אנציקלופדיה תלמודית:שקיעת החמה

הגדרת הערך - סוף היום שהשמש נעלמת מהאופק.

מהותה וזמנה

בסוף היום החמה שוקעת בצד מערב. ערך זה דן במהות השקיעה ובזמנה, וכן אם זמן השקיעה חשוב יום* או בין-השמשות* או לילה*^[1]. על "השקיעה האמצעית" שמחשבים בה שעת המולד*, ע"ע מולד^[2].

שקיעת החמה מהאופק

בסוף היום עיגול השמש שוקע תחת האופק ונעלם מן העין, ונחלקו גאונים וראשונים ואחרונים בגדרו של זמן זה: א) יש סוברים שמתחיל בה או סמוך לה מעט זמן בין השמשות^[3]. ב) ויש סוברים שהוא יום גמור, וזמן בין השמשות ("שקיעה שניה") מתחיל אחר השקיעה (הראשונה) בשיעור הילוך של שלשה מילים ורביע^[4]. ג) ויש סוברים שהוא לילה, שבין השמשות קודם לשקיעה^[5].

מהות השקיעה מהאופק

במהות שקיעת החמה מהאופק, כתבו ראשונים ואחרונים שהוא שתשקע כל עגול השמש ותתכסה מן העין^[6]. ויש שכתבו שהוא כשלא תיראה החמה אפילו על ראשי הדקלים^[7]. ויש שכתבו שהוא כשמסתלק האור מראשי ההרים הגבוהים שבארץ ישראל, והוא כמו ארבעה דקות אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות והגגות הגבוהים בעיר, שהיא השקיעה הנראית^[8].

מקום המכוסה בהרים

מקום שמסביבו הרים המסתירים ליושבים בו את ראיית החמה בסוף היום, ולפיכך השקיעה בו מוקדמת יותר, אין הולכים בו אחר השקיעה הנראית בה אלא אחר השקיעה הנראית לולא ההרים^[9], שהרי ההרים כחומה המסתירה את החמה^[10]. ויש מסתפקים בדבר^[11].

בגובה ההר

בגובה ההר כתבו אחרונים שמשערים השקיעה כפי הראייה בגובה ההר^[12]. ויש מצדדים שמשערים כפי הנראה ללא גובה ההר^[13].

בגובה שבידי אדם

גובה שנעשה על ידי אדם כגון מגדל, משערים בו השקיעה כפי המקום שלמטה^[14], שאין מסתבר שבכניסת השבת למעלה יהיה חול כשלמטה כבר שבת^[15].

מדידת שעות זמניות של היום^[16], יש סוברים שמחלקים את היום מהנץ החמה עד שקיעת החמה, ועל כך ע"ע יום^[17], וע' שעה.

זמנה

שקיעת החמה, אמר ר' יהודה שזמנה כדי הילוך ארבעה מילים^[18], קודם צאת הכוכבים^[19]. ונחלקו בביאורה: א) יש סוברים שהכוונה לשקיעה ראשונה, שלדעתם שתי שקיעות הם^[20], ושקיעה ראשונה קודמת לשקיעה שנייה כדי הילוך שלשה מילים ורביע^[21], ושקיעה הראשונה היא בזמן שהחמה נעלמת מהאופק^[22]. ויש סוברים שהשקיעה השניה היא בזמן שהחמה נעלמת מהאופק^[23], ושקיעה ראשונה היא כשמתחילה לשקוע^[24]. ב) ויש סוברים ששקיעה אחת היא, והיא בזמן שקיעת החמה מהאופק^[25], מהם שכתבו שזמנה כדי הילוך שלשה רבעי מיל קודם צאת הכוכבים, ושיטת ר' יהודה שאמר שהוא כדי הילוך ד' מילים, הוא כסוברים שחמה מהלכת בלילה מעל הרקיע ממערב למזרח^[26], ואין הלכה כן^[27]. או שכוונת ר' יהודה לזמן צאת כל הכוכבים, שאין נראים כל הכוכבים אלא משנעלם האור לגמרי^[28]. ומהם שכתבו שזמן צאת הכוכבים הוא אחר הילוך ד' מילים משקיעת החמה מהאופק, ולדעתם אותו שאמרו שהלילה הוא בשיעור ג' רבעי מיל אחר השקיעה^[29], לפי שלדעתם הלילה אינו תלוי בצאת הכוכבים^[30].

מהותה של "משתשקע החמה"

"משתשקע החמה" אמר ר' יהודה ורבה אמר ר' יהודה בדעתו, שמתחיל בה זמן בין-השמשות*^[31], וכן יש מן הראשונים סוברים בדעת ר' נחמיה^[32]. וכן שנינו בזמן הדלקת נר חנוכה*, שהיא "משתשקע החמה"^[33]. במהותה ובזמנה של "משתשקע החמה" נחלקו גאונים ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שהיינו מעט קודם שקיעת החמה, שמשתשקע היא לשון הקדמה לשקיעה, והיא כשהחמה נוטה מעט ומכירים העולם שרוצה להכנס בעובי הרקיע^[34]. וזמנה כדי הילוך שלשת רבעי מיל^[35], או חצי מיל^[36], קודם שקיעת החמה^[37]. ב) ויש סוברים "שמשתשקע" היינו אחר השקיעה^[38], שמשתשקע היינו שכבר שקעה קודם^[39], והוא שאמרו בירושלמי: סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות^[40], והיינו שבסוף השקיעה מתחיל בין השמשות^[41], שבשקיעה נכנסת החמה ומהלכת עובי הרקיע כדי הילוך ד' מילין עד שמגעת לכיפת הרקיע^[42] - שבלילה מהלכת למעלה מכיפת הרקיע, לסוברים כן^[43] - וסמוך לסוף הילוכה בעובי הרקיע הוא זמן "משתשקע החמה" שמתחיל בו בין השמשות^[44]. ויש מפרשים לסוברים שהחמה מהלכת בלילה מתחת לארץ^[45], שאחר השקיעה עדיין אורה בעולם עד ששוקעת לגמרי והולכת מתחת הארץ, ומשמתחלת ליכנס תחת הארץ הוא זמן בין השמשות^[46]. וזמנה של בין השמשות אחר השקיעה הוא בכדי הילוך של שלשה מילים ורבע^[47], ויש סוברים שלשה מיל וחצי^[48]. וכן זמן הדלקת נר חנוכה יש מן הראשונים סוברים שהוא בזמן בין השמשות^[49]. ויש חולקים וסוברים שדוקא בבין השמשות שאמרו "משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין"^[50], זמנה קודם צאת הכוכבים, אבל "משתשקע החמה" שאמרו בהדלקת נר חנוכה, היינו בצאת הכוכבים^[51]. ג) ויש סוברים "שמשתשקע" היינו שקיעת החמה, שהיא כשהחמה שוקעת ונעלמת מהארץ לגמרי^[52]. על ש"משתשקע החמה" שאמרו לענין זמן אכילת-קדשים*, ולענין לינה* בדם, עי' להלן^[53].

דינים המשתנים בשקיעה

מצוות שזמנם ביום

מצוות שזמנם ביום, אף על פי שמעיקר הדין זמנם עד צאת הכוכבים^[54], יש מן האחרונים שכתבו שמכל מקום לכתחילה אין לעשותם אלא עד השקיעה הראשונה^[55], אף לסוברים שהוא עדיין יום גמור^[56], כשם שאמרו שאין לעשותם לכתחילה מעלות השחר אלא מהנץ-החמה*^[57], שהזמן הראוי הוא "ביום של החמה", שאין הכל בקיאים בזמן צאת הכוכבים ועלות השחר^[58]. ויש חולקים וסוברים שאף לכתחילה כשרים עד זמן בין השמשות, ולא אסרו משקיעה ראשונה כדרך שאסרו קודם הנץ, שאחרי השקיעה אף אם מסופק שמא לילה הוא, מעמידים את הזמן על חזקתו שעדיין יום הוא, מה שאין כן בתחילת היום, שמעמידים אותו על חזקתו שעדיין לילה הוא לפיכך החמירו בו^[59].

תוספת שבת

זמן תוספת שבת ויום הכיפורים^[60], יש מן הראשונים שכתבו שזמנו משקיעת החמה^[61], ועל כך ע"ע תוספת שבת ויום טוב.

קדשים הנאכלים לשני ימים ולילה

קדשים הנאכלים לשני ימים ולילה^[62], סוף זמן אכילתם משתשקע החמה של יום השני^[63]. וכתבו ראשונים שהיינו צאת הכוכבים^[64], שהוא תחילת הלילה^[65], שכל זמן שהוא יום כשר לאכילה, ולפיכך נקט "משתשקע" ולא "משקיעת"^[66].

לינת דם

דם קדשים שאינו נזרק אלא ביום^[67], נפסל בלינה* בשקיעת החמה^[68], שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל^[69], ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב^[70]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שנפסלת בשקיעה שניה^[71]. ויש סוברים שנפסלת בשקיעה ראשונה^[72], ואף על פי שעדיין חשוב יום, לסוברים כן^[73], שכך למדים מהכתוב "ביום הקריבו", שהרי כבר למדנו מכתוב אחר: ביום צותו^[74], שאין זורקים דם בלילה^[75], אלא שבא הכתוב לומר שהדם נפסל בשקיעה ראשונה^[76]. ויש סוברים שנפסלת בצאת הכוכבים^[77]. על קומץ של מנחות שיש סוברים שנפסל בשקיעת החמה, ע"ע לינה^[78], על לבונה הבאה עם המנחה שיש שכתבו שנפסלת בשקיעת החמה, ע"ע הנ"ל^[79]. על מי הכיור* שיש שנפסלים בלינה בשקיעת החמה, ע"ע הנ"ל^[80].

על זמן קביעת עונת הוסת*^[81], אם עונת הלילה היא מזמן שקיעת החמה, ע"ע וסת^[82]. על זבה* שאסורה לטבול בשביעי לספירתה לסוברים כן^[83], אם מותרת לטבול משקיעת החמה, ע"ע טבילה^[84]. על סוף זמן תפילת מנחה*, ע"ע מנחה. על סוף זמן תפילת מוסף*, ע"ע מוסף^[85]. על תחילת זמן תפילת ערבית*, ע"ע ערבית. על זמן זכירת-יציאת-מצרים* של לילה^[86], שיש סוברים שהוא מזמן שקיעת החמה, ע"ע זכירת יציאת מצרים^[87]. על תפילת נעילה*, שיש סוברים שזמנה בשקיעת החמה, ע"ע יום הכיפורים^[88], וע' נעילה. על הנחת-תפילין* שיש סוברים שזמנה עד שקיעת החמה, ע"ע הנחת תפילין^[89]. על סוף זמן בין-הערבים*, ע"ע בין הערבים^[90]. על שיש נוהגים שלא לעשות מלאכה בין פסח לעצרת משקיעת החמה ועד שחרית, ע"ע בין פסח לעצרת^[91]. על משהה שכר שכיר בשקיעת החמה, שעובר בלא תעשה: ולא תבוא עליו השמש^[92], ע"ע בל תלין^[93]. על הלנת-המת* שיש סוברים שעוברים בלא תעשה: לא תלין נבלתו על העץ^[94], כשמלין המת בשעת שקיעת החמה, ע"ע הלנת המת^[95]. על החודש* שמתחילים למנותו משקיעת החמה ולא משעת המולד*, ע"ע חודש^[96]. על זמן הדלקת נר חנוכה, עי' לעיל: מהותו^[97], וע' חנוכה: זמנה. על סוף היום לענין תענית, ע"ע תענית.

הערות שוליים