פרשני:בבלי:סנהדרין קח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין קח א

חברותא[עריכה]

שנאמר: "על כן לא יקמו  רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים". וכך נדרש המקרא: "על כן לא יקומו רשעים במשפט"
- זה דור המבול (שנאמר בהם: "כי רבה רעת האדם"). "וחטאים בעדת צדיקים" - אלו אנשי סדום (שנאמר בהם: "רעים וחטאים ").
אמרו לו לרבי נחמיה: אכן משמע מפסוק זה שאנשי סדום אינם עומדין בעדת צדיקים, אבל עומדין הם לדין בעדת רשעים. דור המדבר - אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימתו". דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר: "אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח".
עדת קרח, שנבלעה באדמה, אינה עתידה לעלות משם. שנאמר: "ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל". וכך נדרש המקרא: "ותכס עליהם הארץ" - בעולם הזה. "ויאבדו מתוך הקהל" - לעולם הבא. דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר: עתידים הם לעלות. שעליהם הוא אומר: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל".
גמרא:
תנו רבנן: דור המבול - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה". "וימח את כל היקום"
- בעולם הזה. "וימחו מן הארץ" - לעולם הבא. דברי רבי עקיבא.
רבי יהודה בן בתירא אומר: לא חיין - ולא נדונין. שנאמר: "לא ידון רוחי באדם לעלם", לא דין ולא רוח (כפי שנתבאר במשנה).
דבר אחר: "לא ידון רוחי באדם", שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה (לגופם. שהגוף לנשמה - כמו הנדן לחרב  833 . והיינו, שימותו).

 833.  כפי שנאמר בדניאל (ז טו): "אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה", והיינו, נעכרה רוחי אני דניאל בתוך הגוף.
רבי מנחם בר יוסף אומר: אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים - נשמתן קשה להם בגיהנם (נשמת עצמן נשרפת)  834 . שנאמר: "תהרו חשש  835 , תלדו קש, רוחכם אש תאכלכם". "רוחכם אש תאכלכם" - היינו שנשמתן נשרפת.

 834.  כך כתב רש"י. והמהרש"א כתב, דהיינו לזמן התחיה, כשיחזרו הנשמות לגופים, נשמתן של אלו תהיה קשה לבוא לתוך הגוף, כי הנשמה נעשית אש, ושורפת את הגוף. וזהו שנאמר "תהרו חשש תלדו קש", שהגוף נעשה דבר המבעיר, דהיינו חשש וקש, והנשמה נעשית אש, ותאכל את הגוף.   835.  "חשש" הוא מין מוץ שנוח לידלק.
תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו - אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא.
ומה כתיב בהם: "בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם", וכתיב: "שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל", וכתיב: "ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון", וכתיב: "ישאו בתף וכנור וישמחו לקול עוגב", וכתיב: "יכלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים", וכתיב: "וברגע שאול יחתו". שכל המקראות הללו מדברים ברוב טובה שהיתה להם באותו דור.
והיא, אותה טובה מרובה שהיתה להם, גרמה לכך שאמרו: "לאל סור ממנו, ודעת דרכיך לא חפצנו, מה שדי כי נעבדנו, ומה נועיל כי נפגע בו".
שכך אמרו: כלום צריכין אנו לו (לקדוש ברוך הוא) - אלא לטיפה של גשמים, יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן, ואין אנו צריכין אותו אף לגשמים.
אמר הקדוש ברוך הוא: בטובה שהשפעתי להן, במי הגשמים שאני נותן להם, בה הם מכעיסין אותי - ובה אני דן אותם, שאעניש אותם על ידי מים. שנאמר: "ואני הנני מביא את המבול מים".
רבי יוסי אמר: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין  836 , שדומה למים. שראו שטובתן שלמה, והיו מגביהין עיניהם, ומנאפים אחר מראה העין. שנאמר: "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו".

 836.  יראה שדימה גובה עיניהם אחרי הניאוף כגלגל, כי העוצם עיניו מראות ברע נראית עינו משוכה, ולא עגולה. אבל המגביה עיניו ופותחה לרווחה לראות, הרי היא עגולה כגלגל. וזהו גם הדמיון למים, שהם מקיפים את העולם בעיגול, ואמצעו שהוא הארץ, הוא נגלה. כך גלגל העין, שהוא הלבן שבה, מקיף את השחור. וזהו שעשה עמם הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה. שכשם שהם פתחו עיניהם, ונגלה כל הלבן המקיף את השחור, שהיה ראוי לו להיות מכוסה אם היו עוצמים עיניהם מראות ברע, כך דן אותם במים, שהם גלגל העולם, וכיסה בו את עין הארץ. מהרש"א, עיי"ש.
לפיכך דן אותן הקדוש ברוך הוא במים, שדומה לגלגל העין (כי מעיינות נובעים ממקום קטן כמו עין). שנאמר: "נבקעו כל מעינות תהום רבה, וארבות השמים נפתח ו".
אמר רבי יוחנן: דור המבול, ב"רבה" קלקלו, וב"רבה" נידונו. ב"רבה" קלקלו, שנאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם".
וב"רבה" נידונו, שנאמר: "נבקעו כל מעינות תהום רבה".
אמר רבי יוחנן: שלשה מעיינות נשתיירו מהם  837  (מאותם מעיינות שבקע הקדוש ברוך הוא להביא את המבול). ואלו הם:

 837.  והטעם, כי אותם מעיינות יפים לרפואה. וקודם המבול לא הוצרכו להם, שהיה אז אויר יפה וממוזג, ולא היה חולי מצוי בעולם. אבל לאחר המבול נתקלקל האויר ונתחדשו החולאים בעולם (כדאיתא בבראשית רבה פ' ל"ד), ולכן מאז נשארו מעיינות אלו לרפואה. ור' יוחנן מזכיר נהרות אלו המצויין בארצנו, אבל כיוצא בהם יש בארצות אחרות וכנודע. עץ יוסף.
בלועה דגדר,
וחמי טבריא,
ועיניא רבתי דבירם.
ומעיינות הללו שנשתיירו - חמין הן, כמו שהיו כל מעיינות תהום רבה, כדאיתא להלן: "ברותחין קלקלו - ברותחין נדונו".
"כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל.
אמר רבי אבא בר כהנא: וכולם חזרו להזדווג רק עם מינם, חוץ מתושלמי, שהוא מין עוף, ועדיין אוחז באותה תרבות רעה, להזדווג עם הכל  838 .

 838.  וביד רמה כתב, שעדיין הוא ספק. והיינו משום שנולד מהרבעת מין טמא.
"ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני". אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס! שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם - עד שפשטו ידיהם בגזל. שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ". משמע, שעל דבר זה נחתם גזר דינם.
ועוד כתיב: "החמס קם למטה רשע, לא מהם, ולא מהמונם, ולא מהמהם, ולא נה בהם"  839 .

 839.  פירש רש"י שם (יחזקאל ז יא): "אין בהם נוהה אחרי, מגעגע ונותן לב אלי". והמצודות מפרש: "אין ראוי שיהיה הנהי והיללה בעבורם". וכתב העץ יוסף, שמהאי דהכא, שמסיים: "תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין וכו"', משמע שמפרש "ולא נח בהם", שאותיות ה' וח' מתחלפין. ורצה לומר, שאף נח לא היה כדאי בהם, אלא שמצא חן בעיני ה'. ועיי' במהרש"א.
אמר רבי אלעזר: "החמס קם למטה רשע"
- מלמד שזקף החמס את עצמו כמקל (וזהו "למטה רשע")  840 , ועמד לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו: רבונו של עולם, "לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם"  841 . כלומר, אין תועלת לא מהם ולא מהמונם וכו'.

 840.  כתב ביד רמה, דהיינו בדרך משל. שהרי אין החמס דבר הנמצא, שיזקוף עצמו כמקל. אלא שחשבו המקום כאילו עומד לפניו כמקל ואומר דברים הללו.   841.  פירש המהרש"א: לא מהם - שהם רעים לה'. ולא מהמונם - שהם רעים להמון הבריות. ולא מהמהם - שהם רעים להם, לעצמם. ולא נח בהם - שאף עליו נחתם גזר דין, אלא שמצא חן.
תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין  842 , אלא שמצא חן בעיני ה'  843  . שנאמר: "נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה'." מסמיכות "נחמתי כי עשיתים ונח", למדים שאף על נח נגזר הדין  844 .

 842.  שאין העולם נדון - אלא אחר רובו. יד רמה.   843.  ולכן הוצרך לעשות את התיבה, אף שהרבה רוח והצלה לפני הקדוש ברוך הוא. שכדי לכפר על גזל הרבים, אמר לו הקדוש ברוך הוא לעסוק בצרכי רבים, להציל כל חי. עיון יעקב, עיי"ש.   844.  כך פירש רש"י. ועיי' בעץ יוסף.
"וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ". כי אתא רב דימי אמר: אמר הקדוש ברוך הוא: יפה עשיתי, שתקנתי להם קברות בארץ. שטוב הוא לאבד רשעים כאלה  845 .

 845.  כך פירש רש"י. וביד רמה כתב, דהיינו שיפה עשיתי מתחילה שקנסתי עליהם מיתה, שתיקנתי להם קברות בארץ, ולא דנתי אותם מתחילה במבול. שאילו דנתי את כולם כאחת במבול, לא היתה פרידה טובה זו (נח) יוצאה מהם.
מאי משמע שלשון "וינחם", לשון דבר יפה וטוב הוא?
כתיב הכא: "וינחם ה'", וכתיב התם, כשדיבר יוסף אל אחיו לאחר שנתגלה אליהם: "וינחם אותם וידבר על לבם".
ואיכא דאמרי: "וינחם ה' כי עשה וגו'" היינו, לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ, שמא היו חוזרים בהם  846 .

 846.  וביד רמה פירש על פי דרכו, דהיינו שלא טוב עשיתי שתיקנתי להם קברות, אלא היה עלי להביא מבול. ולא שיש שגגה לפני הקב"ה ח"ו, אלא משל הוא. לפי שאיבד את מעשה ידיו, ונראה כאילו ניחם על עשייתם. אבל באמת כבר מתחילה על מנת כן בראם, שאם יהיו מתוקנים - יתקיים העולם. ואם לא, יפרע מהן. וכן מה שנאמר "ויתעצב אל לבו", לא שיש עצב לפניו, שהרי אין לך עצב שלא בראו הקב"ה, ואיך יוכל לשלוט נברא על בוראו? אלא גם הוא משל, לומר שהיה הדבר נחוץ לפניו לאבדן, כאילו היה מתעצב בלבו על עשייתן. עיי"ש.
ומנין לנו ש"וינחם" לשון חרטה הוא?
כתיב הכא: "וינחם", וכתיב התם: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו".
"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בד רתיו".
נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בדרשת המילה "בדורותיו": אמר רבי יוחנן: רק בדורותיו, שהיה דור רשע ביותר, נחשב נח צדיק תמים, ולא בדורות אחרים.
וריש לקיש אמר: בדורותיו היה צדיק, אף שהיה אותו דור מלא רשע, וכל שכן שאילו היה בדורות אחרים, היה צדיק יותר  847 .

 847.  בעיון יעקב הקשה, אם אפשר לדרוש "בדורותיו" וכל שכן בדורות אחרים, למה דורש ר' יוחנן לגנאי? ותירץ, דבאמת לא פליגי ר"י ור"ל אהדדי. שודאי שבמה שבינו לבין הבריות, דהיינו צדקה וגמ"ח, אם עשה בדורן של רשעים, כל שכן שיעשה בדור צדיקים. אבל לענין בינו לבין המקום, גבי נח כתיב "את האלקים התהלך נח", שהיה צריך סעד לתמכו. ואילו גבי אברהם כתיב: "התהלך לפני והיה תמים", שלא היה צריך סעד, ולכן בדורו לא היה נח נחשב.
אמר רבי חנינא, משל דרבי יוחנן, למה הדבר דומה -
לחבית של יין, שהיתה מונחת במרתף של חומץ. במקומה, בין חביות החומץ - ריחה נודף. כי לעומת ריח החומץ, ריחה מעולה. אבל שלא במקומה - אין ריחה נודף.
אמר רבי אושעיא: משל דריש לקיש, למה הדבר דומה -
לצלוחית של פלייטון (בושם) שהיתה מונחת במקום הטנופת. במקומה - ריחה נודף, וכל שכן במקום הבוסם שיהא ריחה נודף.
"וימח את כל היקום אשר על פני האדמה". משמע, שאף הבהמות נמחו מעל פני האדמה. ויש לתמוה: אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?  848 

 848.  אף שאמרנו לעיל שאף הבהמות והחיות דבקו במינים אחרים, מכל מקום, היות ולא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, וזה לא שייך בבהמה, שואלת הגמרא במה חטאו. עיון יעקב.
תנא משום רבי יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין מכל מיני סעודה.
לימים מת בנו.
עמד האב, ופזר את חופתו.
אמר, כלום עשיתי כל מה שעשיתי - אלא בשביל בני! עכשיו שמת בני - חופה למה לי?
אף הקדוש ברוך הוא אמר: כלום בראתי בהמה וחיה - אלא בשביל אדם! עכשיו שאדם חוטא, בהמה וחיה למה לי?
"מכל אשר בחרבה מתו". משמע, דווקא אלו שביבשה - ולא דגים שבים  849 . דרש רבי יוסי דמן קסרי: מאי דכתיב: "קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ"?

 849.  ואף שמי המבול היו רותחים, כדאיתא לקמן, היינו דווקא במקומות שהיה קודם חרבה. אבל במקומות שהיה כבר ים קודם, לא היו רותחים, ולכן הדגים לא מתו. מהרש"א. וביפת תואר כתב, שאפשר שרק המים העליונים היו רותחים, ולכן הדגים שבמצולות ניצולו.
מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם, ואומר להם: עשו תשובה. ואם לאו - הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול, ומקפה נבלתכם על המים כזיקין (מציף את נבלתכם על פני המים כנודות נפוחות). וזהו שנאמר: "קל הוא על פני מים"  850 .

 850.  וביד רמה יש גירסא אחרת. ופירש, שהיה מתושלח מוכיח את בני דורו. ושאלוהו, מי מעכב את המבול מלבוא עתה? אמר להם פרידה אחת טובה יש לו להוציא מכם. והיינו "קל הוא על פני המים". נח עתיד לעמוד מזרעכם שעתיד להנצל ממי המבול בתיבה שהיא קלה ומשוטטת על פני המים. אמרו לו: אם כן, שיש מי שמעכב, "לא נפנה דרך כרמים". כלומר, לא נלך בדרך טובה כדרך כרמים, שאדם הולך בה ונהנה ואוכל מהענבים. עיי"ש.
ולא עוד, אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם. שנאמר: "תקלל חלקתם בארץ".
"לא יפנה דרך כרמים", מלמד שבאותו זמן, שנסתיימו מאה ועשרים שנה שנתן להם הקדוש ברוך הוא לחזור בהם, היו מפנים דרך כרמים (בכך היו עסוקים באותה שעה)  851 .

 851.  כך פירש המהרש"א. אבל הגר"א מוחק מילים אלו.
אמרו לו אנשי הדור לנח: ומי מעכב ביד הקדוש ברוך הוא לעשות כן, למה אינו מביא את המבול עתה, שהגיע הזמן?
אמר להם: פרידה  852  אחת יש לי להוציא מכם. דהיינו, מתושלח הצדיק. שימות קודם, ולא יהא נדון עמכם  853 .

 852.  היינו פרידה של אשכול. כלומר - ענבה. כדאיתא בירושלמי (פרק ו' דברכות), שהיא חשובה לברך עליה בפני עצמה, אף שהיא קטנה. יעב"ץ.   853.  וראוי להספידו ז' ימים, ואולי תשובו בינתיים. מהרש"א.

דרשני המקוצר[עריכה]