אנציקלופדיה תלמודית:ערוב חצרות

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:03, 2 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דיני הערוב הנעשה כדי להתיר טלטול מבתים לחצר בשבת.</span> === <span dir="rtl"...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני הערוב הנעשה כדי להתיר טלטול מבתים לחצר בשבת.

מהות התקנה

חצר*, שהרבה בתים פתוחים לתוכו[1], דין תורה הוא שיהיו כולם מותרים לטלטל בכל החצר ומבתים לחצר ומהחצר לבתים[2], שחצר רשות-היחיד* גמורה - אחת[3] - היא[4], ולא רשות-הרבים*[5], ואפילו הרבה בני אדם דרים בו והרבה בתים פתוחים לתוכה[6], אבל מדברי-סופרים*[7] אסרו חכמים[8] לטלטל מן הבתים לחצר או להיפך, עד שיערבו[9], וזהו מתקנת שלמה ובית דינו של העירוב[10], שחצרות של רבים, לא עירבו, אסורים[11], ומכל מקום המוציא ביניהם אינו חייב חטאת* או כרת*, שאין האיסור אלא מדרבנן[12]. בטעם האיסור כתבו ראשונים שהוא לעשות סיג* לתורה[13], שכיון שיש הרבה דיורים בחצר זו דומה קצת לרשות הרבים, שהרי כל בית מיוחד לבעליו והחצר משותף לכולם כמו ברשות הרבים[14], וחשו חכמים שאם יוציאו מהבתים לחצר יאמרו שמותר להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים[15]. ויש שפירשו תקנת שלמה המלך, שאסור לטלטל ברשות היחיד שיש בה חלוקה בדיורים עד שיערבו כל השכנים כולם מערב שבת[16], ומפני מה תיקן שלמה דבר זה, כדי שלא יטעו העם ויאמרו כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושוקיה ולהכניס מהם לחצרות כך מותר להוציא מן העיר לשדה ולהכניס מן השדה לעיר[17], ויחשבו שהשוקים והרחובות הואיל והן רשות לכל הרי הן כשדות וכמדברות ויאמרו שהחצרות בלבד הן רשות היחיד וידמו שאין ההוצאה מלאכה ושמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים[18], לפיכך תיקן שכל רשות היחיד שתחלק בדיורים ויאחז כל אחד ואחד בה רשות לעצמו וישאר ממנה מקום ברשות כולן ויד כולן שוה בו כגון חצר לבתים, שנחשוב אותו המקום שיד כולן שוה בו כאילו הוא רשות לרבים, ונחשוב כל מקום ומקום שאחז כל אחד מן השכנים וחלקו לעצמו שהוא בלבד רשות היחיד, ויהיה אסור להוציא מרשות שחלק לעצמו לרשות שיד כולם שוה בו, כמו שאין מוציאים מרשות היחיד לרשות הרבים[19].

איסור זה של הוצאה מבית לחצר ומחצר לבית התירוהו חכמים על ידי עירוב[20], שחצרות של רבים, עירבו מותרים[21], ומצוה - דרבנן[22] - לחזר כדי לקיים עירוב חצרות[23], ולהרגיל בו[24], כדי שלא יבואו ליד איסור לטלטל ולהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים[25], ומצוה שידור במקום שחייב בעירובי חצירות[26].

על צורת העירוב בעירוב חצרות, עי' להלן[27].

שמו

העירוב שעושים בני החצר* זה עם זה - להתיר הטלטול מהבתים לחצר ומהחצר לבתים - הוא הנקרא עירובי חצרות[28], וכן מופיע לרוב בדברי חז"ל[29]. ויש שמופיעה צורת היחיד: עירוב חצרות[30]. וכל שמערבים חצר אחת, נקרא: עירוב[31], והוא לשון ערבוב[32] ותערובת[33], שעל ידי העירוב ניכר שכולנו מעורבים[34] וכאילו כולנו דרים במקום העירוב[35], ובו מערבים כל בתי החצר[36].

על היחס שבין השם עירוב חצרות לשם "שתופי-מבואות*", ע"ע שתופי מבואות.

גדרו

בגדרו של העירוב, נחלקו אמוראים: א) לדעת שמואל, עירוב משום קנין[37] מקום[38], שהצירוף הוא משום שבעל הבית מקנה להם רשותו[39], ונמצאו כולם בעלים בבית זה שהעירוב מונח בו[40], וכל חצר משועבדת לרשותם זו, ואחת היא[41], שכל החצר והבתים קנוי לכולם ומשותף לכולם[42]. ומפני מה אין מערבים במעה, שיתן כל אחד ואחד מעה, ומעותיו יקנו לו רשות חבירו[43], ואף על פי שאין מטבע נעשה - לסוברים כן[44], וכן הלכה[45] - חליפין*, הרי אף פירות כן - לסוברים כן[46], וכן הלכה[47] - ואף על פי כן בעירוב קונה[48], אלא שאמרו שאין קונים במעה לפי שאינה מצויה בערבי שבתות[49]. ואפילו בדיעבד אם עירבו במעות אינו עירוב[50], גזרה* שמא יאמרו מעה עיקר, ולעיתים אין מצויה מעה ולא יערבו בפת[51], ותשתכח תורת עירוב[52]. ולפיכך אין יכולים לערב בפת שאין בו שוה-פרוטה*[53], ואפילו היא מזון שתי סעודות[54], שאין קונים בפחות משוה פרוטה, אלא אם כן הוא כלי[55]. ב) ולדעת רבה - ור' יוחנן[56] - עירוב משום דירה[57], שדעתו של אדם על פיתו, והוא כאילו הכל דרים בבית זה, ואין בחצר זו אלא דירה אחת, והרי כל רשות החצר מיוחדת לבית זה[58]. ולפיכך יכולים לערב בפת שאין בו שוה פרוטה[59], שהרי מכל מקום דירה במקום סעודה היא[60].

יש שכתבו שהכל מודים שעירוב הוא משום דירה, ולא נחלקו אמוראים, אלא שלדעת שמואל עירוב הוא אף משום קנין ולא משום דירה לחוד[61].

להלכה פסקו ראשונים שעירוב משום דירה[62], ואינו משום קנין[63], ולכן אין צריך שיהיה בעירוב שוה פרוטה[64], שכן כל מקום שנחלקו ר' יוחנן ושמואל, הלכה כר' יוחנן[65], ועוד, שבתלמוד נשאו ונתנו בדעת ר' יוחנן שמערבים בפחות משוה פרוטה[66].

צורת העירוב

מהו העירוב, שיתערבו - כל השכנים כולם[67] - במאכל אחד שמניחים אותו מערב-שבת*[68] באחד מן בתי החצירות[69], וגובים אותו מכל בית ובית[70], להראות שכולנו מעורבים ואוכל אחד לכולנו[71], ואין כל אחד ממנו חולק רשות מחבירו[72] - ולסוברים שעירוב הוא משום דירה[73], וכן הלכה[74], העירוב מראה[75] - כאילו כולנו דרים באותו הבית וכאילו כל החצר מיוחד לאותו הבית[76], שדעתו ודירתו של אדם במקום מזונותיו הוא[77], וכיון שנתנו כל בני החצר כדי מזונם בבית אחד, נעשה כאילו כולם דרים בתוכו, ונמצאו כולם רשות אחת[78], וכשם שיד כולנו שוה במקום זה[79], שנשאר לכולנו[80], כך יד כולנו שוה במקומות שכל אחד אחז לעצמו[81], והרי כולנו רשות אחת[82].

המאכל שנעשה בו העירוב, נחלקו בו אמוראים בדעת תנאים: א) יש הסוברים שנחלקו בו תנאים: לדעת ר' אליעזר, בכל מערבים[83], דהיינו שמערבים עירובי חצירות אפילו ביין ופירות[84], וכן יש מהראשונים שפירשו שאותה ששנינו בסתם משנה: בכל מערבים, היינו בעירוב חצרות וערוב-תחומים*[85]. ולדעת ר' יהושע - ור' מאיר[86] - אין מערבים אלא בפת[87]. ב) ויש סוברים שאף ר' אליעזר מודה שאין עירוב אלא בפת[88], וכן שנינו: לא אמרו לערב בפת אלא בחצר בלבד[89], וכן שנינו: מערבים בחצירות בפת, ואם רצו לערב ביין אין מערבים[90]. ולא אמר ר' אליעזר "בכל מערבים"[91], אלא לומר שמערבים אף בפרוסה[92]. וכן יש מהראשונים שפירשו אותה שאמרו בסתם משנה "בכל מערבים", דהיינו בעירובי תחומים[93].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שאין העירוב אלא בפת[94]. ויש שפירשו בדעת ראשונים שסוברים שמערבים עירובי חצירות אף במאכל ומשקה שאינו בפת[95].

הטעם שאין העירוב - לסוברים כן[96], וכן הלכה[97] - אלא בפת, שעירוב - לסוברים כן[98], וכן הלכה[99] - משום דירה הוא[100], לערב דירתם לעשותם אחת[101], ועיקר דירתו של אדם הוא במקום שפיתו מונח[102].

זיכוי לאחרים

רצה אחד מבני החצר ליתן פת בשביל כולם, יכול לעשות כן, ובלבד שיזכנו להם על ידי אחר[103], שיאמר לו: זכה בזה בשביל כל בני החצר[104], וכשזוכה בו צריך להגביהו מן הקרקע טפח[105], ואין צריך להודיע למי שזיכה עבורם[106], ואפילו נתווספו דיורים, אין צריך להודיע להם[107].

המערבים בתחילת השנה לכל שבתות השנה[108], נחלקו בהם ראשונים: יש סוברים שאף על פי שנתווספו דיורים בעיר, אין צריך להוסיף ולזכות בשבילם[109], שמתחילה מתכוונים לזכות לכל הבא, ואף על פי שאין מזכים להם בפירוש[110], דעת הציבור על דעת המנהג, וכבר נהגו לזכות בעירובין לכל[111], ולב-בית-דין-מתנה* עליהם[112], שכל הציבור מתנה עליהם שיהנו בו, אפילו העתידים לבוא[113]. ויש סוברים שאין דעתו אלא על בני העיר בלבד, ולא על שבאו חוץ לעיר[114], ולכן צריך לזכות בפירוש בשעת העירוב לכל הנוספים[115], שיאמר שמזכה לכל בני החצר ולכל מי שיתווסף מיום זה ואילך[116], מפני חשש הבאים לגור בארץ שלא יאסרו עלינו השכונה באין מבין[117].

נתווספו דיורים לאחר שנתמעט העירוב מן השיעור - לסוברים שיש לעירוב חצרות שיעור[118], וכן הלכה[119] - צריך להוסיף מחמתם[120], שכיון שנתווספו דיורים ולא היו בתחילת העירוב, הרי הוא להם כתחילת העירוב[121], ושמא לא אמרו חכמים - לסוברים כן[122], וכן הלכה[123] - שאם נתמעט משיעורו אחר שנכנסה שבת ראשונה ונשתייר בו כל שהוא, כשר אף לשאר שבתות, אלא באותם שהיו בהתחלת הנחת העירוב וזכו, ולכן אינו מועיל אף אם יתנה בפירוש שמזכה לכל מי שיתווסף לאחר מכן[124], ואין שום עצה רק שצריך לשמור שיהיה בו תמיד שיעור שתי סעודות[125].

שיכול לזכות על ידם

המזכה לאחרים, שצריך לזכות על ידי אחר[126], לא יזכה על ידי בנו ובתו הקטנים[127], ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים[128], מפני שידם כידו[129]. אבל מזכה הוא על ידי בנו ובתו הגדולים[130] ועבדו ושפחתו העברים[131] ואשתו[132]. ואף על פי שאמה-העבריה* אינה אלא קטנה - שהרי יוצאת לחופשי בסימני נערות[133] - שהקטן זוכה לאחרים בדבר שהוא מדברי-סופרים*[134], ואינם דומים לבניו ובנותיו הקטנים, שהעבדים בשכרם אוכלים ואין ידם כידו[135].

בנים גדולים וקטנים

בגדר "גדולים" ו"קטנים" שנזכרו לגבי זיכוי עירוב על ידם[136], נחלקו אמוראים: לדעת שמואל, גדול* וקטן* כפשוטו, ואין בזה חילוק בין אם סמוכים על שולחן אביהם ובין אם אינם סמוכים על שולחנו[137]. ולדעת ר' יוחנן, גדול היינו שהוא סמוך על שולחן אביו, וקטן היינו שאינו סמוך על שולחן אביו[138].

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים שמזכה הוא על ידי בנו ובתו הגדולים, אפילו סמוכים על שולחנו[139]. ויש הפוסקים שאינו מזכה על ידי בנו וביתו הסמוכים על שולחנו, אפילו הם גדולים, ומזכה הוא על ידי בנו ובתו הקטנים שאינם סמוכים על שולחנו[140]. ויש הפוסקים שיש להחמיר כמו שתי הדעות, ולא יזכה על ידי בנו הקטן, אף על פי שאינו סמוך על שולחנו, וכן לא יזכה על ידי בנו הגדול, אם הוא סמוך על שולחנו[141]. וכן כתבו הפוסקים, שלכתחילה טוב לחוש לשתי הדעות[142], ובדיעבד סומכים על דברי המיקל בעירוב[143].

אף לסוברים שאינו מזכה על ידי בנו וביתו הסמוכים על שולחנו, אפילו הם גדולים[144], כתבו ראשונים, שגדול שיש לו אישה, אף על פי שסמוך על שולחן אביו, מזכים על ידו[145].

לסוברים שנערה* מציאתה לאביה, משום איבה*, אפילו אינה סמוכה על שולחנו[146], אינה מזכה לאחר עירובי חצרות על ידי בתו, אפילו אינה סמוכה על שולחנו, כל זמן שלא בגרה[147].

אשתו

המזכה על ידי אחר, שיכול לזכות על ידי אשתו[148], נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שמזכה על ידי אשתו, אף על פי שהוא מעלה לה מזונות, ואפילו אין לה בית בחצר[149]. ולא אמרו בתלמוד שאינה מזכה לאחרים בעירובי חצרות, אלא כשיש לה בית באותו החצר, שמתוך שזוכה לעצמה זוכה אף לאחרים[150], אלא לדעת הסוברים שלא קנה הבעל במתנה שניתנה לאישה על מנת שאין לו רשות בה[151]. ב) ויש סוברים שאינו מזכה על ידי אשתו שמעלה לה מזונות, או שאמר לה: צאי מעשה ידיך במזונותיך, ואפילו יש לה בית בחצר[152], ואינו מזכה כלל על ידי אשתו כשאין לה בית בחצר[153], שלדעתם הבעל קונה אפילו במתנה שניתנה על מנת שאין לו רשות בה, אלא שמכיון שיש לה בית וזוכה לעצמה זוכה גם לאחרים[154], ולסוברים שאישה שיש לה בית לבדה בחצר אינה צריכה עירוב[155], כשיש לה בית באותה החצר אינה יכולה לזכות לאחרים, מאחר שאינה צריכה לזכות לעצמה[156].

המין ממנו נאפה הפת

באיזה פת מערבים, בפת של חמשת המינים[157], וכן בפת אורז*[158], שדרך העולם לאפות ולאכול פת אורז[159].

מערבים בפת עדשים[160], ובלבד שלא תהא מעורבת עם שאר מינים[161], שאם מעורבת עם שאר מינים, כדוחן* ואורז ופולין, אינה ראויה לאכילה[162].

פת דוחן, נחלקו בה אמוראים: לדעת ר' זירא אמר שמואל מערבים בה[163]. ולדעת מר עוקבא אמר שמואל אין מערבים בה[164], שאין דרך העולם לאפותה ולאוכלה[165]. וכן הלכה[166].

בפת פולין ושל שאר מיני קטנית, כתבו ראשונים שאין מערבים בהם[167].

פרוסה

לסוברים - וכן הלכה[168] - שאין עירוב אלא בפת[169], אם ניתן לערב בפרוסה, נחלקו תנאים: א) לדעת ר' אליעזר, בכל מערבים[170], דהיינו שמערבים אף בפרוסה[171]. ב) ולדעת ר' יהושע - ור' יוסי בן שאול בשם רבי[172] - כיכר הוא עירוב, אפילו מאפה סאה והוא פרוסה אין מערבים בה, כיכר כאיסר והוא שלם מערבים בו[173], ואין מערבים בפרוסה משום איבה[174], שלא תהיה איבה ביניהם[175], שחוששים שמא יבואו לידי מחלוקת[176], שאומר: אני נותן שלימה ואתה פרוסה[177]. ויש שפירש טעם האיבה, שאם כל אחד נותן חתיכת פת, אולי יקפיד שאחד יראה לו פתו גדולה מפיתת חבירו, והמקפיד על עירובו - לסוברים כן[178], וכן הלכה[179] - אין עירובו עירוב[180].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שאין מערבים בחצירות אלא בפת שלימה בלבד[181], ואז מערבים בה אפילו קטנה מאוד[182], אם יש בכיכרות כולם כדי השיעור הנצרך - לסוברים שיש לעירוב שיעור[183], וכן הלכה[184] - אבל פרוסה, אפילו גדולה ביותר, אין מערבים בה[185], שההלכה כר' יהושע[186], שכן ר' אליעזר שמותי הוא ואין הלכה כמותו נגד אחרים[187], ועוד, שרבי סובר כר' יהושע[188], ועוד שנושאים ונותנים בתלמוד לדעת ר' יהושע[189].

לסוברים - וכן הלכה[190] - שאין מערבים אלא בפת שלימה[191], נחלקו ראשונים מהי הפת המדוברת: יש סוברים דהיינו שכל אחד מבני החצר נותן פת[192]. ויש סוברים דהיינו שאין מערבים כולם אלא בפת אחת[193]. וכן המנהג[194]. וגובים מעט מעט קמח מכל בית ובית[195] על ידי השליח ואופים[196] ועושים אותו חלה אחת שלמה[197], ומערבים בה[198]. ואף על פי שאין מערבים - לסוברים כן[199], וכן הלכה[200] - אלא בפת, ואלו אין מערבים בפת אלא בקמח, אפילו כן כל שהם נותנים על ידי השליח והשליח חוזר ואופה הרי זה כאילו עשו הם את הפת ונתערבו בו, שעל דעת השליח הגובה הן נותנים[201]. ואף על פי שאין מערבים - לסוברים כן[202], וכן הלכה[203] - בפרוסה, וכאן, בשעת חלוקה יטול כל אחד פרוסה, אין בכך כלום, שכל עצמו של דבר אינו אלא מפני האיבה[204], ובשעת הנחה ישנה לאיבה זו אבל בשעת חלוקה אינה, שהרי כל אחד לא יטול אלא פרוס זה כזה[205].

לסוברים - וכן הלכה[206] - שאין מערבים בפרוסה[207], אפילו יחיד המערב לעצמו, שאין שם הקפדה, מכל מקום לא יערב בפרוסה, רק בלחם, משום שלא חילקו חכמים בתקנותיהם ("לא-פלוג-רבנן*")[208].

לסוברים - וכן הלכה[209] - שאין מערבים בפרוסה[210], אפילו אם עירבו כולם בפרוסות, אינו עירוב - גזרה*[211] - שמא יחזור דבר לקלקולו[212].

בזיכוי

במה דברים אמורים שאין מערבים - לסוברים כן[213], וכן הלכה[214] - בפרוסה, כשגבו מכל בית ובית[215], אבל כשאחד מזכה לכולם[216], יכול לזכות לכל בני החצר בפרוסה[217], שכיון שאחד מזכה אין לחוש לאיבה[218], ולא שייך חשש שאם יערבו כולם בפרוסות, שמא יחזור הדבר לקלקולו[219]. ויש שהחמירו שלא לזכות בפרוסה[220], משום שלא חילקו חכמים בתקנותיהם ("לא-פלוג-רבנן*"), ועוד, כדי שלא יטעו הרואים ויחשבו שמערבים על פרוסה[221].

נעשה פרוסה לאחר העירוב

עירב על כיכר שלמה, ונשברה - על ידי יובש[222], או שבא כלב ואכל ממנו בערב שבת טרם שקנה העירוב בין-השמשות*[223] - נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שהעירוב כשר[224], שמאחר שבשעת עשיית העירוב היה שלם, אין לחוש אם נעשה פרוסה אחר כך[225], שדוקא בתחילת גביית העירוב אין לעשות פרוסה משום איבה[226], אבל כאן, כיון שהיה שלם, שוב לא אכפת לנו שנשבר, שלא שייך אז הטעם של איבה[227]. ויש הסוברים שבטל אותו עירוב וצריך לעשות אחר[228], שאם לא יתקנו העירוב, יש לחוש שמא יחזור הדבר לקלקולו[229].

היה העירוב כשר בכניסת שבת, ונעשה פרוסה בליל שבת, כשר[230].

ניטלה מקצת הכיכר

נפלה תרומה בחולין ועשו ממנה כיכר זו, ונטלו ממנה כדי דימועה, אחד ממאה, לתקנה[231], מערבים בה[232], שאינו חיסרון בכיכר - שתהיה נחשבת פרוסה, שאין מערבים בה, לסוברים כן[233], וכן הלכה[234] - שזהו תיקונו[235]. וכן אם נטלו מהכיכר כדי חלת נחתום, שהוא אחד מארבעים ושמונה[236], מערבים בה[237], אפילו לא היתה טבולה לחלה[238], שחלת נחתום קטנה היא ואין זה חיסרון[239]. אבל אם נטלו מהכיכר שיעור חלה של בעל הבית, שהוא אחד מעשרים וארבעה[240], אין מערבים בה[241].

בדין הנטילה מהכיכר כדי חלת נחתום, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהוא דוקא כשנוטל לשם חלה*, אבל אם נטל לשם דבר אחר, היא פרוסה, ואין מערבים בה[242]. ויש סוברים שאף אם נוטל שלא לשם חלה, כל שנטל שיעור קטן של אחד מארבעים ושמונה, מערבים בו, שהרי הטעם שאסרו בפרוסה הוא משום איבה[243], ואין שכניו יודעים אם ניטל לשם חלה או שלא לשם חלה, וכל שניטל בכדי שיעור חלה הם תולים שלשם חלה ניטל ואין איבה[244]. וכן הלכה[245].

נפרסה הכיכר וחיברה בקיסם

נפרסה הכיכר ותפר הפרוסות בקיסם - שהכניס הקצה האחד בתוך הפת והקצה השני בתוך הפרוסה[246] - ונראית שלמה, אם אינו ניכר מקום התפירה, מערבים בה[247]. ואם ניכר מקום התפירה, אין מערבים בה[248], שנראית כפרוסה[249].

שיעורו

עירוב חצירות, אם יש לו שיעור, נחלקו ראשונים: יש סוברים ששיעור העירוב, בזמן שהם שמונה עשרה או פחות[250], כגרוגרת לכל אחד[251], ואם הם יותר משמונה עשרה, אפילו הם אלף או יותר, שיעורו מזון שתי סעודות[252], ששיעורו כשיעור שתופי-מבואות*[253]. וכן הלכה[254]. ויש מהראשונים סוברים שאין לדבר שיעור, וכל שהוא כיכר שלם, אפילו אין בו כגרוגרת, די בו[255].

נתמעט העירוב משיעורו אחר שנכנס שבת ראשונה, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, אינו מועיל[256] לשאר שבתות[257]. ולדעת ר' יוסי, אם נתמעט משיעורו אחר שנכנס שבת ראשונה ונשתייר בו אפילו כל שהוא, כשר אף לשאר שבתות[258].

להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים כתנא קמא[259]. ויש הפוסקים כר' יוסי[260]. וכן הלכה[261].

כלה ונתעפש

כלה העירוב לגמרי, צריך לערב מחדש[262].

נתעפש פת העירוב ונפסל מלאכול, הרי הוא כמו שכלה לגמרי וצריך לערב מחדש[263]. ומטעם זה[264] נהגו לעשות העירוב במצה*, שאינה ממהרת להתעפש[265], ותולים אותה באויר, כדי למעט העיפוש[266]. ועוד, שיכולים לשומרה בימי הפסח ויכולים לשמור העירוב כל השנה[267].

חליפין

יש מהראשונים הסוברים שניתן להקנות עירוב לשכנו בחליפין*[268], אלא שאם אין בכלי שוה-פרוטה*, דינו תלוי במחלוקת אמוראים: שלדעת הסוברים שעירוב משום קנין[269], ניתן להקנות אף בכלי שאין בו שוה פרוטה[270], שהרי קנין ישנו אף בכלי פחות משוה פרוטה[271]. ולדעת הסוברים - וכן הלכה[272] - שעירוב משום דירה[273], לא ניתן להקנות בכלי שיש בו פחות משוה פרוטה[274]. ויש מהראשונים הסוברים שנחלקו אמוראים אם ניתן להקנות עירוב לשכנו בחליפין: שלדעת הסוברים שעירוב משום קנין[275], יכולים לקנות בסודר, כדרך שאר קנין[276]. ולדעת הסוברים - וכן הלכה[277] - שעירוב משום דירה[278], קנין סודר אינו מועיל[279].

להלכה פסקו ראשונים שאין מערבים בכלי[280], וביארו אחרונים דהיינו שאין עושים קנין סודר או שאר כלי על העירוב[281].

הברכה

על עירוב חצירות מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מצות עירוב[282]. אימתי מברך, בשעה שמקבץ אותו מבני החצר[283], שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן[284], וכיון שנתקבץ הרי נעשית המצוה, שכבר עירבו, ואף על פי שלא בירכו מותרים לטלטל[285], שברכות אינן מעכבות, הלכך צריך לברך כשבא לקבצו[286]. ואם אינו מקבץ עירוב אלא אחד מזכה לכולם[287], מברך בשעה שמזכה להם[288].

אמירה לאחר הברכה

לאחר הברכה אומר: בעירוב זה יהיה מותר לכל בני החצר להוציא ולהכניס מבית לבית בשבת[289]. או: בזה - העירוב[290] - יהיה מותר לנו להוציא ולהכניס[291] מן הבתים לחצר, ומן החצר לבתים, ומבית לבית, בכל הבתים שבחצר[292]. או: בזה העירוב יהיה מותר לנו לטלטל[293] מבתים לחצר ומחצר לבתים[294]. או: בזה העירוב יהא מותר לנו להוציא ולהכניס ולטלטל מבית לבית ומבית לעליה ומעליה לבית ומבית לחצר ומחצר לבית[295].

גבו לשם עירוב ולא ברכו

גבו המאכלים לשם עירוב, ושכחו ולא בירכו עליו, הוא עירוב, כי אין הברכה מעכבת[296].

מקום ההנחה

אין מניחים עירוב בחצר*, אלא בבית שראוי לדירה[297], ולכן אין מניחים אותו בבית שער, אכסדרה ומרפסת[298], שכן משפט העירוב להיות מונח בבית מבתי החצר, שהרי נעשה להתיר הבתים זה עם זה, אבל בית שער, אף על פי שיש לו ארבע מחיצות, כיון שרבים עוברים לבתיהם דרך שם אין עליו תורת בית אלא תורת חצר[299], אבל מניחים אותו בבית התבן ובבית הבקר ובבית העצים[300]. וצריך שיהיה בבית שמניחים בו ארבע-אמות* על ארבע אמות[301], שאם לא כן אינו ראוי לדירה[302].

הטעם שצריך בית הראוי לדירה, כתבו ראשונים, לסוברים - וכן הלכה[303] - שעירוב משום דירה[304],

שכיון שבית שנותנים בו הפת של עירוב הוא כאילו כולם דרים בתוכו, ונמצאת כל החצר משתמשת לבית אחד, לכן צריך בית שיהיה ראוי לדירה[305].

אין מניחים עירוב חצרות בבית שלא באותה החצר שאותה רוצים לערב[306], שהרי נעשה להתיר הבתים זה עם זה[307].

בזמן הזה המנהג להניח העירוב בבית-הכנסת*, אף על פי שאינו בחצר[308], שיש לעירובי החצרות שלנו אף דין שתופי-מבואות*, שבהם אין צריך להניח בבית דירה[309].

בית שער זה שאין מניחים בו עירוב, אם הוא בית שער של רבים בלבד, או אף בית שער של יחיד,

ע"ע בית שער[310].

בית של קטן

בית של קטן*, אם מניחים בו עירוב, יש מהראשונים מפרשים שנחלקו בו אמוראים: לדעת הסוברים שעירוב משום קנין[311], אין מניחים בו עירוב[312], שהרי קטן אינו יכול להקנות[313]. ולדעת הסוברים - וכן הלכה[314] - שעירוב משום דירה[315], מניחים בו עירוב[316], שהרי דירתם במקום אחד[317].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שמניחים עירוב בבית של קטן[318].

קטן

קטן*, אם יכול לגבות ולקבץ העירוב, נחלקו ראשונים: יש הסוברים שדינו תלוי במחלוקת אמוראים: לדעת הסוברים שעירוב משום קנין[319], אין הקטן יכול לגבות ולקבץ העירוב[320], שכן הוא שליח* לעשות הקנין בעירוב[321], וקטן אינו יכול לקנות ולהקנות[322]. והיינו בקטן גמור, אבל קטן שאינו גמור, שיש לו קנין[323], גובה העירוב[324]. ולדעת הסוברים - וכן הלכה[325] - שעירוב משום דירה[326], קטן גובה את העירוב[327], שהפת היא שעושה את החצר לדירה אחת והקטן אינו עושה דבר[328]. ויש הסוברים שהכל מודים שקטן יכול לגבות העירוב ולקבצו[329].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שקטן יכול לגבות העירוב ולקבצו[330].

גביית פת מהבית שמניחים בו העירוב

הבית שמניחים בו העירוב, אמרו בתלמוד שאינו צריך ליתן את הפת[331]. וראשונים כתבו שדינו תלוי במחלוקת אמוראים: לדעת הסוברים שעירוב משום קנין[332], צריך לתת פת[333]. ולדעת הסוברים - וכן הלכה[334] - שעירוב משום דירה[335], הבית שמניחים בו את העירוב אינו צריך לתת פת[336], שהרי אין העירוב אלא שנחשוב כאילו כולם דרים שם[337], והרי הוא דר שם[338]. וכן הלכה[339].

כשרגילים לתת בבית מסויים

בית שרגילים להניח בו העירוב של עירוב חצרות, אין לשנותו וליתנו בבית אחר, מפני דרכי-שלום*[340], אפילו האחר נותן מעות כדי שיניחו העירוב בביתו[341].

בתלמוד אמרו בטעם הדין שאין לשנות מבית שרגילים להניח בו העירוב, שהוא משום חשד[342]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים, שכיון שבני אדם היו רגילים לראות העירוב באותו בית, ועכשיו אין רואים אותו, יחשדו בבני החצר שמטלטלים בשבת בלי עירוב[343], ויבואו מתוך כך להתקוטט עמהם[344]. ויש מפרשים, שלא יאמרו מפני שבעל הבית חשוד לגנוב פת העירוב הניחוהו בבית אחר[345]. ויש מפרשים, שמא יאמרו הרואים דבר שאינו הגון מצאו בו, ומשום כך אין רוצים לסמוך עליו[346].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, ומפרשים הטעם משום הנאה[347], משום שהבית שמניחים בו העירוב אין צריך ליתן פת - לסוברים כן[348], וכן הלכה[349] - ונמצא שבעל הבית נהנה[350], ואם יניחוהו בבית אחר יחשוד שכיוונו להפסידו ויבואו לידי קטטה[351].

מת בעל הבית, אין משנים מרשות היורש לערב בבית אחר[352].

מכר ביתו לאחרים, נחלקו אחרונים: יש סוברים שרשאים לשנות ולהניח העירוב בבית אחר[353], אף על פי שכשמת, אין רשאים לשנות[354], ששונה דין המוכר, שכבר נסתלק המצוה מרשותו, מה שאין כן במת שנשאר הבית ברשות באי כחו[355]. ויש סוברים שאף על פי שמכר ביתו לאחרים, אין רשאים לשנות ולהניח העירוב בבית אחר, שעדיין יש לחוש שכיון שלא יראו בו עירוב יחשדו שמטלטלים בלא עירוב[356].

אם יש טעם גדול בדבר לשנות מהבית שהניחו בו תחילה, רשאים לשנות[357], אבל בשביל קצת טעם, אין לשנות[358], ואפילו כשבאים מחמת טענה מספיקה, הואיל ויש לחוש לחשד אין יכולים לשנותו[359].

על הטעם שנצרכו לחשד כדי לתקן מפני דרכי שלום שלא ישנו מהבית הראשון, ולא תיקנו כן משום כבודו של הבית הראשון, ע"ע דרכי שלום[360].

הכלי שמניחים בו העירוב

צריך ליתן כל העירוב בכלי אחד[361], ואם חלקו ונתנו בשני כלים אינו עירוב[362], שכן שמו הוא עירוב[363], ו"עירוב" משמע מעורב[364], שיהיו כולם מעורבים בו[365], ולכן - לסוברים כן[366], וכן הלכה[367] - המקפיד על עירובו של חבירו אינו עירוב, ואסור לתת העירוב בשני כלים, משום הקפדה[368], שאם היה יכול הכלי להחזיק כולם ולא רצה לערבם כדי שלא יתחלף כיכרו עם כיכר חבירו, ובשעת החלוקה יקח כל אחד ואחד כיכרו, כיון שהם מקפידים בזה, אף על פי שהם כולם מונחים בבית אחד אינו עירוב[369].

יש הסובר שאם נתנו העירוב בבית אחד בשני כלים, הרי זה עירוב[370]. ודחו דבריו[371].

חילקו העירוב לשני כלים, שלא משום הקפדה, מדברי ראשונים נראה, שכיון שעדיין בבית אחד הם שניהם, עירובם עירוב[372]. ואחרונים כתבו שכל שכלי אחד מכיל אותו וחילקו בשני כלים מאיזה טעם שיהיה, אינו עירוב, שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בדבריהם[373].

נתמלא הכלי ואינו יכול להחזיק כל העירוב, ונתנו בשני כלים, נחלקו תנאים[374]: לדעת בית שמאי, אין זה עירוב[375]. ולדעת בית הלל, הרי זה עירוב[376]. וכן הלכה[377]. ודוקא כששני הכלים בבית אחד[378], אבל בשני בתים אינו עירוב[379], אפילו לדעת בית הלל[380].

מקפיד על עירובו

המקפיד אם יאכל אחד מבני חבורה את הפת שנתן הוא, נחלקו בו אמוראים[381]: לדעת רב יהודה אמר שמואל - ואביי[382] - אין עירובו עירוב[383], שכן שמו "עירוב"[384], שיהיו כולם מעורבים ומרוצים בו, שלא ימחה זה בחבירו, אלא שותפות נוחה ועריבה[385]. ולדעת ר' חנינא, עירובו עירוב, אלא שנקרא מאנשי ורדינא[386], שהיו קמצנים[387].

להלכה פסקו ראשונים כשמואל[388], שאם מקפיד שמא יאכל חבירו הפת אינו עירוב[389], שכן מהתלמוד עולה שאף אביי סובר כמותו[390], ולכן צריך להיזהר שלא לערב בדבר שתיקן לצורך השבת[391] אם מקפידים עליו[392], כגון כיכר נאה[393] או גלוסקא נאה[394] או פשטידה[395], וכיוצא בהן[396], שבדבר חשוב אנו עדים ("אנן-סהדי*") שהוא מקפיד עליו[397], ואם יבקשו ממנו ולא יתן להם, בטל העירוב[398]. וכל שכן אם מזכה עירובו משלו[399], שצריך שלא יקפיד אם יאכל למי שזיכה בשבילו[400].

בא אחד לאכול את העירוב, ואינו מניחו, בטל העירוב[401]. והיינו כשבא בערב-שבת* או בעת שחל קניית העירוב, דהיינו בין-השמשות*[402], אבל אם בא בשבת ולא רצה ליתן לו, אינו בטל העירוב בשביל זה, כיון שכבר חל העירוב[403].

נתקלקל ובא לתקנו

עירבו, ואחר כך נתקלקל העירוב, ובא אחד מבני החצר לחזור ולתקנו - על ידי זה שיזכה להם על ידי אחר[404] - אם צריך להודיע לבני החצר, נחלקו בו לשונות התלמוד:

א) ללשון הראשון, אם כלה העירוב ועירב בשניה מאותו המין, אין צריך להודיע, ואם עירב בשניה ממין אחר, צריך להודיע[405], שכן נשנה בברייתא: כלה האוכל ממין אחד אין צריך להודיע, משני מינים צריך להודיע[406]. ואותה ששנינו במשנה: נתמעט האוכל אין צריך להודיע[407], היינו שנתמטמט - שכלה לגמרי[408] - ועירב בשניה מאותו המין[409].

ב) ובפירוש הלשון השני בתלמוד, נחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שאם נתמעט העירוב ולא כלה, אין צריך להודיע, אפילו אם עירב בשניה ממין אחר[410], שהרי כולם נתרצו בו בתחילה[411], וזהו ששנינו במשנה: נתמעט האוכל אין צריך להודיע[412], ואף אם כלה האוכל, ועירב מאותו המין, אין צריך להודיע[413], שכיון שנשאר קצת מן הראשון אינו נראה כמו שמערב בתחילה[414], אכן אם כלה האוכל ועירב ממין אחר, צריך להודיע[415], וזהו ששנינו בברייתא: כלה האוכל ממין אחד אין צריך להודיע, משני מינים צריך להודיע[416]. ב) ויש מפרשים כעין זה, אלא שלדעתם, לא אמרו שאם כלה האוכל ועירב ממין אחר צריך להודיע, אלא כשמערב משלהם, שאז צריך להודיעם אם יתרצו ממין האחר, אבל אם יערב עליהם משלו, אינו צריך להודיעם[417]. וכן הלכה[418].

ויש מהראשונים סוברים שאין הדברים אמורים בעירוב חצרות, אלא בשתופי-מבואות*, ודוקא בחצר שיש לה שני פתחים לשני מבואות, שאם נשתתפה עם אחד מהם בלבד, נאסרה במבוי השני[419], ולפיכך צריך להודיעם שאין כאן זכות, ששמא במבוי השני רוצים להשתתף ולא בזה[420]. אבל בחצר שבמבוי אחד לעולם אין צריך להודיע, שזכות היא לו, וזכין-לאדם-שלא-בפניו*[421].

נתווספו דיורים בחצר

נתווספו דיורים בחצר, אם הבית פתוח לשתי חצרות צריך להודיעם, מפני שאולי אינם רוצים לערב עם אלו[422].

אשת איש הדרה לבדה

אשה* הדרה לבדה בחצר[423] ואינה סמוכה על שולחן בעלה[424], אלא מקבלת מזונות מבעלה ואוכלת אותם בביתה[425], נחלקו בה תנאים: לדעת ר' יהודה בן בתירה אינה צריכה עירוב[426], אלא יוצאת בעירוב בעלה[427], שאשתו-כגופו*[428]. ולדעת ר' יהודה בן בבא צריכה עירוב[429], שכיון שאינה משועבדת לעבודת בעלה אינה נחשבת כאילו היא תדיר אצלו[430].

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שצריכה עירוב[431], שההלכה כר' יהודה בן בבא, שכן בתלמוד פירשו טעמו בנוגע לעבדים[432]. ויש הפוסקים שאינה צריכה עירוב[433], שהלכה כדברי המיקל בעירוב[434].

עבד הדר לבדו

עבד הדר לבדו בחצר[435] ואינו סמוך על שולחן אדונו[436], אלא מקבל ממנו מזונות ואוכל אותם בביתו[437], נחלקו בו תנאים: א) לדעת ר' יהודה בן בתירה צריך עירוב[438], ואינו דומה לאישה הדרה לבדה בביתה, שלדעתו אינה צריכה עירוב[439], מפני שאשתו כגופו והעבד אינו כגופו[440]. ב) ולדעת ר' יהודה בן בבא אינו צריך עירוב[441], שכיון שהעבד משועבד לעבודת רבו חשוב כאילו הוא תדיר אצל רבו[442]. רמז לדבר[443]: ודניאל בתרע מלכא[444], שאף על פי שלא היה יושב שם - בשער המלך[445] - כל היום[446], שאם כן תורתו אימתי נעשית[447], כל מקום שהיה הולך היה רואה עצמו כאילו הוא בשער המלך מפני מוראת מלכות, ואף עבד אצל רבו כך הוא[448]. או שהכתוב חושבו כאלו היה דר שם בכל שעה ושעה[449], כיון שמקבל פרס ממנו[450]. וכן הלכה[451].

בן ותלמיד

האב ובנו - וכן הרב ותלמידו[452] - שהם שרויים בשני בתים בחצר אחת, אינם צריכים לערב[453], מפני שהם כבית אחד, ואף על פי שפעמים אוכלים על שולחן אחד ופעמים אינםאוכלים, הרי הןם כבית אחד[454].

קטן

אפוטרופוס* של קטן יכול לערב בעדו[455], ואפילו משלו, שלא מדעתו[456].

עירוב פעם בשנה

נוהגים לערב פעם בשנה לכל שבתות השנה[457], וזה טוב יותר מלערב כל שבת ושבת, שלא ישכחו מלערב[458] ויבואו לטלטל באיסור[459]. וכיון שנהגו לעשותה מצה*[460], מערבים בימי חג הפסח*[461].

היו מסובים לאכול וקדש היום

בני חבורה שהיו מסובים לאכול וקדש עליהם היום, הפת שעל השולחן סומכים עליה משום עירוב[462], הואיל וכולם יש להם רשות לאוכלו[463], והוא שמסובים בבית - שהוא מקום הראוי להניח שם עירוב[464] - אבל בחצר, לא[465]. והוא הדין אם יש להם פת בשותפות באחד מן הבתים, סומכים עליו משום עירוב[466].

מחנה ושיירה

מחנה היוצאת למלחמה - אפילו מלחמת הרשות[467] - פטורה מעירוב חצרות[468], שאם הקיפו בקעה אחת במחיצה[469] גבוהה עשרה טפחים, כדי שתהיה רשות-היחיד*[470], ובתוך הבקעה תקעו אהליהם כל אחד ואחד, נמצא שהבקעה להם כחצר שיש בה בעלי בתים הרבה, ומכל מקום אין מחמירים עליהם[471] ומותרים לטלטל בכל הבקעה בלא עירוב[472], שמפני שהם חונים כדי להילחם, הקלו עליהם[473]. וביארו ראשונים ששיירה שחנתה בבקעה והקיפוה חצר, חייבת בעירוב[474], שלא הקילו אלא במחנה, אבל שיירה ההולכת ממקום למקום דינה כדין יחיד העומד בביתו[475]. וכן יש הגורסים בתוספתא - או אף בירושלמי[476] - אוהלים שבשיירה צריכים עירוב ושבמחנה פטורים[477], ומחנה נקרא כל שיש בו עשרה שנאמר: עד למחנה גדול כמחנה אלהים[478], וכמה הוא מחנה אלהים, עשרה - שכן עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם[479] - פחות מכן, שיירה[480]. ויש המפרשים כן אותה שאמרו בירושלמי, אוהלים שבמחנה צריכים עירוב, אהלים שבשיירה אינם צריכים עירוב[481], דהיינו שאוהלים שקבעו עצמם במקום אחד, צריכים עירוב, אבל אוהלים שבשיירה אין מצויים לקבוע עצמם במקום אחד, שאין דרך הולכי דרכים לקבוע עצמם והילכך אין צריכין עירוב, ומשנתנו הפוטרת במחנה פירושו בשאין שם אוהל קבוע, כגון שאין קובעים עצמם שם, והוא הדין לשיירה[482]. וכן יש מהראשונים שפסקו שבמחנה אין צריכים עירוב ובשיירה צריכים עירוב[483]. וכן יש מהראשונים שפסקו שדוקא הולכי מדבריות פטורים מלערב[484], וביארו אחרונים שדינם כיוצא להילחם, משום שאלו ואלו טרודים ואין להם פנאי לשהות ולהתעסק בעירוב ולא החמירו עליהם[485], אבל השיירות ההולכים ממקום למקום דינם ככל אדם[486].

ויש הגורסים בתוספתא ובירושלמי להיפך: אוהלים שבמחנה צריכים עירוב, אהלים שבשיירה אינם צריכים עירוב[487], וביארו ראשונים, שאין הדין במחנה חלוק על המשנה הפוטרת, שלא דיברה המשנה אלא ביוצאים למלחמה[488]. וכן יש מהראשונים פוסקים שיושבי אוהלים או סוכות, או מחנה שהקיפוהו מחיצה, אין מטלטלים מאוהל לאוהל עד שיערבו כולם[489], שכיון שכל אחד אוהלו קבוע לו אסורים לטלטל מאוהל לאוהל עד שיערבו כולם[490]. אבל שיירה שהקיפוה מחיצה, אין צריכים לערב[491], אלא מוציאים מאוהל לאוהל בלא עירוב[492], לפי שהם כולם מעורבים, ואין אותם אוהלים קבועים להם[493]. וכן הלכה[494].

ספינה

בתים שבספינה חייבים בעירוב[495], אף על פי שיש לספינה מחיצות[496], שגם כל אחד חדרו מיוחד לו בספינה[497], ואם יש בספינה שני ישראלים חלוקים בשני בתים צריכים לערב, ואם אינם חלוקים בשני בתים אינם צריכים לערב[498]. ושאר שאין להם בתים הרי הם כשרויים בחצר[499], ואין צריכים עירוב[500].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"א; טור או"ח סי' שסו; עי' לבוש שם ס"א; עי' ערה"ש שם ס"א.
  2. ↑ כ"מ מתוספ' שבת פ"א; עי' ברייתא שבת ו א, ורש"י ד"ה לא עירבו אסורין; רמב"ם שם; עי' טור שם; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם.
  3. ↑ רמב"ם שם.
  4. ↑ עי' רש"י שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; לבוש שם; עי' עה"ש שם.
  5. ↑ עי' רש"י שם; ערה"ש שם.
  6. ↑ לבוש שם.
  7. ↑ רמב"ם שם ה"ב; ערה"ש שם ס"ב.
  8. ↑ עי' טוש"ע שם א; עי' לבוש שם.
  9. ↑ טור שם; עי' שו"ע שם; לבוש שם.
  10. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' ערה"ש שם. ועי' רב יהודה אמר שמואל בשבת יד ב וערובין כא ב.
  11. ↑ עי' תוספ' שבת פ"א; ברייתא שבת ו א.
  12. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ברייתא שם, ורש"י שם ד"ה לא עירבו.
  13. ↑ רש"י שם ד"ה לא עירבו אסורין.
  14. ↑ עי' רש"י שם; עי' טור שם; לבוש שם.
  15. ↑ עי' רש"י שם; עי' טור שם; עי' לבוש שם.
  16. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ב וה"ה.
  17. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ד.
  18. ↑ רמב"ם שם.
  19. ↑ רמב"ם שם ה"ה; עי' ערה"ש שם ס"ג.
  20. ↑ עי' ר' חייא בר אשי בירו' שבת פ"ב סוה"ז וערובין פ"א ה"י; עי' רש"י שבת ו א ד"ה מותרים וד"ה לא עירבו אסורין; עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"ב; עי' טוש"ע או"ח שסו א; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  21. ↑ עי' תוספ' שבת פ"א; ברייתא שבת ו ב.
  22. ↑ לבוש או"ח סי' שסו סי"ג.
  23. ↑ עי' מרדכי ערובין רמז תקטו, ע"פ רבה בר רב חנן בערובין סח א; הגמ"י ערובין פ"א ה"ב, בשם תוס', ע"פ רבה בר רב חנן בגמ' שם; עי' טור או"ח סי' שצה; עי' שו"ע שם שסו יג; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם סכ"ה.
  24. ↑ לבוש שם.
  25. ↑ עי' מרדכי שם; עי' הגמ"י שם, בשם תוס'; לבוש שם; עי' מ"ב שם ס"ק עח.
  26. ↑ עו"ש שם ס"ק יג, בפי' השו"ע שבציון 23.
  27. ↑ ציון 67 ואילך.
  28. ↑ רמב"ם ערובין פ"א ה"ח; ערה"ש או"ח סי' שסו ס"ו.
  29. ↑ ברייתא ערובין מו ב ופה ב וסוכה ג ב וביצה טז ב; ערובין שם ושם ופ א ופא א-ב ופו ב וסוכה שם וטז ב; ירו' שבת פ"ב סוה"ז וערובין פ"א ה"י ופ"ג ה"ב ופ"ח ה"א.
  30. ↑ עי' תוספ' ערובין פ"ו.
  31. ↑ ערה"ש שם.
  32. ↑ עי' ס' הערוך ע' ערב א'; עי' ס' העתים סי' קד; עי' מאירי ערובין מט א.
  33. ↑ ריטב"א שם.
  34. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"ז; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  35. ↑ עי' ערה"ש שם.
  36. ↑ ערה"ש שם סי' שפו ס"א.
  37. ↑ ערובין מט א.
  38. ↑ ר"ח שם.
  39. ↑ עי' רש"י שם ד"ה עירוב.
  40. ↑ רש"י שם; עי' טור או"ח סי' שסו.
  41. ↑ רש"י שם.
  42. ↑ מאירי שם.
  43. ↑ עי' שמואל בגמ' שם, ורש"י שם ד"ה ומפני מה.
  44. ↑ ע"ע חליפין ציון 214 ואילך. ושם, ציון 206 ואילך, שי"ח.
  45. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 225.
  46. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 179 ואילך. ושם, ציון 182 ואילך, שי"ח.
  47. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 188.
  48. ↑ מאירי שם.
  49. ↑ עי' שמואל בגמ' שם, ומאירי שם.
  50. ↑ עי' שמואל בגמ' שם, ומאירי שם.
  51. ↑ שמואל בגמ' שם.
  52. ↑ עי' שמואל בגמ' שם, ורש"י ד"ה לאיקלקולי.
  53. ↑ גמ' שם, בד' שמואל, לגי' רש"י שם ד"ה הכי גרסינן, ורא"ש שם פ"ד סי' יג, ומאירי שם, בשם גדולי הרבנים: ושאין בו שוה פרוטה, לפי רש"י שם, שכלי הוא נפק"מ א' (עי' ציון 275 ואילך) ושאין בו שוה פרוטה נפק"מ ב', והגמ"י ערובין פ"א ה"ו, בשם ר"י, ועי' ציון 270, שי"ג בע"א.
  54. ↑ רש"י שם.
  55. ↑ מאירי שם.
  56. ↑ תוס' שם ב ד"ה וקטן ורא"ש שם, בד' גמ' שם סו א, בד' ר' יוחנן בגמ' שם.
  57. ↑ גמ' שם מט א, לגירסתנו וגי' ר"ח שם ב ומאירי שם א (בגמ' שם, לגי' הגמ"י ערובין פ"א ה"ו: רב, אך בסו"ד שם: רבא, וצ"ב).
  58. ↑ רש"י שם ד"ה משום דירה; עי' רש"י סוכה ג ב ד"ה אין מניחים.
  59. ↑ ערובין שם, בד' רבה, לגי' הראשונים שבציון 53, לפי רש"י שם ד"ה הכי גרסינן, ולפי הגמ"י שם, בשם ר"י; גמ' שם סו א, בד' ר' יוחנן בגמ' שם.
  60. ↑ מאירי שם.
  61. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' שסו, ע"פ שמואל שבציון 331.
  62. ↑ תוס' ערובין מט ב ד"ה וקטן; רא"ש שם פ"ד סי' יג; מאירי שם, ע"פ גמ' שבציון 66; הגמ"י ערובין פ"א ה"ו, בשם ר"י; מ"מ ערובין פ"א הט"ז, בד' הרמב"ם שם, והסכים לו; טור או"ח סי' שסו.
  63. ↑ טור שם.
  64. ↑ עי' תוס' שם; עי' הגמ"י שם, בשם ר"י; עי' טוש"ע שם ג; עי' מ"מ שם. הרמב"ם השמיט.
  65. ↑ ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 860 ואילך. תוס' שם; רא"ש שם; הגמ"י שם, בשם ר"י.
  66. ↑ עי' גמ' שם סו א. תוס' שם. וע"ע הנ"ל: מתוך סוגיות התלמוד ציון 139 ואילך.
  67. ↑ ערה"ש או"ח סי' שסו ס"ב.
  68. ↑ רמב"ם ערובין פ"א ה"ו; עי' ערה"ש שם.
  69. ↑ עי' ציון 297 ואילך. עי' טוש"ע שם א; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם.
  70. ↑ עי' טוש"ע שם. ועי' ציון 103 ואילך.
  71. ↑ עי' רמב"ם שם; ערה"ש שם.
  72. ↑ רמב"ם שם; ערה"ש שם.
  73. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  74. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  75. ↑ עי' ערה"ש שם ס"ז.
  76. ↑ עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  77. ↑ עי' רש"י ערובין כו ב ד"ה חוץ מן המים.
  78. ↑ רש"י שם.
  79. ↑ רמב"ם שם; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  80. ↑ ערה"ש שם.
  81. ↑ עי' רמב"ם שם; ערה"ש שם.
  82. ↑ רמב"ם שם; ערה"ש שם: אחד.
  83. ↑ משנה ערובין פ ב.
  84. ↑ רבה בגמ' שם פא א, ורש"י שם ד"ה לאפוקי מדר' יהושע, ועי' ציון 171, שי"מ ד' ר' אליעזר בע"א; רבה בר בר חנה בגמ' שם, לפי רשב"א שם, בשם י"מ, ודחה.
  85. ↑ רש"י שם כו ב ד"ה בכל מערבין; תוס' שם ד"ה בכל, בשמו, ודחו, ועי' הגמ"י שבציון 95.
  86. ↑ עי' ברייתא שם עא ב, לפי רבה בגמ' שם פא א, לגי' רש"י שם, בל"א, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  87. ↑ משנה שבציון 173, לפי רבה בגמ' שם פא א, לגירסתנו וגי' רש"י שם, בפי' הא', וריטב"א שם, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  88. ↑ עי' רבב"ח בגמ' שם, לגירסתנו (בגמ' שם, לגי' רשב"א שם: רבה בר רב חנן), לשיטתו שבציון 171, לפי רש"י שם ד"ה אלא אמר, ורשב"א שם, בפי' הא', והסכים לו.
  89. ↑ ברייתא שם.
  90. ↑ ר' מאיר בברייתא שם עא ב.
  91. ↑ עי' משנה שם פ ב.
  92. ↑ עי' ציון 170 ואילך. עי' רבב"ח בגמ' שם.
  93. ↑ תוס' שם כו ב ד"ה בכל; הגמ"י שם, בשם ר"י; ריטב"א שם פא א; רע"ב שם פ"ג מ"א, ועי' רע"ב שם פ"ז מ"י.
  94. ↑ עי' רש"י שבת ו א ד"ה עירבו; רש"י שבציון 85, לפי שכנה"ג או"ח סי' שסו הגה"ט אות א, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"ח; עי' רשב"א ערובין פא א ועבוה"ק בית נתיבות ש"ד סי' ד; טור או"ח סי' שסו, לפי כנה"ג שם הגה"ט אות ב ושכנה"ג שם הגה"ט אות א; כ"מ משו"ע שם א, לפי מ"ב שם סק"ג; לבוש שם, לפי א"ר שם סק"ב וא"ז שם סק"ב; ערה"ש שם ס"ו וסי' שפו ס"ב.
  95. ↑ רש"י שבציון 85, לפי הגמ"י שם (וכ"מ מתוס' ערובין כו ב ד"ה בכל), ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  96. ↑ עי' ציונים 86 ואילך, 88 ואילך.
  97. ↑ עי' ציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת..
  98. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  99. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  100. ↑ רש"י ערובין עא ב ד"ה ואם רצו; ערה"ש או"ח סי' שסו ס"ז.
  101. ↑ רש"י שם.
  102. ↑ ערה"ש שם; מ"ב שם סק"ג.
  103. ↑ עי' טוש"ע או"ח שסו ט, ועי' ב"י שם ובאה"ג שם סק"ט, שהוא ע"פ משנה ערובין עט ב, בשתופי-מבואות (ע"ע). ועי' ציון 127 ואילך.
  104. ↑ טור שם.
  105. ↑ עי' רב יהודה בגמ' שם, לגבי שיתופי מבואות; עי' טור שם; שו"ע שם.
  106. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם י.
  107. ↑ עי' עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ד סי' א.
  108. ↑ עי' ציון 457 ואילך.
  109. ↑ עי' רשב"א ערובין פא א, וסותר לרשב"א שבציון 114 ואילך, וצ"ב; ריטב"א שם עט ב, בשם רבינו; עי' שו"ע או"ח שסו ט, בשם י"א.
  110. ↑ רשב"א שם פא א; ריטב"א שם עט ב, בשם רבינו.
  111. ↑ רשב"א שם פא א.
  112. ↑ שו"ע שם, בשם י"א.
  113. ↑ ריטב"א שם עט ב, בשם רבינו.
  114. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רסה, בשם התוס', והסכים להם, וסותר לרשב"א שבציון 109 ואילך, וצ"ב.
  115. ↑ שו"ת הרשב"א שם, שכן הנהיג.
  116. ↑ עי' שו"ע שם, בסתם.
  117. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  118. ↑ עי' ציון 250 ואילך.
  119. ↑ עי' ציון 254.
  120. ↑ שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' ריב: נ"ל, ע"פ משנה ערובין פ ב; ריטב"א ערובין עט ב, בשם רבינו: אפשר; שו"ע או"ח שסו ט.
  121. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם; עי' ריטב"א שם, בשם רבינו; עי' עטרת צבי שם ס"ק טו; עי' מג"א שם ס"ק יד; עי' מ"ב שם ס"ק נד.
  122. ↑ עי' ציונים 258 ואילך, 260.
  123. ↑ עי' ציון 261.
  124. ↑ עי' מ"ב שם.
  125. ↑ מ"ב שם.
  126. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  127. ↑ עי' משנה ערובין עט ב; עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"כ; טוש"ע או"ח שסו י. ועי' ציון 137 ואילך.
  128. ↑ ע"ע עבד כנעני וע' שפחה כנענית.
  129. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  130. ↑ משנה שם. ועי' ציון 137 ואילך.
  131. ↑ עי' משנה שם; טוש"ע שם.
  132. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' ציון 148 ואילך.
  133. ↑ ע"ע אמה העבריה ציון 108 ואילך.
  134. ↑ עי' גיטין סד ב; רמב"ם שם. ועי' שו"ע שם.
  135. ↑ עי' לבוש שם. ועי' מ"ב שם ס"ק נח.
  136. ↑ עי' ציונים 127, 130.
  137. ↑ עי' תוס' ערובין עט ב ד"ה ומזכה, בשם ר"ת, וסמ"ק סי' רפב, ורא"ש ערובין פ"ז סי' ח, בשם ר"ח, בד' שמואל בב"מ יב ב, לענין מציאה.
  138. ↑ עי' תוס' ערובין שם, בשם ר"ת, עי' סמ"ק שם, ורא"ש שם, בשם ר"ח, בד' ר' יוחנן בב"מ שם, לענין מציאה.
  139. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"כ, שלא חילק; עי' שו"ע או"ח שסו י, בסתם. ועי' הג"א פ"ז סי ח, בשם הגה"ה פ"ב מהרמ"ק, שהרי"ף והרמב"ם ורשב"ם פסקו כשמואל.
  140. ↑ עי' תוס' ערובין עט ב ד"ה ומזכה, בשם ר"ת; עי' סמ"ק סי' רפב, בתחי' דבריו, וסותר לסמ"ק שבציון הבא, וצ"ב; עי' טור שם; עי' כלבו סי' לג, בשם ה"ר יצחק; שו"ע שם, בשם י"א. ועי' הג"א שם, בשם הגה"ה פ"ב מהרמ"ק, שר"ת פסק כר' יוחנן, ומהר"מ לא כתב אלא דברי ר"ת.
  141. ↑ עי' סמ"ק שם, בסו"ד, וסותר לסמ"ק שבציון הקודם, וצ"ב; כלבו שם, בסו"ד.
  142. ↑ שו"ע שם.
  143. ↑ רמ"א בשו"ע שם.
  144. ↑ עי' ציונים 137, 139.
  145. ↑ עי' סמ"ק סי' רפב: נראה; עי' הג"א שם, בשם סה"ק מהרמ"ק; עי' כלבו סי' לג, בשם הר"ף; עי' רמ"א בשו"ע או"ח שסו י.
  146. ↑ ע"ע איבה ציון 25 ואילך ושם, ציון 19 ואילך, שי"ח.
  147. ↑ ב"י או"ח סי' שסו, בד' תוס' ערובין עט ב ד"ה ומזכה, בשם ר"י; שו"ע שם י, בשם י"א.
  148. ↑ עי' ציון 132.
  149. ↑ עי' מאירי קדושין כג ב; עי' ר"ם ביצה טז ב (ח ב); ב"י או"ח סי' שסו, במסקנה; שו"ע שם י, בסתם.
  150. ↑ ע"ע מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. עי' רב אשי בנדרים פח ב.
  151. ↑ ע"ע אין קנין לאשה בלא בעלה ציון 5. ושם ציון 5 ואילך, שי"ח. עי' מאירי קדושין שם; כ"מ מר"ן ביצה שם; עי' שעה"מ נדרים פ"ז הי"ז.
  152. ↑ עי' תוס' ערובין עט ב ד"ה ועל, ע"פ גמ' שם עג א; רא"ש ערובין פ"ז סי' ח; שו"ע שם, בשם י"א.
  153. ↑ עי' תוס' שם, ע"פ רב אשי בנדרים פח ב.
  154. ↑ עי' ר"ן ביצה שם.
  155. ↑ עי' ציונים 425 ואילך, 430 ואילך.
  156. ↑ כ"מ מבהגר"א שם ד"ה ואפי' יש.
  157. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"ח; עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ד סי' ד. וע"ע דגן ציון 1.
  158. ↑ עי' ר' זירא אמר שמואל בערובין פא א; עי' מר עוקבא בשם שמואל בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; עבוה"ק שם; עי' רשב"א ערובין שם; עי' טוש"ע או"ח שסו ח.
  159. ↑ עי' נמוק"י שם; עי' מ"ב שם ס"ק מז.
  160. ↑ עי' ר' חייא בר אבין אמר רב בערובין פא א; עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"ח; עי' רשב"א שם ועבוה"ק בית נתיבות ש"ד סי' ד; הג"א ערובין פ"ד סי' יג, בשם או"ז; עי' טוש"ע או"ח שסו ח.
  161. ↑ עי' גמ' שם, בפי' המעשה בשמואל בגמ' שם; עבוה"ק שם; עי' רשב"א שם; עי' הג"א שם, בשם או"ז. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  162. ↑ עי' גמ' שם, בפי' המעשה בשמואל בגמ' שם; עבוה"ק שם.
  163. ↑ ערובין פא א.
  164. ↑ גמ' שם.
  165. ↑ עי' נמוק"י שם; עי' מ"ב סי' שסו ס"ק מז.
  166. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"א ה"ח; עי' רשב"א שם ועבוה"ק בית נתיבות ש"ד סי' ד; הג"א ערובין פ"ד סי' יג, בשם או"ז; עי' טוש"ע שם שסו ח.
  167. ↑ עי' עבוה"ק בית נתיבות ש"ד סי' ד.
  168. ↑ עי' ציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת..
  169. ↑ עי' ציונים 86 ואילך, 88 ואילך.
  170. ↑ משנה ערובין פ ב.
  171. ↑ רבה בר בר חנה בגמ' שם פא א, לגירסתנו (בגמ' שם, לגי' רשב"א שם: רבה בר רב חנן), ועי' ציון 84, שי"מ ד' ר' אליעזר בע"א.
  172. ↑ עי' גמ' שם, ורשב"א שם.
  173. ↑ משנה שם.
  174. ↑ ר' יוסי בן שאול אמר רבי בגמ' שם פא א.
  175. ↑ עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ד סי' ד.
  176. ↑ עי' רש"י שם ד"ה משום איבה; לבוש או"ח סי' שסו ס"ו.
  177. ↑ רש"י שם; עי' עבוה"ק שם; עי' לבוש שם.
  178. ↑ עי' ציון 382 ואילך.
  179. ↑ עי' ציון 388.
  180. ↑ מהרי"ל הל' עירובי חצירות סי' ד; א"ר שם ס"ק יג, בשמו, ותמה.
  181. ↑ רמב"ם ערובין פ"א ה"ח; עי' רשב"א ערובין פא א; עי' טוש"ע או"ח שסו ו.
  182. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  183. ↑ עי' ציון 250 ואילך. עי' טוש"ע שם.
  184. ↑ עי' ציון 254.
  185. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  186. ↑ עי' רשב"א שם.
  187. ↑ ע"ע הלכה: בשאר תנאים ציון 726 ואילך. עי' רשב"א שם, והוסיף: וב"ש במקום ב"ה אינה משנה, לשיטתו שבע' הנ"ל: שם ציון 727. וע"ע הנ"ל: שם ציון 745.
  188. ↑ עי' רשב"א שם, ע"פ גמ' שבציון 172. וע"ע הנ"ל: כרבי מחברו.
  189. ↑ עי' גמ' שם: ופרוסה מאי טעמא לא וכו'. רשב"א שם. וע"ע הלכה: מתוך סוגיות התלמוד ציון 139 ואילך.
  190. ↑ עי' ציון 181 ואילך.
  191. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  192. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"א הט"ז; כ"מ מראב"ד בהשגות שם, בסו"ד; עי' מ"מ שם: ואף בדברי הגאונים וכו'; עי' טוש"ע או"ח שסו ו.
  193. ↑ ראב"ד שם, בד' המנהג במקומות הללו; עי' מ"מ שם, בשם הגאונים, שכתבו לקיים המנהג, והסכימו בו האחרונים; רמ"א בשו"ע שם, בשם יש שפירשו.
  194. ↑ ראב"ד שם; עי' עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ד סי' ד; מ"מ שם; רמ"א שם.
  195. ↑ ראב"ד שם; עי' עבוה"ק שם; עי' מ"מ שם; עי' רמ"א שם.
  196. ↑ עבוה"ק שם.
  197. ↑ ראב"ד שם; כ"מ מעבוה"ק שם; עי' מ"מ שם; עי' רמ"א שם.
  198. ↑ רמ"א שם.
  199. ↑ עי' ציונים 86 ואילך, 88 ואילך.
  200. ↑ עי' ציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת..
  201. ↑ עי' עבוה"ק שם.
  202. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  203. ↑ עי' ציון 181 ואילך.
  204. ↑ עי' ציון 174 ואילך.
  205. ↑ עי' עבוה"ק שם.
  206. ↑ עי' ציון 181 ואילך.
  207. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  208. ↑ עי' מהרי"ל הל' עירובי חצירות סי' ד.
  209. ↑ עי' ציון 181 ואילך.
  210. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  211. ↑ רשב"א ערובין פא א.
  212. ↑ עי' רב אשי בגמ' שם.
  213. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  214. ↑ עי' ציון 181 ואילך.
  215. ↑ עי' אגודה ערובין פ"ז סי' פו, בשם רמז"ל.
  216. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  217. ↑ עי' רא"ש ערובין פ"ז סי' יב, בשם ר"מ; עי' מרדכי שם רמז תקכד, בשם רבינו מאיר; עי' הגמ"י ערובין פ"א ה"י, בשם מהר"ם; עי' אגודה שם, בשם רמז"ל; מהרי"ל הל' עירובי חצירות סי' ד, בשם כל הפוסקים; טוש"ע או"ח שסו ז. ועי' מרדכי והגמ"י שם הטעם, שאל"כ היה לגמ' להשמיע לנו איסור זה.
  218. ↑ עי' מהרי"ל שם; עי' לבוש שם; עטרת צבי שם ס"ק יא; מ"ב שם ס"ק מו.
  219. ↑ עיי' ציון 209 ואילך. עי' רא"ש שם, בשם ר"מ; עי' מרדכי שם, בשם רבינו מאיר; עי' הגמ"י שם, בשם מהר"ם.
  220. ↑ עי' מהרי"ל שם, בשם תשב"ץ בשם מהר"ם, ועי' מהרי"ל שם, שכ"נ מהרי"ל.
  221. ↑ עי' מהרי"ל שם.
  222. ↑ שו"ת מהר"ם מינץ סי' נח.
  223. ↑ מהרי"ל הל' עירובי חצירות סי' ו.
  224. ↑ מהרי"ל שם; עי' מג"א סי' שסח סק"ג, בשמו, והסכים לו.
  225. ↑ מהרי"ל שם; עי' מג"א שם, בשמו.
  226. ↑ עי' ציון 174 ואילך.
  227. ↑ עי' שו"ת מהר"ם מינץ שם, לצד זה.
  228. ↑ שו"ת מהר"ם מינץ שם, בשם רבותיו, והסכים להם.
  229. ↑ שו"ת מהר"ם מינץ שם, לצד זה, ע"פ גמ' שבציון 212.
  230. ↑ עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' נח, בשם מרדכי קטן, בשם ר"י מפרי"ש.
  231. ↑ ע"ע מדומע ציון 30 ואילך.
  232. ↑ עי' ברייתא בערובין פא א ור' יוחנן בן שאול בגמ' שם, ורש"י ד"ה כדי דימועה. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  233. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  234. ↑ עי' ציון 181 ואילך.
  235. ↑ עי' רש"י שם ד"ה חלתה.
  236. ↑ ע"ע הפרשת חלה ציון 76 ואילך.
  237. ↑ ר' יוחנן בן שאול בגמ' שם, לפי הגמ' שם, שלא יסתור לברייתא שם; טוש"ע או"ח שסו ו. הרמב"ם השמיט.
  238. ↑ שו"ע שם.
  239. ↑ רש"י שם ד"ה חלת נחתום.
  240. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 65 ואילך.
  241. ↑ עי' ברייתא שם, לפי גמ' שם, שלא יסתור לר' יוחנן בן שאול בגמ' שם.
  242. ↑ עי' תוס' ערובין פא א ד"ה כדי, בשם ר"י; עי' תוס' רא"ש שם; עי' רא"ש שם פ"ז סי' יב, בדעה הא'.
  243. ↑ עי' ציון 174 ואילך.
  244. ↑ עי' רא"ש שם: ולפי הסברא נ"ל.
  245. ↑ עי' טוש"ע או"ח שסו ו.
  246. ↑ שו"ע או"ח שסו ו.
  247. ↑ רב חסדא בערובין פא א, לפי גמ' שם, שלא יסתור לברייתא שם, ורש"י ד"ה תפרה בקיסם וד"ה ידיע תיפרה; עי' הג"א ערובין פ"ד סי' יג, בשם או"ז; עי' טוש"ע שם. הרמב"ם השמיט.
  248. ↑ ברייתא שם, לפי גמ' שם, שלא יסתור לרב חסדא בגמ' שם, ורש"י ד"ה ידיע תיפרה; עי' הג"א שם, בשם או"ז.
  249. ↑ רש"י שם.
  250. ↑ עי' טור שם, ע"פ רב יהודה אמר שמואל בערובין פ ב.
  251. ↑ ראב"ד בהשגות ערובין פ"א הט"ז: ומסתברא, ועי' מ"מ שם, שכן פי' המשנה שם: וכמה הוא שיעורו וכו'; עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ד סי' ד; רא"ש ערובין פ"ד סי' יד; טור או"ח סי' שסח; רע"ב שם פ"ז מ"י, בדעה הא'.
  252. ↑ עי' עבוה"ק שם; טור שם, ע"פ משנה שם (דהיינו כפי' ר"י מלוניל שם (כו א), שהמשנה בשתופי-מבואות (ע"ע) וה"ה לעירובי חצרות) ורב יהודה אמר שמואל בגמ' שם.
  253. ↑ מ"מ שם. וע"ע שתופי מבואות.
  254. ↑ שו"ע שם ג.
  255. ↑ עי' מ"מ שם, בד' הרמב"ם שם, שהשמיט, ע"פ ר' יהושע במשנה שם: ככר כאיסר והוא שלם (וסותר לרמב"ם שבציון 251, וצ"ב), והסכים לו (ועי' תוי"ט שם פ"ז מ"ח, שלפי"ז המשנה שבציון 251, אינה אלא בשתופי-מבואות (ע"ע) ).
  256. ↑ עי' ת"ק במשנה ערובין פ ב, ורש"י שם ד"ה שירי עירוב וד"ה כל שהוא, לגירסתנו וגי' מהרש"ל שם (ובד' ונציה ופיזרו ליתא) ופהמ"ש לרמב"ם שם ורע"ב שם פ"ז מ"ט.
  257. ↑ עי' ר"י מלוניל שם (כו א).
  258. ↑ עי' משנה שם, ורש"י שם ושם ור"י מלוניל שם.
  259. ↑ כ"מ מפהמ"ש לרמב"ם ערובין פ ב; רע"ב שם פ"ז מ"ט.
  260. ↑ רשב"א בעבוה"ק בית נתיבות ש"ד סי' ד ושו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' ריב; קצור פסקי הרא"ש שם פ"ז סי' יא; טור או"ח סי' שסח.
  261. ↑ שו"ע שם ד.
  262. ↑ עי' משנה ערובין פ ב; עי' שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' ריב; עי' שו"ע או"ח שסח ה.
  263. ↑ עי' שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' ריב; שו"ע או"ח שסח ה.
  264. ↑ עי' ב"י שם סו"ס שצה; עי' רמ"א בשו"ע סי' שסח שם.
  265. ↑ עי' רמ"א שם.
  266. ↑ עי' ב"י סי' שצה שם.
  267. ↑ רמ"א סי' שסח שם.
  268. ↑ עי' ר"ח ערובין מט ב, בפי' הגמ' שם א, לגירסתו שבציון 270; עי' מאירי שם, בשם י"ג, ודחה.
  269. ↑ עי' ציוןן 37 ואילך.
  270. ↑ גמ' שם א, לגי' ר"ח שם ב, ומאירי שם א, בשם י"ג, ודחה: בכלי שאין בו שוה פרוטה, ועי' ציונים 53, 276, שי"ג בע"א.
  271. ↑ ר"ח שם. וע"ע קנין.
  272. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  273. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  274. ↑ עי' גמ' שם, לגי' שבציון 270, לפי ר"ח שם.
  275. ↑ עי' ציוןן 37 ואילך.
  276. ↑ גמ' שם, בד' שמואל, לגי' רש"י שם ד"ה הכי גרסינן, ומאירי שם: בכלי ושאין בו שוה פרוטה, ושאין בו שוה פרוטה הוא נפק"מ ב' המוסב על פת (עי' ציונים 53 ואילך, 59), לפי רש"י שם ורא"ש שם פ"ד סי' יג, ועי' ציון 270, שי"ג בע"א.
  277. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  278. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  279. ↑ גמ' שם, בד' רבה, לגי' הראשונים שבציון 276, לפי רש"י שם ורא"ש שם.
  280. ↑ טור או"ח סי' שסו. הרמב"ם והשו"ע השמיטו.
  281. ↑ עי' ב"ח שם.
  282. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"א הט"ז; עי' טור או"ח סי' שצה; עי' שו"ע שם שסו יד.
  283. ↑ עי' ציון 70 ואילך. עי' רמב"ם שם; עי' טור סי' שצה שם; שו"ע סי' שסו שם.
  284. ↑ ע"ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן.
  285. ↑ עי' להלן ציון 296.
  286. ↑ ב"י סי' שצה שם: ונ"ל הטעם.
  287. ↑ עי' ציון 103 ואילך. ב"י שם, בפי' הטור שבציון הבא.
  288. ↑ עי' טור שם; עי' שו"ע סי' שסו שם.
  289. ↑ רמב"ם ערובין פ"א הט"ז.
  290. ↑ שו"ע או"ח שסו יד, בארמית.
  291. ↑ שבה"ל סי' צט, בארמית; שו"ע שם, בארמית.
  292. ↑ שבה"ל שם; שו"ע שם: לכל הבתים. ועי' שו"ע שם סי' שצה, שהביא לגבי שתופי-מבואות (ע"ע) ל' הרמב"ם ולא ל' השבה"ל, וצ"ב.
  293. ↑ טור שם, בארמית.
  294. ↑ טור שם.
  295. ↑ כלבו סי' לב.
  296. ↑ עי' שבה"ל סי' צט, בשם תשוה"ג; עי' ס' האגור סי' תקנ, בשם שבה"ל בשם תשוה"ג; עי' ב"י או"ח סי' שצה, בשם שבה"ל בשם תשוה"ג; עי' ד"מ שם סק"ב, בשם האגור; שו"ע או"ח שסו טו.
  297. ↑ עי' סוכה ג ב; עי' טוש"ע או"ח שסו ג.
  298. ↑ עי' משנה ערובין פה ב, ורש"י ד"ה את עירובו ורע"ב שם פ"ח מ"ד; עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם ערובין פ"א הט"ז; עי' טוש"ע שם.
  299. ↑ ר"י מלוניל שם.
  300. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם. הטוש"ע השמיטו.
  301. ↑ עי' סוכה שם; עי' טוש"ע שם.
  302. ↑ עי' גמ' שם.
  303. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  304. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  305. ↑ רש"י סוכה ג ב ד"ה אין מניחים. ועי' ט"ז או"ח סי' שסו סק"ב וא"ר שם סק"ד, ועי' ב"ח שבציון 61, שאף שמואל מודה לטעם של דירה.
  306. ↑ עי' ברייתא ערובין פה ב, לפי גמ' שם, ורש"י ד"ה בבית שבחצר ור"י מלוניל שם (כח א).
  307. ↑ עי' ר"י מלוניל שם, למשנה.
  308. ↑ עי' רמ"א בשו"ע או"ח שסו ג, שכן המנהג בזה"ז וכן נהגו הקדמונים.
  309. ↑ ע"ע שתופי מבואות. עי' רמ"א שם.
  310. ↑ ציון 36 ואילך.
  311. ↑ עי' ציוןן 37 ואילך.
  312. ↑ עי' ערובין מט ב, בד' שמואל: וקטן, לפי תוס' שם ד"ה וקטן והגמ"י ערובין פ"א ה"ו, בשם ר"ח ור"ת (ועי' ר"ח שם), ולפי רא"ש שם פ"ד סי' יג ומאירי שם א, ועי' ציון 320, שי"מ בע"א.
  313. ↑ ע"ע קטן וע' קנין. עי' ר"ח שם ב; מאירי שם א.
  314. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  315. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  316. ↑ עי' גמ' שם ב, בד' רבה: וקטן, לפי תוס' שם והגמ"י שם, בשם ר"ח ור"ת, ורא"ש שם ומאירי שם א, לשיטתם שבציון 312, ועי' ציון 327, שי"מ בע"א.
  317. ↑ מאירי שם.
  318. ↑ טוש"ע או"ח שסו ג; לבוש שם. הרמב"ם השמיט, ועי' מ"מ שבציון 320.
  319. ↑ עי' ציוןן 37 ואילך.
  320. ↑ עי' ערובין מט ב, בד' שמואל: וקטן, לפי רש"י שם א ד"ה הכי גרסינן, ותוס' שם ב ד"ה וקטן והגמ"י ערובין פ"א ה"ו, בשמו, ומאירי שם, בשם גדולי הרבנים, ודחה, והג"א שם פ"ד סי' יג, בשם הג"ה מהרמ"ק בשם רש"י, ומ"מ ערובין פ"א הט"ז, בד' רמב"ם שבציון 330, ועי' ציון 312, שי"מ הגמ' בע"א.
  321. ↑ עי' רש"י שם; עי' מאירי שם, בשם גדולי הרבנים.
  322. ↑ ע"ע קטן וע' קנין. רש"י שם; עי' מאירי שם, בשם גדולי הרבנים.
  323. ↑ ע"ע הנ"ל.
  324. ↑ עי' תוס' שם, בד' רש"י, שלא יסתור שמואל לרב הונא בגמ' שם לח ב, שקטן גובה העירוב, ולשמואל בגיטין סד ב, שקטן זוכה לאחרים בשתוף מבואות (ע"ע).
  325. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  326. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  327. ↑ עי' גמ' שם ב, בד' רבה: וקטן, לפי רש"י שם א, ומאירי שם, בשם גדולי הרבנים, לשיטתו שבציון 320, ועי' ציון 316, שי"מ בע"א.
  328. ↑ רש"י שם.
  329. ↑ כ"מ מראשונים שבציון 311 ואילך, שפי' הנפק"מ בקטן בע"א, ועי' תוס' שם, שנ' שהוא משום הגמ' שבציון 324; סמ"ג עשין דרבנן א; מאירי שם א, ע"פ הגמ' שבציון הנ"ל.
  330. ↑ רמב"ם ערובין פ"א הט"ז; טוש"ע או"ח שסו ג.
  331. ↑ שמואל בערובין מט א, ועי' ציון 61.
  332. ↑ עי' ציוןן 37 ואילך.
  333. ↑ עי' טור או"ח סי' שסו.
  334. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  335. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  336. ↑ טור שם; הג"א ערובין פ"ד סי' יג, בשם או"ז.
  337. ↑ עי' ציון 78 ואילך.
  338. ↑ טור שם.
  339. ↑ טוש"ע שם ג; לבוש שם.
  340. ↑ עי' משנה גיטין נט א, ורש"י ד"ה מערבין בבית ישן ור"ן שם (כז ב); עי' רמב"ם ערובין פ"א הט"ז; עי' טוש"ע או"ח שסו ג.
  341. ↑ עי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' יא; עי' מג"א שם סק"ח, בשמו.
  342. ↑ גיטין ס ב, במסקנה, לגירסתנו, וגי' ראשונים שבציון הבא ואילך, ועי' ציון 347, שי"ג בע"א.
  343. ↑ עי' רש"י שם ס ב ד"ה משום חשדא; תוס' רא"ש שם, בשמו, ותמה, שאי"ז דרכי שלום, ועי' מהר"ם לובלין שם; עי' תוס' רי"ד שם; עי' מאירי שם נט א, בשם גדולי הרבנים, ותמה; עי' נמוק"י שם ס ב, בפי' הא'; עי' רע"ב גיטין פ"ה מ"ח.
  344. ↑ עי' רש"י על הרי"ף שם נט א (כז ב) ד"ה מפני דרכי שלום (הא'); תוס' רי"ד שם ס ב; ר"ן שם נט א (כז ב); עי' זרע יצחק שם ס ב, בד' רש"י שבציון הקודם.
  345. ↑ עי' תוס' שם ד"ה אלא ותוס' רא"ש שם ונמוק"י שם, בשם ר"ת.
  346. ↑ מאירי שם נט א.
  347. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שבציון הבא ואילך, לפי מג"א סי' שסו סק"ז וא"ר שם סק"ז וזרע יצחק גיטין ס ב. ועי' שו"ת מים עמוקים ח"ב סי' ע, בטעם שהרמב"ם לא פי' כגמ' שבציון 342, ועי' זרע יצחק שם, שי"ל שהרמב"ם גרס בגמ': משום הנאה, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  348. ↑ עי' ציונים 331, 334 ואילך.
  349. ↑ עי' ציון 339.
  350. ↑ פהמ"ש לרמב"ם גיטין נט א.
  351. ↑ א"ר שם, בד' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  352. ↑ עי' מאירי גיטין נט א; עי' תשו' מהר"י לבית לוי כלל ה סי' מו; עי' כנה"ג או"ח סי' שסו הגה"ט אות יד, בשמו; עי' מג"א שם סוסק"ז, בשמו.
  353. ↑ עי' שו"ת מים עמוקים ח"ב סי' ע, ועי' מג"א סי' שסו סק"ז, שהוא לד' הרמב"ם שבציון 347 ואילך, ועי' שו"ת מים עמוקים שם, ועי' מג"א שבציון 356.
  354. ↑ עי' ציון 352.
  355. ↑ כנה"ג שם הגה"ט אות יד.
  356. ↑ מג"א שם, ע"פ הגמ' שבציון 342, לפי רש"י שבציון 343, ועיי"ש שאף לרמב"ם שבציון 347 ואילך י"ל כן.
  357. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שבציון הבא; עי' שו"ת מהרשד"ם או"ח סי' כ; שו"ת מהר"י לבית לוי סי' מה וסי' מו; שו"ת מהר"ש הלוי או"ח סי' ח; מג"א סי' שסו סק"ז, בשם רשד"מ ור"י הלוי ור"ש הלוי.
  358. ↑ שו"ת מהרי"ק שורש קיג; מג"א שם, בשמו.
  359. ↑ שו"ת מהרי"ק שם.
  360. ↑ ציון 39 ואילך.
  361. ↑ עי' גמ' שבציון הבא; עי' רמב"ם ערובין פ"א הט"ז; טוש"ע או"ח שסו ד.
  362. ↑ רב יהודה אמר שמואל בערובין מט א, ורש"י ד"ה החולק; גמ' שם, בד' ב"ש וב"ה בברייתא שם; עי' רמב"ם שם הי"ח; טוש"ע שם.
  363. ↑ רש"י שם, ע"פ רב יהודה אמר שמואל שבציון 382 ואילך.
  364. ↑ רש"י שם ד"ה דמיפלג פלגיה.
  365. ↑ עי' רש"י שם ד"ה עירוב שמו.
  366. ↑ עי' ציון 382 ואילך.
  367. ↑ עי' ציון 388.
  368. ↑ עי' ר"י מלוניל שם (כה ב).
  369. ↑ ר"י מלוניל שם.
  370. ↑ הגמ"י ערובין פ"א הי"ח, בשם ראבי"ה, בשם בה"ג.
  371. ↑ עי' ר"י מלוניל שבציון הבא; הגמ"י שם, בשם ראבי"ה, שכ"נ מהגמ' (עי' ציון 378).
  372. ↑ עי' ר"י מלוניל ערובין מט א (כה ב), לפי ב"י או"ח סי' שסו.
  373. ↑ ב"י שם.
  374. ↑ ערובין מט א, בד' ב"ש וב"ה בברייתא שבציון הבא ואילך, שלא יסתרו לרב יהודה אמר שמואל שבציון 362.
  375. ↑ ברייתא שם מח ב ומט א.
  376. ↑ ברייתא שם ושם.
  377. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם. וע"ע הלכה: בית שמאי ובית הלל ציון 531 ואילך.
  378. ↑ ברייתא שם מט א, לגי' רי"ף שם (כה ב) וס' העתים סי' קד ור"י מלוניל שם: אימתי בזמן ששניהם בבית אחד (בברייתא שם, לגירסתנו, ליתא); גמ' שם מח ב, בפי' הברייתא שם; עי' מ"מ שם, בשם רשב"א, ע"פ גמ' שם, ובד' הרמב"ם שם, והסכים להם; עי' שו"ע שם.
  379. ↑ ברייתא שם מט א, לגי' רי"ף וס' העתים ור"י מלוניל שם (בברייתא שם, לגירסתנו, ליתא); עי' גמ' שם מח ב.
  380. ↑ עי' גמ' שם; עי' ר"י מלוניל שם מט א (כה ב).
  381. ↑ ערובין מט א, ורש"י ד"ה המקפיד על עירובו.
  382. ↑ עי' גמ' שם סח א, לגבי שתופי-מבואות (ע"ע), לפי רא"ש שם פ"ד סי' יב.
  383. ↑ גמ' שם מט א.
  384. ↑ עי' רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם.
  385. ↑ רש"י שם ד"ה עירוב שמו.
  386. ↑ גמ' שם.
  387. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אנשי וורדינא ופסחים פא ב ד"ה הציקנין.
  388. ↑ רא"ש ערובין פ"ד סי' יב.
  389. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"ה ה"ב; עי' תוס' ערובין סח א ד"ה כיון; עי' סמ"ק סי' רפב, בשם רבי"צ; עי' טוש"ע או"ח שסו ה.
  390. ↑ עי' רא"ש שם, ע"פ אביי בגמ' שם, לגבי שתופי-מבואות (ע"ע).
  391. ↑ עי' טוש"ע שם.
  392. ↑ עי' תוס' שם, ע"פ אביי בגמ' שם; עי' סמ"ג עשין דרבנן א, בשם רבינו יצחק, ע"פ אביי בגמ' שם; עי' סמ"ק שם, ע"פ אביי בגמ' שם; עי' רא"ש שם; עי' מרדכי שם רמז תקב; עי' הגמ"י ערובין פ"ה ה"א, בשם מהר"ם.
  393. ↑ עי' תוס' שם; סמ"ג שם; סמ"ק שם.
  394. ↑ סמ"ק שם; עי' רא"ש שם; עי' הגמ"י שם, בשם מהר"ם.
  395. ↑ תוס' שם; סמ"ג שם; סמ"ק שם; עי' מרדכי שם; עי' הגמ"י שם, בשם מהר"ם.
  396. ↑ תוס' שם; עי' סמ"ג שם; סמ"ק שם.
  397. ↑ עי' מרדכי שם.
  398. ↑ תוס' שם; עי' סמ"ג שם; עי' סמ"ק שם.
  399. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  400. ↑ עו"ש שם סק"ה; עי' מ"ב שם ס"ק לה.
  401. ↑ עי' ראשונים שבציון 398; עי' ב"י או"ח סי' שסו; עי' בה"ל שם ד"ה ואם מקפיד, בשמו.
  402. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  403. ↑ ב"י שם, לפי בה"ל שם.
  404. ↑ עי' ציון 103 ואילך. עי' רי"ף ערובין פ ב (כה ב); עי' ר"י מלוניל שם.
  405. ↑ עי' גמ' שם, באבע"א הא', ורש"י שם ד"ה במין אחד וד"ה משני מינין.
  406. ↑ ברייתא שם.
  407. ↑ עי' משנה שם.
  408. ↑ רש"י שם ד"ה נתמטמט.
  409. ↑ עי' גמ' שם, באבע"א הא'.
  410. ↑ עי' ערובין פ ב, באבע"א הב', לפי רש"י ד"ה איבעית אימא.
  411. ↑ רש"י שם ד"ה ואינו צריך להודיע; ר"י מלוניל שם (כה ב).
  412. ↑ עי' משנה שם.
  413. ↑ עי' גמ' שם, באבע"א הב'.
  414. ↑ ר"י מלוניל שם.
  415. ↑ עי' גמ' שם, באבע"א הב'.
  416. ↑ ברייתא שם.
  417. ↑ עי' ר"י מלוניל שם.
  418. ↑ עי' טוש"ע או"ח שסח א.
  419. ↑ עי' רי"ף שם, ע"פ גמ' שם; עי' רמב"ם ערובין פ"ה ה"ד.
  420. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רמב"ם שם.
  421. ↑ רי"ף שם (כה ב - כו א).
  422. ↑ עי' משנה ערובין פ ב, לפי גמ' שם;עי' רמב"ם ערובין פ"ה ה"ו; עי' טוש"ע או"ח שסח ב.
  423. ↑ עי' ברייתא ערובין עג א, ורש"י ד"ה מקבלות פרס.
  424. ↑ רמב"ם ערובין פ"ד ה"ו.
  425. ↑ ברייתא שם: מקבלות פרס, לפי ראב"ד בהשגות שם ומאירי שם, ועי' רמב"ם שם, לפי ראב"ד שם, שפי' בע"א.
  426. ↑ עי' ברייתא ערובין עג א.
  427. ↑ עי' ר"ח שם.
  428. ↑ רא"ש ערובין פ"ו סי' יט.
  429. ↑ עי' ברייתא שם.
  430. ↑ עי' רא"ש שם.
  431. ↑ עי' בעה"מ שם (כב ב); רא"ש ערובין פ"ו סי' יט, בשמו; עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ד סי' ב; מ"מ ערובין פ"ד ה"ו, בשמו.
  432. ↑ עי' ציון 443 ואילך. עי' בעה"מ שם; עי' רא"ש שם, בשמו.
  433. ↑ עי' רמב"ם שם; פסקי עירובין למהר"ם מר"ב סי' קעא; רא"ש שם, לגי' ד' ונציה, בשם הר"מ (ועי' ב"י או"ח סי' שע, דהיינו מהר"מ מר"ב), ולגי' ד' וילנא, בשם הרמב"ם. הטוש"ע השמיטו, ועי' טוש"ע או"ח שע ז, שנ' שסוברים כד' זו.
  434. ↑ רא"ש שם, שלכן אינו תרתי דסתרי עם ההלכה שבציון 451.
  435. ↑ עי' ברייתא ערובין עג א, ורש"י ד"ה מקבלות פרס.
  436. ↑ עי' רמב"ם ערובין פ"ד ה"ו.
  437. ↑ ברייתא שם: מקבלות פרס, לפי ראב"ד בהשגות שם ומאירי שם, ועי' רמב"ם שם, לפי ראב"ד שם, שפי' בע"א.
  438. ↑ ברייתא שם.
  439. ↑ עי' ציון 426 ואילך.
  440. ↑ עי' רא"ש ערובין פ"ו סי' יט.
  441. ↑ ברייתא שם.
  442. ↑ רא"ש שם.
  443. ↑ רב בגמ' שם, לפי מאירי שם.
  444. ↑ דניאל ב מט. רב בגמ' שם.
  445. ↑ עי' בעה"מ שבציון 448; ראב"ע דניאל שם.
  446. ↑ מאירי שם; עי' ריטב"א שם.
  447. ↑ מאירי שם.
  448. ↑ בעה"מ שם (כב ב).
  449. ↑ עי' מאירי שם; עי' ריטב"א שם.
  450. ↑ עי' ריטב"א שם, בד' רש"י שם.
  451. ↑ בעה"מ שם; רמב"ם שם. הטוש"ע השמיטו, ועי' טוש"ע או"ח שע ז.
  452. ↑ עי' ערובין עג א, במסקנה; עי' רמב"ם ערובין פ"ד ה"ה; עי' תוס' שם ד"ה ומודין. הטוש"ע השמיטו, ועי' טוש"ע או"ח שע ג.
  453. ↑ עי' גמ' שם עג א; עי' רמב"ם שם. הטוש"ע השמיטו, ועי' טוש"ע שם.
  454. ↑ רמב"ם שם.
  455. ↑ מרדכי ערובין רמז תקב: נ"ל דאפשר; שו"ע או"ח שסו יב.
  456. ↑ עי' מ"ב שם ס"ק עז.
  457. ↑ עי' רשב"א ערובין פא א; עי' ב"י או"ח סו"ס שצה; עי' רמ"א בשו"ע שם שסח ה.
  458. ↑ ב"י סי' שצה שם; רמ"א סי' שסח שם.
  459. ↑ ב"י סי' שצה שם.
  460. ↑ עי' ציון 265.
  461. ↑ עי' כלבו סי' לג; עי' רמ"א סי' שסח שם.
  462. ↑ עי' רב יהודה אמר שמואל בערובין פה ב, לפי גמ' שם, בלשון הא', ועי' רבה בגמ' שם, שאין לשון זו חלוקה על לשון ב'; עי' רמב"ם ערובין פ"א הי"ט; טוש"ע או"ח שסו יא.
  463. ↑ מאירי שם.
  464. ↑ עי' ציון 297. טוש"ע שם.
  465. ↑ עי' רבה בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  466. ↑ עי' עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ד סי' ב; מ"מ ערובין פ"ה ה"א, בשמו; עי' טור שם, ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ משנה שם עא א, בשתופי-מבואות (ע"ע); רמ"א בשו"ע שם.
  467. ↑ ר"י מלוניל ערובין יז א (ד ב), וכ"ה בברייתא שם, לגבי גזל עצים הנזכר במשנה שם.
  468. ↑ משנה שם, לפי דבי ר' ינאי בגמ' שם ב, ורש"י שם א ד"ה במחנה וד"ה ומלערב; עי' רמב"ם מלכים פ"ו הי"ג.
  469. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ומלערב; עי' רמב"ם שם; ר"י מלוניל שם.
  470. ↑ רמב"ם שם.
  471. ↑ ר"י מלוניל שם.
  472. ↑ עי' רמב"ם שם; ר"י מלוניל שם.
  473. ↑ עי' מ"מ ערובין פ"א ה"ג.
  474. ↑ עי' רש"י שם ע א ד"ה דהוה ומית; עי' ר"י מלוניל יז א שם; עי' מאירי שם, בשם גדולי הרבנים בפ' הדר.
  475. ↑ עי' ר"י מלוניל שם.
  476. ↑ ירו' ערובין פ"א ה"י, לגי' רשב"א שם ב וריטב"א שם א: אהלים שבמחנה אין צריכין עירוב ושבשיירא צריכין עירוב, ועי' ציון 481, שי"ג בע"א; עי' מ"מ שם, שלפי' המפרשים שבציון הבא, אף הגי' שבירו' שבציון 481 משובשת, ועי' ציון 482, שי"מ הירו' בע"א, ועי' ציונים 488, 490, 493.
  477. ↑ עי' תוספ' ערובין פ"ב, לגי' רשב"א שם ומאירי שם א, ולגי' מ"מ שם, בשם המפרשים, ועי' ציון 487, שי"ג בע"א.
  478. ↑ דהי"א יב כג.
  479. ↑ יפ"מ לירו' ערובין פ"א ה"י, ע"פ ר' חלפתא איש כפר חנניה באבות פ"ג מ"ו.
  480. ↑ עי' ר' יודה בן פזי בירו' שם; מ"מ שם, בשם המפרשים; ריטב"א שם, שכן ד' הפוסקים. ועי' ירו' שם שר' יוחנן למד כן מכתוב אחר, ועי' ירו' שם, ב' דעות החולקות.
  481. ↑ ברייתא בירו' שם, לגירסתנו וגי' מאירי שם, ועי' ציון 477, שי"ג בע"א.
  482. ↑ מאירי שם, בשם י"מ, ובד' גדולי המחברים בהל' מלכים ומלחמותיהן (דהיינו הרמב"ם שבציון 468, ועי' ציון 488, שי"מ הרמב"ם בע"א), והסכים כן להלכה.
  483. ↑ רשב"א שם ב, בשם הרמ"ך שהשיג על הרמב"ם שבציונים 489, 491 ואילך, והסכים לו; ריטב"א שם א.
  484. ↑ טור או"ח סי' שסו, לפי פרישה שם סק"ב, ועי' ציון 491, שי"מ בע"א.
  485. ↑ פרישה שם, בד' הטור.
  486. ↑ עי' פרישה שם, בד' הטור.
  487. ↑ עי' תוספ' ערובין פ"ב, לגירסתנו, ועי' ציון 477, שי"ג בע"א; ברייתא בירו' ערובין פ"א ה"י, לגירסתנו וגי' מאירי ערובין יז א, וגי' ריטב"א שם, בשם יש ששיבשו, ודחה, ועי' ציון 476, שי"ג בע"א.
  488. ↑ עי' מ"מ שם, בד' הרמב"ם, ליישב הרמב"ם שבציון הבא עם הרמב"ם שבציון 468, ועי' ציון 482, שי"מ הרמב"ם בע"א.
  489. ↑ רמב"ם ערובין פ"א ה"ג, ועי' מ"מ שם, שהוא ע"פ ירו' שבציון 487.
  490. ↑ עי' רמב"ם שבציון 493; לבוש או"ח סי' שסו ס"ב.
  491. ↑ רמב"ם שם, ועי' מ"מ שם, שהוא ע"פ ירו' שבציון 487, ועי' מ"מ שם, שהסכים כן להלכה; טור שם: הולכי מדברות וכו', לפי ב"י שם, ועי' ציון 484, שי"מ בע"א.
  492. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  493. ↑ רמב"ם שם.
  494. ↑ שו"ע או"ח שסו ב; לבוש שם.
  495. ↑ תוספ' שבת פ"י, והובא בשבה"ל סי' קיא; עי' ב"י או"ח סי' שסו, שהביא השבה"ל, ובשו"ע השמיט; עי' רמ"א בשו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
  496. ↑ רמ"א שם; לבוש שם.
  497. ↑ לבוש שם.
  498. ↑ שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  499. ↑ תוספ' שם, והובא בשבה"ל שם; עי' מג"א שם סק"ג.
  500. ↑ פמ"ג שם א"א סק"ג, בד' המג"א, ותמה.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:ערוב_חצרות&oldid=158883"