אנציקלופדיה תלמודית:קרחה

הגדרת הערך - איסור תלישת שער מחמת אבילת על מת.

מהותו ודינו

התולש שער ראשו על מת – אף שלא בפני המת^[1] - עובר בלא תעשה, שנאמר: ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת^[2]. האיסור נמנה במנין-המצות*^[3].

בכהנים

בכהנים נכפל האיסור: לא יקרחה קרחה בראשם^[4], והיינו על מת, שלמדים בגזירה-שוה* קרחה קרחה מהכתוב בישראל: ולא תשימו קרחה^[5], מה להלן על מת אף כאן על מת^[6]. ממוני המצות יש שמנו האיסור בכהנים במנין-המצות* מלבד מה שמונים האיסור בישראל^[7], ויש מן האחרונים שכתבו שכהנים אינם מוזהרים אלא על לאו זה ולא על האמור בישראל^[8]. ויש מן הראשונים שפירשו שאינו לאו נוסף ומיוחד לכהנים, אלא שבא להשלים האיסור האמור בישראל^[9], ולפיכך לדעתם הלאו שבכהנים אינו נמנה בנפרד במנין המצות מהלאו שבישראל^[10]. ויש מן הראשונים מצדדים שהוא איסור מיוחד בכהנים, להזהיר שאם יקרחו אינם ראוים לעבודה במקדש^[11].

הטעם

בטעם האיסור אמר הכתוב: בנים אתם לד' אלקיכם^[12], וביארו ראשונים לפי שאתם בניו של מקום אתם ראוים להיות נאים ולא מקורחים^[13], ויש שפירשו שכיון ששאר אומות שאינם בנים של מקום עושים כן, לפיכך אסר אותו הכתוב לבניו שלא ילכו בחוקות הגויים^[14]. ויש שפירשו שאינו ראוי לישראל להצטער ולקלקל עצמנו כשוטים, בדבר ממעשה הקל^[15], שאין להצטער על המת יותר מדאי אלא לקבל את הדין באהבה^[16].

מלקות

התולש שער ראשו על מת, לוקה^[17], ואחד ישראל ואחד כהן לוקים אחד^[18], שהלאו הנוסף בכהן לא בא להוסיף מלקות^[19], או לפי שאין כהן מוזהר בלאו האמור בישראל, לסוברים כן^[20].

נשים

נשים, נחלקו אמוראים אם מצוות בקרחה: ר' לעזר אמר שמצוות^[21], שנאמר כי עם קדוש אתה^[22], ואף הנשים בכלל^[23]. ואיסי אמר שאינם בכלל^[24], שנאמר: בנים אתם וגו'^[25], בנים ולא בנות^[26]. או לפי שדורש גזרה-שוה* "קרחה, קרחה" מכהנים, שנאמר בהם: לא יקרחה^[27], מה בכהנים נשים פטורות, שנאמר בהם: בני אהרן^[28], אף כאן נשים פטורות^[29]. או שדורש גזרה שוה מתפילין, שנאמר כאן: בין עיניכם^[30], ונאמר בתפילין: בין עיניכם^[31], מה תפילין נשים פטורות^[32] אף כאן נשים פטורות^[33]. או לפי שנאמר: לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו^[34], את שישנו בפאת זקן ישנו בקרחה, ונשים שאין להם זקן פטורות^[35]. להלכה נשים מצוות באיסור קרחה^[36], ויש להזהירם שלא יתלשו בשערותיהם על מת שלא יבואו לאסור קרחה^[37], ואף יש להזהירם שלא יאחזו בשערותיהם שמא יבואו לתלוש^[38].

קורח לחבירו

הקורח בראשו של חבירו – מדעת הנקרח^[39] - עוברים שניהם^[40], ולוקה הקורח^[41], ואם סייע הנקרח, לוקה אף הנקרח^[42]. וביארו אחרונים שבאיסור קרחה יש שני איסורים, האחד מעשה הקריחה ועוברים עליו העושה לעצמו והעושה לחבירו, והשני שלא להיות נקרח, ועובר רק מי שנקרח, ואף עם נקרח על ידי אחר^[43]. הקורח ראש חבירו בסם יש שכתבו שאינו חייב הקורח, לפי שבסם אין עשייה בידים^[44].

כמה קרחות בבת אחת

הטביל חמש אצבעותיו בסם והניחם בחמש מקומות בראשו בבת אחת, הואיל וקרח חמש קרחות לוקה חמש, שנאמר: לא יקרחה קרחה^[45], לחייב על כל אחת ואחת, ואף על פי שהתרו בו התראה אחת, שהתראה הולכת על כל אחת^[46]. ואינו דומה לאוכל כמה זיתים של איסור, שאינו חייב על כל זית, שלימד הכתוב "קרחה", שקרחות מחלקות כמו גופים מחולקים^[47].

בכמה קרחות בזה אחר זה

הקורח כמה קרחות זה אחר זה שנחלקו ראשונים אם לוקה על כל אחד ואחד בהתראה אחת, או שצריך התראה לכל אחד ואחד, ע"ע גופין מחולקין^[48], וע' התראה^[49].

על כמה מתים

הקורח קרחה אחת על כמה מתים, נחלקו בדבר: יש סוברים שאינו חייב אלא אחת^[50], שלא ריבה הכתוב ריבוי חיובים על כל מת^[51]. ויש סוברים שחייב על כל מת^[52], שריבה הכתוב: למת^[53], לחייב על כל מת^[54].

עבודת כהן שעבר בלאו

כהן שעבר על איסור קרחה, אין עבודתו במקדש מחוללת^[55]. ויש מן הראשונים שכתבו שלפיכך הזהיר הכתוב איסור קרחה בכהן^[56], לומר שכהן מקורח אינו ראוי לעבודה ועבודתו מחוללת^[57], ויש מפרשים שהוא דוקא בשלא קיבל עליו שלא לעבור שוב על איסור קרחה, אבל במקבל עליו, אין עבודתו מחוללת^[58].

על שאר צער

הקורח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים, אינו לוקה^[59]. ויש סוברים שאף מותר לעשות כן, והכתוב: קרחי וגזי על בני תענוגיך הרחבי קרחתך^[60], בקורח על צער^[61]. ויש חולקים וסוברים שאסור^[62], מדרבנן^[63], ויש שנסתפקו אם אסור משום חקות-הגוים*^[64]. ויש שכתבו שהוא שנוי אצל ד', אלא כיון שאינו מצוי לא אסרו^[65].

הקרחה ומקומה

אם צריך שלא יחזור לצמוח

הקרחה, יש שכתבו שהוא דוקא באופן שאין השער חוזר וצומח באותו מקום^[66]. ויש שכתבו שאסור אפילו בשחוזר וצומח^[67].

ביד ובסם

איסור קרחה הוא בין ביד ובין בסם^[68]. ופירשו אחרונים שבסם אין עוברים על איסור עשיית קרחה שהקרחה לא נעשה בידים, ועוברים רק על האיסור להיות נקרח, ולפיכך התולש לחבירו שאינו מצווה אלא באיסור עשיית קרחה^[69], אינו עובר אם תולש בסם^[70].

בכלי

בכלי יש שכתבו שלא נאסר^[71]. ויש שכתבו שנאסר^[72], שהקפידה התורה על הקריחה ולא הקפידה כיצד נעשית^[73].

המקום

איסור קרחה הוא במקום שער^[74], בכל הראש^[75], ואף על פי שבישראל כתוב: קרחה בין עיניכם^[76], למדים מכהנים שכתוב בהם: קרחה בראשם^[77], בגזירה-שוה*, שהחיוב על כל הראש^[78]. ונחלקו במקום האיסור: יש סוברים שאינו אלא בשער הראש דוקא, ו"בין עיניכם", האמור בכתוב, היינו בראש סמוך לפדחת^[79]. ויש סוברים שאף אם צומח לו שער בפדחת בין העינים, שהרי אמר הכתוב: בין עיניכם^[80]. ויש סוברים אף בגבות העינים^[81]. ויש סוברים אף בזקן^[82]. ויש סוברים בכל מקום בגוף שיש לו שער, שהכתוב "בראשם" לא דיבר אלא בהוה^[83].

שיעורו

שיעור הקרחה - שחייבים עליו מלקות^[84], או אף של עיקר האיסור^[85] - נחלקו בו תנאים ואמוראים: א) אחרים ור' הונא סוברים ששיעורו כדי שיראה מראשו^[86], בשר ערום^[87], ואפילו אינו רואהו אלא מקרוב ובעיון דק^[88], ויש סוברים שאינו חייב אם רואהו אף מרחוק בעיון גס^[89]. ב) ר' שמעון בן אלעזר ור' יוחנן בשם ר' אלעזר בר' שמעון סוברים ששיעורו כגריס*^[90], שלמדים מצרעת ששיעורו בכגריס^[91], בגזרה-שוה* קרחה קרחה^[92], וכן יש סוברים להלכה^[93]. ג) ויש מן התנאים סוברים ששיעורו כעדשה*^[94]. ד) ויש מן התנאים סוברים ששיעורו שתי שערות^[95], וכן יש שכתבו להלכה^[96]. ה) ויש סוברים כל שהו, שכן משמעות "קרחה"^[97], שהרי המקום שנעקר השער קרח^[98].

שיעור לאיסור

שיעור הקרחה שאסור לתלוש כתבו ראשונים שהוא אפילו בשערה אחת^[99]. ונחלקו בדעתם: יש שכתבו שאף על פי ששיעור האיסור הוא לדעתם בשיעור יותר גדול^[100], מכל מקום אסור אפילו בשערה אחת משום איסור חצי-שיעור*^[101], שאף תלישת שערה אחת חשוב מעשה קרחה^[102]. ויש שכתבו שלדעתם עיקר האיסור בשערה אחת^[103].

הערות שוליים