אנציקלופדיה תלמודית:תקנת השוק

הגדרת הערך - תקנת חכמים במקבל חפץ באופנים מסויימים ונמצא גנוב שמשלם הבעלים ללוקח הדמים ששילם.

התקנה

הקונה חפץ מחבירו ונמצא החפץ גנוב, ובא בעל החפץ ליטול את שלו, ישבע הקונה – מפני תקון העולם^[1] - כמה שילם, וישלם הבעלים לקונה את הדמים ששילם^[2], מפני תקנת השוק^[3], מאחר שקנאו הלוקח בשוק בפרהסיה ולא ידע שנגנב^[4], שלא לנעול דלת בפני המוכרים^[5], שימנעו בני אדם מלישא וליתן זה עם זה, מחשש שיקחו מהם החפץ ללא דמים^[6].

הוכר הגנב

הוכר הגנב, ויכול הקונה לתבוע את הגנב, נחלקו אמוראים אם עשו בו תקנת השוק: רב משמיה דר' חייא סובר שלא עשו תקנת השוק ובעל החפץ לא צריך לשלם את דמיו^[7], שיכול הלוקח לתבוע הדמים מהגנב^[8], אלא אם הגנב עני שאין לו לפרוע, בזה עשו תקנת השוק^[9]. ור' יוחנן בשם ר' ינאי סובר שעשו בו תקנת השוק, וישלם הבעלים לקונה את מה ששילם^[10].

לא הוכר הגנב

בשלא הוכר הגנב, כתבו ראשונים שאף לסוברים בשהוכר הגנב שלא עשו בו תקנת השוק, כאן עשו תקנת השוק^[11], לפי שאין הלוקח יכול לתבוע מהגנב^[12]. ויש ראשונים חולקים וכתבו בדעת אמוראים שסוברים שלא עשו תקנת השוק אף בלא הוכר הגנב^[13].

לאחר יאוש

נתיאשו הבעלים ואחר כך קנה לוקח, לסוברים שהלוקח חייב להשיב את החפץ לבעלים^[14], מתקנת השוק משלם הבעלים ללוקח הדמים^[15]. לסוברים שאין הלוקח צריך להשיב החפץ^[16], יש מן הראשונים שכתבו שאין צריך הלוקח לשלם הדמים משום תקנת השוק^[17], שאם החפץ שוה מאתיים ושילם הלוקח מאה, לולא תקנת השוק היה צריך לשלם מאתיים לבעלים ומפני תקנת השוק אין צריך לשלם המאה ששילם לגנב, אלא משלם המאה הנותרים^[18].

ידע שהחפץ גנוב

ידע הלוקח שהחפץ גנוב, לא עשו בו תקנת השוק^[19].

הגנב

מגנב מפורסם

קנה מגנב מפורסם – אף על פי שאינו ידוע שהחפץ שקנה גנוב^[20], ואפשר שהוא של הגנב^[21] - אמר רבא שלא עשו בו תקנת השוק^[22], שכיון שידע שהמוכר גנב לא היה לו לקנות ממנו^[23], ודוקא במפורסם שהמוכר גנב, אך אם יוצא לו שם רע בדברים אחרים, עשו בו תקנת השוק^[24]. ויש כתבו בדעת אמוראים שחולקים וסוברים שעשו בו תקנת השוק^[25]. ויש סוברים שלא נחלקו אמוראים בדבר, ולדעת כולם לא עשו בו תקנת השוק^[26].

מגזלן

הלוקח מגזלן, נחלקו ראשונים אם עשו בו תקנת השוק: יש סוברים שדינו כגניבה, ועשו בו תקנת השוק^[27]. ויש סוברים שלא עשו בו תקנת השוק, ואף על פי שהוא גזלן שאינו מפורסם^[28], לפי שלגזילה יש קול ודינו כגנב מפורסם, שלא עשו בו תקנת השוק^[29].

שליחות יד

הלוקח פיקדון ששלחו בו יד^[30], נחלקו בדבר ראשונים: יש סוברים שלא עשו בו תקנת השוק^[31], שלא עשו תקנת השוק אלא בגנב וגזלן גמור^[32]. ויש סוברים שעשו בו תקנת השוק^[33], שהשולח יד בפיקדון הרי הוא גזלן^[34], וכשם שבגזלן עשו תקנת השוק, לסוברים כן^[35], הוא הדין בשליחות יד^[36].

מקבל החפץ

תקנת השוק, תקנו בלוקח^[37] - מן הגנב, או בלוקח מן הלוקח מן הגנב^[38] - ובמלוה על המשכון^[39]. לוה שפרע למלוה חפץ גנוב, לא תקנו בו תקנת השוק^[40], לפי שלא הלוה המלוה על דעת פרעון אותו חפץ^[41], וכמו שהאמינו קודם שפרעו יאמינו גם להבא^[42]. וכן לוקח בהקפה, שפרע בחובו חפץ הגנוב, לא תקנו למוכר תקנת השוק^[43], לפי שלא מכר המוכר על דעת פרעון אותו חפץ^[44], וכמו שהאמינו קודם שפרעו יאמינו גם להבא^[45].

ערך הדמים בלוקח

לוקח ששילם כשוי החפץ, עשו בו תקנת השוק^[46]. שילם יותר מדמי החפץ כגון שהיה שוה מאה ושילם מאתיים^[47], נחלקו אמוראים: ר' ששת אמר שלא עשו בו תקנת השוק^[48], ואפילו מאה אין משלם לו בעל החפץ^[49], שכשם שהמאה היתרים על שויו הם מתנה אף המאה שהם דמי שויו חשובים כמתנה^[50]. רבא אמר שעשו בו תקנת השוק^[51], וכן הלכה^[52], ומשלמים לו מאתיים^[53], לפי שהדרך שיש קונים בדמים מרובים^[54], כשצריכים לחפץ^[55]. שילם פחות משוי החפץ, כגון שוה מאתיים במנה, עשו בו תקנת השוק^[56], ואין אומרים שהלוקח היה צריך לידע שהוא גנוב מאחר שמכר בזול, לפי שאדם שצריך למעות עשוי למכור בזול^[57].

משכון

משכון על הלואה, אם המשכון שוה יותר מדמי הלואה, ונמצא שהוא גנוב, עשו בו תקנת השוק^[58]. שוה המשכון כדמי ההלואה, נחלקו אמוראים: אמימר אמר שלא עשו בו תקנת השוק^[59], לפי שלא הלוה המלוה מחמת המשכון שאין דרך להלוות כנגד כל דמי המשכון, אלא מחמת שהאמינו^[60]. מר זוטרא אמר שאף בזה עשו תקנת השוק^[61], שבלא המשכון לא היה מלוה שהרי לא הלוה עד שקיבל את המשכון^[62], וכן הלכה^[63]. שוה המשכון פחות מדמי ההלואה, נחלקו ראשונים בדעת מר זוטרא^[64]: יש סוברים שעשו בו תקנת השוק^[65] - ומשלם בעל החפץ כסכום ההלואה^[66], או כדי שויו^[67] - שבלא המשכון לא היה מלוה, שהרי לא הלוה עד שקיבל את המשכון ^[68], או שיש ממשכנים אף על משכון הפחות, שרוצים המשכון^[69]. ויש חולקים וסוברים שלא עשו בו תקנת השוק^[70], שכשם שעל הסכום השוה יותר על המשכון האמינו, כמו כן על הסכום שכנגד המשכון האמינו, ולא הלווהו מחמת המשכון^[71].

מתנה

מתנה, נחלקו ראשונים אם עשו בו תקנת השוק: יש סוברים שעשו בו תקנת השוק^[72], לפי שמתנה כמכר, שלולא שהיה לנותן הנאה מן המקבל, לא היה נותן לו את המתנה^[73]. ויש חולקים וסוברים שלא עשו בו תקנת השוק^[74].

קדושין

המקדש אשה בחפץ גנוב, יש מהאחרונים מצדדים לומר שדינו כמתנה, ולסוברים במתנה שלא עשו בו תקנת השוק^[75], אף בקידושין לא עשו תקנת השוק^[76].

שעבוד

בעל חוב ששעבדו לו מטלטלים אגב* קרקע, אף על פי שמטלטלין לא משתעבדים לבעל חוב^[77], משתעבדים המטלטלים אגב הקרקע^[78], ומכל מקום משום תקנת השוק שלא ימנעו מלקנות מטלטלין, אין גובים מטלטלים שמכר או שנתן הלוה^[79].

החפץ

העשויים להשאיל ולהשכיר

דברים-העשויים-להשאיל-ולהשכיר*, עשו בהם תקנת השוק^[80], שאם לא היה בהם תקנת השוק, לא היה אדם קונה מחברו דברים העשויים להשאיל ולהשכיר^[81]. ויש סוברים שלא עשו בהם תקנת השוק^[82].

בעלי חיים

בעלי חיים, כגון עבדים ובהמות, נחלקו אחרונים אם עשו בהם תקנת השוק: יש סוברים שלא עשו בהם תקנת השוק^[83], שלא תיקנו בדבר שאינו שכיח^[84], ואינו שכיח לגנוב עבדים ובהמות^[85], ועוד, שבבעלי חיים שהם מהלכים – ואין בהם חזקה^[86] - היה ללוקח לחשוש שאינם של המוכר אלא נכנסו הם מעצמם לרשות המוכר^[87]. ויש חולקים וסוברים שאף בהם עשו תקנת השוק^[88].

ריבית

משכון שעשו בו תקנת השוק^[89], בהלוה לגוי, לא עשו תקנת השוק על הריבית^[90], שלא יתבטל השוק בחששת הפסד הריוח^[91].

הערות שוליים