מיקרופדיה תלמודית:דבר הכתוב בהווה

הגדרה^[1] - דיני התורה שנוהגים בכמה דברים ונכתבו בדבר אחד, כדוגמא, מפני שהוא מקרה רגיל

המידה

בין שלשים ושתים המידות שהתורה נדרשת בהן לדעת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי (ראה ערך מדות), נמנית המידה: דבר שנאמר במקצת ונוהג בכל (ברייתא דל"ב מידות, מידה יח).

ואמרו חכמים בביאורה: אם כן מפני מה נאמר במקצת, מפני שדיבר הכתוב בהווה, דהיינו בדבר הרגיל להיות (ברייתא שם, ורש"י בבא קמא נד ב ד"ה בהווה).

טרפה

כיצד: וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ (שמות כב ל) - אין לי אלא בשדה, בעיר או בבית מנין, תלמוד לומר: וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל (ויקרא כב ח; מכילתא משפטים מסכתא דכספא כ). אם כן למה נאמר "בשדה", דיברה תורה בהווה (ברייתא דל"ב מידות שם; מכילתא שם; רמב"ם מאכלות אסורות ד ח), שדרך בהמות להיטרף בשדה יותר מבעיר (ברייתא דל"ב מידות ומכילתא שם).

וכן האיסור הוא לא בלבד כשנטרפה על ידי חיה, אלא הוא הדין, כשאירעה בה אחת משאר טריפות, בין שהיה הגורם בידי בשר ודם, ובין שהיה בידי שמים. אם כן למה נאמר בתורה "טרפה", דיבר הכתוב בהווה (רמב"ם מאכלות אסורות שם, שחיטה ה א. וראה ערך טרפה).

גזל

כיוצא בו: אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא (משלי כב כב) - אין לי אלא עני, עשיר מנין, תלמוד לומר: כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע (שם א יט); אם כן למה נאמר עני, שדרך העני להיגזל יותר מהעשיר (ברייתא דל"ב מידות שם).

הלכות נוספות

מלבד המקומות האמורים, שנאמרו בתורת דוגמאות למידה של נאמר במקצת ונוהג בכל, מצינו גם בכמה מקומות אחרים בדברי חז"ל, כשנוהג דין מסויים במקרים אחרים מלבד אותו המקרה הכתוב בתורה, שאמרו: אם כן למה נאמר כך וכך, אלא שדיבר הכתוב בהווה, או: שלא דיבר הכתוב אלא בהווה:

• אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, ולתשלומי כפל, ולהשבת אבדה, ולפריקה, ולחסימה, ולכלאים, ולשבת, וכן חיה ועוף כיוצא בהם. אם כן למה נאמר "שור או חמור", אלא שדיבר הכתוב בהווה, שאדם רגיל להשתמש בהם יותר משאר בהמות (בבא קמא נד ב, ומאירי שם).

• וכן לגבי הבא על נערה המאורסה באונס שהוא חייב והיא פטורה, נאמר: כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ (דברים כב כז), ודרשו: אין לי אלא בשדה, בבית מנין, דיבר הכתוב בהווה (מכילתא משפטים מסכתא דכספא כ).

• וכן לגבי החוזרים מערכי המלחמה (ראה ערך מלחמה) נאמר: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם (דברים כ ו), ודרשו: אין לי אלא כרם, שאר אילנות מנין, לא דיבר הכתוב אלא בהווה (מכילתא שם. וראה סוטה מג ב).

בדברי הראשונים

אף בדברי הראשונים מצאנו כלל זה:

• אחד השור ואחד שאר בהמה וחיה ועוף שהזיקו, הבעלים חייבים לשלם. ואף על פי שנאמר: וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ (שמות כא לה,) שמשמע דווקא שור, לא דיבר הכתוב אלא בהווה (רמב"ם נזקי ממון א א).

• גדי האמור בבשר בחלב כולל גם ולדות השור, השה, והעז. ולא נאמר גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג יט) אלא שדיבר הכתוב בהווה (רמב"ם מאכלות אסורות ט ג; ילקוט א שנב. וראה ערך בשר בחלב).

• מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה (שמות כב יז) - אחד איש ואחד אשה (מכילתא משפטים מסכתא דנזיקין יז; סנהדרין סז א), אלא שדיבר הכתוב בהווה (רש"י על התורה שם. והגר"א הגיה כן במכילתא), שהנשים מצויות מכשפות (סנהדרין שם; רש"י על התורה שם).

• וְעַרְבֵי נָחַל (ויקרא כג מ) האמור במצות לולב, שכשרים אפילו בשל בעל (ראה סוכה לג ב), יש שכתבו שלכך נאמר "ערבי נחל" לפי שדיבר הכתוב בהווה (רבי עובדיה מברטנורא סוכה ג ג. וראה ערך ערבה)^[2].

אלמנה ויתום

ישנם הלכות שנחלקו תנאים אם אומרים בהם שדיבר הכתוב בהווה:

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן (שמות כב כא) - אין לי אלא אלמנה ויתום, שאר כל אדם מנין, תלמוד לומר: לֹא תְעַנּוּן, דברי ר' ישמעאל; ר' עקיבא אומר אלמנה ויתום שדרכן לענות, דיבר הכתוב בהווה (מכילתא משפטים מסכתא דנזיקין יח).

ופירשו שלא נחלקו בהלכה, אלא שלר' ישמעאל צריך לריבוי מיוחד לרבות כל אדם, ולר' עקיבא אין צריך לרבוי, אלא כל אדם הוא בכלל אלמנה ויתום (ראה גור אריה על התורה שם; הגהות סמ"ק פז).

לימוד מיוחד

יש שכתבו שאין אומרים דיבר הכתוב בהווה אלא כשיש לימוד מיוחד שהדין נוהג בכל המקרים. ואף המידה של "נאמר במקצת ונוהג בכל" פירשו שכוונתה: נאמר במקצת בפסוק אחד, ונוהג בכל בפסוק אחר, דהיינו שיש על כך לימוד מפורש (פירוש מדרש תנאים לברייתא דל"ב מידות מידה יח).

בדברי חכמים

אף בדברי חכמים מצאנו שלא דיברו אלא בהווה:

בית הלל אומרים לא שמענו שהתירו חכמים על פי עדות האשה שמת בעלה אלא בבאה מן הקציר, ובאותה מדינה, וכמעשה שהיה; אמרו להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר, ואחת הבאה מן הזיתים, ואחת הבאה מן הבציר, ואחת הבאה ממדינה למדינה, לא דיברו חכמים בקציר אלא בהווה, וחזרו בית הלל להורות כבית שמאי (יבמות קטז ב)^[3].

הערות שוליים