אנציקלופדיה תלמודית:שחור

הגדרת הערך - מראה שחור בעניני הלכה.

מראה השחור מוזכר בכתוב: שחורה אני^[1], וכן: אל תראוני שאני שחרחרת^[2], וכן: שחרות כעורב^[3], וכן: חשך משחור תארם^[4]. ומשמש בכמה עניני הלכה^[5], מהם דינים הצריכים דוקא מראה השחור, ומהם דינים שאין לעשות בשחור, או שהשחור פוסל בהם.

כמה מראות שחורות מוזכרים בחז"ל: חושך הלילה^[6]; כושי^[7]; עורב שחור^[8]; דיו^[9]; זפת^[10]; שעוה שחורה^[11]; עשב שחור^[12]; ענב שחור^[13]; זית שחור^[14]; כחול^[15].

מנעלים

בזמן חז"ל יש מן הראשונים שכתבו שהיו נוהגים ללכת במנעלים שחורים^[16]. ויש שכתבו שיש מקומות שהיו הולכים במנעלים לבנים^[17].

דינים שהשחור פוסל בהם

אתרוג* השחור ביותר כאדם כושי*, יש סוברים שהוא פסול^[18], לפי שאינו הדר^[19]. על אתרוג שהשחרות שלו מועטת, ע"ע אתרוג^[20]; הדס* שענביו – פירות שגדלים בו^[21] – מרובים מעליו שפסול^[22], הוא בענבים שחורות^[23], או באדומות שכשיתייבשו יהיו שחורות^[24], על טעם הפסול ע"ע הדס^[25]; ריאה*, שנמצא בה מראה - כל שהוא^[26] - שחור כדיו, הרי זה סימן טריפה*^[27], שמראה דם שחור היא חולי^[28], וסופו של הריאה לירקב ולינקב^[29]; כהן* שמראה עורו שחור ככושי, הרי הוא בעל-מום*^[30], על מקור הדבר ע"ע מומי כהן^[31], על דיניו ע"ע בעל מום (כהן). על כהן השחור ששחרותו פחות מכושי, שיש סוברים שחשוב בעל מום, ע"ע מומי כהן^[32]; בהמה שמראה עורה ככושי, אם חשובה בעלת מום ופסולה לקרבן, ע"ע מומי קרבן^[33].

דינים שאין לעשותם בדבר השחור

יין שחור ככושי, אין מביאים ממנו לנסכים*^[34], לפי שאינו יין חשוב^[35], ואם הביא כשר^[36], ואף לסוברים שאינו קרוי יין אלא האדום^[37], אף השחור היה אדום אלא שלקה^[38], או שדוקא שחור ככושי שאינו שחור גמור חשוב כיין אדום^[39]. ומקדשים על יין השחור ככושי בשבת^[40]; ביום-טוב* שאסרו לאדם לשלוח דורון לחבירו כלי הצריך תיקון^[41], אמר ר' יוסי שאסור לשלוח מנעל שחור, מפני שהדרך במקומו היה להחליק מנעלים שחורים^[42], לפי היו עושים המנעלים עם בשר העור בצד החיצוני, והבשר צריך החלקה^[43]; מלח סלקונדרוית - היינו מלח שנחתומי רומי היו משתמשים בו^[44], או כל אנשי רומי היו נותנים אותו במאכלים שהיו מבשלים^[45], שהיה מחליש מעט את כח המלח^[46] – שאין לוקחים אותו בסוריא אלא מאדם שמוחזק בכשרות^[47], אמר ר' מאיר שהוא דוקא במלח שחור^[48], לפי שהיו מערבים במלח קרבי דגים שחורים טמאים^[49].

איסור לעשות בשחור

אסור לאיש לצבוע שערותיו הלבנות בשחור^[50], ועובר על הכתוב: ולא ילבש גבר שמלת אשה^[51]. ויש סוברים שאין איסורו אלא מדרבנן^[52]. על האיסור ללקוט שערות לבנות מתוך שחורות ע"ע לא ילבש^[53].

דינים ומנהגים שצריכים צבע שחור

אין כותבים כתיבת סת"ם אלא בדיו שחור^[54]; רצועות של תפילין - בין של יד ובין של ראש^[55] – אמר ר' יצחק שצריכות להיות שחורות^[56], פניהם החיצונים^[57], מהלכה למשה מסיני^[58], וכל מראה שחור כשר, ומכל מקום מצוה שיהיה שחור חזק כעורב^[59]. ויש מן הראשונים שכתבו שנוי הוא לתפילין שיהיה הרצועה כולה – אף הצד הפנימי^[60] - שחורה^[61]. על הצביעה שצריך להיות לשמה*, ועל אורך הרצועות שצריכות להיות שחורות, ע"ע תפילין; בתים של התפילין יש סוברים שצריכים להיות שחורות^[62], מהלכה למשה מסיני^[63]. ויש חולקים וסוברים שאינם צריכות להיות שחורות^[64], ומכל מקום נוי הוא לתפילין שיהיו שחורות^[65]; אבלים וקרובי המת היו נוהגים ללבוש שחורים^[66], ואינו חיוב אלא מנהג^[67]. ויכול אדם שמת אהבו להחמיר להצטער עליו וללבוש שחורים^[68]. אליעזר זעירא היה מתאבל על ירושלים והיה לבוש שחורים כדרך האבלים, ואף רצועות מנעליו היו שחורים^[69].

דינים הנוהגים בדברים שחורים

הרואה אדם שהוא שחור הרבה ככושי, מברך עליו משנה את הבריות^[70]; שיער שחור מציל בנגעים, ועל כך ע"ע נגעים^[71]; דם-נדה* שאינו טמא מן התורה בכל מראות הדמים אלא במראה מיני האדמימות^[72], שנינו שהוא טמא אף במראה השחור^[73], לפי שדם שחור אדום הוא אלא שלקה^[74]. באיזה שחור אמרו, בברייתא שנינו וכן אמר רבה בר רב הונא שהוא כדיו^[75] היבש^[76], וכן הלכה^[77]. עולא הראה לתלמידיו בגד שחור אחד, והורה שהשחור הטמא הוא כמראה שחרורית אותו הבגד^[78]. ר' יוחנן אמר כמפות וסדינים שחורים של הבאים ממדינת הים^[79], ממקום הנקרא אוליירין^[80]. ר' אמי בשם ר' יוחנן אמר כצעיפים של ראש השחורים הבאים ממדינת הים^[81]. מראה השחור, שהיה עמוק מהשיעור שאמרו חכמים – כגון שהיה כענב שחור^[82], או כשעוה שחורה^[83], או עשב שחור^[84], או כדיו שעמד ימים רבים^[85], או כדיו שנתבשל הרבה^[86] – שנינו שהוא טמא, דיהה ממנו - שהיה המראה כעין הזית השחור או כעין הזפת או כעין העורב^[87] – שנינו שהוא טהור^[88]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שעמוק היינו מעמיק יותר בשחרירותו שהוא שחור יותר, ודיהה מכאן, היינו שהוא פחות שחור^[89]. ויש מן הראשונים מפרשים עמוק מכאן היינו שהוא לבן ממנו מעט ואינו שחור כל כך, ודיהה מכאן שהוא לבן יותר^[90]. ויש מפרשים שהעמוק הוא שאינו שחור כל כך, והדיהה שהוא טהור הוא השחור יותר^[91], לפי שכל שאינו שחור כל כך נראה בו יותר שאדום היה אלא שלקה^[92].

הערות שוליים