מיקרופדיה תלמודית:חצי שעור

הגדרה^[1] - מעשה איסור - או מצוה - בפחות מהשיעור הקבוע לו

האיסור, מקורו וטעמו

מקורו

חצי כזית של חֵלֶב אסור באכילה, אף ששיעורו לעונשין הוא בכזית, ודרשו כן מהפסוק כָּל חֵלֶב (ויקרא ז כג. יומא עד א) - אפילו כל שהוא (רש"י שם), ומשם למדו לשאר איסורים^[2].

יש ראשונים שכתבו שבאיסור דם למדים איסור חצי שיעור מהכתוב: וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ (ויקרא ז כו), ובאיסור נבילה מהכתוב: לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (דברים יד כא. שו"ת הרשב"א א תלט), ולמדים כל האיסורים מחלב דם ונבילה (האשכול חלב ודם).

איסורו

נחלקו אמוראים באיסור חצי שיעור: רבי יוחנן אמר אסור מן התורה, שכיון שחצי שיעור "חזי לאצטרופי", שאם יאכל עמו עוד חצי שיעור יצטרפו יחד לכשיעור, איסור הוא אוכל^[3]; ריש לקיש אמר מותר מן התורה, שלא אסרה תורה אלא אכילה, ואכילת חצי שיעור אינה אכילה (יומא עד א), שאין אכילה אלא בכזית (משנה למלך חמץ א ז. וראה ערך אכילה), ומודה ריש לקיש שאסור מדרבנן (יומא עג ב). הלכה כר' יוחנן (רמב"ם שביתת עשור ב ג, ומאכלות אסורות ג ו, ושם ז טז, ושם יד ב)^[4].

טעמו

מן האחרונים יש שכתבו בטעם שחצי שיעור אסור מן התורה שהוא לפי שעשה בו מעשה להחשיבו (חכם צבי פו דעה ב), שכשם שכתבו ראשונים בטעמו של ר' שמעון שאמר: כל שהוא למלקות (ראה ערך שיעורים), שהוא משום אחשביה (ראה ערכו), שכיון שאכלו החשיבו (ראה ערך אחשביה), כך אף להלכה שאין לוקים על פחות מכשיעור (ראה ערך שיעורים) אסור חצי שיעור באכילה מן התורה משום "אחשביה" (ישועות יעקב אורח חיים שא סק"ג).

נפקא מינה

לפיכך באיסורים שאין בהם מעשה, אין חצי שיעור אסור מן התורה, כיון שלא עשה מעשה שמראה שמחשיבו, ואין אומרים בו ש"חזי לאצטרופי" (חכם צבי שם).

לדעה זו אין חצי שיעור אסור מן התורה אלא במזיד, אבל אם היה שוגג לא עבר על איסור תורה, לפי שבשוגג לא שייך לומר "אחשביה" (ראה ערך אחשביה. ישועות יעקב תמב סק"ה).

אכל כזית שלם

אכל שיעור שלם של איסור, יש מהאחרונים שכתבו שעובר על כל משהו ומשהו שבו משום איסור חצי שיעור (מגן אברהם שכח סק"ט); ויש שכתבו שאין בו אלא לאו ומלקות על השיעור השלם, אבל אין עליו עונש בידי שמים על איסור חצי שיעור (חקרי לב אורח חיים צ (דף קצ), וראה קובץ שיעורים בבא בתרא אות שסז).

פחות מחצי שיעור

חצי שיעור שאמרו, הוא לאו דוקא חצי, אלא פחות מכשיעור (רש"י יומא עג ב ד"ה חצי), ואפילו לא אכל אלא כל שהוא - איסורו מן התורה (תוספות שבועות כג ב ד"ה דמוקי; רמב"ם מאכלות אסורות יד ב).

גדר "חזי לאצטרופי"

בטעם של "חזי לאצטרופי" שאמרו באיסור חצי שיעור, דנים על גדרו ומהותו, וכן אם איסורו של חצי שיעור תלוי בכך שהוא "חזי לאצטרופי".

• "חזי לאצטרופי" שאמרו, יש מפרשים שאפשר להשלימו לכשיעור בכדי-אכילת-פרס (ראה ערכו) (שאגת אריה פא בסופו; פרי מגדים יו"ד סה משבצות זהב סק"ד; מנחת חנוך קיז), ואסרה התורה חצי שיעור, כיון שאם ישלים לכשיעור יתגלה הדבר למפרע שהתחיל האיסור בתחילת האכילה (שאגת אריה שם; ברוך טעם שער התערובת דין ב ט), או שחששה התורה שמא ישכח ויאכל מעט מעט, ויסבור שהוא יותר מכדי אכילת פרס (פרי מגדים או"ח תמב משבצות זהב סק"ה). לפיכך אותם איסורים שאינם מצטרפים בכדי אכילת פרס, ואינו לוקה עליהם אלא כשאכלם בבת אחת, כגון גיד-הנשה (ראה ערכו), לסוברים כן (ראה ערך גיד הנשה) וכיוצא, אין חצי שיעור בהם חשוב "חזי לאצטרופי" (פרי מגדים יורה דעה שם).

• יש מפרשים "חזי לאצטרופי" שהיה אפשר לו לאכול בבת אחת שיעור שלם (דעה ב בפרי מגדים יו"ד בפתיחה לבב"ח; מנחת חנוך צב). וכתבו בטעם איסור חצי שיעור, שחששה התורה שמא יאכל שיעור שלם בבת אחת (פרי מגדים יו"ד סה משבצות זהב סק"ד). לדעה זו אף באיסורים שאינם מצטרפים כשעשאום בזה אחר זה, חצי שיעור חשוב "חזי לאצטרופי" (פרי מגדים שם ובפתיחה שם).

• ויש מפרשים "חזי לאצטרופי" שאותו חצי שיעור שאכל, הוא עצמו ראוי להיות שיעור שלם אם יקיאנו ויחזור ויבלענו, ור' יוחנן לשיטתו, שלדעתו אכל חצי זית, והקיאו וחזר ואכלו - חייב (ראה חולין קג ב, וראה ערך אכילה: הנאתה), ולכן חצי שיעור אסור מן התורה (מרחשת א נב ה).

כשאינו "חזי לאיצטרופי"

• חצי שיעור שאינו "חזי לאצטרופי", יש סוברים שאינו אסור מן התורה (ריב"ש רפח; פרי מגדים יורה דעה סה משבצות זהב סק"ד), כגון שנשבע שלא יאכל פירות מסויימים, ונאכלו מקצתם ולא נשאר מהם אלא פחות מכשיעור, מותר לאכלם אף לסוברים חצי שיעור בשבועה אסור מן התורה (שו"ת רבי עקיבא איגר קנד; חי' חת"ס שבועות כב ב וכח א), וכן האוכל חצי שיעור בסוף יום הכפורים, או עשה חצי שיעור במלאכת שבת בסוף היום, ואין שהות ביום כדי להשלים לכשיעור, אין איסורו מן התורה לפי שאינו "חזי לאצטרופי" (צל"ח פסחים מז א; נודע ביהודה תנינא אורח חיים נג; שו"ת חת"ס ו סה; שו"ת רבי עקיבא איגר קנד; ישועות יעקב אורח חיים תרח ס"ק א).

• ויש סוברים שחצי שיעור אסור מן התורה אף כשאינו "חזי לאצטרופי" (אבני מילואים שו"ת יד ד"ה עוד), ולכן אף חצי שיעור ביום הכפורים בסוף היום אסור מן התורה (אבני מילואים שם), לפי שאין צריך "חזי לאצטרופי" כל עיקר.

חצי שיעור שאינו "חזי לאצטרופי", לדעת הסוברים שאינו אסור מן התורה, אסור מדרבנן (נודע ביהדוה תנינא אורח חיים נג); ויש שכתבו שמותר לגמרי (שאגת אריה שם; שו"ת נפש חיה יורה דעה יב).

אף כשלא היה לפניו אלא חצי שיעור, ואי אפשר לו להשיג יותר, כתבו אחרונים שהרי זה "חזי לאצטרופי" (חקרי לב אורח חיים צ).

גדרו ודיניו

מלקות

חצי שיעור שאסור מן התורה לא נתרבה אלא לאיסור, אבל אין לוקים עליו (תוספות שבועות כא ב ד"ה כר"ש; רמב"ם מאכלות אסורות ז טז, ושם יד ב).

גדר האיסור

איסור חצי שיעור, יש ראשונים שכתבו שאין בו לא לאו ולא עשה, אלא איסור סתם (תוספות שבועות כג ב ד"ה דמוקי).

וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא באיסורים שנאמרו בתורה בלשון אכילה, אבל איסורים שלא נאמרו בלשון אכילה, כגון בשר-בחלב (ראה ערכו) וכלאי-הכרם (ראה ערכו) יש בהם לאו על כל שהוא, אלא שאינו לוקה עליהם בפחות מכזית (פרי מגדים פתיחה לפסח ב ג ה); ויש חולקים וסוברים בכל האיסורים שעובר בלאו על כל שהוא (ביאור מהרש"ל על הסמ"ג חמץ), וכן כתבו ראשונים באיסור אכילה ושתיה ביום הכפורים, שאם אכל או שתה פחות מכשיעור עובר בלאו (הפרדס הגדול לרש"י קפו, והאורה השלם א צה).

האם מושבע מהר סיני על חצי שיעור

• יש סוברים שאף על פי שחצי שיעור אסור מן התורה, אין מושבעים עליו מהר סיני, כדרך שמושבעים על כל האיסורים שבתורה (ראה מכות כב א. תוספות שבועות כב ב, ושם כג ב, ורמב"ם שבועות ה ז, ושו"ע יורה דעה רלח ד, שלכן שבועה חלה על חצי שיעור).

• ויש סוברים שאף על איסור חצי שיעור מושבעים מהר סיני (רשב"א שבועות כג ב; מאירי יומא עג ב).

אם מאיסור חמור חמור מאיסור קל

חצי שיעור מאיסור חמור, יש סוברים שאיסורו חמור מחצי שיעור של איסור קל, ולפיכך חולה שיש בו סכנה אם לא יאכל, ואין לפניו אלא מינים של איסור, שמאכילים אותו האיסור הקל הקל תחילה (ראה יומא פג א, וראה ערך חולה), כתבו ראשונים שאף כשמאכילים אותו פחות מכשיעור מאכילים אותו את האיסור הקל תחילה, שכיון שבשיעור השלם זה חמור יותר מזה, אף בפחות מכשיעור חומרו של זה גדול מחומרו של זה (רמב"ן בספר תורת האדם ענין הסכנה דעה א); ויש חולקים וסוברים שלא אמרו לתת לו איסור קל אלא כשהוצרך לאכול שיעור שלם בכדי אכילת פרס (רמב"ן שם דעה ב), אבל כשמאכילים אותו פחות מכשיעור אין הפרש בין איסור חמור לאיסור קל (שו"ת צפנת פענח רפח).

מכת מרדות על חצי שיעור

האוכל פחות מכזית מכים אותו מכת מרדות (רמב"ם חמץ א ז). ונחלקו אחרונים: יש סוברים שאפילו אכל מעט מן המעט, מכים אותו מכת מרדות (תוספת יום הכפורים יומא עג ב); ויש שכתבו שדווקא אם היה דבר הראוי להנאת גרונו קצת, והוא שיעור הראוי להיקרא "פחות מכזית" (כסף משנה חמץ שם).

באיסורים דרבנן, כגון סתם יינם של גויים שלוקים על שתייתו מכת מרדות (ראה ערך מכת מרדות), כתבו ראשונים שלוקה אם שתה רביעית (רמב"ם מאכלות אסורות יא ג), אבל לא על פחות מכשיעור אף על פי שהוא אסור בכל שהוא (ראה לחם משנה מאכלות אסורות יא ב), שאין לוקים אלא באופן שאילו היה בו איסור דאורייתא היה לוקה עליו מלקות של תורה (פרי מגדים יורה דעה קי, כלל איסור חל על איסור). ויש סוברים שאף באיסורים דרבנן לוקה על חצי שיעור מכת מרדות (פרי מגדים או"ח משבצות זהב סק"ו).

האיסורים

אף באיסורי תורה שאינם איסורי אכילה, יש שכתבו שחצי שיעור אסור מן התורה (שו"ת חכם צבי פו. וכן הכריע המשנה ברורה בביאור הלכה שמ א ד"ה על). לפיכך אותה שכתבו ראשונים שאסור לגנוב מחברו פחות משוה פרוטה מדין תורה הרי זה משום שחצי שיעור אסור מן התורה (מגיד משנה גניבה א ב, וסמ"ע חושן משפט שמח סק"א). וכן על מה שכתבו ראשונים שאסור לתלוש שערה אחת (רא"ש מועד קטן ג צג; טוש"ע יורה דעה קפ ט), כתבו אחרונים בדעתם שאסור מן התורה שהוא חצי שיעור באיסור קרחה (חכם צבי הנוספות יא; הגר"א שם ס"ק יב).

ויש חולקים וסוברים שאין איסור חצי שיעור מן התורה אלא באיסורי אכילה, לפי שאין למדים שאר איסורים מחלב (חכם צבי שם דעה א; רי"ט אלגזי בקהלת יעקב תוספת דרבנן קלז), אך אף לדעה זו אסור מדרבנן (דגול מרבבה או"ח תמב, למגן אברהם סק"י, וצל"ח ברכות מא א; מנחת חנוך תפד); ויש שכתבו שאף מדרבנן מותר (ראה חכם צבי שם).

באיסורי הנאה

נהנה מאיסורי הנאה פחות מכשיעור (ראה ערך אסורי הנאה: חיובם ושיעורם, אם השיעור כזית או פרוטה) אסור מדין חצי שיעור (צל"ח פסחים כב ב; חלקת יואב יורה דעה ט. וראה פרי מגדים יורה דעה פתיחה לבשר בחלב ד"ה הנאה, ובפתיחה לפסח ב ג ד).

בירושלמי אמרו: מודה ריש לקיש באיסורי הנאה (ירושלמי תרומות ו א).

באיסור עשה

באסור-עשה (ראה ערכו), כגון תרומה-טמאה (ראה ערכו) - שעובר עליה בעשה (ראה ערך תרומה טמאה) - כתבו ראשונים שאסור מדין חצי שיעור (תוספות שבת צא ב ד"ה כגון). וכן בלאוין שאין בהם מלקות (ראה ערך חיבי מלקיות) חצי שיעור אסור מן התורה (מנחת חנוך ח).

ויש חולקים וסוברים שבאיסור עשה אין חצי שיעור אסור מן התורה (אור גדול למשניות יומא תחילת פרק ח), שכל איסור שאין בו מלקות או כרת, אין חצי שיעור ממנו אסור מן התורה (יד המלך שביתת עשור ב ה; ישועות יעקב אורח חיים תרח). אף לדעה זו מדרבנן אסור (יד המלך שם; אור גדול שם); ויש סוברים שמותר לגמרי (ישועות יעקב או"ח תריב סק"א).

באיסורי דרבנן

אף באיסורים דרבנן חצי שיעור אסור (שו"ת ריב"ש רפז; בית יוסף יורה דעה סח); ויש שכתבו שחצי שיעור באיסור דרבנן מותר לגמרי (תוספת שבת שו סק"ט)^[5].

באיסורי שבועה, נדר ונזירות

נשבע שלא יאכל, שלהלכה אינו חייב עד שיאכל כזית (ראה שבועות יט ב, וכב א, וראה ערך אכילה) נחלקו ראשונים: יש סוברים שמותר לאכול פחות מכזית (רמב"ן שבועות כב א); ויש חולקים וסוברים שחצי שיעור אסור מן התורה (רמב"ם שבועות ד א; רא"ש שבועות ג ה; טוש"ע יורה דעה רלח א)^[6].

לדעה זו, כתבו ראשונים שאף אם נשבע על ככר שלא יאכלנה, שאינו חייב עד שיאכל את כולה (ראה שבועות כז ב, וראה ערך שבועה) אסור לאכול ממנה כל שהוא (טוש"ע שם י), שחצי שיעור אסור מן התורה (ב"ח שם; הגר"א שם ס"ק יב. וראה ש"ך רלח ס"ק יב, ושו"ת חוות יאיר טו בסניף הד' שחולקים).

בנזיר

באיסורי נזיר כתבו ראשונים שחצי שיעור אסור מן התורה (תוספות שבועות כב ב; רמב"ן ורשב"א ורא"ש שבועות שם). מן האחרונים יש שכתב שלסוברים שבשבועה אין איסור חצי שיעור, הוא הדין בנזיר (חי' חתם סופר שבועות שם).

במצוות עשה

מצוה שנאמר בה שיעור, ועשה פחות משיעורה, יש סוברים שלא עשה כלום (משנה למלך חמץ א ז; מנחת חנוך קלד). לפיכך אם אין לו אלא פחות מכשיעור, כגון שיש לו מצה פחות מכזית, אינו זקוק לאכלה (שבות יעקב ב יח; רי"ט אלגזי בקהלת יעקב תוספות דרבנן קלז)^[7].

ויש חולקים וסוברים שכשם שחצי שיעור באיסורים אסור מן התורה, כך חצי שיעור במצוות יש בו קצת מצוה מן התורה (רי"ט אלגזי בכורות ה פא בסופו; שו"ת מהר"י אסאד אורח חיים קמח), ואם אין לו אלא פחות מכשיעור, חייב מן התורה לאכלו (מחזיק ברכה תעה, ורי"ט אלגזי שם. וכן כתב בברכי יוסף אורח חיים תפב אות ד).

לסוברים שיש מצוה באכילת מצה פחות מכזית, נסתפקו אחרונים אם מברכים עליה, שהרי אף על מצוה דרבנן מברכים (ראה ערך ברכת המצוות); או שמא כיון שאין דין חצי שיעור מפורש בתורה, ואין עוברים עליו משום לא תסור (ראה ש"ך יורה דעה רלט סק"כ, בשם רלב"ח), אינו דומה למצוה דרבנן, ואין מברכים עליה (דברי מרדכי אורח חיים נב); ויש שכתבו שמברכים (שו"ת מהר"י אסאד אורח חיים קלז).

כעין חצי שיעור

איסורים קלושים שאיסורם נלמד מן המקרא, ואין לוקים עליהם, יש שהוזכר בהם שהם כעין חצי שיעור, כגון חוטים וקרומים הנמצאים בגוף הבהמה, שמהם אסורים משום חלב, ומהם אסורים משום דם (ראה רמב"ם מאכלות אסורות ז י, וראה ערך חוטין, וערך קרומים), כתבו ראשונים שאפילו אם אסורים הם אין לוקים עליהם אלא מכת מרדות, כחצי שיעור שהוא אסור מן התורה, ואין לוקים עליו מלקות של תורה (רמב"ם שם טז). והסבירו אחרונים שאינם חלב ודם גמור - שיש בהם קצת איכות של בשר, וקצת איכות של חלב או דם (שיח השדה שער הכללים כלל יא בהג"ה) - והרי הם חצי שיעור באיכות (חתם סופר על סוגיות (בלומנטאהל) מג ד"ה דחזי; שיח השדה שם)^[8].

באיסורים מסויימים שאין לנו מקרא לאסור ואין לוקים עליהם, מצינו שאסורים מסברא, שהם כחצי שיעור, כגון קריבה לעריות בלא ביאה, יש ראשונים שכתבו שאסורה מן התורה אף על פי שלדעתם לא נתרבתה מן המקרא בפירוש (ראה ערך גלוי עריות), שכל שהוא נהנה מן האיסור הרי זה אסור, כענין חצי שיעור שאסור מן התורה (רמב"ן בספר המצות לא תעשה שנג)^[9].

הערות שוליים