אנציקלופדיה תלמודית:תורה שבעל פה

הגדרת הערך - חלק התורה שנמסר למשה רבינו שלא לכותבו אלא ללמדו לבני ישראל על פה.

מהותה

מהותה

התורה שנמסרה למשה רבינו מפי ה', נחלקת לשתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה^[1]. תורה שבעל פה היא חלק התורה שנמסר למשה רבינו עליו השלום שלא לכתבו על הספר, אלא למוסרו על פה לישראל^[2]. על חלק התורה שבכתב, ע"ע תורה שבכתב.

פירוש התורה

תורה שבעל פה היא פירוש התורה שבכתב, ופירוש זה נמסר למשה רבינו בסיני, שהיה מלמדו הקדוש ברוך הוא את המקרא ומפרש לו את פירושו ואת כל הכלול באותו המקרא, וכן בכל מצוה ומצוה^[3], שנאמר: ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה, ופירשו חכמים, תורה זו תורה שבכתב, מצוה זה פירושה, ונצטוינו לעשות את התורה על פי המצוה^[4].

דינים והלכות

בכלל תורה שבעל פה, כל הדינים וההלכות שהן מן התורה, בין אלו שיש להם רמז בכתוב על ידי אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן, ובין אלו שנאמרו למשה בסיני שאין להם רמז בתורה שבכתב^[5].

תקנות חכמים

ועוד בכלל תורה שבעל פה, גזירות שגזרו חכמים שבכל דור לעשות סייג לתורה, וכן תקנות שקבעו חכמים להעמיד העניינים שבין אדם לחברו או להעמדת הדת על תילה^[6].

לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל^[7].

מסירתה לישראל

מסירת משה

סדר מסירת המשנה - שהיא תורה שבעל פה^[8] - לישראל כך היה, נכנס אהרן למשה ושנה לו משה פירקו, נכנסו בניו של משה ושנה להם משה פירקם, נכנסו זקנים ושנה להם משה פירקן, נכנסו כל העם ושנה להם משה פירקם, הלך משה, ושנה להם אהרן פירקם, הלך אהרן ושנו להם בניו פירקם, הלכו בניו ושנו להם הזקנים פירקן^[9], והיה אומר להם המקרא עם פירושו והלכותיו, את המקרא כתבו במגילות ואת הפירוש וההלכות שקבלו היו משננים וזוכרים אותו על פה^[10]. ולסוף ארבעים שנה, מראש חודש שבט עד ז' באדר, כל מי ששמע ממשה איזה קבלה ושכחה, או מי שהסתפקה לו איזה שאלה, היה הולך למשה, ובאותו הזמן ביררו מפיו הקבלה ולמדו הפירושים^[11].

הלשון בה נאמרה

הלשון בה למד משה רבינו את התורה לישראל, יש מן הראשונים שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת תנאים, שלדעת חכמים תורה בלשון הקודש נאמרה^[12], כלומר שמשה למדה לישראל רק בלשון הקודש, ולדעת רבי תורה בכל לשון נאמרה, כלומר שמשה למדה לישראל בכל לשון, שהיו ביניהם גרים שדברו שאר לשונות^[13].

למידתה

קריאה ללא הבנה

הקורא בדברי תורה ואינו מבין את פירוש דבריו כלל, יש מן האחרונים שכתבו שאין זה נחשב לימוד^[14], אלא שאף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שאינו מבין, ולעתיד לבא יזכה להבין את מה שלא השיג בעולם הזה^[15]. ויש שכתבו שאף הקורא בדברי תורה שבעל פה ואינו מבין נחשב לימוד^[16].

למידתה ביום

תורה שבעל פה, יש מן הראשונים שכתבו שצריך להתעסק בה בלילה ובתורה שבכתב ביום, כל אחת לפי עניינה, שכן אמרו חכמים שכל אותן ארבעים יום שעמד משה בהר, היה קורא בדת מקרא ביום, ושונה בדת משנה בלילה^[17].

על המצוה ללמוד תורה שבעל פה וללמדה לבניו ולאחרים, ואם בחינם או בשכר, ע"ע תלמוד תורה.

איסור כתיבתה

האיסור

דברי תורה שבעל פה, אסור לכותבם^[18], שנאמר: כתוב לך את הדברים האלה^[19], אלה אתה כותב ואין אתה כותב הלכות^[20].

טעם האיסור

בטעם האיסור כתבו ראשונים שהוא משום שכאשר הדברים אינם כתובים, מוסרים אותם המלמדים לתלמידים בדקדוק, אבל כשהם נכתבים ומלמדים אותם מתוך הכתב, אפשר שיקראם תלמיד שאינו מבין לדקדק בהם כראוי^[21]. ויש שביארו שהוא כדי שלא יבינו שיבוש הדבר מדקדוק יתר בתוך הכתב ומחלופי הגירסאות^[22]. ויש שכתבו משום שהתורה צריכה שתהא שלמה, ומאחר ותורה שבעל פה היא פרטי המצוה ופרושיה, והפרטים אין להם קץ, אין זה דבר שלם אם היה כותב מקצת מהפרטים בלבד^[23].

כתיבה לעצמו

כתיבת דברי תורה שבעל פה לעצמו, זכרון השמועות ששמע מרבותיו, או דברים שהתחדשו בכל דור ודור, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהוא מותר^[24]. ומהאחרונים יש שביארו דבריהם, שלדעתם אין האיסור אלא ללמד מתוך הכתב, ואין איסור על הכתיבה בעצמה^[25].

לימוד מתוך הנכתב

הלומד מתוך ספרים שנכתבו על אף האיסור, אמר רבי אבא בן רבי חיא בר אבא בשם רבי יוחנן שהוא אינו מקבל שכר על לימודו^[26].

היתר האיסור משום עת לעשות לה'

איסור זה של כתיבת תורה שבעל פה, מותר באופנים מסוימים משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, ועל כן הלומד דבר חדש וירא שמא ישכחנו, יכול לכתבו לעצמו^[27], וכן התירו חכמים לכתוב ספרי אגדות^[28], משום שבהם השכחה מצויה^[29]. ובדורות שאחר כך, שגברה השכחה עוד יותר, התירו חכמים לכתוב כל דבר מתורה שבעל פה^[30], ועל זה סמכו החכמים שכתבו את המשנה והבריתות והתלמוד, וכן כל חכמי הדורות שכותבים את פירושיהם^[31].

האמונה בה

האומר כל התורה כולה מן השמים, חוץ מדקדוק זה, מקל-וחומר* זה, מגזרה-שווה* זו, אין לו חלק לעולם הבא^[32]. וכתבו ראשונים שבכלל האמונה בתורה מן השמים היא האמונה בתורה-שבעל-פה*^[33].

הערות שוליים