מכת בכורות
|
|
מכת בכורות היא המכה העשירית והאחרונה מעשרת המכות.
במקרא
לאחר מכת חושך שפרעה לא הסכים לשחרר את בני ישראל הגיע המכה העשירית והאחרונה, מכת בכורות.
מכת בכורות הייתה בליל ט"ו ניסן ב'תמ"ח ובמכה זאת כל בכורי מצרים מתו.
בפעם הזאת פרעה הלך למשה רבינו ואהרן הכהן ולא הם באו אליו.
במפרשים
על הפסוק: "וה' הכה כל בכור מבכור פרעה עד בכור השבי"[1] מפרש רש"י שהשם הכה כל אומה שבמצרים ושפרעה היה בכור וש"שהיו שמחין לאידם של ישראל ועוד שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענו' זו ובכור השפחה בכלל הי' שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות ובכור השפחה חשוב מבכור השבי".
על הפסוק הבא[2] מפרש רש"י שפרעה קם ממיטתו בלילה כשעוד מלכים קמים בשעה השלישית (לנץ החמה) ובהתחלה הוא קם ואחר כך עבדיו וראהפרעה שלא נשאר בכור שלא מת{{הערה|"ויקם פרעה לילה הוא כי אין בית אשר אין שם מת".
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.