אנציקלופדיה תלמודית:עמידה

הגדרת הערך - מצב עמידתו של אדם, בעיקר בניגוד לישיבה*.

מצוות מסימות טעונות עמידה, היינו שיש לעמוד בשעת קיומן, מן התורה או מדברי סופרים, ובהם דן הערך שלפנינו. על הרבה דברים שאין לעשותם בעמידה, לא משום שיש חיסרון בעמידה מצד עצמה, אלא משום שהם טעונים ישיבה*, ע"ע ישיבה.

הטעון עמידה

הטעונות עמידה מן התורה

מצוות מסוימות טעונות עמידה מן התורה, ואלו הן: עבודות הנעשות בבית המקדש^[1], שנאמר: לעמוד לשרת^[2]; קדוש-ידים-ורגלים*, שנצטוו בהם הכהנים בבואם אל העזרה לעבוד^[3], שנאמר בענין קידוש: או בגשתם אל המזבח לשרת^[4] - והוקש השירות לקידוש^[5] - מה שירות מעומד^[6], אף קידוש מעומד^[7]. על מחלוקת התנאים כיצד מקיימים קידוש ידיים ורגלים בעמידה, ע"ע; נשיאות-כפים* וברכת כהנים לישראל^[8]. על מחלוקת התנאים על מקור דין זה, ע"ע נשיאת כפים.

בבעלי דין

מצוה לבעלי דינים שיעמדו, שנאמר: ועמדו שני האנשים^[9], והכתוב מדבר אף בבעלי דינים, שהרי נאמר שם: אשר להם הריב^[10], וכן העדים צריכים לעמוד, שנאמר: ועמדו שני האנשים^[11], ובעדים הכתוב מדבר^[12]. על מחלוקת התנאים לענין בעלי דינים אם חיוב העמידה הוא דוקא בשעת גמר דין או אף בשעת משא ומתן, ע"ע דיני ממונות^[13]. על מחלוקת הראשונים אם חיוב העמידה הן של בעלי הדין והן של העדים, הוא מן התורה או מדרבנן, ע"ע הנ"ל^[14].

במצוות שנאמר בהן "לכם"

מצוות שנאמר בהן: "לכם", צריך לעמוד בהן בשעת קיומן^[15], שבמצות ספירת העומר נאמר: לכם^[16], ונאמר בה: מהחל חרמש בקמה^[17], ודרשו: אל תקרי בקמה אלא בקומה, שיש לקיימה בעמידה^[18], ולמדו בגזירה שווה: לכם לכם, שאף בשאר מצוות שנאמר בהם לכם יש לעמוד בהם בשעת קיומן^[19]. ואלו המצוות שיש בהם חיוב עמידה מחמת שנאמר בהן "לכם": ספירת-העומר*^[20], שנאמר בה: וספרתם לכם^[21]; ציצית^[22], שנאמר בה: והיה לכם לציצית^[23]; תקיעת שופר^[24], שנאמר בה: יום תרועה יהיה לכם^[25]; מילה^[26], שנאמר בה: המול לכם^[27]; לולב^[28], שנאמר בה: ולקחתם לכם^[29]; קידוש לבנה^[30], שנאמר בה: החודש הזה לכם^[31]; הלל^[32], שנאמר: השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש החג^[33]. ויש שהוסיפו, בכלל זה הבדלה, שלענין הבדלה, נאמר: אשר הבדלתי לכם^[34], ויש שהוסיפו תפילין^[35], שנאמר בה: אשר ה' נותן לכם^[36], ויש שהוסיפו קידוש^[37].

במצוות שלא נאמר בהן "לכם"

שאר מצוות שלא נאמר בהן לכם, מעיקר הדין אין צריך לעמוד בהם^[38], ומכל מקום יש מן האחרונים שכתבו שיש הידור לעמוד בכל המצוות^[39]. ויש הסוברים בדעת אמוראים, שאף בשאר מצוות שלא נאמר בהן לכם, יש חיוב לעמוד מעיקר הדין^[40], שגילתה התורה בגזירה שוה של "לכם לכם"^[41], שלא רק במצות ספירת העומר שהיא מעבודות המקדש יש מצוה לעמוד אלא אף בשאר מצוות – שהן דוגמת העבודה במקדש – יש לעמוד^[42].

על כך שיש סוברים שכל ברכות המצוות מברכים אותן מעומד, ועל כך שיש סוברים שאין מברכים ברכת המצוות מעומד אלא במצוות שקיומן הוא בעמידה, ע"ע ברכת המצות^[43].

טעם חיוב העמידה

עניין העמידה בקיום מצוות – לסוברים שיש לעמוד בקיום כל מצוה^[44] – יש מן הראשונים שכתבו שהוא משום שבעשותינו המצוות נחשב לפני הקב"ה כאילו אנו משרתים ועושים העבודה בבית המקדש, והעמידה היא דוגמת העבודה בבית המקדש שהיה בה חיוב עמידה^[45].

בנשים

נשים המקיימות מצוות – שהגברים צריכים לעמוד בהן – יש מן האחרונים שכתבו שאינן צריכות לעמוד, שחיוב העמידה נלמד בגזרה שוה מספירת העומר^[46], ועל כן אין נכללים בחיוב זה אלא הגברים שנצטוו על ספירת העומר, אבל נשים שלא נצטוו כלל בספירת העומר אינן צריכות לעמוד^[47].

במצוה המסורה לנשים

מצוה המסורה לנשים ולאנשים – כגון הפרשת-חלה*^[48] – יש מן האחרונים שכתבו, שאף כאשר היא מתקיימת על ידי אנשים, אין צריך לקיימה בעמידה^[49], לפי שדין עמידה בקיום המצוות, נלמד מספירת העומר^[50], ומצות ספירת העומר אין מצווים בה אלא אנשים^[51].

מצוות שאפשר לקיימן במחשבה

מצוות שאפשר לקיימן במחשבה, יש מן האחרונים שכתבו שאין צריך לקיימן בעמידה, ואפילו במצוות שנאמר בהן: לכם, שדין העמידה נלמד מספירת העומר^[52], שהיא מצוה שאי אפשר לקיימה במחשבה בלבד^[53], ולדעתם מטעם זה בשעת הפרשת-תרומות-ומעשרות* – שאפשר לקיימה במחשבה^[54] - וכן בשעת שמירת שבת ויום טוב – שמתקיימת במחשבה בלבד – אף על פי שכתוב בהם: לכם, אין צריך לעמוד^[55].

בקריעה על מת

מצות הקריעה על המת, צריכה להתקיים בעמידה^[56], שנאמר: ויקם המלך ויקרע את בגדיו^[57]. ונחלקו ראשונים ואחרונים אם בדיעבד יוצאים ידי חובה בקריעה בישיבה: יש סוברים, שאף לסוברים שבכל המצוות שיש בהם חיוב עמידה, המקיימם בישיבה, בדיעבד יצא ידי חובה^[58], מכל מקום במצות הקריעה אין יוצאים ידי חובה בדיעבד, ששאר המצוות חיוב העמידה בהם נלמד מדרשה שלא נזכרה בתלמוד, אבל מצות קריעה דרשה מפורשת היא בתלמוד^[59]. ויש מן הראשונים שכתבו, שאף במצות הקריעה על המת, המקיימה בישיבה יצא בדיעבד ידי חובה^[60].

כבוד הציבור

מצוות מסוימות הנעשות בציבור מצינו שהן טעונות עמידה: הקורא בתורה שצריך לעמוד^[61], נסתפקו בירושלמי אם הוא מפני כבוד התורה או מפני כבוד הרבים^[62], ואף בקריאת המגילה – שאין צריך לעמוד מפני כבודה, שאין לה קדושה כל כך כספר תורה^[63] – יש מן הראשונים סוברים שלא יקראנה בציבור מיושב לכתחילה, מפני כבוד הציבור^[64], וכן בברכת הגומל שכתבו ראשונים שמברך מעומד^[65], יש שכתבו בטעמם, מפני שצריך לברכה בפני עשרה אנשים^[66], וכל דבר שצריך צבור צריך עמידה לכתחילה מפני כבוד הציבור^[67]. ואף מה שנהגו בברית מילה שהאב והמוהל מברכים במעומד^[68], יש שכתבו הטעם משום כבוד הצבור^[69].

כבוד השכינה

מצוות מסוימות טעונות עמידה מפני כבוד השכינה^[70], וכן מצינו שאמר אביי שברכת הלבנה טעונה עמידה, לפי שחשובה היא כקבלת פני שכינה^[71], וכן יש מן הראשונים שביארו הטעם שצריך לעמוד בקריאת התורה^[72], מפני כבוד השכינה^[73].

בהכשר מצוה

הכשר מצוה, אין צריך לעמוד בשעת עשייתו^[74].

על המטיל מים מעומד, וההבדל שבינו לבין המטיל מים מיושב, לענין הכנסת תפילין לבית הכסא, ע"ע בית הכסא^[75].

על תפלין* של יד, אם יש לעמוד או לשבת בשעת הנחתן, ובשעת ברכת "להניח תפלין", ע"ע הנחת תפלין^[76].

על היוצא בברכה הטעונה עמידה בשומע-כעונה*, אם צריך לעמוד, ע"ע.

על מחלוקת הראשונים על קריאת היבם בשעת חליצה: לא חפצתי לקחתה^[77], אם צריכה להיות בעמידה, ועל טעמי הדין, ע"ע חליצה^[78].

מקרא מגילה

על מחלוקת אמוראים במקרא-מגילה* אם צריכה להיות בעמידה, ועל טעמי המחלוקת, וכן על מחלוקת הראשונים אם לסוברים שאין היחיד צריך לקרוא את המגילה בעמידה, מכל מקום שליח ציבור צריך לקוראה בעמידה, ע"ע מקרא מגילה.

תפילה

תפילה צריכה להיות בעמידה^[79], שהתפילה היא כנגד העבודה במקדש^[80], והעבודה במקדש טעונה עמידה^[81].

על ודוי* שצריך להיות מעומד, ע"ע^[82].

על מצות קימה מפני כבוד-אב-ואם*, כבוד-רבו*, שיבה, כבוד-חכמים* כבוד-תלמיד-חכם*, ראה ערכיהם, וע' קימה והידור.

על מקומות מסוימים בתפילה שנהגו לעמוד בהם, בשחרית*, מנחה* וערבית*, עי' ערכיהם, וע' תפילה.

בדיעבד

המקיים בישיבה מצוה שצריך לקיימה בעמידה, יוצא בדיעבד ואין צריך לחזור ולקיימה שנית^[83], שחיוב העמידה בקיום המצוות אינו חיוב גמור^[84]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבכל המצוות שחיוב העמידה בהם הוא מחמת שנאמר בהם: לכם, אם קיימה בישיבה לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולקיימה^[85].

בשעת לימוד תורה

מימות משה רבינו עד שמת רבן גמליאל לא היו לומדים תורה אלא בעמידה – מפני כבוד התורה^[86] – ומשמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם, ולמדים תורה אף בישיבה^[87], וזו היא ששנינו: משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה^[88]. על הנידון אם חיוב העמידה בזמן לימוד תורה היא מעיקר הדין, ואם אף בזמנינו באופנים מסוימים יש חיוב ללמוד בעמידה, ע"ע תלמוד תורה.

לא יהיה אדם יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים^[89].

אין לו לאדם להרבות בעמידה, שהעמידה קשה ללב, אלא שליש בעמידה, שליש בישיבה, ושליש בהליכה^[90].

עמידה שאין בה סמיכה טובה היא מישיבה שאין בה סמיכה^[91].

שלשה דברים מתיזים גופו של אדם – היינו מסירים כוחו^[92] - האוכל מעומד, השותה מעומד, והמשמש מיטתו מעומד^[93].

חמישה דברים קרובים למיתה יותר מן החיים: אכל ועמד, שתה ועמד, הקיז דם ועמד , ישן ועמד או שימש מיטתו ועמד^[94].

המשמש מיטתו מעומד, אוחזתו עוית^[95], היינו חולי המביאו לידי רתת וחלחלה^[96]. וע"ע צניעות.

החשוב עמידה

בסמיכה על דבר אחר

העומד כשהוא נסמך – על החשוב סמיכה עי' להלן^[97] - על דבר אחר – בדברים שחיוב העמידה בהם הוא מן התורה^[98] - נחלקו בו תנאים אם חשוב כעמידה או לא: לדעת ר' יוסי בר' יהודה אף עמידה כשהוא נסמך על ידי דבר אחר חשובה כעמידה^[99]. לדעת חכמים אין עמידה חשובה כעמידה אלא כשאינו נסמך על ידי דבר אחר^[100], ויש מן האחרונים שכתבו, שאף לדעתם אין הדברים אלא במצוות שחיוב העמידה בהם נאמר בלשון ציווי, כגון בעבודת בית המקדש שנאמר בה: לעמוד לשרת^[101], אבל בדברים שלא נאמרו בלשון ציווי אף הסמיכה חשובה כעמידה^[102].

הלכה

להלכה, נחלקו: א) יש המחלקים, שלענין דברים שחיוב העמידה בהם הוא מן התורה^[103], יש לחשוש לדעת חכמים שסמיכה אינה חשובה כעמידה^[104], אבל לענין דברים שחיוב העמידה בהם אינו אלא מדרבנן^[105], יש להקל כדעת ר' יוסי בר' יהודה שסמיכה חשובה כעמידה^[106], ומהם שכתבו בטעם הדבר שיש להקל לענין דברים שחיוב העמידה בהם הוא מדרבנן, לפי שכל חיוב העמידה אינו אלא דין לכתחילה ואינו מעכב^[107]. ב). ויש סוברים שאף לענין דברים שחיוב העמידה בהם אינו אלא מדרבנן יש להחמיר כדעת חכמים שסמיכה אינה חשובה כעמידה^[108].

ראוי לעמוד

אף לסוברים שסמיכה חשובה כעמידה^[109], יש מן האחרונים שכתבו, שנכון להדר ולעמוד עמידה גמורה בלא סמיכה, שהעמידה בסמיכה נראית כחציפות כלפי שמים ואין כבוד התורה והמצוה רק לעמוד באימה וביראה^[110].

בתרתי דסתרי

סמיכה לענין מצוות שחיוב העמידה בהם הוא מדרבנן, לסוברים שבמצוות דרבנן הסמיכה יכולה להיחשב הן כעמידה והן כישיבה, כאשר חל על האדם באותו רגע שתי מצוות דרבנן, שבאחת יש חיוב עמידה ובאחת יש חיוב ישיבה, נחלקו בה אחרונים: יש סוברים שאי אפשר שסמיכתו תיחשב באותו רגע הן כישיבה והן כעמידה, משום תרתי דסתרי^[111]. ויש סוברים שאף באותו הזמן יכולה סמיכתו שתיחשב כעמידה לענין מצוה אחת וכישיבה לענין מצוה אחרת^[112].

החשוב סמיכה

החשובה סמיכה – שנחלקו בה תנאים אם חשובה כעמידה^[113] – נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאין חשובה סמיכה אלא באופן שאם יטלו את הדבר שעליו סומך האדם יפול חשובה סמיכה, אבל אם כשיטלו את הדבר שעליו סומך האדם לא יפול, לדברי הכל הרי הוא כעמידה^[114]. ויש סוברים שאפילו אם כשיטלו את הדבר שעליו סומך האדם לא יפול, הרי היא סמיכה, שלדעת חכמים אינה חשובה כעמידה^[115].

כשיכול בלא סמיכה

הנסמך על דבר, והוא יכול לעמוד בלא סמיכה, יש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שהסמיכה אינה חשובה בעמידה^[116], אין הדברים אמורים אלא כשאינו יכול לעמוד בלא סמיכה – כגון חיגר – אבל אם יכול לעמוד בלא סמיכה אף כשהוא נסמך חשובה סמיכתו כעמידה^[117]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שאין חילוק בדבר, והסמיכה – לסוברים שאינה חשובה כעמידה – אף כשיכול לעמוד בלא הסמיכה, אינה חשובה כעמידה^[118].

בכריעה על הברכיים

העומד כשהוא כורע על ברכיו, יש סוברים שחשובה היא עמידה, לפי שרוב גופו בעמידה^[119], ויש סוברים שאינה חשובה עמידה^[120]. על כך שאף לסוברים שחשובה היא עמידה, מכל מקום אין לעמוד כך בשעה שמתפלל, ע"ע תפלה.

בשחייה

עמידה בשחייה – היינו בכפיפה ובהשתחויה – כתבו ראשונים ואחרונים שחשובה היא כעמידה^[121], ומהם שכתבו, שאף לסוברים שהסמיכה אינה חשובה כעמידה^[122], מכל מקום השחייה דינה כעמידה^[123].

בסמיכה ושחייה

שחייה וסמיכה יחד, יש מן האחרונים שכתבו, שאף לסוברים שהסמיכה לחוד חשובה כעמידה^[124], וכן השחייה לחוד חשובה כעמידה^[125], מכל מקום בהיותם יחד חשובה כישיבה ולא כעמידה^[126].

בעמידה על רגל אחת

עמידה על רגל אחת כשהרגל השניה מונחת באויר, חשובה עמידה^[127].

כשרגל אחת מונחת על ספסל

עמידה על רגל אחת כשהרגל השניה מונחת בישיבה על גבי דבר אחר, יש מן האחרונים שכתבו שחשובה היא כסמיכה, שנחלקו בה תנאים אם חשובה כעמידה^[128].

איטר רגל

איטר רגל, יש מן האחרונים שכתב, שעמידתו חשובה כסמיכה – שנחלקו בה תנאים אם חשובה כעמידה^[129] - שעמידתו אינה כשאר בני אדם – שדרכם לעמוד על רגלם הימנית – והוא עומד על רגלו השמאלית, ורגלו הימנית אינה אלא מסייעת לרגלו השמאלית^[130]. ויש מן האחרונים שכתבו, שלדברי הכל עמידת איטר רגל חשובה כעמידה^[131]. על כך שאף לדעתם לענין עבודות המקדש אין עמידתו חשובה כעמידה, ע"ע עבודה.

כשהעמידה היא מפני כבוד השכינה

מצוות שחיוב העמידה בהן הוא מפני אימת ויראת השכינה, יש מן האחרונים שכתבו, שאף לסוברים שסמיכה חשובה עמידה^[132], אין הסמיכה בהן חשובה כעמידה, שהעמידה בסמיכה יש בה חיסרון אימה וזלזול^[133], ומטעם זה הקורא בתורה צריך לעמוד עמידה גמורה ולא לסמוך על שום דבר^[134]. ויש סוברים שאין חילוק בדבר^[135].

כשהעמידה היא מפני כבוד הציבור

דברים שחיוב העמידה בהם הוא מפני כבוד הציבור, יש מן האחרונים שכתבו, שאף לסוברים שסמיכה אינה כעמידה^[136], הסמיכה בהם – ואפילו סמיכה גמורה – חשובה כעמידה, שכל עוד אין האדם יושב ממש אין בזה חיסרון בכבוד הציבור^[137]. ויש סוברים, שרק בסמיכה מועטת אין הסמיכה חשובה כזלזול בציבור, לדבר הכל, אבל בסמיכה גמורה – דהיינו שהנסמך יפול אם ינטל הדבר שעליו נסמך – יש חיסרון בכבוד הציבור^[138]. ויש מן האחרונים שכתבו שיש להימנע אפילו מסמיכה מועטת, שאף בה לדעתם יש חיסרון בכבוד הציבור^[139].

הערות שוליים