אנציקלופדיה תלמודית:שינוי רשות

הגדרת הערך - העברת גזילה או גניבה שביד הגזלן או הגנב לידי אדם אחר - במכירה או מתנה או הורשה - לענין קנינו של המקבל בגוף הגזילה והגניבה.

מהותו

שינוי רשות, דהיינו ששינהו הגזלן מרשותו לרשות לוקח^[1], במכירה^[2] או בנתינה^[3].

על רשות יורש, שנחלקו אמוראים אם הירושה היא שינוי רשות ונחשבת כרשות חדשה, בדומה לרשות לוקח, או שאינה נחשבת לרשות חדשה, והרי היא כרשות המוריש, ע"ע יורש (א)^[4].

גדרו

שינוי רשות, כתבו אחרונים שאין גדרו שינוי הבעלות שבא על ידי התהוות הקנין, אלא שינוי האישי, שלאיש זה לא בא הדבר באיסור^[5].

הדרכים שקונה

שינוי רשות בלא יאוש אינו קונה^[6], שאין שינוי רשות סיבה לקנין^[7]. נתייאשו הבעלים ואחר כך אירע שינוי רשות - אף לסוברים, וכן הלכה^[8], שיאוש* אינו מקנה מן התורה הגזילה לגזלן או לגנב^[9] - החפץ נקנה^[10].

אירע שינוי רשות לאחר יאוש, לדעת רב זביד נחלקו בו אמוראים: א) לדעת רב משמו של ר' חייא, אין חילוק בין יאוש ואחר כך שינוי רשות לשינוי רשות ואחר כך יאוש, ובשני המקרים קנה החפץ^[11], ולכן גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב, הדין עם הראשון^[12], שדינו של בעל הבית ותביעתו על הגנב היא ואין הלוקח בעל דינו, ואם בא לגבות הימנו יתן דמים, ואף על פי שהוכר הגנב, אין אומרים יחזיר לוקח הכלים בחינם ויפרע מן הגנב^[13]. ב) ולדעת ר' יוחנן משמו של ר' ינאי, יאוש ואחר כך שינוי רשות, קנה, שינוי רשות ואחר כך יאוש, לא קנה^[14], ולכן גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב, הדין עם השני^[15], דינו של בעל הבית עם הלוקח הוא, ויוציא הימנו כליו בחינם^[16].

אף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) רוב הראשונים ואחרונים פוסקים שאין שינוי הרשות קונה אלא לאחר יאוש, ושינוי רשות שלאחריו יאוש אינו קונה^[17], ולכן אם נטלו המוכסים כסותו והחזירו לו כסות אחרת, והבעלים של אותה כסות מרדפים ולא נתייאשו, אף על פי שלאחר שבאה ליד זה נתייאשו, חייב להחזיר לבעלים^[18], שכן כל מחלוקת שבין רב ור' יוחנן, הלכה כר' יוחנן^[19]. ואף על פי שרב פפא - שהוא "בתרא"^[20], והלכה-כבתראי*^[21] - מעמיד מחלוקת האמוראים בענין אחר^[22], אין ביאורו של רב זביד לפי ר' יוחנן נדחה^[23]. או שאדרבא, מהתלמוד עולה שרב פפא סובר כמותו^[24]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים הפוסקים שבין שנתייאשו הבעלים קודם שינוי רשות, בין נתייאשו אחר כך, קנה^[25], שלדעתם רב פפא שהוא "בתרא" מעמיד המחלוקת בענין אחר^[26] - והלכה כבתראי^[27] - ולכן יש לומר שיאוש ושינוי רשות קונים איזה מהם יהיה קודם, כיון שיהיו שניהם^[28].

בטעם שהלוקח מן הגזלן קונה ביאוש ושינוי רשות, ובסברות החולקים אם הקנין נעשה דוקא כשהיאוש קדם לשינוי הרשות, או אף כשבא אחריו, ע"ע יאוש^[29]. ושם^[30], על הסוברים שאף אם שינוי רשות ואחר כך יאוש קונה, מכל מקום אם נתחייב הלוקח בהשבה, כגון שהיה ידוע לו שהחפץ גזול, לא קנאו.

החזרת דמים

הקונה מן הגזלן, אם צריך להחזיר דמים לבעלים הראשון, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שקנה החפץ לגמרי, ואינו מחזיר לו אפילו דמים^[31], שכיון שהגניבה ביד אחר, קנאה לגמרי, ואינו צריך להחזיר דמים, אלא הבעלים תובעים את הגנב^[32]. ואף על פי שבשינוי מעשה שקונה אנו אומרים שאין קנייתו אלא לגוף הגזילה, אבל חייב לשלם דמיה^[33], מכל מקום אין הדין ביאוש ושינוי רשות כן, אלא פטור השני מכל וכל וידון נגזל עם הגזלן, ואפילו גזילה קיימת ביד השני^[34], שיאוש ושינוי רשות קונה לגמרי קנין הגוף^[35]. ואף על פי שביאוש ושינוי השם הגנב מחזיר הדמים - לסוברים כן^[36] - היינו כיון שהגניבה היא ביד הגנב, שלא מכר או נתן צריך להחזיר הדמים קרן וכפל* כעין שגנב, שאף על פי שקנאה מן התורה ואין צריך להחזיר גוף הגניבה, הדמים חייב לשלם^[37]. ב) ויש סוברים שאינו קונה אלא לענין שאין צריך להחזיר גוף הגניבה, אבל צריך ליתן דמיה^[38], משום שבאיסור בא לידו, שיאוש כדי - לסוברים כן^[39], וכן הלכה^[40] - לא קנה^[41] - מן התורה - או שמכיון שעל ידי קנייתו נעשה השינוי, וכל שינוי אינו קונה רק על ידי מעשה של גזילה, שלא בגזילה אינו מועיל השינוי, נמצא שהוא נהנה מחמת החסרון שהיה מתחילה, ולכן חייב לשלם דמי החפץ^[42]. ומכל מקום יש מהם שכתבו שמפני תקנת-השוק*, אינו עושה כן אלא אם לקח מגנב מפורסם, ועל כך ע"ע תקנת השוק^[43].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאין הקנין אמור אלא לענין שאין הקונה צריך להחזיר גוף הגניבה, אבל מחזיר דמים אם לקח מגנב מפורסם^[44]. ויש פוסקים שאין צריך ליתן לו דמים - אפילו בגנב מפורסם^[45] - שקנה לגמרי^[46].

קידושין

קידש אשה* בגזילה אחר יאוש, מקודשת, שיש יאוש ושינוי רשות^[47]. ונחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שהם קידושין גמורים^[48], שאף על פי שכסף הקידושין צריך להיות של המקדש^[49], ויאוש בלבד - לסוברים כן^[50], וכן הלכה^[51] - אינו קונה^[52], מכיון שכשהגיעה לידה יש כאן יאוש ושינוי רשות, קנתה הכסף^[53], וכיון שקנאתו היא, אף הוא קונה אותה^[54], אפילו לא שידך^[55], אף על פי שהוא לא קנה דינר זה בעוד שהיה ברשותו^[56], שבשעה שבא לידי לוקח הגזלן הוא שקונה - לסוברים כן^[57] -ואם כן כסף הקידושין שייך לבעל^[58]. או שאין הקנין בשעת היאוש או השינוי רשות, אלא שקנה - הגזלן - למפרע משעת גזילה^[59].

ב) ויש סוברים שהמקדש את האישה בכסף שגזל שנתייאשו הימנו בעליו, מדאורייתא אינה מקודשת, אלא מדרבנן, וצריכה גט*^[60], שלעולם דנים בה כדין הספיקות, שאם קידשה אחר צריכה גם מזה ומזה^[61], שאין כאן שינוי רשות^[62], משום שהמקדש לא קנה הכסף על ידי יאוש, ונמצא שברגע הקידושין לא היו שלו^[63], שאין יאוש ושינוי רשות קונים, אלא משום שלוקח בהיתר בא - לסוברים כן^[64] - ואם כן לא שייך לומר כשהיא קנאתו אף הוא קונה אותה, כיון שצריך כסף קידושין משלו, ולא שייך לומר שקידושין וקנין באים-כאחד*, שעבורו שינוי רשות אינו מועיל, אלא עבורה שהיא בהיתר, ועבורו הרי בא הכסף באיסור^[65]. או משום שהמקדש את האשה ונישאו והיו נישואי טעות כסף הקידושין חוזר - לסוברים כן^[66] - ואם כן אינו שינוי רשות ממש^[67]. או שכן הקונה מן הגזלן, אף לאחר יאוש, צריך ליתן לבעלים דמי הגזילה - לסוברים כן^[68] - ואם כן במה קנאה לאישה זו כשקידשה בגזל אחר יאוש, שאף על פי שהיא שינוי רשות ביד האישה ואינה צריכה להחזיר גוף הקידושין, מכל מקום צריכה לפרוע דמי הקידושין לנגזל, ומה לי הן ומה לי דמיהן, הרי לא נתן לה כלום^[69].

ג) ויש סוברים שהמקדש את האישה בכסף שגזל שנתייאשו הימנו בעליו, צריכה גט מספק, שמא קונה מדרבנן^[70], שלדעתם יאוש קונה מתקנת-השוק* לחומרא^[71]. ויש שפירשו כן אף בדעת הסוברים שהקידושין קידושין מדרבנן^[72].

קידש אישה בגזילה שגזל ממנה, יש מהראשונים סוברים שאפילו אחר יאוש, אינה מקודשת^[73], שאין כאן שינוי רשות^[74]. ודוקא אם לא שידכו תחילה, אבל אם שידכו, ונתנו בידה ואמרה כן, מקודשת^[75], שכשקיבלתו לגזל שלה, בשם קידושין קיבלתו^[76]. אם שתהיה מקודשת לו ויהא חייב לה סלע^[77], שכיון ששידכו, נוח לה שיקדשנה בו וישלם לה מצד אחר, אבל מחילת גזילה אין כאן^[78]. או שמחלה לגזל^[79], שנתקבלה גזילתה ונתקבלה קידושיה ושוב אין לה עליו כלום^[80].

אף לסוברים שיאוש לאחר שינוי רשות מקנה^[81], אם לא היה יאוש בעת הקידושין אינו מועיל היאוש אחר כך, כיון שבעת הקידושין נתן לה דבר שאינו שלו, ואפילו אם אמר תתקדש אחר היאוש, שאינו דומה לאומר תתקדש לאחר שלושים יום, כיון שבעת הנתינה אינה שלו^[82].

המחיל את הקנין

באדם המחיל את הקנין, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים ואחרונים סוברים שבעל הקנין על החפץ שאמרו שקונה ביאוש ושינוי רשות, היינו הקונה מן הגזלן^[83] הקונה מעצמו ביאוש, מכיון שבהיתר בא לידו^[84]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שהגזלן הוא הקונה את החפץ ומקנה ללוקח^[85]. לדעה זו, כתבו ראשונים ואחרונים שקנין זה נעשה בשעת שינוי רשות, כשבא לאחר היאוש^[86], או בשעת היאוש, הבא לאחר שינוי הרשות^[87] - לסוברים שיאוש הבא לאחר שינוי רשות קונה^[88] - ויש מהאחרונים הסובר שאין הקנין בשעת היאוש או השינוי רשות, אלא שקנה למפרע - הגזלן - משעת גזילה^[89].

על הקונה חפץ מן הגזלן לאחר יאוש* הבעלים, שיש מהאחרונים הסובר שעבר בלא-תחמוד*, לפי שבקנין זה הוציא את החפץ מן הבעלים על ידי יאוש ושינוי רשות, ואינו חייב להשיב את החפץ, ע"ע לא תחמוד; לא תתאוה^[90].

קטן

נתן הגזילה לאחר יאוש לקטן במתנה, אם הקטן*, שאינו קונה מן התורה אלא היכן שדעת-אחרת-מקנה^[91], קונה אותו ביאוש ושינוי רשות, כתבו אחרונים שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים: לסוברים שהלוקח הוא הקונה^[92], כשנתנו לקטן אין דעת אחרת מקנה^[93]. ולסוברים שהגזלן הוא הקונה^[94], בשעה שמוכרו או נותנו יש דעת אחרת שמקנה^[95], ונתינתו לקטן וקנייתו באים כאחד^[96].

שלא מדעתו

אינו נקרא שינוי רשות, אלא כשנתנו לו מדעת^[97], אבל אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן, שלא מדעת הגזלן, אין זה שינוי רשות^[98], כמו שאין רשות הגזלן שלקחה מבית בעלים קרויה שינוי רשות לקנותה ביאוש ובאותו שינוי רשות, אפילו לסוברים ששינוי רשות ויאוש קונים כיאוש ושינוי רשות^[99]. וכן אם נתנו בטעות, אינו נקרא שינוי רשות^[100].

בעל כורחו של גזלן

אינו נקרא שינוי רשות, אלא אם כן מכרו הגזלן או נתנו לאחר, שנעשה שינוי הרשות ברצונו^[101], אבל אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן שלא מרצונו, כאילו נטלו מבית הבעלים^[102], וכן הדין אם נטלו בעל כורחו^[103], והרי הוא כאילו שניהם נטלוהו מביתו ויכול לתבוע מאיזה מהם שירצה^[104], אם ירצה הנגזל גובה הכל מהראשון ואם ירצה גובה הכל מהשני, ואם ירצה יגבה חצי מזה וחצי מזה, ואם פרעו השני לראשון או שהגזלן הראשון מחל לשני אינו כלום^[105], ואין חילוק אם ידע השני שהיה גזול ביד הגזלן או שלא ידע^[106], ואפילו אם אכלו השני ואינו בעולם, חייב לשלם לבעלים^[107]. אכן, המציל מיד ליסטים ישראל הרי אלו שלו, מפני שנתייאשו הבעלים^[108], וכן שיירה שהיתה הולכת במדבר, ועמד עליה גייס וטרפה, אם אינם יכולים להציל מידם, ועמד אחד מהם והציל, הציל לעצמו^[109], שדוקא כשנתייאש אחר שבא לידי גזלן נקרא יאוש של גזילה ולא קנה, מפני שכבר נתחייב הגזלן בהשבה, אבל אם ראה אנס בא כנגדו והמטלטלין מונחין עדיין לפניו ונתייאש, כיון שנתיאש קודם שבא ליד הגזלן כבר נעשה על המטלטלין שם יאוש של אבידה, ואין עליו חיוב השבה^[110]. ויש מהאחרונים המצדדים שאף אם לקחו מידו של גזלן בעל כורחו, כל שידע בו גזלן, חשוב שינוי רשות^[111].

בעל כורחו של מקבל

נתנו הגזלן או הגנב, בעל כורחו של מקבל, כתבו אחרונים שאינו שינוי רשות^[112]. ויש שנסתפקו בדעת ראשונים, שמא חשוב שינוי רשות^[113].

באחריות

מכר הגזלן מטלטלין ללוקח במכירה רגילה, שהיא באחריות*^[114], יש מהראשונים שכתבו שאינו קונה החפץ, והנגזל מוציא החפץ מיד הלוקח^[115], שכיון שהוא באחריות, אינו שינוי רשות, וכאילו הוא ברשות גזלן^[116]. או שהטעם הוא שכיון שאין לו שום הפסד, שיחזור על הגזלן ויתבע ממנו הדמים^[117], וביארו אחרונים שאף על פי שקנה ביאוש ושינוי רשות, מכל מקום אנו אומדים לדעתו של הלוקח, שאם היה יודע שגזולה הפרה, לא היה לוקחה, שלא נוח לו שיהיה מסייע לידי עבירה, ועוד כיון שבאבידה צריך להשיב כשרוצה לעשות לפנים משורת הדין, וממילא בטל המקח למפרע ואין כאן שינוי רשות, שהוא כאילו לא לקחה, אבל אם לקח שלא באחריות, שאם יתבטל המקח יהיה לו הפסד לגמרי, אין אומדנא כזו, שאף שאם היה יודע מתחילה לא היה מתרצה לקנות, מכל מקום באופן הזה שנעשה שלא בידיעתו רוצה שיתקיים המקח^[118].

להלכה יש מהפוסקים שהשמיטו החילוק בין חפץ שיש עליו אחריות, לחפץ שאין עליו אחריות^[119]. ויש מהפוסקים שכתבו שאם מכרו באחריות, אינו שינוי רשות^[120].

הערות שוליים