התגרות באומות

התגרות באומות הוא אחד מהאיסורים שנוהגים אנשים לומר שעברנו עליהם בעלותינו ארצה. בפועל, אין איסור כזה והוא לא מופיע בשום מקום בספרות התורנית הקדומה. ככל הנראה, איסור זה הורכב משני איסורים אחרים, והם האיסור להתגרות ברשעים בעולם הזה, והאיסור 'לעלות בחומה'. האיסור לעלות בחומה הוא אחד משלושת (או ששת) השבועות שהשביע הקב"ה את כנסת ישראל. 'לעלות בחומה' הוא איסור לעלות בארץ ישראל תוך מרידה באומות. בנוסף, אחת מהשבועות היא שלא למרוד באומות. איסור זה הוא למרוד באומות ששולטות בנו, ואינו איסור להרגיז או להתסיס מדינות או מגזרים שתחת שלטונינו. להרחבה באיסורים אלו עי' בערך שלוש השבועות.

העונש על עבירה על השבועה זו מפורש בגמרא - הנני מתיר את בשרכם כצבאות וכחיות השדה. יש לציין שדברים אלו לא הובאו בספרות ההלכה.

הדעות ששלושת השבועות בטלו

הרב אברהם שפירא זצ"ל (הרב הראשי לישראל לשעבר) כשנשאל לגבי שלושת השבועות אמר שאחרי שהאור שמח והאבני נזר אמרו שזה בטל הוא לא חושש לזה. (הובא בספר מורשה)

ייסוד מדינת ישראל - העבירה על השבועה והעונש

יש הטוענים כי ייסוד מדינת ישראל היה כרוך באופנים רבים בעבירה על שבועה זו. גם לאחר ייסוד המדינה עוברת המדינה על איסור זה ללא הרף. אם כנים דברינו למעלה, דבריהם חסרי כל פשר.

למרות שייסוד המדינה היה בהסכמת רוב אומות העולם (להוציא הערבים), יש הטוענים כי הינו כרוך באיסור זה, מכיון שהדבר נעשה על ידי מלחמה מתמשכת בערבים והתגרות מכוונת במטרה לכבוש את ארץ ישראל.

יש הטוענים כי נענשנו על 'קום המדינה' במלחמתנו מול הערבים ואף בשואה. אך ברור שאין זה נכון לומר שעד קום המדינה חי עם ישראל בטוב, והרי גלות ישראל בין העמים רצופת סבל פרעות וגירושים. מה גם שהתנועה שקיבלה את הקידום הכי גדול מהשואה הינה הציונות והקמת המדינה.

לאחר קום המדינה, כל פעולה הנעשית למען הגנת עם ישראל, אינה כרוכה בעבירה על שבועה זו לכאורה.

בשנת תשמ"ו התריע הרבי מליובאוויטש על ההסכם של מדינת ישראל עם ארה"ב נגד רוסיה, כי הינו כרוך בעבירה החמורה של התגרות באומות.

וכן הרב יוסף שלום אלישיב‏ טען שהעליה להר הבית נחשבת להתגרות באומות העולם. בפועל, כיון שאיסור זה אינו כצורתו הזאת לא קיים, וקשה עד מאד לומר שהאיסור 'לעלות בחומה' או 'מרידה באומות' כולל גם עליה להר הבית, דבריו לכאו' אינם מובנים. אמנם, גם בלי איסור זה, ניתן לדון ביחס לעליה להר משיקולים פוליטיים ובטחוניים. הרב אלישיב, שלא ראה כל ערך דתי בעליה זו (ואף ראה בכך עבירה במקרים מסוימים), לא ראה כל סיבה להסתכן בהתססת המגזר הערבי, הן הפלשתיני והן המדינות הערביות הגדולות, ומפאת סיכון זה הוא סבר שאסור לעלות. אציין שהדיון בדבריו אמור להתחיל משאלות בסיסיות בהרבה מעבירה זו (והם הערך בעליה, ערך לאומי, דתי, האם יש מצוה לבנות כיום את בית המקדש, ועוד).

לקריאה נוספת

• ילקוט השבעתי אתכם - ליקוט של ראשונים ואחרונים בסוגיית שלש השבועות