אנציקלופדיה תלמודית:תערובת חמץ

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:11, 7 ביוני 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דיני חמץ שנתערב בהיתר קודם פסח.</span> == '''<span dir="rtl">דינו</span>''' == <span d...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני חמץ שנתערב בהיתר קודם פסח.

דינו

חמץ שנתערב בהיתר, דינו מן התורה כשאר תערובת של איסור בהיתר שמתבטל החמץ באופנים שונים, ועל כך ע"ע בטול אסורים: בכל האסורים[1]. באופנים שמתבטל החמץ מן התורה החמירו חכמים באופנים שונים שאינו מתבטל, ועל כך ע"ע הנ"ל: בחמץ בפסח. הערך שלפנינו עוסק בדיני החמץ שנתערב בהיתר באופן שלא נתבטל מן התורה. על חמץ שנתערב קודם הפסח שנתבטל קודם הפסח, והגיע פסח שחמץ אוסר במשהו[2], אם חוזר-ונעור* ע"ע חוזר ונעור[3].

הדין

חמץ בפסח שנתערב בהיתר, ונימוח החמץ[4], באופן שאינו בטל מן התורה ברוב ההיתר[5], כגון כותח הבבלי שמפררים בו פירורי לחם להחמיצו, ושכר המדי שנותנים בו שעורים ומים ומחמיץ, וחומץ האדומי שנותנים בו שעורים כדי שיחמיץ, וזיתום המצרי שהוא שליש שעורים ושליש מלח ושליש כרכום[6], נחלקו בו תנאים – באופן שאין מהחמץ שיעור כזית[7], ויש שפירשו שנותן החמץ טעם בהיתר[8], ויש שפירשו דוקא בשיש מהחמץ כזית[9] - אם אסור מן התורה באכילה[10], או אף אם מוזהר עליו בבל-יראה-ובל ימצא[11]: לדעת סתם משנה מוזהרים עליו בלאו ואין בו כרת[12], וכן אמרו בברייתא[13], וכן סובר ר' אליעזר[14], וכן סובר רב יהודה בדעת ר' מאיר, הסובר שבחמץ-נקשה* מוזהרים בלאו[15], שקל וחומר בתערובת שחמור יותר לדעתם[16]. בטעם הדבר אמרו בברייתא שלמדים מהכתוב: כל מחמצת לא תאכלו[17], שתיבת "כל" בא לרבות תערובת חמץ[18]. ובתרגום יונתן תרגם הכתוב: כל מחמצת, כל ערביבי דמחמע[19]. ממוני המצוות יש שמונים איסור תערובת חמץ במנין-המצות*[20]. ויש שאינם מונים אותה[21]. בטעם שאינו ענוש כרת[22], אמרו בברייתא שאמר הכתוב: כי כל אוכל חמץ ונכרתה[23], על חמץ דגן גמור ענוש כרת ולא על עירובו[24], והיינו מדכתב חמץ ולא כתב מחמצת[25], או מדאמר הכתוב: כי כל אכל מחמצת ונכרתה[26], למה כתב עוד: כי כל אוכל חמץ ונכרתה, ללמד שכל האוכל בכרת ואין כל החמץ בכרת, שתערובת חמץ אינו בכרת[27].

שיטת חכמים

חכמים סוברים שאין עוברים בתערובת חמץ[28], שסוברים שאין לדרוש מכל מחמצת, לרבות תערובת חמץ[29]. ונחלקו בדעתם: יש סוברים שאין בו איסור כרת, אך יש בו איסור מן התורה[30]. ויש סוברים שאסור מן התורה ככל חצי-שיעור* שאסור מן התורה לסוברים כן[31]. ויש שכתבו שאינו אסור מן התורה, אך אסור מדרבנן[32], כבכל איסורי אכילה שאסורים בתערובת[33].

בפחות מכזית

חמץ בפחות מכזית שנתערב בהיתר, נחלקו בדבר: יש סוברים שאסור באכילה מדרבנן[34]. ויש סוברים שבזה נתרבה לדעת יש מן התנאים לאיסור מן התורה[35], כשמצטרף לכזית מההיתר[36], שהתר-מצטרף-לאסור* בחמץ[37], ומהם יש סוברים שענוש האוכלו מלקות[38], ומהם יש סוברים שאינו ענוש מלקות[39]. ויש סוברים אף בד' חכמים הסוברים שלא נתרבה תערובת מכל מחמצת, שמכל מקום אסור לאוכלו שלא נתרבה אלא לענין מלקות[40].

בנותן טעם

חמץ שנתערב בהיתר ונותן טעם בתערובת, נחלקו ראשונים בדבר: יש שפירשו שבה נחלקו תנאים[41], ולדעת חכמים[42] התערובת מותר, לפי שלדעתם טעם-כעיקר* אינו אסור מן התורה[43], או אף על פי שהתערובת אסורה מכל מקום אין לוקים עליו לפי שלא אכל מהאיסור כזית[44]. ויש שפירשו שבנותן טעם אף לחכמים התערובת אסור, לפי שטעם כעיקר אסור מן התורה[45]. על דינו של חמץ שנתן טעם בהיתר ואין בהיתר ממשות חמץ, ע"ע בל יראה[46].

בכזית

כזית חמץ שנתערב בהיתר, ואכלו מהחמץ כזית בכדי אכילת פרס, נחלקו ראשונים בדבר: יש שכתבו שאסור מן התורה ואף לדעת חכמים שאין דורשים מ"כל מחמצת" תערובת חמץ[47], ומהם יש סוברים שהוא כחמץ גמור שהאוכלו ענוש כרת[48]. ויש שפירשו שהיא מחלוקת תנאים אם נתרבה מ"כל מחמצת"[49].

בערב פסח

תערובת חמץ אינו אסור בי"ד אחר חצות, אף לסוברים שאסור בפסח, שדוקא בחמץ גמור ריבתה תורה אף י"ד לאיסור[50].

חמץ נוקשה

חמץ-נוקשה* שאסור מן התורה לסוברים כן[51], אינו אסור בתערובת של היתר, שאיסור חמץ נוקשה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו[52].

האיסורים

הנאה

ת­ערובת חמץ, לסוברים שנתרבה לאיסור[53], אסור בהנאה[54], כיון דנתרבה איסור הנאה בחמץ מהכתוב לא יאכל[55], כל איסורי חמץ בכלל ואף תערובת חמץ[56]. ויש שכתבו בדעת חזקיה הסובר שכל מקום שנאמר איסור אכילה אין איסור הנאה בכלל[57], שתערובת חמץ מותר בהנאה[58], ויש שכתבו כן אף בדעת ר' אבהו, שסובר שכל מקום שנאמר איסור אכילה אף הנאה בכלל האיסור[59], שאינו אלא במקום שנאסר בפירוש בכתוב, ולא בתערובת חמץ שלא כתוב בקרא בפירוש האיסור בו, אלא נתרבה מדרשה[60].

בל יראה

תערובת חמץ נחלקו ראשונים אם מוזהרים עליה בבל-יראה-ובל-ימצא*: א) יש סוברים שמוזהרים עליה[61], ואף לסוברים שאין עוברים על אכילתה, שבאכילה הטעם שאין עוברים לפי שאין בה שיעור כזית בכדי אכילת פרס - שהרי זה כאילו אכל חצי זית היום וחצי זית למחר[62] - אבל לענין בל יראה, כיון שיש כזית חמץ מצורף בכל התערובת, עובר עליה[63]. ב) יש סוברים שמוזהרים עליה דוקא לסוברים שעוברים על אכילתה[64], שלמדים ביעור חמץ מאכילת חמץ[65], וכן הוקשו זה לזה[66]. ג) יש סוברים שאין מוזהרים עליה[67], ואף לסוברים שמוזהר על אכילתה, לפי שנתרבה לאכילה, אבל לבל יראה לא נתרבה[68].

על דבר שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה שמותר להשהותו בפסח, ע"ע בל יראה ובל ימצא[69]. על תערובת שהחמץ הוא דבר-המעמיד* שעוברים עליו בבל יראה אף לסוברים שאין עוברים בכל תערובת חמץ, ע"ע דבר המעמיד[70].

חובת ביעור

תערובת חמץ, לסוברים שאין עוברים עליה בבל יראה ובל ימצא, ואינה אסורה מן התורה אלא באכילה[71], נחלקו ראשונים אם גזרו חכמים שלא להשהותה: יש סוברים שמותר להשהותה ואינה צריכה ביעור[72], שלא גזרו חכמים אלא במקום שהחמירה תורה בבל יראה, שכיון שהחמירה בו התורה כל כך הוסיפו חכמים לגזור גם שמא יבא לאכול, אבל כשהתורה לא אסרה בבל יראה אף חכמים לא גזרו[73]. ויש סוברים שכל שאסור באכילה מן התורה, חששו חכמים שמא ישכח ויאכל וחייב לבערו[74], או שמשום שגזרו בחמץ גמור שיש בו בל יראה, החמירו בכל חמץ אף בשאין בו בל יראה[75]. על תערובת חמץ שאינה ראויה לאכילה, שמותר שלהשהותה, ע"ע בעור חמץ[76].

הערות שוליים

  1. וע"ע בל יראה ציון 197א ואילך.
  2. ע"ע בטול אסורים ציון 174 ואילך.
  3. ציון 131 ואילך.
  4. עי' רש"י פסחים מג א ד"ה מאן, ופסקי ריא"ז פסחים רפ"ג, בד' תנאים דלהלן.
  5. ע"ע בטול אסורים. ועי' פסקי ריא"ז שם ומג"א סי' תמב ס"ק א ומ"ב שם ס"ק א.
  6. עי' משנה וברייתא דלהלן וגמ' שם וטור או"ח תמב.
  7. עי' ציון 35 ואילך.
  8. עי' ציון 41.
  9. עי' ציון 48.
  10. עי' ציון 17 שנחלקו באיסור הכתוב באכילה "כל מחמצת לא תאכלו", ועי' תוס' פסחים מב א ד"ה ואלו.
  11. עי' ציון 61 ואילך מחלוקת ראשונים.
  12. משנה פסחים מב א.
  13. פסחים מג א.
  14. ברייתא שם.
  15. עי' פסחים שם, וע"ע חמץ נקשה ציון 60.
  16. גמ' שם.
  17. שמות יב כ. ברייתא פסחים מג א וירושלמי פסחים פ"ג ה"א, ומכילתא ובמכילתא דרשב"י שמות שם.
  18. גמ' פסחים שם וירושלמי שם. וע"ע כל ציון 2 ואילך.
  19. תיב"ע שמות שם. ועי' גמ' שם.
  20. רמב"ם בסהמ"צ ל"ת קצח; סמ"ג ל"ת עט; החינוך מצ' יב.
  21. הבה"ג והרס"ג במנין המצוות; השגות הרמב"ן לסהמ"צ לרמב"ם שם.
  22. עי' לעיל.
  23. שמות יב טו.
  24. ברייתא פסחים מג א וירושלמי פ"ג ה"א, וכעי"ז במכילתא דרשב"י שמות שם כ. ועי' גמ' שם א וב, וע' כל ציון 6 ואילך.
  25. עי' כתוב שם לראב"ד שם (יג א); תוס' רא"ש פסחים שם.
  26. שמות שם יט.
  27. בעה"מ שם; ר"ן שם.
  28. ברייתא שם.
  29. גמ' פסחים מג ב, וע"ע כל ציון 10 ואילך.
  30. השלמה והמכתם פסחים מב א.
  31. ע"ע חצי שיעור. ר"ן פסחים רפ"ג (יג א); החינוך סוף מצ' יב.
  32. השגות הרמב"ן לסהמ"צ ל"ת קצח והחינוך מצ' יב, בד' הרמב"ם בסהמ"צ שם ובחו"מ פ"א ה"ו; תלמיד הרשב"א פסחים מב א.
  33. בה"ג שם; הלכות פסוקות שם.
  34. השגות הרמב"ן על סהמ"צ לרמב"ם ל"ת קצח והחינוך מצ' יב, בד' הרמב"ם שם.
  35. עי' רי"ף פסחים שם (יג א); פסקי ריא"ז פסחים פ"ג ה"א; ר' דניאל הבבלי בשו"ת ברכת אברהם סי' כ; עי' מ"מ חו"מ פ"א ה"ו בד' הרמב"ם שם; השגות הרמב"ן שם; ר"ן פסחים רפ"ג; העיטור ביעור חמץ ח"ד; עי' ס' הבתים ס' המצוה.
  36. עי' רי"ף שם; פסקי ריא"ז שם; ר' דניאל הבבלי שם; עי' מ"מ שם.
  37. פסקי ריא"ז שם. וע"ע התר מצטרף לאסור ציון 101 ואילך.
  38. השגות הרמב"ן שם.
  39. ס' הבתים שם. ועי"ש בטעם הדבר: לא בא ענש גדול בתערובת לפי שאין האדם נמשך באכילת התערובת כאשר ימשך באכילת החמץ עצמו.
  40. המכתם פסחים מב א.
  41. עי' ציון 12 ואילך. עי' רש"י פסחים מה א ד"ה ור' עקיבא; השגת הראב"ד למאור פסחים רפ"ג; רמב"ן במלחמות במלחמות פסחים רפ"ג; פסקי ריא"ז פסחים רפ"ג; השלמה שם מב א; המכתם שם.
  42. עי' ציון 28.
  43. רש"י שם, וע"ע טעם כעיקר ציון 101. ועי' רמב"ן שם שפי' בע"א.
  44. עי' השלמה שם; המכתם שם.
  45. טור או"ח תמב; צדה לדרך מ"ד כ"ג פ"ה. ועי' המאור פסחים רפ"ג, שמפרש מח' התנאים בהיתר מצטרף לאיסור ולא בטעם כעיקר, ועי"ש שטעם כעיקר שאסור מה"ת הוא בשאוכל מן האיסור כזית בכא"פ.
  46. ציון 195 ואילך.
  47. העיטור ביעור חמץ ח"ד; השגות הרמב"ן על סהמ"צ לרמב"ם ל"ת קצח; השלמה פסחים מב ב; מ"מ חו"מ פ"א ה"ו בד' הרמב"ם שם.
  48. השגות הרמב"ן שם.
  49. ר"א בן הרמב"ם בשו"ת ברכת אברהם סי' כ בד' הרמב"ם חו"מ פ"א ה"ו, וכ"נ בפיה"מ לרמב"ם פסחים פ"ג מ"א. ועי' רמב"ם בסהמ"צ שם.
  50. צל"ח פסחים כג ב לתוד"ה מאי, ונו"ב או"ח סי' כא; צל"ח פסחים מב א, ומנ"ח מצ' יב אות ב, ע"פ הרמב"ם בפתיחה לחו"מ במנין המצות: שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה.
  51. ע"ע חמץ נוקשה ציון 39 ואילך.
  52. חת"ס פסחים מג א.
  53. עי' ציון 12 ואילך.
  54. ריצ"ג הל' פסחים; עי' תוס' הרשב"א פסחים ב א: יסברו שמכרו; חי' הר"ן פסחים כג ב; חי' רבינו דוד שם.
  55. ע"ע חמץ: איסור הנאה.
  56. חי' הר"ן שם; חי' רבינו דוד שם.
  57. ע"ע אסורי הנאה ציון 8 ואילך.
  58. תוס' הרשב"א פסחים שם הובא בתוס' שם ד"ה מאי.
  59. ע"ע הנ"ל ציון 2 ואילך. עי' תוס' רא"ש שם: שמא; צל"ח לתוס' שם.
  60. תוס' רא"ש שם. ועי' צל"ח שם.
  61. עי' רמב"ם חו"מ פ"ד ה"ח והגהות הרמ"ך וכס"מ שם וטור או"ח תמב בדעתו; עי' תוס' הרשב"א פסחים ב א בשם רבו; עי' רבינו דוד פסחים מב א בד' רש"י שם ד"ה ואלו; טוש"ע שם א.
  62. כס"מ שם.
  63. עי' ר' דוד שם; הגהות הרמ"ך וכס"מ שם, וכ"נ בתוס' הרשב"א שם.
  64. עי' רש"י פסחים מב א ד"ה ואלו ותוס' שם ד"ה ואלו בשם ריב"ם בביאור ד' חכמים שם; ריטב"א שם; עי' פסקי הרי"ד שם; העיטור סוף הל' ביעור חמץ (קכז א); אהל מועד שער הפסח דרך ב; מ"מ חו"מ פ"ד ה"ח בשם הגאונים; טור או"ח תמב וסוף תמז.
  65. העיטור שם; אהל מועד שם.
  66. העיטור שם.
  67. ר"ת בתוס' פסחים מב א ורא"ש שם; סמ"ג לאוין סי' עט; יראה"ש סי' שא.
  68. ר"ת שם; רא"ש שם; סמ"ג שם; יראה"ש שם. ועי' יראה"ש שלא הוקש השבתה לאיסור אכילה אלא בחמץ שיש בו כרת, וכן לא נלמד ביעור מאכילה אלא לענין שיעור.
  69. ציון 201 ואילך.
  70. ציון 52.
  71. עי' ציון 67 ואילך.
  72. תוס' פסחים כא ב ד"ה רבי; סמ"ג לאוין עט; יראה"ש סי' שא; רא"ש פסחים רפ"ג ותוס' הרא"ש שם מב א לטעם א בתוס' פסחים ב א ד"ה אור; מרדכי פסחים סי' תקצה; רי"ו נ"ה ח"ה בשם י"א; עמודי שלמה למהרש"ל על הסמ"ג שם בשם הרבה גאונים.
  73. רא"ש שם, לטעם ב בתוס' פסחים ב א ד"ה אור.
  74. רא"ש שם ושם לטעם א בתוס' שם; הגהות ר"פ לסמ"ק סי' לד; עי' רי"ו נ"ה ח"ה בשם י"א. וע"ע בעור חמץ ציון 187.
  75. תוס' פסחים ב א ד"ה אור בשם הרשב"א.
  76. ציון 202 ואילך.