בריאת העולם

ערך זה עוסק בסדר בריאת העולם. אם התכוונתם לסתירות בין התורה למדע בעניין הבריאה, עיינו בערך הבריאה.

בריאת העולם מתוארת בספר בראשית לפי הימים שבהם נבראו מרכיבי התבל:

היום הראשון[עריכה]

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

רש"י מפרש כי המונח "בראשית" אינו בא לתאר את סדר הבריאה שה"שמים" קדמו לבריאת "הארץ", לאמור:"ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב בראשונה ברא את השמים וגו', שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו, כמו (שם כ"ו, א') בראשית ממלכות יהויקים, (בראשית י' י') ראשית ממלכתו. וכן נאמר:"אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב ורוח אלוהים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גלה המקרא בריית המים מתי הייתה, הא למדת שקדמו המים לארץ". - הרי עדיין לא נבראו המים !

ולאור העובדה כי:"... שהשמים מאש ומים נבראו" המסקנה תהיה:על כורחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום.

ו

היום השני[עריכה]

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

רש"י פירש:יְהִי רָקִיעַ : "יחזק הרקיע. שאף על פי שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקב"ה באומרו יהי רקיע, וזהו שכתוב (איוב כ"ו, י"א) עמודי שמים ירופפו כל יום ראשון. ובשני יתמהו מגערתו, כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו". הרקיע הוא המבדיל בין המים אשר מתחתיו לבין המים אשר מעליו - דהיינו: "מעל לרקיע, לפי שהן תלויים באוויר". ועל הרקיע עצמו:"...הא למדת שהם תלויים במאמרו של מלך".

היום השלישי[עריכה]

וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹקים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.

רש"י מבאר: יקוו המים - [שהיו] שטוחין על פני כל הארץ והקוום באוקיינוס, הוא הים הגדול שבכל הימים - המים כולם התכנסו למקום אחד - אגב, הדבר תואם גם את דעת המדע העולם כולו היה יבשה אחת והשאר ים.

וכאשר התפצלו המים ל"ימים" הרי לכל ים היו תכונות משלו, שכן "אינו דומה טעם דג העולה [מן הים] בעכו לטעם דג העולה [מן הים] באספמיא".

היום הרביעי[עריכה]

וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹקים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.

ביום הרביעי נבראו המאורות "המאור הגדול"(=השמש) ו"המאור הקטן" (=הירח). בספר "מעם לועז" מובא פירוש מטפורי האומר כי ה"מאור הגדול" הוא משל לאנשים העשירים והחכמים בחברה האנושית, וה"מאור הקטן" הוא משל לאנשים העניים והחלשים שבה. וכמו שהלבנה מקבלת את אורה מאור החמה, כי אין לה אור משלה, כך צריכים אנשי הממון והחכמה להעניק לשכבות החלשות שבחברה מנכסיהם החומריים והרוחניים. רק בדרך זו אפשר לבנות עולם שבו ינצח האור את החושך.

ורש"י דן ביחס שבין גרמי השמים - המאורות הגדולים וגו - "שווים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד: ואת הכוכבים - על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה להפיס דעתה:

היום החמישי[עריכה]

וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹקים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.

למה נאמר "תנינים" בלשון רבים, רש"י הביא דברי האגדה: "לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם" (מסכת בבא בתרא ע"ד, ב'). ובתלמוד הובא הבאור המלא:"אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיהו כז, א) והרג את התנין אשר בים ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (איוב מ, טז) הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה"

וכן הוא מבאר מדוע נדרשו לברכה של "פרו ורבו" :"לפי שמחסרים אותן וצדין מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה. ואף החיות הוצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לקללה, לכך לא ברכן, שלא יהא הוא בכלל".

היום השישי[עריכה]

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹקִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

למה נאמר טוב מאד, הרמב"ן כתב:" כי מפני מעלת האדם הוסיף בשבח היצירה בו כי הוא טוב מאד" - בזכות זה שנברא האדם.

רש"י מתיחס לתוספת ה' הידיעה בהיום הששי :"הוסיף ה' בשישי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עימהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמישה חומשי תורה. דבר אחר: יום השישי כולם תלויים ועומדים עד יום השישי, הוא שישי בסיון המוכן למתן תורה." ועוד באותו עניין על הקשר עם יום השבת :"השישי ה' יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו (שבת פח, א). והיאך התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, והרי כבר נעשה ונברא הכל ואנן בעינן תנאי קודם למעשה, ברם הרי המקרא אומר בסמוך ויכל אלקים ביום השביעי ופירש"י שם באת שבת באת מנוחה ונשלם המלאכה, וכן הוא אומר (בזוה"ק ח"ב פ"ח) כל שיתא יומא ביומא שביעא תליא, נמצא כי אל נשלמה המלאכה ולא נחשבת עשויה עד יום השבת ושפיר ניתן לעשות תנאי קודם שבאה שבת, ונחשב תנאי קודם למעשה.

עולמות נוספים[עריכה]

בדברי חז"ל מובא שקודם בריאת העולם, הקב"ה ברא עולמות והחריבן. ודנו המקובלים אם הכוונה עולמות גשמיים או פיזיים (עי' אגרות הראי"ה סי' צא).

ור' תבנית:הידעת?/י"ט כסלו ה'תשס"ט שיש מפרשים שעולמות אלו לא חרבו לגמרי, ומפרשים חורבן מלשון יובש.

הַשְ‏כֹ‏ל וידע[עריכה]

הרב אביגדור הלוי נבנצל בלקט שיחותיו לפרשת השבוע ^[1] על הנושא:"הַשְ‏כֹ‏ל וידע" עוסק בסברות על הזמן שבו נדרש לברוא את העולם במצבו הנוכחי, כפי שהוא מוכר לנו. לדעתו, גם לפי ההגיון אין יסוד לסברה כי העולם נברא לפני ששת אלפים שנה "יש מאין". לפני ששת ימי-הבריאה הייתה תשתית כל-שהיא קיימת בעולם.

הוא הציע לקורא ללמוד מספר משלי, שם נאמר:"מְקוֹר חַיִּים, שֵׂכֶל בְּעָלָיו..." (ט"ז, כ"ב). אנא העזרו בתבונה האנושית להבנת סוגיה זו. והןא הציג את השאלה: איזה הוכחה נחפש כאשר תהיה לנו שאלה בנושאי אמונה ודת. לדעתו, עלינו לקבל את ההכרעה ממקור אחד: שלנו-אנו: כמו בשאר המדעים, תחייב אותנו התשובה שתענה על המסםר הרב של שאלות ששאלנו.

אם נתבונן בעולמו של הקב"ה, בעובדות שאנו צופים בהן ונברר את הסיבות שהביאו להווצרותם, הרי נגיע לתשובה אחת: קיים כוח העל-טבעי, ה"אלוקים" - אשר ברא את היקום - שם "תיעצרנה השאלות הטבעיות". נשאל עצמנו האם תורת דרווין נותנת לנו הסבר מלא יותר לחידת היווצרות של התבל.

נמחיש זאת בדוגמא, אשר תדון בגילו של האדם. משל לאוּ‏מַ‏ן גאון, אשר יצר פסל של זקן בן 80 שנה. הוא השתמש בחומרים דמויי-חיים כולל שערות לבנות לזקן, פנים קמוטים וגוו כפוף. נשאל את האנשים בן כמה הוא ? אחדים, ישיבו לנו שהוא בן 80 שנה - אחרים ישיבו בהגיון רב "בן יומו" - שהרי הוא נבנה על-ידי האומן רק באותו יום.

ועתה לאדם הראשון, במסכת ראש השנה נאמר:" דא"ר יהושע בן לוי כל מעשה בראשית <לקומתן> [בקומתן] נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' (בראשית ב) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם (י"א,א') - כלומר נבראו כמו שהם -אדם וחווה נבראו כבר בוגרים ולא כתינוקות בנות יומם. ומדרש רבה נאמר:"אמר רבי יוחנן: אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו" (בראשית, י"ד,ז') - כלומר, הם נבראו מפותחים כפי שהם נראים היום.

ומכאן מסקנתו כי אנשי המדע אינם יכולים לדעת איך נראה העולם שהקב"ה ברא בששה ימים. מחוקי המדע הידועים לנו, לא נוכל להקיש על פלאי הבריאה - - לפי התנאים ששררו לפני ששת אלפים שנה !

ומסכם את המאמר בקביעה שהמפתח להכרת האמת - בידינו היא. וכבר אמר דוד המלך בספר תהילים: "מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" (ח',ה'-ו')

ראו גם[עריכה]

• הבריאה

הערות שוליים[עריכה]