אנציקלופדיה תלמודית:רציעה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:34, 15 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - רציעת עבד עברי שאינו רוצה לצאת בשש.</span> ==== <span dir="rtl">פתיחה</span> ====...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - רציעת עבד עברי שאינו רוצה לצאת בשש.

פתיחה

עבד-עברי* יוצא בשש, ואם אינו רוצה לצאת רבו רוצע את אזנו ועובד אותו עד היובל*, ועל כך ע"ע עבד עברי. על עבד המוכר את עצמו אם נרצע, ע"ע הנ"ל, וע' מוכר עצמו[1]. על שאר תנאים ואיזה עבדים שאינם נרצעים, ע"ע עבד עברי[2]. הערך שלפנינו דן בדיני הרציעה.

הבאה לבית דין

יש לאדון להביא את העבד אל בית דין[3], של שלשה[4], שנאמר: והגישו אדניו אל האלהים[5], כדי להימלך בבית דין[6], שמכרו לו את העבד בתחילה[7] - שהם כבעליו וצריכים רשותם לרציעה[8], או לפי שצריכים בית דין לברר אם אינו צריך עוד להימכר על גניבה אחרת[9] - ואומר – העבד[10] - דבריו – היינו "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי"[11] - בפניהם[12]. בטעם הדבר שצריך שלשה יש מן הראשונים שכתבו לפי ש"אלוקים" הוא לשון רבים ראוי שיהיו הדיינים שנים, ולפי שאם יחלקו בדבר לא יהיה מכריע יחוייב שיהיו שלשה[13]. על מוכר עצמו לסוברים שנרצע[14], אם אין צריך לילך לבית דין קודם רציעתו, ע"ע מוכר עצמו[15].

הגשה לדלת או למזוזה

יש - לאדון[16], ויש אומרים לבית הדין[17] - להגיש את העבד אל הדלת או אל המזוזה, שנאמר: והגישו אל הדלת או אל המזוזה[18]. ר' שמעון בן רבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות[19], ואמרתי: כי לי בני ישראל עבדים[20], ולא עבדים לעבדים[21], והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם[22]. ודוקא בדלת שאינה עקורה ועומדת בבנין, שנאמר: אל הדלת או אל המזוזה, הוקש דלת למזוזה מה מזוזה מעומד - שבאינו עומד בבנין אינו נקרא מזוזה[23] - אף דלת מעומד[24]. ובין דלת ומזוזה של אדון ובין של כל אדם[25], ויש מפרשים דלת ומזוזה של שער בית דין[26], כדי לפרסם הדבר לעיני כל העוברים שמשעבד עצמו בשביל שפחה כנענית, ושעליו לעבוד עבודתו עד היובל[27].

הרציעה

האדון נוקב את אזנו של העבד במרצע עד שמגיע לדלת שנאמר: ורצע אדניו את אזנו במרצע[28], וכן כתוב: ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת[29]. דרש רבן יוחנן בן זכאי: מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף, אמר הקדוש ברוך הוא אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים[30] ולא עבדים לעבדים[31], והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע[32]. עוד שנינו: היה רבן יוחנן בן זכאי אומרה כמין חומר: אזן ששמעה לא תגנוב, והלך וגנב, היא תרצע מכל אבריו[33].

הימנית

האזן שרוצע, היא אזן הימנית[34], ולמדו כן בגזרה שוה ממה שנאמר בטהרת מצורע: על תנוך אזן המטהר הימנית[35], מה להלן ימין אף כאן ימין[36].

המקום באוזן

מקום הרציעה באוזן, נחלקו בו תנאים: ר' מאיר וחכמים אומרים שהוא בגובה של אוזן[37], היינו הסחוס[38], שהרי עבד כהן לדעתם אינו נרצע, לפי שנעשה בעל מום ברציעה[39], ואם אין רוצעים בגובה של אוזן אין מום ברציעה[40]. ור' יהודה ור' אלעזר יודן בריבי אומרים שאינו אלא במילתא[41], היינו אליה של אוזן בבשר ולא בתנוך[42], שאם היו רוצעים בגובה של אוזן היו עושים עבד כהן בעל מום – לדעתם שעבד כהן נרצע[43] - לפיכך לא התיר הכתוב לרצוע אלא במילתא[44]. להלכה רוצעים בגובה של אוזן[45].

שיעור הרציעה

בשיעור הרציעה נחלקו בדבר: א) יש סוברים שצריך נקב גדול כדי כרשינה[46], וכן שנינו: המרצע, מרצע הגדול[47], והיינו שהוא עב וגס ועושה נקב גדול כמלא כרשינה[48]. מהם יש סוברים שהוא לעיכובא[49], ומהם יש סוברים שאינו לעיכובא אלא למצוה[50]. ב) ויש סוברים שדי בנקב כל שהוא[51].

המרצע

המרצע שאמר הכתוב שרוצעים בו[52], הוא של מתכת[53], שסתם מרצע של מתכת[54]. ובשאר כלים נחלקו תנאים: רבי סובר שבכל מיני מתכות יכולים לרצוע[55], שלמדים מהכתוב: ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת[56], כלל-ופרט-וכלל*, ולקחת כלל, מרצע פרט, באזנו ובדלת חזר וכלל, מה הפרט של מתכת אף כל של מתכת[57]. ר' יוסי בר יהודה סובר שיכולים לרצוע בכל דבר שניקח ביד, כגון: הסול – כעין קוץ מעץ שנעשה בידי אדם[58] - והסירא – קוץ מעץ[59] - והמחט והמקדח והמכתב[60], אך אין רוצעים בסם, שלמדים מהכתוב: ולקחת מרצע באזנו ובדלת, ריבוי-מיעוט-וריבוי*, ולקחת ריבה, מרצע מיעט, באזנו ובדלת חזר וריבה, ריבה הכל, ומיעט סם[61], שאינו דומה למרצע, שאינו עושה את הנקב מכח אדם אלא מאליו[62]. וכן שנינו: במרצע[63], אין לי אלא במרצע, מנין אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית, תלמוד לומר: ורצע[64], ולא כתב ונתן את המרצע באזנו[65]. ור' ישמעאל אמר שמהלכה-למשה מסיני* כשר בסול ובקוץ ובזכוכית, והוא אחד מג' מקומות שהלכה עוקפת את את המקרא[66], שהתורה אמרה: במרצע, והלכה ריבתה אף סול וקוץ וזכוכית[67].

הרוצע

האדון רוצע, שנאמר: ורצע אדניו[68]. שליח האדון אם יכול לרצוע, נחלקו בדבר: יש סוברים שאינו רוצע[69], שהכתוב: אדניו[70], ממעט שלוחו של האדון[71], ובנו[72], ושליח בית דין[73]. ויש סוברים ששליח האדון רוצע[74], ואף על פי שלדעתם בכל התורה אין שליחות מועיל[75], ריבה כאן הכתוב: ורצע[76], לרבות את השליח[77], או שריבה הכתוב: אדניו[78], כל שבא מחמת אדניו[79].

רציעה בבית דין

הרציעה אם צריכה להיות בפני בית דין, נחלקו בדבר: יש סוברים שצריך בית דין[80], ויש מן האחרונים שפירשו הטעם לפי שלא הותרה חבלת הרציעה אלא בבית דין, ולפיכך אף מוכר-עצמו אין רציעתו אלא בבית דין[81], ויש שפירשו הכתוב: ונתת באזנו ובדלת[82], דהיינו בדלת של בית דין[83]. ויש שכתבו שנחלקו תנאים בדבר, שתנא קמא סובר שצריך בית דין ורבי סובר שאין צריך בית דין[84]. ויש מחלקים, שמכרוהו בית דין רציעתו בפני בית דין, שכן אמר הכתוב: והגישו אדניו אל האלוהים, ואילו מוכר עצמו - לדעתם שנרצע[85] - אין צריך בפני בית דין, שכן אמר הכתוב: והגישו אל הדלת[86].

זמן הרציעה

בזמן הרציעה, יש שכתבו שהוא דוקא בתוך שש[87], שנאמר: ורצע אדניו[88], צריך שיהיה אדניו בשעת רציעה[89], או מהכתוב: אמר יאמר העבד[90], שיאמר כשהוא עבד[91]. ויש שכתבו שהוא אף לאחר שש[92].

בלילה

בלילה אין רוצעים[93], שנאמר בפרשת עבד עברי: על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום[94]. ויש שכתבו שלסוברים שאין רציעה אלא בבית דין[95], אין רציעה בלילה מטעם שאין דין אלא ביום[96]. ויש סוברים שרוצעים בלילה[97].

על הסוברים שאין להעמיד שני עבדים לרציעה ביחד, ע"ע אין עושין מצוות חבילות חבילות[98].

הערות שוליים

  1. ציון 179 ואילך.
  2. וע"ע אמה העבריה ציון 121 ואילך, וע' ה (דרשה) ציון 70, וע' כהן ציון 547.
  3. מכילתא ומכילתא דרשב"י שמות כא ו, וספרי פרשת ראה פיסקא קכב; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט; רש"י שמות שם; רלב"ג שמות שם.
  4. מכילתא דרשב"י שם; רמב"ם שם; רלב"ג שם.
  5. שמות שם. מכילתא ומכילתא דרשב"י וספרי שם; רלב"ג שם; כס"מ שם.
  6. מכילתא שם; תיב"ע שם.
  7. מכילתא שם. ועי' קנין פירות למסכת עבדים פ"ג אות עח, שא"צ לילך דוקא לדיינים שמכרו אותו, דכל בי"ד נקראים מוכריו.
  8. אהא"ז משפטים א בהשמטות דף צא ב. ועי"ש שהוא דוקא לדעה שמוכר עצמו א"צ להגישו לבי"ד, ע"ע מוכר עצמו ציון 252. ועי' בית אהרן (כהן) לרמב"ם שם ד"ה והנה במה, שפי' שכמו שהמכירה ע"פ ב"ד ה"ה הרציעה שהוא כקנין חדש.
  9. קרבן חגיגה סי' מט ד"ה ובזה.
  10. עי' רדב"ז לרמב"ם דלהלן.
  11. שמות שם ה. רדב"ז לרמב"ם שם. וע"ע עבד עברי.
  12. מכילתא דרשב"י שם; רמב"ם שם; רדב"ז שם.
  13. רלב"ג שם.
  14. ע"ע מוכר עצמו ציון 179 ואילך.
  15. ציון 252 ואילך.
  16. עי' רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט; לח"מ שם.
  17. עי' מדרש החפץ וראה"ע שמות כא ו.
  18. שמות כא ו. מסכת עבדים פ"ג ה"א ומכילתא מסכתא דנזיקין פרשה ב וקדושין כב ב וירושלמי קדושין פ"א ה"ב; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט.
  19. עי' שמות יב כג.
  20. ויקרא כה נה.
  21. ע"ע מוכר את עצמו ציון 28, וע' עבד עברי.
  22. קדושין שם. וכעי"ז דרש ראב"י בירושלמי קדושין פ"א ה"ב.
  23. רש"י קדושין כב ב ד"ה מה.
  24. מסכת עבדים שם ומכילתא שם ומכילתא דרשב"י שמות שם וקדושין כב ב וירושלמי שם; רמב"ם שם.
  25. רמב"ם שם.
  26. חזקוני שמות שם. וכעי"ז בראה"ע שם
  27. חזקוני שם. וכן תרגם בתיב"ע דברים טו יז את הדלת שרוצעים בו, עי' ציון 29. ועי' ירושלמי שם: גנאי לו גנאי למשפחתו, וקה"ע שם.
  28. שמות כא ו.
  29. דברים טו יז. מסכת עבדים פ"ג ה"א; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט.
  30. ויקרא כה נה.
  31. ע"ע מוכר את עצמו ציון 28, וע' עבד עברי.
  32. קדושין כב ב.
  33. מכילתא מסכתא דנזיקין פרשה ב.
  34. מסכת עבדים פ"ג ה"א ומכילתא שמות כא ו וספרי דברים פיס' קכב ור' אלעזר בברייתא קדושין טו א ויבמות קד א וירושלמי יבמות פי"ב ה"ב.
  35. ויקרא יד יד.
  36. מכילתא שם וספרי שם ור' אלעזר בברייתא קדושין שם ויבמות שם וירושלמי יבמות שם. ועי' זבחים כד ב ומנחות י א: אזן אזן לרציעה; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט.
  37. ר"מ במס' עבדים פ"ג ה"א וספרי ראה פיסקא סט וחכמים בברייתא קדושין כא ב ובכורות לז ב. ועי' ספרי שם בדעת חכמים, ועי' עמק הנצי"ב וספד"ר שם.
  38. ריטב"א קדושין שם.
  39. ע"ע עבד עברי
  40. חכמים בברייתא שם.
  41. ר"י במס' עבדים שם, ור"א יודן ברבי קדושין שם. ועי' מס' עבדים שם "אף במילתא" ובמגיה שם שמוחק "אף", וועי' קנין פירות שלדעתם מה"ת יכול אף בגובה של אוזן, ומדרבנן אינו אלא במילתא.
  42. רש"י קדושין שם ד"ה אלא.
  43. ע"ע עבד עברי, ושם שי"ס בדעתם שמטעם אחר אינו נרצע.
  44. רמב"ן וריטב"א קדושין שם.
  45. רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט.
  46. ריטב"א קדושין כא ב בד' ברייתא דלהלן; מל"מ עבדים פ"ג ה"ט בד' הרמב"ם שם.
  47. ברייתא קדושין כא ב לגי' הריטב"א שם.
  48. ריטב"א שם.
  49. מל"מ שם בד' הרמב"ם והריטב"א, וכ"מ בחזו"א בכורות סי' כה ס"ק ד.
  50. מהרי"ט אלגאזי פ"ו אות נב.
  51. עי' ירושלמי קדושין פ"א ה"ב: ויירצע הסחוס פחות מן הכרשינה; מל"מ שם בד' תנאים המכשירים רציעה במחט, עי' ציון 60; מהרי"ט אלגאזי שם בד' תוס' חיצוניות בשטמ"ק בכורות לז ב, ומ' שם שכ"כ אף בד' תנא שבציון 47.
  52. שמות כא ו ודברים טו יז.
  53. רבי בברייתא קדושין כא ב ושבועות ד ב ובכורות לז ב ונא א, ובספרי ראה פיסקא קכב.
  54. רבינו הלל לספרי שם.
  55. ברייתא קדושין כא ב ושבועות ד ב ובכורות לז ב ונא א; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט ומל"מ שם.
  56. דברים טו יז.
  57. גמ' קדושין ושבועות שם ובכורות נא א.
  58. מאירי קדושין שם.
  59. מאירי שם.
  60. ברייתא קדושין ושבועות שם, ובכורות שם ושם.
  61. גמ' קדושין ושבועות שם ובכורות נא א.
  62. רש"י קדושין שם ד"ה מיעט.
  63. שמות שם.
  64. שמות שם. ירושלמי קדושין פ"א ה"ב.
  65. קה"ע שם. ועי' ירושלמי שם שהדרשא לשיטת ר"ע שדורש לשונות כפולים.
  66. ע"ע הלכה למשה מסיני: הלכה עוקרת מקרא.
  67. ירושלמי שם, והובא ברש"י סוטה טז א ד"ה והלכה (הב').
  68. שמות כא ו. ברייתא ירושלמי קדושין פ"ב ה"א; מכילתא משפטים פר' ב; מכילתא דרשב"י שמות שם; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט.
  69. ברייתא ירושלמי שם; מכילתא ומכילתא דרשב"י שם; רמב"ם שם.
  70. שמות שם.
  71. ברייתא ירושלמי שם; מכילתא שם; עי' מכילתא דרשב"י שם; רמב"ם עבדים פ"ג ה"ט. ועי' מכילתא דרשב"י ש"אדניו" הוא משום ריבוי אחר ריבוי שממעט, ועי"ש שממעט אף ע"י עבדו, ועי' תורה שלמה שמות שם אות קכז.
  72. ירושלמי שם; עי' מכילתא דרשב"י שם; רמב"ם שם.
  73. רמב"ם שם. ועי' בית אהרן (כהן) לרמב"ם שם ד"ה והנה במה, שהו"א שמועיל שליח בי"ד מאחר שהרציעה על פיהם.
  74. ברייתא בירושלמי שם.
  75. ירושלמי שם, וע"ע שליחות.
  76. שמות שם.
  77. ברייתא ירושלמי שם, וירושלמי שם שהוא דעת ר"ע, וקה"ע ופ"מ שם. ועי' שדה יהושע שם שפי' בע"א.
  78. שמות שם.
  79. ירושלמי שם לדעת ר' ישמעאל.
  80. ספרי פרשת ראה פיסקא קכב; מסכת עבדים פ"ג.
  81. פנים יפות שמות שם.
  82. דברים טו יז.
  83. תיב"ע שם.
  84. ברכת הנצי"ב למכילתא משפטים פרשה ב ד"ה רבי, ובית אהרן (כהן) לרמב"ם שם ד"ה והנה במה, בד' המכילתא שם.
  85. ע"ע מוכר עצמו ציון 179.
  86. ירושלמי קדושין פ"א ה"ב, ופנ"מ שם. וכן פי' ר' אלעזר נחום למכילתא שם בד' רבי שם. וכ"כ הרא"ם שמות כא ו: שמא.
  87. שיטה לא נודע למי קדושין כא ב; המקנה קדושין כב א; עי' חזו"א אהע"ז סי' קמח לקדושין דף כב א.
  88. שמות כא ו.
  89. שיטה לא נודע למי שם; המקנה שם.
  90. שמות שם ה.
  91. שיטה לא נודע למי שם.
  92. או"ש עבדים פ"ג הי"א; קנין פירות למסכת עבדים פ"א אות כג. ועי' משפטי שמואל לרמב"ם עבדים פ"ג ה"ט.
  93. עי' ספרי ראה פי' קכ, ומשך חכמה דברים טו טו בדעתם. והרמב"ם השמיט, ועי' משך חכמה שם, ושיעורי ר"ש רוזובסקי קדושין כב א.
  94. דברים טו טו.
  95. עי' ציון 80 ואילך.
  96. ע"ע יום ציון 113 ואילך. משך חכמה שם; עי' ר"ש רוזובסקי שם ד"ה יש רוצים, שי"מ כן בד' הספרי שם.
  97. מלבי"ם דברים שם, ועי"ש שביאר הספרי שם בע"א.
  98. ציון 13 ואילך.