מיקרופדיה תלמודית:דם חמוד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:17, 26 בינואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרה'''</span><ref> '''ז''', טור' תפו-תצד.</span></ref> - דם שהאשה רואה מחמת תאוה</span> == בתבעוה להינשא</spa...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - דם שהאשה רואה מחמת תאוה

בתבעוה להינשא

האשה שתבעוה להינשא ונתפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים (נדה סו א; רמב"ם איסורי ביאה יא ט; טוש"ע יו"ד קצב א), שמא מחמת תאות חימוד ראתה דם (גמ' שם, ורש"י ד"ה צריכה לישב; רמב"ם שם; טוש"ע שם) טיפה אחת, ולא הרגישה בה (רמב"ם שם; טוש"ע שם). וחומרא היא שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי התלמוד, ואין לסור ממנה לעולם (רמב"ם שם י), אבל מן התורה הרי זו טהורה ומותרת מיד, שהרי אפילו אם ראתה דם - כל שלא הרגישה אינה טמאה מן התורה (ראה ערך נדה), כל שכן זו שהדבר ספק אם ראתה כלל ולא מצאה אפילו כתם, אלא שהחמירו בזה (מגיד משנה שם)[2].

מהות הטומאה

דם חימוד זה, נחלקו בו ראשונים:

  • יש אומרים שהוא עצמו טמא, ולפיכך חוששים בתבעוה להינשא שמא ראתה (רשב"א ותוספות רא"ש נדה כ ב; חידושי הר"ן שם, בשם מפרשים; מאירי שם).
  • ויש סוברים שדם חימוד טהור, אלא שאגב חימוד מתעוררים דמים אחרים, ואפשר שנמשך אף דם נדות עמו (חידושי הר"ן שם; מאירי שם, בשם יש מפרשים, ושכן נראה דעת גדולי המחברים), ולא אסרו דם חימוד אלא מחשש עירוב דם נדות, אבל כל שהכיר שאין שם אלא הוא - טהור (מאירי שם, לדעה זו, על פי הגמ' שם).

מסולקות דמים

אפילו קטנה שלא ראתה דם מימיה - ולא הגיע זמנה לראות (תוספות יומא יח ב ד"ה והאמר) - צריכה לישב שבעה נקיים, שאף בה חוששים שמא מחמת חימוד ראתה (גמ' נדה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואף זקנה ומסולקת דמים (פתחי תשובה שם סק"ב, בשם גבעת שאול), וכן מעוברת שנתגרשה והחזירה, אף על פי שהיא בחזקת מסולקת דמים, וקל וחומר הוא מקטנה (תורת השלמים קצב סק"ט).

בדקה עצמה ונמצאת טהורה

בדקה עצמה בשעת התביעה להינשא, ונמצאת טהורה, והיא אומרת ברי לי שאני טהורה, נחלקו ראשונים:

  • יש מהראשונים הסובר שאינה צריכה לישב שבעה נקיים, אלא צריכה טבילה בלבד, שמא ראתה זה שנה או שנתיים (ראבי"ה נדה קפג; תשובות מימוניות איסורי ביאה א, בשמו), והיא נאמנת על כך, כמו כל הנשים שהאמינתן תורה על ספירת שבעה נקיים וטהרתן (ראה ערך אשה), ולא החמירו בה יותר מבשאר נשים אלא בסתם, כשלא בדקה, שבשאר נשים אין חוששים שמא ראתה, ובזו חוששים שמא מחמת חימוד ראתה (תשובות מימוניות שם).
  • ושאר הראשונים חולקים וסוברים שאפילו בדקה עצמה אנו חוששים שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם, ולא הרגישה בה ונאבדה (הלכות נדה לרמב"ן ג יב; תורת הבית הארוך ז ב; מאירי וריטב"א נדה סו א), וכן הלכה (טוש"ע שם).

תחילת המנין

שבעה נקיים שאמרו, צריכה למנות ממחרת יום התביעה (כן משמע מהלכות נדה לרמב"ן שם; מגיד משנה שם ט, בשמו; תורת הבית הארוך שם; רא"ש שם י ד; טוש"ע שם), והריצוי (מאירי שם), שהרי אמרו שבעה נקיים, ואם יום התביעה יהיה מן המנין אין שם כל השבעה נקיים (בית יוסף שם)[3].

תבעוה להינשא לאחר שנים עשר חודשים

תבעוה להינשא לאחר שנים עשר חודשים, שזמנה רחוק ואינה חומדת בכך, מונים לה משעה שמכינים צרכי החופה והסעודה וכיוצא בהם, שכל שמשתדלים לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמדת, או משעה שמודיעים אותה שתכין עצמה להיכנס לחופה (תורת הבית הארוך שם; מגיד משנה שם, בשמו; טוש"ע שם ב), שהרבה שידוכים אדם מייעד זמן לשנה או שנתיים, וכשהגיע זמן חוזרים ומייעדים זמן קצר ליום פלוני, ואותו ריצוי שעל יום פלוני השני הוא שמתחלת למנות ממחרתו (מגן אבות למאירי ז).

ספרה משעה שתבעוה לזמן ארוך, קודם שהודיעו לה על הכנתה לחופה, אין זה מועיל, וצריכה אחר כך למנות מחדש משעת ההכנה לחופה (דרישה שם סק"ד; ט"ז שם סק"ג), ואפילו התחילה לספור שבעה נקיים, ובאמצע ספירתה נתרצו לכנסה, חוזרת וסופרת מתחילה, לפי שבאותו הזמן שהתחילה לא היה חימוד כלל (דרישה שם)[4].

תבעוה להינשא תוך חודש

היה הזמן שקבעו לנישואין קצר, תוך חודש, מתחילים מנין השבעה מיום הריצוי (מגן אבות שם, בדעת המאירי), שכיון שבשעת התחלת התביעה, שאז עיקר החימוד, ישבה אחריו שבעה נקיים, אחר כך הרי היא כשאר הנשים, ואינה צריכה בדיקה (ט"ז שם).

תבעוה להינשא וישבה שבעה נקיים וטבלה ולא נבעלה

כתבו ראשונים שאם תבעוה להינשא וישבה שבעה נקיים וטבלה ולא נבעלה, צריכה לבדוק בכל יום ויום, שלעולם משתבעוה להינשא יש להסתפק שמא ראתה מחמת חימוד עד שתיבעל, ולפיכך צריכה שבעה נקיים סמוך לבעילת מצוה (תוספות יומא יח ב ד"ה והאמר, ומרדכי שבועות תשמ, ואור זרוע א נדה שמא, בשם הרשב"ם; הגהות מימוניות איסורי ביאה יא ט, בשם הרוקח ומורו), שכן דרך אשה לחמוד קודם חופה ימים או עשור, ולכולם אין אנו חוששים אם ראתה דם, שכן תוכל לטבול קודם בעילת מצוה, אבל שבעה ימים הסמוכים לבעילת מצוה אנו חוששים, שאם תראה בהם דם אין מועילה לה טבילה שקודם בעילת מצוה, שהרי צריכה לספור שבעה נקיים (אור זרוע שם, בשם הרשב"ם). וכתבו הפוסקים שאינו אלא לכתחילה, ובדיעבד אין להחמיר אם בדקה רק פעם אחת תוך שבעה הימים שאחר הטבילה (בית יוסף שם; רמ"א שם), ויש לסמוך הטבילה לבעילת מצוה בכל מה שאפשר (רמ"א שם). ואין להרחיק יותר מארבעה ימים בין הטבילה לחופה (רמ"א שם; סדרי טהרה שם סק"ז), וצריכה מלכתחילה לבדוק באותם הימים (סדרי טהרה שם סק"ח, בשם תשובת הב"ח). הרחיקה שבעה ימים ולא בדקה עצמה אף פעם אחת באותם הימים, אבדה ספירתה וטבילתה, וצריכה למנות מחדש נקיים ולטבול (סדרי טהרה שם סק"ט).

תביעה שקודם הקידושין

תביעה שקודם הקידושין, נחלקו בה ראשונים:

  • יש אומרים שאינה כלום, והולכים אחר התביעה שלאחרי הקידושין, שבזו סומכת דעתה (בדק הבית ז ב; מגן אבות למאירי שם, בשם גדולי הדור), שאין חימוד אלא במקודשת (מגן אבות שם, לדעה זו).
  • ויש אומרים שמונים מיום התביעה אף על פי שלא נתקדשה עדיין (משמרת הבית שם, על פי יבמות לז ב; מגן אבות שם), שכל שנשתדכה וקבעו זמן לנישואין חימודה מתעורר (מגן אבות שם), שאם לא כן לא תמצא לעולם חופה אלא לאחר שבוע מהקידושין, לדעת הסוברים אין חופה אלא הראויה לביאה (ראה ערך חופה) ואתה עושה לכל ישראל טועים שמקדשים ומכניסים לחופה כאחת ובועל בעילת מצוה (משמרת הבית שם), וכן הלכה (טוש"ע שם).

תביעה שלאחר זמן מהקידושין

בתביעה שלאחר זמן מהקידושין נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שלא אמרו תבעוה ונתפייסה צריכה שבעה נקיים אלא אם פתאום היתה התביעה, כגון שקידשה ורוצה מיד לישאנה, שכיון שלא נתקדשה מקודם - מחמדת, אבל אם קידשה מקודם זמן רב, ולאחר קידושין חודש או שבעה ימים תבעוה להינשא, כיון שיודעת כבר, אין לה חימוד (רוקח שיז, בשם ריב"ן משפירא; הגהות מימוניות (קושטא) איסורי ביאה יא ט; בית יוסף שם, בשמו).
  • ויש אומרים שאין הבדל בדבר, ולעולם כשתבעוה להינשא יש חשש חימוד, וצריכה לספור שבעה נקיים ולטבול (רוקח שם, בשם אביו ומורו), וכן הלכה (בית יוסף שם, בדעת הרשב"א והמרדכי והר"ן וכל הפוסקים; ש"ך שם סק"ג).

תבעוה להיבעל מיד

תבעוה להיבעל מיד, נחלקו אחרונים בדבר:

  • יש אומרים שאין חוששים לחימוד, ולא חששו אלא אם תבעוה להינשא לאחר זמן (ט"ז שם סק"א).
  • ויש אומרים שאין לחלק בכך, אבל כל ביאה שאינה של נישואין לא חששו בה לחימוד, שחימוד שעל ידי נישואין גדול יותר (חוות דעת שם סק"א).

מחזיר גרושתו והבא על פנויה שחפץ לכנסה

המחזיר גרושתו, אף היא צריכה לישב שבעה נקיים (בית יוסף שם ה, בשם הרשב"ש; שו"ע שם), וכן הבא על הפנויה ובא לכנסה, צריכה שבעה נקיים, ואף שהיא כבר רגילה בו, ואדרבה כיון שהיא מכירתו מהרהרת בו, וקרוב הדבר שתראה דם חימוד (שו"ת הרדב"ז ג תכג).

הבדיקה

הפסק טהרה

אם האשה צריכה הפסק טהרה, קודם התחלת הספירה, כדרך כל הנשים המונות שבעה נקיים (ראה ערך בדיקת אשה), נחלקו ראשונים:

  • רוב הראשונים אומרים שאינה צריכה הפסק טהרה, ואף על פי שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בטהרה מונה מיום המחרת שבעה נקיים (הלכות נדה לרמב"ן ג יב; תורת הבית הארוך ז ב; ר"ן שבועות סו א, בשם הראב"ד והרמב"ן; רא"ש נדה י ד; טוש"ע יו"ד קצב א), לפי שהרואה מחמת חימוד אינה אלא ראייה קטנה לשעתה, לפיכך אינה צריכה לבדיקת הפסק (הלכות נדה שם; ר"ן שם) ובודאי שהפסיקה בטהרה (ר"ן שם), או לפי שלא הוחזק מעינה פתוח, אלא שאנו חוששים שמא ראתה (רא"ש שם; באור הגר"א שם סק"ב).
  • ויש מי שמצריך גם הפסק טהרה (ר"ן שם, בשם איכא מאן דאמר), וכן נהגו בזמן הזה (פרישה שם סק"ג, וב"ח שם, וש"ך שם סק"א, בשם המהרש"ל).

בדיקה בשבעה נקיים

אף אם האשה צריכה בדיקה בשבעה הנקיים, נחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שאינה צריכה בהם בדיקה כלל, לא בתחילתם ולא בסופם, אלא כל שהמתינה שבעה ימים אחר התביעה, הרי זו טובלת וטהורה, שהרי זו לא ראתה כלל, ודי לך אם אתה חושש שמא ראתה ופסק הדם מיד, ולא שתאסור אותה כרואה ודאית (תורת הבית הארוך שם; רא"ש שם, בשם יש מן הגדולים), ואפילו לא ידעה כלל מזה שצריכה בדיקה לספור שבעה נקיים, ולא נתנה דעתה, ולא כיוונה לבה לספירה (צמח צדק, פסקי דינים שם, לדעה זו).
  • ויש אומרים שצריכה בדיקה בתוך שבעה הנקיים (ר"ן שם, בשם הראב"ד והרמב"ן ואיכא מאן דאמר; רא"ש שם), וכן הלכה (טוש"ע שם).

ונחלקו ראשונים לדעה זו במספר הבדיקות:

  • יש אומרים שצריכה בדיקה בכל יום, שיותר שהיא קרובה לזמן החופה יותר לבה הומה ומשתאה, ותדיר חוששים שמא מחמת חימוד תראה (רא"ש שם), וכן הלכה (רמ"א שם).
  • ויש אומרים שדי לה בבדיקה אחת תוך שבעה, בתחילתם או בסופם (ר"ן שם, בשם הראב"ד והרמב"ן, לגירסת הבית יוסף שם; מעדני יום טוב שם ק, בדעת הר"ן).

ודוקא לכתחילה, אבל בדיעבד הכל מודים שדי כשבדקה פעם אחת בתוך שבעה, שלא תהא זו חמורה יותר מרואה ודאית, שדי לה בדיעבד בפעם אחת (ראה ערך בדיקת אשה), ואף על פי שכתבו שיש לחוש בכל יום שתראה מחמת חימוד, לא מסתבר להחמיר בה יותר מרואה ודאית (בית יוסף שם, בדעת הרא"ש; רמ"א שם; ב"ח שם, בדעת הראב"ד והרמב"ן)[5].

גדולה שראתה

וכל זה בקטנה שלא ראתה מעולם, ואין החשש אלא שמא מחמת חימוד ראתה, או אפילו גדולה שראתה אלא שטבלה לראייתה, כמו שהיו נוהגות בזמן התלמוד, שאף הפנויות היו טובלות לשם טהרות, ואין החשש עתה אלא מחמת ספק חימוד, אבל בזמן הזה גדולה שראתה, ואפילו לא ראתה עתה רק זה ימים רבים שראתה, מכל מקום כיון שהיא פנויה ולא ספרה ולא טבלה הרי היא טמאה כנדה גמורה, וצריכה מן הדין הפסק טהרה ובדיקת ראשון ושביעי משבעה הנקיים (תורת השלמים שם סק"ג; סדרי טהרה שם סק"ג).

בשינוי זמן הנישואין

כשנדחו הנישואין

דחו את הנישואין מחמת איזו סיבה, כגון שאין אבות החתן והכלה יכולים להתפשר מחמת נדוניא או הוצאות הנישואין וכיוצא, נחלקו ראשונים בדבר:

  • יש אומרים שאף על פי שישבה שבעה נקיים, צריכה לחזור ולישב שבעה נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד לעשות הנישואין (מרדכי שבועות תשמ, בשם הר"מ, על פי הרשב"ם; מהרי"ק קנט), ואף על פי שבדקה עצמה תמיד בימים שבינתיים (מהרי"ק שם, על פי המרדכי שם), שכיון שנדחו הנישואין יש לחוש שראתה ולא שמה על דעתה (מהרי"ק שם), וכן הלכה (שו"ע יו"ד קצב ג, ורמ"א שם).
  • ויש אומרים שלא אמרו שצריכה לחזור ולישב שבעה נקיים אלא כשלא בדקה עצמה בימים שנדחו, אבל בדקה עצמה אינה צריכה נקיים מחדש (מהרי"ק שם, בשם יש מתירים; משאת בנימין מב), שכשלא בדקה הרי זה סימן שנתייאשה כשדחו, וכשחזרו והשלימו יש חשש חימוד חדש, אבל כשבדקה הרי לא נתייאשה (משאת בנימין שם).

כשקבעו זמן אחר בשעת דחיית הנישואין

אם באותה שעה שדחו את הנישואין קבעו מיד זמן אחר, אינה צריכה שבעה נקיים חדשים, שכיון שיודעת זמן הנישואין הרי היא נזהרת יפה (ב"ח שם; ט"ז שם סק"ו; ש"ך שם סק"ו), ובלבד שלא יהיה זמן רחוק, שלא נתבטלו הכנות הנישואין (חוות דעת שם סק"ה), ואפילו אם עברו כמה שעות בינתיים שדחו ולא קבעו זמן חדש, כל שהקביעות השניה היתה באותו יום, ובדיקתה היתה בידיעת זמן הנישואין, אינה צריכה שבעה נקיים חדשים (שו"ת הב"ח קיח)[6].

כשחפצה הכלה להינשא לאיש אחר

אם מחמת הקטטה נתפרדה החבילה, ובאותו מעמד הסכימה הכלה להינשא לאיש אחר, צריכה לספור שבעה נקיים מחדש, שזוהי תביעה חדשה, ויש כאן חימוד חדש (לבוש שם ג; ט"ז שם; ש"ך שם סק"ו), ואפילו חזר החתן הראשון ונתרצה, צריכה שבעה נקיים חדשים, כיון שהפסיקו אחר בינתיים (ט"ז שם).

איסור הנישואין

תבעוה להינשא, שצריכה שבעה נקיים - לדעת הסוברים שאסור לעשות חופת נדה (ראה ערך חופה. ערוך השולחן יו"ד קצב יח) - לא זו בלבד שאסורה להיבעל, אלא אפילו להינשא אסורה, עד שתספור ותטבול (רמב"ם איסורי ביאה יא ט-י), ונחלקו ראשונים לדעה זו:

  • יש אומרים שאם היא נישאת לתלמיד חכם - מותרת להינשא מיד, ותספור הנקיים לאחר שנישאה ותטבול, שתלמיד חכם יודע שהיא אסורה, ונזהר מזה ולא יקרב אליה עד שתטבול (רמב"ם שם י, על פי יבמות לז ב), ומותר להתייחד עמה, אף על פי שבנדה ודאית כל שלא בעלה קודם אסור להתייחד עמה (ראב"ד שם, בדעת הרמב"ם, לפי המגיד משנה שם), ועם הארץ אפילו שיודיעוהו שאסורה לא יועיל, שתלמיד חכם מתוך שהוא בקי ויודע שיש לחוש שמא ראתה מחמת חימוד יפרוש ממנה, שהוא רגיל בגזרות חכמים, אבל עם הארץ אם הוא יודע שלא ראתה אם אתה אומר לו לפרוש משום חשש חימוד אין הדברים נכנסים באזניו, שאינו רגיל בגזרות חכמים (כסף משנה שם, בדעת הרמב"ם).
  • ויש אומרים שאין הבדל בין תלמיד חכם לעם הארץ, ואם עבר - לסוברים שאסור לישא נדה (ערוך השלחן שם) - וכנסה בתוך זמן זה, הרי זו כחתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עליה, שאסור לו להתייחד עמה, אלא הוא ישן בין האנשים, והיא ישנה בין הנשים (ראב"ד שם; תורת הבית הארוך ז ב), וכן הלכה (טוש"ע שם ד).

מחזיר גרושתו

המחזיר גרושתו, אף על פי שגם היא צריכה שבעה נקיים, מכל מקום אינו אסור להתייחד עמה, כיון שכבר בעלה כשהיתה אשתו (ט"ז שם סק"ח).

הערות שוליים

  1. ז, טור' תפו-תצד.
  2. וגזרה זו נגזרה בשעה שגזרו על הכתמים (ראה ערכו), ולא התירו בשביל שלא הרגישה (ט"ז שם סק"א).
  3. ויש מהראשונים הסוברים שאין מונים אלא ממחרת יום הכניסה לחופה (מגן אבות למאירי ז, בשם קצת מפרשים, ונדה שם, בשם יש מחמירין); ויש סוברים שממחרת יום חתימת הכתובה מתחילים למנות, ואפילו שהחתימה היתה אחר הנישואין (מגן אבות שם, בשם תלמידי הרמב"ן, ונדה שם, בשם קצת מקומות שנהגו כן).
  4. ומטעם זה נהגו ישראל לעשות להכין סעודה ושמחה בשבת שלפני הנישואין, שזוהי התביעה וממנה מונים לה שבעה נקיים (משמרת הבית שם), שהיו נוהגים לעשות החופה בערב שבת ולטבול לעת הכנסת שבת, ובערב שבת שלפני הנישואין שמכינים לסעודה שעושים בשבת נקרא יום התביעה (תורת השלמים שם סק"ד).
  5. ואף על פי שנהגו להחמיר ברואה ודאית, שלא די לה גם בדיעבד בפחות מבדיקת שתי פעמים (ראה ערך הנ"ל), כאן שלא ראתה - ודאי קל יותר (ש"ך שם סק"ב).
  6. ויש הסובר שאפילו אם בשעת הדיחוי קבעו זמן חדש, חוזר החימוד וצריכה שוב שבעה נקיים (לבוש שם ג).