פרשני:בבלי:מנחות נ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות נ א

חברותא[עריכה]

ומקשינן: מכל מקום, שבעה הוו, שהרי צריך אחד לבוקר יום ראשון שאחר ראש השנה?
ומשנינן: אלא, תנא שאמר ששה - בעלמא קאי. ולא בשבת וראש השנה רצופים. דאמנם באופן זה לא מספיק בששה. ומאי "כדי לשבת וב' ימים טובים של ראש השנה" שאמר תנא? סימנא בעלמא לשיעור ששה כבשים של ג' ימים ולא משום שצריך דוקא לראש השנה.
דיקא נמי שזה סימן בעלמא, דקתני "כדי" לשבת, ולא קתני "לשבת ולב' ימים טובים של ר"ה", שמע מינה מלשון "כדי" דסימן הוא. כלומר, שראוי ל שיעור זה, ולא שהם לצורך אותם ימים. והטעם שקבעו חכמים מנין קבוע לדבר, שאם יקרב ולא ימצאו טלאים תחת הטלאים שנטלו היום וכן מחר, שיהיו מצויים להם טלאים כשרים לשלשה ימים, ובתוך כך יחזרו אחר טלאים.
שנינו במשנתנו: לא הקריבו כבש בבוקר יקריבו בין הערבים וכו'. אמר רבי שמעון וכולה היתה קריבה בין הערבים שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השלחן אלא בלחם הפנים וכו'  10 .

 10.  המנחת חינוך נסתפק בדין זה שאין מחנכין אלא בתמיד של שחר, מה הדין במזבח שנפגם שהדין הוא שכל זמן שלא תיקנו אותו הרי הוא פסול להקרבה, האם כשתיקנו אותו גם צריך חינוך וכל זמן שלא נתחנך לא יוכל להקריב בו, או שרק במקום שהוא בונה מזבח חדש נאמר שהוא צריך חינוך על ידי תמיד של שחר. והחזון איש כתב שבנפגם המזבח לא יצטרכו חינוך, שכל דין המשנה אינו כמו הדין שכלי שרת צריך חינוך, אלא שהוא דין מיוחד שבחינוך של עזרא, ובבית השלישי שיבנה לעתיד לבוא צריך לעשות הקרבה של מילואים, וזהו דין המשנה שבמילואים צריך חינוך, ואין זה מטעם להכשיר את המזבח להקרבה, אלא שזהו דין שמילואים צריכים חינוך, ולכך ודאי שבנפגם המזבח לא יצטרך לעשות חינוך, שאין זה בכלל דין המשנה, שדין המשנה הוא לא מטעם חינוך, אלא שהוא מטעם שהקרבת מילואים צריכה חינוך. והגרי"ד הוכיח מדברי התוספתא בסוכה, שבנפגם המזבח צריך חינוך, שמסופר שם שצדוקי אחד ניסך על רגליו (כיון שאין הצדוקין מודים בדין ניסוך המים הנלמד מדרשה), ורגמוהו כל העם באתרוגיהם ונפגמה קרנו של מזבח, ומסיים בתוספתא "ובטלה עבודה באותו היום". וביאר הגרי"ד שאף שיכלו לתקן באותו היום, אולם, כיון שצריך חינוך ואין מחנכין המזבח אלא בתמיד של שחר, לכך בטלה העבודה באותו היום. ומוכח מזה שאף בנפגם המזבח הדין שצריך חינוך בתמיד של שחר.
והוינן בה: חינוך מאן דכר שמיה, ולמה בא לפרש כאן כיצד מתחנך כל אחד מן הכלים?  11 

 11.  עיין תוס' ד"ה שאין.
ומשנינן: חסורי מיחסרא, והכי קתני: לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו כלל בין הערבים, אף לא את התמיד השני.
במה דברים אמורים - שלא נתחנך המזבח והקרבה זו היא חינוכו, ולפיכך לא יקריבו בין הערבים תחילה, לפי שצריך לחנכו בתמיד של שחר.  12  אבל נתחנך המזבח, יקריבו את השני בין הערבים, אף שלא הקריבו את הראשון בבקר.

 12.  שטמ"ק אות א.
אמר רבי שמעון: אימתי רשאין להקריב את השני בין הערבים, בזמן שהיו אנוסין או שוגגין בכך שלא הקריבו בשחר. אבל אם היו מזידין במה שלא הקריבו כבש בבקר, לא יקריבו את השני בין הערבים.
אך אם אירע שלא הקטירו קטרת בבקר, ואפילו במזיד - יקטירו את הקטורת בין הערבים כמבואר להלן טעם החילוק, דבקטורת אין חשש שירגילו לפשוע בה.
והוינן בה: מנא הני מילי דאם לא הקריבו של שחר ועדיין לא נתחנך המזבח לא יקריבו בין הערבים?
דתנו רבנן: נאמר בפרשת תצוה "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים", ואנו דורשים: "שני - בין הערבים". והיינו, כשכבר קרב ראשון בבקר יקרב השני בין הערביים, ולא ראשון בין הערבים.
במה דברים אמורים, שלא נתחנך המזבח. שהכתוב בפרשת תצוה מדבר במזבח המתחנך עתה לראשונה. אבל כשכבר נתחנך המזבח, אפילו ראשון בין הערבים. שאם שכחו ולא הביאו יום אחד תמיד בשחר אין הוא מעכב את הקרבת תמיד של בין הערבים. שהרי בפסוקים של פרשת פנחס חזרה ונאמרה שוב פרשת התמיד,  13  ונכפלה ללמדנו שאם כבר נתחנך המזבח, אז מקריבין את התמיד של בין הערבים אף בשלא הקריבו תמיד של שחר.  14 

 13.  שמדבר על אחר שנתחנך, תויו"ט.   14.  על פי גירסת צ"ק ברש"י.
אמר רבי שמעון: אימתי רשאין להקריב בין הערבים אף שלא הקריבו בבקר? - בזמן שהיו אנוסין או שוגגין בבקר. אבל אם היו מזידין ופשעו בכך שלא הקריבו בבוקר, אנו קונסים אותם, ולפיכך אם לא הקריבו כבש בבקר - לא יקריבו בין הערבים.
ולא קנסו אלא בתמיד, ולא בקטרת, שאנו לא חוששים בה להרגל פשיעה. ולפיכך, גם אם לא הקטירו קטרת בבוקר, אפילו מזידין, יקטירו בין הערבים.
ומקשינן: וכי אם כהנים חטאו ויש לקנסם, האם מפני כך יהא מזבח בטל, ולא יוקרב קרבן שהוא חובה!?
ומשנינן: אמר רבא: הכי קאמר רבי שמעון: לא יקריבו הן עצמן, הללו שזכו בפיס והיתה הקרבה של בקר מוטלת עליהם ופשעו ולא הקריבו, אבל אחרים, שאר בני המשמרת שלא חטאו, יקריבו.
אבל, אם לא הקטירו קטרת בבקר - יקטירו בין הערבים אף הן עצמן, דכיון דלא שכיחא הקטרת קטורת כמו התמיד, שהוא קרבן עולה ויש הרבה עולות.  15  וגם מעתרא (מעשירה), שהקטרת מעשרת את עושיה, והכהנים המקטירים מתברכים על ידה, ועל כן חביבא להו, ולא פשעי בה פעם נוספת.

 15.  ועוד פירש רש"י טעם אחר, שמעולם לא שנה בה כהן עבודה זו פעמיים מפני שמעשרת, ולכן לא הניחו לעשות.
שנינו במשנתנו: אמר רבי שמעון: וכולה היתה קריבה בין הערבים  16 ,שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים של בין הערבים וכו':

 16.  הגרי"ז בספרו הקשה למה לדעת רבי שמעון היה צריך להקריב הכל בין הערביים, הרי אין זה קרבן אחד של מנה שהיו מקריבין חציו בבוקר וחציו בערב, ובמנחת חביתין מבואר בתוספתא שכולה היתה קריבה בין הערביים, ושם כיון שהא קרבן אחד שחציו בבוקר וחציו בערב שייך להקריב כולו בין הערביים. אולם קטורת אין הוא קרבן אחד, שהרי דעת הרמב"ם שאף פיטום הקטורת לא היה עושה את כל המנה ביחד, אלא היה מפטם חצי מנה בבוקר וחצי מנה בין הערביים, ואם כן אין זה קרבן אחד ולמה היתה כולה קריבה בין הערביים. וביאר הגרי"ז על פי מה שיסד בעיקר דין שיעור של קטורת, שאף שיעור חצי מנה של קטורת אין זה שיעור בעצם הקרבן של הקטורת שיהיה שיעור של חצי מנה, שבקטורת בעצמה אין בה כלל שיעור ואף בכל שהוא נחשב להקטרה, וכל השיעור של חצי מנה הוא שיעור במצות הקטורת שאין הוא יוצא ידי המצוה אלא אם כן הקטיר חצי מנה. וביאר הגרי"ז שזה הבאור מה שסובר רבי שמעון שכולה היתה קריבה בין הערביים, שאף שהדין הוא שצריך להקטיר רק חצי בין הערביים. אולם אין זה שיעור בקרבן של הקטורת, אלא הוא שיעור במצות ההקטרה שיהיה חצי מנה, ולכך כל שלא הקריב בבוקר הרי הוא צריך להקריב בין הערביים מנה, שכיון שאין זה שיעור אחר של הקרבן, אלא שהוא אותו קרבן אף במנה, רק שבמצות הקטרתו הוא חצי מנה, לכך הרי הוא צריך להשלים ההקטרה של הבוקר ולהקטיר מנה.
ומקשינן: והתניא בברייתא שחינוכו של מזבח הזהב הוא בקטרת הסמים של שחר?
ומשנינן: תנאי היא שחולקים בזה.
אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר חינוך מזבח הזהב הוא בקטרת הסמים של בין הערבים. דכתיב בענין הקטרת "בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה", ומכאן שחינוך המנורה הוא בערב, דאי לאו דעבד הדלקה מאורתא (בערב), הטבה בצפרא (בבוקר) מהיכא? הרי ההטבה היא נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה,  17  ועל כרחך שכבר הדליק אתמול.

 17.  רש"י תצוה ל, ז.
וכמו כן יש ללמוד דחינוך מזבח הזהב אף הוא בקטרת של ערב, דהדלקה והקטרה קשורות זו לזו, שכתוב "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה" ואם כן עם אותה הדלקה ראשונה, שהיא בערב, אף מקטיר קטרת.
ומקשינן: ולמאן דאמר מזבח הזהב מתחנך בקטרת הסמים של שחר, מה המקור שלא מתחנך בשל בין הערבים?
ומפרשינן: גמר ממזבח העולה שלמדנו למעלה שחינוכו בתמיד של שחר (שכתוב: את הכבש השני בין הערבים, ולא ראשון בין הערבים), ומכאן גם לחינוך מזבח הזהב - מה להלן בתמיד של שחר, אף כאן בקטרת הסמים של שחר.
שנינו במשנתנו: ולא מחנכים את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת:
ומקשינן: אלא, משמע מכאן, דאם יסדרו על השולחן את לחם הפנים בחול - איחנוכי הוא דלא מחנך אותו הלחם את השולחן, הא קדושי - מיקדיש אותו הלחם. ויהיה קשה, שההלכה היא שרק סידורו של הלחם על השולחן בשבת מקדש את הלחם לענין שיחול בו חלות פסול יוצא וכדומה, ולא ביום חול!?
ומשנינן: היא גופה קמשמע לן, שאינו מתקדש בסידורו בחול, וזהו הטעם שאין השולחן מתחנך בו, לפי דחינוך וקידוש דשלחן - בשבת הוא.
ומתפרשת הרישא כדקתני סיפא לענין מנורה, שאינה מקדשת כלום, "ולא מחנכין את המנורה אלא בשבעה נרותיה - בין הערבים". וכמו כן לענין השולחן, שכל הדינים החלים בסידורו (דהיינו קידוש וחינוך), אינם אלא כשנסדר בשבת.  18   19 

 18.  ועיין ברבנו גרשום שפירש: מה שם במנורה שקידושה וחינוכה היה בחול ולא בשבת, אף שלחן חינוכו וקידושו לא היה בחול אלא בשבת.   19.  הגרי"ז הקשה, מהו החידוש שלא מחנכין המנורה אלא בהדלקת הנרות בבין הערביים? והרי לא היה עוד הדלקה במנורה, ולדעת הרמב"ם שסובר שהיתה הדלקה אף בבוקר, אם כן חידוש המשנה שרק בהדלקת בין הערביים יש חינוך. אולם לדעת שאר ראשונים שלא היתה בבוקר הדלקה אלא הטבה אם כן מהו חידוש המשנה שרק בהדלקת בין הערביים הרי לא היתה כלל עוד הדלקה. והגרי"ד ביאר, שזה מה שבאה המשנה לחדש, שרק ההדלקה היא עושה חינוך, אבל ההטבה אינה עושה חינוך ולכך כתבה המשנה דין זה. והגרי"ז ביאר שחידוש המשנה בשולחן שאינו מקדש אלא בסידור הלחם, הוא לומר, שאף שמבואר לקמן (פז ב) שהשולחן מקדש קומץ לפסול, בכל אופן אם ישים קומץ בשולחן לא יתחנך בזה, שרק בסידור לחם הפנים מתחנך השולחן.
תנו רבנן בענין קטורת הנשיאים: זו היא קטרת שעלתה ליחיד, שלא ככל קטרת שהיא של ציבור, ועלתה על מזבח החיצון שלא ככל קטרת שהיא על מזבח הקטרת הפנימי. והוראת שעה היתה להקטירה שלא כדין כל קטרת, וכמו שיבואר להלן.
והוינן בה: היכא אמורה קטורת זו שאליה מתייחסת הברייתא?
אמר רב פפא: בנשיאים, שהביאו אותה בעת חנוכת המזבח, כפי שנאמר בפרשת נשא.
ומקשינן על מה שכתוב בברייתא "זהו קטורת שעלתה ליחיד על מזבח החיצון והוראת שעה היתה", דמשמע שמפני שהיתה קטרת יחיד ובמזבח החיצון היה צורך בהוראת שעה, ומשמע: אלא, יחיד על מזבח החיצון הוא דלא יביא קטורת, הא על מזבח הפנימי מקריב אפילו היחיד, והלא אין הדין כן, כמו שנביא בהמשך.
ותו קשיא, דמשמע שרק משום צירוף הקרבת היחיד ומזבח החיצון הוא דהוצרכנו להוראת שעה, ונמצא, כי על מזבח החיצון יחיד הוא דלא יקטיר, הא ציבור מקרבו אף על החיצון, והתניא: יכול יהא יחיד מתנדב קטורת ומביא כיוצא בה כקטורת הנשיאים בתורת נדבה, וקורא אני בו "מוצא שפתיך תשמר ועשית", תלמוד לומר בפרשת תצוה "לא תעלו עליו קטרת זרה", והפסוק הזה מדבר במזבח הפנימי, ולמדנו שגם עליו אין יחיד מביא.
יכול לא יהא יחיד מביא קטורת נדבה בשום ענין מפני שאין מביא חובתו כיוצא בה,

דרשני המקוצר[עריכה]