קרבן תודה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:41, 13 בספטמבר 2021 מאת יהודי כשר (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קורבן תודה הינו קרבן שלמים שמביא אדם שנעשה לו נס.

ארבעה הם המביאים קרבן תודה: א. יורדי הים לאחר שעלו ליבשה; ב. הולכי מדברות לאחר שהגיעו למקום ישוב; ג. מי שנתרפא מחוליו; ד. היוצא מבית האסורים.

קרבן תודה הוא "קדשים קלים" ומעשהו כקרבן שלמים לכל דבר, אלא שהוא נאכל ליום ולילה כ"קדשי קדשים" (ולא לשני ימים ולילה אחד כקדשים קלים).

עם קרבן התודה מביאים גם ארבעים לחמים הנקראים "לחמי תודה": עשר חלות לחם חמץ, ושלושים מצות משלושה מינים: עשר חלות מצות, עשרה רקיקי מצות ועשר חלות מורבכות (חלוטות ברותחים).

אין מקריבים קרבן תודה בשבת וביום טוב, משום שהוא קורבן נדבה, ולא בפסח ובערב פסח בגלל החמץ שב"לחמי תודה", שלא ניתן יהיה לאוכלו. גם בערב יום כיפור אין מקריבים קרבן תודה, מדין 'אין מביאין קדשים לבית הפסול'.

שילוב חמץ בקורבן התודה[עריכה]

בפרשת ויקרא מובא האיסור להקריב חמץ על המזבח וכדברי הפסוק: "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ", כאשר הקורבן היחיד שמורכב גם מחמץ הוא קורבן תודה וקורבן שתי הלחם בשבועות. הרמב"ן ויקרא כג יז מסביר איסור זה בכך שהחמץ מבטא את מעשה האדם, וכדבריו "ובעבור שהקרבנות לרצון לשם הנכבד, לא יובאו מן הדברים אשר להם היד החזקה לשנות הטבעים". לפירושו, החמץ הוא עשייה מלאה של האדם שלקח עיסת מצה ויצר ממנה דבר שאיננו טבעי לה, בעוד מטרת המקדש לחבר את האדם לטבע שיצר הקב"ה.

אמנם, בקורבן תודה האדם מודה לקב"ה על שהצילו וכאות על כך שהוא מרגיש שלם ומאושר מהצלה זו ניתן לערב גם את מעשי האדם יחד עם מעשי הקב"ה. גם לעתיד לבוא, בו "כל הקורבנות יתבטלו", קורבן התודה לא יתבטל. הקורבן שמשלב בתוכו את מעשי האדם יחד עם מעשי הקב"ה הוא קורבן המחובר לעתיד לבוא בו נוכל לעבוד את הבורא גם בכלים הגשמיים שלנו כשם שאנו עובדים אותו באופן הרוחני.