אנציקלופדיה תלמודית:שכבת זרע

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:18, 16 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - זרע היוצא מן האדם, לענין טבעו, גדרו ודיני טומאתו</span> == '''<span dir="rtl">...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - זרע היוצא מן האדם, לענין טבעו, גדרו ודיני טומאתו

טבעה וגדרה

טבעה

שכבת זרע של איש, שנאמרו בה דיני טומאה[1], אמרו חכמים בטבעה, שהיא קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת[2], קשורה, יש מפרשים שחלקיה דבוקים זה בזה, ולא נפרדים[3], ויש מפרשים לענין הצבע, שהוא לבן קשור, כגוון של לובן ביצה שאינה מוזרת[4]. על זוב, שלהבדיל ממנה הוא דומה ללובן ביצה מוזרת, ע"ע זב[5].

להבחין בין לובן ביצה לשכבת זרע, אמרו שלובן ביצה סולד – מתייבש ומגליד[6] - מן האור, ושכבת זרע דוחה – נכנס ונבלע בבגד[7] - מן האור[8].

שכבת זרע אדומה אין לה דין שכבת זרע[9].

של סריס

שכבת זרע של סריס* חמה, יש תנאים סוברים שהיא דוחה[10] - כלומר שאינה קשורה, כשאר שכבת זרע, אלא צלולה כמים[11], ויש גורסים: דיהה[12], שהגוון שלה כהה[13] - ולדעתם זהו אחד מסימני הסריס[14].

צחצוחי זיבה בתוכה

שכבת זרע של זב*, אי אפשר לה בלא צחצוחי זיבה[15]. על הסוברים שמחמת כן שכבת הזרע שלו מטמאה במשא* כזוב, עי' להלן[16] וע"ע מעינות; על זב שבימי ספירתו ראה שכבת זרע, שמחמת צחצוחי הזיבה שבה הוא סותר את ספירתו, ע"ע זב[17].

חשיבותה משקה

שכבת זרע, נסתפקו בגמרא אם חשובה משקה, והספק הוא לענין טומאה המונחת על שכבת זרע, אם היא חשובה טומאה צפה – שחכמים הקלו בספקה[18] - או שמאחר ושכבת זרע אינה כשאר משקים שבגוף, שמתכנסים בתוכו – כגון מי רגלים - אלא היא נעקרת מבשרו של אדם, אינה חשובה משקה אלא אוכל, והטומאה שעליה אינה טומאה צפה[19].

ולענין הכשר* לקבל טומאה, נחלקו תנאים בשכבת זרע של זב, אם היא מכשירה[20], לפי שהיא חשובה משקה[21], או שמאחר ויש לה שם לווי, נשלל ממנה שם משקה[22], ואינה מכשירה[23]. על המחלוקת וטעמיה ע"ע הכשר[24] וע' משקה.

מגוף האשה שהוטלה לתוכה

שכבת זרע שהוטלה במעי אשה, נסתפקו בגמרא אם היא חשובה חלק מגוף האשה, או שמאחר שבאה מבחוץ אינה חלק מגופה[25], והספק הוא לענין טומאת רקב*, שאין רקב מטמא אלא כשלא נתערב בו דבר אחר[26], ולפיכך אשה שמתה ויש זרע במעיה, אם הזרע נחשב חלק מגופה, יש לה רקב, ואם אינו חשוב חלק מגופה, אין לה רקב[27].

מיאוסה

שכבת זרע חשובה דבר טינוף, לפיכך דינה כצואה, שאסור להתפלל כשהיא על בשרו[28], לפיכך אם היא לחה יקנחנה היטב, ואם היא יבשה, יגררנה[29].

על תלמיד-חכם*, שצריך להקפיד ביותר על נקיות בגדיו, ואם נמצאה שכבת זרע על בגדו, ואפילו על הבגד התחתון, חייב מיתה[30], ע"ע חיבי מיתות בידי שמים[31] וע' תלמיד חכם.

מציאתה כשאבדה בבגד

בגד שאבדה בו שכבת זרע, הרוצה למצוא את מקומה, אם היה הבגד חדש, בודקו במחט[32], שמקום הזרע קשה, והמחט מתעכב להכנס בו[33], ואם היה הבגד שחוק, בודקו בחמה[34], ששוטחו כנגד עיניו, ומקום הזרע הוא סתום ואין החמה נראית בו כל כך[35], אבל בגד חדש אינו נבדק בחמה, לפי שהוא עב ומהודק[36].

טומאתה

טומאתה

שכבת זרע, בנוסף למה שמטמאה את האדם המוציאהּ – עי' על כך בע' בעל קרי[37] - היא עצמה טמאה, והיא אחד מאבות-הטומאות*[38].

טומאת שכבת זרע ומשפטיה, יחד עם טומאת בעל-קרי*, הן מצות עשה, ונמנות יחד במנין-המצוות* למצות עשה אחת[39].

במגע

שכבת זרע מטמאה אדם וכלים במגע*[40], שנאמר בכלים: וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכֻבַּס במים וטמא עד הערב[41], ולמדים שאר כלים מריבוי תיבות "כל": כל בגד וכל עור[42], או שלמדים שאר כלים בגזרה-שוה* משרץ ומת, שאף בהם נאמר בגד ועור[43], ודרשו: מה בגד ועור האמור בשרץ ובמת, עשה כל שאר הכלים כבגד ועור[44], אף בגד ועור האמור בשכבת זרע נעשה שאר כל הכלים כבגד ועור[45]. ולענין טומאת אדם במגע שכבת זרע דרשו מן הכתוב: "או איש"[46] – מייתור תיבת או[47] - אלא שנחלקו תנאים ואמוראים לאיזה כתוב הכוונה, בברייתא אחת שנינו, וכן אמר רב פפא, שהכוונה לכתוב בטומאת שרץ: או איש אשר יגע בכל שרץ[48], שממנו למדים על טמאת הנוגע בשכבת זרע[49], ובברייתא אחרת שנינו, וכן אמר רב הונא בריה דרב נתן, שהכוונה לכתוב בבעל קרי: או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע, שממנו למדים אף לטומאת מגע[50]. ורב ששת אמר בטעם ששכבת זרע מטמא אדם, שהואיל והוא מטמא כלים, מטמא אף אדם[51], כלומר שמאחר וכלים ואדם שוים בכך שאינם מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה[52], דבר המטמא כלים - שבהכרח הוא אב הטומאה - דין הוא שיטמא אף אדם[53].

שכבת זרע שנגעה בכלי, אף על פי שלא נגעה בכולו, אלא במקצתו, מטמאתו, שכן דרשו: אשר יהיה עליו שכבת זרע[54], אף על מקצתו[55].

כשם ששכבת זרע מטמאה במגע, כך מטמאה כלי חרס באויר[56].

על מגע בית-הסתרים*, אם מטמא בטומאת מגע, ע"ע בית הסתרים וע' מגע.

על טומאת בעל קרי ומשמשת ופולטת שכבת זרע, אם הם מחמת הנגיעה בשכבת זרע, ע"ע בעל קרי.

דרגת הטומאה

הנטמא במגע בשכבת זרע אינו מטמא בגדים בשעת מגעו[57], והוא מטמא אחד ופוסל אחד[58], כלומר שהוא נעשה ראשון לטומאה, ומטמא אוכלים להיות שני לטומאה, והם פוסלים את התרומה*[59].

במשא

שכבת זרע אינה מטמאה במשא*[60].

שכבת זרעו של זב*, נחלקו תנאים אם מטמאת במשא מצד עצמה[61], או שמטמאת במשא מצד צחצוחי זיבה שבתוכה[62], או שאינה מטמאת במשא כלל, אלא במגע, כשאר שכבת זרע[63]. על פרטי המחלוקת וטעמיה, ועל דינים מיוחדים בטומאת שכבת זרע של זב, ע"ע מעינות.

על הטהור לחטאת שהסיט שכבת זרע, שנחלקו תנאים אם נטמא[64], ע"ע מי חטאת וע' מעלות.

השיעור

שיעור שכבת זרע לנוגע, נחלקו בו אמוראים: א) רב חנילאי משום רבי אלעזר בן רבי שמעון אמר שהוא כעדשה[65]. ב) בדעת הסוברים שטומאת הנוגע בשכבת זרע נלמדת מטומאת בעל קרי[66], אמר רב הונא בריה דרב נתן ששיעורה כשיעור הזרע לטומאת בעל קרי, שהוא כל שהוא[67], לסוברים כן[68]. ב) ובדעת הסוברים שטומאת הנוגע בשכבת זרע נלמדת מטומאת שרץ[69], אמר רב פפא שהשיעור תלוי במחלוקת תנאים, שלסוברים דון-מינה-ומינה*, כשם שלמדים משרץ את עצם טומאת הנוגע, כך למדים ממנו את שיעור הטומאה - שהוא כעדשה[70] - אבל לסוברים דון-מינה-ואוקי-באתרה*, אין למדים משרץ אלא את עצם הטומאה, אבל את שיעורה למדים מפרשת שכבת זרע עצמה, ומאחר שמצאנו בטומאת בעל קרי, ששיעורה במשהו – לסוברים כן[71] - אף הנוגע שעורו במשהו[72].

להלכה כתבו ראשונים ששיעור שכבת זרע לנוגע הוא כעדשה[73].

באונס

שכבת זרע שיצאה באונס מטמאה אף היא במגע[74].

של קטן

שכבת זרע, טומאתה חלוקה[75], בין קטן לגדול[76], שקטן פחות מבן תשע, שכבת הזרע שלו אינה מטמאה[77]. על מקור הדין, ועל טומאת בעל קרי בקטן שיצאה ממנו שכבת זרע, ע"ע בעל קרי.

צבעה

שכבת זרע אדומה טהורה[78].

הרגשה

שכבת זרע שנעקרה מן הגוף ללא הרגשה - כלומר בלא קישוי ובלא הנאה[79] - יש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שהאדם שממנו יצאה אינו טמא בטומאת בעל-קרי[80], הזרע עצמו מטמא במגע[81]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם, וכן כתבו אחרונים, שדין הזרע כדין האדם[82], שבאדם נחלקו לשונות בגמרא אם הוא טמא דוקא כשהזרע נעקר מגופו בהרגשה, ואף כשיצא אחר כך בלא הרגשה, או דוקא שנעקר בהרגשה ואף יצא בהרגשה, או שטמא אף כשלא היתה הרגשה לא בעקירתו ולא ביציאתו[83].

שנסרחה

שכבת זרע של איש שהוטלה לגוף של אשה, ושהתה בה עד שנסרחה[84], אינה מטמאה במגע[85], שנאמר: וכל בגד וגו' אשר יהיה עליו שכבת זרע[86], ונאמר בשוכב עם אשה: ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו'[87], ודרשו, מה בעת שכיבת האשה, שכבת הזרע היא כברייתה, ולא נסרחה, אף שכבת זרע המטמאת במגע אינה אלא כשהיא כברייתה, פרט לשכבת זרע שנסרחה[88].

כמה זמן ישהה הזרע במעי האשה עד שיסריח, ע"ע בעל קרי[89]; על פולטת שכבת זרע סרוחה, אם טמאה בטומאת קרי, ע"ע בעל קרי[90].

זרע ששהה במעי בהמה, ספק הוא בגמרא אם מסריח לאחר זמן, ואינו מטמא, או שאינו מסריח, ומטמא[91].

על זרע ששהה במעי גויה, אם הוא מסריח ונפסד, ואם הוא מטמא, ע"ע גוי[92] וע' ישראל[93].

שכבת זרע שלא שהתה במעי אשה, אלא פירשה מן האיש לחוץ – או שנפלטה מזכר שנרבע[94] - מטמאה אפילו לאחר זמן רב[95], כל עוד היא לחה[96].

יבשה

שכבת זרע אינה מטמאה אלא כשהיא לחה, ולא כשהיא יבשה[97], שכן דרשו: שכבת זרע, בראויה להזריע[98]. היתה יבשה, אלא שיכולה לחזור להיות לחה כמות שהיתה על ידי שריה, מטמאה[99], והשריה היא בפושרים מעת לעת[100], ויש מן הראשונים סוברים שאין צריך להשרות מעת לעת[101], ובארו אחרונים בדעתם שמאחר והיא דבר רך, די לה בשריה כל שהוא, ואם לא חזרה מיד לכמות שהיתה, אינה מטמאה[102]. פושרים שאמרו, נחלקו תנאים עד אימתי צריך שיהיו פושרים: יהודה בן נקוסא אומר, תחילתם פושרים אף על פי שאין סופם פושרים, ורשב"ג אומר פושרים כל מעת לעת[103]. להלכה תחלתם פושרים אף על פי שאין סופם פושרים[104].

של גוי

שכבת זרע של גוי* טהורה[105]. הטעם שלא גזרו עליה טומאה כשגזרו על הגוים שיהיו כזבים לכל דבריהם, ע"ע גוי[106] וע' טמאה[107]. ובברייתא בירושלמי שנינו ששכבת זרע של גוים טמאה, והוא משמנה-עשר-דבר* שגזרו תלמידי הלל ושמאי[108], ובארו בירושלמי שאין הכוונה שהם גזרו על שכבת הזרע עצמה, אלא שטמאוה משום מי רגלים שבה – שהם טמאים - לפי שאי אפשר לשכבת זרע לצאת בלא מימי רגלים[109]. הלכה ששכבת זרעו של גוי טהורה[110].

שכבת זרע של ישראל שהיתה במעי גויה, ונפלטה, טמאה[111].

היווצרותה בגוף והוצאתה

התאספותה בגוף

שכבת זרע מתעגלת בגוף ויוצאת[112], כלומר שמתאספת בגוף הרבה כאחד, ואחר כך יוצאת[113]. אם משום כך היא חשובה מעין של זב ע"ע מעינות.

דברים המרבים והממעטים

שום מרבה את הזרע[114], וכן סלתות וביצים ואתרוג ויין ישן ובשר שמן, ויש אומרים אף יין לבן, או אף כל יין, וכן חָלָב וגבינה ומי גריסים של פול ומרייס, וכן השחלים, וחלגלוגות, והגרגיר[115]. הקזת דם למעלה מן הביצים, כגון בכתפים ובצואר ובקילבוסת, יפה לזרע כפלים משאר הדברים[116].

על אכסנאי, שאין לו לאכול ביצים, שמא יראה קרי ויתגנה, ע"ע אורח[117]; על כהן-גדול*, שבערב יום-הכיפורים* אין מאכילים אותו דברים המרבים זרע, שמא יראה קרי ביום הכפורים, ע"ע עבודת יום הכפורים; על תקנת עזרא לאכול שום בערב שבת, כדי להרבות את הזרע, ע"ע תקנות עזרא.

שמונה דברים ממעטים את הזרע: המלח*, והרעב, והנתק – צרעת - ובכייה, ושינה על גבי קרקע, וגדגדניות, וכשות שלא בזמנה[118], והקזת דם למטה מן הביצים, כגון ברגליו ובשוקו, ממעטת כפלים מכולם[119].

חשיבותה לבריאות הגוף

שכבת זרע, כתבו ראשונים שהיא כח הגוף וחייו ומאור העינים, וכל שתצא ביותר הגוף כלה, וכחו כלה, וחייו אובדים, וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש, ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו ומשחיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, ושיניו נופלות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו, ואמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת בשאר חלאים, והאלף מרוב התשמיש, לפיכך אין להרבות בתשמיש[120]. על המדה הנכונה בתשמיש-המטה*, ע"ע תשמיש המטה.

הצורך בהוצאתה מן הגוף

פעמים שרפואה היא לאדם לבעול ולהוציא שכבת זרע[121], וכן אמרו בגמרא: שכבת זרע רבה - כלומר מי שיש לו אשה ואינו משמש מיטתו להוציא את הזרע - צרעת רבה[122]. על המדה הנכונה בתשמיש המטה, ואימתי הוא רפואה, ע"ע תשמיש המטה.

יציאתה בקושי האבר

שכבת זרע באה מבשר החי[123], כלומר שיוצאת בקושי האבר[124]. על זוב, שלהבדיל ממנה בא מבשר המת, ע"ע זב[125].

גנאי ביציאתה בשינה

מי שיצאה ממנו שכבת זרע בשנתו, גנות היא לו[126], ולפיכך אכסנאי לא יאכל ביצים, ולא יישן בטליתו של בעל הבית, שמא ימצא קרי ויתגנה על בעל הבית[127].

הרגשה

הרגשה של זעזוע איברים היא סימן לעקירת זרע מן הגוף[128]. על מי שהיה אוכל בתרומה, והרגיש שנזדעזעו איבריו, אם מותר לו לבלוע את התרומה, ע"ע בעל קרי[129].

שכבת זרע שאין כל הגוף מרגיש בעקירתה – כלומר שיצאה בלא קישוי ובלא הנאה[130] - אינה ראויה להזריע[131]. וכן שכבת זרע שאינה יורה כחץ – שהיא יוצאת מן הגוף ללא הרגשה[132] - אף על פי שבתחלה נעקרה מן הגוף בהרגשה, אינה ראויה להזריע[133].

נעקרה מן הגוף בהרגשה, ואף יצאה מן הגוף כחץ, בהרגשה, אלא שלא נכנסה מיד לגוף האשה, ולאחר מכן שתתה ונכנסה לגוף האשה שלא כחץ, היא ראויה להזריע[134].

על בעל* שאינו יורה כחץ, אם כופים אותו להוציא את אשתו, ע"ע מומי איש[135]; אם אשתו חשובה מורדת* כשנמנעת מלשמש עמו, ע"ע מורדת[136]; כשהאשה טוענת שאינו יורה כחץ, והוא טוען שהוא יורה כחץ, מי נאמן, ע"ע גרושין[137].

על שכבת זרע שיצאה בלא הרגשה, אם מטמאה את האדם בטומאת בעל קרי, ע"ע בעל קרי; אם מטמאה במגע, עי' לעיל[138].

צחצוחי זרע במי רגלים

המוציא שכבת זרע, תנא קמא סובר שצחצוחי זרע נותרים באמתו, והם יוצאים כשמטיל מי-רגלים* לאחר מכן, ורבי יוסי סובר שדוקא חולה וזקן, שאינו יורה זרע כחץ, נותרים באמתו צחצוחי זרע, אבל ילד ובריא, שיורה זרע כחץ, כל זרעו יוצא בבת אחת, ואין משתייר באמתו כלום[139], וכן הלכה[140]. על גדר ילד וזקן, ודין טומאת בעל-קרי* במי שהוציא זרע וטבל ולאחר מכן הטיל מי רגלים, ע"ע בעל קרי[141].

על מי רגלים חלוקים או עכורים, או לבנים ונמשכים, או טיפות עבות שיוצאות מן האמה, שפעמים שדינם כשכבת זרע לענין טומאת בעל קרי, ע"ע בעל קרי[142].

הוצאתה לבטלה

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, לפיכך לא יהא דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד, ולא יוציא זרעו ביד[143]. על גדר האיסור, מקורותיו ופרטיו, ע"ע השחתת זרע.

הסרחתה במעי אשה

שכבת זרע ששוהה במעי אשה, לאחר זמן היא מסרחת[144], מחמת החום[145], וצורתה נפסדת[146], ובעת שרוח מזרחית מנשבת היא ממהרת להסריח[147].

שכבת זרע ששהתה במעי בהמה, ספק הוא בגמרא אם היא מסרחת לאחר זמן, או שדוקא במעי אשה, שיש לה פרוזדור - כלומר שבשר כותלי בית הרחם בולט בין השיניים ולחוץ, ובית הרחם הוא מן השיניים ולפנים, ולפיכך אויר אינו שולט בגופה[148] - היא מתחממת ומסרחת, ולא במעי בהמה, שאין לה פרוזדור, ושולט בה אויר[149].

על שכבת זרע ששתה במעי גויה, אם היא מסריחה, ע"ע גוי[150] וע' ישראל[151].

על שכבת זרע שנסרחה, לענין דיני טומאה, עי' לעיל[152] וע' בעל קרי.

שכבת זרע של אשה

אף על פי שזרע ושכבת זרע האמורים בדרך כלל, ובדיני טומאה, הם היוצאים מן האיש, ולא מן האשה, מצינו במקרא ובלשון חכמים לשון הזרעה וזרע אף באשה[153], וכן יש ראשונים שנראה מדבריהם שיש לאשה שכבת זרע[154], ויש שנסתפקו אם יש לה זרע, וכתבו שאף לצד שיש לה, הוא אינו נקפא ואינו עושה דבר בעובר, ולצד שאין לה זרע, כתבו שלשון הזרעה שמצינו באשה אינו אלא על דם הרחם שמתאסף ונאחז בזרע הזכר, שלשניהם יחד יקראו זרע[155].

שכבת זרע של אשה אינה מטמאה את האשה שממנה יצאה בטומאת בעל קרי[156].

על טומאת איש שיצאה ממנו שכבת זרע, וטומאת אשה ששימשה מיטתה, או שפלטה שכבת זרע שקבלה מן האיש, ע"ע בעל קרי.

על הרואה קרי, שסותר בספירת זב, ע"ע זב; על הרואה זוב אחר קרי, בראיה שניה או שלישית, אם טמא משום זוב, ע"ע זב[157].

על איסור הוצאת זרע לבטלה, ודברים הגורמים להוצאת זרע, ע"ע השחתת זרע.

על ביאה*, אם היא דוקא בהוצאת זרע ע"ע ביאה.

על האברים שהזרע נוצר בהם ויוצא דרכם, ודין אדם שאברי הזרע שלו נפגעו, שנקרא פצוע-דכא*, ואסור לו לבא בקהל, ע"ע פצוע דכא וע' סריס.

על הפסדת אברי הזרע, שאסורה, ע"ע סירוס.

על הנקב המוציא שכבת זרע, שהוא סמוך לנקב שמוציא מי-רגלים*, ואין ביניהם אלא כקליפת השום, והסכנה שינקבו זה לתוך זה כשעוצר עצמו מלהשתין, ע"ע מי רגלים.

על החשש בבדיקת-אשה* לאחר תשמיש, שמא שכבת הזרע תחפה את הדם, ע"ע בדיקת אשה[158].

על שכבת זרע שנמצאת על בשרו של אדם, אם חשובה חציצה* לטבילה, ע"ע חציצה[159].

על שכבת זרע של בעלי חיים, אם מותרת באכילה, ע"ע יוצא מן הטמא[160].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 38 ואילך.
  2. ↑ תוספתא זבים פ"ב; רב הונא בנדה לה ב; רמב"ם מחו"כ פ"ב ה"א.
  3. ↑ עי' רש"י נדה שם ד"ה דיהה.
  4. ↑ עי' רמב"ם שם, ותוי"ט זבים פ"ב מ"א בדעתו.
  5. ↑ ציון 29.
  6. ↑ רש"י גיטין נז א ד"ה סולד.
  7. ↑ רש"י שם ד"ה שכבת זרע.
  8. ↑ גיטין נז א.
  9. ↑ עי' תוספתא זבים פ"ב, לגי' הגר"א שם: אדומה טהורה, וביאור הגר"א שם. ועי' ציון 78. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם הקדמה לסדר טהרות ד"ה וטומאת שכבת זרע, שהזרע יוצא אדום כשהאדם מרבה בתשמיש כמה פעמים ברציפות תוך זמן קצר, שאז יוצא הדם לפני שישתנה בכלי הזרע.
  10. ↑ תוספתא יבמות פ"י וברייתא יבמות פ ב: ויש אומרים כל ששכבת זרעו דוחה.
  11. ↑ רש"י יבמות שם.
  12. ↑ רמב"ם פיהמ"ש יבמות פ"י מ"ט ואישות פ"ב הי"ג.
  13. ↑ פיהמ"ש שם.
  14. ↑ תוספתא שם וברייתא שם. וע"ע סריס.
  15. ↑ תוספתא זבים פ"ה; ב"ק כה א; נזיר סו א; נדה כב א; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"א הי"ד. ועי' רמב"ן נדה שם, שהסוברים שש"ז של זב אינה מטמאה במשא, ע"ע זב, סוברים שאפשר לש"ז בלא צחצוחי זיבה, ועי' תוס' נדה שם, שלדברי הכל א"א לש"ז בלא צחצוחי זיבה. ועי' משנה אחרונה זבים פ"ב מ"ב, שדוקא ביום ראיית הזיבה, או בתוך מעת לעת, יש צחצוחי זיבה בש"ז, אבל אחר כך אין, ועי' תוס' נדה שם, שביום ראיית הזיבה יש רוב זיבות בש"ז, ואח"כ יש מעט.
  16. ↑ ציון 62.
  17. ↑ ציון 471 ואילך.
  18. ↑ ע"ע ספק טומאה.
  19. ↑ נזיר סד א. ועי' רמב"ם אבוה"ט פי"ד ה"ד, שהכריע שאינה חשובה טומאה צפה, ועי' כ"מ שם בטעמו.
  20. ↑ ת"ק במכשירין פ"ו מ"ו.
  21. ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם ורע"ב שם; עי' פיהמ"ש הקדמה לסדר טהרות, שהיא מתולדות המים, וע"ע מים וע' משקה.
  22. ↑ רמב"ם פיהמ"ש ורע"ב שם בבאור ד' רבי אליעזר דלהלן.
  23. ↑ רבי אליעזר במכשירין שם.
  24. ↑ ציון 524 ואילך.
  25. ↑ נזיר נא ב. וע"ש א שאף לצד שעובר אינו חשוב חלק מגוף האשה, ע"ש, שיתכן שש"ז, מאחר ועדיין לא נוצר ממנה עובר, חשובה חלק מגופה.
  26. ↑ ע"ע רקב.
  27. ↑ נזיר שם. והרמב"ם השמיט, ועי' רדב"ז ולח"מ נזירות פ"ז ה"ד.
  28. ↑ ע"ע מחנה קדוש. וע"ע כתבי הקדש ציון 144.
  29. ↑ מהרי"ל הל' יום כיפור, הובא בדרכ"מ או"ח סי' עו אות ב, וברמ"א בשו"ע שם ד.
  30. ↑ שבת קיד א.
  31. ↑ ציון 303.
  32. ↑ ברייתא נדה סא ב; תוספתא נדה פ"ח; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ד הי"ב.
  33. ↑ רש"י נדה שם.
  34. ↑ ברייתא שם; תוספתא שם; רמב"ם שם.
  35. ↑ רש"י נדה שם.
  36. ↑ רש"י שם.
  37. ↑ ושם מחלוקת בטומאת בעל קרי אם היא משום ראיית הש"ז או מחמת נגיעה בה.
  38. ↑ כלים פ"א מ"א; רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"א. וע"ע אבות הטומאות ציון 17. על חדוש* שיש בטומאת שכבת זרע ע"ע חדוש ציון 37.
  39. ↑ עי' סהמ"צ לרמב"ם מ"ע קה; החינוך מ' קפ; סמ"ג ע' רמז.
  40. ↑ כלים פ"א מ"א; רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"א.
  41. ↑ ויקרא טו יז. עי' ב"ב ט ב: ש"ז וגו' מטמא בגדים, ורגמ"ה שם ד"ה אדם מנלן ורש"י שם ד"ה שכבת זרע מטמא בגדים וד"ה בהדיא כתיב; ר"ש ורא"ש כלים שם. ועי' תוס' נדה מג ב ד"ה מנין. על גדר בגד האמור כאן ובשאר מקומות בתורה, ע"ע בגד וע' מדות שהתורה נדרשת בהם ציון 592.
  42. ↑ ספרא מצורע פרשת זבים פרשה ג תחי' פ"ו אות ד. וע"ע כל ציון 71.
  43. ↑ עי' ויקרא יא לב ובמדבר לא כ.
  44. ↑ ספרא שם, ועי' המקור בקרבן אהרן שם, וע"ע טמאת כלים.
  45. ↑ ספרא שם. ועי' ר"ש ורא"ש ורע"ב כלים שם, שהביאו מקור נוסף, שמצינו בשבת סד א, שש"ז הוקש לשרץ ולמת, שנאמר בויקרא כב ד - ה: הנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו ש"ז או איש אשר יגע בכל שרץ.
  46. ↑ עי' להלן. ספרא אמור פרשה ד תחי' פרק ד אות ג; ברייתא בנדה מא ב, מג ב. וכן אמר ר' אחדבוי בר אמי בב"ב ט ב.
  47. ↑ רגמ"ה ב"ב שם ד"ה אמר ליה רב אחדבוי; עי' רש"י שם ד"ה או לרבות.
  48. ↑ ויקרא כב ה.
  49. ↑ נדה מג ב. ועי' תוס' נדה מג ב ד"ה מנין, בטעם שרב ששת למד משרץ ולא מאו איש הכתוב בשכבת זרע עצמה, בבעל קרי, כדלהלן.
  50. ↑ ויקרא שם ד. נדה שם. וכ"מ בספרא שם, וכ"מ קצת בב"ב שם, וכ"ה ברש"י נדה מא ב ד"ה מה בא. וע"ע טמא (אדם) ציון 150.
  51. ↑ ב"ב שם.
  52. ↑ ע"ע ולד הטומאה ציון 20 ואילך.
  53. ↑ ריטב"א ב"ב שם בבאור ד' רב ששת שם.
  54. ↑ ויקרא טו יז.
  55. ↑ ספרא מצורע פרשת זבים פרשה ג תחי' פ"ו אות ה. ועי' קרבן אהרן שם, ביאור הדרשה.
  56. ↑ כלים פ"א מ"א; רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"א. על טומאה מאויר כלי חרס ע"ע טמאת כלים.
  57. ↑ ע"ע טמאה בחבורים. עי' זבים פ"ה מ"י, ורמב"ם פיהמ"ש ורא"ש שם; עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"א ופ"ו הי"א.
  58. ↑ זבים פ"ה מ"י.
  59. ↑ ע"ע ולד הטומאה. עי' רע"ב זבים שם ושם מ"ב. עי' רמב"ם אבוה"ט שם ושם.
  60. ↑ כלים פ"א מ"א; רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"א.
  61. ↑ כלים פ"א מ"ג, וגמ' ב"ק כה א בבאורה, וע"ש שהמקור מק"ו מרוקו של זב, מה טהור בטהור (רוק) טמא בטמא, טמא בטהור (ש"ז) אינו דין שיהא טמא בטמא; עי' משנה נזיר סה ב וזבים פ"ב מ"ב: משנזקק לזיבה וגו' ושכבת זרעו טמאים וגו', וגמ' נזיר סו א, שהעמידום כדעת ת"ק ור' יוסי בברייתא נזיר סו א, שש"ז של זב מטמא במשא, אלא נחלקו אם דוקא כשיצאה ביום שיצא הזוב, או אפ' אם יצאה בתוך מעת לעת, ושם טעמיהם מדרשת הכתוב; עי' זבים פ"ה מ"ז; ר' יוסי בתוספתא כלים פ"א ה"ג.
  62. ↑ רבי יהושע בברייתא נזיר שם וב"ק שם, ובתוספתא זבים פ"ה ה"ג לגי' הגר"א שם, ולגי' שלפנינו בתוספתא הם ד' רבי אליעזר, ועי' ציון 63. וע"ע בטול ברוב 166 ואילך.
  63. ↑ רבי אליעזר בברייתא נזיר שם וב"ק שם, ובתוספתא שם לגי' הגר"א שם, עי' ציון 62.
  64. ↑ תוספתא פרה פ"י. ועי' רמב"ם פרה אדומה פי"ג ה"ח.
  65. ↑ נדה מג ב.
  66. ↑ עי' ציון 50.
  67. ↑ נדה שם.
  68. ↑ ע"ע בעל קרי, מחלוקת בבעל קרי, אם נטמא בכל שהוא, או דוקא בכחתימת פי האמה.
  69. ↑ עי' ציון 48.
  70. ↑ ע"ע שרצים.
  71. ↑ עי' ציון 68.
  72. ↑ נדה שם.
  73. ↑ רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"א.
  74. ↑ עי' נדה לה א, ששכבת זרע מטמא באונס, ורש"י נדה שם, שנ' שמדובר בין בזרע עצמו לענין טומאת מגע, ובין באדם לענין טומאת בעל קרי; עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"א. בטעם ששכבת זרע מטמא באונס, עי' רש"י נדה שם, שש"ז כל עצמו מחמת אונס חימום בא, ועי' פסחים סז ב: מה מגע שרץ מטמא באונס אף בעל קרי מטמא באונס (ע"ע בעל קרי) ורש"י שם ד"ה מטמא באונס, שמשמע שלא כל קרי נחשב אונס.
  75. ↑ תוספתא כלים פ"א ה"א; ברייתא נדה מג ב.
  76. ↑ גמ' נדה שם בבאור ברייתא שם.
  77. ↑ עי' מאירי נדה שם בבאור גמ' שם; עי' נדה לד ב: ראיה ראשונה של זב קטן מהו שתטמא במגע וגו' ש"ז שלו לא מטמא וגו'; עי' ספרא מצורע פרשה ג תחי' פרק ו אות א, ונדה לב ב, שקטן פחות מבן ט אינו נעשה בעל קרי (ע"ע בעל קרי ציון 59 ואילך), וע"ש ושם ובע' הנ"ל מקור הדין, ורמב"ם פיהמ"ש הקדמה לס' טהרות ד"ה וטומאת שכבת זרע ור"ש כלים פ"א ה"א ומאירי נדה לב ב שהדברים אמורים אף לענין הש"ז בעצמה, שאינה מטמאה; רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"ב; החינוך מ' קפ.
  78. ↑ תוספתא זבים פ"ב; רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"ג. ועי' ציון 9, שאינה שכבת זרע כלל. ועי' נדה לב ב, שש"ז אדומה אינה מטמאה את המוציאהּ בטומאת בעל קרי, וע"ש וברש"י שם, שמקור הדין מדרשת הכתוב: ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע, שלמדים מייתור האות ו' בתיבת ואשה, שדוקא אשה טמאה בדבר האמור בה, היינו צבע אדום (ע"ע דם נדה) אבל האיש אינו טמא בדבר האמור באשה, כלומר בש"ז אדומה, ועי' כ"מ על רמב"ם שם, שמ' שלמדים משם אף על הש"ז עצמה, שאינה טמאה, ולא רק על האדם, שאינו בעל קרי.
  79. ↑ עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"ד.
  80. ↑ ע"ע בעל קרי ציון 50 ואילך, מחלוקת באדם שיצאה ממנו ש"ז בלא הרגשה, אם טמא.
  81. ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם הקדמה לסדר טהרות ד"ה וטומאת שכבת זרע: אין מתנאיו הקושי וההנאה, ועי' מל"מ שבציון 82.
  82. ↑ עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"ד ומל"מ טומאת מת פ"א סוף הי"ד בדעתו, ועי' מל"מ שם שהק' סתירה מדבריו שבציון 81; עי' החינוך מ' קפ; עי' רמב"ן נדה מג א; עי' סמ"ג סוף ע' רמז; חזו"א יו"ד סי' רטו ד"ה מג א.
  83. ↑ עי' נדה מג א, וע"ע בעל קרי ציון 50 ואילך.
  84. ↑ עי' ציון 144 ואילך.
  85. ↑ ספרא מצורע פרשת זבים פרשה ג תחי' פ"ו אות ה; שבת פו ב; רמב"ם אבוה"ט פ"ה הי"ב.
  86. ↑ ויקרא טו יז.
  87. ↑ ויקרא שם יח.
  88. ↑ ספרא שם. ועי' שבת שם: אשר יהיה עליו שכבת זרע, פרט לש"ז שהיא סרוחה.
  89. ↑ ציון 158 ואילך. ועי' ציון 147.
  90. ↑ ציון 158 ואילך.
  91. ↑ עי' ציון 149. שבת פו ב, ושם: תיקו; רמב"ם אבוה"ט פ"ה הט"ז.
  92. ↑ ציון 224.
  93. ↑ ציון 170.
  94. ↑ תוס' שבת פו ב ד"ה אבל פירשה, בשם ר"ת ור"ח בבאור גמ' דלהלן.
  95. ↑ רב חסדא בשבת פו ב; רמב"ם אבוה"ט פ"ה הי"ג. ועי' רש"י שם: מטמאה לעולם.
  96. ↑ עי' ציון 97 ואילך.
  97. ↑ משנה נדה נד ב; רמב"ם אבוה"ט פ"ה הי"ד, ועי' רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ב ה"א.
  98. ↑ ע"ז סח ב; נדה נו א. ועי' רש"י ע"ז שם שפי' שהדרשה מן הכתוב בבעל קרי בויקרא כב ד: איש אשר תצא ממנו ש"ז, ולא פי' שהיא מן הכתוב בבגד שנגע בש"ז, שם טו יז: וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו ש"ז, ועי' ציון 50, שיש שלמדו מן הכתוב בבעל קרי אף לטומאת אדם הנוגע בש"ז.
  99. ↑ משנה נדה שם; רמב"ם אבוה"ט שם, ועי' רמב"ם מטמאי מו"מ שם.
  100. ↑ משנה נדה שם; רמב"ם אבוה"ט שם, ועי' רמב"ם מטמאי מו"מ שם.
  101. ↑ ראב"ד מטמאי מו"מ שם.
  102. ↑ כ"מ שם בדעת ראב"ד שם.
  103. ↑ עי' נדה נו א, שרבי ירמיה הסתפק בדבר, ושם ברייתא שנחלקו בזה התנאים הנ"ל.
  104. ↑ רמב"ם מטמאי מו"מ שם. ועי' כ"מ ומל"מ שם.
  105. ↑ עי' תוספתא מקואות פ"ו וברייתא נדה לד ב: של עובד כוכבים טהורה בכל מקום; משנה מקואות פ"ח מ"ד, הובאה בנדה שם א: בת ישראל שפלטה ש"ז מעכו"ם טהורה, ורש"י נדה שם ורמב"ם פיהמ"ש מקואות שם, שמדובר על הזרע עצמו; רבא בנדה לד א: קריו טהור; עי' נדה מג ב: בין ישראל לדנכרים; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ב ה"י ואבוה"ט פ"ה הי"ז. וע"ע טמאה ציון 586.
  106. ↑ ציון 623 ואילך.
  107. ↑ ציון 370.
  108. ↑ ירושלמי שבת פ"א ה"ד. וע"ע גוי ציון 626 וע' טמאה שם וע' שמנה עשר דבר.
  109. ↑ ירושלמי שם.
  110. ↑ רמב"ם שם ושם.
  111. ↑ עי' משנה מקואות פ"ח מ"ד: עכו"ם שפלטה ש"ז מישראל טמאה, ופיהמ"ש לרמב"ם שם ורש"י נדה לד א, שמדובר על הטיפה; רמב"ם אבוה"ט פ"ה הט"ז. על ש"ז ששהתה משך זמן במעי נכרית, אם היא מסריחה, עי' ציון 92 ואילך.
  112. ↑ רש"י נדה נו א ד"ה שמתעגל.
  113. ↑ רש"י שם. ועי' ציון 19, שאינה נאספת מנוזלים שבאו מחוץ לגוף, אלא נעקרת מן הגוף עצמו.
  114. ↑ ברייתא ב"ק פב א.
  115. ↑ עי' יומא יח א, ב. ועי' רמב"ם עבודת יוה"כ פ"א ה"ו: כגון ביצים וחלב חם וכיוצא בהם, ועי' רמ"א בשו"ע או"ח תרח ד: מאכלי חלב שמרבים זרע. וע"ע חָלָב ציון 251.
  116. ↑ גיטין ע ב, ורש"י שם.
  117. ↑ ציון 19.
  118. ↑ גיטין ע א. ועי' עירובין כא א: גודגדניות, מרובי בנים יאכלו, חשוכי בנים לא יאכלו.
  119. ↑ גיטין שם, ושם ב, ורש"י שם. ועי' במדב"ר פרשה יא סי' ב, ורש"י בראשית יב ב, שהדרך ממעטת פריה ורביה.
  120. ↑ רמב"ם דעות פ"ד הי"ט. ועי' שבת קנב א: כל השטוף בזימה, זקנה קופצת עליו, ושם: דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתו, ורש"י שם שהכוונה לרוב תשמיש, שגורם שיותש כחו לעת זקנתו.
  121. ↑ עי' רמב"ם דעות פ"ד הי"ט.
  122. ↑ ריש לקיש בבכורות מד ב, ורש"י שם.
  123. ↑ תוספתא זבים פ"ב; רב הונא בנדה לה ב.
  124. ↑ עי' מאירי נדה שם; עי' רמב"ם מחו"כ פ"ב ה"א; זר זהב וביאור הגר"א לתוספתא שם.
  125. ↑ ציון
  126. ↑ עי' גמ' דלהלן; עי' תוס' ב"מ כג ב ד"ה בפוריא. ועי' ברכות י ב: קדוש הוא וגו' סדין של פשתן הציעה על מיטתו ולא ראתה קרי עליו.
  127. ↑ יומא יח ב ורש"י שם. וע"ע אורח ציון 6 ואילך.
  128. ↑ עי' משנה נדה מ א, ורש"י שם.
  129. ↑ ציון 49.
  130. ↑ עי' רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"ד.
  131. ↑ עי' ד' שמואל בנדה מג א, לפי הלשון הראשון.
  132. ↑ עי' נדה מג א, ורש"י שם ד"ה ויצתה ותוס' שם ד"ה בראויה, שש"ז שאינה יורה כחץ, אין הרגשה ביציאתה. ועי' רמב"ן שם שפי' בע"א.
  133. ↑ עי' חגיגה טו א ויבמות סה א ונדרים צא א ונדה מג א, שש"ז שאינה יורה כחץ אינה מזרעת. ועי' תוס' נדה שם, שני צדדים בטעם שאינה מזרעת, אם משום שמצד עצמה אינה ראויה, או משום שכשאינה יורה כחץ, אינה נכנסת לגוף האשה אלא שותתת ויוצאה לחוץ.
  134. ↑ חגיגה טו א.
  135. ↑ ציון 95 ואילך.
  136. ↑ ציון 137.
  137. ↑ ציון 939 ואילך.
  138. ↑ ציון 81 ואילך.
  139. ↑ משנה מקואות פ"ח ה"ד.
  140. ↑ רמב"ם אבוה"ט פ"ה ה"ז.
  141. ↑ ציון 90 ואילך.
  142. ↑ ציון 79 ואילך.
  143. ↑ עי' נדה יג א, ב; רמב"ם איסו"ב פכ"א הי"ח; טוש"ע אה"ע כג א, ב.
  144. ↑ ספרא מצורע פרשת זבים פ"ג תחי' פ"ו אות ה; עי' שבת פו ב.
  145. ↑ עי' שבת שם: חביל גופייהו, ורש"י שם ד"ה חביל.
  146. ↑ רמב"ם אבוה"ט פ"ה הי"ב.
  147. ↑ ר' יוחנן בגיטין לא ב. וע"ש טעמו מדרשת הכתוב.
  148. ↑ רש"י שבת פו ב.
  149. ↑ שבת פו ב, ושם: תיקו; רמב"ם אבוה"ט פ"ה הט"ז. ועי' ציון 91.
  150. ↑ ציון 224.
  151. ↑ ציון 170.
  152. ↑ ציון 85 ואילך.
  153. ↑ עי' ויקרא יב ב: אשה כי תזריע; עי' ברכות ס א ונדה כה ב, כח א, לא א: אשה מזרעת תחלה יולדת זכר.
  154. ↑ עי' רמב"ם איסו"ב פ"ה ה"ד, וע"ע דם נדה ציון 14; עי' ראשונים שבציון 156.
  155. ↑ רמב"ן ויקרא שם. וע"ש דעת פילוסופי היונים שכל גוף העובר נעשה מדם האשה, והאיש אינו נותן אלא את הכח ההיולי, שהוא נותן צורה בחומר.
  156. ↑ עי' נדה לב ב, דרשה למעט אשה מִלוֹבֶן (עי' פרטי הדרשה בע' זבה ציון 16 ואילך) ורמב"ן ורשב"א ור"ן שם בשם תוס' בבאורה, וע"ע הנ"ל שם, שי"מ בע"א.
  157. ↑ ציון 251 ואילך. ושם על גוי שראה קרי ונתגייר וראה זוב.
  158. ↑ ציון 9 ואילך. וע"ע דם בתולים ציון 99.
  159. ↑ ציון 716.
  160. ↑ ציונים 345, 525 ואילך, 865, 885 ואילך,
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שכבת_זרע&oldid=157242"