מיקרופדיה תלמודית:כתובים

הגדרה^[1] - חלק מכתבי הקודש (תורה נביאים-וכתובים)

השם כתובים, במובן הרחב, מתייחס למקראות הכתובים בתנ"ך (ראה משנה שקלים ו ו; פסחים כו א: שני כתובים הבאים כאחד. ועוד). ערך זה אינו עוסק בכתובים במובן זה, אלא כחלק השלישי של התנ"ך.

ברוב העניינים, שוים דיני הכתובים וקדושתם לדיני ספרי הנביאים וקדושתם. ועל כל זה, ראה ערך נביאים וכתובים. ערך זה אינו עוסק אלא בדברים המיוחדים לכתובים.

יש שהכתובים נקראו דברי קדושה (וראה ערך דברי קבלה, שהכתובים נקראים אף: דברי קודש), בניגוד לספרי הנביאים, הקרויים דברי-קבלה (ראה ערכו), ועל כך, ראה להלן. ויש שאף הכתובים הם בכלל דברי קבלה, ראה ערך דברי קבלה, ומצינו שנקראו דברי-תורה (ראה ערכו. וראה ערך דברי קבלה).

מהותם

הכתובים הם אחד עשר מתוך כ"ד ספרי הקודש (ראה להלן), וסדרם הוא: רות; תהלים ; איוב; משלי^[2]; קהלת; שיר השירים; קינות - היינו איכה; דניאל; אסתר; עזרא^[3]; דברי הימים (ברייתא בבא בתרא יד ב; רמב"ם ספר תורה ז טו; טוש"ע יורה דעה רפג ה. וראה בבא בתרא שם, ורש"י ותוספות בטעם סדר זה). לפיכך הכותב את הכתובים בגלילה אחת - לסוברים, וכן הלכה, שמותר לחברם כאחד (ראה ערך נביאים וכתובים. וראה ערך ספר תורה) - יש לו לכתבם בסדר זה (רמב"ם וטוש"ע שם).

מי כתבם

את רות כתב שמואל הנביא, את ספר תהלים כתב דוד, מדברי עצמו ומדברי עשרה זקנים שהיו לפניו: אדם הראשון, מלכי צדק, אברהם אבינו, משה רבנו, הימן, ידותון, ואסף - לוים משוררים שהיו בימי דוד (רש"י שם ד"ה ע"י עשרה) - ושלשת בני קרח (ברייתא בבא בתרא יד ב) - אסיר אלקנה ואביאסף (שמות ו כד. רש"י תהלים מב א); ויש גורסים ששלמה (ראה תהלים עב א וכ, וראה תוספות טו א ד"ה ועל, בטעם המחלוקת) הוא אחד מהעשרה, ולדעתם אסף הוא אביאסף בנו של קרח (תוספות שם, בשם יש ספרים); ויש סוברים שיעקב הוא אחד מהעשרה, ואסף הוא אביאסף, ושלמה אינו אחד מהעשרה (תוספות שם: יש ספרים); ויש סוברים שדוד עצמו הוא בכלל העשרה, ואף שלמה בכלל, והימן וידותון אינם בכלל העשרה (רש"י תהלים א א).

את ספר איוב כתב משה רבנו (ברייתא בבבא בתרא שם^[4]), את משלי קהלת ושיר השירים כתבו חזקיה וסיעתו, את איכה כתב ירמיה, את דניאל ומגילת אסתר כתבו אנשי כנסת הגדולה^[5], את עזרא כתב עזרא (ברייתא שם טו א), את דברי הימים כתב עזרא "עד לו" (ברייתא שם), יש מפרשים עד המקום בו הוא מיחס את עצמו (רש"י שם ד"ה עד לו), ויש מפרשים עד הכתוב: וְלוֹ אַחִים בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט וגו' (דברי הימים ב כא ב. תוספות שם ד"ה עד בשם ר"ח), ואת שאר הספר כתב נחמיה בן חכליה (גמרא שם, ורבנו גרשום ורש"י ותוספות שם בביאורה), ויש מי שפירש שעזרא כתב את כל הספר (מהרש"ל שם בפירוש דברי הברייתא והגמרא שם).

מי מתוכם נקרא מגילה

מלבד מגילת אסתר, הנקראת במשנה ובתלמוד בשם מגילה (ראה ערכו. מגילה ב א ועוד), אף רות קהלת שיר השירים ואיכה נקראים במדרש ובראשונים בשם מגילות^[6].

ויש מן האחרונים שכתב שדווקא מגילת אסתר היא מגילה, שמשמעות המילה מגילה היא גויל (ראה ערכו) או קלף שכתוב עליהם, וכיון שדינה של מגילת אסתר להיכתב על גויל או על קלף דווקא (ראה ערך מגילה) היא נקראת מגילה (רש"ש בבא בתרא יד ב. וראה שם בחידושי ר' אליעזר משה הורביץ), אבל שאר הכתובים שאינם צריכים להיכתב על גויל או קלף דווקא - לסוברים כן (ראה ערך נביאים וכתובים שנחלקו אם צריך לכתובם על גויל או קלף דוקא) - אינם נקראים מגילות (רש"ש שם).

סדרם לאחר הנביאים

בסדר התנ"ך, הכתובים הם אחרי הנביאים (ראה ברייתות בבבא בתרא יג ב, ושם יד ב; רמב"ם ספר תורה ז טו; ראשונים ראש השנה לב א; טוש"ע יו"ד רפג א וה), וכפי שמובא בתלמוד ובמדרשים: דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים (מגילה לא א, ועבודה זרה יט ב; ילקוט שמעוני דברים רמז תתנו ותתקם, ויהושע רמז ז, וישעיהו רמז תפח, ותהלים רמז תריד).

הטעם לסדר זה, כתבו ראשונים, שכך הוא סדר קבלת התורה, שמשה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים (רמב"ן שם), או משום שיש נביאים שקדמו לכתובים, ולפיכך הקדימו את כל הנביאים (ריטב"א שם).

החילוק בין נביאים לכתובים

בביאור ההבדל שבין הכתובים לנביאים, יש שכתבו, שהנביאים נאמרו בנבואה, והכתובים ברוח הקודש (זוהר במדבר קפג ב; רי"ץ גיאת הלכות ראש השנה עמ' לו; רד"ק בהקדמה לספר תהלים; רבנו בחיי ויקרא ח ח^[7]), שאת הדברים הכתובים בספרי הנביאים נשלחו הנביאים לומר, והדברים שבכתובים לא נשלחו לומר (רי"ץ גיאת שם; אבודרהם סדר תפילת ראש השנה ד"ה ועתה), ומשום כך נקראים הנביאים דברי-קבלה (ראה ערכו. ראה מסכת סופרים יח ד, ומחזור ויטרי תקכז יח, ורמב"ן שמות ל יג), שנתקבלו מפי הגבורה (חידושי אנשי שם ראש השנה ט א (בדפי הרי"ף) אות א. וראה ערך דברי קבלה, טעמים אחרים מדוע נקראו כן), והכתובים דברי קדושה (מסכת סופרים שם; רי"ץ גיאת שם בשם רב האי גאון; מחזור ויטרי שם. וראה ערך, שפעמים אף הכתובים נקראים דברי קבלה), שנתקבלו ברוח הקודש (חידושי אנשי שם שם).

ויש שכתב, שאף הכתובים נבואות הם, וההבדל בינם לבין ספרי הנביאים הוא, שאת הנבואות שבספרי הנביאים היו הנביאים צריכים לומר בעל פה, ורק אחרי כן נכתבו הנבואות בספרים, ואילו את הנבואות שבכתובים היה צריך בתחילה לכתוב, ואחר כך נקראו מתוך הכתוב (הגרי"ז בשם הגר"ח, בחידושי הגר"ח ה).

הקריאה בהם

על חובת קריאת מגילת אסתר בימי הפורים (ראה ערכו), ועל כך שאין קוראים את המגילה כשהיא כתובה בין שאר הכתובים, ועל הברכות (ראה ערכו) שמברכים בקריאתה, ראה ערך מקרא מגילה.

זמני הקריאה בהם

את מגילות רות קהלת שיר השירים ואיכה נוהגים לקרוא בזמנים מיוחדים כדלהלן:

* את מגילת רות נוהגים לקרוא בחג השבועות (ראה ערכו. זוהר חדש מגילת רות מד ב; מסכת סופרים יד טז; מחזור ויטרי שיב; מהרי"ל מנהגים הלכות שבועות; רמ"א או"ח תצ ט; לבוש שם תצד ב. על טעם הדבר, ראה ערך שבועות), ובחוץ לארץ נוהגים לקרותה ביום-טוב-שני (ראה ערכו. מחזור ויטרי שם; מהרי"ל שם; לבוש שם. וראה ערך הנ"ל בטעם הדבר); ויש שכתבו שקוראים בשני הימים (שיירי כנסת הגדולה או"ח תצ הגהות הטור ח); ויש שנהגו לקרוא את חציה ביום הראשון, ואת חציה ביום השני (שנות חיים (נאה) כ ה וו; כתר שם טוב לרש"ט גאגין א עמ' קנד, שכן נהגו בלונדון ואמשטרדם, וראה מסכת סופרים שם).

* את מגילת קהלת נוהגים לקרוא בשבת חול המועד של סוכות (ראה ערכו. מנהגים ישנים מדורא עמ' 155; רמ"א או"ח תצ ט, ושם תרסג ב); ויש שנהגו לקראה בשמיני עצרת (סדר טרוייש סי' י, וראה שם טעם לדבר. ועי"ש שכן היו נוהגים בטרוייש).

* את מגילת שיר השירים נוהגים לקרוא בשבת חול המועד של פסח (ראה ערכו. מהרי"ל סדר התפילות של פסח אות י; רמ"א שם תצ ט); ויש שנהגו לקראה בשביעי של פסח (סדר טרוייש שם, וראה שם טעמים לדבר); ויש שנהגו לקראה בשני הימים האחרונים של פסח (כנסת הגדולה שם).

* את איכה נוהגים לקרוא בתשעה-באב (ראה ערכו. מסכת סופרים יח ה; איכה רבה ג ה; הרוקח שי; שבלי הלקט רע; טוש"ע או"ח תקנט ב^[8]).

ויש שאין נוהגים לקרוא את רות קהלת ושיר השירים (ראה ערך סוכות וערך פסח וערך שבועות).

האם מברכים על קריאתן

בקריאת ארבע המגילות בזמנים המיוחדים לקרותן, נחלקו ראשונים ואחרונים אם יש לברך על קריאתן:

* יש סוברים שמברכים "על מקרא מגילה" (מחזור ויטרי תקכז עמ' 706; הגהות מיימוניות תעניות ה ג בשם מהר"ם; אבודרהם תפילות הפסח; דרכי משה או"ח תצ א, וראה רמ"א שם ט, ושו"ת רמ"א לה; ביאור הגר"א שם), מהם שכתבו שאפילו קוראים אותן מתוך כתובים הכרוכים כאחד מברכים: על מקרא מגילה (מסכת סופרים יד א; מחזור ויטרי שם; אבודרהם שם); ומהם שכתבו, שבאופן זה מברכים: על מקרא כתובים (מרדכי מגילה תשפג בשם מסכת סופרים).

* יש סוברים, שאין לברך על קריאת המגילות כלל (שו"ת רדב"ז ו ב אלפים צא; רמ"א או"ח תצ ט: נהגו העם, וראה שו"ת הרמ"א שם, ודרכי משה שם; ט"ז שם סק"ו; שו"ע הרב שם יז), שחיוב קריאתן אינו נזכר בתלמוד, ואינו אלא מנהג בעלמא, ואיך יברכו עליה "וצונו" (שו"ת הרדב"ז שם; שו"ת הרמ"א שם: טעם שלישי; שו"ע הרב שם. וראה ערך ברכת המצוות וערך הלל וערך מנהג, אם מברכים על מנהג).

* יש סוברים שדווקא על קריאת מגילת איכה יש לברך (שו"ת הרמ"א שם, בדעת ספר המנהגים לר"א טירנא, שלא הזכיר שמברכים על רות קהלת ושיר השירים, ואילו באיכה כתב (בהלכות תשעה באב) שמברכים), שלדעתם דווקא אותה קורא אחד עבור הציבור, ותיקנו לברך עליה משום כבוד הציבור, אבל את שלש המגילות האחרות קורא כל אחד לעצמו (שו"ת רמ"א שם^[9]); ועוד, שקריאת איכה בתשעה באב מוזכרת, לדעתם, בתלמוד (ראה תענית ל א: וקורא בקינות), ואילו קריאת שלש המגילות האחרות אינה אלא מנהג בעלמא (שו"ת רמ"א שם: ועוד).

* ויש סוברים שעל איכה רות ושיר השירים יש לברך, אבל על קהלת אין לברך (שו"ת מהר"י ברונא סו; הגהות לספר המנהגים לר"א טירנא חג הסוכות אות א; לבוש או"ח תרסג ב: כן נהגו; מטה משה תתקסז; מגן אברהם שם סק"ט), שלא נכתבה ברוח הקודש, לדעתם (מהר"י ברונא שם; הגהות לספר המנהגים לר"א טירנא שם; לבוש שם; מטה משה שם).

גדרה של ברכה זו

הברכה שמברכים על קריאת ארבע המגילות - לסוברים כן (ראה לעיל) - כתבו אחרונים שנחלקו ראשונים בגדרה: יש סוברים שהיא בכלל ברכת המצוות, שתיקנו לברך על קיום מצות הלימוד בהן (חדושי רי"ז הלוי הלכות ברכות (ד"ה והנה), בדעת רבינו תם בתוספות סוכה מד א ד"ה כאן); ויש סוברים, שאינה בכלל ברכת המצוות, אלא שתיקנו ברכה לקריאתן בציבור (חדושי רי"ז הלוי שם בדעת הרמב"ם ברכות יא טז. וכן נראה קצת משו"ת הרמ"א לה).

הפסקת פסוק באמצעו

הפסקת פסוק באמצעו, שאסור לעשות כן בתורה ובנביאים (ראה ערך טעמים), נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שאף בכתובים אסור (תוספות ותוספות רא"ש סוכה לח ב ד"ה הוא; הרוקח שיט הלכות ברכות; ארחות חיים הלכות תפלת המועדים אות ו תירוץ א'; כל בו נב בתירוץ אחד); ויש סוברים שדווקא בתורה ובנביאים אסור, אבל בכתובים מותר (ארחות חיים שם תירוץ ב'; כל בו שם נב תירוץ ב'. וראה מגן אברהם תכב סק"ח).

איסור קריאה בכתובים בשבת וטעמו

אין קוראים בכתובים בשבת (משנה שבת קטו א; ר' נחמיה שם קטז ב). ונחלקו תנאים בטעם האיסור:

* במשנה שנינו שהוא משום ביטול בית-המדרש (ראה ערכו. משנה שם. וראה ערך בית המדרש), שבשבת היו דורשים דרשה לבעלי בתים העסוקים במלאכה כל ימות החול, והיו מורים להם הלכות איסור והיתר, והכתובים מושכים את הלב, ואם יעסקו בהם לא ישמעו את הדרשה, וטוב שישמעו את הדרשה משיקראו בכתובים (רש"י שם קטו א ד"ה בין שאין), ואמר רב: במה דברים אמורים בזמן הדרשה - דהיינו קודם זמן האכילה (רש"י שם קטז ב ד"ה שלא), אבל שלא בזמן הדרשה - דהיינו אחר האכילה, שאין דורשים אחר האכילה מפני שכרות (רש"י שם) - קוראים (גמרא שם); ויש שאמרו בשם רב: במה דברים אמורים בבית המדרש - בו החכם דורש (רש"י שם ד"ה במקום) - אבל שלא בבית המדרש - קוראים, ולדעה זו שמואל חולק וסובר שבזמן הדרשה אין קוראים בכל מקום (רב אשי בגמרא שם).

* ור' נחמיה אומר שטעם האיסור הוא, כדי שלא יקראו בשטרי הדיוטות, שיאמרו, בכתבי הקדש אין קורים, כל שכן בשטרי הדיוטות, ולדבריו אסור לקרוא בכתובים כל השבת ובכל מקום (גמרא שם).

אף בזמנים שאסור לקרוא בכתובים, מכל מקום שונים בהם - היינו שלומדים במדרשים שלהם (רש"י שם ד"ה שונין) - ודורשים בהם, ואם נצרך לפסוק מביא ספר ורואה (גמרא שם).

להלכה פסקו ראשונים שבזמן הדרשה בלבד הוא שאסור לקרוא בכתובים, ואסור אפילו שלא בבית המדרש (רבינו חננאל שם; רמב"ם שבת כג יט; רא"ש שם טז ב). וכתבו ראשונים, שבזמן הזה שאין נוהגים לדרוש בכל שבת ושבת עד זמן הסעודה, אין נוהגת תקנה זו (בעל המאור שם; מאירי שם; בית יוסף או"ח שז); ויש שנראה מדבריהם שאף בזמן הזה נוהגת תקנה זו (שו"ע או"ח רצ ב, וביאור הגר"א שם. וכן נראה ברמב"ם וברא"ש שם שסתמו).

קדושתם ודינם

ביחס לספרי נביאים

קדושת הכתובים ביחס לקדושת ספרי הנביאים, נחלקו בה ראשונים ואחרונים:

* יש שכתבו שקדושת שניהם שוה, ולפיכך אם מכרו נביאים מותר לקנות בדמיהם כתובים, ואין בכך הורדה בקדושה, ומשום כך מותר, לדעתם, להניח כתובים על גבי נביאים (ריטב"א ראש השנה לב א ד"ה רבי; לבוש יו"ד רפב יט. וראה חידושי הגר"ח ה).

* יש שכתבו שקדושת הכתובים אינה גדולה כקדושת הנביאים (שו"ת הר"י מיגאש צב; מאירי מגילה כז א: ויש שנוהגין; רבנו בחיי ויקרא ח ח; אבודרהם סדר תפילות ראש השנה; נודע ביהודה תנינא או"ח כ), שכן הנביאים נאמרו בנבואה, והכתובים ברוח הקודש (רבנו בחיי שם; אבודרהם שם), ומשום כך אסור, לדעתם, להניח כתובים על גבי נביאים (מאירי שם: ויש שנוהגין; רבנו בחיי שם; מחצית השקל קנג למגן אברהם סק"ב).

* ויש שחילקו בין קדושת הדברים הכתובים בספרים, לקדושת הספרים עצמם, שהדברים הכתובים בנביאים קדושים יותר מהדברים הכתובים בכתובים, אבל הספרים עצמם שוים בקדושתם, ומשום כך מותר, לדעתם, להניח כתובים על גבי נביאים (שו"ת חתם סופר יו"ד רעט, ופחד יצחק (הוטנר) שבועות ב י, בדעת הר"ן).

הנחת ספרי כתובים על ספרי נביאים

הנחת ספרי כתובים על ספרי נביאים, נחלקו בה ראשונים:

* יש סוברים שהיא אסורה (מאירי מגילה כז א: ויש שנוהגין; מנורת המאור ה תלמוד תורה עמ' 325; מגדל עוז שבועות יב ד; רבנו מנוח שופר ג ח; מגן אבות לרשב"ץ אבות ד ו. וראה שו"ת הר"י מגאש צב), הואיל, וכאמור (ראה לעיל בסמוך) לדעתם, קדושת הנביאים גדולה מקדושת הכתובים (מאירי שם; רבנו בחיי שם).

* ויש סוברים שמותר להניחם על הנביאים (תוספות בבא בתרא יג ב ד"ה רבי; מאירי שם; כפתור ופרח טז; רמ"א יו"ד רפב יט), שלדעתם קדושת ספרי הנביאים והכתובים שוה (ריטב"א ראש השנה לב א), או שלא הקפידו שלא להניח ספר על גבי ספר קדוש ממנו, אלא כשהספר הקדוש הוא תורה, שקדושת התורה חמורה ביותר (מגן אברהם כח סק"ד, אבל ראה שם קנג סק"ב, שדחה).

סדר הפסוקים במלכיות-זכרונות-ושופרות

בסדר הפסוקים של תורה נביאים וכתובים, שאומרים בראש-השנה (ראה ערכו) במלכיות-זכרונות-ושופרות (ראה ערכו), מקדימים את הפסוקים של כתובים לפסוקים של נביאים (תוספתא ראש השנה ב יב; רמב"ם שופר ג ח; ראשונים ראש השנה לב ב; רא"ש שם ד ג; טוש"ע או"ח תקצא ד^[10]). וכמה טעמים כתבו ראשונים ואחרונים להקדמת פסוקי הכתובים:

* יש שכתבו, הואיל ותהילים משלי ואיוב קדמו לנביאים (תוספות שם לב א ד"ה מתחיל; תוספות רא"ש שם ורא"ש שם ד ג).

* יש שכתבו, משום שמעלים-בקודש (ראה ערכו), שלדעתם קדושת הנביאים גדולה מקדושת הכתובים (ר"ן שם (ט א)).

* יש שכתבו, משום שהפסוקים שאומרים הם מתהילים, שהם מזמורים של דוד ומשוררים אחרים, ולא נאמר בהם שהם דברי השם כפי שנאמר בנביאים, וכדי שלא יזלזלו בקדושתם, הקדימו לאמרם, שׁיֵדעו שאף הם נאמרו ברוח הקודש (ריטב"א שם).

* ויש שכתבו שהדברים שבפסוקי הכתובים שבמלכיות זכרונות ושופרות קודמים בזמנם לדברים שבפסוקי הנביאים, שכן הפסוקים שאומרים מהכתובים הם שבח על מה שהוה ויהיה, והפסוקים שאומרים מהנביאים עדיין לא נתקיימו, שהם מדברים על אחרית הימים (קרבן נתנאל על הרא"ש שם אות כ^[11]).

הערות שוליים