אנציקלופדיה תלמודית:שביתת בהמה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:59, 2 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - חיוב השבתת הבהמה ממלאכה בשבת.</span> <span dir="rtl">הערך שלפנינו עוסק בחו...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - חיוב השבתת הבהמה ממלאכה בשבת.

הערך שלפנינו עוסק בחובה המוטלת על האדם להשבית בהמתו - וכל בעל חיים השייך לו[1] - ממלאכה בשבת[2]. על האיסור להנהיג בעל חיים בעודו עושה מלאכה, ע"ע מחמר.

החיוב, מקורו וגדרו

החיוב

אדם מוזהר על שביתת בהמתו בשבת מן התורה[3]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בגדר החיוב להשבית הבהמה ממלאכה: יש סוברים שהוא איסור לאו, מהכתוב: לא תעשה כל מלאכה וכו' ושורך וחמֹרך וכל בהמתך[4]. ויש סוברים שאינו אסור בלאו זה של "לא תעשה וכו'", שאיסור זה אינו אלא במחמר* אחר בהמתו בשבת[5], אבל כשהבהמה עושה מלאכה בלא שהבעלים מחמר, אין כאן איסור לאו, אלא רק איסור עשה של "למען ינוח שורך וחמֹרך"[6]. ויש סוברים שאסור הן משום לאו של לא תעשה כל מלאכה והן משום עשה של למען ינוח[7]. ויש שצידדו לומר שאסור בלאו משום "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו"[8]. על דינים היוצאים ממחלוקת זו, עי' להלן.

עשה נפרד

לסוברים ששביתת בהמתו היא מצות עשה של "למען ינוח"[9], יש מן האחרונים שכתבו שאינה מצות עשה נפרדת, אלא היא בכלל מצות שביתת עצמו האמורה בכתוב הסמוך "וביום השביעי תשבֹת"[10], שבכלל שביתה זו, ישבית אף את בהמתו ואת עבדיו[11]. ויש מן האחרונים שכתבו שהיא מצות עשה נפרדת[12].

משום צער בע"ח

שביתת בהמה, יש מן הראשונים שכתבו בדעת הסוברים שלא נצטוינו בשביתת כלים[13], מכל מקום סוברים הם שנצטוינו על שביתת בהמה, משום צער-בעלי-חיים* של הבהמה[14], דהיינו שרצה הקב"ה שינוחו אף בעלי החיים בשבת משום צער בעלי חיים[15]. וכתבו אחרונים, שאף לסוברים שצער בעלי חיים הוא מדרבנן[16], בשבת איסורו הוא מן התורה, שהרי ציותה תורה על שביתת בהמה[17].

וכתבו אחרונים לדעה זו, שהעובר ועושה מלאכה בבהמתו בשבת, עובר אף משום צער בעלי חיים[18].

חשיבותה כמלאכה

שביתת בהמה, יש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שחיובה הוא משום הלאו של "לא תעשה כל מלאכה וכו'"[19], הרי שחשובה מלאכה, ולדעתם זה הטעם ששביתת בהמה אסורה אף ביום טוב, לסוברים כן[20], שביום טוב נאסרו מלאכות בכתוב "כל מלאכה לא ייעשה בהם"[21], ואילו לסוברים שחיוב שביתת בהמה או משום עשה של "למען ינוח"[22], הרי שבהמה שאינה שובתת אינה חשובה שעשתה מלאכה אלא רק ביטלה מנוחה, וזה הטעם שביום טוב אין חיוב שביתת מלאכה, לסוברים כן[23], שכן ביום טוב אין חיוב מנוחה[24].

גדר השביתה

בגדר שביתת בהמה, יש מן האחרונים שדנו אם הוא מצד המלאכה, והיינו שכמו שאסרה התורה על האדם לעשות מלאכה כך אסרה על בהמה של ישראל, ועל ידי זה נסתעף גם כן שמצווה על שביתת בהמתו[25], ורצתה התורה שבשבת ינוחו כל בעלי נפש חיה והרגשה[26], או שעל הבהמה לא הקפידה התורה על המלאכה, ועיקר הקפידא שתנוח בהמתו של ישראל ומזה נסתעף איסור המלאכה[27], והמצוה היא משום האדם, שיהיו כל עניניו נפסקים ושובתים בשבת, שלא יהא לבו טרוד בהם[28]. ויש מן האחרונים שכתבו שנחלקו בזה בית שמאי ובית הלל, שנחלקו לענין שביתת-כלים*, שלדעת בית שמאי שאדם מצווה על שביתת כלים, הרי שאף בשביתת בהמה אין הציווי מצד הבהמה שיש בה הרגשה, אלא הציווי על האדם שיהיו כל עניניו שובתים, ולדעת בית הלל שאדם אינו מצווה על שביתת כלים, הרי שאפשר שבשביתת בהמה התורה ציוותה שכל בעלי החיים יתענגו מקדושת השבת[29]. ויש שכתבו להיפך, שלבית שמאי הסוברים שיש שביתת כלים, הרי שבהכרח שבשביתת בהמה נתרבה שיש על הבהמה חיוב שבית, ולבית הלל שאין שביתת כלים, שביתת בהמה אינו אלא חיוב על האדם שיהיו עניניו שובתים[30].

חיוב השבתה בקום ועשה

חיוב השבתת הבהמה, יש שכתבו שחיוב ההשבתה אינו בקום ועשה שמוטל על הבעלים להשגיח שבהמתו לא תעשה מלאכה בשבת, אלא עיקר הקפדת התורה הוא רק שהבעלים עצמם לא יגרמו לבהמה לעשות מלאכה בשבת, ואפילו בגרמא[31].

האיסור הוא רק בהעמדת הבהמה למלאכה

שביתת בהמה, יש מן הראשונים שכתבו שהאיסור הוא רק בהעמדת הבהמה להתחיל מלאכה בשבת, אבל אם מעמיד את הבהמה לעשות מלאכה כבר מערב שבת, ובשבת היא עושה מלאכה מאליה, אין בו משום שביתת בהמתו, ולדעתם זה הטעם שב"נסיוני" אין איסור משום שביתת בהמתו[32]. אבל מדברי הרבה ראשונים נראה שאף כשהבהמה עושה את המלאכה בשבת בלא שהעמידה לכך בשבת עצמה, אסור[33].

הוצאת ממון; תשובה

שביתת בהמה, יש מן האחרונים שכתבו שכיון שאינו עובר עליה על ידי עשיית מעשה, אינו צריך להוציא יותר מחומש מממונו כדי שלא לבטלה[34]. וכתבו, שאינו חשוב כמומר לכל התורה כיון שאינו אלא עשה, לסוברים כן[35]. לסוברים ששביתת בהמה היא איסור לאו[36], ולענין חיוב הוצאת יותר מחומש למנוע איסור, כיון שגדר הציווי הוא לאו מחויב ביותר מחומש, ואף שעובר בשב ואל תעשה, לסוברים כן, כתבו אחרונים שמחויב להוציא יותר מחומש כדי שלא לבטל שביתת בהמתו[37].

בזמן תוספת שבת

שביתת בהמה, אם מוזהר עליה בזמן תוספת-שבת*, יש מן האחרונים שנסתפקו בזה[38]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינו מוזהר, שעל הבהמה לא חל דין תוספת שבת של הבעלים, ש"למען ינוח" לא נאמר אלא בשבת ולא בתוספת שבת[39]. ויש שכתבו שדין הבהמה נקבע לפי הבעלים, וכאשר הבעלים חייב בשביתה גם הבהמה חייבת[40].

המקום הקובע

שביתת בהמה, כאשר הבעלים והבהמה אינם נמצאים באותו מקום, כך שאצל הבהמה כבר נכנסה שבת ואצל הבעלים עדיין לא, ולהיפך, יש מן האחרונים שכתבו שחיוב השביתה נקבע לפי מקום הבהמה, שהרי הקפידה התורה על מנוחת הבהמה[41]. ויש מן האחרונים שכתבו שנקבע לפי מקום הבעלים, שהאדם מוזהר לשבות בשבת ושלא לעשות מלאכה אפילו על ידי בהמתו[42].

ביום טוב

שביתת בהמה, אם מוזהרים עליה אף ביום-טוב*, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאין מוזהרים עליה ביום טוב[43], שאין לאסרה רק בשבת שפרט בה הכתוב[44]. ויש סוברים שמוזהרים עליה אף ביום טוב[45], שאחר שנקרא מלאכה הרי זה ביום טוב בכלל לא תעשה כל מלאכה[46]. בטעם המחלוקת, עי' לעיל[47].

בשביעית

שביתת בהמה בשביעית*, כתבו ראשונים ואחרונים שאין אדם מוזהר על כך, ולכן לדעת בית הלל מותר למכור פרה חורשת בשביעית, ואין לגזור משום שאלה ושכירות - שיבוא לעבוד בה בשביעית, כמו שגזרו בשבת - ואמר רבה שהוא משום שאין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית[48]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר שיש שביתת בהמה בשביעית, שנלמדה משבת[49].

החילוק בין שביתת בהמה לשביתת כלים

בחילוק שבין שביתת בהמה לשביתת כלים - ששביתת כלים, שמוזהרים עליה, לסוברים כן, נלמדת מהכתוב "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" והיינו לא תעשה[50] - יש מן האחרונים שכתבו שמשום שביתת בהמה אסור שהבהמה תעשה כל מלאכה אף שהיא לצורך אחרים ואינה לצרכו, אך בדין שביתת כלים, אין איסור אלא במלאכה שלצורך הבעלים, לסוברים כן[51].

אשה

שביתת בהמה, לסוברים שהשביתה אינה אלא משום עשה[52], יש מן האחרונים שנסתפקו אם אשה מוזהרת עליה, שכן היא מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה[53], ולא נתחייבו נשים במצוות עשה של שבת - מההיקש של זכור לשמור - אלא בחיובים שמשום זכירה[54]. ולסוברים שהוקשו נשים לכל מצוות עשה של שבת, וכן לסוברים ששביתת בהמה היא משום לאו, הרי שאף נשים מוזהרות בשביתת בהמה[55]. וכן יש מן האחרונים שכתבו שנשים מוזהרות על שביתת בהמה[56], מהם שכתבו הטעם שכל שהמצוה היא בגוף אחר, אשה חייבת בו[57], ומהם שכתבו הטעם שכיון שעשה של שביתת בהמתו אינו עשה נפרד אלא הוא בכלל שביתת עצמו, לסוברים כן[58], ואשה מצווה על שביתת גופה, ממילא מצווה בשביתת בהמתה[59], ומהם שכתבו הטעם שבמצות עשה שקיומה הוא בשב ואל תעשה, אשה חייבת אף כשהזמן גרמא[60].

חצי שיעור

חצי-שעור* בשביתת בהמה, מצדדים אחרונים לומר שכשם שחצי שיעור אסור מן התורה במלאכה שעושה האדם עצמו - לסוברים כן[61] - כך אסור מן התורה להניח לבהמה לעשות מלאכה פחות מכשיעור, כגון לטחון פחות מכגרוגרת, שהוא שיעור מלאכת טחינה, וכיוצא[62]. לסוברים שאיסור חצי שיעור באדם הוא מצד "אחשביה" (היינו שעשה בו מעשה להחשיבו)[63], יש מן האחרונים שכתבו שבבהמה שעושה מלאכה שלא לרצון הבעלים אי אפשר לאסור חצי שיעור מצד אחשביה[64]. וכן יש מן האחרונים שצידדו לומר, שאיסור חצי שיעור לא נאמר אלא במקום שעשיית המעשה היא עצמה העבירה, ובזה הזהירה התורה על חצי שיעור, אבל בשביתת בהמתו אין מלאכת הבהמה נחשבת כמעשה עבירה, אלא שיש מצוה על האדם להשבית בהמתו כדי שתנוח, ואם עשתה מלאכה נמצא שלא נחה ולא קיים מצוה זו, ודוקא כשעשתה שיעור שלם ולא חצי שיעור[65].

משום נסיוני

מכירת בהמה לגוי בערב שבת, שאסורה גזירה משום נסיוני, היינו שמא ימכרנה סמוך לשקיעה ותהלך מחמת שמיעת קולו של הישראל ויעבור על איסור מחמר[66], כתבו ראשונים שאין לאסור משום שביתת בהמתו[67] - היינו שאף בלא שמיעת קולו ובלא איסור מחמר, ייאסר מצד עצם עשיית המלאכה - ובטעם הדבר, נחלקו: יש סוברים שכיון שכל החשש הוא שתעשה מלאכה אחרי המכירה לפי שעה, לא גזרו משום שביתת בהמתו[68]. ויש סוברים שכיון שהרגילות היא לנסות להוליך את הבהמה בחצר, אין כאן משום מלאכה לענין שביתת בהמה[69]. ויש סוברים שאת הנסיוני עושים אחרי שקצבו המקח, ובאופן זה הבהמה חשובה ברשות הקונה, ובבהמה שאינה שלו אין חיוב שביתה[70]. ולדעת ר' אמי בבלייא בירושלמי, חשש נסיוני הוא משום שנמצא עובד בבהמת ישראל[71].

על חילוקים שבין איסור שביתת בהמתו לבין מחמר*, ע"ע[72].

בעל החיים

בעל החיים

שביתת בהמה, היא על כל בעלי החיים, בין בהמה בין חיה בין עוף[73], ואף בדגים שבים[74]. וכן יש מן האחרונים שכתבו שאף בשרצים נוהג שביתת בהמתו[75]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין בדגים משום שביתת בהמה[76].

בהמה שאינה שלו

שביתת בהמה, בבהמה שאינה שלו, כגון שיש בידו בהמה שאולה או שכורה או מופקדת, יש מן הראשונים ואחרונים שכתבו שאינו מצווה על שביתתה[77], שאינה חשובה "בהמתך"[78]. ויש מן הראשונים שכתבו שכדרך שאדם מצווה על החסימה ועל כאלי בהמה אפילו בבהמה שאינה שלו[79], כך מצווה על שביתתה בשבת[80]. על איסור מחמר* שנחלקו אם הוא אף בבהמה שאינה שלו, ע"ע מחמר[81].

בשותפות

שביתת בהמה, כתבו אחרונים שמחויבים בה אף בשותפות, ושני ישראלים ששותפים בבהמה שעושה מלאכה בשבת, שניהם עוברים[82].

בהמה שהיא בשותפות של ישראל וגוי, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאינו מוזהר עליה משום שביתת בהמתו מן התורה, שלא הזהיר הכתוב אלא בבהמה השייכת רק לישראל, ולכן ישראל וגוי השותפים בבהמה, מותר לישראל ליטול מהשכר על המלאכה שעשתה בשבת[83]. ויש מן ראשונים והאחרונים שכתבו שאף בשותפות עם גוי מחויב על שביתת בהמתו[84], מהם שכתבו הטעם, ששותפות עם גוי נתמעטה רק במקום שהחיוב חל מחמת החפץ, אבל כאשר החיוב חל על האדם, כגון בשביתת בהמתו שאיסורה נכלל בכלל בשביתת האדם, שאם עושה בהמתו מלאכה נמצא שלא שבת לגמרי, שחייב להשבית בהמה זו מחמת חלקו בה[85], ומהם שכתבו הטעם, שהכתוב "וכל בהמתך" - ממנו נלמד שביתת בהמה - משמע שדי ב"כל שהוא" בהמתך[86].

בשאלה ושכירות

אסור להשאיל או להשכיר בהמה לגוי קודם השבת, שמא יעבדו בה בשבת, והבעלים מצווה על שביתת בהמתו[87], ואין השאלה או השכירות מפקיעים מהבעלים את חובת שביתת בהמתו[88], שחובת השביתה מוטלת על הבעלים על גוף הבהמה ולא על הבעלים על שימושיה[89].

שאלה ושכירות ביום ה'

כאשר הגוי שואל או שוכר את הבהמה ביום חמישי, ולא מתפרש בשעת השאלה והשכירות שהגוי לוקח כדי לעבוד בבהמה בשבת, יש מן הראשונים שכתבו שמותר[90]. ויש מן הראשונים שכתבו שאסור[91], שהרי עשיית הגוי מלאכה בבהמה בשבת אסורה מן התורה[92].

בתנאי שיחזיר קודם שבת

שאלה או שכירות לגוי ביום חול, בתנאי שיחזיר קודם השבת, מותר[93]. אבל אין מועיל להתנות עם הגוי שתנוח הבהמה בשבת, שאין הגוי נאמן על כך[94], ויש מן הראשונים סוברים שאף להתנות שתנוח בשבת מועיל[95].

עשה עמו תנאי שיחזירנה לו קודם השבת, ולא החזירה לו, כתבו ראשונים ואחרונים שצריך להפקיר את הבהמה קודם השבת, או שיאמר שבהמתו קנויה לגוי, כדי להינצל מאיסור תורה של שביתת בהמתו[96]. וכתבו ראשונים שיאמר בשעת ההפקרה שאינו מפקירה אלא לשבת, או לזמן בו הגוי יעשה עמה מלאכה, וזאת כדי שלא יוכל אחר לזכות בה, אולם אפילו לא פירש כן, אין אחר יכול לזכות בה, כי ודאי כוונתו היתה להפקיר רק כדי להינצל מאיסור שבת[97].

על מנת להפקיר קודם שבת

שאלה ושכירות קודם שבת, כאשר בכוונתו להפקירה בשבת, כתבו ראשונים שאסורה, שאין הכל יודעים שהפקירה ויחשבו שעושים מלאכה בבהמת ישראל[98]. ונסתפקו אחרונים בדעתם, אם היינו דוקא כשמפקיר בינו לבין עצמו, שאין הרואים יודעים שהפקירה, או אף כשמפקיר בפני שלשה[99]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסור אף כשמפקירה בפני שלשה[100]. ויש מן האחרונים שכתבו שמותר לכתחילה להשאיל ולהשכיר קודם השבת כאשר מפקירנה בפני שלשה[101], וכתבו אחרונים שבשעת הדחק אפשר שיש לסמוך על דבריו[102].

עבד בה הגוי בשבת

התנה עם הגוי שיחזירנה קודם שבת, ולא החזיר, ועבד בבהמה בשבת, יש מן האחרונים שכתבו שלא עבר הישראל על איסור תורה של שביתת בהמתו, כיון שהגוי עושה מלאכה בבהמה בעל כרחו של ישראל, ודומה למי שגנב בהמת ישראל ועשה בה מלאכה בשבת שאין הישראל עובר איסור תורה[103]. ויש מן האחרונים שנראה בדבריהם שהוא איסור תורה גמור[104].

בישראל חשוד

השכיר או השאיל לישראל החשוד לעשות בה מלאכה בשבת, יש שצידדו לומר שאין הבעלים צריך להפקיר הבהמה קודם השבת, שדווקא כשהשכיר או השאיל לגוי, שאין הגוי מוזהר על השבת, וכיון ששכירות לא קונה, עובר הבעלים באיסור, אבל אם השכיר לישראל חשוד, שאם הוא יעשה בה מלאכה יעבור הוא עצמו באיסור, אפשר שלא חלים על הבעלים דיני השבתה[105].

מסירה לרועה גוי

מסירת בהמתו לרועה גוי, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שמותרת, ואף על פי שהגוי משתמש בבהמה בשבת אין בכך כלום, כיון שלא מדעת ישראל הוא עושה, ואינו ממתין לקבל שכירות ממנו, ואם רואה שמשתמש בה שבת, מוחה בידו[106], וביארו אחרונים, שהרועה מפחד לעבוד בה בשבת כיון שלא קיבלה בשביל שיעבוד בה כלל, ואם יתפסוהו עושה בה מלאכה בלא רשות, יתבעוהו ויתחייב, ואולם אם רואה שעושה בה מלאכה מחויב למחות בו משום שביתת בהמתו[107]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם ההיתר, שאף כשיעשה בה מלאכה, אינו עושה עבור ישראל, וכרואהו עושה בה מלאכה צריך למחות שאם לא כן, נראה כאילו עושה לרצונו של הבעלים[108].

ויש מן האחרונים שחולקים, ואוסרים למסור בהמה לרועה גוי, ואפילו כשאינו מקבלה כדי לעשות בה מלאכה כלל, שכן הגוי חשוד שיעשה בה מלאכה בשבת[109].

בהמת גוי ביד ישראל

השואל והשוכר בהמה מגוי, יש מן הראשונים שכתבו ששכירות קונה להחמיר, ומצווה על שביתת הבהמה בשבת[110], וכתבו אחרונים שנכון להחמיר כיון שהוא איסור תורה[111]. ויש מן הראשונים שכתבו ששכירות לא קונה ואינו מצווה הישראל על שביתתה[112].

שכר ישראל בהמה מגוי, וחזר והשכירה לגוי אחר, כתבו אחרונים שאינו מצווה על שביתתה ממה נפשך, שאם שכירות קונה, נחשבת הבהמה של השוכר האחרון, ואם שכירות אינה קונה, נחשבת של המשכיר הראשון[113]. וכתבו אחרונים שהיתר זה שייך דוקא כששכר ואחר כך השכיר, אבל אם שאל והשכיר, כיון שעדיין הבהמה ברשותו לענין חיוב אונסים, הרי שגם מחויב בשביתתה לחומרא[114].

המלאכה

המלאכות האסורות

המלאכות האסורות משום שביתת בהמה, במכילתא דרשו על הכתוב "למען ינוח שורך וחמֹרך" - ממנו למדו חיוב שביתת מלאכה לסוברים כן[115] - שהעיקר שיהיה לבהמה מנוחה ולא צער, ולכן מותר שתהיה הבהמה תולשת עשבים מן הקרקע ואוכלת[116], ויש מן האחרונים שכתבו שאף מותר להעמידה על המחובר כדי שתאכל[117]. וכן יש מן האחרונים שכתבו, מהם שכתבו כן בדעת הירושלמי, שכל שהבהמה מצטערת ממנו, אפילו אין בזה משום מלאכה, ולדעתם אסור לרכב על בהמה ביום טוב - ואף על פי שאין בנשיאה מלאכה שהרי החי נושא את עצמו[118], ואף איסור תחומים* אינו מן התורה[119] - משום שהבהמה מצטערת בכך ומדין שביתת בהמה אסור לצערה[120]. וכן יש מן האחרונים שכתבו שבאופן שאין הבהמה מצטערת אף כשעושה בה מלאכה, כגון שרוכב עליה להשקותה או להביא לה מזון, אין בזה משום ביטול שביתת בהמתו, כי אם מנוחה[121]. וכן יש מן הראשונים שכתבו שבאופן שאין איסור תורה, כגון שמניח משאוי על הבהמה בשעה שמהלכת, ונוטלו קודם שעומדת - שאין כאן עקירה והנחה לחייב משום מוציא*, ובאופן זה אינו חייב אף משום מחמר*[122] - מכל מקום אסור משום שביתת בהמתו[123].

ויש מן האחרונים שכתבו שכל האסור על האדם בשבת, אסור שייעשה על ידי בהמתו[124]. וכן יש מן הראשונים שכתבו שבאופן שאינו איסור תורה, כגון שמניח משאוי על הבהמה בעודה מהלכת ונוטלו קודם שעומדת, שאין בזה משום ביטול שביתת בהמתו[125].

באיסור תחומים

איסור תחומים*, יש מן הראשונים שכתבו שאין בו חיוב שביתת בהמה, שאין בו משום מלאכה, ודוקא בדבר שהוא משום מלאכה יש בו שביתת בהמה[126], וכתבו אחרונים שאם היא רוצה לצאת מעצמה חוץ לתחום, אינו מחויב למונעה מזה, ורק להוציאה בידים חוץ לתחום, אסור[127].

האסור מדרבנן על האדם

איסורים שעל האדם העושה אותם אסורים מדרבנן, יש מן האחרונים שכתבו שאינו מוזהר עליהם משום שביתת בהמתו, ולכן התירו לבהמה לצאת לכרמלית* כאשר טעונה כלים[128]. ויש מן האחרונים שכתבו שנחלקו בכך ראשונים, שנחלקו בשביתת כלים אם נוהגת באיסור דרבנן, ולסוברים שנוהגת באיסור דרבנן[129], אף שביתת בהמתו כן, ולסוברים שאין שביתת כלים נוהגת באיסור דרבנן[130], אף בשביתת בהמתו כן[131].

כאשר עושה מעצמה

כאשר הבהמה עושה מלאכה מעצמה, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שאינו צריך למונעה מכך[132], ולכן בהמה שיצאה מעצמה ויש עליה משאוי, אינו חייב למונעה מללכת[133]. ומהם שכתבו שזהו שדרשו במכילתא להתיר לבהמה לתלוש עשבים לאכילה[134], שכיון שהבהמה עושה המלאכה לצורך עצמה, אינו חשוב שעובר על שביתת בהמתו[135]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף כשהבהמה יוצאת מעצמה, צריך למונעה[136].

מלאכה שאחר עושה בה, ואין הבעלים נהנה ממנה

מלאכה שאחר - כגון גוי - עושה בבהמה ואין הבעלים נהנה ממנה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו מצווה עליה משום שביתת בהמתו[137], ואותה שאסרו להשאיל ולהשכיר בהמה לגוי, יש שביארו שכיון שעל השכירות מקבל תשלום, חשוב שנהנה הישראל מהמלאכה, וכן בשאלה, הגוי מחזיק לו טובה על כך, ולכן חשובה המלאכה כשל ישראל[138]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדוקא כאשר הבהמה עושה מלאכה מאליה מותר, אבל אם אחרים עושים בה מלאכה, אפילו מלאכת גוי ואין ישראל נהנה, אסור[139].

במלאכה שהתחילה מבעוד יום

מלאכה שהתחילה מבעוד יום, כגון שהניח משאוי על הבהמה מבעוד יום, ובשבת הבהמה יוצאת כשהמשאוי עליה, יש מן האחרונים שכתבו שלצד ששביתת בהמה הוא מצד איסור על הבהמה לעשות מלאכה[140], אף באופן זה שהניח מבעוד יום ובשבת הבהמה עושה מלאכה מעצמה, חייב למונעה, אבל לצד ששביתת בהמה הוא מצד שיהיו עניניו שובתים, כיון שלא עושה מעשה בשבת, אין חיוב למונעה[141].

על ידי ב' בהמות (שנים שעשאוה)

כאשר המלאכה נעשית על ידי ב' בהמות - באופן שכאשר ב' בני אדם עושים אותה, אין בה איסור מן התורה, כגון זה יכול וזה יכול[142], לסוברים שאינו אסור אלא מדרבנן[143] - כגון עגלה שמושכים אותה ב' סוסים, יש מן האחרונים שכתבו שמותר לגמרי, שכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחילה[144]. ויש שכתבו שאין בשביתת בהמה פטור משום שנים שעשאוה, שפטור זה שייך דווקא באדם שעל כל אחד חל חיוב בפני עצמו, וכל שלא עשה מלאכה שלימה, אין כאן מלאכה המחייבת, אבל בבהמה שחלות הדין היא על הבעלים, שחייב להשבית בהמותיו, אין הבדל אם המלאכה נעשית על ידי בהמה אחת או יותר, כיון שיוצאת מלאכה מבין כולם, ואמרה תורה שישביתם ולא תיעשה מלאכה[145].

היתר "מתוך"

מלאכת יום טוב, שנאמר בה שמתוך* שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה גם שלא לצורך, באופנים מסוימים[146], לסוברים ששביתת בהמתו נוהגת אף ביום טוב[147], יש מן האחרונים שכתבו שלא נאמר בה "מתוך", שלא שייך בבהמה מלאכה לצורך[148].

במלאכת מוציא

מלאכת מוציא* מרשות לרשות, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שחיוב שביתת בהמתו בה אינו אלא מדרבנן[149], שמלאכת הוצאה אינה כשאר מלאכות[150] לפי שהיא מלאכה גרועה[151], וכשאסרה תורה מלאכה שעל ידי הבהמה, לא אסרה אלא במלאכות גמורות[152]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין לחלק, ואף במלאכת הוצאה יש חיוב שביתת בהמה מן התורה[153].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 73 ואילך.
  2. ↑ על מח' הראשונים אם חובה זו קיימת אף ביו"ט עי' להלן.
  3. ↑ עי' ראשונים להלן.
  4. ↑ דברים ה יד. רש"י ע"ז טו א ד"ה גזרה; כס"מ שבת פ"כ ה"ג, בד' הר"ן ע"ז שם (ד ב) ד"ה ומקשו; שעה"מ יו"ט פ"ה ה"ב, בד' הכלבו סי' נח ד"ה יו"ט והר"ן שם; ש"ך יו"ד קנא ס"ק י.
  5. ↑ ע"ע מחמר.
  6. ↑ שמות כג יב. תוס' שבת נא ב ד"ה במה; רמב"ם שבת פ"כ ה"א; חינוך מ' לב; רמב"ן שם קנג ב ד"ה או; מאירי שם א ד"ה ומה.
  7. ↑ לבוש או"ח סי' שה א ויח.
  8. ↑ שמות כג יג. בנין שלמה ח"ב או"ח סו"ס כא וקרן לדוד או"ח סי' עה, שהגמ' (שבת יח א) דרשה מכתוב זה לענין שביתת כלים, וכיון שלהלכה אין איסור שביתת כלים, נדרש לשביתת בהמה.
  9. ↑ עי' ציון 6.
  10. ↑ שמות כג יב.
  11. ↑ מהר"ם שיק לסהמ"צ מ' לב ד"ה והנה החינוך, בד' הרמב"ם והחינוך שבציון 6; תורת הארץ (קלירס) ח"א פ"ו סי' לה ד"ה והפמ"ג בד' הרמב"ם.
  12. ↑ עי' מנ"ח מ' לב שביתת בהמתו אות ז שתמה מדוע הרמב"ם והחינוך לא חשבו לעשה של שביתת בהמתו במנין המצוות.
  13. ↑ ע"ע שכן ד' בית הלל לרוב הדעות
  14. ↑ ר"י מלוניל שבת פ"א מ"ז (יז ב); רע"ב שם מ"ה.
  15. ↑ תשו' מהרשד"ם או"ח סי' ב. ועי' ציון 116. ועי' כלי חמדה יתרו אות ו ס"ק ג ד"ה אך, שהצער של הבהמה הוא מצד שרואה שהיא עושה מלאכה ואילו הבעלים נח
  16. ↑ ע"ע צער בע"ח.
  17. ↑ פמ"ג סי' שח א"א ס"ק סח. ועי' טל תורה שבת קנד ב.
  18. ↑ שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' סד.
  19. ↑ עי' ציון 4.
  20. ↑ עי' להלן ציון 45.
  21. ↑ שעה"מ יו"ט פ"ה ה"ב. ועי' כלבו שבציון 46.
  22. ↑ עי' ציון 6.
  23. ↑ עי' להלן ציון 43.
  24. ↑ שעה"מ שם.
  25. ↑ שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' סד ד"ה שוב. ועי' כלי חמדה יתרו אות ו ד"ה ומה שנ"ל, שבבע"ח של ישראל יש ג"כ קדושה ושייך בהם ענין תורה ומצוות, ולכן אסרה תורה שתעשה בהמת ישראל מלאכה בשבת.
  26. ↑ או"ש שבת פכ"ה הכ"ו.
  27. ↑ שו"מ שם.
  28. ↑ או"ש שם. ועי' אבי עזרי שבציון 145.
  29. ↑ או"ש שם.
  30. ↑ שו"מ שם, ועי' העמק דבר שמות כג יב.
  31. ↑ מעדני ארץ ח"א סי' יג אות יא, ועי"ש שודאי כן הוא לסוברים שחיוב שביתת בהמה או מהכתוב "לא תעשה כל מלאכה וכו'", עי' ציון 4, אלא אפילו לסוברים שהוא מהכתוב "למען ינוח", עי' ציון 6, אינו עובר עליו אלא בקום ועשה, ועי"ש עוד, שאף לסוברים שכאשר אחרים עושים מלאכה שלא לרצונו יש איסור, עי' ציון 139, אפשר שכיון שיכול למונעו חשוב קצת כאילו גורם למלאכה שתיעשה ועובר בעשה.
  32. ↑ עי' ציון 67 ואילך. תוס' רי"ד שבת קנג ב ד"ה ומאי.
  33. ↑ עי' ראשונים שבציון 68 שפירשו באופ"א בטעם שאין בנסיוני משום שביתת בהמתו.
  34. ↑ מנ"ח סוף מ' לב אות יב.
  35. ↑ עי' ציון 6. מנ"ח שם.
  36. ↑ עי' ציון 4.
  37. ↑ תורת חיים (סופר) או"ח סי' רמו ס"ק יג.
  38. ↑ פמ"ג או"ח סי' רסו משב"ז ס"ק ו.
  39. ↑ שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' סד.
  40. ↑ חזו"י לתוספ' שבת פ"א ה"ט.
  41. ↑ עי' ציונים 6, 26, 116. שו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדו"ת סי' מז.
  42. ↑ חזו"י שבת יח א, ועי"ש שהשוה זאת לשביתת כלים.
  43. ↑ כלבו סי' נח בדעה הב'; שבלי הלקט סי' קיג, וב"י או"ח סי' שה בדעתו; רמ"א או"ח סי' רמו ג (בסופו); ט"ז שם ס"ק ו. ועי' בהגר"א שם יב שכ"מ בירו'.
  44. ↑ כלבו שם.
  45. ↑ יש"ש ביצה פ"ה סי' ו, שכ"ד הרי"ף והרא"ש שם שם סי' ב (ועי' הג' והערות לשו"ע מהד' פרידמאן אות לז שברי"ף לפנינו אינו ובנתיב חיים מחק תיבת "הרי"ף"; כלבו סי' נח בדעה הא', ועי' ב"י או"ח סי' תצה שצידד כדעה זו, ועי' משנ"ב סי' רמו ס"ק יט ושעה"צ שם כב; מג"א סי' רמו ס"ק יב; בהגר"א שם יב; משנ"ב שם יט.
  46. ↑ כלבו שם, ועי' ציון 21.
  47. ↑ ציון 19 ואילך.
  48. ↑ ע"ז טו ב. רש"י שם ד"ה מי דמי; תשו' מהרי"ט ח"ב סי' נב. ועי' אבי עזרי שמיטה פ"ג ה"ח.
  49. ↑ ספר ניר לירושלמי שביעית פ"ו ה"ב.
  50. ↑ ע"ע שביתת כלים.
  51. ↑ ע"ע הנ"ל ד' הראב"ד. מרומי שדה שבת יח א ד"ה ובכל.
  52. ↑ עי' ציון 6.
  53. ↑ ע"ע אשה וע' מ"ע שהזמן גרמא.
  54. ↑ תוס' רעק"א שבת פ"ה מ"א.
  55. ↑ פמ"ג או"ח סי' שה משב"ז ס"ק א.
  56. ↑ מנ"ח מ' לב שביתת בהמתו אות ח, שכ"מ ממעשה בפרתו של ראב"ע (שבת נד ב) שהיתה פרתו של שכנתו יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים, ועי' תפארת יעקב וחי' ר"א גוטמכר ותו"ח או"ח סי' לג אות ו ושם אריה או"ח סי' ב ובנין שלמה ח"א סי' טז שדחו, שאפשר ששכנתו של ראב"ע הנהיגה את הבהמה ועברה משום לאו דמחמר; אחרונים להלן. ועי' בנין שלמה וקרן לדוד שבציון 8, שלפי הלימוד מבכל אשר אמרתי וכו', אף נשים מוזהרות.
  57. ↑ מנ"ח שם, שדימה זאת למילה, שכ' הריטב"א שאלמלא מיעוט מיוחד של אשה מחובת מילת בנה, היתה חייבת, ואע"פ שהז"ג.
  58. ↑ עי' ציון 11.
  59. ↑ מהר"ם שיק לסהמ"צ מ' לב ד"ה והפמ"ג; קול סופר למשנה שבת פ"ה אות יד; תו"ח או"ח רמו ס"ק יג; פרי צדיק שמות קונ' שביתת שבת סוף אות ז.
  60. ↑ ע"ע מ"ע שהז"ג. דעת השואל בשו"ת רעק"א תליתאה סי' פ; תו"ח או"ח סי' רמו ס"ק יג.
  61. ↑ ע"ע חצי שעור.
  62. ↑ מנ"ח סוף מ' לב, ואפשר שכוונתו שהוא איסור שלם של שביתת בהמתו, שכיון שבאדם אסור משום ח"ש ה"ז מלאכה.
  63. ↑ ע"ע חצי שעור ציון 35 ואילך.
  64. ↑ ארץ צבי (תאומים) או"ח סי' מז; תורת חיים (סופר) או"ח סי' רמו ס"ק יג ד"ה ומה שכתב. ועי' מנ"ח שבציון 62, ואפשר שהוא לשיטתו שטעם איסור חצי שעור אינו משום אחשביה אלא משום חזי לאיצטרופי, ע"ע חצי שעור ציון 21 ואילך.
  65. ↑ משמרת חיים (שיינברג) עניני שבת אות א.
  66. ↑ עי' ע"ז טו א ורש"י שם.
  67. ↑ ראשונים להלן.
  68. ↑ תוס' שם ד"ה ושמעה.
  69. ↑ רשב"א שם ד"ה אי: יש לדחוק וכו'.
  70. ↑ ר"ן שם (ד ב) ד"ה אבל; פני משה בד' הירו' להלן, שמדובר שם באופן שלא קצבו דמים.
  71. ↑ ירו' ע"ז פ"א ה"ו, ועי' אמרי בינה שבת סי' ב.
  72. ↑ ציון 34 ואילך.
  73. ↑ משנה ב"ק נד ב: לשבת וכו' ותפא"י למשנה שם פ"ה מ"ז; רמב"ם שבת פ"כ ה"א.
  74. ↑ תוס' ב"ק נה א ד"ה המנהיג; באה"ל סי' רמו ד"ה שביתת.
  75. ↑ עי' אבן העוזר סי' שכח למג"א ס"ק נג, שאוסר להעמיד עלוקות בשבת למצוץ הדם משום שביתת בהמתו, והו"ד באג"ט חורש ס"ק יב אות ה.
  76. ↑ כלי חמדה יתרו אות ו ד"ה והנה בר"מ, בד' הרמב"ם שבת פ"כ ה"א.
  77. ↑ מאירי שבת קנג א, הו"ד בס' הבתים שערי איסור הוצאה שער טז אות י בשם יש מן הגדולים שכתב; פמ"ג או"ח סי' רמו א"א ס"ק ו. ועי' ר"ן שבציון 70 לענין נסיוני.
  78. ↑ ספר הבתים שם.
  79. ↑ ע"ע חסימה וע' כלאי בהמה.
  80. ↑ ספר הבתים שם, בשם יש מי שכתב, וכן דעתו להלכה, והו"ד במחזיק ברכה או"ח סי' רמו ס"ק א.
  81. ↑ ציון 242 ואילך.
  82. ↑ מנ"ח מ' לב אות יד.
  83. ↑ לחמי תודה (מהר"י באסאן) סי' כ, בד' הריב"ש סי' קנא; חקרי לב ח"ב יו"ד סי' יז (ועי"ש שכ' שאין זו דרשה מעצמנו, לפי שכך משמעות הכתוב); תשו' מהר"ם שיק או"ח סי' קט.
  84. ↑ כלבו סי' לא, בשם תשו' הריצב"א, והו"ד בב"י או"ח סי' רמה; שו"ע או"ח סי' רמו ה ומנ"ח סוף מ' לב אות יד בדעתו; שאילת דוד ח"א סי' ד וראשי בשמים או"ח סי' ח אות יב, שאין לדמות דרשות הכתובים מעצמנו; מחנה חיים וראשית ביכורים ובית יצחק להלן.
  85. ↑ מחנה חיים ח"א סי' כח; ראשית ביכורים בכורות ב א ד"ה והנותן.
  86. ↑ בית יצחק או"ח סי' לב אות ט, ע"פ דרשת ר"י בבכורות ג א "כל בכור" לרבות אפילו מקצת בכור, ומחייב בבכורה בהמה שבשותפות עם גוי.
  87. ↑ משנה ע"ז יד ב וגמ' שם טו א; רמב"ם שבת פ"כ ה"ג.
  88. ↑ גמ' שם.
  89. ↑ עי' מג"א סי' רמו ס"ק ח; קה"י ע"ז סי' ט ד"ה אבל בתוס', בד' התרומה סי' קלט שבשכירות הבהמה אינה חשובה של שוכר.
  90. ↑ בעה"מ ע"ז יד ב (ד א) בשם איכא מ"ד, שהרי זה כשביתת כלים לדעת ב"ש שאסור להשכיר ביום ו' דוקא; מאירי ע"ז טו א ד"ה וכבר.
  91. ↑ בעה"מ שבת יט א (ז א): והדעת מכרעת להחמיר; רמב"ן ע"ז שם.
  92. ↑ רמב"ן שם.
  93. ↑ עי' ע"ז כב א: דאמרינן ליה וציית וכו' (והובאה בהגר"א או"ח לקמן ס"ק ח); תשו' הריב"ש סי' כה; רמ"א או"ח רמו ג.
  94. ↑ סמ"ג לאוין סה; התרומה סי' רכא; מרדכי שבת פ"א סי' רמג; רמ"א שם.
  95. ↑ כל בו סי' לא בשם ר"פ.
  96. ↑ תשו' הריב"ש סי' כה; שו"ע או"ח סי' רמו ג. ועי' מג"א שם ס"ק י, שכאשר מקנה לגוי את הבהמה לשבת, צריך לומר לו זאת בפניו, ואל"כ אינו מועיל, אולם עי' מחנ"א הל' קנין חצר סי' יב בד' הראשונים, שכיון שיש דעת אחרת מקנה, מועיל אף שלא בידיעתו, ועי' קצוה"ח סי' רעה ס"ק ד שדעת אחרת מקנה אינו מועיל בגוי. ועי' משנ"ב שם ס"ק טז שצריך אף שיפסוק לו דמים.
  97. ↑ טור שם בשם ר"פ; רמ"א שם.
  98. ↑ תוס' שבת יח ב ד"ה דמפקרא; רא"ש שם פ"א סי' לג.
  99. ↑ ב"י או"ח רמו.
  100. ↑ עי' מג"א שם ס"ק ט, ומשנ"ב שם ס"ק יד ושעה"צ ס"ק טז, בדעתו.
  101. ↑ ב"ח שם.
  102. ↑ משנ"ב שם.
  103. ↑ שאלת דוד או"ח סי' ד, הו"ד במעדני ארץ ח"א סי' יג ס"ק י, ועי' ציון 139. ועי' מעדני ארץ שם שדייק כן מתשו' הריב"ש סי' כה שבציון 96 שכ': טוב להפקירה וכו' ומ' קצת שאינו עובר איסור תורה, שאל"כ היה לומר חייב להפקירה.
  104. ↑ עי' משנ"ב סי' רמו ס"ק טו.
  105. ↑ מעדני ארץ ח"א סי' יג אות יד.
  106. ↑ שבלי הלקט סי' קיג בשם רב האי גאון; שו"ע או"ח סי' שה כג.
  107. ↑ מג"א שם ס"ק יז, לביאור מחצה"ש ולבושי שרד שם בדעתו.
  108. ↑ עי' בהגר"א שם ס"ק נב-נג.
  109. ↑ יש"ש ביצה פ"ה סי' ו, ועי"ש שכ"מ בהגהות מרדכי קידושין רמז תקסה, שהתיר למסור בהמה דקה לרועה גוי, משום שהחשש הוא רק שיוציאנה חוץ לתחום, ובאיסור תחומים אין חיוב שביתת בהמה, ומ' שבבהמה גסה שעושה בה מלאכה ממש, אסור למסור לרועה גוי.
  110. ↑ הג' אשרי ע"ז פ"א סי' כב בשם רבנו אפרים, הו"ד במג"א סי' רמו ס"ק ח. ועי' שעה"צ שם ס"ק יג שבמג"א מ' שלדעת הג' אשרי הוא ספק גמור, אולם השיגו כמה אחרונים שלא משמע כן בדבריו אלא רק שטוב להיזהר.
  111. ↑ משנ"ב שם ס"ק יב.
  112. ↑ או"ז פסקי ע"ז סי' קלח. ועי' מג"א סי' רמו ס"ק ח.
  113. ↑ מג"א סי' רמו ס"ק ח.
  114. ↑ פמ"ג שם א"א ס"ק ח.
  115. ↑ עי' ציון 5.
  116. ↑ מכילתא משפטים דכספא פרשה כ, הובאה ברש"י שמות כג יב.
  117. ↑ עי' אמרי בינה שבת סי' א.
  118. ↑ ע"ע מוציא ציון 1058 ואילך.
  119. ↑ ע"ע תחומים.
  120. ↑ ב"י או"ח סי' שה, בד' הירו' ביצה פ"ה ה"ב, שהטעם שאסור לרכב ע"ג בהמתו בשבת הוא משום שביתת בהמתו; מג"א סי' רמו ס"ק יב.
  121. ↑ ק"נ לרא"ש ביצה פ"ה סי' ב אות ז, שהבבלי שאמר שהטעם שאסור לרכב על בהמה משום שמא יתלוש זמורה, אינו חולק על הירו' שהטעם משום שביתת בהמתו, ודבריו הם באופן זה שאין לבהמה צער, ועי"ש שדימה זאת למכילתא שבציון 116, ועי' משנת יעב"ץ או"ח סי' יא ס"ק ה שתמה, שהרי באופן של המכילתא במלאכה עצמה יש נוחות לבהמה, בתלישת העשבים, אך כאשר רוכב על הבהמה כדי להשקותה אינה נהנית מעצם הרכיבה.
  122. ↑ ע"ע מחמר.
  123. ↑ מאירי שבת קנג א ד"ה ומה.
  124. ↑ מג"א סי' שה ס"ק ו. ועי' פמ"ג או"ח סי' רמו משב"ז ס"ק ו בסוה"ד.
  125. ↑ עי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א שבת קנג א.
  126. ↑ מרדכי קידושין רמז תקסה.
  127. ↑ משנ"ב שה ס"ק עז.
  128. ↑ פמ"ג או"ח סי' רמו משב"ז ס"ק ו בסוה"ד. ועי' שפ"א שבת יט א ד"ה ושוין, שאותה שאמרו שלב"ש (הסוברים שיש שביתת-כלים, ע"ע) באיסור דרבנן אין שביתת כלים, נכון לב"ה בשביתת בהמתו.
  129. ↑ ע"ע שביתת כלים שכ"ד תוס'.
  130. ↑ ע"ע הנ"ל שכ"ד הר"ן.
  131. ↑ חי' רע"א שבת יח א ד"ה ודע.
  132. ↑ עי' רמב"ן עה"ת שמות כ י: ויעשו כרצונם לעצמם; אמרי בינה שבת סי' א, בד' תשו' הרשב"א סי' נט, ובד' המאירי שבת, שכאשר הבהמה עושה מעצמה מאליה, מותר; מהרלב"ח סי' כח, הובא במג"א סי' שה ס"ק טז; בהגר"א או"ח סי' שה
  133. ↑ מהרלב"ח שם. ועי' א"ר שם ס"ק כג שאף המהרלב"ח לא התיר אלא לצאת בלא משא, אבל אם יש עליה משא, מצווה למונעה מלצאת.
  134. ↑ עי' ציון 116.
  135. ↑ ערוה"ש או"ח סי' רמו יז.
  136. ↑ מג"א שם, ושכ"מ בתוס', ושמא כוונתו לתוס' שבת נא ב ד"ה במה שבציון 6, שחיוב שביתת בהמה נלמד מ"למען ינוח", ועי' מאירי שם ד"ה במה, ועי' פנ"י שם ד"ה והנראה לענ"ד; עי' פמ"ג או"ח סי' שד א"א ס"ק ו בד' תשו' הרשב"א שבציון 132, שאין כוונתו להתיר בבהמה כאשר עושה מעצמה; משנ"ב סי' שה ס"ק עז.
  137. ↑ רא"ז מרגלית, הו"ד בתשו' חת"ס או"ח סי' סב, בד' תשו' הרשב"א ח"א סי' נט ובד' הרוקח, והסכים עמו החת"ס שם; עי' בהגר"א שבציון 108 בטעם ההיתר במסירת בהמתו לרועה גוי.
  138. ↑ מעדני ארץ ח"א סי' יג אות י ד"ה גם.
  139. ↑ אמרי בינה שבת סי' א, בד' תשו' הרשב"א סי' נט והמאירי שבת קנג א ד"ה הגיע, עי' ציון 132; עי' יש"ש שבציון 109, בד' הג' מרדכי, שאסור למסור בהמה גסה לרועה גוי, שמא יעשה בה מלאכה, ואע"פ שעושה לדעת עצמו. ועי' ראשונים שבציון 96, שאם התנה אם הגוי שיחזירנה קודם שבת ולא החזירה, שצריך להפקירה כדי שלא יעבור איסור, ומ' שאע"פ שאין הגוי עושה לרצונו, עובר על איסור. ועי' ציון 107. ועי' מעדני ארץ ח"א סי' יג אות י ד"ה אולם, שאף לדעה זו, אם גזל גוי בהמת ישראל ועושה בה מלאכה, אין ישראל עובר איסור, ואינו חייב להפקיר, שאין בידו למונעו, וכן אם השאיל או השכיר לו בהמה והתנה שלא יעבוד בה בשבת, שאינו עובר איסור, לפי שאין יכול למונעו מכך, ועי' ציון 103.
  140. ↑ עי' ציון 25.
  141. ↑ שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' סד ד"ה ובזה.
  142. ↑ ע"ע שנים שעשאוה.
  143. ↑ ע"ע הנ"ל, ועי' מקו"ח להלן.
  144. ↑ עי' שבת קנג ב. מקו"ח סי' רסו למג"א שם ס"ק ז ד"ה והנה (הובא בחת"ס באוצר מפרשים שו"ע מהד' פרידמאן סי' רסו אות א); אבנ"ז או"ח סי' מה ס"ק ד; אפיקי ים ח"ב סי' ד ענף ב ד"ה וראיתי. ועי' הג' חת"ס למג"א שם בשם הכת"ס, שא"א לומר שלאדם לא תהיה כאן מלאכה ובבהמה יהיה חייב, אולם כתב לאסור מצד אחר כאשר שני בע"ח מושכים בעגלה, שודאי אחד מהם מתעצל, וא"כ יש לחוש שמא יארע שאחד מושך ד' אמות לבדו ועובר איסור דאו', ועי' או"ש שבת פ"כ הי"א שכאשר הרגילות לעשות המלאכה בשנים, אין היתר של שנים שעשאוה, ולכן בהנהגת עגלה כיון שהרגילות היא שכמה בהמות נוהגות יחד, יש כאן מלאכה גמורה.
  145. ↑ אבי עזרי שבת פ"כ ה"ו. ולכאו' דבריו הם רק באופן שב' הבהמות שייכות לאדם אחד.
  146. ↑ ע"ע מתוך.
  147. ↑ עי' ציון 45.
  148. ↑ בהגר"א או"ח סי' תצה ס"ק ז.
  149. ↑ פסקי ריא"ז שבת פכ"ד ה"א ח; פנ"י שבת נא ב לתוד"ה במה.
  150. ↑ ריא"ז ופנ"י שם ושם.
  151. ↑ ע"ע מוציא. פנ"י שם.
  152. ↑ פנ"י שם.
  153. ↑ עי' תוס' רי"ד שבת קננג ב למסקנת דבריו.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שביתת_בהמה&oldid=158897"