אנציקלופדיה תלמודית:תלמיד חכם

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:45, 2 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - היודע ידיעה גדולה בחכמת התורה.</span> == <span dir="rtl">גדרו ומהותו</span> == =...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - היודע ידיעה גדולה בחכמת התורה.

גדרו ומהותו

מהותו

האדם אינו נקרא תלמיד חכם אלא עם ידיעה גדולה ומפורסמת באמיתת חכמת התורה השלימה ובתלמודה[1], ומורגל בפי חכמים לקרוא לחכם בשם "תלמיד חכם"[2], והוא המופלג משאר העם בחכמתו ובדעותיו[3], ובדברי חכמים נקרא: "תלמיד חכם"[4] או: "תלמיד חכמים"[5], וברבים: תלמידי חכמים[6]. יש שנזכר רק "תלמיד", אבל בא במובן של תלמיד חכם[7].

לסוברים שתלמיד חכם מעלתו נמוכה ממעלת חכם*[8], בפירוש השם תלמיד חכם, נחלקו אחרונים: יש מפרשים ש"תלמיד" הוא סמוך, כאילו נאמר: תלמיד של חכם[9]. ויש מפרשים שפירושו: תלמיד הנעשה חכם[10], דהיינו תלמיד בתחילת לימודו[11].

לסוברים שאין חילוק מהותי בין חכם לתלמיד חכם[12], כתבו אחרונים שאין המילה תלמיד סמוכה למילה חכם, אלא פירוש השם, תלמיד שהוא חכם[13], ונחלקו אחרונים לדעה זו בטעם שנקראים החכמים "תלמיד חכם": א) יש מפרשים, שהחכמים לא רצו להיקרא "חכם", אלא תלמיד חכם, דרך ענוה ושפלות רוח[14]. ב) ויש מפרשים שאין ראוי להיקרא חכם רק הבורא לבד שהוא עצם החכמה ואינו מקבל ומושפע מזולתו, אבל חוץ ממנו הכל מקבלים ומושפעים מזולתם, וקל וחומר מי ששכלו מורכב בחומר הוא ילאה תמיד מלהשיג הדבר בשלימות, כי החכמה היא בלתי תכליתית, ולא יכילה כי אם הבלתי בעל תכלית והוא הבורא יתברך ויתעלה, מה שאין כן האדם שהוא בעל תכלית צריך הוא תמיד להשלמת זולתו, כמאמרם: איזהו חכם הלומד מכל אדם[15], ולכן קראוהו בשם תלמיד חכם[16]. ג) ויש מפרשים כעין זה, שנקראו תלמידי חכמים ולא חכמים, כי כולם תלמידים זה לזה, כי כל החכמות יש להן סוף, ותורתנו הקדושה אין לה סוף וקץ ותכלית, לכן נקראים תלמידי חכמים, זה לומד מזה דבר וזה מזה, וכמאמר ר' חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם[17]. ג) ויש מפרשים שנקראו תלמידי חכמים, שאין מחזיקים את עצמם שלמים בחכמה, אלא כמו שלא הגיעו לתכליתה, וכל ימיהם יצטרכו למלמד ילמדו ממנו[18]. ד) ויש מפרשים שתלמיד שהיה חכם, רק שלא נסמך, נקרא תלמיד חכם[19].

יש ש"תלמיד חכם" בא במובן אחר, ככינוי לתלמיד של חכם[20] המשמשו[21].

לסוברים שאין המילה תלמיד סמוכה למילה חכם[22], כתבו אחרונים שהיה ראוי לומר בריבוי "תלמידים חכמים", אבל לפי רוב השימוש בשם זה קיצרו אותו וחיסרו ממנו המ"ם[23].

ביחס לחכם

תלמיד חכם, אם מעלתו שונה ממעלת החכם*, נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שתלמיד חכם מעלתו נמוכה ממעלת החכם*[24], ולכן שנינו, ששנים ששאלו רב, אחד חכם ואחד תלמיד - דהיינו תלמיד חכם[25] - נזקקים לחכם[26]. וכן שנינו - לגורסים כן[27] - אם היה חכם, דורש, ואם תלמיד חכמים, דורשים לפניו[28], דהיינו שאם היה - כהן-גדול* - חכם[29], שהיה יודע לדרוש[30], היה דורש בדבר הלכה כל ליל יום-הכפורים*, שלא יישן ויראה קרי[31] - שכבת-זרע*[32] - ואם תלמיד הוא[33] ולא חכם[34], שאינו תלמיד חכם כל כך, שאינו יודע לדרוש[35], אבל יודע להבין ולשמוע דבר הלכה, דורשים לפניו[36], כדי להפיגו משנתו[37]. וכן אמרו בירושלמי: כשם שקורעים[38] על החכמים, כך קורעים על תלמידיהם[39]. ב) ויש מהאחרונים סוברים שאין חילוק במהות השם בין תלמיד חכם לחכם[40], ואף חכמים גדולים נקראים "תלמיד חכם"[41], ואינו יוצא מגדר חכם אלא שם תלמיד לחוד[42].

לסוברים שתלמיד חכם מעלתו נמוכה ממעלת חכם[43], בהפרש שבין חכם לתלמיד חכם, נחלקו אחרונים: א) יש מפרשים, שחכם יודע לדרוש מעצמו דבר הלכה, ותלמיד חכם יודע להבין ולשמוע דבר הלכה ואין יודע לדרוש מעצמו[44]. ב) ויש מפרשים - לדעתם שתלמיד חכם הוא תלמיד בתחילת לימודו[45] - שחכם הוא מורה הוראות[46]. ג) ויש מפרשים - לדעתם שתלמיד חכם הוא מי שלא נסמך[47] - שהחכם הוא מי שנסמך[48].

מלבד זאת מצינו שחכם נתכנה הממונה מהציבור בתפקידים מסויימים שיש בהם משום לימוד תורה לרבים או הוראת איסור והיתר, ועל כך ע"ע חכם[49].

מצינו בתלמוד מספר רב של הגדרות לתלמיד חכם, על פי מעלות שונות:

מינוי פרנס

בגדר תלמיד חכם שממנים אותו פרנס על הציבור[50], אמרו בתלמוד - לגורסים כן[51] - איזהו תלמיד חכם שממנים אותו פרנס על הציבור[52], זה ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה[53], שאם יודע להשיב במסכת שהוא עוסק בה, ממנים אותו פרנס - ועומד בראש[54] - במקומו[55], ואם נמצא במסכת אחת ויודע לענות על מה ששאלו אותו במסכת אחרת, מעמידים אותו בראש הישיבה[56].

דרגה זו של תלמיד חכם ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, כתבו אחרונים שהיא דרגת סתם תלמיד חכם גמור, בלא שם אחר[57], והיא גבוהה מדרגת תלמיד חכם שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים[58].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' להלן[59].

עשיית מלאכה עבורו

בגדר תלמיד חכם שמצווים בני העיר לעשות מלאכה עבורו[60], אמרו בתלמוד: איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו, זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים[61], וכתבו אחרונים שדרגה זו נמוכה מדרגת תלמיד חכם גמור, שהוא ששואלים אותו הלכה בכל מקום ואומר[62].

השבת אבידה בטביעות עין

לענין תלמיד חכם שמחזירים לו אבדה* בטביעות-עין*[63], במקום אחר בתלמוד אמרו, ש"צורבא מרבנן" שמחזירים לו אבידה בטביעות עין, הוא מי שאינו משנה בדיבורו - אפילו יתנו לו מלוא חללו של עולם[64] - מלבד בדברים שהתירו חכמים לשנות[65]: מסכת ("מסכתא"), מיטה ("פוריא"), ובית שמתארח בו ("אושפיזא")[66]. וכתבו ראשונים שהוא הדין אם משנה בדברי שלום[67], שמצוה לשנות בהם[68], שהביא שלום בין אדם לחבירו והוסיף וגרע כדי לחבבם זה לזה[69].

במקום אחר בתלמוד אמרו: איזהו תלמיד חכם שמחזירים לו אבדה* בטביעות-עין*, זה המקפיד על חלוקו להופכו[70], שאם הוא הפוך, מקפיד עליו להפכו שלא ייראו התפירות המגונות ואימרי החלוק[71], ואף על פי שאין ניכר לבריות שלבש את החלוק שלא כתיקונו[72].

במקום נוסף בתלמוד, יש מהראשונים מפרשים שאמרו, שתלמיד חכם שמחזירים לו אבידה בטביעות עין, זה הרואה טרפה* לעצמו[73], כשנולד ספק טרפות בבהמתו, ונראה בו טעם לאסור וטעם להתיר ואינו חס עליה ואוסרה[74], אף על פי שטעם ההיתר הוא חזק ומוטעם יותר מטעם האיסור[75].

על היחס להלכה בין הגדרים השונים שנזכרו בתלמוד לגבי תלמיד חכם שמשיבים לו אבידה בטביעות-עין*, ואם יש צורך בכל התנאים האלה על מנת לקבל אבידה בטביעות עין, או בחלקם בלבד, ע"ע טביעות עין[76]. על מחלוקת הראשונים בפירוש הדברים שמותר לתלמיד חכם לשנות בהם, עי' להלן: הנוהג בו[77].

תענית גשמים

לענין תענית-גשמים*, שהיחידים מתענים משבעה עשר במרחשון*[78], שנינו: אל יאמר אדם תלמיד אני, איני ראוי להיות יחיד - איני חשוב כל כך כיחידים, כלומר: איני ראוי להתחיל תענית עם היחידים[79] - אלא כל תלמידי חכמים יחידים[80], איזהו תלמיד, כל ששואלים אותו דבר הלכה בתלמודו ואומר, ואפילו במסכת כלה[81]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שתלמיד היינו תלמיד חכם[82]. ויש מפרשים שתלמיד הינו דרגה פחותה מתלמיד חכם[83], וכל תלמיד יכול להחזיק עצמו בחזקת תלמיד חכם, ואין בו משום יוהרא, אבל לא שאר העם[84].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' להלן[85].

קידושי אישה

בגדר תלמיד חכם, לענין האומר: הרי את מקודשת[86] לי על מנת שאני תלמיד - דהיינו תלמיד חכם[87] - אמרו בתלמוד: אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא, אלא כל ששואלים אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו, ואפילו במסכת כלה[88].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' להלן[89].

קריעה

גדר תלמיד חכם, לענין קריעה* עליו[90], נחלקו בו הדעות בירושלמי: א) בברייתא שנינו, שהוא כל ששואלים אותו והוא משיב[91], דהיינו ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר[92], שיהא תלמודו שגור בפיו וידע להוציא ממנו דינים על קו היושר[93]. ב) ולדעת חזקיה, כל ששנה הלכות ועד תורה[94]. יש מפרשים, שהוא שונה הלכות ובנוסף מפלפל בתורה[95]. ויש מפרשים, שהוא שונה הלכות ועוד שהוא בקי בתורה[96]. ויש מפרשים, שהוא שונה הלכות בכל יום ועוד תורה[97]. ויש מפרשים, ששנה כל כך עד שהבין להלכות מן התורה והיאך הן נדרשות מן הכתוב שבתורה[98]. ג) ולדעת ר' יוסי בדורות ראשונים היה הדין שאין קורעים אלא על מי ששנה הלכות ועד תורה[99], אבל עכשיו אפילו שונה הלכות בלבד, קורעים עליו[100], ופירשו אחרונים - לדעתם ש"עד תורה" היינו שהבין כיצד לדרוש ההלכות מן הכתוב[101] - שבראשונה היו מייגעים עצמם ומחזרים לידע עד המקור והמקום מהיכן נובעים ההלכות[102], ועכשיו אין עושים כן[103]. ד) ולדעת ר' אבהו בשם ר' יוחנן, תלמיד חכם שחייבים לקרוע עליו, היינו כל שהוא מבטל עסקיו - משאו ומתנו[104] - מפני משנתו[105], שלא פירש מתלמודו לענייני העולם שלא לצורך הכרחי לפרנסתו או לצרכי צבור המוטלים עליו[106]. ה) ולדעת ר' בא בר ממל, תלמיד חכם שחייבים לקרוע עליו, היינו כל שהוא יודע לבאר משנתו[107] על בורייה[108], ואמרו על זה בירושלמי, שאנו, אפילו החכמים הגדולים שבנו, אין יודעים לבאר המשנה על בורייה[109], וביארו ראשונים שהכל לפי התורה, שכל שהוא גדול בדורו הוא ראוי לכל מה שראוי גדול שבגדולים[110].

להלכה פסקו ראשונים - לדעתם שקורעים אף בזמן הזה על תלמיד חכם שאינו רבו[111] - שתלמיד חכם זה שקורעים עליו, היינו כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר[112].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' להלן[113].

הספד

גדר תלמיד חכם, לענין הספד* בחול-המועד* עליו[114], כתבו גאונים דהיינו כל ששואלים אותו דבר הלכה ואומר, אפילו במסכת כלה[115], וביארו ראשונים הטעם, שכן אמרו - לגורסים כן[116], לגבי מינוי לפרנס[117] - איזהו תלמיד חכם, כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר[118], ואפילו במסכת כלה[119].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' להלן[120].

שבועה

גדר תלמיד חכם לענין הנשבע שבועה*, שאם הוא תלמיד חכם מחזיק לכתחילה בתפילין[121], כתבו גאונים שהוא כל שהוא מניח תפילין[122]. ונחלקו אחרונים: יש שפירשו שהוא כל שהוא מניח תפילין בשעת קריאת שמע ותפילה[123]. ויש שפירשו שהוא כל שהוא מניח תפילין כל היום[124].

קנס למביישו

בגדר תלמיד חכם לענין המבייש תלמיד חכם בדברים שמשלם ליטרא* של זהב[125], נחלקו ראשונים: רוב הראשונים סוברים שדין זה נאמר במבייש כל תלמיד חכם[126], כל שמכבדים אותו מחמת תורתו[127]. ויש מהראשונים הסובר שאין כל החכמים שוים בליטרא של זהב אלא החכם שהוא רב מובהק בדורו ומורה הוראות[128].

מיסים

בגדר תלמיד חכם הפטור ממיסים[129], כתבו ראשונים שהוא מי שתורתו אומנותו, אבל אם אין תורתו אומנותו - אלא מתעסק בדברים של העולם הזה[130] - חייב[131]. תורתו אומנותו, דהיינו שתורתו קבע ועסקו עראי[132], ואם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר נקרא תורתו אומנותו[133]. ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שמלבד שתהיה תורתו אומנתו, צריך שיהא מוחזק לתלמיד חכם בדורו[134], שיודע לישא וליתן בתורה, ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים[135].

נידוי

בגדר תלמיד חכם שהמבזה אותו חייב נדוי*[136], נחלקו ראשונים, ועל כך ע"ע כבוד חכמים[137]. אף בגדר תלמיד חכם שיכול לנדות לכבוד עצמו עם-הארץ* המבזה אותו, נחלקו ראשונים, ועל כך ע"ע הנ"ל[138].

על גדרו של תלמיד חכם, שאם נתבע לדין על ידי עם-הארץ*, גנאי לו לבוא עימו לבית דין[139], ע"ע כבוד חכמים[140].

מסכת כלה

בפירוש "מסכת כלה", האמורה בגדרו של תלמיד חכם, שהוא כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה[141], נחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שברייתא היא - ומתחילה[142] - כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה[143], ותלמיד חכם הוא זה שששואלים אותו דבר הלכה "בכל מקום", דהיינו בכל התלמוד, ואפילו במסכת כלה[144], שלא רגילים בה אנשים, וזה נתן ליבו וגרסה[145], ובא להחמיר ולפסול תלמיד חכם שלא למדה[146]. ב) ויש מפרשים אף הם ש"מסכת כלה" ברייתא זו היא, אלא שלדעתם להקל בא[147], ש"בכל מקום" היינו שיודע להשיב באחד מן המקומות[148], ומסכת כלה אין עומק בה[149]. ג) ויש מפרשים שהכל לפי הענין, שתלמיד חכם שממנים אותו פרנס על הציבור, "מסכת כלה" היינו משום חשיבות, שמשום שיודע אפילו במסכת כלה שלא רגילים בה אנשים, ראוי למנותו פרנס, והאומר הרי את מקודשת לי על מנת שאני תלמיד, מקודשת, אפילו לא למד אלא מסכת כלה ואמר הימנה דבר אחד[150]. ד) ויש מפרשים שמסכת כלה היינו מסכת שמתעסקים בה כל תלמידי חכמים, שרוצים לדרוש בכלה - של אלול[151] - ושל אדר[152], והם דרשות הסדורות מהלכות החג[153] שמלמדים אותם ברבים, מדברים הקלים, סמוך לחג, כדי שיהיו כל העם בקיאים בהם[154], ו"בכל מקום" היינו בכלום מקום[155], באחד המקומות בתלמוד, ואפילו במסכת כלה[156], וכל שיודע להשיב בכל מקום שישאלוהו באותה מסכת, אפילו במסכת כלה, שרגילים בה, ראוי למנותו - פרנס - בעירו, אבל פחות מכך אין ראוי למנותו[157]. ויש מהראשונים שכתב שלדעה זו, אין גורסים "במסכת כלה", אלא "בהלכות כלה"[158].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שהמקדש את האישה "על מנת שאני תלמיד", אם שואלים אותו דבר אחד מתלמודו ואומרו, ואפילו בהלכות החג שמלמדים אותם ברבים מדברים הקלים סמוך לחג, הרי היא מקודשת[159]. אכן, לענין תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הציבור, יש מהאחרונים שפסקו דהיינו כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר[160].

המזלזל במצוות

תלמיד חכם המזלזל במצוות[161] ואין בו יראת שמים[162], אף על פי שהוא מתמיד בתורה ותורתו אומנותו[163] אין לו דין תלמיד חכם[164], והרי הוא כקל שבציבור[165], שכל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם[166], ונקרא נתעב, שנאמר: אף כי נתעב ונאלח איש שֹׁתה כַמים עַולה[167], ואין מים אלא תורה[168], ויש בו עולה[169].

הנוהג בו

דברים שמותר לשנות בהם

תלמיד חכם שמחזירים לו אבידה בטביעות עין, הוא מי שאינו משנה בדיבורו - אפילו יתנו לו מלוא חללו של עולם[170] - מלבד בדברים שהתירו חכמים לשנות[171]: מסכת ("מסכתא"), מיטה ("פוריא"), ובית שמתארח בו ("אושפיזא")[172]. וכתבו ראשונים שהוא הדין אם משנה בדברי שלום[173], שמצוה לשנות בהם[174], שהביא שלום בין אדם לחבירו והוסיף וגרע כדי לחבבם זה לזה[175].

בפירוש המושג "מסכת", נחלקו ראשונים: יש מפרשים, שאם ישאל אדם לחברו: שנית מסכת פלונית, מותר לומר לו: לאו[176], שמא יתבדה ויאחז[177]. ויש מפרשים כעין זה, אלא שלדעתם ראוי לומר לו: לאו[178], שמידת ענוה היא[179]. ויש מהראשונים מפרשים שאם היה עוסק במסכת נידה, רשאי לומר: במקואות אני שונה, כדי שלא ישאלו אותו שאלות בענין נידה[180].

אף בפירוש המושג "מיטה" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאם שאלוהו: שימשת מיטתך, יאמר לאו, ומידת צניעות הוא[181], שאין דרך-ארץ* לגלות בני אדם שיחתם עם נשיהם לני אדם[182]. ויש מהראשונים מפרשים, שאם בעל-קרי* היה ולא בא לבית המדרש, ושאלוהו: למה לא בא, ישנה ויאמר שחולה היה, או שאר אונס אירע לו[183]. ויש מהראשונים מפרשים, שאם שאלוהו: שכבת על מיטה זו, לא יאמר לו: כן, פן יראה בה קרי ויתגנה[184].

אף בפירוש המושג "בית שמתארח בו", נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאם שאלוהו על מארחו, אם קיבלו בסבר פנים יפות - ועשה לו מטעמים הרבה ותיקןו הבית בכלים מכובדים[185] - ואמר: לאו, מידה טובה היא[186], כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינם מהוגנים לבוא תמיד עליו ויכלו את ממונו[187]. ויש מפרשים שאם נתארח אצל שמעון, מותר לו לומר: אצל ראובן אני מתארח, כדי שלא יטריחו על זה שנתארח אצלו[188].

על הגדרים השונים שנזכרו בתלמוד לתלמיד חכם שמשיבים לו אבידה בטביעות-עין*, עי' לעיל: גדרו ומהותו[189].

תענית גשמים

בתענית-גשמים*, היחידים - דהיינו תלמידי חכמים[190] - מתענים משבעה עשר במרחשון*[191], ועל כך ע"ע תענית גשמים. ועל זה שנינו: אל יאמר אדם תלמיד אני, איני ראוי להיות יחיד - איני חשוב כל כך כיחידים, כלומר: איני ראוי להתחיל תענית עם היחידים[192] - אלא כל תלמידי חכמים יחידים[193], איזהו תלמיד, כל ששואלים אותו דבר הלכה בתלמודו ואומר, ואפילו במסכת כלה[194]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שתלמיד היינו תלמיד חכם[195]. ויש מפרשים שתלמיד הינו דרגה פחותה מתלמיד חכם[196], וכל תלמיד יכול להחזיק עצמו בחזקת תלמיד חכם, ואין בו משום יוהרא, אבל לא שאר העם[197]. וכן פסקו ראשונים ואחרונים להלכה, לענין תעניות הללו, שכל התלמידים ראויים לכך[198].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' לעיל: גדרו ומהותו[199].

שבועה

הנשבע שבועה*, שצריך לכתחילה בשעת שבועתו לעמוד[200], אם היה תלמיד חכם, נשבע אף לכתחילה מיושב[201].

הנשבע שבועה, שצריך מלכתחילה - לסוברים כן[202] - להחזיק ספר-תורה* בידו, ואם החזיק תפלין* אין צריך לחזור ולהישבע[203], אם היה תלמיד חכם, מחזיק לכתחילה בתפילין[204].

גדר תלמיד חכם לענין שמחזיק לכתחילה בתפילין, כתבו גאונים, שהוא כל שהוא מניח תפילין[205]. ונחלקו אחרונים: יש סוברים שלפי זה בזמן הזה - שהכל מניחים תפילין - אין חילוק בין תלמיד חכם לאחר[206]. ויש סוברים להיפך, שאין הדברים אמורים אלא במי שמניח תפילין כל היום - כעיקר מצוותו[207] - ובזמן הזה שאינו שכיח - שכן נהגו שלא להניחם כל היום[208] - אף תלמידי חכמים אינם בכלל זה[209].

על אופנים מסויימים שאין משביעים בהם תלמידי חכמים, ע"ע כבוד חכמים[210]. על מחלוקת הראשונים, אם מה שאמרו שתלמיד חכם מחזיק לכתחילה בתפלין* בשעת שבועתו, היינו בשבועה* ראשונה בלבד, או אף בשאר שבועות, ע"ע שבועה.

כבוד תלמיד חכם

על תלמיד חכם שתובעים אותו לדין לפני דיין קטן ממנו בחכמה, שאינו חייב ללכת אליו, משום כבודו, ע"ע כבוד חכמים[211]. על תלמיד חכם שנתבע לדין על ידי עם-הארץ*, וגנאי לו לבוא עימו לבית-דין*, ע"ע הנ"ל[212]. על תלמיד חכם, שיכול לנדות[213] לכבוד עצמו עם הארץ המבזה אותו, ע"ע הנ"ל[214].

נהיגת איסור אף בדברים המותרים

תלמיד חכם צריך ליישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו, פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורים[215].

על היתר המלווה להינות באופנים מסויימים מפירות שדה הניתן כמשכון* עבור הלואה*, ועל כך שתלמיד חכם אסור להינות מהם משום שצריך ליישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו, ע"ע משכנתא.

לימוד דברים מעשיים

תלמיד חכם, אף על פי שבקי בהלכות[216], צריך ללמוד מספר דברים[217], ונחלקו אמוראים מהם: לדעת רב חנניא בר שלמיא אמר רב, צריך ללמוד כתב - שידע לחתום שמו אילו ישב בדין או לעדות[218] - שחיטה* - לאמן ידו לכך[219] - ומילה*[220], קשר של תפלין* וברכת-חתנים*[221] וקשירת ציצית[222]. ולדעת רב יהודה אמר רב, אינו צריך ללמוד קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית[223], שכן הללו מצויים תדיר[224], הלכך הכל בקיאים בהם ואין צריכים לימוד שמעצמו יהיה בקי בהם[225].

הנוהג ביחס אליו

מינוי פרנס

פרנס צריך להיות בקי בתורה[226] ותלמיד חכם[227]. איזהו תלמיד חכם שממנים אותו פרנס על הציבור[228], זה ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה[229], שאם יודע להשיב במסכת שהוא עוסק בה, ממנים אותו פרנס - ועומד בראש[230] - במקומו[231], ואם נמצא במסכת אחת ויודע לענות על מה ששאלו אותו במסכת אחרת, מעמידים אותו בראש הישיבה[232].

להלכה יש מהאחרונים שפסקו, שתלמיד חכם הראוי למנותו פרנס על הציבור, היינו ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר[233].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' לעיל: גדרו ומהותו[234].

קידושי אישה

האומר: הרי את מקודשת[235] לי על מנת שאני תלמיד - דהיינו תלמיד חכם[236] - אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא, אלא כל ששואלים אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו, ואפילו במסכת כלה[237]. וכן פסקו ראשונים ואחרונים להלכה, שהמקדש את האישה "על מנת שאני תלמיד", אם שואלים אותו דבר אחד מתלמודו ואומרו, ואפילו בהלכות החג שמלמדים אותם ברבים מדברים הקלים סמוך לחג, הרי היא מקודשת[238], שלדעתם כך פירוש "מסכת כלה"[239].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' לעיל: גדרו ומהותו[240].

קריאה בתורה

תלמיד חכם הראוי למנותו פרנס על הציבור[241], הוא הקורא בתורה בשבת* ראשון לישראלים הקוראים, ולאחר הלוי[242], שכל מי שהוא גדול מחבירו בחכמה קודם לקרות[243]. ויש מהאחרונים שפסקו, שתלמיד חכם זה, היינו ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר[244].

על סדרם של שאר הקוראים בתורה בשבת, ע"ע קריאת התורה.

ברכת הראיה

הרואה חכמי ישראל - דהיינו חכם מחכמי ישראל שגדול בתורה[245] - אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שחלק - ויש גורסים: שנתן[246] - מחכמתו ליראיו[247]. ומכל מקום כתבו אחרונים שנמנעים כעת מברכה זו[248], אם משום שכפי שאין תלמיד חכם לכמה עניינים בזמן הזה, כך גם לענין זה[249], או משום שלא נתבאר כמה שיעור גדלו בתורה לענין ברכה זו[250].

הקדמת דין תלמיד חכם מקדימים

אף על פי שהדיין צריך להקדים את הדין שבא לפניו תחילה[251], דין של תלמיד חכם צריך להקדים[252], אפילו בא לבסוף[253], שבעלי הדינים האחרים קדמו לפניו תחילה[254], מפני כבוד התורה[255], וכדי שלא יתבטל מלימודו[256], ומותר ל"צורבא מרבנן" לומר: צורבא מרבנן אני פסקו לי דיני תחילה[257], ואפילו כבר פתחו בדין אחר, מפסיקים ודנים של תלמיד חכם תחילה, כדי שלא יתבטל מתלמודו[258]. ויש מהראשונים סוברים שאין להקדים אם בא אחר לפניו, ולא אמרו להקדים אלא אם באו שני דינים ביחד[259].

על מחלוקת האחרונים בזמן הזה, אם צריכים להקדים תלמיד חכם לדין, עי' להלן: בזמן הזה. על קרובו של תלמיד חכם שבא לדין, אם מקדימים אותו משום כבודו של התלמיד חכם, ע"ע דיני ממונות[260]. ושם[261], על שלוחו של תלמיד חכם, שצריך להקדימו.

להפך בזכותו

מצוה על הדיין להפך בזכותו של תלמיד חכם בכל מה שיכול[262].

קנס למביישו

המבייש תלמיד חכם בדברים משלם קנס* ליטרא* של זהב[263], וחייב לשלם קנס זה על כל פעם ופעם שביזהו[264], וכתבו ראשונים שקבלה בידינו שגובים קנס* זה בכל מקום בין בארץ ובין בחוץ לארץ[265]. ונחלקו ראשונים: רוב הראשונים סוברים שדין זה נאמר במבייש כל תלמיד חכם[266], כל שמכבדים אותו מחמת תורתו[267]. ויש מהראשונים הסובר שאין כל החכמים שוים בליטרא של זהב אלא החכם שהוא רב מובהק בדורו ומורה הוראות[268], ואם אינו רב מובהק אלא שתורתו אומנתו וחכם קצת, אז בית דין שמים לו דמי בושתו לפחות מליטרא זהב וגובים לו[269].

המבייש תלמיד חכם לאחר מותו, אינו נותן קנס זה[270].

מכירת סחורה

תלמיד חכם שיש לו סחורה למכור, אין מניחים לשום אדם למכור מאותה סחורה עד שימכור הוא תחילה את שלו[271], אם אינו מוכר ביוקר יותר משאר אנשים[272], ודוקא היכן שאין גוים המוכרים סחורה זו, אבל אם יש גוים המוכרים סחורה זו, אין אנו מקדימים אותו, שאף על פי שיש ריוח לתלמיד חכם, יש בזה הפסד לשאר ישראל המוכרים[273].

קריעה

כשם שקורעים על החכמים, כך קורעים על תלמידיהם[274], דהיינו תלמידי חכמים[275], ונחלקו בגדרם בירושלמי: א) בברייתא שנינו, שהוא כל ששואלים אותו והוא משיב[276], דהיינו ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר[277], שיהא תלמודו שגור בפיו וידע להוציא ממנו דינים על קו היושר[278]. ב) ולדעת חזקיה, כל ששנה הלכות ועד תורה[279]. יש מפרשים, שהוא שונה הלכות ובנוסף מפלפל בתורה[280]. ויש מפרשים, שהוא שונה הלכות ועוד שהוא בקי בתורה[281]. ויש מפרשים, שהוא שונה הלכות בכל יום ועוד תורה[282]. ויש מפרשים, ששנה כל כך עד שהבין להלכות מן התורה והיאך הן נדרשות מן הכתוב שבתורה[283]. ג) ולדעת ר' יוסי בדורות ראשונים היה הדין שאין קורעים אלא על מי ששנה הלכות ועד תורה[284], אבל עכשיו אפילו שונה הלכות בלבד, קורעים עליו[285], ופירשו אחרונים - לדעתם ש"עד תורה" היינו שהבין כיצד לדרוש ההלכות מן הכתוב[286] - שבראשונה היו מייגעים עצמם ומחזרים לידע עד המקור והמקום מהיכן נובעים ההלכות[287], ועכשיו אין עושים כן[288]. ד) ולדעת ר' אבהו בשם ר' יוחנן, תלמיד חכם שחייבים לקרוע עליו, היינו כל שהוא מבטל עסקיו - משאו ומתנו[289] - מפני משנתו[290], שלא פירש מתלמודו לענייני העולם שלא לצורך הכרחי לפרנסתו או לצרכי צבור המוטלים עליו[291]. ה) ולדעת ר' בא בר ממל, תלמיד חכם שחייבים לקרוע עליו, היינו כל שהוא יודע לבאר משנתו[292] על בורייה[293], ואמרו על זה בירושלמי, שאנו, אפילו החכמים הגדולים שבנו, אין יודעים לבאר המשנה על בורייה[294], וביארו ראשונים שהכל לפי התורה, שכל שהוא גדול בדורו הוא ראוי לכל מה שראוי גדול שבגדולים[295].

להלכה פסקו ראשונים - לדעתם שקורעים אף בזמן הזה על תלמיד חכם שאינו רבו[296] - שתלמיד חכם זה שקורעים עליו, היינו כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר[297].

הספד

אין מועד בפני תלמיד חכם[298] - והוא כל ששואלים אותו דבר הלכה ואומר, אפילו במסכת כלה[299], - שאם מת בחול-המועד* סופדים עליו כדרכו[300], וכל שכן בחנכה* ופורים*[301] וראשי חדשים[302], אבל לא ביום-טוב-שני-של-גליות*[303], כיון שהוא במקום יום-טוב* של תורה[304]. ודוקא בפניו, אבל שלא בפניו אסור[305]. יש מפרשים בפניו, קודם שנקבר[306], אבל אחר הקבורה אסור[307]. ויש מפרשים בפניו, היינו כל יום מיתה וקבורה[308].

נשים המענות ומקוננות בפני המת[309], לתלמיד חכם, בין בחול המועד בין בראש חודש, חנוכה ופורים, מענות ומקוננות כדרכן בחול, בפניו, אבל שלא בפניו[310].

על מחלוקת הראשונים בפירוש "מסכת כלה", עי' לעיל: גדרו ומהותו[311]. על יום השמועה, שנחשב כבפניו ומספידים בו תלמיד חכם, ע"ע הספד[312] וע' שמועה קרובה; שמועה רחוקה. על תשעה-באב* שמותר להספיד בו תלמיד חכם שמת, אף על פי שנקרא מועד[313], ע"ע הספד[314] וע' תשעה באב.

עשיית מלאכה עבורו

תלמיד חכם, בני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו[315], והיינו אם הוא דבר שאינו יכול לטרוח בו, וחייו תלויים בו[316].

על המצוה לכבד את תלמידי החכמים, והדינים הנובעים ממצוה זו, ע"ע כבוד חכמים. על פטור תלמידי חכמים ממיסים, ע"ע מסים וארנוניות. ושם, שפטורים מיציאה לעשות עם הקהל בבנין וחפירה של מדינה. על חובת הקימה מפני תלמיד חכם, ע"ע קימה והדור.

בזמן הזה

יש מהראשונים סוברים שאין נוהגים בשום למדן בזמן הזה דין תלמיד חכם[317], שנתמעט כבוד-חכמים* מדין כבוד תלמידי חכמים שבזמן התלמוד[318], שאין עתה תלמיד חכם שיודע אפילו מסכת כלה[319], ולענין דברים הנוהגים בתלמיד חכם בדין[320], כתבו טעם נוסף, שרבו בתי דינים המקולקלים ויש לחוש לעיוות המשפט[321]. ויש מהאחרונים המצדדים אף בדעת הראשונים הסוברים שאין קורעים על תלמיד חכם שאינו רבו[322], שהטעם הוא, שלדעתם אין דין תלמיד חכם בזמן הזה[323].

במה דברים אמורים, לענין זה שרוצה לקנוס המבייש אותו בליטרא זהב - כדין תלמיד חכם[324] - שהוא רוצה להוציא מאחרים, שאין בדורותינו מי שמוחזק שיהיה לו תורת תלמיד חכם לענין זה[325], שהמוציא-מחברו-עליו-הראיה*, וקשה להביא ראיה שהוא בגדר תלמיד חכם[326], אבל אין להטיל מיסים עליו - כפי שאין מטילים על תלמידי חכמים[327] - ולהוציא ממנו[328].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה וסוברים שכל דיני תלמיד חכם נוהגים אף בתלמידי חכמים שבזמן הזה[329], שהרי כבר אמרה תורה: אל השֹׁפט אשר יהיה בימים ההם[330], אין לך אלא שופט שבימיך[331].

להלכה נקטו הפוסקים שיש דברים שאין נוהג בהם דין תלמיד חכם בזמן הזה[332], ודנו בנידונים שונים ביחס לעניינים השונים של תלמיד חכם הנוהגים ושאינם נוהגים בזמן הזה:

פטור ממס

לענין פטור ממיסים[333], כתבו הפוסקים שמקילים לפטור תלמידי חכמים אף בזמן הזה, רק שיהא מוחזק לתלמיד חכם[334]. ומכל מקום יש מקומות שנהגו בהם להטיל מיסים על תלמידי חכמים[335], שלדעתם אין דין תלמיד חכם נוהג בזמן הזה אף לענין זה[336], ועל כך ע"ע מסים וארנוניות.

קנס למביישו

דין תלמיד חכם, לענין שיתנו לו ליטרא* זהב אם מביישו[337], נחלקו בו אחרונים: יש פוסקים שאין בדורנו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא זהב אם מביישו[338], ומכל מקום יקנסו הדיינים לפי המבייש והמתבייש[339]. ויש פוסקים שדין זה נוהג אף בזמן הזה[340].

ברכת הראיה

יש שכתבו בטעם שנמנעים עתה מברכת שחלק מחכמתו ליראיו[341] - הנוהגת ברואה חכם[342] - שכפי שאין תלמיד חכם לכמה עניינים בזמן הזה, כך גם לענין זה[343].

הפיכה בזכות

דין תלמיד חכם, שמצוה על הדיין להפך בזכותו בכל מה שיכול[344], יש מהאחרונים הסובר שאינו נוהג בזמן הזה, כשם שאין לנו - לסוברים כן[345] - דין תלמיד חכם לענין המביישו שחייב ליתן ליטרא זהב[346]. ורוב האחרונים סוברים שאף בזמן הזה מהפכים בזכותו של תלמיד חכם[347], אם מפני שלדעתם נוהג דין ליטרא זהב אף בזמן הזה[348], או משום שלא אמרו שאין דין תלמיד חכם נוהג בזמן הזה אלא להוציא מאחרים ממון[349], אבל דברים שהם לכבודו נוהג בהם דין תלמיד חכם בזמן הזה[350], או משום שאין צריך לזה שיהיה תלמיד חכם ממש, אלא די שיהיה צורבא מרבנן - לסוברים שמעלתו נמוכה ממעלת תלמיד חכם זקן[351] - וזה ישנו - לסוברים כן[352] - אף בזמן הזה[353].

הקדמה בדין

תלמיד חכם שמקדימים אותו בדין[354], אם נוהג בזמן הזה, נחלקו אחרונים: יש הסובר שבזמן הזה אין דין תלמיד חכם לענין קדימה, כשם שאין לנו - לסוברים כן[355] - דין תלמיד חכם לענין המביישו שחייב ליתן ליטרא זהב[356]. ורוב האחרונים סוברים שאף בזמן הזה מקדימים תלמיד חכם בדין[357], אם מפני שאף בדין המבייש הם סוברים שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה[358], או משום שלא אמרו שאין דין תלמיד חכם נוהג בזמן הזה אלא להוציא מאחרים ממון[359], אבל דברים שהם לכבודו נוהג בהם דין תלמיד חכם בזמן הזה[360].

דין תלמיד חכם שתובעים אותו לדין לפני דיין קטן ממנו בחכמה, שאינו חייב ללכת אליו, משום כבודו[361], נוהג אף בזמן הזה, ועל כך ע"ע כבוד חכמים[362]. ושם, שאף דין תלמיד חכם שמעיד הוא עדותו מיושב, משום כבודו[363], נוהג בזמן הזה.

נידוי

תלמיד חכם שיכול לנדות[364] לכבוד עצמו עם-הארץ* המבזה אותו[365], נחלקו אחרונים אם נוהג אף בזמן הזה, ועל כך ע"ע כבוד חכמים[366].

צורבא מרבנן

יש שנזכר בתלמוד, לענין דינים הנוהגים בתלמיד חכם "צורבא מרבנן"[367], ונחלקו ראשונים בפירושו: יש מפרשים דהיינו חוזק תלמידי חכמים[368], ש"צריבן" פירושו קשים וחזקים[369], ומי שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים נקרא כן[370], ואף תלמידי חכמים זקנים נקראים כן[371]. ויש מהראשונים מפרשים ש"צורבא מרבנן" היינו בחור חריף[372], מחודד, כמו: צרבת השחין[373], שאינו תלמיד חכם זקן[374], שזה השם נמצא בחכמים שהם בחורים אבל בזקנים לא[375], ולזקנים קוראים "ההוא מרבנן"[376].

לסוברים - וכן הלכה[377] - שאין דין תלמיד חכם נוהג לדברים מסויימים בזמן הזה[378], בדעת הסוברים שאף תלמיד חכם זקן נקרא "צורבא מרבנן"[379], אף כשנזכר "צורבא מרבנן" אינו נוהג[380]. ובדעת הסוברים שרק תלמיד חכם בחור נקרא "צורבא מרבנן"[381], יש מהאחרונים סוברים ש"צורבא מרבנן" שכיחים אף בזמן הזה[382]. ויש הסוברים שנתמעטו הדורות ותלמידי החכמים שבדורנו אינם אפילו כצורבא מרבנן שבזמן התלמוד[383].

הערות שוליים

  1. ↑ כפו"פ פמ"ד, ע"פ הגמ' שבציון 52 (לגירסתנו, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א).
  2. ↑ חו"ד בהק'.
  3. ↑ עי' מאירי שבת קיד א.
  4. ↑ משנה פסחים נד ב, לגירסתנו: כתלמיד חכם, ועי' ציון 6, שי"ג בע"א; משנה סוכה כ ב, לגירסתנו וגי' כ"י פרמה שם פ"ב מ"א, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; משנה חגיגה ט א, לגירסתנו וגי' כ"י פרמה שם פ"א מ"ז וכ"י הגניזה הקהירית שם, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; משנה הוריות יג א, לגירסתנו, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; משנה נגעים פי"ב מ"ה, לגירסתנו וגי' כ"י פרמה 3173, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; תוספ' ברכות פ"א ופ"ה ודמאי פ"ב ותענית פ"א ועוד; ועוד.
  5. ↑ משנה יומא יח ב, לגי' כ"י קאופמן שם פ"א מ"ו, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; משנה סוכה שם, לגי' כ"י קאופמן שם, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; משנה חגיגה שם, לגי' כ"י קאופמן, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; משנה הוריות שם, לגי' כ"י קאופמן שם פ"ג מ"ט וכ"י פרמה שם; משנה נגעים שם, לגי' כ"י קאופמן וכ"י פרמה 2395, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; ספרי האזינו פיס' שו; ירו' סוכה פ"ב ה"ה, לגי' כ"י ליידן וד' ונציה, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; פדר"כ פיס' ד; ילק"ש איכה רמז תתרלח; ועוד.
  6. ↑ משנה פסחים שם: תלמידי חכמים בטלים; משנה שם, לגי' כ"י קאופמן שם פ"ד מ"ה וכ"י פרמה שם: כתלמידי חכמים, ועי' ציון 4, שי"ג בע"א; משנה יומא שם, לגירסתנו וגי' רבינו אליקים שם יט ב וגי' כ"י פרמה שם, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; משנה נדרים עב ב וסוטה ז א וסנהדרין לז א ומכות ט ב; ירו' סוכה שם, לגירסתנו, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; ועוד.
  7. ↑ עי' תוספ' שבציון 26, לפי קהלת יעקב שבציון 25; עי' ברייתא שבציון 81, לפי ר"ח ופרישה שבציון 82; עי' גמ' שבציון 88, לפי פרישה שבציון 87.
  8. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  9. ↑ ס' התשבי ע' תלמיד חכם, שכן השיבו לו, והובא בקהלת יעקב לשון חכמים אות ת סי' תקכו; עי' לחם שמים תענית פ"א מ"ד, בד' תוי"ט שם.
  10. ↑ ס' התשבי שם, שכן אמרו לו אחרים, והובא בקהלת יעקב שם.
  11. ↑ שו"ת מהר"ש הלוי יו"ד סי' ח, בשם זקנו, ע"פ ב"ב ח א ושו"ת הרא"ש כלל טו סי' ח, והסכים לו, והביא ראיות לזה.
  12. ↑ עי' ציון 40 ואילך.
  13. ↑ עי' לחם שמים תענית פ"א מ"ד.
  14. ↑ עי' ס' התשבי שם: ול"נ, והובא בקהלת יעקב שם.
  15. ↑ אבות פ"ד מ"א.
  16. ↑ חו"ד בהק'.
  17. ↑ תענית ז א. נחלת שבעה תשובות סי' לא, בשם מהר"ח ורידבורק, והובא בהג' הגרי"פ לס' התשבי ע' תלמיד חכם; עי' לחם שמים שם, בטעם הא'.
  18. ↑ לחם שמים שם, בטעם הב': אכן כמו.
  19. ↑ רגלי מבשר לס' התשבי שם.
  20. ↑ כ"מ מברייתא קדושין לג ב: אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו וכו'; כ"מ מר' אלעזר בגמ' שם: כל ת"ח שאין עומד מפני רבו וכו'; שו"ע או"ח תקעה א, לפי דרישה יו"ד סי' רמד סק"ה.
  21. ↑ דרישה שם.
  22. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  23. ↑ לחם שמים תענית פ"א מ"ד.
  24. ↑ עי' דרישה יו"ד סי' רמד סק"ה, והביא ראיות לזה; עי' של"ה כללי התלמוד כלל לשונות סוגיות; עי' קהלת יעקב לשון חכמים אות ח סי' רס; עי' שו"ת מהר"ש הלוי יו"ד סי' ח; עי' יד מלאכי כללי הגמ' אות ח סי' רץ, בשמו, והביא ראיות לזה; עי' לחם שמים תענית פ"א מ"ד, בד' תוי"ט שם, ודחה.
  25. ↑ קהלת יעקב שם.
  26. ↑ תוספ' סנהדרין פ"ז. קהלות יעקב שם.
  27. ↑ עי' ציון הבא.
  28. ↑ משנה יומא יח ב, לגי' כ"י קאופמן שם פ"א מ"ו. במשנה שם, לגירסתנו וגי' רבינו אליקים שם יט ב וגי' כ"י פרמה: ואם לאו, תלמידי חכמים.
  29. ↑ רש"י שם יח ב ד"ה אם היה; רע"ב שם.
  30. ↑ רבינו אליקים שם.
  31. ↑ רש"י יח ב שם; רע"ב שם.
  32. ↑ ע"ע בעל קרי ציון 2.
  33. ↑ רע"ב שם.
  34. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואם לאו; רע"ב שם.
  35. ↑ עי' רש"י שם; רבינו אליקים שם יט ב; עי' רע"ב שם.
  36. ↑ עי' רש"י יח ב שם; עי' רע"ב שם.
  37. ↑ רבינו אליקים שם יט ב. ועי' של"ה שם.
  38. ↑ ע"ע קריעה.
  39. ↑ ירו' מו"ק פ"ג ה"ז (לגירסתנו, ועי' בהגר"א שבציון 275, שגרס: על תלמידי חכמים). יד מלאכי שם.
  40. ↑ עי' ס' התשבי ע' תלמיד חכם: ול"נ, והובא בקהלת יעקב לשון חכמים אות ת סי' תקכו; עי' נחלת שבעה תשובות סי' לא, בשם מהר"ח ורידבורק; עי' תשו' מהרח"ש בשו"ת מהר"ש הלוי שם סי' ט, ע"פ רמב"ם ת"ת פ"ו הי"א והי"ג ועוד; עי' בארות המים ת"ת פ"ו הי"ד; עי' לחם שמים שם; עי' יד מלאכי שם, בשם תשו' מהרח"ש ובארות המים ולחם שמים; עי' חו"ד בהק'; עי' רגלי מבשר לס' התשבי שם.
  41. ↑ עי' תשו' מהרח"ש שם; עי' לחם שמים שם.
  42. ↑ תשו' מהרח"ש שם.
  43. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  44. ↑ של"ה כללי התלמוד כלל לשונות סוגיות, ע"פ רש"י שבציון 34 ואילך; קהלת יעקב לשון חכמים אות ח סי' רס, בשמו.
  45. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  46. ↑ שו"ת מהר"ש הלוי שם, לפי יד מלאכי שם.
  47. ↑ עי' ציון 19.
  48. ↑ רגלי מבשר שם.
  49. ↑ ציון 21 ואילך.
  50. ↑ עי' ציון 226 ואילך.
  51. ↑ עי' ציון 53.
  52. ↑ עי' ר' יוחנן בשבת קיד א, לפי גמ' שם, לגירסתנו וגי' תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הקריעה ורא"ש מו"ק פ"ג סי' נט ומאירי שבת שם וכפו"פ פמ"ד. בגמ' שם, לגי' תוס' תענית י ב ד"ה איזהו: איזהו תלמיד, ולגי' ר"ן תענית י ב (ב ב): איזהו יחיד.
  53. ↑ ר' יוחנן בשבת קיד א, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה בכל מקום תוס' שם ד"ה ואפילו, ומאירי שם, בדעה הא', ועי' כפו"פ שם, שנ' של"ג "ואפי' במסכת כלה", ועי' ציון 158, שי"ג בע"א.
  54. ↑ גמ' שם, במסקנה, לגי' רא"ש שם פט"ו סי' ג: למנוייה ברישא (וכ"מ מגמ' שם, לגי' כפו"פ שם: למנוייה), ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  55. ↑ גמ' שם, במסקנה, לגירסתנו: למנוייה פרנס על הציבור (ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א), לפי רש"י ד"ה למיטרח בריפתיה.
  56. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה, לפי רש"י שם ד"ה ואם בכוליה תנויה. ועי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' לג.
  57. ↑ מהרש"א שבת קיד א בח"א.
  58. ↑ עי' מהרש"א שבציון 62.
  59. ↑ ציון 141 ואילך.
  60. ↑ עי' ציון 315 ואילך.
  61. ↑ ר' יוחנן בשבת קיד א.
  62. ↑ מהרש"א שם בח"א, ע"פ גמ' שבציון 53 ואילך.
  63. ↑ ע"ע ציון 130 ואילך.
  64. ↑ ר"י מלוניל ב"מ כד א.
  65. ↑ עי' מר זוטרא בגמ' שם, בד' רב יהודה אמר שמואל שבציון 66; עי' רמב"ם גזו"א פי"ד הי"ג; עי' טוש"ע חו"מ רסב כא.
  66. ↑ עי' רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם כג ב - כד א.
  67. ↑ רי"ף שם (יג א), ע"פ יבמות סה ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  68. ↑ עי' רי"ף ב"מ שם.
  69. ↑ רמב"ם שם.
  70. ↑ ר' יוחנן בשבת קיד א; שו"ע חו"מ רסב כא. הרמב"ם והטור השמיטו, ועי' ב"י שם, שתמה, ועי' דרישה שבע' טביעות עין ציון 210 (וכעי"ז בקצור בסמ"ע שם ס"ק מה, ועי' ש"ך שם סק"י, שדחה), ועי' מאירי שם: דרך צחות אמרו.
  71. ↑ עי' רש"י שם ד"ה המקפיד.
  72. ↑ עי' מאירי שם.
  73. ↑ תוס' חולין מד ב ד"ה איזהו, ור"ן שם (ט ב), בפי' הא', בפי' רב חסדא בגמ' שם, ועי' ר"ן שם, בשם אחרים, שפי' בע"א. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו, ועי' מער"ק גזו"א פי"ד הי"ג, שתמה על הרמב"ם.
  74. ↑ רש"י שם ד"ה זה הרואה; ר"י מלוניל שם; ר"ן שם, בפי' הא'; ר"י אלמדארי שם. ועי' רבינו גרשום שם, ור"ן שם, בשם אחרים, שפי' בע"א.
  75. ↑ ר"י מלוניל שם.
  76. ↑ ציונים 203, 207 ואילך.
  77. ↑ ציון 170 ואילך.
  78. ↑ ע"ע תענית גשמים.
  79. ↑ רש"י תענית י ב ד"ה תלמיד אני.
  80. ↑ ברייתא שם.
  81. ↑ ברייתא שם, לגירסתנו וגי' רבינו גרשום שם, ועי' ציון 158, שי"ג בע"א.
  82. ↑ עי' ר"ח שם; עי' פרישה או"ח סי' תקעה סק"א.
  83. ↑ כ"מ מרמב"ם ושו"ע שבציון 198; עי' טור שבציון הבא.
  84. ↑ טור שם.
  85. ↑ ציון 141 ואילך.
  86. ↑ ע"ע קדושין.
  87. ↑ עי' פרישה או"ח סי' תקעה סק"א.
  88. ↑ קדושין מט ב.
  89. ↑ ציון 141 ואילך.
  90. ↑ עי' ציון 274 ואילך.
  91. ↑ ברייתא בירו' מו"ק פ"ג ה"ז.
  92. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' לג, בד' הברייתא שבציון הקודם.
  93. ↑ שו"ת תשב"ץ שם, בפי' הברייתא שבציון 91.
  94. ↑ ירו' שם (לגירסתנו. לגי' המאירי מו"ק כז ב, נ' שהוא סתמא דירו'), לגירסתנו וגי' תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הקריעה ומאירי שם. בירו' שם, לגי' רא"ש שם פ"ג סי' נט: ששונה. בירו' שם, לגי' קה"ע שם, בסתם: ועוד תורה. בירו' שם, לגי' קה"ע שם, בשם י"ג: בכל יום ועוד תורה.
  95. ↑ עי' שדה יהושע שם.
  96. ↑ קה"ע שם, בסתם.
  97. ↑ קה"ע שם, בשם י"ג.
  98. ↑ פ"מ שם.
  99. ↑ עי' ירו' שם.
  100. ↑ ר' יוסי בירו' שם, לפי פ"מ שם.
  101. ↑ עי' ציון 98.
  102. ↑ פ"מ שם.
  103. ↑ עי' פ"מ שם.
  104. ↑ פ"מ שם.
  105. ↑ עי' ירו' שם.
  106. ↑ שו"ת תשב"ץ שם, ע"פ פסחים מט ב.
  107. ↑ עי' ירו' שם.
  108. ↑ קה"ע שם; פ"מ שם.
  109. ↑ ירו' שם, לפי קה"ע שם, וכעי"ז בפ"מ שם. ועי' פ"מ שם: ודרך ענוה היא, ועי' תשב"ץ שבציון הבא, של"מ כן.
  110. ↑ שו"ת תשב"ץ שם.
  111. ↑ ע"ע קריעה. ושם, שי"ח.
  112. ↑ תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין קריעה, ע"פ גמ' שבציון 52 (לגירסתנו, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א); רא"ש מו"ק פ"ג סי' נט, בשם הרמב"ן, ע"פ גמ' שבציון הנ"ל; טוש"ע יו"ד שמ ז.
  113. ↑ ציון 141 ואילך.
  114. ↑ עי' ציון 298 ואילך.
  115. ↑ תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הקריעה וכפו"פ פמ"ד, בשם תשובות, שכן אמר רב משה; רא"ש מו"ק פ"ג סי' נט, בשם הרמב"ן בשם תשובה בשם ה"ר משה; נמוק"י מו"ק יז ב, בשם תשוה"ג, שכן אמר רב משה.
  116. ↑ עי' ציון 118.
  117. ↑ עי' ציון 52 ואילך.
  118. ↑ ר' יוחנן בשבת קיד א, לגירסתנו וגי' תוה"א שם ורא"ש מו"ק שם ומאירי שבת שם וכפו"פ שם. בגמ' שם, לגי' תוס' תענית י ב ד"ה איזהו: איזהו תלמיד, ולגי' ר"ן תענית י ב (ב ב): איזהו יחיד.
  119. ↑ ר' יוחנן בשבת קיד א, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה בכל מקום תוס' שם ד"ה ואפילו, ומאירי שם, בדעה הא', ועי' כפו"פ שם, שנ' של"ג "ואפי' במסכת כלה", ועי' ציון 158, שי"ג בע"א.
  120. ↑ ציון 141 ואילך.
  121. ↑ עי' ציון 202 ואילך.
  122. ↑ עי' משפטי שבועות לרב האי ח"ב ש"כ; עי' ש"ך חו"מ סי' פז ס"ק מא ותומים שם ס"ק מג, בשמו; עי' באה"ט שם ס"ק לח, בשם ש"ך בשם רב האי. ועי' משפטי שבועות שם (והובא בש"ך ובאה"ט שם), שמביא מל' חז"ל איזהו ת"ל כל שמניח תפילין, ועי' ברכות מז ב וסוטה כב א: איזהו ע"ה וכו' ר' יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין, ועי' ברכות שם, שאין הלכה כן אלא כאחרים, וצ"ב, ועוד צ"ב שלכאו' ההיפך מע"ה הוא חבר ולא ת"ח, ועי' צפונות שנה א גליון ג עמ' קד.
  123. ↑ עי' ש"ך שבציון 206; עי' תומים שבציון הנ"ל, בשמו.
  124. ↑ תומים שם: ויותר נראה.
  125. ↑ עי' ציון 263 ואילך.
  126. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תעה; עי' שו"ת הרא"ש כלל טו סי' י; שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' מז, בשם הרשב"א (ע"פ הרשב"א שבציון הבא) ובשם הרא"ש שם, ובד' רי"ף ורמב"ם ורא"ש וטור שבציון 263, שהביאו הדין בסתם.
  127. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ב סי' רצא. ועי' שו"ת הרא"ש שם.
  128. ↑ שו"ת ריב"ש סי' רטז; שו"ת מהרי"ט שם, בשמו.
  129. ↑ ע"ע מסים וארנוניות.
  130. ↑ ר"י מיגאש ב"ב ח א.
  131. ↑ עי' ר"י מיגאש שם; עי' רמב"ן שם, בשם ר"י מיגאש בשם הרי"ף; עי' רא"ש ב"ב פ"א סי' כו; עי' טור יו"ד סי' רמג, בשמו; עי' נמוק"י שם (ה א), בשם הר"ן בשם ר"י מיגאש בשם הרי"ף; עי' שו"ע שם ב.
  132. ↑ רמב"ן שם, בשם ר"י מיגאש בשם הרי"ף; נמוק"י שם, בשם הר"ן, בשם ר"י מיגאש בשם הרי"ף.
  133. ↑ עי' רא"ש ב"ב שם: ונראה; טור שם, בשמו; שו"ע שם ב.
  134. ↑ עי' תה"ד סי' שמב; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  135. ↑ תה"ד שם; רמ"א שם.
  136. ↑ ע"ע כבוד חכמים ציון 773 ואילך.
  137. ↑ ציון 792 ואילך.
  138. ↑ ציון 890 ואילך.
  139. ↑ ע"ע כבוד חכמים ציון 685 ואילך.
  140. ↑ ציון 685.
  141. ↑ עי' ציונים 53, 81, 88, 115.
  142. ↑ ריטב"א תענית י ב.
  143. ↑ מס' כלה פ"א ה"א. עי' רבינו גרשום תענית שם; רש"י שבת קיד א ד"ה בכל מקום וקדושין מט ב ד"ה ואפילו במסכת כלה; עי' ר' חננאל בן שמואל שם, בשמו; ריטב"א תענית שם.
  144. ↑ עי' רש"י שבת שם, ועי' ציונים 148, 150; עי' תוס' שם ד"ה ואפילו, בשמו.
  145. ↑ רש"י שם, ועי' ציונים 149, 150; עי' תוס' שם, בשמו; עי' ריטב"א תענית שם; עי' ר"ן שם (ב ב), בשם אחרים.
  146. ↑ עי' ר"ן שם, בשם אחרים.
  147. ↑ עי' רש"י שבציון הבא ואילך, ותוס' שבת שם, בדעתו; עי' ר"ן שם, בשם יש שפירשו; עי' אגודה חולין פ"א סי' כו: ועוד נ"ל דבעונות וכו'.
  148. ↑ רש"י קדושין שם ד"ה בכל מקום, ועי' ציונים 144, 150; עי' תוס' שבת שם, בשמו.
  149. ↑ רש"י קדושין שם ד"ה ואפילו במסכת כלה, ועי' ציונים 145, 150; עי' תוס' שבת שם, בשמו; עי' ר"ן תענית שם, בשם יש שפירשו.
  150. ↑ עי' תוס' שבת שם, בד' רש"י, שלא יסתור רש"י שבציון 144 לרש"י שבציון 148, ורש"י שבציון 145 לרש"י שבציון 149. ועי' מהרש"ל ומהרש"א שם.
  151. ↑ ס' הערוך ע' כל ד', בשם ר"ח.
  152. ↑ עי' ר"ח תענית י ב; עי' ס' הערוך שם, בשמו, בפי' קדושין מט ב, ע"פ חולין מט א: אבא מרישי כלי דרפרם.
  153. ↑ עי' רמב"ם אישות פ"ח ה"ה; עי' ר' חננאל בן שמואל קדושין שם, בשם רבינו; תוס' שבת שם, בשם רבינו יצחק; כ"מ מריטב"א תענית שם, בשם יש שפירשו.
  154. ↑ רמב"ם שם; ר' חננאל בן שמואל קדושין שם, בשם רבינו.
  155. ↑ ס' הערוך שם, בשם ר"ח.
  156. ↑ עי' ס' הערוך שם, בשם ר"ח.
  157. ↑ תוס' שבת שם, בשם רבינו יצחק.
  158. ↑ שבת שם, לגי' מאירי שם, בשם י"א; תענית שם, לגי' מאירי שם. וצ"ב, שמהראשונים שבציונים 153, 156, 157, מוכח שפי' כן, למרות שגרסו "במסכת כלה".
  159. ↑ עי' רמב"ם אישות פ"ח ה"ה; עי' טוש"ע אה"ע לח כז.
  160. ↑ עי' הגה בשו"ע או"ח קלו (ולא הגיה על השו"ע שבציון הקודם, וצ"ב).
  161. ↑ עי' תשו' הרמ"ה שבשו"ת הרא"ש כלל טו סי' ח; עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' לג; שו"ע יו"ד רמג ג; לבוש שם.
  162. ↑ עי' שו"ת התשב"ץ שם; לבוש שם.
  163. ↑ לבוש שם.
  164. ↑ עי' תשו' הרמ"ה שם; עי' שו"ת התשב"ץ שם.
  165. ↑ שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  166. ↑ רבא ביומא עב ב. עיי"ש אסמכתא (ע"ע) מהכתוב.
  167. ↑ איוב טו טז. אביי ואיתימא רבה בר עולא בגמ' שם.
  168. ↑ ב"ק יז א ופב א וע"ז ה ב. ר"ח יומא שם; עי' רש"י שם ד"ה איש שותה.
  169. ↑ רש"י שם.
  170. ↑ ר"י מלוניל ב"מ כד א.
  171. ↑ עי' מר זוטרא בגמ' שם, בד' רב יהודה אמר שמואל שבציון 66; עי' רמב"ם גזו"א פי"ד הי"ג; עי' טוש"ע חו"מ רסב כא.
  172. ↑ עי' רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם כג ב - כד א.
  173. ↑ רי"ף שם (יג א), ע"פ יבמות סה ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  174. ↑ עי' רי"ף ב"מ שם.
  175. ↑ רמב"ם שם.
  176. ↑ עי' ר"ח ב"מ כג ב; מיוחס לריטב"א שם.
  177. ↑ עי' ר"ח שם ומיוחס לריטב"א שם, ע"פ ברייתא ברכות ד א.
  178. ↑ עי' רש"י שם ד"ה במסכת; עי' הגה בשו"ע חו"מ רסב כא.
  179. ↑ רש"י שם; עי' הגה בשו"ע שם.
  180. ↑ עי' רמב"ם גזו"א פי"ד הי"ג; עי' שטמ"ק שם, בשם גליון תוס' בשם רמב"ם.
  181. ↑ עי' ר"ח ב"מ כג ב; עי' רש"י שם ד"ה בפוריא; תוס' שם ד"ה בפוריא ורשב"א שם, בשמו, ודחו, ועי' מיוחס לריטב"א שם.
  182. ↑ ר"ח שם כד א.
  183. ↑ תוס' שם, בפי' הא'; עי' רשב"א שם; עי' מיוחס לריטב"א שם.
  184. ↑ תוס' שם, בפי' הב'; הגה בשו"ע חו"מ רסב כא. וכעי"ז ברמב"ם גזו"א פי"ד הי"ג.
  185. ↑ ר"ח ב"מ כד א.
  186. ↑ עי' ר"ח שם; רש"י שם ד"ה באושפיזא; עי' תוס' שם ד"ה באושפיזא, בשמו; עי' הגה בשו"ע חו"מ רסב כא.
  187. ↑ כ"מ מר"ח שם; רש"י שם; עי' תוס' שם, במסקנה; עי' הגה בשו"ע שם.
  188. ↑ עי' רמב"ם גזו"א פי"ד הי"ג.
  189. ↑ ציון 63 ואילך.
  190. ↑ עי' רב הונא בתענית י א: מאן יחידים רבנן.
  191. ↑ ע"ע תענית גשמים.
  192. ↑ רש"י תענית י ב ד"ה תלמיד אני.
  193. ↑ ברייתא שם.
  194. ↑ ברייתא שם, לגירסתנו וגי' רבינו גרשום שם, ועי' ציון 158, שי"ג בע"א.
  195. ↑ עי' ר"ח שם; עי' פרישה או"ח סי' תקעה סק"א.
  196. ↑ כ"מ מרמב"ם וטוש"ע שבציון 198; עי' טור שבציון הבא.
  197. ↑ טור שם.
  198. ↑ עי' רמב"ם תעניות פ"ג ה"א; עי' שו"ע או"ח תקעה א.
  199. ↑ ציון 141 ואילך.
  200. ↑ ע"ע שבועה.
  201. ↑ עי' שבועות לח ב; עי' רמב"ם שבועות פי"א הי"ב; עי' טור חו"מ סי' פז סכ"ה; עי' שו"ע שם טז.
  202. ↑ ע"ע שבועה. ושם, שי"ח וסוברים שיכול להחזיק אף שאר ספרים שיש בהם שמות, ושי"ס שאינו צריך להחזיר ס"ת אלא שיהיה מונח לפניו.
  203. ↑ ע"ע הנ"ל.
  204. ↑ עי' שבועות לח ב; עי' רמב"ם שבועות פי"א הי"ב; עי' טור חו"מ סי' פז סכ"ד; עי' שו"ע שם טו.
  205. ↑ עי' משפטי שבועות לרב האי ח"ב ש"כ; עי' ש"ך חו"מ סי' פז ס"ק מא ותומים שם ס"ק מג, בשמו; עי' באה"ט שם ס"ק לח, בשם ש"ך בשם רב האי. ועי' ציון 122.
  206. ↑ ש"ך שם; תומים שם, בשמו.
  207. ↑ ע"ע הנחת תפלין ציון 72 ואילך.
  208. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 81 ואילך.
  209. ↑ תומים שם: ויותר נראה.
  210. ↑ ציון 379 ואילך.
  211. ↑ ציון 669 ואילך.
  212. ↑ ציון 685 ואילך.
  213. ↑ ע"ע נדוי.
  214. ↑ ציון 799 ואילך.
  215. ↑ רש"י ב"מ סז ב ד"ה וצורבא מדרבנן.
  216. ↑ עי' רש"י חולין ט א ד"ה שחיטה; עי' נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם.
  217. ↑ עי' מח' האמוראים שבציון הבא ואילך. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  218. ↑ רש"י שם ד"ה כתב; נמוק"י שם: בעדות.
  219. ↑ רש"י שם ד"ה שחיטה; נמוק"י שם: את ידיו.
  220. ↑ עי' גמ' שם.
  221. ↑ גמ' שם. ועי' רש"י שם ד"ה קשר של תפילין.
  222. ↑ עי' גמ' שם.
  223. ↑ עי' גמ' שם.
  224. ↑ עי' גמ' שם, בד' רב יהודה אמר רב, ורש"י ד"ה הני שכיחן.
  225. ↑ רש"י שם.
  226. ↑ אגודה שבת פט"ו סי' קלב, ע"פ גמ' שבציון 228.
  227. ↑ עי' גמ' שבציון הבא; עי' אגודה תענית פ"א סי' ג.
  228. ↑ עי' ר' יוחנן בשבת קיד א, לפי גמ' שם, לגירסתנו וגי' תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הקריעה ורא"ש מו"ק פ"ג סי' נט ומאירי שבת שם וכפו"פ פמ"ד. בגמ' שם, לגי' תוס' תענית י ב ד"ה איזהו: איזהו תלמיד, ולגי' ר"ן תענית י ב (ב ב): איזהו יחיד. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  229. ↑ ר' יוחנן בשבת קיד א, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה בכל מקום תוס' שם ד"ה ואפילו, ומאירי שם, בדעה הא', ועי' כפו"פ שם, שנ' של"ג "ואפי' במסכת כלה", ועי' ציון 158, שי"ג בע"א.
  230. ↑ שבת שם, במסקנה, לגי' רא"ש שם פט"ו סי' ג: למנוייה ברישא (וכ"מ מגמ' שם, לגי' כפו"פ שם: למנוייה), ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  231. ↑ גמ' שם, במסקנה, לגירסתנו: למנוייה פרנס על הציבור (ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א), לפי רש"י ד"ה למיטרח בריפתיה.
  232. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה, לפי רש"י שם ד"ה ואם בכוליה תנויה. ועי' מהרש"א בח"א שם ומגן גבורים סי' קלו שלט"ג סק"א.
  233. ↑ עי' הגה בשו"ע או"ח קלו (ולא הגיה על השו"ע שבציון 238, וצ"ב).
  234. ↑ ציון 141 ואילך.
  235. ↑ ע"ע קדושין.
  236. ↑ עי' פרישה או"ח סי' תקעה סק"א.
  237. ↑ קדושין מט ב.
  238. ↑ עי' רמב"ם אישות פ"ח ה"ה; עי' טוש"ע אה"ע לח כז.
  239. ↑ עי' ציון 151 ואילך.
  240. ↑ ציון 141 ואילך.
  241. ↑ עי' ציון 226 ואילך.
  242. ↑ עי' ר' יצחק נפחא בגיטין ס א; עי' טוש"ע שם.
  243. ↑ עי' רמב"ם תפלה פי"ב הי"ח.
  244. ↑ עי' הגה בשו"ע או"ח קלו, וסותר לשו"ע שבציון 238, וצ"ב.
  245. ↑ ערה"ש או"ח סי' רכד ס"ו.
  246. ↑ ברייתא ברכות נח א, לגי' רמב"ם ברכות פ"י הי"א וכלבו סי' פז, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  247. ↑ ברייתא ברכות נח א, לגירסתנו וגי' רי"ף שם (מג ב) ורא"ש שם פ"ט סי' ח ומאירי שם ואגודה שם פ"ט סי' קצט: ברוך שחלק, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; טוש"ע או"ח רכד ו.
  248. ↑ עי' חסד לאלפים או"ח סי' רכא סי"ב; ערה"ש סי' רכד שם.
  249. ↑ עי' חסד לאלפים שם.
  250. ↑ עי' ערה"ש שם.
  251. ↑ ע"ע דיני ממונות ציון 110 ואילך.
  252. ↑ עי' רב נחמן בשבועות ל א, במסקנה, בד' רב יוסף; עי' טוש"ע חו"מ טו א ויו"ד רמג ה.
  253. ↑ תוס' שם ד"ה למישרי, בתי' הב'; טוש"ע חו"מ שם.
  254. ↑ טוש"ע יו"ד שם.
  255. ↑ עי' מפרש נדרים סב א ד"ה שרו לי תגראי; תוס' שבועות שם, בתי' הב'; טור חו"מ שם; סמ"ע שם סק"ג.
  256. ↑ פי' הרא"ש נדרים שם; ריטב"א כתובות קו א.
  257. ↑ רבא בנדרים שם, ומפרש שם ופ'י הרא"ש שם ור"ן שם ד"ה שרו.
  258. ↑ ריטב"א שם, והובא בב"י שם; רמ"א בשו"ע חו"מ שם.
  259. ↑ כ"מ מרש"י שבועות שם ד"ה השתדל לדונו יפה; עי' תוס' שם, בתי' הא'.
  260. ↑ ציון 122 ואילך.
  261. ↑ ציון 126.
  262. ↑ עי' רבא בשבת קיט א: תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן וכו'; עי' טור חו"מ סי' טו ס"ב; עי' שו"ע שם א.
  263. ↑ עי' ירו' ב"ק פ"ח ה"ו, והובא ברי"ף ב"ק צא א (לב ב) ורא"ש שם פ"ח סי' טו וטור חו"מ סי' א סי"ג; רמב"ם ת"ת פ"ו הי"ב וחובל ומזיק פ"ג ה"ה; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד רמג ב וז.
  264. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' רכ.
  265. ↑ רמב"ם שם.
  266. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תעה; עי' שו"ת הרא"ש כלל טו סי' י; שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' מז, בשם הרשב"א (ע"פ הרשב"א שבציון הבא) ובשם הרא"ש שם, ובד' רי"ף ורמב"ם ורא"ש וטור שבציון 263, שהביאו הדין בסתם.
  267. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ב סי' רצא. ועי' שו"ת הרא"ש שם.
  268. ↑ שו"ת ריב"ש סי' רטז; שו"ת מהרי"ט שם, בשמו.
  269. ↑ עי' שו"ת ריב"ש שם; מהרי"ט שם, בשמו.
  270. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' כז.
  271. ↑ עי' ב"ב כב א: רב דימי מנהרדעא וכו' פוק חזי אי צורבא מרבנן וכו'; עי' רמב"ם ת"ת פ"ו ה"י; עי' טוש"ע יו"ד רמג ד.
  272. ↑ עי' ר"י מיגאש שם; יד רמ"ה שם.
  273. ↑ עי' ר"י מיגאש שם; עי' יד רמ"ה שם; עי' שו"ע שם.
  274. ↑ ירו' מו"ק פ"ג ה"ז, לגירסתנו וגי' רא"ש מו"ק פ"ג סי' נט, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  275. ↑ עי' ירו' שם, לגי' בהגר"א יו"ד סי' שמ ס"ק יח: קורעין על תלמידי חכמים (והוכיח כן מהירו' הממשיך: איזהו תלמיד חכם), ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א; עי' טוש"ע שם ז.
  276. ↑ ברייתא בירו' מו"ק פ"ג ה"ז.
  277. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' לג, בד' הברייתא שבציון הקודם.
  278. ↑ שו"ת תשב"ץ שם, בפי' הברייתא שבציון 91.
  279. ↑ ירו' שם (לגירסתנו. לגי' המאירי מו"ק כז ב, נ' שהוא סתמא דירו'), לגירסתנו וגי' תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הקריעה ומאירי שם. בירו' שם, לגי' רא"ש שם פ"ג סי' נט: ששונה. בירו' שם, לגי' קה"ע שם, בסתם: ועוד תורה. בירו' שם, לגי' קה"ע שם, בשם י"ג: בכל יום ועוד תורה.
  280. ↑ עי' שדה יהושע שם.
  281. ↑ קה"ע שם, בסתם.
  282. ↑ קה"ע שם, בשם י"ג.
  283. ↑ פ"מ שם.
  284. ↑ עי' ירו' שם.
  285. ↑ ר' יוסי בירו' שם, לפי פ"מ שם.
  286. ↑ עי' ציון 98.
  287. ↑ פ"מ שם.
  288. ↑ עי' פ"מ שם.
  289. ↑ פ"מ שם.
  290. ↑ עי' ירו' שם.
  291. ↑ שו"ת תשב"ץ שם, ע"פ פסחים מט ב.
  292. ↑ עי' ירו' שם.
  293. ↑ קה"ע שם; פ"מ שם.
  294. ↑ ירו' שם, לפי קה"ע שם, וכעי"ז בפ"מ שם. ועי' פ"מ שם: ודרך ענוה היא, ועי' תשב"ץ שבציון הבא, של"מ כן.
  295. ↑ שו"ת תשב"ץ שם.
  296. ↑ ע"ע קריעה. ושם, שי"ח.
  297. ↑ תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין קריעה, ע"פ גמ' שבציון 228 (לגירסתנו, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א); רא"ש מו"ק פ"ג סי' נט, בשם הרמב"ן, ע"פ גמ' שבציון הנ"ל; טוש"ע יו"ד שמ ז.
  298. ↑ רב פפא במו"ק כז ב (לגירסתנו. לגי' ריטב"א שם: רבה בר רב הונא), לגירסתנו וגי' ריטב"א שם. בגמ' שם, לגי' רש"י שם ד"ה אין מועד: לפני חכמים.
  299. ↑ תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הקריעה וכפו"פ פמ"ד, בשם תשובות, שכן אמר רב משה; רא"ש מו"ק פ"ג סי' נט, בשם הרמב"ן בשם תשובה בשם ה"ר משה; נמוק"י שם יז ב, בשם תשוה"ג, שכן אמר רב משה. ועי' ציון 116 ואילך.
  300. ↑ עי' רש"י כז ב שם; עי' רמב"ם יו"ט פ"ו הכ"ב ואבל פי"א ה"ה; עי' ריטב"א שם; עי' שו"ע יו"ד תא א.
  301. ↑ רב פפא בגמ' שם: חנכה; עי' רמב"ם שם ושם.
  302. ↑ ע"ע ראש חודש. עי' רמב"ם שם ושם.
  303. ↑ רמב"ם אבל שם.
  304. ↑ כס"מ שם. וע"ע הספד ציון 201.
  305. ↑ עי' גמ' שם.
  306. ↑ עי' תוה"א שם ורא"ש שם, בפי' הירו' מו"ק פ"ג ה"ז: כהדא ר' אבון דמך במועדא וכו'.
  307. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' נמוק"י שם, בשם י"מ.
  308. ↑ עי' ריטב"א שם; עי' נמוק"י שם, בפי' הא'; עי' מאירי שם.
  309. ↑ ע"ע הספד ציון 217 ואילך.
  310. ↑ שו"ע יו"ד תא ה, ע"פ גמ' שבציון 298 ואילך. ועי' ריטב"א מו"ק כז ב: סופדין ומקוננין.
  311. ↑ ציון 141 ואילך.
  312. ↑ ציון 206 ואילך.
  313. ↑ ע"ע תשעה באב.
  314. ↑ ציון 209 ואילך.
  315. ↑ ר' יוחנן ביומא עב ב, עיי"ש אסמכתא (ע"ע) מהכתוב; עי' ר' יוחנן בשבת קיד א. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  316. ↑ גמ' שם, לפי רש"י שם ד"ה למיטרח בריפתיה.
  317. ↑ עי' אגודה חולין פ"א סי' כו: ועוד נ"ל דבעונות וכו'; שו"ת מהר"י וייל סי' קסג (ונדפס גם בשו"ת מהרי"ק שורש קסג), בשמו, והסכים לו, ושכן היה דן מהר"ז כ"ץ; עי' שו"ת מהר"י וייל סי' קסג.
  318. ↑ עי' שו"ת מהר"י וייל שם, ע"פ רב חסדא במו"ק טז א: נידוי שלנו כנזיפה שלהם (ע"ע נדוי), הרי שנתמעט כבוד החכמים מזמן המשנה לזמן התלמוד, (וכ"פ ר"ש בן היתום שם, שנידוי שלנו היינו אנשי דורנו ונזיפה שלהם היינו דור ר' וחביריו, ועי' רש"י שם ד"ה נדוי שלנו וד"ה כנזיפה שלהן, שפי' בע"א), וכ"ש בזמן הזה.
  319. ↑ אגודה שם; שו"ת מהר"י וייל שם, בשמו, והסכים לו.
  320. ↑ עי' ציונים 251 ואילך, 262.
  321. ↑ עי' מהר"י וייל שם.
  322. ↑ ע"ע קריעה. ושם, שי"ח.
  323. ↑ ש"ך יו"ד סי' שמ ס"ק יז: ואולי ס"ל, וסיים: וצ"ע.
  324. ↑ עי' ציון 263 ואילך.
  325. ↑ עי' תה"ד סי' שמא.
  326. ↑ עי' לבוש יו"ד סי' רמג ס"ב.
  327. ↑ ע"ע מסים וארנוניות.
  328. ↑ עי' תה"ד שם.
  329. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק החדשים סי' יד, בד' הרא"ש והאגודה ועוד (ע"ע כבוד חכמים ציון 126); ד"מ יו"ד סי' רמג סק"ג, בד' ריב"ש ורד"ך; עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' מז.
  330. ↑ דברים יז ט.
  331. ↑ עי' ר"ה כה ב. שו"ת מהרי"ק שם.
  332. ↑ עי' להלן. וע"ע כבוד חכמים ציון 124, שיש מהאחרונים סוברים שאע"פ שאין לאדם להחזיק את עצמו לת"ח בזה"ז, אחרים היודעים ומכירים שהוא ת"ח, חייבים לנהוג בו כבוד כראוי.
  333. ↑ עי"ע מסים וארנוניות.
  334. ↑ רמ"א בשו"ע יו"ד רמג ב; לבוש שם; חכ"א איסור והיתר כלל קד ס"ט.
  335. ↑ עי' רמ"א שם; עי' לבוש שם; עי' חכ"א שם. ועי' פת"ש שם סק"ד. וע"ע מסים וארנוניות.
  336. ↑ עי' לבוש שם.
  337. ↑ עי' ציון 263 ואילך.
  338. ↑ רמ"א בשו"ע יו"ד רמג ב וז; לבוש שם ושם; חכ"א איסור והיתר כלל קד ס"ט.
  339. ↑ רמ"א שם ז; לבוש שם. ועי' שו"ת ריב"ש שבציון 269.
  340. ↑ שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' מז; ש"ך שם סי' א ס"ק יט, בשמו.
  341. ↑ עי' ציון 248 ואילך.
  342. ↑ עי' ציון 245 ואילך.
  343. ↑ עי' חסד לאלפים או"ח סי' רכא סי"ב.
  344. ↑ עי' ציון 262.
  345. ↑ עי' ציון 338 ואילך.
  346. ↑ סמ"ע סי' טו סק"ד; כנה"ג שם הגה"ט אות ג וש"ך שם סק"א ושו"ת שבו"י ח"א סי' קמד ותומים שם סק"א, בשמו.
  347. ↑ ב"ח שם; כנה"ג שם, בשמו, ושכן משמע מסתימת הפוסקים; ש"ך שם, בשם ב"ח, ובד' מהרי"ט שבציון 340; שו"ת שבו"י שם, בשם ב"ח ושכן נוטה ד' הש"ך, והסכים להם; תומים שם, בד' ב"ח וכנה"ג, ובשם שבו"י, והסכים להם, ע"פ שו"ת מהרי"ק סי' כה; ברכ"י שם אות ג, בשם שו"ת שבו"י ובשם מהר"ר אורי אשכנזי בד' טוש"ע וכל הפוסקים.
  348. ↑ עי' מהרי"ט שבציון הנ"ל.
  349. ↑ עי' ציון 325.
  350. ↑ עי' ברכ"י שם, בשם מהר"ר אורי אשכנזי.
  351. ↑ עי' ציון 372 ואילך.
  352. ↑ עי' ציון 382.
  353. ↑ עי' תומים שם.
  354. ↑ עי' ציון 251 ואילך.
  355. ↑ עי' ציון 338 ואילך.
  356. ↑ סמ"ע שבציון 346, לפי שו"ת שבו"י ח"א סי' קמד.
  357. ↑ ב"ח וש"ך שבציון 347, לפי שו"ת שבו"י שם (ולפי"ז כ"ה לכאו' לשאר האחרונים שבציון הנ"ל); ברכ"י שם אות ג, בשמו, והסכים לו.
  358. ↑ עי' מהרי"ט שבציון 340.
  359. ↑ עי' ציון 325.
  360. ↑ עי' ברכ"י בשם מהר"ר אורי אשכנזי שבציון 350, לגבי הדין של היפוך בזכות.
  361. ↑ ע"ע כבוד חכמים ציון 669 ואילך.
  362. ↑ ציון 700 ואילך.
  363. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 540 ואילך.
  364. ↑ ע"ע נדוי.
  365. ↑ ע"ע כבוד חכמים ציון 799 ואילך.
  366. ↑ ציון 120 ואילך.
  367. ↑ עי' ציון 65, לענין השבת-אבדה (ע"ע) בטביעות-עין (ע"ע, ועי' ציון 70, שנזכר ת"ח); עי' ציון 257, לענין קדימה לדין (ועי' ציון 252, שנזכר ת"ח); עי' גמ' שבציון 262, לענין היפוך בזכות (ועי' טוש"ע שבציון הנ"ל, שנזכר ת"ח); עי' גמ' שבציון 271 וראשונים ואחרונים שבציון 273, לענין מכירת סחורה (ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 271, שנזכר ת"ח).
  368. ↑ ס' הערוך ע' צרב ב'.
  369. ↑ עי' ס' הערוך שם.
  370. ↑ ס' יוחסין מאמר ב סדר האמוראים אות צ, ע"פ ברכות מז ב.
  371. ↑ ס' הערוך שבציון 368, לפי ברכ"י חו"מ סי' טו סק"ג; ס' יוחסין שם, ע"פ ברכות יט א ושבת כג ב.
  372. ↑ רש"י תענית ד א ד"ה צורבא מרבנן, ע"פ ביצה ז א.
  373. ↑ ויקרא יג כג. ס' יוחסין שם, בשם רש"י (עי' ציון הקודם).
  374. ↑ עי' רש"י תענית שם.
  375. ↑ ס' יוחסין שם, בשם רש"י (עי' ציון הקודם).
  376. ↑ ס' יוחסין שם, בשם רש"י.
  377. ↑ עי' ציון 332 ואילך.
  378. ↑ עי' ציון 317 ואילך.
  379. ↑ עי' ציון 368 ואילך.
  380. ↑ עי' ברכ"י חו"מ סי' טו אות ג.
  381. ↑ עי' ציון 372 ואילך.
  382. ↑ שו"ת שבו"י ח"א סי' קמד; תומים חו"מ סי' טו סק"א. עי' שבו"י שם ותומים שם, שהוא ע"פ רש"י שבציון 374.
  383. ↑ עי' ברכ"י שם אות ג.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:תלמיד_חכם&oldid=158914"