
לצימרא גוונא (לחום שמבפנים) - ליתי שבעה בוני דסילקא משב משארי (יקח שבעה חופנים של תרד משבע ערוגות), ונישלוקינהו בעפרייהו וניכול (ויבשלם בעפר העולה בשרשיהם ויאכלם),
ונישתי אטרף אדרא בשיכרא (וישתה מעלי האדר בשיכר).


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת גיטין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב |