אנציקלופדיה תלמודית:קדושת דמים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:53, 6 ביוני 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דבר שקדושתו היא מצד דמיו, וממילא יוצא לחולין על ידי פדיון.</span> ====...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דבר שקדושתו היא מצד דמיו, וממילא יוצא לחולין על ידי פדיון.

גדרה

דבר הקדוש בקדושת דמים יש לו פדיון[1], שקדושתו פוקעת - לצאת לחולין[2] - על ידי נתינת דמים[3], והדמים קדושים[4].

לסוברים שקדושת הגוף מפקיעה מידי שעבוד*, אבל לא קדושת דמים[5], כתבו ראשונים שקדושת דמים, אף על פי שחל הקדש בשעה שהקדישוהו בעלים, פקע בשעת טריפה, כפי שפוקעת על ידי נתינת דמים, כפי ששדה-מקנה* כשהקדישו לוקח חוזרת לבעלים ביובל, שלא חזק כח הקדש יותר מכח המקדיש[6]. ויש מהאחרונים שביארו שלדעה זו בקדושת דמים הקדושה היא מכח הקנין[7].

יש שקדושת דמים נקראת "הקדש דמים"[8].

על איסור מעילה*, שיש מהאחרונים הסוברים שכשהוא קדוש בקדושת דמים איסורו הוא משום גזל הקדש*, ורק כשאיסורו משום קדושת הגוף איסורו עומד בפני עצמו, ע"ע מעילה.

פקיעת קדושה בכדי

האומר: הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו, לאחר שנקצצו נחלקו בהם אמוראים:

א) לדעת בר פדא, פודם פעם אחת ודיו[9], שיצאו לחולין, ושוב אינו פודם, שהרי חולין הם[10], שלדעתו קדושה אינה פוקעת בכדי[11] - על ידי קביעות זמן[12] - ואפילו קדושת דמים[13], ולכן אף על פי שלא הקדישם אלא עד שיקצצו, כשנקצצו לא פקעה קדושתם בכדי[14].

ב) ולדעת עולא, האומר הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו, כיון שנקצצו שוב אין פודם[15], שלא הקדישם אלא עד שיקצצו שפקעה קדושה בכדי כשנקצצו[16], שלדעתו אין קדושתם נמשכת אלא עד אותו זמן שהקדישם, אבל מאותו זמן ואילך פקעה קדושה בכדי[17]. ונחלקו אמוראים בדעתו: לדעת רבא עולא סובר שקדושת דמים פקעה בכדי[18], שכפי שפוקעת על ידי פדיון[19], פוקעת אף על ידי קביעות זמן[20], אבל קדושת-הגוף* אינה פוקעת בכדי[21], שכפי שאינה פוקעת על ידי פדייה[22], אינה פוקעת אף על ידי קביעות זמן[23], ולכן האומר לאשה* היום את אשתי ולחמר אין את אשתי, צריכה גט*[24]. ב) ולדעת אביי עולא סובר שאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי[25]. ונחלקו ראשונים האם לדעתו האומר לאישה היום את אשתי ולמחר אין את אשתי, למחר יוצאה בלא גט[26]. או שאף לדעתו אינה יוצאה אלא בגט[27], משום שכל קנין שאינו עולמית, אינו אלא קנין פירות, וגבי הקדש כיון שודאי חל עלייו הקדש דמים שאינו עולמית בדין הוא שיחול עליו קדושת הגוף לזמן ידוע בלבד, שאפילו לא תהא אותה קדושה אלא קדושת דמים, הרי מצינו קדושת דמים גבי הקדש, אבל אישה, כיון שאם אינה אשתו לעולם אינו קונה בה קנין הגוף, ולא מצאנו קנין דמים באישה, אי אפשר שתהיה אשתו לזמן ידוע בלבד[28].

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שקדושת דמים פוקעת בכדי[29], שההלכה כעולא[30]. ויש פוסקים שקדושת דמים אינה פוקעת בכדי[31], שההלכה כבר פדא[32], ולכן המקדיש לבדק הבית חפץ עד זמן פלוני אפילו פדהו כמה פעמים אינו יוצא לחולין עד אותו זמן אלא אם כן פדאו אחר[33].

קדושת דמים מצינו במשנה ותלמוד בעניינים שונים:

מנחות ונסכים

המנחות והנסכים עד שלא קדשו בכלי[34], יש להם פדיון[35], שלא קדשו קדושת הגוף, אלא קדושת דמים[36]. ונחלקו אמוראים: יש מהאמוראים סוברים שהוא הדין אפילו היו המנחות והנסכים טהורים[37]. ויש סוברים שטמאים נפדים, טהורים אין נפדים[38], ומהם הסוברים שמנחת חוטא, אפילו טהורה נפדית[39], שהרי אמרה תורה: מחטאתו, על חטאתו[40], שכן נאמר בקרבן-עולה-ויורד*, בכבשה או שעירה ובתורים: מחטאתו[41], שמשמע מקצת חטאתו, שאם היה עשיר כשטימא מקדש והפריש מעות לכבשה או שעירה והעני יביא ממקצת דמי תורים או מנחה והשאר חולין[42], ובמנחה נאמר שם: על חטאתו[43], שמשמע יוסיף, שאם היה עני והפריש עשירית האיפה והעשיר יפדנה ויוסיף עליה מעות ויביא כבשה או שעירה[44]. וכן פסקו ראשונים להלכה, שמנחת חוטא, קודם שתתקדש בכלי שרת הרי היא כקדושת דמים, ופודים אותה אף על פי שהיא טהורה[45].

מתנות כהונה

בכור-בהמה-טהורה* - שמצוה ליתנו לכהן[46] - וזרוע-ולחיים-וקבה* - שמצוה ליתנם לכהן[47] - קדושים בקדושת דמים[48], ולפיכך:

א) כהנים המסייעים בבית הרועים, לשמור או להאכיל, כדי שיתנו להם הבכורות[49], וכהנים המסייעים בבית הגרנות, מפני תרומות[50], ולויים המסייעים בבית הגרנות מפני מעשר-ראשון*, ועניים המסייעים בבית הגרנות, מפני מעשר-עני*, וכהנים המסייעים בבית המטבחיים, מפני זרוע-ולחיים-וקבה*, אין נותנים להם תרומה ומעשר בשכרם[51], ואם נתנו להם בשכרם, חיללו התרומה והמעשר והוציאו אותם לחולין, שאין בהן דין קדושה, ולא יפה עשו ולא יצאו חובתם, ויש בדבר עוון מיתה[52], שתרומה קדושת-הגוף* היא[53], שכיון שאינה מתחללת - שלעולם אין פדיון לתרומה להוציאה לחולין[54] - לא יבואו לטעות בה[55], שאף על פי שאמרו כאן שאם עושים כן חיללו, לא יבוא כהן לזלזל בהם לאכול בטומאה[56]. אבל שאר מתנות-כהונה* - בכור, וזרוע ולחיים וקיבה[57] - אף על פי שבכולן יש בהם טובת הנאה, כיון שקדושת דמים הם - שנפדים, אם נאמר שאם עושים כן חיללו[58] - יבואו לטעות בהם, שבני חילול קדושה הם - שאם רצה כהן למכור בשר בכור וזרוע ולחיים וקיבה מוכרם לישראל[59], ואינו צריך לאוכלו כדרך שהכהן אוכלו[60] - ויבואו לנהוג בהם מנהג חולין[61], מפני שיחשוב הכהן שקניינו הם[62].

ב) ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר ואמר לו הא לך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן, מותר[63], שקדושת הגוף היא, שכיון שאינה מתחללת לא יבואו לטעות בה[64], ולכן מותרת טובת הנאה שלה, שכל יודעים שאינה יוצאת לחולין, ולא יבוא הכהן שנותן אבי אמו הסלע בגללו לטעות ולנהוג בה ענין חול ולומר התחללה התרומה בסלע[65]. אבל שאר מתנות-כהונה* - בכור*, וזרוע ולחיים וקיבה[66] - כיון שקדושת דמים הם, יבואו לטעות בהם, שבני חילול קדושה הם, ויבואו לנהוג בהם מנהג חולין[67].

במקום אחר אמרו שבכור בהמה טהורה קדוש בקדושת הגוף[68], שאינו בן פדיון[69].

קדשי בדק הבית

קדשי-בדק-הבית* קדושים בקדושת דמים[70], ומכל מקום המתפיס תמימים לבדק הבית - שאף על פי שעובר בעשה[71], קדשו[72], והפודה אותם אינו פודה אלא על מנת להקריב למזבח[73] - אף על פי שקדושת דמים הם, אין נפדים, הואיל וטהורים הם[74].

מכיון שקדשי בדק הבית קדושים בקדושת דמים, לכן שילוח-הקן*, שאינו נוהג במוקדשים[75], לדעת רב היינו בקדשי מזבח, כגון המקדיש גוזלות שובכו למזבח לעולת נדבה, וכשגדלו מרדו ויצאו וקיננו במקום אחר[76], שכיון שקדשו קדושת הגוף, לא פקעה הקדושה מהם - במרידתם, ולא יצאו מכח הקדש[77] - אבל במקדיש תרנגולתו לבדק הבית, שאינם קדשי מזבח, שקדושת דמים הוא, כיון שמרדה פקעה קדושתה וחייבת בשילוח[78].

על קדשי בדק הבית, שנחלקו ראשונים אם לפי שהם קדושים בקדושת דמים, אין בהם מועל אחר מועל כמה פעמים, או שאף הקדושים בקדושת דמים יש בהם מועל אחר מועל כמה פעמים, כדין קדשי מזבח, ע"ע מעילה. על האמוראים החולקים על רב, וסוברים שאף המקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה, אין שילוח-הקן* נוהג בגוזליה, ושהלכה כמותם, ע"ע שילוח הקן.

הערות שוליים

  1. עי' רבינו גרשום מנחות ק ב ובכורות ה ב; עי' מפרש נדרים כח ב ד"ה וליתני; עי' תוס' גיטין מ ב ד"ה הקדש; עי' תוס' מנחות נ ב ד"ה ומחצה; עי' תוס' רא"ש יבמות מו א.
  2. רבינו גרשום מנחות ק ב.
  3. עי' תוס' גיטין שם; עי' תוס' רא"ש שם ופי' הרא"ש נדרים כט א.
  4. רש"י מנחות שם ד"ה המנחות.
  5. ע"ע שעבוד.
  6. תוס' גיטין מ ב ד"ה הקדש, בשם ר"י, בד' רש"י שם ד"ה הקדש; תוס' רא"ש יבמות מו א, בד' רש"י שם ד"ה הקדש חמץ ושחרור, והובא בשו"ת ריב"ש סי' שנט.
  7. קובץ שעורים קידושין סי' מב; קהילות יעקב מעילה סו"ס א. ועי' קהלות יעקב שם סי' א סק"ד, בד' תו"י כריתות יג ב ד"ה ואשם.
  8. ירו' שקלים פ"ד ה"ד; כ"מ מבר"ר פ"ס סי' ג; מלא"ש נדרים פי"א מ"ד.
  9. נדרים כח ב.
  10. מפרש שם ד"ה נקצצו פודן.
  11. עי' גמ' שם כט ב, בד' בר פדא.
  12. עי' רא"ש שבציונים 20, 23.
  13. רשב"א שם כט א.
  14. עי' ר"ן שם כח ב ד"ה נקצצו.
  15. נדרים כח ב.
  16. תוס' שם ד"ה עולא.
  17. ר"ן שם ד"ה עולא אמר. ועי' ר"ן שם, מח' רשב"א (וכ"ד תוס' שם ד"ה עולא) ור"מ מקרטובא, אם עולא חולק אף על דינו של בר פדא בגמ' שם, עד שלא נקצצו, או שמודה לו.
  18. עי' גמ' שם כט א.
  19. עי' ציון 1 ואילך.
  20. פי' הרא"ש שם.
  21. רבא בגמ' שם.
  22. ע"ע קדושת הגוף.
  23. פי' הרא"ש שם.
  24. עי' רב המנונא בגמ' שם.
  25. גמ' שם, ור"ן ד"ה אמר ליה אביי, בשם הרשב"א.
  26. ר"ן שם, בשם הרשב"א, בצד הא'.
  27. ר"ן שם, בצד הב', ובמסקנה.
  28. עי' ר"ן שם, בצד הב', ובמסקנה.
  29. רמב"ם מעה"ק פט"ו ה"ז, לפי כס"מ שם, וסותר לרמב"ם שבציון 31, ועמד ע"ז במאירי נדרים כח ב, וצ"ב; מאירי שם, בשם גדולי המחברים בחיבורים.
  30. מאירי שם, לד' זו.
  31. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם, שמפרש המשנה כבר פדא, וסותר לרמב"ם שבציון 29, ועמד ע"ז במאירי שם, וצ"ב; עי' ראב"ד שם; מאירי שם, בשם גדולי הדורות, ובשם גדולי המחברים בפירושי המשנה.
  32. עי' ראב"ד שם; מאירי שם, לד' זו.
  33. מאירי שם, בשם קצת מפרשים, ונ' שמסכים להם.
  34. ע"ע קדוש כלי.
  35. משנה מנחות ק ב.
  36. רש"י שם ד"ה המנחות.
  37. שמואל בגמ' שם, ורש"י ד"ה ואפילו טהורים; ר' אושעיא בגמ' שם קא א, ללשון הב'.
  38. רב כהנא בגמ' שם; ר' אושעיא בגמ' שם, ללשון הא'; ר' אלעזר בגמ' שם.
  39. ר' אלעזר בגמ' שם, ורש"י ד"ה חוץ ממנחת חוטא.
  40. ר' אלעזר בגמ' שם.
  41. ויקרא ה ו וי.
  42. ע"ע קרבן עולה ויורד.
  43. שם יג.
  44. ע"ע הנ"ל. עי' רש"י מנחות שם.
  45. רמב"ם אסו"מ פ"ו ה"ה.
  46. ע"ע בכור בהמה טהורה: נתינתו לכהן.
  47. ע"ע זרוע ולחיים וקבה: המצוה.
  48. בכורות כז א, ורש"י ד"ה אבל הני מתנות, וסותר לגמ' שבציון 68, וצ"ב.
  49. ע"ע בכור בהמה טהורה: נתינתו לכהן.
  50. ע"ע תרומה גדולה.
  51. ברייתא בכורות כו ב, ורבינו גרשום שם, ורש"י שם ד"ה בבית הרועים וד"ה בבית הגרנות וד"ה בבית המטבחים.
  52. ברייתא שם, ורבינו גרשום שם.
  53. ע"ע.
  54. רבינו גרשום שם כז א. וע"ע קדושת הגוף.
  55. גמ' שם, שלגי' שבציון 61, מוסבת על הדין שבציון 51 ואילך.
  56. רבינו גרשום שם.
  57. עי' רש"י שם ד"ה אבל הני מתנות.
  58. עי' רבינו גרשום שם.
  59. רש"י שם.
  60. עי' רש"י שם.
  61. עי' גמ' שם כז א, לגי' רבינו גרשום שם: ותנא קמא בכולן יש בהן טובת הנאה מאי טעמא, ועי' ציון 67, שי"ג בע"א. ועי' רבינו גרשום שם, שמנהג חולין היינו בזיון, שיאכילום לכלבים, ועי' רש"י שם ד"ה אבל הני מתנות וד"ה תיתחל ותוס' שם ד"ה ואתי שפי' בע"א, שמנהג חולין היינו שלא יאכלום בצלי ובחרדל כדין מתנות כהונה (ע"ע זרוע ולחיים וקבה ציון 339 ואילך וע"ע מתנות כהונה).
  62. עי' רש"י שם ד"ה אבל הני מתנות.
  63. ברייתא בכורות כז א.
  64. גמ' שם, שלגי' שבציון 67, מוסבת על הדין שבציון הקודם.
  65. עי' רש"י שם ד"ה אמר לך תרומה.
  66. עי' רש"י שם ד"ה אבל הני מתנות.
  67. עי' גמ' שם, לגירסתנו, וגי' רש"י שם ד"ה ה"ג ותנא: ותנא מאי טעמא, ועי' ציון 61, שי"ג בע"א. ועי' ציון הנ"ל, מח' ראשונים מהו מנהג חולין.
  68. בכורות ה ב, ורבינו גרשום שם, ורש"י שם ד"ה גלי רחמנא, וסותר לגמ' שבציון 48, וצ"ב.
  69. רבינו גרשום שם.
  70. זבחים מה א ומנחות קא א וחולין קלט א ומעילה טו א.
  71. ע"ע הקדש ציון 134 ואילך.
  72. ע"ע הנ"ל ציון 151 ואילך.
  73. ע"ע הנ"ל ציון 157 ואילך.
  74. מנחות שם.
  75. עי' משנה חולין קלח ב.
  76. גמ' שם קלט א, ורש"י ד"ה במקדיש פירות שובכו.
  77. רש"י שם ד"ה לא פקעה קדושתייהו.
  78. גמ' שם, בד' רב; עי' ר"ל בגמ' שם, קודם שהשיב לו ר' יוחנן, שוחזר בו ר"ל.