אנציקלופדיה תלמודית:קלוטה כמי שהונחה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:48, 18 בינואר 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - דבר הנמצא באויר מקום, נחשב כמונח במקום. ==== הכלל ==== חפץ שנקלט באויר שמעל מ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דבר הנמצא באויר מקום, נחשב כמונח במקום.

הכלל

חפץ שנקלט באויר שמעל מקום מסוים, אם חשוב שמונח באותו מקום, נחלקו תנאים ואמוראים וראשונים בדעתם: א) לדעת ר' עקיבא, אמר רבה שחשוב שמונח, שקלוטה כמי שהונחה, ולכן הזורק* בשבת חפץ מרשות-היחיד* לרשות היחיד ורשות-הרבים* באמצע, שבשביל להתחייב משום מוציא צריך שהחפץ ינוח ברשות הרבים[1], כיון שעבר החפץ באויר רשות הרבים בגובה למטה מי' טפחים, חשוב שנח ברשות הרבים, וחייב משום מוציא* מרשות לרשות[2]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעת סתם התלמוד, שנסתפקו אם טעמו של ר' עקיבא הוא משום קכמש"ה או משום שלומד זורק ממושיט[3]. וכן באותה שאמר ר' עקיבא המעביר כלי שבו מי-חטאת* על גבי טהור טמא, נטמאו מי החטאת[4], יש מן הראשונים שכתבו הטעם שלדעתו קלוטה היא כמי שהונחה, כאילו הונח הכלי שם[5]. וכן בדעת ר' יהודה, שאמר הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר החפץ ד' אמות ברשות הרבים ואחר כך נח, שחייב, אמרו בתלמוד שקלוטה כמי שהונחה, ולכן חייב משום מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, שמדובר שאמר "הזורק כשתצא מרשות היחיד תנוח" ומשום שקלוטה כמי שהונחה, הרי שחשוב שנח החפץ מיד ביציאתו לרשות הרבים[6], ויש מן הראשונים סוברים בדעתו, שאין אומרים קכמש"ה אלא במתגלגל בקרקע ולא בקלוט באויר[7].

ב) בדעת רבי, שהזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד, חייב משום הוצאה ומשום הכנסה[8], אמר ר' אבא שטעמו משום שקלוטה כמו שהונחה[9], וכתבו ראשונים שהוא דוקא כשיש מחיצות[10], וכן דעת ר' יוחנן בירושלמי בדעת רבי, שאינו חייב אלא כשיש מחיצות אך אין צריך שתהיה מקורה[11]. בדעת רב ושמואל, שאמרו שלא אמר רבי שחייב אלא ברשות היחיד מקורה[12], יש מן הראשונים שכתבו שלדעתם רבי אינו סובר קכמש"ה[13], והזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, פטור[14]. ויש מן הראשונים שכתבו שלדעתם רבי סובר קכמש"ה, אבל דוקא ברשות מקורה[15]. ויש מן האחרונים שכתבו שלדעתם רבי סובר קכמש"ה בכל ענין, ולא הצריך מקורה אלא כדי שייחשב הנחה על גבי מקום ד' על ד'[16].

ג) ולדעת חכמים, קלוטה אינה כמי שהונחה, ולכן הזורק חפץ בשבת מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, פטור, שלא נח החפץ ברשות הרבים[17], ולכן המעביר כלי שבו מי חטאת על גבי תנור טמא, לא נטמאו מי החטאת[18], שלא חשוב שמי החטאת נחו בתנור[19]. ויש מן האחרונים שכתבו שלדעת חכמים כאשר עומד לנוח באותו מקום, אומרים קכמש"ה[20]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר שלדעת חכמים אפילו כשסופו לנוח באותו מקום, אין אומרים קכמש"ה[21].

להלכה, קלוטה אינה כמי שהונחה, והזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, פטור[22].

גדר הדין

בגדר הדין, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מן הראשונים שכתבו שמשום קלוטה כמי שהונחה, חשוב שהחפץ נח על המקום שתחת האויר בו נקלט[23], כגון באויר רשות הרבים, חשוב שנח על קרקע הרשות[24], או באויר כלי, חשוב שנח בכלי[25]. ובדעתם כתבו אחרונים, שכאשר החפץ נמצא באויר שאינו מתיחס אחר המקום שתחתיו, כגון שנמצא החפץ באויר רשות הרבים למעלה מי' טפחים, שרשות הרבים אינה תופסת אלא עד י' טפחים[26], אין החפץ חשוב מונח במקום שתחת האויר[27], ולכן לסוברים שלומדים זורק* ממושיט*[28] - שבמושיט, חייב על הושטה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים אפילו כשעבר באויר רשות הרבים למעלה מי' טפחים[29] - הזורק חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד ועבר החפץ באויר רשות הרבים למעלה מי' טפחים, חייב, ואינו חשוב שהחפץ נקלט במקום פטור[30].

ב) ויש מן הראשונים שנראה בדעתם, שמשום קלוטה כמי שהונחה, חשוב כמונח באויר בו החפץ עבר, ולכן לדעתם הזורק חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד ועבר החפץ באויר רשות הרבים למעלה מי' טפחים, פטור, שהרי החפץ נח במקום-פטור*, ואין ללמוד זורק ממושיט לחייבו[31], וביארו אחרונים בדעה זו, שדין קלוטה כמי שהונחה חידש, שאף על פי שהחפץ נמצא בתנועה, חשוב כאילו נח במקום אחד ולא זז[32]. וכעין זה כתבו אחרונים, שמשום דין קכמש"ה רואים את האויר כאילו הוא דבר גוש וראוי לנוח עליו החפץ, ונחשב שנח שם, ולא שנחשב שהגיע לארץ[33]. לדעה זו, המעביר מי חטאת על פי תנור טמא, אין לטמאם משום קכמש"ה, שהרי אף אם נאמר קכמש"ה, לא נחו בתנור אלא בארץ[34].

ג) ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שמדין קלוטה כמי שהונחה, רואים את הצד התחתון של החפץ כאילו נמשך ונח על הקרקע, היינו שרואים כאילו החפץ ארוך, ובצידו התחתון נמצא בקרקע ובצידו העליון נמצא במקומו הנוכחי, ולכן כאשר החפץ נמצא באויר שהוא מקום פטור, חשוב שנח במקום פטור[35].

מקור הדין

דין קלוטה כמי שהונחה, תוקפו כדין תורה[36]. במקור הדין, יש מן האחרונים שכתבו שהוא סברא[37], ויש מן האחרונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהוא מהלכה למשה מסיני[38].

ברשות אחת

קלוטה כמי שהונחה, אם אומרים באותה רשות, נחלקו בכך ראשונים: יש מן הראשונים סוברים שדין קלכמש"ה לא נאמר אלא בב' רשויות, אך לא ברשות אחת, ולדעתם זה הטעם שהזורק ד' אמות ברשות הרבים חייב[39], ולא אומרים שהחפץ נח קודם שעבר ד' אמות[40]. ויש מן הראשונים שנראה בדעתם שדין קכמש"ה נאמר אף ברשות אחת[41]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שלחייב אומרים קכמש"ה אפילו ברשות אחת, ולפטור אין אומרים קכמש"ה אלא כשיש רשות אחרת מפסקת[42].

בטעם שהזורק ד' אמות ברשות הרבים חייב, ואין אומרים שמשום קכמש"ה ייחשב כנח בתוך ד' אמות, ע"ע זורק[43].

שלא ברשויות

דין קלוטה כמי שהונחה, כתבו אחרונים שאינו שייך אלא ברשויות, כרשות היחיד או רשות הרבים, שאויר הרשות מתיחס לרשות שתחתיו, ולכן משום קכמש"ה גם הנמצא באויר חשוב מונח ברשות[44].

כשצריך הנחה מתמשכת

דין קלוטה כמי שהונחה, כתבו אחרונים שלא נאמר אלא בענינים שצריכים הנחה לזמן כלשהו, כגון לענין הוצאה מרשות לרשות בשבת[45].

להעשות רשות חדשה

קלוטה כמי שהונחה, יש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שחשוב כמי שמונח בקרקע, אזי כשם שהזורק רשות - כגון שזרק כוורת, שהיא כלי גבוה י' טפחים ורחב ד' טפחים - כשהגיע לקרקע, פטור, לסוברים כן[46], אף כשהיא עדיין באויר, חשוב כאילו נחה בקרקע, ונעשה רשות, ופטור, אבל לסוברים שקכמש"ה היינו שחשוב שעומד באויר, אזי אינו נעשה רשות אלא כשהגיע לקרקע, אבל באויר אינו נעשה רשות, וכל עוד שלא הגיע לקרקע ממש, חייב[47].

לפטור

קלוטה כמי שהונחה, יש מן הראשונים שכתבו שלא אומרים אלא לחייב ולא לפטור, וזה הטעם לדעתם שהזורק ד' אמות ברשות הרבים חייב, ואין לומר שמדין קכמש"ה החפץ נח קודם שעבר ד' אמות[48], וביארו בדעתם, שאין דין הנחה מכח קכמש"ה יכול לבטל עקירה של תחילת מלאכה[49], ויש שביארו בדעתם, שבחפץ שנע באויר, שרוצים לדון בו שנח מצד קכמש"ה, יש בו שני כוחות, כח התנועה שבו, שהרי עדיין זז, וכח ההנחה שבו מצד קכמש"ה, ולענין שבת מתחייב או מכח התנועה שבו, כגון בזורק ד' אמות ברשות הרבים, או מכח ההנחה שבו, כגון בזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים[50]. ויש מן הראשונים שכתבו שקכמש"ה אומרים בכל אופן[51], ובטעם שהזורק ד' אמות חייב, פירשו באופנים אחרים[52]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבמקום חיוב אין אומרים קכמש"ה לפטור, ובמקום פטור, אומרים קכמש"ה לפטור[53].

כשלא נתקיימה מחשבתו

דין קלוטה כמי שהונחה, לסוברים כן, בדעת ר' יהודה, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהוא דוקא כשנתקיימה מחשבתו[54], מהם שכתבו כשרצונו שינוח באותו מקום דוקא[55], ומהם שכתבו שאפילו כשרצונו שינוח בכל מקום שהוא[56], אבל כשלא נתקיימה מחשבתו, שלא רצה שינוח החפץ במקום זה, אין אומרים קלוטה כמי שהונחה[57], וזה הטעם לדעתם לאותה שאמר ר' יהודה שהקורא בספר בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, שאפילו אם הגיע הספר מרחק כמלוא החוט מן הארץ, גוללו אצלו[58], ואין אומרים בזה שמשום קלוטה כמי שהונחה ייחשב כמונח בארץ ואסור להחזירו משום מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, שכיון שאינו רוצה שינוח הספר בארץ, שהרי אינו רוצה שיתגלגל מידו, אין אומרים בזה קלוטה כמי שהונחה[59]. בדעת ר' עקיבא, יש מן הראשונים שנראה בדעתם, וכן כתבו אחרונים, שאומרים קלוטה כמי שהונחה אפילו כשאינו רוצה שתנוח שם[60]. ויש מן האחרונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שאין אומרים קכמש"ה אלא כשנוח לו בכל מקום שינוח[61].

הצורך בהנחה בסוף

בדעת ר' עקיבא שאומרים קלוטה כמי שהונחה, אם הוא דוקא כשהיתה הנחה בסוף, יש מן האחרונים שכתבו שנחלקו בזה הבבלי והירושלמי, שלבבלי קלוטה כמי שהונחה אף כשלא היתה הנחה בסוף, ולירושלמי הוא דוקא כשהיתה הנחה בסוף[62].

חפץ מתגלגל

חפץ שמתגלגל על הקרקע, יש מן הראשונים סוברים שכדי לדונו כנח, נצרכים לדין קכמש"ה, והחשבתו כנח, אינה אלא לסוברים שאומרים קכמש"ה[63], וביארו אחרונים בדעתם, שמדין קכמש"ה דנים את החפץ כאילו הוא נח ולא זז, ואם כן אף בנמצא בקרקע אלא שזז, אינו חשוב נח אלא מכח דין קכמש"ה[64]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שחפץ שמתגלגל על הקרקע, כדי לדונו כנח אין נצרכים לדין קכמש"ה, ואין נצרכים לדין קכמש"ה אלא בחפץ שנמצא באויר[65], וביארו אחרונים בדעת ראשונים אלו, שדין קכמש"ה לא נצרך לחדש שחפץ שבתנועה חשוב שאינו זז, אלא נצרך לחדש שחפץ שבאויר חשוב שמונח בקרקע, וחפץ שכבר נמצא על הקרקע, אף על פי שמתגלגל, חשוב כנח[66].

אין סופו לנוח

חפץ שאין סופו לנוח במקום שתחת האויר, כגון שאחוז במקצתו בידו של אדם, או שתלוי באויר, יש מן הראשונים שכתבו שאין אומרים בו קכמש"ה להחשיבו כמונח, ולדעתם זה הטעם לדעתם לאותה שאמר ר' יהודה שהקורא בספר בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, שאפילו אם הגיע הספר מרחק כמלוא החוט מן הארץ, גוללו אצלו[67], ואין אומרים בזה שמשום קלוטה כמי שהונחה ייחשב כמונח בארץ ואסור להחזירו משום מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, אף על פי שלר' יהודה אומרים קכמש"ה[68], שכיון שהחפץ אגוד בידו ואין סופו לנוח ברשות הרבים, אין אומרים קכמש"ה[69]. בדעת ר' עקיבא, נראה שסובר שאומרים קכמש"ה אף כשאין סופו לנוח באותו מקום, ולכן הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים למטה מי' טפחים, חייב, שמשום קכמש"ה חשוב שנח ברשות הרבים[70].

אוחז במקצת החפץ

האוחז במקצת חפץ, כאשר החפץ נמצא באויר, יש מן האחרונים שכתבו שאין אומרים בזה קלוטה כמי שהונחה, אלא נחשב שכל החפץ מונח בידו, ולכן לדעתם הקורא בספר בראש הגג ונתגלגל הספר מידו והגיע לתוך י' טפחים של רשות הרבים, כיון שראש אחד של הספר עדיין בידו, אין נחשב שהספר נח ברשות הרבים מכח קכמש"ה[71].

חפץ שהגיע מחוץ לי' טפחים לתוך י' טפחים

חפץ שהיה באויר רשות הרבים חוץ לי' טפחים ואחר נכנס לתוך י' טפחים, יש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שקכמש"ה היינו שחשוב שנח בארץ, וממילא כשהוא למעלה מי' טפחים, אינו יכול להיחשב כנח בארץ ואין אומרים בו קכמש"ה[72], הרי שכאשר היה מחוץ לי' טפחים לא חלה בו הנחה, ולכן אף כשנכנס לתוך י' טפחים לא חלה בו הנחה, ולדעתם זה הטעם שלר' יהודה אף שסובר שאומרים קכמש"ה[73], מכל מקום בקורא בספר בראש הגג ונתגלגל הספר סמוך לקרקע, אין אומרים בו שמשום קכמש"ה ייחשב שנח ברשות הרבים, שכיון שבתחילה היה למעלה מי' טפחים, שוב לא שייכת בו הנחה משום קכמש"ה אף בתוך י' טפחים[74], ולסוברים שקכמש"ה היינו שחשוב בנח באויר, ואף באויר למעלה מי' טפחים אומרים קכמש"ה וכאילו נח שם[75], אזי כאשר היה קודם באויר חוץ לי' טפחים חלה בו הנחה[76].

קלוטה ביד

חפץ המונח בידו של אדם, יש מן הראשונים שכתבו שאין אומרים בזה קכמש"ה[77], וכתבו אחרונים בדעתם שאף באותה רשות אין אומרים קכמש"ה[78]. יש מן הראשונים שכתבו שכאשר היד מושטת לרשות אחרת, אין אומרים בזה קכמש"ה, אבל באותה רשות, אומרים קכמש"ה[79]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שדוקא כאשר כל החפץ מונח בידו, אין אומרים קכמש"ה[80]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבחפץ המונח ביד אומרים קכמש"ה[81]. על חפץ המונח ביד הפשוטה לרשות אחרת, אם חשוב מונח, ע"ע מוציא[82].

בקנין חצר

על קלוטה כמי שהונחה לענין קנין חצר, כגון בזורק גט לאויר רשות האשה, אם זכתה בגט, או בזורק כל חפץ אחר לאויר חצר, אם זכה בעל החצר בחפץ, שאף לסוברים לענין שבת שאין אומרים קכמש"ה, בקנין חצר אומרים, שקנין חצר תלוי בשימור, וכאשר נכנס לאויר חצר משתמר, ע"ע חצר (קנין): אויר חצר[83].

בטעם שחייבים על הנחה משום קכמש"ה, אף על פי שאינה הנחה המתקיימת, ומלאכות שבת אין חייבים עליהן אלא כשנעשו באופן המתקיים, לסוברים כן[84], ע"ע מוציא[85].

על זורק חפץ מרשות הרבים ועבר באויר רשות היחיד מקורה - לסוברים שאין אומרים קלוטה כמי שהונחה - שנחלקו תנאים אם אומרים בית כמו שמלא הוא דומה, וחייב, או שאין אומרים בית כמו שמלא הוא דומה, ופטור, ע"ע זורק[86].

על הצורך במקום ד' על ד' טפחים לעקירה והנחה במלאכת הוצאה, ושיש שכתבו שלסוברים שאומרים קכמש"ה, אין צריך מקום ד' על ד', ע"ע מוציא[87].

על הסוברים שאף על פי שמשום קכמש"ה חפץ חשוב כמונח, אין זה הפסק במעשה מלאכת ההוצאה, ע"ע מוציא[88].

על מעביר ד' אמות ברשות הרבים, שחייב, ואין אומרים בו שייפטר, שמשום קכמש"ה ייחשב שלא עבר ד' אמות ברצף, ע"ע מעביר ד' אמות.

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע זורק ציון 1 ואילך.
  2. ↑ שבת ד א-ב ורש"י.
  3. ↑ ריטב"א שבת ה א ד"ה אלא לאו ש"מ: ויותר נראה לומר, בד' הגמ' שם; פנ"י גיטין עט א לתוד"ה כמאן דרבי, ביישוב קו' תוס' מדוע לא אמרו כמאן כר"ע.
  4. ↑ פרה פ"י מ"ה, והובא זבחים צג א.
  5. ↑ פיהמ"ש ורע"ב פרה שם, ועי' זבחים שם שלמסקנת הגמ' אף לדעתו אינו כמי שהונח ואינו מטמא אלא משום גזירה שמא יניח, ועי' מרומי שדה שם שנ' בצ"ע על פיהמ"ש.
  6. ↑ שבת צז ב.
  7. ↑ תוס' שבת פ א ד"ה והא.
  8. ↑ בריתא שבת ד ב.
  9. ↑ גיטין עט א.
  10. ↑ תוס' שם ד"ה כמאן; רשב"א שם ד"ה הא דאמרינן.
  11. ↑ ירו' שבת פי"א ה"א.
  12. ↑ שבת ה א.
  13. ↑ תוס' שבת ה א בשם הרשב"א, שלמדו כן מכך שנחלק עם חכמים דוקא בזורק מרה"ר לרה"ר דרך רה"י, ולא בזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר כבמחל' ר"ע וחכמים; רשב"א גיטין שם; ריטב"א גיטין שם.
  14. ↑ תוס' שם.
  15. ↑ רבנו קרשקש גיטין שם ד"ה אמר ליה.
  16. ↑ פנ"י גיטין עט א לתוד"ה כמאן.
  17. ↑ שבת שם.
  18. ↑ פרה שם.
  19. ↑ זבחים צג א: לאו כמונח דמי, ועי' פיהמ"ש פרה שם.
  20. ↑ מהרש"ל גיטין עט א ד"ה אמר ליה.
  21. ↑ מהר"ם שיף שם, ועי' מהרש"א.
  22. ↑ רמב"ם שבת פי"ג הט"ז; טור או"ח שמח.
  23. ↑ ר"ח שבת ד ב ד"ה פשט העני; רש"י ערובין לג ב ד"ה אלא וגיטין עט א ד"ה כמי שהונחה; עי' פיהמ"ש ורע"ב פרה פ"י מ"ה, ואבנ"ז או"ח סי' רמ אות ג בדעתם; עי' תוס' ב"ק ע ב ד"ה כמאן, ואבנ"ז או"ח רמ אות יח ואילך, בדעתם; תוצאות חיים סי' ד אות ו, בד' הרמב"ן שבת שם א סוד"ה למימרא; קה"י שבת סי' ו אות ג, בד' הרמב"ן.
  24. ↑ שבת שם א; אבנ"ז שם.
  25. ↑ פרה שם; אבנ"ז שם.
  26. ↑ ע"ע רשות הרבים.
  27. ↑ אבנ"ז שם אות ב; מרומי שדה שבת ד א לרש"י ד"ה קלוטה. ועי' רמב"ן שם וקה"י בדעתו.
  28. ↑ ע"ע זורק ציון 38 ושם שי"ח.
  29. ↑ ע"ע מושיט ציון 72 ואילך.
  30. ↑ עי' רש"י שבת שם ב ד"ה זורק, ואבנ"ז שם, בדעתו.
  31. ↑ עי' תוס' שם א ד"ה אבל וחז"א או"ח סי' סג בדעתם; עי' תוס' שם ב ד"ה דאמרינן (מעמ' א): ועוד אומר ר"י, שלמ"ד קלוטה כמי שהונחה, בזורק למעלה מי', א"א לחייבו וא"א ללמוד זורק ממושיט, שהרי החפץ עבר במקום פטור, ועי' אבנ"ז שם א בדעתם
  32. ↑ אבנ"ז שם ד.
  33. ↑ ספר החיים (ר"ש קלוגר) סי' כה ס"ט, ועי"ש שיישב בזה קו' ההלכות קטנות ח"ב סי' מב (ועי' באה"ט או"ח כה ס"ק ח), לגבי תפילין מדוע א"א קכמש"ה לגבי תש"ר (ועי' ציונים 44, 45), שלגבי תש"ר צריך שינוחו על הראש דוקא, ומה יועיל שנאמר שנחו באויר, הרי אם יתן דבר על הראש ויניח עליו התפילין, לא מועיל.
  34. ↑ אבנ"ז שם ג.
  35. ↑ קה"י שם אות ב, בד' תוס' שם ד"ה דאמרינן,
  36. ↑ עי' שבת ד א שמשום קלוטה כמי שהונחה מחייב ר"ע חטאת. ועי' אילת השחר שבת שם ד"ה ורבנן, שנתקשה במקור הדין, שמצד א' קשה לומר שהוא סברא, שאינו מובן בסברא, ומאידך קשה לומר שהוא הלל"מ, שא"כ יוצא שחכמים החולקים על דין קלכמש"ה סוברים שאין כזו הלל"מ.
  37. ↑ גליוני הש"ס שבת שם ד"ה תוס' ישנים. ועי' תוצאות חיים סי' יא ד"ה ונראה שנקט שהוא גזירת הכתוב, וצ"ב היכן נאמרה גזה"כ זו.
  38. ↑ שפ"א שבת צז ב ד"ה כגון; אבנ"ז או"ח רמא ה, בד' הרשב"א שבת ד א; גרש ירחים (רא"ל צינץ) גיטין עט א, ועי"ש שלכן לר"ע חייב בזורק ד"א ברה"ר, שלגבי זורק לא נאמרה ההלכה שקלוטה כמי שהונחה.
  39. ↑ ע"ע מעביר ד"א.
  40. ↑ תוס' רי"ד שבת ה ב ד"ה בן עזאי; רמב"ן שם ד"ה הא; רשב"א שם ד ב ד"ה אבל בשם יש מי שאומר; מאירי שם צז א ד"ה כבר ביארנו בשם יש חולקין.
  41. ↑ עי' תוס' שבת ה ב ד"ה בשלמא ורשב"א שם ד ב ד"ה אבל, שהזורק ד"א ברה"ר חייב ואינו נפטר משום קלכמש"ה, משום שהוא הלל"מ, ולא תירצו כראשונים שבציון 40 שברשות אחת ל"א קלכמש"ה; עי' תוס' ישנים שם ד ב לתוס' שם ד"ה דאמרינן, שהזורק ד"א ברה"ר חייב משום של"א קכמש"ה להקל.
  42. ↑ אבנ"ז או"ח רמא אות יא, בד' התוס' שבת ד ב ורשב"א שם.
  43. ↑ ציון 85 ואילך.
  44. ↑ שו"ת בית שערים או"ח סי' כד, בטעם שלגבי תפילין שנמצאות באויר הראש וטרם הונחו עליו, א"א קכמש"ה על הראש, שהאויר שמעל הראש אינו מתיחס אחר הראש.
  45. ↑ שו"ת בית שערים או"ח סי' כד, בטעם שלגבי תפילין שנמצאות באויר הראש וטרם הונחו עליו, א"א קכמש"ה על הראש, שבתפילין אין די בהנחה לזמן כלשהו.
  46. ↑ ע"ע זורק ציון 164 ואילך.
  47. ↑ תוצאות חיים סי' יא אות א, בד' התוס' שבת ח א ד"ה רחבה.
  48. ↑ תו"י על הגליון שבת ד ב לתוד"ה דאמרינן.
  49. ↑ הררי קדם (רי"ד סולובייצי'ק) ח"ג סי' ט ד"ה אכן, ועי' ארבעה טורי אבן שבת ד ד"ה בתוס' ישנים שנ' שכתב כעי"ז, ושכך היתה הקבלה בידם לענין קכמש"ה.
  50. ↑ גליוני הש"ס שבת ד ב ד"ה תוס' ישנים, ועי"ש שלענין הזורק גט, עי' ציון 51, מתגרשת מצד ההנחה שבו.
  51. ↑ רשב"א שם ד"ה אבל, והוכיח מגיטין עז א שרצו לומר בהו"א בטעם שהזורק גט מעל חצרה, מדין קכמש"ה ייחשב שנכנס הגט בחצרה ומגורשת. ועי' ראשונים שבציון 40 שפירשו בעוד אופנים בטעם שהזורק חייב, ולכאו' אף לדעתם אומרים קכמש"ה להקל. ועי' שו"מ תליתאה ח"ג סי' עט ד"ה והנה מדברי, שהביא מפיהמ"ש פרה פ"י מ"ה, לענין מי חטאת שהעבירם על כלי, שמשום קכמש"ה המים נטמאים, עי' ציון 5, שהרי שורפים עליה תרומה וקדשים, וא"כ הוא גם לקולא.
  52. ↑ עי' ציון 41.
  53. ↑ חי' רעק"א שבת ד א ד"ה ונלענ"ד, בד' תוס' שם ד"ה דאמרינן.
  54. ↑ ראשונים ואחרונים להלן.
  55. ↑ תוס' עירובין צח ב ד"ה אלא, שכ"ה למסקנת הגמ' שבת צז ב, ועי' אבנ"ז או"ח רמג אות ד, שלדעתם באומר כל מקום שתרצה תנוח, אין אומרים קכמש"ה.
  56. ↑ רשב"א שבת צז ב ד"ה ואיכא, ועי' אבנ"ז שם אות ה, בדעתו; חת"ס שבת ד א ד"ה אבל.
  57. ↑ תוס' ורשב"א שם ושם.
  58. ↑ משנה עירובין צז ב וגמ' שם צח ב.
  59. ↑ תוס' ורשב"א שם ושם.
  60. ↑ עי' תוס' שבת צח א ד"ה והא, שהיה אפשר להעמיד את הקורא בספר בראש הכותל ונתגלגל, שאע"פ שלא נח, שחייב, משום קכמש"ה, וכר"ע, והרי אין רצונו שהספר יתגלגל, ועי' אבנ"ז או"ח רמ אות יח ורמג ד, בדעתם; חת"ס שבת ד א ד"ה אבל. ועי' ספר ההשלמה שבת ה א. <<לכאו' הוא פשט גמ' שבת ד א לגבי זורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר באמצע שחייב משום מוציא משום קכמש"ה, הרי אין רצונו שינוח ברה"ר>>
  61. ↑ מרכבת המשנה (חעלמא) שבת פי"ג הכ"א; פני שלמה עירובין צח א לתוד"ה והא לא נח; אבנ"ז או"ח רמג, בד' הרשב"א שבת צז ב.
  62. ↑ נועם ירושלמי, לירו' שבת פי"א ה"א, שבבבלי שבת ד א הוכיחו שלר"ע הסובר קכמש"ה, והזורק מרה"י לרה"י דרך רה"ר חייב, שא"צ הנחה על מקום ד' על ד', ואם לא אמר ר"ע קכמש"ה אלא כשהיתה הנחה הסוף, אין הוכחה, ובירו' שם אמר ר' חונה שלא חייב ר"ע אלא ע"י רה"י שניה, היינו שצריך הנחה אח"כ.
  63. ↑ עי' תוס' שבת פ א ד"ה והא, בביאור מחלוקת ר"י וחכמים (שם צז ב) בזורק מרה"י לרה"ר ועבר ד"א ברה"ר, שר"י מחייב, ואמרו שהוא משום קכמש"ה, ומבארים התוס' שמדובר בנתגלגל ועדיף מקלוטה באויר, ובכל אופן לחכמים פטור שאין אומרים קכמש"ה.
  64. ↑ אבנ"ז או"ח רמ ה, ושם שמכח שיטתם בהסבר שם צז ב שמדובר בנתגלגל, ובכ"ז לחכמים פטור שא"א קכמש"ה, הוכרחו לומר שקכמש"ה לא חידש שחשבו מונח בקרקע, שהרי כאן מונח בקרקע, אלא רק שחשוב שלא זז.
  65. ↑ דרו"ח מערכה ב אות יא ואבנ"ז שם בד' רש"י שם ק ב ד"ה מתגלגל, שמתגלגל היינו באויר, ולא בקרקע.
  66. ↑ אבנ"ז שם.
  67. ↑ משנה עירובין צז ב וגמ' שם צח ב.
  68. ↑ עי' ציון 6.
  69. ↑ רמב"ן שבת צז א ד"ה הא דתניא.
  70. ↑ שבת ד א.
  71. ↑ חי' המהר"ל עירובין צח ב ד"ה והא לא נח, שלכן לא תירצה הגמ' שם שהמשנה היא אליבא דר"ע הסובר קכמש"ה, וכן בזה מתורצת שיטת ר' יהודה שבציון 58 שיכול לגלול הספר אצלו, אע"פ שר"י סובר שאומרים קכמש"ה.
  72. ↑ עי' ציון 23 ואילך.
  73. ↑ עי' ציון 6.
  74. ↑ אבנ"ז או"ח סי' רמ אות כד (ועי"ש אות כב-כג), בד' רש"י וסייעתו שבציון 23, ביישוב קו' תוס' עירובין צח ב ד"ה אלא שבציון 55, מד' ר' יהודה שם לדעתו בשבת צז ב שאומרים קכמש"ה, ועי' ציונים 58, 67, 74.
  75. ↑ עי' ציון 31 ואילך.
  76. ↑ אבנ"ז שם כד, בד' תוס' עירובין שם.
  77. ↑ תוס' שבת ד א ד"ה אבל.
  78. ↑ עי' ראש יוסף שבת ד א אות ג; עי' רע"א שם ו, שחולק על התוס' שבציון 79; חזו"א או"ח סי' סג בשם אביו. ועי' אבנ"ז שבציון 79. ועי' אילת השחר לתוד"ה אבל, שאין דין זה שייך לספק הגמ' (זבחים פח א) אם אויר מזבח כמזבח, אף כשמחזיק בידו, שכאן הנידון אם חשוב מונח ושם הנידון אם יש לו דין מזבח.
  79. ↑ עי' תוס' שבת צב א ד"ה התם, ועי' אבנ"ז או"ח סי' רמ אות ה וחוז"א או"ח סי' סב ס"ק ז שמפרשים שהתוס' שבציון 77 כוונתם כתוס' הנ"ל, ועי' חזו"א שם הטעם, שמשום שאגד גוף שמו אגד והיד נגררת אחר הגוף, לכן א"א קכמש"ה ברשות אחרת.
  80. ↑ תפא"י פרה פי" מ"ה בועז אות י, בד' הראשונים שבציון 5 בפי' המשנה פרה פ"י מ"ה במעביר את הלגין של מי חטאת ע"ג התנור הטמא, שלדעת ר"ע טמא משום קכמש"ה, ומ' שאף במונח בידו של אדם אומרים קכמש"ה, ועי' אור הישר (הילמאן) פרה שם.
  81. ↑ אבנ"ז שם, בד' רש"י עירובין לג ב ד"ה אלא, לענין מונח על קורה, ואע"פ כן חשוב כמונח על הארץ מדין קכמש"ה; ספר החיים (ר"ש קלוגר) סי' תרעה עמ' תתתרצו, בד' הרשב"א שבת ד א. ועי' מרומי שדה שבת ד א לרש"י ד"ה קלוטה, שלסוברים שקכמש"ה חשוב כמונח בקרקע, עי' ציון 23, הרי שכשמונח ביד, לא יכול להיחשב כמונח בקרקע, אלא שדבריו צ"ב, שהרי ברש"י משמע שסובר שחשוב כמונח בקרקע, עי' ציון הנ"ל, ואילו רש"י עירובין לג ב ד"ה אלא סובר שאף במונח על קורה אומרים קכמש"ה. ועי' חזון נחום (פרצ'וביץ) שיעורים למסכת שבת (נד' בישורון כב עמ' רכט)
  82. ↑ ציון 1385 ואילך.
  83. ↑ ציון 270 ואילך.
  84. ↑ ע"ע מלאכת מחשבת וע' מלאכת שבת.
  85. ↑ ציון 268 ואילך.
  86. ↑ ציון 70א ואילך.
  87. ↑ ציון 1544 ואילך.
  88. ↑ ציון 1667.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קלוטה_כמי_שהונחה&oldid=148974"